רקע
שאול גורדון
לקסיקון פוליטי
לכסיקון פוליטי 1.png

מטרת הספר הזה היא להקנות לקורא המשכיל ידיעות כלליות על המדינות בעולם, על המבנה המדיני והכלכלי שלהן ועל המאורעות הפוליטיים שעיצבו את דמותן הנוכחית. וכן מטפל הספר בתופעות הפוליטיות, הלאומיות והבין־לאומיות, בתנועות הסוציאליות והמדיניות, המהוות את התמונה הפוליטית של העולם בדורנו. נוסף על כך ניתנו ביאורים למונחים שונים המקובלים בשיגרת לשון הפוליטיקה של זמננו.

אין לספר אופי אנציקלופדי – הוא רק לקסיקון המסביר את הענינים הנידונים בו בלשון קצרה ומצומצמת, ועד כמה שאפשר מדויקת וברורה.

הפרק “היסטוריה פוליטית” הוא נסיון גרידא לתאר את התופעות של הפוליטיקה החיצונית בעולם במחצית המאה העשרים. יש בו משום סקירה קלה על השתלשלות המאורעות והתפתחות היחסים הבין־לאומיים שגרמו לשינויים במפה הפוליטית של העולם.


 

א    🔗


אבסולוטיזם    🔗

משטר של ממשל השולט במדינה שלטון בלתי־מוגבל. לאזרחי המדינה אין זכות נציגות, או הצבעה, או השתתפות בממשל המדינה. השלטון של הצאר ברוסיה לפני המהפכה הרוסית היה טפוס של שלטון אבסולוטיסטי בראשית המאה הנוכחית, הקיסר הרוסי כנה את עצמו “האוטוקרט (מושל יחיד) של כל רוסיה”.


אוכלוסית העולם    🔗

אומדים את שטח היבשה של כדור הארץ ל־56 מיליונים מילין מרובעים (1 מיל אורך – 1.609 קילומטר; 1 מיל מרובע – 2.590 קילומטרים מרובעים). מעריכים את אוכלוסית העולם בשנת 1950 ב־2300 מיליונים (לעומת 1700 מיליונים בקירוב בסוף המאה הקודמת).

המדינות הגדולות בעולם: חבר העמים הבריטי – כולל את הדומיניונים ואת המושבות – תופש כרבע כדור הארץ ויותר מרבע האוכלוסיה; ברית המועצות, באירופה ובאסיה; ארצות הברית של אמריקה; מדינת סין.

הלשונות הנפוצות בעולם: האנגלית המדוברת בפי 200 מיליון: סינית צפונית – 200 מיליון; רוסית – 120 מיליון; גרמנית – 100 מיליון; ספרדית – 100 מיליון; יפאנית – 80 מיליון; צרפתית – 75 מיליון; הינדית מערבית – 72 מיליון; סינית דרומית – 60 מיליון; בנגאלית – 60 מיליון; איטלקית – 50 מיליון; פורטוגיזית – 50 מיליון; ערבית – 40 מיליון.

מעריכים את בני הדתות הראשיות בעולם בקירוב כדלהלן: נוצרים (קטולים, אורתודוכסים ופרוטסטנטים) – יותר מ־700 מיליון; מושלמים – כ־200 מיליון; בודהיסטים – 150 מיליון; הינדוסים – 230 מיליון; בני דת קונפוציוס וטאו (בסין) – קרוב ל־350 מיליון.


אוטארכיה    🔗

(ביונית – ספוק עצמי)

מדינה אוטארכית יכוּלה ליצור בתוך תחומיה את כל מצרכיה ואינה זקוקה ליבוא מזונות או סחורות מן החוץ.

ברית המועצות שואפת לאוטארכיה כלכלית. ארה"ב גם הן מספקות בעצמן את רוב צרכיהן במזונות, בחמרי גלם ובמוצרי־תעשיה, פרט לחמרי־גלם מסוימים ומיני מזונות ופירות מהארצות הטרופיות.


אומות מאוחדות THE UNITED NATIONS    🔗

במקום חבר הלאומים הוקם אחרי תום מלחמת־העולם השניה ארגון האומות המאוחדות. יסודות הברית של האו“מ נקבעו בועידת שרי החוץ במוסקבה בשנת 1943, ועל יסודות אלה נבנה הבנין של האירגון באספה הבין־לאומית בדומברטון־אוקס, בושינגטון, בחדשי אוגוסט־אוקטובר 1944. בועידת סן־פרנציסקו – אפריל עד יוני 1945 – חתמו באי־כח 50 אומות הברית על אמנת האו”מ. וזו לשון ההקדמה של האמנה: “אנחנו, עמי האו”ם, מתוך כוונה מוחלטת להציל את הדורות הבאים ממוראות המלחמה שגרמה לאסונות שלא יתוארו לאנושיות פעמיים בתקופת חיינו, ולאשר מחדש את האמונה בזכויות היסודיות של האדם השוות לגברים ונשים, לאומות גדולות וקטנות; וליצור תנאים שעל פיהם יתקיים הצדק ויחס של כבוד להתחיבויות הנובעות מחוזים וממקורות אחרים של משפט בין־לאומי; ולעודד קדמה סוציאלית ורמת חיים מעולה בתוך חרות; ולנהוג בסובלנות וביחסי־שלום ושכנות טובה; ולאחד את כוחנו לקיום שלום ובטחון בין־לאומי; ולהבטיח כי בכח מזוין לא ישתמשו אלא לטובת הכלל; ולהשתמש בארגון הבין־לאומי לשם קידום כלכלי וסוציאלי של כל העמים: – החלטנו לצרף את מאמצינו למלוי המטרות האלו, ובהתאם לזה, הסכימו הממשלות של כל אחת מאתנו לאמנה זו של האומות המאוחדות, ומקימים בזה ארגון בין־לאומי שיקרא בשם או“מ”.

לאירגון או“מ נכנסו המדינות שהיו במצב מלחמה עם גרמניה ויפן, ואליהן הצטרפו עוד מדינות רבות שהכריזו מלחמה על גרמניה ויפן לפני כניעת גרמניה, בפברואר 1945. המדינה האחרונה שנתקבלה כחברה באו”מ היתה מדינת ישראל (1949).

אלו הן 59 המדינות החברות באו"מ (לפי סדר א"ב באנגלית): אפגניסטן, ארגנטינה, אוסטרליה, בלגיה, בוליביה, ברזיל, בורמה, בילורוסיה (רפובליקה סוביטית), קנדה, צ’ילי, סין, קולומביה. קוסטה־ריקה, קובה, צ’כוסלובקיה, דניה, הרפובליקה דומיניקנית. אקואדור, מצרים, חבש (אתיופיה), צרפת, יון, גואטימאלה, האיטי, הונדורס, איסלנד, הודו, עיראק, ישראל, לבנון, ‏ליביריה, לוקסמבורג, מקסיקו, הולנד, ‏ניו־זילנד, ניקרגוא, נורביגיה, פקיסטן, פנמה, פרגואי, פרס (איראן), פרו, קהלית הפיליפינים, פולין, סלבדור, ערב הסעודית, סיאם, סוריה, שוידיה, תורכיה, אוקראינה (רפובליקה סוביטית), ברית המועצות, הממלכה המאוחדת (בריטניה הגדולה), ארצות הברית של אמריקה, אורוגואי, ויניצואילה, תימן, יוגוסלביה.

מושב האו"מ הזמני הוא בליק־סוקסס, בניו־יורק.

האורגנים הראשיים של האו"מ הם: 1) העצרת הכללית; 2) מועצת הבטחון; 3) המועצה האיקונומית והסוציאלית; 4) מועצת הנאמנות; 5) בית־הדין הבין־לאומי; 6) המזכירות. אליהם נלוו עוד אירגונים ומשרדים בין־לאומיים שונים.

העצרת הכללית

מורכבת ‏ מכל המדינות חברות האו“מ. כל מדינה רשאית להיות מיוצגת ע”י חמשה צירים, אבל יש לה

רק קול אחד בהצבעה. העצרת הרגילה מתכנסת פעם בשנה בחודש ספטמבר, אולם אספות כלליות מיוחדות נקראות גם לעתים יותר תכופות. עבודת העצרת מתחלקת בין ששה ועדים ראשיים המטפלים בענינים של פוליטיקה ובטחון; איקונומיים ופיננסיים; סוציאליים,‏ הומניטריים ותרבותיים; נאמנות; אדמיניסטרציה ותקציב; ענינים יורידיים. בועדים אלה משתתף ציר אחד מכל מדינה.

מועצת הבטחון

החשוב בין הארגונים של האו"מ. מורכבת מאחד עשר חברים, לכל אחד קול הצבעה אחד. חמשה הם חברים קבועים (ארה"ב, ברית המועצות, בריטניה הגדולה, צרפת וסין), וששה חברים נבחרים לתקופה של שנתיים.

מועצת הבטחון אחראית לקיום השלום והבטחון בעולם. ההחלטות מתקבלות ברוב של 7 חברים ובהם כלולים כל החברים הקבועים. תקנה זו מאפשרת זכות ויטו לכל אחד מחברי־הקבע.

המועצה האיקונומית והסוציאלית

אחראית לביצוע התפקידים של או“מ הנוגעים לענינים בין־לאומיים איקונומיים, סוציאליים, חנוכיים, של תרבות. בריאות הצבור, וכדומה. היא הקימה ועדות שונות המטפלות בבעיות איקונומיקה ותעסוקה, תחבורה, סטטיסטיקה ואוכלוסיה, זכויות האדם, מעמד האשה, סמים מרדימים, קומיסיה איקונומית עבור אירופה, עבור המזרח הרחוק, עבור אמריקה הלטינית, ועוד. ועדה אינטרנציונלית לסיוע לילדים נוסדה בשנת 1946 ע”י העצרת הכללית.

מועצת הנאמנות

תעודתה פיקוח על הטריטוריות הנמצאות תחת שלטון של מדינות שונות לפי חוזה נאמנות ביניהן ובין האו“מ, כגון ניו־גיניאה (אוסטרליה), רואנדה־אורונדי באפריקה (בלגיה), קמרון וטוגו הצרפתית באפריקה (צרפת), סמוא המערבית (ניו־זילנד), קמרון וטוגו הבריטית וטנגניקה – כלן באפריקה (בריטניה הגדולה). איי מרשאל, מריאנה וקרולינה באוקינוס השקט (ארה"ב). מושבות איטליה לשעבר שבאפריקה ג”כ יעמדו תחת פיקוח מועצת הנאמנות. בדרך כלל עברו למועצה זו התפקידים שהיו מוטלים בימי חבר הלאומים על ועדת המנדטים.

בית־דין צדק בין־לאומי (בהאג)

הארגון המשפטי של האו“מ. כל מדינה חברה באו”מ מחויבת להזקק לבי“ד זה. צד שאינו מקיים פסק־דין של ביה”ד הזה – רשאי הצד שכנגד לפנות למועצת הבטחון בבקשה לאחוז באמצעי־כפיה לקיום פסה"ד.

המזכירות

מזכיר כללי נבחר לחמש שנים. הוא האדמינסטרטור הראשי של ארגון האו"מ, עם צוות פקידים, שנמנה על ידו. המזכיר הכללי הנוכחי הוא ה' טריגוה לי (מנורבגיה).

התקציב

לשנת 1948 נקבע לסך 35 ממיליון דולרים, לשנת 1949 – 43.5 מיליון דולרים, ולשנת 1950 – 49 מיליון וחצי דולרים. כל המדינות־החברות משתתפות בהוצאות ארגון האו“מ לפי מפתח קבוע. ארה”ב נושאות ב־40 אחוז של ההוצאות, בריטניה והדומיניונים ביחד – ב־22 אחוז.


החשובות בין האורגניזציות הקיימות על יד האו"מ הן:


האורגניזציה החנוכית המדעית והקולטורית של או"מ

United Nations Educational Scientific and Cultural Organization (בראשי תיבות באנגלית UNESCO)

מושבה בפריז. כארבעים מדינות נמנות עליה. ועידות כלליות פעם בשנה. תעודתה היא לסייע לשלום ולבטחון בשתוף פעולה בין האומות ע"י חנוך, מדע ותרבות. תכנית האורגניזציה היא רחבת־ממדים ומגוונת ומקיפה את כל תופעות החיים הקולטוריים.

אירגון־העבודה הבין־לאומי (בר"ת ILO)

International Labour Organization

נוצר בשנת 1919 ע“י חבר הלאומים; הקונסטיטוציה שלו היתה כלולה בחוזה־השלום של ורסיל. בועידת העבודה הבין־לאומית בפילדלפיה בשנת 1944 הוגדרו מחדש מטרות ותכליות האירגון וסודר הסכם של שתוף־פעולה עם אירגון האו”מ. מטרות האירגון הן להבטיח ולקיים ע"י אמנות בין־לאומיות תנאי עבודה הוגנים ואנושיים לעובדים, לשפר את מצבם הכלכלי והסוציאלי, להגן עליהם מפני חוסר־עבודה, מחסור והתנוונות, ליצור שתוף פעולה בין מעבידים ועובדים להשבחת היעילות הפרודוקטיבית ולקבוע זכות מיקוח קולקטיבי של הפועלים. פעולות האירגון מקיפות שדה נרחב של נושאים. כגון שכר עבודה, שעות העבודה, גיל מינימלי לעובדים, תנאי העבודה של פועלים חקלאיים ועובדי הים, של נשים ונוער, פצויי פועלים במקרי תאונות. ביטוח סוציאלי, חופשה לעובדים עם תשלום. פיקוח על מקומות העבודה, ועוד.

ששים מדינות הז חברות באירגון ‏ ILO. אספות כלליות פעם בשנה, בהן משתתפים ארבעה באי־כח מכל מדינה־חברה, מהם שנים צירי הממשלה, נציג אחד מטעם העובדים ואחד ב"כ המעבידים של אותה מדינה. מועצת ההנהלה מורכבת מ־32 חברים, 16 מהם נציגי ממשלות, 8 נציגי אירגונים של פועלים, 8 באי־כח של נותני עבודה.

משרד העבודה הבין־לאומי מנהל את עבודת האירגון ומבצע את החלטות האספה הכללית והמועצה. מושבו בג’ניבה.

אירגון־האו"ם למזון וחקלאות (בר"ת FAO)

Food and Agriculture Organization of the United Nations

נוצר באוקטובר 1945. תפקידי האירגון מחקר והפצת ידיעות בנוגע לתזונה, לחקלאות, משק היערות והדייג. הוא מעבד ומציע פעולות בכיוון העלאת רמת התזונה ודרגת החיים של האוכלוסיה, השבחת הייצור החקלאי, השיווק וחלוקת המזונות, שמירה על אוצרות הטבע – הקרקע והמים, הספקת אשראי חקלאי ושיפור תנאי הקיום של הישוב החקלאי.

משתתפות באירגון כששים מדינות. מושבו הראשי בושינגטון. משרדים אזוריים באירופה (רומא), במזרח הקרוב (קהיר), במזרח הרחוק (בסיאם). ועדים לאומיים ברוב המדינות.

אירגון הבריאות העולמי (בר"ת WHO)

World Health Organization

נוצר בועידת הבריאות הבין־לאומית בניו־יורק ביולי 1946; התחיל בפעולות באפריל 1948. תעודתו היא לסייע לכל העמים להשיג את הרמה הגבוהה ביותר בבריאות הצבור. מטרה זו מקיפה שורה רחבה של תפקידים. הפרוגרמה של האירגון היא קואורדינציה בשדה הפעולה הבין לאומית למען הבריאות, שרותים אינטרנציונליים למחקר בעניני בריאות ולמלחמה במחלות מדבקות. השבחה – ביחד עם אורגנים אחרים – של תנאי התזונה, ההיגיינה, השיכון, תנאי העבודה. בריאות האם והילד, ועוד.

משתתפות באירגון כששים מדינות. האספה העולמית השנתית לעניני בריאות, שמיוצגים בה המדינות־החברות, היא הקובעת את תכנית הפעולות של האירגון. המושב הראשי הוא בג’ניבה.

אירגון הפליטים הבין־לאומי (בר"ת IRO)

International Refugee Organization

אחרי תום מלחמת־העולם חזרו מיליונים פליטים ונידחים לארצותיהם בעזרת צבאות בעלות־הברית והאדמיניסטרציה של האו“מ לסיוע וקימום ‏ (UNRRA). נשארו עוד כמיליון וחצי פליטים ונידחים שהיו זקוקים לסיוע בין־לאומי. עצרת האו”ם החליטה להציג אירגון זמני מיוחד – את אירגון הפליטים הבין־לאומי – שיטפל בהם במקום המוסדות שעסקו קודם בפעולה זו. האירגון הוקם בנובמבר 1946. הפונקציות שלו היו: ריפאטריאציה (החזרה לארצות מגוריהם), סעד וסיוע, רישום וזיהוי, הגנה יורידית ופוליטית, ישוב הפליטים ושיקומם בארצות היכולות ומוכנות לקבל אותם. לפי הגדרת ה־ IRO נחשבו לפליטים קרבנות המשטר הנאצי או הפאשיסטי או משטר הפלאנגה בספרד ואנשים שעזבו את ארצם מלפני פרוץ המלחמה מטעמים גזעיים, דתיים, לאומיים או פוליטיים. נכללים בסוג זה גם אנשים הנמצאים מחוץ לארצותיהם ושמסבות מאורעות שלאחרי פרוץ המלחמה אינם יכולים או אינם רוצים לקבל הגנה של ממשלת ארצם. “נידחים” – או עקורים – (Displaced Persons) נקראים לפי הגדרה זו אנשים שהוגלו או גורשו מארצות מגורם, ע"י המשטר הנאצי או הפאשיסטי, לעבודות כפיה או מטעמים פוליטיים, גזעיים או דתיים.

כעשרים מדינות השתתפו באירגון. מושבו בג’ניבה, וסניפים בהרבה ארצות.

ברית בין־לאומית לטליקומוניקציה (בר"ת ITU)

International Telecommunication Union

נוסדה בשנת 1932 ואורגנה מחדש בשנת 1947 בועידה באטלנטיק סיטי בארה"ב.

ההתפתחות המתמידה של קשרי הטלגרף, הרדיו והטלפון בין מדינות העולם זקוקה לקואורדינציה מאורגנת ולשיתוף פעולה בשדה התחבורה והטכניקה. תעודת האירגון היא הסדר יעיל והתאמת הפעולה בין האומות בכל שדה הטליקומוניקציה, וביחוד, קביעת התכפים (גובה גלים) לתחנות הרדיו של כל מדינה בכדי למנוע הפרעות מזיקות ביניהן.

כשמונים מדינות הן חברות בברית זו. מושבה הוא בג’ניבה.

אירגון בין־לאומי לטיסה אזרחית (בר"ת ICAO)

International Civil Aviation Organization

נוסד באפריל 1947, משתתפות בו 55 מדינות. תעודת האירגון היא פיתוח הטיסה האזרחית הבין־ לאומית בצורה מסודרת ויעילה ובנקיטת כל האמצעים לבטחון הטיסה ביבשה ובימים. המושב הראשי במונטריאל בקנדה.

ברית הדואר העולמית (ראה שם)

בנק בין־לאומי לשיקום ופיתוח (ראה שם).

קרן המטבע הבין־לאומית (ראה שם).

אירגון מסחר בין־לאומי (בר"ת ITO)

International Trade Organization

בועידה בין־לאומית לעניני מסחר ותעסוקה בהבאנה (קובה) נחתמה ע"י באי־כח 53 מדינות אמנת האירגון (מרס 1948). מטרת האירגון היא לקדם את המסחר הבין־לאומי, לעודד את הפיתוח האיקונומי של טריטוריות מפגרות ולשפר את רמת החיים בעולם כולו. להשגת מטרות אלו שואפת האמנה ליצור חוקת־נוהג של הגינות במסחר בין האומות ולעודד את המדינות שיפחיתו את מעצורי המסחר וינקטו בשיטת מסחר רבת־צדדים ללא הפליה. האמנה מקיפה את כל היחסים האיקונומיים בין המדינות: מכס ותעריפים, מכסות, סובסידיות לאקספורט, עניני חליפין, ‏קרטלים, השקעות חוץ, תעסוקה ופיתוח איקונומי, נוהג לסידור סכסוכי מסחר.

קומיסיה זמנית מנהלת את עבודת האירגון. כשהאמנה תאושר ע“י מספר מספיק של מדינות ימונה המנהל הכללי של האירגון ומועצת הנהלה שתהיה בה נציגות־קבע לארה”ב..


אוסטריה AUSTRIA OESTERREICH    🔗

רפובליקה באירופה המרכזית.‏ גבולותיה בצפון ‏ – צ’כוסלובקיה וגרמניה, בדרום – יוגוסלביה ואיטליה, במזרח – הונגריה, ובמערב – גרמניה ושויצריה.

אוסטריה של הקיסרים מבית הבסבורג היתה ממלכה גדולה בלב אירופה מהמאה השש־עשרה. משנת 1867 היתה מאוחדת עם הונגריה ב“מונרכיה הכפולה” – הקיסרות האוסטרו־הונגרית. האוכלוסיה של אוסטריה עלתה ל־30 מיליון, מהם רק כעשרה מיליון דוברי גרמנית, שני שלישים הנותרים של האוכלוסיה היו עמים לא־גרמנים, ברובם הגדול עמים סלאביים. העמים האלה לא היו שלמים עם האומה

השלטת הגרמנית, ותנועות לאומיות חתרו תחת אשיות הממלכה.

במלחמת־העולם הראשונה נלחמה אוסטריה־הונגריה לצד גרמניה בעלת בריתה ויחד אתה ניגפה במלחמה. הקיסרות נתפוררה. הפרובינציות של אוסטריה המאוכלסות עמים לא־גרמנים היו למדינות עומדות ברשות עצמן או נצטרפו למדינות של העמים בני־גזעם. בוהימיה ומורביה היוו את היסוד של מדינת צ’כוסלובקיה החדשה; פולין האוסטרית עברה למדינת פולין החדשה. אוסטריה איבדה ליוגוסלביה את קרניאולה בדרומה ואת דלמטיה על חוף הים האדריאטי, ואתן עברו ליוגוסלביה גם בוסניה והרצגובינה, הפרובינציות התורכיות המיושבות סלאבים שאוסטריה החזיקה בהן משנת 1908. דרום טירול וחופי הים האדריאטי ממזרח לונציה עברו לאיטלקים, ובוקובינה במזרח לרומנים. השטח המצומצם של אוסטריה החדשה היה 32,500 מילין מרובעים עם אוכלוסיה גרמנית של 7 מיליונים.

הרפובליקה נתקיימה כעשרים שנה תוך קשיים פוליטיים וכלכליים מרובים. בתחלת שנות השלושים, עם עלות היטלר לשלטון בגרמניה, חתרו הנאצים לסיפוח אוסטריה לגרמניה (“אַנשלוס”). ממשלת אוסטריה נלחמה קשה על קיומה שנים אחדות עד אשר לבסוף פלשו צבאות היטלר לאוסטריה (מרס 1938), הארץ סופחה לגרמניה והפכה לפרובינציה גרמנית.

בימי מלחמת־העולם השניה התחיבו הממשלות בעלות הברית בועידתן במוסקבה (אוקטובר 1943) לקומם מחדש את מדינת אוסטריה אחרי הנצחון על גרמניה. אחרי שיחרור וינה מידי הגרמנים נתכוננה ממשלה זמנית של רפובליקה אוסטרית בלתי תלויה. אוסטריה חזרה לגבולותיה אשר מלפני הסיפוח לגרמניה. בעלות הברית הכירו במדינה החדשה אבל חוזה שלום לא נחתם עדיין אתה מפני חלוקי־דעות שביניהן. צבאות בעלות הברית חונים במדינה המחולקת לארבעת אזורים של אוקופציה, – רוסי, בריטי, אמריקאי וצרפתי; קומיסיה של קונטרולה של בעלות הברית מפקחת על הממשלה.

החקלאות היא התעסוקה העיקרית, היבול – דגנים, תפוחי־אדמה, סלק הסוכר, היערות הם חלק חשוב מעשרה הטבעי של הארץ. המחצבים: עפרות ברזל, פחמי אנטרציט, ותעשיות מגוונות: טקסטילים, ברזל ופלדה, מצרכי הלבשה והנעלה, ועוד.

עיר הבירה וינה (1.700.000). נשיא המדינה ד“ר קרל רֶנֶר – היה קנצלר הרפובליקה האוסטרית הראשונה בשנת 1918. שני בתי פרלמנט; חברי הבית העליון מתמנים ע”י אספות הפרובינציות, וצירי הבית התחתון – ע"י בחירות כלליות.


אוסטרליה    🔗

קהלית אוסטרליה ((Commonwealth כוללת את כל יבשת אוסטרליה בצרוף האי טסמניה מדרום לה. השטח 3 מיליון מילין מרובעים, האוכלוסיה – 8 מיליונים.

קהלית אוסטרליה היא פדרציה של שש מדינות (לשעבר מושבות אנגליות אוטונומיות) והיא מהוה דומיניון בתוך חבר־העמים הבריטים. האיחוד הפדרטיבי של המדינות נוצר בשנת 1901. המדינות הכלולות בפדרציה הן:

ניו־סאות־ולס New South Wales – העיר הראשית סידנֵי.

ויקטוריה Victoria – ‎ " " מֶלבורן.

אוסטרליה הדרומית South Australia – " " אדלאידה.

אוסטרליה המערבית West Australia – " " פֶּרט.

קוינסלנד Queensland – ‎ " " בריסבֵן.

טסמניה Tasmania – " " הוֹבַּרט.

נוסף להן שתי טריטוריות: הטריטוריה של עיר הבירה קנברה (Canberra) והטריטוריה הצפונית.

הרשות המבצעת היא בידי מלך בריטניה הגדולה המיוצג ע"י המושל הכללי, ועל ידי ממשלה פדרלית של 19 מיניסטרים, האחראים בפני הפרלמנט.

הפרלמנט מורכב משני בתים: הסנט ובית הנבחרים. 60 חברים בסנט, וכפל מזה מספר הצירים בבית־הנבחרים. חברי הסנט נבחרים לשש שנים עפ"י בחירות כלליות; כל מדינה שולחת מספר שוה של צירים. צירי הבית התחתון נבחרים לשלש שנים בפרופורציה לגודל האוכלוסיה בכל מדינה. זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לנשים.

המדינות שמרו לעצמן זכויות השלטון הפנימי והעבירו לקונטרולה של הממשלה הפדרטיבית עניני מכס ומסחר, פיננסים, מטבעות. עניני חוץ, שרותי דאר טלגרף וטלפונים, צבא ההגנה והצי, עניני ספנות, מסלות־הברזל, שרותים סוציאליים, אזרחות, סידור סכסוכי עבודה במדה שהם חורגים מתחום המדינות היחידות. הטנדנציה של הפדרציה היא להגדיל ולהרחיב את סמכויותיה על חשבון המדינות הכלולות בה.

השרותים הסוציאליים הם מהפרוגרסיביים ביותר בעולם: פנסיות לזקנים, לאלמנות ולבלתי מוכשרים לעבודה. קצבות לילדים, ליולדות, למחוסרי־עבודה ועזר לחולים. תקציב הקהליה לשרותים אלה בשנת 1947/48 עלה לסכום של 69 מיליון לירות אוסטרליות (=לירות שטרלינג).

לרוב הרפורמות הסוציאליות היתה אחראית ממשלת הלייבור (1941–1949). בבחירות דצמבר 1949 ניצחו מפלגות האזרחים וקואליציה של מפלגת הליברלים ומפלגת החקלאיים עלתה לשלטון; ראש הממשלה – רוברט מנזיס.

הכלכלה

אוסטרליה היא ארץ עשירה, דלילת ישוב. ייצור החקלאות, גידול בהמות וצאן, ניצול היערות והמחצבים עלו בשנת 1945/46 לערך שלש מאות מיליון לירות בקירוב. תפוקת התוצרת התעשיתית (בהפחתת ערך חמרי הגלם) עלתה לערך 354 מיליון לירות.

אוסטרליה היא אחת המדינות העשירות בחטה ובצמר. יבול החטה בשנת 1947/48 עלה ל־220 מיליון בושלים, (הבושל=2,75 בהקטוליטר). למדינה כמאה מיליון כבשים, וכ־14 מיליון ראש בקר.

היצוא הכולל עלה בשנת 1947/48 לסך 406 מיליון לירות; |מזה צמר (126 מיליון לירות). חטה וקמח ושעורה (30 מיליון), חמאה ומוצרי הלול והרפת, בשר, שלחים ועורות, מתכות עופרת, ברזל, אבץ, פירות ושימורים.

היבוא הכללי עלה ל־338 מיליון לירות; הסחורות המובאות הן בדים, אריגי כותנה, משי וכדומה, תה, טבק, מכוניות, מכונות וכלי עבודה ומכשירי חשמל, מוצרי נפט וכו'.

התעשיה מפותחת ביחוד במדינות אשר בדרום־מזרח (ויקטוריה וניו־סאות־ולס). מכרות זהב באוסטרליה המערבית. בשנת 1948 היו באוסטרליה 767 טריד־אוניונים (איגודים מקצועיים של פועלים) עם מספר חברים כולל של 1,423,000 איש ואשה.

הפיננסים בשנת 1947/48: ההכנסות וההוצאות של הקהליה בצרוף המדינות התאזנו בסך כולל שלמעלה מ־600 מיליון לי"ש.


אופוזיציה    🔗

בבריטניה הגדולה ובדומיניונים הבריטיים האופוזיציה בפרלמנט היא אינסטיטוציה מסורתית, והזכות להיות באופוזיציה המתנגדת לממשלה היא עיקרון מוכר ומקובל בדמוקרטיה האנגלו־סכסית. מפלגת הפועלים היא כעת מפלגת הרוב בבית הנבחרים הבריטי ומנהיג המפלגה הוא ראש הממשלה; המפלגה הגדולה שלאחריה היא המפלגה הקונסרבטיבית, והיא האופוזיציה הרשמית (“האופוזיציה של הוד מלכותו”). מנהיג האופוזיציה כיום הוא וינסטון צ’רצ’יל.

מנהיג האופוזיציה בבריטניה מקבל 2000 לי"ש בשנה מאוצר הממשלה.


אופציה    🔗

ברירה Option. זכות תושבי טריטוריה העוברת מריבונות אחת לשניה לבחור באזרחות המדינה החדשה או לשמור על אזרחותם הקודמת.

לדוגמא: זכות ברירה ניתנה לתושבי א"י אחרי הכיבוש הבריטי להשאר נתינים עותומנים או לקבל אזרחות מדינת המנדט.


אורוגואי URUGUAY    🔗

רפובליקה באמריקה הדרומית על השפה המזרחית של נהר ריו־דה לה־פלטה. השטח 72,000 מילין מרובעים. האוכלוסיה 2,500,000 נפש.

היתה מקודם כלולה בקיסרות הספרדית בדרום אמריקה, ונכבשה אח“כ ע”י הפורטוגיזים בברזיל. בשנת 1825 השתחררה והיתה למדינה עצמאית.

ארץ חקלאית: גידול חטה. שעורה ותירס. עושר הארץ מרוכז בגידול בקר וצאן.

שפת הארץ ספרדית. שרותים סוציאליים מפותחים; פנסיות לעת זקנה, ביטוח סוציאלי, ועוד. חנוך חובה חינם. שרותי הצבור הם קנין הממשלה.

סחר הארץ: היצוא – תוצרת הרפת. בשר קפוא ומשומר, צמר, עורות, מוצרי חקלאות. היבוא – מכונות. טכסטילים, פחמים, עצים ודלק, צרכי מזון.

הבירה: מונטיוידיאו (730,000). נשיא רפובליקה ושני בתי פרלמנט. הרוב בפרלמנט למפלגת הקולוראדו־הפרוגרסיבית.


איטליה    🔗

רפובליקה בדרום אירופה. כוללת את חצי־האי האפיניני ות האיים הגדולים סרדיניה וסיציליה. השטח 117,000 מילין מרובעים האוכלוסיה כ־46 מיליון.

מימי הבינים היתה איטליה מפוצלת ומחולקת לממלכות ודוכסאות ומדינות האפיפיור; לומברדיה בצפון היתה תחת שלטון הקיסרות האוסטרית. תנועת השיחרור במאה התשע־עשרה שאפה לאיחוד איטליה למדינה לאומית אחת. מלחמות השיחרור נמשכו משנת 1848 עד 1870. איחוד איטליה נעשה בשלבים ונשלם עם כיבוש רומא וביטול השלטון החילוני של האפיפיור. בשנת 1872 נכנס מלך איטליה לרומא שהוכרזה לבירת איטליה המאוחדת. נקבע שלטון של מונרכיה קונסטיטוציונית עם בית מחוקקים של שני בתים – סנט ובית נבחרים.

במשך חמשים שנה גדלה איטליה והתרחבה, רכשה מושבות, – את לוב שכבשה בשנת 1912 מידי התורכים, ואת מושבות אריטריאה וסומאלי במזרח אפריקה, – והיתה למעצמה אירופית גדולה. במלחמת־העולם הראשונה השתתפה איטליה עם בעלות־הברית ובגמר המלחמה נפלו בחלקה טריאסט |והסביבה וטירול הדרומית המאוכלסת איטלקים.

תנועה פאשיסטית התחילה באיטליה בראשית שנות העשרים (ראה “פאשיזם”). יוצר התנועה ומנהיגה בניטו מוסוליני כבש את השלטון בשנת 1922. במקום המשטר הפרלמנטרי הוכרז על מדינה קורפורטיבית (ראה שם). למעשה השתלטה במדינה הדיקטטורה של המנהיג הפאשיסטי (הדוצ’ה), ונתקימה עד שנת 1943. הפוליטיקה החיצונית היתה אגרסיבית (תוקפנית): כיבוש חבש ואלבניה, ברית עם ממשלת היטלר והצטרפות לגרמניה במלחמת־העולם השניה, ובעקבותיה התקפה על יון, ועל מצרים. איטליה היתה הראשונה ממדינות הציר שניגפה במלחמה, ואתה יחד נפל המשטר הפאשיסטי. כתוצאה ממפלתה איבדה איטליה את מושבותיה.

בשנת 1946 נערך רפרנדום (משאל־עם) בשאלת המונרכיה; רוב העם הצביע בעד משטר רפובליקה. המלך הלך בגולה ורפובליקה נתכוננה במדינה. הקונסטיטוציה החדשה נתקבלה ע"י אספה מיסדת בשנת 1947. הממשלה הנוכחית היא קואליציונית במנהיגות המפלגה הנוצרית־דמוקרטית.

הכלכלה. איטליה היא ארץ חקלאית בעיקרה. גידול דגנים, זיתים, גפנים, פרי הדר ועצי פרי, גידול תולעת המשי. הארץ עניה במחצבים; תעשיתה זקוקה להבאת חמרי גלם מן החוץ. אעפי"כ התפתחה במדינה תעשיה רבת־גוונים: תעשית אריגי כותנה וצמר, משי וריון (זהורית) ובד, תעשית ברזל ופלדה, מכונות חקלאיות ואחרות, ייצור כימיקאלים, בנין אניות, עבודות אומנותיות, ועוד.

סוגי היבוא העיקריים: חמרי גלם, פחם, שמנים מינירליים, כותנה וצמר, מכונות, עצים, חטה, עורות, זרעי־שמן, קפה, נחושת, מתכות שונות ומוצריהן. סוגי היצוא העיקריים: אריגים, פרי הדרים, פירות טריים ושימורים, משי, מכוניות, יינות.

עיר הבירה – רומא (מיליון וחצי תושבים), עיר עתיקה (כ־2500 שנה). היתה מרכז התרבות הלטינית ובירת קיסרות רומי בזמן הקדום. בתוך רומא גופא נמצאת מובלעת זעירה – קרית הותיקן, מדינת האפיפיור (ראה “ותיקן”). ערים חשובות אחרות: מילנו (1,300,000), מרכז תעשיה. נפולי – או ניאפולי – (מיליון תושבים), טורינו (100,000), גינוא, נמל חשוב, (670,000), פלורנץ, וניציה, טריאסט, עיר נמל (המחלוקת על השלטון בטריאסט נמשכת זה כשלושים שנה בין איטליה ויוגוסלביה; היום האדמיניסטרציה של טריאסט היא בידי ממשל צבאי של בעלות הברית).

מושבות איטליה לשעבר: לוב בצפון אפריקה; כעת תחת משטר נאמנות של האומות המאוחדות (ראה “לוב”). מזרח־אפריקה איטלקית‏ – המושבות אריטריאה ‏ וסומאלי. באריטריאה כשש מאות אלף תושבים, חצים נוצרים־קופטים וחצים מושלמים, וכחמשים אלף אירופים (מתישבים איטלקים). גורל אריטריאה טרם נחרץ. סומאלי האיטלקית – רצועת טריטוריה על שפת מפרץ עדן, ברובה מדבר; כ־900,000 תושבים ילידים. סומאלי נמסרה ע“י האו”מ למשטר נאמנות איטלקי לתקופה של עשר שנים.


אימפיריאליזם    🔗

מדיניות ‏ השואפת לבנין אימפריה (קיסרות). להרחבת מדינה מחוץ לגבולותיה. מקור המונח הזה הוא משנות התשעים של המאה שעברה באנגליה. המדינאים שצדדו בזכות פוליטיקה של פיתוח קיסרות בריטית גדולה מעבר לימים קראו לעצמם אימפיריאליסטים. במשך הזמן נתרחב המושג הזה בכלל לכל מדיניות של כיבוש ארצות והתפשטות קולוניאלית.

לאימפריאליזם ניתן בתקופה האחרונה טעם של גנאי בפי מפלגות הרדיקליות. הקומוניסטים מגנים את המערב, וביחוד ‏ את ארה“ב, כמדינות אימפריאליסטיות השואפות לכבוש ארצות, להטלת השלטון הקולוניאלי על עמים מפגרים ול”מלחמה אימפיריאליסטית" נגד ברית המועצות. לדברי הקומוניסטים האימפיריאליזם הוא מכשיר של הקפיטליזם לתכלית רכישת שוקים ומקורות חמרי־גלם. רק חיסול הקפיטליזם ע"י הפרוליטריון ישים קץ לאימפיריאליזם.


אינדונזיה INDONESIA    🔗

פדרציה של מדינות אינדונזיה

הודו המזרחית ההולנדית כללה את האיים הגדולים יאוה, סומטרה, צלבס ואת חלקו הגדול של אי בורניאו, חלק מאי ניו־גיניאה, חלק מאי טימור. ואת הארכיפלגים (ימי האיים) אשר באוקינוס ההודי, בין אוסטרליה ובין הוד־סין ומלאיה. השטח הכללי קרוב ל־730,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה עולה לששים מיליון, לערך, תערובת של גזעים שונים, דוברים כששים לשונות. רוב התושבים מושלמים. כל האיים האלה היוו את הקיסרות הקולוניאלית של ממלכת הולנד במזרח. בראש האדמיניסטרציה עמד מושל כללי הולנדי; פרלמנט מעורב מחברים ממונים ומצירים נבחרים, היה לו שיפוט בעניני פנים תחת הקונטרולה הכללית של ממשלת הולנד.

בתקופות שונות באה לידי ביטוי ההתנגדות מצד האוכלוסיה לשלטון ההולנדים, לעתים פרצו מרידות בטריטוריות שונות של הקיסרות הגדולה. במלחמת העולם השניה, עם פלישת היפאנים להודו ההולנדית וכניעת הצבא ההולנדי באיים, ניתנה דחיפה עצומה לתנועת השיחרור. אחרי תבוסת היפאנים ולפני שחיל הולנדים ובריטים הספיק לכבוש מחדש את האיים התארגנה התנועה הלאומית במנהיגות ד“ר סוקארנו והוקמה ממשלה פדרטיבית אינדוניזית. מלחמה בין ההולנדים – שנעזרו ע”י צבא בריטי – ובין אינדוניזים נמשכה כשלש שנים, מועצת הבטחון של האו“מ התערבה בסכסוך; קומיסיה של פיוס שהוקמה ע”י האו“מ הביאה לידי שביתת נשק בין הצדדים בינואר 1948. מו”מ ארוך ומסובך נמשך בין ממשלת הולנד ובין האינדוניזים, ואחרי תמורות וחליפות, פעולות איבה והפסקות ויתרה סוף סוף ממשלת הולנד על רבונותה בהודו המזרחית (פרט לאי ניו־גיניאה). בדצמבר 1949 הודתה הולנד בקיום פידירציה סוברנית של מדינות אינדוניזיה ומסרה לה את השלטון ברחבי האיים. קשר רופף פוליטי וכלכלי שלא נקבע בדיוק כל צרכו נשאר בין המטרופולין הקודמת לבין הפדרציה החדשה.

הפדרציה של מדינות־הברית של אינדוניזיה כוללת 16 מדינות: הגדולה והחשובה בהן היא הרפובליקה האינדוניזית המאוכלסת בחמשים מיליון נפש, ותופשת שליש של כל שטח הפדרציה. נשיא הפדרציה הוא ד"ר סוקארנו.

איי אינדוניזיה מספקים לעולם סוכר, אורז, תה, קפה, קאוצ’וק (גומי), חינין, בדיל (tin), נפט, וטבק. יש באיים עושר במחצבים שונים המחכה לפיתוחו.

בירת הפדרציה Jogjakarta, באי יאוה.

באוגוסט 1950 ביטלה הממשלה המרכזית את משטר הפדרציה האינדוניזית והכריזה את אינדונזיה למדינה אחידה עם שלטון מרכזי.


אינטרנציונל    🔗

פדרציה עולמית של האיגודים המקצועיים

World Federation of Trade Unions

האינטרנציונל המקצועי שנוסד בשנת 1944 הקיף כשבעים מיליון חבר מאירגונים מקצועיים של ארצות שונות, החשובים שבהם ברית האיגודים המקצועים של ברית־המועצות, הקונגרס של הטריד־אוניונים בבריטניה הגדולה והקונגרס של האגודים התעשיתיים (C. I. O.) בארה“ב. כשנתגברו הניגודים בין המזרח והמערב אחרי מלחמת־העולם השניה ופרצה “המלחמה הקרה” בין ברית־המועצות ובין ארצות מערב אירופה וארה”ב, בא הפילוג באינטרנציונל המקצועי, בישיבת ועה“פ בפריז באוקטובר 1948. נציגי האגודים של ארצות המערב האשימו את נציגי המזרח בנטיה להשליט את האידיאולוגיה הקומוניסטית בתוך האינטרנציונל המקצועי. נציגי אנגליה, הולנד וארה”ב פרשו מהועידה וקראו את האיגודים המערביים לועידה בשויצריה. ביוני 1949 נתועדו בג’נבה מנהיגי איגודי הפועלים מ־36 ארצות והחליטו על יסוד אינטרנציונל חדש, פדרציה עולמית של האגודים המקצועיים של הפועלים העומדים מחוץ להשפעה הקומוניסטית. השתתפו צירים מבריטניה והדומיניונים. מארה"ב ומספר מדינות מאמריקה הדרומית, מהארצות הסקנדינביות, מצרפת ומארצות בנלוכס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג). ושויצריה, ועוד. בדצמבר 1949 נתכנסו לאספת היסוד של האינטרנציונל החדש צירי איגודים מקצועיים שייצגו 40 אומות עם 40 מיליון פועלים מאורגנים. נצטרפה אליהם גם הפדרציה האמריקאית של העבודה – (A.F.L.).

מאידך, נתועדה במילנו ועידת האינטרנציונל הישן בהשתתפות ‏ נציגי האיגודים המקצועיים מברית־המועצות ומארצות המזרח אשר בתחום השפעתה, ונציגי האיגודים הקומוניסטיים מצרפת, איטליה ועוד מדינות.

בעקב המאורעות האלה נמצאת תנועת הפועלים בעולם המאורגנת באגודים מקצועיים מפולגת לשני מחנות עוינים; מכאן האינטרנציונל ‏הישן הקומוניסטי, ומאידך – החדש, סוציאליסטי מתון.


איסלנד (באנגלית ICELAND – ISLAND)    🔗

אי וולקני בצפון האוקינוס האטלנטי. השטח 40,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 140,000.

האי היה מאות בשנים תחת שלטון מלכי דניה. לפי החוקה של שנת 1918 היתה איסלנד למדינה עומדת ברשות עצמה, קשורה עם דניה ע“י שלטון מלך משותף, מלך דניה (“אוניון פרסונלי”). בשנת 1944 בוטלה חוקת שנת 1918 ע”י משאל־עם והאי הפך לרפובליקה עצמאית.

משק האי – דיוג ושימורי דגים, שמן דגים, ייצור תפוחי־אדמה ושחת, גידול כבשים וסוסים. צרכי מזון מובאים מחו"ל, וכמו כן אריגים. כלים. דלק וכו'.

איסלנד תופשת פוזיציה איסטרטיגית חשובה בין אמריקה ואירופה. במלחמת העולם השניה שמשה בסיס לצי ולחיל האויר של ארה"ב.

באיסלנד קיים הפרלמנט הראשון בעולם – כאלף שנים – ה־Althing, שפת איסלנד קרובה לשפות הסקנדינביות וללשון האנגלו־סכסית הקדומה.

העיר הראשית – ריקיאויק.


אירדנטיזם    🔗

תנועה לאומית של מיעוט לאומי השואף לפרוש מהמדינה שהוא נמצא בה ולהתאחד עם הארץ השכנה המיושבת בני גזעו. מוצא המונח הוא מהמלים “”Italia irredenta (=איטליה שלא נגאלה), שם שניתן בתחלת המאה הזו לנפות הגבולות של אוסטריה המאוכלסות איטלקים (טירול הדרומית, טריאסט, דלמטיה). האיטלקים תושבי הנפות האלו ששאפו לאיחוד עם מדינת איטליה נקראו אירדנטיסטים או פשוט אירדנטה.


אירלנד EIRE – IRELAND    🔗

ארץ אי באוקינוס האטלנטי ממערב לבריטניה הגדולה. הים האירי והתעלה הצפונית מפרידות ביניהן. שטח האי 32,400 מילין מרובעים.

אירלנד היתה מחולקת למספר ממלכות קלטיות עד שנת 1152 כשהאנגלים פרשו את שלטונם על האי. מלך אנגליה קבל תואר מלך אירלנד. האירים התנגדו במשך מאות בשנים לשלטון הזר. הניגודים החריפו אחרי הריפורמציה, כשאנגליה פרשה מהדת הקטולית ואירלנד נשארה קטולית־רומית. באירלנד הצפונית, בפרובינציה אולסטר, התישבו מהגרים פרוטסטנטים מאנגליה והתנחלו על אדמת התושבים האירים.

במאה התשע־עשרה גברו הסכסוכים בין אנגליה ואירלנד. נוסף לדכוי הפוליטי החמיר המצב ע"י דיכוי סוציאלי ואיקונומי של האירים. רוב האדמה היתה קנין הלורדים בעלי האחוזות הגדולות שישבו באנגליה והאכרים האירים החזיקו באדמתם בתור אריסים. החקלאות לא פרנסה את עובדיה, האוכלוסיה התרוששה והמוני אירים היגרו לארצות הברית של אמריקה.

במחצית השניה של המאה שעברה נעשו ע“י ממשלות ליברליות באנגליה נסיונות לפיוס האירלנדים, ע”י הצעת אוטונומיה פוליטית פנימית (Home rule). בית הלורדים האנגלי דחה את הצעת חוק ההום־רול. בימי מלחמת־העולם הראשונה פרץ מרד באירלנד והמורדים הכריזו על יסוד רפובליקה. המרד דוכא בכח הנשק. אחרי המלחמה הוחק חק הום־רול חדש עם חלוקת אירלנד: צפון־אירי עם פרלמנט בבלפסט אשר באולסטר, ופרלמנט דרום־אירי בדובלין. הלאומנים האירים התחילו במלחמת אזרחים, טירור השתלט

באירלנד. משטרה מיוחדת אנגלית גויסה למלחמה במורדים, והמלחמה התנהלה באכזריות רבה משני הצדדים.

רוב החברים האירים בפרלמנט הבריטי פרשו מבית־הנבחרים בוסטמינסטר, התאספו בדובלין וכוננו את האספה הלאומית האירית (Dail Eireann). בסוף‏ 1921 הסכימה ממשלת בריטניה לויתורים, נחתם חוזה אנגלו־אירי ונוצרה המדינה האירית החפשית בתור דומיניין של הקהליה הבריטית. אירלנד הצפונית נשארה מפורדת מהדרומית כחלק הממלכה המאוחדת הבריטית עם שלטון אבטונומי מקומי.

הרפובליקאים האיריים הקיצוניים לא השלימו עם המשטר החדש ונלחמו בממשלת המדינה האירית החפשית. הם דרשו איחוד אירלנד הצפונית והדרומית למדינה אחת, פרישה מהקיסרות הבריטית ועצמאות מחלטת לרפובליקה האירית. המהומות נמשכו כעשר שנים.

בבחירות 1932 נפלה הממשלה המתונה של קוסגריב והמפלגה הרדיקלית (Fianna Fail) נחלה נצחון. ראשה אימון די־וַלֶירָה היה לראש הממשלה. במשך שנות ממשלתו הוכנסו בהדרגה שנויים בקונסטיטוציה. שם המדינה הוסב ל־ Eire. הקשרים עם בריטניה הלכו ורופפו עד אשר במלחמת־העולם השניה הכריזה ממשלת איר בראשות די־ולירה על הניטרליות שלה. בפועל נותקה אירלנד הדרומית מחבר העמים הבריטי. בבחירות 1948 קבלה המפלגה של די־ולירה רק רוב יחסי, וכל יתר המפלגות נתחברו לקואליציה עם רוב קטן בפרלמנט והפילו את ממשלת די־ולירה. בראש לה עמד ג’והן קוסטלו.

מדינת Eire הוכרזה מיום 18 אפריל 1949 לרפובליקה עצמאית וחדלה להיות דומיניון בחבר העמים הבריטי. המדינה עומדת על תביעתה לספוח אירלנד הצפונית אליה למדינה אחת.

נשיא המדינה נבחר בבחירות ישירות לתקופת ארבע שנים. בפרלמנט שני בתים: בית הנבחרים – הדייל – והסנט, צירי הדייל נבחרים בבחירות יחסיות.

שתי שפות רשמיות במדינה: הראשונה – האירית, והשניה – האנגלית. השפה האירית מדוברת בפי מיעוט קטן של האוכלוסיה.

האוכלוסיה של מדינת איר היא קרוב ל־3 מיליון נפש, שטח המדינה 26,600 מילין מרובעים.

המדינה חקלאית: גידול דגנים, ירקות, פירות, פשתה ומספוא. התבואות העיקריות: חטה, שבולת־שועל, שעורה, תפוחי־אדמה, סלק הסכר, שחת. גידול בקר וצאן מפותח,

יבוא המדינה בשנת 1947 עלה ל־131 מיליון לי“ש, היצוא – ל־40 מיליון לי”ש.

עיר הבירה דובלין (500.000).


אירלנד הצפונית NORTHERN IRELAND    🔗

כוללת ששה מחוזות (Counties) בפרובינציה אולסטר בצפון האי, עם אזורי הערים בֶּלְפַסְט ולוֹנְדוֹנְדֶרִי. הוצאה בשנת 1922 מכלל מדינת אירלנד. יחידה מדינית עם אוטונומיה פנימית ופרלמנט מקומי, כלולה בתוך הממלכה המאוחדת עם ביאות־כח בפרלמנט הבריטי (13 צירים).

האוכלוסיה 1,350,000. ברובם פרוטסטנטים, צאצאי בריטים וסקוטים שהתישבו באולסטר בימי קרומבל במקום אירים אזרחי המקום שפונו משם.

הפרלמנט מורכב מבית־נבחרים וסנט; מושל ממונה בשם המלך האנגלי, מיניסטריון אחראי בפני הפרלמנט.

תעשיה מפותחת: בנין אניות בבלפסט, אריגים, פשתה ועוד.

יבוא הארץ (1947): 159 מיליון לי“ש. היצוא – 151 מיליון לי”ש.

העיר הראשית – בלפסט.


איראן – או פרס    🔗

ממלכה באסיה המרכזית. פרס הקדומה. השטח 628,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה המשוערת כ־16 מיליונים, ברובם הגדול מושלמים־שיעיים. בחלקה הגדול של הארץ רמה צחיחה, בחלק המזרחי והמרכזי ערבות מלח.

עד שנת 1906 היתה איראך מונרכיה אבסולוטיסטית מטפוס דספוטי מזרחי. שלטו בה השאחים משושלת קג’אר התורכומנית. תחת לחץ תנועה לאומית שתבעה ריפורמות בשלטון ניתנה בשנת 1906 חוקה למדינה עם מוסדות נבחרים. החוקה נתבטלה אח“כ ע”י השאח, וסדרה של מהומות פרצה שוב בארץ עד 1925 כשעלה לשלטון ריזא פהלבי חאן ונבחר לשאח ע“י אספה מיסדת. הוא הכניס ריפורמות במדינה, חיזק את כח עצמאותה וחיסל את השפעת המדינות הזרות בתוכה. במלחמת־העולם השניה הראה השאח וממשלתו נטיה לצד ה”ציר". חופש המעבר דרך פרס הִיה אז חיוני למאמץ המלחמה של בעלות הברית שנלחמו בגרמנים; פרס היתה קו־תחבורה חשוב מאד להעברת ציוד מלחמה לרוסיה. צבא בריטי ורוסי פלשו אז לפרס, הכריחו את השאח לוותר על המלוכה ולגלות מארצו, ובמקומו עלה בנו השאח הנוכחי מחמד ריזא פהלבי.

כתום המלחמה פרצו מהומות קומוניסטיות בנפת אזרביג’אן בצפון־מערב פרס, על גבול רוסיה הסוביטית. הקומוניסטים הקימו באזרביג’אן ממשלה אוטונומית ונעזרו לכך ע“י צבא הרוסים שנשאר בארץ. ממשלת איראן הגישה את עצומותיה למועצת הבטחוך של האו”מ, ולבסוף נאלצו הרוסים להוציא את צבאם מפרס והמרידה באזרביג’אן חוסלה.

היום איראן היא מלוכה קונסטיטוציונית. הפרלמנט החדש נבחר בשנת 1947. הממשלה הצהירה על איחוד לאומי וריפורמות פנימיות ושיחרור מלחץ מדינות זרות.

איראן היא ארץ חקלאית. היבול: חטה, שעורה, ארז, כותנה, גידול עזים וכבשים. שדות נפט עצומים בארץ; הניצול בידי חברת הנפט האנגלו־איראנית. תפוקת הנפט השנתית עולה עד 25 מיליון טונות (1948).

סוגי היבוא העיקריים: אריגי כותנה, תה, סוכר, מכונות ומכוניות, סוגי היצוא הראשיים: נפט ובנזין, שטיחים. אופיום, פירות, כותנה גלמית, וארז.

עיר הבירה – טהראן (700,000).


אכסטריטוריאליות    🔗

(= מחוץ לטריטוריה). דיפלומטים זרים נהנים מזכות האכסטריטוריאליות. השגרירויות והצירויות הן כעין מובלעות, איים זרים, בתוך הטריטוריה של המדינה המארחת אותן; הן אינן משועבדות לחוקי המדינה ואין פקידי ממשלת המדינה, לרבות המשטרה. נכנסים לתוכן. אותה הזכות ניתנת גם לבתים הפרטיים של הדיפלומטים ולמכוניותיהם. הפקידים הדיפלומטיים נהנים מחסינות לגבי משפטים או מאסרים וחיפושים; הם גם כן חפשים ממסים ופטורים ממכס.

גם באי־כח אירגון האומות המאוחדות נהנים מזכויות אכסטריטוריאליות.


אלבניה ALBANIA

מדינה על חופו המזרחי של ים האדריאתי הדרומי, מצפון ליון ומדרום וממערב ליוגוסלביה. עד שנת 1912 היתה פרובינציה של הקיסרות העותומנית. הפכה למדינה בלתי־תלויה עם משטר מלוכה עפ"י הסדר של המעצמות הגדולות בועידה בלונדון בשנת 1912. אחרי מלחמת־העולם הראשונה היתה לרפובליקה ובשנת 1928 שוב למונרכיה; נשיא הרפובליקה אחמד זוגו עלה על כסא המלכות. בשנת 1939 התקיפה איטליה הפאשיסטית את אלבניה ללא כל עילה ובלי התראה; צבאותיה פלשו למדינה וכבשו אותה. זוגו ברח מארצו, ומלך איטליה הוכרז למלך על אלבניה. אחרי תום מלחמת־העולם השניה בשנת 1945 שוחררה אלבניה מעול והשלטון האיטלקי. הוקמה ממשלה זמנית ואלבניה הוכרזה לרפובליקה. משטר שלטון קומוניסטי שורר מאז במדינה.

שטח המדינה 10,700 מילין מרובעים, ברובו ארץ הרים בלתי פוריה. האוכלוסיה – במיליון וחצי, שני שלישים מהם מושלמים, והשאר נוצרים. התושבים עוסקים בחקלאות ובגידול צאן ובקר. היבול העיקרי חטה ותירס.

עיר הבירה – טיראנה.


אלג’יריה ALGERIE    🔗

טריטוריה צרפתית בצפון אפריקה; נכבשה בשנת 1830. השטח 220,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה – 7 מיליון וחצי, מהם כמיליון צרפתים והשאר ילידי הארץ, עם מגזע בֶּרבֶּרי, דוברי ערבית, מושלמים. שלשת הדפרטמנטים הצפוניים – אלג’יר ואוראן וקונסטנטין – מהוים חלק מצרפת גופא; תושביהם שולחים צירים לבתי־המחוקקים בפריז. הממשל בידי מושל כללי, ולידו מועצות מיעצות. הטריטוריות הנרחבות בדרום, עד נאות מדבר סחרה, אלג’יריה הדרומית – הן מושבה מיוחדת תחת ממשל צבאי.

הישוב הצרפתי בארץ מפותח. יצוא הארץ: יינות ופירות, חטה ודגנים אחרים, צאן ובקר, עורות, עפרות ברזל ואבץ, שמן זית, פוספטים. עץ השעם (פקק). טבק וירקות. היבוא: סחורות מעובדות. אריגים, מכונות, דלק. רוב המסחר עם צרפת.

העיר הראשית אלג’יר (כרבע מיליון תושבים).


אֶלְזַס־לוטרינגיה ALSACE LORRAINE    🔗

נפות הספר המזרחיות של צרפת, מערבה מנהר הרהין. היו כלולות בימי הבינים בקיסרות הגרמנית, נכבשו ע"י הצרפתים במשך המאה השבע־עשרה (שלום וסטפליה 1648) והשמונה־עשרה. התושבים מגזע גרמני, שמרו על לשונם ומנהגיהם; בחלקם נטמעו במשך הזמן בתרבות הצרפתית. אחרי מלחמת הפרוסים והצרפתים (1870/71) סיפחה הקיסרות הגרמנית החדשה את אלזס ולוטרינגיה למדינתה בתור “מדינות הקיסרות”; אחרי מלחמת־העולם הראשונה הוחזרו לצרפת (“חוזה ורסיל”).

אלזס ולוטרינגיה מהוים שלשה דפרטמנטים בצרפת: מוזל, רהֵין עילי, ורהין תחתי. גודל האוכלוסיה – 1,800,000. שתי הלשונות, הגרמנית והצרפתית, מתהלכות בארץ.

הערים הראשיות – שטרסבורג, מילהויז, מֶץ.


אלכסנדרטה    🔗

בערבית – איסכנדרון, בתורכית – הטאי. מחוז סורי בחוף הצפוני־המערבי של הארץ. האוכלוסיה – קרוב לרבע מיליון נפש, ברובם ערבים ובמיעוטם תורכים (התורכים טוענים כי רוב התושבים הם תורכים).

בחלוקת הפרובינציות הערביות של הקיסרות העותומנית

|אחרי מלחמת־העולם הראשונה הוכלל פלך (סנג’ק) אלכסנדריטה בתוך מדינת סוריה. כשהתחזקה המדינה התורכית החדשה היא דרשה את החזרת פלך אלכסנדרטה לתוך מדינתה. צרפת, בעלת המנדט על סוריה, הסכימה בשנת 1938 עפ"י חוזה אנקארה לשיתוף תורכיה בשלטון המחוז, ואחרי שנה קרעה את המחוז לגמרי מסוריה ומסרה אותו לתורכיה.

הסורים התנגדו בתקף לניתוק אלכסנדרטה מארצם; בעית אלכסנדרטה משמשת עד היום סלע המחלוקת בין סוריה לבין תורכיה.


אמברגו EMBARGO    🔗

איסור שמטילה ממשלה על יצוא סוגי־סחורות ידועים – עפי“ר נשק או חמרים גלמיים המשמשים לתעשית כלי זין – למדינות חוץ. לסוג אמברגו שייך ג”כ איסור המוטל ע"י המדינה על עסקים פיננסיים או מסחריים עם מדינה זרה.


אמנה אטלנטית ATLANTIC PACT    🔗

שתים עשרה מדינות של אירופה המערבית ואמריקה חתמו באפריל 1949 בושינגטון על האמנה האטלנטית. לפי אמנה זו בעלות־הברית מתחייבות להשתמש בכח צבאי – אם יהיה צורך בדבר – להגן על כל מדינה חברה בברית מפני התקפה מזוינת. המדינות שחתמו על האמנה הן: ארה"ב, בריטניה, צרפת, קנדה, הולנד, בלגיה, לוקסמבורג, נורויגיה, דניה, איסלנד, איטליה ופורטוגל. האוכלוסיה הכללית של המדינות האלו מגיעה ל־350 מיליון.

הקמת הברית הזו מכוונת נגד מדיניות אגרסיבית של ברית־המועצות, ותכליתה היא לבלום את התקדמות ההשפעה הקומוניסטית במערב־אירופה. ברית זו מכניסה שנוי היסטורי במדיניות של ארה"ב שלפי המסרת שלהן לא התקשרו מעולם בברית צבאית עם מדינות מעבר לאוקינוס.

אחרי חתימת האמנה והרטיפיקציה (אישור) שלה התחייבו ארה"ב לתת סעד כספי למדינות הברית האטלנטית לחיזוק וציוד צבאותיהן. הקונגרס אישר הוצאת סכום של 1300 מיליון דולרים לתכלית זו בשנת 1949.

בספטמבר 1949 החליטו חברות הברית להקים ועדת הגנה ומנגנון לבצוע האמנה; מועצת הגנה מורכבת ממיניסטרי ההגנה של מדינות האמנה האטלנטית שתפקח על כל תכניות ההגנה של האזור הצפון־אטלנטי, ועדה צבאית המורכבת מראשי המטות של המדינות האלו, ו“ועדה מתמדת” המורכבת מראשי המטות של צרפת, ארה“ב ובריטניה הגדולה. נוצרו חמש ועדות תיכנון אזוריות שתהיינה אחראיות לתיכנון הפעולות באזור הצפון־אטלנטי, באזור הצפון־אירופי, באזור המערב־אירופי, באזור הדרום־אירופי ומערב הים התיכון, ובאזור קנדה וארה”ב.

הסכסוך בקוריאה שהתחיל בהתקפת־פתע של הצבא הקומוניסטי של צפון קוריאה (סוף יוני 1950) על קוריאה הדרומית וכניסת ארה“ב למלחמה – בתמיכת ובסמכות אירגון האו”מ – נגד התוקפנים יצרו מצב מתיחות חדש בין הגוש הסובייטי והעולם המערבי. נוכח האפשרות של התרחבות הסכסוך והסכנה של פריצת מעשי תוקפנות דומים בשטחים אחרים התחילו המדינות המערביות בזיון מוגבר, וארה"ב הקציבו סכומים עצומים לצרכי ההזדינות של המדינות החברות באמנה האטלנטית.


אמריקה הלטינית    🔗

כל מדינות אמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית, לרבות מדינת מקסיקו, מכונות בשם הכולל – אמריקה הלטינית. בכל המדינות האלו שפת הארץ היא ספרדית, פרט לברזיל ששפתה היא פורטוגיזית (שתי השפות האלו הן שפות רומאניות קרובות, בנות הלשון הלטינית). המדינות היו כלולות כלן בקיסרות הקולוניאלית של ספרד בעולם החדש; ברזיל היתה מושבה פורטוגיזית. במלחמות השיחרור בתחילת המאה התשע־עשרה פרקו הארצות האלו מעליהן את עול ספרד ומדינות עצמאיות נתכוננו בהן. ברזיל היתה לקיסרות עצמאית בשנת 1822 ובשנת 1889 הפכה לרפובליקה. במשך מאת השנים האחרונות חלו כמעט בכולן הרבה חליפות ותמורות, מהפכות והפיכות צבאיות, מלחמות אזרחים וחילופי משטרים קונסטיטוציוניים ודיקטטורות; במרוצת הזמן נתיצב המשטר הרפובליקאי ברובן. אכן, פה ושם מתחוללות עדיין הפיכות מזמן לזמן, דיקטטורים משתלטים על מדינה, עד פרוץ הפיכה נגדית.

האוכלוסיות מורכבות מצאצאי הספרדים כובשי הארץ והמתישבים הראשונים, ובאחדות מהן רב מספר הילידים מלפני הכיבוש ובני־תערובת של ספרדים והודים. בכמה ארצות הילידים מדברים בדיאלקטים הודיים. הדת הקטולית היא השלטת בכל ארצות אמריקה הלטינית. דרגת התרבות אינה שוה בכולן; יש בתוכן מדינות של רמת תרבות מפותחת עם חנוך עממי כללי ושרותים סוציאליים, וישנן ארצות מפגרות. מהתרבות האמריקאית שמלפני הכיבוש הספרדי לא נשאר שריד כמעט. המדינות המהוות את אמריקה הלטינית הן: מקסיקו; קובה, האיטי ודומיניקה: מדינות אמריקה המרכזית; מדינות אמריקה הדרומית – קולומביה, ויניצואילה, אקואדור, פרו. ליביה, ברזיל, פרגואי, אורוגואי, ארגנטינה, וצ’ילי. מבחינה פוליטית השפעה מיוחדת נודעת למדינות ארגנטינה, ברזיל, צ’ילי ומקסיקו, הגדולות והעשירות בארצות אמריקה הלטינית,

ועידות פאן־אמריקאיות מתכנסות כפעם בפעם בבירות שונות של היבשת; בהן משתתפות כל הרפובליקות של אמריקה הלטינית, יחד עם ארה“ב. האיחוד הפאן־אמריקאי (מושבו בושינגטון) מטרתו היא לפתח את שיתוף הפעולה הפוליטי והכלכלי בין הרפובליקות האמריקאיות ואת רגש הסולידריות בין צפון ודרום אמריקה. לארה”ב המנהיגות הפוליטית בתוך האיחוד הזה, בפרט בשאלות של פוליטיקה בין־לאומית.

ברית הגנה של חצי־הכדור המערבי, שאליה הצטרפו כל הרפובליקות האמריקאיות, נוסחה בועידת ריו־די־ז’נירו בשנת 1947. ברית הגנה זו מחייבת את כל המדינות של אמריקה להגיש עזרה משותפת במקרה שאחת מהן נתקפת.


אמריקה המרכזית    🔗

גבולותיה: מצפון – מדינת מכסיקו, מדרום – מדינת קולומביה, ממזרח – המפרץ המקסיקני של האוקינוס האטלנטי, וממערב – האוקינוס השקט. שטחה הכללי כמאתים אלף מילין מרובעים. כוללת 5 מדינות רבוניות: גואטמאלה, ניקרגוא, סלבדור; הונדורס וקוסטה־ריקה, ואת המושבה הבריטית הונדורס הבריטית. גם מדינת פנמה שנפרדה מקולומביה שייכת לאזור הגיאוגרפי של אמריקה המרכזית. המדינות האלה תופשות את כל ארץ המיצר בין שני האוקינוסים. הארץ ברובה הררית, הרי־געש רבים, פעילים וכבויים. האקלים של שפלות החופים הוא טרופי, האקלים של ההרים והרמות ממוצע. הארץ פוריה, מגדלת כותנה, בננות, תירס. אורז. טבק, קנה־הסוכר, קפה, קקאו וצמחים טרופיים אחרים. עשירה במחצבים שאינם מנוצלים די צרכם.

הארצות של אמריקה המרכזית היו תחת. שלטון הספרדים במשך 300 שנה. במרידות של 25–1821 השתחררו מעול ספרד, ומתוך הפרובינציות נוצרו מדינות עצמאיות קטנות. האוכלוסיה היא מעורבת, צאצאי ההודים ילידי הארץ, ספרדים, ובני תערובת של שני הגזעים. שפת המדינות ספרדית. הדת השלטת קטולית. המשטר המדיני במדינות אמריקה המרכזית הוא בלתי־יציב בדרך כלל. הפיכות צבאיות ותפישות שלטון הן הופעה רגילה ברובן.

המדינות הן:

א) גואטימאלה Guatemala

רפובליקה. השטח 45,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 3,600,000. פרלמנט מבית־נבחרים אחד. סחר הארץ: היבוא – אריגים, חטה, נפט ומכוניות. היצוא – קפה, פירות. עורות, עצים, זהב.

עיר הבירה: גואטימאלה (225,000).

ב) ניקרגוּאה Nicaragua

השטח 55,000 מילין ‏ מרובעים, האוכלוסיה 1,200,000. רפובליקה; נשיא נבחר לשש שנים; פרלמנט (קונגרס) משני בתים. סחר החוץ: היבוא – צרכי מזון, אריגים, כותנה. היצוא – קפה, בננות, זרעי שומשמין, וזהב.

עיר הבירה: מאנאגה (100,000).

ג) סלבדור El Salvador

רפובליקה על חופו של האוקינוס השקט. השטח 13,000 מילין מרובעים. האוכלוסיה ‏ 2 מיליון. נשיא נבחר לארבע שנים; האספה הלאומית – כל שנה.

יצוא הארץ: קפה, חוטי סיזל, סוכר, אנדיגו. היבוא – אריגי כותנה, מוצרי ברזל ופלדה, כימיקאלים, אבטומובילים, נפטץ.

עיר הבירה – סן סלבדור.

ד) הונדורס Honduras

רפובליקה. השטח 45,000 מילין מרובעים. האוכלוסיה 1,200,000. בית נבחרים אחד. נשיא עם מועצת מיניסטרים.

עשירה במחצבים. הייצור החקלאי העקרי – בננות, קפה, אגוזי קוקוס, טבק ופירות טרופיים.

עיר הבירה – טגוּסיגאלפה.

ה) קוסטה ריקה Costa Rica

השטח 23,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 770,000. רפובליקה. בשנה זו (1950) אין בה שלטון קונסטיטוציוני, אחרי הפיכה צבאית.

סחר חוץ: היצוא – קפה, בננות, קקאו, ועוד; היבוא – קמח, אריגים, שמנים מינרליים, מכונות וסחורות ברזל.

עיר הבירה: סן חוזה (250,000).


אנגלו־סכסים    🔗

השם ההיסטורי מתיחש לשבטים האנגלים והסכסונים שפלשו לאיי בריטניה הצפונית במאה החמישית לסה“נ. בזמננו מקובל לקרוא אנגלו־סכסים בדרך כלל לעמים דוברי אנגלית אעפ”י שאינם מגזע קרוב לאנגלו־סכסים הראשונים. מונח זה מקיף את עמי בריטניה והדומיניונים הבריטיים וארה“ב של אמריקה הקרובים זה לזה קרבה רוחנית עפ”י הלשון, התרבות וארח החיים, האידיאלים הפוליטיים והמוסדות הקונסטיטוציוניים שלהם.


אנציקליקה    🔗

אגרת־רועים כללית של האפיפיור המטפלת בשאלה דתית או מדינית. הדעות והדירקטיבות המובאות באגרת מכוונות לעולם הקטולי על מנת שיתנהג על פיהן.

האנציקליקות מופיעות רק במקרים חשובים מאד, והן קובעות לרוב את המדיניות של הואתיקן בשאלות אינטרנציונליות.


אנרכיזם    🔗

משמעותו ביונית – “ללא שלטון” –. שיטה פוליטית וסוציאלית השוללת קיום מדינה. המדינה, בין אם היא מונרכיה או רפובליקה, מדכאת את חופש הפרט; יש להרסה ולהקים במקומה חברה חפשית, מתוך הרצון החפשי של חבריה, בלי שום שלטון כפיה. הדרך להריסת שלטון המדינה היא טרור ורבולוציה. בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת ביצעו אנרכיסטים רבולוציונרים מעשי טרור נגד שליטי מדינות, מלכים ונשיאים. אולם אלה היו מעשי יחידים או אירגונים קטנים; תנועתם לא היתה תנועת המונים מעולם.

התורה הסוציאליסטית התנגדה לאנרכיזם, ומתחלת המאה הנוכחית, עם התגברות התנועה הסוציאליסטית בקרב המוני העם, נשתתקה הפעילות האנרכיסטית. שרידי התנועה חדרו לאירגונים סינדיקליסטיים בארצות הלטיניות ‏ – בצרפת, איטליה וספרד.


אפגניסטן    🔗

ממלכה במזרח התיכון, בין פרס והודו; בצפון גובלת עם רוסיה האסיאתית. השטח המשוער 250,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה נאמדת לבין 10 עד 12 מיליונים, ברובם מושלמים־סוניים.

ארץ הררית, בלתי מפותחת, המדינה פרימיטיבית בתרבותה, במשטר הפוליטי ובמשק הכלכלי שלה. האמירים – ובזמנים האחרונים המלכים – של אפגניסטן ניסו בתקופות שונותלהכניס רפורמות ולקרב את המדינה לתרבות המודרנית, אבל עפ"י רוב נכשלו נסיונותיהם בפני התנגדות היסודות הדתיים שבמדינה. במאה הנוכחית אירעו במדינה הפיכות, תפישות שלטון ורציחות מלכים.

אפגניסטן שמשה מדינה חוצצת (Buffer – State) בין רוסיה ובין הודו הבריטית. יחסי־חוץ שלה היו מושפעים מהמצב הזה: לעתים טיפחו המושלים יחסי ידידות עם רוסיה מטעמי חשדנות ואיבה כלפי בריטניה, ולעתים גברה ההשפעה הנגדית הבריטית.

לפי “הקונסטיטוציה” של שנת 1931 קיים סנט ומועצת לאומית, ומועצת מיניסטרים בראש הממשלה. חוקי אפגניסטן מיוסדים על דיני “השריעה”, החוק הדתי המושלמי, ועל המנהגים המקומיים של השבטים.

התעסוקה העיקרית – חקלאות וגידול ‏ צאן, היבול – חטה, שעורה, תירס, פירות. תעשיה ביתית – אריגת משי, צמר ושער, שטיחים. במדינה מחצבים שאינם מנוצלים.

שפות הארץ – פרסית, פוּשטו ותורכי (דיאלקט תורכומני).

היצוא: עורות כבשים (קראקולי), פירות, צמר, שטיחים. היבוא: אריגי כותנה, מתכות, תה וסוכר, מוצרי עורות ויוטה.

עיר הבירה – קבול.


אפריקה הדרומית, ברית    🔗

UNION OF SOUTH AFRICA

דומיניון בריטי, חברה בחבר העמים הבריטי. מורכבת מארבע פרובינציות: ראש התקוה הטובה ((Cape Colony), נַטַל, טרנסואל, ומדינת אורנג' החפשית.

הפרובינציה של ראש התקוה הטובה היתה מושבה בריטית משנת 1814, ונטל משנת 1856. לשתיהן היו בתי פרלמנט עם ממשלות אחראיות. טרנסואל ומדינת אורנג' החפשית היו שתי רפובליקות מיושבות בורים, צאצאי המתישבים ההולנדים שהיגרו מהמושבות הבריטיות ויסדו מדינות עצמאיות. מלחמת האנגלו־בורים שנמשכה כשלש שנים (1902 – 1899) שמה קץ לקיומן של שתי הרפובליקות האלו שסופחו לקיסרות הבריטית. בשנת 1909 נוצרה ברית אפריקה הדרומית. ארבע הפרובינציות, כל אחת עם משטר אבטונומי, נתאחדו למדינה אחת בתור דומיניון בריטי, עם מושל כללי המתמנה ע"י מלך בריטניה וממשלה אחראית על ידו, ובית מחוקקים של שני בתים. בירת הממשלה המרכזית היא פריטוריה (בטרנסואל) ומושב בית המחוקקים של הברית הוא בקפטאון (במושבת ה־קפ).

שטח הברית 472,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־11 מיליון, מהם 2 מיליון וחצי אירופיים, והמותר ילידים שחורים. קרוב ל־58 אחוזים למאה מהאוכלוסיה האירופית הם בורים, דוברי אפריקאנס – דיאלקט הולנדי –, השאר בריטים. בנטל גרים כרבע מיליון מהגרים מהודו. שתי שפות רשמיות בארץ – האפריקאנס והאנגלית.

המפלגות הפוליטיות בברית אפריקה הדרומית מחולקות ביניהן בעיקר על יסוד גזעי: הניגוד בין הבורים והאנגלים. ניגודים אלה עוברים כחוט בחיים הפוליטיים מיום הוסד הדומיניון ועד היום הזה. השאיפה הקיצונית של המפלגה הלאומנית – של הבורים – היא הסתלקות מחבר העמים הבריטי, והקמת רפובליקה דרום־אפריקאית רבונית. בראש המפלגה המאוחדת עמד הגינירל יאן סמאטס: מדיניותה היתה משטר דומיניון בריטי ונאמנות לחבר העמים הבריטי. במלחמת־העולם הראשונה השתתפה דרום־אפריקה כבעלת־ברית. אחרי המלחמה חלו תמורות פוליטיות והממשלה עברה לידי מפלגת הלאומנים עם גינירל הרצוג בראשה. בפרוץ מלחמת־העולם השניה עמדה ממשלת הרצוג להכריז על ניטרליות שלה, אבל מדיניותה זו לא נתקבלה ע“י הפרלמנט. הרצוג התפטר ובראש הממשלה עמד שוב הגינירל סמאטס. ממשלתו השתתפה במלחמה ביחד עם שאר הדומיניונים הבריטיים. אחרי תם המלחמה התגברה מפלגת הלאומנים עם ד”ר ד. מלאן בראשה, ובבחירות הכלליות בשנת 1948 איבדה מפלגת היוניון של סמאטס את הרוב המוחלט בפרלמנט; ד"ר מלאן הקים ממשלה חדשה של מפלגתו בקואליציה עם מפלגות קטנות אחרות.

ברית אפריקה הדרומית מחזיקה עדיין בקשר רופף עם חבר העמים הבריטי.

כל המפלגות, הן של הממשלה והן של האופוזיציה. מאוחדות בעיקרון הרבונות של האוכלוסיה הלבנה, האירופית, הנמצאת במיעוט, כלפי הרוב הגדול של הילידים. לילידים אין זכויות פוליטיות, ואף זכויותיהם האזרחיות מוגבלות במאד.

קיימת בדרום אפריקה גם בעית המהגרים ההינדוסיים שהשתקעו במושבת נטל. ממשלת דרום־אפריקה הגבילה את זכויותיהם ונעלה את שערי הארץ בפני מהגרים חדשים. מדיניות זו הביאה לידי סכסוך עם ממשלת הודו, אף היא חברה בחבר העמים הבריטי.

הפרובינציה ‏ של אפריקה הדרומית־מערבית – לפנים מושבה גרמנית שניתנה תחת מנדט דרום־אפריקאי עפ“י חוזה ורסיל – סופחה ע”י ברית אפריקה הדרומית למדינתה.

עצרת האו“מ לא הסכימה לסיפוח זה בטענה שמושבה זו צריכה להשאר טריטוריה מנדטורית תחת פיקוח מועצת הנאמנות של האו”מ. ברית דרום־אפריקה מתנגדת לטענה זו, והסכסוך עומד בעינו.

פרובינציה זו בעלת שטח גדול (300 אלף מילין מרובעים), ברובו מדבריות, מאוכלסת ע"י 300 אלף ילידים וכ־30 אלף מתישבים אירופיים.

הרשות המחוקקת של ברית אפריקה הדרומית: סנט של 42 חברים, ברובם נבחרים ע"י הפרובינציות לעשר שנים, עם מיעוט ממונה. בבית הנבחרים 153 צירים, בתוכם 3 צירים מהילידים; זכות הבחירה לנשים.

בכל פרובינציה מועצה פרובינציאלית, המוסמכת לחוקק חוקים בענינים קבועים ומוגבלים הנוגעים לכל פרובינציה.

משק הארץ: החקלאות מגדלת תירס, דגן, חטה, שעורה, שבולת־שועל, פירות, טבק, תה; יינות. גידול בקר וצאן מפותח.

האינדוסטריות: עיבוד מתכות, צרכי מזון ושימורי פירות, כימיקאלים, ועוד.

הארץ עשירה במחצבים. מכרות הזהב במדינת טרנסואל הם המקור הראשי של עושר המחצבים הארץ. התפוקה השנתית עולה בערכה על 100 מיליון לי“ש. מכרות היהלומים מפיקים יותר מעשרה מיליון לי”ש בשנה ביהלומים גלמיים. יתר המחצבים הם פחמים, נחשת, אסבסט, פלטינה, כסף, בדיל, ועוד.

סחר הארץ: היבוא בשנת 1946 – 215 מיליון לי"ש, היצוא – 95 מיליון, חוץ מזהב.


אקואדור – ECUADOR    🔗

רפובליקה באמריקה הדרומית, על קו המשוה. השטח 103,500 מילין מרובעים בקירוב, האוכלוסיה – 3,400,000 נפש.

היתה תחת שלטון הספרדים עד מלחמות השיחרור בתחלת שנות העשרים של המאה הקודמת. כיום רפובליקה רבונית עם משטר פרלמנטרי; נשיא. וקונגרס.

התושבים הם צאצאי הספרדים, הודים ילידים, ומטיסים (בני תערובת). דת המדינה – קטולית, השפה ספרדית.

משק המדינה – חקלאות ומכרות. היבול: ארז, קקאו, בננות, כותנה, קפה, גומי, קנה־הסוכר, טבק, קליפת עץ החינין, פירות טרופיים, ועוד. המחצבים: זהב, כספית, עופרת, ברזל ונחושת, וגם נפט. סוגי היצוא של הארץ: קקאו, ארז, גומי, קליפת החינין, ‏קפה, כובעי קש־פנמה, נפט. סוגי היבוא: אריגים, מכונות, מזונות ומוצרים מעובדים שונים.

עיר הבירה – קויטו (190,000), הנמל הראשי – גואיאקיל (200,000)


ארגנטינה – ARGENTINA    🔗

רפובליקה באמריקה הדרומית. מורכבת מ־14 פרובינציות ועשר טריטוריות. השטח 1,100,000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־17 מיליון.

המדינה שוכנת על חופי האוקינוס האטלנטי, תופשת את רוב החלק הדרומי של היבשת, משתרעת מגבול בוליביה בצפון עד כף הורן בדרום. לאורך של יותר מאלפים מיל. רוכסי הקורדיליירים במערב מהוים את גבולותיה עם מדינת צ’ילי. מישורים רחבי־ידים משתרעים במזרח, בצפון הם מכוסים יערות, בדרום – ערבות הפמפאסים עד מישורי פטגוניה בדרום הקיצוני.

ארגנטינה היתה כלולה בקיסרות הקולוניאלית של ספרד. בתחלת המאה התשע־עשרה התמרדו תושביה והכריזו על עצמאות ארגנטינה (1816). במשך יותר משלושים שנה היתה הארץ שרויה במצב של הפיכות ומלחמות אזרחים. משנות החמישים והלאה נתיצב המשטר במדינה שהתפתחה לארץ עשירה ופרוגרסיבית. הקונסטיטוציה היא כדוגמת זו של ארה“ב, עם אוטונומיה רחבה לפרובינציות. הנשיא ממנה את המיניסטרים; הקונגרס הלאומי מורכב מסינט בן 30 חברים, ומבית נבחרים של 158 צירים. הנשיא הוא גינירל פרון, הוא גם ראש הממשלה. מושל בתקיפות, למפלגה שלו ה”פרוניסטית" רוב גדול בקונגרס.

ארגנטינה היא העשירה במדינות אמריקה הדרומית. כשליש השטח העצום שלה ראוי לעבודת־האדמה ולגידול בקר. הייצור העיקרי: חטה, שעורה, תירס, שיפון, שבולת־שועל, חמניות, קנה־הסוכר, יינות, צמר, עורות, בקר וכבשים, סוסים, עזים וחזירים.

במקומות שונים בארץ נתגלו מקורות נפט; תפוקת הנפט עולה ליותר מיליון טונות בשנה. המכרות מפיקות בדיל, זהב, כסף, נחושת, עופרת, אבץ ופחמים. התעשיה: אריזת בשר ושימורים, טחנות קמח, בתי זיקוק סוכר, תעשית הטכסטילים הולכת ומתפתחת, וכמו כן אינדוסטריות אחרות מסוגים שונים.

יצוא הארץ (1947) עלה לערך חמשה מיליארד וחצי פֶזות, היבוא – כאותו הסכום. (הפזו = בערך 25 בלי"ש).

רמת התרבות גבוהה מאשר ביתר מדינות אמריקה הדרומית; חנוך חובה חנם מגיל 7 עד 14 שנה. שפת

ספרדית, דת המדינה קטולית.

עיר הבירה – בואינוס אירס (3 מיליון תושבים).


ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב)    🔗

UNITED STATES OF AMERICA (U. S. A.)

רפובליקה באמריקה הצפונית. שטחה 3,600,000 מילין מרובעים, ואוכלוסיתה קרוב ל־150 מיליון נפש. ארה"ב הן פדרציה של 48 מדינות ושתי טריטוריות. המדינות הן:

בר"ת

אלאבאמה Alabam (Ala.)

אריזונה Arizona (Ariz.)

ארקנזו Arkansas (Ark.)

קליפורניה California (Cal.)

קולורדו Colorado (Colo.)

קונקטיקוט Connecticut (Conn.)

דילאויר Delaware (Del.)

פלורידה Florida (Fla.)

ג’ורג’יה Georgia (Ga.)

איידייהו Idaho

אילינוי Illinois (Ill.)

אינדיאנה Indiana (Ind.)

אייאווה Iowa

קנזאס Kansas (Kan.)

קנטוקי Kentucky (Ky)

לואיזיאנה Louisiana (La.)

מֵין Maine (Me.)

מרילנד Maryland (Md.)

מסצ’וזטס Massachusets (Mass.)

מישיגאן Michigan (Mich.)

מיניזוטה Minnesota (Minn.)

מיסיסיפי Mississippi (Miss.)

מיזורי Missouri (Mo.)

מונטנה Montana (Mont.)

נברסקה Nebraska (Nebr.)

ניבאדה Nevada (Nev.)

ניו־המפשיר New Hampshire (N.H.)

ניו־ג’רסי New־Jersey (N.J.)

ניו־מקסיקו New־Mexico (N.Mex.)

ניו־יורק New־York (N.Y.)

קרולינה הצפונית North Carolina (N.C.)

דקוטה הצפונית North Dakota (n. Dak.)

אוהייאו Ohio

אוקלהומה Oklahoma (Okla.)

אוריגון Oregon (Oreg.)

פנסילבניה Pensylvania (Pa.)

רוד־אילנד Rhode Island (R. I.)

קרולינה הדרומית South Carolina (S.C.)

דקוטה הדרומית South Dakota (S. Dak.)

טנסי Tennessee (Tenn.)

טקסאס Texas (Tex.)

יוטה Utah

ורמונט Vermont (Vt.)

וירג’יניה Virginia (Va.)

ושינגטון Washington (Wash.)

וירג’יניה המערבית West Virginia (W.Va.)

ויסקונסין Wisconsin (Wis.)

ויאומינג Wyoming (Wyo.)


הטריטוריות. הן: מחוז קולומביה District of Columbia, אשר בו נמצאת הבירה הפידירלית העיר ושינגטון, ואלאסקה, חצי־אי בקצה צפון־מערב של היבשת, אשר מדינת קנדה חוצצת בינו ובין ארה“ב. לארה”ב שייכים ג"כ איי האוואי (Hawaii) וקבוצות איים אחרים באוקינוס השקט, אי פואירטו־ריקו במפרץ המקסיקני ואזור תעלת פנמה במדינת פנמה באמריקה המרכזית.

שטח הרפובליקה תופש את יבשת אמריקה הצפונית בין האוקינוס האטלנטי והאוקינוס השקט; גבולותיה מצפון – קנדה, ומדרום – מקסיקו. הנהר העצום מיסיסיפי־מיזורי עובר |את כל הארץ מצפון לדרום עד השתפכו למפרץ המקסיקני. שרשרת “הרי הסלעים” מפרידה את מערב הארץ ממרכזה וממזרחה. מזרחה להרים משתרעת ארץ־מישור רחבת־ידים, ארץ מזרע ומרעה ויערות. עמק המיסיסיפי הוא הפורה ביותר.

שלש עשרה המושבות האנגליות על חוף האטלנטי שמרדו באנגליה ונלחמו את מלחמת השיחרור (1784–1775) היו המדינות הראשונות שהתאגדו לקונפדרציה, ארצות הברית של אמריקה. בראשית היה הקשר בין המדינות רופף. הממשלה המרכזית של הקונפדרציה היתה חלשה וחסרת־אונים לגבי המדינות שהקפידו בקנאות על חרותן ועצמאותן. אולם במרוצת הזמן חזק רגש אחדות האומה והתפתח פטריוטיזם אמריקאי. עם הגדלת הישוב והתקדמותו לצד מערב נוצרו מדינות חדשות והברית הלכה וחזקה. הקונסטיטוציה עיצבה מצב של שווי־משקל בין האוטונומיה הפנימית של המדינות לבין הסמכות הרבונית של הרפובליקה.

בראש ממשלת ארה“ב עומד הנשיא הנבחר אחת לארבע שנים. הוא ממנה את המיניסטרים, ולו סמכויות רחבות בהנהלת הרפובליקה. (ראה ערך: “קונסטיטוציה של ארה”ב"). הרשות המחוקקת היא בידי הקונגרס המורכב מסינט ובית נציגים. הרָשות המשפטית היא בעלת סמכויות גדולות; בראשה בית־הדין הפדרלי העליון. הנשיא הנוכחי של ארה”ב – הרי ס. טרומן.

שיטה של שתי מפלגות גדולות – רפובליקנית ודימוקרטית – שלטת בחיים הפוליטיים של ארה“ב. במשך חמשים השנים האחרונות התחלפו המפלגות האלו פעמים אחדות בממשל הארץ. הקונגרס הנוכחי (1950) מורכב: בסינט – 53 דמוקרטים, 43 רפובליקנים; בבית הנציגים – 246 דמוקרטים, 188 רפובליקנים. הנשיא הנוכחי – כנשיא רוזבלט קודמו – הוא מועמד מפלג דמוקרטים. הפועלים המאורגנים באיגודים מקצועיים חזקים לא הקימו עד כה מפלגה פוליטית; ברובם הם מצביעים בבחירות בעד מועמדי המפלגה הדמוקרטית. מצב זה מותנה בנסיבות המיוחדות של החיים האיקונומיים של ארה”ב.

המדיניות החיצונית היתה מבוססת עד תחלת המאה הנוכחית על תורת מונרוא (ראה “מונרוא”) ועל מסורת של התבדלות מהענינים הפוליטיים ‏של אירופה ומניעת קשרי ברית עם מעצמות זרות. במחצית הראשונה של המאה העשרים חלו שנויים כבירים במדיניות זו. ארה"ב השתתפו בשתי מלחמות העולם לצד אנגליה; במלחמה האחרונה השיגו במאמץ כל כחות המדינה את הנצחון הסופי.

אחרי המלחמה נוצר מצב חדש בעולם. המדינות הלוחמות נחרבו בעקב המלחמה, וארה“ב – המדינה העשירה בעולם – נתנה עזרתה לשיקום ההריסות. מצד שני קם כח חדש במזרח, השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות, עם נטיות של התפשטות ושאיפות כיבוש באירופה ובאסיה. ארה”ב רואות בשאיפות ברית המועצות סכנה לקיום הציביליזציה הקפיטליסטית של ארצות המערב, וממילא גם סכנה לעתיד מדינתן. ארה“ב אירגנו סעד איקונומי ופוליטי וצבאי לדימוקרטיות של המערב (“תכנית מרשל”, “האמנה האטלנטית”) בכדי לאפשר להן את העמידה בפני התקדמות הקומוניזם. נוצר מצב מתיחות חמורה בין ארה”ב לבין ברית־המועצות.

המבנה הכלכלי. ארה"ב הן המדינה העשירה בעולם. פרט לפרודוקטים טרופיים, הן יוצרות את כל צרכי האוכלוסיה בתוך תחומי המדינה, הן במזונות וחמרי גלם והן בסחורות מעובדות. עודף הייצור נמכר לכל מדינות העולם.

החקלאות: כששה מיליון חוות־אכרים; יותר ממיליארד אקרים מעובדים ברחבי המדינה. יבול החטה בשנת 1948 עלה למיליארד ורבע בושלים (הבושל = 2,75 בהקטוליטר). יבול הכותנה בדרום הארץ ודרום מערבה עלה ל־15 מיליון צרורות כותנה (של 500 ליברות כ"א). הייצור של הסוכר (מקנה־הסוכר ומסלק) עלה ל־16 מיליון טונות.

ממלכת המחצבים כוללת אוצרות עצומים של עפרות ברזל, נחשת, עופרת, אבץ, אלומיניום, ומתכות אחרות, פחמים ונפט, מכרות זהּב וכסף במדינות קולורדו וקליפורניה ובאלאסקה. ערך הכולל של כל הפרודוקטים המינרליים שהופקו בארה"ב בשנת 1946 עלה קרוב ל־9 מיליארדים דולרים. תפוקת הנפט הגלמי (1946) עלתה למיליארד ושלשת רבעי מיליארד חביות (של 42 גלונים) –, קרוב לשני שלישים של התפוקה בעולם כולו.

התעשיה: המדינות הצועדות בראש בענפי האינדוסטריה הן ניו־יורק, פנסילבניה, אילינוי,‏ אוהייאו ומישיגאן. סוגי הייצור ‏כוללים: תעשית ברזל ופלדה, אריגי צמר וכותנה, צרכי הלבשה והנעלה, עיבוד צרכי מזון, מכשירים חשמליים, אבטומובילים וחלקיהם, מכונות, זיקוק נפט, סוכר, זכוכית, מוצרי אלומיניום, ‏ עיבוד מתכות (מטלורגיה), כלי עבודה, רהיטים, בנין אניות, בנין ‏אוירונים. מוצרי גומי, שמנים, כימיקאלים ורפואות, אריזת בשר ושימורי בשר, שימורי דגים, פירות וירקות, טחנות קמח, בורסקאות, ועוד. מעריכים את ערך הפרודוקציה השנתית של התעשיה (פחות שווי חמרי הגלם) ב־74 מיליארדים דולרים.

ההכנסות של תושבי ארה"ב עולות לפי אומדנות ליותר מ־200 מיליארדים דולרים, והן נמצאות בעליה מתמדת.

התקציב של ארה“ב לשנת הכספים 1949 עלה ליותר מ־40 מיליארדים דולרים הכנסות, וליותר מ־42 מיליארדים הוצאות. התקציב שהוגש ע”י הנשיא לקונגרס לשנה המתחילה מיולי 1950 עולה ל־42 מיליארדים וחצי דולרים, מזה 13 מיליארד וחצי דולרים לשרותי הבטחון – הצבא. הצי והאוויריה וכו'.

שרותים סוציאליים (ראה “ניו־דיל”). חוקי הבטחון הסוציאלי משנת 1935 ומהשנים שלאחריה יצרו משטר פדרלי של ביטוח לעת זקנה, סעד לאלמנות ויתומים, פנסיות עבור העובדים במסחר ובתעשיה. כל המדינות בארה"ב נותנות קצבות למחוסרי־עבודה. הממשלה הפדרלית משתתפת בהוצאות המדינות לביטוח נגד חסר עבודה, לסעד לעת זקנה, לילדים, לשרותי הבריאות של אמהות וילדים, לעורים ולילדים נכים. אדמיניסטרציה פדרלית מיוחדת נוצרה לתכלית זו.

סחר הארץ. היצוא (1947) – 15 מיליארדים 340 מיליונים דולרים; היבוא (1947) – 5 מיליארדים 735 מיליונים דולרים. היצוא (1948) – 12 מיליארדים 615 מיליונים דולרים; היבוא (1948) – 7 מיליארדים 125 מיליונים דולרים. סוגי היצוא העיקריים: מכונות, אריגים, חטה, קמח ודגנים אחרים, אבטומובילים, מוצרי ברזל ופלדה, כימיקאלים, נפט ומוצריו, פחמים, אניות, כותנה גלמית, תוצרת הרפת והלול, טבק ומוצריו, פירות וירקות, מוצרי גומי, ועוד. סוגי היבוא העיקריים: קפה, תה וקקאו, קנה הסוכר, גומי גלמי, ניר, צמר גלמי, שמני צמחים, פירות וירקות, עפרת, ‏נחשת, פרוות, כימיקאלים, יהלומים, ועוד.

הצי המסחרי של ארה"ב כולל 4000 אניות מסחר בנפח של 41 מיליון טונות.

הרכב האוכלוסיה. במשך 125 השנים האחרונות עלו בחופי ארה“ב כארבעים מיליון מהגרים מארצות שונות. ההגירה הוגדלה בהרבה בתחלת המאה הנוכחית. הארץ היא כור־היתוך לבני העמים והגזעים השונים שהיגרו לתוכה. כיום ישנם עוד כעשרים מיליון דוברי לשונות זרות בארה”ב. אבל רובם נטמעים בתוך האוכלוסיה האמריקאית במשך שנים או שלשה דורות. הדור הצעיר מקבל חינוך (חובה חינם) בבתי הספר, מסתגל לסביבה ולאורח החיים הארץ והשפה האנגלית נהיית שגורה בפיו.

חנוך חובה קיים בכל המדינות של ארה"ב. כמעט שאין אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב. בתי הספר הגבוהים כוללים אוניברסיטאות, קולג’ים (מהם מוסדות צבוריים ומהם מוסדות פרטיים), בתי־ספר טכניים, בתי־מדרש למורים, וכדומה.

עיר הבירה ושינגטון (815,000) במחוז קולומביה שאינו משתייך לשום מדינה; נמצא תחת ממשל ישיר של הנשיא והקונגרס.

הערים הגדולות ביותר בארה"ב הן: ניו־יורק (8 מיליונים תושבים), צ’יקאגו במדינת אילינוי (3,4 מיליונים), פילדלפיה במדינת פנסילבניה (2 מיליונים), דטרויט במדינת מישיגאן (1,6 מיליון), לוס אנג’לס בקליפורניה (מיליון וחצי תושבים).

המדינות ‏ הגדולות ביותר באוכלוסיה ‏הן: ניו־יורק, פנסילבניה, אילינוי, אוהייאו, קליפורניה, טכסאס.


 

ב    🔗


בולגריה    🔗

רפובליקה בבלקנים. גבולותיה: מצפון – רומניה, ממזרח – הים השחור, ממערב – יוגוסלביה, ומדרום יון ותורכיה. שטח המדינה 43000 מילין מרובעים, ואוכלוסיתה – 7 מיליונים.

הבולגרים, עם מגזע לא־אירופי, דוברי שפה סלבית, הופיעו באירופה בסוף המאה השביעית ויסדו ממלכה בבלקנים. ארצם נכבשה ע"י התורכים והיתה משועבדת להם כחמש מאות שנה. במרידות נגד התורכים בשנות השבעים של המאה שעברה נעזרו על ידי הרוסים בני־אמונתם הפרבוסלבית (יונית־אורתודוכסית). אחרי המלחמה הרוסית התורכית שנגמרה במפלת תורכיה נוצרה בקונגרס של ברלין (1878) נסיכות בולגריה בתור מדינה אבטונומית תחת רבונות תורכיה, אבל למעשה כמדינה בלתי־תלויה. בשנת 1908 בוטלה גם הרבונות הסמלית של תורכיה והמדינה הוכרזה לממלכה ריבונית.

תמורות רבות חלו במדינה זו. בשנות 1912/13 נלחמה, יחד עם סרביה ויון, נגד תורכיה, ואחר זה נלחמה בבעלות־בריתה וניגפה בפניהן; היא איבדה אז את רוב הטריטוריות שרכשה קודם בנצחון נגד תורכיה. במלחמת־העולם הראשונה השתתפה בולגריה כבעלת־ברית הגרמנים. במלחמת־העולם השניה כבשו צבאות הנאצים את הארץ. אחרי תבוסת גרמניה כבש חיל ברית־המועצות את בולגריה וכפה עליה את צורת השלטון. רפובליקה הוכרזה בארץ אחרי הבחירות לפרלמנט (“סוֹבּראניה”) בשנת 1946, מפלגות האופוזיציה דוכאו והממשלה רוכזה בידי המפלגה הקומוניסטית. המדינה נמצאת עתה בתחום השפעת ברית־המועצות; קשורה קשרי ברית עם יתר המדינות של מזרח־אירופה הנמצאות ג"כ תחת ממשל קומוניסטי.

הכלכלה. בולגריה היא ארץ חקלאית. היבולים העיקריים הם: חטה, שעורה, סלק, שיפון, שבלת שועל, תירס, טבק, גרעיני־שמן, סויה, מספוא, פירות, ירקות וכותנה. גידול בהמות, בקר וצאן. מכרי פחמים (4 מיליון טונות בשנה).

היבוא: אריגים, מכונות וכלי עבודה. מוצרים כימיים, שמנים ושומנים, עורות, כלי זכוכית וחרסינה, סחורות קולוניאליות.

היצוא: דגנים וקמח, סובין, טבק, תוצרת הלול והרפת, שלחי צאן, פירות, עצים, עטאר של ורדים, ועוד.

עיר הבירה – סופיה (440,000).


בוליביה    🔗

רפובליקה באמריקה הדרומית, בפנים היבשת. השטח 415,000 מילין מרובעים, ואוכלוסיה משוערת של קרוב ל־4 מיליון נפש. היותה חלק מהקיסרות הקולוניאלית הספרדית, שוחררה בתחלת המאה התשע־עשרה והיתה למדינה עצמאית (המדינה נקראת על שמו של גבור מלחמת השיחרור סימון בוליבר).

במדינה היו הפיכות ותמורות. המשטר הנוכחי הוא: נשיא הרפובליקה הנבחר לארבע שנים; הקונגרס הלאומי המורכב משני בתים: סינט (נבחר לשש שנים) ובית־נבחרים (לארבע שנים).

התושבים הם צאצאי הספרדים, הודים (כשני שלישים של האוכלוסיה) ובני־תערובת. השפה הרשמית היא ספרדית; ההודים מדברים בלשונותיהם. דת המדינה היא הקטולית.

התעסוקה העיקרית – חקלאות ומכרות מחצבים. התעשיה עדיין אינה מפותחת. יבול החקלאות: ארז, תירס, שעורים, ש"ש, כותנה, קקאו, אינדיגו, ‏גומי, תפוחי־אדמה, קליפת החינין, עשבי־רפואה, וכו'. הארץ עשירה במחצבים: מכרות בדיל (יצוא של 34,000 טונות), נחושת, כסף ומתכות אחרות, וגם נפט.

יצוא הארץ: עפרות בדיל, נחשת וכסף, ביסמוט, עופרת, ועוד; שלחי בקר. היבוא: מוצרי ברזל ופלדה, אריגים, מכונות, סוכר, חטה, פחמים. ובנזין. ערך היצוא (1946) – כ־20 מיליון לי“ש, היבוא – כ־13 מיליון לי”ש.

עיר הבירה – לה פאז (300,000).


בולשביזם    🔗

ברוסיה – כנוי מזדהה עם קומוניזם. מקורו בפילוג שבא במפלגה הסוציאל־דמוקרטית הרוסית בין היסודות הרדיקליים והמתונים בשאלת הפוליטיקה של התנועה. הרדיקלים במנהיגות לנין קבלו את רוב הקולות בקונגרס של המפלגה (1903); “בולשביקי” ברוסית – חברי הרוב. המתונים במפלגה נקראו “מנשביקים” – חברי המיעוט.

בארצות המערב ניתן לשם “בולשביק” טעם של גנאי. ברוסיה נשמר השם הזה לקומוניסטים פעילים ומסורים כתואר של כבוד.


בורג’ואזיה (בורגוֹנות)    🔗

בצרפתית – מעמד האזרחים העירוניים. עם התפתחות המסחר והאינדוסטריה המודרנית היתה הבורג’ואזיה למעמד השליט, קודם באנגליה ויותר מאוחר בצרפת ובגרמניה ובארצות אחרות, והכריעה את המשטר הפיאודלי ואת האריסטוקרטיה. המרכסיסטים כוללים במושג בורג’ואזיה את הקפיטליסטים, הסוחרים ובעלי־התעשיה, את בעלי הפרופיסיות החפשיות, ואת כל סוגי החברה הקרובים להם מבחינת מצבם הסוציאלי והאידיאולוגיה שלהם, בניגוד לפרוליטריון – מעמד חסרי־הרכוש המתפרנסים מעבודה שכירה. לפי תורת מרכס עתידה ההתפתחות הקפיטליסטית להביא בעקבותיה את מיגור המעמד הבורגוני, אשר הפרוליטריון יירש את מקומו, (ראה “מרכסיזם”).


בורמה    🔗

מדינה במערבה של סיאם; גבולותיה מצפון מערב – הדומיניון של הודו ובנגאל המזרחי, ומצפון – סין וטיבט. השטח כרבע מיליון מילין מרובעים, האוכלוסיה – כ־18 מיליון.

בורמה היתה חלק מהודו הבריטית עד שנת 1937, כשהפכה למושבה בריטית, עם מושל בריטי, ושני בתי מחוקקים. הארץ נכבשה ע“י היפאנים בשנת 1942. אחרי גירוש היפאנים נוסדה ממשלה זמנית. אספה מיסדת החליטה בשנת 1947 שבורמה תהיה רפובליקה רבונית בלתי תלויה בבריטניה הגדולה. המו”מ בין ממשלת בורמה והממשלה הבריטית נגמר בהעברת הסמכויות של השלטון לממשלה הזמנית. עפ"י החוזה שנחתם בלונדון באוקטובר 1947 יצאה בורמה מחבר העמים הבריטי.

המדינה החדשה נאבקה מתחילת יצירתה בקושיים רבים. מרידות פרצו בארץ. תושבי מדינת הקַרֶינים הכלולה בבורמה דרשו אוטונומיה לעצמם ונלחמו בהצלחה בצבאות הממשלה. חמצב במדינה עודנו בלתי יציב.

ילידי בורמה הם צאצאי מהגרים מארצות הצפון מגזע מונגולי, הבודהיזם הוא דתם של 85 אחוזים של האוכלוסיה, ישנם מיעוטים הינדוסים, מושלמים ונוצרים.

הארץ חקלאית. היבול – ארז, תירס, שומשמין, כותנה, חטה ודגנים אחרים. בורמה היא יצואן הארז הגדול בעולם. היערות מספקים את עץ הטֶיק הקשה המוצא לחו"ל. הארץ עשירה במחצבים, ביחוד באוצרות נפט.

עיר הבירה – רנגון.


בלגיה BELGIUM    🔗

ממלכה באירופה המערבית. השטח 11,750 מילין מרובעים, האוכלוסיה 8,400,000 נפש. צפיפות האוכלוסיה היא הגדולה ביותר באירופה.

הממלכה נוסדה בשנת 1830 כשנפרדה ממדינת הנידרלנדים (הולנד). אחרי הוסד המדינה הובטחה הניטרליות שלה ע“י מעצמות אירופה (חוזה לונדון 1839); מסורת זו של ניטרליות התקיימה עד מלחמת־העולם הראשונה כשגרמניה הפרה את החוזה הבין־לאומי וצבאותיה כבשו את בלגיה כארץ מעבר לצרפת. גם במלחמת־העולם השניה פלשו צבאות גרמניה לבלגיה; הצבא הבלגי ניגף ונכנע לגרמנים שכבשו את הארץ. ראשי הממשלה נמלטו לחו”ל, כוננו שם “ממשלה בגולה” שהשתתפה במלחמה בגרמנים לצד אנגליה. המלך ליאופולד השלישי נשאר שבוי בראש צבאו בידי הגרמנים, וכשהמדינה שוחררה (באוקטובר 1944) ע“י צבאות בריטניה וארה”ב נשאר המלך מורחק מהמלוכה, ובמקומו נמנה אחיו הנסיך שרל לעוצר המדינה (רגנט).

משטר. המדינה ‏– מלוכה קונסטיטוציונית. שני בתי פרלמנט, הסינט ובית הנבחרים. הסינט נבחר לארבע שנים ע“י בחירות בחלקן ישירות ובחלקן בלתי־ישירות. ובית הנבחרים ע”י בחירות כלליות ישירות (ציר ל־40,000 תושבים). המפלגות השליטות הן מפלגת הסוציאליסטים־הנוצרים (הקטולים) ומפלגת הסוציאליסטים; לקטולים רוב קטן בשני בתי הפרלמנט (1949).

בדור האחרון היתה הבעיה הפוליטית החשובה במדינה זו – הפילוג בין שני חלקי האוכלוסיה, הפלאמים והואלונים. הפלאמים הם בני עם קרוב בגזע להולנדים, דוברי פלאמית, דיאלקט הולנדי, והואלונים המרוכזים בדרום־מערב המדינה הם דוברי צרפתית. לשני העמים שווי־זכויות מוחלט במדינה, ושתי שפות רשמיות בארץ – הפלאמית והצרפתית. בראשית המאה נוצרה תנועה פלאמית השואפת לאוטונומיה, והיסודות הקיצוניים שבין הפלאמים נטו אף להתפרדות מהמדינה ולאיחוד עם הולנד, או אפילו עם גרמניה. התנועה הזאת נחלשה, וכאילו חוסלה, אחרי מלחמת־העולם השניה בשבלגיה השתחררה מכיבוש הגרמנים. אולם איחוד לאומי שלם אינו קיים בין שני העמים המהוים את המדינה הבלגית.

עוד בעיה פוליטית אחת מפלגת את תושבי בלגיה בחמש השנים האחרונות, וזוהי שאלת החזרת המלך ליאופולד לכסא המלוכה. חלק מהאוכלוסיה, ובראש המפלגה הסוציאליסטית, מתנגד בתקף להחזרת המלך; הואלונים ברובם נמנים על המתנגדים. חלק האוכלוסיה, ובראשם הקטולים. ובדרך כלל רוב הפלאמים, מצדדים בשיבת המלך למלכות. הבעיה החריפה בשנות 1949–1950 והגיעה לנקודת משבר ביולי 1950 כששני בתי הפרלמנט במושבם המשותף החליטו ברוב קטן להחזיר את המלך ליאופולד לכסא מלכותו. ליאופולד חזר לבריסל נוכח התנגדות נמרצה של חלק גדול מתושבי המדינה. הסוציאליסטים ויתר מתנגדי המלך אירגנו הפגנות מחאה ושביתות כלליות שהתפשטו בכל רחבי המדינה וביחוד במחוזות הואלונים. מחמת חשש של מהפכה הוכרח המלך ליאופולד להסתלק מהמלכות ולמסור את סמכויות המלוכה לבנו יורש־העצר הנסיך בודואין.

המשק הכלכלי. בלגיה היא בעיקר ארץ של תעשיה מפותחת. האינדוסטריות העיקריות – מכרות הפחמים, עיבוד מתכות, זכוכית, אריגים, תחרים, סוכר, בתי משרפות אלכוהל ובירה, ועוד. המחצבים: פחמים, ברזל, אבץ, עופרת ונחושת. יבול החקלאות – חטה, שיפון, שעורה, תפוחי אדמה, סלק הסוכר – אינו מספק את כל צרכי המדינה, והיא זקוקה ליבוא מזונות מן החוץ.

סחר הארץ: היצוא (1948) – כ־74 מיליארדים פרנקים בלגיים.

היבוא (1948) – כ־87 מיליארדים פרנקים בלגיים.

עיר הבירה בריסל (כמיליון תושבים); עיר הנמל הראשית – אנטברפן (260,000).


מושבות בלגיה:

קונגו הבלגית, בדרום אפריקה המרכזית. בשנת 1885 נוסדה בה עפ"י הסכם בין־לאומי מדינה בלתי־תלויה תחת מלכות המלך הבלגי ליאופולד. משנת 1908 קונגו היא מושבה בלגית, שטחה כ־900,000 מילין מרובעים, עם אוכלוסיה של 11 מיליון ילידים. אוכלוסיה אירופית קטנה המונה כ־45,000 נפש, ברובם בלגים. האדמיניסטרציה בידי מושל כללי בלגי הסר למשמעת שר המושבות בבריסל.

ארץ רחבת־ידים, פוריה באזורים ידועים ובלתי מפותחת. אקלים טרופי ותת־טרופי. הייצור: עצי תמר המספקים שמנים וגרעיני־תמרים; מטעי כותנה, קקאו, גומי וקפה. הארץ עשירה במחצבים: נחשת, אבץ, בדיל, פחמים, זהב ויהלומים, אף מצברי רדיום ואוראניום נמצאים בתוכה.

יצוא הארץ (1948) כ־11 מיליארד פרנקים בלגיים, והיבוא – כשמונה וחצי מיליארדים פרנקים.

העיר הראשית ־־ ליאופולדויל.


רואנדה ואורוּנדי, על גבול טנגניקה ואוגנדה הבריטיות באפריקה המרכזית. שטח של 20,000 מילין מרובעים ואוכלוסיה של 3 מיליון וחצי ילידים. נתונה תחת מנדט בלגי משנת 1919.


בלוקדה    🔗

הסגר – Blockade – ששמה מדינה לוחמת על חופי מדינה אויבת לשם מניעת הכנסת אספקה הים. החוק האינטרנציונלי קובע שאין לבלוקדה ערך ליגאלי (כלפי המסחר הניטראלי) אלא אם כן ישנה למדינה המטילה את ההסגר כוחות־ים מספיקים לקיים את ההסגר בפועל.

הבלוקדה שמשה נשק חשוב בשתי מלחמות־העולם.


בלקנים    🔗

חצי האי הבלקני בדרום מזרח אירופה כולל את מדינות יוגוסלביה, בולגריה, אלבניה, יון ותורכיה האירופית. כל הארצות האלו נקראו בלשון השיגרה של הפוליטיקה בשם ארצות הבלקנים.

מאבק מאת שנים של עמי הבלקנים לשיחרורם מעול תורכיה העסיק מתמיד את הדיפלומטיה האירופית (“הבעיה הבלקנית”). ‏גרמניה ואוסטריה מצד אחד ורוסיה מצד שני התחרו ביניהן על השפעה בבלקנים בגלל חשיבותם האיסטרטיגית והאקונומית ובגלל הקונטרולה על המבואות לדרדנלים והמוצא לים התיכון ועל המעבר בדרך היבשה למזרח התיכון. רוסיה הצארית הופיעה כמגן העמים הסלאבים בני גזעם ודתם של הרוסים והתנגדה לחדירת אוסטריה לתוך האזור הזה. מלחמת העולם הראשונה פרצה מהבלקנים.

אחרי מלחמת־העולם השניה נכנס כל אזור הבלקנים לתוך תחום ההשפעה הרוסית. בחסותו של צבא הכיבוש הסוביטי הוקמו בכל מדינות הבלקנים, פרט ליון, ממשלות קומוניסטיות.

הבלקנים הנם גם עתה כמאז ומתמיד אזור תוסס במזרח אירופה. כל ארץ בבלקנים יש לה תביעות נגד שכנותיה בנוגע לטריטוריות השרויות במחלוקת, ועל כולן למקדוניה ארץ המריבה הישנה.


בנלוכס ‏ “BENELUX”    🔗

ראשי תבות של בלגיה, נידרלנדים (הולנד) ולוכסמבורג, שלוש מדינות שכנות הקרובות קרבת תרבות ואינטרסים משותפים. מדינות “בנלוכס” משתפות פעולה בשדה הכלכלה. קיימת ברית מכס בין בלגיה ולוכסמבורג, ומטפלים ברעיון ברית מכס בין שלש המדינות.

מדינות “בנלוכס” משתתפות ב“ברית בריסל” (ראה שם) עם בריטניה הגדולה וצרפת.


בנק בין־לאומי לשיקום ופיתוח    🔗

INTERNATIONAL BANK FOR RECONSTRUCTION AND DEVELOPMENT

נוצר בדצמבר 1945 ע“י האו”ם והתחיל בפעולותיו ביוני 1946.

מטרות הבנק הן:

“לעזור לשיקום ופיתוח הטריטוריות של המדינות־החברות ע”י הקלת השקעת קפיטל למטרות פרודוקטיביות, כלולות בזה קימום הכלכלה שנחרבה או שנתמוטטה ע“י המלחמה, הפנית הייצור לצרכי זמן־שלום ועידוד הפיתוח של הארצות המפגרות. לקדם את המסחר הבין־לאומי ואת איזון התשלומים ע”י עידוד השקעות אינטרנציונליות לפיתוח האמצעים הפרודוקטיביים של המדינות־החברות ולהעלות ע“י זה את הייצור, את רמת החיים ואת תנאי העבודה בטריטוריות שלהן”.

הבנק מלוה כספים באופן ישיר, או יתן ערבויות למלוות שתינתנה ע“י אחרים או ישתתף בהלואות אלו. ההלואות תינתנה רק למטרות פרודוקטיביות ובקונטרולה מדוקדקת ע”י נציגי הבנק.

הון הבנק מורכב ממניות שתרכשנה המדינות־החברות. הקפיטל הרשום של הבנק הוא – 100.000 מניות של 100.000 דולר כל אחת. עשרים אחוזים של הקפיטל הרשום נפרעים מיד, מזה שני אחוזים בזהב או בדולרים, ושמנה עשר האחוזים הנותרים במטבע המדינות־החברות. שמונים אחוזים הנותרים של הון המניות משמשים קרן גרנטיה ויקראו לתשלום רק בשעת הצרך. הבנק יעבוד רק בהון שנפרע.

בראש הבנק מועצת מנהלים הנמנים ע"י המדינות. מושב הבנק בושינגטון.


ברזיל    🔗

רפובליקה של מדינות הברית של ברזיל. המדינה הגדולה ביותר באמריקה הדרומית. שטחה 3.300.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־48 מיליון.

המדינות הצפוניות באזור נהר האמזון הן מישורים מכוסי יערות־עד. האקלים טרופי. המדינות המרכזיות הן ארצות הרריות עם עמקים פוריים. הארץ עשירה בנהרות גדולים, האמזון ויובליו ונהרות אחרים היורדים מהרי האנדים במערב ונופלים אל האוקינוס האטלנטי.

המדינה היתה מושבה פורטוגיזית. בשנת 1822 היתה לקיסרות עצמאית תחת שלטון הקיסר דון פדרו, בנו של מלך פורטוגל שגלה מארצו. בשנת 1889 הורד הקיסר מכסאו והמדינה הפכה לרפובליקה. מאז אירעו כמה הפיכות ותמורות במשטר המדינה. לפי הקונסטיטוציה האחרונה משנת 1946 ברזיל היא רפובליקה פדרטיבית כדוגמת ארצות־הברית של אמריקה. נשיא שנבחר לחמש שנים; קונגרס של שני בתי־מחוקקים, סנט ובית־נבחרים. אבטונומיה רחבה למדינות המאוחדות בפדרציה.

ברזיל היא אחת המדינות העשירות בעולם במחצבים שלה שלא נוצלו עדיין. זהב, כסף, יהלומים ואבנים יקרות אחרות, אוצרות עצומים של ברזל; פחמים, נפט. יערות־עד ענקיים, חקלאות ענפה, גידול בהמות. יבול החקלאות: קפה. תירס, קנה־סוכר, כותנה, קקאו, פירות, גומי, טבק, שלחים. ייצור הגומי מרוכז באזורים האקואטוריאליים; הקפה בעיקר במדינת סן פאולו. היצוא של הקפה נמצא תחת פיקוחה הממשלה במטרה לשמור על מחירים יציבים.

מאזן המסחר אקטיבי: היצוא עולה על היבוא. סוגי היבוא העיקריים: מכונות, מוצרי ברזל ופלדה, אבטומובילים, כימיקאלים, חטה וקמח, דלק, נייר. סוגי היצוא: קפה, כותנה, עצים, אריגים, קקאו, שלחים ועורות, טבק. בשר. ערך הקפה המוצא לחו"ל הוא כשליש של היצוא כלו.

הבירה – ריוֹ־דִי־ז’נִירוֹ (1.900.000); העיר השניה בגדלה סן־פאולו (1.400.000), שפת הארץ פורטוגיזית. הדת השלטת קטולית.



בריטניה הגדולה    🔗

“הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית”

United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland (U. K.(בר"ת

בריטניה הגדולה כוללת את ממלכות אנגליה וסקוטלנד ואת נסיכות ולס England, Scotland, Wales. השטח של אנגליה וולס – 58.000 מילין מרובעים, של סקוטלנד – 29.800 מילין מרובעים. ביחד 87.800 מ"מ. האוכלוסיה הכוללת כ־49 מיליון.

האיחוד של נסיכות ולס עם ממלכת אנגליה חל בהתחלת המאה הארבע־עשרה. מלכות סקוטלנד נתאחדה עם מלכות אנגליה בהתחלת המאה השבע־עשרה. בסקוטלנד וולס נשתמרו חוקים מיוחדים מסויימים; בסקוטלנד קיימים סדרים מיוחדים של שלטון מקומי ובתי־דין.

משטר מלוכה מוגבל עם שלטון פרלמנטרי (ראה ע"ע “קונסטיטוציה בריטית”. “הפרלמנט הבריטי”). כסא המלכות עובר בירושה בבית וינדזור. המלך הנוכחי – ג’ורג' הששי “מלך בריטניה הגדולה ואירלנד והדומיניונים הבריטיים מעבר־לים” – (נולד 1895, עלה על כסא המלוכה בדצמבר 1936 אחרי אשר אחיו המלך אדוארד השמיני – כעת הדוכס של וינדזור‏ – פרש מהמלוכה).

בריטניה הגדולה היא הקיסרות הקולוניאלית הגדולה בעולם. חבר העמים הבריטי הכולל את האיים הבריטיים, את הדומיניונים ואת המושבות הבריטיות תופש כרבע כדור הארץ ואוכלוסיתו עולה על רבע אוכלוסית העולם (ראה “חבר העמים הבריטי”). בריטניה היתה למעצמה הימית האדירה בעולם. צי־מלחמה גדול הגין על הקיסרות המפוזרת בכל חמשת חלקי תבל ועל סחר־הים המספק את הצרכים החיוניים של האיים הבריטיים. שמירה על קוי־התחבורה של הקיסרות היתה לאבן־פינה של הפוליטיקה האנגלית. במדיניות החיצונית היתה לבריטניה מסורת של שמירה על שווי משקל הכוחות בין המעצמות של אירופה הקונטיננטלית. בריטניה התנגדה לפי זה מתמיד להגמוניה של איזו מעצמה שהיא ביבשת אירופה. על רקע כל הגורמים הנ"ל, ובמדה מסויימת גם בליווי ההשפעה של עיקרוני החפש המסורתיים שלה, השתתפה בריטניה בשתי מלחמות העולם במאה הנוכחית.

בריטניה היא מדינה בעלת תרבות גבוהה. “אם” המשטר הפרלמנטרי הדמוקרטי בעולם. אחת המדינות הצועדות בראש יתר העמים בהתפתחות הפוליטית, בשדה הקולטורה, המדע והטכניקה. הלשון האנגלית מדוברת בפי 200 מיליון איש בכל קצוי תבל.

באיים הבריטיים האינדוסטריה המפותחת ביותר באירופה. מנצ’סטר וסביבתה מספקות אריגי כותנה לכל המזרח; בירמינגהאם ושפילד – מוצרי ברזל ופלדה; ברדפורד – |אריגי צמר, וכך הלאה. מטויות ובתי־אריגה, תעשית ברזל ופלדה ומתכות אחרות, מכרות פחמים, בתי חרשת לתוצרות כימיות והמסונפות להן, תעשיות מכונות מכל הסוגים, ועוד, ועוד, נפוצות בכל אזורי המדינה. עסוקים באינדוסטריה כ־18 מיליון איש ואשה, במסחר כארבעה מיליון, בחקלאות כמיליון איש. מכרי הפחמים מפיקים כ־190 מיליון טונות

פחם בשנה. ייצור החקלאות – חטה שעורה ודגנים אחרים, תפוחי אדמה, סלק הסוכר, מספוא, ירקות ופירות. החקלאות מספקת רק חלק קטן של המזונות שהאוכלוסיה הגדולה נזקקת להם; רוב צרכי המזון מובאים ממדינות הים. הדייג – ענף כלכלי מפותח. שלל הדייג בשנה עולה ליותר מ־40 מיליון לי"ש. הצי המסחרי, השני בגדלו בעולם, מקיף כ3.400 אניות למסחר־ים בנפח של קרוב ל־17 מיליון טונות. לפני מלחמת־העולם הראשונה היתה לונדון מרכז הבנקאות ועסקי החליפין בעולם; אחרי שתי המלחמות ירד ערכה בשדה זו. חברות הביטוח הבריטיות הן עד עתה הגדולות בעולם.

הארגון המקצועי של הפועלים (הקונגרס של הטריד־אוניונים) הוא מהראשונים בזמן ובמעלה באירופה. בשנת 1947 היו מאורגנים בטריד־אוניונים ‏כ־7 מיליון וחצי פועלים וכמיליון וחצי פועלות. ממשלת הפועלים הקימה במדינה משטר של ביטוח חובה סוציאלי שמשתתפים בו העובדים, המעבידים ואוצר הממשלה. תכנית הביטוח מבטיחה סעד לעובדים בזמן חוסר־עבודה, רפוי חינם למבוטחים. עזר ליולדות, פנסיות זקנה ולאלמנות וליתומים.

ממשלת הלייבור הלאימה את המכרות בבריטניה ואת מסלות הברזל, ועל הפרק עומדת תכנית ההלאמה של תעשית הפלדה הכבדה וענפי אינדוסטריה חיוניים אחרים.

תקציב המדינה (1949/50) – 3800 מיליון לי“ש הכנסות, 3300 מיליונים לי”ש הוצאות; כלולים בזה כ־450 מיליון לי"ש לפנסיות, קצבות וסעד ורפוי־חולים וכו' לפי תכנית הביטוח הסוציאלי.

היצוא של בריטניה הגדולה עלה בשנת 1948 ל־1600 מיליונים‏ לי"ש, והיבוא – ל־2000 מיליון. סוגי היצוא העיקריים: מכונות, מוצרי ברזל ופלדה. כלי תחבורה (מכוניות, קטרים, אניות, אוירונים), כימיקאלים, צבעים ותרופות, מטוה ואריגי כותנה, אריגי צמר וחוטים, טכסטילים אחרים, מכשירים חשמליים, מוצרי מתכות בלתי־ברזליות. פחמים, משקאות, מוצרי טבק, מוצרי בורסקאות, זכוכית וחרסינה, ועוד. סוגי היבוא העיקריים: דגנים וקמח, בשר. מוצרי הרפת, פירות וירקות, סחורות קולוניאליות, טבק, עצים, כותנה גלמית, צמר, עפרות ברזל ומתכות אחרות, שמנים ושומנים, גומי ‏ גלמי, מתכות, מכונות, דלק.

עיר הבירה של האיים הבריטיים והמטרופולין של חבר העמים הבריטי היא לונדון, העיר הגדולה בתבל. האוכלוסיה של לונדון רבתי מגיעה לקרוב ל־8 מיליון וחצי תושבים. לונדון רבתי מקיפה מספר ערים ופרברים וערי שדה שהוכללו לתוכה. הסיטי (הקריה) של לונדון היא הגרעין הקדום של לונדון בתחומיו ההיסטוריים, תחת שלטון הקורפורציה של לונדון. לפי המסורת ראש מועצת הקורפורציה הוא הלורד־מיור (קרי: מֶיר) של לונדון. השלטון המקומי של לונדון רבתי הוא בידי מועצה London County Council, בעלת סמכויות אדמיניסטרטיביות רחבות.

הערים הגדולות האחרות: בירמינגהאם (1 מיליון), ליברפול (800.000) הנמל הראשי למסחר האטלאנטי, מנצ’סטר (700.000) מרכז לתעשית כותנה, לידס (חצי מיליון) במרכז אזור מכרות הפחמים, שפִילְד (חצי מיליון), אדינבורג (חצי מיליון) בירת סקוטלנד, גלאזגו (1 מיליון) המרכז המסחרי והתעשיתי של סקוטלנד.


בריטניה, מושבות    🔗

בראשית המאה העשרים היתה הקיסרות הבריטית מורכבת מדומיניונים, מקיסרות הודו, ממושבות (קולוניות) ופרוטקטורטים, ואחרי מלחמת־העולם הראשונה, מארצות נתונות תחת המנדט שלה. הדומיניונים, מדינות מיושבות בריטים ואירופים, הרחיבו במשך השנים את סמכויות־השלטון שלהם ובהתפתחות הדרגתית הפכו למדינות עצמאיות חברות בחבר־העמים הבריטי עם סטטוס של שויון עם המטרופולין בריטניה הגדולה, תחת שרביט מלך בריטניה המסמל את אחדות חבר־העמים הזה. הדומיניונים הראשונים היו קנדה, אוסטרליה, ניו־זילנד, ניו־פאונדלנד, ברית דרום־אפריקה. להן צורפה אח"כ מדינת אירלנד החפשית שהסתלקה למעשה בשנים האחרונות מחבר־העמים הבריטי. מעמד ניו־פאונדלנד בתור דומיניון בוטל ובשנת 1949 סופחה לדומיניון של קנדה.

קיסרות הודו חוסלה אחרי מלחמת־העולם השניה ובמקומה הופיעו שני דומיניונים – הודו ופקיסטן. מושבת הכתר צילון הפכה גם היא לדומיניון, ומושבת בורמה למדינה עומדת ברשות עצמה.

בריטניה הגדולה מחוץ לדומיניונים שיצאו מתחת לרשותה ומקיסרות הודו שחוסלה – נשארה הממלכה הקולוניאלית הגדולה בעולם. מושבותיה מפוזרות בכל חלקי תבל, הגדולות שבהן הן באזורים שונים באפריקה.


א) באירופה:

איי התעלה The Channel Islands בקרבת חוף צרפת. שרידי הדוכסאות של נורמנדיה שעברו לאנגליה עם כיבוש הנורמנים (1066). שני איים ג’רסי וגרנסי ועוד איים קטנים אחדים. האוכלוסיה כתשעים אלף נפש. אבטונומיה פנימית רחבה; השפה הרשמית של בתי־המחוקקים ובתי־המשפט היא צרפתית. המושל בכל אי מייצג את המלך (“הדוכס של נורמנדיה”).

גיברלטאר – צוק סלע בקצה הדרומי של ספרד, חולש על מעבר גיברלטר. בסיס ימי של חשיבות איסטרטגית חיונית לבריטניה הגדולה. נמל חפשי עם ספנות־מסחר מפותחת.

מלטה – אי בים התיכון, בקרבת אי סיציליה. נמל חשוב, מעגן של אניות המפליגות למזרח והחוזרות משם. אוכלוסיה כשלש מאות אלף. התושבים קטולים, צאצאי הפונים (קרתגים). שפתם מלטיזית, שפה שמית, שריד מלשונות קרתגה וצור. אבטונומיה מוגבלת, עם סמכויות רחבות למושל הבריטי.


ב) באמריקה:

איי ברמודה – קבוצה של קרוב למאה איים זעירים במערב האוקינוס האטלנטי, כשש מאות מיל מחופי ארה“ב. האוכלוסיה 35 אלף נפש. האיים משמשים מקום מרגוע לתיירים מארה”ב, ועל התיירות פרנסת תושביהם בעיקר.

גיאנה הבריטית – על החוף הצפוני־מזרחי של אמריקה הדרומית. האוכלוסיה כארבע מאות אלף נפש. ארץ טרופית, מכוסה ברובה יערות־ג’ונגל. השטחים המעובדים הם על שפת הים. גידול צמחים טרופיים. מחצבי זהב, יהלומים, מנגנז ועפרות ברזל.

הונדורס הבריטית – באמריקה המרכזית, אוכלוסיה של 60.000. מכוסה יערות. גידול תירס וארז, וצמחים ופירות טרופיים. עיבוד תפוקת היערות.

הודו המערבית הבריטית – British West Indies – שלש קבוצות איים גדולים וקטנים, והן האנטילים הגדולים, האנטילים הקטנים ואיי בהאמה.

קבוצת האיים האנטיליים נקראה ע“י קולומבוס בשם הודו המערבית בסברו שהם שייכים לגבול המערבי של הודו. האיים מפוזרים בין יבשת אמריקה הצפונית ובין החוף הצפוני של ויניצואילה באמריקה הדרומית. האנטילים הגדולים כוללים את האיים הגדולים קובה והיספניולה (האיטי והרפובליקה הדומיניקנית), ימאיקה ופוארטה־ריקו. מהן הראשונות מדינות עצמאיות, ימאיקה – מושבה בריטית, ופוארטה־ריקו היא טריטוריה של ארה”ב. האנטילים הקטנים מחולקים בין ארה"ב, בריטניה הגדולה, צרפת, הולנד וינצואילה; המושבות הבריטיות שבתוכן הן: ברבדוס, טרינידד וטובאגו, ואיי וינדווארד וליווארד. איי בהאמה – מושבה בריטית.

איי בהאמה, מדרום לפלורידה; כעשרים איים קטנים, אוכלוסיה של 80.000, רובם כושים.

ברבדוס – כמאתים אלף תושבים, אקספורט של סוכר, רום, כותנה.

ימאיקה – Jamaica – הגדול והחשוב שבאיי הודו המערבית הבריטית, אוכלוסיה של 1.300.000. היצור החקלאי: תירס. קקאו, אגוזים, טבק, תפוחי־זהב, בננות, כל צמחי ופירות האזור הטרופי. ייצור סוכר ורום (הנחשב לראשון במעלה בעולם).

טרינידאד וטובאגו – איים פוריים, מגדלים קנה־הסוכר, קקאו, קופרה, אגוזי־קוקוס וכל מיני פירות אחרים. ייצור סוכר ורום. האוכלוסיה כ־600.000 נפש.

איי וינדווארד Windward Islandsקבוצה כוללת ארבע מושבות איים, עם אוכלוסיה כללית כרבע מיליון. איים פוריים מאד, מגדלים קנה־הסוכר, כותנה, קפה וכל מיני צמחים ופירות טרופיים.

מושל בריטי אחד לכל ארבע המושבות, ומושבו באי גרנאדה, ואדמיניסטרטור בריטי בכל אחת מהן.

איי ליווארד Leeward Islands כוללים ג"כ ארבע מושבות עם מושל בריטי אחד, ואדמיניסטרטור בכל אחת מהן. האוכלוסיה כמאה אלף.

הייצור החקלאי כביתר איי האנטילים.


ג) באסיה:

אי קפריסין Cyprus, אי גדול במזרחו של ים התיכון, מול חופי סוריה ואנטוליה. השטח 3570 מילין מרובעים, האוכלוסיה כחצי מיליון נפש, ארבע חמישיות מהם יונים, והמותר מושלימים.

בשנת 1878 מסר שולטן תורכיה את אי קפריסין לשלטון אנגליה כאמצעי הגנה נגד התפשטות רוסיה אל המזרח הקרוב. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת־העולם הראשונה, סיפחה בריטניה הגדולה את האי למושבותיה בתור מושבת־כתר תחת שלטון מושל בריטי.

בקרב האוכלוסיה היונית חזקה תנועת “אינוזיס” השואפת לאיחוד האי עם מדינת יון. על רקע התנועה הזאת פרצו מהומות בשנת 1931 נגד הממשלה, והסכסוך הפוליטי בין רוב התושבים והממשלה נמשך עד היום.

רובה של האוכלוסיה עוסקת בחקלאות. היבול החקלאי: חטה, שעורה, זיתים, חרובים, יינות, פרי הדר, תפוחי אדמה, טבק. מחצבי נחשת. הממשלה הבריטית תכננה תכנית של 5 שנים לפיתוח הכלכלי של האי, הרחבת רשת הספקת המים וההשקאה.

סוגי היצוא: נחשת. חרובים, תפוחי אדמה, פרי הדר, יינות, עלי טבק, שלחים ועורות. סוגי היבוא: צרכי מזון, אריגים, עצים, דלק, מכונות, מוצרים כימיים, מכוניות וחלקיהן.

העיר הראשית – ניקוזיה.

עדן – Aden, מושבה ופרוטקטורט.

המושבה גופא מרוכזת בחצי־אי עדן, בחוף הדרומי של ערב, במעבר ים סוף בין אירופה והמזרח. נמל חפשי. מעגן אניות ומרכז חשוב של ספנות השולט על ארחות־המסחר של חופי ערב ואפריקה. משלט איסטרטיגי חשוב בדרכי התעבורה בין המטרופולין לבין הודו ואוסטרליה. האוכלוסיה ברובה ערבית, כ־80.000 נפש.

הפרוטקטורט ל עדן כולל את ארץ־העורף של עדן ומשתרע על החוף הדרומי של חצי־אי ערב, על גבולות ארץ תימן והמדבר הגדול של ערב. הפרוטקטורט מורכב ממספר מדינות קטנות ערביות תחת שלטון שולטנים ושיכים הנמצאים בקשרי חוזי־חסות עם ממשלת בריטניה הגדולה. שטח הטריטוריות של הפרוטקטורט 112.000 מילין מרובעים, עם אוכלוסיה משוערת של 650.000.

עדן היא כיום מושבת־כתר עם מושל בריטי השולט על המושבה ועל הטריטוריות של הפרוטקטורט.

סינגפור Singapore

מושבת־כתר, בקצה הדרומי של חצי־האי מלאיה. אוכלוסיה קרוב למיליון, סינים, מלאיים והודים.

מעגן אניות ומרכז ספנות חשוב. עיר המסחר הראשית של ארצות מלאיה, מסחר טרנזיט לארצות הסמוכות. מושל בריטי, ועל ידו מועצה של בריטים ברובם ומיעוט קטן של בני המקום.

הונג־קונג Hong־Kong

מושבת־כתר, בדרום מזרח סין על יד העיר קנטון. אוכלוסיה קרוב ל־1.750.000 סינים. נמל הונג־קונג שוכן על אי קטן על אשדות נהר קנטון. מרכז ספנות, מספנות. כעשרת אלפים אניות עוברות בנמל הונג־קונג בשנה. מרכז מסחר עם סין הדרומית, סחר טרנזיט גדול, מחסני סחורות המיועדות לארצות הסמוכות. מושל בריטי.

מלאיה Malaya

מדינות מלאיה תחת שלטון שולטנים שהכירו ברבונות של מלך בריטניה כשליט עליון. במלחמת־העולם השניה נכבשה מלאיה ע"י היפאנים. אחרי המלחמה וגרוש היפאנים לא שב המצב הפוליטי לקדמותו. המדינות שאפו ליתר חירות ועמידה ברשות עצמן. המשטר הנוכחי ממזג משטר של פדרציה חפשית ופרוטקטורט.

איחוד מדינות מלאיה הנקרא בשם “הממלכה המאוחדת של דרום־מזרח אסיה” כולל: 1) הפדרציה של מלאיה, 2) סינגפור, (3 בורניאו הצפונית, 4) סראואק, 5) ברוני. האוכלוסיה הכללית עולה ל־5 מיליון, מחציתם מלאיים, שליש – סינים, והמותר הודים ואחרים. כעשרים אלף אירופיים. בראש איחוד המדינות עומד הנציב הכללי לממלכה המאוחדת של דרום־מזרח אסיה (משנת 1948 – מלקולם מקדונלד, לשעבר מיניסטר המושבות באנגליה) ומושבו בסינגפור.

הפדרציה של מלאיה. – כוללת תשע מדינות של מלאיה ושתי מושבות בריטיות. הן תופשות את כל השטח של חצי־האי מלאיה מסינגפור בדרום עד גבול סיאם בצפון. המדינות הן: Jahore – בקצה הדרום מול סינגפור, מכוסה יערות. יצור החקלאות – גומי וצמחים טרופיים. Negri Sembilan – על החוף המערבי של חצי־האי.‏ Pahang – על השפה המזרחית, Selangor – על השפה המערבית, ארץ פוריה; מחצבי בדיל עשירים. Perak – על השפה המערבית; Kedah – על החוף הצפוני־מערבי של חצי־האי; שדות ארז ומטעי גומי. Perlis – מצפון לקודמת. Kelantan – על החוף המזרחי; שדות ארז, צמחים טרופיים, מטעי גומי. Trengganu – על החוף המזרחי. Penang – אי מול החוף המערבי בקצה צפון. מלאקה וסינגפור.

כיבוש מלאיה ע“י היפאנים במלחמת־העולם השנייה עורר תנועה לאומית במלאיה שהתגברה אחרי גירוש היפאנים. רבוי הגזעים במלאיה (ילידים מלאיים, מהגרים סיניים והודיים, מתישבים אירופיים) הכביד על הסדר של שלום בארץ זו. אחרי שנים של סכסוכים ומו”מ נכנסה בשנת 1948 לתקפה הקונסטיטוציה של הפדרציה של מלאיה שנוסדה על בסיס של שמירת הזכויות של השולטנים המקומיים ועל האינדיבידואליות של כל מדינה ומדינה. הנציב העליון הבריטי הוא כעין מושל כללי המייצג את הכתר הבריטי ואת השולטנים המלאיים. מועצות מחוקקות בכל מדינה ומועצה פדרלית נבחרת ע"י השכבות השונות של האוכלוסיה.

עם ההסדר החדש לא השלימו היסודות הקומוניסטיים ואירגונים ‏לאומים שונים. בשנות ‎ 1950–1949‏ ניהלו הקומוניסטים מלחמת גרילה נגד השלטונות, והצבא הבריטי שנשלח לשם לא עלה עדיין בידו לדכא את תנועת המרד.

בורניאו הצפונית. בצפון האי הגדול בורניאו. לבריטניה מושבות אחדות, והן מושבת הכתר של צפון בורניאו (כשלש מאות אלף תושבים); סראואק Sarawak – מקודם תחת שלטון ראג’ה בריטי ממשפחת ברוק, עברה לרשותה של בריטניה הגדולה בתור מושבת־כתר בשנת 1946 (אוכלוסיה של חצי מיליון).

ברוני – Brunei – מדינה קטנה בצפון־מערב בורניאו.


ד) באפריקה:

הפרוטקטורטים האפריקניים בדרום אפריקה – בזוטולנד, ביצ’ואנאלנד וסואזילנד – Basutoland, Bechuananland, Swaziland – נתונים תחת ממשל הנציב העליון של בריטניה הגדולה בדרום־אפריקה. מהם בזוטולנד היא מובלעת בתוך הטריטוריה של ברית דרום־אפריקה, ומהשתים האחרות האחת גובלת עם ברית דרום־אפריקה מצפון וממזרח, והשניה – עם הפרובינציה של טרנסואל מדרום מערב וצפון. האוכלוסיה בכל שלש הטריטוריות כמיליון ‏ נפש, כלם ילידים שחורים. תחיקת החוקים והוצאתם לפועל היא בידי הנציב העליון, ואילו השליטים מבני הארץ יש להם זכות שיפוט על הילידים תחת פיקוח הנציבים הבריטיים. בארצות אלו ישנם אוצרות טבע לרוב שלא נוצלו; ממשלת בריטניה אינה מעודדת בדרך כלל את פיתוח הטריטוריות הללו ע"י אירופיים.

רודיזיה Rhodesia

טריטוריה בדרום מרכז אפריקה, משתרעת בפנים היבשת, צפונה מטרנסואל, עד קונגו הבלגית וטנגניקה. מחולקת לשני אזורים, רודיזיה הדרומית ורודיזיה הצפונית.

רודיזיה הדרומית. למושבה אנגלית זו הוענק בשנת 1923 מעמד של קולוניה בעלת ממשל עצמאי. המושל נמנה ע"י מלך בריטניה, על ידו מועצה אכסקוטיבית (מוציאה לפועל). פרלמנט של 30 חברים וקבינט של ששה מיניסטרים, כלם בריטיים, וכל הפקידות היא בריטית.

שטח המושבה 150.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כמאה אלף אירופיים, ו־1.800.000‏ ילידים. האקלים תת־טרופי, אבל הגבה הממוצע של הארץ מעל פני הים מהוה תנאים נוחים לישוב אירופי ולגידול תבואות ופירות אירופיים. נוסף לזה מגדלים המתישבים האירופיים טבק, כותנה, תירס, בקר וצאן. יש גם ניצני תעשיה העוסקת בעיקר בעיבוד תוצרת החקלאות. אוצרות מינרליים עשירים ברודזיה: תפוקת זהב, כסף, עפרות כרום, אסבסט, מיקה, ברזל, בדיל, וכו'.

יבוא הארץ (1948) 43 מיליון לי“ש, היצוא 29 מיליון לי”ש. סוגי היבוא: מוצרי מתכת, אריגים, צרכי מזון, כימיקאלים ורפואות, ועוד. סוגי היצוא: זהב, טבק, אסבסט, כרום, בשר, שלחים, ועוד.

עיר הראשית – סליסבורי.

רודיזיה הצפונית. מושבת כתר. צפונה מרודיזיה הדרומית עד גבול טנגניקה. השטח קרוב ל־300.000 מילין מרובעים. האוכלוסיה 1.600.000 ילידים. האקלים טרופי ואינו נוח לישוב אירופי כבשכנתה הדרומית. ישוב אירופי קטן, כעשרים אלף נפש. תבואת הארץ – תירס. המתישבים האירופיים מגדלים ג“כ טבק, חיטה, ופרי הדר. מכרות נחשת בצפון, עם תפוקה של 200 אלף טונות נחשת בשנה. שאר המחצבים – אבץ, עופרת, ועוד. יבוא הארץ (1948) עלה ל־16 מיליון לי”ש, היצוא – מיליון לי"ש. בעיקר נחשת ומתכות אחרות.

הממשל בידי מושל המתמנה ע"י הכתר. מועצה מחוקקת מעורבת מחברים נמנים ונבחרים, כולם בריטיים.

קיימת דרישה בקרב המתישבים הבריטיים למזיגת שתי הרודיזיות, יחד עם המושבה ניאזאלנד, לדומיניון בריטי של אפריקה המרכזית. ממשלת בריטניה אינה נוטה לרעיון זה, אולם בשנת 1944 הוקמה “מועצה למרכז־אפריקה”, בעלת סמכות מיעצת, לקואורדינציה של שרותים שונים בשלש הטריטוריות. המועצה מורכבת מנציגי השלטונות של הטריטוריות הנ"ל.

ניאזאלנד – Nyasaland – פרוטקטורט באפריקה המרכזית, מדרום לטנגניקה וממזרח לרודיזיה הצפונית. אוכלוסיה של 2 מיליון ילידים וקומץ מתישבים אירופיים, העוסקים בנטיעות טבק, תה, כותנה, סויה, ארז, ועוד. מושבת כתר, מושל בריטי.

טנגניקה – Tanganyika – מלפנים (1918–1884) מושבת גרמניה, “מזרח־אפריקה הגרמנית”, בחלק המרכזי־מזרחי של יבשת אפריקה. נתונה תחת מנדט בריטי עם מושל בריטי. השטח כ־360.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה – קרוב לששה מיליון וחצי ילידים משבטי גזע הבַּנְטוּ. כשתי רבבות מתישבים אירופיים.

מחצית הטריטוריה מכוסה יערות־עד. היצוא: פשתת־סיזל, כותנה, קפה, בטנים עורות ושלחים, שומשמין, תה וטבק, שמן קוקוס ושמני צמחים אחרים, עצים, שן. היבוא: אריגי כותנה, תוצרת ברזל ופלדה, מכונות, דלק, חמרי בנין.

עיר הראשית – דאר־א־סלאם, נמל.

קניה – Kenya – מושבה ופרוטקטורט באפריקה האקואטוריאלית המזרחית. מצפון – הסודאן, מדרום – טנגניקה, ממזרח – האוקינוס ההודי וסומלי האיטלקית, וממערב – אגם ויקטוריה והפרוטקטורט של אוגנדה. השטח 225.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 5 מיליונים.

אעפ"י שהמושבה נמצאת באזור הקו המשוה הרי הרמות המגיעות עד גובה של 5000 מטר נהנות מאקלים נוח לגידול יבולים מגוונים של דגנים. ברמות בפנים הארץ האדמה פוריה והמתישבים האירופיים מגדלים חטה, תירס, קפה, תה, וסיזל. בשפלות החוף יבול תירס, כותנה וקופרה (גרעיני השמן של אגוזי הקוקוס). יערות נרחבים מפוזרים על פני הטריטוריה.

היצוא (1948) – 34 מיליון לי“ש; קפה, זהב, תה, תירס, סוכר, סיזל, שלחים ועורות; היבוא – 42 מיליון לי”ש: אריגי כותנה, מוצרי טבק, כלים ומכשירים, מכונות. מכוניות־משא, זכוכית וחרסינה, צרכי הלבשה. לצרכי המכס מאוחדות מושבות קניה ואוגנדה, וסכומי היצוא והיבוא מתיחסים לשתי המושבות ביחד.

הפרוטקטורט של קניה תופש את טריטוריות היבשת של שולטן האי זנזיבר.

עיר הראשית נירובי.

אוגנדה – Uganda – פרוטקטורט. מצפון – הסודאן, ממזרח – קניה, מדרום – טנגניקה וממערב – קונגו הבלגית. האוכלוסיה 4 וחצי מיליון ילידים, כשמונת אלפים מתישבים אירופיים. היבול העיקרי – כותנה וקפה. האירופים מגדלים קפה, גומי, קנה־סוכר וסיזל. עשר מחצבים, עפרות בדיל ממין משובח. יצוא הארץ – כותנה, קפה, זרעוני כותנה, סוכר, זהב, עפרות בדיל, עצים, שלחים ועורות. היבוא העיקרי – אריגי כותנה ומוצרי מנופקטורה.

מושל בריטי ופקידות בריטית. באזורים ידועים קיים שלטון ראשי שבטים מקומיים עם סמכויות מוגבלות, תחת פיקוח המושל הבריטי.

זנזיבר – Zanzibar – פרוטקטורט. מדינה ערבית של שולטן זנזיבר, תחת פיקוח נציב בריטי. כוללת את איי זנזיבר ורצועת החוף ממולם. כרבע מיליון תושבים. מעגן אניות בדרכן לאפריקה המזרחית והדרומית ולהודו.

סומאלי הבריטית – ‎ Somaliland– בקרן צפונית־מזרחית של יבשת אפריקה לארך דרום מפרץ עדן, ממזרח לחבש. פרוטקטורט בריטי. אוכלוסיה מושלמית של שבטים נודדים של יותר מחצי מיליון נפש המתפרנסים מגידול גמלים כבשים ועזים.

מוריציוס – Mauritius – אי באוקינוס ההודי, 550 מיל מזרחה ממדגסקר. האוכלוסיה כארבע מאות אלף אירופיים, רובם ממוצא צרפתי. השפה הצרפתית והחוקים הצרפתיים נוהגים במושבה זו שנכבשה בשנת 1810 ע“י האנגלים מידי הצרפתים. היבול העיקרי – קנה הסוכר; אקספורט של סוכר לחו”ל.

מושל בריטי. מועצה מחוקקת מעורבת מחברים שנמנו ע"י השלטונות ומנציגי התושבים.

טוגו – Togoland – במערב אפריקה, מושבה גרמנית לשעבר, עם אוכלוסיה של קרוב למיליון. הועמדה תחת מנדט בריטי וצרפתי. האדמיניסטרציה של האזור הבריטי היא בידי שלטונות “חוף הזהב”.

חוף הזהב – Gold Coast – מושבה בריטית על מפרץ גיניא באפריקה המערבית, כוללת את מושבת חוף הזהב, הטריטוריה של אשאנטי והטריטוריות הצפוניות. האוכלוסיה הכללית כארבעה מיליון. מושל בריטי, ועל ידו מועצה מחוקקת – הראשונה במושבות אפריקה – שבה רוב נבחר מילידי המקום. סמכויות המועצה מוגבלות.

יצוא הארץ: קקאו, זהב, עפרות מנגנז, יהלומים, גומי, שמן תמרים. סוגי היבוא: ‏ אריגי כותנה, מכונות. מוצרי ברזל ופלדה, דלק, פחמים, טבק, וכימיקאלים.


קמרון – Cameroon – מושבה גרמנית באפריקה המערבית שנכבשה ע"י הכחות הבריטיים והצרפתיים

במלחמת־העולם הראשונה. שטח הקמרונים שעבר לתחת שלטון בריטי בתור ארץ מנדטורית הוא 34.000 מילין מרובעים עם אוכלוסיה של מיליון נפש. האדמיניסטרציה היא בידי שלטונות המושבה הבריטית ניגיריה.


ניגיריה – Nigeria – מושבה ופרוטקטורט, מכילות את הטריטוריות על חוף אפריקה המערבית, בין דהומיי והקמרונים. המושבה היא רצועה צרה על החוף עם העיר הראשית לַגוֹס. הפרוטקטורט כולל את הפרובינציות הצפונית, המזרחית והמערבית. השטח כ־370.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה‏ 23 מיליון ילידים. החקלאות: כותנה, קקאו, בטנים, אגוזי קולה, תירס, דחן, קפה, ארז, קסאבה, וטבק.

היצוא (1948): 36 מיליון לי“ש, היבוא – 45 מיליון לי”ש. סוגי היצוא: עפרות בדיל, גרעיני ושמן תמרים, בטנים, קקאו, כותנה, שלחים ועורות. סוגי היבוא: אריגי כותנה, צרכי מזון, דלק, מוצרי ברזל, טבק, חמרי בנין, מכוניות, שקי יוטה, משי מלאכותי.

הממשל בידי המושל הבריטי, ועל ידו מועצה מבצעת מורכבת מפקידי הממשלה ומראשים אחדים מתוך ילידי הארץ, ומועצה מחוקקת שרוב חבריה ממונים ע“י השלטון ומיעוטם חברים שמונו ע”י השלטונות המקומיים של הפרובינציות.


גמביה – Gambia – מושבה באפריקה המערבית, כמאתים אלף תושבים; סוגי היצוא של החקלאות הם מאותם המינים שבניגיריה.


באוקינוס האטלנטי

סט. הלנה – אי וולקני בודד בדרום האוקינוס. מקום גלותו של נפוליון.

אסנסיון – אי וולקני בודד, כשמונה מאות מיל דרומה מסט. הלנה.

טריסטן־דה־קובהא – אי ראשי בקבוצת איים וולקניים בדרום האוקינוס.‏ כל האיים האלה הם תחת

המושל הבריטי בסט. הלנה.

איי פלקלנד, קבוצת איים בדרום האוקינוס במרחק 300 מיל ממעבר מַגֶלַן. מדינת ארגנטינה תובעת זכות ריבונות על האיים האלה.

באוקינוס השקט

איי פיג’י – Fiji –, קבוצה של 322 איים באוקינוס השקט הדרומי, צפונה מניו־זילנד. אוכלוסיה כרבע מיליון נפש, מחציתם ילידי המקום ומחציתם יוצאי הודו. אלפים אחדים אירופיים. אקספורט של זהב, קופרה, סוכר, בננות, תירס, פירות וירקות. מושל בריטי; מועצה מחוקקת שחבריה ברובם ממונים ע“י השלטון ובחלקם נבחרים ע”י התושבים האירופיים, ההינדוסים וילידי המקום.

איי האוקינוס השקט – קבוצות איים: איי גילברט, איי סלומון הבריטית, טוֹנגה, ההֶבּרִידִים החדשים (קונדומיניום בריטי־צרפתי), ואיים אחדים מפוזרים.


ברית בריסל BRUSSELS TREATY ORGANIZATION    🔗

במרס 1948 חתמו בבריסל שרי החוץ של בריטניה הגדולה, צרפת, בלגיה, הולנד ולוכסמבורג על חוזה ברית לשתוף פעולה בעניינים איקונומיים. סוציאליים ותרבותיים ולעניני הגנה עצמית משותפת. תוקף החוזה הוא לחמישים שנה. מושב אירגון ברית בריסל הנקראת ג"כ “הברית המערבית” הוא בלונדון. מועצת הברית היא הרשות העליונה בארגון הברית והיא מורכבת משרי החוץ של חמש המדינות. הועדה הקבועה בלונדון מורכבת מנציג בריטניה ומצירי ארבע מדינות הברית בלונדון; ישיבותיה סדירות והיא משמשת אורגן קבוע להתיעצויות בין חמש המעצמות.

בועד ההגנה משתתפים שרי ההגנה של המדינות, ועל ידו קיים ועד מיעץ של ראשֵׁי המטות הכלליים של חמש המדינות, ועד צבאי, מועצת ציוד צבאי וועד פועל לאספקה צבאית. לארגון מפקדה צבאית בראשות מפקדי הצבא הראשיים של בריטניה וצרפת. לדיון על הענינים האיקונומיים והפיננסיים של הברית מתקיימות ועידות של שרי האוצר של חמש המדינות. קיים גם כן ועד של מומחים לעניני תרבות משותפים.


ברית הדואר העולמית UNION POSTELE UNIVERSELLE    🔗

(UPU)

הברית נוסדה בשנת 1874 בברן בשויצריה. הברית התרחבה מני אז וכיום היא כוללת את כל מדינות העולם. קונגרסים וועידות של הברית מתועדות בבירות שונות. במשך 75 שנות קיומה יצרה הברית שרות דואר אחיד על פני כל כדור הארץ, קבעה מחירים אחידים לכל סוגי משלוח דואר ויצרה תקנות לכל מיני שרותים בין המדינות. משרד הברית בברן משמש מרכז מקשר בין המדינות החברות בברית.

הקונגרס השנים עשר של הברית (1947) אישר הסכם לקביעת יחסים בית הברית ובין המועצה האיקונומית והסוציאלית של ארגון האומות המאוחדות.


ברית מכס    🔗

איחוד של שתי מדינות – או יותר – לשטח תעריף של מכס אחיד. בברית־מכס אין קיימים גבולות מכס בין מדינות הברית, ולגבי מדינות חוץ קיים גבול מכס משותף. מדינות ות בברית מכס מהוות אזור איקונומי משותף.

ברית מכס קיימת כיום בין בלגיה ולוכסמבורג, ובין סוריה והלבנון. ההכנסות מהמכס על יבוא חוץ מתחלקות בין המדינות השותפות לפי מפתח קבוע.


ברית המועצות СОЮЗ СОВЕТСКИХ СОЦИАЛИСТИ־ЧЕСКИХ РЕСПУБЛИК    🔗

(“ברית הרפובליקות הסוביטיות הסוציאליסטיות”; סוביט=מועצה) ר"ת ברוסית: C.C.C.P.. באנגלית: U.S.S.R..

הברית נוצרה במהפכת אוקטובר 1917 (ראה “היסטוריה פוליטית” – המהפכה הרוסית).

לפני מלחמת־העולם השניה היתה מדינת ברית־המועצות מורכבת מ־11 רפובליקות – הרפובליקה הפדרלית הרוסית, הרפובליקה האוקראינית, הבילורוסית. ועוד שמונה רפובליקות אוטונומיות. אחרי תבוסת פולין, בספטמבר 1939, כבש צבא ברית המועצות – בהסכם עם גרמניה – יותר ממחצית הטריטוריה של פולין, את אוקראינה המערבית ואת בילורוסיה המערבית וסיפח אותן לרפובליקות האוקראינית והבילורוסית. במרס 1940 קרעה הממשלה הסוביטית חבלים ממזרח פינלנד – עפ"י חוזה השלום אתה – וצירפה אותם לרפובליקה הסוביטית הקארילית־הפינית. באוגוסט 1939 כבשה ברית־

המועצות את שלש הרפובליקות הרבוניות הבלטיות, את אסטוניה ואת לטביה ואת ליטא, וכוננה בהן רפובליקות סוציאליסטיות מסונפות לברית המועצות. ובשנת 1940 הוכרחה רומניה לוותר לטובת רוסיה על הטריטוריה של בסרביה, ובה נוצרה הרפובליקה הסוביטית המולדבית; בוקובינה הצפונית צורפה לאוקראינה.

אחרי המלחמה נקרעה רותיניה מצ’כוסלובקיה וצורפה לרפובליקה האוקראינית. פרוסיה המזרחית, ברובה הגדול, סופחה לרפובליקה הסוביטית הרוסית, עם בירתה קניגסברג (ששמה הוסב לקלינינגרד). בשנת 1947, עפ“י ברית השלום עם פינלנד, צורפה הפרובינציה פֶּטְסַמוֹ בצפון הקיצוני, על גבול נורביגיה, ג”כ לטריטוריה של הרפובליקה הסוביטית הרוסית. אחרי תבוסת יפן בשנת 1945 סיפחה ברית־המועצות במזרח הרחוק את איי הקוריליים ואת המחצית הדרומית של אי סחלין. כיבושים נוספים נעשו ע"י רוסיה על הגבול הצפוני־מערבי של מונגוליה.

השטח הכללי של הטריטוריות של ברית־המועצות הוא בקירוב 8.700.000 מילין מרובעים. מהם 6.600.000 מילין מרובעים כלולים בתוך גבולות הרפובליקה הפדרלית הרוסית, והאוכלוסיה הכללית עולה למאתים מיליון נפש, מזה יותר מהחצי ברפובליקה הרוסית, וכארבעים מיליון ברפובליקה האוקראינית.

הרפובליקות הכלולות בברית המועצות הן:

הרפובליקה הסוביטית הפדרטיבית

הרוסית (עיר הבירה מוסקבה);

אוקראינה ( " " קיוב);

בְּיֶלוֹרוּסְיָה (רוסיה הלבנה) ( " " מינסק);

קַזַכִּיסְטַן ( " " אלמא־אטא מקודם וירני);

אוּזְבֶּקִיסְטַן ( עיר הבירה טשקנט);

גרוזיה (גיאורגיה) ( " " טיפליס);

אַזַרְבִּיגַ’אן ( " " באקו);

ליטא ( " " וילנה, כעת וילניוס);

לטביה ( " " ריגה);

אֶסְטוֹנִיָה ( " " טלין, מלפנים רֶבַל);

מולדביה ( " " קישינוב);

ארמיניה ( " " אריואן);

טורקמניסטן ( " " אסחאבאד);

קירגיזיה ( " " פרונזה);

טג’יקיסטן ( " " סטלינאבאד);

הרפובליקה הקארילית־פינית (" " פטרוזבודסק);

לפי העמים – כמאה מיליון מהאוכלוסיה הם רוסים, כשלשים מיליון אוקראינים, כחמשה מיליון בילורוסים, ושאר מחולקים בין עמים וגזעים שונים.

הקונסטיטוציה. לפי החוקה של 1936 ברית הרפובליקות הסוביטיות היא מדינה סוציאליסטית של פועלים ואכרים. השלטון הוא בידי העם העובד המיוצג ע"י מועצות צירים. הכלכלה של הארץ מבוססת על קנין סוציאליסטי של כלי ואמצעי העבודה. כל הקרקע, אוצרותיה המינירליים, כחות המים, היערות, בתי־החרשת, המכרות, מסלות הברזל, הבנינים, האחוזות החקלאיות, – כל אלה הן קנין המדינה. האחוזות הקולקטיביות (קולחוזים) שייכים לאירגונים קואופרטיביים. כל החיים האיקונומיים משועבדים לתכנית האיקונומית של המדינה.

ברית המועצות היא מדינה פדרטיבית של רפובליקות סוציאליסטיות, “שוות בזכויותיהן”. הרשות המחוקקת היא בידי הסוביט העליון של הברית, בן שני בתים, הסוביט של הברית (ציר לכל 300.000 תושבים) והמועצה של הלאומים (נציגי הרפובליקות). הסוביט העליון מתאסף פעמים בשנה למשך שבוע, והפרזידיום הנבחר ממלא את תפקיד נשיאות הברית בין מושבי הסוביט העליון. הרשות המבצעת והאדמיניסטרטיבית העליונה היא מועצת המיניסטרים של הברית המתמנה ע"י הסוביט העליון והאחראית להלכה בפניו. ראש מועצת המיניסטרים כיום (1950) הוא המרשל סטלין (יוסף ויסאריונוביטש, נולד 1879). הכח המכוון את מדיניות ברית המועצות נמצא בפועל בידי הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, המזכירות שלו והפוליטביורו אשר על ידו.

השלטון בטריטוריות ובפרובינציות האבטונומיות נמצא בידי סוביטים של צירי העובדים והועדים המנהלים שנבחרו על ידם. לרפובליקות הכלולות בברית המועצות ולרפובליקות האבטונומיות הקטנות הכלולות בפדרציה הסוציאליסטית הרוסית סוביטים עליוניים ומועצות מיניסטרים משלהן. אבטונומיה רחבה בכל הענינים הפנימיים נתונה לממשלות המקומיות. אבל המדיניות שלהן, הפוליטית והאיקונומית, מכוונת בפועל ע"י הממשלה המרכזית.

הרפובליקה הסוציאליסטית הפדרטיבית הרוסית היא הגדולה והחשובה בכל המדינות הסוביטיות, ולה ההגמוניה בכל חלק התבל התפוש ע"י ברית־המועצות. היא תופסת את החלק הגדול של רוסיה האירופית ואת המחצית הצפונית של רוסיה האסיאתית, – 77 למאה מכל שטח ברית המועצות, 64 למאה מהאוכלוסיה הכללית. היא מורכבת מ־47 פרובינציות המפוזרות מן הצפון על הים הלבן עד מבואות הקוקז וחופי הים הכספי בדרום, ומגבולות המדינות הבלטיות במערב על פני כל מישור רוסיה ודרך הרי האורלים לאורך מישור סיביריה עד חופי האוקינוס השקט במזרח הרחוק; מ־12 רפובליקות אבטונומיות ושש נפות אבטונומיות – מיושבות גזעים שונים שאינם ממוצא סלבי. הארץ שוכנת בתוך כל אזורי האקלימים – מחוץ לאקלים הטרופי –, מן הצפון הקר עד ערבות אסיה המרכזית. בצפון הרחוק הישוב הדליל עוסק בגידול צבאים, בציד חיות היער ובדייג; הלאה דרומה יערות־הצפון העצומים. במרכז – בארץ המישור משני עברי הוולגה ועד הרי האורלים גידול דגנים, ומעבר לאורלים, בדרום סיביריה המערבית, משתרעים מישורים נרחבים הנוחים לגידול תבואות ובקר. בערבות הדרום – גידול חיטה, שעורה, תירס, וחמניות. בדרום הקיצוני – בקרים ובשלוחות הרי הקוקז על חופי הים השחור – גידול גפנים, טבק, פירות הדרום.

רוסיה הסוביטית היא אחת הארצות העשירות במחצבים בעולם. פחמים בדרום ובהרי האורלים; נפט בקוקז הצפוני ובשטח שבין הוולגה הדרומית והאוראל; באוראלים מפיקים כל מיני מינרלים – עפרות ברזל ממין משובח, מנגנז, נחשת, אלומיניום, זהב, פלטינה, אבנים יקרות ועוד. מכרות מתכות נמצאות לרוב באזור הרי האלטאים, בסיביריה. המזרחית, בקוקז הצפוני, במזרח הרחוק ובצפון הרחוק.

מדינת רוסיה היתה מאז ארץ חקלאית, וגם כיום מפרנסת החקלאות את רוב התושבים. שלטונות הסוביטים תיכננו אינדוסטריאליזציה של המדינה ובמשך ארבע “תכניות של חמש שנים” הפכה ברית המועצות לאחת המדינות האינדוסטריאליות בעולם. כל ענפי האינדוסטריה מפותחים בארץ, בפדרציה הסוביטית הרוסית ובאוקראינה, חרשת ברזל ופלדה, מכונות, טקסטילים, עיבוד מתכות, צרכי מזון והלבשה, וכו'.

אוקראינה היא השגיה במעלה בברית־המועצות. תופשת את החלק הדרומי־מערבי של רוסיה האירופית; 25 פלכים. גידול תבואות בממדים רחבים, חיטה, שעורה, סלק־הסוכר; גידול בקר. בה מרוכזות מכרות הפחם שבאזור הדונֶץ. מכרות ברזל ומנגנז. הסוביטים הקימו תעשית ברזל ופלדה, אינדוסטריה של מזונות וכימיקאלים, ועוד.

מלחמת־העולם השניה גרמה חורבנות גדולים באוקראינה, משקים חקלאים נהרסו, בתי־חרשת הופצצו, מכרות פחמים הוצפו. משק הארץ מתעודד בהדרגה מהחורבן האיקונומי של המלחמה.

בילורוסיה (רוסיה הלבנה), במערב רוסיה. כוללת 12 פלכים, בהם אזורים שנותקו מפולין המזרחית בשנת 1939 וסופחו לרפובליקה. ארץ מישור. יערות, הרבה אגמים וביצות (ביצות פוליסיה). גידול תבואות ובקר; תעשית עצים.

הרפובליקות הבלטיות, אסטוניה, לטביה וליטא, היוו עד לפני מלחמת־העולם הראשונה חלק מקיסרות הצארים. אחרי המלחמה הוכרזו לרפובליקות רבוניות והתקימו כמדינות חפשיות כעשרים שנה, עד אשר ברית המועצות כבשה אותן בשנת 1940, ביטלה את חרותן וסיפחה אותן בעל כרחן למדינה הסוביטית. אסטוניה בצפון ארץ מישור, יערות, הרבה אגמים, התעסוקת העיקרית חקלאות ומשק הרפת, – גידול שיפון, ש“ש, שעורה פשתה ותפוחי אדמה. האינדוסטריה עסוקה בעיבוד התוצרת החקלאית. לטביה – גורלה כגורל אסטוניה אחותה. סופחה בכח ע”י ברית־המועצות בשנת 1940. חקלאות ומשק הרפת, אינדוסטריה מפותחת: מכונות, אריגים, תעשית עץ, בנין אניות. ליטא היתה ג“כ פרובינציה של הקיסרות הרוסית, והוכרזה בשנת 1918 לרפובליקה בעיר הבירה וילנה. באוגוסט 1940 בוטלה חרותה המדינית וסופחה בכח לברית־המועצות. אופי הארץ כזה שבשתי הרפובליקות הבלטיות האחרות. חקלאות ומשק יערות. גידול שיפון, ש”ש, שעורי, חטה, פשתה, סלק הסוכר, ותפוחי־אדמה. לפני הכיבוש היה יצוא מוצרי הרפת לחו"ל. בשלש הרפובליקות הולכת ונעשית קולקטיביזציה של משקי האכרים.

מולדביה בדרום כוללת את בסרביה שנכבשה ע“י רומיניה בשנת 1918, וחזרה ונתפשה ע”י ברית המועצות, בשנת 1940. ארץ פוריה; חקלאות, גידול תבואות, גפנים ופירות הדרים, רוב התושבים מולדבנים (דוברי רומינית), ומיעוטם אוקראינים.

הרפובליקה הקארילית־פינית, מיושבת ברובה רוסים, ובמיעוטה פינים דוברי קארילית, חלק הטריטוריה שלה ניתק ממזרח פינלנד וצורף לרפובליקה הסוביטית בשנת 1940.

גרוזיה בטרנס־קויקזיה (מעבר לקוקז דרומה). רוב התושבים גרוזים־נוצרים. היתה לפנים ממלכה נוצרית קטנה ששועבדה ע“י ממלכת רוסיה. אחרי המהפכה הסוביטית משנת 1917 היתה לרפובליקה עצמאית ונכבשה אח”כ ע"י הסוביטים שכללו אותה בברית המועצות.

אזרביג’אן, מזרחה מגרוזיה, על חופי הים הכספי. רוב התושבים מושלמים־טטרים, מיעוטם ארמנים ורוסים. שדות הנפט של באקו מספקים את מרבית הדלק לברית־המועצות.

ארמניה, רפובליקה סוביטית בחלק הדרומי־מערבי של טרנס־קויקזיה, על גבול תורכיה. התושבים ארמנים. הכנסיה הארמנית היא קדומה, מהמאות הראשונות של הנצרות, מרכז הכנסיה באצ’מיאדזין, מושב ראש הכנסיה, הקטוליקוס הארמני.

קזכיסטן, ממורד הולגה וחופי הים הכספי עד הרי אלטאי וטיאן־שאן במזרח עד גבול סין. ארץ ערבות וחצי־מדבריות.‏ גידול בקר, מכרות מתכות, שדות נפט. רב התושבים מושלמים. קירגיזיה, אוזבקיסטן,

טורקמניסטן וטג’יקיסטן – ארבע רפובליקות סוביטיות באסיה המרכזית, על גבולות פרס ואפגניסטן בדרום ומונגוליה במזרח. מיושבות עמים שונים מגזע מונגולי־טורכי, בתוכם הרבה נומדים שהתישבו על הקרקע. ברובם הגדול מושלמים. גידול בקר וצאן וסוסים. תבואות סוב־טרופיות וכותנה.

עיר הבירה של ברית המועצות־מוסקבה (יותר מ־4 מיליון תושבים).



 

ג    🔗


גואטימאלה    🔗

מדינה באמריקה המרכזית (ראה “אמריקה המרכזית”)


“גייס חמישי” “THE FIFTH COLOMN”    🔗

קבוצות אוהדי האויב (וגם מרגלים בתוכם) הפועלות בעורף חזית המלחמה. מקורו של המונח הזה הוא ממלחמת האזרחים בספרד. הגינירל פרנקו התקיף את מדריד בשנת 1936 בארבעה טורי צבא. הוא ציפה לעזרתם של ידידיו בפנים הבירה שיפעלו במעשי ריגול וחבלנות. הלוחמים האלה מאחורי החזית של האויב היוו את “הגייס (או הטור) החמישי” שלו.


ג’נוסייד GENOCIDE    🔗

ראה “השמדת עם”.


גרמניה    🔗

המלחמות התוקפניות של גרמניה בשמונים שנה האחרונות יצרו קיסרות גדולה ולבסוף גם החריבו אותה. במלחמת 1864 תקפה פרוסיה, יחד עם אוסטריה, את דניה וקרעה ממנה את שלזביג־הולשטין. בהתמודדות עם ממלכת אוסטריה על ההגמוניה בגרמניה התקיפה פרוסיה את אוסטריה בשנת 1866, ניצחה אותה במלחמה קצרה והוציאה אותה מתוך הקונפדרציה הצפון־גרמנית. במלחמה הפרנקו־פרוסית בשנת 1870 קרעה פרוסיה מצרפת את אלזס־לוטרינגיה. בסוף המלחמה התאחדו הקונפדרציות, הצפונית והדרומית. לקונפדרציה אחת – הקיסרות הגרמנית, ומלך פרוסיה הוכרז בוֶרְסַיל לקיסר גרמניה (ינואר 1871). כל הנצחונות האלה, הפוליטיקה של המדינאי הפרוסי הגדול הנסיך ביסמרק, האדירו והעריצו בקרב העם הגרמני את האידיאל של העדפת הכוח על משפט העמים. הלך־רוח זה של יתרון הכוח היה הגורם למלחמת־העולם הראשונה 18–1914 שנגמרה במפלתה של גרמניה. אותו האידיאל של עליונות הכוח והאלמות הוליד את התנועה הנאצית, יצר את הקיסרות החדשה, “השלישית”, של היטלר שתקפה וכבשה עמים וארצות, השמידה מיליוני אנשים, נשים וילדים, והמיטה חורבן לא־יתואר על אירופה כלה, ועל גרמניה אתה, במלחמת־העולם השניה 1939־45.

אחרי מפלת גרמניה במלחמת־העולם הראשונה (ראה “היסטוריה פוליטית”) וחתימת שביתת־הנשק (11 נובמבר 1918) פרץ מרד בגרמניה, הקיסרות בוטלה, ורפובליקה הוכרזה במקומה. אספה לאומית שנבחרה בבחירות כלליות נתכנסה בעיר וֵימאר, קבעה קונסטיטוציה חדשה, ולנשיא הרפובליקה נבחר הסוציאליסט אֶבֶּרְט. הממשלה הדמוקרטית של וימאר לא האריכה ימים. אחרי מות אברט נבחר לנשיא המרשל הינדנבורג, בימיו התפתחה יהתגברה התנועה הנאצית (ראה “נאצים”), בבחירות הכלליות של שנת 1933 רכשה המפלגה הנאצית רוב מוחלט בריכסטאג, אדולף היטלר עלה לשלטון. הוא היה לראש הממשל (הקאנצלר) ואחרי מות הינדנבורג. בשנת 1934, הוא תפש לידיו גם את הנשיאות. הוא היה ל“מנהיג” (פיהרר) של העם הגרמני, השליט היחיד הדיקטטורי של גרמניה. פסיכוזה של הערצת הכוח והאלמות הקיפה את כל העם הגרמני. בפנים הארץ השתרר משטר דכוי |אכזרי. ובמדיניות החוץ – תוקפנות שיטתית כלפי המדינות השכנות.

לתכלית ביצוע התכנית שלו של התקפות וכיבושים יצר היטלר מחדש צבא אדיר. הוא סיפח בכח צבאי את אוסטריה ואת צ’כוסלובקיה לגרמניה. ואחרי שהבטיח לעצמו אי־התערבות של ברית־המועצות (חוזה של אי־התקפה עם רוסיה הסוביטית, 24 אוגוסט 1939) יצא למלחמה על פולין (1 ספטמבר 1939). בריטניה הגדולה וצרפת שערבו לשלמותה של פולין הכריזו מלחמה על גרמניה. התחילה מלחמת־העולם השניה.

פולין נוצחה במשך שבועות אחדים ע“י צבאות גרמניה ממערב וצבא רוסיה שחדר לפולין ממזרח. פולין חולקה שוב בין גרמניה ורוסיה. באפריל 1940 פלש צבא גרמניה לדניה ונורביגיה, במאי 1940 כבשו הגרמנים את הולנד בלגיה ולוכסמבורג. צבאותיהם הציפו את צפון צרפת, כבשו את פריז, וממשלת פטין נכנעה; חיל מצב גרמני תפש את רובה של צרפת, באפריל 1941 כבשו הגרמנים את יוגוסלביה ואח”כ את יון; הם השתלטו על כל הבלקנים, פרט לתורכיה.

ב־22 יוני 1941 התקיפה גרמניה את ברית־המועצות, נחלה נצחונות גדולים בתקופה הראשונה של המלחמה. צבאות גרמניה כבשו את אוקראינה ואת כל מערב ודרום רוסיה האירופית והגיעו עד שערי מוסקבה ועד הוולגה. במלחמתם זו הם נפגשו בהתנגדות עקשנית של הצבא הרוסי.

בסוף 1941 ובקיץ 1942 נמצאה בכיבוש צבאות גרמניה כמעט אירופה כולה, חוץ מאיי בריטניה ומחצי־האי הפירנאי. במרכז אירופה הצליחו רק שוֶדיה ושויצריה לשמור על הניטרליות שלהן. אולם המפנה לא איחר לבוא. מראשית 1942 עמדה גרמניה מול אויב אדיר חדש, ארה"ב של אמריקה, שהטילו למאמץ המלחמה את כל כובד עצמתן בזיון ובציוד ובכוח אדם.

מפלות הגרמנים החלו בסוף 1942. בקרבות אל־עלמין (אוקטובר־נובמבר 1942) על גבול מצרים ניגף חיל גרמניה ואיטליה בפני הצבא הבריטי, ובמערכת סטלינגרד (פברואר 1943) הכו הרוסים את הצבא הגרמני. בשנת 1943 נהדפו חילות גרמניה אחורנית עד לגבולות פולין, וצבאות הבריטים והאמריקאנים טיהרו את צפון אפריקה מהצבא הגרמני, ופלשו לאיטליה. בשנת 1944 פלשו צבאות בריטניה וארה"ב לצרפת ובספטמבר אותה שנה חדרו לגרמניה גופא; הרוסים כבשו את פרוסיה המזרחית. ביום 8 למאי 1945 נכנעו כל כוחות הצבא הגרמני כניעה שלמה ללא־תנאים, היטלר נספה תחת חרבות ארמון הממשלה בברלין.

בועידת פוטסדם ביולי 1945 (טרומן, צ’רצ’יל וסטלין) נידונה שאלת הגבולות של גרמניה. פרוסיה המזרחית, ערש הגרמניות במזרח, נקרעה לגמרי מגרמניה והועברה בחלקה הגדול לרוסיה עם בירתה קניגסברג (שמה הוסב לקלינינגרד), שאר פרוסיה המזרחית עם שליזיה וטריטוריה גרמנית נרחבה על גדות האוֹדֶר והנֵיסֶה ניתנו לפולין בתורת פצוי עבור הטריטוריות שאיבדה פולין לרוסיה (ראה “פולין”). ‏ נציגי המפקדות העליונות של בעלות הברית קבלו לידיהם את הרשות העליונה על גרמניה כולה שחולקה לארבעה אזורי־כיבוש:

האזור הבריטי בצפון־מערב כולל את מדינות שלזביג־הולשטין (העיר הראשית קיל), וֶסטפליה־רהין הצפוני (דיסלדורף), סכסוניה התחתית (הנובר) ומדינת המבורג. האוכלוסיה הכללית של האזור הבריטי עולה לקרוב ל־22 מיליונים. האזור האמריקאי בדרום־מערב כולל את המדינות: בואריה (מינכן), וִירְטֶמְבֶּרג־בַּדֶן (שטוטגרט), הסן (ויסבדן), ועל חופי הים הצפוני את מדינת בְּרֶמֶן, עם עיר הנמל ברמן.

האוכלוסיה המשוערת של האזור האמריקאי קרוב ל־17 מיליון.‏ האזור הצרפתי במערב: ארץ הרהין־פלטינאט (פּפאלץ), עם העיר הראשית קוֹבְּלֶנְץ, מדינת בּדן (פריבורג), וירטמברג־הוהנצולרן (טיבינגן), וחבל הסאר (סאארבריקן); אוכלוסיה של 5 מיליון. חבל הסאר הצביע באוקטובר 1947 עבור איחוד איקונומי עם צרפת. האזור הרוסי במזרח גרמניה כולל את ברנדנבורג (פוטסדאם). סכסוניה (דרזדן), סכסוניה־אנהאלט (האללה), מֶקְלֶנבורג (שוארין) ואת טורינגיה (וימאר) |אוכלוסיה משוערת של 17 מיליון. בברלין נמצא חיל מצב של ארבע המעצמות.

בעקב המתיחות הפוליטית ההולכת וגוברת בין ברית־המועצות ומדינות המערב חלו שנויי־ערכין ביחסים בין מעצמות הכיבוש ובין מדינות גרמניה המשועבדות להן. בשנת 1948 הסכימו שלש ממשלות הכיבוש – ארה“ב, בריטניה וצרפת – ליסוד רפובליקה פדרלית גרמנית־מערבית מורכבת מאחת־עשרה המדינות של שלשת אזורי הכיבוש. במקום המושלים הצבאיים נתמנו נציבים עליונים אזרחים. חוקת יסוד עובדה ע”י הפרלמנטים המקומיים ונכנסה לתקפה בשנת 1949. הבחירות לאספה הפדרלית (אוגוסט 1949) נתנו רוב לקואליציה של דמוקרטים נוצרים וברית נוצרים סוציאליים ומפלגות קרובות שכוננה את הממשלה המרכזית של גרמניה המערבית. בראש הממשלה הועמד ד"ר קונרד אדינויאר מברית הדמוקרטים הנוצרים. הממשלה החדשה וכל משרדיה נתונים תחת פיקוח קומיסיה של שלוש בעלות הברית, ולנציבים העליונים זכות ויטו על פעולות הממשלה. הפדרציה הגרמנית־המערבית כוללת שטח קרוב ל־97 אלף מילין מרובעים עם אוכלוסיה משוערת של 45 מיליונים. הבירה בעיר בון על הרהין.

מיד אחרי כינוס הפרלמנט הפדרלי של גרמניה המערבית הכריזה ברית־המועצות על יסוד רפובליקה דמוקרטית בגרמניה המזרחית עם מושבה הראשי בסקטור הסוביטי בברלין. “האספה העממית” – הבית התחתון של הפרלמנט של הרפובליקה הדמוקרטית בחרה בממשלה זמנית. בראש הממשלה מנהיגים קומוניסטיים (הנשיא וילהלם פיק, וראש הממשלה אוטו גרוטיוואהל); מדיניות הפנים והחוץ של המדינה מכוונת ע"י ברית המועצות. השטח הנוכחי של גרמניה המזרחית הוא כ־40.000 מילין מרובעים ואוכלוסיה משוערת של 17 מיליונים.

גרמניה המערבית מתאוששת ממפלתה. עם התגברות “המלחמה הקרה” בין הגוש הסוביטי ומעצמות המערב עולה חשיבותה כמדינה חוצצת בין שני הגושים בלב אירופה, בעלת פּוטנציאל צבאי ואינדוסטריאלי של אוכלוסיה בת 45 מיליונים.

המבנה הכלכלי. החקלאות מפותחת; היבול – שיפון, שבולת שועל, חטה, שעורה, תפוחי אדמה, סלק הסוכר. גרמניה היתה מדינת התעשיה הראשית ביבשת אירופה: מכרות פחמים, תעשיות ברזל ופלדה. מכונות, טכסטילים, כימיקאליים, מכשירי חשמל וכל סוגי ומיני אינדוסטריות אחרות.

ברלין. בירת גרמניה לשעבר, בעלת אוכלוסיה של למעלה משלשה מיליונים. עם גמר מלחמת־העולם השניה נשארה כבושה בידי צבא ארבע המעצמות, ברית המועצות, ארה“ב, בריטניה וצרפת; קומנדטורה משותפת מבאי־כח ארבע המפקדות עמדה בראש הנהלת העיר. כרבות המתיחות הפוליטית בין ברית המועצות לבין מדינות המערב נתבטלה הקומנדטורה המשותפת ע”י הסתלקות הרוסים (מרס 1948). ברלין פולגה לשני סקטורים, המזרחי בשלטון הצבא הסוביטי, והמערבי תחת מפקדת שלוש המעצמות האחרות. הרוסים יצרו אדמיניסטרציה קומוניסטית בסקטור שלהם וקבעו בברלין גם את מושב הממשלה הקומוניסטית של גרמניה המזרחית, ואילו האדמיניסטרציה של ברלין המערבית היא בידי מועצת עיריה נבחרת המורכבת ברובה מסוציאל־דמוקרטים ובמיעוטה מדמוקרטים נוצרים ומליברלים.

המצב במטרופולין הגדולה הזו הוא מתוח מאד בגלל שכנותם של שני שלטונות עוינים ונוכחות צבאות של שני כוחות מתנגדים. ברלין היא כיום נקודת מוקד של אפשרות התפתחויות מסוכנות בין הגוש הסוביטי ומעצמות המערב.



 

ד    🔗


דה־יורה, דה־פקטו DE JURE, DE FACTO    🔗

הכרה דה־פקטו בממשלה חדשה או במדינה שנוצרה ע“י מהפכה, או כתוצאה ממלחמה או ממרידה, פירושה שאעפ”י שמטעמים שונים לא הוכרה מדינה או ממשלה זו באופן פורמלי ויורידי, לפי נוהג בין־לאומי, – מתחשבים בעובדה של קיומה בפועל, מקיימים אתה יחסי־מסחר סדירים, קושרים אתה קשרים ע"י נציגים דיפלומטיים, משתפים אותה בועידות בין־לאומיות, וכדומה.

הכרה דה־יורה פירושה הכרה שלמה, פורמלית ומשפטית, עפ"י הנוהג הבין־לאומי, בממשלה או במדינה החדשה.


דיקטטורה    🔗

שלטון אבסולוטי שאינו מזדקק להסכמת העם או המדינה הנתונים תחת רשותו. ברומא הרפובליקאית העתיקה היה הסנט ממנה בשעת חירום דיקטטור לשבע שנים עם זכויות שלטון בלתי־מוגבל. בסיום התקופה היה הדיקטטור מסתלק והמדינה חוזרת לשלטון קונסטיטוציוני.

הדיקטטורה בזמננו היא של איש אחד, או של קבוצה או של מעמד, כגון הצבא, הפרוליטריון. השלטון הדיקטטורי מהסוגים האחרונים מתגלם ג“כ עפ”י רוב באישיות מנהיג אחד.


רפובליקה, דומיניקנית REPUBLICA DOMINICANA    🔗

בחלק המזרחי, הספרדי, של האי היספניולה, בים הקריבי בהודו המערבית. השטח 19.200 מילין מרובעים, האוכלוסיה כשני מיליון, ברובם קריאולים (תערובת אירופים וכושים).

היתה מושבה ספרדית, הישוב האירופי הראשון באמריקה. בתחלת המאה התשע־עשרה השתחררה והיתה לרפובליקה עצמאית. אירעו בה חליפות ותמורות ונתהוה מצב פוליטי בלתי־יציב עד שארה"ב שלחו חיל מצב לאי (1916) והכניסו סדר במדינה ופיקוח על הפיננסים שלה. בשנת 1940 הסתלקו האמריקאים. המשטר כיום הוא רפובליקאי, עם נשיא (בעל סמכויות רחבות) וקונגרס של שני בתים, סינט ובית־נבחרים.

יבול המדינה הראשי: קפה, קקאו, קנה־הסוכר, אורז, טבק. היבוא העקרי: אריגי כותנה, מכוניות, מוצרי ברזל ופלדה, כימיקאלים. היצוא: סוכר, קקאו, קפה.

עיר הבירה – סנטו־דומינגו. שמה החדש Ciudad Trujillo (על שם הנשיא הנוכחי טרוחילו).


דמוקרטיה (ביונית: שלטון העם)    🔗

הפרינציפ הוא רבונות העם. רצונו של העם הוא היסוד החוקי של פעולות פוליטיות. בצבורים קטנים פועלת הדמוקרטיה באופן ישיר, ע“י אישי הצבור באספתם הכללית או ע”י משאל־עם. במדינות העם מביע את רצונו ומפעיל את שלטונו ע"י נציגים במוסדות נבחרים.

הדמוקרטיה הפרלמנטרית הראשונה התפתחה באנגליה. במשך הדורות כבש הפרלמנט את ההשפעה הפוליטית במדינה וזכויות המלוכה והאריסטוקרטיה הוגבלו בהדרגה. הפרלמנט שהיה נבחר קודם ע"י חוגים מצומצמים של האזרחים הרחיב במשך השנים את חוג ההמונים הבוחרים עד אשר בראשית המאה העשרים כללו את רוב האוכלוסיה. השלטון נמצא למעשה בידי בית־הנבחרים ואין ממשלה יכולה להתקיים באנגליה אם אין לה אמון הרוב בפרלמנט.

המושבות של צפון־אמריקה שמרדו באנגליה בסוף המאה השמונה־עשרה כוננו את עצמאותן ויצרו את הקונסטיטוציה של הפדרציה שלהן לפי עיקרי הקונסטיטוציה האנגלית, כפי שפורשו ע"י מונטסקיו הצרפתי (“רוח החוקים”) – חלוקת הרשויות המחוקקת, המבצעת והמשפטית –, ועל יסודות תורת רוסו (“הקונטרקט הסוציאלי”), הקובעת את הזכויות הטבעיות של החברה לרבונאות מוחלטת ומסייגת את כח הממשלה המקבלת את סמכותה מהעם ומשועבדת לרצון העם.

המהפכה הצרפתית בסוף המאה השמונה־עשרה שאבה ג"כ את עקרוניה מאותם המקורות.

ממחצית השניה של המאה התשע־עשרה ועד תחלת המאה העשרים השתררו דמוקרטיות קונסטיטוציוניות ברוב מדינות התרבות, בצורת רפובליקה או מונרכיה קונסטיטוציונית מוגבלת. חקיקת החוקים היא בסמכות הפרלמנט הנבחר באופן חפשי וכללי, הרשות המבצעת היא בידי ממשלה האחראית בפני הפרלמנט (דוגמת אנגליה), או נבחרת ישר ע"י העם ואחראית בפניו (ממשלת הנשיא בארה"ב). במשטר הדמוקרטי מתקיימות מפלגות; השלטון נמצא בידי המפלגה שיש לה רוב במוסד הנבחרים של המדינה, או בידי קואליציה של שתים או יותר מפלגות המהוות ביחד את הרוב.

זכויות הפרט הן יסוד במשטר הדמוקרטי, חופש דעה, חופש דת, זכות להתאגדות, הגנה משפטית בפני פעולות שרירותיות מצד השלטון, וכדומה.

דמוקרטיה שלטת כיום בכל הארצות האנגלו־סכסיות (בריטניה, הדומיניונים, ארה"ב), בצרפת, בבלגיה והולנד, בשויצריה ובארצות הסקנדינביות. המשטר במדינות אמריקה הלטינית (דרום אמריקה ומרכזה) הוא להלכה דמוקרטי.

לדמוקרטיה המודרנית מתנגדות שיטות “אוטוריטריות” שהופיעו בתקופה האחרונה באירופה בעקב התפתחויות שונות בחיים האיקונומיים, הפוליטיים והחברותיים. בכמה ארצות קמו דיקטטורות השוללות את זכויות הדמוקרטיה (משטר הנאצים, הפאשיסטים באיטליה, משטר פרנקו בספרד, ועוד).

הריבולוציה הרוסית שוללת את הדמוקרטיה המתבססת על רוב האוכלוסיה. המרכסיסטים טוענים שבארצות שמשטר קפיטליסטי שורר בהן אין מקום לדמוקרטיה אמתית; זו אפשרית רק בחברה שאין בה מעמדות. בניגוד לדמוקרטיה של מערב אירופה וארה“ב דוגלות ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה הנמצאות בתחום השפעתה ב”דמוקרטיה עממית".


דנובה DANUBE, DONAU    🔗

אגן הדנובה נקרא כל האזור של דרום מזרח אירופה שדרכו עובר נהר הדנובה. נכללות בו הארצות של הקיסרות האוסטרו־הונגרית‏ לשעבר (“המונרכיה ‏הדנובית”) שעל חרבותיה קמו מדינות אוסטריה, הונגריה, צ’כוסלובקיה, יוגוסלביה ורומניה המורחבת. לאגן הדנובי נודעה תמיד חשיבות פוליטית גדולה מבחינה גיאוגרפית וכן מבחינה כלכלית בגלל הייצור החקלאי והמינרלי שלו עם שוק של אוכלוסיה המונה כ־60 מיליונים. אחרי מלחמת העולם נכנס האגן הדנובי כולו לתוך תחום ההשפעה הרוסית.

להסדר הספנות בנהר הדנובה היתה קיימת מאחרי מלחמת קרים (1856) קומיסיה אירופית דנובית עם זכויות סוברניות על אשדות הדנובה. בשנת 1948 יצרו המדינות הכלולות בגוש הסוביטי קומיסיה דנובית חדשה שמדינות המערב אינן משתתפות בה.


דניה – בדנית DANMARK    🔗

ממלכה בצפון אירופה, הקטנה בארצות הסקנדינביות, מורכבת מאיים רבים, גדולים וקטנים, ומחצי־אי יוטלנד. השטח 16.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 4 מיליון.

המשטר – מלוכה קונסטיטוציונית. המלך פרדריק התשיעי (נולד 1899), הפרלמנט (ריגסדאג) מורכב משני בתים, הבית העליון (לנדסטינג) נבחר לשמונה שנים, ובית הנבחרים (פולקסטינג) – אחת לארבע שנים. הממשלה אחראית בפני הפרלמנט. הממשלה הנוכחית קואליציונית עם רוב סוציאליסטי מתון.

הכלכלה: שליש האוכלוסיה עסוק בחקלאות, בעלי אחוזות קטנות – משקים לדוגמא. גידול חטה, שיפון, ש"ש, שעורה, תפוחי־אדמה; גידול בהמות וייצור חלב מפותח. אקספורט גדול של מוצרי חלב, בשר, ביצים, בהמות וזרעים. היבוא – דלק, ניר ועצים, מכונות, אריגים, ברזל ופלדה, דשנים, צרכי־מזון ומספוא.

השפה הדנית קרובה לשוידית. תרבות העם בת רמה גבוהה. חנוך חובה חנם, הרבה בתי־ספר טכניים וחקלאיים.

הפיננסים של המדינה: 1 מיליארד 700 מיליון קרונות לשנה, הן הכנסות והן הוצאות (הקרונה בערך 19 בלי"ש).

עיר הבירה: קופנהגן (930.000).

האי הגדול בעולם, גרינלנד בים הקרח הצפוני, הוא מושבה דנית. האוכלוסיה קטנה מאד. במלחמת־העולם השניה רכשו ארה"ב זכויות להחזקת שדות־תעופה ולקביעת בסיסים אויריים בגרינלנד.


דרדנלים DARDANELLES    🔗

הדרדנלים הם החלק הדרומי של מיצרי־הים המחברים את הים התיכון עם הים השחור; הבוספורוס (Bosphorus ) הוא חלקו הצפוני, וביחד עם ים השיש אשר ביניהם הם מהוים את “המיצרים” – Straits –, הנקראים לעתים, בלשון השיגרה של הפוליטיקה, דרדנלים סתם. לדרדנלים נודעה חשיבות איסטראטיגית ופוליטית רבה. רוסיה שאפה במאות הקודמות ‏לכבוש את הדרדנלים, בכדי לרכוש מוצא אל הים התיכון; כיבוש “צארגראד” (“עיר הצאר”= קונסטנטינופול) היה אידיאל היסטורי של קיסרי רוסיה מדור לדור. על רקע שאיפות אלו התחוללו מלחמות: מלחמות הרוסים בתורכים בסוף המאה השמונה־עשרה ובתחלת המאה התשע־עשרה, מלחמת קרים 55–1854, המלחמה הרוסו־תורכית 78–1877. בבעלות על הדרדנלים היה תלוי קיום הקיסרות העותומנית, ומעצמות המערב הגינו עליה בהתנגדותן להתקדמות הרוסים.

אחרי תום מלחמת־העולם הראשונה ואוקופציה של קושטא ע"י צבאות בעלות־הברית נחתם חוזה השלום של לוזאן (יולי 1923); לפי חוזה זה חזרו המיצרים תחת הקונטרולה של התורכים בהגבלות ידועות. יותר מאוחר לפי “הסכם מונטרי” Montreux Straits Convention (יולי 1936), נעשו שינויים לטובת תורכיה בהסדר המעבר במיצרים; הסדר זה קיים עד היום. לתורכים ניתנה הרשות לבצר את הדרדנלים, בזמן שלום יש לספנות המסחרית מעבר חפשי דרך המיצרים; מעבר אניות־מלחמה כפוף לסייגים: אסור המעבר לאניות שנפחן עולה על 10.000 טון, לצוללות ילנושאות־אוירונים. בזמן מלחמה, או סכנת מלחמה, כשתורכיה היא צד במלחמה, היא רשאית לחסום את המעבר לאניות־סוחר של הארצות האויבות או לאניות ניטרליות המובילות אספקה, ציוד או כוח אדם לאויב. ובנוגע לאניות־מלחמה מעברן בדרך כלל אסור בזמן מלחמה, אלא שלתורכיה ניתנה דיסקרציה (רשות החלטה) לאסור או להתיר מעבר אניות־מלחמה דרך המיצרים, בין אם היא ניטרלית ובין אם היא צד לוחם.

במרס 1945 הודיעה ברית המועצות על תום חוזה הידידות והניטראליות שלה עם תורכיה. בין הענינים שיעמדו לדיון במו"מ על חוזה חדש היא הציעה את שנוי הסכם מונטרי; היא גילתה אפילו את כוונתה לדרוש בסיסים ימאיים ואויריים באזור המיצרים. חוזה הידידות בין רוסיה ותורכיה לא חודש, ומתיחות קיימת בין שתי המדינות.



 

ה    🔗


האיטי HAITI    🔗

רפובליקה בחלקו המערבי של אי היספניולה (חלקו המזרחי היא הרפובליקה הדומיניקנית) בהודו המערבית באיים הקריביים. השטח כ־10.000 מילין מרובעים. ואוכלוסיה של קרוב ל־3 מיליון וחצי.

היתה מושבה צרפתית משנת 1677 והשתחררה בסוף המאה השמונה־עשרה. במדינה חלו הרבה תמורות, מהפכות והפיכות צבאיות שהביאו את הארץ למצב של אנרכיה פוליטית. עד שבשנת 1915 התערבו ארה“ב וקבלו לידם את הפיקוח על השרותים הצבוריים. חיל מצב אמריקאי חנה בארץ במשך 19 שנה. כשנתיצב המשטר פסקה הקונטרולה של ארה”ב. לפי הקונסטיטוציה הנוכחית – משנת 1946 – הנשיא נבחר לשש שנים ובית המחוקקים מורכב מסינט ובית־נבחרים.

השפה הרשמית היא צרפתית, אולם רוב האוכלוסיה הם דוברי דיאלקט צרפתי נחות. האוכלוסיה היא ברובה תערובת אירופים וכושים (קריאולים).

יבול הארץ: קפה, בננות, קקאו, כותנה, פשתת־סיזל, קנה־הסוכר. ישנם אוצרות מחצבים שאינם מנוצלים. סוגי היצוא: בעיקר, קפה, כותנה גלמית, קקאו, סוכר וסיזל. סוגי היבוא הראשיים: אריגים, צרכי מזון, מכונות, מוצרי מתכות ושמנים מינרליים.

עיר הבירה פורט־או־פרינס.


הודו INDIA    🔗

הקיסרות הגדולה של הודו, תחת שלטון בריטניה הגדולה, הקיפה בסוף המאה התשע עשרה את כל יבשת חצי־האי הינדוסטן, והיתה מורכבת מהודו הבריטית עם אוכלוסיה של קרוב לשלש מאות מיליון נפש, ומהמדינות ההודיות. תחת שלטון אוטונומי של נסיכים, עם אוכלוסיה של 65 מיליון בקירוב. הממשל של הודו הבריטית היה מרוכז בידי המושל הכללי הבריטי, הוא המשנה־למלך, Viceroy, נציגו של מלך בריטניה הגדולה – קיסר הודו. הנסיכים משלו במדינותיהם תחת פרוטקטורט של בריטניה והפיקוח של נציגי המשנה־למלך.

תנועת אמנסיפציה התחילה בקרב המשכילים ההודיים לפני ששים שנה. בשנת 1885 נוסד הקונגרס הלאומי ההודי שעמד בראש התנועה הלאומית ורכש במרוצת הזמן השפעה עצומה בקרב האוכלוסיה. הדרישות הצנועות, שבראשיתן התכוונו להשגת זכויות השתתפות בממשל המקומי, הלכו וגברו ובמשך השנים הקיפו את כל משטר השלטון, הן של הפרובינציות של הודו הבריטית והן של הממשלה המרכזית. הממשלה הבריטית עשתה ויתורים לדעת הקהל ההודי והעניקה מזמן לזמן לילידי הארץ זכויות של השתתפות בהנהגת הפרובינציות, אולם הויתורים איחרו לבוא כרגיל ולא סיפקו את דרישות מנהיגי ההודים. בעקב הלחץ המתמיד של דרישות הקונגרס נוצר בימי מלחמת־העולם הראשונה בית מחוקקים מרכזי להודו הבריטית עם שני בתים ועם רוב של צירים נבחרים מתוך האוכלוסיה; גם בפרובינציות ניתן רוב לחברים נבחרים במועצות המחוקקות. באותו זמן שמר המשנה־למלך לעצמו זכות הויטו על החלטות בתי־המחוקקים. עניני השלטון הכללים החשובים ביותר, כגון הבטחון,‏ יחסי־החוץ, ועוד, נשארו בתחום הסמכויות שלו בלבד.

שיטה זו של ממשל כפול, Dyarchy, לא הצליחה לפייס את ההודים, והתחילה תקופה של עשרים שנות מאבק פוליטי. מפלגת הקונגרס ההודי שנתמכה ע“י רוב העם הגבירה את דרישותיה; בראשונה תביעת סטטוס של דומיניון בריטי, ואח”כ דרישה קיצונית לשיחרור‏ משלטון בריטי וקביעת שלטון עצמאי בהודו. האמצעים שנקט בהם הקונגרס במאבקו כלפי המושלים הבריטיים היו אי־שיתוף פעולה והסתלקות מהשתתפות בממשל, חרם על סחורות בריטניה, אי־ציות אזרחי והתנגדות פסיבית, ולפעמים גם אקטיבית, לשלטון. המדיניות של הממשלה הבריטית פסחה בין תקופות של ויתורים והבטחות לבין תקופות של יד חזקה.

בינתים קמה בקרב המושלמים בהודו תנועה פוליטית מקבילה. נוצרה הליגה המושלמית של הודו בהנהגת מחמד ג’ינאח שפרשה את השפעתה על הפרובינציות ההודיות בעלות אוכלוסיה מושלמית, פנג’אב במערב ובנגאל המזרחי במזרח. אזורים אלה היו מיושבים מיליונים של מושלמים. ביניהם ובין ההינדוסים שררה איבה דתית. המושלמים דרשו שלטון אוטונומי לפרובינציות המושלמיות ולא הסכימו להשאר מיעוט בתוך רוב של הודו הינדוסית.

בימי מלחמת־העולם השניה כשנשקפה סכנה של פלישה יפאנית להודו החריפו היחסים בין הקונגרס ההודי והממשלה הבריטית. המנהיגים ההודים איימו באובסטרוקציה (פעולות חבלה) למאמץ המלחמה הבריטי. מנהיגי הקונגרס והמנהיג מהאטמא גנדי, בעל ההשפעה הגדולה על ההמונים, נאסרו אז ומפלגת הקונגרס הוחרמה. בסוף המלחמה שוחררו המנהיגים. מפלגת העבודה שעלתה לשלטון בבריטניה נקטה בדרך ההתפייסות. שלב ההתפתחות האחרון היה חוק העצמאות ההודית (1947) שלפיהו בוטל השלטון הבריטי בהודו, הקיסרות ההודית חוסלה, הודו הבריטית חולקה לשני דומיניונים, הדומיניון של הודו והדומיניון (המושלמי) של פקיסטן. הדומיניון של הודו כלל את הודו הבריטית, פרט לפרובינציות המאוכלסות מושלמים, ואליו נצטרפו אח"כ מדינות הנסיכים. בדומיניון של פקיסטן נכללו מדינת פנג’אב והפרובינציות הסמוכות ובנגאל המזרחי. מושלים כלליים, נציגי הכתר הבריטי, נמנו בשני הדומיניונים. הדומיניון של הודו הכריז בשנת 1949 על משטר של רפובליקה פדרטיבית, בהשארו במסגרת חבר העמים הבריטי.


לכסיקון פוליטי 2.png

יבשת הודו כללה לפני חלוקת הארץ ישוב של יותר מ־400 מיליון נפש, השטח הכולל שלה היה קרוב ל־1.600.000 מילין מרובעים. היבשת נחלקת לשלשה אזורים גיאוגרפיים גדולים, אזור הרי ההימאלאיים ושלוחותיהם, מישורי ושפלות הנהרות של הצפון וארץ הרמה של הדרום. שרשרת הרי ההימאלאיים נמשכת לאורך 1500 מיל מצפון־מערב לדרום־מזרח, ברוחב של 150 עד 300 מיל; בתוכה ההרים הגבוהים בתבל. ההימאלאיים מקיפים את כל אזורי האקלימים על כל עולם החי ועולם הצומח שבהם – הקר, הממוצע, והטרופי במורדות הדרומיים. המישורים הנרחבים הם ארצות פוריות על עברי הנהרות הגדולים היורדים מהרי ההימאלאיים, האינדוס, הגנגס והברמאפוטרה ויובליהם. הרמה הדרומית כוללת את כל החלק הדרומי של חצי־אי הינדוסטן.

האוכלוסיה: 65% של האוכלוסיה הכללית של הודו הם הינדוסים, 24 אחוזים – מושלמים; השאר – בני דתות וכתות שונות. הישוב צפוף ביותר במישור הנהרות הפורה: ישנם אזורים שהצפיפות מגיעה בהם עד 900 למיל מרובע. לעומת זה הישוב בבלוג’יסטן דליל מאד. בהודו מתהלכות 225 לשונות; העיקריות שבהן הן הינדית המערבית, בנגאלית, ביהארית, טילוגו, מאראתית, טמיל, פנג’אבית, ראג’אסטנית. ההינדוסטאנית, דיאלקט של הלשון ההינדית, היא שפת המסחר, ההשכלה והספרות המודרנית. הספרים הקדומים של הודו כתובים בלשון סנסקריט, שפה אינדו־אירופית קרובה ללשון הפרסית.

החקלאות היא התעסוקה העיקרית של עמי הודו. היבול: אורז, דוחן, חטה, שעורה, תירס, זרעוני שמן, כותנה, קנה הסוכר, יוטה, תה, קפה, טבק. הבריטים פיתחו רשת השקאה באזורי הארץ השונים. המחצבים – פחמים. עפרות מנגנז ונחושת וכל מיני מתכות אחרים. תפוקת המחצבים הכוללת בהודו בשנת 1947 עלתה ליותר מ־470 מיליוני טונות. ישנה התחלה של תעשיה גדולה, בעיקר אריגי כותנה, בד ושקי יוטה (90 אחוזים של תצרוכת היוטה בעולם).

סוגי היבוא העיקריים – שמנים מינרליים, כותנה, מכונות, ברזל ופלדה, ומתכות אחרות, מכשירי חשמל, כימיקאלים, דגנים, ניר, מכוניות, ‏ אריגי צמר, כלי מתכת. סוגי היצוא העיקריים – יוטה מעובדת וגלמית, כותנה גלמית ומעובדת, תה, עורות, לכה, צמר, דונג, פרפין, בשמים.


הודו, דומיניון

הקיסרות הבריטית של הודו חדלה להתקיים בשנת 1947, עפ"י חוק העצמאות ההודית פולגה הודו הבריטית לשני דומיניונים, הודו ופקיפטן; מדינות הנסיכים בהודו פקעה מעליהן מרותו העליונה של קיסר הודו – מלך בריטניה הגדולה.

העברת הרשויות נשלמה באוגוסט 1947. בדומיניון של פקיסטן נכללו הפרובינציות של הודו הבריטית – ושתי נסיכויות – המאוכלסות מושלמים (ראה “פקיסטן”). כל יתר הפרובינציות של הודו הבריטית נכללו בתוך הדומיניון של הודו. מדינות הנסיכים, שהיו כ־500 במספרן, ביניהן גדולות ובינוניות ואף קטנות וזעירות מאד, נצטרפו ג"כ לדומיניון של הודו בצרופים שונים ובצורות שונות; מהן מדינות גדולות שנכנסו במישרין לתוך מסגרת הדומיניון, מהן מדינות קטנות – כל אחת עם אוכלוסיה פחות ממיליון אחד – שהצטרפו ביחד לקבוצות מדינות־ברית חדשות “בנות קיימא”, ומהן מדינות שנתמזגו בתוך הפרובינציות הקיימות מכבר. למדינות הנסיכים נשמרה ברובן אוטונומיה בהנהלת עניניהן הפנימיים, לפי שעה חלה רבונות הדומיניון עליהן בענינים הנוגעים להגנה, ליחסי חוץ ולתחבורה בין המדינות; הטלת מסים נשארה בסמכות מדינות הנסיכים, אולם נקבעו סדרים מיוחדים בנוגע להשתתפות הנסיכות בעתיד הקרוב בתקציב הממשלה המרכזית.

הדומיניון הוכרז ע“י האספה המיסדת בדצמבר 1949 לרפובליקה פדרטיבית במסגרת חבר העמים הבריטי. הן הפרובינציות הקיימות והן הנסיכויות או קבוצות הנסיכויות הן “מדינות” הברית הפדרלית. בס”ה כוללת הפדרציה תשע פרובינציות קיימות מכבר, ארבע נסיכויות קימות, שש קבוצות ברית שנתהוו מצרופי נסיכויות, עשר טריטוריות שממשלן מתנהל במישרין ע"י הממשלה המרכזית, ואיי אנדמאן וניקובאר באוקינוס ההודי.

המדינות הגדולות בפדרציה הן:


מדראס – Madras – השטח 127.000 מילין מרובעים ואוכלוסיה של 54 מיליון תושבים אשר 88 אחוזים מהם הם הינדוסים; כשני מיליון נוצרים מילידי הארץ (ספירת 1941). יבול הארץ: אורז, דוחן ודגנים אחרים, זרעוני שמן, כותנה, אינדיגו, בשמים, טבק, תה, העיר הראשית – מדראס (780000)

תושבים).

בומבי – Bombay – השטח 111.500 מילין מרובעים, אוכלוסיה של 30 מיליונים, אשר 76 אחוזים מהם הם הינדוסים, 20 אחוזים – מושלמים. במדינת בומבי התמזגו 174 מדינות של נסיכים, ביניהן נסיכויות זעירות. יבול הארץ: דגנים וכותנה. ‏הכותנה מעובדת בבתי־חרושת גדולים בבומבי ובאחמדאבאד. העיר הראשית – בומבי (1,5 מיליון תושבים), הנמל המסחרי הראשון במעלה בהודו; העיר השניה בגדלה – עיר התעשיה אחמדאבאד (600 אלף).

בנגאל המערבי – West Bengal – השטח 27.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 21 מיליון. בנגאל השוכנת בדרום שפלת הגנגס היתה הפרובינציה הגדולה ביותר בהודו הבריטית. היא חולקה בין שני הדומניונים; בנגאל המזרחי המאוכלס מושלמים מהוה מובלעת של פקיסטן בתוך הדומיניון של הודו, ובנגאל המערבי המאוכלס ברובו הגדול הינדוסים היה לחלק הדומיניון של הודו. אקלים הארץ טרופי.

היבול – אורז, זרעוני שמן, קנה סוכר, יוטה, טבק, משי, תה, מחצבי פחמים.

העיר הראשית – קלקוטא (½2 מיליון תושבים); מרכז תעשית היוטה הוא בעיר הוורה Howrah הסמוכה לקלקוטא.

הפרובינציות המאוחדות – United Provinces – בחלק העליון של המישור הגדול של הגנגס, מערבה מבנגאל, בין שלוחות ההימאלאיים ובין הרמה המרכזית של הודו. השטח 106.250 מילין מרובעים, האוכלוסיה 55 מיליון (1941). 85 אחוזים מהם הינדוסים, המותר ‏– מושלמים. היבול הראשי – חטה, אורז, שעורה, קטניות, טבק, דוחן, כותנה, סוכר, וזרעוני־שמן.

העיר הראשית אלאהאבאד (260.000); ערים גדולות אחרות – אגרא, עיר עתיקה בהודו (285.000), בנארס העיר הקדושה להינדוסים (265.000), קוינפור Cawnpore, מרכז תעשיה גדול (500.000), לוקנו –Lucknow (400.000).

פנג’אב המזרחי – East Punjab – לפני החלוקה היתה פנג’אב פרובינציה גדולה במישור הצפוני של הודו, שוכנת על חמשת נהרות (מכאן השם פנג’אב) היורדים מהרי ההימאלאיים ומתאחדים בנהר האינדוס. פנג’אב המערבי צורף לפקיסטאן, והמזרחי נפל בחלקו של הדומיניון של הודו. השטח 35.700 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־12 מיליונים.

מפני מיעוט הגשמים בחבל ארץ זה הקימו כאן הבריטים בימי שלטונם רשת רחבה של תעלות השקאה אשר עליה מתקימת החקלאות באזור זה. יבול הארץ – דגנים, זרעוני־שמן, סוכר וכותנה. העיר הראשית – סימלא.

ביהאר – Bihar – השטח 70.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 36,5 מיליון (1941); ישוב צפוף, 82 אחוזים הינדוסים, היבול: אורז, חטה, זרעוני שמן, סוכר וטבק. העיר |הראשית – פטנא (175.000).

הפרובינציות המרכזיות ובראר –Central Provinces and Berar – שטח כולל של 130.500 מילין מרובעים, עם אוכלוסיה של 20 מיליונים, רובם הינדוסים, ארץ הררית, מכוסה יערות־ג’ונגלים, מרובים בה שבטי ילידים. יבול הארץ – אורז, חטה, דוחן, קטניות, זרעוני שמן, כותנה, מחצבי פחמים ועפרות מנגן. העיר הראשית – נגפור.

אסאם – Assam – בקצה צפון־מזרח הודו, על הגבולות החיצוניים של בורמה וסין. השטח 49.500 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־7 מיליונים, רובם הינדוסים, מיעוטם מושלמים. יבול הארץ העיקרי – תה ואורז. העיר הראשית – שילונג.

אוריסה – Orissa – השטח 56.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־13 מיליונים, כולם הינדוסים. ארץ חקלאית. העיר הראשית – קוטאק.

כל המדינות האלו – קודם פרובינציות של הודו הבריטית – נהנות מאוטונומיה פנימית. מושליהן מתמנים ע"י הממשלה המרכזית, ליד המושל מועצת מיניסטרים האחראית בפני הפרלמנט של המדינה; ברובן שני בתי מחוקקים, באחדות רק אחד – הבית התחתון.

מדינות־הברית החדשות שנוצרו ע"י צרופי קבוצות נסיכויות קטנות הן:

ברית (Saurashtra) Kathiawar, בשטח של 32.000 מילין ‏מרובעים ואוכלוסיה משוערת של שלושה מיליון וחצי, במערב הודו על גדות ים ערב. בראש הממשלה נשיאות של 5 נסיכים משליטי המדינות הממוזגות בברית, אחד מהם נשיא ונסיך אחר משנה־נשיא, כ"א לחמש שנים. לידם מועצת מיניסטרים אחראית בפני הפרלמנט המקומי.

ברית Vindhya Pradesh, בשטח של 24.600 מילין מרובעים, ואוכלוסיה משוערת של 3 מיליונים וחצי, בלב הודו בין הפרובינציות המאוחדות ובין הפרובינציות המרכזיות. נשיא מדינת־הברית הזאת הוא נסיך. משנהו נסיך אחר. אספה מיסדת תחוקק את החוקה הקיימת של הברית.

ברית Greater Rajasthan, השטח 128.500 מילין מרובעים, ואוכלוסיה משוערת של 14 מיליונים. אחת המדינות הגדולות ביותר בהודו, על גבול פקיסטן. ברית “רג’אסטן רבתי” כוללת את המדינות החשובות של נסיכי ביקאניר, ג’איפור, ג’איסלמיר ויודפור. נשיא הברית הוא המהראג’ה (נסיך) של ג’איפור, משנה הנשיא – המהראג’ה של קוטא. עיר הבירה ג’איפור.

מדינת־הברית Madhya Bharat (Malwa Union) השטח 46.300 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־7 מיליונים. הנסיך המושל של Gwalior הוא נשיא הברית לכל ימי חייו, ומושל Indore הוא המשנה לנשיא לכל חייו; עוד שני נסיכים הם סגני־נשיא לחמש שנים. עיר הבירה החרפית Gwalior, הבירה הקיצית Indore.

ברית המדינות של פטיאלה ופנג’אב המזרחי Patiala and East Punjab כוללת את מדינות הסיכים (Sikhs בני שבטים המתגוררים במחוזות ההרריים בצפון־מערב הארץ). השטח 10.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 3,5 מיליון. נשיא הברית הוא המהראג’ה של פטיאלה, ומשנהו המהראג’ה של קפורטאלה, שניהם לכל ימי חייהם.

מדינות הברית של טראואנקורה וקוצ’ין Travancore and Cochin בקצה הדרומי של חצי־אי הינדוסטן. השטח 9000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 8 מיליונים.

מדינת הידראבאד – Hyderabad – היא הגדולה במדינות הנסיכים בהודו. שטחה 82.300 מילין מרובעים ואוכלוסיתה‏ 16 מיליונים ‏ וחצי (1941), מהם כ־14 מיליון הינדוסים. תופשת את מרכז ארץ הרמה של דקאן בדרום חצי־אי הינדוסטן, שושלת המושלים הם ממוצא תורכומני, מושלמים. הניזאם של הידראבאד הוא הגדול והעשיר בנסיכי הודו.

הניזאם לא הסכים לבוא לידי הסדר עם הממשלה המרכזית של הדומיניון של הודו, כמתכנת יתר הנסיכים. בסכסוך שפרץ ביניהם פלש צבא הדומיניון למדינה (ספטמבר 1948) והניזאם נכנע. השלטון במדינה נמסר לידי מושל צבאי זמני שנתמנה ע"י הדומיניון. בחירות לאספה מיסדת יקבעו את גורל המדינה לעתיד.

המדינה עשירה במחצבים. יבול החקלאות – חטה, אורז, כותנה.


מדינת קשמיר – Kashmir – בשטח של 82.000 מילין מרובעים ואוכלוסיה של 4 מיליונים, ברובם הגדול מושלמים, צורפה ע“י המהראג’ה ההינדוסי השליט בה לדומיניון של הודו. פקיסטן תבעה את צרוף קשמיר הסמוכה לדומיניון שלה על יסוד הרוב האטני המושלמי שבאוכלוסיתה. פרצו סכסוכי דמים בין העדות ורציחות המוניות. התערבות האומות המאוחדות מנעה סכסוך מזוין בין שני הדומיניונים. במחצית שנת 1950 עדיין לא נפתרה הבעיה של קשמיר. עומדת על הפרק הצעת עריכת משאל־עם – בהשגחת או”ם – שיחליט על גורל המדינה.

הדומיניון של הודו, על כל הישגיו במיזוג מדינות הודו לתוכו, מהוה כיום פדרציה של 29 מדינות, עם שטח כללי של 1.220.000 מילין מרובעים ואוכלוסיה כוללת של קרוב ל־337 מיליון נפש (1948). פדרציה זו עתידה להיות מעצמה אדירה ותפקיד ראשון במעלה נועד לה במערכת הכוחות באסיה.

בדצמבר 1949 אישרה האספה המיסדת את הקונסטיטוציה של “רפובליקה דמוקרטית סוברנית” (רבונית). עיקרונותיה שאובים ממקורות הקונסטיטוציה של ארצות הברית ומנוהג המשטר הפרלמנטרי הבריטי. נשיא הרפובליקה נבחר לחמש שנים; סמכויותיו מוגבלות – דוגמת המלך הבריטי. לראש המיניסטרים נמנה מנהיג מפלגת הרוב, וממשלתו אחראית בפני בית־המחוקקים. הקונסטיטוציה מגדירה את זכויות הממשלה המרכזית ואת סמכויות ממשלות המדינות החברות בפדרציה. הרשות המחוקקת מורכבת משני בתים: “בית העם” – הבית התחתון – חבריו נבחרים בבחירות כלליות, ציר אחד לכל אזור בחירה המונה בין 500–700 אלף תושבים. מספר חברי “מועצת המדינות” – הבית העליון – אינו עולה על 250 איש; הם נבחרים ע“י בתי־המחוקקים של המדינות, 12 מהם מתמנים ע”י הנשיא. בענינים פיננסיים ההכרעה העליונה היא בידי “בית העם”. בי“ד עליון לערעורים משמש רשות משפטית עליונה, וכדוגמת ארה”ב יש לו גם סמכות של פרשנות קונסטיטוציה וזכות דיון והחלטה בשאלת תיאום החוקים לחוקה היסודית. מגלת הקונסטיטוציה קובעת את חופש הפרט, חופש דעות ופולחן, חופש אסיפות והתאגדויות. הקונסטיטוציה שמה קץ, להלכה לפחות, לנגע הממאיר של הודו מקדמת דורות – לנוהג של “האיסור במגע”. ששים מיליון בני אדם נחותי־דרגה – “הפריאה” “”Untouchables אסורים במגע בהודו, הם מטמאים את כל שבא אתם במגע. אסור להם השימוש בבארות צבוריים, בהיכלי־תפלה, בבתי־ספר, וכדומה. הקונסטיטוציה אוסרת את הנוהג הזה ומטילה עונשין על עבירות על החוק בנידון זה.

יסודות של חוקי צדק סוציאלי, שרותים סוציאליים מתקדמים, כלולים בחוקה. נקבעו סדורים המבטיחים את ייצוג המיעוטים השונים ברשות המחוקקת ובשרותי המדינה. הוכרז על שויון וחרות הדתות. חנוך חילוני; במוסדות החנוך המתכלכלים מכספי הצבור לא יהיה חינוך דתי. 12 לשונות רשמיות הוכרו באזורים הגדולים; הלשון הלאומית תהיה ההינדית, שמדברים בה או מבינים אותה כשני שלישי האוכלוסיה. לפי שעה – למשך 15 שנה – גם האנגלית תשמש שפה רשמית.

ראש ממשלת הפדרציה ושר החוץ שלה מתחלת קיום הדומיניון הוא המנהיג ההודי פנדיט ג’אוואהארלאל נהרו Nehru, ראש הלוחמים לחרותה של הודו בתקופת המאבק של הקונגרס ההודי עם בריטניה. לנשיא הרפובליקה נבחר ד"ר ראג’נדרה פראסאד (ינואר 1950).

המבנה הכלכלי, (ראה “הודו”).

עיר הבירה – ניו דלהי Delhi; (חצי מיליון תושבים).


הודו־סין INDO־CHINE    🔗

המושבות והפרוטקטורטים הצרפתים טונקין. אנאם. קושין־שין, קמבודג’ה ולַאוֹס היוו ביחד את הקיסרות הקולוניאלית הצרפתית בדרום מזרח אסיה. השטח הכללי הוא כ־285 אלף מילין מרובעים, והאוכלוסיה – קרוב ל־26 מיליון. מהן שלש המדינות אנאם, טונקין וקושין־שין, בעלות אוכלוסיה פחות או יותר הומוגנית של 21 מיליונים. מאוחדות מאחרי המלחמה האחרונה במדינת ויאט־נאם. השלטון הצרפתי בחלק זה של העולם התחיל בשנת 1863, עם רכישת קושין־שין, והתרחב בשנות השמונים כשצרפת פרשה את הפרוטקטורט שלה על טונקין ואנאם והארצות הסמוכות.

מלחמת העולם, כניעת צרפת, כיבושי היפאנים וחדירתם לדרום מזרח אסיה גרמו לתסיסות לאומיות בחבל העולם הזה. העמים תבעו את שיחרורם מהשלטון הקולוניאלי של מדינות המערב. מנהיג התנועה הלאומית בהודו־סין היה ד"ר הו צ’י מין שהכריז אחרי גירוש היפאנים, באוגוסט 1945, על רפובליקה עצמאית של ויאט־נאם שאיחדה את טונקין, אנאם וקושין־שין. נוכח המצב החדש הכירה ממשלת צרפת בנחיצות ריאורגניזציה של שלטונה בהודו־סין. נוצרה ברית פדרטיבית של הודו־סין, בעלת אוטונומיה רחבה, “במסגרת הברית הצרפתית”. בפדרציה נכללו מדינות ויאט־נאם, קמבודג’ה ולאוס. צרפת הכירה ברפובליקה של ויאט־נאם כמדינה חפשית בתוך הפדרציה ההודו־סינית, אולם השנויים הקונסטיטוציוניים לא סיפקו יותר את תביעות הלאומנים של ויאט־נאם, ומלחמת אזרחים פרצה בארץ. צבא צרפת לא הצליח עד כה למגר את הכוחות המורדים של הו צ’י מין.

ורפתים העלו לשלטון בויאט־נאם את באו דאי, קיסר אנאם לשעבר. בשנת 1950 עדיין נמשכת המלחמה בין צבא צרפת המגין על ממשלת באו דאי יבין תנועת המרד (תנועת “ויאט־מין”). עם נצחונות הכוחות הקומוניסטיים בסין והתקדמותם לצד דרום החריף המצב בהודו־סין. הממשלה הקומוניסטית הסינית, ואחריה ממשלת ברית המועצות, הכירו בממשלת הו צ’י מין כבממשלה החוקית של מדינת ויאט־נאם. מאידך, הכירו בריטניה הגדולה וארה"ב בממשלת באו דאי. הודו־סין נעשתה, אפוא, עמדת־מפתח במאבק בין שני המחנות, המזרח והמערב.

הודו־סין מייצרת אורז. גומי, קנה־הסוכר, אבץ, ‏פוספטים, ואנטראציט. יחד עם סיאם ובורמה, הודו־סין היא ממגורת האורז של דרום מזרח אסיה.


הולנד NETHERLANDS, HOLLAND    🔗

נקראת ג"כ נידרלנדים (ארץ השפלה) – Nederlanden, ממלכה על גדות ים הצפון באירופה המרכזית. שטח המדינה 13.500 מילין מרובעים ואוכלוסיתה קרוב ל־9 מיליון וחצי.

ארץ שפלה גזורה רשת נהרות ותעלות. סכרים מגינים על שפלת החוף מהצפת מימי הים. כל אדמת הארץ מנוצלת לצרכי החקלאות. ההולנדים אף כבשו את מפרץ־הים בצפון מזרח, את הזִידֶר־זֶי, יבשו אותו, הקיפוהו סכרים והפכו אותו לאדמת מרעה וזרע. תפוקת החקלאות וגידול הבהמות: חטה, שיפון, שעורה. שבולת שועל, קטניות, תפוחי אדמה, פשתה, סלק הסוכר, ירקות, פירות, חמאה, גבינה, ביצים; דייג מפותח. תעשית מכונות, ברזל ופלדה, מכשירים חשמליים. אריגי כותנה וצמר, זכוכית וחרסינה, עורות ונעלים, סיגרות, סוכר, בירה, כימיקאלים; בנין אניות, מכרות פחמים. באמסטרדם ליטוש יהלומים.

מלכות קונסטיטוציונית. המלוכה עוברת בירושה לבנים או לבנות. המלכה יוליאנה עלתה על כסא המלוכה בשנת 1948 כשאמה המלכה וילהלמינה פרשה מהמלכות אחרי מלכה חמשים שנה. הפרלמנט מורכב משני בתים, הבית הראשון בן 50 חברים נבחרים לשש שנים ע“י מועצות הפרובינציות, והבית השני של 100 צירים נבחרים לארבע שנים עפ”י בחירות כלליות של גברים ונשים בני 23 ומעלה. הממשלה אחראית בפני הפרלמנט. הממשלה הנוכחית היא קואליציונית, ממפלגת העבודה ומהמפלגה הקטולית.

ארץ דמוקרטית; רמת תרבות גבוהה; החינוך מקיף את כל בני הארץ. רוב התושבים פרוטסטנטים ומיעוטם קטולים. שפת הארץ, ההולנדית, היא ענף מהלשונות הגרמניות, קרובה ביותר לאנגלית הקדומה ולגרמנית התחתית.

עיר הבירה אמסטרדם (800.000); עיר מושב הממשלה – האג (500.000); עיר הנמל הראשית – רוטרדם (600.000).

ממלכת הנידרלנדים היתה עד מלחמת־העולם השניה ממלכה קולוניאלית גדולה ועשירה. הודו המזרחית ההולנדית היותה קיסרות גדולה בדרום מזרח אסיה וכללה את איי יאוה וסומטרה ואת המון האיים הנושאים את השם הכולל אינדוניזיה. אחרי המלחמה קמה הרפובליקה הפדרלית של אינדוניזיה, ברית־רבונית שנפרדה ממלכות הולנד (1949) (ראה “אינדוניזיה”).

המושבות שנשארו תחת שלטון הולנד הן: מחצית חאי הגדול גיניאה־החדשה, מול יבשת אוסטרליה, והודו המערבית ההולנדית על שפת הים הצפונית של אמריקה הדרומית.


הונגריה HUNGARY, HONGRIE    🔗

רפובליקה בדרום מזרח אירופה המרכזית. השטח 36.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־10 מיליון נפש.

הונגריה היתה חלק מהקיסרות של ההבסבורגים; במחצית השניה של המאה התשע־עשרה היתה למדינה־שותפת שוות זכויות בקיסרות אוסטריה־הונגריה. מלבד המגיארים בני העם השליט היתה המדינה מיושבת, בטריטוריות החיצוניות, עמים משועבדים מגזעים אחרים, כגון קרואטים, סלובקים, סלובנים, מגזע סלבי, רומינים בנפת טרנסילבניה, ועוד. העמים הללו לא השלימו עם שלטון המגיארים, שאפו לעצמאות מדינית או לאיחוד עם אחיהם בני גזעם מעבר לגבול. עם התפוררות המונרכיה האוסטרו־הונגרית בתום מלחמת־העולם נקרעו מעל הונגריה כל הטריטוריות המיושבות גזעים זרים. הוכרזה רפובליקה, ואחריה משטר מלוכה, תחת ממשל עוצר (האדמירל הורטי) שייצג את המלכות. במלחמת־העולם השניה השתתפה הונגריה שוב על צדה של גרמניה וניגפה יחד אתה. הצבא הרוסי פלש למדינה. תחת הקונטרולה של הרוסים הוקמה ממשלה זמנית שחתמה על חוזה שביתת הנשק. בבחירות 1945 קבלה מפלגת האכרים רוב גדול, הממשלה הקואליציונית שהוקמה הכריזה על רפובליקה. רפורמה אגררית רדיקלית הוצאה לפועל; האחוזות הגדולות הופקעו וחולקו בין האכרים הזעירים. בשנת 1948 השתלטו הקומוניסטים על הממשלה, והמדינה נמצאת מני אז בתחום השפעת ברית־המועצות.

הונגריה היא אחת הארצות הפוריות באירופה. במישורים החקלאות מגדלת כל מיני דגנים משובחים, סלק־הסוכר, תפוחי אדמה; עצי פרי ועץ הגפן. גידול בקר, סוסים וחזירים. באזורים ההרריים נמצאים מחצבי פחמים עשירים, ייצור ברזל ופלדה הולך וגדל; אינדוסטריות אחרות ג"כ במצב התפתחות.

יצוא הארץ – בעיקר תוצרת החקלאות; היבוא – מוצרי תעשיה שונים, וסחורות קולוניאליות. מאזן סחר־החוץ הוא אקטיבי (עודף היצוא על היבוא).

תושבי הונגריה – המגיארים – הם צאצאי עם כובש מגזע תורכי שפלש מאסיה במאה התשיעית. ברובם הם רומים־קטולים, ובחלקם – פרוטסטנטים. שפתם המגיארית היא ממשפחת הלשונות האוראל־אלטאיות, ואין לה שום קרבה ליתר לשונות אירופה

עיר הבירה בודפסט, על נהר הדנובה, (1.250.000).


הונדורס HONDURAS    🔗

מדינה באמריקה המרכזית (ראה “אמריקה המרכזית”).


“החכר והשאל” (LEND–LEASE ACT)    🔗

במרס 1941 הפעילו ארה“ב של אמריקה – טרם שנכנסו למלחמה – את החוק של “החכר והשאל”, שלפיהו קבלו על עצמן ארה”ב לספק למעצמות הנלחמות בגרמניה תחמושת ומצרכים אחרים, או שרותים שונים, לא נגד תשלום במזומנים, לאלתר או בעתיד, אלא בתור השאלה על מנת שתוחזר בעתיד שלא נקבע מראש “ע”י תשלום בעין או ברכוש, או ע“י טובת הנאה אחרת ישירה או בלתי־ישירה, שהנשיא ימצא למשביעת רצון”. את כלי הזיון או הציוד שישארו אחרי המלחמה במצב נוח לשמוש חייבים להחזיר לארה“ב אם הנשיא יקבע שיש בהם תועלת להגנת ארה”ב.

הפעולות של “החכר והשאל” נמשכו כארבע שנים, והופסקו באוגוסט 1945. במשך התקופה הזו סופקו ע“י ארה”ב, בלי תשלום, לבעלות הברית סחורות ותחמשת בערך כללי של יותר מ־40 מיליארדים דולרים. הנהנית העיקרית מפעולות אלו היתה בריטניה, והשניה אחריה ברית־המועצות; אחריהן נהנו מאספקת הזיון מדינות קטנות אחרות.

חשיבות העזרה שהושטה בפעולות “החכר והשאל” למאמץ המלחמה היתה לאין־ערוך.


היסטוריה פוליטית    🔗

(סקיצה)

חמשים השנים האחרונות הן תקופה הרת עולם חדש. שתי מלחמות־העולם, המהפכה הסוציאלית ברוסיה, התפתחות התנועות הסוציאליסטיות בארצות המערב, עלית המשטר הדימוקרטי, התקדמות המדע והטכניקה, כיבוש האויר, פיתוח כלי הרכב המכניים וכלי זיין חדשים עד לפיסגתם, הפצצה האטומית – כל אלה המאורעות והתופעות הביאו בעקבותם תמורות כבירות במבנה הפוליטי והסוציאלי של העולם.


א) שנת 1900:

המפה הפוליטית של מדינות העולם בתחלת המאה הנוכחית היתה כזו:

באירופה: המעצמות הגדולות – הקיסרות הרוסית, קיסרות גרמניה. קיסרות אוסטריה־הונגריה, ממלכת בריטניה הגדולה, הרפובליקה של צרפת וממלכת איטליה; בצפון אירופה – הארצות הסקנדינביות, שוידיה־נורבגיה ודניה; במערב – הולנד ובלגיה; במרכז – הרפובליקה הפדרטיבית השויצרית; בחצי־האי הפירנאי. בדרום מערב אירופה – ספרד ופורטוגל; ארצות הבלקנים – רומניה, בולגריה, סרביה ומונטיניגרו, יון ותורכיה האירופית.

באסיה: במזרח הקרוב – הקיסרות העותומנית השלטת באנטוליה ובארצות המיושבות עמים ערביים, וממלכת פרס. במזרח התיכון – טורקיסטן הרוסית מהים הכספי עד לגבולות מונגוליה; אפגניסטן; קיסרות הודו הבריטית שכללה את כל תת־היבשת של חצי־אי הינדוסטן ואת בורמה; הפרוטקטורט הבריטי של מלאיה. במזרח הרחוק – מדינת סיאם, הודו־סין הצרפתית, הקיסרות הקולוניאלית ההולנדית באיי אינדוניזיה, קיסרות סין וקיסרות יפאן; הקיסרות הרוסית כללה את כל צפון אסיה, את ארץ סיביר, מהרי האורל עד חופי האוקינוס השקט.

אוסטרליה וניו־זילנד היו דומיניונים בריטיים.

באפריקה: בצפון היתה מצרים באוקופציה בריטית; בדרום – שתי מושבות בריטיות, ראש התקוה הטובה ונטל. ואנגליה ניהלה מלחמה בשתי הרפובליקות של הבורים (מלחמת האנגלים והבורים 1902–1899). ואפריקה כלה – “היבשת השחורה” – היתה מחולקת בין המדינות הקולוניאליות האירופיות, – מושבות בריטיות, צרפתיות, גרמניות, פורטוגיזיות, ספרדיות, בלגיות ואיטלקיות. בצפון אפריקה – אלג’יריה ותוניסיה, הראשונה מושבה צרפתית והשניה פרוטקטורט צרפתי, טריפוליטניה היתה פרובינציה תורכית; מרוקו בחלקה הגדול פרוטקטורט צרפתי, ובחלקה הצפוני־מערבי פרוטקטורט ספרדי.

באמריקה: ארצות הברית והדומיניון של קנדה בצפון; מדינות אמריקה הלטינית ממקסיקו בצפון עד ארגנטינה בקצה אמריקה הדרומית.

הקיסרות הרוסית. בשלטון אוטוקרטי של הצאר, משלה על לאומים רבים ושונים, מהם בעלי תרבות אירופית, – פינלנד, פולין, הנפות הבלטיות, – ומהם עמים נחשלים בקוקז ובאסיה. המדיניות שלה כלפי הלאומים הזרים היתה קולוניזטורית במזרח ומשטר רוסיפיקציה במערב. הקיסרות האדירה טמנה בחובה את זרעי־ההרס. תנועה ריבולוציונית בקרב העם הרוסי, תנועות ‏מרד של מפלגות־הפועלים, שאיפות לאומיות ספרטיסטיות, – כל אלו בישרו בתחלת המאה העשרים את בואם הקרוב של המאורעות העתידים להרוס את מדינת הצאר.

הקיסרות הגרמנית היתה בעצם פריחתה הכלכלית ושגשוגה הפוליטי. לפרוסיה הריאקציונית היתה ההגמוניה בקונפדרציה הגרמנית; מדיניותה היתה אגרסיבית (תוקפנית) מאז, ממחצית המאה התשע־עשרה. הקיסר וילהלם השני שאף להגמוניה באירופה ולהקמת קיסרות קולוניאלית גדולה נתמכת ע"י צי מלחמה אדיר. על רקע זה נכנסה גרמניה בקונפליקט עם האינטרסים החיוניים של הקיסרות הקולוניאלית השלטת בימים, בריטניה הגדולה.

הקיסרות האוסטרו־הונגרית‏ – “המונרכיה הכפולה” – סבלה מחולשה אורגנית: היא היתה מורכבת מלאומים שונים, בעיקר סלאביים, יסודות זרים ובלתי־לויאליים לשלטון הגרמני וההונגרי.

הרפובליקה הצרפתית טיפחה את רעיון ה“ריבאנש” (תגמול, נקמה) כלפי גרמניה שקרעה מאתה במלחמת 1870/71 את הנפות אלזס ולוטרינגיה. צרפת התכוננה לקראת הבאות ביצירת חיל צבא חזק.

בריטניה הגדולה היתה בשיא עצמתה כקיסרות הקולוניאלית הגדולה בעולם. היא שמרה בקפדנות על קניניה ועל האינטרסים שלה בכל חלקי תבל, ועל מעמד הבכורה שלה בימים ובסחר־הים. ומכאן התנגדותה לשאיפות האקספנסיה (התפשטות) של גרמניה.

מתוך צירופי הפוליטיקה של ניגודים וחשדנות הדדית הסתדרו בראשית המאה הנוכחית המעצמות הגדולות של אירופה בשני מחנות, זו מול זו, – ברית גרמניה ואוסטרו־הונגריה, שהצטרפה אליהן גם איטליה, שגם לה היו שאיפות אקספנסיה, – זאת היתה “הברית המשולשת” Triple Alliance ולעומתן נוצרה “ההסכמה” – Entente Cordiale – של בריטניה וצרפת שהצטרפה אליה קיסרות רוסיה, כתריס נגד שאיפות ההגמוניה של גרמניה ונגד חדירת אוסטריה־הונגריה לארצות הבלקנים המיושבות עמים סלאביים בני גזעם של העם הרוסי. הניגודים בין “הברית המשולשת” ומדינות “ההסכמה” גרמו בשנת 1914 למלחמת־העולם הראשונה.

הקיסרות העותומנית בשלטון הדיספוטי של השולטן עבד־אלחמיד היתה במצב של התפוררות ושלטונה באירופה צומצם. אחת הבעיות הפוליטיות שהעסיקו ממחצית המאה התשע־עשרה את המעצמות הגדולות באירופה היתה “בעית המזרח”, – בעצם בעית קיום הקיסרות של תורכיה – “האדם החולה”. רק האינטרסים המנוגדים של המעצמות בעניני המזרח שמרו על קיומה של מדינה זו.

הפדרציה הגדולה, ארה"ב באמריקה הצפונית, היתה בעצם שגשוגה: ארץ של אפשרויות בלתי מוגבלות בהתקדמות הכלכלית ובקליטת מיליונים של מהגרים. קו־המדיניות שלה היה התבדלות מהענינים של עמי אירופה ומהסכסוכים של מדינות “העולם הישן”.

במזרח הרחוק היתה קיסרות סין הגדולה, המפגרת בהתפתחותה בעולם המודרני, במצב של ירידה. תנועה רבולוציונית בתוך העם הסיני ביקשה לחדש את פני המדינה ולקרב אותה לתרבות המערב. ובצפון הופיע כוח חדש, הקיסרות של יפאן, שסיגלה בתקופה קצרה את הטכניקה ואת הישגי התרבות של המערב והיתה למעצמה צבאית חזקה. במלחמתה הראשונה עם מעצמה אירופית, במלחמת הרוסים והיפאנים בשנת 1904, ניגף חיל רוסיה בפני הצבא היפאני.


ב) מלחמת העולם הראשונה:

גורמים‏ רבים ושונים הצטברו והביאו לידי מלחמת העולם. הגורם האחרון המידי היה רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד ‏יורש העצר האוסטרו־הונגרי בסיראייבו בבוסניה ע“י סטודנט סרבי. המאורעות התפתחו במהירות הבזק – אולטימטום אוסטרי לסרביה, מיד אחרי זה גיוס כללי ברוסיה, באוסטרו־הונגריה, בגרמניה ובצרפת, הכרזת מלחמה, פלישת הצבא הגרמני לצרפת דרך בלגיה הניטרלית, כניסת בריטניה הגדולה למלחמה. התחילה מלחמת העולם שהאריכה יותר מארבע שנים (אוגוסט 1914–נובמבר 1918). השתתפו בה גרמניה, אוסטרו־הונגריה, תורכיה ובולגריה מצד אחד, צרפת ובריטניה ורוסיה – ואליהן עברה אח”כ גם איטליה – מצד שני. ארה“ב שעמדו מקודם בהתבדלותם נכנסו במאוחר למלחמה לצדן של בעלות־הברית המערביות. אחרי נצחונותיה בשנים הראשונות, ביחוד נגד רוסיה, ניגפה גרמניה במלחמה יחד עם בעלות בריתה. לפי תנאי חוזה־השלום של ורסיל איבדה גרמניה את כל מושבותיה מעבר לים; נפות אלזס ולוטרינגיה הוחזרו לצרפת, מתוך הטריטוריה הגרמנית נגזר ה”פרוזדור הפולני" שיצר מעבר ממדינת פולין החדשה לים הבלטי והפריד בין פרוסיה המזרחית ובין שאר גרמניה. קיסרות אוסטריה־הונגריה התפוררה, ועל חרבותיה קמו מדינות לאומיות חדשות (“מדינות הירושה”), וארצות הספר שלה המיושבות עמים זרים סופחו למדינות של בני גזעם אשר מעבר לגבול. המדינות החדשות היו פולין – שהורכבה מחלקי מלכות פולין שחולקה לפני יותר ממאה שנה בין רוסיה, אוסטריה ופרוסיה –, צ’כוסלובקיה (צרוף בוהימיה, מורביה וסלובקיה), יוגוסלביה (צרוף סרביה ומונטיניגרו והארצות הדרום־סלאביות אשר לאוסטריה ולהונגריה), רומניה המוגדלת שצורפו אליה טרנסילבניה, בוקובינה ובֶּסִרַבִּיה. מהמונרכיה הגדולה נשארו שרידים, שתי מדינות מצומצמות בשטח ובאוכלוסיה, אוסטריה המיושבת רק גרמנים והונגריה מאוכלסת מגיארים בלבד.

מהקיסרות העותומנית נקרעו הפרובינציות המיושבות עמים ערביים והוקמו מדינות ערביות חדשות, תחלה תחת שלטון מנדטורי של בריטניה וצרפת, ואחרי מספר שנים בשלטון עצמאי.


ג) המהפכה הרוסית:

צבאות רוסיה ניגפו במלחמה. בעקב מפלתם פרצה הרבולוציה הרוסית ושלטון הצאר מוגר. אחרי מימשל אזרחי דמוקרטי שלא האריך ימים התחוללה במנהיגות לנין המהפכה הבולשביקית (אוקטובר 1917) שפתחה תקופה חדשה בדברי ימי העולם. דיקטטורה קומוניסטית תפשה את השלטון בידה, ביטלה את המשטר הפרלמנטרי וחיסלה את המעמד האזרחי, המדינה הסוציאליסטית הפקיעה את כל הרכוש ואת כל ענפי המשק ובמשך הזמן ביצעה קולקטיביזציה של משק האכרים. המדינה עמדה מראשית בריאתה במאבק קשה של מלחמת אזרחים ממושכת נתמכת ע"י אינטרואֶנציה צבאית מן החוץ ובחבלי לידה של משטר סוציאלי חדש. אולם היא התגברה על כל הקושיים מבפנים ומבחוץ, וברית המועצות היתה במרוצת הזמן למעצמה אדירה ולגורם פוליטי ממדרגה ראשונה במערכת הכוחות של העולם.

מנהיג המהפכה לנין הטיף כי אי־אפשר לה למדינה סוציאלסטית בודדת להתקיים כשהיא מוקפת מדינות קפיטליסטיות עוינות. נוצר לפיכך במוסקבה האינטרנציונל ההקומוניסטי השלישי (“הקומאינטרן”) לתכלית פרופגנדה של רעיון המהפכה הסוציאלית בעולם.

המבנה המדיני של ברית המועצות היה פדרציה של רפובליקות אוטונומיות של העמים והגזעים השונים והמגוונים אשר ברחבי רוסיה.

בימי הריבולוציה ומלחמת האזרחים השתחררו מעול רוסיה ארצות הספר המערביות שלה והפכו למדינות עצמאיות: פינלנד והארצות הבלטיות אסטוניה, לטביה וליטא, ומדינת פולין. רומניה סיפחה את בסרביה בדרום.


ד) תקופת הבינים:

מספר שנים אחרי גמר המלחמה שרר שקט יחסי באירופה. נוצר חבר הלאומים שנתלו בו תקוות רבות לקידום השלום בעולם. המדינה הגרמנית שהפכה לרפובליקה (האספה הלאומית בוֵימַר – פברואר 1919) עבדה לקימום הריסות המלחמה ושיתפה פעולה במדה ידועה עם מדינות המערב. המדינות הלאומיות החדשות עסקו בפיתוח ארצותיהן ופתרון בעיותיהן הפנימיות. המדינה הקומוניסטית ברוסיה היתה עסוקה בדכוי מלחמת האזרחים ובייצוב המשטר הפוליטי והכלכלי החדש; במשך תקופה מסוימת אף השתתפה בחבר הלאומים.

בתחלת שנות השלושים נתגלו פרצות במשטר הבין־לאומי החדש. יפאן במזרח הרחוק הפירה ראשונה את השלום; תקפה את סין, כבשה את מנצ’וריה בצפון סין ויצרה בה ממשלת בובה תחת מרותה. חבר הלאומים היה חסר־אונים נוכח מעשה תוקפנות זה. באיטליה קמה תנועת הפשיזם (ראה “פשיזם”). מנהיג הפשיסטים מוסוליני עמד בראש הממשלה. איטליה הפשיסטית שאפה לאקספנסיה קולוניאלית; תקפה את ממלכת חבש, כבשה אותה וסיפחה אותה למדינתה. חבר הלאומים הטיל על איטליה סנקציות (ענשים) כלכליות – ללא הועיל. התנועה הנאצית בגרמניה הביאה לידי התמוטטות השלטון הליברלי של ממשלת וימר. היטלר עלה לשלטון. במדינה השתרר שלטון טוטליטרי, המפלגות הדמוקרטיות והסוציאליסטיות חוסלו, וכל היסודות המתנגדים לשלטון הנאצי דוכאו באכזריות. במדיניות החוץ נקט המשטר החדש בקו־תוקפנות כלפי המדינות השכנות. “עם האדונים” הגרמני התכוון לשעבד את העמים הסלאביים והאחרים “נחותי הדרגה”. במשך שנים מועטות הזדינה גרמניה והפכה שוב למעצמה צבאית חזקה. נוצר “ציר” רומא־ברלין שהיה מכוון בעיקר נגד התפשטות הקומוניזם באירופה, ולמעשה גם נגד מדינות הדמוקרטיה המערבית. אל “הציר” נצטרפה גם קיסרות יפאן שחששה מפני האקספנסיה של ברית המועצות במזרח הרחוק וששאפה מצדה לכיבושים חדשים בסין. במלחמת האזרחים בספרד (1936־1939) הושיטו מדינות הציר עזרה בצבא ובציוד למורדים בממשלת הרפובליקה.

היטלר שם לו למטרה את ביטול חוזה ורסיל. את מדינת אוסטריה סיפח לגרמניה. עורר את המיעוט הגרמני בצ’כוסלובקיה (בארץ הסודיטים) לדרוש אוטונומיה ואחר זה גם פרישה ממדינת צ’כוסלובקיה והצטרפות לגרמניה. ממשלות בריטניה הגדולה וצרפת התערבו בסכסוך, ניסו לפשר, אולם נקטו בשיטת פיסנות לגבי גרמניה. עפ"י הסכם מינכן הכריחו את צ’כוסלובקיה לותר, ואזור הסודיטים נקרע ממנה. היטלר לא הסתפק אף בזה: במרס 1939 כבשו צבאותיו את צ’כוסלובקיה ומדינה זו חדלה להתקיים. המתיחות באירופה גברה, ומדינות המערב התחילו מתכוננות לקראת מלחמה. וכאשר היטלר הציג דרישות טריטוריאליות גם לפולין וכשצבאותיו פלשו מיד אחרי זה לאדמת פולין הכריזו בריטניה

הגדולה וצרפת – שערבו לשלמות פולין – מלחמה על גרמניה. התחילה מלחמת־העולם השניה.


ה) מלחמת העולם השניה:

מלחמת־העולם השניה האריכה כשש שנים (ספטמבר 1939 – מאי 1945). גרמניה נחלה נצחונות בשנים הראשונות. צבאותיה הציפו קודם את דניה ונורביגיה ואח“כ את ארצות השפלה (הולנד ובלגיה), ואת צרפת. צרפת נכנעה ובריטניה נשארה בודדת במלחמתה. איטליה נצטרפה למלחמה לצדה של גרמניה. צבאות גרמניה כבשו את ארצות הבלקנים, וצבא גרמני ואיטלקי התקדם דרך מדבר לוב למצרים ולארצות המזרח הקרוב. ביוני 1941 התקיף היטלר את ברית המועצות. צבאותיו פלשו לרוסיה, כבשו את אוקראינה ואת כל מערב רוסיה והגיעו עד שערי מוסקבה ועד הוולגה ושלוחות הרי הקוקז בדרום. המלחמה התנהלה באכזריות מרובה שלא היתה כמותה במלחמות אירופה במאות האחרונות. מיליוני אנשים נשים וילדים הושמדו ע”י הנאצים, וכששה מיליונים יהודים נרצחו.

החבר השלישי של “הציר” – יפאן במזרח הרחוק – מצא את שעת הכושר לכיבוש ארצות ולהתפשטות במזרח אסיה ובדרום־מזרחה. ב־7 בדצמבר 1941 התקיפו היפאנים התקפת־פתע את כחות הים של ארה"ב בפרל־הרבור, באיי האוואי באוקינוס השקט. צבאם כבש את איי הפיליפיניים, הציף את מושבות הולנד ובריטניה באינדוניזיה ובמלאיה והגיע עד שערי הודו ועד לגבולות אוסטרליה.

המעצמה הגדולה בעולם, ארצות הברית, הושיטה עוד לפני התקפת היפאנים עזרה לבריטניה בציוד מלחמתי. אחרי התקפת פרל־הרבור היא נכנסה למערבולת המלחמה. כחותיה העצומים, האינדוסטריאליים והצבאיים, עתידים היו להכריע בסוף את גורל המלחמה.

שלשה מנהיגים גדולים עמדו לאומות בעלות הברית בשעת משבר זו: וינסטון צ’רצ’יל עמד בראש בריטניה הגדולה כשהיתה מבודדת במלחמה, עודד את רוח עמו ואירגן את מאמץ המלחמה; יוסף סטלין, ראש ברית המועצות, עמד כצוק־סלע מול האויב הפולש שכבש את ארצו, וניהל בעקשנות את המלחמה עד הנצחון; ופרנקלין ד. רוזבלט, אחד הנשיאים הגדולים בהיסטוריה של ארה"ב, חש לעזרת הדמוקרטיה, והטיל למאמץ המלחמה את כל הכוחות הבלתי־מוגבלים של ארצו.

מסע הנצחון של גרמניה הופסק ליד סטלינגרד על הוולגה, – שם ניגף חיל הגרמנים בפני הרוסים אחרי קרבות עזים, (פברואר 1943) ובמערכת אל־עלמין על גבול מצרים (אוקטובר 1942), שם הוכו צבאות הגרמנים והאיטלקים מכה נצחת ע“י הצבא הבריטי. מאז חל המפנה במלחמה. הגרמנים נהדפו מגבולות רוסיה; צבא ברית המועצות פלש לגרמניה והגיע עד ברלין. צבאות ארה”ב ובריטניה כבשו את איטליה ופלשו אח“כ לצרפת ולגרמניה. מפלת גרמניה היתה שלמה. היטלר נפל על חרבות בירתו (לפי הסברה – התאבדות), שלטון הנאצים חוסל, וגרמניה נכבשה ע”י צבאות בעלות הברית. יפאן ניגפה אף היא במלחמה; את מפלתה השלימו שתי הפצצות האטומיות שאוירונים אמריקאיים זרקו על ערי הירושימא ונגסאקי והחריבו אותן. יפאן נכנעה, וחיל כיבוש אמריקאי נכנס לטוקיו, בירת יפאן.


ו) אחרי המלחמה:

במשטר הפוליטי והסוציאלי של מדינות אירופה במערב חלו שנויים כבירים. הקיסרויות הגדולות נעלמו ממפת העולם; מהמונרכיות נשארו רק שרידים. גרמניה בחורבנה מפולגת לגרמניה המזרחית באוקופציה של הצבא האדום ולגרמניה המערבית הנמצאת תחת פיקוח מפקד הצבא של ארה“ב, בריטניה וצרפת. במדינות הפרלמנטריות התחזק המשטר הדמוקרטי; זכות הבחירה נתרחבה והקיפה את כל האוכלוסיה. הממשלות אחראיות בפני המוסדות הנבחרים ע”י העם. מעמד הפועלים רכש השפעה עצומה בחיים הפוליטיים, ובכמה ארצות אף הגיע לשלטון (בריטניה, הארצות הסקנדינביות, ועוד). בכמה מדינות הולאמו ענפי משק חיוניים, נוצרו שרותים סוציאליים חשובים, ביטוח העובדים נגד חסר עבודה, לעת זקנה, וכדומה. בארצות מסוימות מסתמנת בבהירות דרך ההתפתחות האיבולוציונית לקראת משטר מדינה סוציאליסטי.

מתום מלחמת־העולם השניה לא חזר שלום העולם לקדמותו. בצלו ותחת חסותו של צבא הכיבוש הרוסי השתרר משטר קומוניסטי במדינות מזרח אירופה: בגרמניה המזרחית ובמדינות פולין, צ’כוסלובקיה, הונגריה, רומניה, בולגריה ואלבניה. מדינת־הענק הרוסית פרשה את שלטונה על מדינות אלו, והשפעתה הולכת ומתקדמת באירופה ובמזרח אסיה. בעזרת ברית המועצות הפכה סין הגדולה למדינה קומוניסטית, והקומוניזם הולך וחודר לארצות אחרות בדרום מזרח אסיה. למול הקומוניזם הלוחם והתוקף עומדת מדינת־הענק השניה בעולם, ארה“ב, מצודת הקפיטליזם והחופש והיזמה הפרטית. היא מסייעת לקימומה הכלכלי של אירופה מהריסות המלחמה (“תכנית מרשל”), ומארגנת את הגנתה בפני התקפה ממזרח (“אמנה אטלנטית”). מאבק־איתנים קיים בין שתי השקפות עולם ושני משטרים סוציאליים מנוגדים מן הקצה אל הקצה. משנת 1946 עומדות שתי המעצמות האדירות זו מול זו ב”מלחמה הקרה", מזוינות ומצוידות בכל כלי זין של השמדה, לרבות הפצצה האטומית, וכל עמי העולם עומדים חרדים לקראת הבאות, נוכח סכנה של מלחמת עולם חדשה העלולה להחריב את הציביליזציה המערבית.

אירגון האומות המאוחדות שנוצר אחרי המלחמה במקומו של חבר הלאומים מקיף כששים מדינות מכל חלקי תבל. תעודתו העיקרית היא קידום השלום בעולם.


ז) שנת 1950:

תמונת המפה הפוליטית של העולם בשנת 1950 היא כזו:

באירופה: ברית המועצות והמדינות של מזרח אירופה ודרומה הנמצאות בתוך השפעתה: פולין, צ’כוסלובקיה, הונגריה, רומניה, בולגריה ואלבניה. פרוסיה המזרחית סופחה לרוסיה. גרמניה המזרחית – בכיבוש צבא ברית המועצות. כל אלו המדינות, “הדמוקרטיות העממיות”, מהוות את הגוש הסוביטי. בצפון – המדינות הסקנדינביות, שוידיה, ונורבגיה ודניה, ובתחום הפוליטי והקולטורי שלהן גם מדינת פינלנד ואי איסלנד בצפון לאוקינוס האטלנטי. במערב – הולנד ובלגיה, צרפת, בריטניה הגדולה והרפובליקה של אירלנד (אייר) שנפרדה מחבר העמים הבריטי, במרכז – הרפובליקה הפדרטיבית השויצרית ומדינת אוסטריה הנמצאת עדיין באוקופציה של צבאות בעלות־הברית. גרמניה המערבית שהפכה מדינה פדרטיבית תחת פיקוח שלטונות הצבא האמריקאי‏ הבריטי והצרפתי. בדרום – איטליה, ספרד ופורטוגל. בדרום־מזרח – יוגוסלביה בשלטון קומוניסטי אבל מחוץ להשפעת ברית המועצות. בדרום – שריד תורכיה האירופית ומדינת יון. המדינות הבלטיות אינן קיימות עוד: הן סופחו בכפיה לברית המועצות בשנת 1940.

באסיה: במזרח הקרוב – תורכיה שצומצמה בגבולות אנטוליה (אסיה הקטנה); מדינות ערב החדשות שהיו לפני מלחמת־העולם הראשונה פרובינציות תורכיות – סוריה, הלבנון, עירק, עבר־הירדן, סעודיה הערבית, תימן ואמיריות ערביות על חופי המפרץ הפרסי; והפלא ההיסטורי הגדול של זמננו – מדינת ישראל. במזרח התיכון – פרס ואפגניסטן, הרפובליקות הסוביטיות המושלמיות; הדומיניונים הודו ופקיסטן וצילון; מדינת בורמה והפרוטקטורט הבריטי של מלאיה. במזרח הרחוק – מדינות סיאם והודו־סין (ויאט־נאם); הרפובליקה הפדרטיבית של אינדוניזיה; מדינת סין תחת שלטון קומוניסטי; קיסרות יפאן תחת מרות ארה"ב; קוריאה הדרומית; ארצות ברית המועצות בצפון אסיה.

באפריקה: בדרום – ברית דרום־אפריקה, דומיניון בריטי; בצפון מזרח – הקונדומיניום הבריטי־מצרי בסודן וממלכת חבש. מושבות גרמניה מסוף המאה הקודמת עברו לרשות בריטניה וצרפת בתור ארצות מנדטים. איטליה איבדה גם היא את מושבותיה (חוץ מסומאלי). ‏יתר “אפריקה השחורה” מחולקת בין מושבות ופרוטקטורטים בריטיות, צרפתיות, בלגיות, פורטוגיזיות וספרדיות. מרוקו בצפון מערב היא ברובה פרוטקטורט צרפתי ובחלקה אזור־חסות ספרדי. אלג’יריה מהווה חלק ממדינת צרפת. ותוניסיה – פרוטקטורט צרפתי. טריפוליטניה – בשלטון מנדטורי של האו"מ. מצרים בצפון – מדינה עומדת ברשות עצמה.

באמריקה: ארה"ב והדומיניון של קנדה בצפון; מדינות אמריקה הלטינית – מקסיקו, מדינות אמריקה המרכזית, הים הקראיבי (קובה, האיטי ודומיניקה) וארצות דרום אמריקה – קולומביה, ויניצואילה, ברזיל, פרו, אקואדור, בוליביה, פראגואי, אורוגואי, ארגנטינה וצ’ילי.

באוסטרליה: קהלית אוסטרליה – דומיניון בריטי, והדומיניון של ניו־זילנד.

השנויים במבנה מדינות העולם בחמשים השנה האחרונות:

הקיסריות המרכזיות באירופה, גרמניה ואוסטריה־הונגריה, אינן קיימות. גרמניה המנוצחת איבדה את פרוסיה המזרחית (לרוסיה) וחבלים גדולים במזרחה (לפולין). שאר גרמניה המזרחית היא באוקופציה רוסית. גרמניה המערבית שאורגנה בשנת 1949 בתור רפובליקה פדרטיבית נתונה תחת פיקוח ממשלות זרות. על חרבות אוסטריה־הונגריה קמו מדינות סלאביות לאומיות.

ברית המועצות עלתה בעצמתה על הקיסרות הרוסית שבתחלת המאה הנוכחית. רוסיה הקומוניסטית, מלאה מרץ עלומים ואמונה קנאית באידיאלים שלה, הולכת ומתפשטת ושואפת לכיבושים חדשים.

ממלכת בריטניה‏ הגדולה שהיתה מושלת בימים בשנת 1900 איבדה את נזר הקיסרות, את הודו, שהפכה לשני דומיניונים בלתי־תלויים בבריטניה. באירופה נפרדה ממנה אירלנד אחרי היותה משועבדת לה 800 שנה. לממלכה הקולוניאלית נשארו בעיקר‏ רק מושבותיה באפריקה ושרידים ביבשות אחרות, הדומיניונים יצאו מרשות המטרופולין והיו בעצם למדינות נפרדות בקשר רופף עם בריטניה בחבר העמים הבריטי.

אסיה נמצאת במצב של תסיסה והתעוררות. במזרח הקרוב הופיעו מדינות ערב החדשות. במזרח הרחוק הולכים עמי אסיה ומשתחררים מעול הממלכות הקולוניאליות האירופיות. הקיסרות הקולוניאלית ההולנדית חוסלה ובמקומה באה הפדרציה האינדוניזית; הודו־סין אף היא אבודה לצרפת, בורמה היתה למדינה רבונית, וצילון – לדומיניון. סין שהיתה מדינה מפגרת בתחלת המאה עברה תמורות רבות ובשנת 1949 נתכוננה בה ממשלה מרכזית קומוניסטית, מתוכה חודר הקומוניזם ליתר ארצות דרום מזרח אסיה. יפאן האדירה נוצחה במלחמה ואיבדה את כל כיבושיה מסוף המאה הקודמת.

ארצות הברית של אמריקה יצאו מהתבדלותם המסורתית והיו למעצמה עולמית אדירה. היא כיום המגן היחידי של ארצות המערב בפני האכספאנסיה הקומוניסטית ממזרח,


השמדת עם GENOCIDE    🔗

אחרי הזוועות של שנות המלחמה, כשמיליונים של בני אדם חפים מפשע – אנשים, נשים וילדים – נרצחו ע“י הנאצים הגרמניים וגרוריהם, זועזע סוף סוף המצפון של עולם התרבות. בדצמבר 1948 הכריזה עצרת האומות המאוחדות על הצהרה אוניברסלית (עולמית) של זכויות האדם, והציעה למדינות החברות באו”מ לחתום על אמנה בין־לאומית המכוונת למנוע ולהעניש פשעים של השמדת עם. כתב האמנה נוסח כדלהלן:

“המדינות בעלות האמנה מאשרות שהשמדת עם, בין בימי שלום ובין בימי מלחמה, הוא פשע עפ”י החוק הבין־לאומי, ובעלות האמנה מקבלות עליהן למנוע אותו ולהעניש עליו. השמדת עם פירושה – אחד המעשים שנעשה בכוונה, להשמיד השמדה גמורה או חלקית קיבוץ לאומי, אטני, גזעי או דתי, ואלה המעשים: הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; גרימת |נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ; העמדת הקיבוץ בכוונה תחילה בתנאי־חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתו הגופנית, כלו או מקצתו; קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ; העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפיה.

בני אדם המבצעים מעשים אלה של השמדת עם, או המשתתפים בהם, או קושרים קשר או מסיתים הסתה ישירה ופומבית לבצע השמדת עם – יבואו על ענשם, בין שהם מושלים, בין שהם פקידי ציבור ובין שהם אישים פרטיים. בני אדם שנאשמו בהשמדת עם או בסיוע למעשי השמדה יישפטו ע“י בית משפט מוסמך של המדינה שבארצה נעשה המעשה, או ע”י בית משפט פלילי בין־לאומי שיהיה לו כוח שיפוט על אותן מבעלות האמנה שקיבלו עליהן את שיפוטו".

עד תחלת שנת 1950 חתמו 27 מדינות על האמנה. מדינות הגוש הסוביטי (ברית המועצות ומדינות דרום־מזרח אירופה) לא חתמו עדיין.



 

ו    🔗


ויטו    🔗

(בלטינית = אני אוסר). זכותו של ראש מדינה לסרב להוציא לפועל חוק או צו שניתן ע"י‏ בית־המחוקקים.

בבריטניה הגדולה קיימת זכות זו להלכה, אבל המלך לא השתמש בה כבר יותר ממאתים שנה מאחר שהוא פועל רק בעצת המיניסטרים האחראים בפני הרוב של בית הנבחרים. בארה"ב יש לנשיא זכות ויטו שהוא משתמש בה לעתים די קרובות; אולם אם החוק חזר לקונגרס עם הויטו של הנשיא יכול הקונגרס לבטל את תוקף הויטו ברוב של שני שלישים של בתי הקונגרס.

במועצת הבטחון של אירגון האומות המאוחדות‏ יש זכות ויטו לכל אחד מהחברים הקבועים של המועצה.


ויניצואילה‏ VENEZUELA    🔗

המדינה הצפונית ביבשת אמריקה הדרומית השטח 352.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־4 מיליון וחצי.

ויניצואילה היתה תחת שלטון הספרדים מהמאה השש־עשרה. במלחמות החרות, בהנהלת סימון בוליבר, בתחלת המאה התשע־עשרה, השתחררה יחד עם שאר ארצות הצפון של אמריקה הדרומית. מאז עד זמננו חלו הרבה תמורות במדינה; מהפכות והפיכות צבאיות אירעו חליפות. המשטר הנוכחי: פדרציה של עשרים מדינות אוטונומיות, בשם המדינות המאוחדות של ויניצואילה. נשיא נבחר ע"י הקונגרס לשבע שנים. קונגרס של שני בתים – הסינט ובית הנבחרים. הפיכה צבאית בנובמבר 1948 נתנה את השלטון בידי אירגון צבאי.

האקלים טרופי. יבול האזור החקלאי: קקאו, קפה, ארז. |הארץ נזקקת ליבוא צרכי מזון מחו"ל. עושר המדינה הם אוצרות הנפט. ויניצואילה היא אחת המדינות הראשיות המספקות נפט בעולם. תפוקת שדות הנפט הולכת וגדלה; בשנת 1948 עלתה ל־70 מיליון טונות. בתי־זיקוק קיימים, וחדשים הולכים ונבנים.

יבוא הארץ: מכונות, אריגים, צרכי מזון, ברזל ופלדה. היצוא: בעיקר הנפט; קפה, קקאו, זהב.

עיר הבירה – קאראקאס (400.000).


ורסיל, חוזה. – TREATY OF VERSAILLES    🔗

מלחמת־העולם הראשונה, שנמשכה מאוגוסט 1914 עד נובמבר 1918, באה לידי גמר רשמי ע"י חוזה שלום שחתמו עליו המדינות בעלות־הברית שנלחמו בגרמניה, בורסיל על יד פריז, ב־28 ליוני 1919.

בחוזה היה כלולה האמנה של חבר הלאומים. עפ“י החוזה נקרעו מעל גרמניה טריטוריות אלו: אלזס־לוטרינגיה (שקרעו הפרוסים מצרפת בתום המלחמה הפרנקו־פרוסית בשנת 1871) סופחה חזרה לצרפת; מחוזות קטנים על גבול בלגיה – אוֹיפֶּן ומַלְמֶדִי – סופחו למדינת בלגיה; החלק הצפוני של שלזויג המיושב ברובו דניים (ושנקרעו מדניה ע"י הפרוסים במלחמת 1864) עבר חזרה לדניה; במזרח גרמניה יצר החוזה פרוזדור (“הפרוזדור הפולני”) שהפריד בין פרוסיה המזרחית לבין גרמניה כלה; הטריטוריה של הפרוזדור הזה הועמדה, יחד עם חבל פוזן, לתחת רבונותה של המדינה החדשה, מדינת פולין. עיר הנמל דנציג ששמשה מוצא מן “הפרוזדור” אל הים הבלטי, היתה למדינה חפשית בהנהלת חבר הלאומים. הנמל ממל נקרע ג”כ עפ"י החוזה מגרמניה; הליטאים כבשו אותו וסיפחוהו למדינתם.

נפות גרמניה אשר ממערב לנהר הרהין הוכרזו לטריטוריה פרזית, להיות תפושה בידי צבא בעלות־הברית למשך 15 שנה כערבון למלוי תנאי החוזה ע"י גרמניה. מחוז הסאר, על גבול צרפת, נמסר לאוקופציה של צרפת לתקופה של 15 שנה; בגמר התקופה הזו צריך היה משאל־עם להחליט על עתיד המחוז. גרמניה התחייבה בחוזה לא לפגוע ברבונותן של צ’כוסלובקיה ואוסטריה.

עוד ויתרה גרמניה בחוזה ורסיל על כל מושבותיה במדינות הים, מושבות אלו חולקו עפ"י שיטת מנדטים (ראה “מנדטים”) ברובן בין המעצמות הגדולות.

כח הצבא הגרמני הוגבל; הותר לגרמניה רק צבא פרופיסיונלי של שרות לזמן ארוך המונה 100.000 אנשי צבא בלבד. צי המלחמה נמסר לבעלות הברית.

גרמניה התחייבה לשלם פיצויים לכסוי הנזקים שנגרמו ע"י צבאותיה לארצות של בעלות־הברית.

תנאי השלום שכפו על הגרמנים היו קשים למדי, ונציגי גרמניה חתמו על חוזה ורסיל מתוך מחאה. אכן גרמניה לא קיימה את רוב סעיפי החוזה. לא שלמה פיצויים; אחרי עלות היטלר לשלטון הכניסה צבאה למערב הרהין; פלשה לאוסטריה וסיפחה אותה למדינת גרמניה; קרעה מצ’כוסלובקיה קודם את המחוזות המיושבים גרמנים (ארץ הסודיטים), ואחרי זה כבשה את צ’כוסלובקיה כלה. גרמניה ביטלה למעשה את חוזה ורסיל; היא המשיכה במדיניות תוקפנית כלפי שכנותיה, באוגוסט 1939 דרש היטלר מפולין תיקוני גבולות והחזרת הטריטוריה של ה“פרוזדור הפולני” לגרמניה. צבאות גרמניה התקיפו את פולין ופלשו לתוכה; בריטניה וצרפת שערבו לשלמות פולין נכנסו למלחמה עם גרמניה, ומלחמת־העולם השניה התחילה.


ותיקן CITTA VATICANA    🔗

קרית הותיקן, מדינת האפיפיור, ראש הכנסיה הקטולית־הרומית.

במשך מאות שנים אחדות שלט האפיפיור שלטון חילוני על חלק גדול מאיטליה המרכזית עם הבירה ברומא. במלחמות השיחרור והאיחוד של איטליה חוסלה בהדרגה המדינה החילונית של האפיפיור ובסוף סופחה כלה לממלכת איטליה המאוחדת (1870). הטריטוריה של האפיפיור הצטמצמה בגבולות ארמון הותיקן בתוך רומא. הסכסוך בין הותיקן וממלכת איטליה נמשך כחמשים שנה, עד אשר נחתם חוזה לַטֶרַאן, בפברואר 1929, בין האפיפיור ובין ממשלת איטליה. בחוזה זה הכירה איטליה בסובריניות (רבוניות) של האפיפיור על קרית הותיקן, עם טריטוריה מצומצמת מובלעת בתוך רומא וארמונות־אחדים מחוצה לה. החוזה כולל גם קונקורדט לסידור עניני הכנסיה הקטולית במדינת איטליה.

הותיקן – מדינה סוברינית, טובע מטבעות ומוציא בולי־דאר. המדינה מקיימת קשרים דיפלומטיים עם מדינות שונות. צירי האפיפיור הנקראים נונצ’יו‏ (Nuncio) יש להם מעמד של זקן הסגל הדיפלומטי בכל מקום.

הותיקן הוא מרכז הכנסיה הרומית־קטולית, בעלת אירגון דתי עולמי חזק. הוא מהוה כח פוליטי חשוב ע“י השפעתו על המדינות הקטוליות ועל האוכלוסיה הקטולית בארצות שונות. הותיקן הוא מתנגד חריף לקומוניזם. המפלגות הקטוליות הן עפי”ר ימניות־מתונות, מתנגדות לסוציאליזם.

האפיפיור‏ כיום (ה־261 במספר) הוא פיוס השנים־עשר, איטלקי, נולד 1876. נבחר לראש הכנסיה במרס 1939.

הקרדינלים הם ראשי הכהונה הקטולית־הרומית. הקוליגיה של הקרדינלים, שבעים במספר, היא הסינט של האפיפיור. אחרי מותו הם בוחרים באפיפיור חדש (ראה “קונקלב”).



 

ח    🔗


חבר הלאומים LEAGUE OF NATIONS    🔗

אירגון אינטרנציונלי שנוצר ע“י חוזה־השלום של ורסיל אחרי תום מלחמת־העולם הראשונה (1920); אמנת החבר כלולה בתוך חוזה־השלום. תכליתו העיקרית של החבר היתה לקדם את השלום בעולם ע”י סידור כל סכסוכים בין האומות בדרך פשרה של שלום או ע"י בוררות. אמנת החבר מחייבת את המדינות־החברות לשמור באופן הדדי על שלמותן ועצמאותן של שאר המדינות מפני כל התקפה שהיא, ושלא להשתמש בכוח לפתרון הסכסוכים ביניהן אלא אם יביאו קודם את פרשת הסכסוך לבירור לפני החבר או לפני בוררים. החבר היה רשאי להטיל סנקציות (ענשים) כלכליות על מדינה תוקפת.

מושב החבר היה בג’ניבה. בעצרת החבר השתתפו נציגי כל המדינות־החברות בזכות הצבעה שוה. המועצה היתה מורכבת מחברות־קבע (המעצמות־הגדולות) ומחברות זמניות שנבחרו ע“י העצרת. ארה”ב לא השתתפו בחבר הלאומים, וזאת היתה החולשה הראשונה במבנה החבר. הנשיא וילסון היה היוזם של רעיון יסוד האירגון הבין־לאומי, אולם הקונגרס של ארה"ב סירב אחרי המלחמה להתערב בעניני אירופה ולא אישר את חוזה־השלום של ורסיל.

מראשית יצירתו התגלו החולשות של חבר הלאומים. במשך שנות קיומו סידר החבר בדרך שלום סכסוכים קטנים בין המדינות, ‏ אבל נוכח סכסוכים רציניים היה חסר־אונים, ולא היה לו הכוח הממשי לכפות על הצדדים התוקפים את מרותו. כשיפאן התקיפה את סין וכבשה את מנצ’וריה (1932), וכשאיטליה התקיפה את חבש וכבשה אותה (1935) היה חבר הלאומים חסר־יכלת להתנגד למדינות התוקפות. הפרסטיג’ה שלו הלכה והתמעטה, ובשנה האחרונה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה לא היתה לחבר שום השפעה פוליטית על מהלך המאורעות. אחרי המלחמה חוסל אירגון חבר הלאומים ובמקומו בא אירגון האומות המאוחדות.

בזמן קיומו של חבר הלאומים נוצרו על־ידו בית־הדין הקבוע הבין־לאומי (בהאג), ליישוב סכסוכים בין מדינות; משרד העבודה הבין־לאומי (בג’ניבה) שתכליתו היתה קביעת תנאי עבודה הוגנים בעולם; ועדת המנדטים על יד החבר היה לה הפיקוח על המימשל בארצות שניתנו לשלטון מנדטורי (הטריטוריות הערביות של הקיסרות העותומנית ומושבות גרמניה מעבר־לים). המוסדות האלה קיימים עתה במסגרת האומות המאוחדות. ועדת הנאמנות ליד האו"מ ממלאה את התפקיד שהיה בזמנו לועדת המנדטים.


חבר העמים הבריטי – COMMONWEALTH –    🔗

חבר העמים הבריטי תופש כרבע השטח של כדור הארץ, והאוכלוסיה הכללית שלו עולה על רבע אוכלוסית העולם.

לפי הגזעים אומדים את האוכלוסיה “הלבנה” של חבר העמים ל־70 מיליון, קרוב ל־360 מיליון הם ילידי הודו פקיסטן וצילון, 40 מיליון ילידים שחורים, 6 מיליון ערבים, 6 מיליון מלאיים,‏ כמיליון סינים וכמיליון ילידי איי פולינזיה. לפי הדתות – 210 מיליון הינדוסים, כמאה מיליון מושלמים, 80 מיליון נוצרים, 750.000 יהודים, והשאר בני דתות של שבטים פרימיטיביים, עובדי אלילים וכו'.

ועידות הקיסרות הבריטית שהיו מתכנסות מזמן לזמן היו מטפלות בבעיות המשותפות לאימפריה כלה. הסטטוט של וסטמינסטר משנת 1931 קבע לדומיניונים מעמד של שווי־זכויות ביחסיהם עם בריטניה הגדולה וביטל את כל ההגבלות של האוטונומיה המחוקקת שלהם. הדומיניונים הם קהילות עצמאיות בתוך האימפריה הבריטית, בלתי כפופות למטרופולין ‏ בעניניהם הפנימיים והחיצוניים. הם חברים חפשיים בחבר העמים הבריטי; משותף לכולם יחס־אמונים לכתר הבריטי, המשמש סמל האיחוד של החבר. חבר העמים הבריטי הוא פרי התפתחות היסטורית מיוחדת במינה, כעין קונפדרציה של מדינות הקשורות זו לזו מתוך מסרת היסטורית, קרבה אטנית ותרבותית, וגם מתוך אינטרסים משותפים מבחינה פוליטית, איסטרטיגית וכלכלית.


בחבר העמים כלולים:

א) הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית.

ב) הדומיניונים: קנדה, קהלית אוסטרליה, ניו־זילנד, ברית דרום־אפריקה, הודו, פקיסטן וצילון.

הדומיניון ‏ הקודם ניו־פאונדלנד סופח עפ“י משאל־עם לדומיניון ‏ של קנדה. לרודיזיה הדרומית אין סטטוס של דומיניון אעפ”י שהיא נהנית משלטון עצמאי עם ממשלה אחראית בפני בית־מחוקקים.

ג) המושבות והפרוטקטורטים וארצות המנדטים. (ראה “מושבות בריטניה”).

הסטטוס של המושבות הוא רב־גוונים. יש בהן דרגות שונות של השתתפות האוכלוסיה ברשות המחוקקת; מהן שיש להן מועצות מחוקקות עם רוב – או מיעוט – של חברים נבחרים ע“י התושבים וחברים ממונים ע”י השלטונות, ומהן שהרשות המחוקקת מרוכזת בידי המושלים הבריטיים. הצד השוה שבהן: כולן הן תחת הקונטרולה של משרד המושבות; לכתר המיוצג ע"י מושל או נציב בריטי סמכויות פחות או יותר רחבות בתחיקת החוקים ובביצועם ובהנהלת השלטון.

הפרוטקטורטים נתונים לממשל שליטים מקומיים מילידי הארץ; החסות הבריטית מתגשמת או ע“י שלטון ישיר, או ע”י פיקוח והשגחה על השלטונות המקומיים. לסוג זה שייכות גם מדינות (המלאייות ואחרות) אשר בהן קיים שלטון עצמאי המודרך ע"י יועצים בריטיים (נציבים או “אגנטים פוליטיים”).

ארצות המנדטים הך טריטוריות שהאחריות לממשלן נמסרה למעצמה מסוימת בתקף מנדט (יפוי־כח) מהמועצה העליונה של בעלות הברית בתום מלחמת־העולם הראשונה. לחבר הלאומים שנוצר אז (“חוזה ורסיל”) ניתנה זכות קונטרולה ובקורת על שלטונות המנדטים. אחרי מלחמת־העולם השניה הודיעו בריטניה הגדולה והדומיניונים אוסטרליה וניו־זילנד בעצרת האומות המאוחדות שהם מעמידים את ארצות המנדטים אשר ברשותם תחת פיקוח מועצת הנאמנות של האו"מ. המנדטים בידי בריטניה הגדולה הם טנגניקה, הקַמֶרוּנים וטוֹגו באפריקה, בידי אוסטרליה – אי ניו־גיניאה (מחציתו), ובידי ניו־זילנד – סמואה המערבית.

רוב רובן של המושבות הבריטיות והפרוטקטורטים וארצות המנדטים הן נושאות את עצמן ומאזנות את הוצאותיהן ע"י הכנסותיהן. לטריטוריות הנחשלות מעניק האוצר הבריטי עזרה פיננסית לצרכים מיוחדים. קשרים כלכליים מהודקים קיימים בין בריטניה הגדולה לבין הדומיניונים והמושבות. זכויות־בכורה ניתנות לסחורות בריטניה במדינות החבר הבריטי, והוא הדין לסחר־היצוא שלהן לבריטניה.

הרשות המשפטית העליונה בקיסרות הוא הועד המשפטי של ה“פריבי קונסיל” בלונדון, והוא ביה"ד העליון לערעורים מבתי־המשפט של כל המושבות ואחדים מהדומיניונים.

ענינים הנוגעים להגנה איסטרטיגית כללית של האימפריה נידונים ונקבעים ע"י ועד ההגנה של הקיסרות. בשתי מלחמות־העולם השתתפו הדומיניונים במשלוח צבאות־עזר לחיל בריטניה. המושבות השתתפו גם הן במאמץ המלחמה בנתינת עזרה פיננסית למדינת המטרופולין, ומהן גם גייסו צבא־עזר.


חבש (אתיופיה, או אביסיניה)    🔗

ממלכה בצפון מזרח אפריקה, מוקפת אריטריאה בצפון, קניה ואוגנדה בדרום, סומלי הצרפתית והבריטית במזרח, והסודאן במערב. אין לה מוצא ישיר לים סוף. שטחה המשוער כ־350.000 מילין מרובעים והאוכלוסיה המשוערת היא כ־10 מיליון. ארץ הררית; אקלים העמקים חם ביותר, ברמות האקלים נוח.

האמהארים מהוים כמחצית האוכלוסיה והם הגזע השליט; דתם נוצרית־קופטית. שפתם היא הרשמית – קרובה ללשונות השמיות של דרום ערב. בצפון מערב התושבים הם מושלמים; בגבול המערבי והדרום – בני שבטים כושיים, ובמזרח – סומאליים.

הקיסר (הַנֶגוּס) הילה סיאסה הוא מושל אבסולוטיסטי,בוּלם לפי הקונסטיטוציה של 1931 הוגבל במקצת שלטונו ע“י יצירת בית מחוקקים המורכב מבית עליון של אצילים המתמנים ע”י הקיסר, ומבית תחתון שחבריו ממונים ע"י האצילים וראשי השבטים המקומיים.

בשנות השמונים של המאה הקודמת כבשו האיטלקים את נמל עסאב בים סוף ויסדו את מושבת אריטריאה מצפון־מזרח לחבש. סכסוכים וקרבות פרצו ביניהם ובין החבשים. במלחמת 1895 ניגף חיל איטליה בקרב אדואה, ובחוזה־השלום הוכרחה איטליה להכיר בעצמאותה של חבש. יחסים מתוחים התמידו והלכו וגברו בין האיטלקים ובין החבשים. בשנת 1935 פרצה שוב מלחמה ביניהם; החבשים ניגפו, האיטלקים כבשו את חבש וסיפחו אותה למושבותיהם, והקיסר החבשי הלך בגולה. במלחמת־העולם השניה פרצו מרידות בחבש. החיל הבריטי התקדם ואחרי מלחמה קצרה הכניע את הצבא האיטלקי. ממלכת חבש הרבונית הוקמה מחדש, והקיסר שב מגלותו (1941).

חקלאות וגידול בקר הם ענפי הכלכלה העקריים. היבול באזורים החמים הוא קנה־הסוכר וכותנה, באזורי האקלים הממוצע – תירס, חטה, שעורה, קפה, טבק, תפוחי אדמה, וכו'. גידול סוסים, בקר, עזים וכבשים וגמלים הם ענפי משק חשובים. סבורים כי במדינה נמצאים אוצרות מינירליים גדולים; אולם הארץ לא פותחה ועשרה הטבעי לא בא עדיין לידי ניצול.

סוגי היבוא הראשיים: אריגי כותנה, מלח, דלק, מכוניות, מוצרי מתכת; סוגי היצוא: דגנים, קפה, שלחים ועורות, זרעי־שמן, שמני־צמחים.

עיר הבירה אַדִיס־אַבֶּאבָּה (250.000).


חג’אז (ראה “סעודיה”).    🔗


חוזים והסכמים במזרח הקרוב    🔗

חוזה־הברית האנגלו־עיראקי.

נחתם בין בריטניה הגדולה ועיראק ביוני 1930. על פיו מתבטל המנדט הבריטי ועיראק מקבלת שלטון עצמאי. בריטניה שומרת לעצמה את הזכות להחזיק בעיראק בסיסים של חיל האויר המלכותי עד שנת 1957, ומתחיבת לעזור בהקמת ובאימון הצבא והמשטרה של עיראק. שני הצדדים מתחיבים לתת עזרה צבאית זה לזה במקרה מלחמה, וכמו כן להתיעץ ביניהם לשם כיוון מדיניות החוץ המזרחית שלהם. הברית נכרתה לתקופה של 25 שנה,


החוזה האנגלו־מצרי.

נחתם בשנת 1936. בריטניה הגדולה מכירה בעצמאות מצרים, אבל שומרת לעצמה את הזכויות האלו: א) הזכות להחזיק חיל מצב של צבא בריטי וחיל האויר הבריטי באזור תעלת סואץ; ב) הרשות להשתמש באלכסנדריה ובפורט־סעיד כבסיסים לצי המלחמה הבריטי; ג) הזכות להעביר צבא בריטי דרך מצרים במקרה מלחמה או סכנת מלחמה; ד) קביעת שלטון משותף (קונדומיניום) של בריטניה ומצרים על ארץ הסודאן. הוסכם כי בריטניה תהיה אחראית להגנת מצרים נגד התקפה מבחוץ. החוזה ניתן לריביזיה אחרי עשר שנים.

ע"י חוזה זה חוסלה האוקופציה הבריטית של מצרים שנמשכה משנת 1881.

אחרי תום עשר השנים מזמן חתימת החוזה דרשה מצרים את ביטולו. דרישותיה העיקריות היו: הוצאת הצבא הבריטי ממצרים ומסירת השלטון על הסודאן לממשלת מצרים בלבד (“איחוד עמק הנילוס”). אנגליה לא הסכימה לדרישות מצרים, והמו"מ עודנו נמשך.


חוזה־הברית בין בריטניה ועבר־הירדן.

נחתם בין ממשלת עבדאללה אמיר עבר־הירדן והממשלה הבריטית, במרס 1946. לפי חוזה זה: א) הוכר עבר־הירדן בתור מדינה עומדת ברשות עצמה; ב) לבריטניה נשמרת הזכות להחזיק חיל צבא במדינת עבה"י; ג) האמיר מחויב לתת את כל ההקלות לאימון הצבא הזה ולחופש פעולתו; ד) צבאות האמיר מחויבים לעזור לבריטניה במקרה התקפה מזוינת מצד שלישי; אותה החובה מוטלת על בריטניה לגבי בעלת בריתה.

אחרי חתימת החוזה הזה הכריז האמיר עבדאללה את עצמו למלך על “הממלכה ההאשמית הירדנית”.


חוזה בין בריטניה והמלך אבן־סעוד.

“הסכם הדא” נחתם בשנת 1925 בין ממשלת בריטניה ובין אבן־סעוד, באותו זמן השולטן של נג’ד. הסכם זה קבע את הגבול בין הנג’ד לבין עבר־הירדן שהיה אז תחת מנדט בריטניה. הבריטים הקצו לעבר־הירדן פרוזדור העובר דרך מדבר סוריה ומחבר את עבר הירדן עם עיראק.

חוזה הידידות של ג’דה נחתם בין בריטניה והמלך אבן־סעוד בשנת 1927, וחודש לזמן בלתי מוגבל בשנת 1936. בריטניה הכירה בעצמאות הממלכה הסעודית. בחוזים אלה הסתייג אבן־סעוד בנוגע לתביעות שיש לו על עקבה ומעון (מעאן) שבריטניה כללה בתוך שטח המנדט של עבר־הירדן.


חוזה סעדאבאד.

הסכם שנעשה בשנת 1934 בין עיראק, איראן (פרס), אפגניסטן ותורכיה לשם שתוף־פעולה פוליטי במזרח הקרוב.


חוזים בין בריטניה וראשי שבטים במפרץ פרס.    🔗

באזור החוף המזרחי ודרום־מזרחי של חצי־אי ערב, לארך מפרץ פרס ומפרץ אומאן קיימים ישובים של שבטים ערביים אשר אמירים ושיכיםמושלים עליהם. בתוך שמונים השנים האחרונות קשרה אותם בריטניה הגדולה בחוזים והסכמים שעל פיהם השיגה זכויות‏ מיוחדות לכל ארך האזור. ביד בריטניה ההשגחה על כל אזור החוף, על בטחון הספנות ועל תנועת המסחר בעבדים. הסוכן הפוליטי הבריטי היושב בבחרין הוא היועץ הפוליטי והבורר ומתווך בין השבטים, ולו ההשפעה הפוליטית העליונה באזור כלו (ראה “ערב”).


הסכמי שביתת הנשק בין מדינת ישראל ומדינות ערב    🔗

ע“י מאמצי התיווך של האו”מ נחתמו בשנת 1949 הסכמי שביתת נשק במלחמת מדינות ערב עם מדינת ישראל. התחומים שנקבעו לפי הסכמים אלה הם קוי הגבול הנוכחים של ישראל.

ההסכם עם מצרים נחתם בפברואר 1949. לפיו נשארה רצועת החוף של עזה עד גבול מצרים תפושה בידי הצבא המצרי. עוג’ה־אל־חפיר בגבול הנגב היא מובלעת מפורזת בין ישראל ומצרים בחסות האו"מ.

ההסכם עם הלבנון נחתם במרס 1949. קוי הגבול הקודמים בין מדינת המנדט והלבנון נשארו קיימים.

ההסכם עם עבר הירדן נחתם באפריל 1949. לפיהו נשאר החלק המזרחי של א“י – שהוקצה בשעתו למדינה ערבית עפ”י החלטת החלוקה של האו"מ – תפוש בידי הלגיון הערבי. באפריל 1950 סיפח המלך עבדאלה את החלק הזה לממלכה ההאשמית הירדנית. מדינת ישראל לא הכירה בסיפוח זה.

סעיף 8 של ההסכם המחייב הסדר הגבולות של אזור ירושלים והגישה אליה לא בוצע עד היום (אוגוסט 1950) מסבת השהיות של ממשלת עבר־הירדן. ירושלים העתיקה, בתוך החומות, נשארה כבושה בידי צבא עבה“י, ומדינת ישראל מחזיקה בירושלים החדשה ובפרוזדור רחב אליה מצד מערב. שתי המדינות גם יחד מתנגדות להצעות האו”מ על בין־אום ירושלים.

ההסכם עם סוריה נחתם ביולי 1949. הגבולות לא נשתנו.

הפיקוח על ביצוע הסכמי שביתת הנשק הוא בידי ועדות מעורבות בראשות באי־כח האו"מ.

ההסכמים הנ"ל הפסיקו את המלחמה אבל לא שמו קץ למצב המלחמה, לפי מה שהמדינות הערביות חוזרות ומטעימות מדי פעם בפעם. מעבר לגבול נשמעים אף לעתים קרובות איומים של “סיבוב שני”.



 

ט    🔗


טוטליטריות    🔗

משטר שלטון המושתת על “הטוטליות (כוללת הכל) של המדינה”, בניגוד לתפישה הליברלית המגבילה את סמכויות השלטון ומעניקה לפרט חופש וכוח הכרעה בעניני החיים השונים. המדינה הטוטליטרית מטילה את השפעתה ושליטתה על כל חיי האזרח ודורשת היכנעות גמורה של הפרט לכלל. משטר טוטליטרי סותר מטבעו את הדמוקרטיה הפרלמנטרית, את חופש הדעות וקיום מפלגות פוליטיות.

גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית היו טפוסים של מדינות טוטליטריות. מתנגדי הקומוניזם טוענים כי גם המשטר של ברית המועצות הנהו משטר טוטליטרי.


טיבט TIBET    🔗

ארץ רמה, מצפון להודו, מופרדת ממנה ע"י הרי ההימאלאיים. השטח 463.000 מילין מרובעים, אוכלוסיה משוערת של 3 מיליונים.

טיבט היתה במאה השביעית עד התשיעית ממלכה צבאית חזקה. במאה השמונה־עשרה נכבשה ע"י קיסרות סין. הקשר בין טיבט וסין היה תמיד רופף, ושלטון הסינים בטיבט במאה הנוכחית היה רק נומינלי (=לפי השם גרידא). המדינה היתה סוגרת ומסוגרת ומבודדת בפני העולם החיצוני. רק בעשרות השנים האחרונות נפתחה לקשרי מסחר עם הודו הבריטית, ונציג ממשלת הודו יושב כעת בלהאסה, בירת טיבט.

המדינה פרימיטיבית, החלק החמשי של הגברים בטיבט הם נזירים. פוליאנדריה (רבוי בעלים לאשה) מצויה במדינה. מושל הארץ הוא הדלאילאמה; אחריו עובר השלטון לילד זכר שנולד ברגע מותו (גלגול נשמות).

אחרי ההתפתחויות האחרונות בסין, – כיבוש השלטון ע"י הקומוניסטים, – תובעת מדינת סין את שיבת טיבט לתחום שלטונה. אנשי טיבט מתנגדים לדרישה זו. באוגוסט 1950 התחילה תנועת צבאות קומוניסטיים סיניים מצפון וממזרח במטרה לכבוש את טיבט.

משק הארץ – חקלאות וגידול בהמות.


טריד אוניונים – איגודים מקצועיים    🔗

TRADE UNIONS

בבריטניה מאוגדים האיגודים המקצועיים של הפועלים בקונגרס של הטריד־אוניונים Trades Union Congress (T. U. C) המאחד 187 אוניונים עם מספר כולל של שמונה מיליון חברים (1949). הקונגרס מתכנס בכל שנה; מיוצגים בו האיגודים על בסיס של ציר אחד לכל 5000 חברים. הקונגרס בוחר במועצה כללית‏ General Council המנהלת את כל עניני התנועה המקצועית; למועצה סמכויות נרחבות בפיקוח על האיגודים. היא משתפת פעולה עם הממשלה – יחד עם באי־כח אירגוני נותני העבודה – בעניני חקיקת חוקי עבודה וביצועם. היא מיוצגת גם באירגון העבודה הבין־לאומי אשר ליד האו"מ. קיים מגע תמידי בין הקונגרס ובין מפלגת העבודה הבריטית באמצעות מועצת העבודה הלאומית שמשתתפים בה הקונגרס של הטריד־אוניונים, האקסקוטיבה הלאומית של מפלגת העבודה, המועצה האדמיניסטרטיבית של מפלגת העבודה הפרלמנטרית והברית הקואופרטיבית. בשנת 1949 היה הקונגרס היוזם ליצירת ברית אינטרנציונלית חדשה של האיגודים המקצועיים אחרי שיצא מהפדרציה העולמית של הטריד־אונינים הנמצאת תחת השפעה קומוניסטית.

בארצות הברית קימים שני אירגונים גדולים של טריד־אוניונים, הפדרציה האמריקאית של העבודה

American Federation of Labor (A. F. L.) והקונגרס ‏ של אירגונים אינדוסטריאליים Congress of Industrial Organizations (C. I. O.). שני האירגונים מקיפים מיליונים של פועלים. הפדרציה נוסדה בשנת 1881 עפ“י האינציאטיבה של שמואל גומפרס, פועל בביח”ר לסיגריות בניו־יורק. היא מורכבת מאוניונים מקצועיים. אוניון לאומי אחד לכל מקצוע באמריקה הצפונית כולה. חבריהם הם רק פועלים מקצועיים. לאוניונים החברים בפדרציה חופש פעולה גמור בעניני אירגון, שביתות וכדומה; הפדרציה מנהלת אותם בעצתה ובעזרתה. הפדרציה אינה סוציאליסטית ואף אינה עוסקת בפעולה פוליטית. תעודתה היא רק יצירת תנאי עבודה הוגנים במסגרת המשטר הקפיטליסטי ע“י מו”מ עם המעבידים ובשעת הצרך גם ע"י מלחמה אקונומית, שביתות וכו'.

ה־C.I.O. הוא אירגון של איגודי פועלים שפרשו מהפדרציה של העבודה בשנת 1935. מסגרת האיגודים המקצועיים הכלולים בו היא יותר רחבה; היא כוללת גם פועלים מקצועיים וגם פועלים פשוטים. אירגון זה הקיף שכבות יותר רחבות של פועלים. במלחמה על תנאי העבודה הוא יותר רדיקלי מה־A.F.L. אולם גם הוא אינו נושא צביון פוליטי.

שני הארגונים האלה הצטרפו בסוף שנת 1949 לאינטרנציונל החדש של האיגודים המקצועיים.



 

י    🔗


יוגוסלביה    🔗

רפובליקה פדרטיבית כוללת את הרפובליקות העממיות הדרום־סלאביות, את סרביה, מונטיניגרו, קרואטיה, סלוביניה, בוסניה והרצגובינה ואת מקדוניה. שטח המדינה 96.000 מילין מרובעים בקירוב, האוכלוסיה 15 מיליונים.

ההתפתחות ההיסטורית של המדינות הכלולות בפדרציה שונה תכלית שנוי זו מזו. סרביה היתה כחמש מאות שנה משועבדת לקיסרות העותומנית והשיגה את חרותה המדינית רק בשנת 1878. דת האוכלוסיה יונית־אורתודוכסית. בוסניה היתה עד שנת 1912 חלק מהקיסרות העותומנית; התורכים כפו במאות הראשונות של שלטונם את דת האישלאם על חלק גדול מתושביה. בקרואטיה וסלוביניה הכנסיה היא רומית־קטולית; במאה האחרונה היו כלולות בקיסרות האוסטרו־הונגרית ומושפעות מהתרבות האירופית. לשונות הסרבים והקרואטים קרובות מאד זו לזו, אלא שכתבן שונה: הסרבים משתמשים בא“ב הקירילי, דומה לרוסי, הקרואטים והסלובינים כתבם לטיני. ההבדלים הגדולים בדת, במסורת ובתרבות היוו מכשול בתהליך המזיגה של העמים הסלאביים הדרומיים לאומה אחת. האיחוד בא כשקיסרות אוסטריה־הונגריה התפוררה בעקב מלחמת־העולם. אז נוצרה ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (1918). אעפ”י כן היתה תקופת הבינים בין שתי מלחמות העולם גדושה חכוכים וסכסוכים בין הקרואטים והסרבים, עד לתחלת המלחמה (אוגוסט 1939) כשבאו לידי הסכם שלפיו ניתנה לקרואטיה מידת אוטונומיה רחבה בתוך המדינה היוגוסלבית.

במלחמת־העולם השניה נכבשה יוגוסלביה ע“י הגרמנים, והמלך עם ממשלתו הלכו בגולה. בפנים הארץ התנהלה מלחמת־גרילה נגד הגרמנים. שתי תנועות לוחמי־גרילה היו בארץ, הצ’טניקים והפרטיזנים. האחרונים נלחמו בהצלחה במנהיגות הגינירל (אח"כ מרשל) טיטו. הרוסים והבריטים הושיטו לטיטו עזרה בציוד מלחמה. ובדצמבר 1943 הכירו בו כ”מצביא בעל־ברית". נוצר ועד לאומי שהכריז על מדינה דמוקרטית ומשטר פדרלי עם שויון זכויות לאומיות לכל עמי המדינה.

בנובמבר 1945 הכריזה האספה המיסדת על רפובליקה פדרטיבית וביטול משטר המלוכה. בראש המדינה נשיא וששה סגני־נשיא, נציגי ששת הלאומים השונים אשר במדינה. הממשלה – המרשל טיטו (יוסף ברוז, ידוע בכנוי טיטו), מנהיג קומוניסטי. המשטר הקומוניסטי במדינה הוא מתון. הממשלה אינה מזדקקת לקונטרולה של ברית המועצות ובעקב זה נוצר מצב של מתיחות רבה בין יוגוסלביה לבין הגוש הסובייטי של ה“דמוקרטיות העממיות”. המתיחות החריפה בשנות 1950־1949.


לכסיקון פוליטי 3.png

הבעיות הפוליטיות שעומדות בפני ממשלת טיטו בשנת 1950 הן התפתחות מדיניות־החוץ לאור יחסי האיבה מצד מדינות ה“קומאינפורם” השכנות, ותביעות יוגוסלביה על החבלים המיושבים ברובם סלאבים על חופי דלמטיה ובדרום אוסטריה. ביולי 1946 ויתרה אמנם איטליה לטובת יוגוסלביה על שטחים מדלמטיה עם הערים פולה ופיומה, אולם בעית הרבונות על טריאסט לא נפתרה ועד היום הנה סלע־מחלוקת בין איטליה ויוגוסלביה.

הכלכלה. 75 אחוזים מאוכלוסית יוגוסלביה מתפרנסים על החקלאות; גידול דגנים, בקר, ניצול יערות. המחצבים – פחמים, עפרות ברזל, נחשת, עופרת ואבץ ומתכות אחרות. סוגי היצוא העיקריים: דגנים, עצים, עפרות מתכות, בקר, חזירים, עופות הלול, עורות, פירות ושמני אתר. סוגי היבוא העיקריים: מוצרי וחמרי גלם טכסטיליים, מכונות, סחורות מעובדות.

עיר הבירה בלגרד (כ־400.000 תושבים).


יון GREECE ביונית    🔗

HELLAS

הממלכה ההילינית בדרום מזרח אירופה. כוללת את יון העתיקה בצרוף חלק ממוקדוניה ואפירוס בצפון ותראקיה בצפון מזרח ואת איי יון: אי כריתה, הדוֹדֶקַנֶז (12 איים, בתוכם רודוס, שאיטליה כבשה בשנת 1912 מהתורכים ומסרה בשנת 1946 ליון), כמאתים איים פזורים בים האיים (האגאי או הארכיפלגוס), והאיים היוניים במערב (בתוכם אי קורפו). השטח הכולל 51.800 מילין מרובעים, האוכלוסיה – 7 מיליונים וחצי.

בתחלת המאה התשע־עשרה מרדו היונים בשלטון התורכים, ובעזרת מעצמות אירופה השיגו את חרותם בשנת 1821. נתכוננה הממלכה ההילינית במלכות נסיכים משושלות מלוכה אירופיות. בתקופה קצרה (1924־35) שרר משטר רפובליקה בארץ. כיום יון היא מלוכה קונסטיטוציונית מוגבלת. פרלמנט של שני בתים, סינט ובית נבחרים. המלך, פאול הראשון משושלת המלכות הדנית.

היונים שאפו מאז ומתמיד לספח למדינתם את הטריטוריות ‏המאוכלסות יונים בתורכיה האירופית ובחופה המערבי של אסיה הקטנה (אנטוליה) במדינת תורכיה. במלחמת הבלקנים בשנת 1911 נלחמו היונים יחד עם הבולגרים והסרבים בתורכיה. תורכיה נוצחה, והיונים קבלו אז את רובה של תראקיה בתורכיה האירופית עם העיר סלוניקי. אחרי אשר תורכיה ניגפה בפני צבאות בריטניה במלחמת־העולם הראשונה פלש חיל יון לאנטוליה וכבש את החוף המערבי בסביבות העיר איזמיר (סמירנה). אולם התורכים החליפו כח אחרי מפלתם במלחמה ובפיקוד מוסטפה קמאל פחה (אטא־תורק), גבור תורכיה המחודשת, הכו את היונים וגרשו את צבאם מהארץ (1924).‏ עפ“י חוזה־השלום שנחתם אח”כ בין תורכיה ויון נעשה חילוף אוכלוסיות ביניהן; כמיליון וחצי יונים הועברו מאנטוליה‏ ויושבו ביון, והתושבים התורכים מתראקיה הועברו לתורכיה. מני אז לא הופר השלום בין יון ותורכיה.

במלחמת־העולם השניה התקיפו האיטלקים את יון אבל ניגפו בפני הצבא היוני. בשנת 1941 כבשו הגרמנים את הארץ והחזיקו בה עד שנת 1944. אחרי תום המלחמה פרצו מהומות קומוניסטיות שהתפתחו למלחמת גרילה בין המורדים ובין צבאות הממשלה. בשנת 1947 נמצאה המדינה במצב של מלחמת אזרחים; הקומוניסטים הכריזו על יסוד “ממשלה יונית חפשית”. הם נתמכו ע“י מדינות ה”דמוקרטיות העממיות" בבלקנים. ממשלת יון קבלה עזרה מבריטניה וארה"ב. המרידה דוכאה בשנת 1949.

יון היא ארץ חקלאית בעיקרה. יבול תבואות, טבק, זיתים, גפנים, הדרים ועצי־פרי שונים. המחצבים – עפרות ברזל, מנגניז, בויקסיט, עופרת, אבץ. תעשיות של אריגים, כותנה, צמר ומשי, כימיקאלים. צי־המסחר של יון גדול לפי היחס (כולל נפח של מיליון ורבע טונות) והוא ראשון במעלה בסחר הים של מזרח הים התיכון.

הדת במדינה יונית־אורתודוכסית. ראשה הרוחני הוא הפטריארך היוני בקושטא. בראש שלטון הכנסיה ביון גופא עומד הסינוד בנשיאות הארכיבישוף של אתונה.

הלשון היונית המודרנית היא מורשת היונית העתיקה, אולם שונה ממנה בהגויה, באוצר המלים ובדקדוקה.

עיר הבירה אתונה (500.000). ערי הנמל החשובות: סלוניק בצפון, ופיריאוס, נמל אתונה.


יפאן JAPAN    🔗

הקיסרות היפאנית מורכבת מהאי הגדול הונשו – המתקרי יבשת יפאן – ומשלשה איים גדולים אחרים ואלפי איים קטנים בצפון האוקינוס השקט, מול חופי אסיה. השטח הכולל הוא 150.000 מילין מרובעים והאוכלוסיה 82 מיליונים.

לפי המסורת היפאנית קיימת הקיסרות מזמן קדום, יותר מ־2500 שנה. יפאן היתה סוגרת ומסוגרת בפני זרים מאות בשנים ותרבותה לא היה לה מגע עם החוץ. במחצית השניה של המאה התשע־עשרה נפתחה יפאן לסחר־חוץ וקשרה קשרים עם מדינות המערב. מני אז חלו שנויים כבירים במדינה. היפאנים למדו את דרכי המערב, הפתיעו את העולם בהתקדמותם המהירה במדע ובטכניקה ובחרושת המעשה; בתחלת המאה הנוכחית התחילה התעשיה שלהם אף להתחרות עם תוצרת מדינות אירופה. יפאן היתה במשך הזמן למעצמה צבאית אדירה עם שאיפות אגריסיביות להתפשטות ביבשת אסיה. היא נלחמה בהצלחה בסין וברוסיה, כבשה את מנצז’וריה וארצות רחבות ידים בצפון סין. במלחמת־העולם השניה כרתו היפאנים ברית עם מדינות “הציר”, התקיפו את איי ארה“ב באוקינוס השקט ואת הפיליפינים ואת מושבות בריטניה והולנד באוקינוס ההודי. בראשית המלחמה נחלו נצחונות וצבאותיהם פלשו לארצות דרום־מזרח אסיה והגיעו עד שערי הודו ועד גבולות אוסטרליה. לבסוף ניגפו במלחמה עם ארה”ב. יפאן נכנעה; הצבא האמריקאי כבש את איי יפאן. חיל מצב של ארה"ב חונה כיום במדינה, והשלטון נמצא תחת הקונטרולה של מצביא הצבא האמריקאי הגנרל מק־ארטור.

יפאן איבדה את כל כיבושיה מראשית המאה הנוכחית. כל חלקי סין שהיו תפושים בידי יפאן בזמן התפשטותה שבו וחזרו אחרי מפלתה לרבונותה של סין. קבוצות האיים באוקינוס השקט שהיו נתונות תחת המנדט שלה הוצאו מידה. בעלות הברית השאירו את הקיסר על כסא מלכותו. קונסטיטוציה חדשה נכנסה לתקפה בשנת 1947. קיים בית מחוקקים של שני בתים נבחרים – בית נציגים ובית יועצים. הממשלה אחראית בפני הפרלמנט.

הכלכלה. תבואות הארץ – חטה ודגנים, אורז, תפוחי אדמה, תה וטבק, עצי פרי, עצי התות (גדול משי), ועוד. עושר־מחצבים – זהב וכסף, נחושת, אבץ, ברזל, כרום, פחמים, נפט. התעשיות הראשיות – אריגי משי כותנה וצמר, כימיקאלים, דשנים, מכשירי חשמל, שמני־צמחים, שמן הקמפור. מספנות ובנין אניות. סוגי היבוא העיקריים: כותנה גלמית, חטה, צמר, גומי, אריגים, מתכות, מכונות, קנה־הסוכר, נפט, אורז. סוגי היצוא העיקריים: משי ואריגי כותנה, תה, סוכר מזוקק, פחם, מוצרי תעשיה שונים.

עיר הבירה – טוקיו (4 מיליון). ערים גדולות אחרות: אוסאקה (מיליון וחצי תושבים), קיוטו (מיליון), נגויה (800 אלף), יוקוהאמה, עיר הנמל של טוקיו (800 אלף), קובּה (600 אלף), עיר הנמל למסחר־חוץ.


ישראל    🔗

מדינת ישראל קמה שלבים שלבים. לפני שבעים שנה התחילה הקולוניזציה היהודית בארץ ישראל ונוסדו המושבות החקלאיות הראשונות. בשנת 1897 כינס ד"ר תיאודור הרצל את הקונגרס הציוני הראשון בבזל. הונח היסוד להסתדרות הציונית העולמית על מצע הפרוגרמה הבזילאית של יצירת “בית־מולדת לעם ישראל בארץ־ישראל מובטח לפי משפט־הכלל”.

ארץ ישראל (פלשתינה) היותה חלק מהקיסרות העותומנית מראשית המאה השש־עשרה. הטריטוריה שלה היתה מחולקת לשלש יחידות אדמיניסטרטיביות. שני הסנג’אקים (פלכים) של עכו ושל שכם (נבלוס) היוו חלק מהולאיה (פרובינציה) של בירות; דרום הארץ היה כלול בסנג’אק מיוחד של ירושלים; עבר הירדן כלל שני סנג’אקים, החוראן בצפון ועמאן בדרום, שניהם השתייכו לולאית סוריה (דמשק).

תאריכי המפנה ההיסטוריים בהתפתחות המאורעות לקראת התגשמות שאיפות הציונות והקמת מדינת ישראל הם:

בראשית נובמבר 1914, בתחילת מלחמת־העולם הראשונה, נכנסה תורכיה למלחמה לצדה של גרמניה נגד בעלות־הברית בריטניה הגדולה, צרפת ורוסיה. בשני לנובמבר 1917 ניתנה ע“י ממשלת בריטניה הגדולה הצהרת בלפור שהובטח בה בית לאומי ליהודים ‏ בא”י. בדצמבר אותה שנה כבשו צבאות הגינירל אלנבי את ירושלים. ובספטמבר 1918 הושלם כיבוש כל ארץ־ישראל וסוריה ע"י הצבא הבריטי.

אחרי מפלת תורכיה נחתם חוזה סֶבֶר בין בעלות הברית ותורכיה (אוגוסט 1920); במקומו בא יותר מאוחר חוזה לוזאן (יולי 1923), בשני החוזים האלה ויתרה תורכיה לטובת המעצמות בעלות הברית על כל הפרובינציות המיושבות ערבים, ועל א"י בתוכן.

בועידת סן־רמו של בעלות הברית (25 אפריל 1920) נמסרה א"י בתור טריטוריה מנדטורית לבריטניה הגדולה על מנת שתהיה אחראית לביצוע התכנית של הצהרת בלפור.

ב־24 ליולי 1922 אושרה ע“י מועצת חבר הלאומים מסירת המנדט על א”י לבריטניה הגדולה. בהקדמה למגילת המנדט הוכר הקשר ההיסטורי של עם ישראל עם ארץ ישראל ונקבע העיקרון שממשלת המנדט תהיה אחראית להקמת בית לאומי יהודי בא“י. ארה”ב שלא היתה חברה בחבר הלאומים חתמה על הסכם מיוחד עם בריטניה הגדולה (3.12.1924) שבו אושרו העיקרונות הנ“ל של המנדט הא”י.

ב־22 בספטמבר 1922 אישרה מועצת חבר הלאומים את הצעת בריטניה להוציא את עבר הירדן מכלל השטח המיועד לבית הלאומי היהודי. בעבר הירדן נתכוננה, תחת החסות והקונטרולה של בריטניה הגדולה, נסיכות ערבית בשלטון האמיר עבדאללה בנו של השריף חוסין ממכה.

תקופת השלטון האזרחי של הממשלה המנדטורית התחילה בשנת 1920 ונסתימה ב־15 במאי 1948.

בתחלת השלטון הבריטי ישבו בא"י כ־650.000 ערבים וכ־80 אלף יהודים. במשך 30 שנות השלטון הבריטי חלה התפתחות כבירה בארץ. הישוב העברי הלך וגדל והגיע עד ליותר מ־600.000 בעת חיסול המנדט. הישוב הערבי גדל אף הוא ועלה עד ליותר ממיליון נפש בתחלת שנת 1948.

שלשים שנות המנדט היו שנות יצירה קולוניזטורית גדולה. העליה היהודית שינתה את פני הארץ. היהודים השקיעו מיליונים ‏רבים בפתוח הארץ ובהפרחת שממותיה, רכשו קרקעות, יסדו ישובים חקלאיים והפכו את הישימון לאדמה פוריה, יצרו ישובים עירוניים מפותחים, מרכזים של עבודה, תעשיה ומסחר. נוצרה תנועת עבודה כבירה, נושאת אידיאלים של הליכה אל הכפר וכיבוש העבודה. קמה תרבות עברית חדשה, הלשון העברית היתה לשפה חיה. בהקבלה לשלטון המדינה הבריטי הסתדר שלטון עצמי דמוקרטי עם משמעת פנימית חזקה של הישוב היהודי. את העבודה הפוליטית והקוליניזטורית כיוונה הסוכנות היהודית, אורגן מורחב של ההסתדרות הציונית העולמית, שנהנתה ממעמד חוקי עפ"י המנדט.

עם התפתחות וגידול הישוב היהודי התפתחה תנועה לאומית ערבית, מתנגדת חריפה לציונות. התקפות ערביות על הישובים היהודים אירעו תכופות; החמורות שבהן היו בשנת 1929 ובשנות 1936־37. תחת לחץ ההתנגדות הערבית סטתה ממשלת המנדט ממדיניות הבית הלאומי שהיתה עיקרון יסודי במשטר המנדט. הויתורים לערבים לרעת היהודים הלכו ורבו, היחסים בין הממשלה והישוב היהודי הורעו, הניגודים החריפו והגיעו לפיסגתם עם פרסום “הספר הלבן” בשנת 1939, שהגביל את זכות היהודים לרכישת קרקעות וצמצם את העליה לארץ. למעשה שם “הספר הלבן” קץ לשאיפות הציוניות להקמת הבית הלאומי והמדינה היהודית בא"י.

היהודים לא נכנעו. כתום מלחמת־העולם השניה התחיל מאבק בלתי־פוסק מצד הישוב היהודי נגד ממשלת המנדט, אורגנה עליה “בלתי־חוקית” שהביאה לידי תגובות נמרצות של הממשלה. פעולות טרור התחילו והתמידו משני הצדדים, הצבא הרב שריכזו הבריטים בארץ לא עלה בידו להשליט את כח הממשלה. התפתחות המאורעות בארץ, בצירוף גורמים פוליטיים מחוצה לה, הניעה לבסוף את הממשלה הבריטית להסתלק מן המנדט בא"י, והיא הודיעה על כוונתה זו לאירגון האומות המאוחדות.

בישיבה ההיסטורית של 29 בנובמבר 1947 קבלה עצרת האו“מ החלטה על חלוקת א”י למדינה יהודית ומדינה ערבית וירושלים בין־לאומית. היהודים הסכימו להחלטת האו“מ. הערבים המיוצגים ע”י הממשלות הערביות חברות הליגה הערבית גילו התנגדות חריפה. התחילו התקפות כנופיות ערביות, מן הארץ ומחוצה לה, על הישובים היהודים; התקפות אלו נהדפו ברובן ע“י כוחות “ההגנה”. ממשלת בריטניה הודיעה כי ביום 15 מאי 1948 תצא האדמיניסטרציה הבריטית את הארץ. לא ניתנה הרשות לאו”מ להקים אירגון ממשלתי של מעבר שיבצע את החלטות האו"מ על חלוקת הארץ. הכוונה היתה לעזוב את הארץ לבלי שלטון, במצב של “תוהו ובוהו”.

ביום 14 למאי 1948, ה' אייר תש“ח, ערב צאת האנגלים, הוקמה ממשלה זמנית ע”י הסוכנות היהודית והועד הלאומי בראשות דוד בן גוריון. הממשלה הכריזה על הקמת מדינת ישראל.

ממשלת ארה"ב, ואחריה ברית־המועצות, הכירו תיכף במדינת ישראל, ובעקבותיהן מספר מדינות אחרות. יותר מאוחר – במרס 1949 – נתקבלה ישראל לחברה באירגון האומות המאוחדות.

ממשלות ערב הכריזו מלחמה גלויה על מדינת ישראל וצבאותיהן פלשו לארץ, צבא מצרים מדרום. צבא עבר הירדן (הלגיון הערבי) וחיל עיראקי ממזרח וצבא סוריה והלבנון מצפון. במשך שנת 1948 נלחם צבא הגנה לישראל בהצלחה בצבאות הפולשים, וכוחותיהם גורשו מתחומי מדינת ישראל. בהתערבות ובתיווך אירגון האו“מ נחתמו הסכמי שביתת נשק עם מצרים, עבר הירדן, סוריה והלבנון; קוי־התחום שנקבעו עפ”י הסכמים אלה מהוים כיום את גבולות מדינת ישראל. בימי הקרבות כבש צבא הגנה לישראל את הגליל המערבי, את הפרוזדור לירושלים ותפש את כל הנגב. שטחים אלה, יחד עם ירושלים, כלולים כעת בתוך מדינת ישראל, נוסף לטריטוריה שהוקצתה ע“י האו”מ.

שטח המדינה בתוך גבולותיה הנוכחיים הוא קרוב ל־21.000 קילומטרים מרובעים, – בקירוב‏ 80 אחוזים משטח א“י בגבולות המנדט. גבולות המדינה: בצפון – הלבנון, בצפון מזרח – סוריה, במזרח – עבר הירדן ושטח א”י שהקצה האו“מ בהחלטת החלוקה שלו למדינה ערבית, בדרום הגבול של מצרים מים התיכון עד מפרץ עקבה בים סוף. במאי 1950 הכריז המלך עבדאללה על סיפוחו לעבר הירדן של החלק המזרחי של א”י שהיה תפוש ע"י הלגיון הערבי. בדרום מערב נשארה רצועת החוף מסביבת עזה עד רפיח תפושה בידי צבא מצרים לפי הסכם שביתת הנשק.

בימי הקרבות בשנת 1948 פרצה מנוסת־חרב המונית של האוכלוסיה הערבית, תושבי הכפרים והערים בשטח מדינת ישראל. נותרו בטריטוריה של המדינה רק כ־150 אלף ערבים. במשך שתי השנים מיום הקמת המדינה גדלה האוכלוסיה היהודית, בעקב העליה הגדולה, עד כדי מיליון אחד (מאי 1950).

המשטר המדיני – רפובליקה דמוקרטית. בית מחוקקים אחד (“הכנסת”) שהממשלה אחראית בפניו. ‏ לנשיא המדינה נבחר ע“י הכנסת חיים ויצמן, ראש ההסתדרות הציונית העולמית מימי הכרזת בלפור ותקופת השלטון הבריטי. הממשלה היא קואליציונית, במנהיגות מפלגת פועלי א”י המונה 46 צירים בכנסת מתוך 120 צירים. עמודי התוך של הממשלה הם מנהיגי מפא"י, בראש הממשלה עומד דוד בן גוריון, המנהיג שאירגן את המדינה מתחילת יצירתה וניהל בכשרון ובתקיפות בראש צבא ההגנה את המלחמה בצבאות ערב עד הנצחון.

בעיות קשות עומדות בפני המדינה הצעירה בשנים הראשונות לקיומה: הצרך בהגנה על המדינה בכוח צבא חזק נוכח סכנת התקפה של המדינות הערביות; עליה של רבבות יהודים מגלויות שונות, ברובם מארצות ערב; הקשיים הפיננסיים העצומים הכרוכים בקליטת המוני העולים החדשים לתוך המשק הכלכלי של המדינה; המאזן המסחרי של סחר חוץ – הפסיבי עד לדרגת סכנה – והמצוקה הכלכלית החמורה הנובעת ממנו. מדינת ישראל נתמכת ע“י הצבורים היהודים בגולה, ובראש ובראשונה ע”י הצבור היהודי הגדול בארה“ב. העזרה הפיננסית והפוליטית הרבה המושטת ע”י יהודי אמריקה היא המאפשרת למדינה להתגבר על הקשיים של חבלי לידתה עד אשר תוכל להתקיים בכוחות עצמה.

סחר המדינה: היבוא (1949) – 87,7 מיליון לירות, היצוא – 10,6 מיליון. סוגי היבוא העיקריים: מזונות, סחורות מעובדות, חמרי גלם, חמרי בנין, דלק, מכוניות, יהלומים גלמיים. סוגי היצוא העיקריים: פרי הדרים ומוצריהם, יהלומים מלוטשים. תקציב המדינה הרגיל לשנת 1950 עולה ל־59,5 מיליון לירות. נוסף לו תקציב לפיתוח בסך 65 מיליון.

עיר הבירה – ירושלים. ירושלים החדשה ופרוזדור רחב אליה הם בתוך מדינת ישראל. ירושלים העתיקה, בתוך החומות, תפושה ע“י צבא עבר הירדן. בתחלת 1950 הועמדה שוב על הפרק באירגון האו”מ דרישת בין־אום ירושלים בהתאם להחלטת החלוקה המקורית. ממשלת ישראל הגיבה על דרישה זו בהעבירה את מושב הממשלה מתל אביב לירושלים ובהכריזה את ירושלים לבירת מדינת ישראל.



 

כ    🔗


כורדים    🔗

כורדיסטן – ארץ הכורדים בשטח ההרים של מזרח אנטוליה, עיראק הצפונית וצפון־מערב פרס. בימי הבינים היוו במשך תקופה ידועה ממלכה, אולם ברבות הימים נחרבה מדינתם וכורדיסטן מחולקת כיום בין תורכיה עיראק ואיראן (פרס). אומדים את מספר הכורדים בכל אחת משלש המדינות האלו בחצי מיליון נפש, וקרוב למאתיים אלף בצפון סוריה, בנפת ג’זירה.

הכורדים הם בני גזע ארי ולשונם קרובה לפרסית, רובם מושלמים סוניים, ומיעוטם – שיעיים. הם מהווים עדה קומפקטית עם רוב מקומי בצפון ובצפון־מזרח עיראק. מקומות מגוריהם בהרים ובעמקים שביניהם. הם שמרו על לשונם ועל מנהגיהם ולא נטמעו בין העמים שכניהם. תנועה לאומית כורדית, וספרות כורדית, התחילה מתפתחת בעשרות השנים האחרונות בהרי הכורדים. שאיפתם היא שיחרור כל ארץ הכורדים מעול המדינות הזרות ויצירת רפובליקה כורדית.

לפני מלחמת־העולם הראשונה היה רוב הכורדים תחת השלטון העותומני. בעלות הברית שניצחו את תורכיה צדדו ברעיון אבטונומיה כורדית, וחוזה סבר משנת 1920 כלל זכות אבטונומיה לכורדים בולאית מוסול בצפון עיראק. במקום חוזה סבר בא חוזה לוזן משנת 1923 שנתעלם לגמרי מהבעיה הכורדית. ועדת חבר־הלאומים שנשלחה לשם בדיקת הפרובלימה של ולאית מוסול המליצה על נתינת זכויות מיוחדות לכורדים, מבלי תוצאות. הכורדים התמרדו בממשלת עיראק בשנות 1924, 1927, 1930, 1932. המרד דוכא ע"י העיראקים בעזרת חיל התעופה הבריטי.

בזמן המלחמה העולמית השניה פרץ שוב מרד כורדי. מו"מ הביא לידי גמר המרידה. ניתנו הבטחות לכורדים ולא קוימו, ורוח המרד עדיין תוסס בהרי הכורדים.



 

ל    🔗


לבנון LEBANON, LIBAN – בערבית לבנאן.    🔗

רפובליקה ערבית, שוכנת על הרי הלבנון ועל שפלת החוף לרגליהם. שטחה 10.000 קילומטרים מרובעים, האוכלוסיה 1.100.000 נפש. הלבנון – ארץ המיעוטים בעולם הערבי. האוכלוסיה מורכבת מעדות שונות; לשום אחת מהן אין רוב בארץ. הרכב העדות: מרוניטים (עדה נוצרית מזרחית המכירה במרות הרוחנית של האפיפיור ברומא), מושלמים־סוניים, מושלמים־שיעיים (מתואלים), דרוזים, יונים־אורתודוכסים, סורים קטולים, ארמנים ועוד עדות נוצריות קטנות. מסיבת הפירודים הקיימים מקדמת דנא בין הנוצרים והמושלמים אין לאומיות אחידה בלבנון. הנוצרים ‏ הם מגיני העצמאות הלבנונית, והמושלמים שואפים לאיחוד עם סוריה.

הלבנון היה שדה מלחמות־דמים בין המרוניטים לבין המושלמים והדרוזים במאה התשע־עשרה. אחרי טבח גדול שנערך בנוצרים בשנות הששים התערבו מעצמות אירופה והשיגו מאת השולטן התורכי משטר אבטונומי בלבנון (“הר הלבנון”) עם מושל נוצרי. אבטונומיה זו בוטלה ע"י התורכים בפרוץ מלחמת־העולם הראשונה. אחרי המלחמה הועמד הלבנון – עם סוריה – תחת מנדט צרפתי, סופחו אליו שפלת החוף עם הערים בירות, טריפולי, צור וצידון והמחוז הפורה של בקעה במזרח ומחוזות לרגלי החרמון. אחרי סכסוכים שנמשכו כעשרים שנה בין תושבי הלבנון (והסורים) לבין ממשלת המנדט הוכרחו הצרפתים לעזוב את הארץ בשנת 1943 ולמסור את השלטון לממשלת הלבנון.

הלבנון מגדל עצי פרי, זיתים וגפנים ופרי הדר, ובבקעות תבואות שדה וירקות. ההר משמי מרכז קיטנות הארצות החמות השכנות. בעבר לא פרנס הלבנון את תושביו והגירה של בני הלבנון לארצות אמריקה היתה תופעה רגילה במשך עשרות בשנים.

העיר הראשית – בירות.


לוב (ליביה).    🔗

טריטוריה באפריקה הצפונית, מגבול מצרים במזרח עד גבול תוניסיה במערב. שטחה קרוב ל־700 אלף מילין מרובעים וגודל האוכלוסיה נערך ל־700.000. מחולקת לשתי פרובינציות, טריפוליטניה וקירנאיקה; ביניהן מדבר הסירט. פנים הארץ – מדבריות עם נאות־דשא מרוחקים זה מזה. אזורי החוף בטריפוליטניה מיושבים. תושבי הארץ מושלמים דוברי דיאלקט ערבי, מגזע בֶּרְבֶּרי, בטריפוליטניה התישבו בתקופת השלטון האיטלקי כחמשים אלף איטלקים שעסקו בחקלאות. קירנאיקה במזרח כלה ארץ מדבר ובה ישובים מעטים. השבטים הנודדים אשר בה שייכים ברובם לכת הסנוסים – כת מושלמית אדוקה.

לוב היתה פרובינציה תורכית עד כיבוש איטליה בשנת 1912. במלחמת־העולם השניה נכבשה ע"י צבא בריטניה. כעת נמצאת תחת אדמיניסטרציה צבאית בריטית. הבריטים הבטיחו בזמן המלחמה לראש הסנוסים שלטון אבטונומי תחת מרותו בקירנאיקה. באומות המאוחדות החליטו לשים את לוב תחת משטר נאמנות זמני, על מנת שינתן לה סטטוס עצמאי בשנת 1952.


לוכסמבורג LUXEMBURG    🔗

הדוכסות הגדולה של לוכסמבורג במרכז אירופה, בין גרמניה, בלגיה וצרפת. מדינה קטנה בשטח אלף מילין מרובעים ואוכלוסיה של קרוב ל־300 אלף תושבים, כלם קטולים. אחרי מלחמות נפוליון היתה לחלק מהקונפדירציה הגרמנית. בשנת 1867 הוכרזה לוכסמבורג ע“י מעצמות אירופה עפ”י חוזה לונדון לטריטוריה ניטרלית תחת רבונותו של מלך הולנד; אחרי מות מלך הולנד עבר שלטון המלכות למשפחת הדוכסים של נסוי (Nassau) הדוכסות קשורה בברית איקונומית עם בלגיה, ולפי התכנית הקיימת תצטרף גם הולנד לברית זו. (“בנלוכס”).

במדינה פרלמנט מבית אחד שחבריו נבחרים בבחירות כלליות לשש שנים, ומחציתו מתחדשת כל שלש שנים.

הארץ עשירה בעפרות־ברזל ויש לה תעשיה מטלורגית חשובה.


ליבריה LIBERIA    🔗

רפובליקה כושית, באפריקה המערבית, על חוף האטלנטי. נוסדה בשנת 1820 ע“י חברת התישבות אמריקאית שהושיבה בה כושים משוחררים מארה”ב; הוכרה למדינה בלתי־תלויה בשנת 1847, שטחה כ־43.000 מילין מרובעים; אוכלוסיה משוערת של שני מיליון וחצי, כלם כושים מילידי המקום ומצאצאי הכושים שהביאו אותם מאמריקה.

נשיא הנבחר לשמונה שנים; בית מחוקקים מורכב מסינט ובית־נבחרים. ארה“ב נתנו למדינה סעד פיננסי בתורת הלואה בתנאי של פיקוח על הפיננסים ע”י מומחים אמריקאיים.

יצוא המדינה – בעיקר גומי גלמי; היבוא – מתכות, אריגי כותנה, מכונות, כלים, חמרי־בנין, מזונות.

השפה הרשמית – אנגלית. עיר הבירה מונרוביה.


ליגה ערבית – (החבר הערבי)    🔗

ברית מדינות ערביות עצמאיות, נוסדה במרס 1945. חברותיה הן מדינות מצרים, עירק, סוריה, הלבנון, עבר־הירדן, סעודיה הערבית ותימן.

תעודת הליגה היא, כפי התכנית המקורית, “לחזק את היחסים בין מדינות החבר; תיאום המדיניות שלהן לשם שיתוף פעולה ושמירה על אי־תלותן ועצמאותן וטפול כללי באינטרסים של ארצות ערב”. הליגה התכוונה ג"כ לשיתוף פעולה בנוגע לענינים פיננסיים וכלכליים, ענינים תרבותיים וסוציאליים.

מושב הליגה ומזכירותה הוא בקהיר.

ראשי הלאומנים הערביים הגו מזמן את רעיון האיחוד של הערבים בארצות המזרח; האיבה והקנאה בין משפחות השליטים וההבדלים בדרגת התרבות והכלכלה של המדינות השונות – היוו אבן נגף לשאיפות האיחוד. מטעמי פוליטיקה מזרחית שלה פעלה ממשלת בריטניה למען יצירת גוש חזק של מדינות ערביות שיעמוד בחוג השפעתה. במקום האיחוד הוקמה הליגה שיצרה קשר רופף בין המדינות הערביות לשם

המטרות הנ"ל.

הליגה היתה פעילה במלחמה בציונות ובהגשת עזרה פוליטית לערביי א“י. בדצמבר 1945 הכריזו כל מדינות הליגה חרם על תוצרת יהודי ארץ־ישראל. בתחלת 1948 הן נתנו עזרה צבאית לכנופיות הערביות שהתקיפו את הישובים בארץ, ובמאי 1948 – עם הסתלקות הבריטים מא”י והקמת מדינת ישראל – הכריזו בגלוי מלחמה על ישראל, ושלחו את צבאותיהן לכבוש את הארץ.

כשניגפו צבאות הכובשים בפני חיל ישראל גברו הפילוגים וההאשמות ההדדיות בין כמה מחברות הליגה. המדינות הפולשות (פרט לעירק) חתמו – בתיווך האו"מ – הסכמי שביתת־נשק עם מדינת ישראל.

הפילוג בין מדינות הליגה החמיר ביחוד בעקב סיפוח א"י הערבית לממלכה הירדנית (אפריל 1950). רוב המדינות הערביות, ובראשן מצרים, התנגדו לסיפוח זה.


ליכטנשטין LIECHTENSTEIN    🔗

נסיכות זעירה על נהר הרהין העילי, בין אוסטריה ושויצריה. נשתמרה בתור מדינה בלתי־תלויה. מספר תושביה 13.000.

שפת הארץ – גרמנית. ברית מכס עם שויצריה; מטבע המדינה – הפרנק השויצרי, תקציבה – 5 מיליון פרנקים.

עיר הבירה – ואדוץ.



 

מ    🔗


מונגוליה MONGOLIA    🔗

נקראת מונגוליה החיצונית. ארץ גדולה בשטחה – כוללת את המדבריות הגדולים גובי ושאַמו – ודלה באוכלוסיה, בצפון־מערב סין על גבול סיביריה. גובלת בדרום עם הפרובינציה הסינית סינקיאנג והחומה הגדולה של סין, במזרח עם מנצ’וריה, ובמערב עם טורקסטן הרוסית. השטח המשוער – קרוב למיליון וחצי מילין מרובעים ואוכלוסיה של 3 מיליונים ויותר, ברובם בודהיסטים. ארץ מרעה, תושביה עוסקים בגידול ובקר, גמלים וסוסים. מסחר בינים בין סיביריה וטורקיסטן ובין סין. יצוא הארץ: צמר, עורות ושלחים.

ארץ פרימיטיבית, מסוגרת בפני ‏תרבות חוץ. בימי הקיסרות הסינית היוותה חלק ממדינת סין. חלקה הדרומי־מזרחי (מונגוליה הפנימית) נכלל גם עתה בגבולות סין. מונגוליה החיצונית יצאה מתחת רבונותה של סין. היא כיום רפובליקה עממית; נמצאת בחוג השפעת ברית המועצות.

עיר הראשית – אולאן־בטור.


מועצת אירופה THE COUNCIL OF EUROPE    🔗

שרי החוץ של “חמש המדינות של בריסל” – בריטניה הגדולה, צרפת, בלגיה, הולנד ולוכסמבורג – (ראה “ברית בריסל”). יחד עם שרי החוץ של שוידיה, נורביגיה, דניה, איטליה והרפובליקה האירית, באספתם בלונדון בינואר 1949, נקטו בצעדים לקראת איחוד פוליטי של אירופה המערבית.

הוסכם ליצור את “מועצת אירופה”, מורכבת מועד מיניסטרים ומאספה מיעצת. הוחלט ג“כ להזמין ארצות אירופיות אחרות להשתתף במו”מ ליצירת המועצה. ועד המיניסטרים יעסוק בפיְתוח שיתוף־פעולה בין הממשלות; ישיבותיו לא תהיינה פומביות. והאספה המיעצת בישיבותיה הפומביות תביא לידי ביטוי את דעת הקהל באירופה בנוגע לכל השאלות הנידונות במועצה. בעיות הבטחון וההגנה הלאומית אינן נכנסות לגדר פעולות המועצה.

האספה הראשונה של המועצה התקימה בשטרסבורג באוגוסט 1949. הוזמנו מדינות אחרות להצטרף למועצה. אחד מיוזמי המועצה ומראשי הדוברים באספת היסוד ובאספות שהתקיימו אחריה היה וינסטון צ’רצ’יל, מנהיג האופוזיציה בבריטניה.

מושב המועצה הוא בפריז.


מושלמים    🔗

האשלאם הוא דת המושלמים לפי תורת מחמד בספר הקוראן ולפי המסורת שנקבעה אחריו. המושלמים מפולגים לשתי כתות גדולות הצוררות זו את זו – הסוניים והשיעיים. הסוניים הם הרוב בעולם המושלמי; לכת השיעיים משתייכים הפרסים, הערבים של דרום עיראק ועדות מפוזרות בכל הארצות המושלמיות.

ערב היתה מולדת האשלאם. משם התפשטה הדת על כל מזרח אסיה ואפריקה הצפונית. כיום נמנים על האשלאם העמים של קדמת אסיה, והתורכים והקוקזיים בתוכם; עמי פרס, טורקיסטן ואפגניסטן; עמי הרפובליקות הסוביטיות באסיה המרכזית; העמים הכלולים במדינת פקיסטן; רוב תושבי אינדוניזיה; מיליוני מושלמים מפוזרים בהודו ובמלאיה; כל צפון אפריקה ממצרים ועד מרוקו, נמנה על העולם המושלמי.

החליפים היו המנהיגים הדתיים של עמי האשלאם אחרי מחמד. במשך מאות בשנים היה בידם גם השלטון המדיני על ארצות ערב ועל הארצות המיושבות מושלמים במזרח ובאפריקה. בנפול הממלכה הערבית נתחסלה יחד אתה גם החליפות. השולטן התורכי סלים שכבש את מצרים ואת ארצות ערב בתחלת המאה השש־עשרה הכריז את עצמו לחליף ולראש המאמינים. החליפות עברה בירושה בשושלת השולטנים העותומנים עד שנת 1924 כשהאספה הלאומית של תורכיה החדשה ביטלה את המלוכה ויחד אתה את החליפות.

הנסיונות שנעשו אחרי זה בעולם המושלמי לחידוש החליפות לא הצליחו. האידיאה הכל־אשלאמית – ה“פאן־אשלאמיות” – שמטרתה היתה לייצור איחוד, או שיתוף פעולה, פוליטי של עמי האשלאם לא הצליחה אף היא להתפתח. ההבדלים הפוליטיים, הגזעיים, התרבותיים והכלכליים בין העמים המושלמים וההתחרויות הדינאסטיות הם גדולים מדי, ואין סכוי להקמת מנהיגות פוליטית בעולם המושלמי. ואעפ“י כן אין האחוה המושלמית כמות מבוטלת מבחינה פוליטית. המדינות המושלמיות מושיטות עזרה פוליטית לבני אמונתן בארצות אחרות. במיוחד הובלט קו־מדיניות אחיד זה בתמיכה שהוגשה לערבים בשאלת ארץ־ישראל ע”י הגוש המושלמי באירגון האומות המאוחדות.


מיעוטים MINORITIES    🔗

המיעוטים במדינות מסוימות הם קיבוצים לאומיים השונים מבחינה אטנית, גזעית, דתית או לשונית מרוב האוכלוסיה של המדינה או מהקיבוץ השולט באותה מדינה. דוגמאות קלאסיות של מדינות בעלות מיעוטים לאומיים בתחלת המאה העשרים היו קיסרות רוסיה (הצארית) וקיסרות אוסטריה־הונגריה. ‏מדיניות רוסיה כלפי המיעוטים היתה השאיפה להטמעתם בתוך העם הרוסי, ובהתאם לכך נקטה בשיטת דכוי התרבות, ולפעמים גם הדת, של המיעוטים וברוסיפיקציה של העמים הזרים, ביחוד של אלה אשר בארצות המערב של הממלכה. ואילו בממלכה האוסטרית הגיעו המיעוטים הסלאביים, אחרי מאבק פוליטי ארוך, למצב של אוטונומיה קולטורית ושווי־זכויות פוליטי.

חוזה־השלום של ברלין (1878) התנה תנאים של הגנה על זכויות המיעוטים במדינות ששוחררו מעול תורכיה אחרי מלחמת הרוסים והתורכים. חוזה־השלום של ורסיל (1919) שנחתם אחרי גמר מלחמת־העולם הראשונה והחוזים שבאו אחריו הטילו על המדינות החדשות שנוצרו אז התחיבויות לשמור על זכויותיהם הפוליטיות והאזרחיות של עמי המיעוטים שבארצותיהן ועל חרות תרבותם, לשונם ודתם. כמה מדינות שמרו על התחיבויותיהן בנוגע ליחס הוגן למיעוטים, ואילו מדינות אחרות, כגון פולין ורומניה, הפירו את התחיבויותיהן ונקטו בקו מדיניות עוין לגבי המיעוטים.

מאידך, היו מיעוטים כאלה שלא בלבד שלא היו זקוקים להגנה, אלא היוו גוף זר עוין ומסוכן לעצם קיום המדינה. מיעוט אגרסיבי כזה היו הגרמנים בצ’כוסלובקיה שהיו מרוכזים בארץ הסודיטים בצפון המדינה על גבולות גרמניה. מיעוט זה הרס את מדינת צ’כוסלובקיה בעזרת הגרמנים בני גזעם אשר מעבר לגבול. (ראה “צ’כוסלובקיה”).

שאלת המיעוטים היהודים בארצות אירופה לא העסיקה את יוצרי חוזי־השלום ולא נעשו סייגים מיוחדים בנוגע להגנתם.

ברית המועצות פתרה את בעית המיעוטים ע"י יצירת חבלים אוטונומיים מיושבים עמים שונים שאינם מגזע רוסי בתוך הפדרציה הסובייטית. בדרך כלל בעית המיעוטים אינה קיימת ברוב המדינות הפדרטיביות; אזורי המיעוטים נכללים בתוך הפדרציות בגופים פוליטיים אוטונומיים (שויצריה, קנדה).

שאלת המיעוט הכושי בארה“ב מהווה בעיה סוציאלית חמורה יחידה במינה. מספר הכושים בארה”ב עולה לעשרה מיליון נפש בקירוב, מפוזרים במדינות שונות, בעיקר בדרום ובמזרח. מלחמת האזרחים של שנות 1864־66 הביאה לידי ביטול העבדות במדינות הדרום ושיחרור העבדים הכושים. לכושים ניתן שווי־זכויות אזרחי ופוליטי, אבל למעשה נשארו במצב של נחיתות־דרגה חברותית. ה“צבעונים” לא יבואו בקהל הלבנים, אף אם הם בני תערובת בדור שני או שלישי; הם מוחרמים מהחיים הצבוריים המשותפים, ואין הלבנים מקיימים יחסי חברה אתם. ההשתפרות במצב זה נעשית בקצב אטי למאוד, והרבה שנים יעברו עד אשר המיעוט הכושי בארה"ב ישיג שווי־זכויות מוחלט.

מיעוטים בארצות ערב

תושבי ארצות ערב הם מושלמים־סוניים. בתוכם שוכנים מיעוטים רבים שונים ומגוונים, בין מושלמים ובין שאינם מושלמים, בין ערבים ובין שאינם ערבים. סוגי המיעוטים הם: א) מושלמים מגזע שאינו ערבי, כגון הכורדים, התורכמנים, הצ’רקסים; ב) דוברי ערבית שפרשו בתקופות שונות מהמושלמים הסוניים, כגון השיעיים, העלויים, הדרוזים, האיסמעיליים; ג) בני כנסיות נוצריות, דוברי ערבית – יונים אורתודכסים, סורים אורתודוכסים, (יעקוביים). סורים קטולים, קופטים, אשורים (נסטוריאנים), לטינים, מרוניטים, ועוד; ד) יהודים. ארמנים ובני כתות קטנות, כגון היזידים, המנדאים, ועוד.

עיראק

הקיבוץ השליט במדינה הם המושלמים הסוניים, שמספרם רק כמיליון נפש בתוך אוכלוסיה כוללת שלמעלה מ־3,5 מיליון. המושלמים השיעיים המרוכזים בדרום הארץ מונים יותר ממיליון וחצי נפש. מיעוטים אחרים הם הכורדים המרוכזים באזור ההררי בצפון המדינה, – מספרם קרוב ל־600.000; תורכמנים (סוניים) – 75.000; נוצרים בני עדות שונות, דוברי ערבית – כמאה אלף נפש; יהודים – 75.000; פרסים, יזידים, ואחרים – כמאה אלף.

בעית המיעוטים היא קשה למדינה זו. הניגודים – הנסתרים והגלויים – שביניהם לבין העדה המושלמים השלטת מערערים את יציבות המדינה. ביחוד חמורה בעית הכורדים. (ראה “כורדים”).

סוריה.

רוב האוכלוסיה הוא מושלמים סוניים. בשלשה אזורים יושבים מיעוטים צפופים: ג’בל דרוז בדרום, המיושב דרוזים; אזור לטקיה במערב, המיושב עלויים; חבל ג’זירה בצפון מזרח, שיושבים בו כורדים. נוצרים, ושבטי בדואים. הדרוזים נלחמו מאז – עוד בתקופת שלטון התורכים – על שלטון אוטונומי, ואינם משלימים גם היום עם שלטונם של הערבים הסוריים. העלויים, כתה שיעית, באזור ההררי של חוף סוריה (ג’בל אנסריה), מונים כרבע מיליון נפש. הם מהוים עדה מתבדלת משאר הערבים תושבי סוריה; בתקופת המנדט הצרפתי היתה להם אדמיניסטרציה אוטונומית בתוך פרובינציה מיוחדת; הסורים ביטלו את האוטונומיה שלהם.

לבנון.

הוא ארץ המיעוטים בעולם הערבי. האוכלוסיה מורכבת מעדות שונות; לשום אחת אין רוב בארץ. העדות הן: מרוניטים, ‏מושלמים־סוניים, שיעיים (מתואלים), דרוזים, יונים־אורתודוכסים, סורים קטולים, ארמנים, ועוד עדות קטנות. מסבת הפרודים הקיימים מקדמת דנא בין הנוצרים והמושלמים אין לאומיות אחידה בלבנון. המיעוט המושלמי שואף לאיחוד עם סוריה המושלמית.

מצרים.

בתוך אוכלוסיה של 19 מיליון ישנו מיעוט נוצרי קופטי המונה יותר ממיליון נפש.


מנדטים    🔗

שיטת המנדטים הונהגה עפ“י סעיף 22 של אמנת חבר הלאומים שנכללה בחוזה ורסיל אחרי מלחמת־העולם הראשונה. המדינות שנוצחו במלחמה, גרמניה ותורכיה, מסרו למדינות המנצחות בעלות־הברית את המושבות הגרמניות באפריקה ואוסטרליה והטריטוריות של הקיסרות העותומנית המיושבות לאומים לא־תורכים. המעצמות הגדולות בעלות־הברית חלקו את הטריטוריות הללו ביניהן, אבל לא בצורת שלטון מוחלט אלא בתור נאמנים של חבר־הלאומים (מנדט – ביאות־כח, שליחות). השלטונות הממונים על הטריטוריות המנדטוריות היו חייבים להמציא דוחי”ם שנתיים על האדמיניסטרציה שלהן למועצת חבר הלאומים ולועדה הקבועה של המנדטים שמונתה על ידה.

הטריטוריות של המנדטים חולקו סוגים: סוג A כלל את עיראק, סוריה, הלבנון, ארץ־ישראל ועבר־הירדן. המנדטים מסוג זה היו זמניים ועומדים להתחסל כשהמדינות הנתונות תחת המנדט הגיעו למדרגה של יכולת לעמוד ברשות עצמן. סוג B כלל מושבות גרמניות שונות באפריקה; ממשלות המנדט היו אחראיות להנהלת הטריטוריות האלו ולעזרה וסעד לאוכלוסיותיהן. לא נקבע מועד לחיסול המנדטים מסוג זה. בארצות המנדטים מסוג C, המפגרות ביותר, היו רשאיות הממשלות לשלוט כמו ביתר המושבות שלהן.

אחרי מלחמת־העולם השניה, עם חיסול חבר הלאומים והקמת אירגון האומות המאוחדות, עבר הפיקוח על ארצות המנדטים למועצת הנאמנות של האו"מ. מועצה זו תחלק מחדש את המנדטים שהחזיקה יפאן באוקינוס השקט ותמסור מנדטים על המושבות של איטליה ואולי גם על טריטוריות אחרות. (ראה “או”מ").


מונרוא, תורת MONROE DOCTRINE    🔗

עיקרון הפוליטיקה האמריקאית שלא להרשות התערבותן של מעצמות אירופה בענינים הפוליטיים של יבשת אמריקה. תורה זו כלולה באגרת ששלח הנשיא ג’מס מונרוא בשנת 1823 לקונגרס של ארה"ב ובה ביטא כי “ארצות אמריקה אינן ניתנות בעתיד לקולוניזציה של מעצמות אירופיות” – וכי “אנו נחשוב כל נסיון מצדן להרחיב את שלטונן על איזה חלק שהוא של חצי כדור הארץ המערבי (אמריקה) כמסוכן לשלומנו ולבטחוננו”.


מנצ’וריה    🔗

חבל ארץ בדרום מזרח סין, כולל 9 פרובינציות, עם שטח כולל של קרוב לחצי מיליון מילין מרובעים ואוכלוסיה משוערת של 43 מיליונים. כמחצית התושבים הם בני עם מנצ’ו שאינם ממוצא סיני, דוברי שפה מונגולית, וכמחציתם הם סינים.

מנצ’וריה, ארץ עשירה באוצרות טבעיים, שמשה מאז מטרה לשאיפות כיבוש של רוסיה הצארית ושל יפאן כאחד. במלחמת הרוסים והיפאנים משנת 1905 שפרצה בעיקר בגלל מנצ’וריה הדפה יפאן את הרוסים מעמדותיהם במנצ’וריה ורכשה לעצמה מצב עדיף בתוכה. בשנת 1931 פלש חיל יפאן למנצ’וריה וכבש אותה, היפאנים קרעו את הארץ ממדינת סין והקימו בה מדינה בשם מנצ’ו־קואו, עם ממשלת בובות תחת חסותה. למעשה הפכה מנצ’וריה לפרובינציה יפאנית.

לפני תום מלחמת העולם השניה, ימים מועטים לפני כניעת היפאנים לצבא ארה"ב, חדר צבא רוסי למנצ’וריה, הארץ הוחזרה לסין והרוסים הודו בריבונותה של סין על מנצ’וריה, אבל רכשו להם זכויות איקונומיות יתרות במדינה. נמל חפשי לשלושים שנה בדַלני (דאירֶן) ובסיס ימי־צבאי בפורט־ארטור.

המדינה היא כיום חלק מהרפובליקה העממית הסינית. ברית המועצות שמרה מתוך הסכם עם הממשלה הקומוניסטית על זכויות מיוחדות, והארץ נשארה בתחום השפעתה, כקוריאה שכנתה ממזרח.


“מסך הברזל”    🔗

בברית המועצות כל מוסדות התרבות והחנוך, וכמו כן העתונות והרדיו, הן תחת הקונטרולה של המדינה. הארץ מסוגרת בפני כל השפעות ואידיאות מן החוץ ואין קשרי תרבות קיימים בין ברית המועצות לבין ארצות המערב. ‏ידיעות משם לחוץ־לארץ מתקבלות רק דרך צנורות רשמיים, ואינפורמציה מהעולם החיצוני מגיעה אף היא לשם רק אחרי סינון ובדיקה מעולה. גם המדינות במזרח אירופה אשר בתחום השפעתה של ברית המועצות מסתגרות בפני קשרי תרבות עם המערב. באירופה אומרים על מצב כזה בשיגרת לשון כי מדינות הגוש הסובייטי נמצאות מאחורי “מסך ברזל” החוצץ ביניהן לבין העולם המערבי.


מצרים – EGYPT – (בערבית – מצר).    🔗

ממלכה בצפון־מזרח אפריקה. השטח 385.000 מילין מרובעים, ‏רק חלק קטן משטח זה – כ־13.500 מילין מרובעים –, לאורך נהר הנילוס ובדלתה, ראוי לעיבוד ומיושב בצפיפות; שאר הארץ מדבר. האוכלוסיה המשוערת 19 מיליון נפש, 90 אחוזים מהם מושלמים־סוניים, דוברי ערבית. בארץ מיעוט של 1.300.000 נוצרים, מהם כמיליון קופטים המתיחשים לצאצאי המצרים הקדמונים. הנוביים בדרום הארץ, במצרים העליונה, הם בני־תערובת של מצרים וכושים.

גבולות הארץ: מדרום – הסודאן האנגלו־מצרי; ממערב – מדבר לוב (קירנאיקה); במזרח נכלל במדינת מצרים חצי־האי סיני – חלק מיבשת אסיה –, וקו הגבול עובר מרפיח על הים התיכון עד ראש מפרץ עקבה.

מצרים נכבשה בשנת 640 ע"י פולשים ערבים־מושלמים מידי ממלכת ביזנטיה. בשנת 1517 כבשוה התורכים. פחות שנשלחו מקושטא משלו בארץ. בתחלת המאה התשע־עשרה התמרד המושל מחמד עלי פחה – ממוצא אלבני – בשולטן התורכי וחיזק את הממשלה בידו. יורשיו אחריו הם הכדיבים ששלטו בפועל במצרים, תחת רבונותה הפורמלית של תורכיה. משנת 1881 נמצאה מצרים בכיבוש של האנגלים שהכניסו אליה את צבאם לדכוי מהומות שהתחוללו בעקב מרידה צבאית. עד 1936 היתה בידי הנציב הבריטי הרשות העליונה של הפיקוח על הממשל במצרים. בשנת 1914, בפרוץ מלחמת־העולם הראשונה, הורידו הבריטים את הכדיב מכסאו, והעלו אחר במקומו, משושלת מחמד עלי, בתואר שולטן, והכריזו את הפרוטקטורט שלהם על מצרים. אחרי שנים של מלחמה פוליטית פנימית הוכרחה בריטניה הגדולה להסתלק מהחסות על מצרים ובמקומה נכרת ביניהן חוזה־הברית משנת 1936 שלפיו הכירה בריטניה בריבונותה של מצרים ושמרה לעצמה את הזכות להחזיק חיל מצב באזור תעלת סואץ וזכות מעבר צבא במקרה של סכנת מלחמה. נקבע שלטון משותף (קונדומיניום) של מצרים ובריטניה בסודאן. בתחלת מלחמת־העולם השניה פלש צבא “הציר” – איטלקים וגרמנים – למצרים. אחרי תמורות של נצחונות וכשלונות הצליח הצבא הבריטי לגרש את האויב מהארץ (קרבות אל־עלמין, אוקטובר־נובמבר 1942).

בשנים האחרונות דרשה מצרים לבטל את החוזה של 1936, להוציא את הצבא הבריטי מן הארץ, ולמסור את השלטון בסודאן לממשלת מצרים לבדה (“איחוד עמק הנילוס”). המו"מ בדבר ביטול החוזה נכשל עד כה בגלל סירוב בריטניה.

משטר מלוכה קונסטוטיציונית. המלך הוא פרוק הראשון (1936). פרלמנט של שני בתים – הסינט (“מועצת הזקנים”) של 100 חברים, נמנים ברובם ע"י המלך ויתרם נבחרים לעשר שנים, ובית־נציגים של 150 צירים, נבחרים לחמש שנים. המלך ממנה את הממשלה. להלכה הממשלה אחראית בפני בית־הנציגים, אבל למעשה מינה המלך לעתים קרובות ממשלות שלא היה להם אמון הרוב בפרלמנט. ראש־הממשלה הנוכחי הוא מוסטפה נחאס פחה, ראש מפלגת הופד, הגדולה במפלגות הפוליטיות במצרים, שניצחה בבחירות הכלליות בתחלת 1950.

הנילוס הוא עורק החיים של מצרים, זורם לאורך 1500 קילומטרים. משני עבריו עמק פורה, כלו משקה ממי הנהר הנאצרים בסכרים ובמיכלי המים העצומים שנבנו בתקופת הכיבוש הבריטי. השטחים הראויים לעיבוד במצרים מרוכזים ברובם בידי בעלי האחוזות הגדולות. הפלחים חיים בעוני ובבערות ומתפרנסים בדוחק מפרי עבודת חלקות האדמה הקטנות שלהם.

כותנה היא היבול הראשי של הארץ. תבואת השדה: חטה, תירס, שעורה, אורז, קנה־סוכר, בצלים ותמרים. התעשיה הולכת ומתפתחת: בעיקר אריגי כותנה, בורסקאות, סוכר, שטיחים, מלט, סיגריות. המחצבים אינם מנוצלים דים; התפוקה: נפט, עפרות מנגנז, פוספטים.

יבוא הארץ: אריגים, מוצרי מתכת, מכונות, פחמים, מכוניות, כימיקאלים, צרכי מזון, עצים וניר. היצוא: כותנה גלמית, זרעי כותנה וזרעי שמנים, בצלים ומוצרים מינרליים. ערך היבוא (1946) היה 83 מיליון לירות מצריות, והיצוא – 64 מיליון לירות.

מצרים היא העשירה במדינות ערב. בעקב מלחמת המצרים בישראל הוכפל והושלש התקציב הפיננסי. התקציב לשנת 1949/50 עלה ל־163 מיליון לירות מצריות הוצאות, 147 מיליון הכנסות.

עיר הבירה קהיר (1.400.000); עיר הנמל הראשית אלכסנדריה (750000).


מקדוניה    🔗

מוקדון של הזמן העתיק. טריטוריה בלב חצי־האי הבלקני, מחולקת כיום בין יוגוסלביה יון ובולגריה. חבל הארץ ההררי הזה שהיה בידי התורכים מאות בשנים היוה בעיה פוליטית מסובכת במאה התשע עשרה. תושבי מקדוניה, נוצרים ברובם הגדול, בני גזעים שונים ודוברי לשונות שונות, גרו בעירבוביה, בולגרים, סרבים, יונים, תורכים, אלבנים, קוצו־ואלאכים (מגזע רומני). גודל האוכלוסיה נאמד בשלושה מיליונים.

כנופיות מזוינות של הלאומים השונים נלחמו נגד התורכים, וגם אחת בשניה, במשך עשרות בשנים בהרי מקדוניה. שלש המדינות השכנות, בולגריה; סרביה ויון, תמכו בבני עמן מתוך תקוה לתקוע יתד במקדוניה בבוא יום החלוקה של תורכיה.‏ אירגון ריבולוציוני מקדוני שנוצר בסוף שנות התשעים שאף ליצירת מדינה מקדונית והתנגד לצרופה למדינה שכנה.

בשנת 1912 נלחמו מדינות הבלקנים בתורכיה ואחרי נצחונן ויתרה תורכיה על מקדוניה שחולקה אז בין בולגריה סרביה ויון. המדינות המנצחות רבו אז על חלוקת שלל המלחמה ובמלחמת הבלקנים השניה (1913) נוצחה בולגריה והוכרחה לוותר על רוב חלקה במקדוניה, שחולקה מחדש בין סרביה ויון; כרבע הטריטוריה נשאר בידי בולגריה.

בשתי מלחמות העולם היתה שוב מקדוניה לזירת מלחמה בין המדינות. הבלקניות. היום מקדוניה הסרבית היא רפובליקה במסגרת הפדרציה היוגוסלבית, עם אוטונומיה קולטורית למיעוטים הלאומיים אשר בתוכה. ביד יון נשארה מקדוניה הדרומית עד חופי ים האיים (הארכיפֶּלגוס) ועיר הנמל סלוניקי. הבולגרים יש להם תביעה לחלק מקדוניה היונית ולמוצא לים האיים (נמל דידיאגאצ'). ברית המועצות תומכת בתביעות הרפובליקה העממית הבולגרית בעלת בריתה.

כמאז ומתמיד נשארה מקדוניה נקודת תורפה ביציבות הפוליטית של מזרח אירופה.


מקסיקו MEXICO    🔗

רפובליקה פדרטיבית בדרומה של אמריקה הצפונית, בין האוקינוס השקט והמפרץ המקסיקני של האוקינוס האטלנטי. “מדינות הברית המקסיקניות” מורכבות מ־28 מדינות, ‏ 3 טריטוריות ואזור פדרלי של הבירה. השטח 758.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־23 מיליון.

פנים הארץ רמה בין שתי שרשרות הרים גבוהים, בתוכם הרי־געש פעילים. האקלים סוב־טרופי בשפלות החוף, וממוצע בארץ הרמה.

הארץ היתה מיושבת אינדיאנים. הכובשים הספרדים השתלטו עליה במאה השש־עשרה. שלטון ספרד נמשך עד מלחמות החרות 1810־1821. אחרי תמורות ומהפכות רבות במשך המאה התשע־עשרה שהביאו לעתים את המדינה למצב של אנרכיה הגיעה בדור הנוכחי למצב של יציבות פוליטית וסדר במדינה.

לפי הקונסטיטוציה של 1917 מקסיקו היא מדינה פדרלית, קונגרס של שני בתים – סינט של צירי המדינות, 58 צירים, ובית נבחרים של 173 צירים, הנבחרים אחת לשלש שנים. הנשיא נבחר לשש שנים.

ארץ חקלאית, מגדלת תירס, חטה, שעורה, קנה־הסכר, כותנה ופירות טרופיים. עשירה במחצבים ובנפט. מכרות של זהב, כסף (ראשונה במעלה בעולם – 1800 טונות בשנת 1947), עופרת, נחשת, אבץ, ועוד. תפוקת הנפט עולה ל־7 עד 9 מיליונים טונות נפט

רוב בארות הנפט של מכסיקו היו שייכים לחברות אמריקאיות ובריטיות. משנת 1926 ניסתה ממשלת מקסיקו להגביל את זכויות בעלות הקונציסיות נוכח התנגדות של ממשלת ארה“ב. בשנת 1938 הפקיעה מקסיקו את רכוש החברות הזרות לניצול מקורות הנפט, ותעשית הנפט עברה לרשות אדמיניסטרציה לאומית. הלאמת משק הנפט גרמה לסכסוכים ממושכים עם ממשלות חוץ שנתישבו לבסוף ע”י תשלומי פצויים ע"י ממשלת מקסיקו.

השפה הרשמית היא ספרדית, מדוברת ע"י יותר ממחצית התושבים. האוכלוסיה האינדיאנית – כשליש התושבים – מדברת בלשונות אינדיאניות שונות. מהתרבות האצטקית – מלפני גילוי אמריקה – לא השאירו הכובשים הספרדים שריד.

הונהגה חובת־למוד כללית, אבל עדיין אחוז גדול של האוכלוסיה אינו יודע קרוא וכתוב. הדת הקטולית שלטת במדינה.

סחר הארץ: היבוא עלה בשנת 1947 על 3 מיליארדים פזות (הפזו – בערך 7 בדולר), והיצוא – על 2 מיליארדים פיזות. סוגי היבוא העיקריים: מכונות וכלי עבודה וציוד חקלאי, מוצרים כימיים, סוגי היצוא: כסף וזהב, נפט, עופרת ואבץ, פשתת־סיזל. כותנה, קפה, ירקות.

עיר הבירה: קרית מקסיקו (2.200.000).


מרוקו MOROCCO, LE MAROC    🔗

(בערבית: מראכש או אל מוגרב אל־אקצא – המערב הקיצוני). ממלכה מושלמית בצפון מערב אפריקה. שטח משוער של 173.000 מילין מרובעים, ואוכלוסיה משוערת כ־9 מיליון תושבים מגזע ברברי, דוברי ערבית ברובם הגדול.

עד סוף המאה התשע־עשרה היתה מרוקו מדינה עומדת ברשות עצמה. בתחלת המאה הנוכחית הוכנסה המדינה, עפ“י הסכמים בין מעצמות המערב, לתוך חוג ההשפעה של צרפת. בועידת אלג’סיראס (ינואר 1906) שהשתתפו בה 13 מעצמות אושרה “העצמאות” של מרוקו, אבל לצרפת ניתנה רשות קונטרולה על המשטרה במרוקו והוקנו לה עמדות עדיפות על גבול מרוקו־אלג’יריה. אותן הזכויות הוקצו לספרדים באזור הצפוני של המדינה. אחרי התקוממות המרוקנים התחילה צרפת באוקופציה צבאית של הארץ. אחרי תקופה של מהומות וסיבוכים אינטרנציונליים (התערבות קיסר גרמניה ומשלוח אנית־מלחמה גרמנית לחוף אגאדיר בדרום מרוקו) סולקו, עפ”י הסכמים בין המעצמות, כל המכשולים על דרך השתלטותה של צרפת על מרוקו, ובשנת 1912 נאלץ שולטן מרוקו לקבל את הפרוטקטורט של צרפת על מדינתו. מני אז המושל הכללי הצרפתי הוא השליט בפועל במדינה. קיימת אדמיניסטרציה צרפתית מקבילה לאדמיניסטרציה המרוקנית; צרפתים עומדים בראש מחלקות הממשלה הראשיות.

בשנות העשרים פרצה המרידה של המנהיג הבֶּרבֶּרי עבד אל כרים. הוא נחל נצחונות באזור הספרדי והתקיף אח“כ גם את האזור הצרפתי. נמשכה מלחמה כשנתיים ודוכאה ע”י חיל צבא גדול שנשלח מצרפת.

בימי מלחמת־העולם השניה, עם כניעת צרפת לגרמניה, ירדה הפרסטיג’ה של צרפת בארץ הפרוטקטורט. אחרי המלחמה הבטיחו הצרפתים רפורמות במבנה השלטון והרחבת שתוף ממשלת השולטן בהנהלת המדינה.

החלק הצפוני של מרוקו הוא אזור הפרוטקטורט הספרדי. המושל הוא הנציב העליון של ספרד. לאזור עיר הנמל טנג’ר נשמר סטאטוס של שלטון בין־לאומי לפי הסכם בין צרפת, |בריטניה וספרד (1923).

האוכלוסיה של אזור הפרוטקטורט הצרפתי היא כ־7 מיליונים, ושל האזור הספרדי כמיליון אחד.

הארץ חקלאית: חטה, תירס, שעורה; עצי פרי, גפנים, תאנים, זיתים, פרי הדר ועוד. מחצבי פחמים, מנגנז, עפרות ברזל, עופרת ואבץ.

עיר הבירה – רבאת; פֶץ (פאס) היא הבירה הישנה. בירת האזור הספרדי – טֶטוּאַן.


מרכסיזם    🔗

הסוציאליזם לפי תורת קרל מרכס (1818־1883).

לפי תורה זו: התנאים האיקונומיים השוררים בתקופה מסויימת הם הבסיס של חיי החברה ועליהם נבנים האידיאולוגיה והמשטר הפוליטי והחברותי של אותה תקופה. עם התמורות המתהוות בתנאים הכלכליים הולכים ומשתנים גם סדרי החברה. המשטר הפיאודלי נוצר ע"י תנאי הייצור הקיימים בזמנו; דור תגלית הקיטור והתפתחות האינדוסטריה שבאה בעקבותיה יצר את החברה הקפיטליסטית על מבנה האידיאולוגיה שלה.

זוהי תורת ה“מטריאליזם ההיסטורי”. ההיסטוריה היא סדרה של מלחמת מעמדות. המעמד הבורגני הרס את המעמד הפיאודלי במהפכות של המאות ה־18 וה־19. הקפיטליזם כבש את כל אמצעי הייצור, אולם הוא יוצר גם את הכוח שימגר אותו, את הפרוליטריון. כשהאורגניזציה הקפיטליסטית תתפתח עד שיאה היא לא תתאים יותר לצרכי הפרודוקציה. הקפיטליזם טומן בחובו ניגודים פנימיים שיהרסו אותו. התפתחותו תביא בהכרח לריכוז כל אמצעי הייצור בידי מעמד מצומצם של בעלי רכוש. טרוסטים גדולים ישתלטו על כל רכוש האומה. האקספלואטציה (ניצול) של המוני הפועלים תגדל, הטכניקה המתקדמת והמכונות יתפשו את מקום העובדים, חוסר־העבודה יחריף, שכר העבודה יקטן, הפרוליטריון ידלדל לגמרי, משברים איקונומיים יפרצו לתקופות קרובות בעקב ההתפתחות הבלתי פוסקת של הייצור. צבירת העשר הלאומי בידי חוגים מצומצמים של קפיטליסטים גדולים נכח מציאות מיליוני עובדים חסרי אמצעי־קיום יגרום למהפכות סוציאליות, הפרוליטריון יתקומם, יחסל את המעמד הקפיטליסטי, יתפוש את אמצעי הפרודוקציה מידי הרכושנים והייצור כלו יעבור לידי המדינה הסוציאליסטית.

המרכסיזם היתה לו השפעה עצומה על מהלך האידיאות הפוליטיות והסוציאליות של אירופה. התנועה הקומוניסטית המתבססת על תורת המרכסיזם חוללה את המהפכה הסוציאלית ברוסיה והשתלטה אחרי מלחמת־העולם השניה על ארצות מזרח ודרום־מזרח אירופה (ראה “קומוניזם”).


משאל־עם    🔗

בשם רפרנדום (Referendum) נקראת הפניה הישירה לעם, הצבעה של הבוחרים על שאלות חשובות, כגון חקיקת חוקים, או קו מדיניות מסוים. הרפרנדום הוא מכשיר כביר של הדמוקרטיה, משתמשים בו בכמה מדינות, וביחוד לעתים קרובות בשויצריה, אחת המדינות הדמוקרטיות ביותר בעולם.

פלביסציט (Plebiscite) היא צורה אחרת של משאל עם כשהעם נקרא להצביע בקשר עם שאלות קרדינליות (יסודיות) הנוגעות לעצם קיום המדינה, כגון צורת השלטון, העברת רבונות, סיפוח למדינה זו או אחרת (הפלביסציטים בשלזיה ובחבל הסאר שהכריעו בזמנם את גורל הטריטוריות האלו; הפלביסציט המוצע עתה ע“י האו”מ בארץ המריבה קשמיר בכדי להחליט על סיפוחה להודו או לפקיסטן, וכדומה).

איניציאטיבה – צורה ידועה של חקיקת חוקים ע“י תושבי המדינה במישרין ולא ע”י בית־המחוקקים. כרגיל זכות הצעת חוקים היא בידי ראש השלטון או חברי הפרלמנט; אולם יש ארצות דמוקרטיות שנהוגה בהן זכות האיניציאטיבה: זכות למספר מסוים – די גדול – של תושבים להציע הצעת חוק אשר קהל הבוחרים מצביע עליה באופן ישיר.



 

נ    🔗


נאצים (קיצור מ“נציונל־סוציאליסטים”)    🔗

המפלגה הנציונל־סוציאליסטית נוצרה ע“י אדולף היטלר בשנת 1919 רקע האכזבה והיאוש שהשתררו בעם הגרמני אחרי מפלת גרמניה במלחמת־העולם והמשבר הכלכלי שפרץ בעקבותיה. חברי המפלגה גויסו ברובם מתוך השכבות הנמוכות של המעמד הבינוני ומתוך הלאומנים הקיצוניים שלא השלימו עם מפלת גרמניה. בתחלת שנות השלושים הלכה וגדלה המפלגה, ובבחירות לריכסטאג הגרמני בשנת 1932 היו למפלגה הגדולה ביותר בריכסטאג. בשנת 1933 עלה היטלר לשלטון בתור קנצלר (ראש ממשלה) ע”י קואליציה של הנאצים עם הלאומנים ובעזרת ראשי התעשיה הגדולה. אחרי מותו של נשיא הרפובליקה המרשל הינדנבורג בשנת 1934 היה היטלר לראש המדינה ול“מנהיג” (פיהרר) של העם הגרמני.

אבן הפינה בתורתו של היטלר היא “תורת הגזע” שעיקרונותיה היו ליסוד מדיניות הנאצים. “הגזע הארי” הוא הגזע העליון, והענף הצפוני (נורדי) שלו, הכולל את הגרמנים, הוא גולת הכותרת של הגזע. הגרמנים הם “עם אדונים”, הסלאבים והעמים הלטיניים הם עמים נחותי דרגה. היהודים היו שנואים ביחוד על היטלר: היהודים הם היסוד ההרסן בתוך עמי אירופה והם האחראים למפלת גרמניה. יש להוציאם ממסגרת החיים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של גרמניה. אזרחים גרמנים יכלו להיות רק אלה שדם גרמני טהור נוזל בעורקיהם.

התכנית של הנאצים במדיניות־חוץ היתה – ביטול חוזה ורסיל ואיחוד תחת שלטון גרמניה של כל הגרמנים אשר מחוץ לגבולות המדינה. התכנית הפנימית היתה – שלטון טוטאליטרי, מלחמה בסוציאליזם, ביטול השיטה הפרלמנטרית, חיסול המפלגות של האופוזיציה. קונטרולה של המדינה על כל החיים הקולטוריים והאיקונומיים; פיתוח הספורט הגופני ורוח הצבאיות בנוער, יצירת כח צבאי חזק.

תקופת שלטון הנאצים היתה תקופה של דכוי, אלמות וטרור. רציחות המוניות עד כדי השמדת עמים, ומלחמות תוקפנות. במלחמתם הגדולה האחרונה חרבה גרמניה ואתה יחד חוסל המשטר הנאצי.


נורביגיה NORWAY, NORGE    🔗

ממלכה בחלק הצפוני והמערבי של חצי־האי הסקנדינבי, השטח 124.500 מילין מרובעים, האוכלוסיה 3.200.000.

נורביגיה היתה מאוחדת במדינה אחת עם דניה במשך 400 שנה, ומשנת 1814 עם שוידיה. שתי המדינות נקראו בשם שוידיה־נורביגיה, ומלך שוידיה איחד את השלטון באוניה פרסונלית. בשנת 1905 נתפרדה נורביגיה משודיה, האיחוד ביניהן נתפרק ונורביגיה הפכה לממלכה רבונית. נסיך דני נבחר למלך – האקון החמשי (1872).

קונסטיטוציה של מונרכיה פרלמנטרית. הממשלה אחראית בפני הפרלמנט (סטורטינג) משני בתים, הבית העליון והבית התחתון, סמכות תחיקת חוקים היא בידי הבית התחתון.

קו החוף של נורביגיה הוא ארוך, גזור‏ מפרצים רבים (פיורדים) וזרוע איים קטנים למרבה. הארץ הררית. השטח המעובד תופש את חלק הארבעים של המדינה. יערות מכסים את רבע המדינה. הצפון נמצא בתחום המעגל הארקטי.

התעסוקת העיקרית: חקלאות בדרום, ניצול היערות, מחצבים, דייג, ציד תנינים וספנות. ניצול כחות המים משמש להפעלת התעשיה. הדייג מספק כמיליון טון דגים לשנה, ייצור שמן התנינים מפיק כמיליון חביות לשנה. בצי המסחרי הנורביגי כחמשת אלפים ספינות עם נפח של 4 מיליון טונות.

סחר הארץ: היבוא – חמרים גלמיים, דלק ושמנים, פחמים, מכונות, צרכי מזון, פירות, אריגי צמר וכותנה. היצוא – דגים ותוצרת הדיוג, צלולוזה של עצים, ניר, עפרות ברזל ומתכות אחרות.

שפת הארץ נורביגית, ענף של הלשונות הסקנדינביות. ספרות עשירה. רמת התרבות גבוהה.

עיר הבירה: אוסלו (420.000) – שמה לפנים כריסטיאניה.


“ניו־דיל” (“המערכה החדשה”)    🔗

מדיניות שנקט בה הנשיא רוזבלט בארה"ב משנת 1933 ואילך בכדי להשתלט על המשבר הכלכלי החמור שפרץ במדינה בסוף 1929. המשבר נמשך שנים, העמיד בסכנה את מעמד הפרמרים (החקלאיים), צמצם את התעשיה, והקטין את כח הקניה של ההמונים. מספר הפועלים מחוסרי־עבודה עלה עד 17 מיליון איש.

הממשלה הפדרלית נטלה את האיניציאטיבה של פעולות |איקונומיות רחבות־ממדים, יצרה שרותים סוציאליים ועבודות צבוריות. קבלה עליה את הדאגה להטבת מצבו של הצבור בכללו. יצרה מפעלים שהעסיקו מיליונים של מחוסרי עבודה, תיכנה תכניות לעזור במדה רחבה ע“י סובסידיות לחקלאים שהיו במצוקה, עודדה בנין בתים ע”י נתינת גרנטיות והקצבות ‏כספיות. תכניות גדולות של השקאות (כגון “רשות עמק הטנסי”, ועוד) הוצאו לפועל; הוגדל הסעד למחוסרי עבודה, נקבע שכר הוגן לפועלים והוגבלו שעות העבודה; הונהג ביטוח סוציאלי ובטחון לעת זקנה. הוקמה קונטרולה על מוסדות פיננסיים ובנקאיים במגמה לכיוון פעולותיהם ולהתאמתן לתכנית הכלכלית החדשה של המדינה. פוליטיקה כלכלית זו עלתה לאוצר המדינה בסכומים עצומים הנערכים לבין 15 עד 20 מיליארדים דולרים.

מדיניות זו שהטילה על ממשלת ארה“ב תפקידים כלכליים חדשים פרצה פירצה במסורת האמריקאית של אי־התערבות המדינות, והממשלה הפדרלית בפרט, בעניני המשק של הצבור והפרט. חוגים שונים בעלי השפעה, ביחוד ממעמד הקפיטליסטים, התנגדו ל”מערכת החדשה“. בית־הדין העליון פסל בתחלה כמה מהחוקים שחוקקו לפי התכנית של ה”ניו־דיל" (ראה “ארה”ב – הרשות המשפטית). למרות ההתנגדות הזו נשתרשו עיקרי ה“ניו־דיל” במדיניות הכלכלית של ארה"ב עד היום, ומשטר פיקוח המדינה על כלכלת הארץ בזמן חירום או משבר נמשך גם בתקופת שלטון הנשיא הנוכחי.


ניו־זילנד NEW ZEALAND    🔗

דומיניון בקהליה הבריטית. השטח 105.00 מילין מרובעים, האוכלוסיה 1.800.000 נפש, בתוכם כמאה אלף מאורים, ילידי האיים. הדומיניון מורכב משני איים גדולים, הצפוני והדרומי, וממספר איים קטנים, בדרום מערב האוקינוס השקט, במרחק של 1200 מילין מזרחה מיבשת אוסטרליה.

הישוב של אירופים ממוצא בריטי התחיל בסוף המאה השמונה־עשרה. בשנת 1841 היתה ניו־זילנד למושבה בריטית נפרדת מאוסטרליה, ובשנת 1907 הפכה לדומיניון. המושל הכללי נמנה ע“י המלך. הפרלמנט מורכב משני בתים – הבית העליון, “המועצה המחוקקת”, שחבריו מתמנים ע”י המושל הכללי לשבע שנים, ובית־הנבחרים של 80 חברים הנבחרים לשלש שנים. זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לנשים. (צירי בית־הנבחרים מקבלים 750 לירות לשנה, בהוספת הוצאות נסיעה ובהפחתה עבור העדר מהישיבות).

מדינה פרוגרסיבית, רמת חיים גבוהה, חנוך חובה כללי, שרותים סוציאליים מהמתקדמים ביותר בעולם.

מפלגת העבודה שעמדה בראש הממשלה ב־15 השנים האחרונות (בבחירות הכלליות של 1949 עבר השלטון למפלגות האזרחיות) הכניסה ריפורמות סוציאליות, שבוע עבודה של 40 שעות, שכר עבודה מינימום, פנסיות לעת זקנה, לאלמנות ויתומים ולבלתי מוכשרים לעבודה.

כלכלת המדינה מבוססת בעיקר על החקלאות: גידול תבואה, צאן ובקר, תוצרת הרפת, משק היערות והדייג. מחצבי פחמים, עפרות ברזל, מכרות זהב.

סחר חוץ (1948): היצוא 148 מיליון לי“ש, היבוא 128 מיליון לי”ש. סוגי היצוא העיקריים: בשר בקר וצאן (קפוא), צמר, חמאה וגבינה. תקציב המדינה מתאזן ב־115 מיליון לי"ש, הכנסות והוצאות.

לאוכלוסיה מסורת נאמנות לבריטניה,‏ ארץ האם – המטרופולין. במלחמות העולם שלחה ניו־זילנד חיל עזר לצבאות בריטניה.

הבירה ולינגטון, באי הצפוני.


ניקאראגוה – ראה “אמריקה המרכזית”.    🔗


נפט    🔗

ערך הנפט עלה בימינו למדרגה גבוהה ביותר בכלכלה העולמית. מפני חשיבותו המכריעה במערכה הצבאית בדורנו היה הנפט לגורם פוליטי מן הראשונים במעלה. קיים מאבק בלתי־פוסק על הבעלות על מקורות הנפט ועל ההשפעה בהסדר שיווק הנפט בעולם.

מעריכים את התפוקה העולמית של נפט גלמי ל־500 מיליון טונות בשנה (1948). ארה"ב תופשת את המקום הראשון בייצור עם קרוב ל־300 מיליון טון, אחריה באות וינצואילה עם 70 מיליון טון, ברית המועצות – 30 מיליון טון, איראן – 25 מיליון טון, סעודיה הערבית – כ־20 מיליון טון, מקסיקו


8,5 מיליון טון, כוית (בערב) – 6,5 מיליון טון, רומניה – 4,5 מיליון טון, אינדוניזיה – 4 מיליון טון, עיראק – 3,2 מיליון טון, (בשנת 1947 – 4,5 מיליון טון), ארגנטינה, קולומביה, טרינידאד, בורניאו הבריטית, מצרים, פרו, קנדה, בחרין בחצי־אי ערב (1,5 מיליון טון), אוסטריה, ועוד. בתי־הזיקוק הרבים בארה"ב מעבדים כארבעה וחצי מיליון חביות ביום.

הנפט במזרח התיכון.

שדות הנפט העשירים באיראן מנוצלים ע"י החברה אנגלו־איראניאן אוילקומפני (מחצית מניותיה בידי ממשלת בריטניה). יש לה קונצסיה שכחה יפה עד שנת 1993 על שטח של 100.000 מילין מרובעים בדרום־מזרח פרס.

ברוב מדינות ערב נתגלו מקורות נפט עצומים. אומדנות שונות המבוססות על בדיקות וחקירות שנעשו מעריכות את עצמת אוצרות הנפט הטמונים בשדות אשר בארצות ערב לבין 15 מיליארדים עד ל־20 מיליארדים חביות (7,5 חביות בטונה). הגדולות בשדות הנפט הן בסעודיה, כווית, בחרין וקטאר.

חברות נפט גדולות, אמריקאיות ובריטיות, רכשו קונצסיות לניצול הנפט במדינות השונות. בניצול שדות הנפט בקירקוק אשר בצפון עיראק עוסקת חברת הנפט העיראקית (משתתפות בה בחלקים שוים החברה האנגלו־איראנית, רויאל דוטש של, – אינטרסים בריטיים והולנדיים –, חברה אמריקאית, – טרוסט של סטנדרד אויל וסוקוני ואקום –, וחברה צרפתית). התפוקה מגיעה ליותר מארבעה מיליון טונות נפט גלמי בשנה. צנור נפט מעביר את הנפט הגלמי לחופי ים התיכון, לחיפה ולטריפולי, ומשם הוא משווק לאירופה. בגלל המלחמה בישראל הפסיקו העיראקים את הזרמת הנפט לבתי־הזיקוק בחיפה בשנתיים האחרונות.

בסעודיה הערבית השיגה החברה ערב־אמריקאן אויל קומפני (“עראמקו”) – טרוסט של סטנדרד אויל וטקסאס אויל קורפ. – קונציסיה על שטחים עצומים. האמריקאים בנו ערים מודרניות במדבר על יד שדות הנפט. התפוקה עולה ל־20 מיליון טון בשנה.

בעלת הקונצסיה בבחרין היא חברה קנדית – טרוסט של סטנדרד אויל וטכסאס אויל –, והקונציסיה של כווית היא בשותפות בידי אנגלו־איראניאן וגולף אויל קורפ' האמריקאית. חברת פיתוח הנפט בקטאר היא בת חברת הנפט העיראקית.

הנפט המיוצר במזרח התיכון עובר לזיקוק לבתי־הזיקוק באבדאן (איראן). ובחלקו לראס־תנורה (סעודיה), לבחרין ולחיפה. הנפט המופק משדות הנפט אשר באזור סואץ במצרים מעובד בבתי־הזיקוק בסואץ.

ההכנסות מניצול הנפט – מסי זכיונות (Royalties) – מהוות חלק חשוב מהכנסות האוצר של מדינות המזרח התיכון. במדינות הנחשלות, כסעודיה ובחרין, הן העשירו את שליטי המדינות. הגורם להשפעה הפוליטית הרבה שרכש בשנים האחרונות המלך אבן־סעוד הוא שליטתו על אוצרות הנפט הגדולים ביותר בארצות ערב.


נציגות פרופורציונלית    🔗

PROPORTIONAL REPRESENTATION

שיטה של בחירות שלפיה מתחלקים המקומות בבית מחוקקים או בגוף פוליטי נבחר אחר בין המפלגות בפרופורציה (באופן יחסי) לסכום הכולל של הקולות שהן זכו בהם בשעת הבחירות. המיעוטים מקבלים בדרך זו את ייצוגם לפי מספר הבוחרים שהצביעו בעדם. שיטה זו שונה מהשיטה הפּלוּרלית (של הרוב) אשר לפיה המועמד ההולך בראש במנין הקולות באזור בחירה אחד זוכה במקום אף אם יתר המועמדים ביחד קבלו מספר גדול יותר של קולות.

שיטות שונות נהוגות בבחירות הפרופורציונליות, הנפוצה בהן היא זו שהבוחרים מצביעים לא בעד מועמד אינדיבידואלי אלא בעד רשימה של מפלגה, המועמדים אשר בראש הרשימה הם הנבחרים. ישנה שיטה שהבוחר מציין – באזורי בחירה עם מועמדים אחדים – את הסדר שעל פיהו הוא מעדיף את המועמדים. מקבלי קולות הבכורה הם הנבחרים, והעודפים מעל למכסה המינימלית הדרושה לבחירת ציר עוברים למועמדים הבאים אחריהם בסדר העדיפות עד אשר מתמלא מספר הצירים באותו אזור.

יש שנהוגה שיטת הצבעה שניה, היינו: במקרה שבהצבעה ראשונה באזור בחירה של ציר אחד לא קיבל שום מועמד רוב מוחלט מתקיימת אחרי זמן הצבעה שניה שבה נשמטים המועמדים שפגרו בסוף הרשימה ונבחר ברוב פשוט הראשון בין המועמדים שנותרו.

מצדדי הבחירות היחסיות טוענים ששיטה זו היא הדמוקרטית ביותר וכי בתי המחוקקים שנבחרו על פיה מייצגים באופן האמתי והצודק ביותר את המוני הבוחרים. ואילו המתנגדים לשיטה זו טוענים כי היא משליטה על העם את מרות המפלגות ומעודדת פיצול למפלגות קטנות. ביחוד הם מדגישים כי בשיטה זו אינו קיים מגע אישי בין הבוחרים ובין המועמדים הזרים למקום ואינם מכירים את צרכי המקום.

הארצות האנגלו־סכסיות בדרך כלל מתנגדות לבחירות יחסיות. בצרפת ובמדינות אחדות של יבשת אירופה – וגם במדינת ישראל – מקובלת שיטת הנציגות הפרופורציונלית.



 

ס    🔗


סאר , חבל (בגרמנית SAARבצרפתית SARRE)    🔗

חבל הסאר – טריטוריה גרמנית על גבול צרפת. בשטח של 1900 מילין מרובעים, ואוכלוסיה של 900.000 נפש, דוברי גרמנית. עפ"י חוזה השלום של ורסיל ניתן החבל תחת אדמיניסטרציה של חבר הלאומים עד שנת 1935, כשפלביסציט (משאל־עם) יכריע על גורלו בעתיד: אם המשך ההנהלה של

חבר הלאומים, או איחוד עם צרפת, או החזרה לגרמניה. צרפת קבלה את מכרות הפחמים של הסאר כפצוי עבור הנזקים שנגרמו למכרות צרפת בשנת 1918 ע"י צבאות הגרמנים. בפלביסציט בשנת 1935 הצביעה האוכלוסיה עבור החזרה לגרמניה.

אחרי מלחמת־העולם השניה נכלל החבל באזור האוקופציה הצרפתית. בשנת 1949 הצביעה מדינת הסאר עבור איחוד איקונומי עם צרפת. במרס 1950 נחתם חוזה שעל פיו קבלה צרפת בחכירה את מכרות הסאר לתקופה של 50 שנה; בין חבל הסאר ובין מדינת צרפת נכרתה ברית־מכס. לצרפת הקונטרולה על קשרי־החוץ של חבל הסאר. לאוכלוסיה שמורה אוטונומיה פנימית בעניני חוקים אזרחיים, משטרה, בתי ספר וכדומה.

חבל הסאר עשיר במכרות. הייצור בשנה – כ־14 מיליון טונות פחמים, וכשני מיליון טונות פלדה.


סודאן SUDAN    🔗

קונדומיניום אנגלו־מצרי. מגבול אוגנדה בדרום עד גבול מצרים בצפון, ומגבולות אפריקה האקואטוריאלית הצרפתית במערב ועד גבול אריטריאה במזרח. השטח קרוב למיליון מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־7 מיליון וחצי, ברובם כושים (בדרום ובמערב). ובחלקם נוביים מתערובת של כושיםן וערבים. הנוביים והערבים הם מושלמים, הכושים עובדי־אלילים.

הנילוס עובר לאורך כל הארץ. רוב הארץ – יערות ג’ונגל, מדבריות ובצות. החקלאות – גידול דורה, המזון העיקרי של האוכלוסיה, וגידול כותנה. גדלים עוד בארץ שומשמין, תירס, תמרים, גומי ערבי, בטנים. היצוא העיקרי – כותנה; היבוא – אריגים, כלי ברזל ופלדה, מכונות, תה, קפה, טבק וקמח חטים.

לפי חוזה הקונדומיניום (שלטון משותף) משנת 1899 בין בריטניה ומצרים ולפי סעיף 11 של החוזה האנגלו־מצרי משנת 1936 הנהלת סודאן היא בידי מושל כללי השליט מטעם בריטניה הגדולה ומצרים. בפועל המושל הכללי וכל הפקידות הראשית הם בריטים, ולמצרים אין השפעה בממשל המדינה. פקידים נמוכים מקרב הסודאנים עובדים בשלטונות המחוזיים. ביוני 1948 כוננה הממשלה מועצה מחוקקת נבחרת ומועצה מבצעת.

מצרים דורשת ביטול הקונדומיניום והחזרת סודאן למדינת מצרים (“איחוד עמק הנילוס”). המצרים מתנגדים גם למועצה המחוקקת שהקימה הממשלה הבריטית בסודאן. בעית סודאן היא סלע המחלוקת ביחסים בין בריטניה הגדולה ובין מצרים.


סוציאליזם    🔗

תורה של אירגון סוציאלי (חברותי) אשר בו יהיו הקפיטל, הקרקע והרכוש וכל אמצעי הייצור לקנין הכלל, וההנהלה והקונטרולה של המשק כלו יעברו מידי בעלי הרכוש לידי המדינה. התנועה הסוציאליסטית שואפת להגשים עיקרוני התורה הזאת ע“י ביטול המשטר הקפיטליסטי, הלאמת המשק והרכוש והקמת משטר סוציאלי שאין בו מעמדות, “לא מנצלים ולא מנוצלים”, ושכל ענפי הכלכלה בתוכו יהיו מתוכננים לטובת הכלל ומנוהלים ע”י מוסדות המדינה.

האידיאל הסוציאליסטי הוא עתיק־יומין. את עקבות חזון צדק סוציאלי ושאיפה לתיקון סדרי החברה מוצאים אצל נביאי ישראל, הפילוסופים של יון והוגי־דעות אוטופיסטים בימי הבינים. הסוציאליזם המודרני ראשיתו בתחלת המאה ה־19. האידיאה עוברת מחזון העתיד לנסיונות של הגשמה מעשית.

נסיונות כאלה שנעשו ע“י אידיאליסטים באנגליה ובצרפת לא הצליחו: מעמד הפועלים היה חלש והסביבה עוינת. קרל מרכס העמיד את התנועה הסוציאליסטית על בסיס של מלחמת מעמדות וחזה את התגשמות הסוציאליזם בדרך רבולוציונית של התקוממות הפרוליטריון, תפיסת השלטון ע”י מהפכה, חיסול המעמד הקפיטליסטי (או הבורגוני) והשתלטות על אמצעי הייצור (ראה “מרכסיזם”).

בשנת 1865 נעשה הנסיון הראשון לאירגון בין לאומי של תנועת הפועלים ונוצר האינטרנציונל הסוציאליסטי הראשון ע"י מרכס וחבריו. בשנת 1889 הוקם האינטרנציונל השני שהצטרפו אליו המפלגות הסוציאליסטיות בארצות שונות; החזקה בהן היתה המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית. באינטרנציונל זה היו קיימים חלוקי־דעות מתמידים בין האגף הרבולוציוני (המרכסיסטי) לבין הסוציאליסטים המתונים (“הרפורמיסטים”) שצידדו בשטה של השגת הסוציאליזם בדרך איבולוציונית (התפתחות מודרגת) במסגרת השלטון הדמוקרטי.

במלחמת־העולם הראשונה נתפלגו המפלגות הסוציאליסטיות של המדינות הלוחמות ורעיון האחדות של הפרוליטריון הבין־לאומי נחל כשלון. אחרי המהפכה הרוסית של אוקטובר 1917 נוסד במוסקבה האינטרנציונל השלישי (הקומוניסטי), והקרע בין הקומוניסטים והסוציאליסטים נעשה מחלט וסופי.

הסוציאליסטים בארצות המערב השתתפו בחיים הפוליטיים של מדינותיהם, הגבירו את כוחם והשפעתם בפרלמנטים, דרשו והשיגו תיקונים סוציאליים ושרותים סוציאליים לטובת מעמד העובדים. המטרה לעתיד – קרוב או רחוק – היתה רכישת רוב בפרלמנט ועליה לשלטון של מפלגת הפועלים, הלאמת משק המדינה בדרכים קונסטיטוציוניות ומעבר איבולוציוני למשטר סוציאליסטי. במדינות מתקדמות אחדות (בריטניה, אוסטרליה וניו־זילנד, ארצות סקנדינביה) עלו בדרך זו לשלטון ממשלות פועלים. במדינות אלו הותקנו תיקונים סוציאליים מרחיקי לכת, נוצרו שרותים סוציאליים מקיפים, ובבריטניה אף הולאמו ענפי משק חשובים, אולם הריפורמות האלו לא הגיעו עד כדי זעזוע של המשטר הקפיטליסטי הקיים.

במדינות מזרח אירופה הכפופות להשפעת ברית המועצות ולמרותה לבש תהליך הסוציאליזציה צורה רדיקלית. המשטר הפרלמנטרי־הדמוקרטי בהן בוטל, בגלוי או באופן מוסוה, נתכוננה דיקטטורה קומוניסטית, כל ענפי המשק החשובים ביותר הולאמו, ומשטר ההלאמה – לרבות הקולקטיביזציה של משק האכרים – הולך ומתקדם (ראה “קומוניזם”).


סוריה    🔗

ארם של הזמן הקדום. כיום רפובליקה ערבית. שטחה כ־55.000 מילין מרובעים, ואוכלוסיתה קרוב ל־3 מיליונים, כשני שלישים מהם מושלמים סוניים. בתוכם כחצי מיליון בידואים, והשאר – מיעוטים, בני־דתות ועמים שונים.

אחרי מלחמת־העולם הראשונה נקרעה סוריה מהקיסרות העותומנית. ויחד עם הלבנון ניתנה תחת מנדט צרפתי. שתי המדינות היוו את “מדינות הליבנט” (המזרח); ממשלותיהן היו תחת הקונטרולה של נציבי ממשלת המנדט; חיל מצב צרפתי חנה בארץ.

במשך עשרים שנות המנדט חלו שנויים רבים במבנה מדינות הליבנט. התנגדות הסורים לצרפתים גברה ותנועות מרד פרצו לעתים קרובות. אחרי תבוסת צרפת במלחמת־העולם השניה הוכרחו הצרפתים – נוכח לחץ הממשלות הערביות שנעזרו ע"י הבריטים – לפנות את סוריה ואת הלבנון והשלטון בסוריה עבר לידי ממשלת סוריה. הוקם בה משטר רפובליקה עם בית מחוקקים אחד הבוחר את נשיא הרפובליקה.

בשנים האחרונות היוותה תכנית “סוריה רבתי” – פדרציה או איחוד הארצות הערביות אשר מצפון למדבר ערב – ובשנת 1949 שאלת איחוד סוריה עם עיראק – בעיה פוליטית חמורה שגרמה לפילוגים וסכסוכי מפלגות בסוריה. בשנת 1949 אירעו בסוריה שלש הפיכות צבאיות זו אחר זו. בעקבותן חלו מדי פעם בפעם שנויים בהרכב הממשלה ובמדיניותה. המצב הפוליטי במדינה עודנו בלתי־יציב.

מתוך השטח הגדול של המדינה מיושב רק החלק העשירי בקירוב. כל מזרח סוריה עד לגבול עיראק הוא מדבר (מדבר סוריה). שטחים גדולים בצפון ובצפון־מזרח הראויים לעיבוד ע"י סידור רשת השקאה אינם מיושבים.

החקלאות היא הענף הכלכלי העיקרי. גידול תבואות – חיטה, ‏שעורה, תירס ועוד, זיתים גפנים ועצי פרי בשפלות ובשיפולי ההרים; טבק וכותנה במחוזות לטקיה ובבקעה. שטחים גדולים של הקרקע החקלאית מרוכזים בידי בעלי האחוזות הגדולות שהם גם בעלי ההשפעה הפוליטית במדינה.

סוגי היבוא הראשיים: אריגי כותנה וצמר, מוצרי ברזל ופלדה, דלק ושמנים, מוצרים פרמצבטיים, עורות, פחמים, סוכר, מכוניות, עצים, ניר. סוגי היצוא הראשיים: צמר, שמן זית, משי, אריגי דמשק, חיטה ותירס, טבק, פירות, ביצים.

עיר הבירה – דמשק (230.000). העיר הגדולה בצפון – אַלֶפּוֹ (חלב), כשלש מאות אלף תושבים.


סטטוס קוו    🔗

בלטינית – Status quo – המצב כמו שהוא. להכיר בסטטוס קוו, או לשמור על סטטוס קוו – משמעותם: להכיר במצב הקיים, או לשמור עליו, מבלי לשנות אותו. סטטוס קוו אנטה – quo ante – ר"ל המצב כפי שהיה קודם (לפני מלחמה או מהפכה, וכדומה).


סיאם (או תאי) – (THAILAND) SIAM    🔗

ממלכה בדרום־מזרח אסיה, בין בורמה והודו־סין, השטח 200.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה – 17 מיליון.

היתה ממלכה אבסולוטיסטית עד שנת 1932. הפיכה פנימית הכריחה את המלך להעניק קונסטיטוציה ולהנהיג מודרניזציה בחיים הפוליטיים, לפי החוקה של 1946 הסינט ובית־הנבחרים מהוים את הפרלמנט, עם זכות בחירה כללית לגברים ונשים. הפיכה צבאית בנובמבר 1947 נתנה בידי ראש הצבא שלטון דיקטטורי וסמכויות בתי הפרלמנט הוגבלו.

תושבי סיאם הם ממשפחת העמים ההודו־סינים, הדת הראשית היא בודהיסטית. במדינה חנוך חנם של חובה; רשת בתי־ספר מפותחת.

ייצור הארץ – אורז, גומי, אגוזי קוקו, טבק, ומיני מזונות טרופיים. סיאם היא היצרן השני במעלה של אורז בעולם. היערות הרבים מספקים את עצי הטיק ומיני עצים קשים אחרים. בדיל הוא המחצב העיקרי.

יצוא הארץ: אורז, עצים, בדיל גלמי, גומי. היבוא: אריגים, מוצרי מתכת, מכונות, צרכי מזון, דלק, ועוד.

עיר הבירה – באנגקוק (1.100.000).


סין CHINA    🔗

המדינה הגדולה בעולם בת תרבות עתיקה מיוחדת במינה, מבודדת מקדמת דנא מהעולם החיצוני ומנותקת מתרבות המערב. תחת שלטון דספוטי של קיסרים משושלת מנצ’ו. בתחלת המאה הנוכחית חדר רוח הקדמה של הזמן החדש גם למדינה זו. בדרום סין עמד המנהיג הסיני סון יאט־סין בראש תנועה לאומית של רפורמות. מהפכת 1911 מיגרה את שלטון הקיסרים ורפובליקה הוכרזה בסין. מושב הממשלה המרכזית עבר מפקין בצפון לננקינג בירת הדרום. אחרי המהפכה עברו על סין שנים של מהומות פנימיות ומלחמות אזרחים. הגינירלים ראשי הצבא נלחמו במשך שנים איש ברעהו על השלטון בפרובינציות התפושות בידי צבאותיהם, ורק בשנת 1928 הצליחה המפלגה הלאומית ה“קואומינטאנג” בראשות הגינירל צ’יאן־קאי־שיק להשתלט על המצב; נתכוננה ממשלה מרכזית וקונגרס נבחר מהפרובינציות נתכנס בננקינג וקבע את חוקת היסוד של המדינה.

לממשלה החדשה לא ניתנה שהות לארגן את שלטונה. יפאן התקיפה את סין, כבשה את מנצ’וריה בשנת 1931, קרעה אותה מסין וכוננה בה ממשלת־בובה כפופה לחסותה. אחרי


הפסקות חידשו היפאנים את מסע הכיבוש שלהם (1937) וכבשו את כל סין המזרחית והדרומית. בכוחות בלתי שוים נלחמה הממשלה הלאומית מלחמת מגן נגד האויב הפולש. אחרי שהיפאנים כבשו את ננקינג ואת שנחאי נסוגה הממשלה הלאומית לפנים הארץ וקבעה מושבה בצ’ונקינג בתוך הרי דרום־מערב סין ומשם התגוננה בפני התקפות האויב.

במלחמה בכובש היפאני שיתפו פעולה כוחות צבא קומוניסטיים בצפון מערב הארץ על אף היחסים המתוחים שביניהם לבין ממשלת צ’יאן־קאי־שיק. אחרי מפלת יפאן במלחמת־העולם ושיחרור סין שבא בעקבותיה נתחדדו שוב היחסים בין הקואומינטאנג ובין הקומוניסטים. הממשלה הלאומית חתרה לקימום שלטון מרכזי חזק; היא התבססה בעיקר על המנגנון הותיק של הפקידות ועל המעמד הבינוני של הסוחרים ובעלי התעשיה בערים ושל בעלי האחוזות בכפר, שאיפת הקומוניסטים היתה רפורמה כלכלית וסוציאלית בכפר הסיני, שיפור מצבן הירוד של השכבות הנמוכות וטיהורים באדמיניסטרציה. הם נסתייעו ע"י מעמד האכרים והחקלאים הזעירים ומצאו להם תומכים בקרב האינטליגנציה הצעירה בערים.

נעשו נסיונות ע“י ממשלת ארה”ב להסדר שלום בין הצדדים היריבים. בינואר 1946 נחתם הסכם של שביתת נשק שלא האריכה ימים. בשנת 1948 היתה המלחמה נטושה שוב בין הממשלה הלאומית וצבא הקומוניסטים. במשך 1949 נחלו הקומוניסטים נצחונות, כבשו את מנצ’וריה והתקדמו דרומה; אחרי כניעת פקין בפניהם עברו את נהר היאנטזה, באביב 1949 כבשו את ננקינג ואת שנחאי, ובסוף הקיץ נפלה בידיהם קנטון בדרום. ממשלת צ’יאן־קאי־שיק התמוטטה, שלטונו התפורר, מטבע המדינה איבד את ערכו לגמרי; בסוף הקיץ 1949 עבר צ’יאן־קאי־שיק עם שרידי צבאו לאי פורמוזה, ומשם הוא אומר להמשיך את התנגדותו לשלטון הקומוניסטי.

בסוף 1949 היתה יבשת סין כולה בידי הקומוניסטים. המנהיג הקומוניסטי מאו־טסה־טונג הכריז באוקטובר 1949 על יסוד הרפובליקה העממית של סין, וממשלה מרכזית בראשותו אורגנה בפקין. ממשלתו הוכרה מיד ע“י ברית המועצות כממשלה החוקית של סין; מדינות אחרות, וביניהן בריטניה הגדולה, נאלצו להודות בעובדות הקיימות ולהכיר בממשלה הקומוניסטית. ממשלת סין החדשה דרשה מאירגון האומות המאוחדות את המקום המגיע לה בנציגות סין במועצת הבטחון וביתר מוסדות האו”מ.

הופעת המעצמה הקומוניסטית הסינית שנתה תכלית שנוי את מערכת הכוחות באסיה. המהפכה הסינית עוררה תסיסה פוליטית וסוציאלית בקרב עמי דרום־מזרח אסיה, ויציבות השלטון בהודו־סין, במלאיה ובאינדוניזיה נתערערה מיסודה.

השטח המשוער של סין הוא 4.300.000 מילין מרובעים, והאוכלוסיה המשוערת 470 מיליון. 35 הפרובינציות של סין כוללות את ארצות הספר: מנצ’וריה בצפון־מזרח – 9 פרובינציות –, מונגוליה הפנימית בצפון מערב – 4 פרובינציות –, סינקיאנג על גבול טיבט וקשמיר, יונאן ואי פורמוזה. מבחינה אטנית האוכלוסיה של המדינה רחבת־הידים, חוץ ממנצ’וריה ומונגוליה, היא מגזע סיני אחיד. הלשונות המדוברות במדינה הם דיאלקטים רבים ושונים של הלשון המקורית הסינית; החשוב שבהם הדיאלקט המנדריני של הצפון. דתות הסינים הן: דת קונפוציוס, טאו והבודהיזם. התרבות קדומה, ספרות דתית ופילוסופיה עתיקה.

האוכלוסיה חיה על החקלאות, בצפון ובמערב גם על המרעה. יבול הארץ: חטה, שעורה, תירס ודגנים אחרים בצפון, אורז וסוכר בדרום. האורז הוא המזון העיקרי של האוכלוסיה. גידול כותנה בעמקי היאנגטזה והנהר הצהוב, תה – במערב ובדרום, פשתה וקנבוס ויוטה; גידול תולעת המשי.

אוצרות טבעיים עצומים בארץ שנוצלו רק במקצת. פחמים ממין משובח, עפרות ברזל, בדיל ומחצבים אחרים; נפט בצפון. התעשיה – אריגי כותנה צמר ומשי, טחנות קמח ואורז. סוגי היצוא העיקריים: מוצרי חקלאות, בהמות ומוצריהן, עפרות ברזל ומתכות אחרות, סיבי טכסטילים, בשמים, תה, משי. סוגי היבוא העיקריים: אריגי כותנה, שמנים, מכוניות, כימיקאלים, כלי ברזל ופלדה.

הערים הראשיות: פקין (קרויה גם פיפינג) – מיליון וחצי תושבים, טיאן־טסין (1,4 מיליון), שנחאי, נמל המסחר הראשי (3,5 מיליון). ננקינג (1,7 מיליון), קנטון (מיליון ורבע).


סינקיאנג    🔗

פרובינציה של הספר הצפוני־מערבי של סין, גובלת עם טיבט וקשמיר בהודו בדרום, ועם טורקסטאן הרוסית בצפון. טריטוריה רחבת ידים ודלילת אוכלוסיה, ידועה בשם טורקסטאן הסיני (או המזרחי), שטחה עולה על חצי מיליון מילין מרובעים, עם 3 עד 4 מיליון תושבים, ברובם הגדול מושלמים מגזע טורקמני ומונגולי. הערים הראשיות אורומצ’י וקשגאר.

בימי מלחמות האזרחים ומלחמות היפאנים בסין היתה סינקיאנג לרפובליקה נפרדת תחת הקונטרולה של ממשלת הסוביטים. אחרי נצחון הקומוניסטים בסין חזרה תחת שלטון המדינה הסינית. הממשלה הקומוניסטית העניקה לברית המועצות זכיונות איקונומיים נרחבים בסינקיאנג.

סינקיאנג היא ארץ הגבול בין התרבות הסינית־מונגולית ובין התרבות ההודית ועלולה לשמש בעתיד מוצא להתפשטות ההשפעה הקומוניסטית לתוך יבשת הודו.


סלבדור    🔗

מדינה באמריקה המרכזית (ראה “אמריקה המרכזית”).


סלבים    🔗

הגזע הסלבי מקיף שלש קבוצות עמים במזרחה ובדרום מזרחה של אירופה: הקבוצה המזרחית הכוללת את הרוסים, האוקראינים והבילורוסים (רוסיה הלבנה); הסלבים המערבים והם הפולנים, הצ’כים והסלובקים; והסלבים הדרומים הכוללים את הסרבים, הקרואטים, הסלובינים והבולגרים. כל הלשונות הסלביות קרובות זו לזו. מדרגת הקולטורה שונה בכל אחת מהקבוצות הללו. דתם של הסלבים המזרחים ודתם של הסרבים והבולגרים היא יונית־אורטודוכסית (פרבוסלבית), ואילו דתם של הסלבים המערבים והקרואטים היא קטולית.

במחצית השניה של המאה התשע־עשרה שאפה תנועה לאומית – הפנסלביזם – לאחד את כל העמים הסלבים בפדרציה אחת תחת הגמוניה רוסית. מלחמת־העולם הראשונה והמהפכה ברוסיה שמה קץ לשאיפות אלו. אולם אחרי מלחמת־העולם השניה נתגשמה השאיפה הזו בצורה אחרת – במנהיגות רוסיה הקומוניסטית על כל העולם הסלבי.


סן מרינו SAN MARINO    🔗

רפובליקה זעירה בפנים איטליה. בגבעות אשר על חוף הים האדריאטי, שומרת על עצמאותה מזה מאות בשנים. ממלכת איטליה כיבדה את חרותה וחתמה אתה חוזה של ידידות ושכנות טובה. השטח 38 מילין מרובעים, האוכלוסיה 15.500 נפש.

הנהלת הרפובליקה בידי מועצה של 60 איש; מהם שנים נבחרים לרגנטים (מושלים) לששה חדשים.

הכלכלה: גידול גפנים ועצי זית, תבואות, בקר. מחצבות ומשרפות־סיד.

תקציב המדינה כששה מיליון לירטות איטלקיות.


סנקציות    🔗

עונשין שנוקטים בהם כדי לכפות על מדינות מלוי התחיבויות בין־לאומיות. חוזה השלום של ורסיל הכיל סעיפי סנקציות כלפי גרמניה. אמנת חבר הלאומים כללה סעיף של סנקציות נגד מדינות הקוראות מלחמה בניגוד לאמנת הברית. בימי מלחמת איטליה־חבש (1935־36) הכריז חבר הלאומים על סנקציות כלכליות נגד איטליה, ללא הצלחה.

לפי אמנת אירגון האומות המאוחדות עושה מועצת הבטחון נסיון לתיווך בדרך שלום במקרה של סכסוך בין מדינות. לא הצליח הנסיון יכולה מועצת הבטחון להכריז על קיום סכנה לשלום, או על הפרעת השלום, או על פעולה תוקפנית, ולהחליט על אמצעים להחזרת השלום. היא יכולה לדרוש מהצדדים בסכסוך להפסיק את פעולות האיבה ולעכב את התקדמות צבאותיהם. וכדומה. היא יכולה לפקוד על הפסקת יחסים איקונומיים ודיפלומטיים וקשר ותחבורה עם הצד התוקף, ואם זה לא מספיק – להכריז על בלוקדה ועל פעולות מלחמה ע“י צבאות המדינות החברות. מדינות האו”מ חייבות לפי האמנה לספק למועצת הבטחון לפי דרישתה צבא מזוין וזכות מעבר לתכלית זו.

בפרץ סכסוך קוריאה בסוף יוני 1950 פנתה מועצת הבטחון למדינות האו“מ בדרישה לשלוח צבא להלחם על יד צבאות ארה”ב בצבא התוקף של קוריאה הצפונית.


סעודיה (הממלכה הערבית הסעודית)    🔗

תופשת את רובו של חצי־אי ערב, מורכבת מהנג’ד, החג’אז ועסיר. חצי־האי כמעט כלו מדבר; שבטים בידואים נודדים בתוכו, הישוב דליל מאד. ישובים מעטים מפוזרים בחג’אז ובעסיר. האוכלוסיה הכללית נאמדת לחמשה מיליונים.

ארץ הגרעין של הממלכה הסעודית היא ארץ הנג’ד במרכז ערב, המשתרעת מגבולות חג’אז עד למפרץ פרס. האוכלוסיה – שבטים נודדים, רועי צאן וגמלים, רובם שייכים לכת הוהאבים האדוקה. עיר הבירה ריאד. אבן סעוד איחד את הנג’ד תחת שלטונו ופרק מעליו את עול התורכים. בשנת 1921 הוא היה לשולטן הנג’ד.

בחג’אז, במערב חצי־אי ערב לאורך חופי ים סוף, נמצאות הערים הקדושות של האשלאם – מכה ומדינה. חג’אז היתה פרובינציה של הקיסרות העותומנית. במלחמת –העולם הראשונה עוררו הבריטים את השריף חוסין ממכה – אבי המשפחה ההאשמית – למרוד בתורכיה. הבטחות מרחיקות־לכת לעתיד ניתנו לו ושפע זהב ניתן ע“י הבריטים לשבטים הסרים למשמעתו. חוסין ובניו ניהלו בראש השבטים מלחמת גרילה בתורכים בעקבות הצבא הבריטי המתקדם. בגמר המלחמה, כשנתפוררה הקיסרות העותומנית, הוכר השריף חוסין ע”י בעלות הברית למלך החג’אז. אחרי שנים מועטות נלחם אבן סעוד שליט הנג’ד בחוסין, וניצח אותו במלחמה. המלך חוסין הוגלה מארצו, ומאז שוררת האיבה בין אבן סעוד לבין המשפחות ההאשמיות המולכות בעבר הירדן ובעיראק.

אבן סעוד סיפח את החג’אז למדינתו ובשנת 1926 הכריז את עצמו למלך של הנג’ד והחג’אז והטריטוריות הסמוכות, עסיר שבין חג’אז ובין תימן ג“כ נכבשה וסופחה למדינת אבן סעוד. בשנת 1932 הוסב שם המדינה ל”ערב הסעודית".

אבן סעוד (עבד־אל־עזיז בן עבד־א־רחמן אל־פיסל א־סעוד) מולך כיום על רובו של חצי־אי ערב (פרט לתימן ולנסיכות הערביות על חופי מפרץ פרס הנמצאות תחת חסות בריטניה); הוא השליט על הערים הקדושות והשפעתו מרובה בעולם הערבי. שלטונו הוא פטריארכאלי, סדרי המדינה, חוקיה ומשפטיה – פרימיטיביים. המלך הוא מושל יחיד; מקיים סדר ומשמעת חזקה בקרב השבטים של המדבר.

בסוף שנות השלושים נתגלו בנג’ד שדות נפט עצומים, הזכיון לניצולם ניתן לחברה אמריקאית (עראמקו – החברה הערבית האמריקאית). תפוקת הנפט בשנת 1948 עלתה ל־19 מיליון טונות נפט גלמי. אוצרות הנפט הכניסו עושר רב לאוצר המדינה והנחילו למלכה השפעה פוליטית אף מחוץ לגבולות ארצו.


ספרד (היספניה) ESPAÑA    🔗

מדינה בחצי־האי הפירינאי (נקרא גם חצי־האי האיבֶּארי) בדרום־מערב אירופה. שטחה כ־197.000 מילין מרובעים והאוכלוסיה – 28 מיליון.

מהמאה החמש־עשרה – אחרי גירוש המושלמים מספרד – משלו בה מלכים מהשושלות האראגונית וההבסבורגית, ואח"כ הבורבונית. בשנת 1931, אחרי בחירות למועצות העירוניות שנתנו רוב גדול למפלגות הרפובליקנים, עזב המלך האחרון אלפונסו השלשה־עשר את ספרד ובמדינה הוקמה רפובליקה. ממשלה קואליציונית ממפלגות השמאל עמדה בראש השלטון. בשנת 1936 פרצה קונטר־רבולוציה צבאית בהנהגת הגינירל פרנציסקו פרנקו. מלחמת אזרחים אכזרית נמשכה כשלש שנים, וכמיליון נפש נספו בה. המורדים קבלו עזרה בצבא ובנשק ממדינות “הציר”, גרמניה ואיטליה; ברית המועצות שלחה עזרה לממשלת הרפובליקה; גם מתנדבים מארצות הדמוקרטיה חשו לעזרתה (הבריגדה האינטרנציונלית). לגינירל פרנקו היה היתרון בכוח צבאי מאומן ומצויד; הוא נחל נצחונות בצפון הארץ, ואחרי מצור ארוך נפלה מדריד הבירה והממשלה הרפובליקנית נכנעה (מרס 1939).

במדינה השתלט משטר דיקטטורי. בראש השלטון עמד הגינירל פרנקו, “מנהיג הקיסרות וראש המדינה”. המפלגות השמאליות דוכאו, המפלגה הפוליטית היחידה היתה הפלאנגה, אירגון דומה לפשיסטים האיטלקים. בשנת 1943 נוצר בית־מחוקקים (Cortes) מורכב מחברי הפלאנגה' מראשי המועצה המדינית, מראשי העיריות, מנציגי סינדיקטים וקורפורציות, מוסדות השכלה ואירגונים פרופיסיונליים. בשנת 1947 הוכרזה ספרד למונרכיה, לפי שעה ללא מלך. פרנקו הוא עוצר המדינה.

כתוצאה מהחלטת האומות המאוחדות (דצמבר 1946) אין המדינות החברות באו"מ מקיימות יחסים דיפלומטיים תקינים עם ממשלת ספרד.

הארץ בכלל היא פוריה, מגדלת פירות של אזור הים התיכון – זיתים, פרי עץ הדר, רמונים, שקדים ותמרים. גידול עץ הגפן נותן יינות וליקרים משובחים. יבול תפוחי הזהב בשנת 1947 עלה ליותר מחצי מיליון טונות (היבול מלפני מלחמת האזרחים היה הכפל מזה). יבול התבואות – חטה, שעורה, תירס, ש"ש, קנבוס ופשתה. מחצבים עשירים בספרד – פחמים, אנטראציט, עפרות ברזל. אוצרות המחצבים מנוצלים רק בחלקם. ענף הדיוג מפותח – תעשית שימורי סרדינים ודגים אחרים. האינדוסטריות – אריגי כותנה וצמר, ניר, עצי הפקק (שעם), ועוד. סוגי היבוא העיקריים הם כותנה גלמית, יוטה, דגנים, תפוחי אדמה, סוכר, קפה, טבק, צלולוזה, עצים, דשנים חנקניים, צבעים, מכונות, מכוניות,‏ מוצרי דלק. סוגי היצוא – עפרות ברזל, בדיל וולפראם, עצי פקק, עורות, פרי הדר, פירות וירקות, יינות, דגים, שמן זית, אשלג, תרכיזים ומיצים.

דת המדינה קטולית, שני שלישי האוכלוסיה דוברים ספרדית־קסטיליאנית, השפה המדוברת גם בארצות אמריקה הלטינית. הדיאלקט הקטלאני מדובר בקטלוניה בצפון הארץ, והגליציאני – בנפות צפון מערב. חנוך חובה חפשי, אולם עדיין כארבעים אחוזים של האוכלוסיה אינם יודעים קרוא וכתוב.

עיר הבירה – מדריד (כמיליון ורבע תושבים). ערים גדולות אחרות – ברצלונה, עיר נמל בצפון, (כמיליון ורבע תושבים), ולנציה (500.000). סביליה, מלגה, בילבאו, סרגוזה.

האיים הבאליאריים בים התיכון הם פרובינציה ספרדית, האוכלוסיה‏ – 400.000. קבוצת האיים הקנריים באוקינוס האטלנטי, מול חופי אפריקה, מהוה ג"כ פרובינציה ספרדית. אוכלוסיתה – 700.000.


מושבות ספרד.

צאוטה ומלילה – שתי ערים בצפון מערב מרוקו, צאוטה היא מבצר מול גיברלטר. יתר מושבות ספרד הן באפריקה הטרופית (גיניאה הספרדית. ועוד).

לספרד הפרוטקטורט על חלק ממרוקו הצפונית (ראה “מרוקו”).


סקנדינביה    🔗

מבחינה גיאוגרפית – שתי המדינות שוידיה ונורביגיה. מבחינה היסטורית ואטנוגרפית כלולה בסקנדינביה גם דניה השוכנת על איים מדרום לחצי־האי הסקנדינבי ובחצי־אי יוטלנד. עמי שוידיה, נורביגיה ודניה קרובים זה לזה קרבת לשון ותרבות. האיסלנדים ג"כ כלולים בקבוצת עמים זו.

שוידיה ונורבגיה היו מאוחדות במאה התשע־עשרה בממלכה אחת, שוידיה־נורביגיה, בשלטון מלך שוידיה (אוניון פרסונלי). בשנת 1905 נתפרדו הנורביגים מהממלכה המשותפת בדרך שלום והיו לממלכה רבונית. אי איסלנד, לפנים מושבה דנית, נפרד מדניה בזמן מלחמת־העולם השניה והיה לרפובליקה עצמאית.

מדינות סקנדינביה יש להם אינטרסים פוליטיים וקולטוריים משותפים, והן משתפות פעולה בעניני תרבות וכלכלה. במדיניות החוץ הן מקיימות חזית מדינית אחת. רמת התרבות של עמיהן גבוהה; משותף לכולן המשטר הפרלמנטרי־הדמוקרטי.



 

ע    🔗


עבר־הירדן (“הממלכה ההאשמית הירדנית”)    🔗

TRANSJORDAN

מדינה ערבית ממזרח לארץ־ישראל. השטח כ־30 אלף מילין מרובעים בערך. האוכלוסיה המשוערת כ־350.000 נפש.

בתקופת שלטון התורכים ‏ היתה חלק מולאית דמשק. כשנכבשה ארץ־ישראל על־ידי הבריטים נכללה עבר־הירדן מטעם חבר העמים בשטח המנדט הארץ־ישראלי. בראשית שנות העשרים קרעו אותה הבריטים מארץ־ישראל, יסדו בה נסיכות ערבית תחת שלטון האמיר עבדאללה, בנו של השריף חוסין ממכה, ותחת פיקוח מנדטורי של בריטניה. בשנת 1946 הכירו הבריטים בעבה“י בתור מדינה עומדת ברשות עצמה; המנדט בוטל ובמקומו בא חוזה־ברית בין בריטניה ועבה”י המעניק לבריטניה זכויות להחזקת כחות צבא בארץ, ועם התחיבות של עזרה צבאית במקרה התקפה מזוינת מצד שלישי. אחרי חתימת החוזה הזה הכריז עבדאללה את עצמו למלך על “הממלכה ההאשמית הירדנית” (“האשמית” נקראת השושלת של השריף חוסין ממכה).

הארץ מפאת מזרח כלה מדבר; רק בחלק קטן במערבה אדמה מעובדת. שטחים גדולים ראויים לעיבוד נשארים שוממים. התושבים עוסקים בחקלאות ובמרעה צאן ובקר. יבול הארץ: חטה, שעורה, ענבים.

המדינה עניה ואינה יכולה לכלכל את הוצאותיה. האוצר הבריטי מעניק לה תמיכה שנתית להחזקת צבאה – הלגיון הערבי המצויד ומאומן ע"י הבריטים ועומד תחת פיקוד קצינים בריטיים.

אחרי יציאת הבריטים מארץ־ישראל והקמת מדינת ישראל נלחם צבא עבה"י, יחד עם חיל מדינות ערב אחרות, בישראל. לפי הסכם שביתת הנשק נשאר החלק המזרחי של פלשתינה המנדטורית תפוש בידי הלגיון הערבי. באפריל 1950 הכריז המלך עבדאללה על סיפוח החלק הערבי של ארץ־ישראל לממלכת עבר־הירדן.

גבולות עבה"י משתרעים במדבר עד גבול עיראק. פרוזדור רחב־השטח, שכלו מדבר, מחבר את עבר־הירדן עם ארץ הפרת ומפריד בין ממלכת אבן סעוד – סעודיה הערבית – בדרום לבין סוריה בצפון.

עיר הבירה רבת־עמון (עמאן).


עיראק – IRAQ    🔗

ממלכה ערבית. שמה הקדום מסופוטמיה (ארם נהרים – בין הפרת והחידקל), על חרבות בבל ואשור. שטח המדינה 116.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה המשוערת כארבעה מיליון, ברובה הגדול מושלמים, אשר יותר ממחציתם הם מושלמים ‏מכת השיעיים, ופחות ממחציתם – מושלמים־סוניים. רוב השיעיים מרוכזים בדרום המדינה.

עיראק היתה פרובינציה תורכית (הולאיות של בגדד, בסרה ומוסול), נכבשה ע“י חיל הבריטים במלחמת־העולם הראשונה. נקרעה עפ”י חוזה־השלום מהקיסרות העותומנית והיתה למדינה מנדטורית – בשם עיראק – תחת שלטון בריטי. בשנת 1921 נבחר למלך – בעזרת האנגלים – האמיר פיסל, בנו של השריף חוסין ממכה (קודם מלך סוריה, גורש ממנה ע"י הצרפתים). בשנת 1924 הונהג משטר מלוכה פרלמנטרית ובשנת 1927 ביטלה בריטניה את המנדט והכירה בעצמאות עיראק. חוזה־ברית נחתם בין בריטניה ועיראק שלפיהו ניתנו לבריטניה זכויות מדיניות עדיפות ובסיסים לחיל התעופה המלכותי. המלך הנוכחי – נכדו של פיסל – הוא קטן בן 15. עוצר המדינה הוא דודו האמיר עבד־אל־אילה.

משטר המדינה הוא מונרכיה קונסטיטוציונית: סינט ובית נבחרים.

בימים קדומים היתה הארץ פוריה ומיושבת. ב8־7 מאות השנים האחרונות נחרב הישוב והארץ הפכה ברובה שממה. ע“י סידור השקאה מתאימה מתוך הנהרות העוברים בתוכה היתה יכולה עיראק לכלכל אוכלוסיה גדולה בהרבה מהנוכחית. כיום רק שטחים קטנים של המדינה מיושבים ומעובדים. כחצי התושבים הם שבטים נודדים או נודדים למחצה. יבול הארץ: חטה, שעורה, אורז, תירס, תמרים. בצפון עיראק שדות נפט. את הנפט מזרימים ע”י צנורות לחיפה ולטריפולי על חופי הים התיכון. ממשלת עיראק היתה מקבלת לפני המלחמה האחרונה יותר משני מיליון לי"ש לשנה ממסי־הזכיונות של חברות הנפט. בעקב המלחמה במדינת ישראל הפסיקו העיראקיים את הזרמת הנפט לבתי־הזיקוק בחיפה.

יבוא הארץ (1946): 28 מיליון דינרים (לי"ש), היצוא כ־13 מיליון דינרים. סוגי היבוא העיקריים: אריגים, מוצרי ברזל ופלדה, עורות, סוכר. סוגי היצוא: נפט, דגנים, תמרים, צמר, שלחים ובקר.

עיר הבירה – בגדד (350.000).


ערב , חצי־אי    🔗

מוקף ימים משלשה עברים. ים סוף (מראש מפרץ עקבה), מפרץ עדן, ים ערב, מפרץ עומן והמפרץ הפרסי. מדבר ערב בצפון מוקף ארצות “הסהר הפורה” – עבר־הירדן, סוריה ועמק הפרת. אומדים את שטח חצי־האי ל־1.200.000 מילין מרובעים, ואת האוכלוסיה הכללית בין 8 ל־10 מיליון, בזה כלולות האוכלוסיות של ערב הסעודית ותימן. חצי־האי ברובו הגדול מדבר, שבטים בדואים נודדים בפנים הארץ, ובארצות החופים נמצאים ישובים דלילים ומפוזרים.

המדינות בחצי־אי ערב הן: א) ערב הסעודית, או סעודיה, (ראה שם). ב) כוית, נסיכות ערבית במפרץ פרס בראשות שיך כוית הקשור ביחסי חוזה עם בריטניה. אוצרות נפט עשירים נתגלו בכוית. התפוקה היא כ־8 מיליון טונות בשנה. ג) איי בחרין, במפרץ פרס, בשלטון שיך הקשור בחוזה־חסות עם בריטניה. מרכז ציד פנינים. שדות נפט ובית־זיקוק. ד) קטאר, על חוף מפרץ פרס; השיך המושל נמצא תחת חסות בריטניה. שדות נפט. ה) החוף הדרומי־מזרחי המכונה Trucial Coast, כולל שש נסיכויות קטנות על חופי מפרץ פרס ומפרץ עומן. האגנט הפוליטי הבריטי במפרץ פרס, עם מושבו בבחרין, הוא היועץ הפוליטי של השליטים המקומיים והבורר ומתווך ביניהם. למעשה הוא השליט העליון באזור כלו. ו) תימן (ראה שם). ז) הפרוטקטורט הבריטי של עדן בקצה דרום.

בריטניה הגדולה רכשה השפעה פוליטית וזכות פיקוח במפרץ פרס וקשרה את המושלים המקומיים בקשרי חוזי־חסות. בריטניה שמרה בקפדנות על הדרך להודו העוברת דרך מפרץ פרס והתנגדה לכל נסיונות חדירה מצד מעצמות אחרות לאזור הזה.


ערבים    🔗

הערבים הקדומים היו בידואים, שבטים נודדים במדבר ערב. במאה השביעית, עם לידת הדת המושלמית, התפרצו הערבים מגבולות חצי־אי ערב וכבשו מידי ממלכת ביזנטיה את “הסהר הפורה”, הארצות הפוריות המקיפות את מדבר ערב ממזרח, מצפון וממערב. הם יסדו ממלכות ערביות בארם נהריים ובסוריה והפיצו את דת האישלאם באסיה המרכזית עד גבולות הודו וסין. במערב כבשו את מצרים והתפשטו הלאה בצפון אפריקה עד קצה מערב, עברו לספרד ויסדו בה ממלכות ערביות שהתקימו עד המאה החמש־עשרה.

בכבושיהם כפו הערבים את הדת המושלמית על תושבי הארצות הנכבשות, התערבו עם ילידי המקום ע"י נישואי־תערובת, ושפתם היתה לשפת העמים המנוצחים.

חליפות ותמורות כבירות חלו בהיסטוריה של הערבים; היתה להם תקופת זהב בימי החליפים של בגדד, וירידה עצומה בתקופות המאוחרות. במשך מאות שנים היו ארצות ערב נתונות תחת שלטון זרים, ובארבע מאות שנה האחרונות היוו חלק מהקיסרות העותומנית. אחרי מלחמת־העולם הראשונה נתפוררה הקיסרות העותומנית וחוסל שלטונה על הטריטוריות המיושבות ערבים. הוקמו מדינות ערביות, תחלה תחת שלטון מנדטורי של בריטניה וצרפת, ואח"כ בשלטון עצמאי.

כיום קיימות מדינות ערביות אלו:

בחצי־אי ערב: סעודיה הערבית, ממלכה ריבונאית, ממשלתה פרושה על כל חצי־אי ערב, מחוץ לחלקו הדרומי; תימן, ממלכה בדרום חצי־אי ערב; פרוטקטורטים ונסיכויות קטנות לארך החוף הדרומי והמזרחי של חצי־אי ערב, תחת ממשל שולטנים, אמירים ושיכים מקומיים, עפי"ר תחת חסות בריטניה.

במזרח הקרוב: עיראק (ארם נהרים הקדומה), ממלכה; סוריה, רפובליקה; הלבנון, רפובליקה; עבר־הירדן, מדינה קטנה הנושאת את השם “הממלכה ההאשמית ‏הירדנית”.

באפריקה: מצרים, ממלכה לארך עמק הנלוס; |האוכלוסיה אינה מגזע ערבי, גם השכבות העליונות הן מגזעים מעורבים; דתה מושלמית ולשונה ערבית. מדינת מצרים נכללת לפי זה בתוך הגוש של העמים הערבים.

לוב, (כוללת את טריפוליטניה וקירנאיקה), תוניסיה, אלג’יריה, מרוקו (הפרוטקטורט הצרפתי והאזור הספרדי), – כל הארצות האלו נתונות תחת שלטון או פרוטקטורט של מעצמות זרות; תושביהן הם מגזע בֶּרְבֶּרי, דתם מושלמית ולשונותיהם הם דיאלקטים ערביים.

התרבויות בארצות העמים דוברי ערבית הן שונות תכלית שנוי זו מזו. אין ציביליזציה ערבית אחידה. תנועה לאומית ערבית קיימת רק במדינות של המזרח הקרוב.

אומדים את האוכלוסיות של המדינות הערביות בקירוב כדלהלן:


ערב הסעודית 4.000.000

תימן 2.000.000

נסיכויות קטנות 1.000.000

עיראק 3.500.000

סוריה 3.000.000

הלבנון 1.000.000

עבר־הירדן (עם חלק

מארץ־ישראל המערבית) 700.000

_________________

בס"כ כ־15 מיליונים.


למצרים אוכלוסיה של 19 מיליון לערך; לוב, אלג’יריה ותוניסיה ביחד – קרוב ל־9 מיליונים, מרוקו הצרפתית – 6 מיליונים, מרוקו הספרדית – 750.000.



 

פ    🔗


פדרציה, קונפדרציה    🔗

פדרציה, או מדינה פדרטיבית, היא מדינה מורכבת משתים או יותר מדינות אוטונומיות הבלתי־תלויות פחות או יותר בעניניהם הפנימיים. בראש הפדרציה ממשלה מרכזית המייצגת אותה חוץ והמנהלת כרגיל את הענינים המשותפים, כגון בטחון והגנה, פיננסים משותפים, מטבע, מכס, תחבורה, סחר חוץ, שרותים סוציאליים, ועוד. הטנדנציה בפדרציות היא להרחיב את סמכות השלטון המרכזי על חשבון המדינות הכלולות בפדרציה.

בקונפדרציה הקשר בין המדינות הוא פחות מהודק. הסמכויות של המדינות היחידות הן רחבות ביותר, עד כדי זכות ייצוג דיפלומטי אצל מדינות חוץ. ממשלה מרכזית, – אם היא בכלל קיימת, – משמשת רק קשר בין המדינות העצמאיות החברות בקונפדרציה.

חבר העמים הבריטי, בהרכבו כיום, הוא קונפדרציה, ברית חפשית של מדינות עצמאיות שוות־זכויות (בריטניה הגדולה והדומיניונים). ארה“ב של אמריקה היו קונפדרציה של שלש־עשרה המושבות הראשונות בשתים־עשרה השנים 1777־89, והפכו אח”כ לרפובליקה פדרטיבית. שויצריה היתה מאות בשנים קונפדרציה של קנטונים, כיום היא מדינה פדרטיבית. אוסטרליה וקנדה הן פדרציות. הדומיניון של הודו, לפי הקונסטיטוציה החדשה, הוא רפובליקה פדרטיבית. ברית המועצות היא פדרציה של רפובליקות אבטונומיות. מספר מדינות באמריקה הלטינית הן רפובליקות פדרטיביות.


פולין    🔗

מדינת פולין שהיתה לפנים ממלכה גדולה במזרח אירופה חולקה בשנות 1772, 1793, 1795 בין שכנותיה רוסיה, אוסטריה ופרוסיה. קיום המדינה חדל אחרי החלוקה השלישית. אחרי תקופה של שלטון זרים במשך קרוב למאה וחמשים שנה שבה מדינת פולין לתחיה בתום מלחמת־העולם הראשונה (1918).

הרפובליקה הפולנית איחדה את כל חלקי פולין ברוסיה, אוסטריה וגרמניה; נוסף לה “הפרוזדור הפולני”, רצועת טריטוריה שנקרעה מגרמניה בכדי לתת לפולין מוצא אל הים הבלטי.

אחרי קיומה כעשרים שנה נכבשה מדינת פולין ע"י צבאות הגרמנים (ספטמבר 1939). הרוסים חדרו אז גם הם לפולין ותפשו את הטריטוריות המזרחיות שלה. המדינה חולקה שוב בין רוסיה וגרמניה. בריטניה וצרפת שערבו לשלמותה של פולין הכריזו מלחמה על גרמניה; התחילה מלחמת־העולם השניה.

אחרי תום המלחמה ומפלת גרמניה הוקמה שוב מדינת פולין, אולם גבולותיה נשתנו תכלית שנוי. ברית המועצות שמרה לעצמה את הטריטוריות במזרח פולין המאוכלסות עמים לא־פולנים: אוקראינים, רותינים, בילורוסים וליטאים. שטח הטריטוריות הללו הוא קרוב לשבעים אלף מילין מרובעים. תחת זה קבלה פולין נפות אחדות של מזרח גרמניה, בשטח של ארבעים אלף מילין מרובעים, גירשה מתוכן את רוב האוכלוסיה הגרמנית והושיבה במקומה מתישבים פולנים מאזורי המזרח. מדינת פולין “זזה” ממזרח למערב: איבדה את המזרח והרחיבה את גבולה לצד מערב. גבול פולין החדשה כיום בצפון הוא הים הבלטי ממערב לקניגסברג בפרוסיה המזרחית (שסופחה לרוסיה) עד מערבה מעיר הנמל שטטין. הגבול המערבי עובר לאורך נהרות אודר וניסה, הגבול ממזרח הוא בקירוב קו התחום האטני בין ישובים פולנים לבין ישובים לא־פולנים. הגבול הדרומי לא נשתנה בהרבה. גבולות אלה לא נקבעו עדיין לחלוטין כל זמן שלא נחתם חוזה־שלום עם גרמניה.

מגמר המלחמה חנה בפולין צבא רוסי, והסדר המדינה החדשה נעשה בפועל תחת פיקוח הממשלה הסובייטית. הבחירות לסיים (הפרלמנט הפולני) משנת 1947 לא הוכרו כחוקיות ע“י ממשלות בריטניה וארה”ב. בשנת 1948 השתלטה על המדינה המפלגה הקומוניסטית (“מפלגת הפועלים המאוחדת”). פולין היא כיום אחת “הדמוקרטיות העממיות” במזרח אירופה הכפופה לקונטרולה של ברית המועצות. הממשלה היא קומוניסטית; מדיניות החוץ מכוונת לפי קו הפוליטיקה הרוסית. בפנים הארץ הולאמו ענפי המשק החיוניים: ‏מכרות, מקורות הנפט, שרותי המים, הגז והחשמל, הבנקים ובתי־המסחר הגדולים, בתי החרשת הטכסטיליים, והתעשיה הכבדה. המבנה הכלכלי־הסוציאלי בכפר הולך ומשתנה לקראת קולקטיביזציה של המשק החקלאי.

מעריכים את שטח מדינת פולין בגבולותיה הנוכחים ל־120 אלף מילין מרובעים, עם אוכלוסיה של קרוב ל־25 מיליון נפש. לפני המלחמה היה גודל האוכלוסיה כ־35 מיליונים, מהם כשלושים אחוזים מיעוטים של עמים זרים לא־פולנים; אלה נמצאים כיום ברובם הגדול מחוץ לתחומי פולין החדשה.

פולין היא ארץ חקלאית בעיקרה. היבול הראשי: דגנים, תפוחי־אדמה, סלק־הסוכר. המחצבים כוללים עפרות ברזל, נפט, אשלג. האינדוסטריות הראשיות – ברזל ופלדה, טקסטילים, מנסרות עצים, תעשית סוכר, זיקוק נפט.

עיר הבירה ורשה (כחצי מיליון תושבים).


פורמוזה FORMOSA    🔗

אי באוקינוס השקט. מול חופי סין. השטח 14.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 6 מיליון וחצי. פרובינציה סינית; הסינים והיפאנים קוראים לה Taiwan

היפאנים רכשו את האי בגמר המלחמה עם סין בשנת 1895. אחרי מפלת יפאן במלחמת־העולם השניה הוחזר האי לסין. בתקופת כיבושם התישבו בפורמוזה כשלוש מאות אלף יפאנים.

פורמוזה מייצרת קנה־הסוכר, אורז, פירות טרופיים, תה, קמפור. באי נמצאים מחצבי זהב, כסף, נחושת ופחמים.

בשנת 1949, אחרי שהיבשת של סין נכבשה כולה בידי צבא הקומוניסטים, עבר צ’יאן־קאי־שיק, ראש הממשלה הלאומית, עם שרידי צבאו לאי פורמוזה. מכאן הוא אומר להמשיך את המלחמה בממשלה הקומוניסטית של סין.

עיר הראשית – טאיפה.


פורטוגל PORTUGAL    🔗

רפובליקה במערב חצי־האי הפירינאי (האיבּירי), על חוף האוקינוס האטלנטי. השטח 34.500 מילין מרובעים, האוכלוסיה 8.300.000 נפש.

מונרכיה קדומה, שבזמן פריחתה במאה השש־עשרה ועד מחצית השבע־עשרה, שלטה בימים ורכשה מושבות באפריקה, באמריקה הדרומית (ברזיל) ובהודו. במאות האחרונות נמצאה במצב ירידה, מסחרה עם מדינות הים נסב למדינות אחרות (להולנד ואח"כ לאנגליה), ובתחלת המאה התשע־עשרה איבדה את אבן־הפאר בקיסרות הקולוניאלית שלה, את ברזיל.

המונרכיה מוגרה בשנת 1910 ורפובליקה הוכרזה במקומה. משטר המדינה הוא להלכה פרלמנטרי, ולמעשה נושא במדה ידועה אופי דיקטטורי. הנשיא (מרשל כרמונה) נבחר לשבע שנים. הוא ממנה את ראש המיניסטרים ואת יתר חברי הממשלה האחראים בפני הנשיא בלבד. בית־מחוקקים אחד (“האספה הלאומית”); במשטר הנוכחי המועמדים לצירי בית־המחוקקים הם מוצעים ע“י מפלגת הממשלה, ולמעשה אין אופוזיציה בפרלמנט. קיים גם “בית קורפורטיבי” המורכב מבאי־כח השלטונות המקומיים, חוגי התעשיה והמסחר, מוסדות התרבות והדת. החוקים המוצעים לבית־המחוקקים מובאים בראשונה לדיון בפני מוסד זה. מושב האספה הלאומית מוגבל לשלשה חדשים בשנה; בהעדרה מוציאה הממשלה חוקים ע”י דקרטים (צוי־ממשלה). המושל בארץ עתה הוא ראש המיניסטרים ד"ר אנטוניו סלאזאר; קו מדיניותו שמרני־מתון, מתנגד לסוציאליזם.

השפה הפורטוגזית מדוברת בפורטוגל ובברזל; היא ענף מהלשונות הרומאניות, קרובה לספרדית.

ייצור הארץ: חטה, שעורה, תירס, פשתה וקנבוס, עץ הגפן; בשפלות – אורז, פרי הדר, עצי זית, גפנים ועצי פרי. היין המפורסם “פורט” מוצאו מפורטוגל (על שם הנמל אופורטו). יערות ארנים, אלות, עץ השעם וערמונים.

סוגי היצוא העיקריים: יינות, עץ הפקק, סרדינים, אריגי כותנה ורקמה ופירות. סוגי היבוא: פחמים, ברזל, דלק, מכונות, כותנה גלמית ועוד.

עיר הבירה ליסבון (700.000).

המושבות הפורטוגיזיות. חוץ מאיי מדירה והאזורים המהוים חלק ממדינת פורטוגל גופא, שייכות לפורטוגל מושבות באפריקה ובים־האיים האינדונזי:

מערב־אפריקה הפורטוגיזית (אנגולה וגיניאה), בשטח של חצי מיליון מילין מרובעים ואוכלוסיה של 4 מיליון וחצי ילידים. מזרח־אפריקה הפורטוגיזית (או מוזמביק), על חוף האוקינוס ההודי, בשטח של 300.000 מילין מרובעים ואוכלוסיה של 5 מיליון ילידים. החלק הצפוני של האי טימור, בארכיפלג המלאיי, עם אוכלוסיה מגזע אינדונזי של חצי מיליון.

המושבות עשירות במחצבים שאינם מנוצלים; גם הייצור החקלאי אינו מפותח. לא ניכרת השפעה אירופית על הילידים של המושבות האלו.

מהמושבות בהודו נשאר רק שריד: גואה, על החוף המערבי של הינדוסטן, דרומה מבומבי. אחרי שיחרור הודו משלטון הבריטים והקמת הדומיניון של הודו דורשת אוכלוסית גואה את יציאת הפורטוגיזים וסיפוח המושבה לדומיניון ההודי.

האוכלוסיה – 600 אלף, השטח 1300 מילין מרובעים.


פיאודליות    🔗

משטר שלטון האריסטוקרטיה בעלת האחוזות הגדולות. עד המהפכה הצרפתית של שנת 1789 היה המשטר הפיאודלי שורר באירופה. עלית המעמד האזרחי (“הבורגני”) והתפתחות התעשיה המודרנית הרסו את המשטר הזה.

במזרח הקרוב, וביחוד במדינות הערביות, קיימים עדיין שרידי המשטר הפיאודלי. האדמה המעובדת היא ברובה קנין בעלי האחוזות הגדולות. ומעמדם הוא השליט בפועל במדינות אלו.


פיליפינים THE PHILIPPINES    🔗

רפובליקה בדרום־מזרח אסיה, במרחק כחמש מאות מיל מהיבשת. איי הפיליפינים כוללים כאחד עשר איים גדולים ואלפי איים קטנים בארכיפלג המלאיי, בשטח כללי של 115.000 מילין מרובעים (שני האיים הגדולים לוצון ומינדנאו תופשים 70 למאה מהשטח הכללי), עם אוכלוסיה של קרוב לעשרים מיליון נפש, מגזע מלאיי, ברובם נוצרים־קטולים.

ספרד כבשה את הפיליפינים בסוף המאה השש־עשרה. בתקופת שלטונם הכניסו את הילידים תחת כנפי הדת הנוצרית. במלחמת ארה“ב־ספרד בשנת 1898 כבש הצי האמריקאי את האיים מידי ספרד, ושלטון קולוניאלי הונהג בהם תחת ממשל מושל כללי אמריקאי. בשנת 1935 הוענק לפיליפינים משטר רפובליקאי, תחת חסות ארה”ב. במלחמת־העולם השניה, כשהיפאנים כבשו את האיים, הבטיחו ארה“ב שלטון עצמאי אחרי השיחרור, ובשנת 1946 הוקמה הרפובליקה הפיליפינית הרבונאית. הקונגרס של ארה”ב העניק לרפובליקה 520 מיליון דולרים לשיקום ההריסות שנגרמו ע"י הכיבוש היפאני.

נשיא הרפובליקה נבחר לארבע שנים. הקונגרס מורכב מסינט ובית־נבחרים.

השפות הרשמיות של המדינה הן אנגלית וספרדית.


לכסיקון פוליטי 4.png

יבול הארץ: אורז, פשתה (מנילה), קופרה, קנה הסוכר, תירס, טבק. היצוא: סוכר, פשתה, אגוזי קוקוס ושמניהם, קופרה, טבק, רקמות. היבוא: אריגי כותנה, ברזל ופלדה, מכונות, קמח חטה, פחמים.

עיר הבירה – מנילה, באי לוצון (650.000).


פינלנד (בפינית SUOMI)    🔗

רפובליקה. השטח 130.000 מרובעים, האוכלוסיה 4 מיליון. פרלמנט בית נבחרים אחד, 200 צירים נבחרים בבחירות כלליות. נשיא הרפובליקה נבחר לשש שנים.

החקלאות ומשק היערות מהוים את התעסוקה העיקרית של התושבים. היבול – שיפון, שבלת־שועל, שעורה ותפוחי־אדמה. כמאה אלף ראשי צביים בצפון. יערות מכסים את רוב שטח המדינה. התעשיה הראשית: מנסרות, צלולוזה של עצים, תעשית ניר. סחר הארץ: 46 מיליארד מרקים פיניים – היבוא, וכאותו הסכום היצוא (כ־140 מרקים בדולר). סוגי היבוא העיקריים: חמרים גלמיים, צרכי מזון, מכונות ואריגים. היצוא: תוצרת מנסרות העצים, צלולוזה, ניר וקרטון.

רמת התרבות גבוהה. רוב העם – דוברי פינית, מיעוט של 10 למאה – דוברי שוידית. הפינית והשוידית שפות רשמיות. ‏

עיר הבירה הֶלְסינְקִי (הלסינגפורס), 355.000 תושבים.

פינלנד היותה חלק מממלכת שוידיה במשך מאות שנים עד 1809 כשנכללה בתוך קיסרות רוסיה בתור נסיכות אוטונומית. פינלנד שמרה על השלטון האוטונומי ונלחמה על זכויותיה בימי ממשלת הצארים. אחרי המהפכה של 1917 הכריזה פינלנד על עצמאותה.

בשנת 1939 דרשה ברית המועצות מפינלנד שתמסור לה בסיסים ימיים עם תיקונים בגבולות. כשפינלנד סירבה הכריזה עליה מלחמה. חיל פינלנד נלחם בגבורה אבל ניגף לבסוף בפני היתרון העצום של הצבאות הרוסים. אחרי הנצחון קרעה מאתה רוסיה חבלים חשובים הגובלים עם רוסיה, ובתוכם את העיר ויבורג, קבלה ממנה בסיסים ימיים והטילה עליה תשלומי פצויים. אולם לא נגעה ברבונותה.


פנמה PANAMA    🔗

רפובליקה במיצר פנמה המקשר את אמריקה הצפונית והדרומית. ‏היתה קודם אחת הפרובינציות של מדינת קולומביה. בנובמבר 1903 פרצה מרידה והפרובינציה פנמה נתפרדה מקולומביה והכריזה על עצמה כמדינה רבונית (ראה “תעלת פנמה”). תעלת פנמה עוברת לרוחב המדינה בין שני האוקינוסים; אזור התעלה הופקע מרבונותה של פנמה ונמסר לארה"ב.

שטח המדינה 29.000 מילין מרובעים; האוכלוסיה 650.000. הארץ פוריה. היבול: דגנים, בננות, אגוזי קוקוס, קפה, קקאו.

עיר הבירה פנמה.


פציפיזם – (בלטינית PAX ־ שלום)    🔗

תנועה למען שלום בין־לאומי ולביטול מלחמות. התנועה היתה פופולרית בראשית המאה הנוכחית בארה“ב ובארצות המערב. קונגרסים בין־לאומיים לשלום נתכנסו מזמן לזמן. אמנת חבר הלאומים, יסוד בי”ד צדק בין־לאומי בהאג, אמנת קלוֹג (1928) למניעת מלחמה, – כל אלה היו נסיונות שנעשו למנוע מלחמות בין העמים. הנסיונות האלה לא הצליחו, ומלחמת העולם שפרצה אח"כ היתה האכזרית ביותר בדברי ימי אירופה החדשים.

אירגון האומות המאוחדות הוא שלב חדש במאמצי עולם התרבות למנוע את מוראות המלחמה.

תנועת השלום שפיתחו המדינות הקומוניסטיות בשנת 1949 מכוונת בעיקר כאמצעי פרופגנדה נגד מדינות המערב “התוקפניות”.


פקיסטן PAKISTAN    🔗

דומיניון בחבר העמים הבריטי. שטחה המשוער 360.000 מילין מרובעים, והאוכלוסיה המשוערת כ־70 מיליון, ברובם הגדול מושלמים. פקיסטן היא המדינה המושלמית הגדולה בעולם.

הדומיניון נוצר בשנת 1947 אחרי שני דורות של מלחמה מדינית פנימית בהודו (ראה “הודו”). לפי חוק העצמאות ההודית (1947) חוסלה הקיסרות הבריטית בהודו ובמקומה נתכוננו בהודו שתי מדינות נפרדות בסטטוס של דומיניונים, האחת – הדומיניון של הודו, והשניה – הדומיניון של פקיסטן. דומיניון זה מורכב משני חלקים נפרדים ורחוקים זה מזה מבחינה גיאוגרפית: פקיסטן המערבי ופקיסטן המזרחי.

המערבי כולל את הפרובינציות המיושבות בעיקרן מושלמים, והן: פנג’אב המערבי, סינד, הספר הצפוני־המערבי, בלוג’יסטן ומדינות קטנות סמוכות בעלות אוכלוסיה מושלמית. כל אלו הטריטוריות מהוות שטח רצוף במערבו של חצי־אי הינדוסטן, הגובל ממערב בפרס, מצפון באפגניסטן, וממזרח – במדינות הדומיניון של הודו. האוקינוס ההודי הוא גבול הדומיניון בדרום (“ים ערב”). פקיסטן המזרחי כולל את בנגאל המזרחי המהוה מובלעת בתוך הטריטוריות של הדומיניון של הודו, מזרחה מקלקוטא.

הפרובינציות: פנג’אב המערבי. פנג’אב – ארץ חמשת הנהרות היורדים מהרי ההימאלאים ועוברים במישור הצפוני של הודו. בחלוקת הודו חולקה פנג’אב למזרחי ולמערבי, המזרחי הוא פרובינציה של הודו, והמערבי – של פקיסטן, עיר הבירה לַהורֶה. האוכלוסיה של פנג’אב המערבי – כ־17 מיליון.

סינד – 4 מיליון וחצי תושבים; עיר הראשית – קאראצ’י, והיא גם הבירה של פקיסטן כולה. בלוג’יסטן

הגדולה בשטח היא ארץ הרים ומדבריות חול, בעלת אוכלוסיה דלילה, ברובה שבטי רועים נודדים. הספר הצפוני־המערבי – השבטים של הספר ידועים עפ"י סכסוכיהם התמידיים עם השלטון הבריטי בזמנו; קרובים בגזעם ובלשונם לתושבי ארץ הגבול אפגניסטן. בנגל המזרחי הוא המאוכלס ביותר בפרובינציות של פקיסטן (44 מיליון תושבים). כל הפרובינציות האלו נהנות מאוטונומיה פנימית.

מדינת קשמיר (אוכלוסיה של 4 מיליונים), הסמוכה לפקיסטן מצד צפון־מזרח ומיושבת ברובה מושלמים, מהוה סלע־מחלוקת בין הדומיניונים של הודו ופקיסטן התובעים אותה כל אחד לעצמו. סכסוכי־דמים חמורים שאירעו בה הביאו לידי התערבות האומות המאוחדות, עד כה ללא הועיל. היחסים בין שני הדומיניונים נשארו מתוחים בגלל בעית קשמיר.

המשטר המדיני בפקיסטן קונסטיטוציוני. הממשלה אחראית בפני הפרלמט (לפי שעה האספה המיסדת).

המבנה הכלכלי. (ראה “הודו”).


פרגואי PARAGUAY    🔗

רפובליקה בפנים יבשת אמריקה הדרומית, בין ארגנטינה, בוליביה וברזיל. נשתחררה משלטון ספרד בשנת 1811. בתקופה ארוכה משלו בה דיקטטורים שונים שניהלו מלחמות עם הארצות השכנות. במלחמות אלו נחרבה הארץ ושני שלישים של האוכלוסיה נספו. במשך הזמן קמה המדינה מחרבותיה. האוכלוסיה מונה כיום 1.200.000 נפש בקירוב, מעורבת מצאצאי הספרדים, מהודים ילידים ומבני תערובת. שטח המדינה 157.000 מילין מרובעים, כלול בזה המישור הגדול צ’קו שהשלטון עליו היוה סלע־מחלוקת בין פרגואי ובוליביה שכנתה מצפון.

רוב התושבים עוסקים בחקלאות ובמרעה בקר. יבול הארץ: תירס, אורז, קנה־הסוכר, כותנה, טבק, שלחים ועורות, שימורי בשר, צמחים תת־טרופיים, עצים.

שפות הארץ ספרדית וגאראני – דיאלקט הודי.

עיר הבירה – אסונסיון (180.000).


פרו PERU    🔗

שוכנת על חופי מערב של אמריקה הדרומית. השטח כ־500.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 8 מיליונים.

מימי הכובש פּיזארו נמצאה כשלש מאות שנה תחת שלטון הספרדים, במלחמות השיחרור של שנות 1821־24 הכריזה פרו על חרותה.

צורת השלטון – רפובליקה דמוקרטית. הנשיא נבחר לשש שנים ע"י הצבעה כללית ישירה. בקונגרס שני בתים, סינט ובית נבחרים. השכבות העליונות הן מצאצאי הספרדים; רוב האוכלוסיה הודים ובני־תערובת (מֶטְיסִים). השפה הרשמית – ספרדית.

התעסוקת העיקרית – חקלאות וגידול בהמות. יבול הארץ: תירס, כותנה, קנה־הסוכר, אורז, חיטה ותפוחי־אדמה; תה, גומי וחינין. מכרות מחצבים: נפט, זהב, כסף, נחשת, עופרת, אבץ, וינאדיום ואנטימוניום. איי פרו באוקינוס השקט מספקים זבל גוּאנוֹ.

סוגי היבוא העיקריים: צרכי מזון, מכונות ואבטומובילים, אריגים, מוצרים כימיים, היצוא: נפט, כותנה, סוכר, נחשת ומתכות אחרות.

עיר הבירה – לימה (550.000).


פרלמנט, הבריטי.    🔗

אנגליה היא אם הפרלמנט; לידתו בסוף המאה השלש־עשרה. ההיסטוריה שלו היא תהליך ארוך של מלחמה על זכויותיו וסמכויותיו בינו לבין מלכי אנגליה. במשך הדורות הוגבל וצומצם כוחה של המונרכיה. הפרלמנט בימינו הוא המוסד המחוקק העליון, ולמעשה גם הסמכות המושלת העליונה, כי אין ממשלה בריטית יכולה להתקיים אלא אם כן היא נהנית מאמון הרוב בבית־הנבחרים.

בתי הפרלמנט הם: הבית העליון – בית הלורדים; הבית התחתון – בית הנבחרים (House of Commons). עד שנת 1911 היה בית הלורדים שוה בזכויות לבית הנבחרים; בלי הסכמתו אי־אפשר היה לחוקק חוקים. עפ"י חוק הפרלמנט משנת 1911 צומצמה סמכות בית הלורדים; לבית הנבחרים הסמכות היחידה בחקיקת חוקים פיננסיים, כגון הטלת מסים, קביעת תקציב המדינה וכדומה, ובהגבלות ידועות גם הסמכות להפעיל חוקים אחרים בלי הסכמת בית הלורדים (ראה “קונסטיטוציה בריטית”).

בבית הלורדים זכות ישיבה לשלשה סוגים: לורדים עפ“י ירושה, לורדים שקבלו את התואר הזה מידי המלך, וראשי־הכהונה האנגלית. הדרגות בבית הלורדים הן: דוכסים ממשפחת המלכות, ארכיבישופים (של קנטרבורי ושל יורק). דוכסים (Dukes) מרקיזים, קונטים ‏ (Earls), ויקונטים, בישופים וברונים. בס”ה יש זכות ישיבה בבית הלורדים הנוכחי ל־766 איש. בית הלורדים הוא עד היום בית־הדין העליון במדינה ומשמש בי"ד לערעורים מבתי־המשפט של אנגליה וסקוטלנד.

בית הנבחרים נבחר בבחירות כלליות לחמש שנים. בשתי מלחמות־העולם הוארך קיום הפרלמנט לשמונה ולעשר שנים. מספר חברי הפרלמנט הנוכחי הוא 625. זכות הבחירה היא כללית, לגברים ולנשים מגיל 21 ומעלה. בשנת 1947 עלה מספר בעלי זכות הבחירה לפרלמנט בבריטניה הגדולה ל־34 מיליונים בקירוב. הבחירות נערכות לפי מחוזות בחירה (Constituencies); המועמד שקבל במחוזו רוב יחסי מועמדים אחרים, הרי הוא נבחר לציר, אפילו אם לא קבל רוב מוחלט של כל קולות הבוחרים. מועמד שלא קבל שמינית של כל קולות המצביעים מפסיד את הפקדון שלו (150 לי"ש).

בבחירות 1945 השתתפו כ־24 מיליון בוחרים; בפברואר 1950 – כ־27 מיליון בוחרים.

שלש מפלגות בפרלמנט: הקונסרבטיבים. הליברלים, ומפלגת העבודה (לייבור). בדורות האחרונים חלו תמורות בעצמתן במדינה ובפרלמנט. עד שנת 1910 היו מפלגות הקונסרבטיבים והליברלים שתי המפלגות העיקריות שמשלו חליפות במדינה. בבחירות 1910 קבלה כ"א מהן 272 צירים. מאז התחילה לרדת הנציגות של הליברלים – מ־157 בשנת 1923 עד 25 בבחירות 1945, ובפברואר 1950 נבחרו רק 9 צירים ליברלים. בזמננו שתי המפלגות הגדולות שמהן מורכבות הממשלה או האופוזיציה חן מפלגת הקונסרבטיבים ומפלגת העבודה. יחס הכחות בשלשת הפרלמנטים האחרונים היה:

בבחירות 1935 – 387 קונסרבטיבים, 54 ליברלים, 165 לייבור;

" 1945 – 189 " 25 " 396 "; בפברואר 1950 – 296 " 9 " 315 ";

מפלגת העבודה שהופיעה בפרלמנט בשנת 1895 עם נציגות של 12 צירים הלכה וגדלה בהדרגה: 1906 – 41 צירים, 1918 – 74 צירים, 1922 – 142 צירים, 1923 – 191 ציר, 1924 – 150 צירים, 1929 – 287 צירים, 1931 – 65 צירים, 1935– 166 צירים, 1945 – 396 צירים, פברואר 1950 – 315 צירים.

מפלגת הרוב היא מפלגת הממשלה. המלך ממנה לראש הממשלה את מנהיג המפלגה שיש לה רוב בבית־הנבחרים, או שיכולה לכונן קואליציה ממשלתית בהנהגתה. משנת 1935 עד 1940 היתה ממשלה קונסרביטיבית בבריטניה. משנת 1940 עד 1945 – בתקופת המלחמה – ממשלה קואליציונית בראשותו של וינסטון צ’רצ’יל, משנת 1945 עד 1950 ממשלה של מפלגת העבודה.

המפלגה השניה במעלה אחרי המפלגה השלטת מהוה את האופוזייה (“אופוזיציה של הוד מלכותו”). מנהיג האופוזיציה יש לו מעמד רשמי; הוא מקבל משכרת של 2000 לי"ש לשנה מאוצר הממשלה.

לפרלמנט הבריטי מסורת ארוכה של נימוסי משמעת והגינות. האחראי לשמירת הסדר והמשמעת ויחס הוגן בין הצירים – הוא הספיקר (“הדובר”); הוא נשיא בית הנבחרים. לפי המקובל הוא ניטראלי, אינו משתתף בויכוחים ולא בהצבעות אלא אם כן הבית נתפלג בהצבעה למנין קולות שוה ואז יש לו קול מכריע. יש לספיקר סמכות רחבה בניהול הסדר בבית. חבר שעבר עברה כלפי המשמעת והסדר ההוגן – הספיקר מציע לבית להוציאו מהישיבות למשך שבוע ימים; חזר ועבר עברה בפעם השניה – עונש הסילוק הנהו לזמן יותר ארוך. נימוסי כבוד נוהגים לגבי הספיקר: הצירים מברכים אותו בקידה, בבואם ובצאתם. בסולם זכות־הקדימה (Precedence) – שיש לה חשיבות מרובה באנגליה המסורתית יש לו דין קדימה לגבי הלורדים. אופיני הוא למנהגי הפרלמנט הבריטי שבפרלמנט שנבחר בשנת 1945 עם רוב גדול מכריע למפלגת־העבודה נבחר לנשיא בית־הנבחרים הספיקר הקודם אעפ"י שהוא חבר מפלגת הקונסרבטיבים; אותו הספיקר נבחר גם בשנת 1950.

נהוג באנגליה שספיקר הפורש מהפרלמנט אחרי כהנו במשרתו בתקופת פרלמנט אחד או שנים מקבל תואר לורד ועובר לבית הלורדים. משכרת הספיקר – 5000 לי"ש בשנה.

משכרת ציר בית־הנבחרים – 1000 לי"ש לשנה.


פרס ראה “איראן”    🔗


פשיזם    🔗

תנועה פוליטית לאומנית שנוסדה ע"י בניטו מוסוליני וכבשה את השלטון באיטליה בשנת 1919. מקור השם הוא Fascio (בלטינית: חבילה, אגד), סמל השלטון ברומא העתיקה.

התעודה המקורית של התנועה היתה להתנגד לקומוניזם, לטפח בעם את חוש המשמעת ולהעדיף את אינטרסי המדינה על האינטרס של הפרט. במדה שגדלה וגברה המפלגה הפשיסטית התגבשה תכניתה הטוטליטרית, לאומנית קיצונית, אנטי־דמוקרטית ואנטי־פרלמנטרית. החפש הפוליטי בוטל במדינה, המשטר הפרלמנטרי־הדמוקרטי חוסל והמפלגות הפוליטיות האחרות דוכאו באכזריות. רוח צבאיות

שוביניסטית טופחה בקרב הנוער. במשטר הקורפורטיבי שהוקם נאסרה מלחמת המעמדות ושביתות והשבתות הוחרמו. הקורפורציות שהיו מיוצגים בהן איגודי הפועלים ואיגודי המעבידים סימלו את השלום הסוציאלי בין המעמדות. מתוכן נבחרו נציגים לפרלמנט שלמעשה לא היה לו כח ממשי. שלטון דיקטטורי רוכז בידי המנהיג (הדוצ’ה) מוסוליני.

הפוליטיקה החיצונית היתה אימפיריאליסטית תוקפנית. |איטליה צריכה להתפשט, לרכוש מושבות ולכבוש ארצות. הים התיכון הוא Mare Nostrum – “ים שלנו”. מכאן מלחמת הכיבוש של חבש, כיבוש אלבניה, פוליטיקה תוקפנית כלפי אנגליה וצרפת, השתתפות במלחמת־העולם בברית עם היטלר, התקפה על יון ועוד.

עם מפלת איטליה במלחמת־העולם נפל גם מוסוליני, נאסר, ובאפריל 1945 נהרג. יחד אתו חלף ועבר הפשיזם מהחיים הפוליטיים של איטליה.

הפשיזם שמש דוגמה במשך עשרים שנות קיומו לתנועות לאומניות קיצוניות אנטי־דמוקרטיות בארצות אחרות: הנאצים בגרמניה, הפלאנגה בספרד, וכדומה.



 

צ    🔗


צילון CEYLON    🔗

אי באוקינוס ההודי, מול הקצה הדרומי של חצי־אי הינדוסטן. השטח 25.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 6 מיליון וחצי, לערך. רוב התושבים סינהאליזים, בני הדת הבודהיסטית, צאצאי הינדוסים מעמק נהר הגַנְגֶס שהתישבו בצילון מלפני הרבה דורות. היתה בסירוגין מושבה פורטוגיזית, ואח“כ הולנדית, ובתחלת המאה התשע־עשרה נכבשה ע”י הבריטים והיתה למושבת־כתר בריטית. בשנת 1948 הפכה המושבה לדומיניון בתוך חבר־העמים הבריטי.

מושל כללי בריטי. בראש הממשלה של הדומיניון עומדים בני הארץ. סינט ובית־נבחרים. הארץ מחולקת לתשע פרובינציות. מועצות עירוניות ומועצות מקומיות במחוזות השדה.

צילון היא ארץ חקלאית. היבול העיקרי – אורז; יתר תפוקת החקלאות – דגנים, תה, אגוזי קוקוס, גומי, קנמון, קקאו, טבק, פרי־הדר (ציטרונילות). גידול בקר וצאן. התעשיה |הולכת ומתפתחת במדינה. מחצבים – גרפיט, אבנים יקרות (ספיר ואדם).

סחר הארץ: היצוא (1948) ‎ – 1 מיליארד רופיות, היבוא – 985 מיליון רופיות. סוגי היצוא: טבק, תה, צרכי מזון וחמרי גלם (גומי, ועוד); היבוא: חטה וקמח, אריגי כותנה ומוצרי מנופקטורה.

עיר הבירה – קולומבו (355.000).


צ’ילי CHILE    🔗

רפובליקה באמריקה הדרומית, לארך שפת האוקינוס השקט, בין שרשרת הרי האנדים ובין הים, – רצועת יבשת באורך 2800 מילין. אקלימים שונים, מרוחב 17 מעלות בצפון עד רוחב 56 מעלות בדרום.

השטח 290.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה – כחמשה מיליון וחצי.

היתה פרובינציה של הקיסרות הקולוניאלית של ספרד בדרום אמריקה עד מלחמת השיחרור בשנת 1810 כשהפכה למדינה בלתי־תלויה.

נשיא המדינה נבחר עפ"י בחירות כלליות; בבית המחוקקים – “הקונגרס הלאומי” – שני בתים, סינט ובית נבחרים. זכות הבחירה כללית לכל בני 21 שנה ומעלה.

השפה ספרדית; האוכלוסיה מורכבת מצאצאי הספרדים, מילידים הודים ומבני תערובת של ספרדים והודים.

ארץ עשירה בחקלאות. בגידול בהמות ובמכרות. יבול הארץ: חטה, תירס, שעורה, שבולת שועל, קטניות, תפוחי אדמה, טבק, פשתה; גפנים וכל מיני עצי פרי אירופיים. גידול בקר וצאן מפותח. הארץ עשירה מאד במחצבים – עפרות נחשת, ברזל ומנגנז. תפוקת הנחשת בשנת 1946 – 361.000 טון (השניה בעולם). בצפון אוצרות ניטרטים של סודה ודשנים כימיים אחרים. מכרות ברזל ופחמים בדרום. התעשיה – עיבוד המחצבים ותוצרת החקלאות.

סחר חוץ (1946) – היצוא: 1 מיליארד דולרים, היבוא: 950 מיליון דולרים.

עיר הבירה – סנטיאגו (1 מיליון תושבים), עיר הנמל הראשית – ולפריסו.


צ’כוסלובקיה    🔗

רפובליקה באירופה המרכזית. שטחה כ־50 אלף מילין מרובעים ואוכלוסיתה 12 מיליונים בקירוב. במדינה כלולות בוהימיה ומורביה – לשעבר פרובינציות של ממלכת אוסטריה, וסלובקיה שהיתה פרובינציה של הונגריה.

עד לתחלת המאה השש־עשרה היתה בוהימיה (ביהם), ארץ הצ’כים, מלוכה עצמאית. הקיסרים ההבסבורגים שסיפחו אותה לממלכת אוסטריה דיכאו את תרבותה הלאומית, ביטלו את האוטונומיה שלה, הפקיעו את האחוזות הגדולות והעבירו אותם לקנין אצילים גרמנים, וכפו משטר גרמניזציה על הצ’כים.

התחיה הלאומית של הצ’כים תחלתה בראשית המאה התשע־עשרה; התנועה הלאומית נלחמה לתחית התרבות והלשון ולעצמאות האומה. אחרי עשרות שנים של מלחמה פוליטית השיגו הצ’כים בסוף המאה התשע־עשרה שווי־זכויות פוליטיות ולאומיות במסגרת הממלכה האוסטרית. בפרוץ מלחמת־העולם הראשונה הצטרפו המנהיגים הצ’כים, בראשות תומס מסריק, לבעלות ־הברית שנלחמו באוסטריה, הוקם צבא מתנדבים צ’כי שהשתתף במלחמה וממשלה צ’כית זמנית בגולה. אחרי המלחמה, כשנתפוררה הקיסרות האוסטרו־הונגרית, נוצרה המדינה של צ’כוסלובקיה (1918). במדינה החדשה אוחדו שני עמים, צ’כים וסלובקים, קרובים זה לזה קרבת גזע ולשון, אולם שונים בדרגת התרבות: בוהמיה היתה ארץ תרבות מודרנית עם אינדוסטריה מפותחת. הסלובקים היו עם חקלאי עם תרבות מפגרת. משטר המדינה היה של רפובליקה דמוקרטית עם נשיא נבחר ושני בתים מחוקקים.

המיעוט הגרמני – יותר משלשה מיליונים – בתוך המדינה החדשה היווה את נקודת התורפה שלה. עם עלות היטלר לשלטון בגרמניה עוררו הנאצים בקרב האוכלוסיה הגרמנית בארץ הסודיטים, בצפון הארץ על גבול גרמניה, תנועה ספרטיסטית. בשנת 1938 גברה המתיחות בין גרמניה וצ’כוסלובקיה. גרמניה דרשה בגלוי את קריעת ארץ הסודיטים מצ’כוסלובקיה וסיפוחה לגרמניה. בריטניה וצרפת שהתערבו בסכסוך נקטו במדיניות פייסנית כלפי גרמניה התוקפנית, ואחרי הסכם מינכן הכריחו את צ’כוסלובקיה להכנע לדרישות הגרמנים. אחרי ניתוק ארץ הסודיטים נקרע גם חלק מסלובקיה לטובת ההונגרים. גרמניה הנאצית לא הסתפקה בזה. במרס 1939 פלשו צבאות גרמניה לצ’כוסלובקיה, והמדינה הועמדה תחת פרוטקטורט גרמני. ‏המדינה הצ’כוסלובקית חדלה להתקיים.

בפרוץ מלחמת העולם השניה נוצרה ממשלה זמנית צ’כית בגולה בנשיאות אדוארד בנש. אחרי תמוטת גרמניה בתום המלחמה קמה המדינה מחדש. האוכלוסיה הגרמנית גורשה מתחומי המדינה. את רותיניה (רוס התת־קרפטית) קרעו הרוסים מסלובקיה וסיפחוה לרפובליקה הסוביטית של אוקראינה.

הממשלה הקואליציונית של המדינה המחודשת לא היתה יציבה. צבא הכיבוש הרוסי חנה בארץ, ולברית המועצות היתה ההשפעה העליונה במינהל המדינה. בפברואר 1948 תפשו הקומוניסטים את השלטון בידם. הבחירות החדשות שנערכו בלי השתתפות האופוזיציה האזרחית נתנו רוב מכריע לקומוניסטים. הנשיא בנש התפטר ובמקומו נבחר לנשיא ק. גוטוואלד, מנהיג הקומוניסטים. הממשלה החדשה המשיכה במדיניות הלאמת משק המדינה ותכנון המשק לפי “תכנית חמש”. המעמדות המתנגדים לקומוניזם דוכאו. מדיניות־החוץ מתנהלת לפי קו המדיניות של ברית המועצות.

ארץ עשירה במחצבים של עפרות ברזל ופחמים. אינדוסטריה מפותחת מרובת־גוונים: תעשית ברזל ופלדה, טכסטילים, כימיקאלים, מכונות, מוצרים חשמליים, זכוכית וחרסינה ועוד. יבול החקלאות – חטה, שעורה, שיפון, ש"ש, תפוחי אדמה, סלק.

עיר הבירה – פראג (950.000). – Praha –.


צלב אדום    🔗

אירגון בין־לאומי שנוסד בשנת 1864 במטרה להגן על פצועי המלחמה. יוזם האירגון היה השויצרי הנרי דיונאן (Dunant). במשך הזמן הרחיב האירגון את פעולותיו וכלל בהן את ההגנה על שבויי מלחמה ועל פליטים ואזרחים שסבלו ממלחמה או מסכסוכים בין עם לעם. בשתי מלחמות העולם פעל האירגון גדולות להצלת חיי אדם ולהקלת סבלות המלחמה.

ההסכם הבין־לאומי משנת 1906 (הקונבנציה של ג’ניבה), שנצטרפו אליו כל מדינות התרבות, קבע מחדש את החוקים והתקנות המחייבים את המדינות חברות האירגון.

מושב האירגון הוא בג’ניבה בשויצריה.


צרפת    🔗

רפובליקה במערבה של אירופה. שטחה 213.000 מילין מרובעים ואוכלוסיתה כ־41 מיליון נפש. מחולקת ל־90 דפרטמנטים, בהם כלול אי קורסיקה, בים התיכון, מול החוף המערבי של איטליה. שתי הנפות המזרחיות אלזס ולוטרינגיה שנקרעו מצרפת וסופחו לגרמניה אחרי מלחמת הצרפתים והפרוסים (1871) חזרו לצרפת עפ"י חוזה ורסיל משנת 1919. במלחמת־העולם השניה, אחרי מפלת צרפת, קרעו שוב הגרמנים את אלזס ולוטרינגיה מצרפת, אך אחרי תבוסת גרמניה הוחזרו שתי הנפות האלו שוב למדינת צרפת. שלשת הדפרטמנטים הצפוניים של אלג’יריה בצפון אפריקה מהוים חלק מצרפת והם שולחים צירים לפרלמנט הצרפתי (ראה “אלג’יריה”).

“הרפובליקה השלישית” בצרפת הוקמה בשנת 1871, אחרי תבוסת צרפת במלחמת הצרפתים והפרוסים והדחת הקיסר נפוליון השלישי מכסא מלכותו. לפי הקונסטיטוציה שהתקימה עד מלחמת־העולם השניה היתה הסמכות המחוקקת בידי פרלמנט של שני בתים, בית הצירים שנבחר לארבע שנים והסינט שנבחר לתשע שנים. הנשיא נבחר לשבע שנים ע"י אספה משותפת (קונגרס) של שני בתי הפרלמנט. בראש הממשלה היה ראש מועצת המיניסטרים שניהל את עניני הממשלה כל זמן שנהנה מאמון של הרוב בבית הצירים. המפלגות בפרלמנט היו מרובות וצרופיהם לא היו יציבים, ובגלל זה לא האריכו ימים הקבינטים בצרפת. באופן ממוצע התקימה ממשלה בצרפת לא יותר משנים עשר חדש.

בראשית מלחמת־העולם השניה, באביב 1940, הנחילו צבאות גרמניה מפלה לצרפת. המרשל פטין שהועמד בראש המדינה נכנע לגרמנים, כונן ממשלה (“ממשלת וישי”) בלתי־פרלמנטרית, והקונסטיטוציה של הרפובליקה השלישית בוטלה. הגינירל ‏ די־גול עמד בראש אירגון “צרפת הלוחמת” שהשתתפה בפעולות מלחמה יחד עם בעלות הברית וניהלה במחתרת בתוך הארץ את ההתנגדות לשלטון הכובשים הגרמנים. אחרי שיחרור פריז (אוגוסט 1944) הכירו האומות המאוחדות בממשלת די־גול בתור ממשלת צרפת.

לפי הקונסטיטוציה משנת 1946 שנתקבלה ע“י האספה המיסדת ואושרה ע”י רפרנדום (משאל־עם) מורכב בית המחוקקים מאספה לאומית ומועצת הרפובליקה. האספה הלאומית נבחרת ע“י בחירות כלליות ישירות על בסיס טריטוריאלי (באזורי הדפרטמנטים). ומועצת הרפובליקה – בבחירות בלתי־ישירות ע”י המועצות המקומיות. חקיקת חוקים היא בסמכות האספה הלאומית; מועצת הרפובליקה בוחנת את הצעות החוקים בסמכות יועצת בלבד.

המפלגות הגדולות באספה הלאומית הן: הקומוניסטים, הסוציאליסטים, המפלגה הרפובליקנית העממית (M.R.P), במנהיגות בּידוֹ, ונוסף להן כמה מפלגות. קואליציות בלתי־יציבות עמדו עד עתה בראש הממשלה בצרפת. נשיא הרפובליקה אוריול – Vincent Auriol, סוציאליסט.

הכלכלה. האקלים בצרפת ממוצע ונוח, והארץ פוריה. החקלאות מגדלת חטה, שעורה, ש"ש, שיפון, תירס, תפוחי אדמה, סלק־הסוכר, כשות ועוד. עצי פרי למרבה, בעיקר עצי זית, שקדים, תפוחים ואגסים, שזיפים, תאנים, לימודים וכו'; הגפן מצויה בכל הארץ; יינות צרפת הם מהמשובחים והמפורסמים בעולם. בשנת 1945 עלה ייצור היין ליותר מ־27 מיליון הקטוליטרים. גם ייצור הסידר (יין תפוחים) היא תעשיה חשובה – עד 30 מיליון הקטוליטרים בשנה.

משק היערות מפותח. ביערות במזרח הארץ ובמרכזה גדלים כל עצי אזור האקלים הממוצע; בדרום גדל עץ השעם (פקק).

המחצבים כוללים פחמים, ברזל, נחושת, עפרת, ועוד. תפוקת הפחם עולה ליותר מ־33 מיליונים טונות.

התעשיות החשובות הן: עיבוד מתכות, תכשיטים, שעונים, רהיטים וכלי־עץ, חרסינה וזכוכית, מוצרים כימיים ופרמצבטיים, ניר, אריגי צמר, בד ומשי, שטיחים ותחרים; ייצור חפצי אמנות.

סחר הארץ. סוגי היבוא העיקריים: צמר, כותנה, דגנים, נפט, כימיקאלים, פירות וגרעיני־שמן, מכונות, עורות ושלחים, עצים, גומי, נחושת וקפה. סוגי היצוא העיקריים: מוצרים כימיים, מוצרי ברזל ופלדה, אריגי כותנה ומשי, אבטומובילים, יינות, סבון ותמרוקים. זכוכית. ערך היבוא הכללי עלה בשנת 1948 ל־450 מיליארדים פרנקים, וערך היצוא – 240 מיליארדים פרנקים.

עיר הבירה – פריז (2.750.000). ערים גדולות אחרות: ליון (570.000), ועיר הנמל מרסיל (640.000).

התרבות. צרפת היתה במשך מאתים השנים האחרונות מרכז התרבות באירופה ופריז – בירתה הרוחנית. הספרות והאמנות הצרפתית היו לנחלת עמי התרבות. השפה הצרפתית היתה השפה האוניברסלית, ועד זמננו השפה הדיפלומטית ביחסים הבין־לאומיים. צרפתית מדוברת ע"י חלק מאוכלוסית בלגיה, לוקסמבורג ושויצריה, בצפון אפריקה ובמושבות צרפת, ובפרובינציה קויבק (בקנדה). רמת ההשכלה בארץ גבוהה. שבע עשרה אוניברסיטאות – בתוכן כאלו שיסודן מימי הבינים, – בתי־מדרש גבוהים ספיציאליים למדעים ולטכניקה.


צרפת, מושבות

הקיסרות הקולוניאלית הצרפתית באפריקה ובאסיה תופשת שטח כולל של קרוב ל־3.750.000 מילין מרובעים עם אוכלוסיה משוערת של 63 מיליונים.

באסיה:

הודו־סין, פרוטקטורט צרפתי בדרום מזרח אסיה, כלולות בו מדינת ויאט־נאם (איחוד טונקין, אנאם וקושין־שין) וממלכות קמבודג’ה ולאוס. כל מדינות הודו־סין מהוות עתה את הפדרציה ההודו־סינית, “במסגרת הברית הצרפתית” (ראה “הודו־סין”).

באפריקה:

אלג’יריה; היא חלק ממדינת צרפת (ראה "אלג’יריה').

מרוקו, ממלכה מושלמית תחת פרוטקטורט צרפתי ובחלקה – ספרדי (ראה “מרוקו”).

תוניסיה, פרוטקטורט צרפתי משנת 1881. ממלכה מושלמית. המושל נקרא הבֵּי של תוניס. השטח קרוב ל־45.000 מילין מרובעים ואוכלוסיה משוערת של 2.800.000 תושבים, דוברי ערבית, מגזע בֶּרבֶּרי; כמאתים אלף אירופיים, צרפתים ואיטלקים. החקלאות – יבולי תבואה, גפנים, עצי זית ותמרים, מחצבי נחושת, עופרת, אבץ, ברזל, פחמים ופוספטים. עיר הבירה תוניס.

הפדרציה של מערב־אפריקה הצרפתית, משתרעת מדרום מרוקו עד דהומי, בשטח של 1.800.000 מילין מרובעים, ברובם הגדול מדבריות (מדבר סחרה), ואוכלוסיה של 16 מיליונים. הפדרציה מורכבת ממושבות סנגל, מוריטאניה, ‏גיניאה הצרפתית, חוף השנהב, דהומי, סודאן הצרפתי והניגר. מושב המושל הכללי של מערב אפריקה הצרפתית הוא בדקאר, עיר נמל במושבת סנגאל.

ארצות המנדטים טוגו וקמרון. מושבות גרמניה לשעבר במערב אפריקה חולקו תחת מנדטים אנגלי וצרפתי.

אפריקה האקואטוריאלית הצרפתית, מורכבת ממושבות גבון, קונגו האמצעי, אובאנגי־שארי וצ’אד.

מזרח אפריקה הצרפתית – סומאלי הצרפתית. ארץ שוממה, בלתי מיושבת כמעט. עיר הראשית ג’יבוטי.

מסלת ברזל מחברת את נמל ג’יבוטי עם אדיס־אבאבא בירת חבש.

מדגסקר, אי גדול, החמישי בגדלו באיי העולם. שטח של 228.000 מילין מרובעים. אוכלוסיה של 4 מיליונים. פרוטקטורט צרפתי משנת 1890. הצרפתים הגלו את מלכת האי והשליטו משטר מושבה באי בשלטון מושל כללי. ארץ חקלאית ומרעה. מחצבי זהב וכסף, ברזל, נחושת, עופרת ואבץ. ‏

מזרחה ממדגסקר האי ריאוניון, עם אוכלוסיה של 200.000 נפש.

באמריקה :

שתי קבוצות קטנות של איים, סט. פייר ומיקילון, דרומה מניו־פאונדלנד.

בהודו המערבית איי מרטיניק וגַדֶלוּפּ. באמריקה הדרומית – גיאנה הצרפתית. לאיי מרטיניק, גדלופ, ריאוניון וגיאנה הצרפתית, המאוכלסים ברובם צרפתים או בני תערובת של צרפתים וילידים, ניתן בשנת 1947 סטטוס של דפרטמנטים של מדינת צרפת.

באוסטרליה:

אי קלדוניה החדשה באוקינוס השקט המערבי, ועוד קבוצות איים קטנים.

ברית צרפת. אחרי תום מלחמת־העולם השניה עשתה צרפת מאמצים להדק את הקשרים בין המטרופולין ובין עמי הקיסרות הקולוניאלית הצרפתית ע"י יצירת ברית צרפת, המושבות והפרוטקטורטים. לפי הקונסטיטוציה של 1946 האורגנים של הברית הם: הנשיא שהוא נשיא צרפת, המועצה העליונה עם ביאות כח של ממשלת צרפת והמושבות והפרוטקטורטים החברות בברית, ועצרת הברית שמחצית חבריה הם נציגי צרפת גופא ומחציתם נציגי המושבות הפרוטקטורטים וארצות המנדט.

חברות הברית הן: צרפת והדפרטמנטים הצרפתים מעבר לים (אלג’יריה, הודו המערבית), אפריקה המערבית (סנגל, ויתר מושבות החוף האטלנטי), אפריקה האקואטוריאלית, מדגסקר, הודו־סין, והפרוטקטורטים של מרוקו ותוניסיה.



 

ק    🔗


קובה CUBA    🔗

אי קובה הוא הגדול באיי הודו המערבית – West Indies –. קולומבוס גילה אותו בשנת 1492; הוא האמין כי הגיע ליבשת הודו, ומכאן השם הכולל “הודו המערבית” לכל קבוצת האיים בים הקריבי, בין אמריקה הצפונית והדרומית. היתה מושבה ספרדית. מרידות תכופות של תושבי הארץ בסוף המאה התשע־עשרה הביאו להתערבות ארה“ב שכבשו את האי במלחמת ארה”ב־ספרד בשנת 1898. עד 1902 היתה תחת ממשל אדמיניסטרציה אמריקאית, אחר הוכרזה לרפובליקה בחסות‏ ארה"ב. כיום קובה היא מדינה רבונאית; נשיא וקונגרס של שני בתים, סינט ובית נבחרים.

שטח הרפובליקה 44.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 5 מיליון, יותר ממחציתם לבנים, והשאר כושים ובני תערובת.

ייצור המדינה – בעיקר סוכר וטבק; תפוקת הסוכר עלתה בשנת 1947 ל־5.800.000 טונות; יבול הטבק – 85 מיליון ליבראות. מגדלים ג"כ קפה, קקאו, אורז, תירס ופירות טרופיים.

מחצבים: עפרות ברזל, מנגנז ונחושת. עיקר סחר־החוץ הוא עם ארה"ב.

עיר הבירה – הבאנה (כ־700 אלף תושבים).


קולומביה COLOMBIA    🔗

רפובליקה בקצה צפון־מערב של אמריקה הדרומית, עם קוי חופים על שני האוקינוסים, האטלנטי והשקט. השטח המשוער 460.000 מילין מרובעים האוכלוסיה 10 מיליון וחצי.

מהמאה השש־עשרה היתה תחת שלטון ספרד. במלחמות החרות (24–1811) השתחררה יחד עם יתר המדינות הצפוניות של אמריקה הדרומית, ובשנת 1819 כונן סימון בוליבאר, גבור מלחמות השיחרור, את הרפובליקה של קולומביה שכללה בתחילה מדינות שנתפרדו אח"כ מאתה והפכו לרפובליקות רבוניות.

נשיא וקונגרס של שני בתים; סינט ובית־נבחרים.

יערות רחבי־ידים בארץ. אוצרות נפט גדולים; מחצבי זהב וכסף ופלטינה; נחושת, ברזל, עופרת ופחמים. יבול החקלאות – קפה, כותנה, פירות טרופיים, ובאזורים אחדים גם טבק, חטה ודגנים אחרים.

עיר הבירה – בוגוטה.


קומאינפורם    🔗

COMINFORM – COMMUNIST INFORMATION BUREAU

אירגון המפלגות הקומוניסטיות הראשיות באירופה שנוצר באוקטובר 1947. יצירת הקומאינפורם היא בעצם החזרה לתחיה של האינטרנציונל הקומוניסטי (הקומאינטרן) שחוסל בימי המלחמה העולמית כשברית המועצות היתה בעלת ברית של בריטניה וארה"ב במלחמה נגד גרמניה. עם התפשטות הקומוניזם אחרי המלחמה ועלית המתיחות בין ברית המועצות וארצות המערב חודש האינטרנציונל הקומוניסטי בצורה אחרת, בתור מרכז לקואורדינציה של פעולות המפלגות הקומוניסטיות בארצות אירופה.

בתעמולה הפוליטית שלו מתקיף, הקומאינפורם את ארצות הברית של אמריקה ואת בריטניה כמדינות אימפיריאליסטיות, אנטי־דמוקרטיות ושוחרות מלחמה, ואת הסוציאליסטים המתונים באירופה הוא מוקיע ככלי שרת אימפיריאליסטיים. הוא מכוון את קו המדיניות של הממשלות הקומוניסטיות במזרח אירופה בהתאמה למדיניותה של ברית המועצות. המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה גורשה ביוני 1948 מהקומאינפורם בשל ההנהגה “המרדנית” של ראש ממשלת יוגוסלביה המרשל טיטו כלפי מרות הממשלה הסוביטית.


קומוניזם    🔗

תנועה סוציאליסטית רבולוציונית. תכניתה נוסחה ע“י מרכס ואנגלס בשנת 1848 ב”מניפסט הקומוניסטי". מטרת התנועה היא מיגור המשטר הקפיטליסטי, חיסול הרכוש הפרטי וסוציאליזאציה של כל אמצעי הייצור. דרך התנועה להשגת מטרותיה היא מלחמת המעמדות, ובעקבותיה מלחמת אזרחים, השתלטות בכח מהפכה על המדינה ביטול המשטר הפרלמנטרי והקמת דיקטטורה של הפרוליטריון.

הקומוניזם נתגשם בזמננו ע"י המהפכה הרוסית של אוקטובר 1917. במנהיגות לנין תפשו הבולשביקים (“אנשי הרוב” – ברוסית – כנוי לקומוניסטים הרוסים אחרי פילוג לרוב ומועט במפלגה הסוציאל־דמוקרטית הרוסית) את השלטון והנהיגו בארץ דיקטטורה של המפלגה. המעמד הבינוני חוסל, הקרקע הרכוש וכל כלי ואמצעי הייצור עברו לקנין המדינה. לפי “תכניות של חמש שנים” הפכה רוסיה מארץ חקלאית מפגרת למדינה אינדוסטריאלית המספקת את רוב צרכיה לעצמה. נוכח קשיים עצומים מבפנים ומבחוץ נתבססה המדינה הסוציאליסטית, וברית המועצות היתה למעצמה אדירה.

השאיפה של התנועה הקומוניסטית למהפכה סוציאלית עולמית באה לידי ביטוי ע“י יצירת האינטרנציונל הקומוניסטי (“הקומאינטרן”) – האינסטרומנט של התעמולה הקומוניסטית מחוץ לגבולות ברית המועצות. פעילותו הופסקה בזמן מלחמת־העולם השניה שהקומוניזם הועמד בנסיון קשה. גרמניה הנאצית התקיפה את ברית המועצות, וצבאותיה הגיעו עד שערי מוסקבה. רוסיה נעזרה אז במלחמתה ע”י מדינות הדמוקרטיה המערבית, בריטניה וארה“ב. לבסוף ניצחה ברית המועצות את צבאות היטלר, גרשה אותם מגבולות ארצה, וצבא רוסיה פלש לגרמניה ולארצות מזרח אירופה. אחרי הנצחון חזר הקומוניזם לפוליטיקה אגרסיבית. במקום הקומאינטרן שחוסל בזמן המלחמה כשרוסיה היתה בעלת ברית המדינות הדמוקרטיות. הוקם ה”קומאינפורם“, מרכז לתעמולה ולתכנון הפוליטיקה הקומוניסטית. הקומוניזם התפשט תחת לחץ ברית המועצות בארצות אירופה המזרחית שצבא הכבוש הרוסי שלט בהן. כל המדינות הסלאביות ־ פולין, צ’כוסלובקיה, יוגוסלביה, בולגריה, – ואתן גם רומיניה, הונגריה ואלבניה הפכו ל”דמוקרטיות עממיות" תחת שלטון המפלגות הקומוניסטיות. בחלק המזרחי של גרמניה הכבוש בידי הצבא הרוסי קיימת ג"כ ממשלה קומוניסטית.

בארצות מערב אירופה קיימות מפלגות קומוניסטיות. הן חזקות ביחוד בקרב הסתדרויות הפועלים בצרפת ובאיטליה.

הקומוניזם התפשט גם במזרח. המרידה הקומוניסטית במדינת סין הגדולה הוכתרה בהצלחה. בשנת 1949 נכבשה המדינה כולה ע"י צבאות הקומוניסטים, וממשלה מרכזית קומוניסטית נתכוננה בתוכה. תנועות קומוניסטיות הולכות וחודרות גם לארצות אחרות של דרום מזרח אסיה.


קונדומיניום    🔗

שלטון משותף של שתי מעצמות – או יותר – על טריטוריה אחת. ארץ סודאן היא תחת קונדומיניום בריטי־מצרי (השותף העיקרי והשולט בפועל היא בריטניה). איי ההברידים החדשים באוקינוס השקט – תחת קונדומיניום בריטי־צרפתי; איי פניקס באוקינוס השקט – שלטון אנגלו־אמריקאי.



קונקורדט    🔗

הסכם בין האפיפיור לבין ממשלה של מדינה בנוגע לזכויות והחובות והמצב הליגלי של הכהונה הקטולית והמסדרים הדתיים, רכוש הכנסיה, יחסיה למדינה וכו'. לקונקורדט אופי של חוזה בין־לאומי.


קונקלב    🔗

אספה סגורה של הקרדינלים (ראשי הכהונה) של הכנסיה הקטולית הבוחרת באפיפיור חדש בתוך שלשה שבועות אחרי מות האפיפיור קודמו. כל הקרדינלים אשר בעולם (70 במספר) מתאספים ברומא להשתתף בקונקלב שאינו נגמר אלא אחרי בחירת האפיפיור, ברוב של שני שלישים.


קונסטיטוציה בריטית    🔗

תחוקה שבנוהג ולא שבכתב. אולם קיימים חוקי יסוד אחדים: החשובים שבהם: מגנה כרטה – Magna Carta – משנת 1215, שבה הובטחו פרלמנטים שנתיים ושויון משפטי לכל; חוק “הביאס קורפוס” Habeas Corpus Act מ־1679, המבטיח את חופש הפרט; חוק הירושה של כסא המלוכה (1701); חוקי הברית עם סקוטלנד ועם אירלנד; חוק הפרלמנט משנת 1911 המגביל את זכויות בית הלורדים; הסטטוס של וסטמינסטר (1931) שהוציא את הדומיניונים הבריטיים ממעמד קולוניות וקבע את האוטונומיה המחוקקת והשלטון העצמאי שלהם, ועוד.

המלך. כסא המלוכה עובר בירושה בבית וינדזור לבנים ולצאצאיהם, ובהעדרם – לבנות ולצאצאיהן, המונרכיה היא קונסטיטוציונית ומוגבלת. המלך מסמל את איחוד המדינות החברות בחבר העמים הבריטי, והן בריטניה הגדולה והדומיניונים הנהנים משלטון עצמאי.

הרשות המחוקקת. הפרלמנט מורכב משני בתים – בית הלורדים (הבית העליון) ובית־הנבחרים (House of Commons), הבית התחתון. לידתו של הפרלמנט הבריטי היא מלפני 700 שנה. עד שנת 1911 היו לבית הלורדים זכויות שוות עם בית הנבחרים; עפ“י חוק הפרלמנט מ־1911 הוגבל כוחו של בית הלורדים. חוקים פיננסיים (money bills) – תקציב, מסים, הוצאות – מקבלים תוקף אם נתקבלו ע”י הבית התחתון אף אם לא אושרו ע"י הבית העליון. חוקים אחרים, שאינם פיננסיים, שנתקבלו בשלשה מושבים של בית הנבחרים, אחד אחרי השני, בתקופה של שנתיים, כוחם יפה אפילו אם לא בא עליהם הסכם של בית הלורדים.

כוחו של בית הנבחרים הוא בפועל בלתי־מוגבל כמעט. הממשלה אחראית בפניו ומתקיימת כל זמן שיש לה רוב מובטח בבית־הנבחרים, ונופלת כשאיבדה את אמון הרוב (ראה “פרלמנט”). הפרלמנט נבחר לחמש שנים, יש שבגלל נסבות שונות הקשורות במצב המדיני ובצירופי הכוחות הפוליטיים מוצאת הממשלה לנחוץ לפזר את הפרלמנט לפני תום חמש השנים; אז נערכות בחירות כלליות חדשות במדינה.

הרשות המבצעת. המלך מזמין את מנהיג המפלגה שיש לה רוב בבית־הנבחרים, או שתוכל לכונן קואליציה בראשותה, להקים את הממשלה. ראש הממשלה – Prime Minister – ממנה את המיניסטרים והוא האחראי להנהלת עניני המדינה בפני הפרלמנט. כל פעולות המלך, כגון אישור חוקים, הכרזת מלחמה, מנוי לורדים, הענקת תארי כבוד וכדומה, נעשות רק עפ"י המלצת הממשלה.

הרשות המשפטית. השופטים מתמנים ע"י המלך לכל ימי חייהם. השופטים יש להם מעמד גבוה בבריטניה; בהעדר או במיעוט חוקים שבכתב משמשים פסקי־דינם או פירושי־החוק שנעשים על ידם תקדים בבתי־המשפט. בית הלורדים משמש בית־דין עליון לערעורים מכל בתי־הדין שבאנגליה, ולס, סקוטלנד ואירלנד הצפונית. פשעים חמורים נידונים בבתי־הדין בפני חבר מושבעים (ז’ורי) הנבחרים מתוך האזרחים.

עניני השלטון המקומי מתנהלים ע"י מועצות מקומיות נבחרות תחת פיקוח המיניסטריון של הבריאות.

השלטונות המקומיים מטפלים בחינוך, בריאות הצבור, שיכון, דרכים, משטרה וסעד צבורי. שרותים צבוריים, כגון אספקת המים, גז, חשמל, תחבורה עירונית, וכדומה, ג"כ נמצאים תחת רשותם.


קונסטיטוציה של ארה"ב    🔗

הקונסטיטוציה של ארצות הברית של אמריקה היא פדרלית. מלכתחילה כששלש־עשרה המדינות הראשונות (הקולוניות האנגליות בצפון אמריקה) מרדו (1775) באנגליה והתאחדו לקונפדרציה הן הקפידו על זכויותיהן להנהגת עניניהן לפי חוקיהן וע"י האדמיניסטרציה שלהן. המדינות לא ויתרו מרצון על עצמאותן, והאחדות הלאומית היתה רופפת. במרוצת הזמן, בתקף נסיבות מדיניות חיצוניות ופנימיות ועם התגדלות הישוב של הארץ ועצמתה נתחזק הרעיון של איחוד לאומי וזכויות הממשלה הפדרלית המרכזית הורחבו בהדרגה על חשבונן של המדינות המאוחדות בפדרציה.

לפי הקונסטיטוציה מ־17 ספטמבר 1787, ועשרים ואחד התיקונים שבאו אחריה במשך 145 שנים, ממשלת ארה"ב היא בידי שלש רשויות נפרדות, – הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות המשפטית.

הרשות המבצעת נתונה בידי הנשיא הנבחר כל ארבע שנים, עם זכות בחירה מחדש. הבחירות הן כלליות ע“י הבוחרים של כל מדינה ומדינה מארה”ב. יחרד אתו נבחר גם משנה־הנשיא היורש את מקום הנשיא במקרה מותו.

חובותיו וזכויותיו של הנשיא: הוא המפקד הראשי של הצבא והצי והאויריה והוא ממנה את קציני הצבא. הוא ממנה, בהסכמת הסינט, את המיניסטרים (חברי הקבינט) ואת הפקידים הראשיים הפדרליים. הוא המפקח על כל האדמיניסטרציה הפדרלית ועל הוצאת החוקים לפועל. הוא מנהל את מדיניות־החוץ של הרפובליקה; ובהסכם הסינט הוא כורת חוזים עם מדינות זרות. הכרזת מלחמה נתונה ברשות הקונגרס. הנשיא מציע לקונגרס הצעות בנוגע לחקיקת חוקים ולהנהלה הכללית של עניני המדינה. יש לו זכות ויטו על חוקים שנתקבלו ע“י הקונגרס. אולם אם שני בתי הקונגרס אישרו מחדש את החוקים שנפסלו ע”י הויטו של הנשיא, ברוב של שני שלישים בכל בית, הם מקבלים תוקף על אף התנגדות הנשיא.

נשיא ארה"ב הוא ראש הממשלה – “האדמיניסטרציה” – ואחראי בעד מעשיו בפני העם (ולא בפני בתי המחוקקים). הוא ממנה בהסכם הסינט את חברי הקבינט, המיניסטרים, האחראים בפניו. אין ראש מיניסטרים; הראשון במעלה הוא שר החוץ (“מזכיר המדינה”); חברי הקבינט האחרים: מזכיר האוצר, מזכיר ההגנה, פרקליט המדינה הכללי (מיניסטר לעניני משפטים), מנהל הדואר הכללי, מזכיר לעניני פנים, מזכיר לחקלאות, מזכיר למסחר, מזכיר לעניני עבודה.

הנשיא הנוכחי הוא הרי ס. טרומן, ממדינת מיזורי. נולד 1884, נבחר למשנה־נשיא בשנת 1944 ועלה לכסא הנשיאות באפריל 1945 אחרי מותו של הנשיא פרנקלין רוזבלט. נבחר מחדש לנשיא בנובמבר 1948. מועמד המפלגה הדמוקרטית.

הקונגרס. הרשות המחוקקת נתונה בידי שני בתים, הסינט ובית־הנציגים (House of Representatives). המהוים ביחד את הקונגרס. הסינט מורכב משני סנטורים לכל מדינה, הנבחרים ע"י אזרחי אותה מדינה אחת לשש שנים. לכל סנטור קול אחד בהצבעה. מספר הסנטורים 96. צירי בית־ הנציגים נבחרים בבחירות כלליות בכל מדינה, בכל שתי שנים. מספר הנציגים של כל מדינה הוא באופן יחסי לאוכלוסיה שלה, – כיום נציג אחד לכל 300.000 תושבים. מספר צירי בית־הנציגים 435. המשכרת של סנטור ושל ציר בית־הנציגים היא 12,500 דולרים בשנה, בתוספת הוצאות נסיעה.

לסינט זכויות יתר והשפעה יתרה, ביחוד בעניני מדיניות חוץ והפיקוח על פעולות האדמיניסטרציה.

הרכב המפלגות בקונגרס הנוכחי (1950): בסינט – 53 דמוקרטים, 43 רפובליקנים. בבית־הנציגים – 246 דמוקרטים, 188 רפובליקנים.

הרשות המשפטית. שלשה סוגי בתי־דין פדרליים בארה“ב: א) בית־הדין העליון בושינגטון, מורכב משופט עליון ומשמונה שופטים־חברים. רשות השיפוט שלו היא במשפטים נגד פקידי האדמיניסטרציה הגבוהים, צירים וכדומה, או במשפטים שבהם מופיעה מדינה מארה”ב בתור צד, או בערעורים מבתי־משפט פדרליים נמוכים. או מבתי־משפט עליונים של המדינות. ב) בתי־דין אזוריים לערעורים, בראשות שופט מביה"ד העליון. ג) 93 בתי־דין מחוזיים.

לבית־הדין העליון סמכות רחבה במערכה המשפטית של ארה“ב. הוא דן ומחליט בשאלות קונסטיטוציוניות, היינו אם חוקים שנתקבלו ע”י הקונגרס, או פעולות של אדמיניסטרציה, אינם בניגוד לקונסטיטוציה של ארה“ב. ישנם פרצדנטים שהחלטות הקונגרס או פעולות האדמיניסטרציה נפסלו ע”י בית־הדין העליון.

המדינות. כל מדינה מתנהגת לפי חוקיה ומנוהלת ג“כ ע”י שלש רשויות, כדוגמת הממשלה המרכזית. לכל מדינה מערכת חוקים אזרחיים ופליליים משלה.


קונסרבטיבים    🔗

מפלגת הקונסרבטיבים – ידועים ג“כ בשם האוניוניסטים –, המפלגה הימנית בפרלמנט האנגלי, יורשת מפלגת הטוריים משתי המאות הקודמות. המפלגה הקונסרבטיבית הבריטית היא פרוגרסיבית מתונה ונאמנה לעיקרון הדימוקרטי של הפרלמנט האנגלי. דוגלת בחופש היזמה הפרטית והמשק הפרטי ומתנגדת לסוציאליזם. נתמכת ע”י האריסטוקרטיה האנגלית וע"י רוב המעמד הבינוני.

מפלגה זו עמדה בראש המדינה בתקופות ארוכות. ומשנת 1924 עד 1945 כמעט בלי הפסק. וינסטון צ’רצ’יל, מנהיג הקונסרבטיבים, ניהל את מלחמת־העולם השניה בקואליציה עם מפלגת העבודה. מפלגתו נחלה מפלה בבחירות הכלליות של 1945, כשמפלגת העבודה עלתה לשלטון. בבחירות הכלליות של פברואר 1950 התאוששה שוב מפלגת הקונסרבטיבים והשיגה מספר צירים של 296 מתוך המספר הכללי של 625 צירי הפרלמנט.


קוסטה־ריקה    🔗

מדינה באמריקה המרכזית (ראה “אמריקה המרכזית”).


קוריאה KOREA    🔗

חצי־אי באסיה המזרחית, בין הים הצהוב וים יפאן. השטח 85.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־20 מיליון.

היתה מלוכה עצמאית תחת רבונות קיסרות סין. בשנת 1910 סופחה מתוך כפיה ליפאן והפכה לפרובינציה של קיסרות יפאן. בימי מלחמת־העולם השניה הסכימו בעלות הברית שקוריאה תשוחרר מעול יפאן ותוכרז למדינה חפשית ובלתי־תלויה. בשנת 1945 כבשו צבאות ארה“ב וברית־המועצות את קוריאה. הארץ חולקה לשני אזורים, האמריקאי בדרום והרוסי בצפון. לכתחלה היתה הכוונה שהחלוקה תהיה זמנית ושקוריאה כולה תהיה למדינה חפשית ורבונית. אבל עם התגברות המתיחות הכללית בין ארה”ב וברית־המועצות לא באו שתי המעצמות לידי הסכם וקוריאה נשארה מחולקת. הרוסים הודיעו על יסוד “רפובליקה קוריאנית דמוקרטית עממית” בצפון קוריאה; הממשלה קומוניסטית, כפופה לברית־ המועצות. ואילו בדרום קוריאה הכריזה אספה לאומית על הרפובליקה של קוריאה עם עיר הבירה בסיאול. הרפובליקה הזו נמצאת תחת חסותן של ארה"ב. שתי הרפובליקות גם יחד תובעות את סיפוח המחצית השניה של קוריאה למדינתן הן.

קוריאה היא ארץ חקלאית – גידול אורז ודגנים, כותנה, טבק ופשתה. מחצבים רבים בארץ שאינם מנוצלים, כגון פחמים, נחשת, ברזל ומתכות אחרות. האינדוסטריות בדרך כלל הן במצב פרימיטיבי.

בסוף יוני 1950 התקיפו צבאות קוריאה הצפונית התקפת־פתע את קוריאה הדרומית. רוב הטריטוריה של המדינה הדרומית נכבשה על ידם.

ארה“ב נכנסה למלחמה לצדה של מדינת דרום קוריאה נגד הצבא הקומוניסטי של הצפון. הצבא המועט של אמריקה שהגיע לקוריאה נלחם ביולי ובאוגוסט מלחמת מגן עד הגיע חיל עזר מארה”ב.

מועצת הבטחון של האו“מ סמכה ידיה על פעולות ארה”ב וקראה למדינות החברות באו“מ להשתתף בעזרה צבאית עם ארה”ב נגד המדינה התוקפנית.

רוב המדינות קבלו ברצון את קריאת האו“מ, ומדינות אחדות (בריטניה והדומיניונים, ועוד) אף השתתפו בפעולה הצבאית של ארה”ב. צבאות העזר של ארה"ב שהגיעו באוקטובר הנחילו מפלה עצומה לצבא הקומוניסטי וכבשו את רוב רובה של קוריאה הצפונית.

הסכסוך בקוריאה הגביר את המתיחות בין גושי המזרח והמערב בעולם.


קורפורטיבית , מדינה.    🔗

הרעיון של מדינה קורפורטיבית הוא שכל יחידי האומה מאורגנים בקורפורציות בהתאם לפונקציות השונות שלהם בחיים הכלכליים של המדינה. הקורפורציות מהוות את היסוד של המדינה. את הפרלמנט בוחרים לא בבחירות כלליות באזורי בחירה טריטוריאליים, אלא לפי הקורפורציות ומתוכן. הקורפורציות כוללות איגודים של ענפי המשק החשובים שבמדינה. איגודי מעבידים ועובדים ואיגודים של הפרופיסיות החפשיות. מצדדי שיטה זו טוענים כי משטר זה הוא המוכשר ביותר לנהל עניני מדינה ללא מלחמת מעמדות אלא לטובת האינטרסים המשותפים של הכלל כלו. עבודת פרלמנט קורפורטיבי היא לפי דעה זו יותר מעשית ויעילה מזו של פרלמנט דמוקרטי הכפוף למרות המפלגות הפוליטיות.

המשטר הפשיסטי באיטליה עשה את הנסיון של הגשמת רעיון המדינה הקורפורטיבית. למעשה היה הפרלמנט הקורפורטיבי משועבד לדיקטטורה הפשיסטית ולא היה לו שום כח ממשי. גם המשטר הפוליטי בספרד דעכשיו נושא אופי קורפורטיבי.


קנדה – DOMINION OF CANADA    🔗

בצפון אמריקה הצפונית. דומיניון בקהלית האומות הבריטיות. השטח 3.840.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה 13.500.000.

הדומיניון הוא מדינה פדרטיבית המורכבת מתשע פרובינציות אוטונומיות ושתי טריטוריות. הפרובינציות הן:

קויבק Quebec העיר הראשית קויבק;

אונטאריו Ontario " " טורונטו;

אלברטה Alberta " " אדמונטון;

מניטובה Manitoba " " ויניפג;

ססקצ’יואן Saskatchewan " " רגינה;

ניו־ברונסויק New־Brunswick " " פרדריקטון;

בריטיש קולומביה British־Columbia " " ויקטוריה;

נובה סקוטיה Nova Scotia " " הליפכס;

אי פרינס אדוארד Prince Edward " " שרלוטטון;

Island

ואליהן הצטרפה בשנת 1948 עפ"י משאל־עם ניו־פאונדלנד (Newfoundland) עם העיר הראשית סט־ג’ונס.

הקונסטיטוציה פדרלית. הרשות המבצעת בידי מושל כללי הנמנה ע“י מלך אנגליה עפ”י הצעת ממשלת קנדה. על ידו מיניסטריון האחראי בפני הפרלמנט המורכב משני בתים, הסינט ובית־הנבחרים. חברי הסינט נמנים לכל חייהם ע“י המושל הכללי. בחירות כלליות לבית־הנבחרים נערכות בכל חמש שנים. לפרובינציות אבטונומיה רחבה עם בתי־מחוקקים משלהן עפי”ר של בית אחד. מושל־משנה נמנה ע"י המושל הכללי. האדמיניסטרציה בידי מיניסטרים האחראים בפני הפרלמנטים המקומיים.

האוכלוסיה בפרובינציה קויבק היא צרפתית (כשלשה מיליון “קנדיים־צרפתיים”); שמרה על השפה ועל התרבות הצרפתית. שתי שפות רשמיות במדינה: האנגלית והצרפתית.

המבנה הכלכלי. צפון הארץ נמצא בתוך האזור הקר, אולם השטחים המרכזיים והדרומיים הם בדרך כלל פוריים. המישורים הנרחבים מפיקים יבול חטה עצום. תנובת החקלאות: חטה (כארבע מאות מיליון בושלים), שבולת שועל (360 מיליון בושלים בשנת 1948), שעורה (150 מיליון בושלים), שיפון, ועוד. (הבושל – 2,75 בהקטוליטר). גידול בהמות מפותח. יתר ענפי התעסוקת: ציד חיות ומשק פרוות; דייג; משק היערות. אינדוסטריה מפותחת. קנדה עשירה במחצבים: ניקל (המייצר הגדול בעולם), זהב, כסף, עופרת, נחשת, אבץ, אלומיניום, מנגנז, רדיום ואורניום, פחמים. תפוקת המכרות‏ עלתה (1947) ל־600 מיליון דולר.

סחר הארץ: היבוא (1948) – 2 מיליארד וחצי דולרים, היצוא – 3 מיליארד דולרים. סוגי היצוא העיקריים: ניר, חטה, עצים ותוצרת עצים, קמח חטים, אבטומובילים וחלקיהם, דגים, ניקל אלומיניום ונחשת; מכונות חקלאיות, דשנים. סוגי היבוא העיקריים: מכונות, מוצרי כותנה, אבטומובילים, פחמים, נפט, מוצרי צמר, פירות, סוכר, מכשירים חשמליים.

מושב הממשלה המרכזית באוטובה Ottawa, הגדולות הן: טורונטו בפרובינציה אונטריו (700.000), מונטריאל בקויבק (1 מיליון).


קפיטולציות    🔗

חוזים מדיניים שהעניקו בארצות המזרח זכויות של שיפוט אקסטריטוריאלי לנתיני מדינות המערב. משטר הקפיטולציות היה קיים מאות בשנים בקיסרות העותומנית וברוב המדינות המושלמיות במזרח ובצפון אפריקה. לפיהן היו הנתינים הזרים נהנים מחסות הקונסולים שלהם, מתדיינים בפני בתי־דין קונסולריים, ולא היו כפופים למרות השלטון המקומי בעניני דין ומשפט, מסים, סטאטוס אישי, מסחר וספנות, ועוד. בתחלת המאה הנוכחית גברה ההתנגדות של מדינות המזרח למשטר הקפיטולציות, והן חוסלו בשנות העשרים והשלושים בתורכיה, במצרים וברוב המדינות האחרות, פרט למרוקו.

בסין היו למדינות ‏ אירופה וארה“ב זכויות אקסטריטוריאליות מיוחדות. בערי המסחר הגדולות, ובפרט בערי הנמל, היו להן “קונצסיות” – מובלעות שנמצאו מחוץ לריבונותה של המדינה; בהן התרכזו הנתינים הזרים ומוסדות המסחר שלהם. עם התמורות הפוליטיות הכבירות שהתחוללו בסין בשנים האחרונות נתבטלו במדינה הקפיטולציות וה”קונצסיות" חוסלו.


קְרֶמְל    🔗

מקום מושב הממשלה המרכזית של ברית המועצות במוסקבה. בשפות אירופיות אחרות נקרא קרמלין. ‏ יש ומשתמשים בשיגרת לשון הפוליטיקה בשם “קרמל” לכנוי ממשלת הסוביטים.


קרן המטבע הבין־לאומית    🔗

INTERNATIONAL MONETARY FUND

נוצרה ע“י הועידה של האו”מ למטבעות ופיננסים ביולי 1944, והתחילה בפעולות בסוף 1945. מטרות הקרן הן – קידום שיתוף פעולה בין־לאומי בעניני המטבע, הקלת גידול המסחר הבין־לאומי, ייצוב שערי החליפין וסיוע להסדר תשלומים בין המדינות.

כחמישים מדינות משתתפות בקרן. המרכז הוא בושינגטון.



 

ר    🔗


רוהר RUHR    🔗

חבל הרוהר בגרמניה המערבית, מרכז הייצור של פלדה ופחמים ותעשיית הנשק הכבדה של גרמניה. לפני המלחמה האחרונה הגיע הייצור בחבל הרוהר ל־16 מיליוני טונות פלדה ו־150 מיליוני טונות פחמים. את הפחמים סיפקו המכרות של האזור ואת עפרות הברזל לתעשית הפלדה היו מקבלים מצרפת ומשוידיה.

אחרי המלחמה נמשך הדיון בין הממשלות בעלות הברית על גורל הרוהר. מטרת המו“מ היתה למנוע לעתיד את הזדינות גרמניה ע”י חיסול תעשית הנשק של הרוהר. בשנת 1949 הוקמה רשות אינטרנציונלית של הרוהר מורכבת מב“כ המעצמות המערביות וארה”ב ומנציגי גרמניה המערבית. לרשות הרוהר ניתנו זכויות רחבות לקונטרולה של הייצור, לפיקוח על האינדוסטריות ולחלוקת המוצרים בין גרמניה והמדינות הסמוכות.


רומניה ROUMANIA    🔗

“הרפובליקה העממית הרומנית”. השטח 91.600 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־17 מיליון נפש.

נסיכות רומניה, תחת רבונות תורכיה, נוצרה ע“י חוזה השלום של פריז, אחרי מלחמת קרים (1856); היא היתה מורכבת משתי הנסיכויות מולדביה וּוַלָכיָה וחלק מבסרביה הדרומית. בחוזה השלום של ברלין (1878), אחרי מלחמת רוסיה־תורכיה, הוכרה למדינה עצמאית בשם ממלכת רומניה. אחרי מלחמת־העולם הראשונה סופחו לרומניה, בעלת הברית של האומות המנצחות, בסרביה, חלק מדוברוג’ה, בוקובינה, טרנסילבגיה ועוד חבלים מירושת הקיסרות האוסטרו־הונגרית שנתפוררה. בשנת 1940 הוכרחה רומניה להחזיר כמה מהטריטוריות שסופחו אליה. לרוסיה היא החזירה את בסרביה ואת בוקובינה הצפונית, לבולגריה חלק מדוברוג’ה הדרומית, ועפ”י דרישת היטלר החזירה להונגריה שני שלישים של טרנסילבניה. בשנה הראשונה למלחמת־העולם השניה נאלץ המלך קרול לוותר על כסא המלוכה, וגינירל אנטוניסקו היה לדיקטטור של רומניה. צבא הגרמנים כבש את הארץ, וחיל רומניה השתתף במסע הכיבוש של הגרמנים ברוסיה. בתקופה האחרונה של המלחמה כבש צבא הרוסים את הארץ. המלך הצעיר מיכאל התפטר ורפובליקה הוכרזה בארץ. המפלגה הקומוניסטית תפשה את השלטון ויתר המפלגות חוסלו.

הממשלה החדשה הלאימה את כל מפעלי האינדוסטריה, המכרות, הנפט, התחבורה, הבנקים והביטוח. ריפורמות אגרריות הפקיעו את האחוזות הגדולות וחילקו אותן בין האכרים.

החקלאות וגידול בהמות הן התעסוקת העקרית של התושבים. אדמת רומניה היא בין העשירות והפוריות באירופה. גידול תבואות: חטה, תירס, דחן, שעורים, שבולת שועל, שיפון. גפנים ועצי פרי לרוב. יערות ותעשית עצים. הארץ עשירה במחצבים, אוצרות נפט, פחם, ברזל.

סחר חוץ: היבוא (1947) – 61 מיליון דולר, היצוא – 34 מיליון דולר. סוגי היצוא – תוצרת חקלאית, נפט, עצים, בקר. סוגי היבוא – סחורות מעובדות למחצה, מכונות ומתכות.

דת האוכלוסיה יונית־אורתודוכסית.

הבירה – בּוּקַרֶסט (1 מיליון).



 

ש    🔗


שְוֶדִיָה SVERIGE, באנגלית SWEDEN    🔗

ממלכה המשתרעת לאורך המחצית המזרחית של חצי־האי הסקנדינבי. השטח 173.400 מילין מרובעים, האוכלוסיה כ־7 מיליון.

המלוכה עוברת בירושה בבית ברנדוט, המרשל הצרפתי שנבחר בשנת 1809 ליורש עצר למלך השוידי. המלך כיום הוא גוסטף אדולף הששי (נולד 1882).

הפרלמנט – ריקסדאג – מורכב משני בתים, הראשון שחבריו נבחרים לשמונה שנים, והשני – לארבע שנים. מועצת המיניסטרים אחראית בפני הפרלמנט. בבית השני בפרלמנט רוב לסוציאל־דימוקרטים המתונים, וממשלה סוציאליסטית, בקואליציה עם מפלגה אחרת, עומדת בראש המדינה. המדיניות המסורתית של שוידיה היא ניטרליות ושתוף־פעולה עם ארצות הצפון האחרות.

שוידיה היא ארץ אגמים ויערות. מחצית שטח המדינה מכוסה יערות של ארנים ועצי הצפון. משק המדינה – תעשית העצים, מנסרות, חרשת ניר. הארץ עשירה במחצבים: ברזל ממין משובח, עופרת, אבץ, מנגנז, שיש, פחמים. מכרות הברזל הן העשירות באירופה.‏ תנובת החקלאות בדרום המדינה: שבולת שועל, חטה, שיפון, שעורה, תפוחי אדמה. הדייג ג"כ מפותח.

סחר הארץ: היבוא (1948) כחמשה מיליארד קרונות, והיצוא – כארבעה מיליארדים (הקרונה בערך 14.50 בלי"ש). סוגי היבוא העיקריים: קפה, טבק וסחורות קולוניאליות, אבטומובילים, שמנים מינרליים, אריגי כותנה וצמר, זבלים כימיים, עורות, נחשת. היצוא: עצים, צלולוזה, ניר, מכונות, ברזל גלמי ומעובד, פלדה, גפרורים.

דת השוידים פרוטסטנטית־לוטרנית. רמת התרבות גבוהה.

עיר הבירה סטוקהולם (700.000).


שויצריה SWITZERLAND, SUISSE, SCHWEIZ    🔗

רפובליקה פדרלית באירופה המרכזית, מורכבת מ־25 קנטונים המאוחדים לפי הקונסטיטוציה משנת 1874. שטח המדינה 16.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה עולה על 4 מיליון וחצי. הרומאים קראו לה הלבציה Helvetia וגם בזמננו נקראת לפעמים “הקונפדרציה ההלבטית”.

ארץ הררית. ההרים תופשים יותר ממחצית שטח המדינה. הרי האלפים בפנים הארץ ובגבולות מזרח ודרום, הרי יורה בצפון מערב. הרבה אגמים.

החקלאות בעמקים: חטה, שעורה, ש"ש, מספוא ושחת, |פשתה וקנבוס, פירות וירקות; גידול בהמות ומשק חלב. האינדוסטריות העיקריות: אריגי משי, כותנה וצמר, בדים ורקמה, מכונות, ניר, מוצרים כימיים, שוקולד, שימורי חלב, צבעים, מוצרי טבק, תוצרת מטלורגית, אלקטרית ופרמצבטית; תעשית השעונים מפורסמת בעולם בטיבה המשובח.

האינדוסטריה השויצרית אין לה חמרי גלם משלה: הם מובאים כולם מחוץ לארץ.

סחר הארץ: היבוא עלה (1948) לחמשה מיליארדים פרנקים שויצרים, היצוא – כשלשה מיליארדים וחצי; סוגי היבוא העקריים: מתכות וחמרי גלם, דגנים, פירות וירקות, צמר וכותנה, צרכי מזון. היצוא: מכונות, שעונים, אריגים, צבעים וכימיקאלים.

ארץ דמוקרטית; רמת חיים גבוהה; תרבות מפותחת. חנוך חובה כללי. אוניברסיטאות ‏ובתי־מדרש טכניים. השפה הגרמנית שלטת ב־19 קנטונים, הצרפתית בחמשה, והאיטלקית באחד.

הקונפדרציה השויצרית התקיימה, בתמורות שונות, מזה 650 שנה. משטר דמוקרטי. רשות המחוקקת היא בידי פרלמנט של שני בתים המהוים ביחד את האספה הפדרלית. בראש הממשלה המועצה הפדרלית – Bundesrat – של שבעה חברים הנבחרים לתקופה של 7 שנים ע"י האספה הפדרלית, ובראשה נשיא הקונפדרציה הנבחר מתוכה בכל שנה מחדש. לקנטונים אבטונומיה רחבה, כל אחד כעין מדינה בפני עצמה, משתמשים לעתים קרובות ברפרנדום (משאל־עם) להחלטה בשאלות חשובות. שויון הגזעים והלשונות וחרות האזרח הם יסודות הבנין של המדינה כולה.

מדיניות־החוץ המסורתית של שויצריה היא ניטרליות. היא שמרה בקפדנות על מדיניות זו ועל שלמות גבולותיה במלחמות אירופה במאה התשע־עשרה והעשרים. במדינה נהוגה חובת שרות כללי בצבא, במיליציה בגיל 20 עד 32, ובעתודות עד גיל 48. הסטרוקטורה ההררית של הארץ מסייעת להגנתה הצבאית.

מושב הממשלה הפדרלית בברן. ערים גדולות אחרות – ציריך, בזל, ג’ניבה, לוזן.


שמאלי    🔗

בפרלמנט האנגלי נהגו הליברלים ממפלגת האופוזיציה לשבת בצד שמאל של הבית, והצירים הקונסרבטיבים (או הטוריים) ממפלגת הממשלה – בצד ימין. מכאן נובעת השיגרה בלשון הפוליטיקה לקרוא “שמאליים” לליברלים או לסוציאליסטים (שמאליים מתונים, שמאליים קיצוניים, וכו').

מאידך, נהגו לקרוא בשם “ימניים” את הקונסרבטיבים ואת הנציונליסטים למיניהם, ובתקופה האחרונה – דרך כלל – את מתנגדי הסוציאליזם.



 

ת    🔗


תורכיה    🔗

מורכבת מתורכיה האירופית ומתורכיה האסיאתית; ביניהן מפריד מיצר הבוספור, ים השיש ומעבר הדרדנלים. תורכיה האירופית היא כיום טריטוריה מצומצמת בשטח של 9250 מילין מרובעים עם אוכלוסיה של מיליון וחצי. תורכיה שבאסיה תופשת את כל אסיה הקטנה (אנטוליה) ומשתרעת מים האיים (האיגאי) במערב עד גבולות ג’ורג’יה וארמניה הסוביטיות ומדינת פרס במזרח, ומהים השחור עד הים התיכון וגבולות סוריה ועיראק. מחוז אלכסנדרטה (הטאי) נקרע בשנת 1939 מסוריה ונמסר ע"י צרפת לתורכיה. שטח תורכיה האסיאתית – 290.000 מילין מרובעים ואוכלוסיתה כ־17 מיליון וחצי.

התורכים הם עם מגזע טוראני, קרובי־גזע למונגולים, לתורכים של אסיה המרכזית ולפינים. הם כבשו את אסיה הקטנה במאה האחת־עשרה. יסדו ממלכה גדולה תחת שלטון השולטנים משושלת העותומנים. במאה השבע־עשרה היתה הקיסרות העותומנית אחת המעצמות הגדולות בעולם. שלטונה פרש מהים הכספי עד הים האדריאטי ומהאוקינוס ההודי עד גבול מרוקו. הקיסרות כללה חלק מאוקראינה, את ארצות הבלקנים ואת כל ארצות ערב. השולטן התורכי היה גם החליף, ראש העולם המושלמי. במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה נחלשה הקיסרות והתחילה מתפוררת. היא איבדה את רוב הטריטוריות שלה באירופה, ובמלחמת־העולם הראשונה נקרעו מאתה גם הארצות המיושבות עמים דוברי ערבית. אחרי המלחמה הודח השולטן מכסא מלכותו, החליפות בוטלה, ורפובליקה הוכרזה במדינה. גבור תורכיה החדשה מוסטפה כמאל פחה (אטא תורק) נבחר לנשיא. הוא הנהיג באופן דיקטטורי מודרניזציה מרחיקה לכת במשטר המדינה ובחיי העם. הפריד את המדינה מהדת (“סקולאריזציה”), החליף את הכתב הערבי של הלשון התורכית בכתב לטיני, הכריז על שווי־זכויות לנשים וביטול הצעיף המסורתי. אטא־תורק נלחם בהצלחה נגד היונים שכבשו את איזמיר וחופי המערב של אנטוליה וגרשם מן הארץ.

משטר המדינה – רפובליקה עם בית־מחוקקים אחד (“האספה הלאומית הגדולה”); הנשיא ממנה ממשלה האחראית בפני הפרלמנט.

התורכים הם מושלמים־סוניים, בתורכיה האירופית נמצאת גם אוכלוסיה נוצרית המרוכזת בקושטא.

ארץ חקלאית: גידול כל מיני דגנים לרוב, טבק, גפנים, זיתים, תאנים ועצי פרי אחרים, עצי התות (גידול תולעת המשי), כותנה, אופיום, סלק־הסוכר. יבול הטבק (1946) נאמד ל־90 אלף טונות. גידול עזים וכבשים.

אנטוליה עשירה ביערות ובמחצבים: עופרת. כרום. אבץ, מנגניז, אנטימון, נחושת, פחמים.

סוגי היבוא הראשיים: שמנים מינירליים, מכונות, מוצרי ברזל ופלדה, אריגי כותנה, גומי, מכוניות, תה וקפה. סוגי היצוא הראשיים: טבק, כותנה, צמר עזים (מוֹהַאיר) וכבשים, פירות מיובשים, ענבים, אופיום, כרום, עצים.

אנקארה בפנים אנטוליה היא בירת תורכיה החדשה (250.000); הולכת ונבנית בה עיר מודרנית. עיר הבירה הקודמת – איסטנבול (קושטא־קונסטנטינופול), על גדות הבוספור (850.000), היתה בירת הקיסרות הביזנטית מהמאה הרביעית לספה"נ.


תימן – בערבית אל־ימן – YEMEN    🔗


ממלכה ערבית בקצה הדרומי־מערבי של חצי־אי ערב, שטח המדינה המשוער – 74.000 מילין מרובעים, האוכלוסיה – 3 מיליונים וחצי, מושלמים, ברובם שיעיים. רוב הארץ מדבריות; אולם המחוזות ההרריים וארץ הרמה המרכזית הם פוריים; הגשמים יורדים בהם למרבה ובעתם. הייצור החקלאי חטה, קפה, זיתים, ענבים.

סדרי המדינה פרימיטיביים, דרגת התרבות נמוכה. השלטון אוטוקרטי. השליט הוא האימאם אחמד בן יחיה.

עיר הבירה צנעה. עיר החוף חודידה.


תכנית מרשל – MARSHALL PLAN    🔗

תכנית הסיוע לשיקום אירופה מהריסות המלחמה הוצעה ע“י ג’ורג' מרשל מזכיר המדינה (שר החוץ) של ארה”ב בשנת 1947. השם הרשמי הוא: “תכנית לשיקום אירופה” – European Recovery Plan. הנשיא טרומן שהביא לפני הקונגרס של ארה“ב את דבר התכנית אמר, כי סיוע זה הכרחי לבל תפול אירופה תחת קונטרולה טוטאליטרית. הכוונה היתה ברורה: יש לקומם את הריסות ארצות אירופה ולהבריא את משקן הכלכלי, ולשמור עליהן ע”י זה מכניעה תוך יאוש להשפעה הקומוניסטית. תכנית הסיוע מכוונת לאפשר את שיקומה של אירופה בתוך תקופה קבועה מראש, ולהבטיח כי המזונות והסחורות שארה"ב יספקו לארצות אירופה ישמשו באופן היעיל ביותר לקימומן מבלי שיועמס עליהן נטל כבד מנשוא.

לפי התכנית המקורית עמדו ארה“ב להקציב למטרות התכנית עד 17 מיליארדים דולרים שיוצאו בתקופה של ארבע שנים ורבע. הסיוע יחולק לחלקים בצורת הענקות ואשראי. הקונגרס החליט כי גודל התקציב לקרן הסיוע יקבע על ידו מדי שנה בשנה. נוסף לקרן הסיוע של ארה”ב תנתן עזרה בסכום של 2 מיליארדים דולרים בקירוב ע“י הבנק הבין־לאומי לשיקום ופיתוח בצורת הלואות והשקעות, ועוד 1700 מיליונים דולרים יתקבלו מקנדה וממדינות אמריקה הלטינית. אדמיניסטרטור יחיד הועמד בראש “האדמיניסטרציה של קואופרציה איקונומית”, ולידו מועצה מיעצת. בענינים הנוגעים בבעיות מדיניות־חוץ עליו לקבל הוראות ממיניסטריון החוץ של ארה”ב.

כל אומה הנהנית מהסיוע חתמה על הסכם עם ארה"ב שלפיהו התחיבה לקיים תנאים יסודיים אחדים: לפתח ולהגדיל את הייצור האינדוסטריאלי והחקלאי עד שלא תזקק יותר לסעד כלכלי מן החוץ; לנקוט באמצעים פיננסיים וכספיים לייצב את המטבע שלה, לקבוע ולשמור על שער חליפין מתאים של המטבע ובכלל לקומם את האמון במערכת המטבע שלה; לשתף פעולה עם ארצות אחרות המשתתפות בקבלת הסיוע, לבטל את מחסומי המסחר אשר ביניהן ולעודד חלוף מוגבר של סחורות ושרותים; להבטיח שימוש יעיל הן של הסחורות והשרותים שיסופקו לה לפי התכנית, והן של אמצעי הייצור שלה בעצמה.

עבודת הסיוע לפי תכנית מרשל התחילה באפריל 1948, ותגמר ב־30 ליוני ‏ 1952. התקציב של ארה"ב לתכנית מרשל בשנת הכספים 1948/49 היה 3 מיליארדים ושמונה מאות מיליון דולרים, לשנת 1949/50 – כאותו הסכום, והתקציב המוצע לשנת 1950/51 הוא של 2850 מיליונים. המדינות שנהנו עד עתה מסיוע תכנית מרשל הן: בריטניה הגדולה – כרבע מתקציב הסיוע, – צרפת, איטליה, הולנד, בלגיה ולוכסמבורג,‏ גרמניה המערבית (שלשת האזורים, הבריטי, האמריקאי והצרפתי), אוסטריה, יון, הארצות הסקנדינביות, תורכיה, אירלנד, פורטוגל ואיסלנד.


תעלת סואץ    🔗

התעלה – בת 100 מיל לארכה – מחברת את הים התיכון מפורט־סעיד עם ים סוף בסואץ. נפתחה בשנת 1869. בעלות החברה היא בידי חברה מיסוד צרפתי. בריטניה רכשה בימי ממשלת דיזראלי מהכדיב המצרי 176602 מניות בחברה מתוך 400.000 המניות. במועצת ההנהלה של 32 איש עשרה בריטיים. הקונצסיה של התעלה ניתנה ל־99 שנים, ובשנת 1968 יחול מועד גמר הזכיון והתעלה תעבור לקנין המדינה המצרית.

בשנת 1947 עברו בתעלה כששת אלפים אניות־סוחר עם נפח של יותר מ־36 מיליון טונות, ובשנת 1948 – 8700 אניות בנפח כולל של 55 מיליון טונות. כל האניות העוברות את התעלה משלמות לחברה מס־מעבר, 8 שילינג לטון עבור אניות טעונות, 4 שילינג לטון הנפח עבור אניות בלתי־טעונות. ההכנסות ממס זה בשנת 1947 עלו לששה מיליארדים פרנקים צרפתים (ניר).

בריטניה החשיבה תמיד את התעלה כעורק חיוני בקו התחבורה של הקיסרות הבריטית. עפ“י החוזה האנגלו־מצרי משנת 1936 הבטיחה אנגליה לעצמה את הזכות להגן על התעלה ע”י חיל מצב בריטי וע"י בסיסים ימיים ואויריים בקרבת התעלה.

בתקף הסכם בין־לאומי משנת 1888 התחיבה מצרים – וגם אנגליה – לתת מעבר חפשי בתעלת סואץ לכל האניות הזרות, מזוינות או בלתי מזוינות, בעת שלום או בזמן מלחמה, ולא להטיל בלוקדה על אזור התעלה. למעשה חסם הצי הבריטי את מבוא ומוצא התעלה בשתי מלחמות העולם בכדי שלא לתת מעבר לאניות ארצות האויב. מצרים מצדה עצרה בשנות 1948־50 אניות זרות בעברן את התעלה והחרימה סחורות המיועדות למדינת ישראל.


תעלת פנמה    🔗

התעלה חותכת את מיצר פנמה ומחברת את האוקינוס האטלנטי עם האוקינוס השקט. את הקונצסיה לבנין התעלה קבלה בשנת 1876 חברה צרפתית בראשותו של פרדיננד לספּס, בונה תעלת סואץ. היקף העבודה לא היה לפי כחות החברה שפשטה את הרגל. ממשלת ארה“ב רכשה את רכוש החברה הצרפתית ופתחה במו”מ עם מדינת קולומביה על מסירת טריטוריה בשטח בנין התעלה לרשות ארה“ב. כשממשלת קולומביה סירבה לקבל את הצעת ארה”ב פרצה מרידה בפרובינציה פנמה שהתפרדה ממדינת קולומביה

והכריזה על עצמה כרפובליקה רבונית. המדינה החדשה חתמה על חוזה עם ארה“ב שלפיהו נמסרו לממשלת ארה”ב זכויות רבוניות על רצועת יבשה ברוחב 10 מיל לאורך כל מיצר פנמה. התעלה נחפרה בקו מרכז הטריטוריה הזו. ארה“ב פייסו יותר מאוחר את מדינת קולומביה ע”י תשלום פצויים, והסכסוך בין קולומביה ופנמה נתחסל.

התעלה נפתחה למעבר אניות בשנת 1914. ארכה 50 מיל ורחבה 300 רגל. בשנת 1948 עברו בתעלה 4700 אניות בנפח של 23 מיליון טון. התעלה מקצרת את הדרך בין ניו־יורק לבין אוסטרליה ויפאן באלפי מילין.

אזור התעלה The Canal Zone נמצא תחת שלטון מושל צבאי מארה"ב. התעלה מבוצרת ומוגנה כלפי התקפת אויב בזמן מלחמה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!