מעשה בחסיד אחד שהיה לו “גורל” של לייפציג, וענה ואמר לאשתו: אם יזכני ה' ואזכה בגורל, אקנה לאבי בגד של משי. לא כן, ענתה האשה, כי תקנה בגד של משי לאבי ולא לאביך. נתגלגלו הדברים ובאו לידי מריבה, ויהי הדבר לשחוק לשכניהם.
שחוק כזה יעוררו סופרי מה“ע “הרוגלים”, בבואם לאנשים מפורסמים לחקור את דעתם על-דבר המדינה היהודית, כאילו הדבר נכון לצאת לפעולה בעוד חודש או אפילו שנה, ונחוץ רק לשמוע את חות-דעתו של פלוני ופלוני, כאילו בו הדבר תלוי. כן באה גם ב”המליץ" (נו' 215) ידיעה, כי אחד הרוגלים האלה חקר גם דעתו של הרב הגדול ר' צדוק הכהן ראש רבני צרפת, ותהי תשובתו, כי מדינה יהודית דבר שאי-אפשר, כי בני הדור הזה לא יוכלו להשיב אל הדת את כחה שהיה לה בדיני נפשות ובשלטון המדינה.
כשאני לעצמי איני מאמין כי באמת אמר כן הרב הגדול הזה, אשר בלי שום ספק לא נעלמו ממנו ההלכות שאביא למטה, אך בהיות טענות כאלה שגורות לפעמים בפיות בעלי ריבנו והם אומרים: אם תהי דת ישראל שלטת יוציאו לסקילה את ההורג פרעוש בשבת – רואה אני לנחוץ להראות אותם, כי דברים כאלה אין להם שום יסוד.
הרמב“ם ז”ל בהלכות מלכים (פרק י“א ה”ד) אומר: “ואם יעמוד מלך מבית דוד וכו' אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי”, ואמר עוד שם (הלכה א'): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה מקדש ". הרי לפנינו, שהמקדש לא יבנה עד שיקום מלך מבית דוד. אם כן, עכשיו, שאין אנו יודעים בעמנו שום איש שיהא מבית-דוד, הלא אי-אפשר יהיה לראש מדינת היהודים לבנות את בית-המקדש, עד שיבוא המלך המשיח מבית דוד.
נוסף לזה הלכה פסוקה היא: “המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו לעולם” (הרמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ב' הל' א'), ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה: אחד העיד להם על מקום המזבח, ואחד העיד להם על מדותיו ואחד העיד להם שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אף-על-פי שאין בית" (שם הל' ד). אם כן, באין אתנו יודע בדיוק את מקום המזבח, עלינו לחכות על נביא אשר יראנו את המקום ההוא, ועד העת ההיא לא לבד שלא יוכלו לבנות את בית-המקדש, כי גם לא יוכלו להקריב קרבנות באין מזבח.
באין בית-מקדש אין גם סנהדרין לדיני נפשות. דבר זה בפירוש נאמר: “אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית והוא שיהיה בית-דין הגדול שם בלשכה שבמקדש” (רמב“ם הלכות סנהדרין פרק י”ד הל' י"א). נוסף לזה הלכה פסוקה היא: “אחד בית-דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית-דין של שלשה צריך שיהיה אחד מהם (התוי"ט מגיה: כל אחד מהם, ובלחם משנה מפרש, שזה הסמוך יסמוך ליתר חבריו) סמוך מפי הסמוך, ומשה רבינו סמך יהושע וכו' ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית-דינו של יהושע ועד בית-דינו של משה רבינו” (שם פרק ד' הל' א'), ועתה שכבר נפסקה שלשלת הסמיכה עוד מזמן התלמוד, מאין נקח לנו סנהדרין שיוכלו לדון דיני נפשות?
כיוצא בזה אתה אומר במלקות: "מלקין בזמן הזה בכל מקום מן התורה בפני שלשה סמוכין אבל לא בפני שלשה הדיוטות (שם פרק י"ו הלכה ב').
אם כן על-פי חוקי היהדות אין עתה, עד ביאת המשיח מבית-דוד, לא דיני נפשות ולא מלקות, והמדינה היהודית שלא תוציא לסקילה את המחלל שבת ולא תלקה את הלובש שעטנז, תעשה ממש על-פי התורה.
ומה שנוגע לדיני ממונות, הנה אין כל אסון אם בענינים אלה יתנהגו על-פי התורה. עם זה עלינו לזכור, כי הרבה דינים לקחו גם חז"ל מן העמים, כמו דיני חזקה וכיוצא בזה. ואם כלל גדול הוא בידנו בעניני ממונות, כי דינא דמלכותא דינא, הלא בזה לא תגרע מלכות ישראל מאיזו מלכות פרס, שגם היא בכלל דין זה. ועל כן יוכלו להוסיף דיני ממונות כפי תביעת החיים, ולכוף את העם לקיימם, כמו שעושים כל העמים המתוקנים, כי “רשות למלך, לתקן העולם כפי שהשעה צריכה” (שם הלכות מלכים פרק ג' הל' י'), ואין ספק, כי הרשות הזו נתונה גם למחוקקי העם.
חושב אני, כי הרבנים המתוקנים באשכנז ובאמריקה, אשר מחקו מתפלותיהם כל זכר לשיבת ציון ולביאת משיח, היתה כונתם רצויה. הם פחדו פן ישמע ה' תפילת צדיקים כמוהם וישלח תיכף את בן-דוד וישיב את שבות ציון, ואז – פחד ובהלה! לא שבקית חיי לכל בריה, כי הסנהדרין שתקום אז תשמיד אותם ואת צאן מרעיתם בימים מועטים, ומסבה זו יצאו במחאות גם כנגד הד“ר הירצל וחבריו. יהי רצון, שירגיעו דברי אלה את לבם הרך, אם לא יוכלו לעשות שלום עם מדינת המשיח, ישלימו לפחות עם מדינת היהודים של הד”ר הירצל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.