ראיתי אני עֳני קהלי מדבר הוות בעיר פאדובה שנת השצ"א, אז נבהלו עיר ויושבי פאדובה, נמוגו כל בני עמנו ויאמרו כלנו מתים, כי יד אלקי נגעה בנו להשמיד להרוג ולאבד בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים, והמלאך המשחית אינו מבחין בין טוב לרע, והיה כעם ככהן.

אלה אדברה ואהמיה, אשיחה במר רוחי (אני אברהם קאטלאנו) לדור אחרון בנים יולדו דברים כהויתם, ואדע נאמנה כי שלש הנה התועלות המגיעות לדורות מהספור הזה.

התועלת הא' להשכיל להיטיב כי זה אלקים אלקינו יבער כמעט אפו ואין מידו מציל והחי יתן אל לבו לכלה פשע ולהתם חטאת פן תדבקנו הרעה ובחטאתו ימות.

התועלת הב' למען ידעו דורות הבאים כי עת ופגע יקרה בעולם ההנהגות וההכנות הראויות בימים ההם כאשר עשינו בזמן הזה כי כן בספור הזה אציע לא בלבד את כל אשר נעשה כי גם את אשר היה ראוי להעשות להנצל מצרה זו בכלל ויתחכמו אחרים בהוללות זולתם.

התועלת הג' למען יחלצו בנים יולדו בדרך טבע מדבר באופל יהלוך אחרי הודיע להם בספור הזה איך יתנהגו בני הבית בפרט להמלט על נפשם.

הנה מאז החל הנגף בויניציאה עיר המלוכה ובעיר ויניצאה¹ נקהלו בני פאדובה לעמוד על נפשם ולשמור משמרת העיר ויסדרו סדרים רבים ובמספר תקנותיהם אחת היא כי לא יוכלו בין היהודים ובין כהניה“ם² לצאת ולבא חקה אחת להם לעמוד במקומם ומשם לא ימושו כי נפל פחד היהודים וכהניה”ם עליהם פן אלו בגלל הסחורה ואלו בגלל אכסניותיהם יביאו הדבר לעיר אך אמנם היו השרים נותנים רשות לאיזה מיחידי סגולה אחרי שמעם אנא ילך ובגלל מה.

בוירונה³ היתה המגפה שנת הש“ץ והסכמנו אנחנו פה להעתיר בעד אחינו והאלוף כמור”ר שלמה מאריני⁴ נר“ו מצא באמתחות ספריו תפלה ארוכה אשר חברה בימי קדם בעיר פיזא⁵ עיר גדולה של חכמים ותיטב בעינינו וילך האלוף הנ”ל לויניציאה וידפיסנה ונקבעה לאומרה ביום שני ויום חמישי מדי שבוע בשבוע אחר קריאת התורה וגם פטום קטורת מדי יום ביומו כאשר החל הנגף. ואנחנו עם אלקי אברהם נועדנו ביום ב' תמוז הש“ץ ונסכים לבחור ארבעה אנשים מטובי העיר כשרים זה לזה אשר עיניהם תהיינה פקוחות על בריאות הגיטו וזה משפט משאם להשקיף כמה הם מעות תבת ההקדש ולקבץ גם מאת כל החבורות המעות אשר להן מבלי שיוכלנה למאן בגזירת נח”ש⁶ ולקבל מעות הלואת העניים אשר הניח הקצין כמר חיים משולם⁷ זצ“ל אחריו ברכה זה כמה שנים ואחרי ראותם סך כל המעות ההם ילוו סך מעות אחרים אשר בין הכל יעלו לסך ו' אלפים דוק'⁸ ויוכלו למשכן בגלל הדבר הזה כל כלי כסף הבתי כנסיות ולא יוכלו פרנסי הכנסיות למאן בקנס הנ”ל וכל אשר יסכימו שלשה מארבעה הממונים מתוך ארבעתם כן יקום ויושמו המעות ההם בשלש תיבות אלף לתיבה אשר תהיינה ביד שלשה מהם ובכל תבה שלש מפתחות שיהיו ביד שלשה ממונים אחרים אשר יתמנו מהקק“י⁹ מפתח לאחד ויכתבו הארבעה הנ”ל כל אשר יגיע לידם בין מתיבת ההקדש בין מהחבורות ובין מהבתי כנסיות וזולתם על פנקס מיוחד וכל אשר בשם ישראל יכונה יסור אל משמעתם ויהיה חרד אל דברם בקנסים הנ“ל וכאשר יראה ראשית מגפה ילוו הארבעה הממונים ההם להיחידים המוצרכים מאותם המעות הסך אשר יצטרך לכל יחיד ויחיד על הין צדקם ועל משכונות כסף וזהב ומתכות ולא זולת זה ויונחו המשכונות בתבות ההם או במקומות בטוחים זולתם ויחזיקו חשבון צודק על ספר למען ישלם כל יחיד הרבית אשר עלה יעלה על אשר יקבל וכמו כן אז יחויבו לתת אל העניים מקבלי צדקה ח' סולדי¹⁰ לכל נפש מידי יום ביומו או בר ומזון שוה ח' סולדי בעד כל משך הזמן אשר יראה בעיניהם ויוכלו לחייב המקבלי צדקה לשרת למצטרך וגם יוכלו להוציא מהמעות ההן בכל אשר יראה בעיניהם טוב נאה ומתקבל להנצל מן המגפה או לעזור ולהועיל במגפה עצמה רק יכתבו כל ההוצאות בפנקס על ידי הסופר כמדובר והמעות אשר יוציאו תחלה תהיינה מתבת ההקדש ובשנית מחברת ג”ח¹¹ ובשלישית מיתר החבורות כפי ראות עיניהם וימשך מנויים זה עד אחרי עבור חשש הנגף בכל מכל כל ויפקד הא' כמ' אהרן זרח כ“ץ¹² על פי י”ב הין שנים לאו והב' אני הכותב על פי י“ז הין ה' לאו והג' הח”ר משה גראסיטו¹³ ע“פ ט”ו הין וט' לאו והרביעי כ' עזריאל כ“ץ¹⁴ ע”פ ט"ו הין ד' לאו.

אחר הדברים האלה לוינו אנחנו הד' על כלי כסף הכנסיות מהאדון נייאסון בזוסטון¹⁵ אלף ושבעה מאות דוק' לששה למאה בכ“ב כפולות¹⁶ ספרדיות לערך כ”ו ליטרין לא' הגם כי לא היו עוברות לסוחר רק לכ“ה לטרין לא' להחזירן לו בעד כ”ו ונשלם לו הרבית בעד שנה א' קדומה.

ויהי היום בימי חג הסוכות שנת שצ“א¹⁷ החל הנגף פה פאדובה ותפול על יושביה אימתה ופחד ומדי יום ביומו בתוך המתים היו א' או שנים או ג' מוכי דבר אזי אסרנו בקנס נח”ש אנחנו הד' על כל בני קהלינו בכלל לקנות מאומה מיד נכרי בלי רשות א' ממנו אשר יחקור וידרוש היטב מי ומי המוכר עם כל ההשקפות הראויות וגם על עצמנו בפרט אסרנו לקנות מאומה מיד נכרי רק ברשות שנים מארבעתנו וגם אסרנו לעשות מלאכה בבית נכרי רק ברשות א' ממנו ולבקש ממנו רשות בפני הנכרי החפץ למכור או החפץ להעשות לו מלאכה ועוד אסרנו בגזרה לקנות דבר מיד איש מאנשי המלחמה או באוסטריאי¹⁸ ובקאמרי לוקאנטי¹⁹ ומאוספדלי²⁰ ולקנות מוך או צמר גם ברשות כלנו ואז שכרנו סופר אופיצאו הסאניטה²¹ להעתיק לנו מידי יום ביומו מספר החולים אשר בעיר ומספר המתים ולכתוב מין החולי והמות כאשר כתוב על פנקס הסאניטה לדעת איך יפול דבר ולהזהר מלתת רשות לקנות בבית חולה או מי שמת ולקנות עשרים מוזז“י²² חטה ולטחנה תכף ומיד לשם פסח ולגנז הקמח לחלקו כפי ראות עינינו כי יקרה בחצרנו ח”ו לזמן פסח ואם לא יקרה בחצירנו אז יותן הקמח ללוקח פלטו²³ המצות. וכל התקנות הללו צדקו יחדו ונסכים עוד למען ימצא בחצרינו מיני מאכל ושמן ויין לצורך בני הגיטו בעת הנגף שלא יבוא ולתת ג' מאות דוק' לר' אליה צרפתי²⁴ בשלשה ערכים בטוחים ערך למאה אך בתנאי להחזיקם אינויסטיתי²⁵ במזון ויין לצורך בני הגיטו וכמו כן מאה וחמשים דוק' לר' מאיר אלפרון²⁶ בתנאי הנ“ל ונבטח על תוהו ודבר שוא כי בראשית הנגף הוכה ר' מאיר הנ”ל ואחריו הוכה ר' אליה הנ“ל ולא נותר בבתיהם רק נער א' לבית. וביום כ”ט חשון השצ“א בימי פרנסותי הוספתי כח אל ארבעתנו לקנות באמנה שלשים מוזז”י חטה מלבד הכ' הראשונים ולתת הכל באוצר לצורך השעה אם יקרה דבר טרם האסיף ואם אין תחלק החטה ההיא לבני הקהילה לפי הערך וישלמו דמי שיווי מה שיקבלו או נמכרנה לסוחרים אם נמצא כסף מקנתו או יותר אבל תם לריק כוחנו כי החטה לא קנינו ומי יתן וקנינו כי נתיקרה יותר משלשים ליט' למוזו מדמי שויה בזמן הזה.

ויהי ביום ר“ח כסלו אחרי ההכרזה הנעשית מאת מע' פקידי הבריאות על כל אשר יחלה בביתו איש או אשה קטן או גדול להודיעו אל סופר הבריאות שכרנו איש על הדבר הזה ונכריז בבתי כנסיות להיות כל איש זהיר לגלות כל החולים לאיש ההוא והעובר דמו בראשו וייטב בעינינו לשכור מקום בעיר או חוצה להוליך שם בני הבית אשר יחלה בה איש או ימות אם יצדק בעינינו ונשכור בית בכפר ברינטילי²⁷ בעד כ”ד דוק' עד סוף שנתנו ומי יתן ולא שכרנו אותו כי היה שורש פורה ראש התלאות אשר מצאנו בדבר ככתוב לפנינו.

[וי]הי מימים לקחו להם שרי הבריאות המקום ההוא ויבנו אצלו בתי עץ לשלוח שמה המוכים בדבר כי הלאזריטו²⁸ היה מלא על כל גדותיו ולנו לא דברו מאומה. וביום ב' לחדש טבת שכרנו האומן ר' יעקב גאון צירורקו²⁹ ז“ל בשמונה ליט' לחדש לחקור ולדרוש בחולי כל אשר יחלה ולסדר בחנם אל המקבלי צדקה תרופות מצירוגיאה³⁰ אשר היה בקי בה מאד ונשכור ג”כ ר' יהודה מביאנקי³¹ בשמונה ליט' לחודש לרגל אם המצא ימצא חולה אשר לא נודע ולמען ישגיח להסיר כל אשפות הגיטו.

בימים ההם שלחו הנה שרי ויניציאה מע' יואני פיסני³² להשגיח ולפקח על דבר הנגף ויהי בבואו נראה כאוהב אל היהודים ואנחנו הד' הממונים השגנו ממנו מאנדטו³³ על כל היהודים לסור אל משמעתנו והממאן אחת דתו להמית אבל במשך הזמן נהפך לאיש אחר לא ידענו מה היה לו שבימים הראשונים היה נותן רשות לאיזה יהודי ללכת חוץ לעיר לסבלותיו ואחרי כן לא רצה עוד וקצת היהודים בהחבא הלכו להם חוץ לעיר רק ראית הבריאות בידם כי הנותנים ראיות הבריאות היו נותנים אותם גם ליהודים.

ויהי בחדש אדר נתנו הקמח לר' יעקב לינדנרה³⁴ לעשות המצות ככתוב ויותר הקהל בקמח ההוא ארבע מאות ותשעים ליט' ושמונה סולדי ומי יתן וקנינו מאז גם חביות שמן כאשר הייתי חפץ כי אח"כ נתיקר הרבה מאד.

ויהי בראותינו כי המשא ומתן הולך ומתמעט ע“פ התקנות ולא היה הקומץ משביע למוצרכים אני הצעיר באחזת מרעי הפרנסים יש”א שמנו פארטי³⁵ בועד כי כל משך הזמן אשר יראה בעיני ארבעתנו יחוייב כל החוכר בלי סרסור כל מין סחורה חוץ ממיני המאכל לתת מידי יום ביומו לקופה מיוחדת אשר תהיה בידנו ד' סולדי לכל דוק' המכירה הנעשית במעות מזומנים ואנחנו נחלוק המעות הללו למוצרכים מדי שבוע בשבוע כפי ראות עינינו על הין צדקנו והמוכר לסוחרים אחרים יתן רק א' למאה, ותשאר הפארטי ע“פ י”ז הין ו' לאו: ויעלה הסך המוגבה קרוב לששים ליט' לשבוע.

ויהי בהיות הדבר הולך וסוער ועיר פאדובה נבוכה ליהודים היתה תקוה וחסד ה' כי אין גם אחד בגיטו מת או חולה ותהי לכן הקנאה גוברת עלינו מאת המון הנכרים והיינו יראים מפניהם כי בקשו להעליל עלינו היותנו מסירים המתים ויודע לשרי הבריאות כי הכל שקר וכזב אך אמנם כה אמרו לנו לכו פקדו את נפשותיכם ונדע את מספר בני ישראל וירע הדבר מאד בעינינו ויחזק דבר השרים עלינו ונקח מאת כל נפש כסף לגלגלת לחלקו לעניים ויהי מספר העם אחד ועשרים ושבע מאות.

אחר הדברים האלה גזר הפרווידיטור³⁶ על היהודים שלא יוכלו עוד למכור ולקנות מאומה ונשתדל לבטל הגזרה בדבר המכירה ונאמר אליו הן לא היה עד היום הזה אפילו סימן נגף בחצרנו ומדוע יאסר לנו הממכר, ויעתר לקולנו, ואז אסרנו בכל תוקף לקנות מאומה ולמען תהיינה עינינו פקוחות על זה הסכמנו להוציא בגורל מדי יום ביומו חמשה מבני קהלנו מבן חמש ועשרים שנה ולמעלה נשויי אשה אשר שנים מהם יהיו נצבים מבקר עד הערב על ב' שערי הגיטו אשר כלפי ע' אורבאן³⁷ והג' האחרים א' לשער מיתר שערי הגיטו וכי ראה יראה הנצב שמה איש נכרי בא בגיטו ומביא עמו ממון ישתדל בלשון רכה להחזירו אחור ואם לא יוכל להחזירו אחור יזהר לשלוח אחריו איזה יהודי שיביט אם יצא יצא משער אחד או יכנס בחנות יהודי ויגלה הדבר לא' מארבעתנו למען יוכל לבקש לדעת מה היה הממון אשר הובא בחנות היהודי ההוא והיוצא בגורל לעמוד הפתחה לא יוכל להעמיד אחר במקומו רק ברשות ארבעתנו ואז גזרנו על כל אשר איננו נשוי להתיצב להתפלל חוץ לב“ה אשכנזים בחצר ב”ה והאטלקים במקום הנשים להעמיד במרחב רגלי המתפללים ונצוה להתפלל גם ביום השבת הבקר אור טרם יחם היום.

בעת ההיא הוכתה אשת הערל שוער הגיטו ובועא תחת ארכובתה ויסגר. ותחלה גם ילדתו ולא נודע מה היה לה. ויהי מקץ עשרים יום שפט רופא הבריאות החולי בלתי מתדבק ויפתחו לו. ונמאן אנחנו לפתוח לו שער ביתו אשר בגיטו ויצא ויבא דרך הפתח אשר חוץ לגיטו ונאמר אליו חדל לך מלבא בגיטו ימים אחדים אתה אשתך ובניך ואנחנו נשלם משכורתך ונטיבה עמך ואולם הילד אשר לו היה בא בגיטו צוחק כדרכו עם ילדי הגיטו והוא גם הוא לא שמר את הדבר ורבים אומרים כי משם פתחה הרעה בגיטו כי מקץ הימים הוכה גם הוא ונודע כי מאז מכות אחרות היו לאשתו ולבניו.

ויהי ביום ט“ו אייר חלתה ציארה³⁸ נכדת ר' יוסף טריאסטי³⁹ שמש הקק”י חולי דומה לחולי השיתוק בהעדר התנועה והדבור ויסגר יוסף עם כל בני ביתו ויבקש יוסף הוא ושני נכדיו להסגר בחנותו אשר אצל ב“ה ק”ק אשכנזים ואנכי הייתי מסכים בזה אך שלשת מרעי לא אבו שמוע ויסגירום ביד חזקה בביתם כי האיש קשה עורף היה מנעוריו והיה נושא ונותן עם אנשי המלחמה הנקראים קוראצי⁴⁰ ורבים אומרים כי יוסף הנ“ל קנה מידם מטלטלים מגואלים לרע לו ולגיטו כלו כי הקוראצי ההם באו פה מווירונה⁴¹ וכמעט כולם הוכו בדבר ותחי הציארה הנזכרת כשמונה ימים ותמות; ולא נראית בגופה שום בועא רק פיטיקיי⁴² שחורים והרופא הממונה מאת שרי הבריאות לראות המתים שפט מיתתה מיתת מגפה ויהי כן כי במשך הימים מתו בדבר שש עשרים נפש מבית יוסף הנ”ל וחמשה מהם הוכו וירפאו.

וזה משא הרופא אשר הטילו עליו שרי הבריאות כי יקרה מות בעיר היה בא הרופא ועמו סופר אחד מסופרי הבריאות והיו אנשי הבית מוליכים המת חוצה ערום כאשר יצא מבטן אמו והיו מהפכים אותו כאשר יצוה עלימו הרופא שהיה רואה ומביט בו מרחוק בדיוק נמרץ.

ויהי ממחרת ותמת ליפת מידנינה⁴³ זקנה אשר היתה תמיד מוטלת על ערש דוי ויהי כראות אותה רופא הבריאות לא נראה בבשרה אות נגף ותקבר כדרך כל הארץ.

ויהי בימי חולי צייארה הנזכרת בקשנו אנחנו הארבעה לשכור ארבעה קברנים אשר יטפלו במתים ויסגרו ויגענו ולא מצאנו רק ב' אחים ה“ה מאיר וליב בני ר' מיכאל אלאטריני⁴⁴ אשר נתרצו להיות קברנים בשכר חמש עשרה דוק' לחדש מלבד שכר חציבת הקבר ויסגרו בבית אשר תוך החצר אצל שער הוולטו⁴⁵ לפאת ימה אשר שכרנוה מאת ר' יעקב לטרינו⁴⁶ ולה חלונות פונים חוץ לגיטו כלפי בית הערונים ממשפחת הסולי וביום השבת אחרי כן נתרצה להיות קברן גם שמואל בן ר' אלחנן ארקוולטי⁴⁷ בקצבת שכר האחרים ויסגר עמהם. אחרי כן שכרנו נושא סבל ואשתו לשרת בשכר חמשה ליט' ליום בין שניהם ויסגרו גם הם בבית אשר נגד החצר ההוא אשר היתה שוכנת בו אשת ר' ישראל כ”ץ ונתן לה דירה אחרת וייטב הדבר בעינינו ותלך לה בנפש חפצה כי יראה לנפשה ונפשות ביתה לשכון אצל הקברנים ויסגר פתח החצר ההוא במסגרות.

וילונו הערונים אשר נגד בית הקברים על החלונות אשר לקברנים נגדם וביד חזקה הכריחנו לסתום החלונות ההם באבנים והיו הקברנים נושאים המטות במוט בשנים בבית החיים אשר בעירנו וימת בימים ההם משה רומאנו⁴⁸ אשר היה חולה זה ימים ושנים ונראו בבשרו פיטיגיי שחורים ויקברו אותו הקברנים המיוחדים ויסגר אחיו.

אז חלה עמנואל בונו⁴⁹ הספרדי ותראה בועא אחרי אזנו וילך אליהו פראנציסי⁵⁰ לשרתו וימת הספרדי ההוא ויסגר המשרת. אז חלתה אשת כמ“ר מנחם מנקין⁵¹ ותמת גם היא ויסגרו כל בני ביתה. ואז נבהלו כל בני הגיטו. ויאמרו לאמר אוי נא לנו כי גם עלינו תעבור כוס תרעלת הדבר ויוכו אז בדבר בת מאיר אלטריני וכן מרת גידלי אלמנת הח”ר חת ותמותנה גם שניהן ויסגרו כל בני ביתן.

ויהי כראותינו הדבר הולך וסוער והשר זואני מיקיל⁵² נתרצה לתת אה ליוולו⁵³ לק“ק אלפים דוק' בעד שתי שנים לערך ששה למאה ושמנו פארטי אנחנו הארבעה לקחת אותם ותשאר הפארטי ע”פ י“ח הין ה' לאו, ויואל השר ההוא לתת המעות במטבע משקל צודק לערך ששה ושבעים ליטר' לכל עשרים דוקאטי שאע”פ שהיה ערך עובר לצריך לפרוע מכס לא היה עובר לסוחר רק חמשה ושבעים ליט‘. וימאנו שנים מארבעתנו לקחתם ואנכי הייתי צועק מרה כנגדם כי מדי יום ביומו כן ירבה וכן יפרוץ הצורך ואפס כסף להלוות לנצרכים בימים ההם ואירא פן ינחם גם הוא לתתם וברוב דברים הפצרתי בם עד בוש להסכים עמי ונאמן עלי היושבי בשמים כי אלמלא לא לקחנו המעות ההן היו שלמים וכן רבים מתים ברעב וחוסר כל וזכרה לי אלקים לטובה. אז בבית אלמנת שמואל עלמייא⁵⁴ הוכו כולם בדבר מלבד ילדה אחת אשר לא הוכית. ויהי היום ותצעק הילדה מן החלון כי אחיה יצחק נפל מהמטה כלו שחור לא קם ולא זע ואמה וזקנתה לא ידעו בדבר כי נכבד עליהן החולי ולא מצאנו יהודי אשר יעלה לראות המת הנער אם אין ונדרנו לא’ מן הקברנים מנה יפה לעלות וימצאהו מת אז הרגשנו כי לא זכרנו להטיל חובה על הקברנים ללכת כאשר נצוה עלימו כי לא נתחייבו בשטר רק על קבורת המתים. בו ביום היתה אם שרה אשת יוסף השמש צועקת מרה מהחלון על בתה אשר נשמתה יוצאת ואין גם אחד מבני ביתה רוצים ליכנס בחדרה ויהי אחרי מותה לא נמצא מי אשר יורידנה להראותה אל הרופא להקבר כי בעלה ובני ביתו מאנו לגעת בה פן תדבקם הרעה והקברנים מאנו בימים הראשונים לעלות בבתים להוריד המתים כי אמרו יורידוהו בני הבית והוצרכנו לנדור להם מנה יפה מדי פעם בפעם וגם לא רצו לטהר המתים אלא בפרעון גדול ואע"פ שהותנה עמהם לגווירנארי⁵⁵ המתים לא רצו לטהרם אם לא התנו ראשונה עם קרובי המת על שכרם.

בימים ההם נתבקש קהלנו לסייע לבני קהל פיורנצה⁵⁶ אשר היו מוגפים ויהי כשמענו את עניים נכמרו רחמינו עליהם והגם כי אפפונו חבלי מות הטלנו על יחידי קהלנו ע"פ פארטי בארבעים עשר הין ששה לאו שש ליט' לכל ככר מערכם לעזרה בצרות בני הקהל ההוא ויעלה הסך לחמשים דוק' ויותר.

ויהי מקץ חדש אייר בחר הנדיב והשוע הרופא הח“ר דוד חיים לוריא⁵⁷ לברוח למונטנייאנה⁵⁸ בבית הקצין חמיו אשר השיג מאנדאטו⁵⁹ מקציני הבריאות אשר שמה לקבלו עם כל בני ביתו בקונטומאציה⁶⁰ וימאן הפרוידיטור פה לתת לו רשות אמנם בעוד היה הפרווידיטור חוץ לעיר ובמקומו נשאר השר פיירו סאגרידו⁶¹ ראש פה פאדובה השיג ממנו רשות ללכת לו וינחם אחרי כן גם השר ההוא ויקרע הרשות ועם כל זה הלך לו עם כל בני ביתו בספינה ולא נודע הדבר ויעמוד שם וינצל עם כל בני ביתו. ובעודו שמה הטיב מאד עם קהלנו בנדרים ונדבות אשר עשה ואשר גרם לאחרים לעשות ונקבל ממנו ועל ידו יותר ממאתים דוקאטים וטרם הפרדו הניח פה ביד האלוף החסיד מוהר”ר שמריה מורפורק⁶² גיסו מעות לחלק לעניים מדי שבוע בשבוע ויחלק על פיו גם כן היין אשר היה לו פה במרתפו. יגמלנו ה' כצדקו.

וביום ר“ח סיון התחלנו לתת השמונה סולדי לכל נפש מהמוצרכים לפי ראות עינינו ונחלק הגיטו לארבעה חלקים חלק א' לכל אחד ממנו ע”פ הגורל למען יחלוק לכל המוצרכים אשר בחלקו וישגיח על כל אשר יצטרך ולהסגיר כל בתי המוכים אשר בגבולו אך בזאת שלא יפתח לסגורים אלא בהסכמת שלשה מתוך הארבעה וישכור כל אחד ממנו איש אחד אשר הלוך ילך בחלקו לקנות בעד הסגורים את כל אשר יצטרך להם ונבחר כלנו ר' מרדכי בדיאת⁶³ לסגור בתי המוכים וכל הדבר הקשה יביא אל הממונים על החלק ההוא והוא יסדר כדת מה לעשות. ואלה ארבעה חלקי הגיטו הא' משער ע' אורבן אשר כלפי השוק עד הסטראדון⁶⁴ ושתי החצרות ויפול בגורל לכמ“ר זרח הכהן, השני מהסטראדון עד סוף הפורטיקו⁶⁵ הדבק אליו וכל הדרך הנמשך לו מקצה מזה עד שער ע' קאנציאן⁶⁶ ויפול בגורלי, השלישי משער ע' אורבן האחר עד סוף הפורטיקו הנמשך ומשם עד שער הוולטו בצד ימין ויפול בגורל להח”ר משה גראסיטו ז“ל והרביעי משער הוולטו אשר לצד שמאל עד שער ע' גיוליאנה⁶⁷ ויפול בגורל לכ”מ עזריאל כ“ץ. ויהי ביום ג' סיון כל בני קהלנו חשו ולא התמהמהו לגנוז מיטב נכסיהם בחדר מיוחד בביתם ויחתימוה בחותם הבריאות ומפתחות שערי החדרים מפקדים באופיציו הבריאות והגראסיטו ז”ל וכמ“ר עזריאל כ”ץ ואני הצעיר היינו הראשונים ולולי זאת לא נשתייר שריד ופליט מנכסי קהלנו לכל התלאה אשר מצאתנו אחרי כן. ואנכי גם פניתי הבית מכל מטלטלים גסים אוליכם בעלייה מרווחת אשר שכרתי לי חוץ מביתי ורבים הפקידו בחדרי זולתם תיבות מלאות ממון להצילו מן הדבר: וביום ההוא שמנו פארטי בוועד להלוות הב' האלפים דוק' אשר לוינו מהשר מיקיל ליחידים על כסף וזהב מרגליות בדיל ונחשת להלוותו על מטלטלים וימנו שלשה מבני הועד אשר ע“פ שנים מתוך שלשה יעריכו המשכונות ואת הראוי להלוות עליהם ושאנחנו נתן לכל יחיד מה שיכתבהו במאנדטו חתום משלשתם אך ישקיפו היטב על המשכון אשר ישוה השליש יותר מההלואה ויגזרו נח”ש על כל מי אשר יש לו כסף וזהב ומרגליות ובדיל ונחושת לתת למשכון במקום המטלטלים ותשאר הפארטי על פי שבעה עשר הין ארבעה לאו ויעשו כן. ויביאו כל המשכונות החדרה אשר נחתם כמדובר. ותמת בו ביום בדבר צייארה בת יוסף טריאיסטי ויעלה הדבר גם בבית יעקב לוסטרו⁶⁸ וימת ממחרת ילד בבית העלמיא⁶⁹ ויהיה בהיות אשת לוסטרו הנ“ל ובתו מוכות במגפה לא מצא לא איש ולא אשה לכלכל החולים ויצעק אלינו לאמר מדוע לא תפצרו במקבלי צדקה לשרת בשכר ראוי והגון, ונבקש אשה מנשי המקבלי צדקה ותמאנה כלן, וישכור אז למרת דולצי ק”פ⁷⁰ היא ובתה בעד מאה דוקאטי ותמת אשתו ובתו הנזכרת ויסגר גם הוא וילדו בחדר גדול אשר בנה מתמול שלשום וינצל שמה, ובמשך הימים הוכו כל בני ביתו וימותו כלם רק המנהיג נתרפא והוא ובנו לא הוכה גם המשרתת הערלה הוכתה שם בדבר וברשות סי' איטורי סאלאה⁷¹ אשר פוקד מאת הפרווידיטור על הגיטו הוליכוה ללאזריטו של הערלים. יזכור האלהים לטובה השר הזה אשר הטיב עמנו ובכל אשר היינו אנחנו הד' מבקשים ממנו היה נדרש לנו. ויוכו אז שלשה בבית המינקין וישכרו להם אומן ערל בעד חמשים דוקטי לעמוד בביתם כי לא היו בימים ההם אלא שנים אחים מושכרים משרי הבריאות אשר היו מטופלים מאד ברבוי המוכים ויהי מימים גם האומן ההוא הוכה בדבר וילך לו לביתו וימת שם וישכרו אומן אחר.

בעת ההיא גזר הפרווידיטור על כל בני פאדובה להסגר איש איש בביתו ט“ו יום ולא יצא חוצה רק בעל הבית לבדו בעבור הבתים הנגפים, וליהודים גם הם לא הותר לצאת ולבוא רק בעל הבית אשר תהיה לו ראיה בכתב ממנו על היותו בעל הבית ויכתוב הסופר ראיה לכל היוצא וכל א' חותם ראית האיש אשר בקוארטיירו⁷² שלו. ובמלאת הימים האלה גבר הנגף מאד ותוכה ילדה א' של האלוף החסיד כמוהר”ר שמריה מורפורק זצ“ל אשר היתה בבית הח”ר יחיאל לוריא⁷³ ז“ל וילך אביה לשרתה כי לא מצא בשכר אשה שתלך לשרתה ויהי ביום י”א סיון סדרנו אנחנו הרבנים לומר בתפילותינו ערב ובקר הוידוי וע“ח⁷⁴ וא”מ⁷⁵ לעורר רחמי שמים.

ויהי בראות פרנסי הקהל העדר מכלכלי החולים כי כל העניים היו ממאנים לשרת החולים הטילו עלינו חובה ע“פ הסכמת הוועד להסכים בינינו מי ומי במקבלי צדקה הראוי לשרת בשכר ולבלתי נתון למו ההספקה אם לא יתחייבו לשרת בשכר ולבקשת ארבעתנו הסכימו בק”ק למנות איש א' אשר כחו ככחנו אצלנו ויפקד מחותני כ' שמעון היילפרון ע“פ ט”ז הין ג' לאו; וכן ע“פ בוסולו⁷⁶ ובאלוטו⁷⁷ הסכמנו על ארבעה ועשרים בין אנשים ונשים מהראויים לשרת ויקראו לפנינו ונאמר אליהם הנה זאת כוונת הקק”י ובכן תתרצו לשרת בשכר ארבעה ליט' ליום כל ימי החולים וארבעים יום אחריהם בעבור הקונטומאציה וימאנו שלשה ועשרים ונחדל לתת להם ההספקה ויהי בראותנו אחרי כן כי המשרתים אשר מצאו היחידים ברב כסף היו כלם מתים במגפה, אז קצתנו אשר מתוכם אני הצעיר היינו רוצים לחזור ולתת להם ההספקה כבראשונה כי אמרנו אין כסף נחשב לאדם בעד נפשו ואיך נפציר בם למות ולא עלה בידינו כי שנים לא אבו לשמוע אך אנחנו רוב בני הק“ק היו מחלקים מעות לעניים וכלם כבר קבלו מעות בהלואה על המשכונות אם מעט ואם הרבה, אז חלתה המשרתת בביתי והיא בת ר' משה די ביאנקי ויפג לבי בקרבי ואתן לה חדר מיוחד בעליה מהשני חדרים אשר הכינותי שם על כל צרה שלא תבא ויבא אביה לכלכל אותה ואסגר אני בביתי ויהיו מרעי באים בב”ה אשכנזים ואני בחלוני בבית מדרשי נגד הב“ה ההוא להתועץ עמהם על עסקי הדבר וסהדי במרומים כי הייתי צועק מרה מחלוני להביא מויניציאה וממקומות אחרים משרתים ומשרתות ואומנים יודעים לסדר תרופות ולפתוח המורסות כי נכמרו רחמי לרבים המתים מבלי תרופה ואומן. ויבא יהודי בליעל אחד מן ההולכים לשוט בארץ ולהתהלך בה וילך הנה והנה לסדר תרופות אל החולים והיה גוזל וחומס ובהנגף מאיר אלטרינו הקברן ובהיות ליב אחיו כבר מוכה הוכרחנו לשכור אותו לקברן, ועד יום ט”ז סיון היו הקברנים מוליכים המתים לקבורה בבית החיים אשר בתוך העיר⁷⁸: אמנם מצעקות האחיות⁷⁹ אשר מנגד אל פריטורי⁸⁰ אסרו לנו קבורתם פה ונוליך אותם בבתי החיים הישנים אשר מחוץ לעיר חוץ לשער הנקרא זנב ארוך⁸¹: ויהי ברבות המתים מדי יום ביומו הוכרחנו לקנות עגלה וסוס להוליך המתים ולקבורה וגם אחרי כן לקנות סוס אחר כי א' לא הספיק מרוב העמל והטורח. ובימים ההם הרבנים התירו הקללות והחרמים⁸² לפני ארון הקודש וכל העם בוכים למשפחותיהם. ויהי ביום י“ט סיון נתרפאה המשרתת שלי וישבע אביה בחי העולם כי לא נראה בה אות דבר וגמרתי בלבי לעכבם שמה עוד ימים אחדים אמנם רעי הפצירוני לצאת מביתי להיות עמהם לפקח על עסק הדבר אז פתחתי לאביה ולמשרתת הנזכרת. וביום ההוא הוכרז בגיטו ע”פ הפרווידיטור ויצו לתלות ההכרזה על עמוד שלא יוכל שום ערל או ערלה לשרת בבית יהודי כי ירא פן ישרתו בבית מגואל וידביקו הדבר לערלים וירע הדבר מאד בעיני כולנו. וביום ש“ק יום כ”א סיון הוכת בדבר ילדתי בונה⁸³ ותסגר בעליה ההיא עם המשרתת ותמת ביום א' כ“ב סיון. וימותו ששה בו ביום, אז אמרתי חלי המשרתת חלי רע היה כי אחרי רדתה מהעלייה קפצו עליה ילדותי כאשר הורגלו גם חוששני כי האויר המגואל בבית לוסטרו נכנס בחלונותי הסמוכים לחלונותיו על חצר ב”ה האשכנזים.

ויהי בעלות להב הדבר ותהום כל חצר הגיטו וכי נפל למשכב איש או נודע כי הוכה ורעיו נדדו ממנו וקרוביו מרחוק עמדו ויאחזמו מגור מסביב והמוכה עצור ועזוב מתעצב אל לבו כי ראה כי יבא יומו אוי לעינים שכך רואות. בימים ההם לא היו נזהרים⁸⁴ באבילות כדבר הנביא יחזקאל סי' כ“ד⁸⁵. כי אשר לא היה בביתו מת⁸⁶ היה הולך אנה ואנה אם לצרכו ואם לצורך זולתו הסגור וגם לא היו הכהנים נזהרים כלל ועקר בטומאת אהל המתים כי לא היו רוצים לנוד ממקומם וללון בבית זולתם פן ייגואלו בדבר. גם ביום השבת היו מוליכים המתים לקבורה פן בגלל האד העולה מגופם תאונה רעה באהלם. וגם אז ראינו הבאים להתפלל בב”ה והנה מעטים וברוב הימים כאשר גדל הדבר ורבו המוגפים לא הגיעו למנין עד כי חדלנו להתפלל בבה“כ ימים רבים ויהי מקדש מעט שומם מבלי באי מועד ויאספו לפעמים וביגיעה רבה בב”ה א' ומתפללים מבלי שמירת סדר ומנהג. וינגפו גם ששה ביום כ"ג סיון ובתוכם אשת שלמה פורת⁸⁷ חולה מדבר אשר הפילה בת ולא נמצא מילדת לא עברית ולא נכרית אשר תרצה לילד אותה בהיותה סגורה מן הדבר.

אז הוחל לבנות הלאזריטו בעדנו כי נקרא נקראנו מאז אנחנו הד' מאת מע' הפרווידיטורי ומע' פריטורי ויאמרו לאמר קחו לכם מקום חוץ לעיר ללאזאריטו בעד המוכים מכם ואם אין נוליך היהודים המוכים ללאזריטו שלנו ונתבונן היטב על הדבר שאם היינו בוחרים במקום חוץ לעיר כי תגדל ההוצאה עד מאד וימותו המובאים שמה ברעב ובחוסר כל ונאמר אליהם הלא ידעתם ההוצאה הגדולה אשר לכם בלאזריטו העולה היא למעלה ומי יתן לנו שכר המשרתים והאומנים ולשלוח מחיתם ומחית החולים שמה דבר יום ביומו והוצאות אחרות זולתם ולא האזינו לקולנו והיו לוחצים אותנו תמיד אמנם אחרי השתדלות גדול ואחר הראותנו להם כי בויניציאה עיר המלוכה הונחו היהודים במושבותם בגיטו נהפך המושל ויצנצו קפילו⁸⁸ ויט אלינו חסד בזה ויהיו דבריו נשמעים ויתרצו כי נבחר פה מקום ללאזריטו בעדנו ונבקש מהם מקום הבתים אשר אצל שער פונטי קורבו⁸⁹ המיוחדים לאנשי המלחמה בשעת המלחמה והדרים דרך שער ההוא ומהם קצת עירונים צעקו יחדו אל הפרווידיטורי והרבו לנו גיזומים ואיומים ונחדל לבקש עוד הבתים ההם ויתנו לנו הבתים אשר אצל שער הסאונארולה⁹⁰ המיוחדים ג“כ לאנשי המלחמה ולא היה פוצה פה ומצפצף כי כבר היו שמה בבתים רחוקים קצת הקברנים הערלים ויבא שמה הפרוידיטורי להגביל המסגרות ויפקדו בועד כמ' יוסף חפץ⁹¹ ז”ל וכמ' ישראל לוריא ז“ל על המלאכה הזאת וימצאו חרשים ויכינו המקום בארבעה ימים ויותן הבית אשר בקצה הבתים מול חומת העיר לקברנים לשכון שמה ותעלה ההוצאה לסך שש מאות ותשע ליט' רק הקאואליטי⁹² והשלחנות והספסלים השאילו לנו הראשים ובני העיר אשר היו מחזיקים לצורך אנשי המלחמה והלאזריטו נחלק לשנים חלק א' לבריאים היוצאים מהבתים המגואלים וחלק למוכים וינגפו חמשה ביום כ”ד סיון, בעצם היום הזה הוכה בבית מחותני הנז' ר' משה בנו הגדול חתן משכיל ובחור חמד ויסגר גם הוא. ויפקד במקומנו ר' דוד די ליווה⁹³ עד ירחיב ה' לא' ממנו. וביום כ“ה בו מתו ששה וביום כ”ז בו ארבעה. אז הלך לביתו ליב הקברן ויסגר שם וימאן לשרת עוד. וביום כ"ז בו ששה, אז ביום ההוא התחילו ללכת ללאזריטו רבים אשר היתה להם דירה צרה ויהיו הם לוחצים אותנו לשנות דירה ועלינו לשבח אל השר ס' איטורי סאלה הממונה עלינו מאת הפרווידיטור אשר לא היה מוליך שמה אלא את אשר אנחנו הד' מסכימים בינינו ובכל מכל כל על פינו יחנה ועל פינו יסע.

ויהי ביום כ“ז סיון ערב ש”ק בשעת המנחה קרה מקרה גדול כי נראה עשן יוצא מבית שרה רומאנה אשר הלכה ללאזריטו ולא היה בגיטו קברן מהקברנים אשר ילך לראות מה הוא ועל מה הוא והאלקים אנה לידנו ערל א' אשר שכרו אתו מיוסף שמש, הגם שהיה אסור ע“פ כרוז הפרווידיטור, לשרת בבית אחותו המוכת, וכמ' א”ז⁹⁴ אשר נפל בגורלו חלק הגיטו אשר בו בית אחות יוסף הנ“ל לא נתן הממונה על סגירת הבתים רשות לפתחו לו כי ירא מהפרווידיטור. ובעוד שהיה הערל מצפה שמה בחצר שלחנוהו בבית אותה העברית וימצא שמה מדורה ומטלטלים עליה אשר היתה שורפת והולכת ויכבה האש. ולולי הרגשנו בזה או אילו קרה באישון לילה היתה האש בוערת והולכת והיתה מגלגלת עירוב הבריות בריאים ומוכים ורבים אומרים כי האשה הזאת בזדון עשתה זאת בלכתה ללאזאריטו כי חרה לה על אשר לא הוליכוה שמה בראשונה ולא נתנו חליפות שמלות כאשר דרשה, וינגפו שלשתם ביום כ”ח סיון וימותו. ביום ההוא שכרו מרעי ערל א' לשרת במקום ליב הקברן בעד שמנה עשר דוק' לחדש. וביום כ"ט בו הוכו ד' ובתוכם קלמן לודי⁹⁵ אשר בשגעון חליו⁹⁶ נפל מן המטה ויד ילד קטן תחתיו צועק מרה על ידו ואין מי יעלה להקימו, ויקרא ה' א' מן הקברנים ויעל שמה, אז ידענו כי היה אך למחסור אשר לא הוכנו סטראמאצי⁹⁷ סדינים ושמלות לחלוף העניים אשר אין חליפות למו ולשלוח מחוץ למחנה בלאזאריטו או חוץ לעיר במקום מיוחד במטות המגואלים מדי פעם בפעם כאשר חפצתי, וישכבו הבריאים במטות המגואלים ותדבקם הרעה ויודע כי הטבתי את אשר דברתי לשלשת מרעי לקחת לנו הקאסיטי⁹⁸ מהקונטי דה ליאון⁹⁹ ולפתוח שעריהם בגיטו להסיר הבריאים מבית המגואלים ולהשימם שמה וקצתם לא שמו לב לדברי ויהי כאשר בקשו לקחת אותם לא יכלו עוד כי השוכנים בם מאנו אז ללכת למו.

אז הוחל לבקש מכל איש אשר ידבנו לבו מדי שבוע בשבוע נדר מסודר לצורך בני הלאזאריטו ותעלה הנדבה לסך מאה ועשרים ליט' בקרוב וארוחתם ארוחת תמיד מדי יום ביומו לחם שמן ויין ביצים ותרנגולים כדי ספוקם ונשכור להם רופא צירורגו ותהי משכורתו חמשים ליט' לחדש ללכת שם העם ביום ולשומר ההולך לפניו תשעה ליט' וילקח הירץ אשר נתרפא לחלק המזון אל המוצרכים ותלקחנה מהנשים אשר שמה לרקחות לטבחות ולאופות. בימים ההם חלתה שנית המשרתת אשר לי אשר היתה שוכנת בעלייה המיוחדת אחרי מות בתי הנזכרת ובו ביום הוכית חנה בתי הקטנה אז אמרתי אללי לי כי באו ימי הרעה ויהי ממחרת שלחתי המשרתת ללאזאריטו בהסכמת אביה, ואומר בלבי לשלח שמה גם ילדתי המוכית ולשלם תשלומי כפל ארבעה וחמשה לאיזו אשה אשר שמה תשרת אותה ותשגיח עליה והחסידה אשתי הצדקת לא רצתה כי נכמרו רחמיה על הילדה המרגשת בזה וצועקת מרה, ואבקש משרתת בדמים יקרים למען לא תסגר אשתי עמה ואשה בכל אלה לא מצאתי ותסגר אשתי הנ“ל עמה בשני החדרים מרווחים ותעמוד שם יום ולילה וממחרת נתרצתה בת שרה רומאנה אשר בלאזאריטו לבא לשרת ונדרתי לה חמישים דוק' ביום חופתה ושנים מריעי בל אשא את שמותם על שפתי מאנו לתת לי רשות להביא האשה ההיא מלאזאריטו לביתי בהתנצלם כי יראו לנפשם פן יחר הדבר בעיני הפרווידיטור שרי להו מרייהו כי נתקו מורשי לבבי לב נשבר ונדכה ויבזוהו אולם השר סי' איטורי סאלה צוה לפקיד הלאזאריטו להביא אותה אלי ויעש כן. הנערה באה אל ביתי ותצעק ילדתי במר נפש כי מתרחקת אמה ולא יכלה להתאפק ללכת בחדרה לפרקים ויהי ממחרת ותנחם הנערה ההיא ותבך ותאמר אלכה ואשובה אל אמי ללאזאריטו ותלחצני אשתי להחזירה שמה ואעש כן ברשות השר הנז' ואותר קרח מכאן ומכאן בדאבון נפשי על אשתי אשר שבה לכלכל הילדה אשר מתה אחר כן, ויהי בחלותה שניתי דירה וע”י אמצעיים בקשתי ותמצא משרתת נכרית והכרזת הפרווידיטורי בתקפה עומדת ותמצא אשה אחת אשר באה לשרת בשכר ששה ליט' ליום כל ימי הדבר ותבוא בעוד ילדתי גוססת ולא אבתה אשתי שתתגאל הערלה ההיא לצורך שעה אחת.

אז מחותני כמ' שמעון הילפרון הנז' ואני הצעיר שכרנו בית גדול ורחב ידים עם גנות ופרדסים בשכונת הסאוונארולה הוא הבית הנקרא אקאדימיה¹⁰⁰ ונשלם השכירות לאדון קארלו קאפו די ואקה¹⁰¹ שלש מאות דוק' להסיר משם המטלטלים מהעירונים וישיג מהפרווידיטור רשות בעדנו ללכת שמה כי מעולם לא אבה הפרווידיטור לתת רשות ליהודים לשכור בית חוץ לגיטו. וביום ראשון של ר“ח תמוז מתו ששה בגיטו וא' בלאזאריטו היא בת שמריה מויה¹⁰² משרתת בבית פורת וכל הלילה עד הבקר טרם הפרדה מגיטו ללאזאריטו היתה עולה על החלון להשליך עצמה חוצה¹⁰³ לולי צעקת השכנים. וביום ב' תמוז מתו חמשה, ארבעה בגיטו וא' בלאזאריטו, היא המשרתת אשר שלחתי שמה, ותמת ביום ההוא וגם בתי חנה הנזכרת. וביום ג' כ”א תמוז אחרי אשר רחצה אשתי בשרם במים וחומץ ותלבש בגדים אחרים הלך הלכנו אל הבית שמה ולמען לא יוליכו הקברנים ממוננו שמה כי לא הותר לגעת בם רק המגואלים בחרנו לקנות פרדה א' ובני ביתנו היו מוליכים את ממוננו עליה ופאנטי¹⁰⁴ א' מהבריאות עלינו תמיד להרחיק כל הקרב ולא לקחנו מחוט ועד שרוך נעל ממה שהיה בו חשש ונחלק הבית ההוא לשני חלקים חלק א' למחותני וחלק לי ולכל חלק שער גדול

לצד חוץ, ויחדנו כל א' ממנו בחלקו חדר מיוחד לאשר יכלכלו המוכים, ובחלקי חדר מיוחד לאשתי והערלים המשרתים אשר לקחתי, ובחלק מחותני חדר מיוחד לאשתו ולגיסתו אשר שרתו בני המת, וכל האזהרה הזאת לא שוה לנו כאשר אזכיר. ויהי בהפנותי את שכמי ללכת שמה איש הישר בעיניו יעשה בגיטו ומאז והלאה שם היתה עוברת תמיד עגלת הקברנים להוליך המתים לקבורה, כי הגם שלא היתה דרכם דרך ישרה ללכת אל הבתי חיים אשר חוץ מהשער הנקרא זנב ארוך, סרו מעט מן הדרך לקחת גם המתים בלאזאריטו להקבר יחדו אף כי היו מביאים ללאזאריטו מדי יום ביום מוכים רבים ובני בית המוכה אשר לא היה להם בית לרוחה, ויהי בשמעי את פעמון העגלה המקשקש ואשא עיני ואראה הבריאים המובאים על העגלה בוכים למשפחותיהם, והמוכים אשר אין רוח בם כשה לטבח יובלו נכמרו רחמי אליהם ותקצר נפשי, ובראותי מדי פעם בפעם מספר מטות המתים על העגלה ואדעם בשם הייתי כגבר אין איל, גם המגואלים נדדו הלכו נגד דת ודין. תם אני לא אדע אם מהמהומה הכללית היתה זאת או מתכונת המנהיגים אשר בבתיהם החל הנגף. בעת ההיא שולחו הנה אנשים רקים ופוחזים לכלכל החולים וילקחו בבתי הבעלי בתים לצורך שעה ויעט כל אחד מהם אל השלל וכי ימות איש שלחו יד בנכסיו ויגנבו דים. גם מחותני ואני הבאנו אחד שם באקאדימיה מקום מקלטנו אשר שלחו לנו הרופא החשוב האלוף מוהר“ר שמואל מילדולה¹⁰⁵ יצ”ו מעיר וירונה. וביום ג' תמוז מתו שנים בלאזאריטו ושלשה בגיטו ובתוכן הקברן ארקיוולטי אשר הלך לשרת אביו כאשר הוכה ומת. וביום ד' בו מתו ד' בגיטו וא' בלאזאריטו, בה' בו ארבעה בגיטו וא' בלאזאריטו, וביום ו' בו ז' בגיטו, וביום ז' בו ד' בגיטו וג' בלאזאריטו, וביום ח' בו ח' בלאזאריטו וד' בגיטו, ובתוכם הקצין כמהמ“ר שמואל כ”ץ מהחזנים¹⁰⁶ אשר היה ממונה עד יום מותו ויום ט' בו ב' בלאזאריטו וח' בגיטו ובתוכם כ' יוסף חפץ אשר פוקד על הלאזאריטו ויום י' בו מתו ב' בלאזאריטו ובת מחותני בבית הנזכר וחמשה בגיטו ובתוכם בונה אשת שלמה טורקיטו¹⁰⁷ אשר ילדה בחליה ולא נמצא מי שרצה לעלות אליה ותבוא היא ערומה אל הפוזולו¹⁰⁸ צועקת מרה ותמת, והתנוק הנולד לא נמצא אשה אשר רצתה להניק אותו וישלחוהו מריעי ללאזאריטו ויקנו עז א' אשר היה התינוק יונק משדיה ויחי ט"ו ימים וימת.

אז הוכית החסידה והצנועה שרה אשתי אשת נעורי אהבת כלולותי היא בת האלוף כמוהר“ר נתן יהודה הילפרון מציטאדילה¹⁰⁹ וימת לבי בקרבי. וביום י”א בו מתו ב' בלאזאריטו ועשרה בגיטו, ובתוכם כמ' דוד די ליאה¹¹⁰ הנכנס במקומנו למלאת מספר הד' על הבריאות, וביום י“ב בו ג' בגיטו וב' בלאזאריטו, וביום י”ג ח' בגיטו וששה בלאזאריטו. וביום י"ד בו מתו ג' בגיטו א' בלאזאריטו. והצדקת אשתי הנצבת בבית הנזכר אחרי היותנו יחדו אחד ועשרים שנה ויבא אברהם לספוד לשרה ויען ויאמר

יְקָרָא דְבִנְשֵׁי / צְנִיעָא שְׁפִירְתָא

אֲצַלֵי לְמֵיעַל / לְוָתֵיךְ תְּדִירָא

כְּחַזְיֵהּ בְנָאָה / מְצַיֵּן מְעַרְתָא

לְאַבְרָם דְּגָאנֵי / בְּכַנְפַהּ דְּשָׂרָה¹¹¹

בימים ההם הוכה ומת השר ס' איטורי סאלה הממונה עלינו ויאנחו בני ישראל ומאז והלאה לא נתנונו השב רוחנו. וביום ט“ו בו מתו ב' בלאזאריטו וב' בגיטו, ובתוכם כ' פנחס מנגרי¹¹² מטובי הקהל. ויהי ביום א' בו בא הנה השר אלויסי ואלאריסו¹¹³ לראש ויפקדוהו שרי ויניציאה לפרווידיטורי תחת הפיסאני ולא היה לבבו שלם עמנו כי פתוהו וגם יכלו לו העירונים ואנחנו לא נדע אשר בלבבו ומקץ הימים ידענו את האיש ואת שיחו. ויהי רעב בארץ כי כמעט כל האופים ספו תמו וכל העם מקצה נודד ללחם איה ויביא הפרווידיטורי בספינות לחם מכפר דולו¹¹⁴ ומכפר פונטי די ברינטה¹¹⁵ ויהי למשיב נפש והוא רוכב על סוס להתהלך בארץ ולהתהלך להחיות עם רב. וינגפו בו ביום ב' בגיטו וא' בלאזאריטו, וביום י”ז בו מתו ב' בגיטו וא' בלאזאריטו, ובתוכם הח“ר יחיאל לוריא מטובי העיר; בעצם היום הזה האלוף מארינה יצ”ו בראותו הדבר חזק מאד ורבים מתים מבלי וידוי למד דעת את העם כי בהרגיש איש היותו מוכה בטרם יפול למשכב יבא על פתח ביתו ובפני י' אנשים אשר יעמדו מנגד יתודה על חטאיו ויואל האלוף הנ“ל להיות הראשון לעשות כן והוא אינו מוכה ויהי לעת ערב צוה לנקות הגיטו ואחר תפלת המנחה הוציא שני ספרי תורה ויעמוד ויתפלל עם השרידים אשר בגיטו על ארבע קצוות הגיטו ויתקעו ויריעו. וביום י”ח בו מתו ב' בלאזאריטו וששה בגיטו, וביום י“ט חמשה כלם בגיטו, וביום כ' בו ששה בגיטו וששה בלאזאריטו, וביום כ”א בו ג' בלאזאריטו ב' בגיטו, וביום כ“ב בו ב' בלאזאריטו א' בגיטו ובתוכם האלוף החסיד כמוהר”ר שמריה מורפורק ובנו זצ“ל והח”ר משה גראסיטו זצ“ל אחד מהד' וכ”מ מנחם כ"ץ מהחזנים, וביום

כ“ג בו ח' בגיטו ב' בלאזאריטו, וביום כ”ד בו ב' בלאזאריטו וי“א בגיטו. בימים ההם קול הגיטו נשמע נהי בכי תמרורים אנשים ונשים מבכות את התמוז יום ולילה לא ישבות. וביום כ”ה מתו א' בלאזאריטו ותשעה בגיטו, ובתוכם הח“ר חננאל הלוי ושני בני אשר שם הא' יהודה ושם השני ליאון באקאדמיה ואשכל גם שניהם ביום א'. וביום כ”ו בו א' בלאזאריטו וארבעה בגיטו ובתוכם כמ' מרדכי גראסיטו ז“ל וא' בבית מחותני שמה. וביום כ”ז בו בגיטו ב' וא' בלאזאריטו. וביום כ“ח בו ה' בלאזאריטו וי”ב בגיטו ובתוכם כ' ישראל לוריא אשר פוקד על הלאזאריטו. וביום כ“ט בו ד' כלם בגיטו. ויהי ביום ר”ח אב האלוף מארינה אשר נותר לבדו בגיטו ממורי הוראה כי האלוף מוהר“ר קלונימוס כ”ץ נוטה למות ואני עדיין מבחוץ גזר תענית צבור ויתענו הבריאים, ורבים מלינים על הדבר הזה באמרם כי לענות אדם נפשו בימים ההם ה' לא ראה. וימותו ביום ההוא שבעה כלם בגיטו, ובתוכם האלוף הרופא מוהר“ר קלונימוס כ”ץ מהחזנים אשר יד ושם לו בתורה ובחכמה. וביום ב' בו מתו ב' בגיטו וב' בלאזאריטו, וביום ג' בו ה' בגיטו וא' בלאזאריטו, וביום ד' בו ז' בגיטו וב' בלאזאריטו וביום ה' בו ד' בגיטו וג' בלאזאריטו, וביום ו' בו ג' בגיטו, וביום ז' בו ב' בגיטו ובתוכם המשכיל כ' מאיר עזיז¹¹⁶ ז“ל. ויהי ביום ז' בו והנה אחד מהשרים דאווילו דוטו¹¹⁷ שמו נצב פתח השער באקאדימיה ויאמר אלי האתה הדוטור קאטאלאנו ואומר אני ויאמר זה הדבר אשר דבר הפרווידיטור צא מבית זה אתה ובני ביתך ולך לך בגיטו, בעוד שלשת ימים, ואם אין, כל אשר לך פה באש ישרף. וכזאת דבר אל מחותני שם. ויד יהודים היתה במעל אשר היו מרננים עלינו ועלי בפרט מדוע לא נבוא לדור בגיטו להשגיח ולפקח על הגיטו ועל עם אלקים ה' הוא יודע כי הגם שהייתי סגור באקאדמיה הייתי בא לפעמים בגיטו עם פאנטי הבריאות לדעת מה ילד יום. וביום ח' בו הפרווידיטור החדש הנזכר הוא הראש גזר על כל נוצרי לבל יכנס בגיטו ורק שער א' יפתח בגיטו והגיטו נבוך על גזירה זו כי הגם שהיו היהודים יכולים לצאת ולבא היו צמאים ועיפים למים ולזולת זה אשר הורגלו להביא בגיטו, וימותו ביום ההוא ז' בגיטו, וביום ט' בו ב' בלאזאריטו וחמשה בגיטו; וביום י' בו באתי לדור בגיטו אני ובתי פירלה¹¹⁸ להראות העמים והשרים כי סר אל משמעתם אנכי. וימותו ביום ההוא חמשה בגיטו וביום י”א בו מתו ב' בגיטו וב' בלאזאריטו, ואז בשובי לגיטו הוכית אשה הרה גולדי¹¹⁹ שמה ותפיל נקבה ועודה מוטלת על ערש דוי הפילה עוד בן ובשגעון חליה הרגישה הילד מתנועע במטתה ולא ידעה מה הוא ותקחהו ותשליכהו ארצה ותשבר מפרקתו וימת. וישמעו בימים ההם בני ק“ק פירארה¹²⁰ את ענינו ואת לחצנו וישלחו אלינו חמשים דוק' לחלקם לעניים יגמלם ה' כצדקם. גם בני ק”ק ת“ת¹²¹ אשר בויניציאה שלחו לי שמונה מאות ושמנה ושלשים ליט' לחלקם לעניי לאזאריטו ותבה אחת מליאה מגדנות מעשה רוקח לשעשע נפש החולים ותרופות ומזונות לרוב ישלם ה' להם כפעלם. ויהי ביום י”ב בו אחרי ההשתדלות הנמרץ נתרצה הפרווידוטור להפתיח שני שערים משערי הגיטו ולהפקד ד' ערלים אשר ע“פ מאנדאטי ישרתו בגיטו רק ישכונו חוץ לגיטו או בבית סמוך לגיטו ולא יצא הדבר מן הכח אל הפועל ותמשך עוד הגזרה ימים אחדים. אמנם אחרי הרחיב ה' לנו מעט מזער היו נפתחים לפרקים כל השערים והיו נכנסים ויוצאים הערלים ואין חוקר וינגפו ביום ההוא ד' בגיטו, וביום י”ג בו מת א‘, וביום י“ד בו באו בגיטו בני הח”ר משה יצ"ו ואשתו המוכית מכה קלה והיא שוכנת לבדה עם משרתת עד עבור ימי הקונטומאציאה ויבואו בגיטו גם חמיו עם בני ביתו. וימותו בו ביום ב’ בלאזאריטו וא' בגיטו; אז הבאתי מויניציאה משרתת בשכר שמונים דוק' בעד ד' חדשים כי אשתו עדיין בימי הקונטומאציאה כאמור ולא מצאתי אשה מבנות פאדובה לשרתני אשר אין בה חשש. וביום ט“ו בו מתו שנים בגיטו וא' בלאזאריטו, וביום י”ו בו לא מת עד א' ותחי רוחנו. וביום י“ז י”ח י“ט כ' מתו ארבעה בגיטו א' ליום, וביום כ”א בו ב' בגיטו, וביום כ“ב בו מת א‘, ובמשך שלשת ימים אחרים מת א’ ליום. וילונו בימים ההם רבים מהשוכנים בלאזאריטו אשר נתרפאו כי חלפו למו ימים רבים אחרי רפואתם ועת האסף בגיטו ונשכור אז בית א' בשכונת סאוונארולי ללאזאריטו שני להוליך שמה הבריאים ונקח למו מטות נקיות ונוליך שמה הבריאים לעשות קונטומאציה. וביום כ”ט בו מת אחד בלאזאריטו, וביום ב' אלול מת א' בגיטו, וביום ג' ד' ה' ו' בו לא מת אחד. ביום ההוא נתן אומר הפרווידיטור לפתוח כל שערי הגיטו ויהי בלכתו בעיר רוכב על סוס כדרכו ויסר לראות מה משפט הגיטו וישא עיניו וירא והנה רופא יוצא מבית גד בר מיכאל המוכה ויחקור וידרש היטב הרופא ההוא וינחם כי הבטיח לתת הרשות הנ“ל ולא אבה עוד. וביום ז' בו מתו ב' בגיטו. וביום ח' בו א' וביום י”ג בו מת אחד בלאזאריטו ותעצר המגפה. ויהיו המתים במגפה אחד ועשרים וארבע מאות. והמוכים אשר נתרפאו שלש עשרה ומאתים ואשר לא הוכו חמש ושבעים ובתוכם אני הצעיר הכותב תל“ח¹²². ואשר בהחבא הלכו למו בטרם הגיע הדבר בגיטו שנים עשר ומכולם לא מת א' ובתוכם הבחורים ר' משה בר' יעקב שלום ור' יוסף בר אהרן שלום¹²³ אשר נאספו בבית עירון אחד ממשפחת הביגוליני¹²⁴ בכפר ביגולינה. ויהי מימים הושמו בבית הסהר בציטאדילה ויוציאו כסף רב להפטר. והיהודים השוכנים שמה הטיבו עמם ויהיו בעזרם ויהי ר' משה שלום הבורח אוד מוצל מאש בבית אביו כל בני ביתו רק תינוקת א' בת שמנה חדשים נמלטה. וימצא בעת הדבר חבוש עם בניו האסורים יהודי א' אשר לא הוכה כי כמעט כל החבושים בבית האסורים נגע לא נגע במו. ומאשר לא הוכו ברחו מתוך הנגף כמ' יעקב לוסטרו¹²⁵ וילדו אשר כל בני ביתו מתו במגפה ויפרד מן המוכים הוא ובנו ואחרי הקונטומאציה ברחו למו וילכו אחריו שלשת בני הר”ר שמואל כ“ץ מהחזנים אשר ברחו אחרי מות אביהם ז”ל ואחרי מות שני אחים בחורי חמד ויודעי מדע, ואשר נשארו פה מביתו מתו כולם. תהלת ה' ידבר פי כי לא נמצא פה אחיהם הרופא החשוב האלוף כמוהר“ר יהודה כ”ץ¹²⁶ אשר נשא אשה בויניציאה וישב שמה ולקהלנו היה לעזר ולהועיל. ויבקשו הבורחים ההם מאת שר א' מויניציאה במונטי בילונה¹²⁷ אשר הוליך אותם שם בכסף מלא ויהי מימים גורשו מלהסתפח בנחלת השר ההוא ובהשתדלות מופלא ע“י היהודים אשר בקאסטיל פראנקו¹²⁸ נתרצו שרי הבריאות אשר בו לתת למו רשות לשכון בבית מנגד קאסטיל פראנקו כשלשה רבעי מיל ויהי ממחרת הוכו שלשתם בקדחת ותהי מהומה גדולה בקאסטיל פראנקו על הדבר הזה ונפש כל אדם מרה עליהם ויודע כי החולי קדחת פשוטה ולא חלי דבר וישקוט העם בעת ההיא. ולוסטרו¹²⁹ ובנו ברחו לויניציה כי ירא מחולי החזנים¹³⁰ כי היו המה חולים מוטלים על ערש דוי והנה בנשף בערב יום לסטים קמים עליהם ויכו אותם וישבו כל אשר להם שם ויפילו החולים בשצף קצף מעל המטות לדעת היש במטות מעות אם אין. והלוסטרו בעודו בויניציאה חלה גם הוא בקדחת ארוכה ומקץ הימים גם החזנים גם הלוסטרו שבו לאיתנם. גם בני הח”ר משה אחרי שובו לגיטו הלך לו בכפר קורטי¹³¹ בבית עירון אחד ליאנדרו פורצילין¹³² שמו וישב שם ימים אחדים ויחלה בקדחת ויבא הביתה ושוערי העיר לא ידעו כי חולה הוא וישב לאיתנו ברוב הימים. והנסיון הוכיח כי הילדים רכי הבשר מעותדים יותר לחולי זו ואחריהם הבחורים והבחורות לא כן הזקנים, וכל הנשים ההרות כמעט כלם מתו ורבים מאשר הוכו ונתרפאו נותרו חולים מקדחת שלישית ורביעית ימים רבים ואין בית בגיטו אשר אין שם מוכה או מת. רק שתי אלמנות אשר לא הוכו נפשות בביתם שם הא' אסתר אלמנת נחמן כ“ץ הספרדי היא ושני בניה ושם השנית ז’ויה¹³³ אלמנת חיים בן שושן וארבעה בנים ויהי לנס כי היו מוקפות בתים מגואלים. וימת מן הזכרים ארבע עשרה ומאתים ומן הנקבות שבעה ומאתים ובין המתים שמנה ושלשים זוגות איש ואשתו. ויותרו אלמנות שלשים נשים אלמנים עשרים וחמש עשרה בתים לא נותרה בהם נשמה ומבתים רבים לא נותר רק א‘: בבית ר’ גבריאל די נגרי אשר מתו בו שמנה ולא נותר רק תינוק יונק, ובבית אשר ק”פ¹³⁴ אשר מתו מהם עשרה ולא נשאר רק א‘, ובבית החכם משה גראסיטו אשר מתו מהם אחד עשר ויותר נכד א’ אשר לא היה לו חלק ולא נחלה בנכסיהם ויירש הכל, וכאלה רבות. ותסובנה הנחלות מבית לבית, זה ירש נכסי הבעל הבית וזה נדונית אשתו גם רבים השוכנים במקומות אחרים זכו לירושות. ואחזה אנכי עולם הפוך כאשר דברתי. ויהי בהעצר המגפה וקרא נקראתי מאת הפרווידיטורי והשרים ויאמרו לאמר בחרו לכם מקום לעשות הסבורי¹³⁵ ואם אין כל אשר לכם באש ישרף, ולא ידרך כף רגל נכרי בחצריכם אם לא תשלחו ראשונה כל הממון לסבורו. ונבקש אז מקום וארכב על סוס חוץ לעיר לראות מקום בכפר מאנדריאולה¹³⁶ על שפת הנהר אשר היה מיוחד לאפות בו אבנים וייטב בעיני ואשכור אותו בעד תשעים סקו' וספינה בעד עשרים סקודו להוליך הממון שם, אך בזאת כי יהיה לרצון לפני הפרווידיטורי. ויהי כאשר בקשנו הסכמת הפרווידיטורי והשרים לא אבו שמוע כי אמרו הנה המקום הזה רחוק מהלאזאריטו שלנו ומדוע תתפשט הטומאה הנה והנה, בנו לכם מקום אצל הלאזאריטו אשר לנו, או קחו לכם מקום הברינטלי אשר שכרתם ונאמר אליהם, הנה בעת הדבר אשר היה זה ששים שנה עשו היהודים הסבורי בכפר המונטה¹³⁷ רחוק מהלאזאריטו ומקום הברינטלי קצר ידים ובלתי מספיק ויענו ויאמרו בנו לכם שמה בתי עץ או שלמו לנו הוצאת בתי עץ אשר בנינו וההוצאה היתה יותר מחמש מאות דוק' ואחר התרעומת המופלג אשר עשינו ובין יתר התלונות היצדק היותנו פורעים שכירות מקום הברינטילי והמה נהנים ממנו חדשים רבים, ולהטיל עלינו כובד ההוצאה ההיא ומה גם כי הבתי עץ רחוקים מהמקום, נעתר לקולנו ויפטר אותנו מההוצאה רק המקום ההוא היו היה לסבורו ויתצו השרים הבתי עץ ונודע נאמנה כי המקום ההוא לא היה כדאי לעשות הסבורו ונבקש מאתם לקבל ממוננו בלאזאריטו אשר להם אשר היה אז להם לסבורו ולשלם אנחנו כל ההוצאה אשר תעלה עליו וימאנו באמרם היותו בלתי מספיק אליהם. אז הוכרחנו לבחור אותן במקום הברינטילי¹³⁸ ויסכימו הפרווידיטורי והשרים לחייב אותנו לשלוח אל הסבורו כל הממון אשר ימצא בגיטו רק החתום בחותם הבריאות ישאר. ונצעק אליו מדוע מעשים אשר לא יעשו עם שאר בני העיר יעשו עמנו כי רק אשר בחדר המוכה היו שולחים שמה או כל אשר בבתים אשר אין בם יושב, ולמה יוקח משכבנו מתחתנו ומדוע לא נחזיק כל הבגדי פשתן הלבנים כדרך כל הארץ ונבקש העתק גזרה זו לשלוח לויניציאה ולבקש מאת השרים שמה בטולה, וישמע הפרווידיטורי את קולנו ויאמר יחזיק איש איש מטתו בגדי פשתן הלבנים אשר לו והנותר שלח תשלחוהו אל מחוץ למחנה אל הסבורו. וכל זה הוסכם אחרי השתדלות מופלג ואחרי היותי פעמים רבות לפה ולמליץ לפני הפרווידיטור והשרים כי לא נמצא אז מליץ א' מני אלף אשר כבר מתו או ברחו למו. ויהי בראותנו כי רצון הפרווידיטור להתמיד בגזרו עכוב ביאת הערלים בגיטו עד אחרי שלוח הממון לסבורו ומה גם לנקות הגיטו מהר חשנו ולא התמהמהנו לשלוח הממון חוץ לגיטו. וביום ר“ח אלול הוחל לשלוח כל אשר נידון לשרפה. הנוצה הפילאמי¹³⁹ וכל המטולטל השוה מעות אשר נשתמשו ממנו המתים או המוכים או אשר היה בחדר המת או המוכה ונשלחה הקברנים בבתים אשר אין בם יושב כי מתו יושביהם או שולחו ללאזאריטו ונאמן עמהם ר' יוסף טריויס¹⁴⁰ אשר הוכה ונתרפא ויקבל שכרו שבעה ליט' ליום. ויבחרו המטלטלים הראוים לשרפה אשר בכל בית ובית ויצברו אותם חמרים חמרים ואגדות אגדות קשורות למען לא יזיק הבל הממון, והראוי לסבורו הונח בקרן זוית והיו מכבדין את הבית היטב, ויהי ככלותם לעשות כן בכל הבתים הוליכו הממון לשרפה על העגלות לחומת העיר ושורפים אותו שמה ויקחו גם הראוי לשרפה בשאר הבתים וכל ההכנה נעשית בטרם תבאנה העגלות לגיטו למען לא יתעכב הממון בגיטו, ויהי הממון העומד לשרפה בחמשים עגלות ארבע ליום שתים בבקר ושתים בערב כי לא חפצנו ביאתם בחום היום ויכתב על הממון הראוי לסבורו אשר בכל בית ובית בספר, ויפקדו ר' יצחק ישראל קארונאל¹⁴¹ הספרדי וכמ' אברהם פיראריסי¹⁴² אשר הוכו ונתרפאו ועל כל הממון בבית א' הכתיבו אות א' ובבית הב' אות ב' וכן מדי בית בבית ויובא הממון על העגלות אל הספינה אשר שכרנו בעד עשרים סקוד' וילך עם הממון ר' יצחק מפאנו¹⁴³ אשר שכרנוהו בעד דוק' ליום ועמו שלשים נכרים ויהודי אחד בעד ג' ליט' ליום לכל אחד מהם והמקום קצר ידים ובלתי מספיק כמדובר. המה הולכים וההכנה לא נעשית ראשונה מהכלים הצריכים ויארך הסבורו שלשה חדשים וחמשה יום ויגיע פה הממון עודנו שוטף במים ויתעפש ממון רב ובפרט רוב מכסי הסטראמאצי ויושם הממון בלאזאריטו פה ברשות השרים ונשלם ליהודי אשר היה שם בסבורו מאה דוק' לנגד הצמר שם בלאזאריטו ולעשות הסטראמאצי כבראשונה ולתקן המכסים ותכבד ההוצאה ותעלה לסך חמש מאות וארבעה אלף ליט' וימנו בועד ג' אנשים לעשות הערך על הממון ויהי הערך עשרה ליט' לכל סטראמאצי שתים ליט' לכל סדין שתים ליט' לכל חלוק ושלש ליט' לכל מכסה וילונו כל העם מקצה כי אין הממון שוה בנזק ההוצאה: הן אמת כי כמ' עזריאל כ”ץ א' מהד' היה מסכים לשרוף כל הממון המגואל כי ירא מההוצאה כאשר קרה לק“ק ויניציאה אשר ההוצאה היתה יתרה על השבח¹⁴⁴ או לתת הממון במתנה ללאזאריטו הנכרים וכל יתר בני הקהל מאנו בזה ואנכי לא חפצתי לדבר על זה מטוב עד רע, כי סבורו הממון המגואל אשר לי ולמחותני באקאדמיה נעשה שמה ברשות השרים וגם הממון המגואל אשר לנו בגיטו שלחנוהו בהחבא שמה על העגלות הנושאות הממון לשרפה ואיך אשפוט שפוט ממון זולתי להשרף. ויהי אחרי שלוח כל הממון לסבורו נעשו מכיס הק”ק בכל הבתים המגואלים עשוני זפת וגפרית ואחרי הטוח כל חדר וחדר בטיט נפתחו החלונות ימים אחדים. ובהגיע חתימה מארבעתנו אל הפרווידיטורי כי יצא מהגיטו כל הממון המגואל [וגם] נעשו העשונים הראוים נעתר לקולנו להביא בגיטו בני מקום הקונטומאציה רק כי לא יצאו מדלתי ביתם חוצה תוך שמונה ימים לנסות אם יקרה פגע אם לא. ועדיין אסור ביאת הנוצרים בגיטו במקומו עומד באמרם השרים כי לא ספו תמו ימי הקונטומאציה לגיטו אחרי המת האחרון ונאמר אליהם מדוע תשפטו שפוט הגיטו בית א' להסגירו על מת אחד מיושביו? אם יחלה איש תסגירו ביתו לא כל הגיטו, והמה כפתן חרש אטמו אזנם ויענו ויאמרו אם תוך ימים אחדים לא יתחדש מאומה בחצריכם הרשות תנתן לכם לפתוח כל השערים ולנוצרים לצאת ולבוא עם כי היינו יריאים מאד להביא בני הקונטומאציה בגיטו פן יקרה הפגע ויגזרו השרים קונטומאציה של הגיטו כלו, מ“מ צעקת האומללים ההם הפצירתנו להביא אותם בגיטו בשגם היו בהם חולי קדחת ארוכה, וישובו לביתם ה' תשרי השצ”ב, וממחרת השגנו הרשות מאת השרים להביא גם השוכנים בלאזאריטו ראשון בעדות רופא על בריאותם וירא אותם הרופא ביאנקיני¹⁴⁵ ויעיד כי בריאים הם ושגם כי היו בם חולי קדחת ישנה אין בם חשש חולי רע, והלאזאריטו ראשון נחלק לשנים בחלק הא' הושמו מאז החולים אשר נתרפאו ובב' החולים אשר המה חולים עדנה, ותמצא בחלק החולים רק אשה א' אשר לא עצרה כח לבא לפני הרופא. וימנעו השרים לבא בגיטו כל שוכני החלק ההוא. ויהי השמונה ימים אשר נמנעו בם בני מקום הקונטומאציה לצאת מדלת ביתם החוצה, ותמת אשת שמריה מוייה¹⁴⁶ בשבתה עמהם ותראה בועא תחת אצילי זרועותיה וישלחו בעלה ובנו ללאזאריטו שנית ואשה א' ובנה אשר עלתה אליה. ואחרי שלשת ימים הורשו הנוצרים לצאת ולבא בגיטו ויפתחו כל שעריו כבראשונה. ויהי מימים גם יתר בני הלאזאריטו שבו לגיטו רק שמריה מוייה וחביריו עמדו שמה ימים אחדים. ויהי ביום ט“ו תשרי השצ”ב בא על פי הפרווידטורי סופר הבריאות בגיטו ומפתחות החדרים החתומים בידו וישלח המצוה לראות החותמות בצביונם וימסור לכל א' מפתח חדרו ויאמר לכו קחו ממונכם אך אל תמכרו מאומה עד עת בא דבר הפרווידיטורי וביום כ"ג תשרי הרשה הפרווידיטור ופתח החנויות אך בזאת שבמשך שמונה ימים כל המוכר יודיע מדי ערב בערב אל סופר הבריאות בדבר אשר מכר ביום ההוא וישבע כי הממון אשר מכר אותו היה בחדר חתום.

אלה תולדות הדבר בהמצאו וזה פריו. וכי אמור יאמר אליך הרופא קח לך סמים איליטואריו קונסרוי פריסירואטיוי¹⁴⁷ ונגע לא יקרב באהליך אל תאמן בו כי לא יועילו ולא יצילו, ואנכי הרואה רבים אשר זה דרכם כל הימים וימותו בנפש מרה ורבים אשר לא לקחו מאומה לא הוכו או הוכו ונתרפאו והנגע לא הבחין בין אלו לאלו וינגפו רופאים חשובים שלמים וכן רבים. ויהי בראותי בימים ההם רבים אשר תמיד אתרוג תחת אפם לעכב האדים הצואים או למזג טומאתם אמרתי בלבי גם זה הבל, ומי יודע אם הריח הטוב ההוא המעורר שאיפת האויר גורם הכנס האדים ההם בנחירים. אי לזאת גם כי נתעטרתי בכתר הרפואה¹⁴⁸ ואדע מה בפי הרופאים בדבר הזה לא ראיתי לכתוב מאומה מהפריסירואטיוי הכתובים בספריהם רק אכתוב זכרונות ראויים להכתב על ספר לדורות הבאים על כל צרה שלא תבוא. בהנגף אחת מהערים אשר סביבותיך לא תשכיר ביתיך והעמדתה אותם ריקם¹⁴⁹, וכי יקרא דבר בביתך ויצאת שמה חוץ ואם אין לך בית רק אותה אשר אתה שוכן, שכור לך בית אחר למען ייטב לך, ואם עני אתה ואין ידם משגת חדר תבדיל לך בתוך ביתך לשים המוכה שמה או לנוס.

הכן לך צדה לימים רבים כנפשך שבעך דגן תירוש ויצהר וכל אשר יצטרך לך ולביתך גם מחוט עד שרוך נעל למען לא ידרוך כף רגלך לבקש טרפך בהמצא הנגף ונשמרת מכל דבר רע.

כי ישמע נגף בעירך שום תשים מיטב נכסיך בחדר וחתמת אותו בחותם הבריאות, רק בגדי הפשטה אל תמעיט, גם חליפות שלמות יהיו לך לעת תמוט רגלך.

וכי יתן אל רעהו כסף או שוה כסף לשמור בחדרו יקח לו ראיה מידו פן ימות בדבר ויצעק ואין מושיע לו. כי ישבו אחים או אב ובנים יחדו בני ביתם יבדילו בשני בתים כי בהמצא מוכה בבית האחד ויסגר, השני יקום ויתהלך בחוץ לשרתו.

אל ישבו שנים יחדיו פן ינגף הא' ויזיק לרעהו.

כי ימצא מוכה בביתך עזוב תעזוב אתו איש או אשה מבני ביתך או קנה לו משרת בכסף מלא פן ימות בנפש מרה והיה בך חטא והלכת לך למקום מקלטך ולא תשים דמים בביתך.

ואתם בני קהלי זכרו ואל תשכחו בטרם תגיע המגפה שלוח תשלחו מבני הק"ק ציר נאמן לויניציה ושלם תשלמו את משכורתו למען יתיצב שמה לעזרה בצרות ואם יצא יצא מפי השרים פה נגדנו דבר אשר לא כדת אם להסגיר הגיטו או זולת זה יעמוד שם בפרץ.