המגפה הנוראה שפשטה באיטליה בשנות ש“ץ–שצ”א זכורה עוד בתולדות הארץ ההיא, וכמעט כל תינוק יודע את פרטיה מתוך התאור הנפלא שנמצא ברומאן האיטלקי הכי מפורסם, “המאורסים” (I Promessi Sposi) של א. מנזוני. מובן מאליו שגם היהודים סבלו בשעה כזו. יהודה אריה ממודינה מספר באוטוביאוגרפיה שלו “חיי יהודה” את פרטי המאורעות בעיר מושבו, ויניציאה1. הדבר התחיל להתפשט פה בקיץ של שנת ש“ץ. לכתחילה היהודים לא נוגפו, אולם בתוך עשרת ימי תשובה נפל אחד מתושבי הגיטו למשכב, ומהיום ההוא והלאה רבו החללים. עד ראש חודש אדר שצ”א מתו בערך ק“ע נפשות מישראל. אחרי זה היתה הרוחה, אולם בחודש סיון, בעוד שחלפו ימי המורא בעיר בכלל, התחילה המגפה מחדש. במשך שנה שלמה פסק המקח והממכר בגיטו, ורכוש היהודים ירד באופן נורא. רוב הסוחרים הליואנטינים שבו לתורקיה. לפי עדות רי”א ממודינה, “העשירים ירדו להיות כבינונים, והבינונים להיות עניים, והעניים אין עוד להם מרחם, כי אפס כסף”. כל הרופאים הנוצרים ברחו מתוך שכונת הק' ירמיהו הקרובה לגיטו, אולם דר. ולינסין המשיך לשרת את החולים שם, אם גם לפי החוק אסור היה לעברי לרפאות לנוצרים. אעפ“כ נחשדו היהודים בהפצת החלי. כמו לפני שלש מאות שנה בתקופת המגפה השחורה – הסבה, שהיו מרחצים את ידיהם בחומץ במסרם את מלבושיהם לכביסה! רק בראשית חודש כסלו של שנת שצ”ב נעצרה המגפה לגמרי, ונערכו תפלות הודאה בבתי הכנסת2. חזיון דומה לזה היה כמעט בכל ערי איטליה הצפונית שנמצאו בהן קהילות. הרבה מיהודי ויניציאה בקשו להם מקלט בוירונה, ובודאי הביאו אתם נבט החלי. ברם לפי המסורת לא נכנסה המגפה לגיטו במשך זמן רב, עד שעלתה קנאת הנוצרים והשליכו לתוכו חבילה של בגדים מטונפים, אז החל הנגף, ואמרו ששליש יהודי המקום מתו. עד היום מראים בבית החיים הנושן חלקת קרקע שבה הביאו לקבורה את מתי המגפה3. על מה שקרה במאנטובה נותן אברהם מסארני כמה פרטים בספרו הגלות והפדות (ויניציאה שצ"ד) שבו הוא מתאר את הרפתקאות הקהילה באותו זמן בכלל ומה שסבלו ע“י החיילים האשכנזים בהלכד העיר. גם בטורינו וקיירי פשטה המגפה, ויוסף קונציו הקדיש שיר “זוכר נפשות” למתים שם4. ממקורות אחרים אנו יודעים איזה פרטים על המאורעות בפירנצי, וכו'5. במודינה, לפי עדותו של רי”א ממודינה, ספו כמעט כל בני הקהילה במגפה. שם אירע מעשה אכזרי ביותר. חוץ לעיר הוקם בית חולים מיוחד לעברים, תחת הנהלת רופא וסַפָר נוצרים. הלה באדיקותו המרובה טבל לשם נוצרות כי“ח תינוקות יהודים שהובאו שם. כולם מתו במגפה חוץ משנים שנחטפו אח”כ מבין זרועות הוריהם כדי להתחנך בדת ישו.6
אמנם על המאורעות בפאדובה7 יש לנו תאור מפורט. והוא כמעט יחיד במינו בספרות שלנו8 – ס' עולם הפוך, לר' אברהם קאטלאן או קאטאלנו, הידוע כבר למלומדים אבל טרם ראה אור בשלמותו. קהילת העיר הנהדרה הזאת ידעה מכבר נגף שכזה. עוד בשנת של“א פרצה מגפה בעיר. ובין 7312 נפשות שמתו בשנה ההיא 220 היו יהודים. בינתים שבה הקהילה לאיתנה. בשנת שס”ג לא היו בה כי אם 439 יהודים, בתוך 35263 תושבים. אבל בדור הזה היתה הגירה עצומה, ביחוד מעבר לים (דוקא בשנים אלו נוסדה הקהילה הספרדית, ובית הכנסת נבנה בשנת שי"ז). לאחר כ"ז שנה, בזמן המגפה, היו שם 721 נפשות מישראל, לפי המפקד שנעשה באותו זמן. מהם 634 נוגעו, 421 מתו: רק כמאה איש נמלטו לגמרי בלי פגע9. בין אלו היה הרב והרופא אברהם קאטאלן, וכתב את חבורו זה זכרון לדורות, לספר מה שאירע וללמד את בני עדתו איך להתנהג להבא בעת צרך. כמדומה לי שאין בספרות שלנו עוד חבור כעין זה, כתוב בידי רופא מובהק ומנהיג קהילתו, המתאר לנו בפרטרוט את כל חיי הגיטו בשעת החרום – איך נמשכו החיים הפנימיים, מה עשו לשם הצלה ומה נגזר עליהם, איך התארגנו ואיך התפרנסו – הכל כתוב בעברית צחה כמשפט יהודי איטליה בתקופה ההיא. אי אפשר לאמר שבזמן כתיבת החיבור הזה היתה העברית לשון מתה. בלי ספק זאת היא תרומה נכבדה לספרות ההיסטורית שלנו10.
כמה וכמה פרטים מענינים יוצאים אגב אורחא מתוך הספור, המפיצים אור על חיי היהודים באיטליה בתקופת הגיטו – הנהגת החיים, ארגון הבריאות, היחסים עם הממשלה וכו'. ע"פ הרוב היחסים עם הנוצרים היו טובים: למשל, היהודים שברחו מן העיר מצאו מקלט בכפרים בבתי עירונים ידידיהם.
דבר אחד הראוי לתשומת לב היא המשכת גמילת חסד אפילו בשעת הגזרה – לא רק לעניי העיר, אלא גם כן לאומללים אחרים: קהילת פאדובה בתוך עניותה קבלה תמיכה הגונה מאת קהילות ויניציאה ופיררה, ומצדה הטיבה לעשות עם קהילת פירנצי כשהוכתה גם היא11.
דמות דיוקנו של המחבר – היהודי האמיד, הצדיק, המלומד הזה – יוצא באופן בהיר מתוך חבורו. למרות השם, המשפחה קאטלאן (Cattelan, Catalan) לא היתה ממוצא ספרדי, מארץ קאטלוניה, כי אם אשכנזי (הצורה קאטלאנו היא כנראה משובשת). היא כבר נמצאה בפאדובה במאה הט“ז, לפני בא הספרדים, ולפנים תמכה בבית־כנסת פרטי בשם Scuoletta Cattelan כמנהג אשכנז, שהיתה אחר־כך לבית מדרש. בשנת 1601 התנצר המלמד שלמה קאטלאן בפאר גדול יחד עם כל משפחתו, ונתרעש הגיטו12. ר' אברהם קאטלאן נולד, כנראה, בעיר מגוריו, בשנת שין בערך13, ושם למד תורה מפי הרבנים וחכמת הרפואה במכללה המפורסמת – כמעט היחידה בעולם שפתחה את שעריה ושיעוריה ליהודים בתקופה ההיא – עד ש”נכתר בכתר הרפואה והפילוסופיה" (לפי בטוי בני אותו הזמן) וקבל את התאר דוקטור, אם כי לא בכל ההדר הרגיל לנוצרים. אולם נראה שתורתו זו לא היתה אומנתו, ולא הוצרך לסמוך על הכנסותיו כרופא למען פרנסתו. כמו כן לא היה הרב הרשמי של הקהלה, אע"פ שלמד תורה ברבים וישב “במותב תלתא כחדא” בבית־דין14. חוץ מן החבור שלפנינו, כתב אברהם קאטלאן גם את “מצרף לשכל”, ספר קטן על המדות, כעין ס' בחינת עולם15.
בשנת ש“ע נשא אברהם קאטלאן לאשה את שרה בת נתן יהודה הילפרון, תושב העיר הקטנה ציטאדילה בקרבת פאדובה. היא מתה בזמן המגפה, לאחר כ”א שנה של חיים בברית נשואים, כמו שבעלה מספר בשברון לב. בין בניהם היה משה (או משה חיים: אולי שונה שמו בשעת חולי) קאטלאן, שזכה גם הוא להיות נודע כסופר, וביחוד בשירה. בזמן המגפה ברח לעיר קורטי, ושם חבר את השיר על אותו הענין שהוסיף אביו לספרו. בין תלמידיו היה הרב יצחק חיים כהן מן החזנים (יחכ"ם) שמזכיר אותו בהערצה בספרו פחד יצחק. מת, בעודו צעיר לימים, בשנת תכ"א, בעיר מונטנייאנה16. כבר בבחרותו – כנראה בהיותו צעיר מאד לימים – הוציא לאור כעין חיקוי למגילת איכה בחרוזים:
קינות איכה על השמינית ערוכה בכל ושמירה ממני הצעיר משה בכמוהר“ר אברהם קאטאלאנו יצ”ו17.
בקיאותו הבלשנית נראתה ביחוד במין שירים מוזר שהסתגל לו. היתה לאברהם קאטלאנו גם כן בת, שמה פירלה, שנשאת לרפאל גאנץ הלוי – ודאי מצאצאי המשפחה המפורסמת מפראג. לכבוד הנשואין, חבר אחי הכלה, משה קאטלאנו, שיר שאפשר לקראו או בעברית או באיטלקית18, כדאי להדפיס את הקוריאוזום הזה פה מחדש: –
שתי לשונות בחר דל ועני בדעת צדקו יחדיו במבטא בשבח ויקר הזוג המבורך ה“ה המעולה כמ”ר רפאל גאנש לוי יצ“ו עם זוגתו הכבודה מרת פירלה מב”ת בת האלוף כמוהר“ר אברהם קאטאלאנו יצ”ו.
אזן הטות אוינו / Hoggi in atto divino
אמור אמרנו ונאמר אף אנו / Amor amaro, vano m’er' affanno
שיר רפאל גנש עלצו קרינו / Sire Rafael Gans nel Zuccarino
מי אלה שואבי פינו / Miele soave fino
כאן זה הודו טמנו / Cange (o dotta mano)
אן זה לו רפאל סוף רם און דנו / Angelo Rafael sopramondano
שישי פירלה שמו ינון קוי לו / Si si Perla se mo, io non cavillo
תהי אמון אל מתרים און יהי לנו / Te ei amô nel matrimonial anno
מאור הכל שיגי לו / Ma, hor col sigillo
יפה כמור נתון אדון אתנו19 / Già fè ch’amor, nè donna dona danno.
משה קאטלאן חיבר עוד שיר מוזר ממין זה לכבוד הכתרת ידידו, שבתאי אשטרוק20: –
גדי תמול תקנתי
Già di te molti canti
אברהם קאטלאן מת בפאדובה בשנת ת"י, כעשר שנים אחרי המאורעות שתאר. נמצא בידי צלום של מצבתו וזה נוסחה: –
לא תאמינו יושבי תבל / זכרון בהיותי פה על הגבר
הוקם כמו גוברין לרב חובל / לשמור אני עמו בשוד ושבר
כי הוא בתלמידיו אשר סוגל / היה במדרשו כשם ועבר
בעט וקולמוס אין אשר טובל / היה בכל לילות לחבר חבר
ובני אש גדל ברוב חבל / תבנית דמות צלמו להשבר
יוזכר לריש מתא ואין קובל / ויהי שמו לעד אלי כל עבר
זאת אזכרה לכם ביום אבל / ובעת חרטת חטא…
כי אם במן על נהרי בבל….
יזעק כמוכם זה בלא נובל / וזכות שפתיו דובבות בקבר
יחיש פדות ובאחרית יובל / כל שכני טיט יחליפו אבר
זה פ“ה שנה, שנתן המלומד האיטלקי הלל דילה טוררי, שעמד לימין שד”ל בבית המדרש לרבנים בפאדובה, תמצית מן ס' עולם הפוך במאמר בצרפתית:
Lelio della Torre: Le ghetto de Padoue pendant la peste de 1631 (Archives Israélites. XXII, (1861), 391, 509, 572, 679) שנדפס מחדש אח“כ בתוך כתביו המלוקטים (Scritti Sparsi. ii. 300–333). אע”פ שהמאמר הזה יצא לאור יותר ממאתים שנה אחרי המאורעות, עבר הצדיק הזה בשתיקה על איזה פרטים שהיו יכולים לגרום עגמת נפש לבני אי־אלו משפחות! אע“פ שהספר לא נמסר לדפוס, נעשו ממנו כמה העתקות והיה ידוע ומפורסם בקהילת פאדובה. ר' יצחק חיים קאנטריני מזכיר כמה פעמים בספרו הקטן פחד יצחק את “ספר הזכרון” שעשה אברהם קאטלאנו בזמן הדבר, והרבה להשתמש בו. וגם חננאל ניפי שאב כמה ידיעות ממנו בנוגע לחכמי עדתו פאדובה בספרו תולדות גדולי ישראל. ההעתק שהשתמש בו הלל דילה טוררי נעשה ע”י משה קאטלאן, בנו של המחבר. עד עכשיו נשמרו לכל הפחות ד' העתקות – בבריטיש מוזיאום (Add. ms. 27047) בבודליאנה שבאוקספורד (Ms. Mich. Add. 13), בבית המדרש לרבנים בניו־יורק (Ms. Adler 1005) ובבית המדרש לרבנים בלונדון (Ms. Montefiore 473). עיקר ההוצאה הנוכחית מבוסס על זה האחרון, אולם תקנתיה פה ושם ע“פ כ”י אוקספורד.
-
חיי יהודה, ע‘ 49 ואילך; ראה גם הפרטים המובאים בספרי ע"ד היהודים בויניציאה, ע’ 96–7; וגם Galliccioli, Delle Memorie Venete, ii, 225. ↩
-
אפשר להוציא כמה פרטים ע“ד המגפה מנוסח המצבות של אותו הזמן בבית־הקברות. ברשימת המצבות של ויניציא הוצאת פאציפיצי, מס' קכ”ד וכו‘, ולוחות אבנים ב’ הוצאת ברנשטיין, מס‘ ס’ ואילך נמצאים נוסחי המצבות של כמה מחללי המגפה – ביניהם אשתו וארבעת בניו של יוסף כהן. ע‘ גם מס’ קל"א (ס"ד) במצבתו של אהרן כהן: –
לבלי הועיל בימי עברה
עת לא הבחין בין דם לדם
ע‘ גם נוסחי המצבות הוצאת ברלינר, “לוחות אבנים” מס’ נ"ט, מצבתו של הרופא הצעיר יצחק גדליה: –
לרפוא קהילות אל בעת הדבר
רופא וטוב אבר רפואתו… ↩
-
ראיתי שם את מצבת יחיאל וירלינגו ואשתו שמתו בפרק זה בדבר. ↩
-
Steinschneider, Geschichtsliteratur, 154. ↩
-
ע' להלן. ↩
-
205–6,Balletti, Gli ebrei e gli Estensi. גם פה רכשו היהודים בית־קברות חדש לצרך מתי המגפה: שם 102; R.E.J. IV, 125. ↩
-
על הרקע של תולדות היהודים בעיר הזאת ע‘ ביחוד ספרו של Ciscato, Gli ebrei a Padova; לבד מחבוריו הרבים של א. מורפורגו הנזכרים להלן וספרי ע"ד היהודים בויניציאה, פרק ח’. ↩
-
יש אמנם תאור מענין על המגפה ברומא בשנת תט“ז בס‘ אוצר החיים של הרופא ר’ יעקב צהלון. עי' ג”כ ס' אבל רב ע“ד המגפה באוניון בשנת קמ”ו (52 R.E.J. xxx,). ↩
-
עי‘ להלן. בכ“י אחד שבידי (תפלות ביהודית־איטלקית להתפלל בבית הקברות) נמצא ג”כ מכתב על אותו הזמן שמוסיף אי אילו פרטים: יהודים Tra cristiani gli more forse 200 al dì et tra li more sinque o sie al dì che nese morto de יהודי’ge ne morta 60 נפשות… לאחר דור אחד עלה מספר היהודים שוב עד 800 איש (יצחק מן החזנים, פחד יצחק, י'). ↩
-
על המגפה בפאדובה בכלל נמצאו כמה ספרים של אותו הזמן, כגון, B. Barbato, Il contagio di Padova nell‘ anno 1631 (Rovigo 1640); A. Scotto, Trattato storico della peste dell’ anno 1631 (Padova 1633), אבל אינם מתארים את המאורעות כמו חבורו של הרב היהודי. פרטים על המגפות של אותו הזמן נמצאו בספרו של מלומד עברי E. Morpurgo, Lo studio di Padova, le epidemie i contagi (Memorie e documenti per la storia dell' Università di Padova, i, 107–240) ↩
-
כדאי להשוות ספור המאורעות ברומא בעת המגפה של שנת תי“ז בס' אוצר החיים של הרב והרופא יעקב צהלון (ויניציאה תמ"ג), שההיסטריונים של היהודים ברומא מרבים להשתמש בו. מענין ג”כ ס' אבל רב על המגפה באויניון בשנת קמ"ג מאת יעקב צרפתי (R.E.J xxx, 52–64). אבל רחוקים גם שניהם מתאורו המדויק של אברהם קאטלאנו. ↩
-
E. Morpurgo, Notizie sulle famiglie ebree esistite a Padova
(Udine 1909, Corriere Israelitico), 5; Inchiesta sui monumenti del Veneto (Udine 1912, Corriere Israelitico), 12; Ciscato, Gli ebrei di Padova, 145–8. ↩
-
נראה שצריך להיות שנת ש"נ ולא כפי שכתוב (הערת פרויקט בן־יהודה) ↩
-
כל הפרטים יוצאים ממה שכתב המחבר בס' עולם הפוך להלן. ↩
-
מ. ש. גירונדי, ס‘ תוכו רצוף אהבה… על כל דבר אהב הריע… ואחריו ספר מצרף השכל בנוי על רצפת ההשגות הרוחניות האמיתיות, אשר אזן ר’ אברהם קאטלאנו (פיסא תקע"ח). אבל יש שמיחס אותו לבנו משה. ↩
-
מורטארא, מזכרת חכמי איטליה, 11. ↩
-
חש“ד. אולם בדפוס של הבודליאנה נוסף בדיו התאריך השפ”ד, והביבליאוגרפים מסכימים לתאריך זה. ↩
-
השיר ממין זה הכי ידוע הוא “קינה שמר” שחבר רי“א מודינה בבחרותו על רבו משה בסולה, שנדפס כמה פעמים ושחקה אותה אפרים לוצאטו לא בבקיאות יתרה בשיר אחד באלה בני הנעורים, סימן כ”ה. בנוגע לשירו של משה קאטלאנו ראוי לזכור שגם העברית גם האיטלקית מובטאים ע"פ המבטא של ויניציאה. ↩
-
Wolf, Bibliotheca Hebraea iii, 726–7 (מתוך עלה בדפוס) ↩
-
xxviii. 120.Vessillo Israelitico שני השירים אינם נזכרים ע"י דודזון, אוצר השירה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.