רקע
צבי אלעזר טלר
אֲנִי יוֹדֵעַ.
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ע"פ מהדורת דרוהוביץ; תרס"ב

אֲנִי יוֹדֵעַ – מִי יָשִׁים דְּבָרַי לְאַל? –

יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל עַם קָטָן וָדַל;

כִּי רֵאשִׁית גּוֹיִם אֲנִי, סְגֻלַּת עַמִּים,

לִי חֻקֵּי חַיִּים יַחְדָּו הֵמָּה תַמִּים,

לִי מִשְׁפַּט עַם רָם בֵּין כָּל־הַלְּאֻמִּים,

וַאֲנִי בְּזוּי עָם וּבוֹזַי עֲצוּמִים!

וּמַדּוּעַ? גַּם זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ,

מֵאָז בֵּין עַמֵּי שֵׁם שְׁמִי יִגָּרֵעַ;

מַדּוּעַ מֵרֹאשׁ וְעַד אַחֲרִית הַיָּמִים,

אֲנִי נִבְדָּל לְרָעָה, כְּמוֹ אֵין לִי דָמִים.

גַּם לִי שָׂפָה וְאֶרֶץ מָנָה אַפָּיִם,

וַאֲנִי גֵר אִלֵּם בְּלֹא נִיב שְׂפָתָיִם;

אֲנִי יוֹדֵעַ וּמַכִּיר אֵת מְקוֹמִי,

וּמַחֲזוֹת שָׁוְא אֲנִי רוֹאֶה בַחֲלוֹמִי.

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי שָׁוְא כָּל עֲמָלִי.

לְתַקֵּן מַצָּבִי, לְהֵיטִיב אֵת גּוֹרָלִי,

כָּל־עֵת אֲנִי גֵר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

לֹא יִצְלַח דַּרְכִּי לֹא אֶעֱשֶׂה תוּשִׂיָה;

כִּי כָל־הָרְכוּשׁ, הַנְּכָסִים הַקִּנְיָנִים

קַרְקָעוֹת, אַרְמוֹנִים, כָּל־הַבִּנְיָנִים,

שָׂדוֹת וּכְרָמִים, גַּנִּים וִיעָרִים,

חֲדָרִים מְרֻוָּחִים מְלֵאִים כֵּלִים יְקָרִים,

אֲשֶׁר רָכַשְׁתִּי לִי בְזֵעַת אַפָּיִם,

בַּחֲרִיצוּת יָדַיִם בְּחֵפֶץ כַּפָּיִם,

לֹא לִי הֵמָּה פֹה עַל אַדְמַת זָרִים,

כִּי תִהְיֶה מְהוּמָה וּמְבוּכָה בַשְׁעָרִים.

אִם אַחֲלִיף שִׂמְלוֹתַי עֲשֶׂרֶת מוֹנִים,

אֲשַׁנֶּה טַעֲמִי, אֶתְעָרֵב עִם שׁוֹנִים,

אֲחַקֶה חֻקֵּי נֵכָר כְּנָכְרִי מִלֵּידָה,

וְהַכָּרַת פָּנַי תִּהְיֶה לְעֵדָה,

כְּכָל־חַכְמֵי הַגּוֹיִם הַמְּלֻמָּדִים,

גַּם אָז יִבְזֶה צַלְמִי כָּל־עֶבֶד עֲבָדִים.

וְנִהְיֶה אַךְ חֲטָאִים אֲנִי וּבֵיתִי,

כִּי הֵם לֹא יוּכְלוּ שֵׂאת אוֹתִי בִשְׂאֵתִי.

וְעוֹד רַבּוֹת כָּאֵלֶּה אֲנִי יוֹדֵעַ,

אִם אַגִּיד בַּשְׁעָרִים, מִי לִי שׁוֹמֵעַ?

אֶתֵּן אַבְנֵי חֵפֶץ בַּאֲבָנִים מְזֻיָּפוֹת,

כִּי הֵנָּה מַבְרִיקוֹת כְּנֶאֱמָנוֹת יָפוֹת.

מִבְרַק יִפְעַת שָׁוְא אֻכֶּה בַסַּנְוֵרִים,

אִדָּחֶה וְאֶתֵּן אֵת הוֹרִי לַאֲחֵרִים.

אֶשְׁכַּח אֵת עֶרְכִּי, תְּעוּדַת מַצָּבִי,

וּסְגֻלַּת נַחֲלָתִי זֹאת חֶמְדַּת לְבָבִי,

יְרֻשַּׁת אֵם נֶאֱמָנָה, סְגֻלָּה נִצַּחַת,

מוֹרָשָׁה לִי, לֹא יוּכַל זָר לָקַחַת;

עַד אֲשֶׁר הֵמָּה יַזְכִּירוּנִי כָל־עֵת,

אֲשֶׁר בִּשְׂאֵתִי לֹא יוּכְלוּ אוֹתִי שְׂאֵת,

אַךְ זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם בּוּז מִשְׁפָּחוֹת,

שֶׁמְּקוֹמוֹ שָׁם בֵּין עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת;

עָרַב אֵת לִבּוֹ לַעֲלוֹת לִמְקוֹם גְּדוֹלִים,

עַל סֻלָּם בּוֹ בְנֵי עֶלְיוֹן יוֹרְדִים וְעוֹלִים?

לֹא אֵדַע נַפְשִׁי, לֹא אַכִּיר מְקוֹמִי,

אִיקַץ אִבָּהֵל, מָה רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי.

הָהּ, תַּהְפּוּכוֹת, תּוֹעֵבוֹת, מַכְשֵׁלוֹת,

שְׁאֵלוֹת הֵנָּה וְתִהְיֶינָה לִשְׁאֵלוֹת!

המלצות קוראים
תגיות