רקע
צבי אלעזר טלר
תּוֹצָאָה קְצָרָה [תוצאה תולדתית ]
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ע"פ מהדורת דרוהוביץ; תרס"ב

מתולדות ימי חיי הדר. ק. ליפפע הי"ו.

האיש הַמְצֻיָן הזה, מר נתן פתחיה לבית ליפפע, המכנה: דר. קארפעל ליפפע, אשר אליו אני מקריב את שיר “ציונה” בזה, ליום מלאת לו שבעים ואחת שנה. הוא אחד מן החלוצים הראשונים אשר מבית המדרש יצאו לשאוב גם מי חכמה ממעיני הדעת אשר מחוץ לד' אמות של הלכה, אחרי מלאותם כרסם בש"ס ופוסקים, בראותם כי תורה שאין עמה חכמה איננה מתקימת בידי רבים; והמה היו אחרי כן לשם ולתפארת ישראל. גם הוא היה מתופשי התורה בימי עלומיו, עד אשר זכה במעשיו גם ללוית חן החכמה.

בעיר סטנסלב בארץ גליציה, בט“ו מרחשון שנת תקצ”א נולד לאביו התורני ר' ברוך משה, נין ונכד להרב הגאון ר' אליעזר ליפמן, המכנה בשם ר' ליפא סטרעליסקר, שהיה חתן הרב הגאון ר' איציק לוצקער ז"ל, ונקרא שמו בישראל נתן פתחיה, נצר ממשפחה רמה ומיחשת.

מגזע הגאון ר' יצחק לוצקער יצאו משפחות רמות ונכבדות בישראל וגדולי חכמי ישראל עמדו מזרעו. שבע בנות היו לו, והיו כלן לגדולי ישראל לנשים. מלבד הרב הגדול ר' אליעזר ליפמן היו חתניו: הרב הגאון ר' ליב מישר, בעל שאגת אריה; ר' שואל אמסטרדם, ר' שכנא שור, ועוד כאלה מאורים גדולים. מהם יצאו משפחות ברודצקי, טולטשינקי, קאפראליק, אשכנזי, איטינגר, בערנשטיין, האלברשטאם, אָפפענהיים. ר' אליעזר ליפמן ז“ל היה אחד מן הלוחמים את המין יעקב פראַנק י”ש, והכהו על הלחי בבהכ"ס בשעת הוכוח.

הילד נתן פתחיה הצטין מילדותו בכשרונות נעלים, ובכל מעלליו התנכר כי לגדולות נוצר. אביו הישר חנכהו אז על ברכי התורה, כאשר כן היו דרכי חנוך בני ישראל מאז, בתקותו לראותו בתור רב מצין בישראל כאבותיו. אז עבר רוח ההשכלה בארץ גליציה, ועיני בחורי חמד רבים נפקחו לראות גם אור השכלה כי טוב. ויתגנב גם הוא ללמוד השכלה מאהבה בסתר, ובימים לא כבירים עשה גם בה חיל ואיש לא ידע. השפה הגרמנית היתה המעברה אל המדעים, וכל הרוצה לבוא אל היכל החכמה, עליו לקחת לו את השפה הזאת לעזר כנגדו, וכן רכש לו גם הוא אותה בחריצותו, ואחיו המשכיל המנוח מר חיים דוד ליפפע ז"ל למדהו דעת גם בשפות פולנית וצרפתית. ואז גמר בלבו ללכת הלאה ויחל לבקר את בית המדעים (גמנזיום) בעיר מולדתו; משם יצא ויבוא לבובה אל בית למוד הרפואה; שם הצטין ביתר שאת בכל הלמודים, והיה הראשון לכל התלמידים שם. בימים האלה ראה את בת החכם הנכבד מר קארל פלאָהן, עלמה יפה ומשכלת, ויקחה ותהי לו לאשה, ויכונן שם את ביתו במקום נאמן, וירא אתה חיים טובים כארבע שנים בתור רופא בית החולים אשר לבני ישראל.

בעיר יאססי ישב אז אחי אשתו דר. עדוארד פלאָהן בתור רופא צבא ורופא המחוז, ויסע גם הוא שמה, בראותו כי פה השעה איננה משחקת לו לנהל את ביתו כאשר עם לבבו, ויהי שם בבית החולים רופא משנה שלש שנים. אולם יען לא השפיקה לו תעודת־הרפואה מקרית לבוב להיות גם רופא מְאֻשָׁר ומקֻיָּם בארץ הזאת על פי חקי הממשלה, ויסע לקרית בוקרשט ויבקר שם את בית מדרש הרפואה אשר שם. ואם אמנם שפת הארץ הזאת, רומנית, היתה עוד מוזרה לו אז, בכל זאת ראה ברכה בעמלו אחרי חמש עשרה חדש, ובאמץ רוחו עמד במסה ביום הבחינה לפני השרים הבוחנים מטעם הממשלה, וירכוש לו גם שם את שם התאר הנכבד דוקטר. גם אל העיר ערלנגען אשר בארץ בערבריי נסע ויצא גם משם מעטר בתואר דוקטר לחכמת הרפואה הכללית.

הארץ רומניה היתה אז ארץ טובה ורחבה, פתוחה לרוחה לכל גר מארץ אחרת, וינהרו אליה רבים מכל הארצות ויעשו חיל בקרב שנים לא כבירות. גם רבים מאחינו מיושבי רוסיה וגליציה באו שמה ועשו והצליחו. אבל דרכי התורה וההשכלה היו עוד אבלות. ומה שמח לב החכם הישר הזה במצאו שדה לא נעבד עוד, ומקום להתגדר בו. כי אמנם על פי משרתו היה רופא בשר, אבל אדיר כל חפצו היה להיות גם רופא הנפש. ואחרי אשר בנה לו בית נאמן בעיר יאססי אשר אוה למושב לו, ראה ראשית לו לתקן ולהיטיב מצב אחינו המוסרי, ותהי ידו עם המשכילים היחידים אשר מצא שם. המה: מר בנימין שווארצפעלד, מר יונה ביק, מר משה וואלדבערג מר מ.ו. גאָלדבוים, מר יעקב חיים קאָרן, מר נחמן פרענקעל, מר לואיס קלינגער ועוד כאלה, כלם משכילים אנשי סגלה, ויחדו המתיקו סוד כדת מה לעשות לאחיהם בני בריתם אשר עמדו שם אז עוד בשפל המדרגה; ותהי ראשית מעשיהם לבנות ולכונן בית ספר בעיר, לחנך את בני ישראל לתורה ולהשכלה ולמדות טובות, לגדל דור דעה. ויהי בית הספר הזה למופת בארץ, ויתעוררו גם יושבי ערים אחרות בעיר הזאת, לעשות כן, ובקרב שנות מספר נוסדו בארץ רומניה כששה עשר בתי ספר לישראל, אשר מהם יצאה תורה ותושיה, והתלמידים עשו ברכה ויעשו פרי תושיה. בית הספר הזה עומד עוד עתה לנס, ומרי דעה היודעים את התורה נותנים בו לקח טוב, כי הדר. ליפפע יבקש וימצא לו כל עת מורים משכילים מצינים ונאמנים העושים מלאכת ד' באמונה.

בימים הראשונים אמנם לא היה דרכו זרוע בשושנים, בטרם יצא לו שם רופא מומחא מצליח; ומלחמה עזה היתה לו מבית ומחוץ, כי כן ירבו וכן יפרצו המקנאים והמשטינים לכל אשר לו יתר שאת ושאר רוח, מלחמת הרמיה באמונה. ומקנאיו העזים התאמצו לנבל שמו בכל אשר מצאה ידם, אבל הוא באמץ רוחו ובישר לבבו עשוי לבלי חת, וישחק לרגשת פועלי און, בידעו בטח אשר סוף סוף תהיה ידו על העליונה ואויביו ילבשו בשת, כי האמת והחכמה בימינו ומה יעשו בני עולה לו? וכן הלך הלך וגדול וצולח, וכל משנאיו יכחשו לו.

באהבתו הגדולה והנאמנה להיהדות והקנאה העזה לאחיו, התגר מלחמה עם כל הצרים הקמים עלינו להאפיל את אור תורתנו ולתת את שמנו לחרפה. ובעטו – חרבו החדה, ובקשתו – שפתו החוצבת להבות אש, ידבר את אויבים בשער ויכניעם. לזאת כתב רב ספריו בלשונות נכריות, כי איש מלחמה גבור חיל יכה את אויביו בכלי נשקם. אולם גם בשפת קדשנו, לשון גאותו, כתב מאמרים רבים יקרים ומועילים; בשפה הנעימה הזאת ישתעשע כל שעות הפנאי מעבודתו הרבה, והיא לו גברת הבית, והשפות הנכריות אשר רכש לו, הנה לו רק כפילגשים לשרת אותה.

ספריו המה מלאים אהבה נאמנה לעמו וליהדותו ותשוקה עזה ומועילים כתב בעתונים שונים בלשונות האלה: עברית, גרמנית, צרפתית, פולנית ורומנית. ואלה הספרים אשר מידו יצאו לאור עד היום הזה:

Lupta Evreilor din Romania pentru emanicipare.

Die Menschenliebe, die Civilisation und die Gerechtigkeit vom Standpunkte der Vorgänge in Tisza־Esslar.

Der Talmudjude vor dem katholisch־protestantisch־orthodoxen Dreirichter־Collegium.

Die Gesetzsammlung des Judenspiegels (Polemik gegen Aron Briman).

Symptome der antisemititschen Geisteskrankheit (Polemik gegen Hartmann und Ivan Frunko).

Das Evangelium Matthaei vor dem Forum der Bibel und des Talmud.

Sammlung von Reden und Vorträgen.

Die Austreibung der Juden aus Spanien am 9. Ab 5252 (gehalten am 9. Ab 5652).

Rabbinisch־wissenschaftliche Vorträge. Gedruckt 1897, Drohobycz).

ותקותנו חזקה אשר עוד יעשה לנו מטעמים כאלה וכאלה, כיד חכמתו הטובה עליו, כאשר לא כהתה רוחו ולא נס ליחו. כן ינוב עוד בשיבה טובה דשן ורענן, לארך ימים.

אנשי סגלה כמוהו המה תפארת ישראל. המה מרימים קרננו בכבוד, ועליהם אנחנו מתגאים. לדאבון לבנו לא רבים המה בני עליה אלה בקרבנו בדורנו, ומי ממוקירי עמנו לא יחג את יום חג איש סגלה כזה ביום הולדתו? וכן אני מקריב לשם כבודו היום את ספרי זה בשם רבים מאחינו רעינו ממכיריו מוקיריו, להיות לו למזכרת כבוד ואהבה.

בוריסלב, בירח תשרי תרס"ב.

צבי אלעזר טעללער.

המלצות קוראים
תגיות