ואומר אל תישן בכתב יד בספריה הלאומית בלנינגרד, שעל פיו פירסם הרכבי וממנו העתיקו ביאליק־רבניצקי, ובכתב היד של הגניזה T־S ₈K _15/8 בקמברידג‘ (=ק') ובו הכתובת הנדפסת בפנים ובית יחיד מהשיר וכתב יד אדלר 30^a, 2858, שזוהה על ידי ד"ר ח’ שירמן כחלק משיר זה, כי בו רק הבתים 10–13 ( = כי"א) מעל לקטע זה יש כתובת “ולה פי גֹזר כֹאטרה ען דֹלך” ( = ולו [שיר] בהסרת רוחו מזאת [משתיית יין?]. ואחרי הבתים רשום: “ומן אקואל” (=ומהבתים). צילום הקטע נמצא במכון לחקר השירה העברית בירושלים, שלו אני מודה על הרשות שניתנה לי להשתמש בו.

נדפס ע“י הרכבי בחדשים גם ישנים, חוב‘ 3, עמ’ 7, שהיתה גם חוברת פרס לחותמי ”המליץ“ בשם ”ארבעה מאמרים“ (= ה') ושנית על ידי ביאליק־רבניצקי בשירי רשב”ג, א, עז, עמ‘ 159 ( = ב"ר); דור דור וסופריו, דביר, תל־אביב תרצ"ו, עמ’ 35; ד‘ ילין, לתורת המליצה בתנ"ך, עמ’ 218 (רק בית ראשון).

השיר מיוחד לדונש על פי הכתובת הנמצאת בראש השיר בקטע הגניזה (עיין להלן תרגומה). זיהוי זה של המחבר פירסמו ד‘ באוצרו וד"ר ח’ שירמן בידיעות המכון, ב, עמ' קכז.

המשקל הוא הארוך. עיין ילין, עמ‘ קפט, מס’ 7. — סטיות מהמשקל הן: גרונית בשוא מורכב כנח: נעְמנים; האְשלים (2); בחְלילים (5); בעְרוגות (6); כעְנקים (7); ועְגלים (8); והְדום; לעְרלים (10). גרונית בשוא מורכב כתנועה: אֲהלים (1) ועיין להלן. — אות בסוף מלה כאות בשוא נע: קטובְ (9).

צורת השיר היא מרובע.

תרגום הכתובת על ידי שירמן בידיעות המכון הוא: “שיר אחר לבן לבראט ז”ל על סוגי השתיה בערב ובבוקר ועל ההתמדה בהם, במשקל קל בלוית כלי זמר, על קול תעלות מים וצליל המיתרים וצפצוף הצפרים בעפאים וריח כל מיני בשמים — את כל זה תאר במסיבת חסדאי הספרדי עליו השלום ואמר…“. בדקתי את כה”י ועל פיו הוספתי את “עֹ סֹ” אחרי “אלספרדי”.

בשיר יין זה נמצאים כל הדברים המנויים בתיאור מסיבת יין בימי הביניים. עיין על זה י"נ שמחוני, זמירות היין לר‘ שמואול הנגיד, איים, לונדון 1928, עמ’ 92–121.  ↩

1. אֲהָלִים, ב“ר: אֹהָלִים; ה': אוהלים; אברונין (הערות נוספות לשירי רשב"ג, ג, ג, עמ' 56);: אָהָלִים; ב”ר בחוברת דור דור וסופריו: אַהָלִים.

2. שיר השירים ד, יג; ישעיה יז, י.

3. ורגש צנורים, ב“ר: ”המית קלוחי המים הנתזים מן הצנורים ומזרקי־המים העשויים בגן לנוי“. ולדעתי: כלי זמר כמו שאמר מנחם במחברתו. ואין לפרשו על פי ריב”ג מרזבה. — פּה ב"ר: אולי פי.

4. ירמיה יא, טז; בראשית ז, יד. — עץ, תיקון ב“ר במ‘ עף אצל ה’ (טעות דפוס?). — פֶּרִי כך ניקדו ב”ר לצורך המשקל. — עלים תיקן ה‘ במ’ “עולים” בכה"י. — II שעורו: ענף יפה פרי.

5. ישעיה נט, יא; ירמיה מח, לו. — וָעוֹנִים, כך ניקדו ב“ר לצורך המשקל וכך בהעתק ד' כהנא שהיה בידי ב”ר; ה‘: עונים בהערה, כי העין מסופקת והציע: [נ]גוניים; ב“ר: אולי מעינים או בגרונים (תהלים קטו, ז); אברמסון: אולי וּכְעוֹנִים; ואני משער: רַעְיוֹנִים, אף כי אפשר לקיים גם את נוסח כה”י. — והתורים כך בהעתק כהנא; ה’: והתור. — והומים, ה‘: והמים בלא וא"ו, ושיער ה’: וְהוֹמִים או וְהַמַּיִם.

6. שיר השירים ז, ג. — בערוגות = בגן. עיין תשובות דונש על מנחם, עמ' 18; לדורש החכמות, בית 41.

7. וננהג תיקון ה‘ במ’ ואנהג. עיין גם הערות נוספות בב"ר ג, ג, עמ' 56, ששם תיקנו את ביאור הבית.

8. ונקום, ב“ר: ואקום ( עי' ביאור). — אֲנוּ, ב”ר: אֲנִי.

9. יום קטוב = יום המות. — יום לפי ה‘ חסר בכה"י והשלימה סופר מאוחר. — בוא בנעולים, בכתב יד ה’: יבוא בנועלים; ב“ר במנעלים, ופירשו: ”בשערי הקבר הנעולים וסגורים לנצח“ ואולי צ”ל לדעתם: במאפלים. ובהערות נוספות הציעו: “ויבוא בנעלים (על פי ישעיה יא, טו) והכוונה: בטרם יבוא יום קטוב במהירות ובזריזות”, וכך ניסחו בחוברת דור דור וסופריו; ה‘: אולי והוא או בנְעָלים, והעיר: “אין סגנון הלשון עולה יפה”. ועי’ בביאור.

10. אלי, כך בכי“א; ב”ר: עלי, והכתיב בכי"א מלא: דום דום תקדום…

11. דברת, כי“א: דברתי. — בחרת, כי”א: בחרתי. — אמרת כי"א: אמרתי.

12. איכה ה, יח. — ותגיל, בכי"א: ותגל.

13. ישעיה י, יב.

תרגום הכתובת עיין בהערות.

כוונת בית זה אינה ברורה ביותר. יש לשער, שרמז כאן, שהחתן הוא איש ספרד והכלה מנכבדי ישראל, אבל לא היתה ילידת ספרד.  ↩

ואומר = מדרך השירה הערבית לתאר דברים כשיחת בינים.  ↩

וקול כלי הזמר. עיין הערות  ↩

לפי הנוסח הנדפס צריך לבאר II כשרים III כמשיבים ולפי התיקון “רעיונים” הדברים ברורים. עיין הערות.  ↩

מזרק = כוס. עיין ריב“ג – ערך זרק. נשתה יין בכוסות ונהיה חזקים כענקים. ב”ר אמרו: “ובין כך ובין כך הלשון מגומגמת”. עיין הערות.  ↩

ב“ר: ”ואקום" דברי המפתה.  ↩

לפני שיבוא יום המות ויבוא האדם בין הנעולים בקבריהם. ב“ר תיקנו ”במנעלים“ ופירשו: ”בשערי הקבר הנעולים וסגורים לנצח“. אברמסון: ”ויבוא בשעלים" – המות.  ↩