סניגורו של השר אהרון אבו־חצירה, עו"ד רם כספי, גילה, שבשיחה פרטית בינו לבין השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן בלשכתה, כינתה השופטת את הנאשם “הטיפוס הזה”.

באולם בית־המשפט השתרר מתח רב, כאשר עלה על דוכן העדים הפרופ' יהודע מאיר־עיניים, איש האקדמיה לשפת־עבר, שקנה לעצמו שם־עולם במחקריו הבלשניים.

פרופ' מאיר־עיניים הוזמן לבית־המשפט כמומחה (אכספרט בלעז) להאיר את עיניו בסוגיה השנויה במחלוקת (קונטרוברסאלית בלעז), האם המלה “טיפוס” היא עלבון, מחמאה או כינוי משפטי מצוי.

הפרופסור פתח עדוּתו בהרצאה מלומדת על מקורהּ של המלה, ועל השימושים שנעשו בשורש היווני שלה (טיפוס), במרוצת הדורות בשפות שונות, כשהוא מונה שורה ארוכה של מלים שנגזרות משורש זה, כגון: טיפולוגיה, טיפוגרפיה, טיפיפיקאציה, טיפומניה וכו'.

מלה זו – “טיפוס” (ב“פה” דגושה, להבדיל מ“טיפוס” ב“פה” רפה, כמו “טיפוס הבהרות”) – כמוה כמלים יווניות רבות אחרות השתרשה בעברית החדישה (“מודרנית” בלעז) בתקופה קדומה יחסית – המשיך הפרופסור.

אמנם במילונו של יהודה גור אין היא מופיעה כלל, לא בכתיב מלא (טיפוס) ולא בכתיב חסר ובניקוד (טִפוס), אך היא מופיעה גם מופיעה במילוניהם הגדולים של אבן־שושן, אלקלעי, כנעני ואחרים.

אבן־שושן מגדיר “טיפוס” כ“אדם שיש בתכונותיו, במבנהו או באופיו וכו' כדי לייצג את בני־מינו”. במילון אלקלעי נאמר: טיפוס – “דוגמה, סוג, מין אופי. אדם או דבר בעל תכונות מיוחדות”.

אפילו במילון העולמי לעברית מדוברת של דן בן־אמוץ ונתיבה בן־יהודה מופיעה המלה ונאמר שם: “כינוי לאדם מיוחד במינו, יוצא־דופן גם לחיוב וגם לשלילה. ‘פתאום נפתחה הדלת ונכנס הטיפוס הזה’ או ‘אני מכירה טיפוסים כמוך’; ‘היית צריך לשמוע את הטיפוסה הזאת מדברת. היא נתנה לו באבי־אביו. בחיי’.”

כאשר התארכו הדברים והפרופסור המלומד ביקש לצטט גם מכמה מילונים אחרים, הפסיקו נשיא בית־המשפט בנימוס ושאלו, האם לדעתו שלו, של העד עצמו, המלה “טיפוס” היא כינוי חיובי או שלילי?

הפרופסור מאיר־עיניים הרהר רגע ושוב הדהים את בית־המשפט בלמדנותו הרבה: כבוד בית־המשפט, הדבר תלוי באומר, בנסיבות האמירה, בטון שכידוע עושה את המוסיקה (אין צורך לומר שהעד ציטט את הפתגם הצרפתי במקורו), וגם באיש עצמו שבו מדובר ובמוניטין שיש לו וכיו"ב.

סימנים ראשונים של חוסר־סבלנות ואגלי זיעה הופיעו על מצחו של השופט, אך מלומדנו המשיך בעדותו: אם נאמרים הדברים בנעימה חברה’מנית (“אני עצמי, כבוד בית־המשפט, אינני אוהב את הביטוי הזה, אבל כאדם שאוזנו כרויה לרחשי הזמן, מרשה אני לעצמי להשתמש לפעמים בהגדרה זו”), אם כן, אם נאמרים הדברים בנעימה חברה’מנית קלילה יש למלה “טיפוס” משמעות אחרת מזו שאפשר בהחלט לייחס לה, אילו נאמרה בטון רציני וסמכותי. המלה “טיפוס” נשמעת אחרת כאשר היא נצעקת בקריאת־ביניים בכנסת, ואחרת, כשאנו משתמשים בה בכובד־ראש ראוי לצורכינו המדעיים באקדמיה שלנו. יש גם הבדל, כמובן, אם מבטאים את המלה ב“מלעיל” או ב“מלרע”, כשעל פי רוב “טיפוס” במלעיל הקונוטציה שלו שלילית, בעוד ש“טיפוס” במלרע – משמעותו יכולה להיות חיובית. אבל כאן, יש הבדל דק, אם הדובר הוא ממוצא אשכנזי או ממוצא ספרדי…

*

הפרופסור מאיר־עיניים כבר ניצב שלוש שעות ברציפות על דוכן־העדים וניכר היה בעליל ששמורים עמו עדיין תִלי־תִלים של הוכחות ונימוקים לכאן ולכאן…

אבל כאן פקעה סופית סבלנותו של בית המשפט. השופט הכריז על הפסקה, הזמין ללשכתו את באי־כוח שני הצדדים והודיע להם בצורה נחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים: “אם הטיפוס הזה לא יפסיק מיד את עדותו – אני פוסל את עצמי מלשבת בתיק זה”…