רקע
אברהם גייגר
ספר פרשנדתא: על חכמי צרפת מפרשי המקרא
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מקור; תשל"א

 

מבוא

כבר מלתי אמורה בס' כרם חמד החדש את אשר יעדתי לתת בס' פרשנדתא על חכמי צרפת מפרשי המקר בני דורו של רש"י וההולכים בעקבותיהם ולא אכפיל הדברים היום והנהו לפניך קחנו וישמח לבך.

חלקתי הספר הקטן הזה לארבעה מאמרים ואלה הם:

המאמר הראשון יקבץ את דברי הגאון ר' סעדיה על איוב מתוך פירושי חכמי צרפת.

המאמר השני ידבר על ר' מנחם בר' חלבו, ובהערה אשר בסופו על ר' שמעיה השושני.

המאמר השלישי ידבר על ר' יוסף בן שמעון קרא.

המאמר הרביעי בתחלה יבוא בקצרה על ר' שמואל בר' מאיר ומפרשו ר' שלמה זלמן חזקיה אשכנזי, גם על אחיו ר' יעקב הנקרא רבינו תם, ואחרי כן יבוא בארוכה על ר' יוסף בכור שור ויזכיר גם את ר' עובדיה בר' שמואל הספרדי.

ועוד הרציתי דברי לפניך בלשון אשכנזית לא כמתרגם המאמרים העבריים כצורתם כ"א עשיתי מטעמים כאשר יאהבם הזמן הנוכחי, גם חרצתי משפטי על הגדולים האלה כתלמיד הדן לפני רבו ולא כשר ושופט. ועתה צא נא ספרי במחנה העבריים וקרא באזניהם: אחי ועמי דעו נא כי כל חפצי וכל ישעי לספר בשבח גדולי ישראל לתפארת האומה ולכבוד האמת למען תרבה הדעת ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם. ואתה הקורא הנעים שלום!

כ“ד הק' אברהם גייגר הפק”ק ברעסללויא הכותב יום ב' כ' אלול תרט"ו לאלף הששי.


 

מאמר ראשון

זה אחת עשרה שנה החלותי לדבר על חכמי צרפת (הצפונית כי לצרפת הדרומית היום קראו בימים האלה פרובינצא) אוהבי הפשט אשר גברו במאה התשיעית והעשירית לאלף החמישי מדי הצילי מרקבון את ספר שמשון הנקדן בעל השרשים והוא במכתבי העתי חלק חמישי מן דף 413 והלאה. ויהי אחרי כן ככלות כמעט ארבע שנים עוד הפעם ירדתי אל עומק החקירה הזאת ובספרי אשר כנהו המוציאו לאור בשם נטעי נעמנים קבצתי מדברי ר' יוסף קרא ובני דורו פשטי המקרא לחיך יטעמו ואניף ידי להפיץ אור על החכמים האלה ובראשם על רש“י ור' יוסף קרא ורשב”ם. גם במאמרי הראשון על הויכוחים הנדפס פה בלוח השנה לשנת תרי“א שמתי עיני גם על המפרשים האלה אשר בהתאמצם לישב פשוטי המקרא על מכונם נלחמו בביאורים זרים אשר לאמונה מתנגדת ובתוכם על רשב”ם ור' יוסף בכור שור. וכאשר הואיל הר“ר שניאור זקש בברלין לטעת עוד את כרם חמד וגם לי קרא להבריך זמורה בתוך כרמו אז חשתי והצלתי משני הבלייה דברי רשב”ם אשר מצאתים בכ”י והנה נדפס המאמר הזה הנכתב כבר בשנת תרי“ג במחברת הזאת של כ”ח הנקראת בשם שמינית מן דף 41 והלאה ובכל זאת לא אניח ידי מלהוסיף דברים על החכמים היקרים האלה כי מרחוק יזהיר נגהם, ויען כי הרבה מדבריהם ראיתי אשר כלואים הם בספרים כתובי יד אמרתי לא אצא חפשי מעבודה זאת ואהי להם לפה:

הלא ידעת כי רק ר' שלמה יצחקי עלה לכבוד ודבריו האירו מקצה תבל עד קצהו וגם חכמי ספרד הביאו דבריו ויהללוהו בקהל עם וכבר כתב משורר אחד עליו (והשיר מיוחס לראב"ע ואיננו לו) בשיר המתחיל: כוכב דרך מצרפתה, מחנה ערך ישרותה (?), בתוך דבריו: פירוש נורא שם לתורה, על כן נקרא פרשנדתא. והוא אולי הראשון אשר קרא עליו השם הזה דרך צחות (ע' הר"ר ליב דוקעס במכתב אריענט לשנת 1849 מ' 45 דף 708 הערה 6). גם נודע המאמר אשר הביא הר“ר משה ן' דאנון משם הראשונים: כל פירושי צרפתה השלך לאשפתא חוץ מפרשנדתא ובן פורתא (שה“ג ח”א מערכת שי"ן אות ו') וחשב הר”ר משה המכר כי כנו בשם בן פורת הזה ר' יוסף טוב עלם וידידנו הנכבד הר“ר שד”ל בספרו בית האוצר יען לא נמצא זכר נכון לפי' המקרא לטוב עלם הסב את הכינוי אל ר' יוסף קרא ואוהבי הר“ר יה”ש העיר כי מצא בכ“י ישן כי פורתא זה ר' יוסף בכור שור, והאלהים יודע היוצא מזה כי לא נתפשטו דברי המפרשים האחרים ורק כה וכה נמצא רמז קשה ההבנה עליהם. גם הוכחתי במאמרי אשר בתוך כ”ח כי את אשר נמצא בפי' רד“ק לס' בראשית מכר שם ר' יוסף קרא ורשב”ם ובכור שור הוספה היא מאת מעתיק אחרון והרד”ק לא ידע מאומה מהם. וכזה וכזה עברו רעות על מחברים וספריהם בבוא צוק העתים כי שמותם וענינם כמעט נשכחו מלב ועלינו מוטל להקים שם המת על נחלתו ולהודיע זכרם הטוב בישראל:

כי במאה התשיעית והעשירית קם דור דעה בצרפת ותרב החכמה והחקירה באנשיה ואם גם לא פרצה ונסבה למעלה כמו בספרד בכל זאת באה בהם רוח חיים חיי הנפש השכלית ותעש פרי. דבר גלוי הוא לעיני החוקר האמתי כי הרוח הזאת נושבת היא בכל אנשי המדינה תחיה כל יושביה ותלהב שלהבת תשוקת האמת בקרבם, ואם תמצא כי היהודים דרכו מעגלי החקירה אז תדע ותאמר כי גם שאר יושבי הארץ ההיא מאמיני אמונה אחרת גם הם סרו מנתיב ההרגל ותפקחנה עיניהם ואם תשאל לימים הראשונים אז יאמרו לך כי בימים האלה תרגמו הנוצרים בצרפת הצפונית הרבה מספרי המקרא אל לשונם הנהוגה אז, ועם הארץ, כאשר כנו כל איש אשר לא נכתר בכתר כהונתם, התאספו ויבואו האנשים על הנשים ויקראו לאזניהם הספרים בלשונם מפורש ושום שכל. והאפפיור איננוצנטיוס השלישי כהה בם ויגער בם עד החרימם ככתוב באגרותיו ספר ב' אגרת קמ“א, ובימינו נדפס חלק מן התרגום הזה אשר על שוליו הערות קצרות בתוך ספר יקר אשר שמו הכללי Collection des documents Les quatre ושם החלק הזה הוא: inédits sur l’histoie de France livres des Rois par Roux de Lincy. Paris, 1841. והנה ההערות האלה הם מתוך ספרי חכמי הנוצרים הקדמונים אשר קצתם בשם אבות כנסתם יקראו ונמצאים בתוכן דברים הגדיים גם פירושים נוטים לסוד אך רובם רודפים אחרי הפשט ובתוכם תמצא לפעמים אות באות פירושי חכמינו אשר גם הם נטו אל הפשט. ולדוגמא אביא לך משלים אחדים על פסוק נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' (ש“א ט”ו י"א) העירו כי השם לא ינחם ולא ישנה דבורו אך כפי שינוי בני אדם ישתנו מעעשיו והם דברי גריגוריוס ואיזידורוס (ראה למטה דברי ר' יוסף בכור שור), גם על מעשה בעת אוב (ש“א כ”ח כ') אמרו כי לא קסמי האשה ההיא העלו את שמואל מקברו רק היה ברצון השם המסכים על ידה להחיותו והם דברי אוגוסטין עולים בקנה אחד עם דברי הגאונים ר”ס ור"ה, ועל מאמרים שיריים כמו עלה עשן באפו וגו' (ש“ב כ”ב ט') אמרו כי הם משלים נשגבים לא יתכן לקחת אותם כפי פשוטן וכדומה. הן תדע מזה כי אם גם מפרשי היהודים עלו למעלה מן האנשים האלה אשר לא הבינו הלשון העברית ולא ירדו עד חקרי ספרי קדש, גם חכמי עמנו לא למדו מאנשי ארצם בענינים האלה כי גברו עליהם מאד, רק רוח החקירה משלה בכל אנשי הדור ההוא:

לא כימים אשר החשך יכסה ארץ ימי צאת אור המחקר הם, בימי החשך כל איש כלוא בחדרו ולא ידע איש את מעשה ותהלוכות אף המדינה הקרובה אליו, אכן בכל עת אשר תגבר יד החקירה על האנשים אז נפעמה רוחם בקרבם ועינם תשוטט אנה ואנה יחפשו ויבקרו לא ינוחו ולא ישקטו עד כי גם ממרחק יביאו לחמם. פעם ישאלו את פי עובר ארח לדעת מה יעשו ומה יענו חכמי ארצות אחרות, פעם ישלחו אחרי ספרים וייגעו בעדם בנפשם וברכושם עד כי ישיגום ואם עוד הספר חתום להם כי שערי הלשון סגורות בעדם יחלו את פני אנשים מבינים לשון העם להעתיקם אל שפתם אשר הרגילו בה. גם בימים האלה ימי בכורי ענבי הרוח והשכל בצרפת נשאו דעם למרחוק הגו בספרי מנחם בן סרוק הספרדי ודונש בן לבראט המערבי ועל כלם חקרו אחרי דעות וספרי חכמי בבל הגאונים הן בתלמוד והן במקרא וידרשו אחרי דעות רב סעדיה הגאון מתרגם ומפרש המקרא ואם גם ספריו נעלמו מאתם ואיש לא עמד בסודם כי שפת הערביים נכריה היא להם לקחה אזנם שמץ מהם מפי הנוסעים למרחקים או הבאים אליהם וכשמעם וייטב לבם ויביאו הדברים בשם אומרם. אך זה משפט הדברים הנמסרים מפה אל פה כל הימים כי ישנו את טעמם וריחם לא יעמד בם זה מוסיף וזה גורע וכל אחד ירקח הדברים במרקחתו עד כי נשחת מראהם ורואיהם מלפנים לא יכירום עוד. על כן אל יפלא בעינינו אם נמצא גם בתוך ספרי מפרשי צרפת דברים מובאים בשם ר“ס אשר לא נמצא כמוהם בתוך ספריו אשר הגיעו אלינו וגם לא יאותו לדרכו אשר דרך בה במשפט העתקתו וביאורו. כבר נודע לכל קורא כי גם רש”י מביא כה וכה דברים בשם ר“ס1, גם ר' יוסף קרא בפירושו על איכה ד' ו' כפי אשר נדפס גם בס' דברי חכמים (מיץ תר"ט) גם בכ”י מינכן נו' 52 כתב: כך שמעתי מר' משה מרומי שאמרה משם רבינו סעדיה זצ“ל. המאמרים האלה הם מתי מספר, לא כן בכ”י אחר הכולל גם הוא ביאורי חכמי צרפת ושם ימצאו הרבה פירושים בשמו. הכ“י הזה הוא הספר היקר במינכן נו' 5 הנכתב בשנת תתקצ”ג2 לאלף החמישי והוא פירש“י על תנ”ך ונוספים עליו מתלמיד אחד של תלמידי ר' יוסף קרא כהנה וכהנה פעם מדברי רבו בשם רבו ר' יוסף פעם מדברי רשב”ם ואחרים מחכמי צרפת אך גם תוספות אחרות נמצאו לא ידענו מאין באו לו ובתוכם בא גם האיש הרם הזה הגאון ר' סעדיה וכדאי הוא האיש כי נקבץ פניני מאמריו אם גם נחוש כי כה וכה נתערבו שברי זכוכית בתוך פניניו:

והנה רק פעם אחת מצאתי זכרונו בחלק הראשון הכולל הפי' על התורה והוא בפ' נצבים על פ' אשר לא ידעום ולא חלק להם (כ“ט כ”ה) כ' וז"ל:

ורב סעדיה גאון אומר כי כל הפרשה הזאת חשובה היא למינין ואין כערכה ואף מי יודע אם ניבאה משה על המינין תלמידי ישו (א"א המלה האחרונה נמחקה) שאם ידקדק אדם בפרשה זו להוכיח למינין לא ימצאו מענה כנגדו ת' (א"א פי' תוספת):

לא כן בפי' איוב אשר שם מובא הרבה פעמים ר"ס ואני אערוך לפניך דבריו אחד לאחד:

ט' ל“ה: ע”א כי לא כן אנכי עמדי לא כן עשיתי כאדם הראשון אשר אמר האשה אשר נתת עמדי שלא היה לו לחטוא בשביל ציווי אשתו ואנכי לא כן עשיתי אשתי אמרה ברך אלהים ומות ולא שמעתי אליה וגידפתיה כדבר אחת הנבלות כך פי' ר"ס גאון (א"א אין זה מדרכו):

י“א י”ז: ע“א תעופה ל' עפעפי שחר שאם היה ל' אפל היה לו לומר תעופה כמו תנופה תרומה תקומה וכן הרבה כ”פ רס"ג (א"א מליקוטי החכם עוואלד נ' כי ר״ס מתרגם המלה ל' אופל וחשבו פועל):

ט“ו כ”ד: ורס"פ כמלך עתיד לכידור כמו כדור אל ארץ רחבת ידים (ישעי' כ“ב י”ח) והלועזים קורין אותו פילוטה וכל דבר עגול דומה לכדור והמחולות דומין לכדור וכן הפתרון כמלך שהוא עתיד המחולות העשויות בעגול כן יקיפו זר ותצוקה לרשע כמוך זהו עיקר וכו' (א“א דונש בהשגותיו כ”י – אשר בטובו העתיקן בעבורי אוהבי הר“ר שד”ל – כ' ח“ל: ואמר בפתרון כדור אל ארץ רחבת ידים, כמות כמלך עתיד לכידור וכידור היא תיבה מחומשת יסודיה ה' אותיות ולה ידמהן בבנין ולא בפתרון, לפי שכדור תיבה משולשת והכ”ף שיש בה תוספת היא והיא בכידור מעיקר המילה, ויש לי ראיה גדולה מן המשנה שלמדונו רבותינו, שדימו בו האתרוג, כששנו בהלכות לולב ואתרוג כדור פסול, והוא עגול מכל צד, ואילו היה הכף מן יסוד המלה, היו אומרים ככדור, ופתרון כידור מחנה, שמע בני והתבונן. ע“כ דברי דונש וע' הראב”ע בשפת יתר סי' פ“ג ורד”ק בשרשים ש' כדר דבריו מסכימים ממש עם הביאור אשר הבאנו משם ר“ס מתוך הכ”י, ובפירושיו לאיוב וישעיה לא הביא הראב“ע דעת ר”ס כ“א ברמז ובתרגום ר”ס לישעיה מצאנו בהעתקתו למלת כדור (כפי הגהת החכם איינהארן): ככרה ולא נדע ממנה אם הוסיף כ“ף הדמיון וחשב הכ”ף במלת כדור לשרשית, ועדות כל החכמים החברים דיה לקיים הדעה הזאת. לא נשאר לנו רק להוסיף באור על סוף דברי דונש ועל ראייתו מן המשנה היא ברייתא דסוכה ל“ו א' ובאמת הגירסא שלפנינו היא: אתרוג ככדור בשני כפי”ן ובירושלמי שם (ג' ז') דמעשרות פ“א מ”ד בפירוש איתמר העשוי ככדור הוא מכוון לל' המשנה אשר השתמשה תמיד במלת כדור עם כ“ף שרשית כנודע, אך על כל זאת לא נרחיק הגירסא הקדמונית הזאת אשר העיד עליה דונש כי נאמן עלינו האיש מדקדק הזה וגם מחזיקים בידו עוד עדים נאמנים הראשון הוא רש”י ונמצא גם בדבריו כדור בכ“ף אחת והוא מפרש העשוי כמין כדור עגול כדור פלוט”א והב' הם בעלי תוספות וז“ל: כלומר העשוי כמין כדור של עור שמשחקות הבנות בו כדרשינן (בפסיקתא רבתא) דברי חכמים כדרבונות ככדור של בנות וכו' פלוט”א בלעז כי ההוא דהכדור ואימוס דסוף ארבע מיתות (ד' ס״ה) ואית דגרס כדור בדל“ת והיינו עשוי כמין דוד ועגול כקדרה עכ”ל. והנה בודאי לא היה להם לרש“י ולתוספות להאריך ולהרחיב דבריהם אם היה כתוב לפניהם אתרוג ככדור כאשר לפנינו (וכאשר נדפס גם בד"ה של התוס') אין זה כ”א על אשר הכ“ף הראשונה חסרה הוצרכו לפרש המלה, גם סוף דברי התוס' מוכיחים כי שינוי הגרסא האחרת כדור אינו רק כי קוראים בדל”ת בסוף במקום הרי“ש והשינוי האחר כי הפילו הכ”ף הראשונה לא הזכירו כלל איתמהא! אלא ודאי גירסתם היתה כמו גירסת דונש אתרוג כדור וכן גי' ה“ג והרי”ף כדור וכ' הר“ן העשוי כמו דור עגול והרמב”ם לא הביאו כלל בפ“ח מה' לולב וע' מ”מ שם ובכל זאת אין אנו מחזיקים בידי דונש להביא משם ראיה כי גם בעלי תלמוד, השתמשו במלת דור בל' עיגול כי הנה מצאנו מלת כדור בלי ספק הרבה פעמים והכ“ף איננו לדמיון כ”א חשובה שרשית וגם פה כי תדרוש היטב תבון ותדע כי נהפוך הוא כי המקום אשר יחשבהו לצודק ומצדיק את דבריו הוא יהיה נכון לסתור את דבריו אם לא נודע כבר כי לשון תורה לחוד ול' תלמוד לחוד, כי המלה שם איננה שֵם הכ“ף פתוחה והדל”ת דגושה כ“א הוא בינוני פעול הכ”ף קמוצה והדל“ת רפויה (כָדור) ובנו מן השם כדור הרגיל אצלם עם הכ”ף השרשית פעל כדר, תדע לך כי כן תמצא שם הרבה תוארים ופועלים למלת אתרוג: תפוח סרוח כבוש שלוק כושי לבן מנומר תיום א“כ גם כדור תאר לאתרוג. הרוחנו מזה להעמיד הגירסא הנכונה בתלמודנו. ודע שמהר”י אבוהב כ' בהגהותיו לרמב"ם ה' טומאת צרעת ה' ב' כי יש שם בספרים גירסא אחרת והיא: ראשו כדור במקום ראשו מבורז, והנה מצאנו הפעול עוד הפעם):

ט“ו ל”ב: ל“א בלא יומו כשלא יהיה יומו שכבר מת תמלא תמורתו ל' מילוי שגדל ויצליח המלאי זהו עיקר הפשט כ”פ רס"ג (א“א וכפי עדות עוואלד תרגם טרם זמנו יכרת וכ' בפירושו כי מלא כמו מל”ל):

י“ו ב': שמעתי כאלה רבות שמעתי דברים רבות כאלה שהם דברי הבל כמו שאתם מנחמין אותי שלא אתם לבדכם עושים כן ולא מדעתכם אתם עושים אלא מאחרים שמעתם הנראים בעיניהם חכמים ואין בכם. ר”ס – עמל שם אדם הוא והי' בימי דור המבול והי' מנחם אבלים ואמר להם מי יתן והיו עוד רבים מתים שהרי אנו פרים ורבים ואין לנו כדי סיפוקינו שאם לא ימותו העולם מעט מעט זה אחר זה ביום אחד היינו כולנו ברעב מתים כך אמר איוב וכי לא היה תנחום זה לעמל וריק הוא נקרא עמל ודבריו עמלים כן כולכם מנחמי עמל שהי' לכם לנחמני ואין אתם אלא כמקנתרים. ר״ס. (א“א דבר זר מה לא יכון לר”ס וגם עוואלד החריש):

י“ו י”ח: ור"ס פי' ואל יהי מקום לזעקתי פתרונו הק״בה שהוא אל יהיה באותו מקום שאזעק בו לפניו וישמיע (א"א נ' וישמע) לזעקתי וירחמיני והראשון (א"א הפי' אשר הביא המפרש לפני זה ואנכי לא העתקתיו) נראה בעיני עיקר שאין להפך את התיבה ולומר אל במקום אל: (א“א עוואלד לא הביא מאומה ולא ימלט כי העיר על פתרון זר מה אם ראה אותו בתוך תרגומו אשר היה מונח לפניו בשלמות. ועל גוף הפירוש הזה יש להעיר כי גם במס' סופרים פ”ד ה“ט נמצא: אר”א בנו של ר“י הגלילי אל יהי מקום לשועתי. (א“א צ”ל לזעקתי כאשר העיר כבר) יש לאל ידי אין לאל ידיך בהיות לאל ידיך אל מותי (א“א צ”ל אל מות ומוסב על כי שחה אל מות ביתה או על ודרך נתיבה אל מות במשלי) כולם חול ע”כ ומכלל לאו אתה שומע הן כי עלה על דעת אנשים לפרשו כמו קדש אם גם נקוד בפתח וכן גם הפסוק האחרון מנוקד או בסגול אם מוסב על כי שחה אל מות או בפתח אם דעתו על ודרך נתיבה אל מות ובכל זאת לא נמנע להעיד כי אין משמעו קדש וכן נמצא עוד שם ה“ח מחלוקת על אספרה אל חק בתהלים ב' כי י”א קדש וי״א חול גם מעידה עוד על אל אלהים בציון בתהלים פ“ד ועל להלוך אל אל במשפט (אל הראשון) באיוב ל”ד ושם ה“ט על יסגיר אל אל עויל (אל השני) באיוב י”ו ועל כי אל אל האמר נשאתי (אל הראשון) באיוב ל“ד כי הם חול. והנה בכל מלות אל המנוקדות בסגול הדומה בהברתה לצרי יש מקום לומר כי הוצרכו להעיר עליה הזהר שלא תחליף אותה באל המנוקד בצרי, בפרט אם המלה הקטנה הזאת מוקפת אל המלה הבאה כי אז יש מקום לחשוב כי היא צרויה על מתכונתה הראשונה רק בהצמדה אל המלה האחרת הקלו קריאתה ושמו סגול תמורת צרי כדרך הלשון, ובאמת בכל הפסוקים אשר העידו על מלת אל המנוקדת בסגול כי היא חול מוקפת היא אל המלה הסמוכה וכבר העיר הרב בעל נחלת יעקב כי במקרא ד' בומבירג נכתב על הגליון בתהלים ב' אל בצרי גם בגליון התרגום אשתעי אלהא קיימא והוא תרגום אל בצרי והתרגום הזה נמצא בדמותו כצלמו בדפוס גינובה הישן המשובח ע”י הכומר יוסטיניאן גם כמוהו תרגם היוני הנקרא בשם השבעים גם שאר המעתיקים היונים אשר בתוכם גם עקילס המתרגם אות באות, עוד מצאנו כי גם בעלי המדרש הקדמונים דרשו אל בצרי במקום אל המנוקד בסגול בלי להעיר כי שנו הברת המלה. ראה למשל בבראשית רבא פצ“ח: ויקרא יעקב אל בניו ר' יודן ור' פנחס ר' יודן אמר ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו ר' פנחס אמר זימנו לבניו ע״כ ועוד שם: ושמעו אל ישראל אביכם ר' יודן ור' פנחס ר' יודן א' שמעו לאל ישראל אביכם ור' פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם ע״כ גם שניהם דרשו בשני המקומות מלת אל בסגול כאלו היא צרויה וגם שם המלה סמוכה ומוקפת אל חברתה. אבל על מלת אל הפתוחה בפסוק המדובר בו גם במשלי י”ב כ“ח ודרך נתיבה אל מות (אם דעת בעל מס' סופרים עליו) נשארה התמיה איך יש מקום לבעל דין לומר כי הוא קדש עד כי יבואו ויזהירו אל תירא כי חול הוא ואיך יקום איש ויגיד בשם ר”ס כי באמת פתרון אל הפתוח הוא כמו אל בצרי. אך ידע תדע כי בניקוד המשונה הישן אשר נמצא זה י“ב שנה בכמה ספרים עתיקים יותר מתשע מאות שנה והוא הנקרא היום בפי החכמים הניקוד האשורי הכלל כי הסגול המעמד בנגינה הוא בניקוד פתח וגם הברתה היתה מטה לפתח ובהפך הפתח המשולל מנגינה הוא בניקוד סגול ובלי ספק כמו כן הברתה, ד”מ כל הפתחים אשר לאותיות האמנת“י בבנין הפעיל והם אינם מעמדים בטעם כולם מוחלפים בסגול וכן סוף המלה הפתוח והמוטעם אם יסמך למלה אחרת והנה הלכה לה הנגינה אז גם הפתח יתחלף בסגול ד”מ משחק־לו (חבקוק א' י' והוא מוקף שם), וחמס־ארץ (שם ב' ח') וכדומה וכן כל עד ועל הנצמדים במקף מנוקדים בסגול וכ' כי גם מלת לעולם ועד השגורה בלשונם הרבה מתוך נוסח התפלה קראו בסגול אם גם מלת ועד איננה מוקפה ונהפוך הוא כי שם הוא תמיד סוף המאמר אבל מתוך הרגל הלשון היתה נקראת במרוצה והיתה הברתה סגול והאחרונים בשנותם את הניקוד לתכונתו האחרת כאשר היא לפנינו ומצאו הניקוד לעולם ועד בסגול אם גם איננו מוקף חשבו הלא דבר הוא והניחוהו על מתכונתו הראשונה ובאמת דינו להיות פתוח. אך נשוב לעניננו והנה כמשפט המלות הקצרות על ועד אשר נמצאים מהן משלים הרבה בחבקוק (והוא נדפס על פי תמונת הספרים הישנים האלה כאשר חקוקה על אבן מאת הר“ר אפרים פיננער גם במלאכי ד' ג' וה' נמצאת מלת על המקופת ג' פעמים ככה והפסוקים האחרונים האלה ממלאכי נחקקו גם הם למשל בספר כתב בלשון רוסי המנוח הר”ר בצלאל שטערן ז"ל) ככה גם משפט מלת אל הפתוחה והנה לא נמצא משל על המלה הזאת המוקפת בתוך החלקים הנדפסים עד הנה מתוך הכ“י הישן הזה אבל אני ראיתי עלה קרוע מן ס' דברים (כאשר העתיקו לעצמו משוח בשמן אוהבי ר"ר משה שטיינשניידר ואנכי העתקתיהו לי) והוא כולל כמעט פסוק ה' עד ט' מדברים ט' עם תרגום ושם נמצא (פסוק ז') זכר אל־תשכח האלף מנוקד בסגול כמשפט הזה וא”כ מלת אל הפתוחה גם היא בסגול בניקוד ישן והנה משפט אחד לה ולמלת אל בסגול כי שניהם יוכלו להתחלף במקף עם מלת אל הצרויה ועל כן הזהירו גם עליה והנה במשלי י“ב כ”ח תרגמו כל המתרגמים הקדמונים ובראשם היוני והארמי והסורי כאלו קראו אל בסגול ובענין מלת הטעם המורה אל המקום ובאמת גם בעלי הניקוד הראשונים נקדו כן אך האחרונים הסבוהו כפי ענין הפסוק אל מלת אל הפתוחה. ובפסוק שלפנינו באיוב גם היה מקום לאנשי מזרח אשר הברתם נטתה עוד לניקוד הישן להחליף אל הנקראת כאלו הוא נקודה בסגול עם אל הצרויה. והנה די בזה לפי כונתנו):

י“ט כ”א: חנוני חנוני אתם רעי ואל תמאסו בי וכבדוני (א“א נ' כי צ”ל ותבזוני) כי יד אלוה נגעה בי כלומר אם נגעה בי שמא למחר בכם כי יד האלהים בכל האדם מצויה או לרעה או לטובה. ר"ס:

כ' ב‘: לכן סעיפי ישיבוני אין לכן אלא ל’ שבועה שנ' לכן אמור הנני נותן וג' לכן לא תביאו את וגו' וכן כל לכן שבמקרא אצל דיבור השכינה כגון לכן כה אמר ה' וגו' אף כאן לכן סעיפי יש' פת' בשבועה אני אומר לך שמחשבותי והרהורי לבי ישיבוני לענות לך ולהשיב לך דבר, מוסר כלמתי אשמע בשביל שאני שומע ממך מוסר שהוא לכלימתי רוח מבינתי יענני להשיב לך דבר. ר"ס (א"א נכונים ההדברים לברר ההעתקה כאשר נמצאת בס' עוואלד ונ' כי מלת מא אשר חשבה החכם הזה ליתרה היא סימן שבועה):

כ' כ“ה: אש לא נופח אש של גיהנם ורס”ג פירשו באשו של שטן (א“א לא הבנתי טעמו ובפרט כי נודע כבר ר”ס פי' השטן לבן אדם צורר איוב):

כ“א כ”ח: ורס״ג מפרש למקרא זו על אנשי דור הפלגה שנשרשו מאהליהם ומבתיהם זה לצד מזרח וזה לצד מערב וכן לצפון ולדרום כענין שנ' ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ וזהו שא' כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים כלו' שלקו בעוונם ואף אתה לקית כן בעוונך:

כ“א כ”ב: ל“א הלאל ילמד דעת וגו' ללמדו דעת כלום אני צריך לשפוט אמת הוא עצמו יודע שכן הוא אבל הוא ישפוט רמים בגודלו וגובהו ואינו חש לדקדק וזה הרשע ימות בעצם תומו במראה שלימותו וללא חסר. ר”ס:

כ“ב ב‘: הלאל יסכון גבר הלצורך ולהניית היוצר יועיל גבר ויהנה כאשר ילמד על הבריות השכל וחכמה. סכן הראשון ל’ הנייה כמו ותהי לו סוכנת והשיני ל' לימוד כמו ההסכן הסכנתי לעשות לך כה וגם הראשון יתכן להיות נפתר ל' לימוד הלטובת היוצר ולצרכו ילמד גבר כאשר ילמד השכל. ר”ס:

כ"ב ו‘: ורס״ג מתמיה תמיהות הרבה על המקרא הזה ובגדי ערומים תפשיט מאחר שהיו ערומים מה היתה תוכחתו של אליפז שיא’ ובגדי ערומים תפשיט ומקרא זו שלח להרבה חכמים לפתור לו כדין לפי הפשט מה ובגדי ערומים תפשיט מאחר שהיו ערומים מהו תפשיט והשיבוהו קצת מהם פתרונם ולא נתיישרו בעיניו ושוב ישב ודרש בספרים ומצא פתרון א' במדרש אגדה וזה הוא הפתרון ובגדי ער תפ' כך אמר איוב לאליפז (א“א צ”ל אליפז לאיוב) אותן אנשים שידעתה בהן שהיו ערומים במצות הפשטת מהן את בגדיהם ואמרת מאחר שהם רשעים איני פושע בהם וזהו שהוכיחו למעלה מן המקרא הזאת הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך ומפ' לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם כלו' כל מזונות שהיו לך ליתן לעניי העיר נתת לבניך ומלאת את בטנם שהיו הולכים היום לביתו של זה ולמחר לביתו של זה ומתוך כך שהיית טרוד עמם באכילתם ומשתיהם לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם שהיית מבזם ומואסם:

כ“ג ט': ורס”ג מפ' בענין אחר יעטוף ימין מה טיבה של עטיפה בדרום אלא כלו' אע“ג שכסא בדרום וכול' (כן בכ"י) מפו' בשהש”ר ואף הקלירי יסד ביסוד שלו של יום הכסא בסילוק היוצר ויושב בחדרי תימן כבקי אעפ"כ הנו מעוטף שם עבים סתר לו לא אראנו וכו' (א"א לא נמצא ממנו דבר בהעתקתו אשר הביא עוואלד):

כ“ד י”ח: ורס“ג מפ' קל הוא אין קל אלא ל' עב כמה דאת אמר ורוכב על עב קל ואותו עב אינו ממטיר כ”א בשביל שתקולל חלקתם של רשעים בארץ מקולקלת היתה חלקם והיו משחיתים זרעם לבטלה כמ"ש בבני עילי בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו מקלקלים מעשיהם:

כ“ו ד‘: ונשמת מי יצאה ממך ממי יצתה נשמתו שיהא לו עזר ממך מדיהנה של גיהנם שהרי הרפאים יחוללו מתחת מים שכל מי בראשית נקוו במקום גיהנם דכת’ יקוו המים מתחת השמים אל מקום א' על הארץ לא נאמר אלא מתחת השמים שגיהנם נקרא תחתית. ר”ס. ערום שאול נגדו מי הוא שהוא ערום מן המצוות שאל נגדו ונידון בתוכו ואין כסות מי הוא שהוא בלא תורה שנ' שמלה לך קצין תהיה לנו או מי שאינו כסוי תבואה הרי הוא לאבדון שהק' נוטה צפון על תוהו רוח צפונית שהוא טוב ונח מעבירו מפני אותן שעושין התורה תוהו תולה ארץ עוצר המטר כמו ותלה ארץ מצרים על בלימה שעושין התורה והמצוות אין אבל אם מאחז פני כסא כלו' שאוחז מעשים לעשות תשובה שלימה שמגעת עד כסא הכבוד אז פרשו עליו עננו לקשור שמים בעבים להוריד מטר (א“א אין זה מדרך ר”ס ועוואלד הוא כמחריש רק אמר כי פי' הרפאים גבורים אשר יכבשם השם ברצונו. גם ידענו כי ר״ס לא יחשוב כי שרש תולה ארץ אחד הוא עם ותלה (בראשית מ“ד י”ג) ושם תרגומו אם גם הוא משונה בפוליגלוטטי גם בד' קושטאנטינא ובכ“י פוקוקי אולם מדברי כולם נראה כי הוא פירש המלה לא ידענו מה לעשות וכן העידו הראשונים ואלה דברי דונש בהשגותיו כ”י ותלה ארץ מצרים, פירשו ותלאה, ואמר בספר צחות לשון הקדש שחיבר בשער החילופים כי ותלה ותלאה הוא כמות תבוא אליך ותלא שעיקרו למד אלף והוציא ההא בדיבור, והמוכיח כי הוא מעיקר המלה כמות הא אשר בינה סביב אשו, והא אשר בויגבה ה' צבאות והא אשר בויתמהמה וצירוף ותלה כמות מתלהלה, ופתרונו ונואלו חכמי מצרים מפני הרעב, ואם אמר אומר, מאין תאמר כשירעב האדם ישתטה אמרנו, אין בזה הדבר ספק אצל כל בעלי דעה כי האדם אם נשתנה עליו מלחמו עלום ישתטה, וכל שכן אם לא ימצא לחם יעלה האויר (בגליון: האיד) אל קדקדו, באמת אנו אומרים כי הוא ישתטה, ופתרון כמתלהלה היורה זקים שהוא שוחק ואחר כך ממית, הבן ולמד. ע“כ דבריו ולמטה מזה במקום אשר לא יהיה לו קשר כלל ונ' כי היתה הוספה על הגליון מדונש ונכנסה שלא במקומה כ' וז”ל: והדבר המבאר על שטות הרעב מה שנאמר והיית משוגע, ואיך לא ישתגע הרואה בנו והנה אכלתהו או מכובד הרעב דכתיב ושליתה היוצ' וגו' ע“כ (ואעיר כי גם בל' סורי שרש ללא מורה נשתטה ע' אוצר ל' סורי לקחסטעללוס ומיכאעליס גם ד”ה לבר עברי דף תנ“ח ותצ”ח גם העתקת תורתם החדשה שאר ע“י תומאס מחרקל באגרת אל הרומיים א' כ”ב ובאגרת הראשונה אל הקורינתיי א' כ' כאשר הביא משם החכם בערנשטיין במאמר הפרוגראס אשר למדרש החכמות דפה לשנה הזאת ונתחזקה השערת דונש (וע' שפת יתר סי' פ“א ורד”ק ש' להה מכל זה יש להוכיח כי לא ערב רב סעדיה שרש להה עם שרש תלה כאשר ייחסו לו הצרפתים):

כ“ז י”ח: ורס"ג פי' וכסבה (עשה) נוצר שומר הכרם שאינו שמירה (א“א צ”ל שומרה) בכל עת:

כ“ט י”ח: ורס״ג פי' לפי פשוטו וכחול ארבה ימים כמו ספירת חול של ים שאין בו ספירה כך אין לימיי ספירה (א"א ודומה לו כ' עוואלד):

ל“ו כ”ג: מי פקד עליו דרכו מי צוה עליו מעולם הדרך הזה תלך זכור דרכיו ובהזכירך תשגיא מאיליך שבח פועל מדותיו אשר שוררו אנשים אשר ראו אנשים כמו אשורנו ולא קרוב חזו בו בפועלו למרחוק מיצירת העולם ועד עכשיו זהו ל' רס"ג:

ל“ו כ”ו: ור"ס מפ' מספר שניו ולא חקר לפיכך צריך אנוש להביט למרחוק ולשאל מה שאירע בראשונים וילמד מהם:

ל“ו ל”ב: על כפים כסה אור אין כפים אלא עבים וכה“א הן על כפים חקותיך שחקק וצייר הקב”ה ירושלים למעלה ועוד נשא לבבינו אל כפים אל העננים על כפיים על עננים מכסה הקב“ה את העננים מלהוריד ויצו עליו לירד במפגיע בפוגעו בעננים לבקע אותם ולפזרם להוריד הגשמים יגיד עליו רעו היו”ו של ריעו יתירה כמו ריע של מקנה ל' מדובר3 וכמו חיתו יער כלו' בהורידו גשמים מרעה של מקנה הוא יעיד ויגיד על הגשם שהרי הגשמים (א“א נ' כי צ”ל הדשאים) מפריחים ומתנובבים בגשם אף על עולה אפי' יעלי סלע שדרכם לעלות שם ולרעות שם בסלעים שאינו מקום מוצא דשא אף המה עדות למטר כלו' שבכל מקום חציר יוצא אף על הסלעים. כ“פ רס”ג (א“א עוואלד הביא העתקת הפסוק הראשון ומשם נ' ג”כ כי פי' כפים בעננים אם גם עוואלד לא הבינו ככה וכבר פי' ככה ישעיה מ“ט י”ו ע' בתרגומו שם וראב“ע ורד”ק שם גם בשרשיו שרש כפף וע“ע ראב”ע שמות ל“ג כ”ב וכ“ג וס' האמונות והדעות מאמר ב' סוף פ”ח ומלת מפגיע נעתק בתרגום עוואלד מל' תפלה וכן ג' מדברי ר“ס למטה ל”ז ד'. ועל הפסוק השני החריש):

ל“ז ד‘: ולא יעקבם המקום לדברים הללו כי ישמע קולו של מפגיע, יעקבם יכריתם אשטלוניr בלשון לעז ובל’ משנה שנינו בג' מקומות הלכה עוקבת את המקרא. ר”ס:

ל“ז ז': ביד כל אדם יחתום ע”י כל אדם עושה הקב“ה חתימות דינו כמו שכ' מיד כל חיה מיד האדם איש אחיו לדעת כל איש (!) מעשהו להתחייב חנק לו טובע בנהר וכו' וכן ע”י חיה הבא במו ארב הוא עושה שליחותו לשוב (?) כ“פ רס”ג:

ל“ז י”ב: פנים אחרות והוא מסיבות מתהפך וגו' יצוה לירד על פני תבל ארצה אם לשבט לפועלם לכל פועל ופועל הגשם מתהפך למי שראוי לו בתחבולותיו של הקב“ה שאינו (!) מוריד מהם גשם לכל מין ומין כאשר יצוה לירד על פני תבל ארצה אם לשבט הקב”ה מהפכה כפי מה שהיא צריכה למלכים הרגילים לאכול מלוחים מיני מתוקה אם לארצו וכפי מה שצריכה לעובד אדמה האוכל פעפועין וקקולין אם לחסד וכפי מה שצריכה לכהנים למרקחת וקטורת. לחסד אילו הכהנים שנ' תומיך ואוריך לאיש חסידך כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. ימציאהו הקב“ה ממציא את המטר לפי מה שצריכה לג' אלה שהן עולם ומלואו שהרי שם חם ויפת מהם נפצה כל הארץ שם כהן הי' דכתי' ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון חם עובד אדמה דכתי' עבד עבדים יהיה לאחיו יפת מלך דכתי' יפת אלהים ליפת שגבולו מרחיב לשלוט על כל כ”פ רס"ג (א"א העתקה אחרת נמצאת בס' עוואלד):

ל“ה כ”ה: ורס"ג פי' לשטף טיפת גשם פילגתי לכל טיפה גומא בעבים שאילו שנים יורדים מגומא אחת מטשטשת הארץ ונעשית טיט וכו':

תמו הליקוטים מדברי רב סעדיה גאון.

 

מאמר שני

הראשון במעלה ובזמן מכל מפרשי המקרא בצרפת על דרך הפשט אשר נודעו לנו דבריו לא אחת ולא שתים כי אם הרבה פעמים הוא ר' מנחם בר' חלבו אשר העידו משמו גם כפעם בפעם אל רש“י והוא חבב דבריו וקבלם, הוא דודו של ר' יוסף קרא אשר שמע הרבה מפיו ובידו היו גם פירושיו בכתב ושקד על דבריו והענידם עטרות לו, אך עד מהרה אבדו ספריו ונשכחו דבריו וגם זכרו כמעט אבד עד כי קמו בימינו הר”ר י“ט ליפמן צונץ והר”ר שד“ל והר”ר יהודה ליב דוקעס וגלו את העפר מעיניו וגם את שמו גם את דבריו השמיעו במקהלות ואני באתי אחריהם ומלאתי את דבריהם בספרי נטעי נעמנים, קחנו משם ותשבע נפשך ותשמח נפש הצדיק מנחם ויעמוד על גורלו. וגם היום אוסיף על דברי אשר מאז כי מלבד הדברים המעטים אשר הוסיף הר“ר י”ל דוקעס באריענט לשנת 1847 נו' 33 דף 518 הערה 10 ומלבד מה שנמצא עוד בפי ר' יוסף קרא לאיכה ג' כ“ח הנדפס עוד הפעם בס' דברי חכמים (וכמוהו בכ“י מינכן 52 גם בפי' רש”י עם הוספות אשר בכ"י מינכן 5 וכמוהו בפי' יעללינעק) ומה שנמצא בפירושים הצרפתיים אשר הוציאן לאור הר”ר אהרן יעללינעק ש' תרט“ו לרות ב' ז' עוד מצאתי מה ומה פירושיו לנביאים בכ”י היקר הזה אשר במינכן הוא נו' 5 והאיש מגואלינו הוא אוהב הפשט ומואס בהבל אשר על כן בימי החשך הסירוהו מכסאו אשר יכון לו. ואלה הם דבריו:

ירמיה ד' כ"ט: ור' מנחם פירש באו בעבים בעובי היער. (א“א וכן ת”י גם רש“י פי' כן. גם בפי' ר' יוסף קרא כ”י מצאתי כן בשמו ומוסיף: בושייץ בלע'):

ירמיה ו' ט‘: כבוצר על סלסלות כבוצר האומ’ לחבירו השב ידך והרם סלסילות כגון סלסליה ותרוממך כך פתר ר' מנחם (א“א וגם הביא רש”י משם דונש וגם זה בפי' רי“ק כ”י בשם ר' מנחם הזקן וגם פה מוסיף אמר מלת והרס: גריינש בלע'):

ירמיה ל' כ"א (א“א כבר העתידו דוקעס מתוך פי' ר' יוסף קרא ובכ”י שלנו בפי‘: ר’ מנחם בר חלבו):

ירמיה ל"א ו' (א"א גם זה שם):

ירמיה ל“ג י”ו: ור' מנחם פירש וזה אשר יקרא ה' לירושלים צדקינו וכת' יקרא לה עיר הצדקה (א“א ידוע כי בזה הדרך דרכו גם ר”ס ור' יוסף קמחי):

ירמיה מ“ו י”ח: חי אני נאם המלך בשבועה אם תגביה עצמך כתבור וככרמל שהן גבוהין בים יבא כלומר תיפול בעומק בים כך פיר' ר' מנחם בר' חלבו:

ירמיה מ"ז ה: עד מתי תגודדי עד מתי תאספי גדודי חיילים כך פתר ר' מנחם:

יחזקאל א' י"ח: ורב מנחם בר' בלבו פיר' ויראה להם שגבותם מלאות עינים:

יחזקאל ז' י"ג: ור' מנחם פתר כי חזון אל כל המונה לא ישוב כי לא ישוב החזון לאחור ואיש בעונו כל ימי חייו יתחזק לשוב לארצו:

יחזקאל כ' מ"א: בריח ניחוח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מארץ מצרים מן העמים כך פיר' ר' מנחם בר' חלבו סימן יהא מסורת בידכם לפני בוא יום שאוציא אתכם מן העמים אני שולח לכם את אליהו הנביא וכו':

הא לך אשר מצאתי מדברי ר' מנחם בן חלבו בכ“י היקר הזה. ודע כי כבר היה לפני פי' נביאים לר' יוסף קרא הכ”י אשר להר“ר רפאל ליב קירכהיים ומצאתי בו מלבד המקומות אשר ציין הר”ל דוקעס עוד אחרים ואלה הם:

ש"א א' ה‘: (אמר הפי' הנדפס בס' נטעי נעמנים המסיים: כנגד כל פנים, מוסיף): וכן מקובלני מפי אחי אבא ר’ מנחם בר' חלבו:

ש“א כ”ג כ"ב: ור' מנחם פירש הזקן (א“א צ”ל הז' פי') כי אמר אלי כלו' כי אמר דוד בשבילי ערום יערים הוא שמראה עצמו כאלו דעתו ללון במקום א' וחוזר ולך במקום אחר:

ש“ב כ”ד ד‘: ויחזק וגו’ ר' מנחם בר' חלבו פתר כך א"ל דוד אני מלך ואתה שר צבא אינו דין שיבטלו דברי ויעמדו דבריך:

מ"א ו' ב‘: ושלשים אמה קומתו מקרקע הבית עד קירוי הסיפוי (?) של עלייה אבל מן העלייה ולמעלה עד גג הבית שבעים אמה שכך מקובלני מן ר’ מנחם בר' חלבו זקן שגובה הבית ק' אמה (ע' ד“ה ורד”ק):

מ“א ו' י”ח: ור' מנחם בר' חלבו פי' מקולעות פקעים דמויות כמין שלשלאות של קשרים ולועזין טריצר ופטורי ציצים ציורי פרחים:

מ“א ח' ל”א: ור' מנחם בר' חלבו הזק הי' מפ' על כל אדם מקרא זה המחייב בחברו שבועה אם באמת הוא משביעו הנשבע נשבע על שקר אתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו שנשבע על שקר ואם הדין על נשבע שבעל דין זוקקו לשבוע' על חנם אף המשביע קרוי רשע ועשית ושפטת וגו' צדיק שלא לענשו על השבועה שהרי באמת הוא נשבע:

מ“א י”ד י“ד: ורמב”ח פת' ומה גם עתה וכמה שליחות קשה אני שלוח לדבר אליך גם עתה ומה הוא השליחות והכה ה' את ישראל וגו':

מ“א י”ו ט‘: וראיתי בפתרוני רמב"ח שר מחצית הרכב שהי’ ממונה על אלף איש החשובים כחצי רכב אבל איני עכשיו (!) מהו:

מ“א י”ח כ“ה: מצאתי בפתרוני רמב”ח כי אתם הרבים יכול היה לומר כי אתם רבים אלא לכך כ' הרבים שכך א' להם אתם מאותן רבים שנ' בהם לא תהי' אחרי רבים לרעות:

מ“ב ד' ל”ט: (הביא הפי' הנמצא גם ברש"י אך מוסיף): ובשם ר' מנחם בר' חלבו שמעתי:

מ"ב ז' ט‘: ור’ מנחם בר חלבו פתר אם אנחנו מחשין ונמתין עד אור הבוקר וימצאנו עוון שיאמרו ארמיים הם ויהרגואותנו אבל נבואה ונגידה בית המלך:

מ“ב ח' כ”א: ויהורם קם לילה ויכה אדום את יהורם הסובב אותו כך ראיתי בפתרוני ר' מלכים (א“א צ”ל מנחם) בר' חלבו:

מ“ב י”ד כ"ז (מורה מאד): ור' מנחם הזקו פירש אותו לשון מר:

מ“ב י”ו י"ד: ואת מזבח הנחשת וגו' ויקרב וגו' פתרו' בלע' אדש אפרושמת כלומ' הסיר והרחיק אותו משם כמו האומרים קרב אליך שפתרונו רק ממני שהמזבח שעשה משה היה מכוון כנגד פתח ההיכל והוא סילקו משם ונתנו על ירך המזבח צפונה ונתן במקומו תבנית המזבח שבדמשק כך פירש ר' מנחם בר' חלבו אחי אבא:

מ“ב י”ח כ‘: אמרת אך דבר שפתים עד עכשיו: היית אומר י"י יצילנו אם יבוא מלך אשור עלינו אך דבר שפתים הוא זה כלומ’ אין באמירה זו ממש אלא עצה וגבורה אדם צריך למלחמה כך פירש ר' מנחם הזקן:

מ“ב י”ט ד‘: והוכיח בדברים וינקום בדברים אשר שמע כך פירש ר’ מנחם הזקן:

מ“ב כ”ג ד‘: ור’ מנחם בר' חלבו פתר שומרי הסף הארמון וחבירו קול ישורר בחלון חורב בסף:

ירמיה ד' י"ב: ור' מנחם בר' חלבו פתר רוח מלא בנבואה של ארץ ארץ ישר':

ודע עוד כי נמצא ישן בעיר אולם והוא מתרגם מתות תנ“ך ללעז צרפתי וגם שם מביא הרבה פעמים פירושי רש”י ור' מנחם כפי עדות וואלף בביליותיקה שלו חלק ד' 173 גם ברשמת כ“י הקראי הר”ר אברהם פירקוויטץ ראיתי כ“י פרש”י לנ“ר וישעיה וירמיה עם הוספות לר' יוסף ור' מרדכי והנה נרשם לדוגמא לישעיה ט”ו ב' (י“ד כ”ט): ויש עוד לפרש בלשון מכך אשר עד עתה הכך בשבטו והורגל לשאת עליכם מטהו ואימתו בדרך המצרי' (?) משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף ע“כ ונ' כי רש”י שמע זה הפי' מר' יוסף קרא ר' בשם מנחם בר' חלבו וקבלו והוסר מספרינו פירוש הראשון אשר פי' לעצמו וכבר העיר הר“ר י”ט ליפמן צונץ בספרו הגדול על המדרשים והפיוטים (דף 387 הערה ג') כי הפי' הנדפס למחזור מביא כה וכה את פירושי ר' מנחם בר' חלבו לפיוטי הקליר וגם אני ראיתי בכ“י מינכן 346 והוא פי' על המחזור ממחברים שונים לפיוט שושן עמק כ' על המאמר בה תקעה יתדותיה כי הוא מוסב על האבות על פי המדרש ומסיים וז”ל: וזהו שיסד בטחה אין מוסדודתיה הם האבות וכן פי' אחי אבא ר' מנחם בר' חלבו משמו של יהודה בר' ר' (א“א נ' כי צ”ל משה) הדרשן זצ“ל עכ”ל א“כ המפרש ההוא הוא ר' יוסף קרא ומביא פירוש דודו על פיוט קלירי וגם בכ”י פארמא אשר שם הפי' לר' יוסף קרא על הפיוטים הקליריים בשלמות נמצא זה כפי עדות הר"ר זלמן גאטטליב שטערן. והנה זה היה משפט החכמים אשר עמדו לשרת בקדש מקדש מעט לקרוא מקרא ולהתפלל לפני התיבה ויבארו גם הם את המקרא גם הפיוטים הנהוגים4, ככה עשו ר' מנחם ובן אחיו ר' יוסף זכרם לברכה:


 

מאמר שלישי

יצא מנחם ונכנס יוזף הוא בן שמעון אחי ר' מנחם הנקרא בשם קרא וכבר דברו החכמים אודותיו וגם אני קבצתי מפה ופה והראיתי את משפט פירושו ואיך יגע לרדת אל עומק הפשט ושקל במאזני שכלו עד כי בא אל המטרה. הרחיב לבאר כמעט על כל ספרי המקרא אך כנראה לא כתב פירוש פרטי על התורה רק כתב הגהות על פירש“י ונמצאות גם בנוסחאות הפירוש ההוא גם בדברי המפרשים הבאים אחריו וכבר ציינתי בספרי נ”נ כל המקומות אשר מצאנו שם פירושיו בתורה ועתה אחר נגלי לי כ“י אחרים אשר מכר בהם שם מפירושי ר' יוסף הנני נכון להוסיף גם את אשר מצאתי בהם ושלשה המה אשר יהיו לי לעינים והוא פי' הר”ר יוסף בכור שור על התורה הנמצא בכ“י מינכן 52 וכ”י מינכן 5 היקר אשר הזכרתי את שמו כבר לטובה ופי' הר“ר יעקב מווינא כ”י מינכן 28:

בראשית ד' כ“ג: ויאמר למך לנשיו פי' ר' יוסי קרא ז”ל כי למך נשא ראשון ב' נשים והיו מתקוטטות ומתקנאות זו בזו וכעסתה צרתה והיו עושות קולי קולות והי' אומר להם מה פשעי מכל אדם שאין שקט בביתי לא באכילה ולא בשתייה ולא בשכיבה ולא בקימה וכי הרגתי ב“א או חנקתי תינוקות שאירע לי מה שלא אירע אדם מעולם ועתה הנני מת בידכן כי לא אוכל לסבות (א“א צ”ל לסבול) זאת אבל הק' יפרע מיכן כי קין שחטא א' לנקום בשבעתים כ”ש שינקום אותי בשבעים ושבעה ובא ללמדנו שלא ירבה אדם נשים כי היא קטטה ומריבה וכו' (א"א בכור שור וע' פענח רזא במעט שינוי):

בראשית י“ב י”ז: וינגע ה' את פרעה (ר יעקב מווינא והובא בפענח רזא):

בראשית ט“ו י”ג: ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה (ג“ז בפי' ר”י מווינא כמו בפ"ר):

בראשית י“ט ט': גש הלאה (בכ“י 5 כמו בשני כ”י ברייטהויפט) וכן כ”א כ“ב וכ״ב י”ג כן כ״ד ס' כמו בפי רשב”ם וכ“ה כ”ג כמו בכ"י ברייטהויפט השני:

בראשית כ“ו ט”ו: וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים הקורא סבור שבאותו מקום שהיה גר עם אבימלך מלך פלשתים היו הבארות ומשנתקנאו בו סתמום ולא נכתב כאן אלא לסבר את האזן שהרי הבארות היו בנחל גרר ולפי שרוצה לומר וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם וישב יצחק ויחפר את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם כיוצא בו ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו שעירות ויברכהו כלו' דבר זה גרם לו שנתברך לפני הגדול שלא הכירו אף זה נאמר לשבר את האזן זהו ל' ר“י קרא בר”ש (כ“י 5 וע' נ”נ דף 3 על ש"א א' ג' והערה 10 ובחלק אשכנזי דף 18 סוף ההערה ודף 27 הערה 3):

בראשית כ“ח י”ז: ורי“ק פי' אין זה כ"א בית אלהים אין זה מקום כ”א בית אלהים וזה שער השמים וזה שראיתי סולם בחלומי מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו הוא שעולים מבית אלהים לשמים מלמעלה ויורדים לבית אלהים והמה"ג נר ישראל מודה לו (כ“י 5 ונספח הוא אל המקומות אשר רש”י קבל דבריו ע' נ"נ חלק אשכנזי דף 21 הערה 2):

בראשית כ“ט י”ז: רי"ק פי' ועיני לאה רכות עומדות בשמחה וביופי במצחקין בראשה כתרג' יאיא והוא ל' נוי. (שם):

בראשית כ“ט כ”ח: פ' רי"ק בלהה כמו בלהה שהיתה מבוהלת בשעה שילדה (א"א אלוי: שנולדה) ולא ידע לינק. (שם).

בראשית ל' כ“ה: ורי”ק פי' בענין אחר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף לפי שעדיין לא נולדו השבטים כולם לא ביקש לצאת שהיה מתיירא לפי שעדיין לא ילדה רחל היה מתיירא מעשו שמא יקח אותה בע"כ והיה יעקב מעכב כל לידת השבטים בשביל רחל ומיד כשילדה רחל אמר תנה את נשיי שאיני מתיירא יותר מעשו שיקח לי את רחל שהרי כבר ילדה ויראה אותו רשע שאינה עקרה וימנע מלקחתה. מצ' (שם ואיני חושב כי הדרש הזה הוא לאוהב הפשט הקרא).

בראשית ל“א ל”ט: טרפה לא הבאתי אליך שיהא לך פתחון פה עכשיו תומר לכך דלקתי אחריך לבקש טרפות צאני שנטרפו על ידך וגנובות ושכולות יקב"ש (שם).

בראשית ל“ד כ”ה: ויהי ביום השלישי ור' יוסף קרא א' כי בג' ימים נימולו כולם וביום שהיו כולם נימולים וכואבים באו עליהם (בכור שור):

בראשית מ"ט ט‘: מטרף בי עלית מעצמך ומרצונך שאין אדם יכול להעלות אותך מעל טרף שלך עד שתרצה כמו שנ’ כאשר יהגה האריה על טרפו וקרא אחריו מלא רועים משאתם לא יירא ומהמונם לא יחת עד שירצה ויעלה מעצמו. משום ר' יוסף קרא שמעתי (שם):

שמות ד' י"א: ומשום ר' יוס' קרא שמעתי כך אמר לו הק' למשה מי שם פה לאדם פה חדשה אני בורא לא אוכל לתקן את שלך אתקננה כשארצה. (שם):

שמות כ' ב‘: ופי’ ר' יוס' קרא ז“ל כי המקראות מוכיחים כי (א"א כלו' שאנכי ולא יהיה לך שמעו מפי הגבורה והשאר מפי משה) דאנכי ולא יהיה לך מדברים כאלו הוא עצמו מדבר אליהם ומלא תשא ואילך כאלו מדבר ע”י שליח דכת' כי לא ינקה ה' ולא כת' כי לא אנקה וכת' כי ששת ימים עשה ה' ולא כת' עשיתי וכת' אשר ה' אלהיך נותן לך ולא כת' אשר אני נותן לך (שם):

דברים כ“א כ”ג ( הר“ר שד”ל בספרו המשתדל הביא פי' רי“ק מתוך הכ”י אשר בידו):

הן אלה ליקוטים מעטים מפירושי ר' יוס' קרא על התורה כי כה נמצא עד הנה פירוש שלם עליה ממנו גם לא נודע אם יזם לחברו אך כבר הודעתי בספרי נטעי נאמנים כי פירושו על הנביאים נמצא כה וכה באוצרות הספרים ובעת אשר נטעתי הנטעים ההם לא היה לנגד עיני ספר מספריו כי אם קבצתי פעם במצאי פירוש מובא על שמו פעם על פי השערה מתוך כ“י שונים את אשר חשבתי כי מעשה ידיו הוא והר”ר רפאל ליב קירכהיים אשר בידו הפי' הזה על נביאים כתב על ספרי זה במכתב אריענט לשנת 1848 (נו' 28 דף 433 והבאים) פעם כמחזק דברי פעם כסותר אם גם משפטי הכללי על תכונת ומעשה ביאורו מצא חן בעיניו ובטובו בא גם לידי הכ“י הזה על איזה חדשים והעתקתי לי ממנו כזה וכזה והנה ראיתי כי גם הפי' כ”י הנמצא בפיורצני על ישעיה וירמיה ות“ע (ורק הפי' האחרון מכר על שם מחברו הר"ר יוסף ולא כן הקודמים לו אשר לא נזכר עליהם שם מחברם) גם הם ילידיו הם כי ראשו וסופו אשר הביאם ביסציוני מסכימים אות באות עם ראש וסוף הפירושים כפי אשר נמצאים בכ”י ר' רל“ק ובכ”י מינכן 5 מצאתי איזה הוספות ממנו על יחזקאל. ועד הנה לא מצאנו מפירושיו על תהלים גם לא על משלי מלבד ההוספות הד' הנדפסות בפי' רש“י שלנו5. לא כן פירושו על איוב הוא נמצא בכמה מקומות וכבר דברתי עליו והוכחתי כי רובם ככולם מועתקים המה מאת תלמידיו והם הוסיפו גם מאמרים אחרונים מעט כמו רשב”ם ור“ת והנה הזכירוהו עוד הר״ר ליב דוקעס במכתב אריענט (1846 נו' 42 דף 661 הערה 4, 1849 נו' 45 דף 705 והודיע שם כי נמצא עוד הפעם בלי שמו בביבליותיקא בודלייני אך חסר, גם נו' 47 דף 747 הערה 6) גם הר”ר רל“ק ראה את הפי' הזה בפאריס (כאשר הודיע בהערתו לס' שה״ג ח״ב ד' פראנקפורט דף 243) והעיד כי גם הוא מצא בתוכו מובאים המחברים אשר הזכירם כבר הר”ר שד“ל מתוך כ”י שלו ובתוכם גם ר' משה בר' יהושע במחברת שלו כאשר הביאו כבר הר“ר שד”ל בכ“ח ז' דף 68 וכאשר כתב גם הר”ר יט“ל צונץ על פי עדותו (במאמרו על בעלי הדקדוק בצרפת ובאשכח דף 108) כי כנ' משה בן יהושע בן דורו של רי”ק חבר מדרש מלים, אך לבבי לא כן ידמה ואחשוב כי לא מר“י קרא יצאו הדברים כי אם הוספה הם מזמן אחרון ואני נשענתי בזה על ב' דברים הא' כי בכ”י רמ“ט אשר לפני וכלול בו ג”כ פי' איוב לרי“ק (וגם בו הוספות) נמצא הפי' ההוא לאיוב ל”ח י“א כאשר הביאו ר' שד”ל אך בלי ההוספה מן מחברת ר' משה בר' יהושע והב' כי אם קדם מפרש כזה כותב חבורים או מחברת ערוך לחכמי צרפת הפשטנים לא ימלט כי יזכר שמו הרבה פעמים בדברי רי“ק ורשב”ם ובכור שור והבאים אחריהם. והנה נמצא ר' משה בר' יהושע תלמיד מהר“ם מרויטנבורג חבר לבעל הגהות מיימוניות (ע“ש ה' תפלין מזחה וס״ת פ”ד הגהה ד') ובפי' בעלי התוס' נמצא הרבה פעמים הר”ר משה נכד הר“ר דוד והר”ר דוד היה תלמיד רי“ק גם בפענח חא מובא הרבה פעמים הר”ר משה וגם פעם א' הר“ר משה בהר”י ואולי הוא הוא והוא רודף אחרי הפשט גם נמצא בכ“י די רוססי 148 ס' על המנהגים (ובהגהות מיימז' שם הביא מנהגי ר' אביגדור) וקיצור איסור והיתר עם הגהות לר' משה בן יהושע אך הדברים אינם ברורים שם כי כפי דברי ד”ר נ' כי היה המעתיק וכ' בשנת רנ“ב. עכ”פ נ“ל כי לא קדם לזמן ר' יוסף קרא ואולי העתיק לעצמו מחברת מנחם בן סרוק וכ' שם על הגליון כדברים הנזכרים בשמו והוא לקח שאת מדברי רי”ק. נחזור לעניננו ואומר כי הפי' על איוב נמצא גם בתוך כ“י הקראי ר' אברהם פירקוויץ כאשר ראיתי ברשימתו כ”י הך הוא מגיע רק עד אין חשך ואין צלמות (ל״ד כ"א) והעיד כי מובאים בו ר' מנחם בר' חלבו ור' אלעזר בן עזריה (!) ורשב“ם ור' ‘יצחק בן מאיר הפייט מנרבונא (והוא אשר דבר עליו רשד“ל וגם אני הבאתי דבריו בספרי נ״נ והפיוט הזה נמצא במחזור רומא לעשרה בטבת מתחיל: יומם עינינו תלויות וכתוב עליו לרבי יצחק וגם ראשי חרוזות הבית הראשון הם יצחק חזק ואח”כ הא״ב וראה הר“ר יט”ל בספרו החדש על בעלי הסליחות דף 199 והבאים) ור’ שלמה ור' שמעון בן פטור (?) ור' קלונימוס; גם בפירושו למחזור כ”י אשר הביאו הר“ר זלמן שטערן לפארמא נמצא זכרו גם זכר ר' משלם בן משה ותשובות רבינו שרירא). גם העירותי כבר כי גם כ”י הנמצא בפיורנצי ולא נזכר עליו שם מחברו ואשר חשבו צונץ לחסר הוא הפי' הזה כי הוא מסכים בתחלתו עם כ“י רמ”ט וגם סופו הוא כדמותו אשר ראיתי בביסציוני. ובכ“י מינכן 5 נזכר פעם א' על איוב י”ח ב' ואני הבאתי דבריו מתוך כ“י רמ”ט והם משונים מעט. גם מן החמש מגלות יש להוסיף כי נמצאים עוד כה וכה פירושיו והם ג“כ בתוך כ”י ר״א פירקוויץ ורל“ק ראה פי' לשה"ש בפאריס ונזכר בכ”י ביסלכיס נ״ד והוא פי' התורה לברטנורה על הגליון. וכבר

ידוע כי פי' לאיכה נדפס עוד הפעם בתוך ס' דברי חכמים ומתוכו למדתי כי גם הפי' בלי שם המחבר המונח בפיורנצי (ביסציוני בספרו 8 in דף 367) הוא לרי“ק. גם בכ”י מינכן 5 נמצאו הרבה פירושים ממנו אם גם לא נזכר שמו עליהם גם לאסתר נמצא פי' בלי שם מחברו בפיורנצי (ע' ביסציוני שם דף 347 גם 367) ואולי הוא לו וכבר הוציא לאור הר“ר אהרון יעללינעק פירושים צרפתים על אסתר רות ואיכה ונזכרים שם מדבריו. ובפירוש לד"ה כפי אשר נמצא בכ”י מינכן 5 מובאים דבריו על דה“א ט' כ' וי”ב ל“ב וי”ח י“ז. את זה ראיתי להוסיף על פירושיו לידע ולהודיע איה מקום תחנותם וכבר רמזתי למעלה כי ר' יוסף חבר פי' על הפיוטים הקליריים ונמצא עתה בפארמא והוא כ”י משנת קמ“ח והוא פי' ארוך ומסתעף על כל היוצרות ומערבית ר”ה וי"כ ולג' רגלים וד' פרשיות ופורים מלוקט מחכמים קדמונים כפי אשר רשום על מצחם ועל פיוטי הקליר בכלל הפי' הוא לר' יוסף בן שמעון קרא:

והנה כבר חויתי את דרכו ומשפטו איך יגע לחקור אחרי הפשט ובממצאו שש בו יחזק בו ולא ימוש ממנו והנני לחזק את דברי ולהוסיף איזה משלים ואלה הם: מ“א ב' ל‘: ואם לא שאמרו רבותי’ שאין משיבין על דברי אגדה תשובה גדולה יש לי להשיב על שאמרו שלא רצה לקבל עליו דין הרג אם לא יקבל עליו שלמה קללה שקיללו אביו וכשבניהו משיב דבר אל שלמה לאמר כה דבר יואב וכה ענני מה שלמה משיבו עשה כאשר דבר ומוטב שאקבל עלי קללה שקיללו אבא ואקיים מצות אבא משאפר מצות אבא ויעמד יואב בקללתו לדבריך א”כ הוא שקיבלה עליו למה הוא חוזר ומחזירה בראש יואב ובראש זרעו לעולם ע“כ חדלתי לי לפרש מקרא זה אחר מדרשו. ע”כ. שם ד' ל‘: ומכל חכמת מצריםאמרו כשבנה שלמה את בהמ"ק וכו’ כך מצאתי בפסיקתא בפרשת פרה אדומה (א“א ע' רש”י וילקוט) ובלא מדרשו יודעין הכל שחכמת מצרים מרובה היא. ע“כ. שם ז' ל”ג: כמעשה אופן המרכבה כשפי' לך כל מעשה המכונה חתם לך כל פירושיה בדבר אחר ואמר רצונך לידע מעשה המכונות עיין לך במעשה המרכבה של ב“א והן הן מעשה האופנים של מכונות וראיתי בפתרון הת' של יונתן כמעשה אופן המרכבה כעובד גלגלי מרכבת יקרא ופותרין אופן בתוך אופן שתי וערב כמו שאמור ביחזקאל במרכבת גבוה (א“א ע' רש”י) והוא (א“א התיבה הבאה מטושטשת ונ' כי צ”ל. מעקש) הישרה לכל שתורת אלהיו בלבו ומהפך דברי אלהים חיים ומטעה כל ישר' אחריו בפתרונו הראית מימיך אדם שנתן לו המקום לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר שיאמר לכל דבר מתקשה להבין רצונך לידע בדבר זה הסתכל בחוקות שמים כתבניתו אשר אתה מראה למעלה ברקיע כך תבניתו בארץ והלא הוא ישיבהו מי יעלה לנו השמימה ויראהו לנו ואל תשיבהו (א“א צ”ל תשיבני) אם כדבריך מפני מה תרגם יונתן כעובד גלגלי מרכבת יקרא אומר יונתן לא ערך אלי מילים ואעפ”כ הרימותי ידי אל ה' שלא עלה במחשבתו ללמד לדורות דבר הנראה מתוך דבר שאינו נראה ולא נודע מקומו איו ומהו פתרון כעובד וכו' כמעשה מרכבת השרים שבניין מלאכתם נשתנית ממלאכת העגלות העשוייות לטעון משאות ע“כ. שם ח' ח': ויאריכו הבדים וגו' במקרא זה אומר אני יב”ש שזהו פשוטו ומליצתו ובירורו של דבר ולא כפוסח על שתי הסעיפים אלא באמת ונכוחה ויאריכו וגו' לא שנארכו ראשי הבדים מעצמן והגיעו להם עד אמה טרקסין מפני כמה דברים א' שא“כ הי' לו למקרא לומר ויארכו הבדים ולא ויאריכו משמע שאחרים מאריכין אותם ועוד לכל איש שכל יש לו לשום על לב שכשם שהוצרך שלמה לבנות ב' כרובים שכל א' עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו לבד משני כרובים שעשה משה העומדים על הכפורת כדי למלאות רוחב הדביר מצפון לדרום שתהא כנף הכרוב הא' נוגעת בכותל הדרום כשפירשו כנפי הכרובים וכנף הכרוב השני נוגעת בכרוב השני בכותל צפון כמו כן הוצרך לעשות בדים לארון משל כ' אמה שיהו מגיעין ב' ראשי הבדים לכותל מערב וב' קצותם השנים לפתח הדביר הוא אמה טרקס' כדי למלאות אורך הבדים מכותל מערבי של דביר לכותל מזרחי של דביר ועל כורחך פתר' ויאריכו הבדים האומנין שבנו להם הבנין עשו בדים לארון והאריכו אותם הבדים על בדי הארון שעשה לו משה במדבר שאותם הבדים שעשה לו משה במדבר היו קצרין שלא היו אלא לשאת את הארון בהם ואילו הי' אורכן כ' אמה כדי שיהו מגעין בכותל המערב של דביר וזהו ויראו וגו' אל פני הדביר ופתר' עד פני הדביר כלו' עד כותל מזרחי של דביר ולא יראו החוצה שלא היק אורכם יותר על כ' אלא כ' בלבד כדי שיהו מגיעין מכותל זה לכותל זה ולא יותר ע”כ. שם י“ח כ”ו: ומדרש אגדה ראיתי ושגור בפי הכל (א“א ע' רש”י) ותמיה אני על כמה פרים שנשחטו לע“ז שלא הי' א' מן הפרים מעכב בדבר וזה מה ראה להשתנות מכולם אלא שאין משיבין על דברי אגדה ע”כ. וע“ע אסתר א' י”ט (ונ' כי חסר שם “אין” לפני: משיבין) כן דרכו לתקוע יתד על הפשט ויחזקהו במסמרות לא ימוט אך לפעמים מטה ידו וירא כי לא יכול לו והודה ולא בוש, למשל ירמי' כ"ח א' כה דבריו: ויהי בשנה ההיא וגו' מקרא זה אין בידי לברר הנכוחה שבתחילה הוא אומר בראשית ממלכת צדיקי' ונשמע בשנה ראשונה למלכותו אירע דבר זה כמו שמספר בסמוך ובסוף המקרא הוא אומר בשנת הרביעי ונשמע שהוא שנת הרביעי למלכות

צדקיםנמצא סוף המקרה מכחיש את ראשו, אבל הניקוד שאני רואה על תיבת יהודה שנוקב בזקף שהוא מעמיד את התיבה לבד ומפרידה מן התיבה הסמוכה לה מלמדיני שהן שני דברים ולכל אחד מהן נותן הכתוב חשבון באיזה פרק היה והראשון על שצוהו לעשות מוסרות ומוטות לשלחם אל המלכים המפורש בעניין ביד שלוחים הבאים אל צדקיהו מגיד לך הכת' שבשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה שלח ירמיה את המוטות כשם שנצטוה ובשנה הרביעית למלכות צדקיה אמר אלי חנניה בן עזור הנביא כה אמר י"י וגו' ואיני כותב פתרון זה כדי שיסמוך איש עליו לפי שרפה הוא בידי והבא אחרי לתקן יתקן ויטול שכרו. כה דברי האיש אוהב האמת דובר מישרים וכן גם דבריו ש“א י' כ”ג: הבא עד הלום איש, המלמד להוכיל ידריכני נתיבות לא ידעתי במקרא זה שאיני יודע פתרונו שאילו כ' וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום ולא כ' איש הייתי אומר שפת' הבא עוד הלום עתיד עוד לבוא כאן האדם שהק' אומר עליו שימלוך עלינו כשהוא אומ' הבא עוד הלום איש משמע שישאלו כלום עתיד לבוא כאן שום אדם כלו' כלום נאספנו שם כולנו עתיד שום איש לבוא הנה עוד ועל דבר זה אני תמיה שלאחר שנלקח שאול והעם יצאו אפי' אם עתידין לבוא חציים או רובם מה להם לשאול אחר מי איננו פה לא הי' להם לשאול כ“א אחר שאול שהם מבקשים ועוד מה היתה התשובה שהק' משיבם הנה הוא נחבא אל הכלים הם היו שואלים על כל אדם מישראל והק' משיבם על שאול הנה הוא וגו' ע”כ. וכן שם י“ג כ”א: הפצירה פים למדנו ר' מנחם בר' חלבו שתיבה זו חלוקה לב' תיבות פצירה ופים לבד פציר פתר' קופין פים פת' פיות של קופין היו עושין ב' פיות לשמש בה למחרשות ולאתים הם כלי מחרישה שחורשין בהם את האדמה ולשלש קלשון כלי שקורין בל' אשכח גפל“א ולקרדומים גרזן ולהציב הדרבן ולתחוב הדרבן במטה לפי שהי' להם טורח לירד אחר כל הכלים האלו לארץ פלשתים ופתרון זה אני מפקפק אם האמת והנדרש לשואליו יישר לפני דרכי להעמידנו על האמת ע”כ. שם י“ז כ”ה פי' בן מי זה הנער לפי הגמ' ומוסיף: כך הוא מפורש במדרשו במס' יבמות אבל על יישוב המקרא בלא מדרשו איני יכול לעמוד ואין מקרא יוצא מידי פשוטו ע“כ: ש”ב ח' י“ח: והכרתי והפלתי איני יכול לעמוד על בירורו אך דומה שכריתי אומה א' יש והם יושבי חבל הים ונקראי' גוי כרתים ודומה שנטפלו עמו ונלוו עליו לשרתו ודומה כשם שכריתי שם אומה כך פליתי שם אומה ויונתן שתירג' קשתיא וקלעיא איני יכול לעמוד על פתרונו ע”כ וכן פי' מ“א א' ל”ח וכן בפי' דה“א י”ח י“ז אשר בכ״י מינכן 5 הובא כן משם ר' יוסי. מ”א י“ח כ”ט: עד לעלות המנחה כמדומה שזו היא מנחת התמיד של בין הערבים ויש לומר עד לעלות המנחה זהו הפר שהקריב אליהו ובשני לשונות הללו אני מפקפק. ע“כ. מ”ב ה' א‘: כי בו וגו’ אילו היו לי כמה ראיות בדבר שבו נושעו ארם לא הייתי מביא אחת מהן לפי שהכת' מלמדיני שבו נתן י“י תשועה לארם ואני מאמינו ע”כ (א“א ע' רש”י ורד"ק). ירמיה ח' כ“א: אני יוסף בר' שמעון ראיתי בפתרוני כול הפותרים הצרי אין בגלעד שפותרים מקרא זה על אליהו שהי' מתושבי גלעד ועל בתו של יפתח ואין הדבר מתיישב על אפניו כל עיקר לפי פשוטו של מקרא וכו' וכו' על כן נתתי את לבי ליישב את המקרא על יישובו ועל פשוטו (והוא מוסיף והולך כמו ברש"י שלפנינו). – כבר מלתי אמורה כי גם הוא התאזר לרדת אל עומק דקדוק הלשון פעם מבאר דברים קלים מאוד פעם מצליח ללכת בדרכי הלשון ופעם נכשל בהן וגם מפי' לנביאים מצאתי חיזוק לדברי, הלא כה דבריו שופטים י”ד ד‘: מהאוכל ננקד בקמץ (א“א ר”ל צרי) לפי שהוא ל’ עושה. ובפ' ט“ו אמר: הלירשנו ת' הלמסכנותנא ל' רש ולא ל' ירושה תדע שכן הוא שהרי היו”ד נקודה בחטף קמץ ולא במלא פום (פי' חולם!). שם י“ו כ”ח: משתי עיני מיובש עיני כמו ונשתו מים מהים (א“א הפי' הזר הזה נמצא גם בכ”י רמ"ט אשר בידי). שם י“ח ו': נוכח ה' דרככם לפני הקב”ה גלוי דרככם אשר אתם הולכים בה אם תצליחו אם לא אבל בע“ז אינו מעז לדרוש בה וי”ת אתקין ה' אורחכון ועשה מן נוכח ל' נכוחה וא“א לפי שהנו”ן ננקדת במלאפום ובי״ת בפתח כמו לנכח אשתו דיצחק שפת' לנגד אשתו וכנכח פניך דירמ' שפת' נגד פניך אף כאן לפי שננקד במלאפום פת' נגד ה' דרככם אבל אם היה פתרונו ל' נכוחה היה הכ“ף ננקדת בקמץ כמו שם ישר נוכח עמו ופתרונו שם ישר יכוחה נכוחה עמו (א“א ע' איוב כ”ג ז' ותרגומו ושם בכ“י רמ”ט: ויש פותרים שם ישר נוכח עמו מקום שהוא שוכן שם ישר ונכוחה עמו ולפי שכן שבמקום שהוא שוכן ישרה ונכוחה עמו אם אבוא עד תכונתו וכו' ע“כ ומ”מ לא ידעתי מה יעשה החולם בנו"ן). שם י”ט כ“ה: ויתעוללו (כן בכ"י) בה ת' ואיתעלבו בה כמו ויהיו מלעיבים ומסורת זה תפוש בידך אם תמצא בתיבת עולל תי”ו באמצע התיבה כמו התעללתי במצרים וכמו והתעוללו בי דשאול דע שהוא ל' לעג ואם אין בו תי“ו כמו ועולל למו וכן כאשר עוללת לי דע שהוא ל' מעשה כמו וכפרי מעלליו אף כאן ויתעוללו בה פת' ויצחקו בה כל הלילה ע”כ ונכפלו הדברים ש“א ה' ו'. ש”ב כ“ב כ”ז: תתפל ל' עקמימות כמו דור עקש ופתלתל והוא מגזרת ילפתו אורחות דרכם וכן וילפת שמשון (א“א דברים מתמיהים כאלה מצאתי גם בכ”י נ"ד). וכן אמר ירמי' ב' כ“ד כי תאנתה מל' אונאה ושם ל”א כי רדנו מל' רדה כדברי רש“י מן התנחומא גם ד' י”ד אונך מל' אונאה. אך אין להוציא לעז עליו על כך כי לפניו ספרי הדקדוק לא היו פתוחים וחלך בדרכי מנחם ודונש. – גם ידעת כי הרבה דרש אחרי כונת בעלי הטעמים ולמד מהם לפרש הפסוקים וכן עשה שופטים י“ג י”ח: למה זה תשאל לשמי לשמי נקוד באתנחתא והטעם מפרידו ומעמידו לעצמו ומלמדך שאין לשמי דבוק לוהוא פלאי והם ב' דברים ומי שאמר זה לא אמר זה המלאך א“ל למה זה תשאל לשמי אין אתה צריך שאודיענו לך והנביא שכ' את הספר א' והוא פלאי כלו' מנוח הי' מחזר אחר שמו כסבור שהוא איש והמלאך לא זז משם עד שהודיעו שהוא פלאי שהוא מלאך כמו שאומ' בסמוך ומפליא לעשות שעולה בלהב השמימה וכת' אז ידע מנוח וגו'. ש”א א' כ“א: ויען דוד את הכהן ויאמר לו את שאמרת אם נשמרו הנערים אך מאשה אשה עצורה לנו מתמול שלשום בצאתי בצאתי נקוד בזקף גדול ועומד לבד ונשמע מיום צאתי, ועל שאמרת אין להם חול אל תחת ידי כ”א לחם קדש ויהיו כלי הנערים קדש והוא דרך חול בגדי הנערים היו קודש אפי' בדבר שהוא חול שחולין שלהם אוכלין על טהרת הקדש והרי דברים ק“ו ומה דבר שהוא יכול לאוכלו בלא שום קדושה היו כלי הנערים קדש והי' יכול לאוכלו דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי וכ”ש כי היום כשתמסור להם לחם קדש שיקדש שיאכלו אותו בבגדים טהורים ויוסיף קדושה על קדושתו (שם ו') ויתן לו הכהן קדש כי לא הי' שם לחם חול כ"א לחם הפנים המוסרים מלפני ה' כלו' שעתידין להסיר היום מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו הלחם הפנים המוסרים כלו' ביום שמסלקים לה“פ הנערך על השלחן כבר ז' ימים משימים לחם חום תחתיו ורבותינו פירשו לשום לחם חום ביום הלקחו סילוקו כסדורו אבל פשוטו של מקרא אינו כן מפני ב' דברים א' שתיבת חום ננקד בזקף ועוד אין כת' כאן כיום הלקחו אלא ביום הלקחו. ומדרש חכמינו היש תחת ידך חמשה לחם לה”פ שאל לו כמו ששנינו כה״ג נוטל ד' או ה' מלה“פ וכו' כדאיתא במנחות ובמס' יומא אבל ראית מימיך אדם שואל לחברו פת חטים והוא משיב אין פת שעורים תחת ידי כ”א פת חטים יש בנוהג שבעולם כשאדם שואל מחבירו פת חטים ואם אין אצלו פת חטים כ“א פת שעורים הוא משיבו וא”ל אין לי פת חטים כ“א פת שעורי' יש וכו' והלא אינו מבקש ממנו לחם חול שהוא משיבו אין לחם חול אל תחת ידי. ע”כ. שם כ“ד י”ב: ואבי ראה גם ראה ראה הראשון ננקד בז“ג ועומד לבדו וזה פת' אבי ראה כשנתנך ה' היום בידי אלו רציתי להרגך שהייתי יכול להרגך ותחה עיני עליך שמא תאמר מי יאמר שכן הוא כדבריך שמא לא בא לך מקום להרגני שאילו בא לידך מקום להרגני לא הייתה חס עלי ראה את כנף מעילך הייתי יכול להרגך ולא הרגתיך לפי' דע וראה כי אין בידי רעה ופשע (א“א נ' כי ברש”י שלנו ניתוסף קיצור פי' זה ובכ“י רמ”ט איננו). ש”ב ג' ל“ד: כנפול עומד בזקף (א א בספרינו בתביר) ושם סיום המילה וזה פת' כנפול אותו האיש שידיו אסורות ורגליו הוגשו בנחשתים כך נפלת לפני בני עולה אלו יואב ואבישי שהרגוהו (א“א ע' גם רד”ק). מ”ב י“ד כ”ה: הוא השיב וגו' עד ים הערבה נקוד באתנחתא ללמדך ששם סיום המלה ואינו דבוק לכדבר ה' וגו' שכדבר ה' אשר דבר דבר אחר הוא ופת' אע“פ שהיה ירבעם רשע לר הפיל הקב”ה את דבריו שאמר ליהוא בני רבעים ישבו לך על כסא ישר' ודבר זה הבטיחו על ידי יונה בן אמיתי וירבעם זה הוא הרביעי זה פשוטו. ירמ' ט' י“ב: מי האיש ויבן את זאת לאחרים וכו' וכו' דבר זה אין לך חכם בעולם שיכול לידע ולהבין לאחרים מהו הדבר אלא יבא הנביא אשר דבר פי י"י אליו ויגידה לכל התמהים על כך וכו' והזקף שראיתי שבתיבה זו ויבן את זאת והו”ו של ואשר דבר פי י“י גרמו לי שעמדתי על פתרון זה שהזקף מעמיד את התיבה לבד ומפרידה מחבירתה ועושה אותה סוף מילה והו”ו שבכתיבת ואשר מלמדני שאין זה אותו חכם שדבר ממנו למעלה אלא שני בני אדם הם וממה שתמיה החכם מגיד לו הנביא (א“א ודומה לו פי' הרד”ק ונכון ממנו פירש"י) ןע"ע אסתר ב' א'.

עוד הראיתי כבר כי גם הוא ידע מהשרשים המתהפכים אשר בנין א' מהם מורה ל' חיוב ובנין אחר ל' שלילה והוא יקרא אותם תיבות המשמשות עיקור ועיקר (וכבר דבר הר"ל דוקעס על המאמר הזה והדומים לו במכתב אריענט 1847 נו' 4 דף 57 עם הערה 17 גם 1850 נו' 3 דף 34 עם הערה 10 ונו' 6 דף 93 עם הערה 19 ונו' 9 דף 133 הערה 21 ונו' 12 ד 184 הערה 46 גם במכתב אנגלי הנקרא Jewish Chronicle לשנת 1849 ד' 329 והבא) וכמוהו נמצא גם בפירושו לשופטים יד, י“ט: וירדהו אל כפיו פת' וינערהו אל כפיו של' רדייה משמש ב' לשונות משמש ל' דביקה כדמתמר וירד אל הכרובים ואל התמורות את הזהב שפת' וידבק ומשמש ל' הפרשה כדמתמר מדוע אמרו עמי רדנו שפתרו' נפרדנו ממך וגם בל' המשנה כשם שהמדביק פת בתנור נופל בו לומ' הרודה פת בתנור כך יאמר כשהוא אפוי ומפרידו מן התנור והוא מן התיבות המשמשות עיקור ועיקר ע”כ. ואשר הביא פה ובמקומו' אחרים ראיה מן ל' המשנה ידע ג“כ היטב להפרידה מן ל' המקרא וע”כ החזיק בדעת האומרים כי כדור (ישעיה כ“ב י”ז) שרשו דור והכ“ף שימושית (ע' ר"ל דוקעס בספרו קובץ על יד דף 27 הערה 1). גם הוריתי כי כן דרכו להעיר כי נכתב פסוק או מאמר למען לא יתמהו ההשומעים מעשה שיבוא אח”כ ככה הורה גם שופטים א' י“ו וג' י”ז גם ש“א ב' י”ח וז“ל שם: ושמואל משרת את פני ה' שאל תתמה ככשתגיע לויקרא ה' אל שמואל לומ' היכן הי' שמואל באותו הזמן וכן שם ג' א‘: והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי שהי’ לומד לפניו עבודת הלוי' והי' דר עמו בבית א' וכ”ז כתוב להשכילך ולהורות לך שכששמע' שמואל את הקול מדבר אליו כסבור שקראו עלי רבו לפי שהי' שמואל משרת לפניו בבית א' וכו' וכו‘. שם י“ג כ”ב: ותמצא לשאול וליהונתן בנו זה מן הדברים שמשברין את האוזן שלא תתמה כשאתה מגיע למטה בבענין שכ’ ונושא כליו ממותת אחריו ותאמר במה המיתן לפי שהי' לו חרב. שם כ“א ח‘: ושם איש מעבדי שאול ושמו דואג שלא תתמה כשאתה מגיע למקרא ויען דואג האדומי ויאמר ראיתי את בן ישי בא נובה וגו’ תאמר היכן היה דואג שם. מ”א י“א כ”ט: בשלמה חדשה לפי שעתיד לומר ויתפש אחיה בשלמה וגו' קדם ולימדך שהוא מתכסה בשלמה חדשה וכן שם י“ח ג' כי מוסב ענינו על פ' י”ב וכן שם כ"ב י' ועוד הרבה גם באסתר:

כללו של דבר האיש יוסף חתר ובקש בכל נפשו לגעת עד כונת הכתובים והשם להורות נתן בלבו והוא מדבר בתומו כפי המדרגה אשר עלה עליה ורק על אחת אעיר עוד והוא כי חכמי צרפת ההם לתומם לא הכחידו תחת לשונם אם מצאו גם דבר אשר עליו יאמר הראב“ע כי הוא סוד ואשר היום יאמר עליו סור ממנו כי הוא מחשבת חוץ והוא יליד הקריטיקא הפסולה, לא מן האנשים השלמים האלה בדעתם כי האמת לא תפגל מחשבתם. שמע נא את אשר אמר כ' יוסף ש”א ט' ס‘: כשהוא אומר כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה מה שההדור הזה קורא נביא היו הדורות הראשונים קורין רואה למדת כשנכתב ס’ זה כבר חזרו לקרוא לרואה נביא מכלל שס' זה לא נכתב בימי שמואל שכשתחזור על כל המקרא לא תמצא שנקרא נביא רואה כ“א כאן שהוא אומר איזה בית הרואה למדת שדורו של שמואל הוא נקרא לפנים בישראל ודור (צ"ל בדור) אחרון לשמואל ועל אותו הדור הוא אומר כי לנביא היום ורבותינו זכרונותיהם ברכה אמרו ששמואל כ' ספרו והמאיר לארץ ישים מחסד לאור ומעקשים למישור ע”כ דבריו המושכלים:

והנה אני מלפנים חשבתי כי בר“ר יוסף לא ידע דבר זה מן התרגום הירושלמי ועתה מצאתי כי הביאו ש”ב י“ז י”ט אם גם לא נמצא ככה בידינו גם דבריו נראים כזרים וז“ל שם: ותשטח עליו הריפות פרעה את ראשה ושטחה על הבאר שערותיה הריפות פתרון השערות שלה כמו ופרע את ראש האשה ובתרגום ירושלמי ויפרע ית ריפתהא ע”כ דבריו. – גם אמרתי על פי הכ“י אשר היו לפני כי נמצא בתוכו מתורגם לפעמים אל ל' כנען היא שפת עם הנקרא שקלבוניק (וגם ברש“י ימצא כה וכה כמבואר כבר ע' גם בפי' לב”ר פ' ס"ח: פריכוס כנען כסת) וכבר העיר הרל”ק כי לא נמצא כן בקרא כי אם ל' לעז צרפתי ולפעמים גם ל' אשכנז כמו ירמיה ב' כ“ב על גפן נכריה: שקורין בל' אשכנז הירטלינק ושם ו' כ”ט על מפוח: ונקרא שמו בלשבלק ועל חלקלקות שם כ“ג י”ב: בל' אשכנז וירדגליק (?), אולם בכ“י הר”א פירקוויטץ נמצא גם שם להרבה מתורגם לל' כנען ונ' כי גם הוא מתלמידיו מעתיקי ספריו:

סוף דבר ראוי האיש כי נחיה את זכרו וכי נכין לו מקום בין מפרשי המקרא החשובים יהי זכרו לברכה!


 

מאמר רביעי

כאשר יעברו ימי הסתיו וחם השמש ונמס הקרח אז כל הזרע הזרוע על תלמות שדי דופק על הפתח ידחוק וידחוף לצאת החוצה כי השמש מעיר ומעורר את אהבתו ויואל להתחמם כנגד אורו, ככה בצאת שני המאורות הגדולים שלמה בן יצחק ויוסף בן שמעון והארץ האירה מכבודם אהבת האמת והחפץ לבאר תעלומות המקרא על פי בוריו ירדה אל כל הלבבות ותמשל בם ותלהט בם כשהלבתיה, ובני בת רש“י הגדולים גבורי התלמוד גם הם הלכו בדרכיו, הלא המה ר' ר' שמואל בר' מאיר חתן רש”י ואחיו הקטן ר' יעקב הנקרא רבינו תם ויתאזרו גם המה חיל לפרש את המקרא ולחקור אחרי כללי דקדוק הלשון ויהיו לנס לבני ארצם ודורם. על דבר הרשב”ם כבר הרחבתי לדבר בספרי נטעי נעמנים ועוד יחדתי לו מאמר במחברת השמינית אשר הוסיף הר“ר שניאור זקש לכרם חמד, ידרוש החוקר הדברים משם ויבין את גדולת האיש ואם תזכה תדע ותבחין מה בין גדולי צרפת בעת ההיא וקטני אשכנז ופולין בסוף המאה החמישית כי הנה אחרי הגלות נגלות פי' רשב”ם בשנת תס“ה קם הר”ר שלמה זלמן בן יחזקיה אשכנזי והוא תושב פוזין בשנת תפ“ז ויפרש את דבריו בס' קרן שמואל והאיש תמים דרך וישר הולך אך ראה איך הצורך הכריחו להאריך בדברים פשוטים בפרט בכללי הדקדוק במקום שאמר הרשב”ם לקצר ובהקדמתו אומר: “שמעתי רבים אומרים לנפשו ומתמיהין על גדול כמותו ראשון מן הראשונים מה אהני לן מה עשה ומה תיקן לנו בזה הפי' על התו' מה לנו לעסוק בדברים אלו לבלות בזה ימינו ושנותינו וכו' ע”כ דבריו המעידים על תכונות רוחם על מאסם את הפשט ובחרם בהבלי הפלפול! ומקרוב הוציא הר”ר אהרן יעללינעק את פירושיו לקהלת ושה“ש6 וגם תוך הפירושים לאסתר רות ואיכה7 אשר הוציאם החכם ההוא נמצאים מאמרים לרשב”ם ומכולם נודע כמה רב כמו ותפארתו בביאור כתבי הקדש. ראה למשל איך השכיל לפרש הפסוק קהלת ג' כ”א: מי יודע רוח בני אדם העולה היא וגו' על פי פשוטו ולא שת לבו לכונת בעלי הנקוד ומנחם בן סרוק וזקנו רש“י אשר חתרו להוציא מלב מחבר קהלת ספק בהשארות הנפש. וגם הוא יחיד בין המפרשים הראשונים להבין כי לרוב אחיו אסתר י' ג' הוא כמו לכל אחיו. גם הר”ר יעקב בן מאיר מרמר“ו הוא רבינו תם נודע לחוקר דרכי הלשון אך מקדם אין איש גולה אותנו דבר מתוך ספריו הטמונים עד הנה ורק המעט הנזכר ממנו קבצתי כבר במאמרי על שמשון הנקדן וימלא את דברי הר”ר יט“ל צונץ במאמרו על הנקדנים והמדקדקים אשר בין חכמי צרפת ואשכנז ועוד נמצא מעט בשמו בפי' הדר זקנים ויעויין עוד ס' הישר סי' ל' (דף מ' ע"א) וז”ל שם: כודניא (צ"ל כרוכיא) תרגום של סוס (סיס ירמיה ח' ז') וסנוניתא תרגום של עגור ותור אבל כסוס ועגור (צ“ל ע' ישעי' ל”ח י"ד) סיס (סוס) ועגר קרינא ומתרגמין כסיסיא (כסו') דאמיר (דאמיד) ומצנף כעין צנסף (צונף) כמו סיצנף (צ"ל סוס שצנף) ותיבה הפוכה ומנחם חבירו עם תור וסוס ועגור ע“כ וע' רד”ק לישעי‘. עוד שם בס’ הישר סי' קצ“ה (דף כ"א א'): ותמיה לר' אמאי קתני שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטלה לשון נקבה והא נר לשון זכר וי”ל וכו' ועוד דנר נמי לשון נקיבה בדוכתן טובא כתבה אין זקוק לה וכולא שמעתא דנר חנוכה קתני לה לשון נקיבה הועתק מכתיבת רבי' ע“כ וכבר כתבתי בספרי על לשון המשנה דף 48 כי גם בזה לשון תלמוד לחוד לחשש כחם של זכרים כנקבות ובתוכם גם מלת נר והנה תמצא במשנת י”ט ד' ד' (לפי נוסח המשנה והירושלמי אך בבלי חסר): לשתי נרות, אולם יש בידי חלק קטן מכ“י פירוש הרמב”ם על המשנה בל' ערבי והוא כולל כמה דפים על מס' י“ט ושם נעתקה תמיד המשנה כולה לפי הפירוש ושם נמצא לשני נרות וכן בפי' הרמב”ם שם. וספרו ס' ההכרעה בין מנחם לדונש היה גם בידי יוסף קמחי כי ר“ת לבדו היה נודע לבני ספרד ופרובינצא והביא דבריו למשלי י”ד ל' וכבר הודיעם ברבים הרר“ל דוקעס במכתב אריענט לשנת 1850 (נו' 24 דף 377) והוסיף שם גם דברי ר”ת בהערה להאיר עינינו וכן הביא עוד שםאיזה ערכים מס' ההכרעה (נו' 6 דף 91 הערה 17 גם נו' 12 דף 184 הערה 46) עוד כתב החכם הנזכר (שם 1849 נו' 47 דף 746 הערה 30) כי ר“ת מביא בספרו ס' ההכרעה את ר' אברהם הבבלי וכי אין זה כ”א הראב“ע אשר כנודע היה אוהבו אך ידידנו הר”ס שטיינשניידר אמר לי כי נמצא באוצר הבודלייני כ“י לר' אברהם הבבלי הנקדן ונראה לו כי הס' הזה היה לפני ר”ת וגם הר“ל דוקעס שב מדעתו במצאו כי גם הראב”ע הביא את ר' אברהם הבבלי הזה (ע' הערותיו לס' תשובות דונש והכרעת ר"ת דף 100), עוד הביא הר“ל דוקעס ( שם 1848 נו' 19 דף 301 הערה 1) כי נמצא בפאריס כ”י פי' על פירש“י על התורה בלי שם מחברו אך בסופו נמצא מיד המעתיק: נשלמו אלו התוספות של רבינו תם וכו'. וכבר הביא הר”ר יט“ל צונץ דברי סמ”ג לאו רמ“ב וז”ל ולשון הבאי פי' ר“ת שהוא לשון המקרא מה הבמה אשר אתם הבאים שמה (יחזקאל כ' כ"א) תרגם יונתן הבאים משתטן ע”כ גם דברי הר“ר שלמה מאורבינו בספרו אהל מועד שרש הכל אשר כ' כדברים האלה: מה הבמה אשר אתם הבאים שמה ת”י הבאים משתטן וכ' ר“ת שלשון הבאי האמור בדברי וז”ל הוא מזה הלשון ומשפטו הבאי בדגשות הבי“ת ע”כ ובת' שלפנינו דאתון אתן לאשתטאה א“כ מלת לאשתטאה הוא רק הוספת המתרגם ואתן הוא העתקת הבאים וכן נ' כי הי' לפני רש”י ורד“ק אשר לא העירו כלום על התרגום כדרכם. עוד נמצאהו מחזיק דבריו מתוך תרגום משלי ע' ס' הישר סי' תק”כ (דף נ"ח ע״א) ותוס' ע“א כ”ב ב' אך כנ' הוציא את דבריו מס' הערוך והנה מקרוב הוציא לאור הר“ר צבי הירש פיליפאווסקי הכרעות ר”ת אשר הכריע בין השגות דונש להנחות מנחם במחברתו ונראה מתוכו כי ר“ת ידו רב לו בחכמת הדקדוק ובהבנת המקרא על פי שוטו כפי מצב החכמה בזמנים ובמדינות האלה והוא חקר ודלה מתבונתו וישים עין היטב על המסורת (ראה בפרט דף 11 ועוד) ואך גם דרכו ראינו לחדד ולפלפל ואם גם לפעמים נטה אחרי דברי דונש הכריע יותר מדאי את הכף בכונה יתירה להציל את מנחם ותהי לו זאת למטרה והאמת היתה נעדרת. האמנם כי כן דרך הראשונים וגם הראב”ע הציל בחזקה את רב סעדיה מכף דונש וישנה כה וכה את טעמו רק למען השיב את דונש אף במקום אשר ידע כי צדק דונש למען הראות כי יש מפלט גם לר“ס וכי יוכל להמלט מיד הרודף אותו, ונראה כי אומץ לב דונש אשר מדרכו לרדוף בלי חשך אחרי הקודמים לו הסב את לב הבאים אחריו מאתו ויעוררם להתקומם נגדו, וכבר נודע זה גם ממשפט בעלי החכמים התלמודיים להציל את הראשונים משיני השגת המאוחרים ותהי להרמב”ן לתפארת להגן בעד בעל ה“ג נגד הרמב”ם ובעד הרי“ף נגד בעל המאור והראב”ד. אך רחוקה דרך התלמוד מדרך המקרא, שם הפלפול דרך הקדש יקרא לה ומעלת הראשונים אשר דבריהם נחשבו קרובים יותר לדברי הקבלה נכבדה מאוד, אך בהבנת פשטי המקראות רק האמת וההבנה על פי שכל הברור ודקדוקי המלות יורה דרכה בלי משוא פנים לראשונים, וכה לא עשו מורי ומדריכי הר“ת והלא המה רש”י ורי“ק ורשב”ם ויהיו דברי מנחם ודונש בעיניהם שוים יטו אזן לשניהם ואזנם מלין תבחן איזה לקרב ואיזה לרחק. והנה לא נמצא עוד דבר מדברי ר"ת בלתי הכרעתו על הדקדוק ועל פי' המקרא ועוד אנו מצפים כי השיר על הטעמים (אם הוא לו) יעל מקברו ויעמד בקהל עם:

גם הר“ר יוסף בכור שור דברו חוקרי זמננו עליו כפעם בפעם אך לא ידעו אם לקרבו אם לרחקו כי מקרים זרים עברו עליו וישנו את טעמו. החכם די רוססי העיד כי ראה ברומי פירושו על התור' כפי אשר נדפס בקושטנטינא שנת ר”פ וגם אוהבנו הר“ם שטיינשניידר החזיק בדבריו במאמרו הנכבד על דפוסי העבריים (דף 38 הערה 20) הנמצא בתוך האינציקלופדיא הגדולה, אך מי זכה עוד לראות הנדפס הזה כי אין חזון דפוסי' האלה נפרץ. ויהי כבוא ס' שמשון הנקדן לידי ואקבץ את אשר לקטצי על שדה חכמי צרפת מפרשי המקרא וארא מתוך כמה פירושים לר' יוסף בכור שור המובאים בס' פענח רזא כי עינו עין חודרת תרד עד עמקי התהום והוא רחב לב והשם הריחו ברוח חכמה ואקרא במחנה העבריים לאמר דעו וראו כי נמצא איש אשר רוח אלהים בו וזכרו נעלם עד הנה. ויבוא אחרי ר' יט”ל צונץ וגם הוא קבץ כידו הרחבה את מאמריו וגם הוא יהללהו כאיש חד השכל וזך הרעיון. אך טרם ישב האיש יוסף בשלוה ויתענג בדשן השם הטוב אשר הניח אחריו קפץ עליו רוגזו של הר“ר יששכר בעער והוא לא במרד ובמעל עשה כי אם ראה את הכ”י אשר בליידן ונקרא עליו שם הריב“ש והנה הוא מלא גימטריאות ויאמר אין זה האיש אשר לו יאות הכבוד ויבאיש את ריחו וגם והר”ל דוקעס הביא מן הכ“י הזה כפעם בפעם. ואני בלכתי אחרי כלל קדמונינו באמרם לא ראינו אינה ראיה אמרתי מה אעשה לאיש הזה הנה אם מצא כה וכה דברים ברורים, אמנם לרוב הוכו עיניו בסנורים ואוציאו מן מספר המפרשים הנבחרים. ויהי כבואי למינכן ואבקש אחרי הכ”י 52 אשר שם נמצא פירושו וארא ואשתומם כי הוא הוא האיש אשר שמענו את שמעו הטוב וידו רב לו בהשכל ודעת ומי יודע בכ“י ליידן התחפש אחר בשמלתו ויקרא שמו על הבליו והוא לא ידע מהם, ועד נאמן על דברי כי הנה ר”ל דוקעס אומר (אריענט 1846 נו' 31 דף 484 הערה 6) כי בכ“י ליידן הלזה הנקרא על שם ריב”ש מובאים כה וכה דברי ר יהודה החסיד והוא כדור שלם אחריו, תשמע ממנו כי הפי' הזה נקבץ מתוך פירושים כמו פענח רזא וגם מתוך פירושי ריב"ש לקט כרצונו וקרא שמו עליו, וכבר הודעתי במאמרי הראשון על הויכוחים ויעדתי כי ברצות השם ארחיב עליו דברי והנה בא העת להצדיק את הצדיק. והנה האמת אגיד כי בהיותי במינכן לא באתי עד קצו ומהרתי על דבריו לפעמים בהעברה בעלמא ובודאי הבא אחרי עוד ימצא מטמונים בתוך דבריו ואני את אשר מצאתי אודיע ברבים:

אבי ר' יוסף לא נודע לנו שמו וכנ' לא היה מגדולי הארץ ופעם א' מצאתי זכרו בפירושי בנו והוא ויקרא כ“ג י”ו: תספרו חמשים יום לכבוד תורה צוה הק' לספור משל לאדם א' שהי' חבוש בבית האסורין בא לו מבשר א' מעבדי המלך ואמר לו יום פלו' יוציאך המלך מבית האסורין ולאחר נ' יום לצאתך יתן לך בתו אמר ולואי שיוציאני לאחר שהוציאו המלך אמר משנתקיימו דבריו שהוציאני המלך ודאי יתקיים שיתן לי המלך בתו התחיל למנות עד נ' יום ונתן לו המלך בתו כך שדבר הק' עם משה לך והוציא את עמי מארץ מצרים וא' כהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ואתן להם את התורה והלך משה וסיפר דברים לישראל ולא שמעו אל משה מעבודה קשה אמרו שיוציאנו ממצרים משיעבוד אין אנו יכולים להאמין אף כי יתן לנו התורה שמיצאו התחילו ישר' למנות מתי יתן להם התורה ונתנה להם לסוף נ' יום ליציאתם וצוה הק' שיספרו בכל שנה לחבב עליהם התורה ששנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם כך שמעתי מאבא מורי זצוק“ל ע”כ. וכן ראיתי גם בס' הדר זקנים סוף פ' תרומה כ‘: והר“ר יב”ש פי’ ששמע מאביו וכו' ואולי עברתי עליו בחפזי. אך מדריכיו ומנהליו הלא המה המפרשים אנשי שם ר' יוס' קרא (עיין בראשית המאמר השלישי) ורשב“ם והלך בעקבותם ומביא כפעם בפעם דברים בשמם וכנ' לא ראה תמיד את פירושיהם בכתב כ”א שמע מאחרים בשמם כי כן דרכו לאמר ומשום רבינו ר' יוס' קרא, ומשום רבינו שמואל שמעתי, גם נמצאים בתוכו פירושיהם להרבה בלי הזכירו את שמם עליהם. את רבו בתלמוד ר' יעקב הוא רבינו תם לא מצאתי נזכר בפירושו על התורה וכנ' היה רבו במקרא ר' עובדיה הוא הנמצא פעם א' בפי' דעת זקנים בעלי התוספות על התורה ועוד בפי' הדר זקנים ונקרא שם גם ה“ר עובדי' בר' שמואל בם ה”ר עובדי' הספרדי וכנ' מובא שם מתוך דברי ריב“ש הי הוא נזכר הרבה בדבריו, למשל בראשית ב' ב‘: ויכל ביום השביעי כלו’ בים הז' נודע ונראה שכילה מיום הו' דביום הו' לא נודע שכילה דמי יודע אם יעשה למחר כלום אבל כשלא עשה בשבת כלום אז נודע שכילה מעשיו ולכך אמ' ויכל ביום השביעי כך הבנתי מפי הר”ר עובדיה וכו‘. שם י"ח ה’: כן תעשה כאשר דברת כלו' כן תעשה תדיר כאשר דברת עתה זהו ווסתך הטוב שאתה מכניס אורחים ומשמשם, ר' עובדי' זצ“ל וכו'. שם ל”ט ב‘: ויהי ה' את יוסף שלא יטמא בין הגוים שהלך ביניהם משל לבהמי א’ שהי' מוליך י“ב גמלים טעונים כדי יין ונכנס א' מהם לחנותו של גוי הניח הבהמי י”א ונכנס בבית הגוי א“ל מה זה שהנחת י”א והלכת אחר הא' א״ל אותם שבדרך אינם צריכים שימור כל כן שאין מי מנסך אותם אבל זה צריך שימור שלא ינסכנו הגוי וכן ויהי ה' את יוסף שנכנס לבין הגוים, ר' עובדיה זצ“ל ע”כ. שמות ד' י“א: ומשום ר' עובדיה זצ”ל שמע' וכי לא הייתי יודע שאתה כבר פה והלא אני עשיתי ומה לך להזכיר לי וכו' (א“א הם הם הדברים המובאים בפי' בעלי התוס' משמו והסיום שם: וידי לתקנה איננו מענין ר”ע והוספת בעלי התוס' הוא כנגד המובן). שם י' ב' ולמען תספר בארבה שייך סיפור דברים יותר משאר מכות שארבה רגיל לבוא לעולם וכשרואין ארבה מזכירין ארבה משונה שהי' ואומ' אין זה ארבה אבל אני שמעתי על ארבה א' שהיה בעולם שאין נראה כמותו וכך הוא אומר ביואל על הארבה עליה לבניהם יספרו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחר שדרך לספר על הארבה וכאן נמי כת' אשר לא ראו אבותיך וביואל נמי ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם ובזאת ידע משה כי ארבה יבוא ואומ' לפרעה הנני מביא מחר, שמעתי מר' עובדיה זצ“ל וכו' (ע' בס' מנחת יהודה בשם י“מ ומובאה שם גם דעת ריב”ש). גם כ”ב י“ט: זובח לאלהים יחרם ג”ז מענין המכשפים שדרך המכשף לקטר לשדים ולאלהים אחרים ולכך זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו ריקם (צ"ל דוקא) העבודות לשם המיוחד והאי דכת' לבדו לומר יזבח לשדים ולאלהים אחרים עמו כמו הכותים דכת' בהם את ה' היו יראים ואלהיהם היו עובדים אם יעשה זבח בשותפות יחרם לכך נא' לבדו שמעתי מש“ר עובדיה זצ”ל. (זה נמצא בהדר זקנים בשם ר' עובדיה הספרדי). שם כ“ג כ”ה: והסירותי מחלה מקרבך כמו אני ה' רופאך, ומשום ר' עובדיה ז“ל שמ' וברך את לחמך ואת מימיך שתהא ברכה ושפע מצויה בהם והסירותי מלה מקרבך שתהי' בריא בגופך ותאכלנו יפה כי מה מועיל רוב אוכל אם תהי' חולה לא תוכל לאכול וזה ישר בעיני. ע”כ. (ומובא זה בפי' הדר זקנים בשם ר“ע בר' שמואל וגם ריב”ש) ומי יודע כמה פירושים עוד קבל מפיו כנ' רק שם הפירושים משמו אשר הוא כותב עוד פירוש אחר על הפסוק ואולי הרבה כ' בסתם בלי הזכיר שמו ואם גם הוא לו כי מאחר שלא מצאנו ר' עובדיה עוד בספר אחר8 נ' כי רק לר“י בכור שור נודעו דבריו והיה רבו במקרא. כי הר”ר בכור שור אין דרכו לרוב להביא עדים ובלתי הנזכרים כבר לא מצאתי כ“א מנחם בן סרוק פעם א' והוא שמות י”ד כ‘: ויאר את הלילה החשיך כמו יפיץ ענן אורו כן חברו מנחם ואונקלוס תר’ וכו' ופעם א' הר“ר אליעזר ממגנצא הוא הראב”ן ויקרא כ“ב כ”ה: כי משחתם בהם ל' השחתה כמו משחת מאיש מראהו ומהר“ר אליעזר ממגנצא שמע' כי משחתם אע”פ שמשחתם בהם ל' משיחה ושמינות כמו למשחה בהם שהבהמות סריסות שמינות יותר מבעלי ביצים אפ“ה מום בם ולא ירצו. ופעם א' מצאתי: שמע' מפי הח”ר קרשב“א ואחשוב כי הם דברי בעל הגהה בכ”י מינכן אשר אזכירנו בקרוב ור“א כרמולי במכתב צרפתי הנקרא בשם Univers Israélite לשנת 1852 דף 356 אומר כי נזכר בתוך הפי' ר' אבשלום ואני לא מצאתיו! – בתחלה חשבתי כי מה שנמצא מובא מספר הדייקו' של אבן פרחון (כן נקרא שם) ונמצאים דברי הפרחון האלה בספרו שרש נגש ובחלק הדקדוק שער זכר ונקבה (דף י"א א' ב') הם דברי בעל ההגהה כי בסופו נרשם כן אך כאשר ראיתי בס' פענח רזא מובא דעת הפרחון בשם אורליינש ומוסיף שם וז”ל: והקשה על זה רבינו בכור שור וכו' ואמר הוא ז“ל וכו' והוא מסכים עם דברי הכ”י אז למדתי כי הם דבר הר“ר יוסף (וכן מובאים דברי הפרחון סתם בפי' בעלי התוס' הנקרא דעת זקנים וכמו כן עם פי' הריב"ש סתם בס' מנחת יהודה) ובעל ההגהה איננו מוסיף כ”א סוף דברים והם אינם נמצאים באמת בספר פ“ר גם אינם מעלים ולא מורידים. והדבר הזה נכבד להגביל יותר את זמן הר״ר יוסף כי הנה הפרחון השלים ספרו בתחלת ש' תתקכ”א9 באיטליא הדרומית וקרוב הוא כי עברו ימים ושנים עד נודע והתפשט ספרו בצרפת הצפונית וא“כ לא חיבר הר”ר יוסף את פירושו טרם שנת תתק“ל10 וכפי עדות ר' יעקב גאלדענטהאל בקאטאלוג שלו לכתבי יד החדשים אשר בויינא (דף 59) נמצא שם חשבון תקופות וכתוב בסופו: אלו ד' תקופות לאר' שוים אשר איזן וחיקר ותקן הר”ר יוסף בכור שור והם חוזרו' חלילה לסוף כל ד' שנים כל ימות עולם בלי הפסק ובשנה ראשונה של מחזור רס“ה התחיל א' לשמש ע”כ והנה השנה הראשונה של מחזור רס“ה היא שנת י״ז לאלף הששי ובודאי בשנה ההיא לא האירה עוד שמשו של ר' יוסף על פני הארץ וכבר חלף והלך לו לחיי עד, ואם באמת מחבר התקופות האלה הוא ר' יוסף שלנו ולא אחר, הנה המעתיק החליף השנה וכתב זמנו במקום זמן המחבר וכבר מצאנו ככה בהרבה כ”י. – ר' יוסף היה מגבורי התלמוד ולו שם בין הפוסקים והוא בעצמו מביא הלכותיו בפי' ויקרא כ“ה כ' וז”ל: ולא נאסוף מאחר שלא נזרע מהיכן נאסוף מכאן אר“ע ספחים אסורים אבל רבנן דלא דרשי הכי אמרי דאין ספחים אסורים מה”ת אלא מדברבנן כגון גדולי תרומ' תרומ' וספחי' דפליגי בהו הם ספחי' הגדלים מן הגרגרים של שביעית לאחר זמן הביעור שהן אסורין והם ספיחי ספיחי וספיחין של שביעית דבר פשוט הוא דלפני ביעור מותרין כדכ' והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולאחר הביעור אסורין כיון שכלו לחיה שבשדה כדרש' ולבהמתך ולחיה וכן פירשתי בהילכת ספחים בפסחים ע“כ. – פירושו על התורה נזכר ממפרשי צרפת ואשכנז הבאים אחריו ולרוב בפי' התורה לבעלי התוס' הנקרא בשם הדר זקנים ונדפס מחדש בליוורנו ש' ת”ר וגם בפי' ר' יעקב מווינא מצאתי פירושים מובאים על שמו גם הר“ר איסערליין בביאוריו על רש”י מזכירו בראשית א' כ“ו. – בכ”י מינכן אשר הזכרתי ואשר שם מצאתי את פי' הר“ר יוסף בכור שור הוסיף חכם אהרון כזה וכזה על דבריו ורשם בסוף ההוספה: ההגהה להודיע כי לא מלב הר”י יצאו. כנ' האיש הזה חי בתחלת האלף הששי וגם הוא מביא כפעם בפעם דברי חכמים אשר קדמוהו כמו דברי הראב“ע בראשית מ”ט גם שמות כ“ד י”א הביא פירושו וסיים: וכ' כת' בפי' אבן עזרא משם יהודה קשטלין (הוא ר' יהודה הלוי הנקרא כן בפי האשכנזים ע' ספרי על דיואן ר' יהודה הלוי בראשית ההערות דף 115) כן אומ' משם ר' ישעיה מטרנא הח“ר משה ע”כ. גם מובא בדבריו ר' יצחק הגר (אשר דברתי עליו במאמרי השלישי על הויכוחים בראש ההערות) על שמות ד' י“א: או מי ישום אלם כנגד מי שם פה לאדם או חרש נגד פקח (פקח) שייך בין גבי עין בין גבי אזן פקוח אזנים לא תשמע שמע' מר' יצחק הגר. ולבי אומר לי כי מה שמובא בשם ר' קרשבא הוא לבעל ההגהה הלזה והוא בראשית מ”ד י‘: כדבריכם שאמרתם נהיה לאדוני לעבדים כן הוא הוא מיעוט הוא לבד בנימין יהיה עבד ואתם תהיו נקיים ואעשה עמכם לפנים משורת הדין שמע’ מפי הח“ר קרשב”א. עוד מצאתי לשמות א' כ"ב ולא ידעתי לפתרו: וראיתי בדברי החכם צח (מטושטש מעט בכ"י) כי ראו אצטגניני פרעה כי עם מצרים עתידים לטבוע כמו שעשו בים וסברו להפוך על ישראל:

ועתה נפן נא גם מאלה אשר היו לו למורי דרך גם מאלה אשר היה הוא להם למורה ונקרב אליו ונראה מה משפט האיש ומעשה פירושו על התורה. ר' יוסף בכור שור לא היתה כונתו לברר כללי דקדוק הלשון גם לא שמוש המלות רק לפעמים יגע בדברים כאלה ורק על דרך העברה כמו שמות ב' ד' וה‘: ותתצב אחותו מרחוק אמה העמדתה שם וצותה לה לראות מה יעשה בנער מדלא כת’ ותצב נ' שהציבוה אחרים. אמתה שפחתה שאם היתה יד שלה היתה האלף פתוחה והמ“ם דגושה. ורק כה וכה יורה על צחות הלשון באזן מוסגלת להרגיש דברי צחות כאלה למשל בראשית ו' ח‘: ונח מצא חן צחות ל’ העברי להפוך אותיות השם על אדם טוב לטובה ועל אדם רע לרעה כמו ויהי ער בכור יהודה רע היפוך האותיות של ער לרע וכאן נח לחן. ל”ג י“ג: עלות עלי כמו הם עלות ועלי לנהגם לאט ולפי שא' עלות א' עלי שזה צחות לה”ק לומר לשון נופל על לשון. שמות י“ז י”ג: ויחלש יהושע הרגם לגמרי ולפי שאמר למעלה וגבר אמר כאן ל' הנופל עליו ויחלש כלו' החלישו עד שלא הי' יכול עוד להתגבר עליו עד כי נצחם והחלישם כדכתי' וגבר יחלש וימות אלמא חלשות שייך בל' מיתה (ונזכר מקצת הפי' הזה בס' הדר זקנים בשם הגן). ויקרא י“א ח': מבשרם לא תאכלו הנהרגים והנשחטים קורא בשר והמתים קורא נבלה ומ”מ זה וזה נבלה אלא ליישב ל' הפסוק. אך המטרה אשר שם לו והחפץ אשר אשר עורר אותו לבחר את התורה הם היו לברר עניניה ולרדת אל עומק כונתה. כבר ביררתי בספרי נטעי נעמנים כי חכמי צרפת לא אלצה אותם הפילוסופיא ולא עמדה להם מנגד עד כי למען השוות דברי התורה עם האמיתיות והמושכלות אשר קבלו מהחכמות יהיו מוכרחים להוציא דברי המקרא מפשוטם ובעת התפשטה אהבת הפשט וגבר שלכם המוטבע בקרבם בלי למודים ויסודות הנובעים ממקום זר להם אז כל חפצם וכל מגמתם היה להוציא הפשט כאשר הונח בתוך מאמרי התורה ולברר מחשבת הכותב כפי מאמריו בלי נטות ימין אל המדרשים אשר נמסרו להם באמרם כי הפשט לבדו והדרשה לבדה כל א' ילך דרכו ולא יכשל בה ולא יהרוס האחד את האחר ושניהם אמת, גם בלי נטות שמאל אל דעות המתנגדות המאומתות להם ממקום אחר כי לא ידעו אותן ולא משלו בהם, על כן גברה ידם לברר המאמרים כפי הוראתם הברורה. כן דרך רש“י הולך ומפרש והפשט והדרש ילכרו זה אצל זה אחוזי יד אך אין אחד נוגע בחברו ולא ישיג גבולו אך בכל זאת שכל המוטבע בתוכו העיר גם אותו להוציא את הפסוקים מצורתם אם יורה פשט המלות על השם כאלו יצוייר בדמות אנוש או כאלו לא ייחסו לו ידיעה ברורה מכל ענייני תבל ולפרשם על דרך משל בהשענו על מאמר הקדמונים כי נכתב זה לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע וכדומה וכבר ביררתי הדבר בספרי בראיות ואוסיף עוד כי כמוהו הרגיש את הסתיר' בשני צוויי השם לאברהם בצוותו בתחלה (בראשית כ"ב ב') להעלות את בנו לעולה ואחרי כן (פ' י"ב) מנע ממנו מעשות זאת ועל כן פירש הוא כי הצווי הראשון היה כי אברהם יעלה את יצחק אל ההר ויהיה מוכן להעלותו שם לעולה אך באמת לא היתה כן מחשבת השם ואחרי כן בירר דעתו ואמר לו עשית את אשר ציויתיך ועתה רב לך העלותו אל ההר ובדעתך להעלותו לעולה וזה עדות ברורה על אמונתך אך לא תבצע את אשר זמות כי אין זה חפצי וזה פי' דברי רש”י שם: להעלהו להר להעלותו עולה או כפי נוסח כ“י ברייטהויפט השני: על מנת שהיה (צ"ל שיהיה) עולה או כפי נוסח כ”י רמ“ט: שיעלהו להר על מנת להעלותו עולה. זה הדרך אשר דרך בה רש”י והצליח בה ובכל זאת כאשר הראינו בכמה מקומות גם אותו אלצו פשטי הכתובים ושכלו נלחם בם ויוציאם מפשוטם. ובדרכו דרכו חכמי צרפת האחרים הלא המה ר' יוסף קרא ורשב“ם והם רחקו עוד יותר מדרכי המדרש אך עוד גברה בם התשוקה לאחד כל הנמצא בתורה עם המושכלות אשר משלו בימיהם אם גם לא הפילוסופיא תפתה אותם והנה כפעם בפעם דחקו על זה את הכתובים ודרשו אחרי פשטים רחוקים מעט. גם ר' יוסף בכור שור ההולך בעקבותם היה רחב לב ועינו תביט אל הכתובים וקישורם וגם הדבר הקשה אשר הרואה רק על דרך העברה לא יראהו הוא הכיר בו ויגל את המסך וחתר לרדת אל עומק הדבר גם יגע לקרב את הרחוק אל שכלו והסותר את משפטי דרכי תבל ואת הדבר הזר ירחק לא יאהב להציב נפלאות על נפלאות כי אם לקרבן אל הטבע, ובדרך הזה הצליח ויעש פרי אך גם הוא מאהבתו לישר כל העקום בעיניו יצא לפעמים חוץ מהגבול וילבש את הכתובים בגדים אחרים אשר יתחפשו בם. והדרך הזה יקרא בימינו הפירוש התיאולוגי כלו' הפירוש אשר נשען על כללים מוסדים בתחלה על דרכי האמונות ואשר יחפוץ למצוא פשרה בינם ובין ענין התורה. ועתה לברר ולאמת דברי אתן לך משלים מתוך פירושו. כמו ר' יוסף קרא ורשב”ם הניח ליסוד מוסד הכלל הנכון כי דברי התורה משולבים הם ופעם נמצא מאמר ולא ידענו על מה זה הודיענו כן הכתוב והנה אחרי כן נמצא פירושו כי הוא כמו הקדמה אל המאוחר לו, ככה דבריו לבראשית א' ל“א כי נקרא יום הששי לא כדרך הימים האחרים הנמצאים בלתי נודעים בה”א הידיעה כי הוא היום אשר בו נתן השם לחם משנה וכן שם ב' י“ד נקרא הנהר הרביעי פרת סתום ולא הודיע איה הוא ומה משפטו לא כדרך הנהרות האחרים אשר יציב להם גבול על כי נמצא אח”כ גבוליו ומהלכו בתחומי ארץ ישראל. ושם מ“ב י”ב כ' וז“ל: ויען ראובן וגו' מפר' לך הכתוב למה לקח שמעון כי מתחלה הי' דעתו לקחת את ראובן שהוא הגדול אבל כיון שאמרו אלו הדברים לפניו כי היו סבורים שאינו שומע ל' עברי כי שם מליץ ביניהם שהיה אומר אליהם מה שהוא אומר ולו מה שהם אומרים סבורים היו שלא יבן והוא בערמה עשה כדי שישמע מה שידברו וכיון שראובן רצה להצילו לא רצה לצערו ויקח את שמעון שהוא גדול אחריו ע”כ ודברים מושכלים הם. אך דרכו המיוחד לו הוא להטעים הדברים ולהסיר מהם כל סתירה וסיג, ראה למשל בראשית ב' י“ח אמר וז”ל: אעשה לו עזר כנגדו כלו' שיהא לו לצוות ולעזור ולא לפריה ורביה כי כל זמן שאינו בר מיתה אינו צריך חליפין ע“כ וע”ד זה פי' גם ג' י“ו וז”ל: ואל האשה אמר כמה גרמת לך רעות עד השתא לא היית צריכה לילד שהרי לא הייתם ראויים למות אבל מעתה צריכה את לילד שהרי מתים אתם אם לא תולידו הרי העולם כלה שתמותו ולפי' ארבה הרונך והוא עצבונך וכו' ואותה ברכה שבירכן בששי לומר פרו ורבו לאחר שסרחו היתה שהוצרכו לפריה ורביה תדע דכת' מלאו את הארץ וכבשוה ואי קודם שסרחו היה לו לומר ומלאו את הגן ושם היה דירתם קודם אלא לאחר שסרחו היתה אותה ברכה אלא שנכתבה שם עם היצירה ע“כ דברים נפלאים הם ולא אדע מפרש אחר אשר הרגיש בקושיא זאת אשר הואיל יוסף להסירה והיא אם המות נגזרה על האדם רק אחר חטאו וזולתו היה חי לעלם עם אשתו א”כ למה לו בנים אשר יוקמו אחריו וא“כ איך יברכו השם בפריה ורביה טרם חטאו וע”כ למה לא חדל מלגזור אמר כי הברכה היתה אחריו ונכתבה שלא במקומה. ראה עד היכן הגיעה ממשלת הרוח החפשית בקרב הר“ר יוסף, ואם גם לא נמצא אחרי דבריו מ”מ הענין נכבד הוא להתבונן בו. שם ג' כ“ב גם מעץ החיים עץ הרפואה כמו והיה כל הנשוך וראה אותו וחי שהוא ונתרפא כמו שאומ' דבילה וימרחו על השחין ויחי וכמו חיתה המכה בתלמוד כי אותו העץ כל מי שהוא חולה אם אוכל ממנו יתרפא ואם תש כחו יתחזק ואם זקן ישוב לימי עלומיו ולפיכך אם יהיה אדם בג”ע כשיזקין ויתיש כחו אוכל ממנו ויתחזק וישוב לימי עלומיו וכשיחזור ויזקין יחזור ויאכל וכן לעולם אבל לבריא וחזק אינו מועיל כלום ולא כמו שסוברים ב“א שמי שיאכל ממנו יחיה לעולם אין זאת דא”כ היה אדם אוכל לאחר שאכל מעץ הדעת או קודם אבל לא היה מועיל כלום ע“כ וגם פה רוח כביר אמרי פיו. ושם י”א ו' והבאים יחשוב כי קודם בלבול הלשונות היו הכל יודעים שבעים לשון ואח“כ שכחום וכל א' הבין רק לשון אחת והוסיף: דאין נ”ל לומר לפי הפשט דעכשיו נבראו להם לשונות. גם פה יבין כל קורא כי שכלו העיר קושיות נכונות אם גם לא נחזיק בתירוציו. שם י“ב י”א: הנה נא ידעתי כי אשה וגו' הנה נא ידעתי על כי אשה יפת מראה את כי כאשר יראו אותך המצרים וגו‘. שם ט"ו ח’: במה אדע כי אירשנה אין לומר ששאל אות להק' שכבר האמין ועוד מה אות נתן לו תחלה א“ל ולבסוף א”ל כמו כך אלא במה אדע כי אירשנה יודע אני שאירשנה אלא במה אירשנו ובאיזה זמן ובאיזה דור ומתי יהי' וכמה אירש ממנה כמ“ש באחאב שא”ל הנביא הראית כל ההמון הנני נותנו בידך ויאמר לו אחאב במי על ידי מי אנצח וכן כאן ע“י מה ובאיזה ענין תבא הירושה. כ”א ז‘: מי מלל לאברהם כלו’ מי הי' אומ' לאברהם שאירע דבר זה שהניקה בנים שרה לא הי' אדם שיאמר לו כך שלא הי' מאמין רק הי' כמצחק בעיניו היטיב לראות מכל המפרשים הקדמונים). מ“ח כ”ב: בחרבי ובקשתי אין מקרא יוצא מידי פשוטו כי בודאי במלחמה לקחה אבל לא נודע היכן ושמא כשהרגו שכם נלחמו עמו הגוים אשר סביבותיהם ונגפו לפניו וזהו ויהי חתת אלהים שנגפו ויראו לרדוף וזהו חלק בכורה שנתן ליוסף כדכת' וכו' וכו‘. שמות א’ י“ט: בטרם תבא אליהן בתחלה היו קוראות אותנו לכך אנו נקראות מילדות כי הנאה היתה להן באחרות יותר מבעצמן וכשהרגישו אנו עסוקין במצותך מתוך שהן יודעות האומנות הרגישו ושוב לא קראו אותנו בטרם תבא אליהם המילדת משם ואילך ילדו. שם ג' ה‘: מעל רגליך שאף אותו שעל היד נקרא נעל סתם והוא שנתן בועז לגואל והוא בל’ גונט (gant) ועדיין רגילין השרים להקנות בגונט שלהם ולכן צריך לומר מעל רגליך שלא יהא סבור שמאותו של יד הוא אומ לו ע”כ (הרחיק מן הדרך ובלל מדות בני דורו עם מדות הזמן הקדום גם נלחם נגד הקבלה(אשר היא מסכימה עם

הפשט) כי שליפת נעל היתה סי' משיכה וקניין ולא ראה כי מעשה בועז וגואל יהיה לברר את מעשה החליצה במקום יבום כאשר השכיל לראות כבר הרשב“ם דברים כ”ה ט' ובס' פענח רזא מובאים ג“כ הדברים על שם גן ובס' דעת זקנים נמצאים בלא הזכיר כלל שם המפרש, וכבר תרגם המתרגם כמוהו ברוח נרתק יד ימיניה). שם י”ד: אהי' אשר אהי' פי' שם המיוחד של ד' אותיות הנכתב בכל התורה שהק' היה בלא תחלה כי ו' במקום יו“ד בהרבה מקומות כמו קום שוב שאומ' הדייקנין קים שיב וכן מן ידע יאמר יודע מן יסר יוסר כי היו”ד נעשית וי“ו במקומות וגם אתה יכול לומר הוה משמע היה וגם משמע הוה שהוא הק' הוה והיה באין סוף זהו משמעות השם הוה והיה ויהיה וגם משמע שהוא הווה בצרתם של ישראל ובכל מקום שאנו מגיעיים אצל השם ואין לנו רשות להגות השם באותיותיו אנו מכנים השם בל' אדנות כלו' אדון הכל אמר דבר זה ובכאן לפי שהיינו צריכים לפי' השם ממש כינהו בתיבה שפי' דומה לפי' השם והוא אהיה שאם הייתי קורא אדון אשר אדון לא היה דומה למשמע השם ופירושו כלל אבל אהיה משמע אשר אהיה לאין תכלה ואהיה עמם בצרתם והוא אחד ממשמעות השם ולכך תאמר אהיה שלחני אליכם ולא שיאמר הלשון הזה ממש אלא השם בן ד' אותיות אלא כינה באהיה כדי לקרות ולהבין ור' שמואל פי' דאהיה עיקר השם אלא שהק’אומר אהיה ואחרים כמו שכ' בכ”מ כמו שיאמר אדם על עצמו אעשה ואחרים אומרים עליו יעשה ולא נהירא לי דא“כ היאך אנו הוגים אותו כמו שהק' קורא שמו יותר ממה שאחרים קוראים אותו ועוד כ”מ שנ' אני ה' היה לו לכתוב אהיה ולכך נ“ל שהוא כינוי כמו שפי' (גם פה השכיל להרגיש הקושי אך תשובתו נשארה מעל כפי פירושו אהיה הוא רק הקרי המשונה פה משאר המקומות ואיה א"כ הכתיב). ו' ג' ושמי ה' וגם שמי ה' הראיתי להם שהייתי עמם בכל צרתם שפי' השם שאני הווה עם עבריי' (נ' כי צ"ל עבדי) בצרתם כמו שפי' למעלה ואני הוכחתי עליהם מלכים כגון פרעה ואבימלך שלקחו את שרה וגם ד' מלכים מסרתי ביד אברהם וגם ליצחק הלך אבימלך לכרות עמו ברית וליעקב עזרתי מכל הקמים עליו כגון לבן ועשו ולכך זקוף על ה' ששם סיום הדבור (וע' כ"ח ז' דף 69 בשם ר' מנחם בס' שכל טוב). לא נודעתי להם כלו' אבל לא נודעתי להם ולא קיימתי להם בימיהם מה שנדרתי להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם וגם לא הראיתי להם נסים וגבורות כמו שאראה לך והאמינו כי לא אמרו לא קיימת את נדריך לתת לנו את הארץ אע”פ שיש זמן גדול שנדרתי להם אלא סמכו על אמונתי ואתה עדיין לא יש חדש א' שאמרתי לך שאציל את עמי מיד מצרים וכבר אמרת לי הצל לא הצלת ווי על דאבדין ולא משתכחין וכי אין שהות ומתון בדבר עדיין אני עומד בדבורי כי מודה אני על הטובה אשר עשיתי (? נ' כי צ"ל אעשה) להם. ז' כ‘: ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם נ“ל שלא נעשה היאור דם אלא אותה שעה ובאותה שעה שנקרש ונעשה דם מתה הדגה ואח”כ נעשה מים תדע דלא אמר שלא יכלו לשתות מן היאור מפני שהוא דם כ"א מפני שמתה הדגה ונסרחה נבלתם ובאש היאור וגם אומר שעשו כן החרטומים מה עשו הלא הכל דם אפילו בכלים כמו שהוא אומ’ ובעצים ובאבנים אלא ודאי לפי שעה היה דם בכל ארץ מצרים ואח“כ נהפך למים ואח”כ חזרו החרטומים והפכוהו כמו כן לדם לפי שעה ולפיכך לא אמר להם שיהפכוהו למים אלא כיון שראה שנהפך מיד למים לא שת לבו לזאת (ונמצא בס' מנחת יהודה ובהדר זקנים על שמו). י“ב מ”ו: בבית אחד יאכל לפי הפשט דלא ישלחו אותו מנות לחברו דאין זה דרך חפזון אלא דרך ב“א הקבועים על הסעודה ורבותינו פי' שלא יחלקוהו לב' חבורות (השכיל לראותו כנראה הרשב"ם רמז כבר על הפי' הזה). כ”ב ב‘: אם זרחה השמש שיצא מן המחתרת לאויר העולם מקום זריחת השמש דמים לו ואם הרגו נחשב עליו כרוצח ושופך דם דלא הותר לו רק בשעת חימום במחתרת ומשום הכי חייב אם המיתו (גם פה היטיב לראות מכל המפרשים). שם ג’: שנים ישלם תשלומי כפל כמו בשאר מטלטלין ומדקאמר עד שור ועד חמ' וע' שה חיים נ' כמו כן שדין כל בהמה שוה לפי השפט דחיים שנים אבל אם אינם חיים ישלם ד' וה' ואפי' חמור אבל רבותי' אמרו כל שישנו בטביחה ישנו במכירה כל שאינו בטביחה אינו במכירה וכו‘. כ“ג י”ט: לא תבשל גדי בחלב אמו לפי הפשט בשול ל’ גדול וגמר כמו הבשילו אשכולותיה ענבים וה“ק לא תניחנו לגדל ולגמול בחלב אמו שתאחרנו עם האם בחלבה אלא בראשית תביאנו דומייא תחלת הפסוק שאמר ראשית בכורי אדמתך ע”כ ומתחלה חשבתי כי הדברים הבאים אחרי המאמר הזה הם דברי בעל ההגהה כי כן נרשם בסופם אך אחרי ראותי את דברי פענח רזא בפ' ראה אז אמרתי גם המה מפי הריב“ש יצאו ורק חותמם הוא לבעל ההגהה וזה אשר הולך ומפרש: והאמת כי אסר בשר לבשל בחלב כי החלב שגדלו וחי ממנו איך תבשלו בו דומיי' דאותו ואת בנו לא תקח האם על הבנים ושהוא דרך אחריות וגדי לאו דוקא אלא לפי שעז יש לה רוב חלב והגדי דק וקטן ששנים ושלשה יולדו בכרס ויכול לבשלה בחלבה וה”ה לכל בהמה וחיה ועוף אלא שר“י הגלילי חולק בעוף ונ' כי פה סיום דברי הר”ר יוסף ומכאן ואילך ההוספה והיא: לא ומפני שהק“ב חס על הבהמה אלא שלא ינהגו ישראל דרך אכזריות הגהה. ובפי' הדר זקנים נמצאו הדברים האלה עד המלות: וגדי לאו דוקא וכו' בשם הג”ן ואולי כל הבא אחריו הוא מדברי בעל ההגהה. כ“ה ט': ככל אשר אני מראה אותך י”ל דהראהו ממש התבנית ויש לפר' שקורא מוראה מה שאומ' לו עניין המשכן ומראה לו היאך יעשה וכן לשון ב“א (עיין רשב"ם). כ”ח ל‘: ונ"ל שאורים ל’ מדינות כמו באוירם כבדו ה' וכמו אור כשדים תומים גבולים מקום שהגבולים כלים ותמים שם שהיה כתוב שם תחום פלו' לפל' וגבוליו ומיצריו כתובי' ונתוני' בתוך החשן וכל לכל שבט ושבט הכתוב בחשן תחומו וגבולו נתן כנגדו וזהו משפט בני ישראל שלא יוכל זה לערער על גבול זה כלום וכשהיו בימי יהושע מטילין גורלות היה נופל הגורל כמו שכתו' בחשן וגם הכהן היה מכוון ברה“ק כן ולא הי' מערער ומתרעם כל א' על חלקו כי הי' יודע כי מן המקום הוא לו וכן מפ' בב”ב קלפי של שבטין וקלפי של תחומין לפניו והי' מכוין ברה“ק וכו' ובשעת מלחמה ובשעת הצורך היו עולות האותיות הכתובות ואומרות מה שצריך להם לשאול (וכבר הובאו הדברים על שמו בפי' הדר זקנים אך גם פה כנ' לא שאל הר"ר יוסף באורים ותומים ויצא מן הגבול והלאה). ומה נאמר על פירושים כאלה אשר זרותם ודחקם נראה לעין כל, למשל בראשי' ד' כ”ו: אז הוחל לקרוא בשם ה' מגיד לך חשיבותו של שת שקרא שם בנו אנוש כלו' אדם כמו מה אנוש כי זכרנו ואע“פ שבדורו התחילו לקרוא שמותם בשם הק' שהיו משתפים בשמותם כמו מחוייאל משותאל ומהללאל. שם י' י”ב: ואת רסן בין ננוה ובין כלח עשה חיבוא ורסן בין ננוה ובין כלח כמו רסן הסוס שהוא בראש הסוס וראש א' בידי האדם ומחברן כמו ומתג ורסן שעשה בניין בין שתי העיירות עד שהגיע הבניין לכאן ולכאן וחיבר שתי העיירות יחד ונעשו כולן עיר א' גדולה ונקראו על שם ננוה וכה“א וננוה היתה עיר גדולה וגו'. י”ג ט‘: ואם השמאל ואימינה כלו’ אני אהיה סמוך לך אם תצטרך שאסייעך ככמו והשטן עומד כל ימינו לשטנו כלו' אצלו! ט“ו ו‘: והאמין בה' ויחשבה אברהם להק’ צדקה שצדקה עשה עמו שהבטיחו שיוצא מחלציו יורש הארץ וי”מ שהק' חישב לאברהם צדקה על שהאמינו ואין נ“ל כי מי לא יאמין באל הנאמן. שמות ח' י”ד כ' כי פי' להוציא הוא לגרש כי החרטומים לא יכלו לגרש הכניס ואין הפי' כי לא יכלו לבראם, והשתדלו לגרשם כי הצרו להם שכל הנברא ע“י כישוף יש ביד המכשפים ג”כ לבטלו וכאשר ראו כי לא יכלו לבטלם אמרו אצבע אלהים הוא ומסיים כי לפי הפשט מ“ש דם וצפרדע שעשו ומ”ש כנים שלא היו יכולים לעשות ורבותי' פי' כי אין השד שולט על פחות מכעדשה ועליהם אין להשיב ע“כ אך על דבריו יש להשיב ולמה לא השתדלו החרטומים להכרית את הצפרדעים אשר גם הם היו עליהם למשא כבד. ויקרא י' ט': יין ושכר אל תשת אע”ג שנותנין ייש ושכר לשאר אבילים שנ' תנו שכר לאובד ויין למרי נפש אתה ובניך אל תשת כי אתם אסורים בו בעת בואכם אל אה“מ ויש בו חיוב מיתה. – והנה כבר ראינו הרבה כי לא שת לבו אל הדרש והרחיקו ועוד יהיו לך למשל בראשית י”ב א‘: לך לך רמז לו כי ק’ שנה יחיה עדיין כמניין לך לך והוא בן ע“ה בצאתו מחרן ולפי השפט תיקון ל' בעלמא ואינו משמש כלום כמו עשה לך תיבת עצי גופר וכמו קח לך וכן הרבה שאינן אלא תיקון הלשון. שמות ל' ל”ד: קח לך סמים וכו' ואלו המנינים שמנו חכמים מזה כך ומזה כך שמא מסברת האומנים שבכך יתבסם יפה א“נ מסורת בידם או הל”מ. שם ל“ב כ': וישק את בני ישראל לפי הפשט שלא נתכוון משה להשקותו אלא לפזרו ולאבדו אלא משנתנו במים על כרחך שותין אותו שא”א להם שלא ישתו מן המים ומתוך כך על כרחם נראים כשותין אותו לכך א' וישק את בני ישראל אבל רבותי' אמרו שנתכוון לבדקן כסוטות:

וביותר התאמץ להטעים הדברים ולהקריב הענינים הזרים אל השכל, ככה ירחיק כל הגשמיות אשר נמצאו בפסוקים ודרך בזה דרך רס“ג אשר כפי הנראה נודעת לו, למשל בראשית א' כ”ו: נעשה אדם כלו' נתקן אדם את האדם העתיד לבראות שתהא צלמו צורתו תמונתו מאוימת להיות מושל ושליט כמו שהוא אומר וירדו, בצלמנו כדמותנו שהיא מאוימת להיות מושל ושליט על כל ולא שזו דומה לזו כי איך לתת דמיון לתת דמות ותמונה למעלה כדכ' לא ראיתם כל תמונה וכן אל מי תדמיוני ואשוה וכו' וכו' ומש“ה עיני ה' הדום רגליו יד ה' אינו אלא לשבר את האוזן שיבין בראיה ובהילוך ובלקיחה שאין דרכם רק בעינים ורגלים וידים לפי שלא ראה אדם מעולם ענין אחר ומ”ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כך הי' נראה בעיניו על ענין החזיון כמו חלום שנראה לו שהוא רואה ואינו רואה דהא כת' כי לא יראני האדם וחי כלו' ולא שום דבר חי ונדמה לו כאדם שלא להבעיתו בדבר שאינו רגיל לראות שהק“ב ופמליא של מעלה מדמין עצמן בכל ענין שירצו להראות לאדם כדא' בתלמוד אידמי לי' כפרשא וכו' וכו' וכה”א וביד הנביאים אדמה כלו' אני מדמה עצמי בכל ענין שאני רוצה ולפיכך אינו אומר בצלמנו כדמותנו אלא ע“ד האיום ואע”פ שאין האיום שוה דימהו הכתוב כאדם שאו' הפרעוש הלז בין הפרעושים כהמלך בין האנשים ואינן דומין זה לזה וכ“ש כאן וכו' (א“א כבר ידעת כי זה דרך רס”ג בפי' הפסוק הזה ע' מכתבי העתי חלק ממשי דף 296 והערה 2 וכבר ידע דעת ר“ס הזאת והחזיק בה ר' אלעזר בעל הרוקח כאשר הביא משמו הרמב”ן באגרתו אל חכמי צרפת מתוך ספרו שער הסוד והיחוד והאמונה, ואני ראיתי הס' הזה בכ“י מינכן 92 וכתוב עליו: זהו שערי הסוד והיחוד והאמנה ומתחיל כמנהג המחבר הזה במלות אשר ראשיהן יורו שמו וזה הוא: אמנת לבבנו עדות זכר רחומינו הדרת קדש טכס ניהוג יחודו אנחנו עדיו כי הוא אחד ואנחנו חייבין לידע במדע כי הוא כל חכמתנו הי הוא ההוה היה קודם כל ההויות וכו' וכבר בתחלתו נמצאים הדברים המובאים מאת הרמב”ן וביותר רוחב ומוסיף והולך וז“ל: ושבתי הרופא כ' בספרו בהכרת פנינו בתוארנו לא נאמר אלא בצלמו כדמותנו שכל דבר דומה זה לזה נאמר בו צלם לפי שאדם עולם קטן ודומה לכל מעשה האלהים ואומ' כן ורבינו חננאל ורבינו נחום (צ"ל נסים) ידעו וכתבו שאין דמות לבורא וגושם וכו' וכן נמצא שם מה שהביא אח”ז הרמב“ן בשמו אך בלשון קצרה ושם עוד שמו בר”ת: אמרתי ללבי ענין זכרתי רוב הבריות קוראים טיף נוגה וכו' וגם העד השלישי אשר הביא הרמב“ן מדבריו נמצא שם ובמקום נשרפים באש כתוב שם: נרצפים ונ' כי צ”ל נצרפים. היוצא מזה כי ר' אלעזר מגרמייזא נודעו לו דברי ר"ס בפי' הפסוק הזה ולא יפלא כי גם בדור שלפני פניו היו נודעים לר' יוסף בכור שור). שם ו' ו‘: ויתעצב אל לבו אל לבו של אדם שהוא רע. כי נחמתי כי עשיתים וכן נחמתי כי המלכתי את שאול וגו’ וכן וינחם ה' על הרעה וגו' וכן וינחם כרוב חסדיו וכן ביונה הוא אומר ארך אפים וניחם על הרעה ומקשי' על כל אילו לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ויש לך להבין כי בג' דרכים הנחמה באה כי פעמים אדם נודר לחברו לעשות לו טובה או רעה ומתחרט בעצמו ואינו מקיים ואינו עומד בדבורו ואע”פ שיש לאל ידו לעשות אבל אינו רוצה וזה כזב שכוזב לו ולפעמים סבור שיכול לעשות לו ואין לאל ידו לעשות ומתנחם בע“כ מחמת האונס ועל אלו שתים הוא אומר לא איש אל ויכזב אלא דברו מקיים ובן אדם ויתנחם מחמת שאין לו והוא כל יכול ולפי שהי' אומר לו בלק מה דבר ה' כלו' חזר מן הברכה לקללה ולכך א' לו לא איש אל ויכזב שלא יעמוד בדבורו כי כל דבריו אמת ובן אדם ויתנחם מחמת שאינו יכול להעמיד כי לא קצרה ידו אבל יש נחמה שלישית שאינה באה מחמת הנודר אלא מחמת אותן שנודרין לו כמו אם ידבר ה' אל גוי וממלכה להרע להם כמו אל אותם של נינוה ודאי מדעת כן הוא אומר אם יעמדו במרדן ואם שבו ישוב מחרון אפו ויטיב להם ודברו הוא אמת וכן הפך אם אמר להטיב להם והם קלקלו וזהו כבודו של מעלה וכן כשברא הק' את אדם לכבודו בראו ולשמשו כמ”ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו וכיון שקלקלו הריני עושה עצמי כאלו נחמתי ואמחם ומ“מ החזרה מהם באה וכן שאול כשהמליכו מדעת כך שלא יעבור על רצונו של מקום והוא פשע ולפיכך גרמו לו עונותיו שאעשה עצמי כמנחם ואע”פ שידע מתחלה שיקלקלו כי הכל גלוי לפניו בראם כדי שיוסרו בהם אחרים ולא יקלקלו מעשיהם (וכבר נמצא כן בס' הדר זקנים פ' בלק על שמו גם בפענח רזא בראשית על שמו משם הג"ן). כ“ב י”ב: כי עתה ידעתי דרך הוא לדבר בלשון ב“א כי מתחלה יודע לבות ב”א כלו' עשיתי עצמי כאלו לא ידעתי ועתה ידעתי להודיע לכל ולא יוכל שום קטרג לקטרג עליך עוד. והנה זה גם דרכו להלחם נגד אמונת הנוצרים ולבטל פירושיהם בכתובים וכבר דברתי מזה במאמרי הראשון על הויכוחים מה שיש בו די. – גם ככה השתדל להצדיק מעשי האבות אם נראים כנוטים מדרך הישר, כה דבריו בראשית ל' ל“ב: ולפי שאתה קפדן אני רוצה שתסיר שלא תתקוטט עלי לשנה הבאה כשיגדלו הוולדות שתאמר אלו מאותן של אשתקד וגנבת אותן ממני ולא נולדו ברשותך ונמצא שהי' יעקב מפסיד בקפדנותו של לבן שאם לא הי' קפדן היו בעדר הנקודות והטלואות ויחמו הצאן גם להם ועכשיו הוסרו ולא נותרו רק לבנות או כולן מגוון אחד ולפי שהי' נפסד בקפדנותו של לבן עשה לו מקלות כי לא ברמייה עשה אך בדין כי כן דרך נשים ודרך בהמות לילד בגוון שהן רואות בשעת חימום וכו' ומאחר שהסיר הנקודות הי' נפסד שלא יראום ולא יתחממו להם ועשה מקלות בדין וגם נ' לפי הענין שברשות לבן עשה וכן הי' תנאי מתחלה שא' לבן זה שיסיר התישים וישים המקלות תדע שתנאי הי' שהרי יעקב לא עשה בסתר כ”א בשקתות המים מקום שהרועים באים לשקות וא“א שלא יודע ללבן בז' שנים שעשה כן אם הי' עושה בגניבה אלא ודאי תנאי היה. וכן אמר על מעשה תמר בראשית ל”ה י“ד: ובדין עשתה כי קודם מ”ת כל הקרובין מייבמין ואפי' אביו של מת ומשלא ייבם שלה הי' על יהודה לייבם ונתנה תורה ונתחדשה הלכה לאין מייבמין אלא אחין מן האב ואעפ“כ אפי' לאחר מ”ת נהגו אפי' בקרובים הכשרי' לה שאינם אחים מן האב כמו שעשה בועז לרות. ושם פ' כ“ו: ולא יסף עוד לדעתה כי חשבה קטלנית ולא רצה למעבד עובדא בנפשיה. – ונראה כי גם החפץ הזה העירו להצדיק מעשה האבות למען יהיו מעשיהם מסכימים עם המצוות הנהוגות אח”כ אם לא נאמר הדברים האלה לא מפיו יצאו כ“א הוספות הם מבעל ההגהות כמו בראשית י”ח ח‘: חמאה וחלב ואח"כ בן הבקר שלא לאכול החלב אחר בן הבקר כי שומר מצות היה אברהם אבינו, אך לבי אומר לי כי אין זה מדברי ר’ יוסף וגם בעלי התוס' בס' דעת זקנים אשר רמזו על פי' זה לא הזכירו את שמו עליו וגם למטה בענין שתי אחיות שנשא יעקב רצה בעל ההגהה להתאים מעשהו אם מצות התורה באמרו כי רחל ולא לא בנות אם א' היו כ“א משתי נשים נולדו וגוי אין בניו מיחסין אחריו אלא אחרי האם ומסיים: כי מקיימי תורה היו אבותינו. אם גם לא יפלא בעינינו ההשתדלות הזאת לאהובי הפשט בראותינו כי גם ר”סג יגע למצוא פשרה כזאת כאשר ביררתי במכתבי העתי חלק חמישי דף 239 הערה 1:

לא נשאר לנו רק להביא עדים על מאמרנו כי הר“ר יוסף איננו חפץ בהגדלת הנפלאות ובהרבותם כ”א בהקטינם ובהמעיטם וקרבם אל דרך הטבע וכבר ראינו ככה גם במשלים אשר נתתי לפניך היום אך לברר עוד הדבר הנני מוסיף עליהם. בראשית י“ט כ”ו: ותבט אשתו היתה מבטת מתאחרת שלא היתה ממהרת לילך מישא אלוט דגרדוטא (הג' המלות האלה נראות ל' לעז) עד שנשארה מאחריו והדביקתא הענן הנפשט ונפל עליה מן הגפרית ומן המלח כי במקום שנופל גפרית נופל מלח עמו כמו שנ' גפרית ומלח שריפה וגו' ותהי נציב מלח כלו' מצבה ותל שם נפל עליה מלח שלא היה נראה שמעולם היתה שם אשה שהיתה מכוסה כולה ונראה שיש שם תל מלח לפי פשוטו של הפ' אבל העולם אומ' כי גופה נהפך להיות מלח ועדיין היא נראית בארץ ההיא (ע' פענח רזא פ' נצבים). שם כ“ח י”ב: והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו לפי דעתי אני אומר שלא ראה מלאכים ממש עולים ויורדים אלא כך נראה לו בחלומו שהסולם עשוי ועומד להיות מלאכי' עולי' ויורדים דרך שם בשעת הצורך ולקח העליה תחלה לפי שדרך ב“א לעלות תחלה בסולם ואח”כ לירד הי' נראה לו שהי' עומד לעלות כדרכו וכדרך שאר ב“א אבל אם הי' רואה מעשה המלאכים ממש היו יורדים ואח”כ עולים שדירתם למעלה וכו' וכו‘. וכבר רמזתי במאמרי על שמשון הנקדן מתוך ס’ פענח רזא כי הריב“ש פי' בראשית מ”א ז' ותבלענה השבלים ל' כיסוי כי אף בחלום אין מראין לאדם דבר הנמנע ומובאים הדברים סתם גם בס' דעת זקנים ובס' מנחת יהודה. והנה אני לא ציינתי מתוך הכ“י ואולי בחפזי עברתי עליו ולא שלטו עיני בו. וכבר מלפנים הודעתי מתוך ס' פענח רזא (ונמצא גם בס' דעת זקנים והדר זקנים) כי הנסים אשר נמצא זכרם בתורה שתי פעמים הוא יחשוב אותם למעשה אחד ורק לסיפור הנכפל בשני מקומות והנה גם בס' שמות גם בס' במדבר נמצא כי הוציא משה מים מסלע והוא אומר כי לא היה זה פעמים ואלה דבריו במדבר כ' ח': קח את המטה להכות בסלע לפי הנ”ל זהו מעשה שבויהי בשלח דכת' ביה והכית בצור ויצאו אלא שלשם מספר איך פרנס הק' את ישר' במן ושליו ומים במדבר ואח“כ כ' כל א' במקומו ותדע שא' הוא זה המהעשה ואותו דהתם דהתם כ' ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה ובזאת הברכה אומר על זה המעשה שהקפיד הק' על משה ואהרן אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה אלא דמעשה א' הוא ואף בכאן כ' המה מי מריבה מדבר צין והתם נמי כ' ויסעו ממדבר סין ומה שלא פי' כאן פי' שם שאמר לו הק' להכות בצור וכן דרך פרשיות הרבה שסותם דבריו במקום א' ומפרש במקום אחר כגון פ' מרגלים דכ' במ”ת שאמרו ישר' נשלחה אנשים ובשלח לך לא פי' וכן הרבה ע“כ. – וכן גם דרכו לפרש טעם המצות ולהקריבן אל דרך השכל כה אמר על הקרבנות בפ' תצוה וז”ל: לא מפני שהק' צריך לזה כי לו כל חיתו יער בהמה ועוף וכמ“ש אם ארעב לא אומר לך אלא שהק' חפץ להצדיק את ישראל וכו' ולכך שיכן שכינתו ביניהם שתהא אימתו ויראתו עליהם ותיקן שיקריבו לפניו קרבנות נדרים ונדבות חטאות ואשמות תמידים ומוספין לכפר עליהם שכשאדם חוטא ורואה ויודע שנתכפר לו ויודע שהוא נקי יזהר יותר מלחטא ומללכלך עצמו בחטא ואם לא ידע שמתכפר לו וחוטא היום ולמחר וסבור הריני מלוכלך בחטאים שוב אינו נזהר על עצמו וכו' ולכך קבע הק' לישראל קרבנות להתכפר להם ויה”כ למחילה ולסליחה שלא ירגילו לחטאים משל לאדם שיש לו בגדים צחים נקיים ומלובנים כ“ז שבגדיו מלובנים הוא נזהר בהם מן הטיט ומן הלכלוך וכיון שנתלכלכו אינו נזהר בהם ולכך צוה הק' על העבודה ועל הקרבנות וזהו שא' שלמה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ע”כ ועוד כפל דבריו בפ' ויקרא והוסיף שם כי גם מצות צדקה ניתנה לכונה זאת לטהר הלבבות כי השם אם ירצה יעשיר העני אך הוא יניח הדבר כמו שהוא ויטהר העשירים במצות הצדקה. וקרוב לדברים האלה נמצא בפי' הרא"ש לפר' ויקרא סתם:

הן זאת הדרך בה האיש הנלבב הזה אשר כל מגמתו להשליב התורה והחכמה יחד למען היותן לאגודה אחת ואם גם לפעמים ירה החצי מן המטרה והלאה הלא כונתו רצויה גם רוב מעשיו רצוים המה. והנה כל חוקר קדמוניות עמנו יראה וישיש כי בכל זמן וזמן אשר עול השעבוד יקל מעל צוארי העבריים גם רוחם תעוף השמימה ויד שכלם תגבר ותשבר גם מוטות הברזל אשר נפשם ורוחם בהן הוגשו, על כן אם חשכו הפעם שמי החכמה והתעודה אל תאמר נואש כי עוד יבואו הימים ויצאו ביד רמה ומלאה הארץ דעת את ה':


  1. וע“ע בפרש”י לב“ד פ' פ”ב: קרא לו בנימין בלה“ק בל‘ המקרא אבל בן אוני ל’ ארמי אבל ר”ס פי‘ בן זעף כמו תהי ידך על איש ימינך מזעף לך ע"כ וכנ’ מעוואלד לא פי‘ כן ר"ס תהלים פ’ י“ח אך רש”י שם פ‘ בדומה לו והראב’ע ג' כחולק על דעה כזאת אשר היתה לפניו.  ↩

  2. כך במקור – (תתקצ"ג) לאלף החמישי. כנראה שגיאה במקור. הערת פב"י.  ↩

  3. פי' מוסב על המלה הבאה אח"כ.  ↩

  4. כבר ידעת כי ככה עשה גם ר‘ שמעיה השושני אשר נזכר שמו לטוב (ע' מאמר הר,ר יט"ל צונץ על בעלי התוספות דף 76) גם בכ"י מינכן 5 בפ’ תרומה וז“ל: זו מצאתי בביאור פר‘ משכן של ר’ שמעיה השושני, ועוד שם: נחזור לראש הפרשה לפרש אותה על פי המדרש שיסד ר‘ שמעיה השושני, ובסופו: עד הנה סודות של ר’ שמעיה השושני שיסד פירושי המחזור גם במדבר י”ג כ“ב: ויעלו בנגב עד חברון לפי הפשט הרבה מקראות שמדברין בל”י ובל״ר ודומה לו משכיני אחריך נרוצה משכיני ל“י נרוצה ל”ר וכן את שני האנשים ותצפנו וכן יאמרו לאמר אשירה לה‘ זו מצאתי ביסוד ר’ שמעיה השושני זצ“ל. גם בפי' לשה”ש נמצא הרבה פעמים שם מיסוד ר‘ שמעיה השושני זצו“ל או בקצור בסוף הדבור: שושן ופירושיו ע”ד הפשט כמו יו"ד לסוסתי נוסף כמו היושבי וכדומה. ובפי’ תפלה לר‘ נפתלי הרץ טריוש מצאתי: מימי קדם היו שליחי צבור עומדין בשעה כשסיימו תפארתך עד שבר ר’ ישעיה השושני ואו‘ שבאותן מלכיות היו אומרין אתה הוא וכו’ וכו‘ ובודאי צ"ל להיות שם: ר’ שמעיה.  ↩

  5. וידידי הר“ר יה”ש במכתבו אלי מיום ב‘ דחה"מ פסח ש’ תרט“ו ב': דע כי מצאתי באותו הכ”י שנרשם בו כי בן פורתא הוא ד‘ יוסף בכור שור פי’ אחד לו על פסוק במשלי: “אמת קנה ואל תמכור פשט הפסוק פי‘ אם אתה חייב לאדם א’ ”מעות והגיע הזמן ואין לך מעות תלוה אותם ברבית כדי לאמת דבריך נמצא שקנית “האמת, ואל תמכור שאם הוצאת לשלם המעות בזמנו וראית סחורה או הלואה ”להטיל ממעותיך שלם ואמת דבריך ואל תפתחנה (תתפתה?) אל הריוח וזהו ואל “תמכור. מר' יוסף קרא נ”ע“ ע”כ.  ↩

  6. ואעיר פה כי גם העלה הנמצא אתי בתוך כ״י נ“ד של שה”ש מסכים כמעט עם פי‘ שה“ש הלזה ורק ”פתח דבר“ חסר ויש לתקן כה וכה כמו שה”ש א’ ב‘ (דף 37) מלת פיהו נחברת אל דודיך ושניהם מוסבים אל הכתוב ועליהם העיר הרשב“ס כי פעם מדבר בל”ג כמו פיהו ובל’ נוכח כמו דודיך ובפ‘ ה’ (דף 38) צ“ל ונתתי אתהן לך לבנות והוא הכ' ביחזקאל י”ו ס״א, ובפ‘ י"א יש למחוק מלת ואין וד’ א‘ דף 48 (עין הערה 6) יש לתקן גבה במקום ע"ח ע’ רש“י. גם בקהלת ב' י”א יש לתקן הבדלתי ושם כ“ב על חנם וד' י”ב דוגמת כי אויל עמי וז‘ ו’ ולא דברי תוכחה וז‘ ח’ מהון וז‘ י’ מתנהג ושם כ‘ שית במקום זאת’וי"ב ו' חבל במקום מכל וכדומה.  ↩

  7. גם הפי‘ לאסתר הוא כמעט דומה לאשר נמצא בתוך כ“י נ”ד רק אין מובאים שם שמות מפרשים ויש לתקן מתוכו דף 7 שורה אחרונה ובתוך דף 7 ש’ ט‘ אפי’ פעם אחת ודף 12 ש‘ ג’ רק ב“כ יסוד, דף 13 ש' י”ד ואבודה אסבול בשבילם, וש‘ ה’ מלמטה בגדי הוא מתוך הכתוב ועוד שם צ“ל לבשה. גם ברות דף 25 הערה 2 צ”ל מתפרדים ודף 33 הערה 5 צ“ל: אי אתה רשאי… מיד הקונה אותו. ואין לחוש לטעותי דפוס הניכרים רק חובה עלינו להודות להררא”י על הטובות אשר עשה עם המתים.  ↩

  8. הנה עוד הפעם מצאתי ה“ר עובדי‘ בס’ הדר זקנים בפ' וילך ובלי ספק גם זה מתוך דברי ריב”ש ואני לא באתי במינכן עד תומו כאשר כבר הודידתי.  ↩

  9. כך במקור ‘בתחילת ש’ תתקכ“א באיטליה'. צ”ל ‘ ש’ תקכ“א '. הערת פב”י.  ↩

  10. כנ“ל. הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות