רקע
שאול גורדון
לקסיקון מסחרי

ספר שימושי לאנשי מסחר, לבעלי־תעשיה, לפקידים ולעובדים


הספר הזה נועד להדרכה לאנשי מסחר, לפקידים ולאנשי עבודה. ניתנים בו הלכות מסחר, דיני שטרות, חברות, בנקים, פיננסים, ביטוח. חוזים. תנאי עבודה וכדומה, ומפורשים הדברים הנוגעים לנוהג מסחרי בעולם: מבוארים בו המונחים המקובלים בעולם המסחר, ומצורף לספר מלון קטן של מוּנחי המסחר השכיחים ביותר במו"מ המסחרי בשפות לועזיות.

מלכתחילה היה כלול בספר חלק שמושי, בנוגע ליחסי הסוחר ואישׁ המעשה עם המדינה: מסים ישירים, מסים עקיפים, מכס, חוקי עבודה וכדומה. הספר היה מבחינה זו “מעודכן” עד שנת 1953. לצערנו נשתהתה מסבות שונות הוצאת הספר ובינתיים נשתנו בהרבה החוקים הפיסקאליים (וגם חוקי העבודה) של המדינה. חקיקת המסים במדינה נמצאת במצב שוטף, עד שאין אפשרות לקבוע הלכות, במסגרת ספר כזה, בעניני מסים, חוקים סוציאליים וכדומה. היינו איפוא מוכרחים להוציא ממסגרת הספר, בין יתר הדברים, את פרשת מס ההכנסה את דיני ביטוח עובדים. תיקונים במסים וכדומה.

ואת הקוראים הסליחה.

ש. ג.



 

מלון למונחי מסחר בשפות לועזיות (אנגלית, צרפתית, לטינית, איטלקית)    🔗


(א)–אנגלית, (צ)–צרפתית, (לט)–לטינית, ‏ (איט)–איטלקית


ברשימת הללוידס ‏ – Lloyd’s Register (ראה שם) ניתן ציון אניה בעלת כושר הפלגה ממדרגה ראשונה. (א) AI
ויתור, נטישה. א. ויתור על זכויות בשעת קבלת תמורת הביטוח; ב. בביטוח ימי: המבוטח חותם על הצהרה של ותור על תביעותיו בנוגע לאניה או למטען המבוטחים. (צ) abandon
קבלה. קיבול (התחייבות לתשלום) של שטר חליפין ע“י הנמשך. נעשה ע”י חתימה על פני השטר. (א) acceptance
על חשבון. תשלום על חשבון. (איט) ‏ conto à
“שטר טובה”. שטר שחתמו עליו ללא תמורה ושאינו מייצג טרנסאקציה מסחרית או כספית. (א) accomodation bill
“אונס בידי שמים”. תאונות ואבדות שאין בכוח האדם למנוע אותן. (כגון: פגעי הטבע). (א) act of God
מניה. (צ) action
א. אקטיב. באנגלית – assets – הרכוש של העסק בנכסים, במלאי, בזכויות, בתביעות מאחרים וכו'; ב. מאזן מסחרי אקטיבי: היצוא של המדינה עולה על היבוא לתוכה; ג. עסקים אקטיביים של בנקים: הלואות והשקעות. activ
מגולה, בלתי מכוסה. בעסקי מועד של בורסה, מכירה בלנקו של ניירות ערך שאינם ברשותו של המוכר, המקווה לרכוש אותם יותר מאוחר במחיר יותר זול. (צ) à découvert
לפי הערך. א. תשלום מכס יבוא באחוזים מערך הסחורה; ב. מס בולי הכנסה על שטרות ועל דוקומנטים אחרים ביחס לערך הסכום, (לט) ad valorem
הצהרה בכתב ובשבועה הניתנת בפני אדם המוסמך להשביע (שופט וכד'). (לט) affidavit
לקרן אבודה, “לטמיון”. השקעת כספים או נתינת הלואה עם ויתור בכוונה תחילה על קבלתם בחזרה. (צ) à fonds perdu
ר"ת של Aktiengesellschaft, חברת מניות בגרמניה. A. G.
סוכן; שליחו של אדם המיופה־כוח לפעול בשמו ולהביא אותו בקשרים ליגליים עם צד שלישי. Agent
סרסורים מושבעים בבורסה של פריז. (צ) agents de change
אג’יו. בלשון המשנה קלבון. א. העודף של מחיר יתר לגבי השער הנקוב (הנומינלי) של ניירות־ערך: ההפרש למעלה מכפי השווי הנקוב, בכלל – העודף מעל שער האמיסיה. (ההפך: disagio). ב. עודף השווי של מטבעות זהב לגבי מעות הנייר. (איט) agio
עסק ספיקולטיבי לניצול הפרשי הקורסים של ניירות ערך. (צ) agiotage
בשוידית: חברת מניות. Aktiebolaget
בשווי הנקוב (הנומינלי) של ניירות־ערך, מטבעות, במאה אחוזים. (איט) al pari
" (א) at par
" (צ) au pair
סנף – נייר המצורף לשיק או לשטר לשם המשכת ההסבות עליו. (צ) allonge
הקצאה (של מניות בחברת מניות). (א) allotment
סגסוגת – תערובת אחוז מסויים של מתכות פחותות־ערך במטבעות זהב וכסף, או בחפצי זהב וכסף. (א) alloy
עסקי “למחצה”; חשבון “למחצה”. שותפות שעושים שני בעלי עסק בלתי תלויים אחד בשני לעסק מסויים על מנת שהריוח וההפסד יחולקו למחצה. (איט) à meta
א. תשלום שנתי, או חצי שנתי, קצוב בשיעורים שוים לסילוק הדרגתי של חוב, קרן וריבית (ראה טבלה בערך “אמורטיזציה”); ב. בביטוח חיים: תשלומים שנתיים למבוטח לכל החיים או לתקופה מסויימת. (א) annuity
שטר שכתוב בתאריך יותר מוקדם. (א) antedated
ניירות־ערך. או שטרות. (צ) appoints
בהצגה (בשטרות או בשיקים). (צ) à présentation
פעולת קניית ניירות־ערך, או מטבעות, או דביזים, לשם ניצול הפרשי השער שלהם בין מקום אחד לשני, או בין עסקי מזומנים לבין סקי־מועד בבורסה. (צ) arbitrage
בוררות (א) arbitration
אקטיב. רכוש של עסק. (א) assets
העברת נכסים או זכויות מאדם לשני. (א) assignment
“לעת צורך”. נוסח כתובת עזר בשטרות. (צ) au besoin
פקודת מכירה, או קניה, לפי שער השוק הטוב ביותר. (צ) au mieux
למוכ“ז (=“למוסר כתב זה”). א. שטר או (שיק המשוך למוכ”ז: מחזיק השטר הוא בעליו והוא רשאי לנכותו.ב. מניות או אגרות־חוב למוכ"ז – בלי רישום שם בעליהן. (צ) au porteur
אוטארכיה: סיפוק עצמאי. מדינה המספקת לעצמה את מזונותיה ואת חמרי הגלם לתעשייתה מבלי להזקק ליבוא מחו"ל. (יוונית) autarky
א. ממוצע; ב. הבריה בנזקים (ראה ערכים: ביטוח ימי, הבריה). (א) average
הודעה במו"מ מסחרי ובנקאי. (צ) avis
“בראייה”: מציין בשטר או בשיק כי תשלומו חל בהצגה או בראייה. (איט) à vista
" (צ) à vue
" (א) at sight
ערבות בשטר (ראה שטרות). (צ) aval
ירידה; נטית ירידה של השערים בבורסה. (צ) Baisse
יתרת מאזן המסחר – ההפרש בין הערך הכספי של היבוא והיצוא הגלויים של המדינה. (א) balance of trade
שטר בנק. שטרי ממון בעלי ערך ליגלי המוצאים ע“י בנקים המוסמכים לכך עפ”י חוק המדינה. (א) banknote
באנגליה, שער הריבית הרשמי של הבנק של אנגליה עבור נכיון שטרות ממדרגה ראשונה. (א) bank rate
פושט רגל. (א) bankrupt
סחר חליפין, סחורות נגד סחורות, ‏ללא שימוש בתשלומים במעות. (א) barter
בבורסה בלונדון: אדם המספסר לירידת המקחים, מוכר ניירות־ערך אינם ברשותו, על מנת לקנותם יותר בזול בבוא המועד להמציאם לקונה. (א) bear
“נושא” – מוכ"ז (=“מוסר כתב זה”). (א) bearer
“חמשת הגדולים”. כנוי שיגרתי לחמשת הבנקים הגדולים ‏ ביותר באנגליה, והם: מידלנד, ללוידס. ברקליס, וסטמינסטר, נשיונל־פרובינשיאל. (א) the Big Five
א. הצעת חוק מוגשת לפרלמנט; ב. שטר־חליפין, המחאה; ג. חשבון חיוב עבור סחורה שנמכרה, עבודה שנעשתה וכד'. (א) bill
שטר־חליפין. (א) bill of exchange
שטר־מטען ימי; קונוסמנט. (א) bill of lading
מליון מליונים (1 עם 12 אפסים): בארה"ב ובצרפת – אלף מליונים (1 עס 9 אפסים). billion
חלק, לבן. א. מכירת בלנקו בעסקי־מועד של בורסה, כשניירות־הערך אינם עדיין ברשות המוכר; ב. הסבה בלנקו – המסב חותם את שמו בלבד על גב השטר מבלי לציין את שם המוסב אליו; ג. קרדיט בלנקו – אשראי בלתי מכוסה שניתן ללווה על בטוחות עצמו; ד. שטר בלנקו – שטר חלק. חותם השטר לא נקב את שמו של המוטב. (איט) blanco
מיניסטריון המסחר באנגליה. (א) Board of Trade
מחסן ערובה (ראה שם). (א) bonded warehouse
א. דוקומנטים של התחייבות כספית; (ב. אגרות־חוב.) א bonds
הטבה. בעסקי בורסה – עבור הפצת ניירות־ערך. בכלל הענקה עבור שירות. (א,צ) bonification
א. הטבה מיוחדת המוענקת לבעלי מניות, לחברי הנהלה, לפקידים וכו'; ב. הענקה לפועלים עבור תפוקה מוגברת; ג. בביטוח חיים: הענקה של השתתפות ברווחים. ביטוי הבורסה המסמן גיאות, עליה גדולה (א) boom וסוערת בשער ניירות־ערך, או סחורות. (לט) bonus
חשבון מצורף למשלוח סחורה; רשימת לואי במכס. (צ) bordereau
נידוי, חרם המוכרז ע"י הסתדרות של נותני עבודה, או של עובדים, בכוונה לא להעסיק עובדים מסויימים, או לא לקבל עבודה במפעלים מסוימים. מקור המונח בחרם שהוטל על אנגלי נושא שם זה בסוף המאה התשע־עשוה. (א) boycott
סניף של בנק, או של בית עסק. (א) branch
סרסור בורסה, או ביטוח; בכלל מתווך בין הקונה למוכר. (א) broker
סרסרות; שכר תיווך. (א) brokerage
משקל גלמי – הסחורה ביחד עם האריזה. משמש גם במובנים אחרים: הכנסה ברוטו, ריוח ברוטו (הריוח הכולל לפני ניכוי ההוצאות או הפרשות), נפח אניה בטונות ברוטו וכו'. (איט) brutto
בבורסה בלונדון: אדם המספסר לעליה, ליקרות. קונה בעסקי־מועד‏ ניירות־ערך על מנת שימכור אותם בריוח כשיבוא מועד הפרעון עבורם. (א) bull
זהב או כסף במטילים, להבדיל ממטבעות. (איט) bullion
קיצור מן circa = בערך, בקירוב. בשימוש במקח וממכר. (איט) ca.
המחאה טלגרפית. (א) cable transfer
ספנות חופים. מחזור אניות המפליגות בין ‏ החופים השונים של אותה המדינה. (צ) cabotage
חליפין. שטר־חליפין (מכאן השם כמביאלה, בערבית, לשטר־חוב). מונח המקובל בארצות הליבנט לשטרות־חליפין ודביזים בכלל. ‏(איט) cambio
א. יחידת משקל לאבנים טובות = 200 מיליגרם. ב. קנה־מידה לזקק של זהב. זהב טהור – 24 קרט. זהב של 22 קרט פירושו: 2 קרט זהב, 2 קרט סגסוגת. carat
חלק המאה של יחידת מטבע. (דולרים, פרנקים). (א,צ) cent,centime
שכירות של אניה, כולה או חלק ממנה, לשם הובלת מטען. (א) charter party
ר"ת של cost, insurance, freight = מחיר הסחורה, הביטוח ודמי המטען באניה. קנייה סיף משמעותה שהמוכר נושא בהוצאות ובדמי הביטוח עד הגיע הסחורה לנמל הייעוד. (ראה ערך: סיף). (א) cif.
“הקריה”. מרכז הבנקים והחברות הגדולות בלונדון. בהשאלה: מרכז הפיננסים באנגליה. (א) City
זבונה = קהל הלקוחות התמידים של בית עסק. (צ) clientele
באנגליה: לשכת הסדר החשבונות. מקום מרכזי שהבנקים מוסרים את השיקים המשוכים על בנקים אחרים ומסדרים את החשבונות ביניהם. (א) clearing house
מפתח טלגרפי. בשימוש במו“מ המסחרי עם מדינות חוץ וביחוד במו”מ הטלגרפי בין בנקים. קיימים ספרי קוד שונים. code
באנגלית קצור מ־company – חברה. א co.
בטחונות נוספים לקיום חוזה, או לתשלום חוב שניתנו ע"י אדם אחר שאינו החייב העיקרי. משתמשים במונח זה גם לבטחונות שנותן החייב בעצמו, כגון ניירות־ערך שמוסר לקוח לבנק לבטחון אוברדרפט. (א) collateral securities
סוכן מסחרי נוסע. נציג העסק הנוסע לשם עסקים עבור הפירמה שלו. (צ) commis־voyageur
במזומנים; בתשלום במזומן. (צ) comptant
קונוסמנט, שטר־מטען ימי. (צ) connaissement
קונסיגנציה. משלוח סחורות לסוכן, עפי"ר בארץ אחרת, על מנת שימכור אותן לחשבון בעליהם שנשארה להם זכות קניין על הסחורה עד מכירתה. (צ) consignation
" (א) consignment
קיצור מ־consolidated stocks סטוק־מגובש. אגרות מלווה של הממשלה הבריטית שכונסו ומוזגו בהן המלוות הקודמים. נושאות ריבית 3 אחוז עד 3 וחצי אחוז (א) .consols
בבורסה בלונדון: רווחים שמשלמים עבור דחיית מועד חיסולו של עסק, מקח או ממכר של ניירות־ערך. contango
“הפרגוד”. בבורסה של פריז שוק “חיצוני” בלתי־רשמי של ניירות־ערך. (צ) coulisse
תלוש, של אגרות־חוב או מניה, המשמש לגביית הריבית של האגרת או הדיבידנדה של המנייה. (צ) coupon
סרסרות, שכר תיווך של סרסור הבורסה עבור תיווכו בקניות ומכירות ניירות־ערך. (צ) courtage
כיסוי, בעסקי ביטוח. (א) cover
שיק מסוייג (ראה “שיקים”), (א) crossed cheque
“עם”… מונחים ברשימות שערי ניירות־הערך שמשמעותם היא כי התלוש או הדיבידנדה, או הריבית על הנייר המכור שנצטברו עד יום המכירה שייכים לקונה. (לט) cum coupon
" (לט) cum dividend
" (לט) cum interest
א. מחזור הכספים; ב. המטבע; ג. בשטרות: תקופת הזמן הנשארת עד זמן פרעונו של השטר. (א) currency
מכס המוטל על סחורות המובאות מחו"ל. (א) customs duty
נזקים הנובעים מתוך הפרת חוזה או מתוך פגיעה בזכויות; פיצויים עבור הנזקים. (א) Damages
בעסקי בנקים, ובפרט בעסקי הלואות היפותיקאיות, ניכוי אחוז ידוע מסכום ההלואה בתור עמלה מיוחדת של הבנק. (לט) damno
אגרות־חוב. (א) debentures
מהיום; מיום הוצאת השטר. (לט) de dato
גרעון. בשימוש לגבי עודף ההוצאות על ההכנסות בתקציב מדינה, עיריה וכד'. במאזן המסחר של המדינה: עודף היבוא על היצוא. (לט) deficit
עפי"ר בעסקי קומיסיון: ערבות ‏ או אחריות שמקבל עליו העמיל למילוי ההתחייבויות של הקונה כלפי המוכר. (איט) delcredere
תעודת מסירה (של סחורה) (א) delivery order (D/o)
דמי השהיה של אניה; תשלום מיוחד עבור איחור בפריקת אניה בנמל. (א) demurrage
א. פקדון. ב. ערבון לבטחון מילוי התחייבות. (א) deposit
ג. בצרפתית: מחסן של סחורות. (צ) dépôt
פחת; הפחתת ערך. (א) depreciation
“תבוסה”. נפילת בהלה של ניירות־ערך ‏בבורסה. (צ) déroute
א. נכיון בקניית תביעה שזמנה חל יותר מאוחר, ביחוד נכיון שטרות. ב. הנחה מהמחיר, ג. הפרשׁ למטה מהמחיר הנקוב. (א) discount
מיאון לשלם שטר, או לקבל שטר לפרעון. (א) dishonour
החזרת המכס שנגבה על סחורות חצי־מוגמרות או על חמרי גלם שמוציאים אותם שוב לחו"ל כמו שהם או בתור מוצר תעשייתי מעובד. (א) drawback
חובות ותביעות מסופקים. (א) dubiosa
“תשליך”. ייצוא סחורות ‏לחו"ל במחירים זולים ביותר. (א) dumping
טופס שני של דוקומנט, של שטר, פוליסה, קונוסמנט, או של כל כתב שהוא. (א) duplicate
דמי קדימה, ניתנים כשיעור תשלום לאישור החוזה. (א) earnest
“דוגמאות בלי ערך”. דוגמאות של סחורות הנשלחות לחו"ל. (צ) èchantillons sans valeur
ר"ת exemplis gratia = למשל, לדוגמה. (לט) e. g.
אריזה. (צ) emballage
מסחר קמעוני; מכירה ישר לצרכן. (צ) en détail
ביטוח מעורב (ראה “בטוח־חיים”). (א) endowment
מסחר בסיטונות. (צ) en gros
ר“ת = Errors and omissions excepted . " חוץ טעות והשמטה”. בנקים נוהנים להוסיף ראשי־תיבות אלו בהעתקי־חשבונות שהם שולחים ללקוחותיהם. (א) E. & O. E
“חוץ מ…”. מונחים המסמנים כי תלוש הרבית או הדיבידנדה של ניירות־ערך, שפרעונם חל לפני יום מכירתם, שמורים למוכר. ex coupon
" ex dividend
א. בורסה של ניירות־ערך או של סחורות; ב. Foreign exch. שטרות במטבע־חוץ (דביזים). (א) exchange
שטרי־אוצר אנגליים לזמן קצר. (א) exchequer bills
אגרות־חוב של האוצר הבריטי. (א) exchequer bonds
אקציזה, מס הבלו המוטל על סחורות מסויימות הנוצרות או המעובדות בתוך המדינה (כגון טבק, משקאות ועוד). (א) excise duty
סמיכות,‏ הכרה בקונסול כבא־כוח מוסמך לטפל בענינים הכלכליים והאישיים ‏של נתיני מדינתו. (לט) exequatur
חשבון עם פרטי המכר המוגש ע"י המוכר לקונה. באנגלית – invoice. (צ) Facture
“שיעבוד רובץ”, ניתן לנושה על נכסים של חברה. השיעבוד אינו מונע את החברה מלהשתמש בנכסים אלה בניהול הרגיל של עסקיה. (א) floating charge
ר"ת free on board = חפשי על סיפון האניה. (ראה פו"ב). (א) fob
“כוח עליון” – שאין בידי אדם למנעו. (צ) force majeure
בביטוח ימי: אחוז מסויים למאה מערך המטען שחברת הביטוח אינה אחראית לנזקו. (צ) franchise
“חפשי”. תנאי בחוזה מכר המפטר את הקונה מהוצאות מסויימות (כגון, פרנקו עד המחסן). (איט) franco
גרנטיה. ‏א: אחריות המוכר לסגולות הממכר ולטיבה ואיכותה‏ של הסחורה שנמכרה; ב. ערבות, ניתנת ע"י הערב לבעל החוב עבור החייב העיקרי. (צ) garantie
באנגליה – ניירות ערך מן המובחר, ממדרגה ראשונה, המקובלים כהשקעה הבטוחה ביותר (אגרות המלווה של הממשלה הבריטית). (א) gilt edged securities
“סבוּב”. – הסבה על שטר־חליפין, שטר חוב. ובשיגרת לשון: ערבות על שטר. (איט) giro
מערופיה (ראה שם). (א) goodwill
חינם. בלי תשלום. (לט) gratis
“גב ירוק”. כינוי עממי לשטרי הדולרים של ארה"ב. (א) greenback
עליה. בשפת הבורסה – עליה כללית של שערי ניירות־הערך, או של נייר מסויים. (צ) hausse
אדם המספסר על עליית השערים בבורסה. (ההפך: baissier). (צ) haussier
מחזיק (של שטר). (א) holder
“חברת אם”, בעלת המניות של חברה אחרת(“חברת בת”). (א) holding company
כל נזק שנגרם לאניה או למטענה. (צ) havarie
משכון סחורות לבטחון חוב, כשהנכס נשאר בידי הלווה. (א) ypothecation
משכנתא (על נכסי דלא ניידי). (צ) hypothèque
“אותו דבר עצמו”. הנ"ל. (לט) idem
קיצור מ־ Incorporated. בחברות אמריקאיות משמעותה שווה למלה Limited בחברות מניות אנגליות. (א) Inc.
גביה, של שטרות, תביעות וכו'. (איט) incasso
פצויים, התחייבות ע"י אדם לפצות אדם שני עבור טרחתו, הוצאותיו או נזקים שנגרמו לו. (א) indemnity
קיצור מן instant – החודש הנוכחי. (א) inst.
רשימת הרכוש של העסק. (לט) inventar
דיבידנדת־ביניים. (לט) ‏ interim dividend
ערך פנימי, האמיתי, של מתכת יקרה בתוך המטבע. (א) intrinsic
חשבון, פקטורה מצורפת למשלוח סחורה. (א) invoice
“הלבשה”, השקעה של הון בעסק, בבניינים, בבתי־חרושת, בקרקעות, בסחורות, בניירות־ערך, בהלוואות וכד'. (א) investment
ר“ת I owe you = “אני חייב לך”. מקובל באנגליה. החייב כותב ר”ת אלו על כרטיס, מוסיף את הסכום וחותם. אין לו דין שטר. (א) IOU
ליברה,= פונט (משקל אנגלי = 0.454 ק"ג). (א) lb.
מטבע חוקי (א) legal tender
פסיב, חובות העסק. (א) liabilities
שיעבוד. (א) lien
מוגבל. “בערבון מוגבל”. חברת מניות באנגליה מחוייבת להוסיף מלה זו לשם הפירמה שלה. (א) (.Ltd)Limited
חיסול. א. חיסול העסקים השוטפים של חברה אחרי פירוקה; ב. בעסק הבנק – חיסול עסקי־מועד (טרמין) של בורסה. (א) liquidation
רחוב בסיטי של לונדון, מקום מושב הבנקים הגדולים. בשיגרת לשון: שוק הכספים של לונדון. (א) Lombard Street
בהולנדית: חברת מסחר. Maatschappy
פחת בסחורה שנמכרה. manco
המחאה. הרשאה. (צ) mandat
מניפסט, דוקומנט חתום ע"י קברניט האניה, שבו ניתן תיאור הסחורות המוטענות באניה. מוגד לפקיד המכס בנמל הפריקה. manifest
שוק סחורות, ניירות־ערך. (צ) marché
גלאי (ראה שם). (צ) marge
" (א) margin
“אמצע”. בעסקי בנק ובורסה – אמצע החודש, ‏יום ה־15 בחודש. (איט) medio
“יוצר ב…”. לפי החוק האנגלי של סימני סחורות כל מוצרי חוץ המובאים לאנגליה טעונים ציון ארץ מוצאם ע"י המלים האלו (בצרוף שם הארץ) (א) made in…
ממורנדום, תזכיר. החוזה היסודי של חברת מניות. memorandum
ז’ורנאל, ‏ יומן לרשימה כרונולוגית של כל פעולות העסק שנעשו שלא במזומנים. memorial
היפותיקה, משכנתא. (א) mortgage
משקל נטו, נקי, של סחורה בלי האריזה. הכנסה נטו (אחרי ניכוי ההוצאות). (איט) netto
אובּליגציה, אגרת חוב. (צ) obligation
התחייבות. רשם המסב על שטר, או על שיק, מעל לחתימתו את המלים “בלי אובליגו” ר"ל שהוציא את עצמו מאחריות עבור השטר. (איט) obligo
הצעה (של סחורה למכירה). (צ) offerte
אופציה, ברירה. (א) option
משיכת־יתר, משיכה על בנק מעל ליתרה הזכאית שבחשבון הלקוח. (א) overdraft
שוויון, השווי הנקוב (הנומינלי) של ניירות ערך. (איט) pari
שותפות. (א) partnership
(באנגלית –liabilities), פסיב. באונבנטר – חובות העסק. במאזן – החובות יחד עם ההון העצמאי של העסק. עסקים פסיביים של בנקים: קבלת פקדונות. מאזן פסיבי של סחר־חוץ: יבוא סחורות מחו"ל עולה על ייצוא סחורות הארץ לחוצה לה. passiv
משכון של נכס הנמסר ע"י הממשכן (הלווה) למלווה לבטחון החוב. (א) pledge
הסכם בין חברות אחדות שלפיהו הכנסותיהן מעסק מסוים מצטרפות לקרן אחת והרווחים מתחלקים ביניהן לפי תנאים מוסכמים. הסדר זה שכיח במיוחד בעסקי ספנות בין־לאומית ובעסקי ביטוח. (א) pool
תיק שטרות. בשיגרת לשון: סכום הכולל של שטרות בדיסקונטה שבידי בנק, או של ביטוחים בחברת ביטוח. (צ) portefeuille
מוכ"ז (= מוסר כתב זה). מחזיק השטר. (צ) porteur
לפי הרשאה. P. p. (per procuration)
מניית בכורה. סוג של מניות הנהנות מיתרונות מסויימים לגבי מניות רגילות. (א) preferred shares
מניות בכורה (בארה"ב). (א) preferred stocks
פרמיה. א. תשלום ע"ח פוליסה של ביטוח; ב. העורף מעל השווי הנקוב (הנומינלי של ניירות־ערך; ג. תשלום נוסף לפועלים עבור פריון עבודה מוגבר (א) premium
דין קדימה, בכורה. (א) priority
ארכה, דחית זמן פרעונו של שטר. (צ) prolongation
“מיסד”, “מפתח”. אדם המקבל על עצמו ליסד חברה ולהפעיל אותה והעושה את הפעולות הנחוצות לשם זה. (א) promoter
כוח והרשאה שניתן ע"י בעל העסק לאדם להנהלת העסק. (לט) procura
תשלום במזומנים, תיכף או במשך שנים או שלשה ימים ממסירת הסחורה. (א) prompt cash
לפי היחס, בפרופורציה. (לט) pro rata
פרוספקט שמפרסמת חברת מניות הפונה לקהל בהצעה לרכוש את מניותיה. (לט) prospectus
הפרשה מהריוח הנקי במאזן חברה, לכיסוי ‏ הפחת בערך הרכוש, או לכיסוי חובות מסופקים, או עבור תשלום מסים וכד'. בצרפתית: קומיסיה, דמי עמילות. (א) provision
(בצרפתית rabais) הנחה בקנית סחורות. rabatt
שער החליפין, של דויזים ומעות חוץ. (א) rate of exchange
הגשמה, מימוש, הפיכה למעות, חיסול עסק בורסה, או הלוואה, או השקעה בנכסים, ע"י סילוק החשבון, מכירת הנכסים ‏או ניירות־הערך, גבית ההון המושקע. (א) realisation
קבלה, אישור קבלת סכום. (א) receipt
נאמן של פשיטת רגל. (א) receiver
תביעה, ערעור. reclamation
נכיון משנה. דיסקונטה, נכיון ע"י בנק אחד לבנק שני של שטרות שנעשתה עליהם דיסקונטה. (א) rediscount
מדת הנפח (התכולה) של אניות. הטונה – 2,8315 מטר מעוקב (ראה "טונז' "). (א) register ton
ביטוח־משנה. העברת חלק הסיכון של ביטוח ע"י החברה המבטחת למבטח אחר, לשם חלוקת הסיכון. (א) reinsurance
(באנגלית – yield), ההכנסה האמיתית (הריאלית). של ניר־ערך. (צ) rendite
קרן שמורה, מופרשת מהרווחים של העסק לתכליות מסויימות. (לט) reserve
דו“ח שנתי של חברה בע”מ. (א) return, annual
“רוכב”. – הוספה מיוחדת לדוקומנט; תיקון. (א) rider
הסתערות בהלה של מפקידים על בנק להוציא את פקדונותיהם. (א) run
מס או דמי זכיון, סכום הנשלם לבעלי הקרקע, או למדינה, ‏ עבור זכות של ניצול מכרות, תשלום עבור שימוש בפטנט או בזכות קופירייט. (א) royalty
הצלה של רכוש מאבידה בים או בדליקה; הרכוש שניצול; תשלום עבור פעולת ההצלה. (א) salvage
כספת, תיבת פלדה בבנק המושכרת ללקחות לשמירת חפצי־ערך. (א) safe
= “בלי הוצאות” בשטר־חליפין – הוראה לבלי לעשות הוצאות פרוטסט במקרה של אי־תשלום או אי־קבלה לפרעון. (צ) “sans frais”
= “בלי חזרה אלי”. מסב על שטר או שיק שהוסיף להסבה שלו את המלים האלו הפקיע את אחריותו כלפי המסבים הבאים אחריו וכלפי המחזיק בשטר, במקרה אי־פרעון. (צ) “sans recours”
הנחה מהמחיר עבור תשלום במזומנים או לפני מועד הפרעון. (איט) sconto
טופס שני של שטר־חליפין, של המחאה. ‏ (איט) secunda
בטחונות. ‏ ניירות־ערך. (א) securities
מניה. חלק. (א) share
מסמכים של משלוח סחורות באניה: סידרה שלמה של שטרי־מטען (קונוסמנטים), חשבון, פוליסה של ביטוח ימי וכו'. (א) shipping documents
ר“ת “Sauf erreur et omission” (צ) “Salvo errore et omissione” (לט) = “חוץ טעות והשמטה”. מקובל להוסיף ר”ת אלו בהעתקי החשבונות שהבנקים שולחים ללקוחותיהם. (צ) S. E. & O.
סטביליזציה. קביעת מטבע יציב, ייצוב. stabilisaton
א. מלאי סחורות; ב. בניירות־ערך: סכום הכולל של מלווה, או של ההון היסודי של חברה; ג. חלקים, מניות של ההון הזה. (א) stock
בארה"ב: חברת מניות. (א) stock corporation
הבורסה של ניירות־ערך (לונדון, ניו־יורק). (א) stock exchange
“חברה אלמונית”. בצרפת – חברת מניות. (צ) société anonyme
בביטוח חיים: ערך פדיון של פוליסה. (א) surrender value
“אחוז”. הענקה לחברי מועצת הנהלה, או למנהלים, של חברת מניות מעודף הריוח הנקי של העסק. (צ) tantiène
משקל אריזת הסחורה (תיבות, חביות, שקים וכד'). (איט) tara
שטר חליפין. שטר־חוב. (צ) traite
סחר מעבר. סחורות מעבר (במעבר דרך המדינה למדינה אחרת). transit
אניה נודדת, שאינה קשורה בקו־הפלגה קבוע. (א) tramp
שטרי־אוצר לזמן קצר. (א) treasury bills
הצטרפות עסקי תעשיה אחדים לעסק גדול אחד המשתלט על השוק ותופש עמדה של מונופולין. (א) trust
חברות אמונים העוסקות בניהול עסקים עבור לקוחותיהם. (א) trust companies
מחזור העסק. (א) turnover
רחוב בניו־יורק, מקום מושב הבנקים הגדולים. שם מושאל לעצמת הפיננסים של ארה"ב. (א) ‏Wall Street
תעודת פקדון, איחסון של סחורות במחסן ערובה. (א) warrant warehouse
היום האחרון של החודש. (איט) ultimo
תת־ביטוח. ביטוח רכוש (אש, ימי) למטה מערכו המלא. (א) underinsurance
אדם המבטח ביטוח ימי או סיכונים אחרים. (א) underwriter
נוהג מסחרי. (צ,א) usance

 

א    🔗


אֲגוּדוֹת שִׁתּוּפִיּוֹת (קואופירטיבים) (ראה “קואופרציה”).    🔗

התנועה הקואופירטיבית בישראל מקיפה את כל החיים הכלכליים. מצויים קואופירטיבים בכל ענפי המשק, בחקלאות, בתעשיה, בבנין, בתחבורה, בייצור ובשיווק; אגודות צרכניות וקואופירטיבים של אשראי. דיני הקואופירטיבים נוהגים לפי פקודת האגודות השתופיות משנת 1933. לפי הגדרת החוק “אגודה ששמה לה למטרה קידום החסכון, עזרה עצמית וסיוע הדדי בין אנשים שיש להם צרכים איקונומיים משותפים”, יכולה להרשם כאגודה שתופית. חברים יכולים להיות: כל אדם מבן 18 ומעלה, או אגודות רשומות אחדות או גופים יורידיים אחדים.

אגודה המורכבת מאנשים פרטיים צריך שיהיו בה לפחות 7 חברים. אגודות שנוסדו למטרת נתינת הלוואות לחבריהן – החברים צריכים לגור באותה העיר או בשכנותה הקרובה ביותר, או באותו כפר או קבוצת כפרים. ובדרך כלל צריך שיהיו בני אותו המעמד או התעסוקה.

אין חבר יכול להחזיק ביותר מחמישית ההון, ואין לו יותר מקול הצבעה אחד באספות הכלליות.

מניות חבר בהון האגודה אינן ניתנות להעברה, אלא האגודה יכולה לפדות אותן בהתאם לתקנותיה.

אגודה רשומה היא גוף יורידי שיש לו הזכות להחזיק בנכסים דניידי ודלא ניידי, להתקשר בחוזים, לעסוק במקח וממכר, ולהופיע כתובעים ונתבעים בבתי המשפט.

ישוב סכסוכים ע"י בוררות (ראה “בוררות”).


אִגְרוֹת חוֹב (Obligations, Debentures בארה"ב: Bonds)    🔗

מדינות, עיריות, בנקים היפותיקאיים חברות תעשיה – לוֹוים מהצבור כספים ע“י ת אגרות־חוב. באגרת־החוב מתחייבת החברה או המוסד לשלם את סכום המלווה עם הרבית בתנאים מסויימים ומפורשים. אגרות־החוב מוצאות לרוב למוכ”ז, ובמקרה זה הן עוברות לסוחר ע“י מסירה מיד ליד. יש שהאגרות רשומות בספרי החברה על שם בעליהן: אפשר להעבירן רק על ידי כתב־העברה. הרבית של אגרות החוב למוכ”ז משתלמת ע“י החברה, או באמצעות בנק, עפ”י תלושים (קופונים) המצורפים לאגרת. באגרות הרשומות על שם בעליהן הרבית משתלמת ישר ע"י החברה.

כרגיל אגרת־החוב נותנת למחזיקה בתור בטחון להלוואה זכות שיעבוד או משכנתא על חלק מסויים של רכוש החברה הלווה, או על רכושה כולה. כשאין שיעבוד כזה מפורש באגרת הרי היא התחייבות רגילה עבור כספים שקבלה החברה בהלוואה ואין לבעליה זכות עדיפות לגבי בעלי־חוב אחרים של החברה.

בסידרה של אגרות־חוב (סריה) כלולות כל האגרות שזכותן בנוגע לתנאי התשלום והבטחון.


אַוַאל (Aval)    🔗

ערבות שניתנה על שטר. הערב מתחייב, ע"י חתימתו על השטר, התחייבות עצמית שוה לזו של החייב העיקרי של השטר. נוהגים להוסיף לחתימת הערב את המלים (בכתב ידו) Bon Pour Aval או “הריני ערב”, או ביטוי שוה לזה בשפה אחרת. ערבות “אואל” טובה וקיימת גם לאחרי חלות פרעון השטר, אף אם לא נעשה פרוטסט מסיבת אי־פרעון. (ראה “ערבות”, “שטר חוב”).


אוֹבֶרְדְּרַפְט    🔗

באנגלית overdraft = “משיכת־יתר”. אשראי בחשבון עובר־ושב, רשות שניתנה ע"י בנק ללקוח למשוך על חשבונו עד סכום קצוב מעל היתרה הזכאית שיש לו בחשבון. יכול הבנקאי לבטל תמיד את רשות האוברדרפט, בהודיעו זה ללקוח, אבל הוא חייב לכבד את משיכות הלקוח שנמשכו בגבול האוברדרפט לפני הביטול.


אִינְדֶּכְּס (Index)    🔗

מדד הערכים – ושנויי המחירים – של סחורה או קבוצת מצרכים, או של תופעות שונות של החיים האיקונומיים בזמנים שונים. במדידת האינדכס מניחים מספר יסודי, למשל 100, שהמספרים הבאים אחריו מתיחסים אליו.

להערכת עלית יוקר החיים במדינת ישראל מקובל המספר היסודי 100 מעת פרוץ מלחמת־העולם השניה.

אמורטיזציה – ר' בעמוד הבא.


אֲמַלְגָּמָצִיָּה (Amalgamation)    🔗

מיזוג, צירוף. אמלגמציה של בנקים היא תופעה אופיינית בהתפתחות הבנקים באנגליה במחצית המאה הנוכחית. התהליך הזה הביא לגידול אירגוני בנקים אדירים, כגון “חמשת הגדולים” – The Big Five –והם הבנקים: מידלנד, ללוידס, ברקליס, וסטמינסטר ונשיונל פרובינשיאל, שקלטו לתוכם מספר גדול של בנקים בלונדון ובערי־השדה.

בכל אחד מהבנקים האלה מרוכזים פקדונות של קרוב לאלף מליון לי"ש או יותר, ולכל אחד מהם כאלף סניפים ומעלה ברחבי המדינה.


אָמוֹרְטִיזָצִיָּה    🔗

סילוק מלווה בתשלומי שיעורים שנתיים שווים, כוללים קרן ורבית.

הלוואה של 100 לירות

שנים 2% %½2 3% %½3 4% %½4 5% %½5 6% %½6 7% %½7 8%

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

26.262

21.216

17.853

15.451

13.651

12.252

11.133

10.218

9.456

8.812

8.260

7.783

7.365

6.997

6.670

6.378

6.116

5.878

5.653

5.467

5.287

5.122

4.970

4.829

4.699

4.578

4.465

26.582

21.525

18.155

15.750

13.647

12.546

11.426

10.511

9.749

9.105

8.554

8.077

7.660

7.293

6.967

6.676

6.415

6.179

5.965

5.770

5.591

5.428

5.277

5.138

5.009

4.889

4.778

26.903

21.835

18.460

16.051

14.246

12.843

11.723

10.808

10.046

9.403

8.853

8.377

7.961

7.595

7.271

6.981

6.722

6.487

6.275

6.081

5.905

5.743

5.594

5.456

5.329

5.211

5.102

27.225

22.148

18.767

16.354

14.548

13.145

12.024

11.109

10.348

9.706

9.157

8.683

8.268

7.904

7.582

7.294

7.036

6.804

6.593

6.402

6.227

6.067

5.921

5.785

5.660

5.545

5.437

27.549

22.463

19.076

16.661

14.853

13.449

12.329

11.415

10.655

10.014

9.467

8.994

8.582

8.220

7.899

7.614

7.358

7.128

6.920

6.731

6.559

6.401

6.257

6.124

6.001

5.888

5.783

27.874

22.779

19.388

16.970

15.161

13.757

12.638

11.725

10.967

10.328

9.782

9.311

8.902

8.542

8.224

7.941

7.688

7.460

7.255

7.068

6.899

6.744

6.602

6.472

6.352

6.241

6.139

28.201

23.097

19.702

17.282

15.472

14.069

12.930

11.039

11.283

10.646

10.102

9.634

9.227

8.870

8.555

8.275

8.024

7.800

7.597

7.414

7.217

7.095

6.956

6.829

6.712

6.605

6.505

28.529

23.418

20.018

17.596

15.786

14.384

13.267

12.357

11.603

10.968

10.428

9.963

9.558

9.204

8.892

8.615

8.368

8.146

7.947

7.767

7.604

7.455

7.319

7.195

7.081

6.977

6.881

28.859

23.740

20.336

17.913

16.104

14.702

13.587

12.679

11.928

11.296

10.758

10.296

9.895

9.544

9.236

8.962

8.718

8.500

8.305

8.128

7.968

7.823

7.690

7.570

7.459

7.358

7.265

29.190

24.063

20.657

18.233

16.424

15.024

13.910

13.005

12.257

11.628

11.094

10.635

10.238

9.891

9.585

9.316

9.076

8.861

8.669

8.496

8.340

8.198

8.069

7.952

7.845

7.747

7.658

29.523

24.389

20.980

18.555

16.747

15.349

14.238

13.336

12.590

11.965

11.434

10.979

10.586

10.243

9.941

9.675

9.439

9.229

9.041

8.871

8.719

8.581

8.456

8.343

8.239

8.145

8.059

29.857

24.716

21.304

18.880

17.073

15.677

14.569

13.670

12.928

12.306

11.780

11.329

10.939

10.600

10.303

10.041

9.809

9.603

9.419

9.254

9.105

8.971

8.850

8.740

8.640

8.550

8.467

30.192

25.046

21.632

19.207

17.401

16.008

14.903

14.008

13.269

12.652

12.130

11.683

11.298

10.963

10.670

10.413

10.185

9.983

9.803

9.642

9.498

9.368

9.251

9.145

9.049

8.962

8.883

הערה: התשלומים מתחילים מסוף השנה הראשונה והולכים ונעשים בסוף כל שנה.


אֳנִיוֹת מִסְחָר    🔗

אעפ"י שאניות הן נכסים ניידים נוהגים בהן כבנכסים בלתי־ניידים בקשר לזכויות ותביעות של צד שלישי. משכנתא על אניה, כשנרשמה לפי סדר חוקי, יש לה זכות פריביליגיה של בעל החוב. אין למכרה בלי סילוק ההלוואה; אם נעשתה המכירה הרי היא בטלה כל זמן שלא נפדתה המשכנתא, ויש רשות לנושה לעקל את האניה.

זכויות היתרון של בעל המשכנתא קודמות לכל תביעות אחרות, אולם קיימת עוד שורה של בעלי חוב שיוכלו לעכב מכירת אניה כל זמן שלא באו על סיפוקם, כגון שכר נווטות, שמירה, משכורת הצוות, שכר איחסון מכשירי האניה, הלוואות שניתנו לקברניט לצרכי האניה בהפלגתה האחרונה, חובות |לספקים, חוב בעד פרֶמיה של ביטוח עבור ההפלגה האחרונה, ופיצויי נזקים למטעיני הסחורות שבעל האניה חייב בהם.


אַקְרֶדִיטִיב מִסְחָרִי    🔗

בסחר־חוץ מכתבי אשראי של בנקים העשויים להקל קניית סחורות מחו“ל, או יצוא סחורות לחו”ל.

אשראי “מאושר” – התחייבות שמקבל עליו הבנק, המוציא את האקרדיטיב, לכבד המחאות שימָשכו עליו על יסוד האשראי, עד כמה שהן מתאימות לתנאי האשראי. “מאושר” – confirmed, בארה“ב irrevocable = בלתי חוזר, ר”ל שאין הבנק יכול לבטל את האשראי לפני גמר מועדו. שולח הסחורה יכול איפוא להיות בטוח ששטרותיו שימשכו תמורת הסחורות המוזמנות ישולמו כסידרם.

הביטוי “אשראי דוקומנטרי” משמש באקרדיטיב לציין כי השטרות המשוכים על סמך האקרדיטיב צריכים להיות מלוּוים ‏ כל הדוקומנטים הקשורים במשלוח הסחורה, כגון שטרי המטען, פוליסה של ביטוח ימי, חשבון ויתר המסמכים הנקובים במכתב האשראי. הדוקומנטים מקנים את הבעלות על הסחורה הנשלחת לבנק שהוציא את האקרדיטיב.


אִרְגּוּן מִסְחָר בֵּין־לְאוּמִי (International Trade Organization) (בר"ת ITO)    🔗

בועידה בין־לאומית לעניני מסחר ותעסוקה בהבאנה (קובה) נחתמה ע"י באי־כח 53 מדינות אמנת האירגון (מרס 1948). מטרת האירגון היא לקדם את המסחר הבין־לאומי, לעודד את הפיתוח הכלכלי של טריטוריות מפגרות ולשפר את רמת החיים בעולם כולו. להשגת מטרות אלו שואפת האמנה ליצור חוקת־נוהג של הגינות במסחר בין האומות ולעודד את המדינות שיפחיתו את מעצורי המסחר וינקטו בשיטת מסחר רבת־צדדים ללא הפליה. האמנה מקיפה את כל היחסים האיקונומיים בין המדינות: מכס ותעריפים, מכסות, סובסידיות לאקספורט, עניני חליפין, קרטלים, השקעות חוץ, תעסוקה ופיתוח איקונומי, נוהג לסידור סכסוכי מסחר.

מושב האירגון הוא ליד מזכירות האומות המאוחדות בניו־יורק.


אִרְגּוּן עֲבוֹדָה בֵּין־לְאוּמִי (International Labour Organization) (בר"ת ILO)    🔗

נוצר באפריל 1919 כמוסד אבטונומי משותף עם חבר הלאומים. אחרי מלחמת־העולם השניה הוכנסו שנויים בקונסטיטוציה של האירגון. הדקלרציה שנתקבלה בועידת העבודה הבין־לאומית בפילדלפיה (1944) קובעת בין יתר הדברים כי מטרת האירגון היא לקדם בין האומות תכניות אלו: תעסוקה מלאה והרמת סטנדרד החיים; קיום תנאי עבודה הוגנים ואנושיים לעובדים; שיפור מצבם הכלכלי והסוציאלי; הגנה מפני מחסור והתנוונות; שיתוף פעולה בין מעבידים ועובדים להשבחת היעילות הפרודוקטיבית וקביעת זכות מיקוח קוליקטיבי של הפועלים. פעולות האירגון מקיפות שדה נרחב נושאים, כגון שכר עבודה, שעות העבודה, תנאי העבודה של פועלים חקלאיים ועובדי הים, של נשים ונוער, פיצויי פועלים במקרי תאונות, ביטוח סוציאלי, חופשה לעובדים עם תשלום שכר, פיקוח על מקומות העבודה, ועוד.

ששים מדינות הן חברות באירגון‏ ILO. אספות כלליות פעם בשנה, בהן משתתפות דלגציות מכל מדינה־חברה. בכל דלגציה שני נציגי הממשלה, נציג אחד מטעם העובדים ואחד ב"כ המעבידים של אותה מדינה. מועצת ההנהלה מורכבת מ־32 חברים, 16 מהם נציגי ממשלות, 8 נציגי אירגונים של פועלים, 8 באי־כח של נותני עבודה. הסכמים (קונבנציות) המתקבלים בועידות חייבות המדינות־החברות להציע אותם לרשויות המוסמכות של מדינותיהן לאישור (רטיפיקציה), ואם אושרו חייבת אותה המדינה לחוקק חוקים בהתאם להסכמים.

משרד העבודה הבין־לאומי מנהל את עבודת האירגון ומבצע את החלטות האספה הכללית והמועצה. מושבו בג’ניבה.


אֲרִיסוּת (Metayage)    🔗

מין שותפות שבה הקרקע משל האחד, בעל הקרקע, ועיבוד האדמה על השני, והיבול נחלק ביניהם. בשעת הקשר נקבע חלקו של האריס ביבול וצריך שחלק זה יהיה קצוב.

שיטת האריסות נפוצה בארצות ערב, אשר בהן שטחי אדמה גדולים מרוכזים בידי בעלי האחוזות.


אַרְנוֹנָה    🔗

מס ביטוח־חובה נגד נזקי מלחמה, או פעולות איבה אחרות, כלולים גם נזקי מלחמת השיחרור.

השנה המתחילה ביום 1.4.51 היא שנת השומה הראשונה לארנונה.

נכסי דלא ניידי: הנכסים החייבים בארנונה הם בנינים ומעטים המשמשים או העשויים לשמש לעסק (במובן של הפקת הכנסה). חובת הארנונה מוטלת על בעל הנכס, לרבות אדם שחכר נכס לתקופה שלמעלה מ־15 שנה. במקרה חכירה שלמעלה מ־3 שנים ופחות מ־15 שנה – מחלקים את חשבון המס בין הבעלים ובין החוכר בפרופורציה מסויימת. לשם הטלת הארנונה נערך שווי הבנין על יסוד “השווי השנתי הנקי” לפי ההערכה האחרונה שנעשתה לצורך מס הרכוש (וירקו). השווי השנתי הנקי מוכפל ב־10 עד 14 לפי תאריך גמר הבנין ומתקבל השוויון לצרכי הארנונה.

שיעור הארנונה שונה לפי המטרה שהנכס משמש לה:

בנינים: 0.4% מהשווי בבנינים המשמשים לצרכי מגורים;

0.75% " " למשרדים וחנויות;

0.5% " " לתעשיה ומלאכה;

0.75% " " חקלאיים.

מטעים: 0.5% משווי הנכס הנחשב כדלקמן: עצי הדר או בננות –75 לירות לכל דונם, זיתים, גפנים, עצי פרי ושאר מטעים – 40 לירות לכל דונם.

ציוד: חייבים בארנונה: מתקנים, מכונות, כלים, מכשירים, רהיטים, כלי רכב המשמשים לעסק;

ההערכה – לפי מחיר הקרן, בניכוי פחת הבלאי. המס – 1% משווי הציוד, אחרי ניכוי הבלאי.

סחורות: “מלאי הסחורות” לצרכי הארנונה: סחורות מוגמרות ובלתי מוגמרות, חמרי־גלם, בעלי־חיים,

מטלטלים וחמרים תעשיתיים וחקלאיים ואחרים המשמשים לעסק. שווי הסחורות – מחיר הקרן או מחיר השוק – לפי הסכום הקטן ביותר. שיעור הארנונה: 1% לכל מיני מלאי, ‏ 0.5% למלאי חקלאי. בעל נכסים יהיה פטור מתשלום הארנונה כשכל נכסיו החייבים במס לא עלו על אלף לירות.

אם מנהל משרד הארנונה מוצא שהשווי המוצהר ע“י הבעלים אינו נכון הוא יכול לקבוע את שווים של הנכסים לפי מיטב שיפוטו ולשום את הארנונה בהתאם לכך. במקרה סכסוך רשאי בעל המלאי לדרוש שומה ע”י ממונה מטעם שר המשפטים.

שר האוצר רשאי לפטור בעל נכסים מתשלום הארנונה: א) בעד נכסים המשמשים מפעל שאושר כמפעל לתועלת הצבור; ב) בעד נכסים שהושמדו או ניזוקו בשנת השומה; ג) בעד בנינים הפטורים ממסי הרכוש.

בנינים חדשים, אעפ"י ששוחררו מתשלום הוירקו, חייבים בארנונה.


 

ב    🔗


בּוּרְסָה    🔗

באנגלית Stock Exchange, בצרפתית Bourse. מקום |היוועדות לאנשים העוסקים במסחר ניירות־ערך או סחורות. הבורסה ממלאה תפקיד חשוב במחזור הקפיטל המודרני ומשמשת בדרך כלל מכשיר להזרמת ההון לענפי המשק הלאומי.

שער הבורסה של ניירות־ערך, או של סחורות, נקבע לפי ההיצע והביקוש, לפי המכירות והקניות שבוצעו בבורסה ביום מסויים. שער הבורסה הוא שער השוק המקובל לאותו יום במסחר, בעריכת מאזנים, וכדומה.


בּוֹרְרוּת    🔗

בוררות (Arbitration) נוהגת מדורות ליישוב סכסוכי־ממונות שלא בפני בית־דין. “זבל”א" (ר"ת: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד) היה נוהג רגיל בסכסוכי מסחר בין יהודים. ויש שהיו מוסרים את דבר הסכסוך לשיפוט והכרעה לאדם מומחה, נאמן ובר־סמכא. בתקופות האחרונות, עם התפתחות המשק והמסחר, נפוצה ביותר הפניה לדין בוררים במקום בתי משפט, בגלל היתרונות של בוררות לגבי הפרוצדורה בבתי המשפט: קיצור בזמן, פשטות, בקיאות מקצועית, קימוץ בהוצאות. לפי החוק ניתנה לבורר רשות של נוהל המשפט לפי שקול דעתו, ובסטיה מהפרוצדורה הנהוגה בבתי משפט; ע“י זה נמנעות כל הפורמליות, סחיבת המשפט ע”י בעלי הדין וכו'.

שטר־בירורין הוא הסכם בכתב למסור לדין בוררים את הסכסוך הקיים, או סכסוכים העלולים לבוא בעתיד: שטר־הבירורין (submission) שחתמו עליו הצדדים הוא היסוד של הבוררות. בעלי־הדין יכולים למסור את הבירור לבורר יחיד, או ממנים שני בוררים, בורר מכל צד, או שני בוררים ובורר שלישי מכריע. את הבורר המכריע יכולים למנות מראש בתחילת הבוררות, או שני הבוררים יכולים למנות אותו במשך הדיונים.

לא מינה צד אחד בורר, או שהבורר שנתמנה מסרב לקבל את מינויו, או שנמנע מלפעול כבורר, או שמת, ולא מינה הצד אחר במקומו יכול הצד שכנגד לפנות לבית המשפט בבקשה למנות בורר, והבורר שמונה ע“י בית המשפט כוחו יפה כבורר כאילו נתמנה עפ”י שטר־הבירורין. בית המשפט יכול ג“כ – עפ”י דרישת אחד הצדדים – לפטר בורר שאינו מטפל במשפט הבוררות בהתמדה מניחה את הדעת, ולמנות אחר במקומו.

בעלי־הדין מחוייבים להעיד בפני הבוררים, בשבועה או בהן צדק, בענינים הנוגעים לסכסוך, ולהגיש לבוררים את כל הספרים והתעודות. החוזים והחשבונות והכתבים והמסמכים שבידם או ברשותם כשידרשו לכך ע“י הבוררים. יכולים הבוררים להזמין עדים בעצמם, או אם יש נחיצות בכך, ע”י בית המשפט, ולגבות עדותם בשבועה או בהן צדק. עדות בפני בוררים דינה כאילו ניתנה בפני בית משפט.

בורר מסחרי יכול לסמוך על ידיעותיו ונסיונו בהחלטה על איכות הסחורות שבהן נידון הסכסוך וכן יכול הוא להעריך את הנזקים מבלי להזקק לעדות או להערכת שמאי. יכולים הבוררים לפנות לבית המשפט בבקשה של חוות־דעה בשאלה של חוק.

הבוררים חייבים להוציא החלטה, או פסק־דין של בוררות (Award) בכתב תוך שלשה חדשים מיום תחילת הבוררות. רשאים הם בכל זמן להאריך את זמן הבוררות לפי החלטה בכתב החתומה על ידם. פסק הדין צריך להתאים לשטר הבירורין ולא לדון בענינים שלא היו כלולים בסכסוך כפי שהוגש לפני הבוררות; צריך שיהיה ברור וחוקי, בר־ביצוע וסופי, היינו שיחסל את כל הדברים השנויים במחלוקת ולא יניח ענינים תלויים, כגון הערכת נזקים מחמת הפרת חוזה, וכדומה. |היו שלושה בוררים – פסק דינם של השנים מחייב.

אין פסק דין של בוררים קיים וכשר אלא לגבי בעלי־הדין שמינו אותם עליהם בלבד ולדברים שלשמם מינו אותם.

פסק הדין של בוררות הוא סופי ומחייב את בעלי־הדין. אחרי שפסה“ד קויים ע”י בית משפט מוסמך יכול הצד הזוכה להוציאו לפועל ע"י משרד ההוצאה לפועל של בתי־דין הממשלה.

אחד הצדדים יוכל לערער בפני בית המשפט על פסק־דין של בורר רק בטענת נוהל בלתי־הוגן (misconduct) מצד הבורר. נוהל בלתי־הוגן כולל לא רק תרמית, או קבלת שוחד, או פנייה ענינית שהיתה לו לבורר לטובת צד אחד, אלא גם ליקויים טכניים בניהול הבוררות. כגון: לא נתן לצד אחד לגמור את הרצאת טענותיו, שמע עדות בהעדר הצד השני, או שבדק נכסים, שהם מענין הבוררות, רק בנוכחות צד אחד וכדומה.

אחרי הוצאת פס"ד יכול הבורר לתקן בו רק שגיאה שיצאה מתוך שיכחה או השמטה מקרית או פליטת קולמוס.

הוצאות הבוררות נקבעות לפי שיקול דעתו של הבורר, או הבוררים, היכולים להחליט על איזה צד חלות הוצאות המשפט, כולן או בחלקן.

אגודות שתופיות. לפי סעיף 52 של “פקודת האגודות השתופיות” משנת 1933 יכולה אגודה שתופית לקבוע בתקנותיה כי כל תביעות של האגודה נגד חבריה, או סכסוכים של החברים בינם לבין עצמם בענינים הנוגעים לעסקי האגודה או בין החברים והאגודה, או בין האגודה ופקידיה ועובדיה, או בין האגודה לבין אגודה שתופית אחרת – יוגשו לרשם האגודות השתופיות לבירור ולהחלטה. במקרים אלה יכול הרשם להחליט בסכסוך בעצמו או למסור את יישוב הסכסוך לבורר או לבוררים. בוררות זו היא חובה על הצדדים. בוררים שנתמנו ע“י הרשם יכולים להוציא פסק־דין. סמכות השיפוט שלהם היא רחבה, והפרוצדורה פשוטה. פסקי־דין שלהם טעונים אישור הרשם. פסק דין הבורר שקויים ע”י הרשם יש לו תוקף של פס“ד של בית־דין מחוזי, ואינו ניתן לערעור. מוציאים אותו לפועל ע”י משרד ההוצאה לפועל של בתי־דין הממשלה.


בִּטּוּחַ (Insurance)    🔗

הביטוח בנוי על עיקרון חלוקת נזקים שנגרמו לאנשים מועטים בין שכבה רחבה של אנשים רבים שבאותו המצב. הסכום הכולל של תשלומי דמי־הביטוח (הפרימיות) הנגבים מאת קהל המבוטחים והמתרכזים בידי חברות הביטוח משמש בסיס כספי לתשלום פיצויים עבור הנזקים שאירעו. הביטוח הוא חוזה שעל פיהו מתחייב צד אחד – המבטח – לשלם פיצויים לצד השני – המבוטח עבור אבדות ונזקים מסוג מסויים שנגרמו ע“י סיכונים המפורשים בחוזה. הפוליסה היא החוזה הכתוב; הפרמיה היא התמורה המוסכמת. קביעת הפרמיה נעשית ולפי הוודאות בשכיחות הנזקים בכל סוג ביטוח כפי שהוכחה עפ”י הנסיון ולפי נתוני הסטטיסטיקה, ולפי גודל הסיכון בדבר המבוטח.

אפשר לבטח כיום כמעט כל סיכון (ריסק). הענפים הראשיים של הביטוח הם: ביטוח ימי, ביטוח אש. ביטוח חיים. ביטוח מסוגים שונים: ביטוח מקיף (comprehensive) של רכוש, הכולל, נוסף לביטוח אש, גם ביטוח נגד נזקי לוואי, כגון פגעי הטבע (סערות וסופות, נזקי ברק, רעידת אדמה, שטפון, ברד וכו'), התפוצצות דוודי־קיטור, צנורות ודומיהם, שבר חלונות־ראווה, גניבה ע“י פריצה וחדירה, ועוד; ביטוח לתשלומי פיצויים לעובדים מחמת תאונות עבודה; ביטוח נגד נזקי תאונות לאדם; ביטוח מכוניות על הנזקים הנגרמים על ידן לצד שלישי; ביטוח נגד נזקים שנגרמו ע”י מעילות באימון, מעשי תרמית וגניבה ע"י פקידים, וכדומה; ועוד ביטוחים מסוגים שונים.

הביטוח הימי – צורת הביטוח העתיקה ביותר; ראשיתו נעוצה במאה השלוש־עשרה. ביטוח אש התחיל

מתפתח אחרי השריפה הגדולה בלונדון של שנת 1666. ביטוח חיים התחיל במאה השמונה־עשרה.

בביטוח ימי ובביטוח אש ובביטוחי רכוש הקרובים להם הנכסים המבוטחים ממויינים לפי גודל ושכיחות הסיכון, והפרמיה מחושבת פחות או יותר לפי ריבוי או מיעוט שכיחות הסיכון. בביטוח חיים מבטחים רק בני אדם הנחשבים ל“סיכון טוב” והפרמיות נקבעות לפי הגיל.

פוליסות של ערך קצוב (valued policies) קובעות מראש סכום קצוב המשתלם במקרה אבדה, הן נהוגות בביטוח חיים, וגם כרגיל בביטוח אניות (ולא של מטענן). במקרה מות המבוטח בביטוח חיים, או אבדה שלמה של האניה, בביטוח ימי, חברת הביטוח משלמת את סכום הביטוח כולו. בפוליסות פתוחות (open policies) סכום הפיצויים המשתלם במקרה אבדה, שאינו עולה על הסכום המבוטח, נקבע לפי הערכת הנזק אחרי מאורע האבדה. פוליסות מסוג זה נהוגות בביטוח אש, בביטוח מטען של אניות ובביטוח נזקי רכוש אחרים.

בביטוח קיימים קווים אופיינים יסודיים אלו:

א) צריך שהמבוטח יהיה מעוניין בביטוח באופן ישיר, היינו שמאורע האבדה ברכוש עלול לגרום לו נזק ממשי (לבעל הרכוש, לנותן הלוואה במשכון הרכוש, וכדו'). בביטוח חיים: בעל ואשתו, הורים וילדים או אדם התלוי בפרנסתו בחיי המבוטח, קרדיטור המעוניין בחיי הלווה, – (אבל לא יותר מאשר בגודל החוב). אם אין למבוטח “אינטרס של ביטוח” בחוזה הביטוח – אין הביטוח חוקי (לדוגמה: אין אדם יכול לבטח לטובתו אניה ההולכת בלב ים כשאין לו ענין ממשי של גרם נזקים מחמת טביעתה, וכדומה).

ב) חוזה הביטוח הוא חוזה של פיצויים, היינו התחייבות לפצות ולכסות נזק שנגרם, ואין המבוטח בפרינציפ יכול לקבל פיצויים, מלבד מהחברה המבטחת, גם ממקורות אחרים. המבטח נכנס במקומו של המבוטח, ואם האבדה נגרמה ע“י צד שלישי והבעלים יכולים לתבוע ממנו נזקים, המבטח – אחרי ששלם עבור הנזק – רוכש את זכויות המבוטח בתביעה נגד הצד השלישי. יש למבוטח שתי פוליסות של אש בחברות שונות על אותו הרכוש ונגרם נזק – החברות משלמות לפי היחס עבור הנזק הממשי. חברה ששלמה עבור הנזק כולו |יכולה לחזור ולתבוע מהחברה השניה את חלקה לפי היחס. ובכלל, במקרה של ביטוח־יתר על רכוש ע”י ביטוח כפול |אין המבוטח י בל פיצויים עבור האבדה יותר מכפי הנזק הממשי שלו. כל מבטח משלם את הפיצויים לפי פרופורציה.

יוצא מן הכלל ביטוח חיים: יכול אדם לבטח את חייו בחברות שונות, וכל אחת מהן חייבת לשלם ליורשיו במקרה מותו – או לו לעצמו במקרה ביטוח מעורב – את סכום הביטוח כולו.

ג) הביטוח הוא בתקפו אף אם הנזק נגרם ע“י התרשלות או הזנחה מצד המבוטח, אבל אינו מכסה אבדות שנגרמו ידו בזדון. בביטוח חיים נהוגים בפוליסות סייגים מסוימים כלפי מקרי מות ע”י התאבדות לדעת.

ישנם בפוליסות תנאים מסייגים שהפרתם עלולה לפגוע |בזכות המבוטח לקבל פיצויים, כגון, למשל: בתאונות – שהמבוטח לא יסכן את עצמו מרצונו בסכנות בלתי־נחוצות; בשרפות – שהמבוטח ישתמש באמצעי־טיפול, המניחים את הדעת. להצל הרכוש או חלק מהרכוש, משעת פרוץ השרפה, וכדומה.

ד) הביטוח מיסודו צריך להעשות ביושר מוחלט ובתום לבב. אסור לו למבוטח להעלים מהמבטח עובדות ונסיבות ומצבים הידועים לו והעלולים להשפיע על מדת הסיכון. הוא חייב לתת בשעה שנערך הביטוח, וגם לאחריו, תשובות נכונות ואמתיות לכל השאלות של המבטח ותיאור נכון ואמיתי של |נושא הביטוח.

פוליסה הכוללת תנאים שהם נגד החוק או נגד האינטרס של הצבור – בטלה.

תת־ביטוח (under־insurance) בביטוח רכוש נוהג לפי חוק הממוצע (average). לדוגמא: נכס השווה 20000 לירות וביטח אותו ביטוח־אש בסך 10000 לירות, והיה נזק שרפה שהוערך בסך 5000 לירות – המבוטח מפוצה ע"י חברת הביטוח בסך 2500 לירות בלבד, היינו ביחס סכום הביטוח לערך השווי של הרכוש המבוטח. בעל הרכוש נחשב במקרה זה לשותף בביטוח; הוא קיבל על עצמו את מחצית הסיכון, ונושא לפיכך במחצית הנזק.


בִּטּוּחַ־אֵשׁ    🔗

(ראה ‏ ערך “בטוח”). פוליסה של ביטוח אש כפופה לשלושה עקרונות:

א) האדם המציע ביטוח רכושו חייב לגלות לחברת־הביטוח את כל העובדות הנוגעות לרכושו. המבטח סומך על הידיעות שמסר לו המבוטח. העלמת נסיבות ופרטים שיכולים להשפיע על קבלת הביטוח או על סירוב לקבלו – הוא מעשה תרמית, והפוליסה במקרה זה היא בטלה.

ב) אין החוק מתיר שהמבוטח ירויח מביטוח אבדות או נזקים שאירעו לו, ולכן אם עשה ביטוח־יתר (over־insurance) על סכומים העולים על ערך הרכוש המבוטח, בחברה אחת או בחברות אחדות, אין המבוטח יכול לקבל פצויים מכל המבטחים למעלה מהערך האמתי של הנזק.

ג) פוליסה של ביטוח־אש אינה ניתנת להעברה לצד שלישי, אלא עפ"י הסכמת חברת הביטוח, כי הפוליסה היא חוזה אישי בין המבטח והמבוטח.

במקרה שרפה חייב המבוטח לעשות הכל בכדי לכבותה (כרגיל ע"י קריאת מכבי אש) ולהגן על הרכוש הניצול מהאש, כשם שהיה מתנהג אילו לא היה מבוטח.

הערכת הנזק נעשית עפ“י רוב ע”י שמאים מומחים. תפקידם הוא לא להפחית את תביעת הפיצויים עד למינימום אלא להגיע לידי הערכה במידה נכונה של הנזק שסבל בעל הפוליסה, ולהציע הסדר הוגן עבורו ועבור חברת הביטוח.

לא הגיעו הצדדים לידי הסכם בנוגע להערכת הנזק – יש למסור את הסכסוך לבוררות.

במקרה תת־ביטוח (under־insurance) היינו שבוטח רכוש בפחות משויו – נוהגים לפי חוק הממוצע. חברת הביטוח משלמת את הנזק ביחס סכום הביטוח לערך השווי של הרכוש המבוטח. בעל הרכוש נחשב במקרה זה כשותף בביטוח: הוא קיבל על עצמו חלק מהסיכון, ונושא לפי זה בחלק היחסי של הנזק.


בִּטּוּחַ־חַיִים    🔗

סוגי הביטוח הראשיים: ביטוח למקרי מות, ביטוח לתשלום סכום מסויים, במות המבוטח, ליורשיו;

ביטוח מעורב (endowment, mixte) ‏– סכום מסויים ישולם למבוטח בהגיעו לגיל ידוע, או ליורשיו, אם ימות לפני הגיעו לגיל ההוא. ישנן עוד צורות שונות אחרות בביטוח חיים.

גודל הפרמיה מחושב לפי ציפית החיים של המבוטח המבוססת על השיעור הממוצע של התמותה של אנשים ונשים מגילים ידועים במשך תקופת שנים ידועה לפי נתוני הסטטיסטיקה. בחישוב הפרמיה לוקחים חברות הביטוח עוד בחשבון את שער הרבית שתרויח החברה ופרמיות המצטבר ואת הוצאות ההנהלה של העסק. בפוליסות שהוצאו “עם השתתפות ברווחים” מחלקים למחזיקי הפוליסות בתקופות ידועות בונוס מתוך עודף הרווחים שנצטברו אצל החברה.

אחרי תשלום פרמיות במשך כמה שנים – כרגיל אחרי שלוש שנים – יש לפוליסה ערך פדיון, היינו ערך סכום שהמבוטח יכול לקבל במזומנים מהחברה תמורת ביטול הפוליסה, או ערך הלואה שיוכל לקבל בבטחון הפוליסה.

המבוטחים בביטוח חיים עוברים בדיקה רפואית לפני שהחברה קיבלה את הסיכון: החברות מעונינות ב“ריסק טוב”.

נושה יכול לבטח את חיי האדם החייב, עד גודל החוב |שהוא חייב לו. אפשר להעביר את זכות ההנאה בפוליסה או לשעבד אותה לבעל חוב. הודעה בכתב צריכה להנתן על כך לחברת הביטוח. –

להלן מובאות שתי טבלאות של ציפית חיים, אנגלית ואמריקאית. האנגלית מבוססת על נתוני הסטטיסטיקה משנת 1938, והאמריקאית – לפי נתונים משנים יותר מאוחרות. הטבלה האמריקאית מתיחסת רק לתושבים הלבנים של ארצות הברית (ציפית החיים של הכושים היא יותר קצרה).


הטבלה האנגלית הטבלה האמריקאית
הגיל נותרו שנים לחיים בממוצע הגיל נותרו שני לחיים בממוצע
בני שנים זכרים נקבות בני שנים זכרים נקבות

0

1

5

10

15

20

25

30

35

40

45

50

55

60

65

70

75

61.40

64.28

61.50

57.07

52.42

47.92

43.55

39.12

34.67

30.30

26.05

22.01

18.28

14.80

11.68

8.93

6.66

65.84

67.97

65.11

60.67

55.99

51.45

47.01

42.56

38.08

33.64

29.27

25.04

20.99

17.13

13.61

10.46

7.81

0

1

5

10

15

20

25

30

35

40

45

50

55

60

65

70

75

65.1

66.6

63.1

58.3

53.6

49.0

44.4

39.9

35.3

30.9

26.7

22.7

19.0

15.6

12.6

10.0

7.7

70.3

71.3

67.7

63.0

58.1

53.4

48.7

44.0

39.3

34.8

30.3

26.0

21.9

18.1

14.5

11.3

8.6


בִּטּוּחַ יַמִּי (marine insurance)    🔗

– ראה “בטוח”. חוזה של ביטוח על אניות או על מטענים המובלים באניות הוא חוזה של פיצויים, וצריך שיעשה בנאמנות ובתום לב מיוחד. המבוטח חייב להצהיר למבטח על כל פרטי הרכוש המבוטח ואסור לו להעלים נסיבות ופרטים שיכולים להשפיע על קבלת הביטוח ע"י החברה או על סירוב לקבלו.

צריך שהמבוטח יהיה לו “אינטרס של ביטוח” – חיינו שהוא עלול לסבול נזק במקרה של אבדה, כגון אבדן האניה, או המטען כולו, או נזקים שנגרמו להם, אינטרס של הלוואה שניתנה על האניה, על המטען, וכדומה.

כושר ההפלגה של האניה הוא תנאי עיקרי ביסודו של ביטוח אניה, אבל לא של ביטוח המטען.

היתה האבדה כוללת (טוטלית total loss) – כשבפוליסה לא נקוב ערך הביטוח – משלמים את ערך האבדה כולה. היה הביטוח בסכום מסויים – סכום הביטוח הוא מידת סכום הפיצויים. היתה האבדה חלקית: א) אניה: מקבלים בחשבון את ערך הפחת של בדק האניה; היתה האניה במצב תקין – מידת הפיצויים היא סכום הוצאות התיקונים המתקבלים על הדעת. ב) המטען: משלמים לפי היחס.

נזקים שנגרמו לבעל המטען שהקריב את רכושו בים למען בטחון הכלל – נוהגים בסידורם לפי חוקי “הבריה כללית” (ראה שם). כיסתה הפוליסה נזקים של הֲבָרִיָּה כללית משלמת חברת הביטוח וגובה מכל המשתפים בנזקי ההבריה הכללית.

אין המבוטח יכול להנות מביטוח כפול, או מביטוח־יתר, יותר מפיצויי הנזקים האמתיים שנגרמו לו. נעשה ביטוח כפול, עפ"י שתי פוליסות או יותר, על סכום העולה על ערך המטען המבוטח – משלמים לפי היחס. היו כמה מבטחים – כל מבטח אחראי לפי היחס של הסכום המבוטח על ידם לסכום הכולל.

מאידך, אם בוטחה הסחורה בהרבה פחות משויה (תת־ביטוח), ואבדה או ניזוקה – משלמים לפי היחס של סכום הביטוח לשויה של הסחורה.

אין המבטח אחראי: א) עבור נזק שנגרם ע“י פעולה זידונית של המבוטח; ב) עבור נזק שנגרם בעקיפין ע”י איחור בהגיע האניה לנמל ייעודה (כגון ירידת מחיר הסחורה, קלקולה וכד'); ג) עבור נזק שנגרם ע“י פגם שהיה בתוך המטען המבוטח; ד) עבור נזק למכונות שנגרם מסיבות שאינן תלויות בסיכוני ים; ה) עבור נזקים שנגרמו ע”י פעולות של ממשלות, אלא אם כן נזקים אלה כוסו בתוך הפוליסה; ו) נזקי מלחמה (war risk) – אלא אם כן נעשה ביטוח נוסף לכסוי נזקים אלה.


בִּטּוּחַ מִשְׁנֶה (reinsurance)    🔗

מבטח־המשנה מקבל את הריסק, כולו או מקצתו, מידי המבטח הראשון, העיקרי: זהו מעין חלוקת הריסק, נוהג בעסקות ביטוח שהסיכון המבוטח בה הוא גדול. המבוטח אין לו זכות תביעה כלפי מבטח־המשנה.


בְּלַאי (Depreciation)    🔗

ערך בנינים, מכונות, כלי עבודה ותרהוטת פוחת ע"י השימוש. הפחתת הערך – הבלאי – של נכסי דניידי ודלא־ניידי שייכת לסוג הוצאות העסק בבתי מלאכה, בבתי־חרושת ובבתי מסחר. את הבלאי יכולים להעריך רק בסוף תקופה מסויימת, ולכן זוקפים אותם בחשבון במאזן השנתי. גודל ההפחתה השנתית תלוי במין הנכסים. במכונות ההפחתה היא כרגיל 5–10 אחוזים ויותר לשנה, בבנינים של בתי־חרושת – בין 3–5%, הכל לפי סוג הבניה, כגון צריפי עץ – יותר, כלי עבודה – מרבע עד שליש הערך המקורי. מהתרהוטת והתקבעת הפנימית של עסק מפחיתים כרגיל 10 אחוזים או יותר. אבל בדרך כלל נעשית ההפחתה באופן אינדיבידואלי במטרה להתאים את גובה ההפחתה לערך הבלאי של הנכס, עם התישנות המכונות או נחיצות חלופי חלקיהן, וכדומה. גם לשיקולים פיננסיים יש ה על קביעת ערך הפחתת הבלאי.


בַּנְקִים    🔗

אנגליה היא אם הבנקים באירופה. הבנקים באנגליה עברו תקופה ארוכה התפתחות עד הגיעם לשלבם המודרני. החלפנים הלומברדיים מאיטליה הופיעו בלונדון עוד במאה החמש עשרה (“לומברד סטריט”). מאמצע המאה השבע עשרה התחילה אנגליה כובשת את סחר הים עם המדינות אשר מעבר לים. עושר הארץ גדל, זהב הצטבר במדינה. בעלי ההון התחילו מפקידים את זהבם אצל צורפי הזהב בלונדון שהיו מוסרים למפקידים קבלות משתלמות למוכ"ז בהצגה. זו ראשית בריאת הבנקנוטים. בשנת 1694 נוסד הבנק של אנגליה Bank of England שקיבל צ’רטר להוצאת בנקנוטים בעלי ערך מטבע חוקי. התחילו להוסד בנקים פרטיים ואחריהם בנקים של חברות. דחיפה עצומה להתפתחות הבנקים ניתנה במחצית השניה של המאה התשע־עשרה. נוצר והתפתח הטיפוס של בנקים גדולים של מניות בערבון מוגבל (לימיטד). הבנקים הגדולים קלטו לתוכם את הבנקים הקטנים בערי השדה. תהליך האמלגמציה (מיזוג) הביא לידי יצירת בנקים אדירים שריכזו בתוכם את הפקדונות של בעלי ההון ואת החסכונות של המוני העם.

כמתכונת הבנקים באנגליה התפתחו הבנקים ביבשת אירופה ובארצות תרבות אחרות. לא תתואר כיום מדינה עם משק קפיטליסטי ללא מציאות רשת בנקים בתוכה.

הפונקציות של בנק מודרני. בנק הוא עסק המקבל כספים מהקהל על מנת להחזירם ע“י שיקים משוכים עליו ע”י המפקידים. מרבית הפקדונות הם בחשבונות עובר־ושב (Current Accounts) העומדים לפרעון בכל יום. חלק מהכספים מופקד בצורת פקדונות לזמן קצוב, או בתנאי תשלום בהודעה מוקדמת. הבנקים משקיעים את מרבית הפקדונות בעסקים, בנכיון שטרות ובהלואות. וחלק מסוים מכספי הפקדונות שמור ללקוחות כשידרשו לכך. הבנק משמש, אפוא, כלווה וכמלווה כאחד, לווה צבור הרחב ע“י קבלת פקדונות‏ וחסכונות, ומלוה עפי”ר לאנשי עסק. מסחר ותעשיה. הריוח של הבנק מתקבל בעיקר מהפרש הרבית שהוא משלם על הפקדונות ושהוא מקבל על הלואות ומנכיון השטרות.

תועלת הבנקים. הבנקים מגייסים את כספי הצבור ומחזירים אותם למשק העם. כספים שהיו מונחים בטלים בידי הקהל חוזרים ונעשים מכשיר של אשראי לפיתוח המסחר והתעשיה, להפרחת סחר הארץ עם מדינות חוץ, ובכלל למימון עסקים פרודוקטיביים. נוסף לתפקידם העיקרי של הבנקים – קבלת פקדונות והשקעתם בעסקי אשראי – הבנקים משרתים את לקוחותיהם כסוכנים בעסקים הכספיים שלהם, החל מטיפול במחזור השיקים ועד קנית ומכירת ניירות ערך וכו'. הבנקים עושים בעסקי חליפין עם מדינות־חוץ, מסייעים ליבוא וליצוא של המדינה ע"י הוצאת אשראים מסחריים, מכתבי אשראי, וכדומה.

לעומת התפקיד הגדול של הבנקים במשק המדינה והריכוז העצום של כספי הצבור בידם לא יצר החוק לבטחון האינטרסים של הקהל קונטרולה ממשית על עבודת הבנקים. האמון של הקהל בבנקים הוא שיגרתי, בנוי במידה ידועה על מסורת, על המוניטין שיצאו לבנק ועל שמו הטוב, ועל הרפוטציה של הנהלה ישרה וזהירה של העומדים בראשו. |במידת מה יוכל הצבור לבחון את המצב הכללי של הבנק

עפ"י המאזנים שהבנק מפרסם בתקופות קבועות, השנתיים והחצי־שנתיים.

המאזן צריך לתת תמונה ממצב החובות של הבנק והנכסים אשר בידו כנגדם. הצד האחד במאזן הוא הפסיב liabilities – חובות הבנק. בו מופיע בשורה ראשונה ההון העצמי של הבנק, הון המניות שנפרע. בעלי המניות הם בעליו החוקיים, העסק חייב להם את הון המניות; הון זה משמש יסוד לבנק, ואינו מוחזר לבעליו אלא רק במקרה פרוק העסק, אחרי שיסופקו כל יתר התביעות לבנק. להון המניות מצטרף הון הריזירבה שנצטברה מהפרשה מרווחים של עסקי הבנק. אחריו בא במאזן סעיף הפסיב הגדול והחשוב ביותר – חשבונות בעובר־ושב ופקדונות, היינו כל הכספים שהבנק חייב לקהל המפקידים.

הצד השני של המאזן הוא האקטיב assets – נכסי הבנק. צד זה מראה כיצד השתמש הבנק בהון שהשקיעו בעלי המניות, ובעיקר בהון שהפקידו בידו קהל המפקידים. סדר הופעת האקטיבים במאזן הוא לפי מידת נזילותם (liquidity) היינו אפשרות קלה של מימושם, הפיכתם למזומנים. כל בנק מחזיק בקופה, או בבנקים אחרים, ריזירבה של כספים, במעות המדינה ובדויזים של חוץ, בכדי למלא דרישות המפקידים בכל עת. סעיף זה בא אפוא בראש האקטיבים. אחריו באות ההשקעות בשטרי־אוצר ובניירות ערך של הממשלה. השקעות אלו אפשר לממש אותן במעות בשעת הצורך ע“י הבנק המרכזי המוציא את הבנקנוטים. אלה הם האקטיבים הליקוידיים שבאים בשורה ראשונה בחשבון הבטוחות של הבנק. אחריהם בא סעיף ההלואות לזמן קצר ונכיון שטרות – הם ג”כ נכס באקטיב הניתן למימוש בלי קושי רב.

עיקר האקטיבים מורכב מהלואות ללקוחות שניתנו למסחר ותעשיה. רוב רובן של השקעות אלו אינו ניתן למימוש בזמן קצר, כי אין הלקוחות יכולים להוציא מעסקיהם תוך תקופה קצרה סכומי כסף גדולים ולשלם את חובותיהם, אשר על כן לא יוכל הבנק לסמוך על גביה מהירה של הלואות מסוג זה.

השקעה בעסקי הלואות דורשת אפוא תבונה רבה, זהירות יתירה ונסיון מקצועי רב, הן בנוגע לבטוחות עסקי אשראי אלה, והן בנוגע לפרופורציה המתאימה בין היקף ההשקעות האלו לבין כלל הפקדונות של הבנק. הפרופורציה הנכונה בנידון זה ומצב הליקוידיות של הבנק – הם אבן בוחן לאיתנותו ולכשרו לעמוד במבחן בשעת משבר.

גודל הליקוידיות של בנק משתנה בנסיבות שונות ותלוי במצב הפוליטי והכלכלי. כיום נחשבת לנורמלית ליקוידיות של 40%–50% לפחות לגבי סכום הפקדונות.


בַּנְקְנוֹטִים    🔗

שטרי־ממון שמוציא בנק שניתנה לו סמכות מיוחדת לזה ע“י ממשלת המדינה (בנק מרכזי או בנק להוצאת בנקנוטים). לבנקנוט ניתן תוקף למחזור במדינה כמטבע חוקי (legal tender), כל אדם מחוייב לקבל בנקנוט לתשלום כל סכום שהוא. יש להבחין בין בנקנוט המוצא ע”י הבנק המוסמך לכך ובין שטרי־ממון של האוצר (באנגליה: הבנקנוט של הבנק של אנגליה Bank of England ושטרי אוצר (Treasury Notes).

בא“י בימי מ המנדט היתה קיימת מועצת המטבע הא”י (מושבה בלונדון) שהיתה מוציאה את הלירה הא“י בכיסוי לירות שטרלינג. במדינת ישראל ניתנה הסמכות להוצאת בנקנוטים לבנק אנגלו־פלשתינה, ששמו הוסב בשנת 1951 לשם “בנק לאומי לישראל בע”מ”.

מחלקת ההוצאה של הבנק הלאומי לישראל מפרסמת בכל שבוע דו"ח על מצב הבנקנוטים במחזור.

(ראה “מטבע ישראל”).



 

ג    🔗


גְּלַאי (margin, marge)    🔗

בעסקי בנק. הפקיד לקוח בידי הבנק ניירות־ערך או בטחונות אחרים לבטחון ההלואה שניתנה לו ע"י הבנק – הגלאי הוא העודף של ערך הבטחונות על סכום ההלוואה. מדברים על גלאי של 25%, 30% וכד', על גלאי מספיק או בלתי מספיק לבטחון החוב.



 

ד    🔗


דִּיבִידֶנְדָּה    🔗

א) הסכומים המתחלקים בין הקרדיטורים ממימוש הנכסים של פושט רגל.

ב) ריוח מעסקי חברת מניות המתחלק בין בעלי המניות. האספה הכללית מחליטה על גודל הדיבידנדה עפ"י הצעת הדירקטורים. חלוקת הרווחים נעשית אחרי עריכת המאזן השנתי מתוך הריוח הנקי של העסק, אחרי ניכוי הפחת של בלאי, האמורטיזציה וההפסדים, ואחרי הפרשה לריזירבות ולמסי הממשלה.

תשלום דיבידנדה מתוך קפיטל החברה בניגוד לחוק, או לרוח החוק. החברה צריכה לקבוע את הריוח הנקי

שלה, הטעון חלוקה, על בסיס מסחרי בריא, ואין היא מחלקת בדיבידנדה את כל הריוח שעומד לרשותה אלא אחרי שהפרישה סכומים מניחים את הדעת עבור הפסדים ממשיים או צפויים.

על מניות בכורה משתלם כרגיל שער רבית קצוב, ויש להן דין קדימה בחלוקת הדיבידנדה לגבי מניות רגילות. היו מניות הבכורה מסוג מצטברות (cumulative) וכשבשנים קודמות היה גרעון בתשלום הדיבידנדה הקצובה שלהן, הן שוב קודמות בתשלום הדיבידנדה שהצטברה. מותר הריוח הנקי מתחלק בין בעלי המניות הרגילות.

כשעסקי חברה נמצאים במצב נוח לכך, וכשתקנות החברה מתירות את זאת, יכולים מנהלי החברה לחלק בתוך השנה דיבידנדת ביניים (.interim div) כעין מפרעה ע"ח הדיבידנדה שהם בטוחים שהחברה תוכל לחלק בסוף שנת החשבון.

במכירת מניות החוזה כולל תנאי על הזכות בדיבידנדה. לא נעשה תנאי זה – למוכר שמורה הזכות על הדיבידנדה שהוצהרה לפני המכירה, ולקונה – על הדיבידנדה שהוכרזה אחרי המכירה ("cum "dividend). שמר המוכר לעצמו את הזכות על הדיבידנדה עבור השנה השוטפת – הרי המכירה היא

“ex dividend” – בלי הדיבידנדה.


דְּמֵי הַשְׁהָיָה (Demurrage)    🔗

סכום ששוכר האניה משלם לבעל האניה בתור פיצויים מוסכמים עבור השהיה של האניה בנמל מעל לזמן הקצוב המותנה, או המתקבל על הדעת עבור פריקה וטעינה. חובת השוכר היא מוחלטת, ואינו פטור מאחריות לאיחור הבא מסיבת צפיפות בנמל, או מסיבת מזג אויר רע, או בעקב שביתת עובדי הנמל, וכדומה.

במקום שהסחורה הוטענה עפ“י שטרי מטען, דמי־ההשהיה משתלמים ע”י המשלח או ע"י מחזיקי שטרי המטען בשעה שמגישים אותם לקבלת הסחורה.



 

ה    🔗


הֲבָרִיָה כְּלָלִית (General average, Havarie générale)    🔗

בביטוח ימי – נזקים שנתהוו מהבאת קרבן יוצא מן הכלל או כשנעשו אות מתוך רצון ובאופן מניח את הדעת בשעת סכנה לאניה, במטרה להציל את הרכוש שהסתכן בתוך הפלגה משותפת.

פיצויים של הבריה כללית: כשאירעה הבריה זכאי הצד שסבל ממנה – בהתאם לתנאים המקובלים במשפט הימי – לקבל פיצוי לפי היחס מיתר הצדדים הנוגעים בדבר.

העיקרון של הבריה כללית – השתתפות כללית של כל הצדדים בהפלגה ימית באבדות שסבל הצד הניזוק – הוא עתיק יומין, שהוקדש ע“י המסורת של יורדי ים. העיקרון נתקבל ע”י כל האומות בעלות ספנות ימית. הכלל הוא: “יש לפצות את אלה שסבלו מהטלת רכושם לים לטובת הכלל ע”י השתתפות הכלל“. קיימות תקנות בין־לאומיות הקרויות “תקנות יורק־אנטברפן” (1890 – 1924) שאושרו ע”י האיגוד למשפט בין־לאומי, והן מקובלות ע“י בעלי האניות וע”י חברות הביטוח.

הבריה כללית חלה רק כשנעשית בכוונה ובאופן מניח את הדעת הקרבה יוצאת מן הכלל או כשנעשו הוצאות לטובת הבטחון המשותף לשם הצלת רכוש שהסתכן בשעת נסיעה ימית משותפת. בתמורת הקרבנות ברכוש ובהוצאות נושאים |כל הצדדים המשותפים בסיכון. נזקים הנכללים בהבריה כללית הם:

נזקים שנגרמו לאניה או למטענה ע“י הקרבה שנעשתה לטובת בטחון הכלל, ע”י הטלת מטען לים (jettison), ע“י מי הים שחדרו לאניה מתוך פעולת ההטלה, נזק שנגרם ע”י פעולת כבוי שרפה על האניה (נזקי השרפה גופא אינם בהבריה הכללית), נזקים שנגרמו ע"י העלאת האניה על שרטון או על חוף לשם הבטחון המשותף, נזקים שנגרמו לכלי האניה ולמכונותיה בפעולת הורדתה מן השרטון, והוצאות שנעשו בעקב פעולה זו; תמורת חמרי האניה שהבעירו אותם כדלק בשעת סכנה לשם הבטחון המשותף (וזאת כשהיה מלכתחילה על האניה מלאי דלק מספיק להפלגתה). נכנסה האניה לנמל מקלט מחשש סכנה, או חזרה לנמל מוצאה בעקב תאונה, או מסיבות יוצאות מן הכלל שהצריכו את החזרתה מטעמי בטחון – כל ההוצאות הכרוכות בזה הן חלק מהבריה כללית, כלולות בזה הוצאות טלטול סחורות. פריקתן וטעינתן מחדש ויתר פעולות בכוון זה; הוצאות שכר הצוות ומזונותיו בנמלי המקלט שנמלטה אליהם האניה או שנעצרה בהם לשם תיקונים.

הקרבה – פעולות שנעשו מרצון ובכוונה תחילה ולטובת הכלל. פעולות הקרבה שנעשו לבטחון אינטרסים שאינם כלליים ומשותפים לכלל ושאין בהן מניעת סיכון לכלל – אינן נחשבות להבריה כללית.

הסכום של הפיצויים עבור מטען שניזוק או שאבד ע“י הקרבה לפי כללי ההבריה הכללית נקבע כנזק שנגרם לבעלי הסחורות לפי ערכן בשוק ביום הגיע האניה לנמל או בשעת גמר נסיעתה. נמכרה הסחורה הניזוקה בפחות מערך השוק מפצים את בעליה עבור ההפרש. משא נוסעים וחפציהם הפרטיים שלא הוטענו עפ”י שטר־המטען אינם נהנים מפיצויי הבריה כללית.

הנזקים לאניה, למכונותיה וכליה בעקב הבריה כללית נישומים לפי הוצאות הבדק והתיקונים; נלקח בחשבון ההפרש בשווי חמרים וכלים ומכונות ישנים המוחלפים בחדשים. ההשתתפות בנזקים מתחלקת לפי היחס בין האניה ובין המטען שהיא נושאת. ההוצאות נישומות על יסוד הסכומים שהוצאו.

בעל האניה מטיל לפי הערכה את ההשתתפות בפיצויי ההבריה הכללית על כל בעלי הסחורות המוטענות, ויש לו רשות לעכב את הסחורות עד שישולם או שיובטח התשלום המוטל על כל צד.

חברות הביטוח הימי חייבות בתוקף הפוליסה הימית הרגילה בתשלומי פיצויי הנזקים שנגרמו ע"י הבריה כללית. שלם בעל סחורה את חלק ההשתתפות שלו לבעל האניה – הוא מקבל אותו חזרה מחברת הביטוח. הוכנס בפוליסה סעיף “חפשי מהבריה” – כללית או פרטית – המבטח פטור מאחריות עבור נזקים הנובעים מסוג זה או אחר של הבריה (ראה “בטוח ימי”).


הֲבָרִיָה פְּרָטִית    🔗

כלולים בה כל נזקים, אבדות והוצאות שנגרמו לאניה או למטענה ע"י תאונות־ים מזמן הטענתה והפלגתה עד הגיעה למחוז ייעודה ועד פריקת הסחורה, ושאינם כלולים בסוג הבריה כללית (ראה שם). הנזק נישום לפי אחוזי הפחתת השווי בין סחורה שלמה כשהיא במצב טוב ובין כזו כשהיא ניזוקה.

הפוליסה הימית בצורתה הרגילה מכסה נזקי הבריה פרטית. אולם יכולה חברת הביטוח לעשות סייגים לאחריותה בנוגע לסוג נזקים אלה (ראה “בטוח ימי”).


הַזְמָנַת סְחוֹרוֹת    🔗

המזמין סחורות לפי תואר צריך שהסחורה תתאים לתואר, ולפי דוגמה – צריך שתתאים לדוגמה. לא התאימו – מותר לו למזמין לסרב לקבל את הסחורה.

נמצא פגם בחפץ הנמכר – הברירה ביד הלוקח לחזור בו מהמקח או לקבלו, אלא שהוא חייב להודיע על סירובו מיד למוכר. נעשו שינויים בחפץ המכור כשהוא ברשות הקונה אין לו זכות החזרה למוכר אם נתגלה בחפץ או בסחורה פגם ישן, אבל הוא רשאי לתבוע את הפרש המחיר לפי הערכת מומחים

בין דבר שלם ובין דבר שהוא פגום. עמד הלוקח על הפגם של הממכר ונהג בו דרך בעלים, היינו הוציאו למכירה, טיפל בו בעיבודו לסחורה מוגמרת. – הרי קיבל עליו אותו הפגם ושוב אינו יכול לחזור בו מהמכר.

העלים המוכר את המום במרמה יכול הקונה לתבוע פיצויים.

כל שהממכר כולל לפי המקובל במנהגי המקום הרי הוא בכלל המכר אף אם לא פורש. מכר שנעשה לפי תנאי המקובל לפי מנהגי המקום או לפי נוהג המסחר – המכר שלם והתנאי קיים.

משלוח סחורות על תנאי לשם ראייתן וקנייתן: הזמין הקונה את הסחורות הוא חייב בשמירתן ובהחזרתן על הוצאותיו אם אינו מסכים לקנותן, החזיק בהן זמן ארוך, יותר מכפי שמתקבל על הדעת, הרי זה כאילו קיבל את הצעת המוכר.

לא הזמין את הסחורות, אלא נשלחו לו על דעת המוכר בהצעה לקנותן – אין עליו חובה של קבלת מכר. יכול הוא לשמור את הסחורות בדרך הרגילה, ללא אחריות מיוחדת. נהג בה דרך בעלות והשתמש בה – הרי קיבל את הצעת המוכר ומחויב לשלם את תמורת הסחורה.

שלח המוכר כמות גדולה או קטנה מכמות הסחורה שהוזמנה – שלא כרגיל במסחר – יכול הקונה או לסרב

לקבל את הכל, או לקבל את הכל, או לקבל את הכמות שהזמין ולדחות את המותר.

נעשה הקשר למכירה על “כך וכך טונות בקירוב”, או “פחות או יותר” ‏(.ca,about) – ניתנה למוכר רשות של הפרש מתקבל על הדעת.


הֲסִבָּה (Indorsement)    🔗

מקור המונח בלטינית: in dorsum – “על הגב”. ההסיבה נעשית על גב הדוקומנט, על שטר חוב, על צ’יק, על חוזה, על פוליסה של ביטוח, על שטר מטען; ע"י ההסיבה הקנין של השטר מועבר מאדם אחד – המיסב – לאדם שני, שהדוקומנט מוסב אליו.

ההסיבה צריכה להיות כתובה ע“ג השטר גופא וחתומה ע”י המיסב. הסיבה חלקה (בלנקו) – חתימה גרידא ללא הוספת שם האדם שהדוקומנט מוסב אליו. הסיבה מלאה (ספיציאלית) נוקבת את שם האדם אשר לו או לפקודתו יש לשלם את השטר (“שלם לראובן בן שמעון או לפקודתו”).

שטר שנעשתה עליו הסיבה חלקה נעשה שטר מוכ"ז (ראה “שטרות”) ואינו טעון הסיבות אחרות להעברת זכות הקנין עליו; מותר למחזיק שטר כזה להפוך את ההסיבה החלקה להסיבה מלאה בהוסיפו מעל לחתימת המיסב את המלים: “שלם לפלוני או לפקודתו”.

אחריות המיסב: המיסב על שטר מתחייב ששטר־החליפין יקובל לפרעון וישולם, או ששטר־החוב או הצ’יק ישולם, ובמקרה של אי־פרעון הוא ישלם את התמורה למחזיק השטר, או לכל מיסב שלאחריו שהיה מוכרח לשלם, בתנאי שתקויים הפרוצדורה החוקית במקרה של אי־פרעון. האחריות שלו היא אינדיבידואלית – על סכום השטר כולו.

מיסב שטר או צ’יק, הרוצה להסיר מעליו את האחריות לשטר במקרה של אי־פרעון יכול להוסיף לחתימת ההסיבה שלו את המלים: sans recoúrs או “בלי רשות חזרה אלי”. אין מחזיק שטר כזה יכול לחזור אליו במקרה אי־פרעון השטר. בלתי אם אחת החתימות הקודמות למיסב זה היתה מזוייפת.

אלה דברים האמורים בהסיבות:

א) ההסיבה צריכה להעשות על השטר גופא, או על סנף (allonge) המסונף לשטר. התחייבות נפרדת, או הבטחה בכתב להסב שטר, או להעבירו ע"י אינסטרומנט מיוחד – אין לה דין הסיבה.

ב) ההסיבה צריכה להיות שלמה – על כל סכום השטר. הסיבה חלקית, העברת חלק מסכום השטר בלבד, או חלק לאדם אחד וחלק לאדם שני, אין לה דין הסיבה, וההסיבות שלאחריה אינן מקנות את השטר למוסבים אליו.

ג) הסיבות אחדות על שטר – נחשב שנחתמו באופן כרונולוגי לפי הסדר שהן מופיעות על גבי השטר.

ד) הסיבה מסוייגת – חתם המיסב: “שלם לפלוני בלבד” – אין השטר ניתן להסיבה נוספת.

ה) היתה אחת ההסיבות חלקה ואחריה הסיבה מלאה – השטר שוב אינו שטר מוכ"ז, אלא עומד לפרעון לפקודת המיסב האחרון.

ו) ההסיבה גמורה עם המסירה. חתימה על גב השטר אינה עדיין הסיבה כל זמן שהמיסב לא מסר, או לא שלח את השטר למוסב אליו.

ז) חתימה מזויפת או בלתי מוסמכת אין לה שום תוקף ואינה מקנה שום זכות למחזיק השטר.

ח) חתימת המיסב צריכה להזדהות עם השם הנקוב בהסיבה המלאה האחרונה שלפניו. היה השם משובש – רשאי הוא לחתום שמו בצורה המשובשת ולהוסיף אח"כ את חתימתו הנכונה.


הַעֲדָפָה    🔗

ע"י סעיף העדיפות (“זכות של אומה המועדפת ביותר”) הנכלל בחוזה מסחר בין שתי מדינות מובטח שכל היתרונות (עדיפות במכס וכדומה) שהצד האחד יעניק בעתיד בחוזים עם מדינות אחרות יוענקו ממילא גם לצד השני של שתי המדינות המתקשרות בחוזה.


הַרְשָׁאָה    🔗

בלשון המג’לה משמעותה: “הכוח שאדם מיפה בו את חברו בעסק מעסקיו, מתוך שהוא מעמידו תחתיו בזה העסק”. הממונה נקרא מרשה, הבא תחתיו – מורשה, ואותו העסק קוראים לו: דבר־ההרשאה.

אפשר לו לאדם שימנה מורשה לעשות כל דבר חובה הקשור בעסק ומילויו, ולכל דבר שהוא רשאי בעצמו לעשותו. לפיכך יוכל אדם ליפּוֹת כוחו של אחר למקח וממכר, לשכור ולהשכיר, למשכן ולקבל משכון, להפקיד ולקבל פקדון, לתת ולקבל מתנה, לפשרה ולמחילה, להודאה, לדין, לדרישת מצרנות, ‏לחלוקה, לפרעון חובות וגבייתם ולנטילת נכסים, ובלבד שיהא דבר־ההרשאה ידוע.

מורשה למכירה, סתם, בהרשאה כללית, מותר לו למכור בכל מחיר שייראה לו ולפי התנאים הנהוגים במסחר. בהרשאה מוגבלת אין המורשה יכול לשנות ממנה, אלא אם שינה באופן המועיל יותר למרשהו. אותו הדין בהרשאה ללקיחה.

אין המורשה יכול ליפות כוחו של אחר במקומו, אלא אם כן ניתנה לו רשות לכך ע"י מרשהו, ומי שהורשה בדרך זו הרי הוא מורשהו של המרשה (ולא של המורשה).

יכול המרשה להעביר את המורשה מהרשאתו, אבל אם זכותו של אחר תלויה בהרשאה אינו יכול להעבירו. מת המרשה – מפוטר המורשה, אבל אם זכותו של אחר קשורה בהרשאה – אינו מפוטר.

אין ההרשאה עוברת בירושה, מת המורשה – פקע כוחה של ההרשאה.



 

ו    🔗


וָלוֹרִיזָצִיָּה    🔗

(Valorization) ייצוב מחיר סחורה מסויימת לטובת הייצרנים באמצעות קניה ואיחסון של כל המלאי של אותה הסחורה ע“י הממשלה או ע”י אירגון מיוחד שנוצר לשם זה והסדר המכירה לחו“ל על ידם (דוגמה: הולוריזציה של יבול הקפה בברזיל). יש שמשתמשים בדרכים אחרות לשמירה על גובה המחירים, כגין בצמצום ע”י החוק של שטח המזרע של מצרך ידוע (דוגמא: הולוריזציה של הגומי במושבות מאלאיה הבריטית) או בכלל בפיקוח על יצוא מצרך מסויים והגבלת היצוא לשם איזון המחיר של המצרך ושמירתו על הרמה הרצוייה.



ז    🔗


זַבְּלָא    🔗

זבּלא ר"ת של “זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד”. בוררות “זבלא” נוהגת מדורות בין היהודים ליישוב סכסוכי־ממונות (ראה “בוררות”).


זְכוּת הַיּוֹצֵר (Copyright)    🔗

הזכות היחידה השמורה למחבר להוציא לאור, לפרסם, להפיץ עבודת חיבור ספרותית, אמנותית או מוסיקלית, לעבד אותה לחיבור דרמתי, להצגה פומבית או להצגה סינמטוגרפית.

זכות הקופירייט מוגנה בין המדינות על ידי קונבנציות בין־לאומיות. ישראל היא חברה באומנה הבין־לאומית.

עובר עבירה על זכות הקופירייט: אדם המוכר או המפיץ באופן מסחרי חיבור שיש לאחר זכות קופירייט עליו, או בכלל אדם העושה פעולות שנשמרה לבעל הקופירייט זכות יחידה עליהן, בלי רשיונו. הוא עלול לשלם קנס, מחוץ לתביעת הפיצויים של בעל הקופירייט.

תקופת קיום זכות המחבר היא כל ימי חייו וחמישים שנה לאחר מותו.

המחבר יכול להעביר את זכויותיו לאחר, בשלמותן או במקצתן. בעל קופירייט שרכש את הזכות מהמחבר זכויותיו שמורות עד 25 שנה לאחר מות המחבר.

יש תוקף במדינת ישראל לחוק הקופירייט האנגלי משנת 1911 ולסעיף 14 שלו בנוגע ליבוא לישראל של חיבורים ויצירות ספרותיות ואמנותיות מחו"ל.


זֶקֶק    🔗

הפרופורציה של זהב טהור בתוך מטבע של זהב. אין טובעים זהב וכסף למטבעות במצבם הנקי אלא מערבבים אותם בסגסוגת – alloy (נחושת' ועוד). הלירה שטרלינג זהב מכילה 11/12 זהב טהור (או 22 קרט מתוך 24 קרט), 1/12 סגסוגת. הזקק הוא 916.6 לאלף.

משקל הלי"ש זהב (הסוברין) הוא 123,279 גרין (grains) או במשקל מטרי 7,988 גרם.



 

ח    🔗


חֶבְרוֹת בִּטּוּחַ    🔗

חברת ביטוח העובדת במדינת ישראל חייבת להפקיד אצל הממשלה סכום פקדון על כל סוג של עסקי ביטוח שהיא עוסקת בו.

תשעה סוגים של עסקי ביטוח לגבי הפקדת הפיקדון:

א) חיים

ב) מכוניות (סיכוני צד שלישי)

ג) תאונות

ד) הפסד לרכוש, מחוץ לאש ולנזקי ים

ה) אש

ו) ביטוח ימי

ז) התחייבויות המעביד

ח) ביטוח השקעות בניירות ערך

ט) כל סיכונים אחרים שאינם כלולים בסוגים הנ"ל.

הפקדונות לסוג א' ולסוג ב' הם 10.000 ל“י לכל אחד. ליתר הסוגים – 3000 ל”י לכל אחד.


חֶבְרוֹת מְנָיוֹת    🔗

דיני החברות כדוגמת החוק האנגלי לפי הפקודה העיקרית של ממשלת המנדט מ־15.5.29 והתיקונים שבאו לאחריה. החוק מתפרש היוריסדיקציה האנגלית לעניני חברות.

חברת מניות היא גוף יורידי, ולגבי החוק היא חברה מסחרית אף אם אינה עוסקת במסחר. החברים בעלי המניות משתתפים בהשקעה בהון היסודי של החברה המחולק למניות shares, stock ואינם אחראים באופן אינדיבידואלי לחובות החברה. אחריותם מוגבלת בסכום שהשקיעו בחברה בקנית המניות,‏ המלים (Ltd.) Limited או בעברית “בערבון מוגבל”, המצורפים לשם החברה נותנים ביטוי לסטטוס של האחריות המוגבלת של חברי החברה, בעלי המניות.

אין הגבלות ליסוד חברת מניות, יש רק למלא את הפורמליות הדרושות לפי החוק; רק הרשות לעסוק במקח וממכר של נכסי דלא ניידי טעונה רשיון מיוחד של הממשלה במדינת ישראל.

הממורנדום הכולל את התנאים היסודיים של מבנה החברה ומטרתה, הוא כעין חוזה היסוד של החברה, ואין לשנותו אלא לפי פרוצידורה מסויימת הקבועה בחוק. והיות שבפרינציפ אין תוקף חוקי לפעולות החברה אם לא פורטו במפורש בממורנדום שלה – נוהגים להרחיב בממורנדום ולפרט בו אף עסקים שלכאורה אין להם שייכות ישירה לעסק העיקרי של החברה. לפי הממורנדום המקובל רשאית חברת מניות לקנות ולחכור ולהחזיק בכל מיני רכוש לתכלית עסקיה, ללוות ולהלוות כספים, להשקיע או להשתתף בחברות ובעסקים אחרים וכו'.

החברה מתנהלת לפי התקנות שלה (Articles of association). יכולה החברה להכניס שינויים בתקנותיה על פי החלטה מיוחדת של האספה הכללית.

החברה זקוקה לרישום אצל רשם החברות (Registrar), וקיומה מתחיל מתאריך הרישום.

המינימום של מספר החברים הדרוש ליסוד חברת מניות הוא שבעה (בחברות פרטיות – ראה שם – המינימום הוא שנים).

יכולה חברה לחלק את ההון שלה למניות מסוגים שונים, מניות רגילות, מניות בכורה מצטברות, ועוד, ובכלל למניות המעניקות לבעליהן זכויות שונות, עדיפות או מוגבלות (ראה “מניות”).

הדירקטורים הנבחרים באספה הם מנהלי החברה ובאי כוחה, הם מהוים את מועצת ההנהלה. על הדירקטורים מוטלת אחריות אינדיבידואלית אם אשמו בהזנחה, או בהפרת אמון, או בהפרת חובה בניהול עניני החברה.

לפחות פעם בשנה מתקיימת אספה כללית של החברה. על פי דרישת בעלי עשירית של הון המניות חייבת מועצת המנהלים לקרוא לאספה יוצאת מן הכלל. כל חברת מניות חייבת להגיש דו“ח שנתי לרשם החברות, ולהכין מאזן שנתי וחשבון ריוח והפסד המאושרים ע”י רואה־חשבון מוסמך (אודיטור).

פירוק החברה נעשה מרצון או לפי החלטת בית־המשפט. את דיני הפירוק בפרוטרוט ראה בפקודת החברות (15.5.29), סעיפים 142–241.


חֶבְרוֹת פְּרָטִיוֹת    🔗

טיפוס זה של חברות נפוץ במדינת ישראל. תכלית חברות מסוג זה היא לתת אפשרות לאיש אחד, או לקבוצה קטנה של אנשים, לעתים בני אותה המשפחה, לנהל את עסקם באחריות מוגבלת.

חוקי חברות המניות בע"מ חלים על החברות הפרטיות בשינויים ידועים: החברה אינה רשאית לפנות לקהל בהזמנה לחתום על מניותיה או על אגרות־החוב שלה. מספר החברים אינו עולה על 50. דירקטור אחד מספיק. אין החברה מתחייבת להוציא תעודות מניות, ובכלל אינה טעונה פורמליות שונות |לצרכי יצירתה והנהלת עסקיה.


חוֹבוֹת רָעִים וּמְסֻפָּקִים    🔗

Bad and doubtful debts)) חובות רעים – כאלה שאין סיכויים לגבייתם, כולם או מקצתם – חייבים להעבירם להפסד, כולם או את החלק שאינו ניתן לגביה, בעת עריכת המאזן השנתי. חובות מסופקים: שאין בטחון בגבייתם, – יש להפריש סכום מסויים – לפי הערכת בעל העסק – לריזירבה עבורם. בסכום הריזירבה מחייבים את חשבון ריוח והפסד ומזכים חשבון “ריזירבה לחובות מסופקים”


חוֹזֶה (Contract)    🔗

הסכם או קשר שיש לו תוקף חוקי המחייב את הצדדים. הסכם יש לו כוח חוזה כשמצויים בו היסודות האלה:

א) הצעה מצד אחד וקבלה של ההצעה ע"י הצד השני, וכתוצאה מזה הקשר.

ב) הכוונה שהקשר ייצור יחסים חוקיים בין הצדדים.

ג) תמורת הנאה (Considration).

ד) כושר הצדדים להתקשר בחוזה.

ה) חוקיות המטרה שלשמה התקשרו הצדדים.

בהעדר היסודות האלה הקשר בטל, או עלול להתבטל, או אינו בר־ביצוע.

חוזה בטל (void) – שאין לו תוקף חוקי – אי אפשר לתבוע על פיו ואינו מעניק שום זכויות לאיזה צד שהוא. חוזה העלול להתבטל (voidable) הוא חוזה שאחד הצדדים יכול לבטל אותו לפי הברירה שלו; לא השתמש בברירה – החוזה מחייב. חוזה שאינו בר־ביצוע הוא חוזה שלם, אלא שלא ניתן לביצוע בגלל פגם טכני (כגון, הסכמים שיש לעשותם בכתב ולא סודרו בכתב).

קבלת ההצעה צריכה להיות מוחלטת, בהתאם להצעה, וכשאינה מסוייגת בתנאים (unqualified). ההצעה פג כוחה:

א) במות המציע, או במות האדם שהציעו לו ולא הספיק להודיע על קבלת ההצעה.

ב) אם לא נעשתה הקבלה בתוך הזמן שנקבע ע"י המציע, או בתוך זמן מתקבל על הדעת.

לפי המשפט האנגלי תמורת הנאה היא יסוד בכל חוזה המחייב את הצדדים, היא טובת הנאה, זכות או ריוח

לצד אחד, או הפסד או מניעת ריוח, או ויתור על זכות, או נטילת אחריות מצד שני, הצדדים בלבד מחליטים מהו הערך הנכון של התמורה. הבטחה או התחייבות שניתנה בלי תמורה היא מתנה. ניתנה עבור תמורה – היא פעולת עסק בין הצדדים.

כושר התחייבות בחוזה. חוזים של קטנים – כוחם מוגבל, הם כשרים רק אם נעשו לשם הצרכים הנחוצים של הקטן כפי שמתאים לאורח חייו, אבל לא לשם מותרות.

נתינים זרים כשרים להתקשר בכל מיני חוזים, מחוץ לעסקים השמורים לפי החוק לנתיני המדינה בלבד.

חוזה אינו מוכרח דווקא להיות בכתב; למשל, סופקה סחורה לחברה או נעשתה עבורה עבודה לצרכים רגילים, והחברה קבלה את הסחורה או את העבודה – הרי זה קשר המחייב את החברה אעפ"י שלא נערך חוזה בכתב.

חברות מסחריות יכולות להתחייב בחוזים ע“י מנהל או ע”י ב“כ אחר, או ע”י סוכנים, ללא חוזה בכתב, אם הפעולה נעשתה במסגרת עסקי החברה לצרכים הקשורים בעבודת החברה.


חוֹזֵה מִסְחָר    🔗

בין שתי מדינות להסדר עניני משק, ויחסי מסחר ותחבורה ביניהן, נחתם לזמן קצוב. נושא החוזה הוא עפ"י רוב הסכם בעניני מכס, חליפין, פרמיות של אכספורט, תחבורה אווירית, ספנות, וכדומה. וכמו־כן הקשרים הקונסולריים והמעמד החוקי של נתיני מדינה אחת במדינה השניה של בעלות החוזה.

לרוב נכלל בחוזה המסחר סעיף עדיפות־הבכורה המבטיח כי כל צד ייהנה מהיתרונות שיוענקו בעתיד בחוזי מסחר למדינות אחרות ע"י הצד השני.

חוזה מסחר נכנס לתקפו אחרי אישורו (רטיפיקציה) ע"י ראש המדינה.

מצב מלחמה בין שתי מדינות מבטל ממילא את חוזי המסחר אשר ביניהן.

בתקופה האחרונה, אחרי גמר מלחמת העולם, עם השינויים שנתהוו במשק הבין־לאומי וההפרעות שבאו בעקבותם בסדר הנורמלי של חילופי סחורות ואפני התשלומים בין המדינות – נחתמים הסכמי־מסחר מיוחדים בקשר עם הסדרים של חילופי סחורות וחמרים בין המדינות המתקשרות בהסכם לשם איזון היבוא והיצוא ביניהן.


חוּפְשָׁה שְׁנָתִית לָעוֹבְדִים    🔗

חוק חופשה שנתית 1951 קובע את זכויותיו של העובד לחופשה שנתית. החוק חל על כל עובד, הן עובד חדשי והן עובד יומי, הן עובד קבוע והן עובד זמני. כלולים העובדים בתעשיה, בבנין, בחקלאות, במסחר, בפקידות ובמשק בית פרטי (עוזרת־בית העובדת באופן סדיר; אין החוק חל על עוזרת המוזמנת באופן ארעי לבית פרטי לשעות מספר).

החופשה השנתית היא לפחות בת 14 יום, יום שבת החל בתוך החופשה מובא במנין ימי החופשה. אינם נזקפים על חשבון החופשה השנתית: ימי שירות־מילואים; ימי חג; ימי חופשת לידה; ימי מחלה; ימי אבל במשפחה, שאין עובדים בהם; ימי שביתה או השבתה; ימי הודעה מוקדמת לפיטורים; – ואם חל אחד הימים האמורים בימי החופשה תוארך החופשה או יושלמו ימי החופשה במועד אחר.

בעד ימי החופשה חייב המעביד לשלם את השכר הרגיל שהיה משלם לו עבור 14 ימי עבודה.

חובה על העובד לקחת חופשה בכל שנה 7 ימי עבודה לפחות; את היתרות הוא רשאי, בהסכמת מעבידו, לצבור ולצרפן לחופשה שתינתן לו בשתי השנים הבאות. פדיון החופשה ע"י תשלום כסף – אסור, חוץ במקרה שהעובד חדל לעבוד באותו מקום לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו.

זכות החופשה השנתית של 14 יום חלה על עובדים תמידים שהיו קשורים למקום עבודתם שנה תמימה ועבדו לפחות 200 ימים במשך השנה. עבד העובד פחות מזה במשך השנה – הוא זוכה בחלק מהחופשה לפי היחס בין 200 יום לבין מספר הימים שעבד.

עובד שעבד באותו מקום עבודה, או אצל אותו מעביד פחות מ־75 יום רצופים, החוק מעניק לו זכות לתמורת חופשה בשיעור של 4 אחוזים משכר העבודה באמצעות קרן־חופשה. שר העבודה הסמיך שלוש קרנות חופשה: א) קרן חופשה לפועלי בנין בעבודות צבוריות; ב) קרן חופשה לעובדים בחקלאות; ג) קרן חופשה כללית, לעובדים בכל יתר הענפים. לקרנות אלו ישלמו המעבידים את תמורת החופשה, ומקרנות אלו יקבל העובד את התמורה בצאתו לחופשה בסוף השנה.

אל יעבוד עובד בשכר בימי חופשתו, ואם עבד בעבודה סדירה בשכר – איבד את זכותו לדמי החופשה; ואם כבר שולמו לו – רשאי המעביד לגבותם מאתו חזרה.



 

כ    🔗


כְּתֹבֶת־עֵזֶר    🔗

יכול אדם המושך שטר־חליפין (הממחה) להוסיף על השטר שם אדם, או פירמה, שיקבל את השטר לפרעון, או שיפרע במקרה שהמומחה העיקרי – שהשטר משוך עליו – יסרב לעשות קיבול על השטר, או שלא יפרע אותו. פעולה זו נעשית ע"י הוספת המלים הבאות, למטה משם המומחה:

(פלוני)… In case of need with (באנגלית), או

(פלוני)… Au besoin chez (בצרפתית)

שמשמעותן: “בעת הצורך אצל פלוני” (ראה “שטרי־חליפין”).



 

ל    🔗


לוּחַ    🔗

שנה האזרחית במדינת ישראל היא השנה של 12 חודש לפי הספירה הנהוגה באירופה עפ"י הלוח הגריגוריאני. זו היא שנת התקציב של הממשלה, של העיריות, והמוסדות הציבוריים ‏ ושנת העבודה של חברות ובתי־עסק ומסחר. התחיבויות אזרחיות ומסחריות וכספיות זמנן נקבע לפי החדשים של הלוח הגריגוריאני.

הלוח המושלמי – לוח ההג’רה – משמש בארצות ערב ונהוג גם בין ערביי ישראל. ספירת המושלמים מתחילה מבריחת הנביא מוחמד ממכה למדינה, בליל 20 ליוני 622 לספירת הנוצרים. בשנה של הספירה המושלמית 12 חדשי ירח. עיבור השנה אינו נוהג, ולפיכך השנה המושלמית קטנה ב־11 יום מהשנה האירופית, שמות החדשים הם: מוחרם, ספר, רביע אל־אול, רביע א־תאני, ג’מאד אל־אול, ג’מאד א־תאני, רג’ב, שעבאן, רמדאן, שוואל, זי־אל־כּידה, זי־אל־חג’ה. ראשון למוחרם, ראש שנת 1372 להג’רה, חל ביום 20 לספטמבר 1952 (ר“ח תשרי תשי”ג).

אצל הערבים הנוצרים במזרח (ליבנט) נהוג הלוח הגריגוריאני, וגם המושלמים משתמשים בו בענינים חילוניים, בשטרות ובמסחר. שמות החדשים של הלוח הגריגוריאני בערבית הם: אפריל – ניסאן, מאי – איאר או מאיס, יוני – חזיראן, יולי – תמוז, אוגוסט – אב או אוגוסטוס, ספטמבר – אילול, אוקטובר – תשרין אל־אול, נובמבר – תשרין א־תאני, דצמבר – כאנון אל־אול, ינואר – כאנון א־תאני, פברואר – שבט, מרס – אדר או מארט.


ללוֹידְס ((Lloyd’s    🔗

קורפורציה בלונדון, מרכז עולמי לשוק הביטוח הימי, וגם לאוסף ולהפצת ידיעות על כל הענינים הנוגעים לספנות, חברי ללוידס מטפלים גם בכל יתר סוגי הביטוח, פרט לביטוח חיים. הקורפורציה כשהיא לעצמה אינה עוסקת בביטוח; עוסקים בו חברי הקורפורציה ומבטחים (Underwriters). הם מתאגדים כרגיל בקבוצות, בסינדיקטים, וכל חבר בקבוצה אחראי למכסה מסויימת של הסיכון. הפוליסה של ללוידס בטחונה מבוסס על מעמדם הפיננסי של המבטחים החתומים על הפוליסה ועל הגרנטיות והפקדונות שנמסרו על ידם להנהלת הועד של הללוידס. ועד הללוידס יש לו קונטרולה על חשבונות חבריו. כל חברי הללוידס אחראים – אם לא בפירוש באופן חוקי – הרי לפי המסורת ולשם שמירת כבוד המכון – לתשלומי פיצויי הנזקים ע"י היחידים שבין חבריו.

עסקי הביטוח נעשים באמצעות סרסורים (brokers) המחלקים את הביטוח בין המבטחים השונים.

הללוידס יש לו סוכנים בכל הנמלים החשובים בעולם, המספקים לו ידיעות ע"ד הפלגת אניות, על נזקים ואבדות, וכו'. כל הידיעות האלו מתרכזות בפינקסי הללוידס. הללוידס מפרסם בכל שבוע את “רשימת הללוידס ועתון הספנות”.

סוכני הללוידס ממלאים ג"כ תפקיד שמאים של נזקים ימיים ומושיטים עזרה כשאניות סרות לנמלי מקלט.


ללוֹידְס־רֶגִּ’יסְטֶר (Lloyd’s Register)    🔗

“רשימת ללוידס” השנתית – רשימת הספנות הבריטית וספנות־חוץ. רשימה זו היא בת־סמכא ממדרגה ראשונה בעולם לרישום ומיון אניות. כל האניות ממוינות לפי התכולה (טונז'), סוג הבניה, תיאור המכונות, גיל האניה ויתר הפרטים המסייעים להגדרת כושר ההפלגה של האניה. אניות בעלות כושר הפלגה ממדרגה ראשונה מסומנות 100A1 (אניות שנבנו ממתכת), או 1 A (ספינות שנבנו מעץ או מעץ ומתכת).


לִשְׁכּוֹת עֲבוֹדָה    🔗

תכליתן – הסדרת שוק העבודה. במדינת ישראל – שלא כבארצות אחרות – אינן משתייכות למנגנון ממשלתי או מוניציפלי, הן מוסדות הסתדרות העובדים הכללית; אבל יש גם של ארגוני פועלים אחרים. באי־כוח המעבידים אינם משותפים בארגוני הלשכות, ‏ קיימות במדינה‏ כ־50 לשכות עבודה; מרכז הלשכות הוא המוסד המתאים, המסדיר את חלוקת העבודה הארצית.

לפי שעה אין מעמד חוקי ללשכת העבודה, אולם למעשה היא רכשה לה סמכויות רחבות בהסדר העבודה למבקשיה. לפי תכנית משרד העבודה עומד להינתן ללשכת העבודה הקיימת מעמד חוקי שעל פיהו תהיה ההזדקקות ללשכת העבודה חובה בעבודות ובמקצועות שיקבעו ע"י הממשלה. הארגונים המרכזיים יעמדו במידה מסויימת תחת פיקוח משרד העבודה.



 

מ    🔗


מִדְגָּמִים (Designs)    🔗

מדגם – צורה, דוגמה או קישוט מיוחד הניתן לחפץ או למוצר ע“י תהליך – יכולים בעליו לרשום אותו אצל רשם הפטנטים והמדגמים, אם יש בו חידוש ואם לא נתפרסם מדגם כזה מקודם במדינת ישראל. בעל המדגם צריך להודיע באיזה סוג של סחורות או מוצרים ישמש המדגם שלו. אושר המדגם ונתפרסם בעתון הרשמי (“רשומות”) – הוא מוגן כלפי שימוש שלא ברשות ע”י אנשים אחרים.

תוקף הזכות על המדגם – חמש שנים, ויכולים בעליו לבקש הארכה לעוד חמש שנים, וגם לתקופה של חמש שנים נוספות.

מדגמים מוגנים ע"י קונבינציות בין־לאומיות.


מִדּוֹת וּמִשְׁקלוֹת    🔗

ברוב מדינות התרבות האירופית ובישראל בתוכן, נהוגה שיטה המטרית. בבריטניה ובארה"ב נהוגה השיטה הבריטית.

להלן השוואה בין שתי השיטות:

מידות האורך:

1 מטר = 1,0936 יארד = 3,2808 רגל (foot)

1 יארד = 3 רגל = 36 אינצ' (inch) = 91.44 סנטימטר

1 רגל = 30.48 סנטימטר; 1 אינצ' = 2,45 סנטימטר

1 קילומטר = 1,094 יארד = 0,62137 מיל

1 מיל = 1,609 קילומטר, הקילומטר הוא בקירוב 5/8 של מיל.

מידות שטח:

1 מטר מרובע = 1.196 יארד מרובע; יארד מרובע = 0.836 מטר מרובע.

1 הקטר = 2,4717 אקרים; 1 אקר = 0,404 הקטר

1 דונם = 1000 מטרים מרובעים = 0,247 אקר

1 קילומטר מרובע = 0,38611 מיל מרובע; 1 מיל מרובע = 2,590 קילומטר מרובע

מידות נפח:

1 ליטר = 0,22 גלון בריטי = 0,26 גלון אמריקאי; 1 גלון בריטי = 4.546 ליטר.

1 הקטוליטר = 2.75 בושל בריטי = 2,8377 בושל של ארה"ב.

1 בושל בריטי = 1,032 בושל ארה“ב; 1 בושל ארה”ב = 0,969 בושל בריטי.

1 מטר מעוקב (= (cbm ליטר = 27,5 בושל בריטי = 28,38 בושל ארה"ב.

משקלות:

1 קילוגרם = 2,205 ליברות lb; 1 ליברה = 0,454 ק"ג.

1 טונה מטרית = 1000 ק“ג = 0,9842 טונה בריטית = 1,1023 טונה ארה”ב.

1 טונה בריטית = 1,01605 טונה מטרית; 1 טונה ארה"ב = 0,90718 טונה מטרית.

בארה"ב נהוגות אותן המידות והמשקלות אשר בבריטניה. ההבדלים הם במידות הבושל והגלון. הטונה החסרה (short) היא של 2000 ליברות, הטונה המלאה (long) – של 2240 ליברות.

במשקלות צורפי זהב הקָרָט המטרי של 200 מיליגרם הוא הסטנדרד החוקי למשקל אבנים יקרות ופנינים. 1 קרט אנגלי (troy) = 205,6 מיליגרם.


מוֹבִילֵי סְחוֹרָה    🔗

אדם, או חברה, שקיבלו עליהם להוביל סחורה ממקום למקום אחראים עבור כל נזק שנגרם מאיזו סיבה שהיא. יוצאים מן הכלל:

א) אונס בידי שמים (Act of God). המוביל אינו אחראי עבור תאונה שנגרמה ע“י פגיעות הטבע שלא בהתערבות אדם, שאי אפשר היה למנעה ע”י זהירות ושמירה וטיפול המניח את הדעת;

ב) פעולות אויב;

ג) נזק שנגרם ע"י פגם בתוך הסחורה המובלה גופא, כשלא היתה לו קונטרולה על הפגם וללא אפשרות של המנעות ממנו;

ד) אריזה רעה שגרמה לנזק;

ה) מלחמה: המוביל אינו אחראי לנזקי מלחמה.

אחריות המוביל מתחילה משעת קבלת הסחורה להובלה, למשל מזמן שנמסרה הסחורה למשרדו, עד שמסר אותה למקום ייעודה.


מוכ"ז    🔗

ר"ת: מוסר כתב זה (Bearer, Porteur). קרי: מוכּז.

שטר או צ’יק מוכז: שנכתב “לשלם למוכז”, או שהוסב הסיבה חלקה, יכול לגבותו כל מחזיק בו. מנית מוכ"ז: שלא נקוב בה שם בעליה, וכו' וכו'.


מוֹרָטוֹרְיוּם    🔗

תדחית. – בשעת בהלה כספית יוצאת מגדר הרגיל, שנגרמה ע"י משבר פיננסי חמור או בעקבות מאורעות פוליטיים חמורים – יש שהממשלה רואה צורך בנקיטת אמצעים יוצאים מן הכלל לשם מניעת התמוטטות כלכלית ומכריזה על מורטוריום, – דחיה באופן חוקי של תשלומי שטרות וחובות עד שוב החיים הכלכליים במדינה למסלולם התקין.

בפרוץ מלחמה מוכרז כרגיל במדינות הנוגעות בדבר מורטוריום כללי המקיף את כל החיים האיקונומיים.


מַחֲלוֹת מִקְצוֹעִיוֹת    🔗

לפי חוק הפיצויים לעובדים (ראה ערך “פיצויים לעובדים”) חייב המעביד בהושטת עזרה רפואית ובתשלום פיצויים במקרים איבוד כושר העבודה של הפועל או מיתתו כתוצאה ממחלה מקצועית, בתנאי שהמחלה נגרמה על ידי עבודה שעבד בה הניזוק תוך 12 חודש הסמוכים להתחלת המחלה. פוסק רפואי צריך לקבוע אם אמנם המחלה נובעת מתוך העבודה שעסק בה הפועל שחלה.


טבלת המחלות המקצועיות:


תיאור המחלה תיאור העבודה
1. גחלת טיפול בצמר, שער, זיפים, עורות או בעלי חיים.
2. הרעלת זרניך (ארסניק) טיפול בזרניך או בתכשיריו או בתרכיביו.
3. אמיינתית (אסבסטוסיס) טיפול באמנייתון (אסבסטוס) או חומרים המכילים אותו.

4. (א) הרעלה ע"י בנזין או

חומרים דומים לו.

טיפול בבנזין ובכל חומר הדומה לו או כל תהליך שבייצורו או המחייב את השימוש בו.

(ב) הרעלה ע"י אדים חנקנים

או אמידיים המתקבלים

מבנזין או מחמרים הדומים לו.

טיפול בחומר כלשהו חנקני או אמידי המתקבל מבנזין או מכל חומר הדומה לו, או כל תהליך שבייצורו או המחייב את השימוש בו.
5. הרעלת פחמן דו־גפריתי או מתוצאות פעולתה כל תהליך שכרוך בו השמוש בפחמן דו־גפריתי או תכשיריו או תרכיביו.
6. ורד אצל העובדים בזכוכית. כל תהליך בייצור זכוכית שכרוך בו עירטול בפני האור החזק של זכוכית מותכת.
7. ורד הנגרם ע"י עירטול בפני קרני מתכת מותכת או קרני מתכת קלל (אדומה). כל תהליך שכרוך בו עירטול בפני קרני מתכת מותכת בייצור ברזל או פלדה.
8. התכייבות כרומית או תוצאות פעולתה. כל תהליך שכרוך בו השימוש בחומצה כרומית או דו־כרומית, אמון אשלג או נתרן או תכשיריהם.
9. מחלה הבאה מאוויר דחוס או תוצאות פעולתה. כל תהליך המתנהל באוויר דחוס.
10. דלקת עור הנגרמת על ידי אבק או נוזלים.

11. (א) סרטן או התכייבות

אפיתליומאטיים של העור

הבאה מחמת עטרן, זפת, כופר,

שמן מינירלי או פרפין, או כל

תרכיב מוצר או שייר של כל

חומר מן החומרים האלה.

טיפול או שימוש בעיטרן, זפת, כופר, שמן מינרלי, או פרפין, או תרכיב מוצר או שייר של כל חומר מן החומרים האלה.

(ב) התכייבות השטח הקרני

של העין הבאה מחמת עטרן,

זפת, כופר, שמן מינרלי או

פרפין, או כל תרכיב מוצר או

שייר של כל חומר מהחומרים

האלה.

12. הרעלת פלואור. כל תהליך שכרוך בו השימוש בפלואור או בתכשיריו או בתרכיביו.
13. בלוטית. טיפול בכל בעל־חיים ממשפחת הסוס הסובל מבלוטית, או טיפול בנבלתו.
14. הרעלת עופרת או תוצאות פעולתה. טיפול בעופרת או בתכשיריה או בתרכיביה.
15. הרעלת מנגאן. טיפול במנגאן או בחומרים המכילים מנגאן.
16. הרעלת כספית או תוצאות פעולתה. כל תהליך שכרוך בו השימוש בכספית או בתכשיריה או בתרכיביה.
17. הרעלת זרחן או תוצאות פעולתה. כל תהליך שכרוך בו השימוש בזרחן או בתכשיריו או בתרכיביו.
18. צורנית (סיליקוסיס) כל תהליך שבו אפשר לשאוף דו־תחמוצת הצורן.
19. עוית של עובדי טלגרף. שימוש בכלים טלגרפיים.
20. הרעלה ע"י איתן ארבע כלורי או אתילין תלת־כלורי או דו־כלורת האתילין, או תוצאות פעולתה. כל תהליך בייצורם של אתילין ארבע־כלורי, תלת־כלורי, או דו־כלורת האתילין, או הכרוך בשימוש בהם.

מַטְבֵּעַ יִשְׂרָאֵל    🔗

היחידה היא הלירה הישראלית בת אלף פרוטות. רשות הוצאת בנקנוטים ישראליים ניתנה באוגוסט 1948 לבנק אנגלו־פלשתינה (מחודש מאי 1951 שונה שמו לבנק לאומי לישראל בע"מ) שיצר לתכלית זו מחלקת הוצאה. רשות טביעת מטבעות מתכת נשארה בידי האוצר בלבד.

הבנקנוטים במחזור הם בני 500 פרוטות, לירה אחת, 5 לירות, 10 לירות, 50 לירות; מטבעות הפרט הן של פרוטה אחת, שתים, חמש, עשר, 25, 50, 100, 250 פרוטות.

מחלקת ההוצאה של הבנק הלאומי לישראל חייבת להחזיק כנגד הבנקנוטים שהיא מוציאה:

א) זהב,

ב) מטבעות זרות או יתרות במטבעות זרות בחו"ל,

ג) שטרי מקרקעין של הממשלה,

ד) הבנקנוטים בלירות פלשתינאיות שהוציאה “מועצת המטבע הא”י" של ממשלת המנדט,

ה) שטרי אוצר ובטוחות אחרות של הממשלה שזמני פרעונם חלים בתוך שנה,

ו) שטרי־חליפין ושטרי חוב מנוכים בנכיון משנה לבנקים, וכמו־כן בטוחות אחרות של בנקים. הכיסוי לפי הסעיפים א) עד ד) לא צריך להיות פחות מ־50 אחוזים למאה של כל הבנקנוטים הנמצאים במחזור.

מחלקת ההוצאה של הבנק הלאומי לישראל בע“מ מפרסמת בכל שבוע דו”ח על סכום הבנקנוטים הנמצאים במחזור ועל מצב הכיסוי.


מַטְבֵּע פְּסוּלָה    🔗

מי שרימוהו וקבל מטבע פסולה, אינו רשאי להעבירה לידי אחר.

הנוהג בבנקים: הגיש לקוח לגזבר מטבע פסולה או בנקנוט מזויף, או חשוד למזויף, אין הגזבר מחזיר לו אותם, אלא הוא שולח את המטבע לאוצר, או את הבנקנוט לבדיקה לבנק המוציא את הבנקנוטים.


מְכִירָה בְהַכְרָזָה פּוּמְבִּית (Auction)    🔗

המוכר־המכריז במכירה פומבית אחראי לכך שיש לו רשות חוקית למכור ושאינו יודע על שום פגם בבעלות של הנכסים המועמדים למכירה. הוא מתחייב להעביר את הבעלות על הממכר לקונה כנגד המחיר ששולם לו, ושהבעלות לא תפגם, לא על ידו ולא ע"י המעסיק שלו.

כל חפץ, או סדרת חפצים, הוא ענין של קשר־מכר נפרד. המכירה הושלמה כשהמכריז הודיע על השלמתה ע"י הקשת הפטיש או בדרך אחרת הנהוגה. עד הודעה זו יכול כל מציע לחזור בו. אפשר לקבוע לכתחילה מחיר לכל חפץ הנמכר. בעל הנכסים, או אדם המועסק על ידו, אינו יכול להשתתף בהצעות קניה במכירה פומבית.

סוחר הנוכח במכירה פומבית ומשתתף בקניות לשם מכירה – אסור לו לתת כל תמורה שהיא לאדם על מנת שיסתלק מהצעות קניה במכירה פומבית, ואסור לאדם לקבל תמורה כזו. (החוק האנגלי משנת 1927).


מְכִירַת סְחוֹרוֹת    🔗

מכר בכלל נקשר בהצעה וקבלה. נשוא המכר יכול לשמש הן דבר של ממש, כגון נכסי דניידי או דלא ניידי. והן דבר שבהנאה או זכות, כגון, תביעות, זכויות, שטרות וכדומה.

גם חוזי מכר שמתקשרים בהם בנוגע לדברים שיבואו לעולם בעתיד, אף הם קיימים. אין המכר קשור בשום צורה מיוחדת; יוצאים מן הכלל העברת נכסי דלא ניידי, מכירת רכוש או זכויות, מניות או אגרות חוב שעל שם בעליהן, העברת רכוש בשטרות או בצ’קים נעשית לפי דיני שטרות.

חוזה למכירת סחורות – חוזה שעל פיהו המוכר מעביר או מסכים להעביר את הקנין בסחורות לקונה עבור תמורה של כסף הנקראת מחיר, החוזה נקרא “הסכם למכר”. סחורות הן כל נכסי דניידי. “סחורות בעתיד” הן סחורות שיש ליצור אותן או שהמוכר ירכוש אותן אחרי שעשה את חוזה המכר.

בכל חוזה מכר מקובל כמובן מאליו, כי: א) המוכר יש לו זכות למכור; ב) ואם נמכרו סחורות ע''פ תואר או לפי דוגמאות – הסחורות צריכות להתאים לתואר או לדוגמאות, ואין להכריח את הקונה לקבל סחורות שלמעשה אינן מתאימות לתוארן או לדוגמאות שהוצעו; ג) צריך שהסחורות יתאימו למטרה שלשמה הן משמשות כרגיל, או למטרה מיוחדת שהקונה תיאר למוכר וסמך על המוכר שיספק לו את הסחורה הדרושה לו; ד) צריך שהסחורה תהיה נקיה ממומים ומפגמים הפוגמים בשיווקה; ה) צריך שהסחורות הנמכרות תהיינה חפשיות משיעבוד לטובת צד שלישי.

הקנין עובר בשעה שנערך החוזה אם הסחורות הן במצב של כושר מסירה מידית. סחורות שהמוכר צריך לעשות להכשירן למסירה, או כשצריך לשקול או למדוד או לבדוק, וטרם נעשו פעולות אלו – הבעלות עוברת רק כשנשלמו הפעולות והקונה קיבל הודעה על כך.

דמי קדימה שנתן צד הם כגרנטיה שיקיים את הקשר; אם באשמתו בול הקשר הוא מפסיד את דמי הקדימה; קיים את החוזה – דמי הקדימה משמשים תשלום חלקי. נמסרו סחורות לקונה על מנת שיסכים להן אחרי בדיקה (on approval) הבעלות עוברת לקונה כשהודיע על הסכמתו למוכר. או כשעשה פעולה שמשמעותה קבלת הטרנסאקציה, או כשהחזיק בסחורה מעל הזמן שנקבע להחזרתה, או אם לא נקבע זמן – מעל לזמן המתקבל על הדעת.

סחורות שנשלחו באניה, ושטר המטען הוא לפקודת המוכר – הבעלות היא של המוכר ולא עברה לקונה. שלח יחד עם שטר המטען שטר־חליפין עבור תמורת הסחורה – הבעלות על הסחורה עוברת לקונה רק אחרי שקיבל את השטר לפרעון (עשה אקצפט).

כל זמן שלא הוסכם אחרת, הסחורות נשארות על הסיכון והאחריות של המוכר עד שהבעלות עברה לקונה; משעברה לקונה – הן על אחריותו של הקונה, בין אם נמסרו לו בין אם לא נמסרו. נתעכבה המסירה באשמת הקונה או המוכר – הסחורה היא על הריסק של הצד האשם.

קבלת (acceptance) המכר שלמה:

א) כשהקונה מודיע למוכר שהסכים לקבל את הסחורות;

ב) כשעשה פעולה בסחורות;

ג) כשהחזיק בסחורות אחרי עבור זמן מתקבל על הדעת מבלי להודיע למוכר כי הוא מסרב לקבלן.

קביעת הזמן של העברת הבעלות על הסחורות מהמוכר לקונה חשובה מכמה בחינות: למשל, במקרה אבדה ע"י שריפה או תאונות אחרות – בכדי לקבוע איזה צד סובל את הנזק; או במקרה פשיטת רגל של צד אחד – המוכר או הקונה – צריך לדעת אם הסחורות שייכות לנאמן פשיטת הרגל, אם לאו.

לא שלמו למוכר את כל המחיר של הסחורה יש לו זכות שיעבוד (lien) על הסחורה בגודל המחיר כל זמן שהסחורות ברשותו. ורשות להחזיק בסחורות:

א) בשהסחורות לא נמכרו באשראי;

ב) כשנמכרו באשראי אלא שזמן האשראי עבר;

ג) כשהקונה נכנס למצב של פושט רגל. – איבד את זכות השיעבוד: כשמסר את הסחורות למוביל לשם העברתם לקונה מבלי לשמור לעצמו זכות עליהן שהן עומדות לרשותו, או כשהקונה או שליחו קיבלו באופן חוקי את הקנין על הסחורה, או ע"י ויתור.


הפרת חוזה־מכר.

המוכר, נוסף לזכויותיו על הסחורות כנ"ל, יש לו זכות תביעה משפטית נגד הקונה:

א) עבור התמורה – אם הסחורות עברו לרשות הקונה;

ב) פיצויים עבור כל נזק שנגרם לו ע"י סירוב הקונה או התרשלותו לקבל את הסחורה, ושכר ידוע עבור הטיפול בסחורה ושמירתה.

הקונה, במקרה הפרת החוזה ע"י המוכר, יש לו זכות תביעה משפטית:

א) על אי־מסירה של הסחורה לקונה, או התרשלות במסירתה;

ב) פיצויים על נזק שנגרם לו מחמת הפרת החוזה, למשל, הפרש המחירים – כשיש “שוק” לסחורה – בין מחיר החוזה ומחיר השוק בזמן שצריך היה למסור את הסחורה.

אם הסחורה היא מסוג ערך מיוחד, או יחידה במינה ואין לה תחליף, יכול במקרים ידועים הקונה לתבוע “ביצוע בעין” (specific performance), היינו מסירת הסחורה המכורה בעינה גופא.

רשאי הקונה לסרב לקבל את הסחורה אם הופרו התנאים, חוץ אם הוא ויתר על קיום התנאים, או אם קבל את הסחורות או חלק מהן והחזיק בהן.

(ראה “הזמנת סחורות”).


מֶכֶס    🔗

מס המכס מוטל על סחורות המובאות למדינת ישראל בהתאם לתקנות החוק של תעריף המכס והפיטורין, 1937, והתיקונים שלאחריו והשינויים ע"י מדינת ישראל משנת 1948 ואחריה. הממשלה נימקה את השינויים בתעריף המכס כדלהלן:

“השינויים שהוכנסו בתעריף המכס מטרתם להבטיח שיחרור ממכס בעיקר לסחורות המשמשות חמרי גלם עבור ענפי התעשייה המקומיים החדשים ולעזור ע”י זה למספר תעשיות בארץ; לעודד השקעות בענפי תעשייה מסויימים וליצור מקומות תעסוקה חדשים ע“י פיטורים ממכס או ע”י הורדת מסי המכס על ציוד תעשייתי מסויים; לעזור במלחמה נגד יוקר החיים ע“י פיטורים ממכס או הורדות של מסי מכס המוטלים על חמרי מזונות וחמרי גלם חיוניים”.

בהתאם לזה, חמרי־גלם, סחורות מוגמרות למחצה, מכונות לצרכי תעשייה ומכונות וציוד חקלאיים פטורים בדרך כלל ממכס. נוסף לזה הוענקו פיטורין ממס היבוא לבתים מוכנים לשם שיכון או לצרכי תעשייה, ציוד לבתי־מלון וכד'. מצרכי בית של עולים חדשים גם כן פטורים ממכס. ראה בערך “מכס־פיטורין” רשימה של הסחורות והמצרכים הפטורים ממכס.

מס המכס מוטל על הסחורות המובאות: או לפי מס קצוב מכל יחידה, או באחוזים לפי הערך “ad valorem”, או לפי שניהם יחד. סחורות שמוטל עליהן מס קצוב הוטל עליהן, לפי תקנות שעת חירום 1948, עוד מס נוסף עד כדי 30 אחוז לפי הערך; סחורות שהיה מוטל עליהן מכס לפי הערך הוטל עליהן מס נוסף עד כדי 20–30 אחוז לפי הערך.

מפני ריבוי החומר אי־אפשר לתת במסגרת ספר זה את התעריף כולו של המכס הכולל כ־800 פרטים. המעונינים בדבר ימצאו את פרטי מס המכס בחוברת “פקודת תעריף המכס והפיטורין” המוצאת ע"י משרד האוצר.

כאן תצויין רק בקוים כלליים שיטת המכס הנהוגה במדינת־ישראל:

צרכי מזונות להמוני העם מוטל עליהם בדרך כלל מכס נמוך, ועל המצרכים בשימוש של השכבות האמידות – מכס יותר גבוה. על משקאות ומוצרי טבק – מכס גבוה.

על חמרי־גלם ומצרכים בלתי מעובדים – בדרך כלל מכס נמוך; חמרי גלם רבים המשמשים לתעשייה של מזונות ולייצור צרכי הלבשה והנעלה פטורים ממכס. מתכות לצרכי תעשייה – מוטל עליהן מכס נמוך או פטורות. כימיקליים עפי"ר פטורים, חוץ מאלה המשמשים לצרכי מותרות; מכונות לחקלאות ולתעשייה וייצור ולשימוש בפיתוח הארץ – פטורות.

כלי־רכב מכניים מוטל עליהם מכס גבוה. דלק ושמנים פטורים, או נהנים ממכס נמוך.

על צרכי בנין למגורים חל מכס גבוה בדרך כלל, ובפרט על מצרכי הנוחיות של בתי המגורים. נוסף למכס מס מותרות. כל מצרכי מותרות, כלולים בהם כל הדברים המשמשים לנוחיות או לקישוט, וחל עליהם מכס גבוה, ונוסף עליו מס מותרות בשיעור גבוה.

סטיות מהקוים הכלליים להטלת המכס המובאים לעיל נוהגות לעתים מטעמים פיסקליים, לשם העלאת הכנסות האוצר של המדינה.


מֶכֶס, הַחֲזָרָה (Drawback)    🔗

סחורות שהובאו לארץ והוצאו מתוכה, באותן האריזות, בתוך ששה חדשים נהנות מהחזרת המכס (פחות 10%) ששולם על הסחורה בשעת ייבואה, פרט לספירטים. יינות ובירה וסחורות שהובאו בתפזורת – in bulk – בתנאי שלא השתמשו בסחורה זו בארץ,

מהחזרת המכס נהנות גם מכוניות שהוכנסו לארץ לצרכי שימוש של בעליהם המבקרים בארץ.

הממשלה יכולה להרשות ייבוא חופשי ממכס של סחורות וחמרי גלם מסויימים, כשסחורות אלו מובאות לתכלית ייצור בארץ של מוצרים או חפצים שייוצאו לחוץ־לארץ.


מֶכֶס־מָגֵן    🔗

מכס גבוה שמדינה מטילה על מוצרי תעשייה או חקלאות מחו"ל לשם הגנה על תוצרת הארץ, הגובה של המכס מותאם לצורך ההגנה על ענף תוצרת מסויים במדינה.

המכס הוא פרוהיביטיבי (מכס־חרם) – כשגבהו מגיע למידה שלא כדאי למעשה להביא את הסחורה מחו"ל.

“חומת מכס” היא תופעה שכיחה בדורנו. המדינות מטילות מכסי ייבוא גבוהים הן לצרכי ההגנה על תעשייתן, והן לצרכים פיסקליים של אוצר המדינה.


מֶכֶס־פִּיטוּרִין    🔗

פטורים ממכס הסחורות, המצרכים והחומרים דלהלן:

צרכי מזון: תירס, לתת, דוחן בלתי מקולף, שעורה שערך הטונה הוא למעלה מ־5 ל"י; מזונות לבהמות; שחת, תבן וסובין, כוספה וקמח של דגים ובשר; בעלי־חיים לצרכי מאכל (בקר – מכס נומינלי של 750 פרוטות לראש); צרכי מזון אחרים: פולי קקאו, תאנים ארוזות בשקים, צימוקים בשקים לייצור כוהל, רסק פירות בלתי ממותק.

דלק: נפט גלמי, דיזל, מזוט, גז, שמן דלק, פסולת שמנים. פחם ומוצריו, אספלט ותכשיריו. קאולין ועפרות טין.

מתכות ברזליות: עשת ברזל, נתכי ברזל, פחי ברזל מעורגלים, פחים ולוחות מצופי בדיל ומצופי עופרת, כלי־קיבול גליליים מברזל או פלדה, חישוקי ברזל לחביות, סרטי פלדה דקים, תייל ברזל דק, תייל ופסים מפלדה רכה מעורגלים.

מתכות בלתי־ברזליות: אלומיניום (רדידים, מטילים, מוטות, לוחות, פחים ופסים, דיסקיות חלולות); מטילי אנטימון; פליז ונחושת (מטילים, מוטות, לוחות, פחים); צנורות פליז שעובי דפנותיהם לא פחות מ־3 מ"מ, תייל, שזורי תייל נחושת; אלפקה בפחים; עופרת (מטילים, צנורות עופרת שקוטרם יותר מ־15 מ"מ); ניקל (נתכים, מוטות, לוחות, סרטים ופסים); פאלאדיום; ברונזה זרחנית; פלטינה; כורי גרפית; אותיות דפוס ומתכות לצרכי דפוס (לשימוש במכונות סטיריאוטיפיות, במכונות סידור או ליציקת אותיות): בדיל בלתי מעובד, בגושים, במטילים ובמוטות ורדידים: טיטאניום; אבץ (מטילים).

פסולת, גרוטאות וסוגים של ברזל, פלדה ותערובותיהן, פליז, נחושת. עופרת, אבץ, אלומניום ואנטימון – לתפוקת מתכת בלבד. מחצבים של אנטימון, נחושת, כרום, בדיל ואבץ, וכן פיריטים.

חמרים לתעשיית שמנים: קופרה, אגוזי אדמה, שרפים שונים, שמן קיק. שמן קוקוס מפוגל, שמן עץ (סין), שמן זית לצרכי חרושת, פסולת שמנים, זרעים וחומרים גלמיים אחרים לעצירת שמן.

לתוצרת פרי הדר: כל מכונות וציוד המובאים לצרכי ייצור תוצרת פרי הדר.

ציוד לצרכי שימור פירות, ירקות ומיצים.

כימיקלים שונים, חומצות שונות, תרופות אנטי־מלריות. ומספר תרופות, ואקצינים ונסיובים, מיני סרום שאין מייצרים בארץ. ציוד למיצוי מינירלים וחמרים כימיים.

לחקלאות: זרעים לצרכי חקלאות; צמחים; שיחים, פקעים וכו': כלי עבודה ומכשירים וחלקיהם, ציוד למשק חלב ועופות. לגידול דבורים; מכונות לחקלאות; חמרים וציוד למניעת מגפות ומחלות בבהמות ובצמחים; זבל אורגני.

מכונות: לחקלאות, לתעשיה וייצור; לדפוס וכריכה; לחשמל, לייצור אור וכוח; לספינות, לרכבות; לקידוח מים; לשאיבה; לשימוש בעיבודו, או לגילויו, של כל אוצר טבעי במדינת ישראל, או לפיתוח כל תעשיה בקשר לאותו מוצר. חלקים יסודיים אשר למכונות האמורות, כשהם מובאים באופן נפרד לשם הרכבה בישראל וכל חלקי־חילוף שלהם. מצברים ודוודים וחלקיהם היסודיים לשימוש בקשר עם המכונות הנ"ל.

לחרושת טכסטילים: כותנה בלתי מעובדת; סיבים של קנבוס, יוטה, מנילה וסיזל, סיבי אלפה לריפוד; צמר גלמי, פסולת של צמר, בלויי (ליפי) צמר; חוטי כותנה; חוטי צמר (Yarn); חוטי משי, טבעי ומלאכותי; סיבים גלמיים של משי מלאכותי; חוטים (Yarn) של קנבוס, יוטה ופשתן; שקים מבד יוטה; הסיאן (Hessian); חוטי גומי.

עורות וגלדים בלתי מעובדים, או מיובשים (פרט לפרוות).

קרן מלאכותית, באקלית, גלאלית וחומרים פלסטיים קשים דומים לייצור מוצרים פלאסטיים.

עצמות, טלפים וקרנים; מקלעות קש וקנבוס; חוטרים וזמורות משבולת דורה למטאטאים; גרגירי פקק גלמיים; נוצות; סיבים וטבלות סיבים, לייצור מזוודות ומלתחות; סיבי צמחים אחרים בלתי מעובדים; שער של בעלי חיים ושער אחר; מעיים של צאן; חרובים; חמרים לייצור נייר; קונכיות של צדף; יהלומים בלתי מעובדים; אבקת יהלומים; קש ועשב; חומרים לבורסקאות (קליפות ותמציות של אלון, ערמון, עפצים ועוד) עטרן וזפת; עטרן צמחים בלתי מעובד.

בקבוקים צנצנות וחביונות ריקים; מלט לבן ומגוון; פקקי זכוכית לצנצנות עבור פירות; זכוכית אופטית בלתי מוגמרת; זכוכית רדודה (בעבי לא פחות מ־4 מ"מ) בלתי־מלוטשת; פסולת ושברי זכוכית, צנורות זכוכית דקים שקוטרם החיצוני אינו עולה על 25 מ"מ; חוטי חשמל לליפוף. – חומרים שונים שמשתמשים בהם לייצור זכוכית; חומרים שמשתמשים בהם לייצור צמיגים; חמרים שמשתמשים בהם לייצור נורות חשמל.

בתים מוכנים (pre־fabricated‏), בחלקים או בקירות; המבנה העיקרי עם כל התקבעת (ארונות בנויים בתוך הקירות, וכדומה). –

ספרים; דברי דפוס.

חפצים פרטיים: (א) חפצי נוסעים. המטען המהימן של נוסע, השייך לנוסע ולנלווה אליו, כגון המלבושים הנחוצים וחפציו האישיים; משקפות, צלמניות, מכונות כתיבה וצרכי ספורט, בתנאי שכל חפץ יהיה משומש.

(ב) חפצים של עולים ושל תושבים החוזרים ארצה. נוסף לפיטורין שעל פי פיסקא (א) יהא זכאי העולה לפיטורין על כלי הבית, רהיטים, לבנים, כלי מיטה, כלי חרסינה. כלי כסף – לצרכי שימוש ביתי, מכונות תפירה, מקלט רדיו, כלי נגינה, עגלות ילדים וכדומה; עגלות וכלי רכב חקלאיים, בעלי חיים ועופות, השייכים לעולה או לקבוצת העולים והנחוצים לעבודתם. כל אלה החפצים, בין אם הם נלווים אליו ובין שמובאים ארצה לא יאוחר משנה אחת לאחר בואו.

מצרכים וסחורות לשימושם המובאים ע"י האפטריארכים האורטודוכסי, הלטיני והארמני.

מצרכים המובאים ע"י מוסדות דתיים, חנוכיים, מדעיים ומוסדות צדקה; חמרי בנין ורהיטים ומלבושים לצורך בני־אדם המקדישים את חייהם לעבודת הדת, וכן למוסדות שמתחנכים בהם מורים דתיים; חמרי בנין, ציוד, ריהוט וכו' לשימוש בבתי־חולים, בבתי־מחסה או במרפאות; מכשירים טכניים וכו' הנשלחים לצרכי חינוך או מחקר לבתי־ספר או למוסדות המוחזקים לצרכי חינוך או מחקר; מלאכת אמנות, חפצים בעלי חשיבות ארכיאולוגית, מדעית או היסטורית – לבתי נכאות וספריות –, ועוד חפצים ומצרכים מסוג זה הנשלחים למוסדות מסוגים דומים.

חפצי קונסולים ופקידים קונסולריים וסוכנים מסחריים של ממשלות זרות.

עיריות, מועצות מקומיות ומכבי־אש: מכשירי כלורינציה, כלי ביעור (משרפות אשפה) וכדומה, צנורות לצרכי ניקוז וביוב, ציוד סניטרי, מודדי מים.

צנורות, תעלות מלאכותיות ואביזריהם – להתקנת הספקת מים ולצרכי ביוב והשקאה.

ציוד ומכונות להתקנתם בבתי־מלון והדרושים להחזקת בתי־מלון (דוודים, מכשירי מעלית, כלי מטבח מכניים, תנורים, רדיאטורים, ציוד לאיוורור, מנקי אבק; ציוד אחר – באישור מנהל המכס).

ציוד, מיתקנים לשם ייצורם של דשנים וחומרים כימיים על יסוד החומרים המצויים בים המלח.

הפיטורין דלעיל הם בתוקף בסוף 1952.


מִלְווֹת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל    🔗


א.

בלירות ישראליות: מלווה חוב המדינה ב־31 לדצמבר 1952
1. מלווה עממי, 1949, נושא פרסים (פדיון בהגרלות שנתיות, 1951–1968) 2,955,840
2. מלווה הממשלה, 1949, 3% 3,000,000
3. מלווה המלחמה, 1949, %½3 7,098,950
4. מלווה עממי, 1950, סדרה א' נושא פרסים 5,426,050
5. מלווה עממי, 1950, סדרה ב' נושא פרסים (שני המלוות עומדים לפדיון ע"י הגרלות שנתיות, עד 1974). 1,568,360
6. מלווה מוסדות פיננסיים, 1950, מלוה ראשון, 3% 5,000,000
7. טבי דולר, 1951–1969, %½3 5,204,816
8. אגרות־חוב צמודות דולר, 70–1960, %½3 3,881,138
9. מוסדות פיננסיים, מלווה שני, 1951 5,865,000
10. שטרי מקרקעין (בערובת קרקע), 3%, 65–1953 77,280,000
11. אגרות־חוב למוכז של ממשלת המנדט, נושאות פרסים (פדיונן ע"י הגרלות שנתיות בשווין הנומינלי, בשנות 66–1964) 4,305,940
12. מלווה לאומי של הסוכנות היהודית יוני 1948 1,071,000
13. מלווה חובה, ‎1952, 4% " (בוצע באוגוסט 1952 ע“י ניכוי 10%, בתור מלווה חובה, מהפקדונות בבנקים והבנקנוטים של אפ”ק הישנים שהוחלפו בבנקנוטים של הבנק הלאומי לישראל) 24,021,076
14. שטרי אוצר 2% 69,400,000
ס“ה 216,078,170 ל”י

ב.

בדולרים: מלווה חוב המדינה ב־31 לדצמבר 1952
1. מלווה ראשון מבנק לייצוא וייבוא, ושינגטון (פרעונו חל 63–1952) 93,968,114
2. מלווה שני מבנק לייצוא וייבוא, ושינגטון (פרעונו חל 65–1954) 33,647,924
3. מלווה מיצרני מכוניות אמריקניים 1,409,935
4. מלווה ממוסדות שונים ומפרטים (מזה כששה מיליון דולר אפשר לשלם בלירות ישראליות) 32,838,671
5. אשראי צרפתי 9,707,695
6. אגרות חוב, מלווה העצמאות 91,174,000
ס"ה 262,744,739 דולר

ג.

סוג המטבע מלווה סכום
בלירות שטרלינג חוב לממשלה הבריטית, לפי הסכם פיננסי 2,341,048
אשראי של חברות תעשיה 139,843 "
בפרנקים שויצריים אשראי של בתי־חרושת 5,200,000
בפרנקים בלגיים אשראי של בתי־חרושת 74,840,348

מְנָיוֹת (Shares, stock, actions)    🔗

חברת מניות יכולה לחלק את הונה במניות מסוגים שונים, מניות בכורה (Preference) נותנות לבעליהן זכות לדיבידנדה קצובה המשתלמת מהריווח הנקי של החברה לפני פרעון הדיבידנדה על מניות רגילות.

כשמניות הבכורה הן “מצטברות” (Cumulative) – אם הרווחים של החברה באיזו שנה שהיא לא הספיקו לשלם את הדיבידנדה הקצובה למניות הבכורה, הגרעון יושלם מהרווחים של השנים שלאחריה.

מניות “דחויות” (deferred) מעניקות לבעליהן חלק נוסף מהרווחים, אם הדיבידנדה על המניות הרגילות ומניות הבכורה עברה על סכום קבוע מסוים.

יש שמיסדי עסק חדש בצורת חברת מניות רוצים להבטיח לעצמם זכויות מיוחדות ויתרונות בנוגע לניהול עסקי החברה, לזכות ההצבעה, ולפעמים גם בנוגע לחלוקת הרווחים. לתכלית זו מוציאה החברה “מניות יסוד” (Founders Shares) השמורות למיסדי החברה.

ראה “חברות מניות”, “דיבידנדה”.


מַס־בּוּלִים    🔗

מסי הבולים מוטלים על מסמכים שונים המפורטים בטבלה דלהלן.

בולי ההכנסה הם בולים דבקים שמדביקים אותם על המסמכים, ובמקרים ידועים בולים מוטבעים ע“י רשות האוצר הממונה לכך. חובה להדביק את הבולים בשעת עשיית המסמך, ולבטל אותם על המסמך ע”י כתיבת השם או ר"ת בצירוף התאריך, או באופן ממשי אחר.

המסים הם משני סוגים: מס קבוע ומס “אד ולורם” (ad valorem) “לפי הערך”, ביחס לגודל הסכום.

מסמך המכיל ענינים שונים נבדלים זה מזה, הטעונים מס בולים, יוטל עליו מס מיוחד ונבדל לכל ענין מהענינים הנכללים בו כאילו זה היה מסמך מיוחד.

בדרך כלל אין מסמכים, שאינם נושאים בולים כהלכה, מתקבלים כעדות במשפט אזרחי, גם לא בפני בוררות או בי"ד דתי. שטרי חליפין ושטרי חוב שאינם נושאים בולים כהלכה אין להגיש אותם לתביעה לבית־משפט.

אדם המוציא, או מסב, או מעביר, או מגיש לפרעון, או משלם שטר חליפין או שטר חוב שאינו נושא בולים כהלכה עלול לשלם קנס של 10 לירות. אולם מי שהוגש לו שטר כזה יוכל להדביק עליו בול דבק בסכום המס שהשטר חייב בו ולבטל אותו, ולשלם אח"כ את הסכום הנזכר בשטר, ודינו כאילו שילם שטר קיים ובר־תוקף. אלא שזה אינו פוטר אותו מתשלום קנס.

בורר שהוציא פסק דין הטעון מס בולים ולא הדביק עליו בולים כהלכה – עלול לשלם קנס של 50 לירות. אותו קנס חל על עוברי כמה עבירות של חוק מס הבולים, כגון מעריך או שמאי שעשה הערכה או שומה הטעונה מס ולא ערך את ההערכה על כתב נושא בולים כהלכה, אדם או חברה שהוציאו תעודות מניות שאינן נושאות מס כהלכה, ועוד.

מסמכים או שטרות שנעשו בחו“ל מותר לשים עליהם בולים כשמגיעים לארץ. יפוי־כוח והרשאה שנתקבל מחו”ל יש להטביע בו בולים לפני עבור 30 יום מיום שנתקבל בארץ; לא נעשה בזמן – מתחייבים קנס.

חוזי שכירות או שכירות־משנה מטביעים בהם בולים ע“י האוצר. נעשו לתקופה שאינה יתרה על שנה אחת ותמורת שכר הדירה לא יותר מחמשים לירות – מותר לציין את המס ע”י בול דבק.

“העברה אגב מכירה” – לצרכי חוק מס־הבולים – פירושה הנחלת מטלטלים, פרט לאגרות סטוק או מניות, בדרך מכירה או על יסוד שטר מכר.

“בטחון עובר לסוחר” – משמעותו כל תעודת קנין לכל שטר התחייבות או אגרת־חוב שנעשו או הוצאו על ידי חברה, מועצת עיריה או מועצה מקומית בארץ.

המונח “משכנתא” – לצרכי חוק מס־הבולים – פירושו בטחון בצורת משכנתא לתשלום של מלווה קבוע, ואינו כולל משכנתא של מקרקעין.

“שעשועים” – מובנם כל שעשועים שמשלמים תמורת כניסה אליהם, כגון: תיאטרון, קולנוע, קבריט, קרקס, קונצרט, ריקודים, תערוכה, הצגה, משחקים או ספורט. “שעשועים החייבים במס מוקטן” פירושם תערוכות ומשחקים ושעשועים שבהם האמנים המציגים או השחקנים מופיעים בעצמם בפני קהל המבקרים (חוץ משעשועים כאלה כשהם נערכים בבית־קפה או בבית־מלון).


טבלת מס הבולים

הסכם או זכרון דברים של הסכם, או חוזה, 100 פרו'.

פטורים:

הסכם שערך העניין הנידון בהם פחות מן 5 לירות.

הסכם לשכירת פועל, בעל־מלאכה, אומן, משרת.

הסכם בנידון מכירת כל סחורה או בקשר עם כך.

הסכם על תשלום פיצויים לפי פקודת הפיצויים לעובדים.

הסכם מטעם חבר לאגודה שיתופית לנהוג לפי תקנות האגודה.


הערכה או שומה    🔗

הערכה או שומה של נכסים או טובת־הנאה בנכסים, או של ערכם השנתי של הנכסים, או של קלקולים או תיקונים בנכסים – מס מודרג, כשסכום ההערכה או השומה

אינו עולה על 5 לירות 10 פרוטות
עולה על 5 ל"י ואינו עולה על 10 לירות 20 "
עולה על 10 ל“י ואינו עולה על 20 ל”י 50 "
עולה על 20 ל“י ואינו עולה על 30 ל”י 100 "
עולה על 30 ל“י ואינו עולה על 40 ל”י 150 "
עולה על 40 לירות ואינו עולה על 50 ל"י 200 "
עולה על 50 ל“י ואינו עולה על 100 ל”י 250 "
עולה על 100 ל“י ואינו עולה על 200 ל”י 500 "
עולה על 200 ל“י ואינו עולה על 500 ל”י 750 "
עולה על 500 ל"י 1000 "

פטורים:

הערכה או שומה שנעשו בשביל צד אחד בלבד ולשם ידיעתו הוא בלבד, ושאינן מחייבות את הצדדים לא בתוקף הסכם ולא בתוקף חוק.


פסק בוררים:

כשהסכום או הערך שנפסק אינו עולה על 100 ל"י; או

כשלא נפסק כל סכום – 250 פרוטות

פס“ד על סכום העולה על 100 ל”י 500 "


פטורים:

פסקי בוררים לפי פקודת הפיצויים לעובדים.


שטר חליפין ושטר חוב:    🔗

כשהסכום או ערך הכסף של השטר הוא לא יותר מ־20 ל"י 20 פרוטות
יותר מ־20 ל“י ולא יותר מ־40 ל”י 40 "
יותר מ־40 ל“י ולא יותר מ־60 ל”י 60 "
יותר מ־60 ל“י ולא יותר מ־80 ל”י 80 "
יותר מ־80 ל“י ולא יותר מ־100 ל”י 100 "
על כל 100 ל“י וכל חלק של 100 ל”י אחרי 100 ל"י הראשונות 200 "

שטר חליפין או שטר חוב הנפרע על פי דרישה או בראיה או בשעת הצגתו, או בתוך 3 ימים אחרי ההצגה

(כולל צ’קים המשוכים על בנקים).

המחאה או פקודה מבנק אחד בישראל על בנק אחר בישראל שמשמשים לסידור חשבון ביניהם; מכתב אשראי שניתן בישראל המרשה למשוך בחו"ל המחאות שתהיינה נפרעות בישראל.

תלוש או שובר לרבית המחוברים ומוצאים יחד עם איזה בטחון.

שטר שנמשך או שטר חוב שנחתם על ידי אגודה שיתופית חקלאית רשומה או על ידי אגודת אשראי שיתופית רשומה, או על ידי חבר באגודה כזאת לזכותה או לפקודתה של האגודה – בתנאי שתהא רשומה בגוף השטר הודעה חתומה על ידי האגודה המאשרת כי השטר נמשך או נחתם על ידה, או על ידי חבר מחבריה, וכי הוא פטור ממס הבולים על־פי החוק.


שטר מטען    🔗

של סחורות או חפצים להוצאתם מן הארץ או להובלתם מחוץ לארץ – 30 פרוטות

תעודה

שניתנה על ידי כל מחלקה ממשלתית לאדם על־פי

בקשתו, אם לא הוטל עליו באופן אחר כל מס – 20 פרוטות.

פטורים:

תעודת שרות, תעודת בית־ספר, תעודת נתינות או התאזרחות, תעודה שניתנה על ידי מחלקת המכס, הבלו

והמסחר.

חוזה, עיין “הסכם”.

העברה אגב מכירה של כל רכוש, פרט למקרקעים, סטוק או מניות:    🔗

כשסכומה או ערכה של תמורת המכירה אינו עולה על 5 ל"י 20 פרוטות
עולה על 5 ל“י ואינו עולה על 10 ל”י 50 "
עולה על 10 ל“י ואינו עולה על 15 ל”י 100 "
עולה על 15 ל“י ואינו עולה על 20 ל”י 150 "
עולה על 20 ל“י ואינו עולה על 25 ל”י 200 "
עולה על 25 ל“י ואינו עולה על 50 ל”י 250 "
עולה על 50 ל“י על כל שבר של 50 ל”י 250 "

בכל מקרה אחר 500 "

העתקה או תמצית מהמסמכים דלקמן, מקויימות או מאומתות בדרך אחרת:

(א) מסמך שהוטל עליו מס כל שהוא;

(ב) מפינקס צבורי;

(ג) מספרים או מרשימות של בית משפט אזרחי או דתי, אך לא פס"ד של בית משפט;

אם ההעתקה או התמצית הן של מסמך החייב במס של פחות מ־50 פרוטות – אותו המס המוטל על המסמך המקורי.

בכל מקרה אחר – 50 פרוטות

אגרת־חובת: עיין “בטחון עובר לסוחר”.

דופליקט או העתק, כל מסמך החייב במס, אם אותו המס אינו עולה כדי 250 פרוטות: אותו המס המוטל

על המסמך העיקרי.

בכל מקרה אחר – 250 פרוטות

ערבות: עיין “משכנתא” או “שטר ערבות”.

ביטוח: עיין “פוליסה”.

שכירות או שכירות משנה:

(א) אישור של חוזה שכירות או שכירות משנה: על הסכום הכולל של דמי השכירות למשך תקופת השכירות או שכירות המשנה –

כשהסכום אינו עולה על 10 ל"י 10 פרוטות ‏
עולה על 10 ל“י ואינו עולה על 20 ל”י 20 "
עולה על 20 ל“י ואינו עולה על 30 ל”י 30 "
עולה על 30 ל“י ואינו עולה על 40 ל”י 40 "
עולה על 40 ל“י ואינו עולה על 50 ל”י 100 "
עולה על 50 ל“י ואינו עולה על 75 ל”י 200 "
עולה על 75 ל“י ואינו עולה על 100 ל”י 300 "
ומסכום זה ואילך על כל סכום שלם של 50 ל“י ועל כל שבר סכום של 50 ל”י 200 "

(ב) העברה של חוזה שכירות או של חוזה שכירות־משנה – 1/20 למאה מן הסכום שנפרע על ידי השוכר או שוכר המשנה בתורת דמי שכירות לתקופת השכירות או שכירות־המשנה שלא נגמרה עדיין, מס מינימלי – 10 פרו'.


בטחון עובר לסוחר (negotiable securities):    🔗

(1) בטחון עובר לסוחר שאינו ניתן להעברה במסירה:

בעד הכסף המובטח בו, כשסכום הכסף –

אינו עולה על 10 ל"י 10 פרוטות

עולה על 10 ל“י ואינו עולה על 20 ל”י 20 "

עולה על 20 ל“י ואינו עולה על 50 ל”י 50 "

עולה על 50 ל“י ואינו עולה על 100 ל”י 100 "

על כל 100 ל"י ועל כל שבר סכום של

100 ל"י מהסכום המובטח בבטחון 100 "

(2) העברת בטחון עובר לסוחר:

(א) במכירתו, כשסכומה או ערכה של התמורה –

אינו עולה על 5 ל"י 20 פרוטות

עולה על 5 ל“י ואינו עולה על 10 ל”י 50 "

עולה על 10 ל“י ואינו עולה על 15 ל”י 100 "

עולה על 15 ל“י ואינו עולה על 20 ל”י 150 "

עולה על 20 ל“י ואינו עולה על 25 ל”י 200 "

עולה על 25 ל“י ואינו עולה על 50 ל”י 250 "

על כל 50 ל“י ועל שבר־סכום של 50 ל”י 250 "

(ב) העברת הבטחון במשכנתא, עיין “משכנתא”.

(ג) בכל מקרה־העברה אחר שלא במכירה או במשכנתא 500 פרוטות.

(ד) בטחון עובר לסוחר הניתן להעברה אגב מסירה:

על כל 10 ל“י ועל כל שבר סכום של 10 ל”י מהכסף המבוטח בו משלם 100 פרוטות

משכנתא או שטר ערבות, חוץ מתעודת־בטחון העוברת לסוחר, שהוטל עליהם מס באופן אחר:

1) כשאותם המסמכים הם הבטחון היחידי או העיקרי לתשלום כסף:

אם הסכום אינו עולה על 10 ל"י 10 פרוטות

עולה על 10 ל“י ואינו על 20 ל”י 20 "

עולה על 20 ל“י ואינו על 50 ל”י 100 "

עולה על 50 ל“י ואינו עולה על 100 ל”י 200 "

על כל 100 ל“י ועל כל שבר־סכום של 100 ל”י 200 "

(2) כשאותם המסמכים משמשים בטחון־לואי או בטחון־עזר או בטחון נוסף, מקום שהבטחון העיקרי או הראשון נושא בולים כחוק:

על כל 100 ל"י, וכן על כל שבר־סכום של

100 ל"י מן הסכום המבוטח 40 פרוטות

בתנאי שהמס הכולל לא יעלה על 500 פרוטות.

(3) בהעברה של משכנתא או שטר ערבות או של כל דבר אחר המבוטח על ידי מסמך ממין זה:

על כל 100 ל"י, וכן על כל שבר־סכום של

100 ל"י 20 פרוטות

אם נוסף עוד סכום כסף על הכסף שהובטח כבר – אותו המס לסכום הכסף שנוסף.

(4) פדיון, שחרור או מכירה של כל בטחון דלעיל או של טובת הנאה בו, או של המבוטח בו:

על כל 100 ל“י, וכן על כל שבר־סכום של 100 ל”י מן הסכום ה הכסף שבוטח בזמנו. –

פטורים:

כל בטחון מסוג הנ"ל הניתן על ידי אגודה שיתופית חקלאית, או על ידי אגודת אשראי שיתופית, או על ידי

חבר באגודה שיתופית לזכותה של האגודה השיתופית, בתנאי שיהא מאושר בגוף הבטחון על ידי האגודה השיתופית, כי הבטחון פטור ממס הבולים על־פי החוק.

אקט נוטריוני, מכל מין שהוא 50 פרוטות

פוליסה לביטוח ימי:

(א) ביטוח נסיעה ימית, לכל סכום שלם של 100 ל"י, ולכל שבר־סכום

של 100 ל"י מן הסכום המבוטח 10 "

(ב) ביטוח לזמן, לכל סכום שלם של 100 ל"י ולכל שבר־סכום

של 100 ל"י מן הסכום המבוטח:

כשהביטוח הוא לפחות מששה חדשים 15 "

כשהביטוח הוא ליותר מששה חדשים 30 "

פוליסה לביטוח חיים:

בשעת הוצאתה, כשהסכום המבוטח אינו עולה על 500 ל"י

על כל סכום שלם של 50 ל“י וגם על כל שבר־סכום של 50 ל”י

מהסכום המבוטח 20 "

עולה על 500 ל“י ואינו עולה על 1000 ל”י

על כל סכום שלם של 100 ל“י וגם על שבר־סכום של 100 ל”י

מהסכום המבוטח 50 "

עולה על 1000 ל"י

על כל סכום שלם של 1000 ל“י וגם על שבר־סכום של 1000 ל”י

מהסכום המבוטח 500 פרוטות

פוליסה לביטוח נגד תאונה 20 "

כוח והרשאה    🔗

(1) לעורך־דין להופיע בפני שופט שלום, או

בורר, או בי"ד דתי 250 "

לעורך־דין להופיעּ בפני כל בי"מ אחר 500 "

(2) כוח והרשאה לקבלת דיבידנדה או רבית או רבית של בטחון עובר לסוחר,

או של כל בטחון אחר:

(א) לקבלת תשלום אחד בלבד 50 "

(ב) בכל מקרה אחר 250 "

(3) כוח והרשאה מכל סוג אחר 500 "

פטורים:

(א) מנוי בא־כוח להצביע באיזו אסיפה;

(ב) הרשאה בכתב שהגיש סוכן לפינוי סחורות מבית־המכס;

(ג) כוח והרשאה לעו"ד להתייצב במשפט לפי פקודת הפיצויים לעובדים כשהוא מופיע בשם העובד או התלויים בו.


קבלה:    🔗

קבלה שניתנה בעד תשלום כסף העולה כדי

2 ל"י ויותר 10 פרוטות

פטורים:

קבלה על תשלומים לצרכי הממשלה, או לצרכי כל עיריה ומועצה מקומית.

קבלה שניתנה בעד כסף שהופקד בבנק לחשבון לקוח.

קבלה שניתנה על ידי אגודה חקלאית שיתופית או על־ידי אגודת אשראי שיתופית.

קבלה הניתנת על ידי מקבל סיוע לממשלה או למוסד חסד.

קבלה שניתנה על ידי עובד על פיצויים ששולמו לפי פקודת הפיצויים.


תעודת מניה למוכ"ז:    🔗

על כל 10 ל“י וגם על כל שבר־סכום של 10 ל”י מהערך הרשום של המניות 100 פרוטות


סטוק ומניות:    🔗

(א) בהעברת כל המניות במכירה –

כשסכומה או ערכה של המניה אינו עולה

על 5 ל"י 20 "

עולה על 5 ל“י ואינו עולה על 10 ל”י 50 "

עולה על 10 ל“י ואינו עולה על 15 ל”י 100 "

עולה על 15 ל“י ואינו עולה על 20 ל”י 150 "

עולה על 20 ל“י ואינו עולה על 25 ל”י 200 "

עולה על 25 ל“י ואינו עולה על 50 ל”י 250 "

על כל 50 ל“י ועל כל שבר־סכום של 50 ל”י 250 "

(ב) בהעברת מניות באופן שאינו ממכר 250 "


פטורים:

העברת מניות שמושקעים בהם כספים או סטוק של ממשלת ישראל.


כרטיסי כניסה לשעשועים:    🔗

מס מודרג לפי ערך הכרטיס – בכרטיסים היקרים המס עולה בהדרגה עד כדי 75%–100% ממחיר הכרטיס.

המס לשעשועים החייבים במס מוקטן עולה בהדרגה עד כדי 20% ממחיר הכרטיס.

תעודת קנין על סחורה 10 פרוטות

(הערה: תיקונים שנעשו במשך שנת 1953 ואחריה – ראה בסוף הספר)


מִסֵּי בְּלוֹ (אקציזה)    🔗

מסים מוטלים על מצרכים המיוצרים ונמכרים בישראל.

א. משקאות משכרים: המס בפרוטות

בירה לכל ליטר שאין בו יותר

מ־15 מעלות אלכוהול 90

יין תפוחים ואגסים ופירות אחרים לכל ליטר שאין בו יותר

מ־15 מעלות אלכוהול 84

יין ויין הדרים לכל ליטר שאין בו יותר

מ־15 מעלות אלכוהול 84

יין ויין הדרים לכל ליטר שאין בו יותר

מ־15 מעלות אלכוהול

שעשוהו תוסס או מבעבע 300

יין ויין הדרים לכל ליטר שיש בו יותר

מ־15 מעלות אלכוהול,

אך לא יותר מ־25 מעלות אלכוהול 300

יין ויין הדרים לכל ליטר כנ"ל שעשוהו תוסס או מבעבע 400


שמפן לכל ליטר שאין בו יותר

מ־25 מעלות אלכוהול 2000

עראק לכל ליטר של אלכוהול 6000

קוניאק לכל ליטר של אלכוהול 6000

ספירטים אחרים לכל ליטר של אלכוהול 6000


ב. כוהל מפוגל: לכל ק"ג של כוהל מפוגל לשריפה 15

לכל ק"ג של כוהל מפוגל לתעשיה 1000

ג. טבק וטומבק: על כל טבק, מקומי או מיובא,

המיוצר ונמכר במדינת ישראל, פרט למיני

הטבק המפורטים להלן – הק"ג 2500

על סיגריות, פרט לסיגריות מטבק וירג’יניה,

הנמכרות לצרכן בקופסאות המכילות

לא פחות מ־30, שמשקלן לא פחות

מ־27 גרם ומחירן לא עולה על 100 פר'

הקופסה הק"ג 1500

על חישה, ללא תערובת

בכל מין טבק אחר הק"ג 200

על טומבק, ללא תערובת

בכל מיני טבק אחר הק"ג 880

על סיגריות מטבק וירג’יניה

הק"ג 4250

על סיגרים הק"ג 3000

(הערה: תיקונים שנעשו במשך שנת 1953 ואחריה – ראה בסוף הספר)


מַס הַכְנָסָה    🔗

(מחמת התיקונים ‏ והשינויים ‏ הרבים ‏ החלים במס־ההכנסה בזמן האחרון מוכרחים היינו לוותר על הערך החשוב במהדורה זו).


מַס־עִזָּבוֹן    🔗

גובים את המס מנכסי אדם שנפטר. היה הנפטר בעת מותו תושב ישראלי – המס מוטל על כל נכסיו בכל מקום שהם; לא היה תושב ישראלי – גובים את המס מאותו החלק של נכסיו הנמצא בארץ. מס העזבון שונה לפי דרגת הקרבות בין הנפטר והיורשים. לצרכי המס נחלקים היורשים לשלשה סוגים:

סוג א' כולל את בני־הזוג שנשארו בחיים ואת צאצאיהם. הסכומים דלקמן פטורים ממס בקשר עם סוג זה:

3000 ל“י הראשונות עבור הסוג כולו, עוד 5000 ל”י עבור הבעל או האשה, 3000 ל“י עבור כל ילד (או צאצאיו). סכומים נוספים של 3000 ל”י משתחררים עבור ילדים קטנים, בגיל פחות מ־13 שנה, ו־2000 ל"י בגיל פחות מ־18 שנה.

לסוג ב' שייכים הורי הנפטר וצאצאיהם. סוג זה לא ישלם מס על 2500 ל“י הראשונות של הרכוש, ונוסף לזה משוחרר ממס סך 2000 ל”י עבור כל אחד מההורים, או צאצאיהם.

לסוג ג' שייכים כל יתר הנהנים מהירושה, שאינם נימנים לסוגי א‘, ב’. סוג זה אינו משלם מס על 2000 ל"י הראשונות של ערך העזבון.

הסכום המשוחרר ממס בסוגי א‘, ב’ לטובת כל היורשים מוגדל עד 10000 ל“י כשהנפטר מת במשך שרותו בצבא |ישראל, או לסך 5000 ל”י אם מותו נגרם על ידי פצעים שנפצע בהם במלחמה על ישראל.

שיעורי המס:

מס העזבון מוטל על ערך הרכוש, אחרי ניכוי הסכומים המשוחררים לכל סוג, לפי השיעורים דלקמן:


הסכום סוג א' סוג ב' סוג ג'
על 5000 ל"י הראשונ', או חלק מהם 5% 7.5% 15%
" 5001 " עד 10.000 ל"י 7.5% 10% 20%
" 10001 " " 15.000 " 10% 12.5% 25%
" 15001 " " 25.000 " 12.5% 15% 30%
" 25001 " " 40.000 " 15% 20% 35%
" 40001 " " 60.000 " 20% 25% 40%
" 60001 " " 100.000 " 25% 30% 45%
" 100001 " " 150.000 " 30% 35% 50%
" 150001 " " 250.000 " 35% 40% 60%
" יותר מ־250.000 " 40% 45% 70%

המס בכל סוג חל על היורשים באותו הסוג בפרופורציה לחלקיהם בעזבון.


מַס רְכוּשׁ עִירוֹנִי    🔗

לפי פקודת מס הרכוש העירוני, משנת 1940 נתבטלו המסים העותומניים על בתים וקרקעות (וירקו), ועוד, ונתמזגו כולם במס אחד – מס הרכוש העירוני, הנגבה מבתים וקרקעות באזורי עיר.

שיעור המס נקבע מדי שנה בשנה על ידי הממשלה, ואינו עולה על 15% מן השווי השנתי הנקי של נכס הבית והקרקע. שוויו השנתי של נכס בית יהא שכר הדירה שיתקבל, כפי המצופה, בעד אותו נכס כשישכירוהו משנה לשנה, לאחר ניכוי הסכומים דלקמן לחשבון תיקונים והוצאות אחרות: –

א) אם אין השווי השנתי עולה על 40 לירות – רבע מהשווי השנתי.

ב) אם יעלה על 40 לירות – חמישית מאותו השווי, או סך 10 לירות – הכל לפי הסכום הגדול יותר.

ג) משמש נכס הבית למפעל תעשייתי שמשתמשים בו במכונות המונעות באופן מיכני – שליש מהשווי השנתי.

אם אין הנכס מושכר – או אם לפי דעת ועדת ההערכה אין דמי השכירות עולים בערך השווי השנתי – מעריכה הוועדה את השווי בהתחשׁבות עם גודל הנכס, חמריו, מצב הבדק שלו. ערך המגרש, ולאיזה צורך משמש הנכס, ודמי השכירות שמשלמים בעד נכסים דומים באותו מקום.

קרקע שלא הוקם עליה כל בנין קבע. או שהבנינים שעליה מחירם פחות ממחיר הקרקע בלא הבנינים, השווי השנתי שלה יהא ששה אחוזים למאה מן המחיר שיתקבל, כפי המצופה, ממכירתה בשוק הפתוח.

גובים את המס מאת בעל הנכס או מאת האיש המחזיק |בנכס בשם הבעל. לא שילם הבעל את המס יכולה הממשלה לגבות אותו ישר מדמי השכירות. אם נכס הבית או הקרקע נתונים לבעלות בלתי־מחולקת – מותר לגבות את המס מכל אחד מהבעלים המשותפים, והלה יכול לגבות מיתר השותפים את החלק המגיע מהם.

לממשלה יש זכות שעבוד ראשון על הנכסים עבור המס המגיע, ואין רושמים בשום פנקס ממשלתי כל פעולת העברה של הנכס אלא אם כן נתברר כי שולם המס על אותו נכס. פעולת העברה כוללת מכר, חלוקה, משכנתא, חכירה, מתנה, הורשה על־פי צוואה, הקדשת וקף מכל מין ויצירת הקדש לצרכי צדקה: אך אין היא כוללת פרצלציה, צירוף או העברת משכנתא או פדיונה, שינוי תנאי המשכנתא, או העברה על

ידי ירושה.

גובים קנס עד כדי 20% עבור פיגור בתשלומי המס.

רשאי מושל המחוז לוותר, לפי שקול דעתו, על המס, אם מטעמי דלות, או מטעם שהקרקע סוייגה כשדה־משחק או כמקום צבורי דומה, או שנאסרה או צומצמה הבנייה עליה או כשהנכס נעשה פסול לשימוש או למגורים מפני שנהרס או ניזוק.

ועדת ההערכה מתמנה בכל אזור עיר והיא מורכבת משני חברים מטעם הממשלה ומשני חברים מטעם הציבור (מתוך ששה אנשים המוצעים על ידי מועצת העיריה או המועצה המקומית). החלטות ועדת ההערכה ניתנות להתנגדות המוגשת לועדה עצמה, ולערעור בפני ועדת ערעורים שנתמנתה על ידי מושל המחוז; החלטות ועדה זו הן סופיות.

הערכה חדשה נעשית כל חמש שנים.


מַס שֶׁבַח מְקַרְקְעִין    🔗

מס זה מוטל על הריוח שמתקבל ממכירה, או מחליפין של נכסי דלא ניידי. אין מס זה חל על רווחים שנגבה מהם מס הכנסה.

שיעורי המס משתנים לפי אורך התקופה בין רכישת הנכס הנמכר ובין תאריך מכירתו. המס גבוה ביותר כשהתקופה היא בת שתי שנים, או פחות. ונמוך ביותר כשהיא בת עשר שנים ומעלה. ושוב תלויה דרגת המס בגודל הריוח שקיבל בעל הקרקע מהנכס שהוא מכר: לא עלה הריוח על 15%, דרגת המס היא הנמוכה ביותר; עלה הריוח על 50% – המס הוא הגבוה ביותר.

במקרה חילופי נכסים המס המשתלם הוא מחצית המס המוטל על מכירת נכסים.


התקופה בין רכישת הנכס לבין תאריך ההערכה (בשעת המכירה).

הריוח אינו

עולה על

15%

הריוח

בין

15–25

הריוח

בין

25–50

הריוח

יותר

מ־50%

לא יותר משתי שנים המס־25% 25% 30% 40%
יותר משתי שנים ופחות מארבע שנים " 20% 20% 25% 35%
יותר מארבע שנים ופחות משבע שנים 15% 20% 25%
יותר משבע שנים ופחות מעשר שנים 10% 15% 17.5%
יותר מעשר שנים 5% 7.5% 10%

הערה: האחוזים הנ"ל ‏ הם אחוזים למאה מהריוח בין המחיר המקורי שתמורתו שולמה בשעת רכישת הנכס ובין השווי של הנכס כפי ההערכה בשעת המכירה.


מַעֲרוּפִיָּה    🔗

באנגליתGoodwill – שם מושאל למערופית העסק שהיא סך הכל של גורמים המקנים יתרונות מיוחדים לעסק ו“רצון טוב” מצד הלקוחות כלפיו, כגון השם הטוב של הפירמה, הרפוטציה של ההנהלה, האיכות המפורסמת לשבח של סחורות העסק או של מוצריו. מצב מונופולין בשוק, יתרון המקום, קנין הנאה בפטנטים, פופולריות של סימני המסחר שלו, זבונה טובה (קהל לקוחות תמידיים). וכדומה. המערופיה נחשבת לנכס של העסק, כנכסים של ממש אחרים, וכשהעסק נמכר לידים אחרות, או כשעסק השותפות מקבל שותף חדש, מעריכים את המערופיה בממון, והיא מופיעה כרכוש בצד האקטיב במאון.


מַשְׁכּוֹן    🔗

מסירת חפץ ע"י אדם – הממשכן – לאדם שני, מקבל המשכון, לבטחון חוב. החפץ הממושכן נשאר רכושו של הממשכן, אלא שההחזקה בחפץ היא ביד מקבל המשכון קשר המשכון נעשה גמור ומחייב רק משעת נטילת המשכון, ולפיכך התחייבות למסור סחורה, או חפץ, או נכס, במשכון אין דינה כדין משכון, ויכול הממשׁכן לחזור בו לפני המסירה.

נכסים שהיו ממושכנים לבטחון חוב אפשר להוסיף על החוב כנגד אותו המשכון. וכמו־כן יכול הממשכן להוסיף על המשכון, וההוספה מצטרפת לקשר העיקרי של המשכון. שבח המשכון נעשה אף הוא משכון יחד עם המשכון העיקרי.

מקבל המשכון חייב לשמור את החפץ הממושכן ולטפל בו באופן מניח את הדעת, ואסור לו להשתמש במשכון.

מקבל המשכון זכאי לעכב את המשכון עד פדיונו, וזכותו קודמת לזכותם של יתר בעלי־החובות, ויכול הוא לגבות את החוב מתוך המשכון. אין המשכון שולל את זכות דרישת תשלום החוב, והרשות שמורה למקבל המשכון לתבוע את פרעון החוב גם לאחר שקיבל את המשכון.

נפרע חלק מהחוב, רשאי מקבל המשכון להחזיק במשכון כולו עד אשר נפרע החוב במלואו; אולם אם ניתנו חפצים אחדים במשכון ויוחד סכום לכל חפץ וחפץ, וסולק הסכום האחד, יכול הממשכן לפדות את המשכון שכנגד חוב זה בפני עצמו.

אין מקבל המשכון יכול למכור את המשכון בעצמו. הגיע זמן פרעונו של החוב ולא נפרע – מגיש המלווה את תביעתו לבית־המשפט, והמשכון נמכר על ידי משרד ההוצאה לפועל.

בנקים המלווים כספים במשכון ניירות־ערך מתנים לכתחילה תנאי עם לקוחותיהם שהרשות בידם למכור את הניירות הממושכנים בהגיע זמן הפרעון ללא פרוצדורה משפטית. ניירות־הערך נמכרים במקרים אלה בבורסה הרשמית.

אם הסכימו הממשכן ומקבל המשכון להפקיד את המשכון אצל מי שנאמן עליהם וההוא הסכים להחזיק את המשכון ברשותו – המשכון גמור ומחייב. ואוֹתו השלישי (הנאמן) בא במקומו של מקבל המשכון. אין השלישׁי רשאי להחזיר את המשכון לממשכן או למקבל המשכון, אלא מדעת השני, ובהתאם לתנאי ההשלשה.


מַשְׁכַּנְתָּא    🔗

היפותיקה – (mortgage) נעשית על נכסי דלא ניידי (קרקעות ובתים) לבטחון חוב. יכולים למשכן כל סוג של נכסים שאינם נדים שהם קנין אדם או חברה או שותפות או אגודה שיתופית, וכמו־כן זכות שכירות והנאה בנכסים הרשומה במשרד רישום הקרקעות.

ישנן משכנתאות מדרגות שונות, משכנתא “ראשונה”, “שניה”, “שלישית” וכו'. כל משכנתא של דרגה קודמת יש לה דין קדימה לגבי משכנתא מדרגה מאוחרת.

יכולים למשכן נכסי דלא ניידי הן לבטחון חוב קיים או חוב שנעשה בשעת רישום המשכנתא, והן לבטחון חובות שייעשו בעתיד. אין המלווה בעל המשכנתא יכול להעביר לזולתו את זכויותיו על הנכסים הממושכנים אלא בהסכמת בעל הנכסים, הממשׁכן. נעשתה המשכנתא מלכתחילה “לפקודה” – יכול המלווה להעביר אותה לאחר גם שלא מדעת הלווה.

בשטר המשכנתא רשומים תנאי ההלוואה, הסכום, הריבית ותנאי התשלומים. המשכנתא נכנסת לתקפה אחרי שהלווה, בעל הנכס הממושכן, חתם על שטר המשכנתא במשרד רישום הקרקעות. אותו הדין בנוגע להעברת משכנתא.

משכנתא יש לה תוקף חוקי רק כשנרשמה במשרד רישום הקרקעות (הטאבו). דמי רישום משכנתא הם 1% מסכום החוב המבוטח על ידי המשכנתא. דמי־רישום של העברת משכנתא – חצי אחוז למאה מסכום החוב המועבר.

המלווה בעל המשכנתא זכאי לגבות את חובו מהנכסים הממושכנים, ויש לו זכות קדימה לגבי כל יתר בלי החובות. גבה בעל המשכנתא הראשונה את חובו, בא אחריו בעל המשכנתא השניה, וכו'. מכירת הנכסים נעשית אחרי הוצאת פסק־דין לטובת התובע – על ידי משרד ההוצאה לפועל. נמכר נכס ממושכן במכירה פומבית לסילוק החוב המבוטח על ידי המשכנתא, והמכירה לא הספיקה לכסות את החוב כולו, קרן, רבית וההוצאות, יכול הנושה לתבוע מהחייב את יתרת החוב, ודינו בנוגע ליתרה הוא כדין יתר בעלי החובות.

רשאי הממשכן בעל הנכס הממושכן למכור את הנכס בהסכם בעל המשכנתא, ואזי נכנס הקונה במקומו של החייב הקודם.



 

נ    🔗


נֹהַג מִסְחָרִי    🔗

מנהגים המקובלים במו“מ במסחר. חוקי המסחר התפתחו בעיקרם מתוך הנוהג המסחרי. במו”מ המסחרי יש להתחשב במנהגים ובהרגלים אשר במסחר בכלל ובכל מקצוע ומקצוע בפרט.

המג’לה אומרת:

“תביעת דבר שאינו בכדי שיהיה לפי המנהג – אין תביעתו שלמה”.

“מעשי בני אדם ראיה ונוהגים לפיהם”. "כל הידוע על פי המנהג הרי זה כאילו התנו עליו, וכל הידוע

בקרב הסוחרים – הרי זה כאילו הותנה ביניהם".

המשפט התלמודי אומר: “הכל כמנהג המדינה”.

מנהגי המסחר עלולים להשתנות לפי צרכי המסחר והמשק ותנאיהם, בפרט בזמנים אלה הגדושים תמורות

וחליפות. נוהג מסחרי הוא הנוהג המקובל בין אנשי המסחר של המקצוע ושעל פיו נחתכים עסקי מסחר. צריך שהנוהג יהיה מתקבל על הדעת, ולא מנוגד לחוקי המדינה, נפוץ ומקובל בדרך כלל, ברור וקבוע, ופועל בהמשכיות וברציפות, כדי שבתי המשפט יוכלו לקבוע שהוא נוהג מחייב.


נְטִישָׁה (abandon of cargo)    🔗

סחורות המפליגות בים הן אבודות לגמרי, אם הושמדו על ידי הסיכון שבוטחו נגדו, או אם נשחתו עד כדי איבוד כל ערכן כמעט למטרה שנקנו למענה, או אם ניזוקו עד כדי מצב שאי אפשר לשווקן, או אם הנסיעה שלמענה נעשה ביטוח הסחורה הופסקה לגמרי ואין אפשרות להמציא את הסחורות למקום ייעודן.

במקרים אלה מוותר המבוטח על הסחורה, נוטש אותה למבטח, ויש לו תביעה נגד המבטח על אבידה ממשית. הוא חייב למסור למבטח הודעה בהקדם על דבר הנטישה, אחרי קבלו ידיעה על הנזק. הודעה אינה נחוצה כשהמבטח אינו יכול להפיק תועלת מהסחורה הנטושה.

יש בדרך כלל, מבחינה ראשונה (Prima facie), רשות למבוטח למסור הודעה על נטישה, כשקיבל ידיעה על נזק ימי, אם אפילו לא הוברר עדיין שהסחורה אבודה לגמרי, אלא שהאבידה נראית ודאית (ראה “בטוח ימי”).


נָמָל חָפְשִׁי    🔗

הנמל כולו או חלק ממנו, הוצא מכלל אזור המכס של המדינה. הסחוֹרות נכנסות ויוצאות חופשיות ממכס. גובים את המכס רק בשעה שמוציאים את הסחורה אל השוק בפנים המדינה.

הנמלים החופשיים משמשים תחנות טרנזיט (מעבר) לתנועת הסחורות: ניתנות בהם קוּלות לפריקת הסחורות, לאיחסונן ולטעינתן מחדש על אניות, או על רכבות־משא, לשם העברתן למדינות חוץ.

יכולים להחזיק את הסחורות בנמל החופשי ללא הגבלה בזמן, ולבעל הסחורה ניתנת גישה חופשית לסחורה ויכול הוא לעשות בה את השנויים והתיקונים הדרושים לאריזה מחדש, וכדומה.

הנמלים החופשיים הגדולים ששימשו לטרנזיט בין המדינות היו: באירופה (לפני המלחמה) – המבורג, ברמן, אנטורפן, טריאסט, לונדון, ליברפול; באסיה, כיום: עדן, סינגפור, הונקונג, בארה"ב: ניו־יורק. ניו־אורליאנס, סן פרנציסקו ולוס־אנג’לס.



 

ס    🔗


סוֹכֵן (Agent)    🔗

סוכן מסחרי, שליח־שכר, שנתמנה על ידי מעסיקו לתווך בעסקים מסוג המסחר שלו ולהתקשר לתכלית זו עם צד שלישי.

הסוכן יש לו רשות למכור או למסור סחורה לשם מכירה או לקנות סחורות או ללוות כספים בבטחון הסחורות שקנה. סוכן שמחזיק סחורות בהרשאת בעליו, ‏ או שיש בידו |מסמכים של חזקה על סחורות – כל מכירה, שיעבוד או כל פעולה מסחרית שהיא, שעשה בסחורות הללו מחייבת את בעליו.

סוכן אינו רשאי לגבות כספים בשביל בעליו אלא אם כן הורשה לכך במפורש.

הסוכן חייב לטפל בתשומת־לב הראוייה ולפי הנוהג המסחרי במילוי חובותיו ולהפעיל את כל ידיעת המקצוע שלו לטובת בעליו. עליו לתת דו"ח לבעליו על פעולותיו וחשבונותיו בשעה שהוא נדרש לכך. אין לו רשות לקבל ריוח משום עסק שעשה מחוץ לקומיסיה (דמי עמילות) או שכר אחר שהוא מקבל מבעליו. הוא אינו רשאי להעביר סמכויותיו, סמכויות־סוכן, לאדם אחר, ואסור לו לגלות את סודות העסק או את המסמכים שנמסרו לו על ידי בעליו.

המעסיק מחוייב לשלם לסוכן את הקומיסיה או שכר אחר כפי שהוסכם ביניהם, והוא נושא באחריותן של ההתחייבויות שקיבל עליו הסוכן באופן חוקי ובגבולות סמכותו.

סוכן אין לו, בדרך כלל, דין של פקיד בבית מסחר בנוגע לפנסיה, להגנה סוציאלית, לפיצויים וכדומה.

לסוג הסוכנים שייכים: מוכר־מכריז (Auctioneer), המוכר במכירה פומבית נכסים שנמסרו לו על ידי הבעלים לשם כך; סרסור (broker) – סוכן למכירה או לקנייה על חשבון אחרים; סוכן (Delcredore) – הוא סוכן למכירת סחורות, המקבל על עצמו אחריות, שהקונים שהוא משיג ישלמו את תמורת הקנייוֹת כסדרן; סוכן־נוסע (Commis־voyageur).


סוֹכְנֵי מֶכֶס

או עמילי־מכס, המטפלים כסוכנים עם רשות המכס בשיחרור סחורות מהמכס ובכל פעולות הקשורות בטעינת סחורות של אניות ופריקתן או סחורות וחפצי נוסעים.

סוכני מכס זקוקים לרשיון של מנהל המכס, הרשיון מוצא לשנה אחת, וניתן לחידוש, מנהל המכס יכול לדרוש ערבון, או ערבות, עד 200 לירות להתנהגות נאמנה וישרה. למנהל המכס הרשות לבטל רשיון אם בעל הרשיון התנהג במרמה או באי־הגינות.

הרשות בידי הסוכנים להעסיק פקידים הטעונים גם הם הסכמת רשות המכס.

רק לסוכני המכס בעלי רשיון, או לפקידיהם, הרשות לטפל בפריקת אניות ובשיחרור סחורות מן המכס. יוצאים מן הכלל הסוחרים היבואנים, או מקבלי הסחורות המטפלים בקבלת הסחורות המיועדות להם, בעצמם או על ידי פקידיהם.


סִמָּנֵי מִסְחָר (Trade Marks)    🔗

סימן הבא לציין לגבי סחורות את בעל הסימן המסחרי, בין כיצרן הסחורה בין כמשווקה.

הסימן יכול להיות מודפס, נחתם, מחוקק או מצוייר, בין על הסחורות עצמן בין על עטיפתן. אף אם סוג הסחורה הוא כזה שאי־אפשר לשים עליה את הסימן, אף אז היא מוגנת על ידי הסימן הרשום.

רושמים את סימני המסחר אצל רשם סימני המסחר בירושלים.

סימני מסחר מחוץ לארץ, מהמדינות החברות בקונבנציה (אמנה) הבין־לאומית שנחתמה בהאג ב־7.11.1925, יש להם זכות קדימה ויכולים לקבל הגנה על ידי רישומם אצל רשם סימני־המסחר במדינת ישראל.

הרשם יכול לפי שיקול דעתו לקבל את הבקשה לרישום סימני־מסחר או להכניס בו ברישׁום שינויים או גם לדחות את הבקשה. אפשר לערער על החלטת הרשם בפני בית־הדין העליון. ‏אושרה הבקשה – מפרסמים אותה ב“רשומות”.

אין להעביר סימני־מסחר מאיש לאיש אלא יחד עם העסק העוסק בסחורות שעליהן נרשם הסימן.

סימני־מסחר מוגנים על־ידי החוק. והמשתמש בכל צורה שהיא בסימן־מסחר שאין לו זכות עליו, או המחקה סימן־מסחר לשם השלייה, עלול לקבל עונש מאסר או קנס, או שניהם ביחד, מחוץ לתביעת פיצויים על ידי הנוגעים בדבר. אין לדרוש פיצויים בקשר לסימני־מסחר שלא נרשמו כחוק בישראל.


“סִיף” (Cif)    🔗

= ר"ת Cost, Insurance, Freight = המחיר, הביטוח, דמי־המטען.

נמכרה הסחורה (Cif) – המחיר כולל את דמי המטען עד מקום הייעוד ואת דמי הביטוח.

המוכר חייב לשלוח את הסחורה מנמל הטעינה, להשיג חוזה הטענה (שטר מטען) עד מקום הייעוד המפורש בחוזה, לסדד ביטוח לטובת הקונה לפי התנאים הנהוגים במסחר ולהמציא לקונה בתוך זמן מניח את הדעת אחרי ההטענה על האניה את שטר המטען, הפוליסה ויתר המסמכים הקשורים במשלוח. אף הוּא משלם את דמי המטען ואת דמי הביטוח.

הקונה מתחייב לשלם את המחיר בשעת מסירת הדוקומנטים. הבעלות על הסחורה עוברת אליו בשעה שקיבל את הדוקומנטים. הוא חייב בהוצאות הפריקה בנמל הייעוד, במסי היבוא והוצאותיו, בהוצאות הנמל וכו'.

הפלגתה של הסחורה לכל אורך דרכה – סיכונה על הקונה. הסיכון מתכסה כרגיל על ידי הביטוח. אבדה הסחורה על ידי סיכון שהוצא מכלל ביטוח בפוליסה רגילה של ביטוח הנהוגה במסחר – על הקונה לשלם את כל המחיר בשעת מסירת הדוקומנטים (למשל, כשלא ביטח את הסחורה נגד סיכוני־מלחמה – (war risk) – והאבידה נגרמה על ידי פעולת מלחמה).

ולכן, בזמנים שקיים סיכון מלחמה כלשהו, על הקונה לדאוג לבטח את הסחורה גם נגד סיכוני־מלחמה.



 

ע    🔗


עִסְקֵי מֶחֱצָה (Meta)    🔗

שני בעלי־עסקים משתתפים בעסק לחשבון משותף “למחצה” (Conto á Meta), הריוח וההפסד מתחלקים ביניהם בשווה. כל צד מנהל את החשבון המשותף, וכל טרנסאקציה שנעשתה נזקפת בפנקסיו של האחד לזכות ושל השני לחובה.


עֲרֵבוּת    🔗

חוזה־ערבות הוא חוזה התחייבות של אדם אחד להיות אחראי לחוב או להעדר מילוי התחייבות של אדם אחר. שלושה צדדים בערבות: הזכאי העיקרי, החייב העיקרי והערב. צריך שיהיה קיים חוב ראשוני של אדם מחוץ לערב; הערב הוא חייב שני, היינו כשהחייב העיקרי אינו משלם.

חוזה־ערבות נעשה בכתב.

הערבות יכולה להיות טרנסאקציה אחת בלבד, או לשמש ערבות מתמדת, לאמור שהיא חלה על שורה של

טרנסאקציות. התחייבותו של הערב חלה אז על כל הפעולות עד ביטול הערבות.

ערב ששילם על־פי הערבות שנתן, בא במקומו של הזכאי העיקרי ויכול לתבוע מהחייב את תשלום החוב ולדרוש מהתובע העיקרי להעביר לו את הבטחונות שהוא מחזיק בהם בקשר לחוב.

הערב פטור: אם החוזה בין הזכאי העיקרי לבין החייב העיקרי שוּנה בלי הסכמת הערב, כגון אם עשו ביניהם הסכם להארכת זמן הפרעון, או אם המַלווה ויתר על בטחונות, (או הוציאם מרשותו), שהחזיק בהם בקשר עם החוב שערב לו הערב, או בכלל אם הוא הזניח על ידי התרשלות לעשות דבר שהיה מחוייב לעשותו להגנת האינטרסים של הערב.

אדם המוסיף את חתימתו בתור ערב של שטר־חוב נקרא “ערב aval”. נוסח הערבות: המלים Bon pour aval הנכתבות על השטר בליווי חתימת הערב, או מלים אחרות שוות־התוכן, כגון: “אני ערב”, והחתימה. ערבותו של הערב בשטר־חוב היא לשם חותם השטר, ואחריות הערב לפרעון השטר היא כאחריותו של החותם העיקרי.


 

פ    🔗


פוֹבּ (Fob)    🔗

= (ראשי־תיבות: Free on board = חופשי על סיפון האניה).

כשנעשה מכר בתנאי פוֹבּ חובת המוכר להטעין את הסחורה על האניה נגד שטר־מטען רגיל. ההוצאות עד האניה והוצאות ההטענה על האניה הן על המוכר. מההטענה ואילך הסיכון הוא על הקונה והוצאות המשלוח והביטוח עד הנמל המיועד הן עליו.

המוכר מחוייב להודיע לקונה מיד לאחר שהוטענה הסחורה, כדי שיוכל הקונה לסדר את הביטוח במועדו. לא עשה המוכר כן – הסחורה מפליגה על הסיכון שלו.


פְּחָת (Manco)    🔗

ההפחתה במשקל או בכמות של הסחורה הנגרמת כרגיל על ידי הובלה או איחסון או הרקה מכלי לכלי, או

על ידי חילוף אריזות, או הנובעת מעצם טיב הסחורה. בסחורות מסויימות נהוג, לפי הכללים השוררים במסחר, שהמוכר נותן לקונה הנחה מסויימת לכיסוי ההפסד הבא מהפחת.

(פחת בנוזלים – יין, שמן וכד' – שדרכם להישמר בכלי־חרס והנגרם על ידי הבלעתם בחומר הכלי, היה נקרא בזמן המשנה בלע).


פָּטֶנְטִים (Patents)    🔗

“אמצאה” היא מוצר או מצרך מסחרי חדש, או חידוש בתעשייה לגבי מוצר קיים מכבר. הממציא ניתנת לו אפשרות לקבל זכות־מונופולין לתקופה מוגבלת על הפקת הריוח מעמלו ומכשרונותיו על־ידי שהוא מקבל אגרת־פטנט ממשרד ממשלתי המוסמך לכך. הפטנט מגן, אפוא, על זכויותיו של הממציא ועל רשותו היחידה להשתמש באמצאה ולהפיק הנאה ממנה.

פטנט אינו ניתן על רעיון מופשט, על האידיאה של האמצאה, אלא על דבר של ערך ממשי שנוצר על ידי כושר השכל, כוח ההמצאה. העבודה ואומנות־ידו של הממציא, הווה אומר, על מכשיר או תכשיר חדש, שנוצר על יסוד האידיאה הזו. המוצר המוגן על ידי הפטנט צריך לפיכך להיות חדש בתכלית, ובר־תועלת ממשית, אפילו כלשהי, ואשר לפי המצופה יהיה יותר מקובל על הציבור, במסחר או בתעשייה, מהמוצרים הקיימים מאותו הסוג, הן מצד הנוחיות והיעילות שבשימושו, והן מבחינת האיכות והזול.

הממציא, או אלה המשתתפים אתו בקבלת הפטנט לשם מימון האמצאה, מגישים את הבקשה לקבלת הפטנט – על פי רוב על ידי סוכני־פטנטים המומחים לדבר – לרשם הפטנטים והמדגמים שעל־יד משרר־המשפטים, עם תיאורה המפורט של האמצאה. הרשם מאשר או דוחה את הבקשה.

מצא הרשם כי כבר הוגשה בקשה על אמצאה כזאת, או שהיא כבר נעשתה או פורטה קודם על ידי אדם אחר – הוא דוחהּ. למבקש זכות ערעור בפני בית משפט מחוזי.

אושרה הבקשה – האישור מתפרסם בעתון הרשמי (“רשומות”).

תוך שני חדשים מיום הפירסום ב“רשומות” יכול כל אדם לערער על הענקת הפטנט. טעמי התנגדות יכולים להיות על יסוד זכויות קודמות של אדם אחר בקשר לאותה האמצאה.

קונבנציה בין לאומית (פריז 1883, וושינגטון 1911) מגינה על זכויות של פטנטים, מדגמים וסימני־מסחר בין המדינות שחתמו על הקונבנציה (אמנה), ולכן התנגדות לרישום פטנט יכולה לבוא גם מחוץ לארץ תוך 12 חודש מיום הפירסום ב“רשומות”.

לא היתה התנגדות. או שהוגשה התנגדות ונדחתה על ידי הרשם, הרשם “מחתים” את הפטנט.

תקופת קיומה של זכות הפטנט היא 16 שנה. בעל הפטנט משלם דמי־פטנט לפי התקנות בשעת האישור, ואח"כ לפני גמר השנה הרביעית. השמינית והשתים־עשרה. לא שולמו דמי הפטנט – נשמט הפטנט.

חייב הממציא בעל־הפטנט, או־אלה שבאים במקומו, להשתמש בפטנט בצורה ובתוך תקופה מתקבלת על הדעת. לא השתמש – עלול הפטנט להשמט.

זכות־הפטנט היא נכס כאחד הנכסים. יכול בעל־הפטנט להעביר זכויותיו לאחר, או לתת רשיונות לשימוש בפטנט.

הפטנט מגן על זכויות בעליו; המוכר סחורה כאילו היא פטנטית, עלול לשלם קנס. חוץ מפיצויים לבעל הפטנט האמיתי.


פִּצּוּיֵי־פִּטּוּרִים    🔗

אלה הם דמי פיצויים הניתנים לפקיד או לפועל במקרה פיטוריו מהעבודה. אין חוק בישראל המחייב תשלומי פיצויים, אולם בא“י, בתוך הישוב היהודי, נהגו מוסדות צבוריים, בנקים ומפעלי מסחר ותעשייה לשלם לפקידים במקרי פיטורים פיצויים בגודל משכורת של חודש לשנת עבודה, לפי המשכורת האחרונה. במדינת ישראל לא נקבע עדיין הלכה למעשה ע”י החלטות מוסכמות של בתי־משפט, אם זהו “נוהג” כללי המחייב את כל המעבידים, בכל המקצועות ובכל הנסיבות. במקרי סכסוכים, כששאלה זו באה לפני בית־המשפט וישנם חילוקי־דעות בנוגע לקיום “נוהג”, נדרש התובע, הפקיד המפוטר, להביא הוכחות כי לגבי תביעתו המיוחדת קיים “נוהג” כזה, ר"ל שקיים באותו מקצוע מנהג לשלם פיצויים, וכי למנהג הזה יש רציפות, קביעות, ושהוא ידוע ומפורסם לכל. נקבע כי קיים “נוהג” – מחייבים את המעביד בתשלומי פיצויים לפי הנוהג.

בנוגע לתשלומי פיצויים במקרה פיטורים לפועלים נהוג ברוב מפעלי־התעשיה לשלם לפועלים קבועים פיצויים בגובה של שכר שבועיים לשנה. בדרך כלל עם תוספת היוקר: ברוב המפעלים – לפי השכר הממוצע, ובמקצתם – לפי השכר האחרון. במפעלים ובמוסדות שקיימים בהם חוזי־עבודה קולקטיביים מותנה בפירוש התנאי של תשלומי הפיצויים במקרי פיטורים.

ברוב המפעלים נהוגה במקרי פיטורים הודעה מוקדמת של שבועיים.


פִּקָּדוֹן    🔗

נכסים שהופקדו אצל אחר לשמירה. מוסר הפקדון הוא המפקיד, והמקבל – הנפקד.

חובת הנפקד לטפל באופן מניח את הדעת בנכסים המופקדים. יש להבחין בין:

1) הפקדת חינם – שאין לנפקד שום ריוח בהפקדה, לבין 2) הפקדה בשכר. במקרה הראשון הרי הנפקד אחראי לאבידה או לנזק, רק אם היתה פשיעה (לאמור: התרשלות גסה) מצדו בשמירת הפקדון. ובמקרה השני הוא אחראי אפילו על התרשלות רגילה, היינו אם לא נקט באמצעי שׁמירה וטיפול שאדם בעל זהירות רגילה נוקט בהם לגבי רכושו הוא. אם הנפקד אינו מחזיר את הנכס המופקד, או מחזיר אותו

ניזוק – עליו הראייה שהאבידה או הנזק נגרמו למרות שהוא נקט באמצעי זהירות מניחים את הדעת.

נגרמה האבידה ע“י אונס בידי שמים, או ע”י כוח עליון, או ע“י מלחמה, או ע”י שוד – אינו חייב. אבל גנב משרתו – הוא חייב, אם לא נקט בזהירות הדרושה בבחירת המשרת, או אם לא נעל את החפץ המופקד כראוי, כנהוג לגבי חפצים דומים לו, וכן בכל מקרה דומה. טיפל בזהירות המניחה את הדעת – אינו אחראי לאבידה או לנזק.

הנפקד אסור לו ברגיל להשתמש בחפצים שנמסרו לו לפקדון. השתמש בהם ונשחתו, הוא חייב בנזק, מלבד אם היה הסכם על שימוש בחפץ המופקד ע"י הנפקד.

פירות הפקדון והנאתו שייכים לבעליו.


פִּקּוּחַ עַל הָעֲבוֹדָה    🔗

תפקידו של המפקח על העבודה, המופיע בבתי־החרושת מטעם משרד־העבודה של הממשלה, הוא להושיט עזרה לכל דורש, לפי חוקת העבודה ובעניני בטחון העובדים ובריאותם, לפקח על התנאים ההיגייניים, במקום העבודה, על תנאי־עבודה הוגנים, הגנת ילדים עובדים, נוער עובד ונשים עובדות, חופשה, ובכלל שמירה על חוקי העבודה. על מפקח העבודה מוטל לא רק לקבוע את הפגיעה בחוקים אלה, אלא גם לשמש יועץ ומדריך לועדי־הפועלים ולבעלי־המפעלים ביצירת תנאים הוגנים בעבודה ובידיעת החוקים להגנת העובד.


פְּרוֹטֶסְט    🔗

בדיני שטרות – הפעולה החוקית שנעשית ע"י נוטריון או פקיד מוסמך אחר לקביעת העובדה של אי־פרעון שטר במועדו, או של אי קבלתו לפרעון. הפרוטסט משמש תריס לשמירת הזכויות של הצדדים המעונינים בשטר כלפי הצדדים האחראים בפניהם לפי חוק־השטרות. נעשה הפרוטסט בזמנו – מחזיק השטר שומר על זכויותיו לחזור אל המסיבים על השטר.


פֶּרֶט    🔗

מעות “מצלצלין”, מטבעות של כסף או של תערובת נחושת־ניקל, או תערובת מתכות אחרות; יש להן מחזור חוקי וחובה לקבל אותן בתשלום בגבולות ידועים: מטבעות־כסף, או תערובת נחושת־ניקל – עד הסכום של 2 לירות, ואילו פרט של ברונזה – עד 50 פרוטות.

טביעת מעות היא בסמכותו היחידה של שר האוצר. בשעת הדחק במעות מצלצלין מוציא האוצר תחליף של פרט־נייר.



 

ק    🔗


קַבָּלָה    🔗

א) הבעת הסכמה – בתשובה להצעה – לשם עשיית קנין, ובה נשלם הקנין.

ב) קיבּול (Acceptance) – חתימה על שטר־חליפין ע"י המומחה (הנמשך) המקבל על עצמו לשלם את השטר המשוך עליו במועדו.

ג) (Receipt) – חתימת אישור על קבלת סכום כסף, או חפץ, או סחורה.


קוֹאוֹפֶּרְצִיָּה, (ראה “אגודות שיתופיות”)    🔗

האיגוד השיתופי בישראל. במחצית 1951 היו קיימות במדינת־ישראל קרוב ל־2500 אגודות שיתופיות שונות, הכוללות אגודות חקלאיות (קיבוצים. מושבים, אגודות לשיווק חקלאי, להשקאה ועוד), אגודות יצרניות (בעיקר בתעשיה זעירה), אגודות לתחבורה ולהובלה, אגודות־שיכון, צרכניות, אגודות־אשראי, קופות־תגמולים, קואופרטיבים של שרותים, קבלנות וכו'. כאלף קואופרטיבים נתווספו מאז כינון המדינה.

הקואופרציה בישראל היא רב־גונית ומקורית. יש לציין את שני הטיפוסים החדשים: א) הקיבוץ או הקבוצה, הוא קואופרטיב המקיף את כל חייו של החבר – הכלכליים, החברתיים והתרבותיים כאחד; מושב העובדים – שותפות בפעולות משקיות חקלאיות. ב) קואופרציה יצרנית – שבדרך כלל לא הצליחה בנסיונותיה בארצות אחרות – תפשה כאן מקום חשוב בהווי הכלכלי של הארץ.

רוב האגודות השיתופיות מסונפות לבריתות־פיקוח או לאגודות מרכזיות שונות.


קוֹנְבֶרְסִיָּה    🔗

המרה, הפיכה – שינוי של תנאי מלווה־מדינה (בנוגע לשער הריבית, תנאי הפדיון וכד'). לרוב נעשית הקונברסיה לתכלית הורדת הריבית, הארכת זמן הפדיון של המלווה וכו'.

הקונברסיה בדרך כלל אינה חובה על מחזיקי שטרות־המלווה. רשאים הם לא להסכים לתנאים החדשים, ואז משלם להם אוצר־המדינה את תמורת השטרות במלואה. ולפיכך נעשות קונברסיות כרגיל כשהמצב בשוק הכספים נוח לזה, וכשיש בטחון. שרוב בעלי שטרות־המלווה הישנים יחליפו אותם בחדשים.


קוֹנְיֻנְקְטוּרָה    🔗

צירופי המצב של משק המדינה בכלל או של ענפי תעשייה או מסחר בפרט. מדברים על קוניוקטורה של גאות או של שפל, של פריחה כלכלית או של ירידה וקפאון. חילופי הקוניונקטורה תלויים בהרבה גורמים: מצב המשק העולמי, עלייתם וירידתם של המחירים בעולם, המצב הפוליטי, הפוליטיקה המשקית של המדינה, סחר־חוץ אקטיבי אוֹ פסיבי. גילוי מקורות חמרי־גלם חדשים, קידמה בטכניקה, יבול בשפע או בצורת, צבירת קפיטלים במדינה או דוחק בכספים, ועוד גורמים רבים אחרים, המשפיעים על קוניונקטורה גבוהה או ירודה במדינה.


קוֹנְסִגְנָצִיָּה (Consignation)    🔗

משלוח סחורות עפי“ר מחו”ל לסוכן לשם מכירתן לחשבון השולח. הבעלות על הסחורות נשארת בידי שולח |הסחורה (הקונסיגנָטור). הרשות בידי הסוכן למכור את הסחורה בתנאי שימלא בדיוּק אחרי הוראות הבעלים.


קוֹנְסוֹרְצִיּוּם (Consortium)    🔗

איגוד של מוסדות פיננַסיים לשם ביצוע עסק גדול במשותף, כגון אמיסיה של ניירות־ערך, מנייות או אגרות־חוב של הברה, שיתוף בנקים בהוצאת מלווה, שיתוף כמה חברות־ביטוח בעסק־ביטוח משותף.


קְנִיָּה שֶׁל שְׂכִירוּת    🔗

(Hire־purchase) קנייה באשראי בתשלומים לשיעורים. נוהגת כרגיל בקנייות שלא למעלה ממאה לירות. הצורה של החוזה היא מעין חוזה־שכירות על הנכס עם זכות ברירה לקונה – לשוכר לקבל את הבעלות על הנכס עם הגיע תשלומי־השיעורים שלו לסכום המותנה.

ההסכם בכתב בין הצדדים כולל את מחיר הנכס במזומנים ומחירו בתשלומים עפ"י חוזה־השכירות, את הסכום והזמן של ל שיעור ושיעור, פרוט הנכס המושכר ופרוט הזכויות של הקונה־השוכר לפי החוזה. (הזכויות והחובות של הצדדים נקבעות לפי החוק האנגלי משנת 1938).


קַרְטֶל (Cartel)    🔗

התאגדות בין עסקים של ענף־משק מסויים לשם השתלטות על השוק ומניעת התחרות מצד פירמות אשר מחוץ לקרטל. ההתאגדות מקבלת צורות משפטיות שונות. העסקים המאוגדים בקרטל נשארים בלתי־תלויים מבחינה כספית ומשקית. פעולת הקרטל מתבטאת עפ"י רוב בקביעת מחירים המחייבים את חברי הקרטל, או בחלוקת השווקים בין החברים.

ברוב המדינות רואה המחוקק בפעולות הקרטלים יצירת מונופול משקי המנוגד לאינטרסים של הצבור, וכן סיכון ההתחרות החפשית בענפי הכלכלה. בהתאם לכך נעשו סייגים להתפתחות הקרטלים.



 

ר    🔗


רִבִּית    🔗

שער הרבית החוקית המכסימלית במדינת־ישראל הוא 9 אחוזים למאה בשנה. סך־הכל של הרבית אינו יכול לעלות על סכום הקרן של המלווה. רבית מורכבת אסורה, פרט לעסקי בנק (רבית מורכבת פירושה רבית על רבית שצורפה לקרן, רבית דרבית).

במקרה תביעה בבית המשפט, כשיש הוכחה מספקת שהרבית שחושבה, אם בצורת רבית או בצורה אחרת, עולה על השער המותר לפי החוק, יכול בית־הדין לבדוק את הטרנסאקציה מראשיתה, לערוך את חשבון הרבית מחדש ולתקנו לפי השער המותר – וזה אעפ"י שקיים הֶסדר אחר בין המַלווה והלווה.



 

ש    🔗


שְׁאֵלָה    🔗

נכסים שהנאתם נתונה חינם לשואל ע"י המשאיל. השואל קונה את הנאת הדבר בלא תמורה; אין המשאיל

יכול לדרוש שכר מהשואל לאחר השימוש, אלא רשאי הוא לחזור בו מההשאלה בכל עת שירצה.

השאלה היא משמרת ביד השואל. אם נשחתה או אבדה או פחת ערכה, בתנאי שלא בפשיעה ולא מחמת

התרשלות – השואל פטור. שואל שפשע, כגון שהתרשל בשמירת החפץ המושאל או בתשמישו, או שהשתמש בו לא לפי תנאי ההשאלה, ונשחת החפץ או פחת בדמיו – השואל חייב בנזקו.

השואל סתם – דהיינו כשלא הוגבלה ההשאלה במקום, או בזמן, או בדרך השימוש – יכול להשתמש בנכס המושאל בכל אופן שירצה. אבל חייב הוא לנהוג כמנהג המקום.

חפץ ששאלוהו למלאכה ידועה. הפך עם גמר המלאכה פקדון בידי השואל, ומעתה אסור עליו להשתמש בו ולהמשיך בהחזקתו יותר מהראוי. עבר, ונשחת החפץ, הרי הוא חייב בנזקו.

אין השואל רשאי להשאיל לאחר שלא ברשות הבעלים.


שְׁטַר־חוֹב (Promissory Note)    🔗

שטר־חוב הוא התחייבות בכתב ללא תנאי שניתנה ע“י אדם אחד לשני, חתומה ע”י הניתן, לשלם כנגד הצגתו של השטר, או בזמן קצוב, או בזמן שיוסכם עליו בעתיד, סכום מסויים של מעות לאדם נקוב בשם, או לפקודתו, או למוכ"ז (מחזיק השטר).

דיני שטרי־חליפין (ראה שם) חלים על שטרי־חוב. ראובן שחתם על שטר לפקודת שמעון – ראובן חותם השטר, שהוא החייב העיקרי, חובותיו מזדהות עם חובות מומחה של שטר־חליפין שעשה אקצפט; ושמעון, שהוא המסב הראשון של השטר, אחראי כלפי המסיבים שלאחריו וכלפי המחזיק בשטר, כדין מַמחה של שטר־חליפין.

ההתחייבות בשטר־חוב היא ללא תנאי, ומועד התשלום צריך להיות ברור וקבוע או ניתן להקבע. קשר את זמן פרעונו לאיזה מאורע שעתיד לבוא בעתיד (למשל: “שלשה חדשים אחרי שישא את בתי”) – השטר פסול.

השטר מחייב תשלום סכום מעות מסויים. מותר להוסיף תנאי של תשלומים בשיעורים קצובים, ותנאי שאם לא ייפרע שיעור אחד חל פרעונו של השטר כולו. וכן מותר להוסיף: לשלם עם רבית קצובה, או עם רבית חוקית.

שניים שחתמו על שטר־חוב אחראים לפי תוכן השטר. היה כתוב: “אני מתחייב לשלם”, וחתמו עליו שניים או יותר הם חייבים באופן הדדי ויכולים לתבוע מאחד מהם את כל סכום השטר. היה כתוב: “אנו מתחייבים לשלם” – כל אחד משלם את חלקו.

החותם בתור ערב על שטר־חוב מוסיף לחתימתו את המלים “bon pour aval”, או “אני ערב”. ערבותו היא עבור חותם השטר ואחריותו היא כאחריות החייב העיקרי.

פרוטֶסט על שטר־חוב במקרה אי־פרעון הכרחי רק כדי לקיים את האחריות של המסיבים על השטר. אבל

זכויותיו של מחזיק השטר כלפי חותמו שמורות לו גם אם לא נעשה פרוטסט.

שטר־חוב כוחו יפה רק כשהוא נושא עליו את בולי מס־ההכנסה לפי החוק.


שְׁטַר חֲלִיפִין    🔗

(Bills of Exchange. Lettres de change, Wechsel)

שטר־החליפין הוא שטר הממון של הסוחר. ואלה סגולותיו: גיבּושה של הפעולה המסחרית, ששימשה יסוד ליצירת השטר ע“ג השטר, וניתוקו המחלט מיחסי החוב שבין הצדדים; העברה קלה מאדם לחברו של הזכויות הכלולות בו: הדרך המהירה והפשוטה של גביית התביעה עפ”י השטר. בגלל הסגולות האלו רבות־הערך נעשה שטר־החליפין במשק המודרני לאמצעי בטוח ונוח לתשלומים בתוך הארץ ובסחר־

חוץ ולהעברות כספים ממקום למקום, ולמכשיר עצום של אשראי.

קיימים שני סוגים של שטרי חליפין: שטר־החליפין המשוך ושטר־החוב העצמי. דיני שטרי־החליפין נוהגים לגבי שני הסוגים גם יחד, בשינויים קלים כלפי שטר־החוב העצמי. גם השיק (המחאה על בנק) כפוף לדיני שטרי־חליפין בדרך כלל.

שטר־החליפין המשוך הוא הסוג הנפוץ ביותר במסחר הבין־לאומי. שיוֵוק סוחר או בעל בית־חרושת בלונדון סחורה לקונה באוסטרליה, הרי הוא מושך עליו שטר־חליפין בתמורת הסחורה ומממן את השטר ע“י נכיון בבנק, והתמורה נכנסת למחזור המשק. גם הקונה מעבר לים אינו מחוייב לשלם מראש עבור הסחורה. הוא יקבל את הסחורה וימכרנה, וישלם אח”כ את שטר־החליפין בבוא מועדו. כך נוצר מכשיר

של אשראי על סמך עיסקה מסחרית בין שתי ארצות.

ההגדרה החוקית של שטר־חליפין: “שטר־חליפין הוא פקודה בכתב ללא תנאי, מופנה מאדם לאדם וחתומה ע”י נותנה, לשלם בהצגה או בזמן קצוב או בזמן העומד להיקבע, סכום כסף מסויים לאדם הנקוב בשטר, או לפקודתו, או למוכ“ז”. שטר־חליפין צריך. איפוא, להכיל בתוכו: א. פקודה לשלם; ב. פקודה ללא תנאי; ג. פקודה בכתב; ד. מופנה מאדם לאדם, ה. וחתומה ע“י הראשון נותן הפקודה; ו. מועד התשלום: בהצגה, או בזמן קצוב, או בזמן העומד להיקבע בעתיד; ז. משיכה בסכום כסף מסויים; ח. התשלום לאדם נקוב בשם, או לפקודתו. או למוכ”ז.

“אדם” כולל גם גוף אנשים קיבּוצי, חברה, שותפות. “סכום כסף” יכול להיות גם במעות חוץ, שפרעונן הוא לפי שער־חליפין מסויים או לפי שער־חליפין שייקבע בהתאם להוראוֹת השטר. “סכום־כסף” יוכל לכלול תשלום עם רבית, תשלום בשיעורים קצובים, או תשלום בשיעורים בתנאי, שאם לא נפרע שיעור אחד חל פרעון השטר כולו.

שטר שאינו ממלא את התנאים הנ"ל, או שמוסיף פקודה לפעולה איזו שהיא נוסף לתשלום כסף – אין לו

דין שטר־חליפין.

לפי הנוהג המקובל במו"מ המסחרי של ארצות התרבות המודרנית שטר־החליפין ניתן להעברה מיד ליד,

שטר מוכ“ז על־ידי מסירה גרידא, שטר לפקודת אדם הנקוב בשם – ע”י הסיבה ומסירה. העברת הקניין בשטר נעשית גמורה עם המסירה. זכות הקניין בשטר עוברת לכל מי שרכש אותו ע"י העברה לפי תומו (bone fide), ומחזיק השטר יכול לתבוע ולגבות אותו בשמו הוא.

אלו צדדים בשטר־חליפין: המַמחה, או המושך (Drawer), היינו האדם המפנה את הפקודה לשלם והחותם עליה; המשוך (Drawee)' האדם שאליו הופנתה הפקודה, הנמחה או המוסב Payee)), שיש לשלם לו או לפקודתו; המֵסֵב (Indorser), שהעביר את השטר לאדם אחר ע“י חתימת הסיבה על השטר (ראה “הסבה”); מחזיק־השטר (Holder) שקבל אותו ע”י הסיבה, או ע"י מסירה גרידא (אם השטר

היה שטר־מוכ“ז); מוכ"ז (Baarer), ר”ת של “מוסר כתב זה”.

הממחה, יוצר השטר, מתחייב כי השטר יקובל לפרעון וישולם בזמנו. ואם לא ישולם – הוא יפרע את התמורה למחזיק השטר. או לכל מסב שהוכרח לשלם.

המסב מתחייב שהשטר יקובל לפרעון וישולם בהתאם לתכנו, ואם לא ישולם – הוא יפצה ע"י תשלום התמורה את מחזיק השטר, או כל מסב שלאחריו שהוכרח לשלם בתנאי שקויימה הפרוצדורה החוקית למקרה אי־פרעון.

מחזיק־השטר יכול לגבות את התמורה במקרה אי־פּרעון מכל צד הנושא אחריות בשטר, היינו מכל מסב שלפניו או מהממחה. כל מסב שפרע חוזר למסב שלפניו או לממחה, תמורת הפיצוי כוללת את סכום השטר, רבית והוצאות הפרוטסט.

המחזיק חייב להציג לנמחה את השטר לפרעון, או לקבלת אקצפט (ראה להלן). לא הציג בזמן מניח את הדעת, ללא סיבה מספקת, – כל המסיבים שלפניו פטורים. זמן מניח את הדעת מתפרש לפי טיב השטר, לפי נוהג המסחר בנוגע לשטרות אלה, ולנסיבות של כל מקרה ומקרה.

אַקְצֶפְּט הוא שטר חליפין המתפרע זמן קבוע אחרי ההצגה. המחזיק חייב להציגו לנמחה כדי שיקבל אותו

לפרעון, וע“י זה תיקבע חלות פרעון השטר. פעולה זו נקראת הצגה לשם קיבול (Acceptance). משמעות האקצפט – הסכמת הנמחה לתשלום השטר לפי פקודת הממחה. האקצפט צריך להיות כתוב על פני השטר וחתום ע”י הנמחה. יכול להיות אקצפט בתנאי (Qualified), כגון שנוי הסכום בזמן הפרעון

וכדומה.

לא נפרע השטר, או שסרב הנמחה לעשות עליו אקצפט – חייב המחזיק למסור את השטר לעריכת פרוטסט ולהמציא הודעה על זה לממחה ולכל המסיבים על השטר. לא נערך הפרוטסט כראוי – המסיבים פטורים,

דיני שטרי־חוב הם בדרך כלל כדיני שטרי־חליפין (ראה “שטרי חוב”).

במדינת ישראל כפופים דיני שטרי־חליפין, שטרי־חוב ושיקים לפקודת שטרי־החליפין משנת 1929. הפקודה הנ"ל היא העתק של חוק שטרי־החליפין האנגלי משנת 1882. החוק מתפרש לפי פסקי־הדין של בתי־המשפט האנגליים.


שְׁטַר מִטְעָן    🔗

קונוסמנט, (Bill of Loading, Connoissement). מסמך חתום ע“י בעל האניה, או ע”י קברניטה, או ע"י סוכן אחר של הבעלים, והמאשר הטענת סחורות מסויימות על האניה; בשטר מפורשים כל הפרטים של המטען, סימני המסחר כפי שהיו מסומנים על הסחורה או על האריזה, מספר הצרורות והחבִילות, או מידתם, או משקלם ותנאי המשלוח.

שטר־המטען משמש: א. קבּלה על הסחורה שהוטענה, הכוללת את התנאים שלפיהם נתקבלה; ב. הוכחה לחוזה של הובלת סחורה, שנעשה בין המטעין ובין בעלי האניה; ג. תעודת בעלות על הסחורות המפורשות בו. שטר־מטען שהוצא “לפקודה” (to order) הוא בר־הסיבה' וע"י ההסיבה קניין הסחורות המוטענות עובר לידי המחזיק.

שטרי־המטען ערוכים בסדרה של 3 או 4 טפסים; האחד נשאר בידי הקברניט, והנותרים נמסרים לצדדים

המעונינים.


שִׁטְרֵי מְקַרְקְעִין    🔗

מוצאים ע“י ממשלת ישראל ומובטחים ע”י נכסי־דלא־ניידי של המדינה. ההוֹן המתקבל מהוצאת שטרי־המקרקעין צריך לשמש למימון השקעות לפיתוח המשק. הסכום הכולל של שטרי־המקרקעין אינו צריך לעלות על סכום הנקבע מזמן לזמן ע“י הממשלה והמאושר ע”י ועדת הכספים של הכנסת.

השטרות מוצאים לתקופה של 20 שנה; כעבור 8 שנים מתחיל סילוקם בשיעורים, בקרן ורבית.

השטרות נושאים רבית לפי השיעור הנקצב מזמן לזמן ע"י שר־האוצר; הם אינם נמכרים לקהל אלא רק

לבנקים ולמוסדות פיננסיים, ומשמשים כיום כיסוי עיקרי למטבע ישראל.

(ראה ‏“מטבע ישראל”, “מלוות מדינת ישראל”).


שׁוּתָּפוּת, ר' שתפות.    🔗


שְׂכִירוּת    🔗

השכרה (Lease) פירושה מסירת נכס בשכר לשם הנאה ושימוש לזמן קבוע. קשר של שכירות נוהג לגבי

שימוש בנכסים שהם דברים של ממש, כגון שכירות נכסים שאינם ניידים (בתים, חנויות. קרקע), או של כלים, מכונות, מטלטלים, בהמות וכדומה.

נשוא הקשר הוא ההנאה שבדבר. מום בשכירות הוא העדר ההנאה הראויה לחלוטין או פגם בהנאה, והמשכיר חייב לתקן את הדברים, שקלקולם שולל מהשוכר את ההנאה הראויה. כל זמן שלא תוקן והוסר הפגם, יש לשוכר “ברירה מחמת מום” ויכול הוא לבטל את השכירות, ואין עליו חיוב לתשלום השכר. פסקה הנאת הנכס המושכר לחלוטין – אין חייבים בשכר.

הנכס המושכר הוא משמרת בידי השוכר. שוכר שאבד ממנו החפץ המושכר, או שנשחת או שפחת ערכו, אינו אחראי לנזק אלא אם כן הזיד, או פשע בשמירתו (כגון: התרשלות וכדומה), או שעבר על תנאי קשר השכירות, או שלא השתמש במושכר לפי הנוהג המקובל. מושכר שנשחת או שפחת ערכו בזדון השוכר – הרי הוא חייב בנזקו.

משכיר שמכר את הנכס המושכר – אין המכר מבטל את השכירות, אלא הקונה נכנס במקומו של המשכיר, וקשר השכירות בעינו עומד.


שְׂכַר־עֲבוֹדָה    🔗

שכר קבוע, בין יומי, בין שבועי ובין חדשי, או שכר־עבודה בקיבולת (בקבלנות). התשלום יכול להיות בממון או גם במזונות. גם שיתוף ברווחים, במקום שקיים הסכם על כך בין המעבידים והעובדים, נחשב לשכר־עבודה.

ברובם הגדול של מפעלי התעשילה בארץ נהוגה השיטה של תשלום שכר לפי הזמן, היינו לשעה או ליום. בכמה מפעלים – כגוֹן בענף הבנייה ובענפי האריגה וההלבשה – נהוגה שיטת הקבלנות, – בין אם זו קבלנות מלאה לביצועה של עבודה מסויימת בשלימותה, ובין אם זו קבלנות משנה, כלומר חלקית, לביצוע חלק מהעבודות בתוך מעגל הייצור המלא. ישנן בכמה מפעלים שיטות־שכר שהן מזיגה של תשלום שכר לפי הזמן ולפי קבלנות כאחד. שיטות אלו (שאינן נפוצות בארצנו) מכנים בשם תשלום שכר לפי התפוקה, או הפריון: לפועל מובטח שכר יומי מסויים ללא קשר עם הכמות שהוא מייצר, אולם אם יצר העובד למעלה ממכסה (נורמה) קבועה ומוסכמת משלמים לו הענקה (פְּרֶמִיָה או בּוֹנוּס) עבור עודף הייצור. יש מפעלים הנוהגים בתשלום פרמיות עבור חיסכון בזמן־העבודה. או עבור הפקת איכות העולה בטיבה על הסטנדרד הקבוע. הנורמה והפרמיה נקבעות במו"מ בין הנהלת המפעלים והעובדים.

שכר־העבודה מוגן בפני עיקול של בעלי־חובות. פשט המעביד את הרגל – שכר הפועל או הפקיד, בעד שירות של לא יותר מארבעה חדשים, יש לו דין קדימה לגבייה מנכסי המעביד לגבי נושים אחרים (אחרי בעלי המשכנתאות וחוב תשלומי מסים לממשלה).

גם שכר פיצויים מתאונות־עבודה יש לו אותה זכות־בכורה. היה המעביד מבוטח נגד סיכוני תאונות־עבודה – התביעה כלפי חברת־הביטוח עוברת לפועל.


שִׁעְבּוּד רוֹבֵץ    🔗

(Floating Charge) ניתן לשם ביטחון לטובת בעלי אגרות־חוב של חברה, או לטובת נושה אחר. השעבוד מוטל על המלאי, על החובות לחברה וכד'. אולם יש לה לחברה רשות להשתמש ברכוש המשועבד לצורך הרגיל של עסקיה. השעבוד “מתגבש” רק כשנפסק תשלום הרבית על אגרות־החוב, או כשהחברה מתפרקת.

יש למסור לרשם־החברות לשם רישומם את הפרטים של שעבוד רובץ.


שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה וְהַמְנוּחָה    🔗

לפי החוק של מאי 1951 שבוע העבודה הוא בן 47 שעות ויום העבודה – 8 שעות. החוק חל על כל עובד,

חוץ מחברי אגודות שיתופיות, בין חקלאיות בין תעשיתיות. כמו כן אינו חל על סוגי עובדים מסויימים, אשר טיב עבודתם אינו מאפשר את הכללתם בתוך מסגרת של סדרי עבודה שיגרתיים. במקרים מסויימים מותר להעסיק עובד שעות נוספות; תמורתן הוא מקבל תוספת שכר, העולה על שכר־העבודה לשעות עבודה רגילות.

העובד זכאי למנוחה שבועית רצופה של 36 שעות, הכוללת לגבי יהודי את השבת, ולגבי לא־יהודי – לפי בחירתו – או את השבת, או את יום ו' לגבי המושלמים, או את יום א' לגבי הנוצרים.

במקרים יוצאים מן הכלל רשאי שר־העבודה להתיר העסקת עובד בשעות המנוחה השבועית, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה בזמן המנוחה השבועית, כולה או מקצתה, עלולה לפגוע בכושר הגנת המדינה, או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה חמורה בכלכלה, בתהליך העבודה, או בסיפוק צרכים חיוניים לצבור או לחלק ממנו.

שעות נוספות. העסקת עובד בשעות נוספות מותרת כשתאונה או מאורע בלתי צפוי מראש מחייבים

אותה, או כשיש לטפל באופן דחוף במכונות או בציוד; כשעובדים במשמרות (לא יותר משעה אחת נוספת ליום); בהכנת מאזן שנתי וברישום אינבנטר המלאי, ובמכירה שלפני החג (לא יותר מארבע שעות נוספות ליום). שר־העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות נוספות בתקופה שבה קיים במדינה מצב חירום: וכן בשעה שצרכי ההספקה והשירותים החיוניים מחייבים זאת, לדעת שר־העבודה; בשירותים ציבוריים לא־תעשייתיים: בשמירה, בעבודות טיפול בחולים, בבתי־מרקחת, במוסדות־החלמה, טיפול בזקנים או בילדים; בבתי־אוכל, בבתי־מלון, בבתי־קפה, במפעלי־תרבות, ספורט ושעשועים; בעבודה עונתית, כשיש

לחץ עבודה זמני בלתי רגיל.

שכר השעות הנוספות: בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום לא פחות מ־1 ורבע של השכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שלאחריהן – לא פחות מ־1 וחצי של השכר הרגיל. היה שכרו של העובד על בסיס חדשי, יכול המעביד לתת לעובד (במקום תשלום שכר) מנוחה נוספת של שעה ורבע, או שעה וחצי, תמורת שעות העבודה הנוספות הנ"ל. אותו השכר חייב המעביד לתת בעד עבודה בשעות המנוחה השבועית.

הפסקות. ביום עבודה של שש שעות ומעלה תיפסק העבודה למנוחה ולסעודה ל־3/4 שעה לפחות, בכלל

זה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות. בערבי שבתות וחגים ההפסקה היא 1/2 שעה.

עבודת לילה. מפעל שעובדים בו במשמרות לא יועבד בו עובד בעבודת לילה יותר משבוע אחד בתוך 3 שבועות.

החוק הזה אינו ח העבדתם של שוטרים במשטרת ישראל, עובדי המדינה שתפקידם מחייבם לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות, יורדי־ים ועובדי דייג, אנשי צוות אויר, עובדים בתפקיד הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אימון אישי, ועובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח של שעות העבודה והמנוחה שלהם.


שֶׁק (Cheque)    🔗

המחאה של לקוח על בנק. ההגדרה החוקית: “שיק הוא פקודה בכתב ללא תנאי מופנה מאדם אחד לאחר שהוא בנקאי, חתומה ע”י נותן הפקודה, בה הוא מבקש את הבנקאי לשלם בהצגה סכום כסף מסוים, לאדם מסוים. או לפקודתו, או למוכ“ז”. לא נתקיימו התנאים הנ"ל וההמחאה לקוייה בחסר או ביתר, – אין לה דין שיק.

שלושה צדדים בשיק; א. הממחה, או המושך, (Drawer), היינו האדם המפנה את הפקודה לבנק והחותם עליה; ב. המומחה, (Drawee), הבנקאי' או הבנק שאליו הופנתה הפקודה; ג, הנמחה, או המוטב, (Payee) שיש לשלם לו או לפקודתו את סכום השיק.

דין השיק כדין שטר־חליפין המתפרע בראייה, עם שינויים מסויימים בהתאם לאפיה המיוחד של המחאה על בנק. תכונות השיק הן:

השיק צריך להיות ללא תנאי, כתוב בדיו, במכונה, נדפס, או בעפרון שאינו ניתן למחיקה. החתימה – בידו של המושך, או של המורשה החוקי שלו, ולא ע"י חותמת.

תשלום בהצגה, אם פורש בשיק לשלם בהצגה; או |בראייה, או שלא פורש כלל בשיק זמן הפרעון.

סכום השיק כתוב במלים ובּספרות. יש הפרש בין השניים – מותר לבנק לשלם את הסכום המפורש במלים, אולם נוהג הבנקים הוא להחזיר שיק כזה.

שיק צריך להיות כתוב “לפקודה” או “למוכ”ז“; הושמט השם של המוטב וחסרה המלה “למוכ”ז” – רשאי

הבנק להחזיר את השיק עם ציון: “דרוש שם המוטב”.

נוסח שיק מוכ“ז הוא: “שלם למוכ”ז”, או “שלם לפלוני או למוכ”ז". נמחקה המלה “לפקודה” ובמקומה

נכתב “למוכ”ז" – טעון השינוי אישור ע“י חתימה או ראשי־תיבות של המושך. לעומת זה רשאי המחזיק למחוק את המלה “למוכ”ז” ולכתוב ‏“לפקודה” במקומה. הכלל: מותר לשנות לחומרה ולא לקולה.

כתוב בשיק: “לשלם לראובן בעצמו”, או “בלבד” וכדומה לזה, והמלים “לפקודה” או “למוכ”ז" מחוקות – אין שיק זה ניתן להעברה והמוטב בלבד יוכל לגבות אותו.

אשר לתאריך, אע"פ שלפי החוק שיק אינו פסול אם הושמט מתוכו התאריך, נוהגים הבנקים להחזיר שיק בלי תאריך.

שיק “נושן” (Stale). יש להציג שיק לפרעון בתוך זמן מתקבל על הדעת, הֵסֵב אדם שיק לאחר, והשיק לא הוצג לבנק בתוך זמן מתקבל על הדעת – הרי זו פגימה בשיק והמסב פטור מאחריות כלפי מחזיק השיק במקרה של אי־פרעון. זמן מתקבל על הדעת – לפי נוהג המסחר והבנקים ולפי הנסיבות של כל שיק ושיק.

שיק ניתן להעברה מיד ליד ע"י הסיבה, וחוקי ההסיבה של שטרי־חליפין חלים עליו.

אין הבנק משלם שיקים משוכים עליו: א. במקרה של ביטול המשיכה ע"י הלקוח המושך; ב. כשקיבל ידיעה על מות המושך; ג. כשקיבל מבית המשפט פקודה לעקל את חשבון המושך. כן נסתיימה חובתו של הבנק לתשלום: ד. כשקיבל ידיעה שהמושך פשׁט את הרגל, או שהוגשה לבית־המשפט בקשה על הכרזתו כפושט רגל; ה. כשקיבל ידיעה שהמושך אינו שפוי בדעתו; ו. כשנודע לו שהמושך העמיד את יתרת זכותו בחשבונו לרשות אדם אחר.

הודעה על ביטול המשיכה צריכה להנתן ע“י המושך בכתב ובחתימתו. שילם בנק שיק אחרי שקיבל הודעה על ביטולו מאת המושך – אינוֹ יכול לחייב את חשבון המושך ואף אינו יכול לתבוע מגובה השיק את הכסף שקיבל עליו, אלא אם כן הלה קיבל את הסכום אע”פ שידע על ביטול השיק, ושלא היתה לו זכות עליו.

חובה על הבנק לשלם שיקים משוכים ע"י הלקוח שלו (“לכבד את משיכתו”) כשיש בחשבון כיסוי מספיק

לתשלום השיק, והחשבון הוא חשבון עובר־ושב (ולא חשבון־פקדון שנמסרה עליו תעודת־פקדון מיוחדת). לא כיבד הבנק את השיק הכשר של הלקוח שלו – הוא עלול להיתבע לפיצויים על נזק שגרם ללקוח ע"י חילול שמו הטוב ופגיעה בכוח האשראי שלו.

במקרה סירוב לשלם מסיבת העדר כיסוי מספיק, או מסיבה חוקית אחרת, מחזיר הבנק את השיק עם ציון:

“פנה למושך” (Refer to Drawer, R/D).

שיק מסויג (Crossed). רשומות על־פני השיק המלים “ושותפיו” או “”And Company בין שני קווים מקבילים, או סתם נמתחו על־פני השיק שני קווים מקבילים – הרי הוספה זו היא הגדר סיוג, והשיק הוא מסוּייג. כל מחזיק שיק בלתי מסוייג רשאי לסייג אותו.

סיוג השיק נעשה בעיקר לביטחוֹן נגד שימוש לרעה במקרה אבידה או גניבה. הבנק המומחה אינו משלם את השיק המסוייג על־ידי הקופה אלא מקבל אותו בחשבון האדם המציג את השיק, או משלם אותו ע"י בנק אחר. ואם הסיוג הוא ספציאלי, (ראה להלן), הוא משלם אותו רק לאותו הבנק המצויין בסיוג.

סיוג ספציאלי – כשבין הקווים המקבילים רשום שם בנק, תשלום השיק נעשה אז רק באמצעות הבנק הזה.

נוספו לסיוג המלים " “Not Negotiable– אין זה מבטל את זכות ההעברה של השיק מאדם לחברו ע”י הסיבה, אלא זכות זו כפופה לסייגים מסויימים, כגון: אדם שקיבל בתשלום לפי תומו שיק כזה, והשיק היה גנוב או אבוד – אז, שלא כדרך שיק רגיל, הוא אינו נהנה מזכויות מחזיק שטר הניתן להעברה ע"י הסיבה, והזכויות שמורות לבעליו האמיתיים.


שֻׁתָּפוּת (Partnership)    🔗

השותפים מהווים את הפירמה שבשמה הם עוסקים בעבודתם המשותפת לשם ריוח. במסחר או בעבודה מקצועית. ישנם שותפים פעילים, מתעסקים, ושותפים נומינליים. שותף פעיל הוא המתעסק והמופיע כלפי חוץ בשם השותפות בתור שותף. השותף הנומינלי אינו מופיע כלפי־חוץ ואינו עוסק באופן פעיל בשותפות; הוא מספק כספים לצרכי עסק השותפות ומשתתף ברווחים.

הסכם השותפות נעשה כרגיל בכתב ויש להגיש לרישום לרושם־השותפויות. הדוקומנט נקרא "תקנון־

השותפות", ובו נקבעים אופי השותפות, שם הפירמה, היחסים שבין השותפים, חובותיהם וזכויותיהם ואופן הנהלת העסק. בהסכם כל השותפים ניתן לשנות את התקנות.

לא נקבע זמן לקיום השותפות. יכול כל שותף לפרק את השותפות בכל זמן במסרו הודעה מוקדמת. יחסי

השותפים בינם לבין עצמם מוסדרים עפ"י התקנות. בדרך כלל זכאים כל השותפים להשתתף בקרן וברווחים של העסק וחייבים לשאת באופן שווה בהפסדים שסבלה השותפות. שותף שהכניס כספים לעסק מעל למכסת הקרן שהתחייב להכניס – עודף התשלומים הוא חוב השותפות לאותו שותף. בדרך כלל אין שותף מקבל משכורת, או הענקה, עבור התעסקותו בעסק.

במקרה חילוקי־דעות בעניני העסק – מכריע הרוב, אלא שאין הרוב יכול לשנות את אופי השותפות ותקנותיה בלי הסכם כולם.

פנקסי השותפות צריכים להשמר במקום העסק של הפירמה, וכל שותף יכול לבקרם או להעתיקם. כל שותף חייב לתת ליתר השותפים דו"ח נכון ואינפורמציה מלאה על כל הענינים הנוגעים לשותפות. כל שותף אחראי כלפי הפירמה עבור כל ריוח שקיבל בלא הסכמת השותפים מכל עיסקה הקשורה בשותפות, או משימושו בנכסי השותפות, או בשׁמה או בקשרי המסחר שלה.

השותפות אחראית לגבי צד שלישי עבור פעולות עסק שנעשו ע“י שותף בתהליך הרגיל של העסק, אבל אין שותף יכול לחייב לבדו את השותפות ע”י התחייבויות גרנטיות, וכדומה. השותפות אינה אחראית אם שותף אחד השתמש באשראי של הפירמה לשם מטרה, שלכאורה אינה קשורה במהלך הרגיל של העסק.

כל שותף אחראי באופן הדדי עם כל יתר השותפים לכל החובות וההתחייבויות של העסק שנעשו בזמן

היותו שותף.

פירוק השותפות נעשה לפי תקנות השותפות: א. נוצרה לזמן קצוּב – עם גמר התקופה; ב. נוצרה לשם

עיסקה מיוחדת – עם גמר העיסקה הזאת; ג. נוצרה בלי קביעה של תקופת גמר – עם פרישת אחד או אחדים מן השותפות; ד. במות שותף, או בפשטו את הרגל; ה. עפ"י החלטת בית־דין מוסמך.



 

ת    🔗


תְּכוּלַת ־אֳנִיָּה (טוֹנַאז')    🔗

מידת הנפח של האניה. הטונה הרשומה (Registered Ton) – 2.8315 מטר מעוקב.

סך וכך טונות ברוטו – בית הקיבול הכולל של האניה. כך וכך טונות נטו – מידת הנפח השימושי, היינו הנפח הכולל (הגלמי) בניכוי הנפח התפוש ע"י המכונות והדוודים, מצברי הפחמים או הדלק, מחסן המזונות ומדור צוות־האניה.

הללויד הבריטי בלונדון מפרסם בכל שנה ושנה רשימה (Lloyd’s Register) הכוללת מִיוּן (קלאסיפיקאציה) של האניות מכל המדינות עם הפרטים (תכולה וכו') וכושר־ההפלגה שלהן.


תְּלוּשׁ (Coupon)    🔗

שובר רבית המצורף לאגרת־חוב הנושאת רבית קצובה. עפ“י תלוש זה גובה בעל האגרת, שהוצאה למוכ”ז את הרבית בבוא מועד התשלומים.

תלוש־דיבידנדה של מניות משתלם לפי הדיבידנדה שהוקצבה ע"י האסיפה הכללית של חברת המניות.


תַּעֲסוּקַת יְלָדִים    🔗

החוק מֵגֵן על עבודת ילדים שלמטה מגיל 16. (פקודת תעסוקת ילדים וצעירים משנת 1945).

ילד שהוא למטה מ־12 שנה אסור להעסיקו בכל עבודה של תעשייה, מסחר, משרד וכו', פרט למשקים חקלאיים, לעסקים שעסוקים בהם רק בני משפחת בעליהם, לשרות־בית בבתים פרטיים, או לעבודה בבי"ס טכני או מקצועי.

ילד למטה מגיל 14 שנה אסור להעסיקו בתעשייה, בין ציבורית, בין פרטית או קואופרטיבית.

אסור להעסיק ילד יותר מ־42 שעות בשבוע או יותר מ־7 שעות וחצי ביום, ולא יותר מ־4 שעות וחצי רצופות בלי הפסקה של חצי שעה לפחות לארוחה או לנופש. ילד עסוק חובה לתת לו מנוחה שבועית של 36 שעות רצופות, מבלי להעבידו בזמן הזה.

תלמידי בית־ספר אין להעסיקם למעלה משלוש שעות ביום, ובימים שמתקיימים שיעורי־הערב אין להעסיקם אחרי שעה 4 אחה"צ.

אסור להעסיק ילד בעבודת לילה בין השעות 7 בערב – 6 בבוקר. אולם מותר להעסיק בעבודת לילה

צעירים זכרים במפעלי חרושת, אשר מטבע תהליך הייצור שבהם זקוקים הם לעבודה רצופה ביום ובלילה, לפי סוגי העבודה ולפי התנאים שיפורסמו בעתון הרשמי של הממשלה ע"י שר־העבודה.

ילד או צעיר שהיה מועסק באיזה עסק שהוא במשך תקופה רצופה של 6 חדשים לפחות, תוענק לו חופשה שנתית של 14 יום לפחות לשנה.

הגבלות מיוחדות חלות על העסקת ילדים וצעירים בענפי תעשייה מסוכנים. החוק מפרט למיניהן את העבודות המסוכנות האסורות לילדים, לילדות ולצעירים.

צעירה או נערה הנמצאת במצב הריון, או שילדה, נהנית מכל הזכויות המוענקות לאשה עובדת, הרה או יולדת, לפי חוק ההגנה על עבודת נשים, (ראה “תעסוקת־נשים”).


תַּעֲסוּקַת־נָשִׁים    🔗

החוק מֵגֵן על עבודת האשה (פקודת תעסוקת־נשים משנת 1945). שעות העבודה והמנוחה כפופות לחוק הכללי של שעות העבודה (מאי 1951), (ראה “שעות עבודה ומנוחה”). שבוע עבודה הוא בן 47 שעות, ויום עבודה – 8 שעות. בעסקים שלא מסוג התעשייה, כגון בבתי־מסחר, במשרדים, במסעדות, בבתי־קפה וכדומה, וכן במוסדות־טיפול בילדים, בזקנים ובחולים, וכדומה, – המכסימום של שעות־העבודה בשבוע הוא 52 שעות. הגבלות אלו אינן חלות על עבודה במשק חקלאי, בעסק שעובדים בו רק בני המשפחה של נותן העבודה (במקצוע שאינו מסוכן), בשרות־בית בבתים פרטיים.

בדרך כלל אסור להעסיק אשה בעבודת לילה, מחוץ לבתי־מלון, לבתי־קפה, למסעדות, למועדונים ולבתי־שעשועים; בתעשייה עונתית, לפי רשיון בכתב מאת המפקח על העבודה; וכן בכל מקרה שנסיבות יוצאות מן הכלל דורשות עבודת־לילה (אף כאן ברשיון בכתב של המפקח).

ההגבלות הנ"ל אינן חלות על עבודת נשים הנושאות משרות אחראיות של הנהלה או של אמון, שאינן עוסקות בדרך כלל בעבודה גופנית.

אין להעסיק נשים בעבודות מסוכנות המפורטות בחוק. והן: ניקוי חלקי מכונות וטרנסמיסיות בשעה שהמכונות עובדות; עיסוק בעבודת כבשן לעיבוד עפרות בדיל או עופרת; עבודה בעיבוד וחיתוך עופרת; ייצור כל מיני תחמוצת והרכבי עופרת; ייצור ותיקון מצברים חשמליים; ניקוי חדרי העבודה שהפעולות הנ“ל נעשות שם; עיסוק בצבעי עופרת, בתהליך היתוך פליז וכדומה. עבודות במקומות שיש בהם סכנה מאבק או מאֵדים של הרכבי עופרת, טיפול בעורות ושלחים, עבודה במכרה מתחת לפני האדמה – נזקקות לתנאים הקבועים ע”י שר־העבודה.

אסור להעסיק אשה בכל עבודה שהיא בתקופה של ארבעה שבועות אחרי הלידה. הרשות בידי האשה להעדר מעבודתה בתוך ששה שבועות החל מיום הלידה; וכן בתוך ששה שבועות מלפני הלידה, בתנאי שתמציא קודם לכן לנותן־העבודה או לבא־כוחו תעודה של רופא־מוסמך המאשרת כי יש ודאות שתלד בתוך ששה שבועות מיום עזבה את העבודה, וכן רשאית היא להפסיק את העבודה, עפ"י תעודת רופא־מוסמך, מסיבת מחלה מחמת הריון או לידה והעושה אותה לבלתי־מוכשרת לעבודה, בתנאי שתקופת ביטולה מהעבודה לא תעלה על 4 חדשים; בזה כלול הזמן שלפני הלידה ושלאחריה.

אשה שמיניקה את ילדה, מותר לה להתבטל מהעבודה לתכלית זו – בלי הפסד שכר־העבודה – פעמים ביום לחצי שעה כל פעם, או פעם ביום לשעה שלמה, בתוך שעות העבודה, נוסף להפסקות הרגילות.

אסור לו למעביד לפטר אשה בימי התבטלה מהעבודה מסיבת הריון ולידה, אלא אם כן היא עבדה בו בזמן

אצל אדם אחר.

אין מעביד מפטר אשה בתקופת חדשי הריונה אלא עפ"י רשיון מוקדם של מנהל משרד העבודה.

אשה שהפסיקה את העבודה בגלל הריון ולידה לפי הרשות הניתנת לה לפי התקנות הנ"ל מקבלת מהמעביד הענקה שבועית בסך 3/4 משכרה, אך לא יותר מ־8 לירות לשבוע, במשך 4 שבועות לפני הלידה ו־4 שבועות לאחריה. הענקה זו ניתנת על אי־כושר זמני לעבודה בהתאם לחוק הפיצויים לעובדים.


* * *

הערה: מאחר שכמה חוקים של מסים, וביחוד החוקים הסוציאליים, נשתנו בינתיים והולכים ומשתנים מזמן לזמן, לא הכנסנו את השינויים שחלו בזמן האחרון.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!