לקוטים שונים מכתבי חכמי קדמוני עמנו

לא נדפסו עד הנה.

לקטם הגיהם מכל שגיאה העתיקם ובארם

כבוד הרב מוהר"ר

אברהם גייגר

 

מבוא    🔗

בא אלי האיש המוציא לאור הספר לדבר ה' חרד, אך גלגל הזמן עליו ירד, ויאמר אלי אם אמצא חן בעיניך, ושאילתי תבא באזניך, אל נא תמנע טוב ממני ממכתביך להעניקני, וספרך כאזור ידבקני, ואומר הלא ידעת כי גר אנכי היום בארץ נכריה, ואיך אוליד ונבצרה ממני תושיה, באו בנים עד משבר וללידה אין כח, על המנע מרגוע ומנוח, גם ספרי אינם אתי, ובלי כלי נשק לא אוכל להלחם את מלחמתי, ויען ויאמר הלא תחת ידך כתבי קדמונים נבוני לקח, מתוקים כעסיס רמונים ויין רקח, עין רואה לא שזפתם עד היום, אולי אמצא בהם לנפשי פדיום, ואומר יהי לך כל אשר לי מהם הביאם תחת המכבש, ותמצא בהם מזור ומכתך תחבש.

ועתה בבוא הספר לפני קורא משכיל יגיל ברעדה בקראו את מכתב איש רם ונשא, מקול ההמון לא יחת ולאיש פנים לא נשא, גדול מרבן שמו, יוסף שלמה, דילמידיגו שם משפחתו התרומיה, גדולה ונכבדה באי קאנדיאה, ואני הלבשתי את אגרתו בגדים אחרים, והוספתי עליה ביאורים, למען יטעמו כלם צוף דבש אמרים, עוד הודעתי הנכספים את יקר וגדולת האיש וארד אל מצפוניו, חקרתי אחרי דעותיו והעליתי מקרקעית הים פניניו, מבאר חכמתו ישאבו ההווים והבאים, אשר לדברי בינה צמאים. ירנן לב הקורא בהגלות לפניו איש חוקר בחכמה בראש המאה השמינית לאלף החמישי מאנשי ארץ איטליאה, אשר מטמוניה לעת הזאת החבאו בתוך עמקי תהום חשך ומאפליה. ממתק דברי מאור עינינו שלמה יצחקי, ערכתי לך תשורה קב ונקי. שירי פייטנים אל יבאשו בעיניך, ואל תאמר מה לי ולקול המון שאונך, כי דבר טוב רחש לבבם, ורוח משכלת דברה בם, נפש יהודה הלוי נצמדת אל אלהיה ובאהבתו תשגה, נפש משה בן נחמן במורא מפני מלכה מתודה על עונה תסור מדרך שוגג ומשגה. דברי פריפוט דוראן כתוב על לוח לבך ועל גרגרותיך קשרם כפתיל צמיד, והיו על מצחך תמיד, את איש הלך אל תמנע מתוך ביתך, פן תהיה לבוז וקרא אל ה' עליך ועל בני ביתך, וישחקו עליך גם ליום אחרון, ותקום על עפר אחרון. מה נוראים פני משה בן מימון זיום הדרם, מזבחי שלמיו הבאתי לך מעט חלב המורם, האירו חמש תשובותיו בלשון ערב אל עבר פני, ואומר יהיו קדש לאדני, גם הוספתי ציונים, אולי ייטבו בעיני מבינים. ולטוב יזכר שם כבוד החכם הכולל מוהר“ר ליפמן צונץ ני' וכבוד אוהבי הנכבד הד”ר הירץ דערנבורג ני' כי ממעינם שאבתי ומבארם דליתי, יהי מקורם ברוך:

והנה אחרי הודיעי אתכם הקוראים המשכילים, את משפט הספר הזה ומעשהו ועניניו המועילים, אקרא אליכם:

אחזו במכתב אחוז וקנו דעת מספרי יוסף מעשה ידי אמן

בינו בספר שבתי ולהבין סוד מקרא שלמה יהיה לכם תורגמן

רגשת לבכם תעוררנה תחנות יהודה ובנו נחמן

החזיקו בברית ואפוד ושריון יהיה על בשרכם נגד תהפוכות הזמן

מליצה תערב לכם וקשרו דת עם תבונה כמשה בן מיימן

ושלום יהיה לכם כחפץ עבדכם עם אל ואוהביו נאמן

אברהם בן המנוח מוהר"ר מיכל גייגר נוחו עדן.

כתבתיו פה בערלין יום ה' ב' מרחשון שנת ה' ת“ר לב”ע.

בראותי מכתבי חכמה האלה לחכמי קדמונינו ז“ל חרותים על לוח ומבוארים מאת החכם כמוהר”ר אברהם גייגער אז צלחה עלי רוח השיר ואען ואומר.

נאמנה תורת אלהים אל דרכיו נמשלה

לישרים בלבותם צדקו יחדיו בלי תהלה

רק פושעים יכשלו במו, יתנו מגרעת;

דת קדש מהיושבי בשחק נִתָּנָה

חכמים ונבונים ילכו בה בטח ברננה

ותהי לצור מכשול ואבן נגף לעוזבי דעת.

לא כזאת חלק יעקב מדור דור היתה

הן גם תורה גם חכמה לו היתה למורשה

כאחיות הלכו צמודות בימים ההמה;

מוריו מלאו ממגד תורה והתושיה

חקרו גם דרשו סתרי אל ויעשו פלאיה

נר לרגלם התורה ואור לארחם החכמה.

בנו עזרא ובנו מימון אחריהן נמשכו

גם בנו נחמן ובנו קמחי לרגלן הלכו

וימלאו רוח בין גם ישראל אחיהם;

ובפשע צרי ישראל ישורון נבערה

פג רוח דעתם מטה בינתם נשברה

ותדל מאוד כבוד ישראל בארצות שוביהם.

אך שרידים בבית מעדיגא עוד ראשם נשאו

מעלה מעלה ברוח חכמתם עפו ודאו

אכן במותם גם חכמתם כמעט אבדה;

לולי הוּתַר לנו שריד כתוב על לוח

אין זכרון למו ולחכמים בין אנשי רוח

גלי השכחה שטפום זכרונם נכחדה.

זאת ראית אברהם! ותחיש לישועתם

חמלת על מפעלם על שרידי חכמתם

גאלתם מני חשך יחיון עוד לנצח;

עתה יודוך לך חכמים יודוך נבונים

בל תאבד חכמה מחצי העת השנונים

מבן פורת יוסף זה, יוסיפו עוד לקח.

גם רפאים יודוך כי זכרונם החיית

מנשייה העליתם שם טוב למו הקימות

השבת למו כבודם גם הדרם ותפארתם;

ידך סופר מהיר תולדותיהם כתבה

פועל פעלו מקדם בך לדור אחרון הובא

ובמנעמי לקחיך עוד הרבית יקרתם.

נפתלי איש מופת! יתן לי כנורך

או שלמה! מי זה יאציל עלי מרוחך

אשירה נא לאברהם, גדל לך אתנה;

אכן לבבי לך רחש על שפתי אין מלה

פרי מליצתי לך למנה הבאתי איש תהלה

אחלי! ינעם לפניך כריח מור ולבונה!

ליזר לאנדסהוט איש ליסא.

 

א. מכתב אחוז לר' יוסף שלמה דילמידיגו הרופא מקנדיאה    🔗

בשם ובעזרת האל הגדול הגבור והנורא, אחל להעתיק סגנון יקר מתוקן במליצה מפוארה, ובשמו אגרת אחוז מקורא, מחובר מאיש תושיה מובהק בכל מנדעא יתרה, אחד מחכמי בעלי הקבלה הגדולים הפילוסוף האלהי המפולפל בחכמת התורה, ובשבע החכמות הרמות לו נחלה שפרה, בוצינא קדישא דנהורא, כ“ג”ש כמוהרר יוסף שלמה דילמידיגו המכונה י“ש”ר איש משרה, בהר“ר אליהו מקנדיאה נפש האב והבן תהא בצרור החיים צרורה, ושלחה במקום דורון ותשורה, אל החכם האמתי הפילוסוף האלהי ה”ה א“מ”ו כמוהרר זרח בעל השאלות שבספר אלים אחד מחכמי בני מקרא, בן כמ“ע הזקן מתושבי גליל ליטא יעמ”ש עם נוחלי עוה"ב בחברה.

ואלה הם דברי פי חכם חן השולח, אל חברו אשר חכמתו ואור חבוריו כאור החמה זורח.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

לעץ שתול על פלגי החכמות ומתערה כאזרח:

הלא הוא החכם הכולל כמוהרר זרח:

צדיק כתמר יפרח:

אחוז¹ בחבלי הבלי יושבי חלד בין שיחים נוהג וגועה, תחת חרול יסופח ולתענוגי בני אדם לא לבי הלך יברח כצבי ידמה וכנשר ידאה, ואני בתוך הגולה אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר בקצה ארץ ליווניאה ארץ נדה ירכתי צפון הרחק מאד מאדם העיר אשכבה לוהטים ולחיי למורטים השברתי קדרתי דוה לבב ונכאה, כושל ברכים נעקש דרכים שודד בצהרים בין תנור וכירים כי יתחמם ועל כנף שקוצים משומם כעצל טומן ידו בצלחת להשיבה אל פיהו נלאה, ילדי הזמן סבוני כטיט חוצות ידיקוני יבקיעוני² וירעצו וירוצצו שעפי ועמודי שמי רעיוני ירופפו נמו שנתן פקו פליליה שגו ברואה, נבהל לתמורות הימים כתנים בימים מתחולל באימים ובולס שקמים מלקט אורות לוחך עפרות מורדף בלי חשך ממזרות כנמר על דרך אשור אם אראה אור כי יהל מחריש משתאה.

ואשא עיני ואראה והנה שתי מגלות, ועל ראשן גולות, כמראה זוהר כעין החשמלות, בקנה אחד עולות, בסופה ובסערה דרכו ודרך לחזיז קולות, ספירים מעולפות, וברוח אלהים מרחפות, על פני רפידתן זהב וכסף חן וכבוד רצופות, בפתחי עמדתי מרעיד ואשתומם על המראה כי אלהים ראיתי עולם אור גדול במושבותי, בנות מלכים ביקרותי הבתולות היפות, ולהן כנפים ככנפי החסידה כבני רשף יגביהו עוף כצפרים עפות, והנה מלובשות בגדים המחלצות והמעטפות, ועטישותם תהל אור הלוך וטפוף תלכנה וברגליהן תעכסנה בתוך עלמות תופפות, וכנפיהן לארבע רוחות פרושות, אבני נזר מתנוססות, עש כסיל וכימה מכסות, אצות ורצות ולא חשות, הוד והדר לבושות.

ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, בלהט החרב המתהפכת והכרובים, פלצות בעתתני, לא ידעתי נפשי שמתני, שמה החזיקתני, זחלתי ואירא, תסמר שערת בשרי כעין הקרח הנורא, וממזרים קרה, ותחת זרועותיהם חתרתי חתירה, ואפול על פני ואחבא בחגוי הסלע נאלמתי דומיה ותהי עלי סתרה.

והנה עגלה שלישיה, תעור קשתך עריה, ותאמר הך הכפתור וירעשו הספים, והיתה באזני כמחט בבשר החי וכפצירה פים, מעורר רעיוני הנרפים, והגיוני לבי העטופים, ולא שוה לי עד כי ברשת המליצה נלכדה רגלי, כמו רועה אוילי, כי בין שורותם יצהירו ממזרח יאירו יעירו ויעוררו באהבה ואחות שלום דודים הרווני ושביבי אשם שאבוני סבוני שאפוני, והעינים אשר הפחוני, המה הרהיבוני.

והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה השבעתי אתכם בנות ירושלים תור ויונה חנה ופנינה, מה תבקשנה, מי אלה כעב תעופינה, אשר באחו תרעינה, וכדבורים תעשינה.

ותאמרנה איש משרי, אשר מראהו עירא היעירי, ממועדי³ ה' מקראי קדש שלחנו אליך, למשש ולראות את כל בית כליך, ואת כל אשר נמצא באוצרות היכלך, יהי שלום בחילך, ותכהינה עיני מראות במראות הצובאות, ונפשי יצאה בדברם עמי ואהי משמים בתוכם, אשכול הכופר הנותן אמרי שפר, למי שיג ושיח, יריע אף יצריח, למי נשמת חיים יפיח, הלמתים תעשה פלא חרוץ על טיט תרפד, תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד, ואנכי איש שחוח רמה וגוש עפר רקמתי בתחתיות ארץ, והזמן פרץ עלי פרץ, שכונה בעלית עיר קטנה, וביציעה התחתונה, והתנודדה המלונה, ואיך תשאני על כנפי נשרים ותביאני אל הר קדשך אל הר המור ואל גבעת הלבונה, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, איך נפלת משמים הילל בן שחר כי תכלול עלי מכלולים כדבר אחת הנבלים ולבלי דעת תכביר מלים, ועל עיר קטנה בנית מצודים גדולים ובחרשים בירניות ומגדלים וסלעים מחסה לשפנים שמת כהרים הגבוהים ליעלים, הכרע הכרעתני ותלעג ואין מכלים, מעשה כובסים מעשה שועלים, אמרתי להוללים אל תהולו סלו לרוכב בערבות כי תהלותיך עברו ראשי, הפעם יזבלני אישי, דבקה לעפר נפשי, והשירים השלוחים אלי הרימו עטרתי הסירו את מעילי נשאו את רדידי מעלי העטית עלי בושה סלה, כי האמרתני ורוממתני על כל ברכה ותהלה, וראיתני תור האדם המעלה, ותשים כליל על מזבחי ומזבחי קטון מהכיל את העולה, ואם חציך שנונים, וכפצעי אוהב נאמנים, ואתה חגור חרב פיפיות, וכמים הנגרים ארצה מגולות עליות, ידיך לא אסורות כמער איש ולויות, נפלאו ממני אשר לא ידעתי ישאלוני האותיות, ואם רוממות אל בגרונך ואין כל דבר נעלה מנגד עיניך, איש לא נעדר כלם כתבו בנאדך הלא בספרתך, ארזים לא עממוך וארוזים במרכולתך, יהיו נא לראשי אבות מטותיך, זרע ברוכי ה' המה והעטרות תהיינה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה‘. ועתה שלח העז את מקנך מלאתך ודמעך לא תעכר, כי נתפשטת את כתונת הפסים מעליך ועד חרבך ועד קשתך ועד חגורך אל תתן לחית נפש תורך, הסר מעלי המון שיריך למען שורריך וצוף דבש אמרי נועם יערך, הביאהו המלך חדרך אל תחשוף יערך ולא יכנף עוד מוריך, כי איש לפי מהללו, ומשלוח מנות לאין נכון לו, לנצח יאבדו בגללו, והיו כלא היו כי לא לו, כי קול שופר שמעת נפשי מנהמת כיונה מעלבונה לאמר מה יקחך לבך ומה לך איפה כי עלית כלך לגגות כי תבהל את תמרוקי ותקשר מעדני שויתני כתבור בהרים הר אלהים זה סיני והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה’, מה בצע כי תרבד לסרוחים על ערשותם מרבדים, כפרים עם נרדים, ותלבישני בגדי מחלצות וחמודות כאנשי מדות, כאלו היו לי בחכמות עשר ידות, ואלה הבגדים מדי שאול הם ולא יאותו לגמדים לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, גם כי קרתי ושתיתי מים מן הבריכה העליונה, מראש שניר וחרמון מראש אמנה, לא התאבכתי בנאות עשן מיום היותי על ברכי אבי באמנה, קראתי לענוה קרית חנה, כרתי ברית עמה וארשתיה לי באמונה, בחיקי תשכב והיתה לי אילת אהבים, כל עוד שגדלתי והוספתי חכמה לא גבה לבי ולא פניתי אל רהבים, ולא יאבתי זבחי הבהבים, ואף כי לא נכחד גלמי ממני כי ממעונות אריות אני ממשפחת רם תרעתים שמעתים כרם ה' צבאות נוטרה ושם חטה שורה, ומרבה המשרה, ומעיר גדולה של חכמים ושל סופרים צור המעטירה, לא לזאת רם לבבי לקלקל את השורה, לא התיחסתי לבכורה, ולא ישבתי בתומר דבורה ולא שמתי באפי קטורה, מתרפס ברצי כסף שוכב בין שפתים ישן במעגל בירכתים ארדם, מתאבק בעפר רגלי חכמים אוקיר אנוש מפז ואדם לומד מכל אדם, אף כי מגן גבוריהו מאדם.

ואני בטבעי אוהב הקבוץ המדיני נוהג צאני אחר המדבר ההמוני ושם חביון רועה גדיותי בדרכי עמי אחרי פרסום הרעיון בוֹקֵר בְקָרִי אחרי הדמיון זולתי הדעות העמוקות אשר נאמר עליהם כבוד אלהים הסתר דבר, עשיתים כבשים ללבושי והנם טמונים בתוך האהלי תחת מראשותי אובילם לשרידים אשר ה' קורא לאוהבי אחי ורעי.

ועתה מה נכבד היום תתחתן בי בשתים, צבע רקמתים, ושם שתים עשרות עינות מים ושבעים תמרים נרדים עם כפרים ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים פתח הסמדר הנצו הרמונים ומעת אשר טעמתי ממגד תבואות שמשך, גרש ירחך ומשמני טעמך ויחמנה מזמותי במקלות הלבן אשר בשקתות מימיך, הייתי כמלך אסור ברהטים כורע נופל שוכב בין רגלי פעמיך.

שמעה אזני ותבן לה נאמנה כי נכספה וגם כלתה נפשך היקרה, לירד לעומק החקירה, כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, כספך בא אלי החרוץ, כמורג חרוץ, לא יכהה ולא ירוץ, כגבור לרוץ ארח, וכבוד ה' עליך זרח.

כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ומלין לצד עלאה תמלל ובין כוכבים תשים קנך שבתך ובנך בעים רוחך גרסה נפשך לתאבה אהבה רבה אהבת החכמה, אשר בשם פלוסופיאה בפי חכמים מקדם היתה שומה, ורעיוניך יעלו אבר כנשרים יחפשו עולות תמנו חפש מחופש עברו משכיות לבב אנשי מַצותך, כל אוכל למודי טבעי ואלהי תתעב נפשם עליצותם כמו לאכול עני במסתר חוקר וסוקר ועיניו לנקר קורץ עין יתן עצבת בלבבם, יסוכו עליו רבם⁴, סורו טמא קראו למו, התקוששו וקושו והם פתנים חרשים מקוששים קש ותבן, אלה בחכמת הספירות, ואלה בקליפות ובנזק צרורות, וכלו ימיהם בעצה נבערה, כל היום רק רע, בעסקם בספר גנת אגוז ושערי צדק ואורה, ורהבם עמל ואון בסוד ספור מעוט הירח, ובספר יצירה שחבר אברהם בן תרח, או ר' עקיבא הקרח, מתאבקים באבק ועפר ואפר, בסוד השמיטה והיובל והשופר, וכל אח עקוב יעקוב, בסוד ירך יעקב, וכדבר אחת הנבלות, ידברו בענין ההיכלות, ובשיחת הזקנות בשעת האריגה והטוות לאור הלבנה, שחים בחמשים שערי בינה, אוי לעינים, מי הכניס אותן מצרים להיות איש הבינים, ומבשלות עשו מתחת הטירות בענין התמורות, וסוד שבירת הצנורות, כי יחזיקו במסמרות ובמקבות, מרכבת משה והאבות, שם ה' נוקבים, כי בפיהם ענבים, המה עושים הצדיקים כנקבות, ומה לי עם הנשמות הנהרסות והערים החרבות, נתיב לא ידעו עיט מספר ל"ב נתיבות, וכפלשתים עוננים, בענין הגוונים, היש לאל ידי המקרים לעשות טוב או רע בני ציון המשונים, אשר על שטח חונים, ואיך מביאים ראיה לאיכות העניינים מהגוונים, כאשר כתב גלינוס ראש הבוחנים, ואיך יהיה הקמיע הכתוב בדם השעיר מעורר מדנים, וכי הם פותחים לשפע העליונים כוונים, ברצות ה' דרכי איש אין צורך למבינים, שקר החן והנעימות, בירידת המלאכים ועלית הנשמות, והמלאכים והבהמות, כאלו דברו בספר הנפש וספר מה שאחר הטבע וספר בעלי חיים והנה אלומות חלומות, ראמות לאויל חכמות, אל תהיה כסוס כפרד, להאמין ספורי חנוך בן ירד, ומְטַטְרוֹן ומַטַטְרוֹן ואליהו ואהצוצהרון, אבלי תהרון, הקיצו ישני חברון, וקראו בגרון, על עולה מקובלת ומבוחלת, כשלהבת קשורה בגחלת, נחשבו כבהמה נדמו בניכם מרון, והם בשגעון ובעורון, אב המון ולמלאכי השם בעל אכסניה, לא ידע שם אדיריון עריריה שגעיה בועליה שגיוניה, וכמה אחרים הלא המה כתובים בקנה רצוץ בדברי ירמיה, אשר קונן על יאשיה, ובדברי השוטה ר' שלמה מלכו ראיתי שערוריה, ואיך נשרף בגזירת קרולו קוינטו הקיסר גדול העצה ורב העליליה, וכל מעשי שגעונותיו כתובים בספר יוסף הכהן וחקוקים בעט ברזל והוא בחטאו מת לא יראה יה, בארץ נשיה, וברפאים בארץ מאפליה, לא הועילה ביום צרתו ידיעתו הצירוף והתמורה והגימטריאה, ואם הוא את נפשו לא חיה, שלמה אהיה כעוטיה, התשים באפך אגמון, פעמון זהב ורמון, אז תתענג באור צח ומצוחצח וקדמון, כרו לי זדים שיחות, בעשר צחצחות, ולא מצאתי לבתך בתולים, בענין עצמות וכלים, אחזו לנו שועלים.

אין חפץ לאלהי העברים מענין הכנויים, ורבוי המלות שבהם ענייני הספירות קרויים, ושמות משותפות לחיות ועופות ומושאלות מחכמות הנוצרים אוי לאזנים שככה שומעות כי כל המלות הפעולות ושמות האבנים והעצים והימים והאיים, עשאום לספירות כנויים, להגדיל מעשי ה' בהיותם עתידים היהודים וכמה הזיות בנקודות ובאותיות בלילית הבחורה והזקנה ובאשמדאי ובמחלת אחות נביות, ברבוי המציאיות ובישות כ“ב אותיות, יפה אמר החכם הר”ר יצחק ב“ר ששת ז”ל עליהם כי הגוים מאמינים בשלוש והם מאמינים בעשיריות, וכמה סודות עמוקים כימים, בפסוק הוא מצא את הימים, לדעתו הוא המציא סודות טעמים ויהיו הימים שם דבר, מורה על השדים אשר מצא בהיותו רועה את החמורים במדבר, מי יודע את רוח הבהמה היורדת למטה בסוד י‘⁵ מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה, זעום ה’ יפול שם, בסוד אמ“ש ואש”ם, כמה יצחק עליהם יושב בסתר, עליון ה' לעג למו בויכוחם עם⁶ האין סוף הוא הכתר, חי אני כי אין משיבת נפש באצילות, כי כלו הוללות, הלזאת יאמר סבל יורשים מאבותם, והנה חלוקים בראשי יסודותם, ובסדר עמידתם, ושרץ ארצם צפרדעים, ורוח עועים, בענין המכריעים.

אל אלהי הרוחות לכל בשר, כמה דעות שונות במשנת עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, ואין אתם יודע מה בעצם שם ההויה, וענין אצילות בריאה יצירה עשיה, וכבר שמתי בכברא אלו חסרי הסברא, עובדי עבודה זרה, בחבור מיוחד לאלו העניינים, בראיות ונימוקים ועדים נאמנים, הודעתי לכל רואה השמש כי הספר הנקרא פרדס רימונים, עלה כלו קמשונים, ורבו החוחים על השושנים, וס' הבהיר לר' נחוניא בן הקנה, אולי חברו חרבונא, ואין רויה בצחצחות, מספר המערכות, והוא לא ידע ואשם, עני הדעת ר' משה דליאון בעל השם, קרוב ה' בפיהם, ורחוק מכליותיהם, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נוה בהם, בכל ההשבעות והקמיעות והלחשים, אין כח אפילו לגרש היתושים, ולאסוף הפרעושים, כי כל השמות הם מעשי ידיהם, יהי כן ה' עמהם, אם יש בהם להמית ולהחיות כי כלם רופאי אליל, בכתבם שמות הקליפות במי רגלים על קלף שליל, ואם נתנם האב הרחמן לבני הפלגשים למתנה, איך יהיו לבני הגבירה למנה, אוי לכם הקוסמים, מה יעשו הרשומים, האותיות הצבועות הגדולות, ושמות הטמאה הממונים על שבעה היכלות, כל אלו בדו מלבם העניים לרַמות הבריות, ואם הרוחות לא תתקיימנה בלי הגויות, איך הנפשות תתגלגלנה בכלבים ובגמלים בדגים ובעופות ובחיות, הלא נכריות נחשבו ואיך תתחרטנה על הראשונות ככלב שב על קיאו אם לא ידעו כי פעם שני ושלישי גלויות, ועתה היה עם פיות, אלו מפחדים מהחתולים ומהדגים הגדולים ומהשר בהמירון הממונה על אלף חיות, אמור לאלו השיות⁷ הנשים המצריות, הולכות נטויות גרון ובמצחם זרחה צרעת העניות, ולמה לא ישביעו לבעל האוצרות, להריק להם דרך הצנורות, שפע שבע רצון משם האלף דלת אשר לו המלכות וכל טוב אדוניו בידו, והמה קוראים בשמו בתחלת התפלה, ואם למדו מנין העשר מפסוק לך ה' הגדולה, למה לא מנו העשר הכבוד כאחד הספירות במעלה, ואם כל טוב העליונים נכלל במלכות איך יקראו ליסוד עני וליה דלה⁸, והלא⁹ העשירה מאצלת לה, והיא יניקתה מן הבינה, ע“ד הרוצה להעשיר יטה צפונה, אם לא כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה, וכבר ידעת מה שכתבו הפקחים המאירים הר”א“ב”ע וה“ר”מ“ב”ם בענין שם ע“ב ומ”ב וכ“ב וי”ב ושם בן ד' ושאר הספורים, ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים, שני צנתרות הזהב הקראים הרבנים האהרנים בני ציון היקרים, כי אין הענין באלו השמות כאשר יבינו הבוערים, לחבר האותיות מראשי וסופי הפסוקים פנים ואחור, לך אמרין נזירא סחור סחור, כי הם ממששים כעורים, הוברי הברים, כי אלו השמות על שום דבר מציאות אינם מורים.

עתה שמע בקולי תזרם כמו דוה לא תכרות להם ברית ולא תחנם לא תתן להם חניה בתוך ביתך ולא תחוס עינך על הענוה והחסידות שלהם השועלית לא תרחמם, והוי כנגד גחלת ספריהם מתחמם, וכן תעשה לספרי החייט ולספרי מנחם ואוי מי יחיה משומו אל, לא יועיל לנו ספר רזיאל, והטפשים נכספים וננהים לשמוע דברי אלהים, ממדרש הנעלם וספר עבודת הקדש אשר קורא לו בשם נפתולי אלהים, וספר התקונים והקנקנים החדש והישן, שניהם מזהירים כעשן הכבשן.

סוף דבר הם ותלמידיהם בחסידותם ורוב דבקותם, נודדים ללחם איה סעודה למלאת קיבתם, מלחם ובר, כי אין להם לא לזרות ולא להבר, ובאין פעולה (מהקבלה) אבוס בר, כן ארחות כל קלי הדעת פתי יאמין לכל דבר, לא אליכם בני מקרא הביטה וראה אתה בחירי, ותן תודה לאלהים שבראך ועשאך עברי, ואל תתאוה להיות פלשתי או מצרי, ותהיה מכת המאמינים וכרות עמהם ברית מלח כאשר מעט קט ממנו במאכל נותנים, וכאשר הצדיקים לקיום הנפש נזונים, ואינם מרבים תפנוקים ומעדנים, ואמר החכם המעט באמונה אוצר וסגולה, והרוב יחשב לכסלה, וכן בזקן המיעוט יקר וגדולה, והרוב לגדל הפתילה, חי ראשי קל להשמאיל ולהימין¹⁰), כל הממהר להאמין, ואשר יכתות ויטחון השמועות ויעבירם בנפה דקה, כי יאמין יחשב לו לצדקה, והנה בשמים עדי הרבה למדתי החכמה בעיוני“ת ובמעשי”ת מפי בעלי שם ומפי שואפי ספרים, ואיני פוער פה כנגדם מהעדר ידיעה וחסרון הבנה, כי יפה אמר החכם העמידה על הפסד הסברות קודם ההקפה במושג מהם שקר והוא השתדלות בעורון וטעות, ושהדי במרומים כי הרבה טרחתי לחפש בזכותם, ולא יכולתי למצוא צרי למכתם, כי אין להם סמך במה להשען ורגלים, והמכסה קלונם כמכסה השמש בצהרים, ולו היו מחרישים כאוילים, בסבר פנים אותם היינו סובלים, אלא שהם היו לנו צוררים ונוכלים, ומגרים בנו הכלבים וכרמינו מחבלים, באמרם שאנחנו אמונים בחיק אשה נכריה, ומחבקים אשפתות הפילוסופיאה, ושכל הכופר בספירות, ככופר בשתי התורות, וכל ימיהם מפזרים בסתרי התורה, והתורה היתה להם לזרה, כי הקבלה להם לסתרה, והמה חלוקים בכמה גופי התורה, וכן תמצא בענין התפילין¹¹) לדעתן קוצץ באילנא, וחכמי הגמרא אמרו הפורש מהם עובר בעשה ועתיד ליתן דינא וחשבונא, ועוד שלא ידעו להעלים התחבולות בכוונה, אמרו כי ספר הזוהר חברו ר' שמעון בן הקנא¹²), ושם נזכרו שמועות משם חכמי האמוראים חדשים מקרוב באו אחר כמה מאות שנה, מי פתי יסור הנה, ועיניו לא תכהינה, כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, ואם לא שיאמרו כי נביא הוא וראה ספרו של אדם עם שמות החכמים וספורם ודעות כל הבא באחרונה, ולקיים השקרים האלו אין חכמה ואין עצה ואין תבונה, קינה הוא למקובלים ותהי לקינה¹³), וזולתם ראיתי את עני עמי ישראל סרה מאד הולכים, אחרי משאות שוא ומדוחים, והעלו בידם חוחים קוצים כסוחים, ומכלים ימיהם במשתה ונגונים, נחשים צפונים סרבים וסלונים, הם אתי ואם בימים הראשונים, בדור הנביאים הרועים הנאמנים, היו אנשי לבב חכמים ונבונים, וכל חכמה ובינה, היתה לישראל למנה, ותהלוכי המאורות, נשיםב¹⁴ אות מאירות, גם חכמות האלהות הצפור החיה מצאה בית חכמת הלמודית קן לה אשר שתה אפרוחיה חכמת הנגון והתשבורת והמספר והתכונה בין מזבחות ה' צבאות, הן עתה רפתה כוח ונסרחה חכמתם נואלו שרים וסגנים טפש כחלב לבם ובבתי כלאים החבאו הלא נכריות נחשבו בעיניהם, וחפרה הלבנה ובושה החמה בפניהם, וחשכו הרואות בארובות השמים, אותותם לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע לעשות למלאכת השמים כוונים, ותוכן לבנים, ובפארותיהם לא היו ערמונים (בלשון יון יחס נגונים), השאננים הבוז לגאיונים, והלמודים אשר נשתוחחו לפניהם, הילדים אשר כגיליהם, היום עליהם יתחלשו כבני נכרית כחשו להם, ויהי השמש עמל והלבנה לאון להם, אחר הדלת והמזוזה שמו זכרונה, תחת אלון ולבנה, וכוכבי השמים וכסיליהם בדור הזה מי מנה, זולתי א' מעיר ושנים ממדינה, אשר היו לבית ישראל למשען ומשענה, כגון רב סעדיה הגאון בחכמת העבור, ור' חסאן הדיין ור' יצחק בר' ברוך והר“ר אברהם בר' חייא אשר חבר צורת הארץ ולחשיבותו הועתק בלאטין ונדפס פעמים עם פי' סביסטאן והוא חבר ס' חשבון המזלות ס' יפה אף נעים, ועוד חבר ס' בחכמת העבור ואחריהם ב' המאורות הגדולים קודם בזמן אדון הסודות אוצר החכמות הר”א“ב”ע במספר ובשיעור בתכונה ובעבור ובחכמת התולדת כמה ספרים מלאים חכמה ויראת השם והמה מועתקים בלאטין ונזכרים לשם ולתפארת, עד שאופן הוראתו בתכונת בתי השמים וחלוקם קראוהו דרך שכלי ומעולה על כל שאר ספרי הקדמונים, והרב הנכבד יסוד המעלה סגולת חכמת ישראל ומפורסם בין הערביים והנוצרים הר“מ”ב“ם בספר היד החזקה בהלכות קדוש החדש בשפה ברורה באר כל הצריך למהלך המאורות ולראיית הלבנה שפתותיו כשושנה, ואחריהם החכם ר' יצחק בן סיד אשר הוקם על גרם מעלות זאת החכמה וימלא לבו לעשות ולתקן לוחות לעולמי עולמים למלך אלפונסו ונקראים טאבולי אלפונסיס בלאטין והועתקו בלשון הקדש מהמליץ הגדול החכם הכולל כמוהר”ר קלונימוס ב' קלונימוס וכל חכמי האומות הבאים אחריו למדו היטב עשו משפט הלכו אחרי עקבותיו וידעו דרך ישר לעשות לוחות כתבניתם תמ“ך ועט' יז”ש וזה היה בשנת ה' אלפים וי“ב לבריאה, ואחריו איש חיל רב פעלים ר' יצחק ב”ר ישראל נושא כלי בטלומיאוס הבר חבור גדול נכבד ומעולה ויקר הערך אשר בו באר חלק העיוני והמעשי בחכמת התכונה במה שנוגע לחשבון שני המאורות וכן הקדים הקדמות יקרות ממספר ותשבורת עיני המתחילים מאירות ובעיני כקוף לפני חבור האלמגסטי של החכם בטולמיוס, ואחריהם זרח נוגה אור תורת החכם הגדול והמעולה כמוהר“ר ר”ל“ב”ג חבר ספרים בתשבורת והגהות בס' אקלידס ותכונה חדשה והפועל חבר לוחות לדעת תנועות המאורות ודבוקם ולקותם ואחר אלו המפורסמים הקדמונים קם אחר כמה שנים תוכן חשוב ומעולה נודע בשערים כה“ר אברהם זכות הנה חבר ספר יוחסין ונדפסו לוחותיו בלאטין גם בכתב אשורי בלשון ספרד ויש אתי מועתקים בלשון הקדש וחבורו בעבור, וספר שש כנפים להר”ר עמנואל לא ידענו זמן חבורו, והר“ר הכולל כמוהר”ר מרדכי כומטייאנו יקר רוח איש תבונה חבר חבורים שונים כפי חבורי הר' א“ב”ע גם ביאר כל ספריו ותלמידו הרב הגדול ר' אליה מזרחי כתב באורים יקרים בכל ספר היסודות לאקלידס וגם בספר האלמגסטי בקצת, וחבר ספר המספר והוא באמת יקר הערך ליודעיו ומביניו, גם בעלי מקרא ראיתי מלקטי עמרים כמו רב אהרן בעל ספר עץ חיים אשר דברי הרמב“ם בספר המצות שלו נזכרים שנים שלושה גרגירים, ובעל אדרת אליהו ותלמידו הר”ר כלב אפנדופולו יצאו אחרי הקוצרים והמה חכמים מחוכמים וכנראה בספר האדרת וספר רובע השעות היו תלמידי החכם כומטייאנו הנ' אשר אור תורהו היה זורח בקוסטנטינא רבתא בשנת הר“ם, ואלה הגבורים יקראו בשם מחברים, ומהמבארים הר”ר עובדיה מבאר דברי הרמב“ם והר”ר יהודה ב“ן תבו”ן ובנו הר“ר שמואל ראשי המעתיקים העתיקו ספר האלמגיסטי הכולל כל חכמת התכונה להחכם הגדול בטולמיוס האליכסנדרי ועוד קצור הספר הנזכר יש מיחסים אותו להחכם הגדול בן רש”ד והר“ר יעקב אנטולי דיין באלכסנדריאה בעל ספר רוח חן וספר המלמד התלמידים העתיק ספר הגדול אלבתני וס' אלפרגנו ושניהם חשובים ורבי התועלת ואלו המעתיקים היו בזמן הרמב”ם כנראה מאגרותיהם זה לזה, ועוד העתיקו ספר היסודות לאקלידס וספר תיאודוזיוס ותכונת אלפיטריגיאו וספר המספר לניקומקוס היוני ומיליאוס ולוחות תכוניות לחכמי פרס כל איש כפי יכלתו באלה לשונות ר“ל לעבר מערב קצתם במצרים וקצתם בארצות מערב הר”ר אביגדור העתיק ס' הספירא ליואן סקראבוסט וס' תיאוריקי לפרידבקיאו ועל אלו שני הספרים הנכבדים חבר הר“ר משה אלמושנינו פירושים ארוכים ויקרים קראם בשם בית אלהים וזה שער השמים, והחכם האפודי המדקדק חבר ספר האפוד בעבור ובתקופות, ובעיר אלקהרא במצרים ראיתי אחד מיוחד הגביר נשיא ונעלה כמהר”ר יעקב אלכסנדרי חכם ונבון בלמודים הוסיף נופך משלו פי' צורות בספר אקלידס במופתים הנדסיים יאריך השי"ת ימיו ויוסיף לו שנות חיים ובעל ספר צמח דוד חבר ספר במספר בשיעור ובתבונה ואלו ידועים לי בלבד בחכמת הלמודים הנמצאים בלשון הקדש והנם אתי בבית נכאתי וזולתם וקצתם קונטרסים קטנים שחברו אנשים שונים לא ראיתי מכל חכמי ישראל חוקר דורש אחרי זאת החכמה הנשאה והרמה ורובם בועטים ומואסים בה מיד אחר שקודם היו דופקים דלתיה ומתאוים לה לאורך ההצעות ולקושי ציור הלמודים הרבים הצריכים לה מחכמת המספר והשיעור אשר הם כנפי התכונה וסולם לעלות השמימה.

סוף דבר המון הרבנים לא יבינו בימים האלה מענין הגלגל ומעשהו כאשר לא יבין השור והחמור והמה עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם ומרו את דבר נביאו קורא באזניהם הוי משכימי בבקר שכר ירדופו והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, וכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.

ועתה אחי ענותך תרבני להרחיב עמך הדבור כי זה כל האדם כי ימצא את אוהבו תועה בשדה הספרים, והוא כמלקט עשבים ביערים, ואינו יודע לבור את המתוקים מהמרים, ושלחו בדרך טובה וזה מספיק להכניסו לחיי העוהב‘, ולשומו על כל החכמות בזמן קצר שר הצבא, וזולת זה המורה יהיה כסומא בארובה, וכמה מתמידים יומם ולילה בספרים, ועכז’ מכל חכמה הם נעדרים, על כי בלמודים ובספרים שונים הזמן מפזרים, ואחר שיחזור לראות ספר שראה זה שנה נראה כאלו ראה אותו בחלומו, ודומה לחמור הריחים סובב סובב ואינו זז ממקומו, וכל מלאכה צריכה לצרף אותה האדם בשכלו, אם יחפוץ שתעלה בגורלו, וכל ספר טוב תקראהו מהקדמתו עד שולו, ותעמוד על תלו, אשרי אדם שומע לי אשרי טבע שככה לו, אין צורך לספרי גמרא, אם לא למי שירצה שיקרא תנא או אמורא, ולהתפרנס ממנה בטהרה, וזה תכלית כל בעלי התורה, ואולם לבעלי מקרא אינם מועילים, וכ"ש המדרשים והמשלים, שהם להם ככנפי הנמלים, וכשתוציא כל ספרי הקדש שבהם דברים אלו כלולים, תמצא ספרים מועטים מבני עליה שהם סלת נקיה, ומה לך להטריח נפשך העניה, ואיך נהפכת לי סורי הגפן הנכריה.

––––––––––––––––––

ועתה בשם המגיד לאדם מה שיחו, אורה דרך ישר לפני איש ובמה יזכה נער את ארחו:

משפט הנער ומעשהו הוא אחר שיתחיל להבין בלשון הקדש בתורה ובנביאים וזה על פי פירושי הקראים כפי פשטם האמתי וילמוד בדקדוק ורבו המדקדקים ספרי ר' יונה וספרי ר' יודא והאפודי והם יסוד המעלה ואינם נמצאים כי אם בידי יחידי סגולה, ואולם דקדוקי הראבע' ספר צחות וספר שפה ברורה ומאזנים היה לנו לעינים וס' מהלך עם פירושו וס' מכלול ועט סופר הם ספרי הקמחיים דברי אלהים חיים וס' לשון למודים ומקנה אברם וס' לוית חן וס' ר' אליהו תוציאנו לרויה, ואולם חבור האלוף כהר“ר שמואל הארקוולטי הנקרא ערוגת הבושם מכריע הוא את כלם ומהם הוא מאד עצום, ויש למלמד להרגיל לנער כללי הדקדוק על פה בדרך קצרה כי הדקדוק נמשל כמבוא לפתח השערה, ואין לדקדק כחוט השערה, ואם על מלאכת ההגיון שהוא מפתח כל חביון אמרו שכל המרבה בו יחשב לכסלה, כ”ש בפועל או שם או מלה, וטובים כללי הדקדוק לר' מאיר בן יאיר יזי“יא, ואחר זה ירגילנו במליצה ובחרוזים ובשירים וילמוד ס' השיר והחרוז לר' ישעיה וספר בעל הכנפים לר' יוסף קמחי והוא חרוזים עד' האלפא ביתא יפה אף נעים, וילמוד ספרי האדירים כגון ס' משל הקדמוני ומחברות איש חמודות הר”ר עמנואל וספר ר' יהודה בן חריזי ומנחת יהודה ובן המלך והנזיר ראשי המשוררים וחרוזי ר' שלמה בן גבירול והראב“ע ור' יהודה הלוי וספר דגל אהבה, וס' איומה כנדגלות, וס' בחינות עולם עם האלפין והממין, וכתב ושירי המליץ והמשורר המעולה ר' ידעיה בדרשי וספר אבן בוחן להפילוסוף האלהי ר' קלונימוס וס' זמירות ישראל ויש כמה כתבים שלוחים ליחידים ושירים מפוזרים וילמוד בהקדמת ספרים כי בם יוציאו כל רוחם המחברים למען מצוא חן בעיני הקוראים וירגיל עצמו בפיוטים שחברו חכמי הקראים כי כל תפלותיהם מדברי הנביאים ובין הרבנים בפיוטי הספרדים והערביים והרומניים ובני איטלייא מלומדי חרב המליצה מאד נאמנים כנראה בהקדמות ר' ברוך קלמאן וס' מדבר יודא ממודינא עיניהם יונים וכן בכל החבורים כי אמנם כל ימיהם באלו מפזרים, וישמר ממליצות האשכנזים ופיוטי קליר וזמירותיו אשר כרת זלזלי לשון הקדש במזמרות, וגם כי דברי המדרש בפיהם שגורות, הנה הם באזני המדקדקים כדרבונות ומסמרות, וירגילו הנערים להיות על פה כל למודם ובפרט בספר תהלות וחמש מגלות ואיוב ומשלי וכל ספרי הנביאים אם יהיה במאדם רובם או כלם, וספר אהל מועד ומאיר נתיב והשרשים וספר שרשרות הכסף לא ימושו מעל שולחנם לעולם, וכן ספר הערוך והתשבי והתורגמן, כי כלם מעשי ידי אמן, וילמוד ספר ההלצה והשיר לאריסטו' וספר נופת צופים למיסיר ליאון, יהיה לו בלשון יתר שאת ויתר און, ומשבח אני המפליא לעשות במליצות וחיילים יגבר, כי בזה בלבד נכר אם הוא חי אלם או מדבר, ויתבונן במלות שנשתמשו בהם גדולי המעתיקים, ויהיה דולה מים מבארות עמוקים, ובזה ירד לתכלית תכונת כוונת לשוננו, שהיא חסרה מאד בזמננו, כדרך כל לשון שאינם מדברים בה בכל יום שלא זו בלבד שלא יוסיפו עוד מלות לדעתם, אלא ישכחו את אשר ירשו מאבותם, ואמר החכם אפליאטון ההרגל על כל דבר שלטון, והנה בהיות כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, היו תכף הילדים בחכמות לומדים, ולאורך ההתמדה היו מאד מצליחים בחכמה, עד ששכלם בנה מגדל לעלות השמימה, ולדעת סבת הסבות וכל הנבראים כלם, ואכל וחי לעולם, ולולי פירוד הלשונות ואורך ההצעות כגבוה שמים על הארץ היה האדם קונה שם בכל התבונות עד שהיה דומה לאלהים בצלמו וזו כוונת הפסוק וטעמו כי למעיין (נ"א לממעיט) יש ב' לשונות, א' שהורגל בה עם אנשי ביתו ומדינתו, ואחת שבה כתובה תורתו וחכמתו, וללמודם יכלה ילדותו ובחרותו, ואם יהיה בקי בכמה לשונות יהיה מינו נאה להנהגה ואדנות, אלא שהמלאכה מרובה והזמן יקר, ולא הלשון היא התכלית המכוון כי הוא אמצעי לקנין החכמה שהוא העקר, אם לא שכוונתו לדעת לדבר עם ההמון ולהיות מליץ או תורגמן, ובזה אמנם יהיה בלשון אומן, אך אין זה דרך מביא להצלחה הנכונה, כידוע לכל בעלי חכמה ואמונה, כי ברב דברים לא יחדל פשע ולא יוסיף תבונה, וימהר ללמוד בהגיון ויש לו מלות ההגיון להרמב”ם וקצור ההגיון לן' ראשד וההגיון לן' סנא וחלק ההגיונות לס' הכוונות עם פירושם ועוד יש כמה חבורי הערביים והנוצריים שהעתיקו בלשון העברים וגם אני כתבתי בוילניא חבור מספיק להבנת ס' המבוא וס' המאמרות והוא בידי הר“ר יאשיה חבירך וישלים כל אלו ההגיונים עד ט”ו שנים כי כן גם אני התחלתי להתפלסף בן ט“ו שנה בפאדובה בשנת השס”ז ויהי עמי צור שוכן מעונה, ואין לנו בחכמת הטבע והאלהות זולתי ספרי אריסטו' ראש הפלוסופים אשר העיד עליו הרמב“ם שדעתו תכלית השגת שכל האנושי ואמר המורה כל מה שאמר אריסטו' תחת גלגל הירח כלו אמת הוא חבר ספרים הרבה בכל חלקי החכמה הטבעית והאלהית והנני מסדרם בסדר, הלמוד הראשון הוא ספר שמע הטבעי ואחריו ס' השמים והעולם ואחריו ס' ההויה וההפסד ואחריו ספר הנפש ואחריו אותות עליונות ואחריו ספרים קטנים טבעיים כגון ספר החוש והמוחש הזכירה וההזכרה היקיצה והשינה החיים והמות אורך וקוצר החיים ותנועה ומנוחה והליכת הבעלי חיים ובספר בח' כתב תולדותם ומיניהם ואיבריהם ובספר מה שאחר הטבע כלל כל יסודות החכמות כלן ובארן גם כל הנאמר במאמרות ידוקדק שם היטב ושם ידובר על האל ית' ומלאכיו, ועוד יש לו כמה ספרים כגון ספר שאלות הטבעיות ודומיהן הועתקו בלשון קדש ועליהם חונים ביאורי החכם המבאר הגדול ן' ראש”ד הנקרא נפש אריסטו' ושכלו לרוב דקותו ודבקותו בו.

עוד ביאר את ספרו הרלב“ג ז”ל בהגיון ובטבע וקצת מס' בעח' אולי גם בשאר ספריו ולא ראיתים, עוד יש לנו פירוש להר“ר יצחק ב”ר ישראל ועוד פי' למה שאחר הטבע לתומסטיאוס היוני גם בן סנא כתב חבור יקר כולל כל חכמת הטבע והאלהות ושאר חקירות בענין הנפש וענשה ותחיית המתים וכאלה רבות, גם בספרי אבונצר אלפרבי ושאר ספרי ערביים ונוצרים ראיתי רבים מועתקים א' הנה וא' הנה פונים והם כלם טובים ונכונים, וספר הכוונות לאבו חמד כולל טבעיות ואלהיות והגיוניות עם פי' יצחק אלבלג, וס' הפלת הפלוסופים לאלגזיל עם השגות ן' ראש“ד הנקרא הפלת ההפלה, וספרי הפילוסוף הגדול אשר היה ראש ואב לכל מלמדי פדווא מאבות אבותי וממשפחתי הר”ר אליהו דילמידיגו חבר ספרים יקרים בלאטין והועתקו מהם בלשון הקדש כגון פי' הנכבד לעצם הגלגל ומאמר יקר על המציאות והעצמות והאחד ושאלה עמוקה על אחדות השכל ההיולאני ויכוח על מניע ראשון ושאר חבורים, ותלמידו החכם הכולל ר' שאול כהן הוא השואל הי“ב שאלות מהר”ר יצחק אברבנאל עשה ספר התכליות כשמו כל הוא רב תועליות ועוד ספרים קטנים פילוסופיים אלהיים ז"ל.

וישא את לבו ליכנס בפרדס ספר המורה הנכבד והמעולה עם מפרשיו, וראיתי במצרים כמו חי' פירושים גדולים וקטנים, ואולם דרך צחות אומר כי מפרשיו כמגד ארבעה בנים, א' רשע זה ר' משה הנרבוני ראש למבינים, והוא זקן ביתו של המורה וירד לעומק דבריו מכל המפרשים אלא היה כהולך רכיל מגלה סוד ולאיש לא נשא פנים, ואחד חכם הוא ר' שם טוב מבאר יפה ומעורר על דברי הרב קושיות ומדנים, ואחד תם זה קרשקש פירושו כפירושי הרבנים, ואחד שאינו יודע לשאול זה אפודי והוא איש נכבד משיב חרש ואינו שואל כדרך רש“י בקיצור וביאור והוא ראש הפרשנים, והוא בכלל חכמי השעור והתוכנים, מה שאין כן ר' שם טוב וכן נכרת חכמתו בביאור שני קוים שהזכיר המורה כי לנקודת האמת דבריו מכוונים, ור' שם טוב פרוונצל ביאר הדבר במופתים נאמנים, גם כי שמץ דבר נשמע בו כדברי (בור ציאו) ראש הכשפנים, ועוד פירשו דבריו ר' יוסף ן' כספי ון' פלקירא ואל תבריזי ור' דוד יחייא עשה ביאורים יקרים והר”ר יצחק אברבנאל פירשו כלו וראיתים בידי החכם הכולל ידידי מוהרר משה מצורדי הקראי בקוסטנטינא בהיכלו, באמתחות ספר המבחר ופי' רלבג' על התורה תמצא הרבה מסודותיו נראים ונגלים, וכל פירושי הנרבוני כגון אגרת באפשרות הדבקות ובס' הכוונות וההפלה ובס' חי בן יקטן כלם דברים עמוקים ומעולים, אלא שדבר בחידות ומליצות ואין מבין מהמתחילים, וילמוד ס' היד' החזקה כלו ופירושי המשנה שחבר הרב ואגרותיו ופרקי ההצלחה וספרי הנהגת הבריאות ופרקי הרפואה ויהיה שותה בצמא את דבריו כי מזמן הנביאים לא קם כמוהו מנהיג לכל בית ישראל בסדורים ובלמודים היקרים בתורה ובחקים הישרים, וכל דבריו מעולפים בספירים תהא מנוחתו כבוד, ור' יוסף ן' פלקירא חבר אריגה כוללת כל חכמת הטבע והאלוהות בלשון נקיה שכל אדם יבין מדעתו, ור' יהודה הכהן לקח מחכמת הלמודים והטבע והאלהות את שוק התנופה ואת חזה התרומה בס' הנכבד שקרא מדרש החכמה, וילמוד בספר מלחמות השם לרלבג' ובס' אור ה' שחבר האיש הנכבד ר' חסדאי קרשקש, ובספר עץ חיים להחכם הר“ר אהרן הקראי, ובספר הר”ר יוסף הקראי¹⁵, ובספר אשכול הכפר להר“ר יהודה הקראי ז”ל ובספר עקרים וס' תהלה לדוד, וס' ראש אמנה, וס' מפעלות אלהים, עטרת זקנים, וצורת היסודות, ואלה ארבעתן הם מעשי ידי הר“ר יצחק אברבנאל להתפאר, ובספר אור עמים להר”ר עובדיה ספורנו, ובספר אמונה רמה להראב“ד ובס' האמונות להר”ר סעדיה גאון ובס' שבילי אמונה, וס' הנכבד הכוזרי עם פירוש המליץ ר' יהודה מוסקאטו הנקרא קול יהודה והוא חבר דרושים נמלצו אמרי יושר קראם נפוצות יהודה וספר שער השמים ובשאלות ר' יצחק לטיף, וספר אגרת בעלי חיים וס' נוה שלום וס' הגדרים וס' רוח חן ובס' גבעת המורה וס' פתרון החלומות הנדפס וזולתם לא ראיתי ספרים שעמם שרא נהורא שיהיה ראוי לבעלי מקרא, אולם בין מפרשי הכד' ספרים אבי המבארים וראש המדברים כפי ההשכלה הישרה הראשונה וכפי הסכמת כל איש תבונה אמרתו צרופה ומנופה ביג' נפה הוא החכם הגדול הר“א”ב“ע ראש לפשטנים ועל למוד ספריו הר”מ“ב”ם צוה לתלמידים ובנים ואל תהיה כהמון הרבנים החושבים שכל חידותיו הם על דקדוק ופירוש המלות ומיעוטי התועלות כי הנני נשבע בעלת העלות כי בין כל ספרי האומה הקדושה לא תמצא מסגולותיו ואור יקרותיו ופירושו על התורה כלו סודות ולכל נפש משתוקקת חשובות וחמודות אלא מכוסות בחידות וכן דרכו בס' האחד וס' השם, ואלו חזירי יער לא עברו שניהם לתוך הפרי כי אם נתקעו בקליפות, וחשבום כשבלים דקות ושדופות, ובמעשה בראשית והמרכבה והנבואה והמלאכים בכל פרט ופרט, מן הדרך לא ירט, והמקצרים תלו סרחונם באחרים ואולם למדו בו כשהם מלמדים הנערים, או כשהם שכורים, וידעתי כי אחד מהגדולים נשכו כעקיצת שועלים, ולא אעלה על ספרי דבריו כי כלם הבלים, וזאת הבריה, כל הימים אשר חיה, היה הולך ומסבב העולם, מקצה הים המערבי ועד לוקא ועד מצרים וכוש ועילם, ולא היה עמו כסף ולא אדומים, כי זלזלם כל הימים, כי אם בגדו אשר יחם בו, ותרמילו אשר בו אצטרולבו, ואביר לב רוח אלהים בקרבו, אלא שהרבה היה מאמין במשפטים ובמבטים, בעיני ר' משה המיימוני הם הכל כאוב וידעוני פתות אותם פתים, ולכן שמע לעצתי כמטמונים תחפשהו, והנאמר במקום הזה עם הנאמר במקום אחר תצרפנו, ומצאת כל חפצך, והן אמת כי כוון להעלים ולא להחשיך ולבלבל, כאשר גם כן עשה בעל ספר המבחר אשר הוא לבעלי מקרא בפירוש התורה רב החובל, הן אמת כי כל דבריו ישרים ונעימים, אלא שהם מאד סתומים, וראיתי שכתב הר“ר משה מצורדי שמסרפיו ב' אחים כשני ירחים הר”ר אליהו והר“ר יצחק בני החכם הר”ר אברהם בעס' יסוד מקרא כל א' כפי שכלו עשו לספר זה באורים, ולא זכינו לראות אלו התומים והאורים, ודע כי בספרי הקראים תמצא באור לדברי הר“א”ב“ע כי רוב באוריו מקדמוניהם כגון הר”ר ישועה והר“ר יפת והר”ר יהודה הפרסי דולה ומושך, גם כי כיונק לפעמים שדי אמו נושך, ובהיותו בעיר קוסדינא רבתי בדיעות בקשתי לראות באורים של כהר“ר מרדכי כומטייאנו על הר”א“ב”ע בתורה, והראו לי כד' פירושים על דבריו אגב גררא, ולו היה לומד זה הקצין בספרים כאשר משתדל לקבצם, היה סודותיו מגלה וכפטיש מפוצצם, אלא היו שם רובצים ושוכנים בתוך הארונים אם על הבנים, ויש בידי הכל ס' צפנת פענח כתב יד והוא ביאור יפה על דבריו וירד בחדריו כי מצא ארוך להר“א”ב“ע על התורה אולי הוא בעצמו כתבו כמהדורא קמא או בתרא, ועוד פי' על התורה לר' שמואל בן סנא ונקרא ס' מקור חיים והוא חבר הס' הנכבד והמעולה הנק' מכלול יופי ובו סודות כל התורה ממנו תוצאות חיים, ועוד ספר המוטות ון' כספי ור”ש אשטרון ורש“ט בש”ט, ואלו בלבד הם אתי מפירושי בן עזרא, ובדפוס בסליאה של כד' ספרים יצא לאורה פי' ס' ישעיה וי“ב נביאים, ופי' יחזקאל הנכסף ופי' שאר הספרים לא ידענו איפה הם רועים, וא”א שלא יצאו אם הם נחבאים, ובמעלה ממדרגה זו כפי' הכתובים אני כולל כל מפרשי הקראים כגון ס' רבי' יעקב בעל העשר וס' המבחר וס' כתר תורה וכל מה שפירשו בנביאים ובכתובים כלם ברורים וערבים ולפשט קרובים, ובמדרגה שנית הם פירושי הרד“ק, מספיקים באמת גם כי לפעמים כישן לא דק, ונמשך אחרי מדרשים ואגדות, ולולי זה היה מדובר בו נכבדות, ובמדרגה שלישית הם באורי רש”י על הכד' ספרים ואם הם לראשי הבנים עטרה אינם מתיחסים לבעלי מקרא, כי רבו רחוק מהפשט וסברא, וכלו ספרא וגמרא, ויוכל להוציא מדבריו איזו אבן יקרה, מי שיש לו בשכלו כברה, והר“מ”ב“ן לפי הרוב קולע אל השערה, ומאד חשקה נפשי בפי' על התורה, לבד במקומות שחבק לאשה זרה, ולולי זה משה איש המעלה, אשר מיד שוסים גאלה, חי אני היא היתה עדיין בתולה ולא ילדה ולא חלה, כאשה עזובה בחיקה נאופים בלה, ויש עוד באורים שתחת אלו השלושת מדרגות נכללים, רבים ונכבדים נטיו כנחלים, כמו באורי רלב”ג בן בתו של הר“מ”ב“ן מכל חכמה כלולים, והרבה מועילים, ויש לו פי' על התורה, מפנינים ומפז יקרה, ובנביאים ראשונים וה' מגלות ובאיוב ובמשלי, ואולי בכל הכד' ספרים והוא כמוס ואינו נגלה, ובאורי השר אברבנאל, הם לבית ישראל ממתנה נחליאל, ויש לו פירוש על חמשה חומשים, ובו נכללות כל דעות המפרשים, וראוי לכל בעל אמונה, לקרות בהם בכל ימות השנה, ולו פירוש על כל נביאים ראשונים ואחרונים, מעין גנים, ובס' מעייני הישועה על ס' דניאל, הפליא בתוחלת ממושכה ורב טוב לבית ישראל, והבן המעולה הפילוסוף הגדול ר' יודא אשר הוליד בדמותו בצלמו כאשר החל רוח ה' לפעמו, חבר ספר בלאטין שבחו אין לספר קראו ספר פילון פיידיר וחכמה וסופיאה¹⁶) ובו כל חכמה ותבונה, איה שוקל איה סופר מי מנה, והעתקתי ספר זה כלו בלשון הקדש יחד עם קצת ספרי ר' ידידיה האליכסנדרי שחבר ספרים רבים בלשון יון ואמרתי לחבר אלו הידידים והיו לאחדים ואדפיסם להיות לחכמת בית ישראל לאותות ולמופתים ונגנבו ממני ועד הנה לא ראיתים, וס' כלי יקר שהוא פירוש על נביאים ראשונים, כל טוב שם לקוח מאלו הקדמונים, והר”ר יצחק עראמה בעל העקידה בפירושו על התורה, הארץ מכבודו האירה, ומה אומר ואספרה, כבוד האיש זרוע עם גבורה, מליץ ופילוסוף ובו כל מדה יקרה, ולו פירוש חמש מגלות וספר חזות קשה, ובין המפרשים הוא האבן הראשה, ותשואות חן אשר הוד והדר הנחילנו, ומאשפתות הפשט רוממנו, וסודות הרב המורה גלה לנו, ומכמה ספקות קשות גאלנו, ויש לי עליו פירושים, על כל מקומות הקשים, בכל מקום שמביא ספר המדות והכוונות וההפלה, ואין הכוונה לכל נגלה, ובענין הקשת הביא עניינים, לא יבינו אפילו ראשי המבינים, ובפרשת ואתחנן בענין הזכירה, וכן בכל התורה מליצתו צרה, והוא ירד העינה וימלא בידו מספר ר' אברהם ביבאגי הנק' דרך אמונה, והספר הזה כלו כוונה, ור' שמריה האקריטי מחכמי ארצות¹⁷) הגדולים, בפי' עשה אורים גדולים, והר“ר עובדיה ספורנו במלים קצרים פירש התורה וכוון כוונות וה' מגלות ותהלים, ובו דברים יקרים ומעולים, והר”ר יחייא פירש כתובים וה' מגלות, וס' משלי פירש ר' עמנואל, נעים זמירות ישראל, ואיש הולך בתומו, עשה ספר דברי שלמה, וס' תולדות יצחק וס' עולת תמיד, יהיו בידיך כצמיד, ולס' בחיי ולבעל הצרור, תקרא דרור, וספר מנחה בלולה, כמפריש חלה, והייתי מזכיר ס' מעשי השם בכלל החמודים, לולי היה מרבה הבל בענין השדים, אבל בספר יוסף לקח, לכל המפרשים בכורה לקח, וידי משה כבדים בחמש מגלות גם כי בשאר ספריו, הפליא באוריו, וס' קהלת יעקב לר' ברוך פי' על קהלת, הפילוסופיא תמרוקיה בו מבהלת, ותשם בפוך עיניה וכחלת, וזולת המפרשים יש ספרים נעימים, כגון ויכוח דון יוסף נגיד ומצוה לאמים, וספר הנכבד מאור עינים לר' עזריה מן האדומים, וס' צידה לדרך, אין ליפיו ערך, והוא זרע ברך, ואם תחפוץ לדעת משפטי העובד את האלהים והחובות, עיין במסכת אבות עם פי' נחלת אבות ולב אבות ומלי דאבות, וס' המדות לאריסטו' וס' הנהגת הבית והמדינה ובספר הנכבד חובת הלבבות, ולתענוג הנפש בשעת העצבון, הנה אתך ספר יוסיפון, וצמח דוד וקבלת הראב“ד וס' יוחסין ושבט יהודה ודברי הימים לר' יוסף כהן ולהר”ר אליהו מקנדיאה, ואם זכית להיות מהבוררים, תברור ספר הנעים של יחייא הנקרא שלשלת השקרים, וגורן נכון ומשא גיא חזיון ומוסרי הפילוסופים ומבחר פנינים ס' צל עולם ארחות עולם אגרת שלומים וס' חזוק אמונה וס' מכתם לחזקיהו והדומים להם, וס' מסעות ר' בנימין החוזה לא הייתי מונה, לולי היותו שם בפירוש הגלגל מענה, אולם סבוב ר' פתחיה שדבר סרה על בעלי מקרא אמת כי היה אחיו של ר' יצחק הלבן, ולבן לא היה איש סרבן, וממהר להאמין לכל שמועות ובעיניו לא ראה ואינו נאמן, אע“פ שהיה אחיו של ר' נחמן, וכפי מה שידעתי בבירור שהוא שט באותן המקומות, אבל הוסיף שטי כזב אלומות אלומות, עד שנדמו ספוריו כחלומות, ואל יעלה בדעתך כי מה שלא זכרתי מן הספרים הם שלא למדתים, כי מעטים הם בין הגוים שלא ידעתים, וכ”ש בין היהודים אבל בחרתי לך המועילים, אם לא תאבה להיות בכלל הסכלים, ועתה בני ידעתי כי אין ספר וחבור שמן או רזה, שלא יקח ממנו הקורא תועלת כ“ש אם היה מבין וגלוי עינים ומחזה שדי יחזה, אלא שהזמן אומר לך רד ומהר להוציא מן העולם הזה, והרוצה לראות ספרי כתב יד חמודים, ילך לקוסטנדינא אב ואם בלמודים, ואע”פ ששלטו שם יוקדים, בהשגחת התלמידים והשוקדים, בחצרות אלהינו יפריחו ויגמלו שקדים.

בין כך בני אל תטוש תורת אמך ללמד בספרי הקראים כלם ובס' המצות והאדרת, והיית לכל רואיך לשם ולתפארת, בני אם תקח אמרי אלו הספרים מספיקים לך לדעת כל למוד יקיר, מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר, ואין הדבר תלוי ברבוי הספרים, כי אם במובחרים, ואין מעכב השלמות כרוב הספרים למתחילים, כמו רוב המאכל לקטנים ולחולים, ושנוי העניינים, לא יולידו בשכל קניינים, ואם היה תנאי רבוי הספרים, לא היה חכם כסוחרים, שהממעיט מהם אסף עשרה חמרים, ואין הדבר תלוי בקנין, אלא בשקידת העיון בענין, ואשר יזכה להיות שר וכהן, ימלא ביתו מהן, כי טוב סחרם מכל הבלים, והם חיים למרי נפש ואור לעמלים, ואני מנעורי גדלני החשק ויהי כאש בוער עצור לא נתתי שנת לעיני ותנומה לעפעפי, תהלה לאל חיי לא חסר לי מאומה הון ועושר בביתי ולא חסה עיני על ממוני להזיל זהב מכיסי עשרת אלפים לצבור ולאסוף כל הספרים היקרים ולחפש ולחקור אחריהם בכל מדינה ומדינה כי בכל עבר ופנה חונים, ויהיו ספרי ז' אלפים ויותר כלם ברורים מלבד כלי הנחשת העשויים על ידי עושי המלאכה אומנים נאמנים רבים ונכבדים וכלים מכלים שונים, ואלה בביתי ובהיכלי ועוד הוספתי עליהם כהנה וכהנה בגלותי מד' כנפות הארץ ובכל מקום שרגלי פונים ויתן שלמה את הכסף כאבנים, אודה ואשבח למורי אבי ואמי אשר שמוני גפן פוריה וענפה ולמדוני בילדות לשון היונים, כי בלשונם מחוברים כל ספרי הקדמונים, פילוסופים רופאים תוכנים, ואחרי כן לשון לאטין ולעז וספרדי כי בלשונותם הועתקו כל ספרי חכמה מכל אומה ולשון חדשים גם ישנים, גם ללשון ערב אמרתי קודם אקרב אכן הצבתי לה ציונים, אחרי רואי כל חפץ שבה לקוח מספרי היונים והמה בתוספת ומגרעת משונים, ובכל מקום מוקטר מוגש למוד או ידיעה ארדוף אשיג לא אנום ולא אישן עד ארוה צמאוני, ויהי כאשר התעה אותי אלהים מבית אבי אורי וישעי האדם הגדול בענקים לפני שמש ינון שמו וירעש כלבנון פריו אשר שיחתו היתה לי עדנה ורוח חכמה ובינה ותקרינה אותי צרות רבות ורעות שמוני שומם מאוס ומחי אמרו לנפשי שחי, זה לי שבע שנים בלי מרגוע רגע עם כל זה לא נקעה נפשי מהם ולא אמרתי נואש והיה הקסת אזור מתני ובכל מקום אשר היה שמה הרוח ללכת אפנה מכל עסקי בנפול תרדמה על אנשים לכתוב על ספר בדיו ואת כל מעשה האלהים אביא במשפט ואבדקנו ואצרפנו כצרף הכסף ורשמתי לזכרון וזה חקי תמיד מיום היותי בן איש ח"י שוקד על זאת הכוונה, ועתה אציגה נא מן הבא בידי, זה לי יז' שנה חבורי וספרי מעשי ידי אשר בם אתנחם מעצבון גלותי המתוקנים ומוכנים לצאת לאורה בעט ברזל ועופרת בזמן קרוב אם יגזור השם בחיים.

ספר באר שבע כולל כל החכמות ובו הלכתי אחרי עקבות החכמים הקדמונים לא נטיתי ימין ושמאל במלים קצרים ברורים ימצא האדם לרוות צמאונו כאלו למד בכמה מאות ספרי חכמות עד שיוכל להשלים עצמו וללמוד שרשי ההגיון והטבע והאלהות והמדינות והמספר והתשבורת והתכונה והנגון העיוני והרפואה העיונית בכל פרטיהן וסדר הלמוד והשמות ספרי המחברים בכל חכמה ואיכותם ובסופו מאמר קטון נכבד נקרא תכלית האדם ולא אבוש להתפאר שלא חובר בשום אומה ולשון ספר קצר מלא חכמה וכליל יופי כמוהו, וגם כי הספר כולל הקדמות מושכלות אמתיות ומופתיות או מפורסמות ומקובלות בין הפילוסופים עכ"ז בהיותן כלן מובאות על דרך אחד שאין בצדן הקדמותיהן שהן סבותיהן ושרשיהן ידעתי כי יריבו עליהם המתחילים וימאנו לקבלם מדאגה מדבר פן יפרשו ממנו המתעצלים והמבקשים לדבר תועה על דברי אלהים חיים או יריבו עליהם שלא בפני ויהיו מאשריהם מגנים, חברתי סביבו באותיות קטנות ס' באר אחרת אשר בו אזכור הקדמות ומופתי ושרשי התולדות שבספר באר שבע והצור אשר ממנו חוצבו והיה כל הנשוך ומתמהמה מחסרון ידיעתו וראה אותו וחי, ובזה הקולות יחדלון וסמל הקנאה המקנא כחשי בפני יענה, ובכוונה מכוונת הפרדתים כי האמנם המופתים לאריכותם יבלבלו הסדר הלמודי ויפריעו שכל המעיין משקידת למודו ויעכבו זכרון הדברים ולכן הרוצה להחכים ילמוד בספר באר שבע שהוא כולל באור וציור הענין אשר יעשה בשכלו קנין ואשר מלאו לבו לחקור אחרי הלמודים יעיין בספר השני אשר סביבו כבוד והדר יעטרהו ואז יושלם בציור ובאמות בספר אחד קטון הכמות.

עוד חברתי ספר בחכמת הצללים והעמודים קראתיו צל החכמה לדעת שעות היום והלילה ע"י אור החמה או הלבנה בכל אופק ורוחב ומדינה בשטחים שונים ישרים ונוטים עומדים או שוכבים וכל דברי קדמוני ומחברי זאת החכמה כלולים בו ומצויירים בתמונה, ואולם גדול שבחבורי ובו כל ידיעתי ועיוני מדושתי ובן גרני אשר בו לא נשאתי לשוא נפשי ולא נשבעתי ללכת אחרי דעות אריסטו' והקדמונים כמו שעשיתי בבאר שבע אלא בחרתי אלהים חדשים נגד המפורסמות ושגורות בפי חכמי חרשים ולא הלכתי לקראת נחשים הוא ספר בשמת בת שלמה סוגה בשושנים מכל מיני חכמות מספר התשבורת תכונה לוחות משפטים מבטים צללים ציורי העולם והיד והפרצוף משקלים כלם נגונים הגיוניות טבעיות מדות אלהיות חכמות ותושיות חוקר כל תכליות כלו אומר כבוד מפיק מרגליות והוא יפרד לארבעה טורי אבן אבנים גדולות יקרות מחוטבות תבנית היכל ותחתיהן כמה משכיות חמדה תכשיטי בשמת ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה, ומי שלא הבין ס' באר שבע ובאר אחרת לא יקבל שום תועלת מזה הספר ונפש הוא חובל ויהי כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל, ובסוף הספר חברתי חבור קטון קראתיו אור שבעת הימים כולל כל מעשה בראשית בדרך לא עבר בה איש והוא דרך המלך והלכו גוים לאורו ומלכים לנוגה זרחו ובו נכלל ס' קשת דרוכה הפלאתי לדבר בלמודים טבעיים הנדסיים על הקשת העננית והכל ערוך במענית.

עוד חברתי ספר עיר גבורים ובו ס' גבורות השם חבור עמוק עמוק בחכמת האלגיברא ועל שרשי השרשים ושמושם ובמספרים החרשים האלמים ובו תמצא כל למודי דיאופנטי האלכסנדרי מבוארים וכל טוב פראנצישקו ויאיטא ולודלפו ואנדרויינו רומנו נבררים וכל שאלה חתומה וסוד במספר ובתשבורת נתרים, ואחד מאלף לא תמצא מבין באלה הדברים, והחלק הב' הוא ס' נפלאות השם כולל דעות זרות ומשונות לא יאמין כל שומע ויהי בעיניו המספר כמתעתע והם מבוארים במופתים ובראיות כשמש גלויות ובציורים למודים בתבנית ותמונה ובו ידי רב לי ויהיו אמונה.

עוד חברתי ספר פלג אלהים כולל דעות בני האדם באמונות ולב מלכים והמדינות, ובו יסודות חכמי ישראל הרבנים והקראים נבחנות ובכל התורות והאמונות חדשות גם ישנות רבים חשבונות. אני בהיותי בביתי וספרי כשתילי זיתים עוטרים אותי התחלתי לחבר חבור גדול קראתיו יער הלבנון והוא ע“ד שאלות ותשובות נפש משיבות שיחות ערבות ובו הכנסתי והכללתי כל דבר חפץ שקבלתי מרבותי ושקבצתים מספרי הגדולים הפילוסופים והרבה סודות וסגולות ונפלאות טבעיות כלולים בו ובפרט על טבע הזהב והמתכות והשתנותם והתהפכותם זה לזה מאמר נכבד קראתיו חפש מחופש והספר נחלק למגנים וצנה אבן שלמה מסע נבנה וכל חשק שלמה בתוכו, ואחר שהספר הזה רחוק מעיני לא יכולתי לגמרו אולי יזכני הש”ית לראותו ואשימה עיני עליו כי הוא כחי וראשית אוני חלבי וייני יין הרקח ועסיס רמוני, ועוד יש לי חבורים אחרים תוריים כגון ספר תורי זהב עם פירושו הנקרא ס' נקודות הכסף, וס' תור המעלה, וס' רחל מבכה, וס' נפש הגר, וס' בתי הנפש, וברפואות, ס' רפואות תעלה, וס' הללויה, וס' שבר יוסף וברכי יוסף ולפי שאינן שלמות לא אאריך בעניינם, ואלה הוסד שלמה לעשות לדעת לעות את יעף דבר ולהבין נערי בני ישראל סודות החכמות ומשלם, בה' בטחתי לא יטה לארץ מנלם ויקרא בהם שמי לעולם, והאמן אחי שלולי הגלות והטלטול והדאגה הייתי מוסיף לכתוב ולחבר כהנה וכהנה כי לא נפלאת שום מלאכה בעיני ולא רחוקה, כי יסודות טובות היו לי והמה עזרו לי בכל עמלי, ושמע נא דברי הפילוסוף הגדול ראש הרופאים גלינוס שכתב בס' חק המלאכה פ' ז' ז“ל מלה במלה, אמר ששבעה תנאים צריך לאדם למי שירצה למצוא כל חקירה וחפש יחפשו בו אם אמנם הוא אמתי או לפחות שיהיה בטוח למצוא אותו, ואלו הם: הא' שכל זך בטבע שבקלות ישכיל ממלמדיו בכל ידיעה שכלית וישיגה. ב' תרבות וגדול מימי הנעורים בלמודים הראשונים ובפרט יועיל לו הרבה אם במצות אפלטון הרגיל עצמו בחכמת השיעור והמספר. ג' שהשתדל להיות שומע מפי מלמדים היותר חשובים שבזמנו. ד' שיהיה כל כך סובל העצב עד שיומם ולילה לא יחשוב כי אם מה ששייך לידיעות. ה' והוא נמצא במעטים שיהיה נקשר באהבת האמת כאלו אינו חי כל ימיו כי אם בעבורו ויזלזל כל מה שאצל אחרים רבים יחשב יקר. ו' שילמוד איזה אופן ודרך להבדיל האמת מן השקר כי לא יספיק בלבד שיבער בו חשק האמת אם לא ימצא דרך קל למציאותה. ז' שבזו הדרך והאופן שאמרנו יהיה כל כך מורגל ושגור עד שלא בלבד ידע אותו אלא יוכל להשתמש בו, גם כי כמו שהמלאכים¹⁸) שהם עסוקים במלאכה מאד קלה יחשבו שלא יספיק להם ידיעת האופן אם לא שבתמידות כל ימיהם ישתמשו בה כ”ש שלא יספיק לידע בלבד האופן למי שעוסק בעניינים גדולים ולכן אם יחסר א' ממה שזכרנו למי שרוצה להכנס בדרך האמת לא יהיה בטוח שישיג תאותו, ואולם אם יהיו כלם מקובצים מה יעכב הבטחון שוב¹⁹) לא נחקור ונבקש האמת, שמעת תורף דבריו אין דבר נמנע למוכן את הכל לעשותו מסופק לבלתי נכון, הן אלה קצות דרכי להורותך לדעת להכיר את נפשך ואת בוראך וזה לפי קוצר הזמן עד' כלל, ויבואוך דברי בפרטות ואמלא צמאונך ממעייני, ואם אתמהמה חכה לי כי מוצא שפתי לא אשנה עם אדם כי מצאתי חן בעיניך, בין כך זו היא הדרך וזו היא העיר לא תטה להשמאיל ולהימין, ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

כה דברי הצעיר י“ש”ר בן הגאון כמוהר“ר אליהו מקנדיאה יש”י עמהן.

ובכן תמה האגרת

בעזרת המעטר לעמו שם תפארת:

~~~~~~~~~~

 

ב. הקדמת ס' התחכמוני פירוש לס' יצירה לר' שבתי בן אברהם דונולו הרופא    🔗

הקדמת ספר התחכמוני והוא פירוש על ספר יצירה על פי חכמת התכונה לר' שבתי בן אברהם הנקרא דונולו הרופא מאורס אשר באיטליאה חברו שנת ד' תש“ו כנראה מתוך ההקדמה נעתקה מתוך ב' כ”י בפארמא בין ספרי די ראססי (399 גם 417) ע“י ר' הלל קנטוני איש מנטובה בש' התקצ”ב ונלוו אליה הערות מחכם א' פולני (נרשמו ח"פ) גם מן מבקר הספר הזה כעת בעין פקוחה לאיש המוציאו לאור (ונרשמו א"ג) והמלות והאותיות אשר נמצאו בכ"י שלא כדין מוסגרות הנה בתוך ב' חצאי עגולה והנוספות בתוך ב' חצאי מרובע.

––––––

הקדמת הספר.    🔗

אחל ספר יצירה והוא הנקרא ספר תחכמוני צפנת פענח (שבתי²⁰. שלום רב מפי אל שדי, (ו) ברכה עד בלי די, תבאנה לכל שיכתוב זה ספר לדודי²¹ יושיעהו אל אם יכתבנו בשמי (שתיתי בחירי) [שמתי בחידי]²², בלי למחות שמי מזה ספר דודי [רק] לכתבו בשמי בן ידידי²³, אז יחשב לו כנתינת משכורתו בידי, בין יגיעות שיגעתי בכל מאודי, [ראה]²⁴ כי שמתי חכמתי ללמוד ולא חסתי במחמדי, האמנם על זה ראוי הלוחם בלחם חמודי, מאמר פי לקיים ולכתוב בכתב ידי, חסד עשה מלהבזות להתלמד משמי שקראוני יולדי, זכור יזכור הכתוב שאמר השכלתי מכל מלמדי²⁵, קנאה יעביר מלבו משלם רעה תחת חסדי. הוא החפץ לישא ברכה מאת אדוני²⁶) וצדקה מאלהי ישעי בדבר רצוני, אוזן יאזין לכתוב תחלה חרוזי ותיקוני, דברי הספר וחכמתי באחרונה לכתוב בעניני, וכל זה העידותי בחפצי לרשום ספר הגיוני, נאמי אם לא יקיימו שופט צדק ידין דיני, וינקום נקמתי מהם אל נקמות ה‘, לא יאבה ה’ סלוח להם על עלבוני, וחכמתם ישיב לאחור מלהבין בסודי [ותבוני]²⁷, הודם והדרם ישפיל בגזירת ניב שפתותיהם לא עם ה‘, וימחו מספר חיים אם ימחו פיוטי חשבוני זכרוני, שחת ירדו חיים עצבים על ה’, דברי אלה אם ימושו לכתבם בחדרי שנוני, מאוס ימאסם ה' אם לא יחושו לבזיוני, אף בכל זאת בה' אלהי ישראל שמתי בטחוני, והוא ישלם שכר יגיעי שיגעתי רוב שני, ראשית חכמה סודם לפענח יראי ה‘, סודות ספרים סתורים ועמוקים לפרש יותר קדמוני, חסדיו הנאמנים ינחמוני מכל אנחותי ויגוני, זכר ויד ושם טוב יתן לי בביתו ובקהל ה’, קנין²⁸ ראשית דרכיו ינחיל לבני ולבני בני, נצח סלה ועד אמן.

כל זאת נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, אני שבתי בר' אברהם המכונה שמו דגולו²⁹ הרופא בעזרת אל חי וקיים לעד, הנותן חכמה ותבונה ודעת, בקשתי למצוא דברי חפץ ונזהרתי עשות ספרים הרבה, ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה עד אשר גרמו העונות ודלגתיו³⁰ מעיר אוֹרֵס³¹ ארץ מולדתי על ידי חיל ישמעאלים בשני בשבת בשעה רביעית ליום בכוכב מאדים, בט' ימים לירח תמוז שנת ארבעה אלפים ושש מאות ושמונים וחמש לב“ע בשנת י”א למחזור רמ“א³² ונהרגו עשרת רבנים חכמים וצדיקים ז”ל ר' חסדיה ב“ר חננאל הגדול והצדיק נ”ע קרובינו קרוב לזקני ר' יואל, ר' אמנון ור' אוריאל הר' הצדיק ז“ל ור' מנחם ור' חייא ור' משה ור' דוד ור' צדק ור' ירמיה ור' אוריאל זקנים חסידים ראשי הקהל ומנהיגי העיר רבנים ז”ל לחיי הע"ה אמן.

ואני שבתי נפדיתי בטרטנ“י³³ ממון אבותי בן י”ב שנים והגלו את אבותי ואת קרובי ז“ל בארץ פלרמ”ו ובארץ אפריקי“א ואני נשארתי בארצות אשר תחת הרומיים ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות כי לא היה מלאכת מעשה שראו עיני שלא עשו ידי והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה את בעליה כדבר ה' הנותן חכמה וע”כ יגעתי מאוד להתלמד ולהבין חכמת הרפואה וחכמת הכוכבים ומזלות וכתבתי לי מספרי ישראל הקדמונים ז“ל ולא מצאתי חכם ישראל בכל אלו הארצות מבין בהם אלא מקצת חכמי ישראל אומרים על ספרי המזלות הכתובים ביד ישראל שאין בהם ממש על שלא היו מבינים בהם והיו אומרים כי ספרי חכמת הכוכבים והמזלות בין הגוים הם והם הספרים אינם כתובים בדעת הספרים האלה שבישראל וע”ז סבותי אני לדעת לתור ולבקש חכמת היונים וחכמת הישמעאלים וחכמת בני בבל והודו ולא שלותי עד אשר כתבתי ספרי יון ומוקדון³⁴ בכתבם ובלשונם ופרושם וגם מספרי חכמי בבל והודו חקרתי אותם ומצאתים שוים בכל דברים חכמת הכוכבים והמזלות עם ספרי ישראל ודעת כלם שוה ונכונה וגם בינותי בכוכבים כי כל חכמת הכוכבים מיוסדת בבריתא דשמואל הדורש כי גם ספרי הגוים מסכימים עמהם אך סתם שמואל עד מאוד את הספר שלו. ולאחר שכתבתי אני הספרים סבבתי בארצות למצוא הגויים היודעים חכמת הכוכבים ומזלות להתלמד מהם ומצאתי אחד ושנים ואח“כ מצאתי גוי אחד חכם מבבל ושמו בגד”ש והיה יודע חכמת הכוכבים ומזלות וגם לעשות חשבון ולהבין באמת מה שהיה ומה שיהיה וכל חכמתו היתה מסכמת עם ברייתא דשמואל ועם כל ספרי היונים והמקדונים אך חכמת הגוי ההוא פתוחה ומפורשת ביותר. ואחרי ראותי פינות שונות בחכמת אותו האיש מכח חשבון הכוכבים התלי והמזלות דברים שנעשו כבר ועתידים לעשות אז רציתיו בהון רב ומתנות גדולות ללמדני מסורת הכוכבים וחשבונם של מזלות ואותו הגוי למדני להכיר ברקיע י“ב מזלות וחמשה כוכבים למדני מזל הצומח ומזל התהום ומזל השוקע ומזל הרום ולמדני סדר הסתכלות של כוכבים של מזל ולמדני לידע המזלות והכוכבים המטיבים והמריעים ולמדני מדידת צל הקנה כמו שכתוב בבריתא דשמואל לידע ולמצוא מזל השעה וכוכב השעה להבין לשאול כל דבר וכל שאלה. – ואחרי אשר למדתי מן הגוי ההוא ונסיתי בחכמה והבינותי בחזון את הרשום בכתב אמת ושמתי שכלי לפרש את הספרים כלם שבאו לידי ואגרתי כל חכמתם עם חכמת הגוי הבבלי ולימדתי בביאור בספר הנקרא תחכמוני מחזור של כוכבים ושל תלי ושל מזלות של ארבע אלפים ושבע מאות ושש לב”ע לידע באיזה מזל ובאיזה חלון של מזל יהיו ז' כוכבים והתלי. – ודע כי האותיות הראשונות חלקים הם שהם ג' חלקים במזל, והאחרונות חלקים הם שהם ששים חלק בחלק של מזל ימי החודש הנקרא בלשון ישמעאל ס' הלבנה³⁵) חודש ישראל הוא הלול³⁶) חודש פרט הוא מצרים³⁷) ימי החודש חמה ולבנה שבתי צדק מאדים נגה כוכב תלי שור תאומים וכו' – זה ספר התחכמוני

סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.

תמו דברי ההקדמה:

 

ג. אגרת ר' שלמה יצחקי לרבני אלצורא    🔗

תשובות לר“ש”י לשאילות על פירוש פסוקי ירמיה ויחזקאל

נמצאו בתוך כ“י אשר באוצר הספרים של בערלין בתוך כתבי יד בלשונות בני קדם כתובים על דף שלם 122 Nr.והכ”י כולל פיר“ש”י על נביאים וכתובים והתשובות האלה כתובות אחרי תום פי' יחזקאל ואחריהן יבוא פי' ישעיה.

זה אשר השיב רבינו לרבני אלצורא.

.1 ונקנה (הכסף) [השדה ירמיה לב' מג‘] לשון עתיד הוא ויהא עוד שדה קנוי בארץ הזאת; נקנה כמו נבנה נעשה נגלה כשאין בו וי“ו הוא לשון עבר כמו אבן שלמה מסע נבנה [מ”א ו’ ז‘] (חזון) [דבר] נגלה לדניאל [דניאל י’ א‘] והוי"ו הופכו לשון עתיד כמו ונגלה כבוד ה’ [ישעיה מ' ה‘] ויהי גלוי אף ונקנה ויהי קנוי..2 קראו צום [ל"ו ט’] גזרו תענית שהיו יראים מפני נבוכדנצר, הצדיקים מתענים לפני הק“ב”ה והרשנים לפני ע“ז..3 (עשו להם) [עשינו לה] כוונים להעציבה [מ”ד י“ט] שהיו עושים דמות בצק כדמות הכוכב כמו כתבונם עצבים (הושע י"ג ב') צלמים כתבניתם ויהא להעציבה כלומר להצלימה לשון דמות צלם אַאַמַיְינְדְלֵיי בל'..4 בעשתי עשרה שנה באחד לחדש [יחזקאל כ”ו א‘] הואיל ולא פירש את החודש איזהו על כרחך הוא יום ראשון של שנה והחודש תשרי..5 וששאל מאחר שכתב [ל“ג י”ב] צדקת הצדיק [לא תצילנו] ביום פשעו מהו שחזר וכתב וכפל בתוך המקרא וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו? בראש המקרא לא פירש מאיזה עונש לא תצילנו (ואין) [ולא] הפורענות העתידה לבוא עליו ופירש בסוף המקרא שהעונש עונש של מיתה..6 וששאל ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו [שם כ"א] מהו לגלותנו וכמה נשתהא ביאת הפליט אחר שהוכתה העיר ולאיזה חשבון מנה שתי עשרה? המקרא הזה מסור’ הוא וכן פירושו ויהי בשתי עשרה שנה לגלותנו בעשירי בחמשה לחדש ומהו לגלותנו הוא גלות יכניה שקדמה אחת עשרה שנה לחרבן ירושלים שגלה צדקיהו שהרי יחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יכניה כמו שנ' בתחלת הספר שנדבר עמו בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין ונגלה עליו בארץ כשדים על נהר כבר ועדיין היתה העיר קיימת וצדקיהו מלך בתוכה ובעשתי עשרה שנה לצדקיהו הוכתה העיר בתשעה באב ושנת שתים עשרה לצדקיהו שהיא שנת שתים עשרה גם לגלות יהויכין בא הפליט שנה אחרי שהוכתה העיר (ארבעה ימים חשבון זה לא יכולתי לכוון³⁸)..7 וששאל (לכן) אחרי כן שכתב לכן³⁹ רעים שמעו [את] דבר ה' חי אני וגו' [ל“ד ז' וכו‘] לכן הרעים שמעו [שם ט’] (מה עונש בא עליהם⁴⁰)? בתחלה השמיעם על מה הוא כועס עליהם יען היות צאני לבז וגו' ולבסוף אמר שמעו מה עונש אביא עליהם הנני אל הרועים [….] והשבתים והנביא אין יכול לדבר אלא לפי רוח הקודש הנופלת בפיו..8 כתוב בשאילתו וימד משער אל שער מאה אמה [מ' כ”ג] והלא כבר מדד כל רחב עזרת נשים מזרח ומערב צפון ודרום כמו שכתוב למעלה וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני (החיצונה והפנימית) [החצר הפנימי מאה אמה] הקדים והצפון? כאן לא דקדק חביבי בשאילתו והלא אין כתוב כאן הדרום והמערב אלא הקדים והצפון וכן היה לו לישאל הלא כבר מדד הקדים והצפון ולמה כשהוא עסוק בשער הצפון חזר ומדד משער עזרת הנשים אל שער עזרת הפנימית מאה אמה; ועוד תמיה חביבי על שכתב ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וכי לא היה שער לפנימית אלא לצפון ולקדים? והלא אף לדרום כתוב לו בענין השער הדרום; ועוד תמיה עומד בחצר החיצונה ומונה שער הפנימית? מכוונים כנגדם ואולם שער זה בולט בחצר כנגד שער אולם זה; וששאל ולמה כפל וימד וימד בחלל הצפוני ומהו ושער לחצר הפנימי לצפון ולקדים והלא אף לדרום כן? יבין אחי בענין כשהראהו המלאך הכניסו בשער הקדים תחלה לילך חצר החיצונה והראה לו שער הקדים ומדד רחב חצר החיצונה לקדים מאה אמה לחצר הפנימית ומשם סובב לצפון והראהו שער הצפון וכשבא להראותו את שער הדרום לא הוליכו דרך המערב שהרי לא כתב רוח מערבית בכל בנין החצירות אלא החזירו על עקיביו כל רוח הצפון והקדים אל דרך הדרום ולפיכך כשפירש הנביא מעשה שער הקדים של חיצונה והעיר על מדידת חלל רחב החצר פירש עמו את רחב הצפון והוסיף תיבה אחת בסוף המקרא וכתב הקדים והצפון לפי שמדידת הצפון היתה עם מדידת הקדים מהלך אחד קודם שהחזירו על עקיביו וכשחזר לצפונו של חצר החיצונה שהיא היתה שעת מדידת' ובמדידה ראשונה לא מדד אלא לקדים ומה שכתוב במדידה ראשונה לא שמדד לו רחב צפונית עם רחב הקדים אלא הנביא הוזקק להעיר על מדת הקדים ולפי שאף רחב חלל הצפון מדד לו באותו דרך עצמו קודם שהחזירו על עקיביו כתב הצפון אצל הקדים ומכל מקום לא מדדם יחד אלא כך היה הסדר תחלה מדד שער הקדים ורחבו וגובהו ואח“כ רחב חלל החצר לקדים ואח”כ מדת שער הצפון כארכו ורחבו וגובהו ואולמיו⁴¹ ואח“כ חלל החצר לצפון וזהו שחזר וכתב וימד משער אל שער..9 ושכתב בשאילתו על לשכות החיצונות הצפונות [שם י”ז] שאינו יכול להבין היכן מתחילות למערב וכמה אוכלות למזרח והיכן מתחילות לצד פנים וכמה אוכלות לחוץ? איני יודע להוסיף על מה שפי' בקונטריס אך צורתם אצור ואשלח לו..10 וששאל למה כתבתי שאין אדם יכול ליכנס אלא דרך חיצונה לא ידעתי מה שואל שהרי פי' לו שהאולם ובית החליפות עומדים עליו ט“ו אמות לצפון וט”ו אמות לדרום סתמו את כל רוחב החצר הפנימי מן הצפון לדרום מכותל לכותל ואין אדם יכול לילך מן המזרח למערב משהוא מגיע לבית החליפ' ומכל מקום אני טעיתי באותו פירוש כי דרך מבוא עשו לו אמה רחב בין בית החליפות לכותל צפוני של עזרה ששיפועו בעובי כותל הצפוני כלפי ראשו המגיע לבית החליפות וקצרו את רחב עובי אמה ובו נכנסין לתוך אויר שבין הלשכות החיצונות לתאים הצפונים המחברים להיכל וכן פי' בסוף הענין וסתרו דברי זה את זה, ועתה עסקתי בה עם אחינו שמעיה והגהתיה. ויכול היה להכניסו דרך הפנימית דרך אותו מבוא הקטן וליכנס מן האויר שבין התאים והלשכות אל אחת מן הלשכות אף שבקש להראות לו פתחי הלשכות היאך הם פתוחים לחצר החיצונה ואת ארך האמה ורחב החמישים שלפניהם אבל הגהתי..11 וששאל שאינו יכול להבין מהו הכותל המפסיק בין חצר הפנימי לחצר החיצונה לצפון והלא אינו בא מן המזרח למערב אלא מן הצפון לדרום? בדבר זה יש להפליא על שאילתו מאד וכי לא ראה לחצר הפנימי שער לצפון ושער לקדים ושער לדרום והיאך יהיה לו שער לצפון אם אין לו כותל צפוני מפסיק בינו לחצר החיצונה והיאך כותל צפוני בא אם לא ממזרח למערב וסופו כלה למאה אמה וזהו סמוך לזוית כל בית החליפות שהרי מדת חלל החצר הפנימי מאה על מאה מרובע והואיל ועוביו שש נמצא סותם כנגד אויר חמש אמות שבין זוית החליפות לזווית הלשכות החיצונות ואין דרך ליכנס בו לא מן החיצונה ולא דרך הפנימים אלא דרך ששיפועו כשיעור אמה רחב כעוביו של כותל בסופו אצל בית החליפות ליכנס בו אדם..12 וששאל ואם נכלמו וגו' ועשו אותם [מ“ג י”א] כלום צוה לעשות בנין זה בימי יחזקאל? אמת אם היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא היה בנין זה להם כשעלו מן הגולה וגאולת עולם בזרוע ולא על ידי רשות כורש אלא שגרם החטא וכן שנינו בברכות [ד' א‘] עד יעבור עמך ה’ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה אמור מעתה ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה בימי יהושע אלא שגרם החטא⁴²..13 נחלה [מ“ז י”ד והבאים] ואחוזה [מ“ח כ”ב וכ“ג] שניהם שוין ודרך המקראות ליכפול לשונם כמו כי עשית משפטי ודיני [תהלים ט' ה'] הנה בשמים עדי וסהדי במרומים [איוב י”ו י“ט] העירה והקיצה למשפטי (וריבי) [.. לריבי תהלים ל”ה כ"ג].

ונחסלו התשובות.

 

ד. פזמון לר' יהודה הלוי    🔗

פזמון שחרית ר"ה לר' יהודה הלוי

       מי יתנני

       עבד אלוה עשני

       וירחקני

       כל דוד והוא יקריבני.

יוצרי ורועי             ואני בעדנה

נפשי וגוי קנית          לעשות רצונך מתרפה

בנת לרעי               אף כי בזקנה

ומחשבותי ראית         מה זה איחל ואצפה

ארחי ורבעי             אל נא רפא נא

וכל דרכי זרית           כי לך לבד אל המרפא

   אם תעזרני               יום תתשני

   מי זה אשר יכשילני       זקנה וכחי ינשני

   או תעצרני               אל תטשני

   מי זה אשר יתירני.        אלי ואל תעזבני

המו קרבי                דכא ואומלל

להיות קרובים אליך       אשב וחרד לרגעי

אולם עצבי              ערום ושולל

ירחקום מעליך          אלך בהבלי תעתועי

יטו נתיבי              ואני מחולל

מעל נתיב מעגליך       מרב חטאי ופשעי

   יה למדני                      בינך וביני

   ובאמתך תדריכני              עון אשר יבדילני

   ולאט נחני                    ויחשכני

   בדין ואל תרשיעני.            לראות באורך עיני.

    הטה לבבי

    לעבוד עבודת מלכותך

    טהר מחשבי

    לדעת אלהותך

    ובעת כאבי

    אל נא תאחר רפאותך

         אלי ענני

         אל תחשה ותענני

         אלי ענני

         ואמור לעבדך הנני.

 

ה. מסתגאב לר' משה בן נחמן    🔗

מסתגאב לה"ה

חברו הרמב“ן ז”ל ובראשי בתיו חתום משה בן נחמן ירונדי חזק.

––

אומר אני מעשי למלך.

מראש מקדמי עולמים

   נמצאתי במכמניו החתומים

   מאין המציאני ולקץ הימים

      נשאלתי מן המלך.

שלשלת חיי מיסוד המערכה

   למשוך תבנית בתבונה משוכה

   לשקל על ידי עושי המלאכה

      להביא אל גנזי המלך.

הופיע לגלות אשר הטמין

   הן מהשמאל הגולה ומהימין

   ממעלות היורדות ירדתי מן

      ברכת השלח לגן המלך.

בעפר רוקמתי ואם רוחך בי נשוב⁴³

   בנת לרעי כגר בארץ אהיה חשוב

   עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב

      וייטב לפני המלך.

נר לרגלי שמת ואור לנתיבתי

   תחפש כל חדרי בטן ברוח נדיבתי

   ובצאתי מלפניך הזהרת אותי

      ירא את ה' בני ומלך.

נתת בידי מאזני משפט ופלס

   אם לחסד ימציאני בו אתעלס

   ואם לרעה יהיה לעג וקלס

      כי לא היתה מאת המלך.

חגור חרדות להודות פשעי אחיש

   בטרם לבית מועד כבודי גז חיש

   שם תוי בפני יענה ומי יכחיש

      את אגרות המלך.

מעצת נפש אל ארץ תלאובות סחרתי

   וכמעט בקברות התאוה נקברתי

   ואחרי שובי נחמתי כי לא שמרתי

      אני פי מלך.

נתן בלבי חשק העולם

   לרדוף אחי ימים והבלם

   אכן בהשפטי על כל נעלם

      ירא אני את אדני המלך.

יודע עונו וחרד לחובו

   יצפה חסדיך ולא יחיל טובו

   נבעת מלפניך כי איך יבוא

    רשע לפני מלך.

רחמיך לכף זכות שימה קלבון

   בהשקל עון עבד מודה לרבון

   ועל כרחו יתן את החשבון

      לפני המלך.

ולך ה' חסד ובו מחסהו

   לך ה' הצדקה והיא מכסהו

   ולך הסליחה כי ישלים מעשהו

      למדת המלך.

נסמכתי עליך ולא למעשי אפנה

   כי אמרתי עולם חסד יבנה

   בטרם אקרא הלא תענה

      כי בושתי לשאול מן המלך.

דרכיך ינחמוני כי שמעתי עונות תכבוש

   ובך חסיה נפשי ואל אבוש

   כי הגוף במסגר תחבוש

      והיא בהיכלי מלך.

יודעת אז בשחת אותה תטבול

   הלא אם שלמתה חבול תחבול

   תשיבנו לה אחרי תסבול

      המשפט אשר שפט המלך.

חזק יד חלושה היושבת לך באיתן

   ובעת שוב הדברים להוייתן

   תשנה לטוב מגינת הביתן

      הפרדס אשר למלך.

 

ו. אגרת אל תהי כאבותיך לר' פריפוט דוראן עם הערה    🔗

אגרת אל תהי כאבותיך לאפודי.

לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך מלכו של עולם למנצח על מות לבן חוליו הוא נשא ומכאוביו הוא סובלם האומר לאביו לא ראיתיו וזקניו לא שאלם אליו קראתי אחי מאישטרי בוניט בן גורן המשיחי שמו לפנים בישראל דוד בוניט בן גורן.

* * *

ראיתי מגלה מגלה סוד הגאולה עפה סודות עמוקים, על לוחותיה חקוקים, אמרתה צרופה גבהו מאוד דרכיה, ולא נודעו לי עקבות תעלומיה, מגלת סתרים קראתיה בכובד ראש ובשפה רפה הוגעתני בדבריה, הלאיתני בעצמת חקרת סודותיה, היתה לי חזות כולה כדברי הספר החתום ומעט הוא המושג אצלי מתועלותיה, והמובן ממנה אצלי על דרך כלל הוא כי שקר נחלו אבותיך הלוך הלכו אחרי ההבל ברוב חקירתם, נסתרה בינתם נסרחה חכמתם נכזבה תוחלתם ושקר תשועתם, חשבו לעלות שמים וירדו בעמקי שאול בסכלותם, החטאים האלה בנפשותם, לשקר עשו כל מה שהשתדלו בו באולתם ונשאו בו כלמתם, אוי להם על עמלם ויגיעם כי עשו לפסל שאריתם. עד כאן השגתי בחלק האחד ממכתבך אחר העמל והטורח כי באו בו דבריך נעלמים וכדומה לי כי רוח הקדש מרחפת על פניך בחזיון לילה והקיצות היא תשיחך. ברוך המשיח שנתן לך לב לדעת ואוזן שומעת, לא משך אותך השכל האנושי להשכינו במשכנו משכן עלטה, ולא על מעשיך טובים עשית מעיקרא חרטה, חשבתו לזר, ראש פתנים אכזר, שונא הוא מעולם לאמונה וגורם לצדקה נזק צרורות, נסכל מי שאמר השכל והדת שני מאורות, אין לשכל בדבר ממה שיוליד מהקשיו ומופתיו לא ידע הדרך ישכון אור כל חשך טמון לצפוניו, האמונה היא העולה למעלה, והכופרים בה ישובו רשעים לשאולה, ולזה אמר וצדיק באמונתו יחיה, אם גדר האמונה בלשון עברית כמו שאתה ומלמדך חושקים. וכי ראיתי אחי כוונתך רצויה ומעשיך לשום שמים, האמונה לך אזור חלצים, לא תתפתה אחרי השכל וכזביו והיותך נעוה ונעקש דרכים, ראיתי אחי להעירך על דרכי האמונה, אשר באור המשיח וכבודו הזורח עליך לקחת לך למנה.

אל תהי כאבותיך אשר האמינו באל האחדות הפשוטה לבד ושללו ממנו הרבוי לגמרי וטעו במאמר שמע ישראל והבינו מהאחד מה שיורה עליו באמתת גדרו, לא אחד בהרכבה ובמין ובסוג וביחס או נוסף במספרו, ואתה לא כן האמינהו אחד ושלשה והשלשה אחד והאחד שלשה נושא וכמה באחדיו מסוגיו לא שלש רצופיי אך עצמי מתאחד מגו לגו מה שאין הפה יכולה לדבר וכבדה האזן משמוע, אין להוסיף ואין לגרוע.

אל תהי כאבותיך אשר האמינוהו בלתי משתנה באחד מאופני השנוי וטעו באמרו אני ה' לא שניתי שללו ממנו הגשמות בכל מאמצי כח בעיונם נתנוהו שכל פשוט נקי להמשכם אחרי העיון ברוב המונם ושאונם, נתנו פנים לפשטי התורה אשר הושמו מסך לחלושי הראות בכל המונם, ואתה לא כן לא תשלול ממנו הגשמות והגופיות חלילה לך והאמן בו שנתלבש בשר באחד מתארי' ואל השלשה בא כאשר רצה, ונשפך כמים דמו לכפר על עמו ונרצה, תן תודה אליו אשר סבל המות להושיעך ולהצילך חלייך הוא נשא ומכאובך לא גזרה חכמתו אופן אחר להושיעך זולתו. האמן בו שנתבשר בבטן העלמה המורה בלשון עברית בתולה תמימה כמו דרך גבר בעלמה שהוא סמוך עם הנזכרים למעלה שאינם עושים שביל והם קשים לצייר וכן האשה הבתולה לחשוק גבר הוא קשה וכבר נתן על זה אות לאחד מקטני אמנה שהיה קודם זה כת"ק שנה ולא קשתה בלדתה לא צעקה בחבליה כמו הרה לא אחזוה צירים וצרה כמבכירה ויהי בה הפך מן הנשים ותהי כראשונה לא תביט למאמר האומר היות כניסת הגשמים נמנע.

אל תהי כאבותיך אשר העמיקו בסיפורו של מעשה בראשית להגיד בו תעלומות ודבר חכמות באופן שיסכים עם הפלוסופיא סברו בו סברות, ובדבר גן עדן והנהרות ועץ הדעת טוב ורע עשו שבע חקירות, ובאדם וחוה וכתנות העורות, ואתה לא כן קח הענין כפשוטו רק שתוסיף לאדם עונש נפשיי על מה הוא אין תקומה למפלתו, והוא המסרו ביד השטן יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו, עד בוא גואלו אשר במיתתו פדהו מיד צר והסיר מעליו שבטו ועונש זה שלא נזכר בכתוב נעדר, והקללות האמורות שם על עמדם תעמודנה וצמיחת קוץ ודרדר, החזק בזה הסוד אחי מהעונש הנפשיי אשר חדשו ראש השלוחים ששמו כשם רבך כי זה יכפל שכרך כי תהי מאמין שלם כאשר הישירך.

אל תהי כאבותיך אשר הביאום יסודות הכרח השכל להודות בהתחלות העיוניות טבעיות ואלהיות הגיוניות למודיות, ומהנה למיניהם הולידו תולדות על יסודתן בהכרח השכל בנו מגדלים לתלפיות, העמיקו שחתו בהשגת דרכי ההגיון וסדריו, ולהבדיל בין מיני ההקש המופתיי וזולתו נתנו חלק גדול לשמונה ספריו, ובלימודיות היקרות שמו כל מעינם ודברו דברים וגלו סודות, להלל ולהודות, ממעמקי ים בחכמת המספר והתשבורת העלו פנינים, ובשלחן חכמת התכונה הגלגלית אכלו מעדנים, ובמרום הר החכמה הטבעית הציבו ציונים, ובאלהיות השיגו סתרים צפונים, לא יערכם זהב ומגדנים, וזה דרכם כסל למו אחי, ואתה לא כן חלילה לך לא תאמין שיוליד המין הראשון מתמונה ראשונה מן ההקש אשר הוא יסוד חכמת ההגיון כפי הנאמר על הכל כי מזה יבוא לכפירה בחוק האמונה, אם תאמר האב הוא האל והאל הוא הבן לא יוליד אם כן האב הוא הבן לא תחשוב שתצדקנה על כל פנים ההתחלות הלמודיות, אשר הגדול והקטן מתחלפים ושהמספר קבוץ אחדים או אחדיות, כי לפני האמונה גוף המשיח הגדול שוה ונשוא לעוגה קטנה בכף איש ואם איפשר הוא האמן שיכנס העולם כולו בגרגיר חרדל ודוחן ושמספר גשמי המשיח אשר בכמות מתחלפות לאלפים ומאות אינו קבוץ אחדים אבל העשרה והמאה והאלף אחד, לא תטעוך ההתחלות הטבעיות, שכל תנועה בזמן ושאי אפשר להתקבץ יחד המנוחה והתנועה בנושא אחד כי גשם המשיח היושבי בשמים ירד משמי קדם ובא אל הבמה עם היותו יושב שם שקט ושאנן וזה עם המאמר השלם ההוא הנבחר היוצא מפי הכהן לא גדול אבל אי זה כהן שיהיה כגדול כקטן כחכם כסכל כצדיק כרשע כירא כחוטא כי הסגולה דבקה במאמר הנמסר בפי המשיח אחרי אכלו ואחרי שתו עם נביאיו וחכמיו תלמידיו ושלוחיו. החזק בזאת האמונה כי היא תביאך לחיי עד, וכן יהיה אלהים עמך כי תאכל את לחם אלהיך בבקר תחלק שלל ולערב תאכל עד.

אוי להם לאבותיך אוכלי לחם העצבים, נפשם בהם תתעטף צמאים גם רעבים, ואתה אחי נפשך הצלת תאכל ותשבע מושיעך בקרבך את האל תעריץ ותקדיש קדוש ישראל בקרבך ואל תאמן בהמנע מהגרם השמימיי התנועה הישרה, ולזה תמנע אצלו ג“כ הקריעה והשבירה, כי תמיד כל היום לא יחשה גשם המשיח בעלותו ורדתו דרך ישרה, יעשהו נקבים נקבים חלולים בוא יבוא עד שמיום עלותו שמים ועד עתה סביב סביב אלף וש”ץ שנה קרוב הוא שנעשה כל גופו ככברה, או ימחץ וירפא בזולת סמים מדביקים או ברצונו או באמירה, ואפשר שתאמר עוד בהכנס הגשמים ואין בזה סתירה. בחר לך אחד מאלה אשר תראה יותר חולקת עם המושכל ועם זה תודה ביכולת המשיח שהוא בב“ת אשר הוא שרש האמונה וזאת התורה, אל תאמן בהתחלת החכמה האלהית שא”א שיצדקו יחד החיוב והשלילה ושא“א יתהפך המקרה עצם והעצם מקרה וגם בהקדמה האומרת שמציאות העצם בעצמותו ומציאות המקרה בנושא הנמצא העצם בעצמותו כי גוף המשיח היושבי בשמים לא יתנועע ואשר בכמה מתנועע ואיפשר בכל סוגי התנועה ושניהם אחד א”כ יצדק באחד שיתנועע ושלא יתנועע וכן עצם העוגה לפני מאמר הכהן הוא עצם הלחם באמת ועם השלמתו המאמר נהפך העצם למקרה או נעדר העצם העדר גמור בצורתו וחמרו ויעמדו המקרים לא במציאותם בנושא ואחר ישובו המקרים ההם עצם וחלק אבר הכהן האוכל אותה וזה לא יכפור בו אחד מהמאמינים, ומצד אחר אחי לא תטעה בהתחלת חכמת המבטים האומרת שחוש הראות לא יטעה במושגו כל זמן שיהיה הכלי נאות והאמצעי בריא כי אלהים תראה עולים לא תשבע עינך לראות ולא יטעוך חושיך ותשגה ברואה והנשארים בהם ושתחשוב המראה אשר תראהו והקול והטעם והמשוש והריח מקרים עומדים על הלחם לבדו כי כולם עומדים בעצמותם לא בנושא, לא תפנה בפלילות המושכל הראשון האומר שהכל גדול מן החלק ואתה לא כן אבל הכל שוה לחלק והחלק לכל כי העוגה הב“ב”ת בכח חלוקה בכל חלק מחלקיה נמצא גוף המשיח והחלק בכל והכל אחד והמשל מהמראה הנשברת יאיר עיני שכלך כי הלימוד השיריי נבחר וראוי לשכמותך ובכלל אחי לא תודה חלילה בהקדמה האומרת לנמנע טבע קיים עומד וא"א לו ההשתנות ולכל הנמנעות בחוק השכל והטבע הנזכרות וכהנה רבות לא אדע ספורות תהיינה מחשבותיך אמונות השלט יכולת המשיח על כל דבר קרוב או רחוק נמנע או אפשר הכזב מה שלא בא על סותרו מופת, והאמן במחויב כי שוא תהיה תמורתו.

אל תהי כאבותיך אשר היתה להם למורשה תורתו של משה שחשבו להשיג עולם הרוחני במה שתכללהו מהעיון והמעשה ענדוה עטרות טוב להם סחרה מכל סחורה ששו כעל כל הון על ר“מ”ח מצותיה, נזהרו מאוד ולא חטאו בדבר מש“ס”ה אזהרותיה, חשבוה נצחית לאומרה הנסתרות ל“ה אלהינו ובהזהיר תמיד כל הנביאים עליה ואחרונם בדבור המאמר האחרון הזהיר על זכירתה ומשפטיה וחוקיה, ואתה לא כן הנח לה פן תהיה לבוז, כי תוליד בנים לא תכניסם בבריתו של אברהם ולא תחוש לנשג”ז, לא תזכור את יום השבת והמועדות לקדשם, וביום הצום המיוחד אכול ושתה אומר לך ולא תביא עליך אשם, מאכילת חמץ לא תירא, ולכל המאכלות אסורות עדיף כח הזה דהתירא, אכול בשר וגבינה באפיקורן ולא תחוש לכף חולבת, פתח פיך ואכול חזיר ושפן וארנבת, לא תבדוק בסימני דגים עופות טמאים וחגבים, אכול לשבעה את הכוס והשלך לכלכלך צויתי את העורבים, נבלה וטרפה והנחורה לא תהיינה לזרה, אבל מה תעשה ושלוחי המשיח כולם הזהירו עליה כל המאמינים וכן תמצא בספר הנקרא אפושטולורום ואנכי קראתיו תולדות השלוחים ואמרו כל המחזיקים באמונת המשיח על הנחירה ובכלל לא אראה דבר באחד מהם שהרסו דבר מתרי“ג ושהתירוהו על זרעו של אברהם אשר קבלו על נפשם ועל זרעם תורתו של משה והם בעצמם לפי היו מזרע ההוא קיימו התורה מאוד אחר מיתת המשיח ואחרי שטבלו בשמו וכן תמצא בספר מטיאו. וכן אישטיקאן⁴⁴) אמר שנקברו האבות בשדה אשר קנה אברהם מאת חמור בן שכם והזכיר ג”כ שיעקב ירד למצרים בע' וחמש נפש והמשיח בעצמו אמר שבימי אחאב נעצר שלש שנים ומחצה טל ומטר יורה על שם שלימותם ובקיאותם בספרי הקדש, והנה כל הספיקות האלה וכיוצא בהם הכמוסות עמדי חתומות באוצרותי אשהריך אחי וראש שתחקרו אתה ומלמדך החדש שתעמידוני על התירם כי ידעתי כי רה"ק דבר גם אתכם, וכל רז לא אנס לכם, תנו תודה למשיח שבחר בכם.

אל תהי כאבותיך שקבלו עליהם חקים צדיקים באמרם עצמות חמור טהורים ועצמות כה"ג טמאים, צא לבקעה וקח לך עצמות אדם לא תירא לעשות אותם תרודים כימי צאתך ממצרים יראוך האותות והמופתים ודברים זרים ונפלאים, הן טהור מטמא לא אחד רבים אשר אתך כל קדושים וגם בנביאים, דרוש אל המתים ושאריתם עצם כשעורה, תכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה, ועל פיך ישק כל נשיקה האמורה, ובאהבה גדולה וחבה יתירה, אנת פלח ליה בתדירא.

את זה ראיתי להעירך אחי כי ידעתיך אוהב האמת מצד שהוא אמת מכיר אתה גדרך חי מדבר מת לא הסיתוך מחמדי תבל ויפתוך בהבליהם, לא נלכדת בשחיתותם נאחזת בחבליהם, תמים אתה בדרכי אמונתך אמונת המשיח, באורו תראה אור וכל אשר תעשה תצליח, ולא תדאג על הכניעה והדלות והבזיון הדבק בנפש והשפלות אשר על פניך חרפוך צורריך ותמס תהלך לפניהם כמו שבלול, באמרם אליך כל היום טבול כופר או מהול, רב לך בהשאר נפשך בתענוג לא ישוער איכותו, כי תראה פני המלך והשגל יושבת אצלו במחיצתו, ואשר עוד כתבת והפלגת והגדלת בספור מעלת מלמדך ושלימותו, ואת כל כבודו ואת יקר תפארת גדולתו, ואמרת שנברא בצלם אלהים ובדמותו, ועשית אותו במאמר לא אדע אם ילך לרומא או באביניון תהיה מנוחתו, גם אני ידעתי כמוך את כל הגדולות אשר עשה והתבונות הגלגליות בזולת יציאת מרכז והתחלפות קטבם וגלגל ההקף אשר מצא כמה תעלומות והקדמות רמות, דרש רשומות, בשאר החכמות, תן תודה למשיח שככה לו בעולמו, לא לחנם אדונינו המלך נתן לו מתנות מבית גנזיו כי אותו ראה צדיק לפניו מתהלך בתומו, לא לחנם בחר המיוחד לישראל רבי חסדאי קרשקש מהגיד תעצומות ושם ישר נוכח עמו, כבוד עשה לו לבקר בהיכלו ולהיות תמיד אצלו מאהבה אשר אהבו. ואשר הודעתני אחי כי בכוחו גדול ובאהבת אדונינו המלך השיג ההשגה גדולה שנעשה כרוז שם שלא תצאנה הנשים והבנים פחותים מט"ו שנה ללכת אנה ואנה, גם אני אודך שדבר גדול השיג ואשריו שזכה את הרבים לגמול טובות לחייבים, אמנם צא ובשר לאשר הולידו בנים ובנות, ולנשים העדינות. מפי השמועה למדנו ששם באביניון חשב לדבר על היהודים תועה, וצוה מן האדון הקרדינאלי די פאנפלונא ומשרים אחרים בצנעה, שלא יחרוש על בני ישראל רעה, ונתנו לו הקהל הרבה פרחים. דעת האפיפיור וכל כנסיא שלו לתת לו אחת מיוחדת הגמוניא או לעשות אותו קרדינאלי כמיוחדים שבבני עלייה, לכן אחי הגדל שמחה כי בכבודו כבוד יהיה לך ועשה יעשה לך גם הוא בתי כהונה ולויה. ועל אשר כתבת אלי והוכחתני ויסרתני מוסר הבלים כי משרתי המורגלים אצלי עותו מחשבתי אפלא כי ידעת מאז כוונתי רצויה ומעשי מוכיחים, תמים אני עם אלהי בכל לבבי ובכל נפשי נצח נצחים, ובמשיח צדקו הנקרא בשמו מבטחי ותקותי, הוא מעוזי ומנוסי וזמרתי, אמונת עתי וחוסן ישועתי, וגם מאז אני דבק בזאת האמונה לא נתחדש אצלי כלל וטעמי לא נשתנה, ואשר אאמינהו עתה הוא אשר האמנתיו זה עשרים שנה. אחת אשאל ממך אותה אבקש שמכאן ואילך לא תעלה בחתימתך שם החכם הנכבד אביך ובסודו אל תבוא נפשך ולא תתכבד בזכירותו, וכי לו היתה בחיים חייתו, בוחר היה העדר בן כמוך על מציאותו, ועתה גם נפשו תאבל בבית מנוחתו. ישו המשיח יאר פניו אליך הוא ולא אחר וישם לך שלום ויברכך, פי אוהבך כי תתם דרכיך והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך אעשה לך שלום ואברכך בכל מקום אשר אזכיר את שמי לאח ובן יקיר אקחך אחיך

א“פ”ד.

––––––––––––––

אמר אברהם    🔗

את זה מצאתי מן ההקדמה לפי' ר' יוסף בן שם טוב על האגרת הזאת בהשגות ר' משה אלאשקר על ר' שם טוב ן' שם טוב בראשן וז“ל: והנה מה טוב ומה נעים מה שכתב בענין זה החכם השלם כהר”ר יוסף בנו של בעל הספר הזה בהקדמתו לפירוש אל תהי כאבותיך ז“ל: כבר בירר הפילוסוף האלהי רבינו משה ז”ל בפרק ג' מהחלק הראשון מהמורה גדר האמונה שהוא דבר מצוייר בנפש וכו' עד וכבר זכרו כל זה הראשונים ז“ל וגם זכר המורה ז”ל כי אם נראה שהדברים אשר יחייבם השכל האנושי הפשוט והמופת הברור המסודר ומיוסד על הקדמות שכליות ראשונות אשר אי אפשר הצטייר חלופם כי אלה הם סגולות ועצמיות המופת תכחישם התורה ראוי לפרש המאמרים ההם אשר יראה מהם הסתירה באופן שלא תחלוק על המושכל ועל כן פי' הוא המאמרים אשר יורו על ההגשמה חלילה באופן שלא יחלקו על מה שהתבאר במופת ואשר ארצהו עתה הוא זה יש הבדל בין אומרנו שהנבואה למעלה מהשכל האנושי ובין אומרנו שהיא סותרת השכל כי שני אלו מאמרים אע“פ שיורו אצל הפתאים על ענין אחד הנה אחר הסתכלות הן מתחלפין חלוף אינו מעט וזה שאומרנו שהנבואה למעלה מהשכל הרצון בו שיש דברים רבים יודעו מצד הנבואה ואי אפשר שיודעו מצד המופת לסבה אשר זכרנו, לא שהדברים שיחייבם המופת תכחישם הנבואה כי אי אפשר שתכחיש הנבואה שהכל גדול מן החלק ושהסותרים יתקבצו על דבר אחד ולא יתר המושכלות הראשונות ותולדותיהן כיוצא בהן ואשר תכחישהו התורה בפרסום ראוי לבאר המאמרים ההם באופן שלא יראה מהן זה וכו' עד כאן דבריו וכלם נכוחים למבין. ע”כ

הערה) א“א זה יוסף האיש אשר בכנפי מעיל המורה יחזיק ולא ימיש הוא בן לאותו הרב שם טוב בעל ס' האמונות אשר פער פיו לבלי חוק נגד הרב המאמין המורה דרך לנבוכים וכזה תמצאהו גם כן נלחם בעדו בספרו כבוד אלהים הביאו הר”ר משה אלאשקר בהשגותיו האלה גם בספרו עין הקורא הביאו כמו כן הרב הנזכר ובכלל דבריו כתב וז“ל, ואתה ראה הישאר לנו תרעומת על האיש הזה אחר זה המאמר וראוי לכל מבקש ה' שיבאר לכל מה שכתב בספר המורה באופן יסכים עם זה המאמר ולהביאו באחד ממקומות הסתירה השבעה אשר זכר בפתיחתו לספר המורה הוא חוטא וחושד כשרים עכ”ד. והוא גם הוא פירש האגרת באפשרות הדבקות לן' ר“ס”ד הביאו ר' שאול הכהן האשכנזי בשאלותיו אל הר“ר יצחק אברבנאל שאלה י”א ולא נזכר הפירוש ההוא מן רושמי ספריו. גם בנו אשר הוליד בדמותו הלך אחרי עקבות המורה ויואל לבאר דבריו הסתומים הוא הרב שם טוב מפרש המורה. עוד בן אחר היה לרב החולק וגם הוא אזר כגבר חלציו להלחם בעד הנרדף והוא ר' יצחק בן ר' שם טוב ן' שם טוב גם אותו הזכיר הר“ר משה אלאשקר וכה דבריו: וכל הרוצה לעמוד על יושר דברי רבינו הרב ז”ל בענין איוב יעיין בפירוש המורה של החכם השלם ר' יצחק בנו של בעל הספר הזה ויראה כמה רחקו דרכיו מדרכיו בכל ענייניו וכתב פרק י“ז וז”ל אמר יצחק זהו האמת שאין בו ספק אל מה שכיון הרב ז“ל הנה והבינהו לא למה שאמרו קצת מן האנשים אשר הפכו דברי אלהים חיים למינות כי זה דרכם כסל למו בכל דברי הצדיק וכו' ועוד כתב שם בהקדמות בהקדמת הספר ז”ל שדברי הרב ז“ל אין בהם נפתל ועקש ואין בהם דבר הפך תורתנו כי כל דרכיו משפט כמו שתראה ב”ה אלא שבאו אנשים ויחפאו על הרב דברים אשר לא כן וכו' ע“כ וכן כתב בכמה מקומות ובמקום שיש חלול השם לא חלק כבוד לרב ע”כ. הראיתיך בעיניך כי כעתה כמלפנים.

 

ז. שיר הוללות על בני רינוס למשורר גומפלין    🔗

שיר לעג לבני רינוס    🔗

מן משורר שמו גומפלין נרשם בראשי בתי השיר.

גולים הולכי דרך

מבקשי מאכלם

מעיר לעיר בפרך

לנוד רגלם

חִלו ⁴⁵ פני בעתר

לתבוע עלבונם

לכונן חץ על יתר

לנגד בני עונם

מתי עצרונים אגעל

פני בהם אשים

סורו לכם מעל

אהלי האנשים

מחשבות און חושבים

אבד מנהם מנוס

אורו ארר יושבים

ארץ הרינוס

אך קראו לה ארץ צרפת כי

צר להם פתה

ולא על נהר רינוס כי

על מי ים סוף נבנתה

ואנכי מעשיהם

מחשבותיהם נאה

לספר מעלליהם

ואת כל התלאה

אם יבא פתח ביתו

עניים מרודים

מר צורח לאשתו

אוי נא לשודדים

המה יאכלוני בכל פה

רחם נא איום

מן החדר תבוא סופה

הנשארת היום

סוף דבר הכל נשמע

את אורחים יאריח

שמין ומי פולין יגמע

אף ברי יטריח

אך קראו….

מים על זרע יותן

פולין ושאר קטנית

מיסב אוכל בלפתן

מרק יוסף שנית

שומין כזית ישים

בקדרה הגדולה

והוא עמד בין הדסים

אשר במצולה

זרעונים בסיר סובבים

ישאו נהרות דכים

מקולות מים רבים

זרעו במים רבים ⁴⁶

כסובב בלב ים

המרק יריקנו

אין קטנית בקערה

עמוק מי ימצאנו

בשולי הקדירה

אך קראו…

פורים חנכה חודש

שבת ומועדים

במאכל אַל יתקדש

רק בבגד עדים

ימים בהתכבדם

בבגדי צבעונים

ירקרק או אדמדם

ומכלים שונים

והולכי נטויה גרון

בלבם מתגאים

בעמלם אין יתרון

רעבים וגם צמאים

לב רעב לגיל ירחק

את בגדיו לא יגרע

לשוד ולכפן ישחק

בשירים על לב רע

אך קראו….

לא יבוא ארץ רינוס

במספר ברבים

כי כל דריה יענש

יושביה כחגבים

תקרא ארץ בצר

בצרת בקרבה

הנה יורש עצר

העם היושב בה

מה ממות האשה

בשר בדוד תשים

בתוך תבשיל הנעשה

והוא בטל בששים

חתיכות בקלחת

סופרת בעצבון

קוהלת אחת לאחת

למצוא חשבון.

אך קראו….

יפקדו איש לעמו

לבניהם מוכיחים

מדי דבר יום ביומו

בעת יבא אורחים

ולקחתם לכם ביום הראשון כפות

בני הט אזן לאמרי צרופות

בשני שפוך מהסיר

על פתותי לחמים

בשלישי מן החציר

הבצלים השומים

ותותיר מן השלישי ברביעי יכשר

טוב ארוחת ירק בלי בשר

אך קראו….

נפשם מלא זרעונים

ביום החמישי

עדשים גם ישנים

אך תותיר להששי

ארחות תמיד חנו

אגוד לפת

נע פת

בשבת צום עינו

ישבות וינפש

תבשיל ויין ובשר

זעיר שם זעיר המזג אף יחסר

במרתף יאפס

לבו בחרב פיפיות

עת משקה ומאכיל

קערות כפות צלוחיות

קטנים מהכיל

אך קראו לה ארץ צרפת כי

צר להם פתה

ולא על נהר רינוס כי

על מי ים סוף נבנתה.

~~~~~~~

 

ח. חמש תשובות לר' משה בן מימון בל' ערבי ועברי עם הערות.    🔗

ה' תשובות להרמב"ם    🔗

בל' ערבי' עם העתקה בל' עברי'

והערות אשר הוספתי, ג' מן התשובות נמצאו גם בפאר הדור בדפוס וב' לא נדפסו עד הנה ⁴⁷.

---

א (תשובה ראשונה בכ"י גם בדפוס) (נוסח ערבי)    🔗

אלמסאלה̈ אלאולי. שׁאלה כנא תקדם לנא גׄואב לרבי אפרים ז“ל פי מה טׄהר לה מן אכׄר נדרים אן יד האשׁה כיד בעלה ולדׄלך אין אדם מזכה בעירוב אלא אם כן ישׁ לו חצר באותו מבוי ופנא לה אן דׄלך כלה אליבא דר' מאיר אלדׄי יקול יד האשׁה כיד בעלה פגׄאנא סואלה פי הדׄה אלמתׄאיל אלאבירה̈ יקול צעב עלי פיהא תקסים רב אלדׄי קאל לא שׁאנו אלא מה שׁאת נושׂאת ונותנת לפיך וכו' ואלי קו' ז”ל אדׄא והדׄה גיר אלתי פי קידושׁין לאן רבא עאן רב שׁשׁת יקול אדׄא אקני ליה אחד מנה ואמר ליה על מנת שׁאין לרבך בו רשׁות ר' [מאיר] סבר וכו' וקאל איצׄא פי מסאלתה הדׄה ותשׁכח לנא קול אלמשׁנה אישׁ בלדה בקולהא ובלבד שׁלא יהא לבעליך רֹשות בהן אלא מה שׁאת נושׂאת ונותנת לפיך אישׁ הדׄה אלרשׁות אלתי אסתתני בהא צאחב אלמשׁנה ואן כׄלפת ואשׁתראת מנהא תׄובא או אצרפתה פי שׁי מן מנאפעהא גיר אלאכל הלתכון אלמתנה עאידהׄ ללאב:

אלגׄואב^* אעלמוא אן אלדׄי צעב עליה ז“ל גׄמיע מא אסתצעבה חתי לם תטאבק לה הדׄה אלהלכה אלתי פי אכׄר נדרים ללהלכה אלתי פי אול קדושׁין וחדתׄ פיהמא מן אלשׁכוך כלמא דׄכר הו מא טׄנה פי קול אלמשׁנה שׁלא יהא לבעליך רשׁות בהן אלא מה שׁאת נותנת לתוך פיך אנה סלק רשׁות הבעל מן אלמתנה ולם יבקי לה פיהא חכם גיר פימא תאכלה זוגׄתה פאנא יכון לה בה רשׁות פלמא טׄן ז”ל אן הכדׄא מענאה חדתׄת לה תלך אלשׁכוך כלהא וטלב מערפה̈ אלרשׁות אלתי תבקאת ללבעל מה הי וליס אלאמר כדׄלך והאנא אשׁכח לכם הדׄה אלהלכה אלתי פי אכׄר נדרים וכדׄלך אלתי פי אול קידושׁין פאדׄא תפהמתם מא אשׁכחה לכם חרפא חרפא וסאמלתם גׄמיע מא שׁכחה ז“ל פי הדׄא אלמענא אתצחת לכם אשׁכאלאת כלהא. נץ אלמשׁנה המודר חתנו ממנו הנאה^* והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שׁלא יהא לבעליך רשׁות בהן אלא מה שׁאת נותנת לתוך פיך. ואול מא יגׄב תחצלאוה אן ראובן הדׄא אלדׄי נאסרה הנאת חמיו עליו אדׄא אנפק יעקב עלי בנתה זוגׄה̈ ראובן ואטעמהא ואכסאהא פליס עלי ראובן פי דׄלך חאת ונץ אלמשׁנה המודר הנאה מחברו שׁוקל שׁקלו וכו' עד וזן את אשׁתו ואת בניו אע”פ שׁחייב במזונותיהם ואדׄא כאן דׄלך כדׄלך פליס אלמראד פי הדׄא אלהלכה אלאבירה̈ מן נדרים כיפ אלחילה̈ פי אן ינפק יעקב עלי זוגׄה̈ ראובן אדׄ דׄלך בלא וגׄט חילה̈* ואנמא אלקצד כיפ ידפע יעקב לבנתה זוגה̈ ראובן מעות תכון בידהא תצרפהא פי מנאפעהא כיפ שׁאת פאנא אן דפע להא הדׄה אלמעות מתנה מטלקה̈ קנה הבעל והבעל אסור בהנאתו, אשׁתרט וקאל ובלבד שׁלא יהא לבעליך רשׁות בהן פי הדׄא לא יפיד לדברי הכל לא לר' מאיר ולא לרבנן לאן הדׄא כאן יקול להא ובלבד שׁלא תהי' אשׁת אישׁ הרי היא אשׁת אישׁ נתן לה קנה הבעל ולאו כל כמניה לסלק רשׁות הבעל מעל אשׁתו והדׄא מטרד עלי מא בין ר' אלעזר פי קידושׁין והו קולהם אמר רבא אמר רב שׁשׁת דכולי עלמא אין קנין לעבד בלי רבו ואין קנין לאשׁה בלי בעלה והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה [אחד מנה על מנת שׁאין לרבך בו רשׁות ר“מ סבר כי א”ל קני קני עבד וקני רביה וכי א“ל ע”מ ולא כלום ורבנן סברי כיון דא“ל ע”מ אהני ליה תנאיה ור' אלעזר אמר דכל כי האי גוונא דכ“ע ל”פ דקני עבד וקני רביה והב“ע כגון דאקני ליה] על מנת שׁתצא בו לחירות ר' מאיר סבר כי אמר ליה על מנת ולא כלום ורבנן סברי לדידיה נמי והא לא אקני אלא על מנת שׁיצא בו לחירות פקד תבין אן כלאם ר' אלעזר והו אלצחיח אן לדברי הכל אדׄא נתן לאשׁה או לעבד וקאל על מנת שׁאין לבעליך בהן רשׁות שׁאין לרבך בהן רשׁות קנה הרב וקנה הבעל חתי ישׁתרט פי נפס אלשׁי אלמוהוב לא אלשׁכׄץ אלמוחוב לה אעני אלאשׁה ואל עבד וצפה̈ אלשׁרט אלנאפע הו אן ישׁתרט פי נפס אל מתנה אלתי נתן ויקול הדׄא אנמא והבתה בשׁרט אן תצא בו לחירות וחינידׄ תצח אל מתנה אן אראד אלאדון אכדהא ויצא העבד בן חורין ענד אלחכמים אמא ענד רבי מאיר פלא יצא דלך בדלך איצא פי אלמראה אלקיאם בעינה אדא נתן לה אביה מתנה וקאל להא הרי המעות האלו נתונים לך מתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן קנה הבעל לדברי הכל חתי ישתרט שרטא פי נפס אלמתנה לדׄלך* קאלת אלמשׁנה ובלבד שׁלא יהא לבעליך רשׁות אלא יהיו המעות האלו למה שׁאת נותנת לפיך פכאנה קאל הרי המעות האלו נתונים ליך במתנה על מנת שתאכלי בהן ותשׁתי ולדׄלך לא קנה הבעל לדברי הכל. ונץ אלגמר* עלי הדׄא אלמשׁנה אמר רב לא שׁאנו אלא דאמר לה מה שׁאת נושׂאת ונותנת לפיך אבל אמר לה מה שׁתרצי עשׂי קנה יתהון בעל יעאני אן אדׄא בין הדׄה אלמעות אומא עטאהא לתאכל מנהא או תשׁרב וכדׄלך אן בין אן והב הדׄה אלמעות לתלבס בהא או תבני בהא דארה̈ או תקני בהא גאריה̈ באלגׄמלה̈ אן ישׁתרט פי נפס אלמעות אנהא ללאמר פלאני חינידׄ לא קנה הבעל לאנה לא נתן לה הדׄה אלמעות אלא ללאמר מכׄצוץ אן פעל דׄלך אלאמר צחת אלמתנה ואן לם יפעל לם תצח אמא אן קאל להא הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שׁתרצי עשׂי בהם קנה הבעל אדׄ ולא יבין פי אי שׁי תכׄרגׄ הדׄה אלמעות בל גׄעל להא אלתצרף פיהא כיפ שׁאת קנה הבעל והדׄא אנמא יטרד עלי ראי ר' מאיר אלדׄי קאל פי קידושין כמא בינא אן הדׄא הקנה מנה לעבד על מנת שׁיצא לחירות קנה האדון וכדׄלך איצׄא הנא אדׄא הקנה לאשׁה מנה זה על מנת שׁתעשׂה כל מה שׁתרצה קנה הבעל* ותצרפה פי מא שׁאת ולא קנה הבעל כדי שׁימעול בנדר והו קולהם פי אלגמר ושׁמואל אמר אפי' מה שׁתרצי עשׂי לא קנה בעל מתקיף ליה ר' זירא כמן אזלא הא שׁמעתא דרב כר' מאיר דאמר יד האשׁה כיד בעלה ורמינהי וכו‘. ובקיה̈ אלהלכה בין ואצח וקד תקדם לנא שכחה לה ז”ל וקד כאן לכם אנתטׄאם אל אקאויל כלהא ואן כלאם רב ושׁמואל פי נדרים מטאבק לכלאם ר’ אלעזר פי קידושין ואן רב כר' מאיר ושמואל כרבנן ולדׄלך הלכה כשמואל פי קולה מה שׁתרצי עשׂי לא קנה הבעל וכדׄלך הנותן לעבד על מנת שׁיצא בו לחירות לא קנה אדון לכון אלשׁרט ואקע פי נפס אלשׁי אלמוהוב אמא אן קאל על מנת שאין לרבך בו רשׁות או שׁאין לבעליך בו רשׁות קנה האדון והבעל לדברי הכל ואנא אן בין אלשׁי אלדׄי יפעל בהדׄה אלמעות לא קנה אדון ולא בעל לדברי הכל והו אן יקול הדׄא אלמעות ישׁתרא בהם כדׄא או יפעל בהא כדׄא אמא אן נתן לאשׁה על מנת מה שׁתרצה תעשׂה או לעבד על מנת שיצא בו לחירות פהו אכׄתלאפ ר' מאיר וחכמים אלחכמים יקולון לא קנה אדון ולא בעל ולא פרק בין אן יכׄצץ מא יפעל בהדׄה אלמעות או יקול ללעבד על מנת שׁתצא בהן לחירות או יקול ללאשה על מנת מה שׁתרצי עשׂי בהן ור' מאיר יקול אדׄ ולם יכׄצץ אי אפעאל תפעל בהדׄה אלמעות בלבוחהא פי אלאכׄתיאר קנה הבעל והדׄא ענדה* מתׄל לו קאל על מנת שאין לבעליך רשות בהן וכדׄלך פי אלעבד אן אראד אן יכׄרגׄה לרשות עצמו בהדׄא אלמעות חתי יפעל מה יריד פכאנה קאל על מנת שאין לרבך רשׁות בהן וקנה אדון והלכה כחכמים. וקד טולנא וכררנא אלקול פי אלגרץ אלואחד מראת לנבאלג פי רפע תלך אלאשׁכאלאת כלהא אלתי וקעת לה ז”ל וכאן מטאבקה̈ אלאקאויל כלהא ואנהא גׄאריה̈ עלי אצול ואחדה̈ באעיאנהא*. משׁה.

א (תשובה ראשונה בכ"י גם בדפוס) (נוסח עברי)    🔗

השאלה הראשונה. שאלה באה אלינו תשובה לר' אפרים ז“ל שנ' לו מן פרק אחרון דנדרים (משנה ח' פ"ח א') שיד האשה כיד בעלה ולכן אין אדם מזכה בערוב אלא א”כ יש לו חצר באותו מבוי והשבנו לו כי זה כלו אליבא דר' מאיר דאמר יד האשה כיד בעלה ובאה אלינו שאלתו בהלכות האלה באמרו קשה לי בהן חילוקו של רב שאמר ל“ש אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך וכו' ולפי דעתו ז”ל זהו הפך ההלכה בקידושין (כ"ג ב') כי שם אמר רבא משום רב ששת אם אקני ליה אחד מנה ואמר ליה ע“מ שאין לרבך בו רשות ר”מ סבר וכו' ואמר עוד בשאלתו ותברר לנו מאמר המשנה מה כוונתה באומרה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך מה זה הרשות אשר התנה בה בעל המשנה ואם שינתה וקנתה מהן בגדים או הוציאתם בדבר מצרכיה חוץ מדבר אוכל אם המתנה חוזרת לאביה.

התשובה⁴⁸ דעו כי מה שקשה לו ז“ל כל מה שהקשה עד כי לא הסכימה אצלו ההלכה הזאת בפ' אחרון דנדרים עם ההלכה האחרת בפ' ראשון דקדושין ונתחדשו בהן ספקות הכל כפי אשר זכרו, הוא מפני שחשב בפי' דברי המשנה שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לתוך פיך כוונתו שסלק רשות הבעל מן המתנה ולא ישאר לו עליה כח וממשלה חוץ באשר תאכל אשתו בזה יש לו רשות וכאשר חשב כי בזה כוונת המשנה נתחדשו לו כל אלו הספקות ושאל פי' הרשות הנשארת לבעל מה היא אבל אין הדבר כן והנני מברר זאת ההלכה בפ' אחרון דנדרים וכמו כן האחרת בפ' ראשון דקדושין ואם תבינו מה שאברר לכם היטב ותדקדקו בכל מה שבירר הוא ז”ל באותו הענין יתורצו לכם כל הקושיות. נוסח המשנה המודר חתנו ממנו הנאה⁴⁹) והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לתוך פיך ובתחלה יאות לפרש לכם כי ראובן אשר נאסרה הנאת חמיו עליו אם הוציא יעקב הוצאות בגלל בתו אשת ראובן והאכילה והלבישה אין לראובן אשם בזה כלל ונוסח המשנה (פ"ד משנה ב') המודר הנאה מחבירו שוקל שקלו וכו' עד וזן את אשתו ואת בניו אע“פ שחייב במזונותיהם ואם הדבר כן אין הכוונה בהלכה זאת דנדרים איך יתכן שיוציא יעקב הוצאות לאשת ראובן כי זה יתכן בלי פקפוק⁵⁰) אמנם הכוונה איך יתן יעקב לבתו אשת ראובן מעות שיהיו בידה ותוציאם לצרכיה כפי רצונה דאם נתן לה המעות מתנה סתם קנה הבעל והבעל אסור בהנאתו התנה ואמר בלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן בזה לא יועיל לדברי הכל לא לר' מאיר ולא לרבנן מפני שזה כאלו יאמר לה ובלבד שלא תהיי אשת איש הרי היא אשת איש נתן לה קנה הבעל ולאו כל כמניה לסלק רשות הבעל מעל אשתו וכל זה הולך לפירוש⁵¹) ר' אלעזר בקדושין וזה לשונם שם אמר רבא אמר רב ששת דכולי עלמא אין קנין לעבד בלי רבו ואין קנין לאשה בלי בעלה והכא במאי עסקינן כגול דאקני ליה אחד מנה על מנת שאין לרבך בו רשות ר' מאיר סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני רביה וכי אמר ליה על מנת ולא כלום ורבנן סברי כיון דאמר ליה על מנת אהני ליה תנאיה ור' אלעזר אמר דכל כי האי גוונא דכולי עלמא לא פליגי דקני עבד וקני רביה והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה על מנת שתצא בו לחירות ר' מאיר סבר כי אמר ליה על מנת ולא כלום ורבנן סברי לדידיה נמי והא לא אקני אלא על מנת שתצא בו לחרות הנה תראה דעת ר' אלעזר והוא האמת כי לדברי הכל אם נתן לאשה או לעבד ואמר על מנת שאין לבעליך בהן רשות שאין לרבך בהן רשות קנה הרב וקנה הבעל עד שיתנה בגוף המתנה לא בעצם מקבל המתנה כלו' האשה והעבד ואופן התנאי המועיל הוא שיתנה בגוף המתנה אשר נתן ויאמר הנה נתתי זאת במתנה בתנאי שתצא בו לחרות ואו המתנה קיימת אם ירצה האדון לקבלה ויצא העבד בן חורין לדעת חכמים אצל לדעת רבי מאיר לא יצא וכמו כן הדבר באשה בלי הפרש אם נתן לה אביה מתנה ואמר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן קנה הבעל לדברי הכל עד שיתנה בגוף המתנה ולזה⁵² אמרה המשנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיך וזה כאלו אמר הרי המעות האלו נתונים לך במתנה על מנת שתאכלי בהן ותשתי ולזה לא קנה הבעל לדברי הכל. וזה לשון הגמרא⁵³ על זאת המשנה אמר רב לא שאנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אמר לה מה שתרצה עשי קנה יתהון בעל כלומר אם אמר בפירוש שנתן לה אלו המעות דוקא כדי שתאכל או שתשתה בהם וכמו כן אם אמר בפירוש שנתן אלו המעות שתלביש עצמה בהן או תבנה בהן בית או תקנה בהן שפחה סוף דבר אם יתנה בגוף המעות שיהיו לדבר פלוני אז לא קנה הבעל מפני שלא נתן לה אלו המעות אלא לדבר מיוחד אם נעשה הדבר ההוא המתנה קיימת ואם לאו אינה קיימת, אבל אם אמר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי בהן קנה הבעל הואיל ולא פירש באיזה דבר תוציא אלו המעות אלא הניחו ברצונה לאיזה דבר תוציאם קנה הבעל, אמנם זה הולך על דעת ר' מאיר האומר בקידושין כאשר ביארנו אם הקנה אחד מנה לעבד על מנת שיצא בו לחירות קנה האדון וכן הדין גם בנדון דידן אם הקנה לאשה מנה זה על מנת שתעשה כל מה שתרצה קנה הבעל⁵⁴ ותוציאם כחפצה ולא קנה הבעל כדי שימעול בנדר אמרו בגמרא ושמואל אמר אפילו מה שתרצי עשי לא קנה בעל מתקיף ליה ר' זירא כמן אזלא הא שמעתא דרב כר' מאיר דאמר יד האשה כיד בעלה ורמינהי וכו‘. ושאר ההלכה פשוטה ומבוררת וכבר פירשנוה וכבר יבואר לכם סדור כל המימרות והנה פלוגתא דרב ושמואל בנדרים תלויה במאמר ר’ אלעזר בקידושין ורב כר' מאיר ושמואל כרבנן ולזה ההלכה כשמואל דאמר מה שתרצי עשי לא קנה הבעל וכן הנותן לעבד על מנת שיצא בו לחירות לא קנה אדון מפני שהתנאי בגוף המתנה אבל אם אמר על מנת שאין לרבך בו רשות או שאין לבעליך בו רשות קנה האדון והבעל ואם פירש הענין מה יעשה באלו המעות לא קנה אדון ולא בעל לדברי הכל והוא אם יאמר אלו המעות יהיו לקנות בהם כזה או לעשות בהם כזה אבל אם נתן לאשה על מנת מה שתרצה תעשה או לעבד על מנת שיצא בו לחירות בזה פליגי ר' מאיר וחכמים חכמים אומרים לא קנה אדון ולא בעל ואין הפרש בין אמרו בפירוש מה יעשה באלו המעות לאמרו לעבד על מנת שתצא בהן לחירות או לאשה על מנת מה שתרצי עשי בהן ור' מאיר אמר הואיל ולא פירש איזה מעשה יעשה באלו המעות והניחם ברצונה קנה הבעל וזה אצלו⁵⁵ כאלו אמר על מנת שאין לבעליך רשות בהן וכן הדין בעבד אם רוצה להוציאו לרשות עצמו באלו המעות עד שיעשה מה שירצה הוא כאלו אמר על מנת שאין לרבך רשות בהן וקנה אדון והלכה כחכמים. וכבר הארכנו והכפלנו הדברים בענין אחד פעמים להשיג סילוק כל הקושיות הנזכרות אשר הקשה הוא ז”ל ויבורר קשור כל המימרות והם סובבים על ש [־] אחד⁵⁶. משה.

ב. (תשובה ק“ו בכ”י ובדפוס ק"א) (נוסח ערבי)    🔗

שאלה ותורנו פימא דׄברתה הדרתך פי אלפ' אלו' מן הלכות תפלה אבל לא ישׁאל לא בשׁלשׁ ראשׁונות ולא בשׁלשׁ אחרונות וגרי רסם מן יתנפל יחיד פי עבודה קול הדׄא נצה בהר מרום ישׂראל שׁם נעבדך ושׁם נדרשׁ את כל אשׁר צויתנו בריח* ניחוח תרצה אותנו ותחזינה עינינו הלדׄלך גׄאיז אם לא והו יפסד פי הדׄא אלשרט. ואמא מא קאלתה הדרתך פי אלפרק אלאול מן אלברכות כל השׁומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו יצא ואע“פי שׁלא ענה אמן וקיל וכל העונה אמן אחר המברך הרי הוא כמברך הלדׄלך בחיתׄ אנה שׁמע ונתכוין אם שׁמע פקט בלא כונה תשׁרח הדרתך אלמעול עליה פי דׄלך. ואיצׄא מא דׄכרתה הדרתך פי אלפ' אלג' מן הלכות ברכות אן ידׄכר מעין קדושׁ היום בברכה שׁמעין שׁלשׁ הלדׄלך רצה ואלהינו אל מדׄכורה̈ פי ברכת מזון או אלמעני מכׄתצר. ואיצׄא מא דׄכרתה הדרתך פי אלפרק אלד' חברים שׁהיו יושׁבים לאכול ויצאו לקראת חתן וכלה אם הניחו שם זקן או חולה חוזרין למקומן וגומרין סעודתן ואינם צריכים לברך שׁנייה הלכצוץ בחתן וכלה וזקן וחולה או דׄלך נימודגׄ למן יקום מקאמהם⁵⁷ ויתצׄמן אלניה̈ ללעודה̈. ובדׄלך אלמדׄכור פי אלפירות ואליין למעני אלהסבה כל המשׁנה את מקומו צריך לחזור ולברך כיפ צורה̈ הדׄא אלשׁינוי הלדׄלך ולו פי אלבית בנפסה אם סואה. ואיצׄא דברים הבאים לאחר הסעודה הלדׄלך קבל ברכת המזון אם בעדהא. והלקטן* היודע למי מברכין יקצׄי אלפרץׄ פי ספר תורה בשׁלשׁה וכלמא אקיל לא פי דארי. ואיצׄא הליגׄוז נטילת ידים מן אלבחר בכלי או הו פסול. וכיפ חכם אלמסאפר פיה הלצריך טבילה ולא בד אם נוטל יוצא והלחכמה* פי אלברכה חכם אלימים אם ים הגדול וכדׄלך אלכׄלגׄאן אלנאשׁיה̈ מן אלבחר אלחלו הלחכמה פי אלברכה חכם אלכתׄר⁵⁸ ואיצׄא בורא נפשׁות רבות תם מן יקול בא”י חי העולמים הלדׄלך גׄאיז או לא תדׄכר להא חתימה. ואיצׄא* חכם אלמולד מן אלנבידׄ הלהו גפן אם שׁהכל, ואיצׄא מה גׄראת עדאה̈ אלנאס אן יברכוא ברכות לם ידׄכרוא פיהא שׁם ולא מלכות מתׄל הטוב והמטיב תורנו הדרתך הקדושׁה ושׂכרה כפול.

אלגׄואב. הדׄא אלנץ אלדׄי זיד פי אלעבודה לא יצׄר ולא גׄנאח פיה ולא הדׄא שׁואל צרכיו בל הדׄא גרץׄ אלברכה. ולא* בר מן כונה לעונה אמן או לשׁומע וחינידׄ יצא ידי חובתו. ומעין הים הו אן ידׄכר יום המנוח או יום טוב באי* עבארה̈ אדפקת. וקולה זקן וחולה וכלה וחתן אנמודגׄ ומתׄאל. ומשׁנה מקומו מבית* לבית מתׄל* קדושׁ היום. ולאחר הסעודה קבל ברכת המזון. וקטן* עולה למנין שׁלשׁה ענד אלצׄרורה̈. וקולהם* מפנה לפנה פי דׄלך אלבית ולא בד. ומסאפר אלבחר יטבל פי אלבחר או יטול במים הראויים לשתיית הבהמה והדׄא* לא יתרדד פיה. וכׄלגׄאן אלבחר אלחלו* מתׄל אלבחר אלחלו. ובורא נפשׁות רבות ליס פיהא חתימה כמא קד ראית אנא קד כתבנא נצהא פי אל תאלפ*. והדׄא אלנבידׄ) אלמולד אלמצׄרי שׁהכל ליס אלגפן עיקר. ואמא הטוב והמטיב וכדׄלך דיין אמת ענד וגׄוב אחדהמא פלא בד מן אזכרה ומלכות ויקול בא“י אמ”ה הטוב והמטיב וקד נצצנא דׄלך פי אלתאלפ. וכ' משה.

* * *

ב (תשובה ק“ו בכ”י ובדפוס ק"א) (נוסח עברי)    🔗

שאלה. ותורנו במה שזכרה הדרתך בפ“ו מן הלכות תפלה (ה"ג) אבל לא ישראל לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות ויש מי שכתב שהיחיד יאמר בעבודה מאמר בזה הלשון בהר מרום ישראל שם נעבדך ושם נדרש את כל אשר צויתנו בריח⁵⁹ ניחוח תרצה אותנו ותחזינה עינינו אם זה מותר אם לא ויזיק בו. וגם מה שאמרה הדרתך בפרק ראשון מן הלכות ברכות (הי"א) כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו יצא ואע”פ שלא ענה אמן ונאמר עוד וכל העונה אמן אחר המברך הרי הוא כמברך הצריך לזה שמע ונתכוין או שמע לבד בלא כוונה תברר הדרתך המכוון בו. ועוד מה שזכרה הדרתך בפ“ג מן הלכות ברכות (הי"ג) שיזכור מעין קדוש היום בברכה שמעין שלש אם זה רצה ואלהינו המוזכרים בברכת המזון או הרצון בו זולת זה. ועוד מה שזכרה הדרתך בפרק ד' (ה"ד) חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן וכלה אם הניחו שם זקן או חולה חוזרין למקומן וגומרין סעודתן ואינם צריכים לברך שניה אם זה דוקא בחתן וכלה וזקן וחולה או זה רק למשל לכל מי שיהיה במקומם* ויכוון בו המחשבה לחזרה. והדבר המוזכר בפירות ויין לענין ההסבה (שם ה"ה) כל המשנה את מקומו צריך לחזור ולברך איך יהיה זה השינוי אם אפילו באותו בית או חוצה לו. ועוד (שם הי"א) דברים הבאים לאחר סעודה אם זה קודם ברכת המזון או לאחריה. וקטן⁶⁰ היודע למי מברכין (פ“ה ה”ו) אם הדין כמו כן בספר תורה בשלשה…. ועוד אם יכול ליטול ידיו מן הים בכלי או הוא פסול. ואיך יתנהג המפליג בים אם צריך טבילה דוקא או נוטל ויוצא ואם⁶¹ דינו בברכה כדין הימים או ים הגדול וכן הנהרות המושכין מן הים המתוק אם דינם בברכה כדין השאר⁶². ועוד בורא נפשות רבות (פ“ח ה”א) יש מי שיאמר בא”י חי העולמים אם צריך לומר כן או אין מזכירין לה חתימה. ועוד ⁶³ דין היין הנולד מן תמרים אם הוא גפן או שהכל. עוד נהגו מקצת אנשים לברך ברכות בלי הזכרת שם ולא מלכות כמו הטוב והמיטיב תורנו הדרתך הקדושה ושכרה כפול.

התשובה זאת הנוסחה שמוסיפין בעבודה אינה מזקת ולא מקרי שואל צרכיו אבל הוא מעין הברכה. ובלי⁶⁴ ספק צריך כונה העונה אמן או השומע ורק בזה יצא ידי חובתו. ומעין היום הוא שיזכיר יום המנוח או יום טוב באיזה⁶⁵ לשון שיהיה. ואמרם זקן וחולה וכלה וחתן משלים הם. ומשנה מקומו מבית⁶⁶ לבית כמו⁶⁷ קדוש היום. ולאחר הסעודה קודם ברכת המזון. וקטן⁶⁸ עולה למנין שלשה אם הוצרך לכך. ואמרם⁶⁹ מפנה לפנה באותו בית דוקא. והמפליג בים יטבול בים או יטול במים הראויים לשתיית הבהמה ואינו צריך לחזור וליטול⁷⁰. ונהרות הים המתוק⁷¹ כמו הים המתוק עצמו. ובורא נפשות רבות אין בה חתימה כאשר ראית איך כתבנו נוסחתה בחבור⁷². והיין הנולד מן התמרים⁷³ צריך שהכל איננו גפן כלל. וברכת הטוב והמטיב וכמו כן דיין אמת אם חייב באחת מהן צריכה אזכרה ומלכות ויאמר בא“י אמ”ה הטוב והמטיב וכבר כתבנו הנוסחא בחבור (פ“י ה”ג) וכתב משה.

ג (תשובה קכ“ב בכ”י ובדפוס קכ"א) (נוסח ערבי)    🔗

שאלה ותורנו פי ב"ד כתה מאל יתומים מלוה זקופה עלי בר ישׂראל וכתב עליה שׁטר באן יעטי לליתומים פי כל מדה̈ מעלומה̈ במגלב מעלום מתנה לליתומים טאל* אלדין ענדה הלדׄלך אבק רבית או רבית קצוצה והלדׄלך גׄאיז פי מאל אליתומים אם לא ואן כאן דׄלך רבית קצוצה הליסתרגׄע מן מאל אליתומים אם לא ושׂכרו כפול.

אלגׄואב הדׄא רבית קצוצה והדׄא בית דין טועה, ואמא אסתעאדה̈ דׄלך פינבאגי אן יחצׄר אלרבית ויקאל ללדׄי עליה אלדין הדׄא ילזם רדה̈ לך פאן תרכתה רוח חכמים נוחה ממך ויכׄטב פי דׄלך פאן לם יפעל פיאכׄדׄ מאלה ויתמי דאכלי לאו דידהו וכו'*. וכתב משה.

ג. (תשובה קכ“ב בכ”י ובדפוס קכ"א) (נוסח עברי)    🔗

שאלה ותורנו על ב"ד שכתב ממון יתומים מלוה זקופה על בר ישראל וכתב עליו שטר שיתן ליתומים במועד ידוע קצוב ביניהם מתנה ליתומים כל משך⁷⁴ הזמן שיעכב החוב אצלו אם זה הוא אבק רבית או רבית קצוצה ואם מותר זה בממון יתומים אם לא ואם הוא רבית קצוצה אם צריך להחזירו מן ממון היתומים אם לא שכרו כפול.

התשובה זה הוא רבית קצוצה והב“ד ב”ד טועה. ולעניין ההחזרה כך יאות לעשות יביאו הרבית ויאמרו לבעל חוב מן הדין ראוי להחזיר לך ממון זה ואם תניחהו רוח חכמים נוחה ממך ויפייסוהו ואם אעפ"כ לא יעשה יקח ממונו ויתמי דאכלי לאו דידהו וכו'⁷⁵) וכתב משה.

ד (תשובה מ“ג בכ”י ובדפוס איננה) (נוסח ערבי)    🔗

שאלה מא יקול סידנא פימא קד קאלוא רבותינו ז“ל פי צלאה̈ מוסף שׁל ראשׁ השׁנה כשׁם שׁשׁליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רבן גמליאל אומר שׁליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן, ועלי מדׄהב רבן גמליאל אצל צלאה̈ אלגׄמאעה̈ ליס ליכׄרגׄוא בהא מן אלפרץׄ אנמא הו לאגׄל שׁליח צבור אן יסדיר תפלתו אליס תציר צלאתהם ברכה לבטלה באן יסדיר שׁליח צבור תפלתו קבל דׄלך אלוקת או וקתה דׄלך ויגׄלסוא הם דון צלאה̈ אלי מא יתפרג מן צדרה וכיפ אמסכוא אלחכמים ז”ל מן גׄואבה פי מתׄל דׄלך וכאן להם אן יקולוא לה כיפ יסוגׄ דׄלך עלי מדׄהבך אן יבארכוא אלגׄמאעה̈ ברכה שׁאינה צריכה לאגׄל שׁליח צבור יערפנא סידנא דׄלך והלפי באקי אלתפלות שׁל פרקים יקנע הסדרת תפלה ענד חלול דׄלך אלפרק או פי וקת יגׄוב תלך אלצלאה̈. ונחן סנתנא או לא יצלוא אלגׄמאעה̈ צלאה̈ מוסף שׁל ראשׁ השׁנה בלחשׁ כׄשׁותנא אן ענד מה יתפרגוא מנהא ויבתדי שׁליח צבור בתכראר אלצלאה̈ אלתי בהא יכׄרגׄון מן פרצׄהם יתכלמון ורבמא אנצרפ בעצׄהם אעתמאדא עלי מא תעודוא פי באקי איאם אלסנה̈ אלתי יכׄרגׄון פיהא לאנפסהם בתפלת לחשׁ בל יבתדי בהא שׁליח צבור מן אולהא אלי אכׄרהא כלמה̈ כלמה̈ ואלגׄמאעה̈ סכות נאצתון אלי מא יקול ויקדישׁו פי מוצׄע אלקדושׁה ויפרישׁו אלכהנים פהל הו ואגׄב הדׄא אלעמל או לא יגׄב או חכמה חכם תפלת לחשׁ ויסקט דׄכר אלקדושׁה וברכת כהנים, ואן לם פי דׄלך שׁי הלתגׄיב אמן אלגׄמאעה̈ עלי כל ברכה וברכה או יקנעהם אלסמאע ואן כאן יקנעהם הלאדׄא הם אגׄאבוא אמן יצירוא במנזלה̈ עונה אמן אחר ברכותיו אם לא ושׁליח צבור כיפ יסדיר תפלתו דׄלך אלוקת והל יצליהא לנפסהא השׁם ומלכות או יכשׁי דלמא מפקד דינא עליה ומדחי ואן כאן דׄלך כדׄלך ולא צליהא אלא בהסדרה פקט הליכׄרגׄ בתפלתו לצבור בקול רם לנפסה אם לא יורנו אדוננו.

אלגׄואב הדׄא אלכלאם אלדׄי תכלמת מנה מן כלאם ר“ג אן צלאה̈ אלגׄמאעה̈ ענדה לא יכׄרגׄוא כהא מן פרץׄ הו תכׄייל עליה וליס מן כלאם מא יוהם דׄלך בוגׄה ואסמעוה מוצׄע אלאכׄתלאפ מא הו ואלכל מתפקון רבן גמליאל וחכמים אן כלמן צלא מן אלגׄמאעה̈ בינו לבין עצמו בלחשׁ יצא ידי חובתו והדׄא מא לם יכׄטר בכׄאטר אחד סואה ואלכל מתפקון אן כתבה אלצלאה̈ וצורתהא פי אלגׄמיע הי אן יצלוא אלכל בלחשׁ ויכרר אלצלאה̈ שליח צבור פקט ויסמעהא כל ואחד ויענה אמן ולא יקרא שׁיא בוגׄה* ועלי אנה יחסן אלקראה̈ פאן ר”ג יקול יצא ידי חובתו לאנה יקול כש’ם שׁשׁליח צבור מוציא את שׁאינו בקי כך מוציא את הבקי ואלחכמים יקולון אין שליח צבור מוציא אלא מי שׁאינו בקי פלמא אעתרץׄ ר“ג בצורה אלצלאה̈ אלמשׁהורה̈ וקיל לה לדבריך אדׄ ושליח צבור מוציא את הבקי כמו שאינו בקי לאי שׁי כתבת צלאה̈ אללחשׁ חתי יצלי מן אראד מן אלבקיאים ולא יצלי מן אראד כמא תזעם באן תכון אלצלאה̈ ואחרא מן שׁליח צבור פקט ומן אראד מן אלבקיאים אן יצלי מע שׁליח צבור צלי או ינצתוא כלהם ויצאו ידי חותבם אדׄ והוא מוציא את הבקי פקאל להם הו אלקיאס יכון יגׄזי דׄלך ואנמא כתבה̈ צלאה̈ אללחשׁ כדי להסדיר שׁליח צבור תפלתו פמן צלא מן אלנאס בלחש חינידׄ בשׁעת הסדרת שׁליח צבור יצא ומן לם יצלי ואן כאן בקי פאן בצלאה̈ שליח צבור יצא הדׄא מפהום כלאמהם בלא שׁך ולא סמע מן אחד אן יקול אין אדם יוצא ידי חובתו אלא בתפילת שׁליח צבור והדׄא הו אלדי לו קאלה ר”ג ללוס אן יעתרץׄ במא אעתרצׄת לכנה לם יקול דׄלך ותפלות שׁל פרקים יקנע פיהא הסדרה ולו ביום או ביומין מן קבל חלולה פכיפ ענד אלחלול. ואמא מא דׄכרתמוא אן כתבתכם פי צלאה̈ מוסף שׁל ראשׁ השׁנה פהי סנה̈ חסאנה̈ לא כראהיה̈ פיהא בוגׄה והכדׄא ראינא אלסנה̈ פי כל מוצׄע מררנא בה ושׁליח צבור יוצא בה ידי חובתו ולו לם סדיר מן קבל דׄלך לאן מן צלא ולא הסדיר תפלתו יצא בלא שׁך ואנמא אחוגׄנאה אן יסדיר כׄופא מן אלגלט וקד עלמתם אן שׁומע כעונה בכל מקום ועונה אמן כמברך וליס ישׁבה דׄלך עונה אחר ברכותיו לאן כל עונה אמן ילזם אן יסמע אלברכה צׄרורה̈ ולולא דׄלך לבאנת אמן יתומה וכל מן יסמע ברכה ילזמה אן יקול אמן ועלי אנה אינו מחויב בתלך אלברכה וכבר יצא ידי חובתו לאן הדׄא מן אלמבאלגה̈ פי אלתסביח ואלתאגיד (?ואלתגׄדיד) ואלתעטׄים לשם הנכבד והנורא אנה חין ידׄכר ויסמע דׄכרה פיקתרן בה תעטׄים או תאמן למן עטׄמה. ואמא* סנתנא נחן אלתי ראינאהא לאזמה̈ מתעונה̈ בחסב מא חצל ללנאס מן אלעאדאת אלרדיה̈ פי הדׄה אלאזמנה̈ והדׄה אלאמכנה̈ והי מא אצפ לכם ודׄלך אז פי צלאה̈ שחרית ומוסף פי אלסבות ואלאעואד כׄאצה̈ מן אגׄל כתׄרה אלנאס אגׄעלהא צלאה̈ ואחדה̈ כסנתהם פי מוצׄעכם פי צלאה̈ ראשׁ השׁנה וכדׄלך אדׄא אדפק לנא צלאה̈ אלמנחה מתאכׄרה̈ גׄרא חתי יכׄאפ גרוב אלשׁמס אגׄעל שׁליח צבור יסדר התפלה בקול רם וקדושׁה וראינא אן ליס פי דׄלך מפסדה̈ בוגׄה לאן מי שׁאינו בקי יצא בסמאעה אלצלאה̈ ואלבקי יתפלל לעצמו עם שׁליח צבור כלמה̈ בכלמה̈ ואלדׄי אוגׄב לי פעל הדׄא הו כון אלנאס כלהם וקת צלאה̈ שׁליח צבור לא אלתפתוא למא יקול בל יתחדתׄון ויכׄרגׄון והו יבארך ברכה לבטלה יכאד אדׄ ולא מנצת להא וכל מן ליס הו בקי למא ירא תלמידי חכמים וגירהם יתחדתׄון ויבזקון וירטון ויתצרפון תצרפ מן ליס במצלי פי וקת צלאה̈ שׁליח צבור פעל איצׄא הו כדׄלך וחצל פי נפוס כלהם אן ליס תם צלאה̈ אלא וקת אללחשׁ ונחן נקול איסורי תורה עת לעשות לה' הפרו תורתך פכיפ פי כתבה̈ אלצלאה̈^* ופי דׄלך מן אזאלה̈ חלול השם אלדׄי יטׄן בנא אן אלצלאה̈ ענדנא לעב והזו ופי אכׄראגׄ אלנאס כלהם מידי חובה מא לא כפה בא (?כפי בה)*. אמא אדׄא צלינא פי סאיר איאם אלחול פי נפר קליל מצלין פאנא נראעו אלכתבה̈ אלאולי ונצלי לחש וקול רם בעדה^* וכתב משה:

ד (תשובה מ“ג בכ”י ובדפוס איננה) (נוסח עברי)    🔗

שאלה מה יאמר אדוננו במאמר רבותינו ז“ל בתפלת מוסף של ראש השנה (סוף ר"ה) כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן ולדעת רבן גמליאל טעם תפלת הצבור אינו שיצאו בה ידי חובתן רק כדי שיסדיר ש”צ תפלתו האין בזה תפלתם ברכה לבטלה יסדיר שליח צבור תפלתו קודם זה העת או באותה שעה והצבור ינוחו מהתפלל עד שישלים הסדרתו ולמה מנעו חכמים ז“ל מהשיב אליו כזה זמן הראוי היה כי יאמרו לו איך יתכן לפי דעתך שהצבור יברכו ברכה שאינה צריכה בגלל שליח צבור יורנו אדוננו בזה, ובשאר תפלות של פרקים אם די בהסדרת התפלה בבוא הפרק הזה או בעת חיוב זאת התפלה, ואנו מנהגנו בתפלת מוסף של ראש השנה משום חששא שמא אחרי כלותם התפלה אם יתחיל שליח צבור להחזירה אשר בה הם יוצאים ידי חובתן ידברו זה עם זה וקצת מהם יצא לחוץ בסמכם על מנהגם בשאר ימות השנה שיצאו ידי חובתם בתפלת לחש ע”כ הנהגנו שלא יתפללו הצבור בלחש כלל רק יתחיל בה הש“ץ מתחלתה עד סופה בנחת והצבור שותקים ושומעים אל דבריו ויקדישו במקום הקדושה והכהנים יפרשו כפיהם אם זה נכון או לא או דינו כדין תפלת לחש ואין מקום לקדושה וברכת כהנים, ואם נכון לעשות כן נשאל עוד אם יענו הצבור אמן על כל ברכה וברכה או די בזה אם ישמעו ואם די בזה ואעפ”כ ענו אמן אם זה כעין עונה אמן אחר ברכותיו אם לא, וש“צ היאך יסדיר תפלתו באותו זמן אם יתפלל בינו לבין עצמו בהזכרת השם ומלכות או יחוש דילמא מיפקד דינא עליה ומדחי ואם לפי זה לא התפלל אלא להסדיר בלבד אם יוציא גם את עצמו י”ח בתפלתו לצבור בקול רם אם לא יורנו אדוננו.

התשובה הענין אשר הולדת מן דברי ר“ג שהצבור לא יצאו לפ”ד ידי חובתם בתפלת עצמם הוא טעות ואי אפשר להבין הדבר כן בשום פנים ואני אודיעכם ענין הפלוגתא מה היא הכל מודים רבן גמליאל וחכמים כי כל א' וא' מן הצבור המתפלל בינו לבין עצמו בלחש יצא ידי חובתו ולא יעלה על לב שום אדם לחלוק ע“ז והכל מודים כמו כן כי עיקר תקנת התפלה וצורתה ברבים הוא כי יתפללו כלם בלחש ושליח צבור יחזיר התפלה וישמע כל אחד ויענה אמן ומי שלא התפלל כלל⁷⁶ אפי' אם הוא בקי בקריאה הנה ר”ג אומר יצא ידי חובתו לפי שטתו שאמר כשם ששליח צבור מוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי וחכמים אומרים אין שליח צבור מוציא אלא מי שאינו בקי וכאשר הקשו לר“ג בסדר התפלה הנזכר ואמרו לו לדבריך הואיל וש”צ מוציא את הבקי כמו שאינו בקי לאיזה טעם תהיה תקנת תפלה בלחש יתפלל או לא יתפלל אותה מי שירצה מן הבקיאים הא די בכך אם יתפלל רק הש“צ פעם אחת וכל מי שירצה מן הבקיאים להתפלל עמו יעשה כן או ישמעו ממנו כולם ויצאו ידי חובתם הואיל והוא מוציא את הבקי, ע”ז השיב להם באמת יצאו בכך אמנם תקנת תפלת לחש היא כדי שיסדיר שליח צבור תפלתו ומי שיתפלל בלחש בשעת הסדרת שליח צבור כבר יצא ומי שלא יתפלל אפי' אם יהיה בקי יצא בתפלת שליח צבור זה כוונת דבריהם בלי ספק ואין דעת אחד שיאמר אין אדם יוצא ידי חובתו אלא בתפלת שליח צבור ואם היתה זאת סברת ר“ג אז בודאי היה להם להקשות עליו כאשר הקשית אבל באמת אין דעתו כן. והסדרה בתפלות של פרקים תועיל אפי' יום או יומים קודם בוא הפרק ומכ”ש בעת בואו. ואשר הזכרתם מתקנתכם בתפלת מוסף של ראש השנה מנהג נכון הוא בלי גרעון בשום פנים וכן ראינו המנהג בכל מקום אשר עברנו בו, ושליח צבור יוצא בה ידי חובתו אפי' לא הסדיר מקודם כי המתפלל ולא הסדיר תפלתו יצא בלי ספק ואמנם הצריכוהו להסדיר שמא תטרף דעתו וכבר ידעתם כי השומע כעונה בכל מקום ועונה אמן כמברך ואין זה דומה לעונה אחר ברכותיו כי כל העונה אמן צריך בודאי שישמע הברכה דבלאו הכי הוי אמן יתומה וכל השומע ברכה צריך לענות אמן אף אם אינו מחויב בזאת הברכה או כבר יצא ידי חובתו כי מן החוב המוטל עלינו לשבח ולרומם ולפאר השם הנכבד והנורא חייבים אנחנו בכל עת שנזכרהו או שנשמע זכרו להוסיף שבח עליו ורוממות או לענות אמן אחרי המשבח. ואמנם⁷⁷) מנהגנו לפי מה שראינו שהוא חיוב מבורר בעבור מה שאירע להמון מן המנהגים הרעים באלו הזמנים ובאלו המקומות והוא מה שאסדר לכם והוא שבתפלת שחרית ומוסף של שבתות ומועדים לבד לסבת רוב ההמון אעשנה תפלה אחת כאשר נוהגים במקומכם בתפלת מוסף של ראש השנה וכן אם אירע לנו תפלת המנחה שנתאחרה הרבה עד שנחוש שיעריב השמש אני עושה שיסדר שליח צבור התפלה בקול רם והקדושה וראינו שאין בזה הפסד בשום פנים לפי שמי שאינו בקי יצא בשמעו התפלה והבקי יתפלל לעצמו עם שליח צבור מלה במלה ואשר הכריח לסדר זה לפי שכל העם בשעת תפלת שליח צבור לא יפנו את דעתם לדבריו אבל ידברו זה עם זה או יצאו להם והוא יברך. ברכה לבטלה כמעט שאין שומע לה וכל מי שאינו בקי כשרואה תלמידי חכמים וזולתם ידברו זה עם זה ויסירו כיחם וניעם וינהגו מנהג בלתי מתפללים בעת תפלת שליח צבור יעשה גם הוא כזאת ויקבע בלב כולם שאין תפלה אלא בעת הלחש ואנו אומרים באיסורי תורה עת לעשות לה' הפרו תורתך כל שכן בתקנת התפלה⁷⁸) ובדבר שיש בו הסרת חלול השם לחושבים עלינו שהתפלה אצלנו שחוק ולעג וכדי להוציא את כל העם מידי חובה מה שלא יספיק בלי תקנתנו⁷⁹). אמנם אם נתפלל בכל ימי החול במעט עם המתפללים או נחזור לשמור התקנה הראשונה ונתפלל לחש ואחריה בקול רם⁸⁰). וכתב משה.

ה (תשובה קמ“ט בכ”י ובדפוס איננה) (נוסח ערבי)    🔗

שאלה יורנו רבינו פי קול אלמשׁנה ואלו נאמרין בכל לשׁון פרשׁת סוטה וכו' אלדׄי יטׄהר אן אלמעול עלי אלמעאני לא עלי אלאלפאטׄ ואן אלפיוטים אלמעמולה̈ פי אלמואסם אדׄא כאנת אלמעאני פיהא מחפוטׄה̈ מחצלה̈ ועלי אנה לם ידׄכר מן כל פצל ופצל מן אלפצול אלמוצׄועה̈ לדׄלך סוא כׄאתמה̈ אלברכה פקט יקצׄי אלפרץׄ ווגׄדת פי אלתלמוד נצוץ אכׄר תטׄהר אן אלמעול עלי אלנצוץ אלתי וצׄעוהא ז"ל באלפאטׄהא אל עבראניה̈ ומשׁאחתהם פי אלברכה בין אהבת עולם ואהבה רבה ואיצׄא כל מי שלא אמר אמת ויציב שׁחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו וקולה כל המשׁנה ממטבע שׁטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה תתפצל הדרתך הקדושה בבראן גׄמיע דׄלך ושׂכרו מן השׁמים.

אלגׄואב לא יגׄוז אלשׁנוי פי מטבע שׁטבעו חכמים ז"ל בברכות בוגׄה ואמא אסתדלאלך באלו נאמרין בכל לשון פליס בדליל לאנה לא יזיד פי אלמעאני ולא ינקץ מנהא בל יגיר אללגה̈ וליס דׄלך מתׄל אלפיוטים אלתי הי זיאדה̈ מעאני וגלב אשׁיא כתׄירה̈ ליס מן גרץׄ אלצלאה̈ וינצפ אלי דׄלך וזנהא ותלחינהא ותׄכרגׄ אלצלאה̈ מן מעני אלצלאה̈ ללעב ויכון דׄלך אכבר דאעו לעדם אלכונה ולתסייב אלעאמה̈ ללחדיתׄ לשׁעורהם באן הדׄה אלאשׁיא אלמאקולה̈ גיר לאזמה̈ וינצפ לדׄלך אנה קד תכון אלאקאויל אלמולפה̈ אקאויל קום שׁערא לא פצׄלה לחיז יתשׁפע באקאוילהא ויתקרב בהא ללה תעאלי ויצרפ מן אלאקאויל אלתי פיהא אלאנביא ומן הם פי מנזלה̈ אלאנביא עלי גׄמלתהם יצלאנה תעאלי^* ואמא קולא יצא פהו מן יפהם אשׁורית וגפטית ואלאולי אן יקרא אשׁורית ואם שׁמע גפטית והו יפהם יצא^*. וכתב משׁה:

ה (תשובה קמ“ט בכ”י ובדפוס איננה) (נוסח עברי)    🔗

שאלה יורנו רבנו במאמר המשנה (סוטה ראש פ"ז) ואלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וכו' נראה מזה כי הכונה רק הענין לא על המלות ובפיוטים הנהוגים בסדורי התפלה אם ענינם מדויק ונכון אפילו לא יזכור מן כל ברכה וברכה אשר נתקנה רק החתימה הנה כבר השיג חפצו ויצא אולם מצאתי בתלמוד מאמרים אחרים נראה מהם בהפך כי הכונה על נוסח התפלה אשר יסדו הם ז"ל במלותיהם העבריות כמו מחלוקתם בברכה אחת בין אהבת עולם ואהבה רבה (ברכות י"א) ועוד כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו (שם שם) ועוד אמרו כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה (שם שם) תבאר לנו הדרתך הקדושה כל זה ביאור שלם ושכרו מן השמים.

התשובה לא יתכן שנוי במטבע שטבעו חכמים ז"ל בברכות בשום פנים ומה שהבאת ראיה מאלו נאמרין בכל לשון אינה ראיה כי שם מיירי אם לא יוסיף על הענין ולא יגרע ממנו רק ישנה הלשון בלבד ואין כן הפיוטים כי הם הוספה על הענין והסדרת דברים רבים אינם מכונת התפלה נוסף על זה שהמבוקש בהם המשקל והניגון ובזה תצא התפלה מן כונתה הראויה לשחוק ויהיה זה סבה גדולה לחסרון הכונה ולהיות העם פונים לשיחה בטילה לפי שיודעים שאלו הדברים הנאמרים אינם מחויבים נוסף על זה כי הפיוטים הנהוגים הם מיוסדים ממשוררים לא מלומדים כל כך עד שיהיו ראוים להתחנן במאמריהם ולהתקרב בהם אצל האל יתעלה ויפנו עורף למאמרים אשר התפללו בהם הנביאים ואשר הם במדרגתם בכללם לפניו יתעלה⁸¹), ומה שאמרו יצא (ומגלה ראש פ"ב) והוא מי שיבין אשורית וגפטית מן המעולה שיקרא אשורית ואם שמע גפטית והוא מבין יצא⁸²). וכתב משה.