רקע
יוסף בן יהושע
עמק הבכא
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: מהדורת לייפציג; 1885

 

I גזירת תתק“ו מר' אפרים בר יעקב מבונ”א

1

אחוך שמע לי ואספרה, ענין הגזרה, אכתוב ספר זכירה, פקודת מקרה הגזרה, רעה וצרה שהוקרה, יתר הפליטה הנשארה, מגזרה הראשונה המרה, ברוך ה' נאמרה, יען קימנו לזוכרה, ברחמיו ינקמנו מהרה, משופכי דמנו לעוכרה, ויבנה בית הבחירה, בציון העירה, תכתב זאת לדור אחרון לתת תהלה ורון, לאל אדיר ירון, בשנת בא שטן לאשדודה לשדד ישראל ויהודה, נסעו ממקהלות ויחנו בחרדה, היא שנת ד“א ותת”קו צרים בה לישראל הציקו, כי2 רודף בליעל, ורדף לישראל במעל, כומר לע“ז קם על עם ה' להשמיד להרוג ולאבד כהמן הרשע, ויצא מארץ צרפת וילך בכל ארץ אשכנז הי”א לתור ולצַיֵן ולתעב בשתי וערב את הנוצרים וילך הלוך לנובח ויקרא לה נובח כשם הנוצרי ללכת ירושלים להלחם על ישמעאל, ואל כל המקום אשר בא שמה דבר רשעת על כל היהודים אשר בארץ, ושסה בנו את הנחש ואת הכלבים לאמר, נקמו נא את נקמת הצלוב משונאיו העומדים לפניכם, ואח"כ תלכו להלחם על הישמעאלים, ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח בנו מפני חמת המציק אשר כונן להשחית, ונצעק אל אלהינו ונאמר אהה ה' אלהים הן עתה לא עברו נ' שנה בשנת היובל אשר נשפך דמנו על יחוד שמך הנכבד ביום הרג רב, הלעולם תזנח ה' תמשוך אפך לדור ודור, פעמַיִם לא תקום צרה. וישמע ה' את נאקתנו ויפן אלינו וירחמנו כרוב חסדיו ורחמיו וישלח אחרי זה הבליעל כומר הגון גדול ורב לכל הכומרים יודע דתם ומבין ושמו בירנט האבא3 מקלייב"לש העיר אשר בצרפת וינבח גם הוא כמשפטם וכה אמר להם: טוב לכם שתלכו על הישמעאלים, אך כל הנוגע ביהודי לקחת נפשו כנוגע בישוע עצמו. ורודאלף תלמידי אשר דבר עליהם להשמידם לא דבר נכונה, כי כתוב עליהם בספר תהלים (נט' יב') אל תהרגם פן ישכחו עמי. וכל העם מחזיקים את הכומר הזה כקדושים שלהם, גם לא חקרנו שיהיה לוקח שוחד על דברו טוב על ישראל. וכששמעו כן חדלו הרבה מלנכל להמיתנו, גם הוננו נתננו כופר לנפשותינו בחמלת ה' עלינו לתת לנו שארית בארץ ולהחיותנו כל אשר שאלו ממנו כסף וזהב לא אצלנו מהם, ולולי רחמי יוצרנו אשר שלח זה האבבא ואגרות האחרונות לא נותר מישראל שריד ופליט, ברוך פודה ומציל שמו.

ויהי בחדש אלול בעת ההיא אשר בא רודאלף הכומר ירדפהו אל ויהדפהו לקולוניא, והנה ר' שמעון החסיד אשר מעיר טריב"ש שב מאנגלטרנא אשר עמד שם כמה ימים ויבא לקולוניא ומקולוניא נכנס לספינה לשוב לעירו לטריברש. כצאתו העיר ויפגעו בו אנשים רקים אשר נתעבו בציון המשוקץ ויפצרו בו לטנף את עצמו ולכפור באלהים חיים וימאן ויחזק במעמדו לאהבה אלהיו ולדבקה בו. ויבא גוי עז פנים ויכרתו את ראשו מבטנו ויתנו אל פנה ואת גופו הנקיה השליכו. והיהודים אשר בעיר כשמעם ויתעצבו ויצא לבם ויחרדו ויאמרו הן באו ימי הפקודה יצא הקצף החל הנגף מלאו ימינו כי בא קצנו אמרנו נגזרנו לנו, וגם בכו העם הרבה בכה על נפש יקרה אשר נאבדה ונגזרה מארץ החיים מפשע עמי. וילכו מנהיגי הקהל וידברו באזני עירוני העיר להשיב לנו ראשו וגויתו של הצדיק וכן עשו והשיבום ע“י שוחד ונקבר הצדיק בקברי ישראל. גם יהודית אחת מרת מינא מאשפירא יצאה מן העיר ותפסוה וקצצו אזניה ובהונות ידיה וסבלה על קדושת בוראה. אשרי העם שככה לו אשרי העם שי”י אלהיו.

ויהי בעת ההיא וירד יהודה וישראל עד מדרגה התחתונה ופרעון חובם הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצירים טועים המתועבים נוסעים מכל עבר ורודפים אחריהם להורגם וייראו מאד וישאו עיניהם אל ההרים והמבצרים ויבקשו איש מאת מכרו גוי כל אשר היה לו מגדל או מצודה לקבל אצלו לבא בנקרת צורים ולהתחבא עד יעבור זעם. ויהי אחרי חג הסכות בשנת ד“א תתק”ז יצאו איש מעירו ויפנו אל המבצרים, ורוב קהל קולוניא נתנו להגמון של קולוניא הן למסור לידם מבצר וולקנבורק אשר אין כמהו בארץ לותיר ויוציאו את השר השומר המבצר משם ע"י מתן הון ולהם לבדם ניתן ולא עבר זר וערל בתוכם הרצינו להגמון באפותיקי כל נפשותם את בתיהם והונם אשר בעיר קולוניא.

ויהי מעת יצא בגוים שם לאמר נמסרה וולקנבורק ביד היהודים ואליה נקבצו כל היהודים, חדלו מרדוף אחריהם ולוקח מהם הצלה לכל שאר היהודים הבורחים אל המגדל. ואני הכותב הגזרות בין יג' שנה הייתי אז במבצר וולקנבורק היו שם קרובי כי רובם ממשפחת אמי נ"ע ושאר היהודים אשר בכל מדינות המלך נקהלו ועמדו על נפשם ממלטים איש את נפשו למבצר אוהבו גוי וקבל קרוביו עמו.

ויהי בראשית בואם לוולקנבורק ושם זקן אחד יהודי גר בכפר שבתחתית ההר ולו שני בנים נערים יפים אברהם ושמואל ותשאם ילדותם לעלות אלהים אל ההר לראות בענינים ויפגע בהם רשע גוי עז פנים אשר לא נשא פנים לזקן ונער לא חנן ויכם וימיתם וילך לו. והנה בחורים יורדים מן ההר ויראו את גופות הנערים שוכבים מתים וירדו ויגידו לאביהם ויבך אותם אביהם ויתאבל על בניו ימים רבים. אחרי זאת נודע מי הוא ויתנו הקהל שוחד להגמון ויצו ויתפשוהו וינקרו את עיני הרוצח ובעוד שלשת ימים ליום התעורו את הנבל בקרבו ויהי לאבן ויפגהו ה' ויפגר. כן יאבדו כל אויביך ה‘. והנערים הובלו לקבורה ויקברו בקולוניא תנב“ע. ושני יהודים ממגנצא היו עושים יין בימי הבציר ר' יצחק בר יואל הלוי ומר יודא ויארוב עליהם צורר אחד מתועב שתי וערב ויכם נפש ויצא וילך לו לדראון עולם לא שב אחרי כן. ושר אחד בא ולקח כל אשר לו בבית והיהודים ההרוגים הובאו למגנצא לקברות אבותם ונקברו זצ”ל. גם יהודי אחד מוורמיישיא איש גבור חיל ונעים ר' שמואל בר יצחק וקמו עליו צוררים בעת ההיא בדרך בין מגנצא לווירמיישא ויכוהו נפש גם הוא פצע בשלשה מהם וישלחו קהלו ויביאהו לעירו ויקבר נ"ע. ושלשה יהודים נמלטו לביתם אל מבצר שטה"לקא ר' אלכסנדרי בר משה תלמיד הגון ומר אברהם בר שמואל ומר קלונימוס בר מרדכי ולפני זה היתה דירתם בכפר בכרכ"א שבתחתית ההר. ויהי היום ערב שבועות ותשאם גזרת המלך לרדת מן ההר ולוועד על חובותיהם ועִנְינם ויקומו עליהם הטועים וירדפו אחריהם וישאלום לטנף גופם וימאנו כי עלמות אהבו בוראם ומר קלונימוס רקק רוק הנראה לעיניהם על פסל הצלוב וימיתוהוּ והשאר נחבאו תחת מטות והמקום וברא4 (?) אותם בחרבותם ויקברו במגנצא. בימים ההם אין מלך שופט לישראל כל הטועים (?) כי המלך קונראד עצמו נסמן ונתעב וילך ירושלימה ועיני יהודה ואפרים, אי שמים, כל העמים טומאתם בשולים, חוטאים בזמה ובחמס כפים, ויושבים בטח ברחבת ידים, ואני לקחתי כפלים, מיד ה’ חמת אפים, ומציתי הכוס עם שירַיִם, הן גם בשנת תתק"ז דמי הומק והוקז, שמע ה' כי הייתי חרפה, אבכה ביום מבוכה, ואגנח ביליל אבכה, על הרוגי בכרכא, חמת אל נתכה, דם חסידים לשופכה, ובחטאינו לא שככה, בחרב ובקשת דרוכה, ריחם ונפשם במרכה, הדריפום מנוחה להדריכה, תיכף לזכר נשמתם ברכה, ימין אל בם תמכה, תחת עץ חיים לסמכה. גם יהודים נתפסו ונאנסו ונטבחו במי גיעול וברחו ונמלטו ובעוד לילה נשמטו וחזרו אל קדוש ישראל כבראשונה, ויהודית אחת נתפסה באוגשבורג מרת גוטהלדא זכורה לטובה ולא אבתה להצחן במי המרים המאררים וקדשה שם הקדש ונטבעה בנהר יזכרה אלהים לטובה כרחל וכלאה.

ויי היה בכב' יום לחדש אדר אשר קמו מרעים על קהל ווירצבורק כי כבר כל הקהלות נשמטו אל הסלעים ואל המבצרים והמה יזמו לשבת בשלוה, והנה דאבה, עוה עוה עוה, והנה הם שמו עלילות דברים שקר ותרמית להתגולל ולהתנפל עליהם ויאמרו: גוי בנהר שאתם הרגתם אותו ותשליכוהו אל הנהר ויקדש בם הנה עושה אותות ומתוך כך קמו הטועים וכל דלת העם השמחים ללא דבר ויכום, ושם נהרג על ספרו גוף קדוש הרב ר' יצחק בן רבינו אליקים איש עניו ושפל ברך ותיק ונעים ועמו כעשרים ואחד נפש. ושם אתם נער עברי תלמוד הגון ר' שמעון בר יצחק ונפצע בעשרים פצע ואחרי כן חי כשנה תמימה ואת אחותו הביאו בבית חרפותם לטנפה וקדשה את השם ורקקה על התיעוב, וכמה מכות הכוה באבן ובאגרוף כי לא הביאו שמה חרב בבית המשוקץ ולא מתה ונפלה למשכב שמה בין ידיהם ותראה עצמה כאלו היא מתה והיו פוצעים בה בידם ומכים5 וכווה כויה על כויה לדעת אם מתה אם לאו והניחוה על אבן שיש מרמרא והיא לא הקיצה ולא נדה נעה בפרכוס יד או רגל. ככה הרעימה עליהם עד הלילה עד שבאת כובסת בגדים גויה ונשאתה לביתה והחביאתה והצילתה ושאר היהודים נמלטו בחצר שכנם6. ויהי ממחרת ברחו אל מבצר שטולביך, ברוך אשר נתן להם פליטה. אהה נפשי תוגה, כאיל תערוג עורגה, על הרוגי ווירצבורגא, קהלה כגפן משורגה, איך בחתף נהרגה, ירדה לתחתונה מדרגה, לכן אבכה בתוגה, ורוחי ונפשי נמוגה, לא אתן פוגה, במצות מתוארה כבמחוגה, איך ערומה הוצגה, ובבשת לאחור נסוגה, חלקם בחיים להתנהגה, בג"ע להמחגה, לעמוד שם כעוגה, חיי שעה לפרגה, חיי עולם להפריגה, שם לחזקם ולהבליגה.

ביום המחרת צוה ההגמון לאסוף את כל החסידים הנהרגים אל עגלות כל נתך טוב ירך וכתף ובהונות ידיהם ורגליהם הנטהרים בשמו הקדוש וכל הנמצא מגופתם ומאבריהם ויאמר לקברם בגנו ואחרי כן קנו ר' חזקיה בן רבינו אליקים ומרת יהודית אשתו לאותו הגן מאת ההגמון ונתנוהו להיות בית הקברות כולה. טוב עין הוא יברך כי נתן.

גם בהם7 נהרגו כמאה וחמשים נפשות יזכרם אלהים לטובה, לבי מר מהם, על חללי בהם, לטבח נתנו חסידיהם, קהל גדול שלהם, איך נתמעט מהם, ושודד בא עליהם, בכן אספוד להם, כי מתו גבוריהם, והדבור אין בהם, מה יקרו לרעים כי מלאים מצותיהם כתלוי רמונים וכפלחיהם, בכתות צדיקים חלקיהם, אין נכנס במריצותיהם, מה רב טוביהם, כי עקדו עקדותיהם, גם הכינו מטבחותיהם, כמו יצחק אביהם, צדקתם תעמוד לבניהם, לרחמם בארץ אויביהם, להאריך בשלוה ימיהם.

גם בסולי נהרגו כמה וכמה נפשות לבי חלל לי, אוי ואבוי להילילי, על הרוגי סו"לי, בבכי אשמיע קולי, צרה כמבכירה ובחולי, על הרוגי סולי, אהה אל מחוללי, כמה לטבח הובילי, וכחוץ לעוברים המשילי, לענה ראש האכילי, כטיט חוצות השחילי, הרג יונקי ועוללי, ה' אלהים חילי, אמור יש להנחילי, כי אתה אלי, דמי לך בהמילי, ונפשי ליחדך בהפילי, תרפא כל מחלי, תנה סוף לאבלי, ועל בני תשכללי, ה' צורי וגואלי.

גם בקרנטן נהרגו נפשות אין מספר, כי באו עליהם פתאום והמה נאספו לחצר אחת ושם שני בחורים אחים גבורים עמדו על נפשם ונפש אחיהם להציל והרגו ופצעו גם הם באויביהם, ולא יכלו להם צריהם, עד כי באו להם מאחוריהם, אל תוך החצר והרגו כולם. והרב הגדול ר' פטר תלמיד רבינו שמואל ורבנא יעקב אחיו מרמ"רו נהרג בלוותו לקבר פרנס אחד, אוי לחד שאבד מרגלית טובה כזו למי נאבדה הלא לבעליה, אוי לה לספינה שאבדה קברניטה, אוי לעינים שראו באפלתו, אוי ללב שזוכר הריגתו, בואו אחי ורעי וספדו לרבכם, המלבישכם שני עם עדנים, בנות ישראל בכינה, מספד מר כתנים וכבנות יענה, אמרו הוי אחי, מר רוחי, אריד בשיחי, הוי אדון הוי להפר, אי לשון המהודרת לספר, בפלפול רב רינה כעופר, הנותנת אמרי שפר, מדוע לחכה האפר, ונקצצה מן הספר, רב אשכול הכופר, איך נכרתה להפר, לשון חכם וסופר, יה סולח ומכפר, יועץ ואין יפר, תנהו לעדתו לכפר.

וי“ט שני של שבועות נאספו הטועים מארץ צרפת אל רמ"רו ובאו בבית רבינו יעקב שיחיה8 ולקחו כל אשר לו בביתו וקרעו ס”ת בפניו ולקחוהו והוציאוהו השדה ודברו אתו משפטים על דתו ויתנכלו להמיתו, ואת גופתו, פצעו אותו, חמשה פצעים בראשו כי אמרו אתה גדול של ישראל לכן נקחה ממך נקמת התלוי ונפצעה בך כאשר פצעתם באלהינו ה' פצעים, וכמעט שעה דמה נפשו הטהורה לולי רחמי יוצרנו אשר על תורתו וימן ה' שר גדול לרבנו יעקב בדרך אותו שדה ויקראהו רבינו9 וישחדהו בסוס שוה ה' זקוקים וילך השר וידבר על לב הטועים וישסעם בדברים ויאמר להם הניחו לי היום ואני אדבר עמו אולי יפותה ונוכל להסיתו, ואם לא יאבה דעו כי מחר אתננו בידכם וכה עשו, ונדחית שעה הרעה בחמלת ה' על עמו ריחם על המרביץ להם תורתו הקדושה. ובשאר קהלות צרפת לא שמענו שנהרג או נאנס אז מהם איש, אך נחסרו הרבה מהונם כי צוה מלך צרפת כל אשר התנדב ירושלימה אמחול חובו שחייב ליהודים ורוב הלואות יהודים יש בצרפת באמנה וכן הפסידו ממונם. ובאינגלט“ירא הצילם מלך עליון ע”י מלך אינגלטירא אשר נתן בלבו לגוננם ולהציל גופם וממונם, ברוך עוזר לישראל. והאנוסים אשר נאנסו בכל הקהלות חזרו למוטב באותה שנה תתק“ז עצמה, ברוך נותן עצמה אשר הזמין להם כומר אחד שהיה לוקחם ומוליכם אל ארץ צרפת או אל מקום אחר לחזור לתורתם ולעמד שם עד שישכח טנופם ולא היה לוקח על זה לא כסף ולא זהב ברוך עושה נסים, לכל בו חוסים ואלו נגשים (?) ובט”ו באב של תתק"ז כבר שבו כל הקהלות אל מחוז חפצם וישבו בעריהם ובבתיהם כבראשונה, והטועים כבר עברו כולם ויפנו אל התורה וגיא בן הינום, ברוך האל הנותן נקמות כי רובם לא שבו עוד לביתם ולא הכירו עוד מקומם, מהם מתו מרעב, מהם מתו במגפה גם בחרב ומהם נתיגעו ופגרו מעבור את הים, וגם יד ה' היתה בכל רשע אשר שלח ידו ביהודי, ומעט מזער מן הרוצחים אחד ממאה לא שבו לארצם עוד.

ויהי בר"ח כסלו בשנת תתק"מ10 הוכתה ולוקתה החמה כשעבר כנגד שליש היום ונראה בתוכו כתבנית אופן עגלה וכמה מראות היו בה אדום וירוק ושחור וכנגד שעה אחת היתה ואח“כ שבה לקדמותה. ונודע לנו אח”כ כי בו ביום נלחמו האדומים עם הישמעאלים ונפלו האדומים ולא הפילו בכל הדרך שהלכו כי אם קריה קטנה לַשכו“נַה שמה אותה לבדה והיא בתחלת א”י ויורישו את העם אשר בה וישבו בה עד היום הזה. וכה עשו לאשקלון אשר לפלשתים ויש אומרים כי אח“כ שבה אשקלון לפלשתים. ואל קנא ונוקם יראה לנו נקמה משניהם מאדום ומישמעאל כאשר עשה לפרעה ולכל מצרים כאשר יאמר השועל בשוררו אחר הסעודה לחיות (?). ודם חסידים הנשפך כמים ידפוס על פורפרין שלו שהרי ר' מאיר בנו אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ואם כך מצטער על דמן של רשעים ק”ו על דמן של צדיקים שנשפך שיכמרו רחמיו, שנמשלו ישראל ליונה דכתיב (שה"ש א' טו')11 עיניך יונים מה היונה הזו כל העופות כשהן נשחטים מפרכסין אבל היונה אינה כן אלא פושטת צוארה כך אין אדם נותן נפשו על הקב“ה אלא ישראל בלבד שנאמר (תהלים מד' כג') כי עליך הורגנו כל היום וגו' בספרי, ותורה הקדושה אשר קרעו ונתנו למרמס תזעק עליהם חמס ושוד לפני בוראם ותפילם ותשפילם עד עפר. וענין החסידים ההרוגים על יחוד השם נדרש במדרש12 מה רב טובך בלקח טוב שלכל אחד שמנה בגדים ככהן גדול ושני כתרים וכבודם יתר על של כהן גדול, כי כ”ג הזה מדם קרבנות והם הזו דמי עצמן ודמי בניהם היקרים ועקדו עקדות ובנו מזבחות והכינו מזבחם, יזכרם אלהים לטובה וצדקתם תעמוד לכל עדתם עד עולם. וצור צח ואדום, את אדום יהפוך כסדום, למען יזמרך כבוד ולא ידום. ואום ישמעאל הארורה, יהפוך כעמורה, וישיב שה פזורה, כקדם למדורה, ויבנה בית הבחירה, בהוד ותפארה, והעטרה כמאן תצהירה, ואף כשישיב לנו כל השררה, אשר לנו היתה מסורה, וכל הארץ בידינו יסגירה, הן עוד כלנו מחסורה, תחת הנחושת זהב יהדרה, ותחת ר' עקיבא וחבריו מה יחזירה, אך אין להרהרה, אחר מדת איום ונורא, כי הוא צריך עלינו לאומרה, ואנחנו חטאנו מה נספרה, אך גבורתו יעוררה, ורחמיו עלינו יעירה, אמן כן יהיה במהרה, כתשלום ספר זכירה. נחסל ספר זכרונות דברי הימים, יתברך הצור תמים אדון מלא רחמים:


 

II גזרת בלוייש ושאר מקומות

מה נאמר לה' מה נדבר ומה נצטדק, האלהים מצא את עונינו. גם בשנת ד"א ותתק"לא רעה נשקפה בצרפת ושבר גדול בבלוייש העיר כי היו שם כנגד ד' מנינים יהודים דרים בעיר ויהי היום הרע בה' בשבת לעת ערב והנה בלהה רכב יהודי אחד להשקות את סוסו, והנה שם גולייר אחד ימחה מספר חיים משקה לסוס אדונו והיה היהודי נושא בחיקו עורה וויר“א13 ונשמט אחד מכנפי העורה והיה נראה מתחת סרבלו, וראה סוס הגולייר לובן העורה בחושך ונבעת וקפץ לאחוריו ולא היה יכול להביאו במים, ויבהל העבד הגוי וישב אל אדונו לאמר שמע נא אדוני את אשר עשה פלוני היהודי, רכבתי אחריו אל הנהר להשקות סוסך וארא והנה הוא משליך תוך הנהר גוי קטן שהרגוהו היהודים ובראותי כן נבהלתי ונחפזתי לשוב פן יהרגו גם אותי, וגם הסוס אשר תחתי נבעת מרגשת המים בעת השליכו לנהר במים ולא אבה לשתות. והוא ידע באדונו ששמח לאיד כי היה שונא יהודית אחת גברתנית שבעיר ע”כ שם הדברים בפיו ויען ויאמר עתה נקמתי מפלונית מרת פולצלינא. ויהי ממחרת וירכב אל שלטן העיר הוא שיבלט הרשע בן טיבילת שיכלתו וארירות רעות ומרות על ראשו מושל מקשיב על דבר שקר אשר הקשיב דבר שקר כי משרתיו רשעים. ויהי כשמעו ויחר אפו ויקח את כל היהודים אשר בבלוייש ויתנום אל בית הסוהר ומרת פולצלינא היתה מאמצת לב כולם כי היתה בוטחת באהבת השלטון שהיה אוהבה עד עתה ביותר. אך איזבל אשתו הצוררת מסיתה אותו כי גם היא שנאה מרת פוצלינא. וכולם היו נתונים בחבלי ברזל לבד ממנה, אך עבדי השלטון השומרים אותה לא נתנוה לדבר עם השלטון מאומה, פן תהפוך את לבו מהם והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם להתגולל עליהם ולא ידע במה כי אין לו עדות עד שבא כומר אחד יאבד וישורש זכרו מארץ חיים ויאמר לשלטון לך נא איעצך איך תעשה בהם שפטים, צו להביא את העבד אשר ראה שהשליך היהודי את הנער אל תוך הנהר ויבחן בגיגית במים האמת אתו. ויצו ויביאוהו ויפשיטו בגדיו ויתנהו לגיגית מלאה מים טמאים לראות אם יוצף למעלה נכונים דבריהם ואם ישקע למטה לא דבר נכונה כי כן משפטי גוים לנסות בדתות חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם. ויעשו כרצונם ויציפו את העבד ויעלוהו והצדיקו את הרשע והרשיעו את הצדיק. וטרם בא הכומר אשר הסית אותו לבלתי קחת כופר על נפש הנער, פתח השלטון בממון וישלח יהודי אחד אל היהודים לשאול מהם מה יתנו לו ויתיעצו עם הגוים אוהביהם וגם היהודים אשר במגדל ולא יעצום כי אם בק' ליטרין וגם שיקבל חובותיהם ק“פ ליטרין. ובתוך כך בא הכומר ויהי מאז בואו לא פנה השלטון עוד אליהם ולא שמע לדבריהם אך למצות הכומר לבדו ולא הועיל הון ביום עברה ויצו השלטון הצורר ויביאום ויתנום אל בית אחד של עצים ויסבבו את הבית בקוצים ובחבילי זמורות ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלטו נא על נפשכם ועזבו יראתכם ופנו אלינו, ויענום ויכום ויסרום אולי ימירו כבודם בלא יועיל וימאנו ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו אמר חזק ביראת שדי. ויצו הצורר ויקחו את שני כהני הצדק את החסיד ר' יחיאל בר דוד הכהן ואת הצדיק ר' יקותיאל הכהן בר יודא ויקשרום בבית המוקד בעמוד אחד כי גבורי חיל היו שניהם תלמידי רבינו שמואל ורבינו יעקב וגם ר' יודא בר אהרן אסרו ידיו ויציתו את האש בחבילי זמורות ותתלקח האש בעבותות אשר על ידיהן וינתקו ויצאו שלשתם ויאמרו אל עבדי הצורר האש אין שולטת בנו למה לא נצא, ויאמרו להם חי נפשכם אם תצאו מזה ויתעצמו לצאת וישיבום עוד אל בית המוקד ויוסיפו לצאת ויתפסו בגוי אחד להביאו עמהם אל המוקד ויהי בקרבם אל המוקד ויתחזקו הערלים ויקחו את הגוי מידם ויהרגום שם בחרב וישליכום אל תוך האש ולא נשרפו גם הם גם כולם לא נפש רק שרפת נשמתם וגוף קיים. ויראו הערלים ויתמהו איש אל רעהו ויאמרו אך קדושים המה אלה. ושם היה יהודי אחד ר' ברוך בר דוד הכהן וראה בעיניו את הדברים האלה כי גם הוא יושב בארצו ויצא עבור להתפשר על היהודים אשר בבלוייש ולא הועיל בעונותינו אך בעבור שאר יושבי השלטון המקולל נתפשר באלף ליטרין. גם ספרי תורה ושאר ספריהם הציל וזה היה בשנת תתק”לא ברביעי בשבת כב‘14 לחדש סיון וראוי לקובעו יום צום כצום גדליה. ככל הדברים האלה כתבו באורליינ“ש בעיר הקרובה אל חללי הקדש והודיעו לרב רבינו יעקב. ועוד היה כתוב בכתב ויהי בעלות הלהב הרימו קול בנעימה קול אחד ותחלה היה הנועם נמוך ולבסוף בקול גדול ובאו ואמרו לנו מה זה שירכם כי לא שמענו כנועם הזה וידענו ביחוד כי עלינו לשבח היה. בנות ישראל אל ל”א נפש בכינה הנשרפות על קדושת השם ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה. ובעונות לא נתנו לקבורה אך במקום שנשרפו תחת ההר ובאו אח"כ יהודים וקברו את עצמותיהם. וכשלשים ושתים נפשות הקדושות אשר הקריבו עצמן קרבן מנחה לבוראן וירח ה’ את ריח הניחוח ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.

ברביעי בשבת כב'15 בסיון ד“א ותתק”לא וקבלוהו כל קהלות צרפת ואיהים ורי"נוס להספד ותענית מרצון נפשם ובמצות הגאון רבינו יעקב בן הר"ר מאיר אשר כתב אליהם ספרים והודיעם כי ראוי הוא לקובעו צום לכל בני עמנו, וגדול יהיה הצום הזה מצום גדליה כי יום כפורים הוא, זה לשון רבינו אשר כתב וכן נכון וקבלו היהודים ופיוט חטאנו צורנו מיוסד על זה לכתוב בו כל המקרה הרע ולמעלה הוא כתוב בסליחות על גזרת בלוייש וצדקת כל שמסרו עצמן על יחוד השם תעמוד לישראל סלה.

ויהי בשנת ד"א ותתק"מ והנה ספינה באה מקלונייא ובה יהודים ובבואה סמוך לבוברט והנה אחריה ספינה אחרת וימצאו מושכיה ומלחיה ריבה16 אחת גויה מתה על שפת רינו“ס ולא נודע מי הכה ומקצת היהודים אשר בספינה הראשונה היו הולכים על שפת הנהר ויצעקו הגוים אחריהם לאמר מדוע הרגתם זאת הגויה וילכו הלוך וצעוק אחריהם בעיר בופר”ט ויתפשום ויפצעום וישליכום חיים ברי“נוס גם הם גם שאר היהודים אשר בספינה ויפצרו בם להניח אלהים חיים ולדבקה במת ולא אבו ויקדשו את השם. והמלך ורידריך לקח מן הקהלות בעלילה זאת ת”ק זקוקין כסף וההגמון לקח מן היהודים אשר בהגמוניא מ“ב מאות זקוקין כסף נתנו פה בב”ון ד' מאות כי היו אז פה עשירים. ולולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו כי היה הפורענות הולך וגדל כי היו מושכים וסוחבים את ר' יודא בר מנחם ז"ל אחד מן ההרוגים סחוב והשלך במים ברי"נוס וביבשה מעיר לעיר וממדינה למדינה, גם בקולוניא משכוהו וגררוהו בכל העיר, כמעט קמו כל אויבינו לבלעונו חיים לולי רחמי שדי אשר נתן הוננו כופר לנפשינו, נצח יתברך שם קדשו אשר הציל את עמו.

בשנת ד"א ותתק"ן רע לישראל משמים נתקן כי הועמד מלך באיי הים הנקרא אנגלט“רא, ויהי ביום הוקם למלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו בעיר לונדר”ש בבית המלכות אשר מחוץ לעיר נאספו שמה עם רב מצרפת ומאיי הים ויבאו גם היהודים הקצינים והעשירים אשר בהם להביא למלך מנחה ויחלו רשעים לאמר לא נכון שיבאו היהודים לראות בעטרה של מלך שעטרו לו כומרים וגלחים שמוכתר למלך אורליינ“ש וידחפום ויתעוללו בהם והמלך לא ידע ותבא השמועה בעיר לאמר צוה המלך להשמיד את היהודים ויחלו להכות בהם ולהרוס בבתיהם ומגדליהם ויהרגו בהם כשלשים איש ומקצתם שחטו את עצמם ואת בניהם, ושם נהרג הרב המובהק ר' יעקב מאורליינ"ש על קדוש השם ולא ידע המלך בכל זאת כי בשמעו את קול ההמון בעיר שאל מה קול הרגש הזה ויאמר השוער אין דבר רק הנערים שוחקים ושמחים ויהי אח”כ כהִוָדע לו האמת צוה לקשור את השוער בזנבות הסוסים סחוב והשלך ברחובות ובשוקים עד צאת רוחו וימת במיתה רעה. ברוך האל הנותן נקמות.

אח“כ בשנת תתק"נא באו טועים על עם ה' בעיר אבר”ווך אשר באנגלטרא בשבת הגדול ועת הנס נהפך לאונס ולעונש ויברחו את בית התפלה17 ויעמוד הר“ר י”ט וישחט כס' נפשות וגם אחרים שחטו ויש שצוה לשחוט בנו יחידו אשר לא נסה כף רגלו הצג על הארץ מהתענג ומרוך. ויש מהם שנשרפו על יחוד בוראם ויהי מספר ההרוגים והשרופים כק“נ נפשות אנשים ונשים, גופים קדושים ואת בתיהם הרסו ויבוזו זהב וכסף וחמדת ספרים אשר כתבו לרוב, נחמדים מזהב ומפז רב, אשר אין כערכם בנוי וביופי והביאום לקולונ”יא ולשאר מקומות ומכרום ליהודים וכן עשו אויבינו בכמה עירות, ושם שחטום ושרפום. ובעיר אחת שהיו בה רק גרים כב' איש קהל גרים אקרי קהל והרגום כולם ולא רצו להטנף במי צחנה, אך כולם קדשו את השם המיוחד.

זכור ה' מה היה לנו, כי מרעה אל רעה יצאנו, יגענו ולא הונח לנו, כי רצח גוי רשע אחד בעיר ברי“יש אשר בצרפת יהודי אחד ויבאו קרוביו ויצעקו אל גברת הארץ והרוצח היה עבד מלך צרפת ויתנו לה שוחד לתלות הרוצח ויתלוהו ביום פורים. וישמע מלך צרפת הוא מלך הרשע אשר גרשם לפני זה מעל אדמתו בשנת תתק”מו כל היהודים אשר בארצו ויקח כל ממונם, הוא המלך הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו, ויבא אל ברי“יש ויצו לשרוף את היהודים מהם מקצת עשירים גדולים חשובים כשרים ומקצתם רבנים וגדולים ומקצתם חברים ולא אבו לטנף עצמם לכפור בה' אחד ויעמוד הר"ר י"ט זצ"ל וישחוט בידו כס' נפש ומקצתם נשרפו על יחוד השם. אמנם את הנערים פחותים מי”ג שנים צוה המלך להניחם בריוח ולהמלט על נפשם. יוצרנו יראה נקמה בעדינו ויביא מהרה משיחנו אכי"ר.

הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו עמו, כי החסד והפדות עמו. ויהי בימי ויליפש ההגמון וה' היה לנו בימיו כי בשנת ד“א ותתק”לא באו ב' יהודים לקולוניא שם האחד ר' בנימין הנדיב מווליי“אר ושם הב' ר' אברהם הסופר מקרנט”ן. ויהי היום ויבאו אלה היהודים להתיצב על השוק לעשות סחורתם ויבא גם השטן בתוכם מטבען אחד צורר וירא אותם ויסת עליהם נכרית אחת ימח שמה לאמר אתם נתתם לי ב' פשיטים של נחשת והמטבען בעצמו הוציאם מכיסו ונתנם בידה. ותקרא בקול גדול לאמר ראו הביא לנו איש עברי פשיטים סוגים לשקר בנו, בא אלי לקנות תיק של כסת ויתן לי את השקר הזה. היא טרם תכלה לדבר ויתקבצו אליהם כל איש רע ובליעל למאה ולאלפים ויקחום אל בתי המוכסים הרשעים ויאסרום ענו בכבל רגלם ובני יעקב באו אל השרים כשמעם ויתעצבו האנשים וידרו להם שוחדים ולא הועיל להם מאומה רמזום ולא נרמזו, עקצום ולא נעקצו, וכראותם כן הלכו אל ההגמון, כפופים כאגמון, וידרו ממון, וידברו באזניו להושיעם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מרגלים ושקרים אתם, ולא זכר כל העבודה הכבדה אשר עבדו אותו וידחה אותם מדחי אל דחי ולא דבר אליהם נכונה. ויהי ביום השלישי באדר לקחום ויביאום אל החצר לשפוט אותם, ויבקשו היהודים מהם לתת להם מליץ לדבר עליהם שאם יאשמו אף כמשפטי סדום יענשו ואף אם לא יהיו נקיים, ויאמנו המוכסים לא באמת ולא במשפט רק לקצץ כפיהם וחסה עינם וכרגע טרם יסובבו ואנשי העיר אנשי סדום נסבו עליהם למגדול ועד קטן שמחו ללא דבר לשפוך דם נפשות אביונים נקיים ויאמרו אך זה היום שקיינוהו. והשמועה רעה באה ברחוב הקהל ויקרעו בגדיהם ויהי אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד וינוסו אל מקדש מעט סלע מצודתם בית מנוסם ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד אנשים ונשים וטף ויוציאו ספרי תורה וידרו נדרים ויתנום שם יד ביד ולא אחרו ויורידו כנחל דמעה. וישמע אלהים את נאקתם, וכבוא לגזול עורם ושארם ועצמותיהם לפצח, ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימין, כי ראה כי נגעה אליו הרעה אז צעקו אל ה' וענה אותם ויט לבבם לקחת שוחד עלה לק“פ זקוקים כסף ויתנדבו קהל קלונ”יא והערים אשר סביבותיהם לתת כל הכסף הזה בנדבת לבם להציל ב' נפשות אנשים טובים וצדיקים לבד מל' זקוקים אשר שמו עליהם הקהל על ר' בנימין ועל ר' אברהם ונתנום, ע“כ כל זרע ישורון זמרו לה' כי גאות עשה כי מודעת זאת בכל הארץ ועם מדינות הארץ יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבא אל החצר בקולו”ניא אשר יקרא עליהם שם שקר או רציחה או גנבה וכינו לו כלי מות להשחיתו אחת דתו להמית וזהו תקעו בשופר חצוצרות ברמה הריעו בית און אחריך בנימין בעממיך ומושכי העון בחבלי שוא בזמניהם כתרו את בנימין הרדיפוהו. המון גוים על ר' אברהם הדריכוהו בשכבר חדדו להשחיתו גרזן לקוץ כף נקיי כפים בנימין זאב טרפו והשטן עומד על ימינו לשטנו, ואברהם על אבר“יו המ”ו גוים עריצים ויצילם ה' מבין אלף אלפי אלפים המצפים ואומרים מי יתן מבשרם לא נשבע, ולא היתה כזאת מאתמול להנצל ככה על חצר קלונ“יא אם היה קרוב כזה ללות איש ערל, ואף כי יהודי ניצל. ברוך ה' כי הפליא חסדו בעיר מצור וברוך שמו אשר לא נתנם טרף לשיניהם, יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. ובצאתם ברכו את כל העם אנשים ונשים וטף ברכה גדולה ונתנו שבח והודאה לאל המושיע, וכל העם עומדים ויאמרו כל העם אמן והלל לה'. זכרה להם אלהים לטובה לקהל קלונ”יא ולשאר היהודים אשר בערים סביבותם אשר עשו עם היהודים האלה, תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה.

ברוך המקום ברוך הוא ברוך עושה נסים לישראל עמו, ברוך הוא שבכל יום ויום עומדים עלינו צרינו לכלותנו והקב“ה מצילנו מידם. צא ולמד מה בקשו תועים לעשות לישראל בארץ הזאת שנפלה מריבה בין עם של אדום אשר בירושלים ותרב קנאה ושנאה בינותם עד שמסרו הארץ למושל הדין ומלך ירושלים ויקח את ירושלים ואת כל הארץ מהלך ג' ימים עד עכו ועד בכלל ויקח את הדף אשר נשתטח צלם יש”ו עליה וישרפה באש, ואת הזהב אשר עליו לקח לו. ותבא השמועה בכל ארץ אדום עם יש“ו ויקומו על עם ה' לבלוע ולהשחית וירחם ה' על עמו ויתנם לרחמים לפני שוביהם ורחמום, ויכנוס בלב המלך ורידריך לקחת קצת מהונם ולא דבר גדול ויצו לכומרים ולגלחים שלא לנבח עליהם רעה ויגן עליהם בכל כחו בעזרת מגן אברהם אביהם ויתן להם מחיה לפני אויביהם ולא נגעו ביהודיו לרעה ועדיין ירושלים וכל הארץ ההיא ביד מלך ישמעאל ברוך מרחם על עמו, כן ירחמם וינחמם וינקום הצדיקים ויושיבם אל ארץ אבותיהם אמן מהרא (?)18 א”ס.

ויהי בשנת ד"א ותתקמ"ו ליצירה בז' באדר הראשון בב' בשבת קצף ה' נגע בעמו ע“י יהודי משוגע אשר פגע בנערה גויה בעיר נוש”א ושחטה לעין כל, וכראות הערלים כן הרגוהו תחלה ואח“כ ו' משאר היהודים הרגו ובבזה אשר בבתיהם שלחו את ידם ולקחום והביאום מחוץ לעיר ושקבלו19 לעלותם באופני העגלה והעמידום בארץ במועל ללעג ולחרפה לישראל. ואח”כ לקץ ה' ימים בי“ב20 לחודש ביום מנוח לא נתנו להם מנוחה ותפשו את אֵם המשוגע ואחיה וקדשה ויחדה האם את השם וקברוה חיים ואת אחיה אפנו וקלעו באופן והעמידוהו עם הצדיקים חוץ לעיר. ויהודית אחת בנות החסידה אנסו ויטבלוה במים המרים המאררים, והיהודים אשר נותרו בחיים הענישם ההגמון ק”נ זקוקין. ושאר היהודים אשר בכל שאר ההגמוניא ענשום ההגמון והשרים ולקחו מהם הון רב, ואח“כ נתנו הקהלות ממון להגמון ונתנו רשות להוריד החסידים מן האופנים בליל יו' לחדש אדר־השני ויורידם בספינה למטה לעיר ונשאום וקברום אצל קברי הצדיקים אשר נקברו שמה בגזרת ד”א ותת“נו. והיהודית הנאנסה חזרה למוטב קודם הפורים. ואלה שמות הצדיקים הנהרגים על קדוש השם בנוש”א ר' יצחק החזן בר גדליה, ור' שמואל בר נתן ור' נתן בנו ור' יצחק בר שמעון שיחד את השם הרבה ור' שמואל בר נטרונאי וברוך בר יוסף. אל נקמות ה' הוא ינקום נקמתם מהרה אמן. וברוך אלהי ישראל אשר פדה את נפש של הר“ר אפרים מנסיון ובזיון כי הוא היה דר באותו פעם בנוש”א ובא ג' ימים לפני הרעה לקולוני"א אך נפסד הרבה מהונו, יוצרנו ימלא חסרונו אמן וסליחת וחטאנו יסדנו על זה.

איש היה בארץ אושט“א21 ר' שלמה שמו והיה האיש ההוא איש תם וישר וירא אלהים ועשה צדקות בכל עת וחונן דלים ויפקוד הדוכס אותו על מכסיו ועל צרכיו ויהי לו עבדים ושפחות גוים ויהודים. ויהי בשנת תתק”נו בתמוז במחזור רנ“ו אשר קוינו לרנה ולשמחה ונהפכה לאבל כי גם בשנה ההיא נתעבו שעירים22 לאין קץ ללכת ירושלימה להלחם על הפראים ויבא אחד מעבדיו אשר גם הוא נצטיין לתיעוב ויגנוב לו מהונו כד' זקוקים וילך שלמה ויתנהו בבית הסהר. ויהי היום יום אידם ותלך אשת הנתעב הנאסר בגילא (?) ותצעק בבית חרפותם על דבר בעלה הנאסר ביד יהודי ויקומו הנתעבים אשר בעיר ויצאו בחמה עזה ויבאו בבית הצדיק ויהרגוהו וט”ו נפש מישראל עמו. אח"כ נשמע הדבר לדוכוס ויצו לתפוס שני הראשים אשר ברוצחים ולקצץ ראשיהם ויותר לא אבה להרוג בהם כי נתעבים היו. ראה בענינו האל ונקום נקמת ישראל.

ויהי בימי המלך היינריך בן המלך ורידריך, חמת אל בעמו האריך, ומכתו העריך, ומחצו בהם הדריך והפריך, כי בשנת ד"א ותתק"נו באדר נמצאת גויה נרצחת קרוב לעיר אשפיר“א כשלש פרסאות, וישמחו הגוים ללא דבר להוציא קול על היהודים לאמר כי הם רצחוהו ויקומו לבלעם חיים ויוציאו את בת הר”ר יצחק בר אשר הלוי מקברה בתוך ימי אבלה ויתלוה ערומה בשוק ועכבר תלוי בקלעי שער ראשה ללעג ולקלס ישראל ויפדה אביה ע“י שוחד ויביאה אל קברה. ויהי ממחרת אנשי העיר אנשי סדום נסבו על בית הרב ויפרצו בו פרץ ויהרגוהו וח' נפשות עמו וגם שרפו את כל בתי הקהל והיהודים עלו על העליה אשר על בית הכנסת ואח”כ העלו את הסולם אשר עלו בו אליהם ושם נמלטו עד בא להם עזר והורידו הסולם וירדו בו ויצאו מן העיר בעוד לילה והאויבים שללו את כל אשר בבתים ואת ספריהם וספרי תורה השליכו במים ואת ב“ה שרפו באש. וטרם הריגתם צוה עליהם אוטו הדוכוס אחי המלך ע”י שוחד אשר לא ישלחו ידם ביהודים ויהי כשמעו את שמע ההרג ויחר אפו בהם ויאסוף חיל ויצר על העיר אשפיר“א וישרוף להגמון הרשע23 ולהערונים את הכפרים אשר להם וישחית את עציהם ויעקור את כרמיהם וידרוך את קמותיהם עד לאין מרפא. ולולי כי שמע שהמלך אחיו בדרך לשוב מארץ פויל”א לא עלה מעליהם עד נתצו חומות העיר. ואח“כ בא המלך לתפוש את הרוצחים עד שנתנו לו הון רב וליהודים נתנו כנגד ת”ק זקוקים ובנו להם את בתיהם ואת מקדש מעט כאשר בתחלה ובאותה שנה מתו מהם מקהל שפיר“א הרבה מיתת עצמם. וקחל גרמיי”זא עשו חסד גדול עם החיים ועם המתים יברכם יוצרם, והנותרים שבו לעירם. וכל ההצלה הזאת והצלת כל הקהלות ע“י ר' חזקיה הנגיד בר ראובן מבוברט וע”י ר' משה בר יוסף הכהן יזכרו לאלף אלפי טובות וברכות מן החסד והטורח והוצאה אשר עשו בעבור כל הקהלות.

למי אוי למי אבוי למי פצעים חנם למאחרים בשביים למצפים לישע והנה חרב חדה על צוארם ליוצאים מרעה אל רעה כי מקץ ז' ימים אחרי הכות ה' באשפיר“א באו האויבים בפופ”רט בליל מוצאי שבת ויהרגו את ר' שלמה החזן וז' נפשות עמו, ויער ה' את רוח אוטו אחי המלך ויעַוֵר מן הרוצחים שנים ואח"כ בא המלך אחיו וצוה לאנשי העיר לתת לר' חזקיה הנדיב כג' מאות זקוקים:


סליק וה' ינחמנו בכפלים

בנחמת ציון וירושלים אכי"ר:


 

III: לכבוד ידידי החכם היקר הר"ר מאיר בן דוד הכהן ווינער שלום עד העולם

בשמחה ראיתי תחלת מלאכתך על ספר שבט יהודה וצר לי כי מלאכות אחרות לא יתנוני עתה להעמיק חקירותי במאורעות המסופרים בו ולשלוח אליך הגהות ותוספות לספח אותן אל ספרך כאשר בקשת בְעַנְותך.

ואולם לבלתי השיב פניך ריקם ולבלתי אמנע טוב מבעליו, הנני להעתיק לפניך קצת דברים הנוגעים לגירוש ספרד הכתובים בספר דברי הימים למלכות תוגרמה אשר כתב ר' אליהו בר אלקנה קפשלי בעיר קנדיאה שנת הרפ"ג (1523).

הספר הזה יקר המציאות מאד וברכות יעטה תלמידי חביבי מוהר"ר אברהם לאטיש (איש חיל רב פעלים העמוד החזק אשר קהל ויניציאה נכון עליו) שהוציאו ממחשכים והצילו מאבדון.

וכבר הזכיר בני בכורי ז“ל בספרו על חסדאי (עמוד ט') את יקר תפארת הספר הזה והביא ממנו סיוע למה ששיער החכם לעברעכט כי השליש אשר שבה את ר' חושיאל וחבריו היה שמו בן רומחיץ, לא בן דמחין כי כן בכ”י זה השם הזה כתוב שתי פעמים באות ץ; וכתב כי עוד ידבר על כ"י זה פעם אחרת ויוציא לאור לקוטים ממנו יען נמצאו בו על היהודים אשר בארצות המזרח ספורי מאורעות בלתי נזכרים בספרים אחרים.

ואחרי אשר לקחו אלהים עודנו באבו (ומי יודע כמה דורות יעברו בטרם יקום אוהב ישראל ודורש אמת בחכמה ובגבורה כמהו) אקומה תחתיו ואשלם את נדרו, ואניח לך ידידי ולאחרים להוסיף על הלקוטים האלה הערות, ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

ודע כי ר' אליהו כתב ספרו בזמן שהיתה המגפה בעירו ובחר לפאר ספוריו במליצה וצחות הלשון “למען נתגעגע מעט קט בקריאתם ובכתיבתם ובהלצתם כי נעמה, ונסיר מעלינו יראת מר המות הזה” ואף על פי כן הוא אומר בהקדמתו “בשבטי ישראל הודעתי נאמנה כי אמת יהגה חכי בכל ספורי אשר אספר, לא אפנה דרך כזבים” ולענין סיפורי הגירוש הוא אומר “תמיד היו עניים בני ביתנו, והגרושים מסתופפים בצל קורתנו והנה הספרדים החמודים והנפרדים עוברים עלינו תמיד, ושמנו להם מטה ושלחן וכסא ומנורה, והיה כבואם אלינו יסורו שמה ויספרו לי את כל גירוש ספרד הגדול והנורא”.

הספר הזה יש קוראים את שמו סדר אליהו והרב חיד“א כתב כי ראה אותו והיה שמו דבי אליהו ואני בכ”י אשר לפני לא מצאתי לא זה ולא זה רק בפרק קס"ו (והוא האחרון) מצאתי: לכן כתבתי את אגרת דברי הימים הללו מפי חכמים וזקנים יחדו, למען נתגעגע מעט קט (וכו' כמו שהעתקתי למעלה). ועתה ידידי היקר הא לך דברי הספר הנוגעים למגורשי ספרד.

פרק ע'………. וילכו בלא כח עם עצום ורב כפלים מיוצאי מצרים כלם נסעו מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד מכל מדינות המלך אל אשר היה שם הרוח ללכת ילכו ויצא מלכם לפניהם וה' בראשם, וקדשו שם שמים ומסרו עצמם וממונם בניהם ובנותיהם, זה יאמר לה' אני וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. ויסעו בני ישראל ללכת לדרכיהם, למצוא מנוח לכף רגליהם, ואלה מסעיהם למוצאיהם. ויסעו הקהלות השוכנות קרובות אל ים ספרד ויחנו על חוף הים וימצאו שם ספינות מזומנות פישקא"ני24 וקטלאני וקשטלייני, מהן ציות גדולות ומהן קטנות, כי בהשמע דבר הגירוש באו הספינות מארבע כנפות הארץ לישא את היהודים, וגם מספינות יינובישי וביניציאני באו כחול הים הרבה מאד וישאו את היהודים ועמהם עברו העֲבָרים, ויעשו אבר כנשרים.

מהם נסעו אל ארץ ישמעאל, אוהר“אן ואלגז”אר ובוגי“אה הרחוקים מחוף קרטגנייא. ובחוף אוהר”אן הלכו אניות רבות לאלפים ולרבבות, וירא יושב הארץ הכנעני רוב האניות ויתאונן ויאמר הנם צרים את הארץ עלינו, ואויבים באים עלינו לכלותנו ולקחת אותנו לעבדים ולשפחות ואת ממוננו, הקבצו ונבואה אל ערי המבצר ונלחם בעדנו ובעד בנינו. ויעשו כן ויורו על הספינות סוללות ושאר כלי משחית וישחיתו חלק מהיהודים ולבסוף בהודע להם אודות הגירוש קבלם המלך בסבר פנים יפות, כי עמד להם מליץ יושר איש יהודי גדול בבית המלכות שמו כר' דודיהם ז"ל וברדתם אל היבשה שטו העם למצוא מנוח לכף רגלם ולא יכלה הארץ לשאת אותם כי רבו מארבה ואין להם מספר. אז בנה להם המלך בתים עם לוחות וקרשים חוץ מחומת העיר ושכנו תחת אלון ולִבְנֶה כי טוב צלם ולמקניהם עשו דיורין, דיר וסהר סחור סחור, וסֻכות ממש עשו להם, הבנים מלקטים עצים והאבות מקבות וקורות וקוצים, ויושיעם ה' בכל אלה המעשים, ויתנם יהושע חוטבי עצים25.

ויהי היום בששי בשבת וישלח ה' למשחית אחד מן השרפים, את שר האופים, ויקם בעוד לילה לעשות מלאכתו ויצת אש בתנור ותנור וכירים יותץ, ותאכל האש את הבית מבית ומחוץ כמו תנור בוערה מאופה, והיתה לשרפה מאכולת אש, ויבערו הקוצים, ותפול אש ותאכל בקצה המחנה, בקצינים שבמחנה, וירא כל העם וינועו ויעמדו מרחוק, ישאו קינה יתופפו על לבביהם, מה זאת עשה אלהים להם, ותעל שועתם אל שמי מעוני, ואחיהם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה‘. ומבני ישראל הגרושים השוכנים בארג“ון קטלונ”ייא וולינציאה עברו מעברה גבע מלון לנו והגיעו בראש חדש אלול הרנ"ב לחוף ים נאפולי באיטליא של יון, עיר גדולה לאלהים, וטרם יגיעו כל הספינות שלחו היהודים שליח להתחנן לפני המלך לקבלם, ואז היה מולך על נאפולי איש חכם וגבור וה’ עמו ושמו ר“י פֵֿרִנְ”דוֹ מחסידי אומות העולם, תם וישר וירא אלהים, ועִם כי היה שמו כשם הצורר ר“י פרנ”דו מלך ספרד לא מפני זה היה דומה לו ורב היחס בינותם וכגבוה שמים על הארץ כן גבהו דרכי מלך נאפולי מדרכי מלך ספרד ומחשבותיו ממחשבותיו. ויהי כשמוע המלך החסיד כי באו היהודים להתגורר בארצו, שמח לבו ויגל כבודו, ויאמר בֹאו ברוכי ה', ויבאו היהודים ויהיו קהלה רבה כצמח השדה רבבה, שרצו בארץ ורבו בה, למשפחותיהם יצאו מן התבה. ומהבאים היו רבים שלא היה להם לפרוע, וקהלות נאפולי פדום מידי הספנים, ורבים שהו ליפדות, כי לא היה לאל יד יושבי הארץ היהודים לתת לבאים מדי יום ביומו כל הנצרך להם, וכאשר ראו הספנים כי עברו הימים שמו לדרך פעמיהם, וילכו ההרה, והיה להם לזרה, ונמכרו העברים לעבדים ולשפחות ולעובדי עבודה זרה.

פרק ע"א. ובהגיע היהודים הנ“ל בנאפולי היו רעבים גם צמאים, ורובם חולים וחלושים, אנשים ונשים, ונתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש, הלחם עודנו בין שניהם, ואף אלהים עלה בהם, ויהרוג במשמניהם, וימותו רבים מעדת ה' והַנֶגֶף נְגָפָם, ואש נִשקה ביעקב וגם אף עלה בשראל. ובראותו המלך החסיד כי הדֶבר דבק בם, הצר לו מאד ויירא מעם הארץ, ויצו ליהודים לקבור את מתיהם באישון לילה ואפלה, פן יכירו בהם הגוים ויאמרו ראו הביא לנו אנשים חלושים וכמושים וגרושים, מוקדחים ומוסרחים, מנוגפים ומטורפים, להדביק בנו את הדֶבר עד כלותו אותנו. לכן צוה המלך לקוברם בחשאי ולא יוָדע לאיש, ויקברו הנכבדים והשועים שלא בכבודם, מאיש ועד אשה מאדם. ויהיו היהודים הולכים גדודים גדודים, ברחובות ובשוקים, לבושי שקים, ומִפִנָה לְפִנָה נזרקים, והמה צועקים ובניהם נאנקים, ואנשי היחס והחכמה, היו לשמצה ולשממה, היו דומן לאדמה, כל אוכל תתעב נפשם, מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי היו שם, ויושלכו על פני השדה בגועל נפשם, על נהרות בב”ל שם ישבו גם בכו כי אשמו אשם, ובבתים ובחצרים, היו מושלכים כפגרים, ויוליכום לקברים, ויצברו אותם חמרים חמרים. ויהי מקץ ששה חדשים לבוא עם ה' בנאפולי דחויים וגרושים מיום ליום ומחדש לחדש, נתפשט החולי והרעה בעדת ה' פורחת, אש קודחת, את השחפת ואת הקדחת, נגע לבן אדמדם בַקָרחת, ארבע מראות נגעים בגבחת, נפלה בתולת ישראל בנאפולי ותהי נִסַחת, בעת ההיא תתעלפנה הבתולות היפות ותהיינה לשחת, ובקול מר צורחת, ובקול רם צווחת, מפני צר“י גברתי אנכי בורחת, יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף בטובים וברעים, ויתחבאו במערות ובסלעים, בזויים וגרועים, כל רואיהם ישאלום מדוע פניכם רעים. ויהיו המתים במגפה יותר מחמשים אלף איש, מלבד המתים על דבר קר”ח, היו ביום אכלם חורב וקרח בלילה, על כל ראש קרחה, כל זקן גרועה, כי רבים מהם נטבעו במים שאין להם סוף בבואם בדרך, ורבים נהרגו ואין מציל, והאחרון הכביד עד מאד המגפה אשר כלה אותם מנפש ועד בשר.

ויוָדע הדבר למלך פרא“נדו כי החלה המגפה, ויוָעץ למצוא תרופה, את והב בסופה. ביום ההוא נאספו השרים וכל עם הארץ, ויבאו ויזעקו במרה לפני המלך, מה זאת עשית לנו לקבל האנשים הללו ולהדביק בנו המגפה ונשמדנו אנו ובנינו, הוציאם מן העיר פן נספה בגללם. ויחר למלך מאד מדבריהם, ויוציא כתרו מעל ראשו ויאמר אם תוציאו היהודים הא לכם הכתר ואתם תהיו למלכים ואני אהיה לכם למשרת, כי לכם נאה המלכות. ויקדו וישתחוו ויאמרו עשה כאשר עם לבבך, עבדיך אנחנו ומימיך אנו שותים. ויצו המלך ויעש מחוץ לעיר למנוגפים פירמ”ריאו26 גדול ושָׁם שַׂם אותם ונתן להם מטה שלחן כסא ומנורה, להיות להם לעזרה, ועזרה בצרות מצאו מאד, וישלח שם רפואות ואספלניות ותְעָלת ארוכה, און וחקר תקן משלים הרבה על דבר המלאכה, ויצו את עבדיו את הרפאים לרפאת את החולים האמללים ולעשות להם חתולים ודברים מועילים, בסמים כלולים, בבשמים תלולים, ברטיה וגדילים ובמעשים גדולים וכלים מכלים. ויעשו הרופאים כן ככל אשר שת עליהם המלך, רק שבתם יתן ורפא ירפאו. בכל זאת לא שב אף ה' ועוד ידו נטויה ותבער כאש להבת שלהבת המגפה ואין מכבה ואכלה שיתו ושמירו יום אחד. ויצו המלך ויסגרו הדרכים לבלתי תת יוצא ובא מנאפולי לבא במקום אחר, ושָׂם שומרים סביב, ואחר שֶיִדָרֵש הדָבָר ויֵחָקֵר, כל הנמצא יִדָקֵר. אז שנאו עם הארץ את היהודים האמללים ויקוצו מפני בני ישראל, כקוצים היו בעיניהם, כי ראו שהיהודים היו בעוכריהם, ויאמרו אליהם באתם אלינו להזכיר את עונינו ולהמית אותנו ואת בנינו. ויהי בכל המקומות אשר היו נסים שם היהודים להמלט וירא יושב הארץ כי לפניהם ילך דבר ויצא רשף לרגלם ויאמרו לא ישב עַם אלהי ישראל עִמנו כי קשתה ידו עלינו ועל בנינו ועל נשינו ועל טפינו ועל בנותינו. ויזעקו העם לאמר הסבו אלי את היהודים להמיתני ואת עמי. בימים ההם נסעו רבים מהיהודים, קצתם הלכו בתוגרמה ושם קבלום בסבר פנים יפות, כי מצות המלך היא לאמר לא תעַנום ולא תתנו עליהם עבודה קשה, כאשר נכתוב עוד. וגם על הספנים והמלחים פשט הדֶבר ורובם מתו ויש מהם שנטבעו ומהם שנשללו ומהם שנשרפו ואת כל משפטיו הרעים הראם ה' וירעם בקול גדול מאת ה' מן השמים.

ויהי אחרי אשר שקט הדֶבר ויחזק הרעב בעיר נאפולי והיו צועקים האנשים מרוב הרעב לחם לחם לחם, ועִם זה היו מתים ויוצאת נשמתם, כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות. ויגדילו ק“ק נאפולי לעשות צדקות גדולות וכלולות לתת אכלם בעתו, נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, ואע”פ כן לא הספיקו ואין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו. וכשמוע איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ר“י פֵרַנְ”דוֹ המלך המו מעיו לו וילבש צדקה כמדו המלך רי פראנדו ויצו המלך לתת להם מנכסיו דבר יום ביומו, וינהלם בלחם בשנה ההיא בטוב טעמו וארוחתו ארוחת תמיד נִתנה להם דבר יום ביומו, לפני שמש ינון שמו, יהי אלהי ישראל עמו, כי חמל על העניים והאביונים, לחמו נִתן מימיו נאמנים.

פרק עג' ויהי בבוא רֵי דֵי פֿרַנְצא, כל הערים שהיה בא וקרב אליהם, מיד היו פותחות לו, אפים ארץ ישתחוו לו וקראו לו שלום, אלהים יחנך מלכנו. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו, וכבר קץ בא, בא הקץ, ולא היה רחוק מנאפולי כי אם י“ו מילין, ומלין לצד עלאה ימלל, ותתחלחל המלכה אלמנת המלך הזקן ר”י פרנ“דו הנ”ל מאד כי ראתה פרנצו“זי באו במלכותה, יהי פרנצ”א נחש עלי דרך שפיפון, קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון. ויהי בחפזה לנוס המלכה ותצא ברגליה, ותסר צעיפה מעליה, ותלבש בגדי אלמנותה, אין לה מנחם מכל אוהביה, כל רעיה בגדו בה, וכל הארץ בוכים קול גדול והעיר ששון נבוכה, וגם עם בני ישראל היו בצער ובמבוכה, ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה. ותקח המלכה מן הבא בידה תרשיש ושהם וישפה וסגולת מלכים והמדינות ובאה באניה ותנוס למישינא, וגם המלך רֵי פֵרַנְדִין נס שמה כי נגף לפני אויביו. וגם מהיהודים ברחו רבים ובאו במישינא ויעמדו שם שני חדשים, על מצפֶה חבושים והאניות מלאות על כל גדותם טף ונשים. והמון אנשים, נערים וישישים, מבני הגרושים, והרעב היה על כל פני הקדושים, מכל רכושם מתיאשים, שבר על שבר נקרא ובנחץ נמרץ רץ רץ לקראת רץ והמה חשים, ויבאו האנשים על הנשים, ובני דן חושים, וימהרו לברוח מן הארץ כי אמרו כלנו מתים מהצרפתים הקשים כקושים27 , כנשר יטוש עלי אוכל יעופו עלינו, להשמידנו ולכלותנו, לקחת אותנו לעבדים ואת ממונינו. ויהי אחרי עבור שני חדשים ותנתן רשות לאניות הנ“ל לנסוע עם היהודים אל כל המקומות אשר יחפוצו. ויעשו כן, ורובם עברו באולונא28 ומשם הלכו לתוגרמה, ורבים הלכו בקוֹרפֿו, וגם באִי קנדיאה באו רבים ויעשו לִשמָם צדקות גדולות עד כי חדל הסופר לספור כי אין מספר, ובהיות מורי אבי ורבי החכם ר' אלקנה קפשאלי יצ”ו קונדושט“בלו29 לקהל קדוש קנדיאה עשה ביום אחד מאתים וחמשים פרחים ויניציא”ני צדקה לשם הגרושים הנ“ל וזה היה בערב ט' באב משנת הרנ”ג וכהנה רבות. וכאשר כשל כח הסבל הוצרכו ג“כ למכור מכלי בית הכנסת כדי לפדות הגרושים הנ”ל מידי שולליהם, או מידי הספנים מביאיהם, ואע“פ כן לא מצא איש ואיש כדי גאולתו, כי אין הבור מתמלא מחולייתו. אז נתמלאה כל איטליאה וכל לֵבַנטי את היהודים האמללים, מהם עבדים מהם שבויים, מהם שהיו חייבים שכרם לרבי החובלים, ויהי אל כל הקהלות אשר היו באים שמה היו נותנים להם עזר לפדיונם, וירימו להם נדבה מממונם, ואע”פ כן קצר המצע מהשתרע, כי רחק מהם מנחם ואוהב ורעַ. וימן ה' בקוֹרפוּ אנשים פרסיים סוחרים ויפדו רבים ויוליכום בארץ תוגרמה ובמקומות אחרים, לקחת פדיונם מהיהודים בשבח עליית שעורים, ויהיו בני ישראל כצאן לטבחה, כי נשארו מעט מרבים ורצו יגון ואנחה, אחד מעיר ושנים ממשפחה.

פרק עד' וישמע שולטן בייזיט מלך תוגרמה את כל הרעה אשר עשה מלך ספרד ליהודים וכי הם מבקשים למצוא מנוח לכף רגליהם, ותחס עינו עליהם, וישלח אנשים מלפניו ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר לבלתי יהיה רשאי שום אחד ממושלי עיירותיו לדחוף את היהודים ולגרשם, רק כלם יקבלום בסבר פנים יפות ואשר לא יעשה כן אחת דתו למות, וגם בכי“או30 שלח כדבר הזה ויפול פחד המלך על העם ויקבלו את כל היהודים בסבר פנים יפות, חומה היו עליהם גם לילה גם יומם, כל ימי היותם עמם, לא הכלימום ולא פקדו מאומה. ויבאו בתוגרמה אלפים ורבבות מן גרושי היהודים ותמלא הארץ אותם. אז הגדילו לעשות קהלות תוגרמה צדקות לאין מספר וחקר ויתנו את הכסף כאבנים לפדיון שבויים, ושבו בנים לגבולם. בימים ההם הגדיל לעשות בקוסטנדינא האלוף מהר”ר משה קפשלי ז"ל אשר היה הולך סביב הקהלות והיה כופה אותם לתת איש ואיש חקו הראוי לו, והיה כופה על הצדקה, דבידו הורמנא דמלכותא הן לענוש נכסין ולאסורין, גם האיש משה גדול מאד וכל אשר יְצַוֵם יעשו, לא יגרעו דבר, והיה מעשה הצדקה שלום.

והיהודים אשר נשארו בנאפולי תחת יד הצרפתים נשללו רובם, גם שמדו חלק מהם בשעת מלחמה, אך משם ואילך ישבו תחת הצרפתים לבטח, כי מלך צרפת העביר קול במחנה כל הנוגע ביהודים מות יומת.

ויהי אחרי מלכוֹ מלך פרנצא במלכות נאפולי ארבע שנים וחדשים במספר, שב לב העם אל אדוניהם וחזרו ושלחו ולקחו את רֵי פֵרַנְדִין וימליכו עליהם. ויגרשו את הצרפתים מעריהם ויריקו חרב אחריהם. בימים ההם ישבו היהודים לבטח כימי קדם בימי רי פֵרנְדוֹ הזקן כי רי פרנדין בן בנו דָמָה אליו בכל דבר ושמא גרים. בימים ההם הפקידו היהודים נכסיהם בידי הגוים למען לא ישלחו השוללים בעולתה ידיהם, וכאשר חזרו היהודים ושאלו אותם מידי הגוים כפרו בדבר כחשו להם. ויהי אחד מן השרים הגדולים אשר הפקיד יהודי אחד בידו כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וכאשר שאלם ממנו היהודי כפר בהם וכחש בפקדון או בתשומת יד אשר הפקד אתו, ויבאו לפני המלך ר“י פרנד”ין וידברו דבריהם, ואין רואה ואין יודע ואין מעיד. ויבן ר“י פרנ”דין כי היהודי טוען אמת, ויאמר לשר שלוף טבעתך מעל ידך, ויסר השר את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד המלך, וישלח המלך איש מלפניו ויאמר לו לך אמור לאשת השר בשם בעלה לתת לך פקדון היהודי אשר הפקיד בידו, והיה אם לא תאמין לך הראה לה טבעתו אולי תפותה ותשמע לקולך. וירץ עבד המלך ויבא אל האשה הביתה וידבר אליה את הדברים האלה, ויהי כראותה את הטבעת, ותכירה ותאמר טבעת בעלי היא, ותאמן לקול דבריו, ידה לפקדון תשלח וימינה לזהב עמלים ותתנם ביד השליח וירץ ויביאם לפני המלך. ויהי כראותו השר כי נודע קלונו וכי נגלה עונו ויבוש מחטאתו ויפן ויבא אל ביתו. ביום ההוא צוה המלך ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר שכל היהודים שיטענו על הגוים כי הפקידו בידיהם נכסים, כסף או זהב ובגדים, יהיו נאמנים בשבועתם נגד הגוים. ויהי הדבר הזה תשועה גדולה ופורקן לישראל, שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל. וישב ישראל כל ימי ר“י פרנ”דין לבטח ואין מחריד.

ויהי מאחרי כן וישלימו ר“י ד”י פרנצאו ור“י די שפנ”יא ויבאו על ר“י פרנ”דין וילכדו את מלכותו……..

וימלכו השפניו“לי על הארץ ואין מחריד ויאהבו עם הארץ את הגראן קפיטנו (Gran Capitanio) מאד מאד ויהי להם למושיע ולשר ולשופט ימים רבים וייטב ליהודים מאד מאד, ויחמול עליהם ביותר והיה להם חֵרות כל ימי היותו בארץ. וכראות המלך ר”י ד“י שפ”ניא כי עמד שם ימים רבים יותר מעשר שנים ולא שב לבוא אליו, ויאמר המלך בלבו, ועוד לו אך המלוכה. וישלח אליו איש לבא לפניו, ויהי כאיש אשר לא שומע, והיה מוצא טענות אחת הנה ואחת הנה. ויקח המלך יד חזקה ויבא בנאפולי, וכראות השר צבא כי אין מעמד יצא לקראתו ויאמר לך אני וכל אשר לי, וכל אשר אתה רואה שלך הוא ויאמר אלהים עמך גבור החיל.

ובשנת הרס“ח שם על לבו מלך ספרד להפריד היהודים מכל מקומות ממשלתו ועוד ידו נטויה ויוסף לשחת רחמיו ויגרש כל היהודים אשר היו בנאפולי, דֵ”י רֵיאָמֵ“י כַלַבְרִ”יאַ ציצילי“א מֵיש”ינא פוליי“א ושאר כל המקומות אשר התגוררו היהודים שם בימי החסיד ר”י פרנ"דו הזקן לפני הגירוש ואחר הגירוש, ויאמר להם ההרה לכו אל תעמדו פן תספו ויפגעו בכם הרודפים. ויעשו כן בני ישראל ויסעו ויבאו בארץ תוגרמה עם בניהם ובנותיהם, גם היהודים מצאו בית ודרור קן להם ותתענג בדשן נפשם.

עד כאן מה שראיתי להעתיק אליך מן הספר הזה, כי אמנם עוד כאלה וכאלה יש בו בספור מה שקרה למגורשי ספרד ופורטוגאל יותר ממה שיתכן לך לספח אל ספר שבט יהודה.

ועתה ידידי היקר אשר נשא לבך אותך בחכמה להסיר הקמשונים אשר עלו בדפוס ספר שבט יהודה ולהפיץ אור על תעלומותיו, הנני מבקש ממך שתעשה חסד עמדי ועם ספר אחר הקרוב בענינו לספר אשר עמלת בו הלא הוא ספר עמק הבכא ותוציא לאור בשולי מלאכתך רשימת קצת מן הטעיות שנפלו בדפוס עמק הבכא ואלו הן31.

אתה עתה ברוך ה' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ך' אייר תרט”ו, ידידך שד"ל.


 

IV

פאמא תסרעהם אלי קבול אלבאטל ואלמסתחיל פאנא נדכר מנה טרפא ינבי ען קלה עקולהם והו מא גרי פי זמאננא מן אדכאהם ואכיסהם ואמכרהם והם יהוד בגדאד פאן מחתאלא מן שבאן אליהוד נשא בסואד אלמוצל יקאל לה מנאכים בן סלימאן ויערף באבן אלרוחי וכאן דא גמאל פי סורתה וקד תפקה פי דינהם באלאצאפה אלי אלגמר32 מן אליהוד אלסאכינין33 באלנאחיה אלמערופה באלעמאדיה מן בלד אלמוצל וכאן אלמתולי לקלעה הנאך דא מיל אלי דלך אלמחתאל וחב לה לחסן אעתקאדה פיה ולמא תוהם פיה מן דיאנה תטאהר בהא בחית כאן אלאולי יסעי34 אלי זיארתה פטמע דלך אלמחתאל פי גאנב אלאולי35 ואסתצעף עקלה פתוהם אנה יתמכן מן אלותיב עלי אלקלעה ואכדהא ואנהא תצחי לה מעקלא חצינא פכתב אלי אליהוד אלמסתפרין בנואחי בלאד אדרביגאן ומה ואלאהא36 לאנה עלם אן יהוד אלאעאגם אקוי גהאלה מן סאיר אליהוד ודכר פי כתבה אנה קאים קאד גאר37 לליהוד מן יד אלמסלמין וכאטבהם באנואע מן אלמכר ואלכדיעה פמן בעץ תצור כתבה אלתי ראיתהא נחוי מא הדא מענאה ולעלכם תקולון לאי שי קד אסתנפרנא אלחרב אם לקתאל לא לסנא נרידכם לחרב ולא לתקאל בל לתכוניא38 ואפקין מן ידי הדא אלקאים ליראכם הנאך מן יעשאה מן חסל39 אלמלוך אלדין בבאבה ופי אואכיר אלכתב ינבגי אן יכון מע כל ואחד מנכם סיף או גירה מן אלאת אלחרב ויכפיה תחת אתואבה פאסתגאבת אליה יהוד אלאעאגם ואהל נואחי אלעמאדיה וסואד אלמוצל ויפרוא אליה באלסלאח אלמתסנן חתי סאר ענדה מנהם גמאעה כתיפה40 וכאן אלאולי41 לחסן אנה בה יטן אן אולאיך אלקאדמין אנמא גאוא אלי זיארה דלך אלחבר אלדי קד טהר להם בזעמה פי בלדה אלי אן אנכשפת לה מטאמעהם וכאן חלימא ען ספך אלדמא פקתל צאחב אלפתנה אלמחתאל וחדה ואמא אלבאקון פתהאגוא מדירין בעד אן דאקוא ובאלמשקה42 ולאחסאראת ואלפקר ולם תנכשף הדה אלקצה להם מע טהורהא לכל די עקל בל הם אלי אלאן יפצלונה עלי כתיר מן אנדיאיהם43 אעני יהוד אלעמאדיה ומנהם מן יעתקדה אלמסיח אלמנתטר בעינה ולקד ראית גמאעה מן יהוד אלאעאגם בכוי וסלמאס ותבריז ומראגה וקד געלוא אסמה קסמהם אלאעטם ואמא מן באלעמאדיה מן אליהוד פסארוא אשד מבאינה ומכאלפה פי גמיע אמורהם לליהוד מן אלנצארי ופי תלך אלויליה44 גמאעה מנהם עלי דין ינסבונה אלי מנאכים אלמחתאל אלמדכור ולמא וצל כברה אלי בגדאד אתפק הנאך שכצאן מן מחתאלי אליהוד ודואהר משיכתהם פזורוא עלי לסאן מנאכים כתבא אלי (יהוד) בגדאד יבשרוהם באלפרך45 אלדי כאנוא קדימא ינתטרונה ואנה יעין להם לילה יטירון פיהא אגמעין אלי בית אלמקדס פאנקאד אליהוד אלבגדאדין אליה מעמא ידעונה מן אלדכא ויפחרון בה מן אלבחת46 (אלנחת Cod.) אתקאדוא באסרהם אלי תסדיק דלך (דינך rectius) ודהבן נסואנהם באמואלהן וחליהן אלי דלך (דינך) אלשכצין ליצרפא בה ענהן עלי מן יסתחקה בזעמהמא וצרף אליהוד גל אמואלהם פי הדא אלוגה ואכתסווא תיאבא כצרא ואגתמעוא פי תלך אללילה עלי אלסתוח ינתטרון אלטיראן בזעמהם עלי אגנחה אלמלאיכה אלי בית אלמקדס וארתפע אלנסואן מנהם בכא עלי אטפאלהן אלמרתצען כופא אן יטרין47 קבל טיראן אולאדהן או תטיר אטפאלהן קבלהן פתגוע אלאטפאל בתאכר אלרצאע ענהם ותעגב אלמסלמון הנאך ממא אעתרי אליהוד חיניד בחית אחגמוא ען מעארצהם חתי תנכשף אתאר מואעידהם אלערקוביה48 פמא זאלוא מתהאפתין אלי אלטיראן אלי אן אספר אלצבאח ען כדלאנהם ואמתהאנהם ונגא דלך (דאנך rect.) אלמחתאלאן במא וצל אליהמא מן אמואל אליהוד ואנכשף להם בעד דלך וגה אלחילה ומא תטאהרוא בה מן גליאן אלרדילה פסמוא דלך אלעאם עאם אלטיראן וצארוא יעתברון בה כסני49 כהולהם ואלשבאן והוא תאריך אלבגדאדין מן אלמתהודה פי הדא אלזמאן וכפאהם הדא אלאמר עארא דאימה ושנארא מלאזמא ופי מא קד אורדנאה כפאיה קאציה ללוטח50 מן אפחאמהם ואלגאמהם במא הו עין מא ענדהם:



  1. Vgle. Literaturblatt des Orient 1845, 737 ff.  ↩

  2. נראה לי שהמעתיק השמיט פה שם הכומר רודלף ובלי ספק כתב רבינו אפרים רודף בליעל רדף וכו' לרמוז על שם רודלף.  ↩

  3. הוא Abbé בלשון צרפת או Abt בלשון אשכנז.  ↩

  4. צ"ל וידקרו.  ↩

  5. צריך להוסיף: אותה.  ↩

  6. צ"ל שכניהם.  ↩

  7. צ"ל בבהם.  ↩

  8. מזה נראה שרבינו אפרים מבונ“א כתב את ספר הזכירה הזה לפני מות רבינו יעקב תם שהיה בשנת תתקל”א בד' תמוז.  ↩

  9. כן צריך לגרוס ולא רבי כאשר הדפיס החכם לעטעריס צד לד' ונתן מקום לטעות ולחשוב שהשר קרא לרבינו.  ↩

  10. הוא 1. November 1179.  ↩

  11. עיין בילקוט נביאים סי‘ תתפד’ ובקיצור שה"ש רבה שם.  ↩

  12. עיין בבית מדרש להחכם יעללינעק חלק ב‘ צד נב’.  ↩

  13. אולי צ"ל ויירא.  ↩

  14. צ“ל כ' סיון וכן הוא בד”ה ובעמק הבכא.  ↩

  15. עיין מה שכתבתי למעלה.  ↩

  16. רביה?  ↩

  17. פה חסרים איזה מלות.  ↩

  18. אולי צ“ל מהרה או כי”ר.  ↩

  19. וקבלו?  ↩

  20. צ“ל בי”א.  ↩

  21. צ"ל אושטריא.  ↩

  22. המלה הזאת נכתבה גם כן צעירים ומורה על הכומרים מכת המינאריטען עיין צונץ בספרו צור געשיכטע צד קפא'.  ↩

  23. חפשתי בקרוניקא של אשפירא ולא מצאתי זכר לשרפת ההגמון. דפ"ק.  ↩

  24. טושקאני? פיזאני? שד“ל. ולי המוציא לאור נראה שרומז במלה הזאת על יושבי מדינת Biscaya או Vizcaya הנקראים Vascones ובלשון ספרד Bascongados ואשר בעת ההיא מפורסמים היו בכל ארץ ספרד לרוב ידיעתם ובקיאתם לנהוג את הספינות. וגם ר' יהודה חייט בהקדמת פירושו לספר מערכת אלהות כתב כדברים האלה ”ובסוף הזמן הנזכר באה עלינו ספינה אחת של ביזק“איני וכו'” (כן הוא בדפוס פירארה ובדפוס מנטובה כתוב ויסקאיי"נוש והוא הוא.  ↩

  25. אמר שד"ל יהושע דרך צחות, הכוונה יה המושיע.  ↩

  26. אמר שד"ל הכוונה בית החולים infermeria.  ↩

  27. אלמלא החרוז הייתי מגיה כקוצים שד"ל.  ↩

  28. היא העיר על חוף הים שוכנת במדינת Albanien ואשר שמה בלעז, Valona, Awlonia, Aulona. המוציא לאור.  ↩

  29. Condestable הוא שם גדולה בחצרות המלכים ואולי בקצת מקומות נהגו גם בני ישראל לקרוא שם זה לפרנסים שלהם. שד"ל  ↩

  30. היאChios או Scio מאיי ארציפי“לאגו. שד”ל.  ↩

  31. התקונים האלה שמתי בתוך הערותי ושם תמצאם איש איש על מקומו הראוי לוי. המוציא לאור.  ↩

  32. ist mir nicht recht klar. H. אלגמר  ↩

  33. . H.אלסאכניןEs ist zu schreiben  ↩

  34. (von וסע )יסעzu schreiben und ebenso später; ferner conjicire ich אלואלי Es ist

    Wenn es richtig ist, so könnte der Sinn sein, dass der Befehlshaber zu ihm ging. H.  ↩

  35. ראה הערה קודמת.  ↩

  36. H. ולאהא Ich conjicire  ↩

  37. ist mir nicht deutlich. H. קאדund גאר  ↩

  38. zu schreiben. H.לתכונואWahrscheinlich ist  ↩

  39. Wenn ferner;רסל Ich conjicire

    Zu lesen wäre, würde der Sinn besser passen: welcher in seinem Thore ist. H. אלדי  ↩

  40. zu lesen sein. H.כתירה Es dürfte  ↩

  41. ראה הערה 34.  ↩

  42. überflüssig zu sein. H. וIn diesem Worte scheint das  ↩

  43. de Sacy scheint nach seiner Uebersetzung: qu'ils élevoient même au־dessus de leurs prophètes

    gelesen zu haben. H.אנביאיהם  ↩

  44. zu lesen. H.אלוליהEs ist  ↩

  45. H..באלפרג Ich lese  ↩

  46. gibt einen guten Sinn; was der Codex hat, kann ich nicht erkennen. Für אלבחת

    lese ich אתקדוא

    אנקיאדא.

    ist deutlich verschrieben für תסדיק

    תצדיק. H.  ↩

  47. Es ist

    zu schreiben. H.יטירן  ↩

  48. Arkub war ein Amalekiter, der wegen seiner trügerischen Versprechungen berüchtigt war. H.  ↩

  49. Ich conjicire

    H. כמן.  ↩

  50. Ich conjicire

    H. ללוטר.  ↩

המלצות קוראים
תגיות