תַּרְגִּילִים בִּכְתָב וּבְעַל־פֶּה לְתַלְמִידִים

וּלְמִתְלַמְּדִים לְפִי הַדֻּגְמוֹת שֶׁבְּלוּחַ הַפְּעָלִים הַשָּׁלֵם

 

תרגילון לספר לוח הפעלים השלם - מבוא    🔗

כמעט מראשית הופעתו של “לוח הפעלים השלם”, לפני ח“י שנים בערך, רבו הפניות אלי בכתב ובע”פ מצד מורים בארץ ומחוצה לה, ועוד יותר מצד מתלמדים, שהשתמשו ב“לוח” ללימוד עצמי של הפועל העברי ללא עזרת מורה או מדריך, ובהן בקשה להוציא ספר־עזר מעשי ל“לוח הפעלים” בצורת אימונים ותרגילים, שלפיהם יוכלו להתאמן בנטית הפעלים ולשננם הלכה למעשה. מסיבות שונות נבצר ממני במשך השנים להענות לבקשה זו בחיוב, אעפ“י שברשתי נצטבר חומר מעשי רב מסוג זה – חומר, שבו השתמשתי במשך שנים רבות בהוראת הלשון ודקדוקה לתלמידים בביה”ס התיכון בארץ ובשעורי־השתלמות למורים. ואולם בשנים האחרונות, עם גידול מספרם של לומדי־עברית בארץ ובחו“ל ועם קביעת בחינת­­­–לשון מיוחדת לנבחני בחינות־הבגרות של משרד החינוך והתרבות, גברה והלכה הדרישה לספר־תרגילים מעשי מסוג זה. והנה נתפניתי סוף־סוף וניגשתי להתקנת ה”תרגילון" הזה שלפנינו. עברתי ובדקתי את החומר הרב שהיה תחת ידי, נפיתי את הטעון ניפוי ועיבדתי מחדש את הטעון חידוש ועיבוד, גרעתי את הטפל ואת המיותר והוספתי במקומות רבים תרגילים חדשים, ועתה עם סיום המלאכה נדמה לי, שעלה בידי להוציא כלי מותאם לצרכי הרבים.

עזה תקוותי, שקובץ תרגילים זה יוכל לשמש מכשיר־עזר מועיל למורה ובמיוחד לתלמיד בדרך רכישתו של הפועל העברי על כל צורותיו, גזרותיו ובניניו השונים, ויתקבל ברצון ע"י כל המעונינים בו.

למותר להדגיש, כי אכיר טובה מרובה לחברי המורים ולמתלמדים, שיעמידוני על תיקונים ושיפורים, שלדעתם רצוי להכניס במהדורות הבאות של התרגילון.

ועתה כמה הערות מעשיות לדרך השימוש בתרגילון:

א. בתחילת הקובץ מובאות “הערות מסכמות על הפועל העברי ומבנהו” לתועלתם של אותם התלמידים, שאינם נוהגים להשתמש בספר דקדוק שהוא בצד ה“לוח”. בהערות אלה ימצאו הלומדים את הכללים העיקריים של הפועל העברי בצורה מרוכזת ואת ההגדרות ההכרחיות ביותר, הדרושות להם להבנת ההערות לדוגמאות שבגוף ה“לוח”, כגון: ההבחנה בין פועל יוצא לבין פועל עומד, הסברים על השורש והמקור, אותיות־השימוש וניקודן, הגזרות ומהותן, הבנינים והוראתם ועוד ועוד.

ב. האימונים והתרגילים באים בתרגילון בהתאם מלא לסדר הנהוג ב“לוח”, היינו:

1. לפי לוחות־הבנינים, המסומנים לפי סדר הא’ב: א – פעל (קל); ב – נפעל; ג – פיעל; ד – פועל; ה – התפעל; ו – הפעיל; ז – הופעל (הפעל).

2. בתוך כל לוחות־הבנינים באים התרגילים לפי המספרים השוטפים של הדוגמות: 1, 2, 3, 4 וכו' ולפי סדר הגזרות, כפי שהוא נהוג ב“לוח” (שלמים, שלמים־גרוניים, פעלי פ’י, פ’נ וכו').

3. בסופם של לוחות הבנינים מובאים מספר תרגילים־מסכמים בכל הגזרות לשם שינון וחזרה.

הערות:

1) סעיף א' בכל קבוצת־תרגילים של הגזרות השונות, שכותרתו מתחילה במלים “התאמן בנטית…” מיועד לאימונים בעל־פה, ואולם רצוי, שהתלמידים יתאמנו בהם גם בכתב, לפחות בחלק מהם (3–4 פעלים מתוך 6–8 הניתנים בדרך כלל לנטיה).

2) המורים המעדיפים ללמד את נטיות הפעלים לא לפי סדר הבנינים אלא לפי הגזרות בכל הבנינים בבת־אחת, יוכלו להעזר בטבלה המיוחדת בעמ' 63, המציינת את סדר התרגילים בקובץ לפי הגזרות.

ג. בכותרת שעל גבי כל תרגיל ימצאו הלומדים הוראה מדויקת לאופן ביצועו של התרגיל וכן דוגמה מנוקדת של הפסוק הראשון או של המלה הראשונה, שלפיה יש לכתוב את התרגיל, ורצוי מאד שהלומדים יקראו את ההוראות האלה בעיון יתר. כמובן, שהרשות בידי המורה לסטות מן ההוראה הניתנת בספר ולחייב את תלמידיו לבצע את העבודה באופן אחר בהתאם לתנאים בכתתו ולפי ראות עיניו.

ד. רובם של המשפטים המובאים בתרגילים לקוחים מן המקרא ועל־הרוב בצורתם המקורית, שבדרך כלל שגורים הם על פי התלמידים מתוך לימוד התנ"ך (בתרגילים המסכמים ניתנו גם קטעים שלמים מתוך הספרות). מתוך הנסיון למדתי, כי כל “פגישה” עם פסוק מוכר מתוך המקרא מעורר אצל התלמידים שמחה ומחייה את לימוד הדקדוק, שלפי דעת רבים הנהו חומר־לימוד “יבש”.

ה. ריבוי האימונים שבתרגילון ומערכת התרגילים הרחבה והמגוונת בצורות שונות מותאמים ומכוונים לתכלית האחת, והיא – רכישת הפועל העברי הלכה למעשה ע“י הלומדים. ואולם ידוע לכול, שאין כוח־הקליטה אצל התלמידים שוה בכל מקום ובכל גיל, ויתכן מאד, שפה ושם ייראה בעיני המורה תרגיל זה או אחר כקשה ביותר או כאינו מתאים, לפיכך רשאי המורה לבחור בכל פעם את הנראה בעיניו ולהשמיט את אשר ימצא לנחוץ. רציפות העבודה והלימוד השוטף לא יפגם, חלילה, ע”י השמטות חלקיות כאלה.

ו. כל הסימנים המקובלים ב“לוח” נהוגים גם בתרגילון. ביחוד יש לשים לב לסימן * (כוכב) בצידו של שורש, המראה, כי בהערה לאותה דוגמה ב“לוח” או ברשימת השרשים שבסוף הלוח ניתנות הוראות מיוחדות לנטיתו, הראויות לתשומת לב.

ירושלים תמוז תשי"ט ש.ב

 

הפועל העברי ומבנהו    🔗

(הֶעָרוֹת מְסַכְּמוֹת)

א. הַפֹּעַל היא מלה המציינת פעולה, הנעשית ע"י עצם (האיש אוכל; המכתב נשלח), או מצב, שבּו נתוּן העצם (הילד ישן) או תכוּנה מסויימת (אברהם זקן; שלמה חכם). מבחינים שני סוגי פועל – פועל יוצא ופועל עומד:

ב. פּועל יוצא – הוּא פּועל, המציין פּעוּלה, העוברת מן העצם העושה את הפּעוּלה אל עצם אחר המקבּל אותה, כגון: האיש אוכל לחם; התלמידים כּתבוּ את החיבּוּר – הפּעלים “אוכל”, “כּתבוּ” הם יוצאים, מפּני שפּעוּלת האכילה או הכּתיבה עוברת אל עצמים אחרים – אל הלחם או אל החיבּוּר. הפּעלים היוצאים עונים על השאלות: מי? מה? וּכשהעצם ידוּע: את מי? את מה? (מה אוכל האיש? – לחם; את מה כּתבוּ התלמידים? – את החיבּוּר).

ג. פּועל עומד – הוא פּועל, המציין פּעולה שאינה עוברת אל עצם אחר (הפּוֹעֵל בּעצמו מקבּל אותה) ואי־אפשר לשאול אחריו את השאלות: את מי?, את מה?, כּגון: האיש הולך ברחוב; הילד שוכב בּמטה; התלמידים יושבים בּחדר. השגח: לפּעלים העומדים, המציינים תכוּנה מסוּימת שבעצם, נוהגים לקרוא בשם פּעלי מתארים (על־הרוב נגזרים פּעלים אלה משמות־תואר), כגון: זָקַנְתִּי, יֶחְכַּם.

ד. השורש – רוּבּם של הפּעלים מוּרכּבים משלוש אותיות, המציינות את המובן היסודי של הפועל, כּגון: אכ’ל, דע’ך, זק’ן ועוד. שלוש אותיות אלה מהוות את השורש של הפּועל, וּמהן תיבּנינה גם הצוּרות השונות (למ’ד – למדתי, מלוּמד, התלמדנוּ, מלמדים ועוד). לשם הקיצור נוהגים לקרוא את האות הראשונה של כל שורש בשם פּ’א־הפּועל (פּה"פּ), האות השניה בשם עי’ן־הפּועל (עה’פּ) ואת האות השלישית בשם למ’ד־הפּועל (לה’פּ)–על יסוד האותיות של השורש “פּ’ע’ל'”.

ה. אותיות השמוש – כּל האותיות המצטרפות אל אותיות־השורש – לפניהן או אחריהן – כדי לתת לפּועל את המוּבן הנכון, נקראות אותיות־השמוש (גם: אותיות שמושיות) כּגון בּמלים: למדתי, אלמד, התלמדנו נוספו האותיות: תי, א, הת, נו לפני אותיות־השרש ל’מ’ד או לאחריהן, כדי לציין את הזמן, את הגוּף או את המספר של הפּועל. אותיות־השימוש של הפּועל הן: א‘, ה’, ו‘, י’, מ‘, נ’, ת' וכן: בּ’כ’ל למען הקיצור: “וּבַכֹּל הֶאֱמַנְתִּי”).

ו. הזמנים: אנוּ מבחינים בפועל שלושה זמנים, שהם:

1. עבר – אם הפּעוּלה נעשתה לפני הדיבּוּר: שמרתי (=קודם).

2. הוה – אם הפּעוּלה נעשית בּשעת הדיבּוּר: שומר (=עכשיו).

3. עתיד – אם הפּעוּלה תיעשה אחר הדיבּוּר: ישמור (=אחר כך).

השגח: 1) ההוה נקרא גם בינוני, מפני שצוּרתו משמשת לציון גם שם־עצם וגם שם־תאר, כגון: השומר עובד בלילות (שומר – ש"ע); הוּא שומר בפרדס (שומר – פועל). 2) לפעלים יוצאים בבנין קל יש גם בינוֹני פּעוּל שמשמעותו כּתאר‏‏־השם: השעון שבוּר; עני חשוּב כּמת ועוד.

ז. צווי – בּדרך הצווי מבּיע הפּועל פּקוּדה או בּקשה. הצורות: שמור! שמע! היזהר! – פּקוּדות הן, ואוּלם בתוספת המלה “נא” תבּיע המלה בּקשה: שמע־נא (או שמעה־נא), שמר־נא (שמרה־נא) ועוד.

השגח: 1) גם צוּרת העתיד בּתוספת “נא” תבּיע בקשה או זרוּז, כגון: אעבּרה־נא. 2) את הצווי בּשלילה מבטאים ע"י המלית “אַל” בּצרוּף הפּועל בּעתיד: אל תכתוב! אל נא, אחי, תרעוּ! אל תגעוּ בּמשיחי!

ח. המקור (שמור, זכור) – בּא

1) לשם הדגשת הפעוּלה, כּשהוא נוסף על הפּועל העיקרי, כּגון: אם ענה תענה אותו; ידוע תדע; שמוע אשמע צעקתו; הלוך הלכו; נבול תבּל; סקול יסקל ועוד.

2) לצווּי, כּשהוּא בּא בּמקום הפּועל הנטוי, כּגון: זָכור את יום השבּת לקדשו; (זָכוֹר = זְכוֹר); לקוח את הספרים האלה (לקוח = קח); שמוט כּל בּעל משה ידו (=ישמוט, עתיד בּמובן צווי) ועוד

3) כּתאר הפּועל כּגון: הרחק כּמטחוי קשת; ושאלת היטב; יעבדנו הרבּה; וילכוּ הלוך ובכה ועוד.

ט. שם הפּוֹעל – צורת המקור XXוֹX (קמץ־חולם) נקראת מקור־עבר או מקור־נפרד, 9ואילוּ הצוּרה XXX (שוא־חולם) קרויה מקור־עתיד או מקור־נסמך וגם שם־הפועל, מפני שצוּרה זו מציינת עשיית פּעוּלה המקבּלת משמעוּת של שם־עצם מוּפשט, כּגון: “הנה שְמֹעַ מזבח טוב”, כלומר: השמיעה (בּקוֹל ה') טובה יותר מהעלאת זבח; “לא טוב הֱיוֹת האדם לבדו”: שֶׁבֶת אחים גם יחד" (שבת = ישיבת) ועוד. מקור־העתיד או שם־הפּועל בּא על הרוב עם אותיות־היחס בּכל’ם ובצרוף כּנוּיים כמו השם: בְּשִׁבְתִּי, בְּלֶכְתְּךָ, לִשְׁמָרְךָ, כְּשָׁמְרָהּ, מִשָּׁמְרָם

ועוד.

השגח: 1) כאשר שם־הפּועל בּא עם בּ' או כ' הוא מציין פּעוּלה, הנעשית באחד הזמנים בהתאם לזמן של הפועל האחר הבא באותו משפט, כגון: “כְּבוֹא השמש צִוָּה יהושע (כּבוא = לאחר שבּא (עבר) – בהתאם לפועל צִוָּה): “ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך…” (= כאשר תשב, כאשר תלך (עתיד) – בהתאם ל”ודבּרת" (= תדבּר) ועוד.

2) הל' המצטרפת לשם־הפּועל נקראת ל’־התכלית, מפני שהיא באה להראות לאיזו תכלית נעשית הפעולה, שעליה מדובר במשפט. למשל במשפט: “לחפור את כל הארץ באו” עונה המלה “לחפור” (שם־הפועל עם ל') על השאלה: לשם מה באו? לאיזו תכלית באו? וכן: “בא לגוּר” = בא כדי לגור וכדומה.

3) המ' המצטרפת לשם הפּועל באה א) לציין את שעת התחלת הפעולה, כגון: מעלות השחר (= התחלת הפעולה היא שעת עלות השחר); מיום דעתי אתכם. ב) למלא את מקום המלה “מאשר”, כגון: טוב לתת מקחת (= מאשר לקחת). וג) להוראת השלילה (מכאן גם השם מ’ם השלילה"), כגון: הישמר לך מֵעֲשׂוֹת זאת (= שלא תעשה זאת); נשמרתי מֵחֲטֹא (= שלא אחטא) בלשוני, (בלשון המשנה: מִלְ… מִלַּעֲשׂוֹת, מִלָּצֵאת) ועוד.

י. הגופים: – הפוֹעל משנה את צורותיו לפי המין – מין זכר ומין נקבה; לפי המספר – מספר יחיד ומספר רבים – וגם לפי הגופים. אנו מבחינים שלשה גופים שהם

1.גוף ראשון: אני – מדבר, מדברת \אנחנו – מדברים, מדברות.

1. גוף שני: אתה – נוכח, אתְּ – נוכחת  אתם – נוכחים, אתן – נוכחות.

2. גוף שלישי: הוא – נסתר, היא – נסתרת  הם – נסתרים, הן – נסתרות.

יא. הגזרות – לפי טיב אותיות־השורש מתחלקים הפעלים לקבוצות או לסוגים שונים, הנקראים גְּזָרוֹת.

אנו מבחינים שלוש גזרות עיקריות, שהן:

1. גזרת השלמים – פעלים, שבהם נשמרות ונשמעות שלֹש אותיות־השרש בכל צורות הנטיה, כגון: כּת’ב – כּתבתי, כּותב, אכתוב, נכתב, התכּתב, מכתיב ועוד.

השגח: פעלים שלמים, שאחת מאותיות־השורש שלהם היא גרונית (אהח’ע) מהוים מעין תת־גזרה ונקראים בשם שלמים־גרוניים. מבחינים:

1) פּ־גרונית (פּג’ר), כשהאות הראשונה היא גרונית (אסף, הרס, חרש, עזב). 2) ע’־גרונית (עג’ר), כשהאות השניה היא גרונית (גאל, בּהל, צחק, גער) ו 3) ל’־גרונית (לג’ר), כשהאות השלישית היא גרונית (תמהּ, לקח, גרע).

1. גזרת החסרים – פעלים, שבהם תחסר או תישמט אחת מאותיות־השורש באחת מצורות־הנטיה, כגון: נסע – נסעתי, נוסע, אבל: תסע, יסע וכן: הסיע, יסיע (הנ' חסרה). על גזרת החסרים נמנים: חסרי־פּ’נ (חפּ’נ) – (נס’ע, נפ’ל); חסרי־פּ’י (חפ’י) – (ידע – ידעתי, יודע אבל: אֵדַע, הי' חסרה); חסרי ע"ע או כפולים (סבב – סבותי, אסב); ל’נ (טמ’ן); ל’ת (כר’ת) ועוד.

2. גזרת הנחים – פעלים, שבהם אחת מאותיות־השורש נחה, כלומר: היא נכתבת אבל אינה נקראת, כגון: אמ’ר; אמרתי, אומר, אבל: יֹאמַר (הא' נחה); או יש’ן – יִישַׁן (הי' נחה). על גזרת הנחים נמנים: נחי־פ’י (נפ’י) (יס’ד); נחי־ל’א (קרא); נחי־ל’ה (ראה); נחי־ע’ו’י (קוּם, שים) ועוד.

יב. סוגי־הפּועל – לפי התפקיד, שהעצם ממלא בעשיית הפעולה נבחין בשלשה סוגים של פּעלים, והם:

1) פּועל פּעיל, כשהוא מציין את עשיית הפעולה ע"י העצם, כגון: שמרתי, מוסר, יכתוב.

2) פּועל סביל, כשהוא מציין את קבלת הפעולה ע"י העצם, כגון: נמסרתי, ייכתב, יוּלבּש.

3) פועל חוזר, כשהוא מציין את עשׂיית הפעולה וקבלתה ע"י אותו עצם עצמו, כגון: התלבּש (הלביש את עצמו), התמסר (מסר את עצמו); נשמרתי (לנפשי) (= שמרתי את עצמי).

יג. הבנינים – משורש אחד ניתן לגזור משקלים שונים של פעלים לשם ציון אָפְנֵי־עֲשִׂיָּה שונים של פעולה אחת; כגון: מן לב’ש אנו גוזרים את הצורות: לבשתי, ילבּש, לבוש, הלביש, נלביש, מלבּישה; התלבּש, מתלבּשות; מוּלבּשים, יוּלבּשוּ ועוד. כּשכּל שינוי בצורתו של הפועל מביע גם שינוי־שהוא במובנו. משקלים אלה של הפעלים נקראים בנינים.

מבחינים 7 בנינים, שהם:

1) פָּעַל (קל), 2) נִפעל, 3) פִּעֵל, 4) פֻּעַל, 5) התפעל, 6) הפעיל, 7) הֻפְעַל (הָפְעַל).

השגח: במקרא נמצאים שרידים של בנינים קדומים שנשכחו, כגון: הָתְפָּעֵל (הָתְפָּקְדוּ), הִתְפּוֹעֵל (הִתְגּוֹעֲשׁוּ) ועוד.

שבעת הבנינים האלה מתחלקים ל:

1) בנינים פעילים: פָּעל (קל), פיעל, הפעיל.

2) בנינים סבילים: נפעל, פּוּעל, הוּפעל (הָפעל).

3) בנינים חוזרים: התפעל ונפעל (השמר לך = שמור את עצמך)

יד. הוראת הבנינים:

א) הבנינים הפעילים:

1. פָּעַל (קל) – בנין זה מראה, כי פעולת העצם היא פשוטה וקלה (בלתי־מאומצת) ונעשית רק פעם אחת, כגון: אכל, ישב, אדמו (פניו), זקן ועוד.

2. פִּעֵל – בנין זה נקרא גם: הבנין הכבד, כדי להצביע על הוראותיו, שהן: 1) לציון פעולה הנעשית בחזקה, מתוך מאמץ (שִׁבּרוּ, מְחַבּלִים, גִּדַּע ועוד), 2) לפעולה מתמדת ונמשכת (משַׁמרים, מהַלך, מהָרסים, יְפַתַּח וישַׁדֵּד), 3) להרחקת דבר או לשלילתו (חַטֵּא = לסור מחטא), שָׁרֵש (לעקור מן השורש), וכן: סַקל, דַשן ועוד, 4) לציון פעולה יוצאת או גורמת, כגון: שימח, שיכן, לימד (לעומת: שָׂמח, שָׁכן, לָמד בּקל). השגח: למספר רב של פעלים בפיעל יש הוראה שונה לגמרי מאשר בקל, כגון: בָּצַר (ענבים), ביצר (את העיר), סָפר – סיפר, קָבל – קיבל ועוד.

3. הפעיל – בנין זה נקרא גם בשם: הבנין הגורם, שהוא הוראתו העיקרית: השתיק את העם = גרם, שהעם ישתוק; כן: לבש – הלביש, שכב – השכיב ועוד. בנין הפעיל יורה לעתים גם על שינוי שחל בעצם או על התהוות, כגון: הלבין (= נעשה לבן), הבריא (= נעשה בריא), ואולם לא מעטים הם הפעלים בבנין הפעיל, המורים על עשית פעולה כמו בקל (על הרוב בשרשים שאינם בקל), כגון: השביע, הכניע, התחיל, השגיח ועוד. השגח: בעזרת בנין הפעיל נוצרים פעלים רבים משמות, כגון: להאזין (מן אֹזן), להעשיר (מן עשיר), להצביע (מן אצבע) ועוד.

ב) הבנינים הסבילים

1) נפעל – עיקר הוראתו היא קבלת הפעולה מעצם אחר, היינו פעולה סבילה, עה"ר (= על הרוב) מבנין קל, כגון: שברתי – נשברתי, וכן: נכתבתי, נקשרתי (לפעמים גם מהפעיל: הושיע – נוֹשַׁע ועוד). לפעמים מציין בנין נפעל גם א) פעולה חוזרת (= עשית הפעולה וקבלתה ע"י עצם אחד), כגון: נזהרתי = שמרתי את עצמי; הישמר לנפשך _= שמור את עצמך). ב) פעולה הדדית, כלומר: שני עצמים מבצעים פעולה, וכל אחד מהם פעיל וסביל כאחד, כגון: נִפגשוּ, נִדבּרוּ, נִלחמוּ, נֶאבקוּ ועוד. השגח: יש פעלים (עה"ר פעלים עומדים) הבאים בנפעל בהוראת הקל: נכנסו, נמלטה, נשבע.

2) פֻּעַל – בנין פּוּעל הוא הבנין הסביל של בנין פיעל, היינו: קבלת הפעולה מבנין פיעל, כגון: לימד – לוּמד; חידש – חוּדש; סילקוּ – סוּלקוּ ועוד. השגח: בימינו ממעטים להשתמש בבנין פּוּעל, פרט לצורות בהוה, שעל הרוב יש להם הוראת שמות־תואר: מגֻוָּן, מכֻבָּד, מכֻבָּס ועוד.

1. הֻפְעַל – הוא הבנין הסביל של בנין הפעיל, כגון: הלבּשתי – הוּלבּשתי, מוּשלכים, מוּדרכים ועוד.

ג) הבנינים החוזרים:

1. התפעל – בנין זה משמש בעיקר לציון פעולה חוזרת, כגון: התלבּש, הצטדק, השתלם ועוד.

אבל גם:

1) לקבלת פעולה מבנין פיעל, כגון: התבּקש, התאפשר,

2) לפעולה הדדית, כגון: התוכּחוּ, התיעצוּ

3) להעמדת פנים, כגון: התחלה = עשה את עצמו כחולה, התמם = עושה את עצמו כתם ועוד. השגח: לכמה פעלים בהתפעל יש הוראת עשיית פעולה כמו בפיעל או בקל, כגון: התפלל, התהלך, התאונן ועוד.

נפעל – כאמור יש במקרים רבים לפעלים בבנין נפעל גם הוראה חוזרת (השמר לך ועוד).

לוח א' – פעל (קל)    🔗

(עמ' 6–17 ב“לוח הפעלים השלם”)

תרגילים לדוגמות 1–3 – שלמים ע"מ אֶפְעוֹל

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 1 (שלמים גמורים): לטש, לקט, מסר, קצף, קשר, רמס.

2. לפי דג' 2 (פּה“פּ בּג”ד כּפ"ת): בּדק, גּזר, כּבש, פּלש, פּרש, תּלש.

3. לפי דג' 3 (עה“פ בּג”ד כּפ"ת): בּגד, כּפל, כּתב, מכר, סבל, תפר.

ב. כתוב את הפעלים הבאים בזמן ובגוף המסומן:

בעבר – אני, היא: בלם, זרק, טרף, מלך, רדף, שכר, תפס, תרם.

בהוה – הוא, הם: בּצר, גזל, דגל, דלף, דרש, טמן, כּשל, מזג.

בעתיד – אתה, אתן: לכד, משך, ספר, פּגש, צבר, רכש, רקד, שפט.

בצווי – את, אתן: גמל, כפר, משל, סגר, פזר, פּרס, קבץ, רשם.

ג. נקד את הפעלים הבאים וכתוב אותם באותו גוף בשאר הזמנים ונקדם: (תִּבְדְּקוּ – בְּדַקְתֶּם; בּוֹדְקִים; בִּדְקוּ).

תבדקו, תזכּרנה (אתן), דגלוּ, ימשל, צדקתם, תשקטי, משלה, גזרו, לבשה, יכתבו, תשפּטי, קשרתן, כּתבנוּ, גנבוּ, קצרת (אתְּ), ידרכוּ, מכרתם, תדרשו, גזלה, פּגשתי, לטשנוּ, לכדתן, תתפּרוּ, ספּרה, סבלתי, שכר, כּבשת, גמל.

ד. קבע בתרגיל ג' את שרשי הפעלים וכתבם עם ל' התכלית. (תִּבְדְּקוּ–בדק–לִבְדּוֹק).

תרגילים לדג' 4–5 – שלמים ע"מ אֶפְעַל.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 4 (פעלים עומדים): לבש¹, למד, פּצר, צדק, רגז, שכב.

2. לפי דג' 5 (פעלים מתארים): בּטל, בּשל, גדל, כּבד, קטן², שקט, שלם.

ב. כתוב את הפעלים הבאים בארבע צורות ההוה (אָבֵל, אֲבֵלָה, אֲבֵלִים, אֲבֵלוֹת): אבל, אדק, אמץ, אפל, אפס, ארך, אשם, בּדל, בּטל, בּצק, בּשל, גבֹהַּ, דבק, דלק, זקן, חדל, חָוֹר, חזק, חכם, חלש, חמץ, חמר, חנף, חסר, חפץ, חרב, חרש (=להיות חרש), חשך, טהר, יאב, יבש, יגע, יעף, יקר, ישן, ישר, כּבד, כּמש, כּשר, מתן, מתק, נעם, סכל, עבש, עגם, עיף, עלז, עמל, עמק, עצב, עצם, ערב, עשן, עשר, עתק, צדק, צלח, צרך, קדש, רחב, רחק, רעב, רשע, שבע, שכן, שמח, שמן, תאב.

ג. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים (תִּצְבְּרִי–צָבַרְתְּ,צוֹבֶרֶת, צִבְרִי).

תצבּרִי, בּדלה (הוה), בּטלים, יזקן, תּנעם, בּצק (הוה) כּבדים, בּשלות, יסכּלו, כּשרה (הוה), נשלח, אקדש, תקצור (היא), תּרקבנה, מתוּקות, מתוּן, ישכּנוּ, צדיק, תצרכוּ, ירחק, רשעה, יכשרו, תשבּענה, תאבים, תשמחו, תשכּוֹן (אתה), נשמח.

תרגילים לדג' 6–16 – שלמים־גרוניים.

1. 6 – 12 פּ' גרונית

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 6 (פּ’א – אפעול): אזר, אסף, אסר, אצל, אצר, ארג, ארז.

2. לפי דג' 7–8 (פּ’־ה’ח’ע' – אפעול): הפך, הרס, חבש³, חכר, חמד, חרג, חשב, עבד, עדר, עזב, עמד, עסק, עצר, עקץ.

3. לפי דג' 9 (פּ’א – אפעל): אבל⁴, אדם, אזל, אלף, אפל, ארך, אשם.

4. לפי דג' 10–11 (פּ’־ה’ח’ע' – אפעל): הבל, הדר, חדל, חרד, חרם, חרץ, עגם, עצב, עצם (=חזוק), עשר, עתק, עתר.

5. לפי דג' 7, 10 (אפעול ואפעל): חלק, חלש, חפר, חרב, חרש, ערב.

6. לפי דג' 12 (פּ’א – נחה): אבד, אמר, אחז, אפה, אבה.

ב. כתוב את הפעלים הבאים בעבר ובעתיד בגופים המסומנים: (ארב – אָרַבְתְּי, אֲרַבְתֶּם; אֶאֱרֹב, תֶּאֶרְבוּ):

1. אני, אתם: ארב, אהב⁵, אנק, חור, חטף, ענש, עקב, עשן.

2. היא, הן: אהל, ארך, חלש, חקר, חשק, חתם, עצם, ערב.

3. הוא, אתן: אגד, אגף, אהב, אחז, חפר, חרם, עמק, עקר.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' בצווי ועם ל’־התכלית (ארב – אֱרֹב, אִרְבִי, אִרְבוּ, אֱרֹבְנָה; לֶאֱרֹב).

ד. כתוב את הפעלים בכל הזמנים או לפי המסומן (הָרְסָה, הוֹרֶסֶת, תַּהֲרֹס):

הסערה הרס בּתים ועקר עצים רבים. הנמלה אגר בקיץ לחמה. מה ארך לי שם הימים! הם אסר את הסוס אל העגלה. הרשעים ארב לדם הצדיק. שׂמחתי לשמוע כי עשר (אתם). הלחם לא חמץ ולכן לא אכל (אנחנו) אותו. אתן הפך את הכד ושפך את כל המים. שיריך ערב מאד לאשני. הכּילי אצר ואסף את הונו לאחרים. העוזרת ערך את השלחן. חזק ואמץ (צווי). האכּרים חרשׁ כל היום את השדות. הוא חמד הון זרים. מקול הרעם חרש האזנים. אבותיו אצר כסף לרוב והוא נחל את כל עשרם. האיש לא שכב ולא שקט. הם חלש מאד אחרי מחלתם. אנחנו עבר את הנהר בלי פגע. אתה חמד את כל אשר עיניך רואות. אחי חכם מכל תלמידי בית־הספר. הם עזב את דרכיהם הרעים. למה (אתְּ) עמד מרחוק ולא עזר לו בצר לו? האויבים ערך מלחמה והרס את העיר. אם לא חדל הגשם (עתיד) ואבדנו. בחר בטוב ומאס ברע. השופטים חקר את העדים והשוטרים אסר את הנאשם.

2) עה’פ – גרונית

א. נטה את הפעלים הבאים לפי דג' 13:

גאל, דאג, דהר, נהג, צהל, בחר, דחף, לחם, זעם, מעל, סעד, צעד, רעש.

ב. כתוב את הפעלים הבאים בעבר ובעתיד בגופים המסומנים:

1. הוא, הם: מאס, שאג, שאף, זהר, זחל, לחש, סחט, דעך, מעד, רעב.

2. היא, הן: שאב, תּאב, נהם, צהב, פחד, צחק, רחץ, שחד, סער, רעם.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' בצווי (מְאַס, מַאֲסִי, מַאֲסוּ, מְאַסְנָה).

1. לה’פ – גרונית

א. נטה את הפעלים הבאים לפי דג' 15—16:

גבֹהּ, כּמֹהַּ, בּרח, מרח, סלח, צרח, גרע, מנע, פרע, צלע, קרע, שמע.

ב. כתוב את הפעלים הבאים בנוכחת: עבר, הוה, עתיד וצווי: (בָּלַעַתְּ, בּוֹלַעַת, תִּבְלְעִי, בִּלְעִי).

בלע, גוע, זבח, ארח, זרח, טבע, טרח, מלח, משח, פגע, פסח, צבע, שכח.

ג. כתוב את הפעלים בזמנים ובגופים המסומנים:

היא שאב (עבר) מים מן הבאר. רבקה, הכבר מלח (עבר) את הבשר? היא אינה שכח (הוה) דבר. הן דאג (עתיד) לבניהן. השמש זרח (הוה) תמיד בבקר ושקע (הוה) בערב. את נעץ (עתיד) מקל על־יד השיח. שרה, פרס (צווי) את הלחם וסע (צווי) את לבך. את האויר אנו שאף (הוה) דרך האף. לאה, מדוע לא פתח (עבר) את החלון? הן דאג (עבר) לאמן החולה. משה אמר אל אלהים: שלח (צווי) נא ביד שלח (עתיד). האכר חרש (עתיד) את השדה וזרע (עתיד) אותו חטים. רחל, הכבר שמע (עבר) את החדשות השונות? – כן שמע (עבר) וגם שמח (עבר) מאד מאד. הגם את שמח (עבר), לאה? היא אינה בטח (הוה) בו. קחו מים ורחץ (צווי) את ידיכם.

ד. הבחן את הנטיות של הפעלים הדומים בצלילם:

תרגילים לדוגמות 17—21 – פעלי־פּ"י

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 17 (פּ"י־נחים): יבש, יזם, ינק, יסד, יסר, ירק, ירש.

2. לפי דג' 18 (פּ"י־ג’ר): יגע, יעד, יעף, יעץ, יצא, ירא.⁶

3. לפי דג' 19 (פּ"י־חסרה): ילד, ילך, ירד, יקד, יקר.

4. לפי דג' 20—21 (פ"י־לג’ר; ע’צ): ידע, יקע, יהב, יחד, יצר, יצת.

5. לפי דג' 58—59 (נטיות זרות): יגר, יטב, יכל, יקש, יסף, יקץ.

ב. כתוב את המשפטים הבאים בעתיד בגוף המסומן:

לא ילך (אני) אל היער, כי אם בבית ישב, מפני שעוד מעט ירד (הוא) הגשם. גם אתה אַל יצא מביתך. תלמידות – אמר המורה – ידע (אתן), כי בנות אתן לעם עתיק. ה' אמר ליהושע, שלא ירא (הוא) מפני מלכי כנען, כי ירש את כל עריהם. הוא ישן עד השעה תשע, כי יעף מעבודתו בלילה. ביום חם יבש העשב. כאשר יקץ (אתְּ) משנתך, ילך (אנחנו) אל גן העיר. לא ידע (אנחנו) מראש, מה ילד (הוא) יום. דודי יעץ לכם מה לעשות, ובטוחני, כי עצתו יטב (היא) בעיניכם. דרככם לא ישר (היא) בעיני, אם לא יצא (אתן) מחר לעבודה בגן. העשירים ינק את לשד הארץ. אין לו בן, ובתו ירש את כל הונו. אַל ירא ואַל פחד (את) מפניו.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' בצווי ועם ל' התכלית. (לֵךְ, לְכִי, לְכוּ, לֵכְנָה; לָלֶכֶת).

ד. נקד את הפעלים הבאים וכתוב אותם בגוף המסומן בשאר הזמנים: (יִיבַשׁ – יָבַשׁ, יָבֵשׁ, יְבַשׁ)

ייבש. תיגעי. תיעד (היא). ייעפו (הם). תצאו. תיראנה. תלדי. צק. לכי. רדנה. שבו. תדעי. תיטבו. תוכלי. יקושה⁷. יוספים (הם). ייצר. טובה. הבי. תלכנה. בצאת בני ישראל ממצרים. בשבתכם בארצכם. תיגע – תמצא. עוצו עצה טובה. יַהֲלֹך. רבקה תצא לשאוב מים ותרד הָעַיְנָה.

תרגילים לדג' 22—26 – פעלי פּ"נ.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 22 (פּ’נ – אפעול): נבל, נגף, נדר⁸, נטר, נצר*⁹, נקם.

2. לפי דג' 23 (פּ’נ – אפעַל): נזל, נסק, נשל, נתך, נתר.

3. לפי דג' 24—25 (פּ’נ – לג’ר): נגֹהַּ, נגח, נפח, נבע, נטע.

4. לפי דג' 26 (פּ’נ – עג’ר): נאם, נהם, נהק, נחל, נעל, נעץ¹⁰.

5. לפי דג' 60—61 (פּ"נ – זרות): נדח, נסך, נפץ, נקע*, לקח*, נתן.

ב. כתוב את שרשי הפעלים בעתיד (אֶפֹּל).

ירא אני פן נפל. אל נטש (אתה) תורת אמך. בסתו נשר העלים מן העצים ונבל. בנים, לפני כל ארוחה נטל את ידיכם. לא נקם ולא נטר. באביבהבא נסע (אנחנו) הגלילה. אַל נגע, בנות, בתמונה. אַל נגש, ילדים, אל השור, פן נגח אתכם בקרניו. אם נבל השושנים, נטע הגנן אחרות במקומן. בקיץ נסע (הם) אל הים. אלהים נפח באפיו נשמת חיים. ההרים נטף עסיס. הכלב הנובח לא נשך. טוב אשר לא נדר (אתה), משנדר ולא תשלם. הזהרי בלכתך, פן נגף (את) באבן רגלך. אם לא יצק 0הן) מים על הפרחים, הם נבל. הן נתנו לי את העץ, ואני נקב בו חור. היא לקח את המפתח ונעל בו את הדלת. את יצק את המרק לתוך הקערה. אנחנו נשם ונשף דרך האף, כמצוות הרופא. צה’ל נגף את צבא האויבים. הרועים נהג את הצאן. נבל גם אתה גם העם הזה. ונהר אליו כל העמים. לא נחל (הוא) בבית אבינו. גשם שוטף נתך ארצה. נזל כטל אמרתי. האם נשק לבנה הקטן. הכלבים נבח. אנחנו נער את כפינו מהדבר הזה. הארי נהם כאשר רעב. טפות הגשם נטף מן הגג. מדוע נאץ (את) את שמי על לא דבר? מה נעם לי לשמוע, כי מאושר אתה. איש חכם נצר דעת. כי לא במותו לקח (האיש) הכל, לא ירד אחריו כבודו.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' בצווי ועם בכל’ם (נפל – נְפֹל, נִפְלִי, נִפְלוּ, נְפֹלְנָה; לִנְפֹּל).

תרגילים לדג' 27–30 – פעלי־ל’א.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדוג' שבלוח:

1. לפי דג' 27 (עומ' ויוצ'): ברא, יצא (ע' גם דג' 19), נשא, מחא, מצא, סבא, קפא, רפא.

2. לפי דג' 28 (מתארים): טמא, מלא, שנא*, ירא (ע' גם דג' 17).

ב. הפוך את הפעלים מעבר לעתיד ולהפך (מְצָאתֶם – תִּמְצְאוּ):

לא מצאתם חידתי. אל תחטאו בדבריכם. מה מצאו אבותיכם בי עול? יטמא עד הערב. הנהרות ימחאו כף. הן תמצאנה מנוחה. הנשים צבאו על הדלת. צמאנו מאד. רפאתי העם הזה. תקראנה בקול גדול. הלא שנֵאתם אותי? יגעתי ומצאתי – תאמין. האדם לא יברא יש מאין. הפרחים קפאו מקור. הילד ירא ללכת יחידי בלילה. העם יצמא לדבר אלהים. מדוע שנאת (אתְּ) אותו, והוא לא עשה לך כל רעה. אלהים ברא את העולם. המצאת (אתְּ) את הספר, אשר אבד לך? הכהנים נשאו את ארון אלהים. האם תשא את ילדה על זרועה. שנאת את אחיך בלבבך. אנחנו סבאנו מן היין, אשר מצאנו במזנון. היא יצאה החוצה וידיה קפאו מקור.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' בהוה ובצווי (מוֹצֵא… מְצָא, מִצְאִי…).

ד. הבחן את צורות הפעלים הבאים (הדומים בצלילם) בעתיד נסתר: (יִקְרָא, יִקְרַע, יִכְרַע).

קרא–קרע–כּרע; נגה–נגע–יגע; ירש–רעש; יבש–בּאש; יסד–סעד; חבש–כבש; חרת–כרת; ינק–נאק; ארך–ערך; ארג–ערג.

תרגילים לדג' 31–37 – פעלי ל’ה (ל’י).

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 31 (ל’ה): בכה, בנה, זכה, מנה, פנה, שתה.

2. לפי דג' 32 (ל’ה – עג’ר): גאה*, דאה, טעה, מחה, שחה, שעה.

3. לפי דג' 33–34 (ל’ה – פג’ר): אתה*, הגה, חנה*, חזה, חלה, חסה.

4. לפי דג' 35 (ל’ה – פ’ע): עדה), עטה, עלה, ענה, עצה.

5. לפי דג' 36–37 (ל’ה – פ’י’נ): יאה, ידה, יפה, נזה, נחה, נסה, נשה.

6. לפי דג' 62–63 (ל’ה – זרות): היה, חיה; אבה, אפה (עי' גם דג' 12).

ב. נקד את הפעלים באותו גוף בשאר הזמנים (בָּדִית – בּוֹדָה, תִּבְדִי).

בדית (אתְּ), חרה, ענינו, בזתה, בכיתם, תקנינה, אפוּ, יהמה, חסית (אתה), געתה, בנתה, יכרו, לוינו, ימחה, תחזינה, חסו, גאתה, ידוה, ידגו, הייתם, הרתה*, תחיינה, תעשה, תעדי, משה, מריתם, חזית (אתְּ), יחצה, תענינה.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' בצווי ועם ל' התכלית. (בְּדֵה, בְּדִי, בְּדוּ, בְּדֶינָה; לִבְדּוֹת).

ד. כתוב בארבע צורות ההוה את פעלי ל’ה מתארים אלה (בָּלֶה, בָּלָה…).

בלה, גאה, דוה, יאה, יפה, כבה, כהה, כלה, לאה, נאה, עבה, צבה, קשה, רוה, רזה, רפה, שוה.

ה. כתוב את הפעלים במשפטים הבאים באותו גוף בכל הזמנים (עָנִיתָ, עוֹנֶה, תֲּעַנֶה, עֲנֵה):

מדוע לא ענה (אתה) על מכתבי? הן קרא לאור הנר ולכן כהה עיניהן. היא לא מנה את הכסף, אשר נתן בעד הספר שקנה. הים סער והמה כל היום. כאשר לא ידע (אני) את שעורי, פנה אל חברי, והוא ענה לי על כל שאלותי. הוא כרה את הבור. היא אבה ללכת. אני חלה ורזה. הכובסת שׁרה את הכביסה במים. (הם) בזו אותו בלבם. אחותי קנה לה אריג ועשה לה שמחלה. היא בכה עד אשר לאה. אנחנו חיה בכפר והיה שם בריאים ושמחים. אתְּ יפה מאד במשך הזמן. אתה היה אצל אחי בדבר הספר אשר קנה, ומה ענה לך? הם אפה את בצקם בדרך. הילד תעה ביער ובכה. המים כלה מן הכד.

תרגילים לדג' 38–41 – פעלי ל"נ.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 38, 40–41 (ל’נ – אפעוֹל): לבן, סכן, חפן, עגן, עטן, צפן, שכן.

2. לפי דג' 39, 42 (ל’נ – אפעל): בחן, דשן, סאן, צען, עשן, שמן.

3. לפי דג' 57, 61 (ל’נ – זרות): קטן, נתן.

ב. כתוב את הפעלים בעבר, בהוה ובעתיד (זָקַנּוּ, זְקֵנִים, נִזְקַן)

אנחנו זקן בלא עת. אנחנו בחן את התלמיד. אתן ישן ולא שמע את קולנו. אנחנו לא טמן את ידנו בצלחת. הן נתן מטובן לאחרים. מה הן טמן בחול? והר סיני עשן כלו. אנחנו שמן מאד בחדשי הקיץ. אנחנו קטן מכל החסדים אשר עשית אתנו, אתן נתן לנו מתנות רבות.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' בצווי ועם ל' התכלית (זְקַן, זִקְנִי, זְקַנָּה; לִזְקֹן).

תרגילים לדג' 43–45 – פעלי ל’ת.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדוג' שבלוח:

1. לפי דג' 43, 45 (ל’ת – אפעוֹל): כפת, לפת, צמת, שבת, שפת, חפת.

2. לפי דג' 44 (ל’ת – אפעל): עשת, פחת.

ב. נקד את הפעלים במשפטים הבאים:

(אתְּ) שפת את הסיר על הירים. אתן כרת ברית עם אוֹיבכן. הפעולים שבתו בבית החרשת, הגם אתם שבת? האתְּ חרת את האותיות בעץ? מספרם הלוך הלך ופחת וגם יפחת לעתיד. הנה כרתן ברית שלום, והיום הנכם ממשיכים לריב. מדוע לא כּפת (אתם) את העגל? נתנו נדבה לעני. כמה נתתם לו? אלהים שבת מכל מלאכתו אשר עשה. את לפת את העמוד. את לא חפת את שרווליך, ולכן לכלכת אותם. האתה כרת את העץ?

תרגילים לדג' 46–51 – נחי־ע’ו וע’י.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 46 (נחי ע’ו): גוּר, חוּס, טוּל, לוּש, סוּר, עוּף, צוּד, רוּץ.

2. לפי דג' 49 (נחי ע’י): גיל, ריב*, שיר, שׂישׂ, שית*, (ע' גם דג' 43).

3. לפי דג' 47, 50 (נחי עו’י' – לג’ר): גוּח, זוּע, נוּע, ריח, שׂיח.

4. לפי דג' 48, 51 (נחי עו’י' – ל"נ): לוּן*, בין, דין*, לין.

5. לפי דג' 64–66 (ע’ו’י' – זרות): אור, בוא, בוש, טוב, מות.

ב. נקד את הפעלים הבאים וכתבם בהוה ובעתיד (קַמְתִּי, קָם, אָקוּם):

הבקר קמתי השכם, אכלתי מעט, לקחתי צידה לדרך ויצאתי למקום־הפגישה. כל חברי היו כבר במקום ועד־מהרה יצאנו אל מחוץ־לעיר. כל הדרך הלכנו ושרנו, ששנו ושמחנו מאד. היה יום בהיר ויפה. גם השמש לא מנע מאתנו את אורו ואת חומו הנעים וגם הצפרים שרו לנו שירי אורה. באנו אל היער וישבנו לנוח, כי עיפנו מאד. בקצה היער שטף נחל. רצינו לדוּג את הדגים הקטנים שצפו במים, אבל היינו רעבים. ישבנו על העשר הרך ואכלנו. לפנות ערב חזרנו העירה.

ג. נקד את הפעלים וכתבם באותו גוף בעבר ובעתיד (לָנִים, לַנּוּ, נָלוּן):

אנחנו לנים בבית אחינו. היא קצה בחייה. מדוּע הנכם בזים להם? הם שׂשׂים לעשות דבר טוב. הארנבת רצה ביער. העצים נעים ברוח. הן דנות אותם לכף זכות. האכרים דשים את התבואה בגורן. מדוע אינכם טחים את קירות החדר? אנחנו שׂמות את ספרינו בארון. כל היום הם עובדים ואינם נחים. השופט בא אל עירנו וסר על ביתנו. הנערות לשות את הבצק ואופות מצות. אני צם כל היום הקדוש. רחל רבה עם כל חברותיה. הצפרים שבות אלינו באביב.

ד. כתוב את הפעלים שבתרגילים ב' וג' בצווי ועם ל’־התכלית (קַמְתִּי–קוּם, קוּמִי, קוּמוּ, קֹמְנָה; לָקוּם).

ה. נקד את הפעלים וציין בסוגריים את שרשם וזמנם (בּוֹא, עבר):

באנו, אצנו, זב, ינוחו, נומה, נרוץ, צרים, עפתן, נסת (אתְּ), נזוז, תנומו, יָזובו, תדיני, תצורי, תקמנה, רצנה, ינודו, בשתם, ארנה, תבושי, מתם, ערה, באנה, באתר, לבוש, בינותי*, מתה.

תרגילים לדג' 52–56 – כפולים (ע’ע).

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדוגמות שבלוח:

1. לפי דג' 52 (ע’ע – אפעול): בזז, גלל, גזז, זמם, מדד, סלל.

2. לפי דג' 53 (ע’ע – ע’ר): ארר, גרר, חרר, צרר, שרר.

3. לפי דג' 54 (אית’ן בחיריק): דמם*, כתת, נדד*, קדד, תמם.

4. לפי דג' 55–56 (ע’ע – אפעל): חמם, חתת, מרר* רכך, רעע, שחח*.

ב. כתוב את הפעלים הבאים באותו גוף בשאר הזמנים (כַּסּוֹתֶם, כּוֹסְסִים):

תָּכֹסּוּ, יָשׂכּוּ, אָרוֹתֶם, גַּלּוֹנוּ, דַּלָּה,

תָּכֹפִּי, תָּמֹדּוּ, יָסֹךְ, אָאֹר, יָבֹז, תִּדַּלִּי, תְּסֻבֶּינָה,

סַלּוֹתָ, נָחֹג, בָּרוֹתִי, יָהֹם, זַמּוֹנוּ, חַגּוֹתִי, חַפָּה,

גֻּלֶינָה, כֹּתּוּ, מֹצִּי, זוֹמְמִים, נָרֹץ, יִסֹּב, תָּזֹמִּי,

תְּקֻצֶּינָה, שָׁדְדוּ, אָרוֹת, צוֹרֵר, מֹדּוּ.

ג. נקד את הפעלים והפוך מעבר לעתיד ומעתיד לעבר (תָּסֹל–סַּלוֹתָ, גם: סָלַלְתָּ):

אתה תסל לך דרך בחיים. ומקללך אאר. גלו, נערם את האבן. האויֵב בא לשלול שלל ולבז בז, נחג את חג הפסח בירושלים. אתְּ ברות לך חבר טוב. הן תארנה את שכנן. גלותי את חרפת מצרים. חנותם את הילד היתום. וגנותי על העיר הזאת. הרגעי ודמי! שמונה ימים תחגו. וחנותי את אשר אחן. אל תירא ואל תחת. כאשר ילקו הכלבים. מדוע לא גלותן את האבן? אך לחנם ארותם אותי, ואני חפה מפשע. ויק העם וישתחו. אל ירך לבבכם. האם חקותן את שמי על הלוח? וירע הדבר בעיניו. לא רצות אותנו. מעפר תשח אמרתך. גלי הים ירעשו וישקו. השרים למשפט ישרו. ה' העביר רוח על הארץ, וישכו המים. וישר על ישראל שלוש שנים.

ד. קבע את שרשי הפעלים בתרגיל ב' וכתבם בצווי ועם ל' התכלית (סֹל, סֹלִּי, סֹלּוּ, סֹלְנָה; לָסֹל).

ה. חבר משפטים קצרים בעזרת הפעלים שבתרגיל א' (בעבר ובעתיד).

אימונים לחזרה על כל לוח א' – פעל (קל).

א. כתוב את הפעלים הבאים בארבע צורות הפעוּל (מָסוּר, מְסוּרָה, מְסוּרִים, מְסוּרוֹת;).

מסר, קשר, פרש, שבר, שכר, דרש, אסף, אסר, ארז, הפך, הרג, חבש, חמד, עזב, עסק, עגם, עצם, חרש, אבד, אכל, יעד, ילד, ירד, ידע, מרח, פרע, קרע, שכח, מלח, נפח, נטע, לקח, מצא, קפא, רפא, קרא, שׂנא, נשׂא, בנה, פנה, שתה, חזה, אפה, כלה, חצה, נטה, נתן, צוד, גזז, ברר, מדד, ארר, חקק, רעע, שחח, צפף.

ב. נתח את הפעלים הבאים לפי הדוגמה דלהלן.

הפעל השרש הגזרה הזמן

יִגֹּף נג’ף מפ’נ עתיד

גִּלִּיתִי גל’ה נל’ה עבר וכד'

תִּגְוַע, נָשֹׁד, נָעוּף, שְׂאִי, יִקֹּב, יָקֹט,

יִצְעֲרוּ, יִצְּרוּ, יָצֹרוּ, יִיצְרוּ, יָצֹר, תִּירֶינָה, תִּירֶאנָה,

חָֿנוּ, חָנוּ, חֲנוּ, תִּפְּחוּ, דַּלָּה, לְוִיתֶם, צְקוּ, חַגּוֹנוּ,

מִקּוּץ, דַּשְׁתֶּם, לָרֶשֶׁת, פְּרוּ, קָרָאתִי, כָּרִיתִי, קַרְתִּי,

כָּרַעְתִּי, תִּכְהֶינָה, תִּחְיֶינָה, לָקֹב, לָכֹף, טְעִי, תְּעִי,

יִכְרְעוּ, יִכְרוּ, גַּלְתִּי, גָּלִיתִי, גַּלּוֹתִי, גְּלֶינָה,

שְׂבַעְתֶּם, שַׁבְתֶּם, נְשַׁבְתֶּם, שְׁבִיתֶם, יִבְּלוּ, יִבֹּלּוּ,

יִטַּע, יִשָּׂא, תֵּשֵׁב, תִּשֹּׁב, תָּשׁוּב, בְּנִי, טָמַנּוּ, כֹּתּוּ,

שַׁק, יָגּורוּ, תּוּכְלִי, שְׁפַתֶּם, תִּטֹּש, בַּלֹּותִי, לִשְׁבּוֹת,

לִשְׁבֹּת, לִכְרוֹת, לִכְרֹת, קֹצְנָה, תָּגֹּלְנָה, תְּגֻלֶּינָה, מְצוּ,

מִצְאוּ, מֹצּוּ, שְׁבוּ, שָׁבוּ, בָּרוֹנוּ, צָפוּ, צְפוּ, צָמוּ,

צָמְאוּ, גַּעְנָה, גְּעֶינָה, מֹדּוּ, תָּדִין, רָצָה, רָֿצָה.

ג. כתוב את הפעלים בכל הזמנים בגוף המסומן (עָנְשָׁה, עוֹנֶשֶׁת, תַּעֲנֹשׁ).

האם ענש את ילדה, כי עבר על מצות פיה. זרע שׂדך אבנים ולא צמח הלחם. מרדכי לא כרע לפני המן. אלוהים למה שכח את עמך? היום אכל (אתְּ) בצהרים אתנוּ. כאשר זקן (אנו), יכל לנוח מעמלנו. לא עלה (אני) על ההר התלול, כי ירא פן נפל. באסיף נשר העלים ונבל. האשה טווה צמר וסרג גרבים. המצרים לחץ את בני ישראל ורדה בהם בפרך. אתה נתן לי את ספרך. נעים לקח מאשר נתן. הפורעים בוא ובזז את הכל. במדה שאתה מדד, מדד (הם) לך. השמש אך יצא (היא), אז חמם האדמה והשלג מסס. מתי חגג (אתן) את יום הולדתכן? כל השומע שמם ושרק. ברר לך חבר כלבבך. אמר מעט ועשׂה הרבה. אם לא עבד (אתה), אבד. את אשר אהב (אתְּ), אהב גם אני. טוב כי ישב (אתם) פה כל הערב. יגע ומצא – תאמין. הקריָן קרא את השיר והקהל מחא לו כף. הוא ירא ללכת בלילה. הילדה בכה עד אשר לאה. אחותו היה בכפר והיה שם בריאה ושׂמחה. נטה את ידך וירה לעבר ההוא. אני יעץ לך אך טוב, ואולם יגר שלא שמע בקולי. לא בכח כי אם ברוח יכל (אנחנו) את אויבינו.

ד. כתוב את הפעלים הבאים עם בכל’ם (בְּדַעַת, לָדַעַת, מִדַּעַת):

ידע, ילך, יצא, נשא, נגש, נפח, חפץ, עטה, חזר, חנה, אהב, אמר, אפה, גנן, ארר, חקק, אבה, אגר, ישן, חרש, קנה, יסד, חטא, יכל*, מדד, חנן, צוּם, הרג, דוּש, קצץ, מנה, רדה, קוּם, ישב, צרר, נגע, ירא.

ה. כתוב את הפעלים עם הב' של בכל’ם (במקום: בְּעֵת אֲשֶׁר נשבה… =בִּנְשֹׁב).

נשב הרוח. הוֹמה הים מאד. צלה אמי את הבשר, נכוו הצבעותיה. מנה אחי את הכסף, אבד לו מטבע אחד. הרס העובדים את הבית, נפלה קורה על אחד מהם ופצעתו. בכה הילד, לא היתה אמו בבית. מכר את ביתנו, חשבנו לעזוב את הארץ. שאל אותך המורה, לא ידעת לענות. עשה טוב, יאהבו אותך.

ו. כתוב את הפעלים במשפטים הבאים בכל הזמנים (לָקַח, לוֹקֵחַ, יִקַּח את הַסֵּפֶר…)

התלמיד לקח את הספר, פתח אותו וקרא בו. המשרת יצא אל הפרוזדור וראה, מי הוא הדופק על הדלת. האופה שם קמח בערבה, יצק אליה מים, לש את הבצק ואפה עוגות. הסוחר מדד את האריג ואמר לי את המחיר. הגשם ירד תחילה לאט, אבל אחר כך חזק ושטף ברעשׁ. הילדה אחזה בעט, טבלה אותו בדיו, כתבה מכתב, שמה אותו במעטפה ולקחה אותו אל הדואר. הגנן חפר בור, נטע עץ רך, נעץ סביבו קנים עבים וקשר אותו אליהם. הפועל עבד כל היום ובערב נח מעבודתו. העגלון אסר את הסוס בעגלה, עמס עליה שקים מלאים בר, נסע העירה מכר שם את התבואה וקנה לו ולילדיו נעלים.

ז. נתח את ההפעלים שבשיר וסמן את שורשם, גזרתם וזמנם:

מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים

קוּמוּ, תּוֹעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה;

עוֹד הַדֶּרֶךְ רַב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה.

רַב־לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה –

וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶךְ גְּדוֹלָה, רְחָבָה.

רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה נֵתַע (=נִתְעֶה) בֵּין הֶהָרִים –

וּבַחוֹל טָמַנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּגָרִים.

אַל־נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים,

שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ – נִפְסַח עַל הַחֲלָלִים!

יִרְקְבוּ בִקְלוֹנָם סְרוּחִים עַל צְרוֹרוֹתָם,

שֶׁבִּכְתֵפָם נָשְׂאוּ מִמִּצְרַיִם אוֹתָם.

יִמְתַּק לָהֶם חֲלוֹמָם, חֲלוֹם רֹב בְּצָלִים, שׁוּמִים,

דְּוָדִים מְלֵאֵי בָשָׂר רַבִּים וַעֲצוּמִים.

עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר יַחֲלֹק רוּחַ קָדִים

עִם הָעַיִט גּוּפַת אַחֲרוֹן הָעֲבָדִים.

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׂמַח אֱלֵי־גִיל לִשְׁלוֹחַ

בָּרִאשׁוֹנָה אוֹר עַל־פְּנֵי דוֹר כַּבִּיר כֹּחַ…

קוּמוּ אֵיפוֹא, נָדִים! עִזְבוּ אֶת־הַשְּׁמָמָה!

אַךְ אַל יַעַל (=יַעֲלֶה) קוֹלְכֶם, דִּרְכוּ עֹז בִּדְמָמָה!

פֶּן צַעַדְכֶם יַרְגִּיז מִדְבָּר וְנִרְדָּמָיו –

אִישׁ וְאִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע הֵד פְּעָמָיו!

אִישׁ בִּלְבָבוֹ יִשְׁמַע קוֹל אֱלֹהַּ דּוֹבֵר:

לֵךְ! הַיּוֹם אֶל־אֶרֶץ חֲדָשָׁה אַתָּה עוֹבֵר!

ח. נ. ביאליק

לוח ב' – נִפְעַל    🔗

(עמ' 18–23 ב“לוח הפעלים השלם”)

תרגילים לדג' 1–3 – שלמים.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים בנפעל לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 1 (שלמים גמורים): טרף, מלך, משך, סגר, קשר, שרף, שקל.

2. לפי דג' 2 (פה’פ בג’ד כפ’ת): בצר, גמל, דרש, כלם, פקד, תמך.

3. לפי דג' 3 (עה’פ בג’ד כפ’ת): זכר, כבד, כבש, מכר, לכד, שפט, תפר.

ב. נקד את הפעלים הבאים והפכם באותו גוף מקל לנפעל ומנפעל לקל (נִשְׁפְּכָה – שָׁפְכָה; סָגַרְנוּ – נִסְגַּרְנוּ)

נשפכה, סגרנו, נלכדת, שכרה, נכלמת (את), נגנבו, נתפשׂתם, זרקה, נמסרנו, בדקנו, כתבו, מושך, ימסור, שברנו, צורבת, נמסרת (הוה), זְכֹר, כתבנה, השמרו, משלו, פרצנו, נכשלתי, יפשטו, ישָׁפטו, נלכדת (הוה), תטָרף, נדבקה, יסָקל, מוסרות, קולפת, נגזרנו, שמטתן, נרמסו, שטף.

ג. ציין את שרשי הפעלים בתרגיל ב' וכתוב אותם בצווי ועם ל’־התכלית (נשפכה – שפך: הִשָׁפֵךְ… לְהִשָׁפֵךְ).

ד. נקד את הפעלים בנפעל וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים: (נִגְמַל, נִגְמָל, יִגָּמֵל)

כאשר נגמל יצחק, עשה אברהם משתה. לשנה טובה תכתבו! הכוס נשברה והחלב נשפך. הם נמלטו מן המערכה. הם נפרדו איש מעל אחיו. העיר נלכדה. הדבר טרם נגמר. הבדלו מתוך העדה הזאת. התבואה תקצר בעוד ימים מספר. הגנב לא יתפשׂ במהרה. האדמה נרכשה ע"י הקרן הקיימת לישראל. הישיבה תמשך, כנראה, עוד זמן רב. הם יתקלו במכשולים רבים בדרכם לארץ. בוש והכלם! הזהר ואל תכשל בבחינות הבאות. נכתם עוונך לפניו. הכנסנה אלינו מחר בבקר.

ה. נקד את הפעלים והפכם מעבר לעתיד ומעתיד לעבר באותו גוף (יִקָּטֵף – נִקְטַף).

הפרח יקטף. הבית נמכר. השועל ילכד. איך תמלטי? הצפור נלכדה. המים נשפכו. הם נדקרו. השמלה נתפרה היטב. הדלת תסגר. כל היקום נשחת בימי המבול. הרבה תלמידים נכשלו בבחינות. הוא נלקח בשבי. אתן נדרשתן לבוא אליו. הן נשפטו בבית־דין עליון.

ו. כתוב את הפעלים שבתרגיל ה' באותו זמן ובאותו גוף בקל (יִקָּטֵף – יִקְטֹף).

תרגילים לדג' 4–11 – שלמים־גרוניים.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים בנפעל לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 4–5 (פה’פ – א’ה’ח’ע'): אכל, אחז*, הרג, חשב, עבד, עזב.

2. לפי דג' 6 (פה’פ – א’ה’ח’ע'): הפך, הדף, חתם, חבט, חבש, עדר, עכל.

3. לפי דג' 7 (פה’פ – ר'): רגם, רגז, רגש, רכש, רמס, רקב.

4. לפי דג' 8 (עה’פ – גרונית): גאל, בהל, רחק, לחץ, רחץ, זעק, רעש.

5. לפי דג' 9–11 (לה’פ – ה‘, ח’, ע'): גבהּ, בקע, רצח, גרע, טבח, אלח, כנע.

ב. נקד את הפעלים הבאים וכתבם בשאר הזמנים באותו גוף (נִשְׁלְחוּ – נִשְׁלָחִים, יִשָּׁלְחוּ)

הם נשלחו. השדה יחרש. נאנחנו. הם יאבקו על קיוּמם. האוז נשחט. הם יעצרוּ בדרכם. התאנים תאכלנה. הצפור נעלמה. מדוע נאספתן פה? הרעם נשמע בכל העיר. התבואה תאסף מן השדה. הגנב נתפש בגנבתו ונאסר. האדמה תרטב מן הגשם. הירושה נחלקה בין היורשים. הם נעצרו בבית המשפט, אך לא נענשו. העצים יבקעו מחר. העצים נעקרים ע"י הרוח החזקה. העיר נחרבה כליל. הפצועים יחבשו עוד מעט. ארובות השמים נפתחו. מעינות התהום יבקעו. החולה נאנח קשה ולא נרדם עד הבקר. איש ישר נזהר ולא נשבע לשקר. הזהרנה, בנות, בלכתכן! הן נבהלו מפניו. הוא נחלש מאד ממחלתו. הלחם נאכל בטרם נחמץ. החוזה נכתב ונחתם כדת וכדין.

ג. נקד את הפעלים הבאים (בנפעל):

נכתם. נעלם. נהדר. נאלם. יחשל. נחשלו. יכשלו. נכשלה. נחתם. תכתבו. תחתמו. ירטבו. נרחצה. נהרג. תעזבו. ירגמו. תאנחנה. ירגע. נאלח. נחשל. נאמנים. נהפכו. יהדף. נרעשו. יבהלו. נחפזה. אהרס. נחפז. נעדר. נשארו. הזהרנה. הכנסנה. נערץ. נאחזו. נעלמים. נאספו. נשלחת (הוה). הרגע! נעכר. נהפכתי. נאדר. נשחטו. תאלמנה. תשחט. תאכלו. תאכלנה. ירשם. תשבענה. תרדמו. נכנעוּ. נכנעת (אַתְּ, עבר). נשלחת (הוה). נפתחתם. נענשתן. יאמנו. תעצרנה. הרגענה! יאנח. נלחמו. תלחמו. הלחם.

ד. קבע את שרשי הפעלים בתרגיל ג' וכתבם בצווי ועם ל' התכלית. (נִכְתַּם – כּתם, הִכָּתֵם… לְהִכָּתֵם).

תרגילים לדג' 12–14 – פעלי פ’י

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 11–12 (פה’פ – י'): ילד, יסף, ישב, יתר, יצר, יקש.

2. לפי דג' 13–14 (ע’ולה’פ – גר'): יאל, ידע, יעד, ישע, יעץ, יעז.

ב. נקד את הפעלים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים (נוֹעַצְתָּ – נוֹעָץ, תִּוָּעֵץ, הִוָּעֵץ)

את מי נועצת, אחי? עתה ויכח לדעת, כי דברי נכונים. בזאת תבחנו. אחי ואחותי נותרו במקום. מה תואלי לעשות זאת. מתי נוסדה החברה הזאת? הכסיל יוקש באולתו ולא ידע להזהר. מתי תועדו שם? וכל הנותר באש ישרף. הוא חושש, פן יודע הדבר. הן תואשנה מרב צרה. ייחל. נושעת (אתה). לא תגע בו יד, כי סקל יסקל או ירה יירה. יסרתני ואוסר. נואלו, כי לא ידעו. יולד לך בן. מתוך העתון נודעה לי כל האמת. איפה תועדנה כלכן?

ג. נקד את הפעלים הבאים בקל וכתבם באותו גוף ובאותו זמן בנפעל (תֵּשֵׁבְנָה – תּוֹשַׁבְנָה).

תשבנה. יסדו. יצרו. ילדתן, יעדו. ירשנו. יסדת. תשב. תירש. תיעצו. ידע. יגעת (אתה). יֵשבו. יירא.

תרגילים לדג' 15–17 – פעלי־פ’נ.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 15 (פ’נ – ): נדף,נזק, נזר, נטש, נפש, נתך¹¹.

2. לפי דג' 16 (פ’נ – לג’ר): נגע, נטע, נתח, נדח, נסח.

3. לפי דג' 17 (פ’נ – עג’ר): נהג, נחם*, נחת, נחר, נעץ, נער, נצר, נתן.

ב. נקד את הפעלים הבאים בקל וכתבם באותו זמן ובאותו גוף בנפעל (נָטַרְתִּי – נִטַּרְתִּי).

נטרתי. תטעי. נגש. נודף. נתצו. תקוֹם. יפול. יטע. נהגנו. נוגע. ינעל. נשאתן. יטשו. ינהגו. נועלים. נופש. ינעץ. תנצרנה. טעי. נקוֹם.

ג. קבע את שרשי־הפעלים בתרגיל ב' וכתבם בצווי ועם ל' התכלית בנפעל (נטרתי – נטר – הִנָּטֵר… לְהִנָּטֵר).

ד. נקד את הפעלים במשפטים הבאים בנפעל:

שליחי מצוה אינם נזקים. האויב נגף. עיר הנדחת. המים נגרים ארצה. הפרחים, אשר נטעו בגן, נעקרו ע“י הרוח. הנזר מן העישון. הוא נחם על הרעה אשר עשה. הם נצלו מן הסכנה. הוא נדח ממקום מושבו. מטרות עזים נתכו ארצה. העץ נעט לפני שנתים. נכרים דברי אמת. שבו והנפשו. החוק ניתן ע”י הכנסת. לא ינתק הקשר. נתקו כפות רגלי הכהנים. אין הדבר נכר. ניתן לו אות־כבוד. איך נצלת (את) מן הסכנה? התינוק נשא בזרועות אמו.

ה. כתוב את הפעלים שבתרגיל ד' באותו גוף בשאר הזמנים (נִזָּקִים – נִזְּקוּ, יִנָּזְקוֹ).

תרגילים לדג' 18–25 – פעלי ל’א ול’ה (ל’י).

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 18 (ל’א – ): ברא, כלא, מצא*, פלא, צמא*, קפא, שנא.

2. לפי דג' 19 (6) (ל’א – מרכבים): חבא, ירא*, נבא*, רפא*, נשא.

3. לפי דג' 20 (ל’ה – – ): בנה, דכה, דמה, מנה, פדה, קוה.

4. לפי דג' 21 (ל’ה – פ’ר): רדה, רזה, רצה; (עג’ר): לאה, מחה, דהה.

5. לפי דג' 22, 23 (ל’ה – פג’ר): אפה, הגה, היה¹², חלה, חסה, חצה.

6. לפי דג' 24 (ל’ה – פ’ע): עבה, עוה, עטה, עלה, ענה.

7. לפי דג' (ל’ה – פ’נ’י): נכה, נסה, נצה, נשה; יגה*, ירה* (21).

ב. נקד את הפעלים הבאים בנפעל וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים (נִבְנָה – נִבְנֶה, יִבָּנֶה).

נבנה. נרפאו. נצלתה. נקראת (אתה). נקוו. נראה. נכלאתם. נטמא. נפדית (את). נתלו. נאפתה. נלוו. נכויתן. נשאת (אתה). נקפאתי. נשנאו. נראינו. תקראי. תרפאו. ימלא. תחבאי. תנשׂא (היא). תספי. תמחינה. יכרו. ישתה. תאפינה. אקרה. תטמאי. תקפאו. נטים. נעשׂים. נפלאים. נשׂנא. נוראה. נורה (היא). נחלה. נוגים. נתנים. נכוית (את).

ג. קבע את שרשי הפעלים בתרגיל ב' וכתבם בצווי ועם ל’־התכלית: (נִבְנָה – בנה – הִבָּנֵה… לְהִבָּנוֹת).

ד. נקד את הפעלים הבאים והפכם מקל לנפעל באותו גוף ובאותו זמן: (בָּנִיתִי – נִבְנֵיתִי).

בניתי. רפאו. כורה. תשתה (אתה). יקרא. צלתה. קראת (אתְּ). ראתה. טמאתי. פדית (אתה). תתלינה. יאפה. אפינו. לוו. נשׂאתי. קפאו. שׂנאנו. נמלא. מלאים. אופות. יקרה. מחיתי. בונות. תצלינה. צלינו. תבנינה. רואה (הוא). קורים מוחות. קופא. רופאות. תשׂאנה.

ה. נקד את הפעלים במשפטים הבאים והוסף את הצורה בשאר הזמנים בנפעל: (נַעֲנֵיתִי – נַעֲנֶה, אֵעָנֶה).

נעניתי לך. זה נמצא בביתו. הברכות תמלאנה מים. המלט, פן סתפה! יוסף נשׂנא על ידי אחיו. אז תנקה מאלתי. איש מזמות ישׂנא. היא נראתה בחלון. נכויתי ברותחים. נמנינו וגמרנו. הר גבוה נראה מרחוק. המסיבה נדחתה. הרבה חיילים נשבו. הם נקרו לקראתו. יקוו המים. נחבא אל הכלים. נמצאתי ללא בקשוני. מאנה הרפא. נצלתה באש. למה תספו בעוונכם? נעויתי משמע.

ו. כתוב את הפעלים שבתרגיל ה' באותו זמן ובאותו גוף בקל (נעניתי – עָנִיתִי).

תרגילים לדג' 26–29 – פעלי־ל’נ ול’ת.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 26–27 (פעלי ל’נ): דשן, טחן, טען, צפן, אמן, חסן, עגן, ישן.

2. לפי דג' 28–29 (פעלי ל’ת): זפת, כפת, פחת, צמת, צעת*, שחת, עמת, עשת.

ב. נקד את הפעלים הבאים (בנפעל):

נבחנו, נבעתם. נבנתה. נדשנו. תעגנה. נחסנו (אנחנו). נושנו. תושנה. נזפתי. שפתן. קטנו. נכרת (אתְּ). תטמנה. נכפת (את). נפחתה. נעמתם. נעשת (אתה). נצפנו (אנחנו). תטחנה. הטענה. תצפנה. הצפנה. נפחתן. תחסנה. החסנה.

תרגילים לדג' 30–33 – נחי־ע’ו וע’י.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 30–31 (נע’ו ונע’י): בוך*, דוש, לוש, ניר, פוץ, צור, שום, ריק.

2. לפי דג' 32 (נע’ו – מרכבים): דון, לון, כון, נוע, טוח, רוע.

3. לפי דג' 33 (נע’וי – פג’ר): אור, אות, הום, עור.

ב. נקד את הפעלים והפכם מעבר לעתיד ומעתיד לעבר (בנפעל):

האויב נסוג. השלטון יכון בידו. הנדון למות חונן. נכון אשר אמרת. נסוגותי אחור. התושבים נבוכו ונפוצו לכל רוח. הטבע נעור. הצק ילוש. נצדתם. החטה נדושה. לבו נמוג בקרבו. מדוע נבוכותם ככה? מדוע תלוני על חברתך? הלחם ילוש ויאפה. בדרך תמטנה רגליך. נצודו. הקירות נטוחו. אתם נפוצותן לכל רוח. תכון תבל בל תמוט. נבוכים הם בארץ. כל העיר תהום, הכון!

ג. הפוך את הפעלים הבאים לנפעל באותו זמן ובאותו גוף (דָּשׁוּ – נָדוֹשׁוּ):

דשו. צדים. לשה. יטוחו. נדון. תדשנה. ילונו. ימוך. תנענה. ער.

ד. קבע בתרגילים ב' וג' את שרשי־הפעלים וכתבם בצווי ועם ל' התכלית בנפעל (נָסֹג – סוּג; הִסּוֹג, הִסּוֹגִי… לְהִסּוֹג).

תרגילים לדג' 34–37 – כפולים (ע"ע).

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 34 (ע’ע – – – ): דלל, דמם, מדד, מסס*, קלל*, שדד.

2. לפי דג' 35 (ע"ע – ע’ר): ארר, צרר, ברר.

3. לפי דג' 36, 37 (ע’ע – חורגים): בזז, גזז, גלל, רצץ, רמם, רעע, קטט, חנן, חמם, חרר. (ע' הערות שבלוח).

ב. נקד את הפעלים במשפטים הבאים (בנפעל):

מתי נגלו האבנים מזה? בימי המלחמה נשסו ערים רבות. נקלותן מאד בעיניו. עיניו נמקו. השלג ימס בחוצות. המסמר יכף. היא תקל מאד בעיניו. אשר לא ימד ולא יספר. ההרים כדונג נמסו. על כן יקלו רודפיכם. משנו מסלות. וחם השמש ונמס. הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז. יחמו כתנור. ונסב הגבול. ותקל גברתה בעיניה. דעת לנבון נקל. ויתמו בכי אבל משה.

ג. נקד את הפעלים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים בנפעל (נֵאַרְתָּ – נֵאָר, תֵּאַר, הֵאַר, הֵאָרִי):

נארת (אתה). יגל. נדמו. נחמים. נחמתי. ימקו. בזונו. נגולה. נמס. נגוז. יחמו. נחן. תסבי. תחלנה. הברי. תסבינה. נבזות. נברים. נחלה. נארים. הבוקו. ימקו. נמסו. תבזנה. ירוע. נקטונו. ירום. נקלים. יקלו. נמסה.

ד. נקד את הפעלים (בנפעל) וקבע את: השרש, הגזרה והזמן (נוֹעָז – יעז, פ"י, הוה):

נועז. נעלמו. נקוים. יספו. יקלו. תקנו. נתעו. נושעו. נמק. נקם. הנשא. תצלו. הוסרו. נטיתן. נטעתם. נואשו. נעשו. נשאו. תספינה. נִדמו. נָדמו. נדהמו. יגָלו. יגאלו. יגַּלו. נמוגה. נותרה. נוסרתם. נשארו. תמנעו. תמנו. תכוֹנו. נאהבה. נִמְדָדוֹת. נמוטו.נבוכותן. נמס. נמסים. נערו. נוכחתי. נתפרו. נמניתי. יתפרו. נקראת (אתה). נולדנו. נחתרה. נגמר. ימצאו. נודעה. תספרנה. נשסו. נואלה. נשבעתם. נאחז. נארה. נושן. נועצים. נושעוֹת. ירך. יחתו. נתכו. ידח. נחבאנו. נחלים. תחל. תחני. החתו. החרי. ייחל. תירו. נמולים. נאחזה. נחתה. תחלה. החבאי. נחנים. נמולו. נעצר. יכלמו. נגולו. תבוק. נתפשׂן. נעשתה. נוקש. נדונו. נקלותם.

ה. חבר משפטים בנפעל בעזרת הפעלים הבאים, הדומים בצלילם ורבים מהם גם בצורת נטיתם (הָרָשָׁע יֵאָבֵד מן העולם; והארץ הַנְּשֵׁמָּה תֵּעָבֵד):

אבד – עבד; אזר – עזר; אלם – עלם; ארך – ערך; גאל – געל; הדר – עדר; זרה – זרע; חבש – כּבש; חטב – כתב; חשל – כשל; חתם – כתם; ירא – ירה; כרה – קרה; מלך – מלח; משך – משח; נטה – נטע; נסח – נסך; נשל – שאל; סחר – סכר – שכר; פטר – פתר; פצה – פצע; קרא – כרע; רפא – רפה; שחט – שחת; שפט – שפת; תבע – טבע.

לוח ג' – פִּעֵל    🔗

ראו “לוח הפעלים השלם”)

תרגילים לדג' 1–10 – שלמים (או ע"ד השלמים) וגרוניים.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 1, (9, 10) (שלמים וע"ד השלמים): בקש, שלם, יבש, יצג, נכש, נסר, נקר.

2. לפי דג' 2 (פ’־גרונית): אמץ, אשר, הגר, חזק, חלק, ענג.

3. לפי דג' 3–4 (ע’א; ע’ר): באר, גאל, יאש, סרב, קרב, שרך.

4. לפי דג' 5–6 (עה’פ – ה’ח’ע): יהד, כהן, אחל, רחם, בער, יער.

5. לפי דג' 7–8 (לה’פ – גרונית): נצח, שבח, בלע, יגע, ארח, פרע.

ב. נקד את הפעלים בפיעל וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים (בֵּרֵךְ – מְבָרֵךְ – יְבָרֵךְ).

אבי ברך את האורחים. הן גרשת אותי היום. שרה כחשה. יוסף נחש בגביע. שכלתי, אבדתי את עמי. נחמיה ועזרא בצרו את חומת ירושלים. ומכתבים עמל כתבו. המורה באר את השעור. מכבדי אכבד. בלע המות לנצח. לבו רחק ממני. אבד תאבדו את כל המקומות. אתן גדלתן וחנכתן אותו. דויד מרקד ומשׂחק. שׂמח (צווי) תשׂמח רעים אהובים. לבן חפשׂ את התרפים. המלאך אמר אל יעקב: שלח אותי! ויעקב ענה: לא אשלחך. נאץ נאצת את אויבי ה'. המורה גרשה אותה מן הכתה. אל תחרף ואל תגדף. היא דיקה ולא אחרה. לא פארתי שמך. היא כבסה את הלבנים ויבשה אותם. אל תאחרו לבוא. למה נפצתם את הקן? סרב לשלם. לגדל ולחנך לתורה ולמעשים טובים. בערתי את החמץ. משנכנס אב ממעטים בשמחה. אברך את מברכיך. ידיו תבצענה. כך שערתי בנפשי.

ג. כתוב את כל הפעלים בתרגיל ב' באותו גוף ברבים בכל הזמנים (בֵּרֵךְ – בֵּרכוּ, מְבָרְכִים, יְבָרְכוּ):

ד. נקד את הפעלים וכתבם בפיעל באותו גוף ובאותו זמן (תִּישַׁן – תְּיַשֵּׁן):

תישן. את יסדת. תטהרנה. תיגעו. תישר. יטהר. חסרה. היא יורשת. חנכנו. את תחלקי. תיבש חבקנה. טבעת (את). חובקת. נאכל. ייראו. יסדו. גדלה. דעו. נעקר. נשך. יצחק. ישבור. נגחו. יגחו. שׂמחו. יספור. דשנה. כחשו. טהורים. בוער. יבלע. יגעות. יבשים. בוצרים. יאבד. ישברו. סופרות. תבלענה. חורפות.

תרגילים לדג' 11–14 – פעלי־ל’א ול’ה (ל"י).

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 11–12 (ל’א): בטא, חטא, ירא, כלא, מחא, קנא, רפא.

2. לפי דג' 13–14 (ל’ה): מנה, פנה, גרה, נאה, זהה, מחה.

ב. נקד את הפעלים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים בפיעל (דִּמִּיתִי – מְדַמֶּה – אֲדַמֶּה):

כאשר דמיתי כן היתה. נחכה לך פה. היא תנקה את הבגד. מדוע לא פנית את החדר? וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. החולה מקנא בבריא. נקיתי מכל פשע. כיצד מבטאים זאת? טרם כלו את עבודתם. הם יבלו את זמנם היטב. למה יפית (את) ככה את ביתך? לא טוב הדבר, כי שניתם את דעתכם. מוצא שפתיך אל תשנה. הוא רצה את הונו. בראנו את היער. חטא את בגדיך יפה יפה. מלאו (הם) את הבטחתם. זה עשׂוי לסמא את העינים. משׂנאיך אשנא. אם תמאנו ומריתם. מהר וכלה את עבודתך. וזריתי אותם בארצות. מזרה ישראל יקבצנו. ונקית משבועתי. מגלה טפח ומכסה טפחיים. הוא לא זהה אותה. שם יתנו צדקות ה'. אל תרצה את חברך בשעת כעסו. יקוו (נפעל) המים. היא מלאה את ידו לדבר בשמה. מאנת (אתה) לשמוע בקולי. עשית (את) את אשר אוית, ועתה נחמת על הרעה. ישבנו וצפינו לבואם, אשרי המחכה. החל לקצות בישראל. טפחתי ורביתי. הן מבכות את מות אביהן. לכבות את האור. את המקום הזה אוה לו למשכן. שויתי דמותך לנגדי. הוא קנא באחיו.

ג. כתוב את הפעלים בתרגיל ב' באותו גוף ברבים ובכל הזמנים (דִּמִּיתִי – דִּמִּינוּ, מְדַמִּים, נְדַמֶּה):

ד. נקד את הפעלים וכתבם בפיעל – באותו גוף ובאותו זמן (נִשְׂנֵאתִי – שִׂנֵּאתִי):

נשׂנאתי. נעניתי. יקָוו. בכיתן. תבָּנינה. לויתם. מחתה. תנָקה. יִכלה. שָׁנה. יִשְׁנה. תבכינה. קברתם. כבו. אֶאוה. תִרוינה. היו. זרינו. יִשוה. מנה (צווי). ימנה. בוטה. נִגליתם. נדמיתי. נחטא. טמאה. זורות. יפינו. עֲנינה. ילָוה. תיראו. תדמו. יפוּ. תֶּחלה (אתה). נקה. כליתן. תפני.

ה. כתוב את הפעלים בתרגיל ד' באותו גוף בשאר הזמנים בפיעל (שִׂנֵּאתִי, מְשַׂנֵּא, אֲשַׂנֵּא):

תרגילים לדג' 15–18 – פעלי ל’נ ול’ת.

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 15–16 (ל’נ): גַּוֵּן, גרן, דשן, טחן, כהן, עשן, תקן.

2. לפי דג' 17–18 (ל’ת): בעת, זפת, זרת, פחת, צמת, שחת, שרת.

ב. כתוב את הפעלים הבאים בזמנים ובגופים המסומנים:

בעבר – אנחנו, הם: דשן, טחן, ישן, לבן, טען, רכן, עשן, שמן.

את, אתם: אמת, צמת, פחת, צבת, חרת, צית, דית, זרת.

בעתיד ובציווי: אתן, הן – כל פעלי ל’נ שברשימה למעלה.

תרגילים לדג' 19–24 – נחי ע’ו, ע’י וע’ע (כפולים).

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 19–20 (ע’ו, ע’י): בוס, זור, כון, חול, ליץ, קין, ריש

2. לפי דג' 22 (ע"ד השלמים): זַוג, חַיג, טַיח, צַית, שַׁוע, שַׁוק, נַון

3. לפי דג' 23 (כפולים): בדד, בלל, גנן, כתת, סלל, פרר

4. לפי דג' 24 (ע’ד השלמים): אַתת, גָרר, הַסס, חַמם, סַנן, קָרר

ב. נקד את הפעלים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים (שׂוחַחְתְּ, מְשׂוֹחַחַת, תְּשׂוֹחֲחִי):

כל היום את שוחחת ולא עבדת. הכנסת חוקקה חוקים חשובים. וימדדם בחבל. עמד וימודד ארץ. בוקק הארץ ובולקה. הם קוששו תבן. היא תלקק את כל אשר תמצא. הכתה תשורר שירים שונים. הוא יושב ומצודד זבובים. יש לרכך את העור במים. היא אוהבת תענוגים ומרוששת את עצמה. הצדקה מרוממת את עושיה. למה תתופפו לריק? היא תקצץ את הענף. הן מררו את חייו. העם רומם את נשיאוֹ. דבריך עודדו אותו מאד. הציד כונן את רובהו. דויד קונן על מות יהונתן. ונושא כליו ממותת אחרי יונתן. יכונן צעדיו. ועוף יעופף. החושש בשניו לא יגמע בהן חומץ. הרועה מחלל בחלילו. הם כוננו נגדנו את חציהם. יבוננהו כאישון עינו.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף ברבים בכל הזמנים (שׂוֹחַחְתֶּן, מְשׂוֹחֲחוֹת – תְּשׂוֹחַחְנָה):

ד. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף ובאותו זמן בפיעל (יָקוּמוּ – יְקוֹמְמוּ):

יקומו. יסוגו. לנו. מתו. נסבותי. יקל. תרנה. פותח. שוברים. נסבה. חנותי. יספור. ישׂיח. שרים. חמות. תבין. יצודו. רכה. מתם. יכון. נפוצותם. יכף. תחקו. ימדו. שטתם. ינופו. חשים.

תרגילים לדג' 25–28 – מְרֻבָּעִים

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 25 (מרוּבעים): בזבז, דקדק, טאטא, טשטש, צמצם, הרהר

2. לפי דג' 26–27 (מרובעים ע' ל’ג’ר): זעזע, נענע, פענח, אזרח, שעבד

3. לפי דג' 28 (מרובעים ל’נ’ת): ארגן, טלפן, פתפת, שפתת, שרין, תרבת

ב. נקד את הפעלים:

פרנסה אותם. תנחומיו ישעשעו את נפשו. נשעשע אותם. והייתי בעיניו כמתעתע. העכברים כרסמו את קרשי הרצפה. הצפרים מצפצפות. היא מטאטאה את החצר. איש מדנים מחרחר ריב. הנער מגלגל. הגשם יקלקל את הדרכים. התקיף ישעבד את החלש. את נענעת את העריסה. הזקנים ינמנמו. הצפרדעים תקרקרנה. הן משעשעות. העבודה הרבה ערערה את בריאותו. יוסף כלכל את אביו. דויד כרכר לפני הארון. האויב קרקר את החומה. הידיעה זעזעה אותם. שרינו את צבאנו. תארגנה את העבודה.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף בשאר הזמנים (פִּרְנְסָה – מְפַרְנֶסֶת – תְּפַרְנֵסְנָה)

ד. נקד את הפעלים והפכם לפיעל באותו גוף ובאותו זמן (נָשָׂא – נִשֵּׂא):

נשא. אתה תקל. נוחלנו. נעויתי. נצל. נרפאים. תרפאו. ילדה. ישנה. יגל. ישנתם. שלחו. נעצבים. קדוש. חקרנה. יקום. נקש. נכסתה. יסדו. יחלקו. תחלנה. יאשתם. נרפים. הורסות. רפאנו. שלחת (את). יקרה. טמאתם. כבדה. תטהרנה. מוסרת. יספר. בלע. יבשים. יאבד. רצה. בראנו. מלאתן. ינחם. עניתי. נלוים. תיראו.

ה. כתוב את הפעלים שבתרגיל ד' באותו גוף בשאר הזמנים בפיעל (נִשֵּׂא, (גם: נִשָּׂא) – מְנַשֵּׂא – יְנַשֵּׂא):

ו. נתח את הפעלים הבאים וסמן את שרשם, גזרתם, בנינם וזמנם:

אָבְדוּ, נִטְמָן, יִנָּעֲצוּ, אֹרוּ, יָצֹרוּ, סַבּוֹתִי,

נֶעֶצְרוּ, מוֹכֵר, יֹאבְדוּ, תָּנַחְנָה, בָּרָה, בָּרָא, בֵּאַרְתָּ,

נִצָּת, נוֹלְדָה, יִמַּדּוּ, יִמָּאֵס, נִקְלֵיתִי, בִּטֵּל, מְפָרְקִים,

נְאָרָה, סוֹכַכְתָּ, מְפוֹצֵץ, אֲרוֹצֵץ, נִבְדַּק, מְקוֹמֵם, עוֹדַדְנוּ,

גִּלִּיתָ, תְּנוֹבֵב, יִצְּגוּ, נֻצַּח, סָרָה, נִסַּחְתָּ, יְקַצְּרוּ,

נְקַלּוֹתָ, נִחַם, רוֹמֵם, נִשְׁנֵית, יִוָּאֵשׁ, גַּאֲלִי, הִוָּעֲצִי,

נִקֹּם, שְׁלוּ, נָמוֹגוּ, מְרוֹמֶמֶת, בַּחֲנִי, שַׁל, נֵקַל,

שִׁוַּקְנוּ, חַקֶּינָה, מְחוֹנְנִים, בּוֹשְׁשׁוּ, תְּלֹשְׁנָה,

תִּתְּצוּ, יִדֹּמּוּ, נִקֹּב, יִשַּׁמּוּ.

לוח ד' – פוּעל    🔗

(ראו את “לוח הפעלים השלם”)

תרגילים לדג' 1–13 – שלמים (ע’ד השלמים) וגרוניים

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 1, 2, 10, 12: גדל, שתף; אגד, חבר; יבש, יצג; נגד, נמק

2. לפי דג' 3–6 (עג’ר): גאל, כאב; בהל, זהם; כער, תעב; ארש, גרש

3. לפי דג' 7 (ע’ח): אחר, יחד, נחם, פחם, רחם, רחץ, שחד, שחק

4. לפי דג' 8–9 (לג’ר): בלע, בצע, נגע, גלח, טפח, מלח, מרח, צרע

5. לפי דג' 11–13 (פ’־י’נ'): יחד, יעד, יער, ירק; נאץ, נהל, נעל, נער

ב. נקד את הפעלים הבאים בפועל:

חלקתי. יסער. מגלח. נצח. מפזרים. יקבר. יכפרו. ממרקת. יחנכו. דבקתן. רתחו. תכבדנה. מנפצות. מכבסת. למדה. יבשה. גרשת (את). נבקש. ננתח. מבקעות. תאספו. תחרפנה. אנגע. תבשלנה. יאחר. צרפו. יצרפו. תארת. נתאר. משבחת. מחבלים. נפזר. יפרדו. מצרף. מגרשים. מפארים. בארו. סגרה. מסגרים. מפתחת. מישב. ממרק. ממרט. יארש. מיבשים. תלטשנה. יצפה. מחברת. שבחת (את). טהרו. יעכב. תשגרי. ינהג. מבער. מנהל.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו מספר ובאותו גוף בשאר הזמנים (חֻלַּקְתִּי – מְחֻלָּק, יְחֻלַּק):

ד. נטה את הפעלים הבאים בקל, נפעל, פיעל ופועל בזמנים ובגופים המסומנים:

עבר – את, היא, אתם: חלק, הרס, שלח, גאל, ספר, מרט, נתץ

הוה – אתה, הם, הן: נגע, נשא, ברך, רדף, גדע, יסד, פרד

עתיד – אנחנו, אתן, הם: נשך, סגר, גדע, גרע, דבק, ספח

צווי – אתה, אתם, אתן: הרס, זמר, סמך, עקר, נגע, ברך

ה. כתוב את כל הפעלים שבתרגיל ד' עם ל’־התכלית בשלשת הבנינים: קל, נפעל ופיעל (חלק – לַחֲלֹק, לְהִחָלֵק, לְחַלֵּק):

תרגילים לדג' 14–17 – פעלי ל’א ול’ה (ל’י)

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי הדג' 14–15 (ל’א): ברא, דכא, חטא, טלא, סלא, רפא

2. לפי הדג' 16–17 (ל’ה): גלה, גרה, דמה, זרה, כנה, מחה, שעה

ב. נקד את הפעלים הבאים בפועל:

טמאתי. ענתה. אכלה. מקרה. יאנה. עניתן. תכלינה. תפתי. פתינו. מניתם. תצפינה. כסית (את). ייפו. מיפה. יפית (אתה). כסו. מנסה. מפארים. מבארות. ייפה. מצפות. דכאנו. חטאה. מטלאות. יטמאו. מלאנו. ממלאים. מסלאים. יענה. תנקה. נכתה. מלוים. כלתה. זריתי. מגלות. תכסינה. זהיתי. תזהינה. שנינו. מרצה. ירמו. תרמינה. מרבים. מקוים. יצפו. צוינו. נסינו. תמלאנה. משנות. מרמים. צויתם.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו מספר ובאותו גוף בשאר הזמנים בפועל (טֻמֵּאתִי – מְטֻמָּא, יְטֻמָּא):

ד. נטה את הפעלים הבאים בבנינים: קל, נפעל, פעל ופועל בזמנים ובגופים המסומנים:

עבר – את היא, אתן: מלא, מנה, פתה, ענה, טמא, חלה.

הוה – אתה, אנחנו, הן: נשא, שגה, קרה, כלה, זרה, חטא.

עתיד – הוא, אתם, הם: אנה, טמא, גרה, רפא, מחה, שעה.

ה. כתוב את הפעלים שבתרגיל ד' עם ל' התכלית בבנינים: קל, נפעל ופיעל. (מָלֵא – לִמְלֹא, לְהִמָּלֵא, לְמַלֵא):

ו. נקד את הפעלים במשפטים הבאים וכתבם באותו בנין, באותו זמן ובאותו גוף ברבים (מְדֻכָּא – מְדֻכָּאִים):

אני מדכא ממה ששמעתי. נחבא אל הכלים. לא יאמן כי יספר. יום נורא. אל תקנא ברשעים. ברכי את ה' המברך! אלי דבר יגנב. ורפא ירפא. מאנה הרפא. אל תחטאי בילד. ותשא את בנה ותצא. הכסף מצרף באש. דבר מבאר היטב. והבית ימלא עשן. ותמלא את הרהטים. עלה לך היערה ובראת לך שם. אשרי המחכה. ואנכי פניתי את הבית. הכוס מצפה זהב. היא מנסה בעבודה הזאת. האספה נדחתה. הרגע המקווה הגיע.

תרגילים לדג' 18–21 – פעלי ל’נ ול’ת

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 18–19 (ל’נ): גון, גרן, דשן, כהן, עשן, שמן, תקן.

2. לפי דג' 20–21 (ל’ת): בעת, זפת, פחת, צמת, חרת, שרת, תלת.

ב. נקד את הפעלים בזמנים ובגופים המסומנים:

בעבר – אנחנו, הם: בחן, זקן; חסן, ישן, לבן, מתן, עגן, שכן, תכן.

את, אתן: אמת, ברת, גפת, גשת, וסת, זרת, כפת, לפת, סלת.

בעתיד – הן: כל פעלי ל’נ שברשימה למעלה.

תרגילים לדג' 22–26 – נחי ע’ו’י וע’ע (כפולים)

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 22 (ע’ו, ע’י): אות, זור, חול; לוח, לון, עוד, ריש.

2. לפי דג' 23–24 (ע’ד השלמים): זוג, איד, צין, דיק, בית, צית.

3. לפי דג' 25 (כפולים): בקק, גלל, חלל, חנן, מלל.

4. לפי דג' 26 (ע’ד השלמים): בדד, בסס, סנן, קלל, קרר, שתת.

ב. נקד את הפעלים בפועל:

מדובב, מזקקים, יחוקק, רששתם, יברכו, תבררנה, מחונן, יעורר, תשוקנה, אותתי, חוללו, מרומם, בושש, מזיפים, תכונה, מגוללים, משובבים, מקללים, תברינה, רככה, מחדדת, מהללות, ממרקים, מחיבת, תחוננה, ישובבו, תעוררי, מחללת, יחדדו, ישוררו, תשובב, צינו, ציתן, מקררים, סננו, תסובבנה, תקוממנה, כוננו.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף בשאר הזמנים בפועל (מְדוֹבָב – דּוֹבַב, יְדוֹבַב):

ד. נקד את הפעלים הבאים והפכם מפיעל לפועל (באותו זמן ובאותו גוף). (מְגַדְּלִים – מְגֻדָּלִים):

מגדלים, מארש, תחדר, יעורר, פוצצו, ננתח, הן מבקעות, יאנה, עניתן, יכלו, פתית (אַת), תאחר, מצרפים, תארו, מתארים, תפצינה, כסית (אתה), משבחות, יחבל, ייפו, מיפות, קבבצו, מגרשים, מהלל, שדד, יקלל, שרש, תשרשי, מארש, מצפים, מחברות, מחברת.

תרגילים לדג' 27–30 – מְרֻבָּעִים

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 27 (מרבעים): דקדק, טאטא, שכלל, סרבל, צמצם.

2. לפי דג' 28–29 (מרבעים – גרונ'): זעזע, פענח, אזרח, הרהר, שכנע.

3. לפי דג' 30 (מרבעים – ל’נ, ל’ת): ארגן, שרין, תרבת, פתפת, רענן.

ב. נקד את הפעלים בפועל:

כרסמו. מטאטאה. יחרחרו. מקלקלים. תערערנה. מהרהרים. מפקפקים. יכלכלו. תשעשעו. חמרמרו. יפענחו. ארגנו. משרינות. יזעזע. מתרבתת. רעננו. משכללים. סרבלו. מאזרחות. תצמצמנה. יאכזב. מאפינים. תכרסמנה. תסרהבו. תנמנמנה. שחררנו. תצחצחי. ענינו. תענינה. פרכסנו. מאבחנים. תאבחנה. ישעבדו. משעממים. תסכסכו. תערערי. תרבת (אתה). שעבד. שלהבת. משלהבת. יפרקדו. מתסרקים. תרגלנו. מאלמנת. תחשמלי. אפינו. צחצחת (את). תעתעו.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף בשאר הזמנים בפועל. (כֻּרְסְמוּ – מְכֻרְסָמִים, יְכֻרְסְמוּ)

ד. נקד את הפעלים הבאים והפכם מפיעל לפועל (באותו זמן ובאותו גוף).

מכרסמים. מערערים. ישגשגו. גלגלו. תטלטלנה. מקרקרות. מטאטאים. יחרחר. ישעבדו. מצמצמת. תפקפקנה. תשעשעו. יקלקלו. תזעזענה. מענינים. פרנסו. צחצחו. מהרהרת. טמטמנו. שחררתם. שרבבו. תרגלתי.

ה. נקד את הפעלים הבאים בפועל וכתבם באותו זמן ובאותו גוף בפיעל: (תְּצֹרְפוּ – תְּצָרְפוּ)

תצרפו. למד. גרשו. תרחמנה. קרתה. רכבו. מבארים. ינהלו. שדרו. משולל. קלקלו. חוננת (את). עורר. ינשא. מדכאים. יפצה. מפתחת. נתץ. יכונן. מחיב. מצוה. מעשה. מדמות. מוטטנו. מעודדות. מיעדים. זעזעו. תנסח. רפאתי. מקימים. מגרנו. מקרא. מקררת. מערים. יצרה. מיגעים. פורר. תכונן. משוקים. מפוצץ. מיצרת. ימלא.

ו. נתח את הפעלים הבאים וקבע את: השורש, הגזרה, הבנין ואת הזמן:

יִתְעוּ. יִשְׂאוּ. יִסְעוּ. יִטּוּ. יַעֲשׂוּ. יֵעָשׂוּ.

יֶאֱתוּ. נִוָּעֵץ. נִיעַץ. נִנָּאֵץ. נִנְאַץ. נְיָעֵץ. תֵּשַׂם.

תֶּאְשַׁם. תָּשִׂים. תִּשּׂם. תְּשׁוֹמֵם. תְּשׁוֹמַם. נֹאכַל. נְיַחֵל.

נוּכַל. נָחוּל. תְּחַלֵּלְנָה. יָסְדוּ. יִסְּדוּ. יַסְּדוּ. יִוָּסְדוּ.

מְיַסְּדִים. מְיֻסֶּדֶת. תִּדֹּר. תָּדוּר. תְּעַדֵּר. תְּהַדֵּר.

נֶאְדָּר. מְהַדר. תִּטֹּר. תֶּאֱטַר. הִוָּרֵא. הִבָּרֵא. בָּאֲרוּ.

מְבֹאָרוֹת. בָּעֲרוּ. בָּעֲרִי. תְּבַעֵרְנָה. תִּבְעַרְנָה.

תְּבָעַרְנָה. בָּרוּ. בֹּרִי. תְּבֹרֶינָה. בִּרְאוּ. בְּרֶאנָה.

תִּגְאַל. תָּגִיל. תָּגֵל. תִּגַּל. תִּגָּעֵל. גּוֹלְלוּ. תְּגֻלֶּינָה.

תָּרֹץ. תָּרוּץ. תְּרוֹצֵץ. תַּעֲרֹץ. תֵּעָרְצוּ. גְּשׁוּ. גָּעֲשׁוּ.

שָׁגוּ. שְׁקוּ. שֹׁקּוּ. שַׁחוּ. יִשַּׁךְ. יָשֹׁךְ. יָסוּךְ.

יִסַּךְ.

לוח ה' – התפעל    🔗

(ראו “לוח הפעלים השלם”)

תרגילים לדג' 1–10 – שלמים (ע"ד השלמים) וגרוניים

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 1–2 (שלמים): לבש, לקט, אגד, הדר, חדש, עמל, עסק.

2. לפי דג' 3–4 (ע' – א’ר'): באר, באש, ארש, גרד, גרש, ערב, פרק.

3. לפי דג' 5 (ע' – ה‘, ח’, ע'): אהב, להב, אחד, רחב, כּער, געש.

4. לפי דג' 6–7 (ל' – גרונית): בקע, פקע, פרע; אנח, מתח, קרח.

5. לפי דג' 8–9 (פ’י): יבש, יאש, יהד, יעץ, ידע, יעד, יצב.

6. לפי דג' 10 (פ' נ' שלמים): נגב, נדב, נפח, נאץ, נהג, נחל, נער.

ב. נקד את הפעלים הבאים:

מתברכים. התגרשתם. התכחשו. יתבארו. התרחצו. התגרדו. מתרעמים. התנחמי. התועדו. מתבארים. התפרעו. התאנח. מתגעשים. התבאשו. התאהבה. התאחדו. תתגרדי. התערבתן. התפרקו. מתברכים. התקרח. מתיהדים. התיאשו. מתיעצות. התנהגי. תתנערי. תתנחלו. התפארו. התנצלו. מתהלכים. מתנכרות. תתפארי. מתאבלת. מתפרקות. התלהבו. יתגדל ויתקדש. תתימרו. נתאלמנה. נתיתמנו. נתרחשה. התעלמה. התיעצה. נתבקשו. תתחסד. התאפקו. התמעכו. מתנכרים. התחרשה.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף בשאר הזמנים בהתפעל (מִתְבָּרְכִים – הִתְבָּרְכוּ – יִתְבָּרְכוּ):

ד. נקד את הפעלים הבאים בבנין המסומן¹³ וכתבם באותו גוף ובאותו זמן בהתפעל (מְכַרְתֶּם – הִתְמַכַּרְתֶּם)

מכרתם (א). תפאר (ד). חזק (ג). יפו (ג). אמרת (את) (א). תאזרו (ב). מיאשים (ג). אדע (א). קבצו (ג). לקחו (א). נפצה (ד). יכבדו (ג). גדלתן (ד). יאספו (ב). מבקעת (ג). תגלחו (ד). ייבשו (ג). אמצה (א). תעבדו (ב). נדבתם (א). יגה (א). כנוס (א). תיעצו (ג). גנבי (א). תנגב (ד). נפלת (א). בקעה (א). ירחצו (ב). עברו (א). נפרצו (ב). יוצאים (א). מכרה (א). תקשטו (ד). גועשות (א). פארו (ג). רחבה (א). רעמו (א). נצלו (ב). פרשה (ג). קבלתי (ג). מסרי (א). מנחמים (ג). תפצלו (ב). רעבה (א). בקשנו (ג). חמק (א).

ה. כתוב את הפעלים שבתרגיל ד' בשאר הזמנים באותו גוף בהתפעל (הִתְמַכַּרְתֶּם – מִתְמַכְּרִים – יִתְמַכְּרוּ)

תרגילים לדג' 11–21 – פ' שורקת

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 11–12 (פ’ז): זקר, זהם, זחל, זנב, זרח, זעף.

2. לפי דג' 13–14 (פ’צ): צבר, צבע, צחק, צמק, צעק, צער, צרף.

3. לפי דג' 15–16 (פ’ס): סבך, סאב, סבר, סחף, סעף, סרח, סרק.

4. לפי דג' 17–19 (פ’שׁ’שׂ'): שבש, שגע, שחק, שכח, שעל, שרג, שרע.

5. לפי דג' 20–21 (פ' ד’ט’ת'): דבר, דפק, טגן, טרף, תמר, תקן.

ב. נקד את הפעלים הבאים:

נצטדק. משתעל. התלהבו. יסתער. נסתאב. ישתפרו. מסתכלים. תתיעצנה. להשתלם. נזדמנתן. הצטער. התבקעה. יתרחצו. יתוכח. תתודע. מתיאשים. ישתבח. תשתכחנה. משתגעת. ישתכרו. משתמשת. מסתערים. תתגלח. תשתמר. נשתכחה. נשתמרה. משתרעת. יתגעש. משתטחים. תשתפכנה. הסתתרי.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף בשאר הזמנים (נִצְטַדֵּק – הִצְטַדַּקְנוּ – מִצְטַדְּקִים)

ד. נקד את הפעלים הבאים בבנין המסומן וכתבם באותו גוף ובאותו זמן בהתפעל (סָחֲבוּ – הִסְתַּחֲבוּ)

חסבו (א). שבחנו (ג). שלבו (ג). צדקתם (א). זרזו (ד). זקפת (א). תצרדי (ב). סדרנו (ג). סרקתי (ד). סכלה (ג). סכמו (ד). סלפה (ג). שומטים (א). שזפת (אתה) (א). שמחו (ג). שותקים (א). נשסף (ג). צערה (ג). משלחת (ד). נזהרו (ב). צריכים (א). זמר (ג). זקנו (א). זוקרת (א). מטהרים (ד). נשמרתי (ב). שרשתם (ג). שוכרים (א). שגעתם (ג). שוכחת (א). מתקנת (ג). צרפו (ד). שכר (א). סרחה (ג). משחקים (ג). סורקת (א). סופקות (א). סרסתם (ג). סתמו (א). תשלטו (ב). ישקעו (ב). תצחקי (ג). יצעף (ד). יצין (ג). יזמר (ד). תזרזי (ב). תזקנה (א). תסיענה (ג). מזיפת (ד). מתמרים (ג). דופקים (א). ידפקו (ב). מיעץ (ג).

ה. כתוב את הפעלים שבתרגיל ד' בשאר הזמנים באותו גוף בהתפעל (הִסְתַּחֲבוּ – מִסְתַּחֲבִים – יִסְתַּחֲבוּ(

תרגילים לדג' 22–27 – פעלי ל’א, ל’ה, ל’נ ול’ת

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 22–23 (ל’א): קנא, מצא, חטא, סמא, פרא, קרא, רפא.

2. לפי דג' 24–25 (ל’ה): בלה, גאה, ידה, צוה, ראה, שוה, שעה, שרה.

3. לפי דג' 26–27 (ל’נ’ת): ישן, לבן, שמן, שכן; פחת, בעת, צמת.

ב. נקד את הפעלים הבאים:

התחלה. התפנינו. התמחתה. התאחו. נשתנה. השתויתן. נתמלאו. יתנבאו. נסתמאה. תתפלאנה. מתקנאים. התרפאת. הצטער. התודתה. התחליתן. התיפיתן. מתמלאים. התפלאתם. מתכסות. משתחוים. יתקנאו. נתפלא. מתענות. התכסתה. התגאתה. התאמת (אתה). מתיראת. התאמנו (אנחנו). מתחרית (את). תתיראי. הזדקנו (הם). תתאמנה. התאמתן. התגלינו. התנשאתן. השתחוינו. הנבאתי.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף בשאר הזמנים (כנ"ל) (שִׁנִּיתִי – הִשְׁתַּנֵּיתִי):

שניתי (ג). תשעו (א). תיפינה (ד). חלתה (א). מלאי (ג). עניתן (א). פתית (אתה). גלו (א). חטאתם (ד). מידה (ג). חליתי (א). מלאה (ג). תיפו (ד). מכסה (ג). מקנאת (ג). שחה (א). מענה (ג). רואים (א). מצוה (ד). מצאתם (א). יקרא (ד). נרפא (ב). ישנים (א). שכנה (ג). נפחתו (ב). נבעתים (ב). צמתו (ג). גאה (א). שותה (א). ידיתי (ג). יידו (ג). יראתי (א). נשאה (ב). יראו (ג). תראינה (א). ישא (א). תשאנה (ג). שא (א). יחרה (א). מאמנת (ג). גליתי (ד). יאמתו (ב). מאמנים (ד). יגלו (ב). ראתה (א). אמת (אתה) (ג). יאמת (ד).

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ד' בשאר הזמנים באותו גוף בהתפעל (הִשְׁתַּנֵּיתִי – מִשְׁתַּנֶּה – אֶשְׁתַּנֶה):

תרגילים לדג 28–33 – נחי ע’ו ע’י' וכפולים (ע’ע).

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 28–29 (נחי ע’ו, ע’י): אוש, כון, שוט, ליץ, נוע שוח.

2. לפי דג' 30–31 ( " ע’ד השלמים): זוג, שוע, נון, ביש, דין, צין.

3. לפי דג' 32 (כפולים): בדד, גנן, סבב, צפף, שלל, שחח, רעע.

4. לפי דג' 33 ( " ע’ד השלמים): בסס, חבב, כתת, סנן, קרר, תמם.

ב. נקד את הפעלים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים (הִתְגּוֹרְרִי – הִתְגּוֹרַרְתְּ – מִתְגּוֹרֶרֶת – תִּתְגּוֹרְרִי):

התגוררי. התאוששו. מתנופפים. תתאבק. התבטאתם. יתמוטט. התנודדה. יתעופפו. מתפלאים. מתאוננת. תתהלל. מתחוללת. ישתחוו. מתנועעת (את). מתעופפים. יתירא. מתחוללים. התאוששתי. תתכונה. התשוטטו. התנונו. משתוללים. התרועעת (את). יתחבבו. מתממים. התקרננו. מתרועעים. מתבססת. הצטננו. מסתננים. תתכתתנה. יתגוננו. תצטופפנה. הצטינו.

ג. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו זמן ובאותו גוף בהתפעל (כנ"ל) (מְעוֹרָרִים – מִתְעוֹרְרִים):

מעוררים (ד). שממו (א). שורר (ג). חוללה (ד). נעופף (ג). פוררתם (ג). יכונן (ד). ארומם (ג). עוררי (ג). קומי (א). תבוססו (ג). נמוגג (ג). מטות (א). חממנו (ג). תנוע (א). לשובב (ג). ירוממו (ד). נודדים (א). מהלל (ג). שללו (א). ינועו (א). נחנותי (ב). ימדו (ב). מגוללים (ד). תבוללנה (ג). חמונו (א). אחן (ב). בררו (ג). גלותי (א). יצרפו (ב). רככה (ד). גנותי (א). יזקק (ב). חדדו (ג). כתתו (ג). מודד (א). ירך (ב). כונו (ד). מדינים (ג). צינו (אנחנו עבר) (ד). שככה (א). ישוררו (ג). גרו (א). ימוט (א). מאוששים (ד). יפוצו (א). הכונו (ב). שוטטו (ג). יעורר (ג). שטנו (א). תנופפנה (ג). נעו (א). נמוג (ב).

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף בשאר הזמנים של אותו בנין (מְעוֹרָרִים – עוֹרַרְנוּ – נְעוֹרֵר):

תרגילים לדג' 34–43 – מרובעים

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 34–35 (מרבעים): פרסם, מרמר, קלקל, רברב, אכזב.

2. לפי דג' 36–37 ( " פ’ז’צ'): זחלל, זעזע; צמרר, צלצל, צחקק.

3. לפי דג' 38–39 ( " פ’ס’ש'): סכסך, סרבל; שלשל, שחלק, שלהב.

4. לפי דג' 40 ( " ד’ט’ת'): דרדר, טלטל טמטם, תעתע, תרמל.

5. לפי דג' 41–42 ( " ל’גר'): מהמה, נענע, צחצח, אזרח, שכנע.

6. לפי דג' 43 ( " ל’נ’ת'): ארגן, רענן, טלפן, פתפת, פרנת.

ב. נקד את הפעלים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים: (הִתְמַרְמְרוּ – מִתְמַרְמְרִים – יִתְמַרְמְרוּ)

התמרמרו. מזדעזעים. יסתכסכו. יתמהמהו. השתעשעו. יתקלקלו. תשתחררנה. התארגנו. התנענעת. מתנענעת. התמוטטו. התפרנסו. משתעשעות. תתערערנה. התרברבו. מתמהמהת (את). משתעמעת. יתפרסמו. נתאלמנה. התייתמו. יתמרמר. משתעשע. תתאכזב. התחשמל. מתבזבזת. יתגעגע. מהבהבים. תתבלבלנה. הטמטמה. התנדנדו. יתערערו. השתכשכנה. התרברבת. הזדחללנו. תשתחררו. נתאלמנו (אנחנו). התארגנה (צווי). התגנדרי. יתכפתר. יסתרהבו. התפלספתם. התאזרחת (את). מתאכזר.

ג. נקד את הפעלים הבאים וציין את שרשם ואת גזרתם:

תתוכחו. משתמר. מתרופפים. יתרגם. מתמר. התגדלה. הסתמך. השתבח. תתודע. מתודים. מתנפחת. מטהרת. מזדרז. מתממת. ידבקו. יטמא. תטשטשו. מתארת. מזדהרים. התפארו. מתמצאת. תתחבאי. תתחטא. התבטאתן. יתנועעו. מתיעצים. התראינה. התרצתה. מתגרות. תתרוממנה. מתנוססת. השתובבתם. ידמו. מדרדרים. מטלטל. הטהרת (את). השתדלתם. הדבקה. השתוינה. הזדרזו. התאחדו. התרפאו. התגלח. תתמוגגו. ישתעממו. תתרעננו.

לוח ו' – הפעיל    🔗

(ראו ב“לוח הפעלים השלם”)

תרגילים לדג' 1–8 – שלמים וגרוניים

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 1–3 (שלמים): משך, דבק, כתב, פלג, פסק, קבל, רכב.

2. לפי דג' 3–5 ( " – פגר'): אמר, הבל, חדר, חזר, חכר, עדף, עפל.

3. לפי דג' 6–8 ( " – ע' ל’־גר'): בער, גבה, פרע, קדח, רתע, שמע.

ב. נקד את הפעלים הבאים והפכם מעבר לעתיד ומעתיד לעבר בהפעיל: (הִבְטִיחוּ – יַבְטִיחוּ)

הבטיחו. הכריע. ירתיח. תאבילו. ירכיבו. החסרנו. האבידו. יבעיר. הדליקו. הבריק. תערים. הזהיר. תפסקנה. תסדירו. אמשיך. הגבהת (את). השביחה. תשקענה. הטרחת (אתה). תכריחי. הרתחנו. תצלחנה. הכרעתן. הבליעו. השפענו. תשכחנה. הצליחה. הקריח. החזרתי. החסרנו. תחרישו. העלבתן. יחליפו. נעניש. העסקתם. יכתיב. תרחיקו. אאריך. תשמענה. הכבידה. הבקיעו. העתיק. יעבירו. החרשתי. יצניעו.

ג. קבע את שרשי הפעלים בתרגיל ב' וכתבם בצווי ועם ל’־התכלית (בטח־הַבְטֵחַ – הַבְטַח, הַבְטִיחִי… לְהַבְטִיחַ)

ד. נקד את הפעלים הבאים בבנין המסומן וכתבם בהפעיל באותו זמן ובאותו גוף (בָּשְׁלוּ – הִבְשִׁילוּ)

בשלו (א). יעצב (ב). לועגת (א). פצרת (א). נחרש (ב). חרבה (א). תעמדו (ב). עטרה (ג). תחכם (א). תחלף (ב). בטחו (ג). חפרתם (א). כרעו (א). יעבר (ג). חרדתם (א). חזק (ה). יאדמו (א). נפלגו (ב). נשמע (ג). רתחו (ד). אבלים (א). אוכלת (א). יארך (ב). אבדנו (ג). בערה (ד). דבקה (א). בטחתי (ג). חרד (א). נאשמתם (ב). צדקה (א). רשעת (את) (א). כועסת (א). נמלך (ב). יברח (א). תכבדנה (ד). רוכבים (א). מושך (א). תכתבו (ג). גבהה (א). ירכב (א). יקדו (א). שכבי (א). ימעט (ג). תהבלו (א). אעמוד (א). תעזבי (ב). קדח (ג). שמעת (את) (ג). פסק (א). קבלו (ג). נפחדו (ב). יאחז (ב). יעברו (א). יצלח (א). נכשלו (ב). עובדים (א). תבער (ג). נשבעו (ב).

ה. כתוב את הפעלים שבתרגיל ד' באותו גוף בשאר הזמנים בהפעיל (מַבְשִׁילִים – יַבְשִׁילוּ, הַבְשֵׁל, הַבְשִׁילִי…)

תרגילים לדג' 9–12 – פעלי פ"י

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 9–10 (פ’י): יבש, יגע, ידע, יעל, יפע, יקץ¹⁴, ישע.

2. לפי דג' 11 (פ"י – נחה): ילל, ימן, ינק, יסר, ישר.

3. לפי דג' 12 (פ"י – ע’צ): יצג, יצע, יצק, יצת, יזע*).

ב. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים בהפעיל: (הוֹשִׁיעַ – מוֹשִׁיעַ – יוֹשִׁיעַ)

הושיע. מותיר. יובישו. תצתנה. יוביל. הוקרתי. יוגיעו. הוגענו. הוציאה. הורדתם. תוליך. תובישו. הודעתן. ייטיבו. אוציא. תורידי. תושבנה. תודיעו. מוקירים. הואלתי. תוסיפי. מימין. הציגו. תציבי. היניקה. תיטיבי. הותירו. מציבים. הצגתי. אציע. הציתה. מוריקות. היטיבו. מושיעים. מורישה. הילילה. יישירו. איסיר. תילילו.

ג. קבע בפעלים שבתרגיל ב' את השורש וכתבם עם ל’־התכלית: (ישע – לְהוֹשִׁיעַ)

ד. נקד את הפעלים במשפטים הבאים:

הוא מוקיר אותך. אל תואש! הוגעת (את) אותי בדבריך. וייקץ משנתו. הואלת לדבר. תואיל בטובך. אשר יגרתי בא לי. התיצג לפני. מימינים ומשמאילים. היניקה בנים. לא אוסיף להושיע. הוכיח תוכיח את עמיתך. הכובסת תוביש את הלבנים. יקרת לי מאד. ונושבתם בארץ. היא ישרה בעיניו. הידעתם את לבן? ראשו מגיע השמימה. אל תיגע אותי. הושיב אותי לימינו. נועדו לישיבה. הילילו עמים. הושיט את השרביט למלכה. הנושעים בציון. הם הופיעו בזמן. פן יודע הדבר. לא ייעף ולא ייגע. פניו הוריקו. הושע ה', כי גמר חסיד. תיקד עד שאול. הופיע מהר פארן. עת לישון. בימיו תושע יהודה. הממשלה מישבת עולים. עיני תורדנה דמעות. אל תוקר רגלך מביתו. האם מיניקה את ילדה. התורה תיקר מפז. אל תירק. כל הקהל נועד למקום בזמן. אל תודיע זאת ברבים. מתוך העתון נודע לי הדבר. המושבה נוסדה לפני למעלה מחמישים שנה.

ה. כתב את הפעלים שבתרגיל ד' באותו בנין ובאותו גוף בשאר הזמנים (מוֹקִיר, הוֹקִיר – יוֹקִיר – הוֹקֵר, הוֹקִירִי)

תרגילים לדג' 13–15 – פעלי פ’נ

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 13–14 (פ’נ): נטף, נבע, נגה, נגש, נסח, נפח.

2. לפי דג' 15 ( " – שלמים): נבט, נגב, נחץ, נמך, נצח, נתח.

ב. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים בהפעיל: (הִצַּלְתְּ – מַצִּילָה – תַּצִּילִי – הַצִּילִי)

הצלת (את). השיגה. השיב. תבענה. תשיכי. הסיעו. הפילה. הגשתם. מביעים. הגיהה. הגדתן. תגיעו. תגענו. מגישים. הזילה. תטפנה. הסחתי. מפילות. אשיג. משיקה. הגעת (את). הנציחו. תזיקי. הנביט. תסיקו. הסיחו. משיב. השרתם. הביט. נציל. תגדנה. ינעימו. תנחילי. הגרתי. יטיפו. הגע! יפילו. מתירים. הדחתי. תשירו. הסיעי. הגשנה. הפיחי. הנחילו. הסחת (את). תנביטו. הנמיכי. ינתיחו. הנחיץ. תנגיבו.

ג. קבע בפעלים שבתרגיל ב' את השורש וכתבם עם ל’‏־התכלית בהפעיל: (נצל – לְהַצִּיל)

ד. נקד את הפעלים במשפטים הבאים:

הצילו את ארצם מידי. בהם עמים ינגח. תקחו לי תרומה. ויגש אליו יהודה. נפת תטפנה שפתיה. הוא הגיה את הספר. לא תגף באבן רגלך. המים נגרו ארצה. הטיפו ההרים עסיס. יקב הדין את ההר. הקיפו את החומה. ויטע גן בעדן. החוט המשולש לא במהרה ינתק. ויפח באפיו נשמת חיים. לא תקם ולא תטר. הוא הסיעם במכוניתו. מתיר ומנגב. והנחלתם לבניכם. והדחתי אתכם. ידר נדר. ויקב חור בדלתו. נעלנה את הדלת. הסיחו את דעתם ממנו. לא הביט און ביעקב. ויטש אלוה עשהו. שליחי מצוה אינם נזוקים. ויגש וישק לו נכּרים דברי אמת. נכחנו באספה.

ה. נתח את הפעלים שבתרגיל ד' לפי הדוגמה הבאה:

הפועל השורש הבנין בשאר הזמנים: שה’פ עם ל'

הִצִּילוּ נצל הפעיל מַצִּילִים, יַצִּילוּ לְהַצִּיל

נָגַעְתְּ נגע קל נוֹגַעַת, תִּגְּעִי לִנְגּוֹעַ, לָגַעַת

תרגילים לדג' 16–22 – פעלי ל’א ול’ה (ל’י)

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 16 (ל’א): ברא, מצא, מרא, פלא, קפא, קרא, שנא.

2. לפי דג' 17 ( " – מורכבים): חבא, חלא, כפא, יצא, נשא, נשא.

3. לפי דג' 18–19 (ל’ה): ברה, גלה, טעה, לאה, מרה, פדה, שהה.

4. לפי דג' 20 ( " – פ' גר'): אלה, הנה, חיה, חלה, חשה, עדה, עוה, ערה.

5. לפי דג' 21–22 ( " פ' י' נ'): ידה, ינה; נאה, נוה, נזה, נחה, נטה.

ב. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים בהפעיל (הפליא – מפליא, יפליא):

הפליא. תמריא. החביאה. אעלה. השקינה. הרביתי. הוצאתי. הקרתה. הלאית (את). הטיתן. הפרתה. השאת 0אתה). השקה. יכו. הפלינו. תשחה. תתעינה. תשגי. תמרו. תשחינה. תלוה. החטיא. החלתה. האשימו. מוציא. הראתה. תלאה (אתה). תקפאנה. הטעה. המרתה. ימשה. ינוה. תכינה. מזה. השוינו. השהתה. הטתה. מלוים. הלאיתן. יורה. תונינה. מודות. החשית. ישקה. מטעה. התוינו. הרוה. הקשית (אתה). נקריתי. הראיתי.

ג. קבע בפעלים שבתרגיל ב' את השורש וכתבם עם ל’־התכלית (הִפְלִיא – פלא – לְהַפְלִיא):

ד. נקד את הפעלים במשפטים הבאים:

כסף וזהב הרביתי להם. נחבא אל הכלים. נקראתי לבוא אליו. אכנו פעם ולא אשנה. הלואי ואתבדה. הוא ישיא אתכם. ולא תחטיאו את הארץ. ויתחטאו ויכבסו את בגדיהם. בדמעתי ערשי אמסה, אשחה בכל לילה מטתי. אל תרצה את חברך בשעת כעסו. ותחזינה עינינו. הראה לי את ספריו. העלה אותו לעולה. מודה אני לפניך. איש לא נראה ברחוב. היא החביאה אותו. הם החטיאו את המטרה. המטוסים המריאו מבעוד בקר. הוא מפליא לעשות. אשתו השנואה. מראה מרהיב ונעלה. הוא יורנו דעה וחכמה. ה' נסה את אברהם וצוהו להעלות את יצחק לעולה. הראית להם את המכונה. התפלאנו למראה. ה' הקשה את לב פרעה. זכה ויזכה את הרבים. מלאו את הכוס מים. האויב הגלה את העם בבלה.

ה. נתח את הפעלים שבתרגיל ד' לפי השורש, שה"פ עם ל' והבנין: (הִרְבֵּיתִי – רבה – לְהַרְבּוֹת – הפעיל)

תרגילים לדג' 23–26 – פעלי ל’נ ול’ת

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 23–24 (ל’נ): לבן, סכן, צפן, בחן, אמן, חסן, עשן, סאן.

2. לפי דג' 25–26 (ל’ת): כפת, בעת, פחת, עמת, צמת, שבת, אמת.

ב. נקד את הפעלים הבאים (בהפעיל):

הזקנו. תצפנה. הלבנה. הבחנו. הכפת (אתה). הבעת (את). השבתן. האמנו. תעשנה. הסאנה. הפחתי. העמתן. הטמנו. הכרת (את). האמת. החסנו. הזקנה. הבעתן. הפחת (את). האמנה. הצפנו. הכרתם. העמת (את). הלבנו. הכפתן. החרתי. האזנו. האזנה. השחתם. השחת (את). החרתם. השחתי.

תרגילים לדג' 27–34 – נחי ע’ו וע’י

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 27 (ע’ו, ע’י): סור, קוץ, רום, רוע, שוב, פוץ, נוף, ריק, שים.

2. לפי דג' 28 ( " "): גוב, טול, כול, מוש, נוס, פוק, צוף.

3. לפי דג' 29 ( " – פ’גר): חול, עוד, אוץ, הום, חוש, עוף.

4. לפי דג' 30 ( " – ל’גר'): גיח, זוע, נוח, רוע, ריח, שיח, קיא.

5. לפי דג' 31–34 ( " – מרכבים): כון, לון, סות, זול, לוז, בוש*.

ב. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים בהפעיל:

(הֲבֵאתֶם – מְבִיאִים – תָּבִיאוּ – הָבִיאוּ)

הבאתם. הגיבו. הבנתן. הגיחה. תדיחו. תזזנה. הזנת (את). ילינו. הליטה. תניבו. אניף. הסירה. מכינים. מביאה. הגף. העיזו. מציפות. העפתן. הקאת (אתה). האצתם. המירה. מכירים. הנעת (את). הנחתם. תנענה. משיבות. הבאנו. הערתן. העירותי. הריקה. תבנה. הריעו. הפיחי. מניח. יחישו. תשבנה. הסירו (צווי). תעיק. הקימות (אתה). משים. העידות (את). הכינותי. תריבינה. מלינים. יזידו. תשימינה. יחיל. הפיצותם. העידו (צווי). הסת (אתה). הובשנו. השבתן. תריצו. תריחו. החשתם. תהימינה. הקאתן. תלנה הבנה (צווי). הסתם. הריחי.

ג. נתח את הפעלים הבאים לפי השרש, שה"פ עם ל' והבנין:

(מְאִירוֹת – אוֹר – לְהָאִיר – הפעיל)

מְאִירוֹת. עוֹרֵר. הֵנִיעָה. מְנִיאִים. יָאוּץ.

יְאוֹתֵת. הֵבֵאת (את). יְכוֹנֵן. קוֹנֵן. תִּכּוֹנִי. חוֹנֵן. כּוֹנֵן.

יָחִיל. יָכִיל. הָגֵבְנָה. חַבְתִּי. יָדִין. הֵסִירָה. יָנוּעַ. יָמוּךְ.

נָפוֹצוּ. הִתְגּוֹרַרְנוּ. נָדוֹנָה. הִתְחַיַּבְנוּ. בָּאנוּ. נָכוֹנָה.

הֵגִיף. מֵאִיר. הִתְעוֹפְפוּ. נָסוֹג. יָמוּט. נִסְתָּם. יְמוֹתֵת.

תָּנוּמוּ. חַדְתָּ. הֵפַרְתָּ. הָרִיקוּ. שְׁתוּ. הֵעִידוּ. תָּעִידוּ.

הֲשַׁבְתֶּם. נָחִישָׁה. תָּנוּעַ. בּוֹשׁוּ. אָנוּס. הִתְמוֹטְטָה.

יָמוּת. הָשֵׁב. הֵקִיאָה. נְסוּגוֹתֶם. נְעוֹרֵר. יָעוּפוּ. יִסֹּבּוּ.

יְעוֹפֵף. מִתְנוֹעֵעַ. סוּגָה. שַׁתֶּם. שׂוּמָה. הֵטַלְתִּי. לַצְתָּ.

תָּאֹרְנָה. יָנִיאוּ. תְּבִיאֶינָה. תָּרִיד. הֲמִתֶּם. מוֹזִיל. יָקִים.

יִוָּקֵשׁ. הֱקִיצוֹתִי. מַתֶּם. נִצַּדְתִּי. נִמּוֹלִים. תִּבֹּנָּה.

נְבוּכִים.

תרגילים לדג' 35–40 – כפולים (ע’ע)

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 35–36 (ע’ע): זקק, זמם, סכך, חמם, חקק, עזז, חתת.

2. לפי דג' 37 ( " ): זז, גנן, זחח, דלל, כתת, מסס, משש.

3. לפי דג' 38–39 ( " ע' גר'): מרר, פרר, צרר, קרר, שעע, שרר.

4. לפי דג' 40 (ע’ד השלמים): גרר, זלל, רנן, סנן, רתת, תסס.

ב. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף בשאר הזמנים בהפעיל:

יגן. הדקו. האטה. החתות (את). הכלילו. המסי. הרנינו. התלתן. העמו. תקלנה. הקל. ינצו. יהלו. מצלות. תרענה. הדלילו. החלות (אתה). הגנו. תברינה. העזה. השמונו. המר. הצרותם. משמימים. מדלה. מסב. יצרו. הרעונו. תברו. הברינה. השח. הסבות. הקרה. השמות (את). מתלות. תחלי. תרעינה. הברותן. מברים. תחלינה. תעזו. תשך. נתם. תמרנה. הרענה.

ג. הפוך את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף מיחיד לרבים ולהפך: (יָגֵן – יָגֵנוּ)

ד. נתח את הפעלים הבאים לפי השורש, שה"פ עם ל' והבנין:

אָאֹר. יֵמַר. יִסַּבּוּ. חַתּוּ. נְבַזּוֹנוּ. גַּלּוֹת.

נָגֵן. יָגֹז. דַּלִּים. זָמַם. יָחֹגּוּ. אָחֹן. הֵמֵר. סֹלּוּ. נָמַסּוּ.

יִמַּדּוּ. תָּחֹקּוּ. נָשַׁמָּה. תָּשֹׁרְנָה. תַּמּוּ. הֵחֵלּוּ.

יָלֹקּוּ. שָׁכְכָה. יִמְדֹד. יֵרַכּוּ. תָּקֵלְנָה. הֵצֵרוּ. יִלָּבֵב.

נִזְקֶקֶת. תְּרֵעֶינָה. תִּצַּלְנָה. יִשְׁתּוֹמֵם. תָּהֵלְנָה.

שַׁלּוֹתָ. יִשְׁלוֹל. יָרֹן. רֻכְּכָה. נָשַׁסּוּ. נְקַלּוֹתֶן. יִמַּס.

נָמַקּוּ. נָקֵל. קוֹנֵן. חִמַּמְנוּ. תְּבוֹלֵלְנָה. גַּנּוֹתִי.

מְגוֹלֶלֶת. נֵאָרָה. יִחַתּוּ. נֵחָמִים. תֵּחַלְנָה.

ה. כתוב את הפעלים שבתרגיל ד' באותו בנין ובאותו גוף בשאר הזמנים: (אָאֹר – אָרוֹתִי – אוֹרֵר)

לוח ז' – הֻפְעַל (הָפְעַל)    🔗

(ראו ב“לוח הפעלים השלם”)

תרגילים לדג' 1–7 – שלמים וגרוניים

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 1–3 (שלמים): גדל, לבש, דרך, סגר, פקד, צדק, שלך.

2. לפי דג' 4–5 ( " – פ' גר'): אחז, ארך, הפך, חזר, חרב, עמד, עצר.

3. לפי דג' 6–7 ( " – ע' ל' גר'): דאג, בחר, כחש; גבה, מלח, קצע.

ב. נקד את הפעלים הבאים בהופעל וכתוב אותם באותו גוף בשאר הזמנים (תָּכְלַם – מָכְלָם – הָכְלַמְתָּ)

תכלם. מחתלים. הטבעתם. הכשלו. העמד. מרדפים. החרמו. השחתי. מדבקה. יכשל. תטבענה. תמלכי. מקטרות. תשכב. החרבה. תכזבו. העמק. מאדמים. תגדלנה. מפשטת. תרשעי. ישכבו. משפלים. יקדרו. מקדשת. העבדתי. העברה. תעבדנה. הגבה. משלכה. מעמדים. ישלכו. תדרכנה. מחזק. יחזרו. מחרמות. יצדקו. השאלה. הבטחת (את). יארכו. הרעלה. מזכרת. האכלתם. החזקו. תשכב. משכרת. מכרחת. הכרחת (את). תלבשנה.

ג. נקד את הפעלים הבאים וכתבם בהופעל – באותו זמן ובאותו גוף (יֹאחַז – יָאֳחַז)

יאחז (קל). נאכלו. התבאשו. יבדלו (נפעל). הבליחו. מבלע (פיעל). כוערים. בשלה (קל). גבוהים. הגבילה. יגבר (קל). מגדע (פוּעל). מגשימים. דבקה (הוה). ידגישו. נדלקו. הדמיע. הופכת. הזדהמה. מזניחים. זורחת. מחבל (פיעל). יחטוף. חמץ (קל). יתחסנו. מחרפות (פיעל). נחתם. נטבעות. חרדים. יטמעו (נפעל). הטרחת (את). כוזבת. מכחשים (פיעל). יכערו (פועל). תכנענה (נפעל). יכריח. כשרות. נכתבים. תלאיט. יתלבשו. לועגת. ממאס (פיעל). המטיר. נמלטו. מנעו. ממעטים (פיעל). מתוקים. הסתבכו. מסגלים (פועל). הסכלתי. נסכרו. יסעדו (קל). הסתערו. עומדים. מתעסקת. נערמו. מפזרת (פועל). תפטרנה (נפעל). יפסידו. מפקחת. פצחת (את) (קל). מפתיעים. הצבעת (את). יצמח (קל). הצטערה. צורחת. מקבל (פועל). נקבענו. קודחת. מתקהלות. מקלחים (פיעל). קרע. הרגענו. נרחצה. התרחקנה. תרעל (נפעל). מרקחים (פועל). נשאלת. משתבחת. משכיר. תשתלטי. ישפר (פיעל). מתאמים (פיעל). מתקנת (פועל). התליעו. נתריע. התרסת (אתה).

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף בשאר הזמנים בהופעל: (יָאֳחַז – מָאֳחָז – הָאֳחַז)

תרגילים לדג' 8–13 – פעלי פ’י ופ’נ

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 8 (פ’י): יבל, יטב, ילד, יסף, ישב; יעד, יעף.

2. לפי דג' 9–10 ( " – ל' גר'): ידע, יפע; יצא, יצג, יצע, יצק, יצר.

3. לפי דג' 11־13 (פ’נ): נגד, נגע, נדח, נהג, נכר, נמך, נעל, נצח.

ב. נקד את הפעלים הבאים בהופעל וכתוב אותם באותו גוף בשאר הזמנים (מֻגָּרִים – הֻגְּרוּ – יֻגְּרוּ)

מגרים. הוטבו. יצלו. מצעת. תוקעו. הושבת (את). יוכחו. יצע. הוקע. הגדתם. תושבי. תצגי. מובלים. יושבו. תוטבנה. יקח. הטלו. התרה. יגד. מסעים. הטשנו. מגה. מגשות. מגעת. ינהגו. הנלחתם. מכרים. הסחה. תנעלנה. תפלי. הדחת (את). הוכח. הועדו. הצענו. יחסרו. מוכחות. מצבת. תצגנה. יסעו. נורד. תגשנה. תנחלנה. הורדנו. תועפנה. תוקדנה. יופע. תועדי. תכרו. תנמכנה. ינצחו. תועפו. הועפה.

ג. נקד את הפעלים הבאים וכתבם בהופעל – באותו זמן ובאותו גוף (יְבֵשָׁה – מוּבֶשֶׁת(־בָשָׁה)

יבשה (הוה). הובשתם. נודעה. ייטב. היטיבו. תוכחנה. יתוכח. יולדת. נולדנו. מיסדים (פיעל). ייסד. נוספו. תוספנה (נפעל). יעדה (קל). התועדו. יצא. נצבים (נפעל). התיצבנו. מיצג (פועל). הצעת (אתה). הציע. ייצק. נוצרים. תוצרי (נפעל). תיקד (קל). מוקיעה. התיקרתם. ארד. תרדי. מישבים (פועל). תתישבי. נובעת. הנביט. מתנגדת. מנגד (פועל). יגע. נגעת (את). נגף (נפעל). נגרים. תתנגשו. נדחת (נפעל). הדיר. נוהגים. ינהרו. תזלו (קל). יזח. נזחת (את). נחלתי. תטע. התנכרת. נמכתי (פיעל). מנסחים (פועל). נסכנו (קל). נועלים. נעימה. התנער. תפלו. מנצלת (פיעל). ינצור. נקבתם (פועל). ינקמו (נפעל). ישיך (הפעיל). מנשלת. נתך (נפעל). נתנה. ינתץ (פועל). מנתקים (פועל). תנתר (פיעל).

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף בשאר הזמנים בהופעל (מוּבָשׁ – הוּבַשׁ – יוּבַשׁ)

תרגילים לדג' 14–20 – פעלי ל’א, ל’ה, ל’נ ול’ת

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 14–15 (ל’א): ברא, גמא, חטא, טלא, כלא, מרא, פלא.

2. לפי דג' 16–18 (ל’ה): דלה, טעה, יעה, כהה, לוה, מחה, נשה, עבה, ערה.

3. לפי דג' 19 (ל’נ): אמן, בחן, חסן, לבן, סכן, עשן, צפן, קרן.

4. לפי דג' 20 (ל’ת): אמת, בעת, כרת, לחת, נחת, עמת, פחת, צמת.

ב. נקד את הפעלים הבאים בהופעל וכתוב אותם באותו גוף בשאר הזמנים (הֻפְנֵינוּ – מֻפְנִים – נֻפְנֶה)

הפנינו. ימצאו. מגלים. מוצא. תכינה. הראית (אתה). הכתה. הגלה. הטו. העלית (את). תפנו. יראה. תחלו. אשחת. הפחתי. האמתם. החיתה. תקפאנה. החלית (אתה). התותה. הקפא. האמנו (אנחנו). המצאתי. הרצתה. משקות. העלתה. משקה. ידלה. הטעיתן. מלבנים. תטלאי. תלוינה. תזמני. ישחת. הבראת. תחבאי. הכה. הגליתן. השחתם. הלחת (את). הנחתה. העמתי. יפחת. תגמאנה. תזמנה (אתן). מחלים. ממצאת. ימצאו. הכיתם. מכים. משחתות.

ג. נקד את הפעלים במשפטים הבאים:

אתה הראית לדעת. הפושעים הגלו לארץ גזרה. התלמיד יוצא מתוך הכתה. היא הכתה על לא עוול בכפה. נורת־החשמל המצאה במאה הי"ט. התמונה הראתה לקהל. הכלים החבאו במרתף. הוציאני מן המחנה, כי החליתי. המגלים בבלה. אשר הגלה מירושלים. ובבתי כלאים החבאו. הכנת מנחה ונסך. והנה עבדיך מכים. ויכו שוטרי בני ישראל. העלה על המזבח. והפדה לא נפדתה. נוסו, הפנו, העמיקו לשבת יושבי דדן. מעין נרפש ומקור משחת – צדיק מט לפני רשע.

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף בשאר הזמנים (בהופעל)

תרגילים לדג' 21–28 – נחי ע’ו וע’י, כפולים (ע')

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים לפי הדג' שבלוח:

1. לפי דג' 21 (נחי ע’ו; ע’י): אור, גוב, סור, עוד, פוץ, ריק, שים, שיר.

2. לפי דג' 22–25 ( " – מרכבים): דוח, זון, טוח, כון, סות, קיא, שית.

3. לפי דג' 26–28 (כפולים): ארר, דקק, חנן, חקק, צרר, רעע, כתת, טלל (ש).

ב. נקד את הפעלים הבאים בהופעל וכתוב אותם באותו גוף בשאר הזמנים (יוּעַם – הוּעַם – מוּעָם)

יועם. הורעה. תודקי. מדלל. הוחלתי. תוארו. תומרנה. מוגנת. יוחן. הזקקת (אתה). הוסבות. יכה. הופרו. תודשנה. מוכנים. מוסרה. הומת (את). יומתו. תובאנה. תוצרי. הוחדו. הוחלתם. נומת. הונחת (אתה). הכללו. מוטסים. הומתן. תועפנה. מומתות. מובאת. הובנו (אנחנו). הטינו. הורדה. מוסבה. מטללת. תובנה (אתן). אובא. המכו. השמה. הורעת (את). יורע. מוסתת. מוקאים. הורקו. יופצו. הוצרו. תוכן. תוזנה (הן). תוקמי. יוטב. תוחלי. הובאו. תוצפנה. הוכנו (אנחנו).

ג. נקד את הפעלים הבאים בבנין המסומן וקבע את שרשם ואת גזרתם. (הוּכְנָה – כון – ע’ו)

הוכנה. יכונן (ג). חונן (ד). מפר. ירק (א). ידק (ו). נגן (ד). תגלה (ד). תגל (א). הוסר. הועד. נאור (ב). נאר (ב). נשמו (ב). ימות (א). יומת. ימותת. מרק. מריק. יאתה (ג). התלו. יותל. יופיע. תופענה. תועפנה. הברו (ו). תברינה (ב). התעוררנו. נופפו (ג). יגל (א). העזי (ב). ילינו. מלינים. מציק. מצק (ד). מריקים. מורקים. מסיתים. הוסת (את). הטלתי. מוטל. ממיר. מומר. נזון. תוזנה (הן). דשים. יודש. תבאנה (ו). תובאנה. נעור (ב). ינוע. תנענה (א). שתו (א). מעיק. יועק. הורעת (את). המיתותן. המתם. הוחלו. יתם (א). ירע (ו). ינצו (ו). תצלנה. החתות. הצרות. נארה (ב). יכתו (ז). משמים. השימות (אתה). השמות (את). המר. הוחמתי.

כינויי־הפעול

א. התאמן בנטית הפעלים הבאים בכל הגופים לפי הדג' שבלוח.

א) פָּעַל (קל):

1. לפי “שמ’ר” (אפעול): דרש, זכר, עזר, פגש, קשר; נטל (פ’נ).

2. לפי “לב’ש” (אפעל): למד, מנע, נגע, נהג, שאל, שלח; אכל.

3. לפי “מצ’א” (ל’א): קרא, רפא, נשא (פ’נ – ל’א), שנא.

4. לפי “צל’ה” (ל’ה): פדה, קנה, ראה, שתה, ענה, עשה.

5. לפי “יר’ש” (פ’י): יסד, יעץ, ידע, ילד, יצר, יצק.

6. לפי “דו’ן” (ע' ו' י'): דוש, שים, צוד, צור, שית (שות).

7. לפי “סב’ב” (כפולים): דקק, חגג, המם, זקק, שדד.

ב) פִּעֵל:

1. לפי “בק’ש”, “של’ח”: גרש, יבש, חזק; בער, רחם, נצח, שגע.

2. (בשאר הגזרות): רפא, צוה, רומם, קים, הלל, פרנס.

ג) הִפְעִיל:

1. לפי “השלך”, “האכל”: המלך, העבד, הצל; העמד, הודע, הטרח.

2. לפי “הקם”, “הסב”: הרם, הסר, הער; הדק, הצר, החת, הכלל.

3. (בשאר הגזרות): הברא, השוה, העלה, הורה, הבעת.

ב. כתוב את הפעלים בכנויים המסומנים בנקוד (שָׁלְחָה אוֹתָה = שְׁלָחַתָּה):

שָׁלחה אותה. קח אותנו. אהבה אותה. יָצוד אותו. שָׂנאה אותך. נִשקה אתכם. רָפא אותו. יִקרא אותי. אֲעַנה אותו. פגשה אותם. אוֹדה אותך. אוכֵל אותם. מעַנה אותם. מַשִּׂיגה אותךָ. יוֹלִיך אתכם. מסתיר אותה. קְנֵה אותם. אכַבד אתכן. שִׁמעי אותי. יֶאהב אותנו. ינַקה אותן. אכלו אותם. יַעצוֹם אותן. נהַלל אותך. נשבח אתכן. מריח אותם. יפאר אותה. הרגה אותו. מְסוֹר אותו. מכינה אותנו. מוציא אותי. צָד אותה. בחנתָּ אותו. יִתן אותי. יעקור אותנו. מעביר אתכם. יעמיד אותה. מְסירה אותי. אשַׁסע אותו. משׂיג אותן. תדעי אותי. אכלה אותה. ידעה אותם. רְפָא אותנו. שׂא אותו. השב אותנו. יָלדְתְּ אותנו. אשַׁלח אותך. תברך אותנו. תלי אותה. הפחיד אותם. יקים אתכם. יזרע אותה. הִדריכה אותָך. יקצור אותן. תִּשלח אותי. רָצתה אותם. שלחו אותִי. לִמדה אותנו. תשכחי אותם. ישאל אותנו. אֶענה אותה. תשמור אותם. יִקנו אתכם. מְכוֹר אותן. פָּדוּ אותו. זכרְתְּ אותי. יָבר אותנו. הכריע אותנו. יירש אותך. וַיָּהָם אותם. שׂנאנו אתכם. שׂנֵאתם אותו. אהבתם אותי. יָזֹר אותו. השקתה אותנו. יורה אותי. יתן אתכם. אהבתם אותה. קח אותה. זְרַע אותו. בָּנתה אותו. אמצא אוֹתה. אשַׁק אתכם. אביא אותה. תלַמְדי אותה. להושיע אתכם. להציל אותה. הֶאכילה אותם. קראנו אותה. תֹּאפינה אותן. טעי אותו. רוממה אותנו. עזרה אותנו.

ג. נקד את הפעלים (בכנויים) הבאים:

סגרתני. הוליכתך. קראכם. עזרתנו. ענוה. צלינוך. דנני. רודפך. תרדפהו. יכלתיו. אביאך. יקימה. יעצני. הקלני. הקימני. להצילהו. יירשך. פתחהו. תקראך. רדפתכן. פגשתוהו. קראהו. תדעני. ילבשך. זכרהו. אהבתני. שנאוני. ראהו. יראהו. שמרתוני. תביאם. השקתו. תזכרנו. ישדם. תחגוהו. דנתני. צלוכם. סביני. יסבך. חנני. הרגתהו. למדתיך. העירתני. יורנו. עניתנו. שמחנו. איעצך. ישקני. יצודנו. שומרתני. סבוני. שכחתני. יסעדנו. גאלנו. עזבנוכם. יהמם. יבזום. שמעני. נטעם. ענשתם. אמשך. אראך. נדעם. סבבונו. הקימך. נשבחך.

תרגילים בניקוד הפעלים בסוף פסוק (בהפסק) (עמ' 54)

נקד את הפעלים הבאים בהפסק וציין גם את הנגינה (אָכָˆלוּ)

אכלו. תשמרו. יצעקו. אמרו. עבדו. תשכבי. שברת. ישב (עבר). תשבי. תרדנה. תיעץ. זקנה (עבר). קטנו (אנחנו). יכלו. תלדי. תשאו. יאכלו. תאבדנה. שמחה (עבר). יעמלו. תאבלי. יגרעו. דברי. שבי. גאלו. ישנה (עבר). צהלי. אדמו. ירדה. חרדנו. נרדמה. תגדלו (פיעל). ישפלו. בחרי. קראו. שמחו (צווי). נתפרו. נגנבו. נודעו. יספרו (נפעל). נאחזה. יחשבו (פיעל). נחשבה. עמדה. אלכה. בקרו. מאנה. תשאלי (נפעל). מזמרת. עוררה. ישמעו (פיעל). רחצי. התהלכו. הושלכה. מוקמת. תתנחלו. התנחמו. שלחה (פועל). משלחת (פיעל). הוקמו. יבקעו (הופעל). ויאמר. התאזרו. תתקדשי. מעוררת. מרשעת. דעו. ישמע (פיעל). רחצה שכלו. יאהבו. ויאכל. אחזני. תיראו. תתנשאו. תחטאו. נואלו. ארחמה.

תרגילים בניקוד פעלים עם ו’־ההיפוך (עמ' 55–56)

א. הוסף לפעלים הבאים ו’־ההיפוך, נקדם וציין את הנגינה (יִפְגּוֹשׁ – וַיִּפְגֹּשׁ; תָּקוּם – וַתָּקָם)

יפגוש. אשבור. אשים. תקום. יקים. אנוח. נבוא. יביאו. ירד. תגשי. יריב. יצאו. יצא. תלדי. נסור. ילך. תדבר. אשב. תפגשי. תלון. ישכים. נקח. נשים. יירש. תקמנה. יבואו. נכנס. יעברו. נסור. יחריבו. ישמיד. תברך. תקצירי. נשלח. אצא. אחג. יגשו. יהיה. תישן. נמות. אחזיק. יוגיע. יעבד. יקרא. ילביש. נעתיק. תכרית. יבטיח. תבטיח. תגיש. תסב. נבר. תבריק. נחריב. ירישיעו. אכעיס. נמליך. יחרים. הדריכו. תפילו. תיניקי. אכה. נכה. יאכיל. תאכיל. תודה. יורה. נביא. אדע. תרע. תוליך. יוביש. יבריח. תקים. תניע. תסירי. אוריד. תשמיע. תדע. ידק. תקריבו. יוסיף. יסב. נושיב. ינוח. יצר. ינוח. תנוע. יבין. תשמיע. אודיע. תגז. יגיל.

ב. כתוב את פעלי ל"ה הבאים בעתיד מקוצר ובו’־ההיפוך (יִגְלֶה – יִגֶּל, וַיִּגֶל)

בְּפָעַל (קל):

יגלה. נקנה. תבזה. נגלה. נתעה. ילאה. אראה. תזרה. יקשה. תעטה. נרבה. אעשה. תשלה. ילאה. תהרה. נחזה. אפנה. תיפה. יטה. נירה. אמחה. תשעה. ישבה. נחנה. אעדה. תאתה. יחדה. נחרה. אפנה. תבכה. ירדה. נשתה. אחיה. תהיה. ישעה. נמחה. נטה. תזה. יירה. נצפה. אכלה. תרפה. נחיה. יראה. תקנה. יעשה. אענה. תחצה. יעדה. אאתה. אבכה. תלאה. יהיה. ניפה. ארדה. יעלה. תמצה. נקרה. ארפה. תתעה. נטעה. נפתה. הכה (צווי). הטו (צווי). הזה (צווי). ירפה.

בְּהִפְעִיל (אַרְבֶּה – יֶרֶב, וַיָּרֶב):

ארבה. תגלה. ימרה. נפרה. אמחה. תרבה. ישקה. נעלה. אראה. תרדה. יפתה. נמרה. אתעה. תעלה. יראה. נחרה. אזה. תטה. יכה. אורה. יזה. נכה. נורה. אמחה. תתעה. נפתה. הכה. הטו. הזה. ירפה.

בְּנִפְעַל (אִגָּלֶה – יִגָּל, וַיִּגָּל):

אגלה. תעשה. יערה. נירה. יעשה. יגלה. נערה.

בְּפִעֵל (יְגַלֶּה – יְגַל, וַיְגַל):

יגלה. תכסה. נמנה. אפכה. תצוה. גלה (צווי). צוה (צווי). יפכה. תגלה. יצוה.

בְּהִתְפַּעֵל (יִתְגַּלֶּה – יִתְגַּל, וַיִּתְגַּל):

יתגלה. נתאוה. תתגרה. יתכסה. תתגלה. יתגרה. תתכסה. נתכסה.

ג. כתוב את הפעלים הבאים בו’־ההיפוך ונקדם (וַיָּכֶן אֶת הַכֹּל)

הכין את הכל. נשאה את הילד. הגיש מכתב. הניסה אותו. לקח את הספר. ירה ברובה. הציק אותו הרעב. גער בו. שכב במטה. חלש מאד. הציף את העיר. הקיצונו משנתנו. קרא לרופא. הניעה בראשה. הכית אותו. שתה מים. השקה את הצאן. אהבה את הילד. הטיתי את אזני. הדבר יצא מפיו. חזקתי והבראתי. גמרנו את הספר. החלונו לדבר. פניו אדמו. את לקחת את הכסף. השמש שלחה את קרניה. נמס הקרח על פני הנהר. הביא מים. השקתה את הערוגות. היא תלך אל החנות. קנה ספר וקרא בו. ראיתי את אחיך. עצם את עיניו. יעקב יצא. היא הלכה השוקה. אכלת ושבעת. קמת אתה וכל בני ביתך. יצאתם מן העיר. הן שבו הביתה. אתן נתתן לי לשתות. שכרתי לי חדר. ישבתי בעגלה ונסעתי אל הכפר. יקרתי לו והייתי לו לבן. פניו נפלו מאד. מחינו את הכתוב. בזיתי אותו בלבי. הוא שעה אליו. תעינו זמן רב ביער. השמש הופיע על פני השמים. הבריחו אותו מעירו. הגנן הזה מים על הערוגות. הוא המתיק להם סוד. היא הקלה להם את החיים. נעביד אותם בעבודה קשה. הגשם הרוה את האדמה. הם הציקו לו מאד. את הכלמת אותה תמיד. הלחיים אדמו מקור. העירותי אתכם משנתכם. האשה הבעירה אש בתנור. אתן הרימותן את ידיכן. הם השביעו אותי. הרעים רעם. הקשו את ערפם. הרבו לדבר. הותירו מן הלחם. הטו משפט. הדליקו את המנורה. הפיל את הכוס. האשימה את האיש. נעמיס על החמור. הכה את רעהו. הרפה ממנו.

 

תרגילים מסכמים    🔗

לפי הגזרות בכל הבנינים

1. גזרת השלמים (כולל גם שלמים־גרוניים).

א. נקד את הפעלים ונתחם לפי: שורשם, בנינם וזמנם (נֶאֱמָן – אמן, נפעל – הוה)

בכל ביתי נאמן הוא. תורתי אל תעזבו. כיום אתמול כי יעבר. למען יאריכון ימיך. אילו לעבדים ולשפחות נמכרנו – החרשתי. סלח נא ומחל לעוון עבדיך. ויאבק איש אתו. ויעקבני זה פעמים. חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. מה נאמר, מה נדבר ומה נצטדק. יארכו הימים. ותפקחנה עיניהם. גרש יגרש אתכם מזה. כאין שופכו עשורי. ולו גוענו בגוע אחינו. מוסר לא לקחו. מאז עמדי לפני פרעה. מעט מעט אגרשנו מפניך. ויעמד אותם סביבות האהל. אש לפניו תאכל. ואהוד נמלט. שועתי ולא תשמע. ואנחנו נברך יה. כי עתה ריקם שלחתני. אבל אשמים אנחנו. אז יכנע לבבם הערל. לא מאסתים ולא געלתים. כי ברך אברכך. האזינו השמים ואדברה. ראשו משלך אליך. בני נכר יתכחשו לי. יערב עליו שיחי. הם העמדו למשפט. שאלי שרופה באש. התרחצתי, הסתרקתי והתלבשתי. ואני אתנהלה לאטי. הם התנחלו בארץ. המתישבים השתרשו במקומם החדש. התלהבו מדבריו. העצים שרשו ממקומם. שבעים בלחם נשכרו. צדיק כתמר יפרח. את גבהת ממנה. ואת הארץ תסחרו. ויארבו לו כל הלילה. אמרתם: כרתנו ברית את מות. חרד יחרדו.

ב. קבע את המקור של הפעלים בתרגיל א' וכתבם עם ל’־התכלית ומ’־השלילה באותו בנין (נֶאֱמָן – הֵאָמן, לְהֵאָמֵן, מֵהֵאָמֵן)

ג. נקד את הפעלים הבאים בבנין המסומן וכתבם באותו גוף ובאותו בנין בשאר הזמנים (תִּגְוַע – גָּוַעְתָּ – גּוֹוֵע)

תגוע (א). תשברנה (ב). צהלי. הגדיל. החזיקה. הסבר! כרעתי. ירחם (ג). יאמן (ב). נגמל. מתרחשים. ויתפרקו. ויגמל (ב). התקהלו! השתרשתם. ויאמר (א). אכל (ד). יעמדו (ז). שרש (ג). נעלמו. נדהמים. נאסרו. ישתבח. יתפאר. אגדלה (ג). נחבאתי. מגאל (ד). נתעלס. הבטחת (את). מסתעפות. מברכת (ד). החריבו. תחסם (א). יחלש (א). יחלוש. תהדרי (ג). תארגו (ב). נאשם. תחכמי (א). תארכנה (א). תחשבנה (ג). העסקו (ז). מעמיסים. יענשו (ב). החרישו (צווי). חרשתם. נקבעתם. הבלעת (את). תערבנה (א). מבדחת (ג). נשבעה. השבעתי. השפעתם. התמתחנה. הסדירו! תקהילו. הקציעה. תכתבו (ב). משתכר. מזדקרת. תגרשנה (ד). נאבקו. תפרחנה (ו). משרשים (ד). תאכל (א). תשבע (ב). תחרדנה (א).

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף ובאותו זמן בשאר הבנינים שבהם מופיע הפועל (העזר ברשימת השרשים שבסוף הלוח, מעמ' 58 ואילך)

2. גזרת פ’י

א. נקד את הפעלים ונתחם לפי שורשם, בנינם וזמנם (הִתְהַלֵּךְ – הלך – ילך – התפעל, עבר)

את האלהים התהלך נח. אתנו תשבו. רק אתכם ידעתי מכל העמים. ואתה תתיצב מנגד. ויירא שאול מלפני דויד. ותצא אש מלפני ה‘. ויקרע שמלותיו. וילך אט. אולי לא תאבה האשה ללכת. אל באפך תוכיחני. אי אפשר להתקיים. האמנם לא אוכל כבדך? אמנם ידעתי כי כן. האם מיניקה את ילדה. נולדתי בשעת הרעש. אשר נואלנו ואשר חטאנו. לא להתרגש ולא להתיאש. הודיעו בעמים עלילותיו. עיני תורדנה דמעות. אל תוקר רגלך מביתו. לא נותר ממנו דבר. אן הלכתם? לא תצא אנה ואנה. אל אשר תלכי אלך. סולם מצב ארצה. ותלדנה כל הצאן. אותו תירש. לא ייעף ולא ייגע. יוסף הורד מצרימה. וייגעו עמים בדי ריק. במה אדע כי אירשנה? וישבת בסתר ונחבאת. הפעם אודה את ה’. כהוציאם אותם החוצה. לבטח תושיבני. הנודר, שלא יישן שלושה ימים, מלקים אותו ויישן מיד. מראשית כזאת הודעתי. זה יצא ראשונה. לשוא תתיגע. התודעתן אליה. הספר יופיע בקרוב. אל תירק ואל תעשן. וילכו שניהם יחדו. לא אירא רע. וייקץ משנתו. יסרתני ואוסר. אוסיף להושיע. וייטב לנו. כשה לטבח יובל. הוא הצג לפניו. בכבודם תתימרו. מיחדים ומוקירים אותו. אך יצא יצא יעקב. ועם ישראל יתוכח. והתודו את חטאתם.

ב. כתוב את הפעלים שבתרגיל א' עם ל’־התכלית (הִתְהַלֵּךְ – לְהִתְהַלֵּךְ)

ג. כתוב את הפעלים בבנין המסומן באותו גוף ובאותו בנין בשאר הזמנים (הֵינִיקִי – הֵינַקְתְּ, מֵינִיקָה – תֵּינִיקִי)

היניקי. הוּשבתי. נוֹלד. להימין. נתיקרה. מוקיר. אצרך. ויצת. מוריקות. תותירו. לצקת. הצגתי. ליסד. אוסיף. נוֹעז. יקע. נוכחת. ישתבח. הואלתי. יכלתם. תישנה. תורש (ב). תיבש (ג). יודע (ב). מוּעד. ארדה. ויותר (ב). יגיש. יועילו. נוֹקשתם. נתוספו. רשו. ויקר. תקר (א). הופיעו. ייליל. ינקי. עוצי. הובישו. הציבו. הוכחה. מוּצרים. מיצרים (ג). יוּקד. יקד (א). הצע (צווי). תצק. צק (צווי). הצעת (את). ישנו (אנחנו). יוּלד (ז). ויצק. ותצת. נצתה. ידעתיך. הושיט. נוֹשנתם. מוגיעה. מגיעה. תתודענה. ותישר (א). וייחל (ב). הסעת (את). תוכלי.

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף ובאותו זמן בשאר הבנינים שבהם מופיע הפעל (העזר ברשימת השרשים שבסוף הלוח, עמ' 65–66)

יִנְקִי (א), יַנְּקוּ (ג)

3. גזרת פ’נ

א. נקד את הפעלים ונתחם לפי שרשם, בנינם וזמנם (נְתַתֶּם – נתן – קל – עבר)

טובה המתנה אשר נתתם לי. הגד הגד לי. וינצלו את עדים מעליהן. ה' יציל אתכם מידיו. אמך הגידה לי זאת. צויתני לבלתי געת בו לרעה. הביטה נא וראה. למה נטשת את רעך? אל תטשום בצרתם. נפת תטפנה שפתיו. אל תפל דבר. למה התנכרת אליו? אגיה אור על מעשיו. או בן יגח. נתנה רשות לעין לראות. כי יפל הנופל ממנו. שבעתים יקם קין. כיון שהגיד, שוב אינו חוזר ומגיד. לא תקם ולא תטר. של נעליך מעל רגליך. ויקיפו את החומה. ויטע גן בעדן. ותקח מפריו ותאכל. ומטר לא נתך ארצה. יטפו ההרים עסיס. נתץ מזבח הבעל. אוד מצל מאש. נחמתי כי עשיתי. הלחם הגש לשלחן. נפח נפשו. וישק לו. הפילו גורל. ותטש המלחמה. חוט המשולש לא במהרה ינתק. לא הביט און ביעקב. לא תגף באבן רגלך. מגיעי בית בבית. ביומו תתן שכרו. מכה נפש בשגגה. נשא ידו במלך. נושא ונותן באמונה. בשלושה דברים האדם נכר. לכל הנצבים עליו. מים מצור הזיל. ולא יזח החושן. ישראל מקפת אויבים. למה תתנשאו? ואחר כבוד תקחני. ויסיעו אבנים גדולות. שבת וינפש. לבלתי התנשא. כל גיא ינשא. ישקני מנשיקות פיהו. בתתי נקמתי.

ב. כתוב את הפעלים שבתרגיל ' עם ל’־התכלית ומ’־השלילה בבנין הנתון (נְתַתֶּן – נתן; לָתֵת, מִתֵּת)

ג. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף ובאותו בנין בשאר הזמנים (נִשֵּׁק – מְנַשֵּׁק – יְנַשֵּׁק – נַשֵּׁק)

נשק. נושאה. נגף (ב). אשא. ננטש (ב). יגש (ז). ואקב (א). ידבנוּ. נקמתי (ב). תקחנה. מטיף. נטעת. נתעו. מגש (ז). יקב (א). ויטע. תכירנו. הציל. ינטל (ב). נטרתי. הסיעו. פחי. מנתר (ג). ויגע. נטרת. מגעת (ד). הגעת (את). נגרו (ב). הנציחה. נדפו (א). התנגשו. נבטים (ב). הפלה (ז). התנפצתם. התרו (ז). תשיכי. נתנים. נטעת (את). בהתנדב. מנציח. הנמיכה. ינקטו. מצל (ז). בגעת. תתנה (א). נזוקה (ב). גענה. סעי. ינזר (ב). תנקם (ב). תסיקו. התנחלו. הנפש (ב). בגשתו. הגע (צווי). יתנגח. הסענה. גש. נחמים (ב). נתר (ג). ישאו. יסעו. יצר (א). ינצר (א). מגיהים. הזיק. תתיר. הגשו (ז). ידח (ב). הצעת (את). הטיל. נגעה (א). התנערי. מנקד (ד). ננעץ. משיקים. נדחת (את).

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף ובאותו זמן בשאר הבנינים שבהם מופיע השורש (העזר ברשימת השרשים שבסוף הלוח, עמ' 69–71)

4. גזרת ל’א

א. נקד את הפעלים ונתחם לפי: שורשם, בנינם, וזמנם: (אֶשָׂא – נשא – קל – עתיד)

איכה אשא לבדי. את עשו שנאתי. בראשית ברא אלהים. נקראתי לבוא אליו. אשתו השנואה. בצאת ישראל ממצרים. ויבטא בשפתיו. בפיו דבר ובידו מלא. נשא ידו במלך. ותקנא רחל באחותה. בהוציאך את העם ממצרים. הוא נבא בשם אלהים. ואשר חטא מן הקדש. נחבא אל הכלים. האותי לא תיראו? ונשאתי לכל המקום בעבורם. כל העולם נברא אלא בשביל חנינא בני. ימים נוראים. ורפא ירפא. הגמיאיני נא מעט מים. ירא שמים בסתר ובגלוי. ולא תחטיאו את הארץ. המטוסים המריאו מבעוד בוֹקר. מאנה הרפא. אמנה אנכי חטאתי. וישבת בסתר ונחבאת. היום לא תמצאוהו בשדה. ותוצא ותתן לה את אשר הותירה. נתמלא צער ורגז. צובאים על הדלת. צמאתי מאד. תמחאנה כף. יקפאו מקור. הם נראו מרחוק. אל ישיא אתכם. החטאת את המטרה. החטיא את הרבים. דגים ממלאים. התפלאתי למראה. צמאה נפשי. איך לא יראתם את ה'? הבארות מלאות מים. העניים מקנאים בעשירים. אל תשנא את אחיך בלבבך. אל תחפאי (ג) עליו דברים. נקל להמציא תרופה. ביום ברא אלהים אדם. במה יחטא את פיו. ואנבא, כי נביא אני.

ב. כתוב את הפעלים שבתרגיל א' עם ל’־התכלית ומ’־השלילה בבנין הנתון (נשא – לָשֵׂאת, מִשֵּׂאת, גם: מִנְּשֹׂא)

ג. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף ובאותו בנין בשאר הזמנים (קָרָאתִי – קוֹרֵא – אֶקְרָא – קְרָא)

קראתי. הקנאת. מלאות. נכלאתי. רפאתן. יראו. צמאים. מלאים. תבראנה (א). להבריא. יחטא. תחפאנה (ג). תגמאו. יטמא (א). תבטא. תמצאי. חטאת (א). קרא! צבאו (א). התיראנו. רפאת (את) (א). המציאו. המצאנה (צווי). שנאת (אתה). מרפא (ג). התמצאו. לירא. מוּצא. נוראת (את). אורא (ב). תיראנה. תראינה (ו). שא! הנבא (ב). תוּצא. וימציאו. ברא (ג). תבטאו. התנבאתי. וישא. ויוצא (ו). השניאו. ימלא (ג). ותמלאנה. המראתן. היפלא? ובראת (ג). מטלאות (ד). מחאו. הקפא! מתמלאת. החביאה. נשוי. תקראנה (ב). המצאנה (צווי). מצויים. שנאני. יגמא. קרואות. רפאתי (ג). שנאו! מצאנה!

ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף ובאותו זמן בשאר הבנינים, שבהם מופיע השורש (העזר ברשימת השרשים בסוף הלוח)

(קָרָאתִי (א), נִקְרֵאתִי (ב), קֹרֵאתִי (ד), הִתְקָרֵאתִי (ה), הִקְרֵאתִי (ו), הֻקְרֵאתִי (ז))

5. גזרת ל’ה (ל’י)

א. נקד את הפעלים הבאים ונתחם לפי: שרשם, בנינם וזמנם (וַיִּשַׁע – שעה – קל, עתיד מקוצר בו' ההפוך)

וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. הלואי ואתבדה. הן מבכות את התמוז. רחל מבכה את בניה. להתראות בארצנו. ויקו לעשות ענבים, ויעש באושים. ויבן את הבית הזה. מי הגלה את ישראל מעל אדמתם? אשר הגלה עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה. ביד מי נבנתה רומא? חליתי זה שבועיים. עיניו רואות וכלות. אל תעשה דבר טרם אצוה. אל תפן אל הבלי שוא. לאלהי כסף וזהב אל תשתחוה. וחרה אפי. כלתה כל חמתה בו. אל תבוז לשונאך. אולי לא תאבה האשה ללכת. במסתסרים תבכה נפשי. וארבה אותך מאד. היטב חרה לך. אמר מעט ועשה הרבה חלילה לך מעשות זאת. לא נטה ימין ושמאל. והגית בו יומם ולילה. מצא בעל־החוב לגבות את חובו. זאב וטלה ירעו יחדו. כמעט נטיו רגלי. כאשר לא הייתי אהיה. אכלה אותם כרגע. לשוא הכיתי את בניכם. ויעש את הדבר הזה. לכשאפנה (ב) אשנה. יראה זכורך. ויפן כה וכה, וירא כי אין איש. ותבך על בתוליה. התפנינו מעבודתנו. אז תקנה מאלתי. אם תמאנו ומריתם. בור כרה ויחפרהו. לישועתך קויתי. אל שאול בכינה! וידגו לרב בקרב הארץ. אל תירה! וגר לא תונה. תהה על קנקנו. הראית (ז) לדעת.

ב. כתוב את הפעלים שבתרגיל א' עם ל’־התכלית ומ’־השלילה (וַיִּשַׁע – שעה – לִשְׁעוֹת, מִשְּׁעוֹת)

ג. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף ובאותו בנין בשאר הזמנים (הֻפְנֵיתָ – מֻפְנֶה – תֻּפְנֶה)

הפנית (ז). נתגלו. צוינו (ד). נבנו. מחכים. התגרו. הראו (ו). ותחזינה. תגבה. העלתה (ו). התעלינו. נראיתם. הפלוכם. השתוית (את). השקו (צווי). רעיתן. הרוה. הקשיתן. יקוו (ב). יצלה (א). דמי! (צווי). ירצה (ג). רזיתי. התוינו. שרינו. אשחה (א). נשתנה. שוית (את) (ג). תהיינה. תחיי. להשוות. בניתיו (א). תאפינה (א). תאפינה (ב). ממרים (ו). דומה. דמה (ג)! תגלי (ב). נגליתי. הט! (צווי). התריתי. להשקותו. חפויה. וישת (ו). והייתם. היי (א)! נאפה (ב). נחליתי (ב). נצטוה. שתוי. יטה (ו). ישליו. יחץ (א). הודה. נענתה. יתגל (ה). נחפים. הויה (א). יצו. נעשתה. ויתאו (ה). מתודים (ה). ירא (א). יחי. משתחוים. וחייתם. הוה (א). נטוים. נשנה (ג). יזכה (א). תאבינה. ענינו. ד. כתוב את הפעלים שבתרגיל ג' באותו גוף ובאותו זמן בשאר הבנינים, שבהם מופיע הפועל (העזר ברשימת השרשים בסוף הלוח)

(פָּנִיתִי (א); נִפְנֵיתִי (ב), פִּנִּיתִי (ג), פֻּנֵּיתִי (ד), הִתְפַּנֵיתִי (ה), הִפְנֵיתִי (ו), הֻפְנֵיתִי (ז)).

7. גזרות חסרי ל’נ, ל’ת

א. נקד את הפעלים:

הנה זקנו מאד, לא ידענו יום מותנו. קטנתם מהיות לאנשים. יגרתם מחמת המקרים הרבים. הגד לי, כי נתתן (ב) בידי שנואי נפשכן. כרתי ברית עמך. שפתן את הסיר. אתן תזקנה. וכאשר שכלתי שכלתי. (אנחנו) נשענו עליך ועל הבטחותיך. עוד ונרת (אתה). השענה (צווי) עלינו. (אנחנו) מאנו להישמע לקולו. הם מאנו לשלם את המגיע מהם. שרתי אותם. הם שרתו בקודש. הנשים נתאלמנו. אנחנו נתאלמנו. הן נזדמנו למקום. אנחנו נזדמנו לישיבה. השמנו מאד בזמן האחרון. האזנה לדברי, בנות! לא תאמנה (אתן, ב). ארצך שחת. הסכתם. נכרתם. הצטינו (אנחנו) בלמודינו. ישנו (אנו) ולא שמענו את קולך. קטנו (אנו) מכל החסדים. אתן תתנה לנו מתנות יפות. מדוע שבתם אתמול מן העבודה? מדוע לא חפת (את) (א) את שרווליך? האתה כרת את העץ? בסוף השנה אנחנו נבחנו ועמדנו יפה בבחינות. טענה את הסלים (צווי). הרכנו את ראשינו בפניו. מדוע הפחתם מן המספר הדרוש? אתה וסת את העבודה במקום. את אמת (עבר) את דברי. הזקנו (אנו). הלבנה! הכפת (את). האמתי (ב). הפחת (אתה). השחתם. החרתי. השחת (את). אתן תוזמנה.

ב. כתוב את הפעלים שבתרגיל א' באותו גוף ובאותו זמן בשאר הבנינים שבו מופיע הפועל (העזר ברשימת השרשים בסוף הלוח)

8. גזרת נחי ע’ו וע’י

א. נקד את הפעלים ונתחם לפי שורשם, בנינם וזמנם (יָבוֹא – בּוֹא – קל – עתיד)

מאין יבוא עזרי? ודוד קם מאצל הנגב. אגורה באהלך עולמים. שבתי וראיתי. אשר אני מביא אתכם שמה. מי שת בטוחות חכמה? מי כל בשליש כל עפר הארץ? ה' כונן תבל. דלילה הציקה לו. הם משיבים לו כגמולו. אל תבוש מדבר אמת. הן תרמנה את קולן. אל תרע לאויבך ואל תריע בנפלו. הכוֹני לקראת הבאות. ויהי היום וישב אחי מדרכו ויסר אלי וינח אצלי וילן בביתי. העירותי אותו בבקר. לשוא העידותי בו לבלתי לכת בעת הגשם. האויב נסוג. השלטון נכון בידו. הנדון למות חונן. אנחנו דנו על הענין באריכות. גרים עיינו במצרים. ארוּ עיניו. כאשר ירים משה ידו, וגבר ישראל. לא, כי ברחוב נלין. תכון תבל בל תמוט. נבוכים הם בארץ, מי אלה כעב תעופינה? קול ישורר בחלון. קומי אורי, כי בא אורך. נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה. וירע העם. אשיב נקם לצרי. ינוחו בשלום על משכבם. כי ימוך אחיך ומטה ידו. הניבו השדות יבולם. ותארנה עיניו. החידה חדת לבני עמי. המרגלים תרו את הארץ. אל תדין את חברך. הרימות את ספרי. האם הניעה את העריסה. הם הניאוני מעשות זאת. הוא יכוֹנן את צעדיו במישרים. לבי יחיל מקול הרעם. צר המקום מהכיל את כולם. הזדינו (אנו) ברובים ויצאנו נגדם. עוצו עצה ותופר. הם הריקו את שקיהם. וגם בעליו יומת.

ב. כתוב את הפעלים שבתרגיל א' באותו גוף ובאותו בנין בשאר הזמנים (יָבוֹא – בָּא – בָּא)

ג. כתוב את הפעלים הבאים באותו גוף ובאותו זמן בשאר הבנינים, שבהם מופיע השורש (העזר ברשימת השרשים בסוף הלוח)

גרנו. נפוצותן. נמוג. הוגפו. אורו (צווי). מעיפים. הזדינו. מפרה (ו). הניחו. יתורו. זבים. יוּעד. ימית. תישבו (ג). תשיש. ישיתו (ו). אורר. ימותת. עורר. יוּנחו. תנחנה (א). הרימות (את). להניף. הטלת. נזון (ב). יודשו. תבאנה (ו). הטיבות (את). המתן (עבר). תתגוררנה. שומה. שתו. וירם. תנע. אמנו (ג). זבה. נדושותם. יניבו. מועפות. נלוזו. מסית. מומת. ינוע. תכוֹנה. הליט.

ד. קבע את שרשי־הפעלים שבתרגיל א' וג' וכתבם עם ל’־התכלית (גַּרְנוּ – גּוּר – לָגוּר)

9. גזרת הכפולים (ע’ע)

א. נקד את הפעלים ונתחם לפי שורשם, בנינם וזמנם (זַמּוֹתִי – זמם – קל־עבר)

זמותי, כי לעולם כן יהי. החלות להראות לי את חסדך. בכרמים עוד לא ירנן (ד), וביקבים לא ירועע. הארץ תשם. העצים ישחו. הוא יקונן על הדרו, כי גלה ממנו. הסבותי את פני ממנו. על זאת נפשי תשתוחח. חמותי, ראיתי אור. וחנותי את אשר אחן. וגלותי את חרפת מצרים מעליהם. במארה את נארים. חקותי את שמי על הלוח. חונן לאדם דעת ותבונה. אלה מהללים ואלה מקללים; אלה מרננים ומכרכרים ואלה מקוננים. השלג יסך על פני האדמה. השמש תחל לההל על הארץ בעוזה. זקן האיש ולא יחמו לו בגדיו. רשעים בחשך ידמו וצדיקים ירנו מטוב. סלו מסילה לחכמה. הוא יסך בעדכם. הן תצרינה את אימן. כי המר שדי לי. הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז. גזי נזרך והשליכי. ותתם השנה ההיא. ויהמם ה' לפני ישראל. התמוגגו ברעה. וימכּו בעוונם. הוא גבור ללא חת. כחותיו החלו לעזבו. החתות כיום מדין. אחינו המסו את לבבנו. אחל גדלך. מעפר תשח אמרתך. בי שרים ישרו. קלו המים מעל הארץ.

ב. נקד את הפעלים הבאים בבנין המסומן וכתבם באותו גוף ובאותו בנין בשאר הזמנים (תְּמָרֵר – מֵרַרְתָּ – מְמָרֵר)

תמרר. הדקי (ו). נשומם (ג). שורר (ג). חולל (ד). נעופף. תכונני (ג). תרומם. נקלה (ב). מסב (ו). ויצר (ו). נחג (א). נחמים (ב). חפּה. תחסו (א). האט (ו). מתגודדים. אכּף. כתו (צווי). והצרותי. יתמו (א). תדלי (ב). תוּסבינה. יוּעם. ינצו (ו). יעז (ו). חתו (א). יסך (א). הדק. שלות (א). ויחל. ויקדו. נזקקתי. הרניני. יתם (א). יחל (ב). ילקו (א). העזות (ו). יכתו (ז). תזלי (ב). יוּדקו. תצלנה (ב). תצלינה (ו). אקב (א). יהלו (ו). תרכּו (א). רכך (ד). ושננתם. ירנו (א). מזקקים (ד). נחנת (ב). יהם (א). התבולל. תרנה (א). והשמתי. מדודדת. נגררה. הגנו (ו). להקל. סלו (א). תמנו (א). תמסנה (ב). יסב (ב). ימץ (א). תשלי. השתררה. תנופף. יגלו. העזי (ב). רבי. תרכּינה (א). תוּשדי. תוּרמנה.

ג. כתוב את הפעלים שבתרגיל ב' באותו גוף ובאותו זמן בשאר הבנינים, שבהם מופיע הפעל (העזר ברשימת השורשים בסוף הלוח)

10. גזרת המרובעים

א. נקד את הפעלים ונתחם לפי שורשם, בנינם וזמנם: (כִּרְסְמוּ – כַּרְסֵם – פִּעֵל – עָבָר)

העכברים כרסמו את התבואה. הם מכרבלים בעוני ובמחסור. לא טוב להשתעשע כל היום. אל תחרחרי ריב ואל תסכסכי איש ברעהו. סלסלו את המחשבה. הן תתמרמרנה עליכן מאד. למה זה התחלחלת?פגזי האויב הרסו וערערו את חומות המבצר. התמהמהנו עד בוש. עתיד הוא להתפרסם. וסכסכתי מצרים במצרים. הם נזדעזעו מן המאורע הזה. הן מטאטאות את החדר. צחצחננה את נעליכן, בנות! אנחנו מהרהרים בקול. תשתעבדי להן. אנחנו משלהבים (ד) מדבריו. תתענינה בדבר! את צחצחת את נעליך. תשעשעי אותם. את נענעת את העריסה. השתעבדתן להם. יוסף כלכל את אביו ואת כל ביתו. אנחנו אבחנו מהר את מחלתו. החדר מאורר (ד) יפה יפה.

ב. נקד את הפעלים הבאים וכתבם באותו גוף ובאותו זמן בכל הבנינים שבהם מופיע השורש (העזר ברשימת השרשים בסוף הלוח)

תרגלתי. מזעזעים (ג). מצמצמת (ד). יטאטאו (ד). משתעשעת. יתערערו. חמרמרו. מתמהמהת (את). התמהמהת (אתה). נתאלמנו (אנו). תנענענה. ישעבד. מתעתעים. ארגנו (אנו). מצפצפות. תארגנה. ערערה. התרועעת (את). התאוששנו. תתכונה. מתממים. מתרועעים. התנדנדנו. מהבהבות. טלפנו (אנחנו). התקררנו. יתגוננו. הצטינו. תנמנמנה. התשוטטו. שחררתם. השתעשעת.

הפעל בכנויים

נקד את הפעלים בכנויים הבאים:

בשכבך ובקומך. הלבישני. אצילהו ואשמרהו. קחהו. וישכחהו. מצאני בביתו. שמרני, אלהים! מי מלמדכן את הלשון? אשה הרגתהו. במוצאכם אותו. לא יירשך זה. יכלתיו ואכריענו. ויזרעה מלח. הראיתיך. אשלחך. תפילנו. הזכיריני. תגדלוהו. הוקירנו. הורוכם. הושבתיך. הנחילנו. הוגעתיכם. חשבתיהו. מצאתנו. אהבתה. שנאתנו. קראתו. הרסתנו. ענוה (ג). עשאם. תקרעים. פתחיהו. שימני. רדפום.

פעלים לנתוח (בכל הגזרות ובכל הבנינים)

(קבע את השורש, הגזרה, הבנין, הזמן והגוף)

קָרָאתִי. כָּרַעְתִּי. כָּרַתִּי. קַרְתִּי. כָּרִיתִי.

נָטוּ. נִטּוּ. נִטֶּה. נָטְעוּ. נִטְּעוּ. נִתְעוּ. נַעֲשׂוּ. נוֹאֲשׁוּ.

נָשְׂאוּ. נוֹשְׁעוּ. יִשְׂאוּ. יִסְעוּ. יַשּׁוּ. יַעֲשׂוּ. יֵעָשׂוּ.

נְאַזֵּר. נֶאֱזַר. נָזוֹר. נִזֶר. נָזוּר. נִגַּף. נִגֹּף. נָגַף. נָשָׂא.

נִשָּׂא. נַעַשׂ. נֵעָשׂ. נָעַר. נֵעוֹר. נָאוֹר. נֵאָר. נָאֹר. שַׁל.

שְׁאַל. שֹׁל. נִוָּעֵץ. נִיעַץ. נִנְאַץ. נוֹעַץ. נְּנָאֵץ. תֶּאְשַׁם.

תִּשֹּׁם. תֵּשַׁם. תַּעֲשֵׂם. תָּשִׂים. תְּשׁוֹמֵם. נֵאָכֵל. נָחֵל.

נְיַחֵל. נוּכַל. נֵחַל. נְחוֹלֵל. יָסְדוּ. יִסְּדוּ. יַסְּדוּ.

יִוָּסְדוּ. יָצףֹ. יִצֶף. יָצוּף. יִנָּצֵל. נִצַּל. נִצֶל. יֻצַּל.

יָצֵל. יִצָּל. מֵצֵל. תִּקֹּב. תְּקַו. תְּעַכֵּב. תְּעֻכַּב. בֵּאֲרוּ.

בָּאֲרוּ. בָּעֲרוּ. בַּעֲרִי. בְּרוּ. בֹּרוּ. בָּרְאוּ. תִּדֹּר.

תָּדוּר. תֵּעָדֵר. תֶּהְדַּר. תָּגֵל. תָּגֹל. גֹּל. תִּגַּל. תְּגֹאַל.

תִּגְעַל. תָּגִיל. תָּרֹץ. תָּרֵץ. תָּרוּץ. תַּעֲרֹץ. תֵּעָרֵץ. יָצֹר.

יִיצַר. יִצֹּר. יָצוּר. יְצַעֵר. יֶאֱצֹר. יֵעָצֵר. יַעֲצֹר. יִשְׁמַע.

יְשַׁמַּע. יִשָּׁמֵעַ. שִׁמְעוּ. שָׁמְעוּ. שֹׂמוּ. שָׂמוּ. גְּשׁוּ.

גָּעֲשׁוּ. שָׁגוּ. שָׁאֲגוּ. שָׂגוּ. שְׁקוּ. שֹׁקוּ. שַׁכּוּ. סָכוּ.

סַכּוּ. שָׂחוּ. שַׁחוּ. יִשַּׁח. יָסֹךְ. יָסֵךְ. יָסוּךְ. יַעֲשׂוּךְ.

יָמוּת. יוּמַת. יְמוֹתֵת. יְאַמֵּת. יִתְאַו. יְשַׁו. יָסֵב. יִשֹּׂב.

יֵשֵׁב. יוֹשִׁיב. יָשׁוּב. יוּסַב. מֵרֵק. מֹרַק. מָרֵק. מֵרִיק. מוֹרִיק.

יִסַּע. יֵתַע. יִשַׁע. יִוָּשַׁע. יַעֲשֶׂה. יַתְעֶה. הַטַּע. שֵׁב. שַׁו.

שׁוּב. סֹב. יָמֹץ. יִמֶּץ. יְאַמֵּץ. יִתְעַל. יִשְׁאַל. יִשַּׁל. יֵשֶׁל.

יָשֹׁל. יוּתַל. יָתֵל. הֵתֵל. הֵבֵרוּ. הֶעֱבִירוּ. הִבְעִירוּ.

הַתֵּרְנָה. הִטָּהַרְנָה. הַעֲטֵרְנָה. נָפַח. נִפַּח. נָפִּיחַ. הַפַּח.

מְנַפֵּחַ. הִשְׂתָּרְרָה. הִתְעוֹרְרָה. הִשְׂתָּעֲרָה. הִסְתִּירָה.

נוֹפְפוּ. נֶאֱפוּ. נָפוּ. נִיף. נוּנַף. יוּבָא. עִוָּה. אָבָה. יִיָּרֶה.

יָרְאָה. יִירָא. יוֹרֶה. יֵעָרֶה. יִרְאֶה. יַרְאֶה. הַזִּי. הַזִּיעִי.

הָעֵזִי. הִוָּעֲזִי. מֵצִיק. מַצִּיג. מֻצָּק. יוּצַק. מֻצָּג.

תְּשַׁוַּעְנָה. תַּשְׁוֶּינָה. תְּשַׁוֶּינָה. תּוּשַׁבְנָה. תָּשֹׁבְנָה.

תָּסֹבְנָה. תִּסַּבֶּינָה. רַבִּי. רֹבִּי. רַבּוּ. רָבוּ. רִיבִי. רְוִי.

רַעֲבִי. זוֹרֵק. זֹרַק. סָכָה. שָׂחָה. שָׂחָה. שָׂחָה. שְׂחֵה. שִׂיחָה.

יִחְיֶה. יְחַיֶּה. יְאַחֶה. נִשְׁאַר. נַתֵּר. נְטֹר. נָתוּר.

נִכְלַמְתִּי. נִלְחַמְתִּי. יִבֹּזוּ. יָבוּז. יִבָּאֵשׁ. יֶאֱתוּ.

חִכִּיתָ. חַקּוֹתָ. מְחַקֶּה. יָחוּס. יֹאחֵז. יֵאָחֵז. יִסָּפוּ.

יֵקַלּוּ. תִּצְלוּ. נָדַמּוּ. נִדְמוּ. נָמַקּוּ. נִמֵּק. נָמוֹגוּ.

תַּמְנוּ. תִּמָּנְעוּ. תִּכּוֹנוּ. תִּקְנוּ. נִקְוִים. נִקָּבִים.

יִיָּחֵל. תֵּחַלִּי. נָחֲתוּ.

קטעים לנקוד ולנתוח (מתוך הספרות)

אלוף בצלות ואלוף שום

ויהי במלאת שבעה שבועות לצאתו, / וימלך עליו לבו לשוב אל ביתו, / כי כבר מלא בחכמה כרסו / משא כבד משאתו, / וכל האמתחות וכל הצקלונות / מלאו משבע החכמות ומשבעים הלשונות, / ויצו בן־המלך לצר כליו, / והנה זה בא המגיד ויאמר אליו: – "אדוני בן־המלך הנחמד והנעים! / שמעתי כי יש בעולם אי־פלאים, / לא שזפתו עין בן־מלך מעודו. / ואמר: אגלה אזן רוממות כבודו, / אולי יהי עם לבב הדר תפארתו, / וסרת אל האי וחקרתו. / הן אי־פלאים האי, ואיש לא חקרו, / ולא דרכה רגל בן‏־מלך עפרו, / ומי יודע את החתום עוד באוצרו, / אולי יהי אלהים עמך / להשגיא פעלך ולהגדיל שמך, / ומצאת שם את הימים או את האחים / ויאמר בן־המלך: דבריך טובים ונכחים! / בו ביום ובשעה ההיא / שכר לו בן־המלך אני / וירד הוא וכל הכבדה עמו אל האי…..

ב. ויהי אחרי אכלם ואחרי שתה, / ומלך האי וכל עדתו, / יושבים את אורחם הנעלה במסבם, / מתעטשים מריח קטרת ומטיבים לבם, / ועיני כלם חצין עצומות / מנעימות שבע ומשבע נעימות, / ויתעטש המלך וישאל את אורחו כנמוס: / – הגידה לי אורחי ובן־אחי! / הן חכם אתה מאיתן האזרחי / וחכך יטעם כל טעם, / הערבה לך ארוחתי הפעם?… / ויזורר בן־המלך גם הוא ויען / במתק שפתים ובענות נעם: / – אדוני, אבי ומלכי! / מי אנכי הדל, כי / תשים במשיבי טעם חלקי? / חי נפשי אם ידעתי בכל מדינה ופלך / מטעמים כמטעמי אדוני המלך / כלם ממתקים ומעדנים כלם, / אין בם כל סלף; אפס… ואולם… / – גמגם בן־המלך, ויהי כחמור העולה בסלם / אין זאת, כי אם ירא או בוש. / והמלך חכה לסוף פסוק עד בוש, / וירא כי אין סוף, וינד ראש, / ויאמר במרירות, ופניו לענה ורוש: / – ואולם? ואולם? / ובן־המלך התגבר / ויכל לדבר: / ואולם באכלי את הצלי, / רגע אחד נדמה לי, / כאלו הוא חסר תבל מן התבלים, / ואשאל את טבחי ויאמר: בצ… בצ… בצלים! / ולא הבינו המלך ופרתמיו מה שחו, / כי לא גדל האי את הצל ולא הצמיחו / ואיש מהם לא ידע מה מראהו, ומה טעמו וריחו, / ויאמרו אך התעטש בן־המלך – ויתעטשו גם המה / עטישה שיש בה מן הא־השאלה והא־התמה / – הבצ… הבצ… הבצלים?! ולא ידע בן־המלך מה הפליאה והתמיהה, / ויתעטש ברגש חזק ובהא־הידיעה, / פעם ושתים ושלישית: – / הבצ… הבצ… הבצלים!!! /

(ביאליק)

ג. דבורה (לפי ג' שופמן)

אנשי ה“עמק” עצמם, אם מתוך רגילות או “מקוצר־רוח ועבודה קשה” לבם גס בנוף התנכ’י, בו הם נתונים, ודשים בעקבותיהם את המקומות ההיסטוריים. ואילו אני, איני יודע נפשי ואיני יכול “לתפוס”, שהנה המעין הזה, בו “צרף” גדעון את אנשיו ויחלקם לשני מחנות: המלקקים בלשונם “כאשר ילק הכלב” והעורעים על ברכיהם לשתות. חרש מפכים עוד המים הללו וזכים כשהיו אז – לפני שלושת אלפים שנה…

היום העסיקה את דמיוני יותר מכל – דבורה. גרם לכך הטיול בשדות יזרעאל. מרחוק הביט אלי הר התבור עם הבנינים הנכרים שבראשו. כאן, כאן, בשדות הללו, התרוצצה עם בן אבינעם וצבאו לנכח הסכנה מצד סיסרא. כאן צעדה האשה הגדולה; מכאן הביטה, כמוני עכשו, אל גבעת־המורה… וכמה רעננים פסוקי שירתה כמה אקטואליים?… “בהתנדב עם”… “הולכי נתיבות, ילכו נתיבות עקלקלות”… “חדלו פרזון”, ואחרון אחרון: “מן השמים נלחמו…” לימים רחוקים נבאו כל הנביאים, ואלו היא, דבורה, לימינו ממש נבאה.

הוספתי להרהר בה, ב“אם בישראל” ובאהבתה־חרדתה לנו, גם לנו. נכנסתי לקבוצה הקטנה והנאה, רבת הנטיעות והאילנות.

נערה שחרחרת במכנסי־חאקי עברה על פנינו בחיוך. – מן יפי שכמותו לא ראיתי זה מכבר, ויחד עם זה משהו יתמותי, מרעיד נימה של רחמים.

– מי הנערה הזאת? – שאלתי את בן־לויתי, חבר הקבוצה.

– מהנוער העולה היא, מצ’כוסלובקיה – ענה.

– אולי תואיל להציגה לפני? – בקשתי.

והוא נענה לי ברצון וקרא אחריה:

– דבורה!

ד. הנוסע והבורח (לפי יהודה שטינברג)

קרבו ימי החרף, וצפרי־המסע עזבו את ארצות־הצפון הקרות, ותסענה הנגבה, ותפגשנה בדרכן בשפן נס מפני שן־חיה רודפת אחריו.

– לאן הכנפים, מודעתי? – שאל השפן את אחת הצפרים, בת־יערו ומודעתו.

– נוסעות אנחנו לתור לנו מקום מנוחה בדרום לבלות ימי נעם בצל יערות רעננים, מקום שם השמים טהורים ומפיצים אורה ורוחות עדן יפיחו בשדות תנובה, שם אבנה קן לאפרוחי הרכים… ואתה לאן?

– הה, נרדף אני מחמת עריצים השוקקים לדמי והשואפים לבשרי – ענה השפן – קחיני נא עמך, צפורי היקרה, הן אח אני בצרה, ובאשר תליני אלין…

– לא, יקירי, לא דרך אחד לשנינו – אני נוסעת ואתה בורח – ענתה הצפור ותאבר השמימה.

ה. דומיה – תהלה (לפי יהודה שטינברג)

להקת צפרים מזמרות התאספו לערוך שיר־הכבוד ליום־האביב הבא. והעורב זה כבר העיד עליו השועל, כי זמר משכיל הוא (אז בעת אשר אבדה לו גבינתו בתוך מלתעות השועל) ועל כן נשאהו לבו להתחבר אל הנוגנים. ישבו הצפרים לערוך ולמד מדה וקצב לאיש־איש פרקו כמדתו וכידיעתו בשיר.

– ומה משפטי, אדוני המנצח? שאל העורב.

–אתה? – ענה המנצח – ככלות הזמיר, ובטרם יפצח החוגא, אתה תחריש בהפסקה.

– ובמשוך החוגא בקול? – הוסיף העורב ושאל

– אז תשתק

– ובכלותו?

– אז תחשה…

– ואחרי ככלות הכל, מה אעשה? – לא הרפה העורב וחקר

– אז תדם – השיב המנצח ואמר – לך, יקירי, הדומיה – תהלה.