אַבְנֵר הוֹבְנֶה: יועץ כלכלי למשרד העבודה

שי לאמי היקרה

במלאות לה שמונים שנה

 

פתח דבר    🔗

אין אומה בימינו, הרשאית להרשות לעצמה לעמוד מנגד ומחוץ להתקדמות הטכנולוגיה המתפשטת במהירות בעולם כולו. מדינת ישראל, שנטלה על עצמה לקלוט מאות אלפי עולים, ליצור חברה דימוקראטית מודרנית, מתקדמת, ולהַבטיח לה רמת חיים גבוהה, והחייבת להגן על עצמה מפני איומים גלויים המושמעים כלפיה ללא־הרף מעבר לגבולותיה, לא כל שכן.

מושגים חדשים נולדו בהקשר להתקדמויות הטכנולוגיות של ימינו, כגון אוטומציה, קיברנטיקה וקיברנציה. יש אנשים שמושגים אלה מעלים בלבם מיקסם־תקווה, ואילו לגבי אחרים מעוררים בהם מיקסם־פחד. אך יותר משיש חשיבות לקסמם של מושגים נודעת חשיבות להישגים הממשיים של הטכנולוגיה החדשה – והבעיות הממשיות, – מבחינה משקית וסוציאלית, שמעוררים הישגים אלה.

ספר זה עוסק באוטומציה, המוגדרת כאן הן במונחים טכנולוגיים צרים והן במונחים חברתיים רחבים יותר. זה זמן מה שסבור אני כי עלינו להגיע להבנת תופעה זו על משמעויותיה החברתיות והכלכליות ולהיכון לקראתה מתוך ידיעה ברורה על הנושא. ביקשתי על כן ממר אבנר הובנה, יועץ כלכלי למשרד העבודה, לערוך סקר על התפתחויות האוטומציה, שיוכל לסיוע לאנשי כלכלה ומינהל, וכן לציבור הרחב, להגיע להתמצאות כללית בנושא.

הספר מורכב משני חלקים: תיאור הנסיון שנרכש בחו"ל, והמלצות. טיוטת־ההמלצות נדונה גם על ידי הוועדה לכוח אדם שבמשרד העבודה.

בטוחני כי עבודה זו, שהיא ראשונה מסוגה אצלנו, ובודאי תהיה טעונה תיקונים והשלמות במשך הזמן, תשמש לנו בסיס להבנת האתגר העומד גם לפנינו.

יגאל אלון

שר העבודה

הכרת־תודה    🔗

עונג רב הוא לי להודות לאלה שעזרתם האדיבה איפשרה הכנתו של ספר זה. במיוחד מבקש אני להזכיר את הבאים:

ראלף ה' ברגמאן, ראש יחידת האוטומציה של לשכת העבודה הבין־לאומית;‏ סיריל מארשאל, נספח לענייני עבודה בשגרירות הבריטית בישראל; המחלק למחקר של האפ"ל־סי''ו (ארגון העובדים הגדול בארה"ב); סיימור ל. וולפביין, מנהל הלשכה לכוח־אדם, אוטומציה והכשרה, ועמיתיו במשרד העבודה של ממשלת ארצות־הברית.

אבנר הובנה

 

מבוא¹    🔗

האוטומציה הגיעה לישראל (א)², ויש להניח שאף תגבר. האוטומציה עשוייה אמנם להשפיע על הארץ רוב טובה, אך השפעתה עלולה להיות גם שלילית. בהיעדר מידע מספיק, עלולים אנו שלא לאמוד כהלכה את הטוב הצפון בה; או, אולי, להיות אדישים לסיכונים שבה (ב)³: אפשרות אחרת היא כי ניתפס לבהלה מוגזמת (ג)⁴. לפיכך חיוני הדבר שיהיה לפנינו ניתוח ברור ותיאור מדוייק של המשמעויות החברתיות והכלכליות שבאוטומציה לגבי ישראל, ניתוח שיוכל לשמש בסיס להבנת העניין ונקודת־מוצא לקביעת מדיניות.

לא נוכל להגיע לבחינה מדוקדקת של כל הבעיות הללו ולניתוחן כל עוד לא נחקר המצב אצלנו; כפי שהדיון דלהלן יוכיח, משמעויותיה של האוטומציה שונות ממדינה למדינה. עם זאת, סקר הנסיון שנרכש בחו''ל עשוי בלי ספק לשמש בסיס נאות.

מטרתו היחידה של הספר שלפנינו היא לספק בסיס מעין זה. אין הוא מתיימר לסכם את הספרות הרבה והמגוונת שנכתבה על נושא זה. עם זאת, אנו מקווים כי לא פסחנו על בחינה חשובה כלשהי של הנסיון שנרכש בחו''ל, העשוי לתרום תרומה נכבדה לחשיבתנו בתחום זה.

מבחינה טכנולוגית, האוטומציה כמוה כתמורה טכנית. מבחינת המשמעויות החברתיות והכלכליות הנובעות ממנה זהה האוטומציה לעתים לסוגי־תמורה אחרים, משום כך יוקדשו פרקים מספר בספר זה בנושא “אוטומציה”, בעוד שפרקים אחרים יתייחסו לתופעה המקיפה יותר, של "תמורה טכנית'', שמבחינתה נדונה עתה האוטומציה יותר מבכל בחינה אחרת.

 

פרק א': התקדמות האוטומציה    🔗

פרק ראשון זה בספר מהווה מבוא כללי. הוא דן בשאלות היסוד הבאות: למה בדיוק מתייחס המושג “אוטומציה”? האם ידוע באיזו מהירות מתפשטת התופעה? באילו ענפים משתמשים בה? מה הם השיקולים העיקריים הקובעים אם כדאי לנקוט באוטומציה למטרה מסויימת, במקום מסויים, בזמן מסויים, או לאו? האם ניתן לחזות מראש את התפשטותה בעתיד?

1.1 הגדרות    🔗

בספר זה, מתייחסת האוטומציה לשימוש במכשירים מסוגים מסויימים. מבלי להיכנס לפירוט טכני כלשהו, ניתן לחלק את הסוגים הנדונים לקבוצות הבאות:

א. מובילים, המעבירים חפץ ממקום אחד של טיפול למקום אחר.

ב. פיקוחים של הזנה־חוזרת (Feedback) המשמשים מכשירים למדידת אירועים מתרחשים, ולדיווח עליהם, על מנת לפקח על פעולות שוטפות ופעולות לעתיד.

ג. פיקוחים אוטומטיים, המציבים את החפץ בדיוק במקומם הרצוי. קבוצת־משנה חשובה בתחום הפיקוחים האוטומאטיים עמה נמנים פיקוחים מספריים, הנעזרים בכרטיסי־ניקוב, סרטי־ניקוב או סרטים מגנטיים, על מנת לקבוע את מקומם המדויק של חפצים.

ד.⁵ ציוד אלקטרוני לעיבוד־ניתונים, הווה אומר: מחשבים אלקטרוניים. (3).

מכשירים אלה באים למלא תפקידים רבים ומגוונים שנעים לפני כן בידי אדם, כגון: תפיסה, העברה והרמה; שמיעה, ראייה, ותחושת לחץ וחום; תגובה על התחושות דלעיל באמצעות פעולה נאותה; זכירה, והכרעה בין האפשרויות השונות שהוצגו על־ידי הזכרון וברירת המתאימה שבהן (4).

בכל אחד מן המכשירים הטיפוסיים דלעיל אפשר להשתמש בנפרד, או שניתן לשלבם זה עם זה. כאשר הכל משולבים יחד, ניתן לתכנן, לבצע או להתאים את הייצור באורח אוטומטי (בשים לב לתמורות בשוק, או לתנאים חיצוניים אחרים), ולבחון את הביצוע ולעמוד על טיבו בלא התערבות אדם, או מכל מקום בהתערבות מעטה בלבד. אוטומציה “מלאה” מעין זו אינה, עם־זאת, האוטומציה האפשרית היחידה; יש גם “אוטומצית ברר”, המורכבת ממכשיר אוטומטי אחד המשמש מרכיב מרכזי יחיד בתהליך ארוך ומסובך.

הגדרת האוטומציה, כשימוש במכשיר כלשהו מבין רשימת מכשירים טיפוסיים, יתרונה בזה שניתן לדייק בה במידה נאותה. אם נשתמש בהגדרה זו, נוכל לקבוע את המפעלים שהועברו לאוטומציה בתקופה מסויימת, או את היחידות החברתיות שהאוטומציה הוחלה לגביהן מבחינות שונות, לשם חקירתן של הבחינות החברתיות או הכלכליות של האוטומציה (ה)⁶.

השימוש הראשון במונח “אוטומציה” מיוחס לד. ס. הארדר, מחברת המכוניות “פורד”, בארצות הברית, ב־1946. ענפים רבים הועברו לאוטומציה במידה גבוהה זמן רב לפני המצאת המונח, כגון זיקוק נפט, כימיקלים, תעשיות נייר, ‏זיקוק עפרות, טלפונים וייצור סיגריות (א).

רק ההחלפה רבת־הרושם של מפעלים מודרניים, רבי־ממדים במפעלים חדשים, שפעלו תוך אוטומציה מלאה, היא היא אשר עוררה את הצורך במונח חדש; והמשמעויות הצפונות במונח זה מבחינת התעסוקה – הן הן אשר הביאו ליצירת חידוש לשוני שהפך לנחלת הכלל.

ניתן כמובן לשפר טכניקות מקובלות, להחליפן, או להוסיף עליהן, בדרכים אחרות, לאו דווקא בדרך האוטומציה, והתוצאות המתקבלות הן לעתים קרובות שוות כמעט לתוצאות האוטומציה. המונח “תמורה טכנית” שבספר זה, פירושו: שימוש במכונות חדשות ופעולות לא־אוטומטיות; שימוש במקורות אנרגיה חדשים; וכמובן שימוש באוטומציה.

מחמת המיגבלות הקיימות בידע הסטטיסטי שלנו נאלצים אנו, בגלל חישובים שונים, לכרוך בצוותא אוטומציה עם תמורה טכנית מסוגים אחרים. מבחינות רבות, אין צורך להפריד בין האוטומציה לבין סוגים אחרים של תמורה טכנית (ה). אך לא אלה הם הגורמים לכך שבלשון הדיבור מכנים את כל תופעות התמורה הטכנית כ“אוטומציה”. יש להניח כי הסיבה הנעוצה בכך היא ערבוב הסיבות השונות, ותוצאותיהן. למעשה, השפעות אלו – הפחתת הוצאות היחידה, ובמיוחד אבטלה פתאומית מקומית – אינן תוצאותיה היחידות של התמורה הטכנית. מפעלים גדולים וחשובים עלולים להיסגר או להצטמצם מסיבות אחרות – כגון: שינוי במידת הביקוש למוצר (ו)⁷, ליברליזציה של מוצרי־יבוא מתחרים, מיקומו־מחדש של מפעל, באזור הרצוי יותר מבחינה מינהלית, או שינוי במדיניות הממשלה, כגון בתעשייה צבאית ההוצאות עשויות להיות מופחתות כתוצאה מבריאותם המשופרת של העובדים, הכשרתם המוגברת, או רצון־העבודה העז יותר שלהם, או עקב הגבלת התעסוקה רק לאותם עובדים שניתן עתה לנצל את כשריהם. כדי לפתור את הבעיות הכלכליות והחברתיות של ימינו, יש להבין סיבות מסוימות, והשלב הראשון בהבנה הוא השימוש במונחים מדוייקים.

1.2 מידות התקדמותה של האוטומציה    🔗

כל נסיון לאמוד את המשמעויות החברתיות והכלכליות של האוטומציה מחייב מצדו נסיון לבחון את הדברים ולבדוק את תוצאותיהן, אכן, משקיפים מספר סבורים כי המפתח למשמעותה של האוטומציה נעוץ בהיקף התפתחותה (ז)⁸ ובמהירותה (ח)⁹. כדי לטפל באורח מעשי בבעיות היקף ומהירות, מן הצורך לגשת לעשיית חשבון.

להלכה, אפשרי הדבר לגבי מקומות מסויימים ובתקופות מסויימות, למנות כל אחד מהסוגים הכלליים של מכשירים טיפוסיים, ושל תשלובותיהם. שתי מנייות מעין אלו הוצעו על־ידי המנהל הכללי של יל"ו: מספר המיתקנים האלקטרוניים לעיבוד־נתונים; ומספר מכונות העיבוד המצויידות בפיקוחים מספריים (1)¹⁰.

נערכו אומדנים כלל־ארציים של מספר המחשבים האלקטרוניים.‏ הם הונהגו לראשונה בארצות־הברית ב־1946, לחישובים מסובכים של לוחות באליסטיים, למשימות הנדסיות ולמחקר מדעי, עד כי בראשית 1959 היו בנמצא כ־2,000 מחשבים בשימושן של חברות פרטיות ושל מוסדות ממשלה, למטרות מסחריות, מדעיות והנדסיות (3). אשר ליפאן, נמסר לנו כי לאחר הנהגת המחשבים שם, בעיקר משנת 1958, חלה עלייה תלולה בשימוש בהם, אך אין המקור מספק מספרים מפורטים (11).

דייבולד מוסר מספר שונה, לגבי כמות המחשבים בארצות־הברית, כנראה משום שהוא נוקט בהגדרות שונות. לדבריו, הותקנו בתעשייה האמריקנית, עד יולי 1960, קרוב ל־11,000 מחשבים, כלומר עלייה של 34% לעומת שנה קודמת. הוא מוסר, כמו־כן, כי באירופה באותה עת היו כ־20% מהמחשבים שבארצות־הברית, 7/10 בצרפת ובמערב גרמניה. הוא מוסיף כי ‏90% מכל המחשבים באירופה היו קטנים.

אשר למכונות עיבוד המצויידות בפיקוח מספרי, הרי בסך הכל סיפקו היצרנים האמריקנים, בתקופה שבין ינואר 1954 ליוני 1962, 1,820 מכונות כאלה, ב־35 יחידות יותר מאשר בששת החודשים האחרונים של אותה תקופה (12).

בדו"ח זה לא נמסר באורח מדויק על מכונות פיקוח כאלה – עיבוד, בארץ אחרת כלשהי (ט)¹¹.

בהעדר מדידה ישירה של ההתקדמות באוטומציה, בהיקף כלל־ארצי, ניתן להיעזר בסימנים עקיפים. אחד מהם הוא התפוקה לשעת־עובד בארצות־הברית, שעלתה בממוצע של 2.4% לשנה, בעוד שמ־1947 ל־1962 עלתה ב־3% בממוצע לשנה. ביודענו כי מאז 1947 גאתה האוטומציה בארצות־הברית במהירות, הרי במבט ראשון עשויים אנו להתפתות ולראות בעובדות אלו משום השפעה כלכלית מסוימת של האוטומציה, או לפחות של התמורה הטכנית. אך, כפי שמבהיר מחברו של הניתוח דלעיל, התמורה הטכנית היא רק אחד מהגורמים העיקריים הרבים שהשפיעו על תפוקת שעת־העובד בארצות־הברית (14).

סימן עקיף אחר להתקדמות האוטומציה הוא שיעור ההוצאות על מחקר ופיתוח. בארצות הברית עלו ההוצאות מחמישה ביליון דולאר ב־1953/4, בקירוב, ל־14 ביליון ב־1961/2 (יד)¹². אך גם כאן אין אנו יודעים מה חלקה של האוטומציה בתהליך זה; יש להניח כי העלייה ברובה נגרמה בעקבות התפתחות תוכניות ההגנה וחקר־החלל (המצריכות, כידוע, אוטומציה במידה ניכרת).

דומה כי יש צורך להקדיש כאן מחשבה רבה בעניין זה כדי להגיע אולי לשיטה מוסכמת באורח בין־לאומי, למדידת התקדמות האוטומציה באורח ישיר. (ראה להלן, בסעיף 5.7, דיון מתחת לכותרת “משרד העבודה הבין־לאומי”). בינתיים, אם לשפוט לפי המספרים שנתקבלו, יודעים אנו רק כי האוטומציה מתפשטת בארצות־הברית במהירות.

1.3 הנהגת אוטומציה, לפי הענף    🔗

רמז בדבר ההתקדמות להלכה, אם לא למעשה, של האוטומציה, ניתן למצוא ע"י רישום פשוט של ענפי כלכלה שונים שבהם הונהגה האוטומציה. דומה כי אין כמעט ענף או מדור בתחום הפעילות הכלכלית שלא נרשם לצורך זה. אין בדעתנו להקיף כאן את התחום כולו; אנו מזכירים רק דוגמות אחדות, העשויות לעניין במיוחד את הקורא הישראלי.

חקלאות: ברירה וסיווג של התוצרת נעשים במידה גוברת והולכת באמצעות מכשירים אלקטרוניים. את מקום האגרונומים תופסים מכשירים המודדים ברציפות את לחות הקרקע, עוצמת קרני־השמש, הטמפרטורה בלילה, וצמיחת היבולים; הידיעות מוכנסות לתוך מחשב, המציין אם התנאים שנרשמו מתאימים או לא ליבולים מסויימים שמגדלים במקום. הפיקוח על ההשקאה נעשה באורח אלקטרוני; כך מופעלים קומביינים וטרקטורים, כשעובד יחיד מנצח בבת אחת על מכונות רבות הפועלות ללא־אדם, ובעזרת הטלביזיה הוא צופה מקרוב על פעולת כל מכונה ומכונה (15).

חרושת מזון: במאפייה אוטומטית מעבירה מערכת מכונות הובלה פנבמטיות את החומרים היבשים, שבצובר, מתוך קרונות הרכבת ומזרימה בהם את הנוזלים הדרושים. פעולות השקילה, הלישה והבלילה, האפייה והאריזה אינן מצריכות התערבות ידי־אדם, פרט לאחת – בדיקת צמיגותו של הבצק, כתום הלישה והבלילה (טז)¹³.

חרושת מתכת: בית־חרושת למיסבים כדוריים מפיק את תוצרתו, החל מחומרי־הגלם וכלה בתיבות־קרטון חתומות ומסומנות, ‏בלא שידי־אדם יגעו במוצר (אחת מהדוגמאות הראשונות של אוטומציה בברית־המועצות) (6). מפעלי־פלדה אוטומטיים (י)¹⁴.

חרושת ציוד תעבורה: מפעלים למנועי מכוניות; מכוניות חלל.

מסחר: זבנים אוטומטיים המוכרים סחורות מסחורות שונות ומחזירים אף עודף עם קבלם שטר־כסף בן חמישה דולארים (2).

בנקאות וביטוח: מכונות־קריאה ומכונות־חישוב “מעבדות” המחאות ומנהלות חשבונות (ראה להלן).

שירותים מקצועיים: שבע־שעות מחקר של פקיד־עורך־דין נעות תוך דקות מספר, על־ידי המכונה (2).

תעבורה: נבנות והולכות סירות אוטומטיות שיחסכו כוח־אדם, מקום המגורים לאנשי הצוות, דלק, וזמן עצירה וסיבוב (15).

1.4 סיבות בעד ונגד נקיטת טכניקה אוטומטית מסויימת    🔗

קיומה של טכניקה משוכללת לביצוע פעולות מסוימות אין פירושו, כמובן כי כל הנוגעים בדבר יוכלו לעשות בה שימוש מידי. מתולדות התקופה שקדמה לאוטומציה ניתן ללמוד, למשל, כי רבע מבתי־החרושת לסיגארים בארצות־הברית השתמשו בשיטה ישנה י"ט שנים לאחר הנהגתה של שיטה חדשה, שמבחינה טכנית היתה מעולה יותר (9). חשוב יותר שהטכניקות האוטומטיות שהוזכרו לעיל עדיין אינן נחלת הרבים, אף באותן ארצות שבהן פותחו, ובודאי שאין זה המצב בעולם כולו. אם רוצים אנו לקבל מושג על המגמות בעתיד, מן הראוי שננסה לשקול אילו גורמים פועלים בעד הנהגת אוטומציה, ואילו פועלים נגד זה.

להלן ניתנות י“א סיבות בעד הנהגת אוטומציה. כמה מהסיבות חופפות זו את זו; הדברים לא נאמרו כאן בבחינת “כזה ראה וקדש” ומטרתם היא לתאר בקצרה את הלך־מחשבותיהם של כמה מומחים בחו”ל.

1) כדי להפחית את כמות העבודה הדרושה. קיצוץ כמות העבודה עקב אוטומציה הוא לעתים כה גדול עד שיש בו כדי להצדיק את השימוש באוטומציה, מבלי להתחשב בזה שכוח העבודה במקום זול. כן ייתכן כי יוחלט על אוטומציה מחמת מחסור (יא)¹⁵ הקיים בסוגי־עובדים הדרושים לעבודה שאינה מצריכה אוטומציה בקנה־המידה הדרוש. זו הסיבה להנהגתם המהירה של מחשבים אלקטרוניים ביפאן (11).

2) כדי להפחית את כמות העבודה של עובדים ששכרם גבוה יחסית ניסתה חברת המכוניות מוריס, באנגליה, להנהיג במפעליה בשנת 1927 ציוד הובלה אוטומטי ומכשירים של פעולות משולבות. הניסוי עלה יפה מבחינה טכנית, אך לא מבחינה כלכלית. רק לאחר עלייה לדרגות שכר גבוהות יותר, לגבי פועלים אמריקניים (אשר ניתן היה אז לוותר עליהם, עם האוטומציה), החלה האוטומציה למנועי־מכוניות משתלמת (17). הוצאות שכר־העבודה העולות והולכות הן כנראה אחת הסיבות החשובות ביותר למעבר לאוטומציה. אכן, היו שטענו כי שכר עבודה גבוה הוא הוא המדרבן לפריון־עבודה גבוה יותר (18).

3) כדי להפחית את הוצאות־הייצור שאינן קשורות בעבודה. מחירן הגבוה של מכונות עבודה היה אחד השיקולים שהביאו לאוטומציה של ייצור מנועים במפעלי “פורד”, עוד ב־1952. לאחר האוטומציה, השתמשו באורח פעיל במכונות עבודה ב־85% מהזמן, בהשוואה ל־65% באורח מקובל (17). כדוגמה נוספת ניתן לראות את השימוש בעבוד־נתונים אלקטרוני במשרדים גדולים בארצות־הברית: החסכון במקום־עבודה ובציוד לא־אלקטרוני, כגון מכונות הנהלת־חשבונות, הם כמה מהסיבות הניתנות להנמקת המעבר לאוטומציה (10).

4) כדי להפיק תועלת מהפחתת ההוצאות בעזרת הציוד לאוטומציה (ראה ההתייחסות למכונות־קריאה, להלן).

5) כדי לשפר את איכות המוצרים. יש עדויות רבות לאיכותם המעולה יותר של מוצרים שהופקו בציוד אוטומטי. במקרים מסויימים, כגון בהפקת פוליאתילן, טוענים כי אילולא דרך האוטומציה לא יכול היה האדם להפיק בכלל את המוצר (3). כן ניתן לומר, שמחשבים אלקטרוניים מספקים לנו ידיעות שלא היינו יכולים לקבלן בדרך אחרת. הם מספקים לנו את התוצאות בזמן הקצר יותר, ובהרבה פחות שגיאות, מאשר בשיטות מקובלות. יתרונות איכותיים אלה משפיעים על החיסכון במלאי ובפעולות (10). המנועים הנוצרים בדרך אוטומציה טובים יותר (4).

6) כדי להימנע מסיכון נפשות ובריאות. זוהי סיבה מספקת לאוטומציה במפעלים אטומיים (ראה הדיון בסעיף 2.9 להלן).

7) כדי לספק ביקוש גובר והולך. אין זה נימוק כשלעצמו להנהגת אוטומציה, אך חשיבותו רבה, בשל כך שהוא מחזק את הנימוקים האחרים. מסתבר שבתעשיות כימיות ומוצרי הנפט, שבהן הוכתר בהצלחה רבה השימוש באוטומציה, והביקוש למוצרי תעשיה זו גובר והולך, רבים הסיכויים כי הרחבת המפעלים תיעשה באמצעות האוטומציה (9).

8) כדי לנצל הזדמנויות מקריות להנהגת אוטומציה. זוהי סיבה מסוג אחר. כדוגמה לכך תשמש פרשת חברת הפלדה “פיירלס”, אשר בנתה מפעל חדש, בשיטת האוטומציה, במקום חדש. בעוד ששיקול ההוצאות עשוי היה להיחשב לגורם מספיק לנקיטת החלטה זו של החברה, (17), הרי הטענה היא שהיה צורך חיוני לעבור למקום אחר בגלל דלדול מקור אספקת־העפרות של החברה (יב)¹⁶. הקורא אינו יכול אלא לנחש כי אלמלא הצורך האחרון, היתה החברה דוחה את החלטתה לעבור לאוטומציה,

לעתים קרובות נשמעת ההערה כי מפעלים חדשים, או ענפים חדשים בארץ מסויימת, יש להם הזדמנות להתחיל בפעולה תוך נקיטת טכניקות עבודה מתקדמות ביותר, באופן שהם זוכים ביתרון לעומת מפעלים או ענפים קיימים, שיש להם השקעה קבועה בהיקף רחב, שאין לנטשה בקלות. לנקודה זו נודעת חשיבות מסוימת כאשר באים לשקול את עתידה של האוטומציה בארץ המתפתחת במהירות.

9) כדי לעמור בפני התחרות. כל ענף או ארץ שאינם עוברים לאוטומציה, בעוד שהענף המתחרה או שהארץ האחרת עושים זאת, עשויים לסבול, אלא אם כן יש לענף או לארץ יתרון תמחירי חשוב אחר. שום ארץ לא תהיה מסוגלת לוותר כליל על אוטומציה, אלא אם כן היא מוכנה להשלים עם רמת־מחיה נמוכה.

10) כדי לקיים את רמת הפעילות במשק המופעל באוטומציה. זהו נימוק חשוב נוסף, האומר שיש ויש להנהיג אוטומציה. אף בלא תחרות ישירה כלשהי, במוצרים, מצד מפעלים אחרים העוברים או שעברו לאוטומציה, הרי מפעל שאינו עובר לאוטומציה יהיה נתון ללחץ גובר והולך שיאלץ אותו לעשות כן. הסיבה לכך היא שאוטומציה בענף תעשייתי מסויים נוטה להעלות את ההספק השולי של כוח־העבודה וההון, במשק כולו; לפיכך ההוצאות, גם של העובדים וגם אלו שאינן קשורות בעבודה, נוטות לעלות ברחבי המשק כולו וסיבות ‏ 2) ו־3) שפורטו לעיל יחלו אז להשפיע את השפעתן (17).

11) היענות למאמצי היצרנים והמוכרים של ציוד־אוטומציה. נוסף על כל השיקולים האחרים, הרי ההתקדמות הממשית של האוטומציה עשוייה להיות מושפעת במידה רבה בשל האופטימיות המרובה והיוזמה של יצרני הציוד; התנאים שבהם מאפשרים הם לממן את רכישת הציוד והמאמצים שעושים למכרו.

להלן רשימת תשע סיבות נגד הנהגת אוטומציה מסויימת:

1. העדר כספי־השקעה פנויים. (יג)¹⁷

2. השקעות נרחבות במכונות מקובלות.

3. אפשרויות מוגבלות של התעשייה לסיפוק ציוד־אוטומציה.

4. היעדר מהנדסים וטכנאים במידה מספקת (יד).

5. באזורים פחות מפותחים, אי־האפשרות אולי לקבלת שירותי־עזר, אספקת חשמל ומים, תעבורה, הגנה משטרתית או בטחון המפעל.

6. היעדר זמן. אוטומציה מלאה דורשת זמן לתכנון הציוד ולהתקנתו, זמן לעיבוד התוכניות להפעלה, לאירגון, למימון ולשיווק. לעתים אין אפשרות לערוך את התכנון מראש.

7. שווקים מוגבלים. שוק קטן מונע כל אפשרות של שימוש באוטומציה מלאה. לפני שנים מספר, כאשר סברו כי אוטומציה מלאה כמוה כאוטומציה בכלל, היוותה “אי־הגמישות הטכנית” מכשול עיקרי על דרך התפשטותה של האוטומציה‎ (20).‏ היום (כפי שצויין לעיל), פוחתו מכשירי פיקוח אוטומטיים, שהם בעלי דרגה גבוהה של גמישות, לייצור קצר־טווח (3) המחשבים נעשו מושכים יותר, מבחינה כלכלית; במשרדים אמריקניים שמספר עובדיהם פחות מ־35 (21), ככל שמשפרים את טכניקות־הבחירה, כן ניתן לצפות שהשווקים המצומצמים יהוו מכשול פוחת והולך על דרך האוטומציה.

8. עמדתם של העובדים. האפ“ל־סי”ו האמריקני סבור כי הוא קרבן של שורת “אגדות שנופצו”, בדבר התחזית כי האוטומציה תביא בעקבותיה תעסוקה גבוהה ממושכת, עליית דרגתם של העובדים, וחלוקה הוגנת, באורח אוטומטי, של הרווח המתקבל (22). אך, בתוכניות האפ“ל־סי”ו לטיפול בתוצאותיה החברתיות והכלכליות של האוטומציה אין כל הצעה להפסיק את האוטומציה, או להאט אותה (22).

כאשר מדברים עם המוני הפועלים, אפשר אמנם לשמוע הצעות או רמזים מעין אלה. כדוגמה לכך נמסר על קבוצה של עשרה עובדים במחלקת תרשימים שהיו סיכויים כי יפוטרו מתפקידיהם. הפועלים עשו הכל להתנגד לאוטומציה על ידי ששגו הרבה בכוונה, ולא עמדו בלוח־הזמנים שנקבע להם, בהכנת חומר לחדר־המחשבים (21). הנשיא הארצי של איגוד אורזי־הבשר קרא לעובדים להאיט את הנהגתה של האוטומציה כדי שיהיה סיפוק להגיע להסתגלות החברתית הדרושה. הוא אמר כי היו מקרים בהם האטו חברות את הנהגתו של הציוד החדש, עד לפיתוח מוצרים שיביאו לצורך במשרות חדשות לעובדים שיפוטרו. הוא סיים את דבריו באמרו: “אחריות חברתית מסוג זה חייבת להיות נפוצה יותר ברבים” (23). אלו הן דעות לא־קיצוניות כנגד התקדמותה של האוטומציה. אי־רצונם של פועלי ארצות־הברית לנקוט עמדה כנגד “הקידמה”, על־אף חששם מפניה, מסתבר מתוך התגובה המעניינת דלהלן, של 1,000 פועלי בתי־חרושת, לשתי שאלות: (24).

א. האם אתה בעד מכונות חדשות, משוכללות? כן (3 כנגד 1)

ב. האם אתה בעד אוטומציה? לא (3 כנגד 2)

אין להניח שיש קבוצת־עובדים שהתנסתה באוטומציה ואשר יש לה סיבה להתנגד לה, כקבוצת העובדים בארצות־הברית. ואכן לא קל לגלות מחוץ לארה"ב דעות של התנגדות ישירה לאוטומציה. ביפאן, נמסר כי האיגודים המקצועיים מכירים בעובדה שהאוטומציה וההתקדמות הטכנית אינם ניתנים למניעה, והם אף חיוניים, כדי שיפאן תהיה מסוגלת לעמוד בהתחרות בשוקי העולם (11).

9. עמדת ההנהלה. “ההנהלה גילתה אותה מידה של התנגדות להנהגת התמורות, אם לא יותר מזה שגילו העובדים בדרג נמוך יותר, אם ביחידות ואם באורח קיבוצי. הצהרה מפתיעה זו באה לסכם את דעתה של קבוצת־מומחים מארצות שונות (25). הנימוק לכך הוא השינוי שחל בתפקיד הניהולי כתוצאה מאוטומציה (ראה סעיף 2.2 להלן). משקיף אחר (בתעשיות ומחשבים) טוען: “לאנשים רבים, קשה יותר, מכאיב ‏ ומציק להיות מצויד בידע, מאשר להיות משולל־ידע”. אנשים הנתונים במצב מעין זה יימנעו מלאסוף את הידיעות הדרושות להם שיוכלו להיות להם לעזר לריכוז הידע בידיהם” (טו)¹⁸ ‏ כגורמים ליכולתו של אירגון מסויים לעמוד בפני תמורות חדשות יש להזכיר גם את נסיונו הקודם של האירגון בהנהגת תמורות, וברמת כשרונות־הניהול שניחן בהם (ח).

אך עמדתה של ההנהלה עשוייה גם להביא לאוטומציה פזיזה או לא־נבונה. דייבולד מזכיר חברה מסויימת שהפסידה 10 מיליון דולאר כתוצאה “מתיכנון בלתי־נאות, ותקופת־מעבר בלתי־מספקת”. הוא טוען כמו־כן כי לעתים אין מכונות־אוטומציה מסוגלות להפיק יותר סחורה מאשר מכונות מקובלות פחות יקרות (66).

רבים מהנימוקים בעד הנהגת אוטומציה או נגדה אפשר להביאם בחשבון בהערכות כוללות, של ההוצאות והתועלת, של הצעות להנהיג אוטומציה מיוחדת בענף מסויים, במקום מסויים, או בתקופה מסויימת.

לגבי מדינה כישראל, חשוב להבין את הפער שבין פיתוח טכניקת־אוטומציה ידועה לבין אימוצה, יותר מאשר הבנת הגורמים הקובעים את קצב פיתוחן של הטכניקות החדשות באוטומציה. אך שאלה זו עשוייה להיות בעלת תוצאות מעשיות אף מחוץ לארצות־התעשייה הגדולות. כשרונות־יזמה מעולים, יחד עם הכושר הטכני לעבודת פיתוח, הם המקורות העיקריים הדרושים להפקת סוגים חדשים של ציוד־אוטומציה.

1.5 תחזיות האוטומציה    🔗

אדם מעשי הנתקל ברעיון כי ניתן לחזות מראש את פיתוחה והתפשטותה של האוטומציה, עשוי להתייחס לדבר בספקנות מרובה. למעשה, מהווה פעולה זו יסוד־מוסד בפעולות־המחקר של ממשלת ארצות־הברית, כל כמה שמדובר באוטומציה ומתגלים סימנים ממשיים לכך שניתן לערוך תחזיות מדוייקות.

1) מכונות־קריאה. מכונות המסוגלות לקרוא העתקים מודפסים, או מספרים הכתובים־ביד, אינן רבות עתה. משתמשים בהן בעיקר כדי לטפל בחשבונותיהם של לקוחות, בחברות העוסקות באספקת מוצרי־נפט, שירותים ציבוריים, או ביטוח. משתמשים בהן ככלי־עזר למחשבים; הן באות במקומם של אנשים המעתיקים אינפורמציה ממיסמכים מקוריים לשפת־המכונות (על־ידי ניקוב כרטיסים או סרט־נייר או על־ידי הדפסה על סרט מגנטי). המחקר שערך משרד העבודה האמריקני חוזה מספר צנוע (150 עד 300) של התקנות חדשות, בחמש השנים הקרובות. לאחר מכן, מניחים כי המכונות יהיו בעלות כושר נרחב יותר מאשר עתה, הן יימכרו במחיר מוזל ויימצאו להן שימושים חדשים.

התפשטות מכונות־הקריאה תביא בעיקר לידי חיסולן של עבודות ניקוב לצורכי פתוח. אך עובדים בודדים שייכנסו למקצוע הניקוב בעתיד הקרוב עלולים להיות מושפעים כתוצאה מכך, שכן עוד יעברו כנראה עשר שנים עד שיחלוף ביקוש־השיא לנקבנים, והמחזור בענף זה (שבו מועסקות בעיקר נערות) הוא גבוה (27).

2) עיבוד־נתונים אלקטרוני בבנקים. בנקים, המעסיקים כמחצית מכל העובדים בענף הבנקאות בארצות־הברית, יגיעו בשנים הקרובות להשלמת העברת פעולותיהם העיקריות לשיטת עיבוד־נתונים אלקטרונית. עד ל־1970 תהיה ההעברה מלאה לגבי בנקים המעסיקים כ־75% מכל עובדי הבנקאות. הבנקים משתמשים בעיבוד־נתונים אלקטרוני בעיקר לטיפול בשיקים והמעבר לשיטה זו היא תהליך איטי; באחד הבנקים הגדולים נמשך המעבר מ־1955 ועד ל־1961.

מניחים כי בשנת 1975 תהיה התעסוקה בבנקים נמוכה ב־16% מכפי שצריכה היתה להיות אלמלא האוטומציה. אך היקף העסקים עצמו גדל במהירות רבה, כך שעל־אף הפחתת שיעור התעסוקה עקב עיבוד־נתונים אלקטרוני, הרי התעסוקה בבנקים תגדל, לפי התחזית, ב־60%, בין 1960 ל־1975 (28).

3) עיבוד־נתונים אלקטרוני בממשלה הפדראלית. מספר המחשבים שבשימוש הממשלה הפדראלית גדל, לפי השיעור, ב־50% (עד ל־1,500), בין 1962 ל־1966 (29).

נוסף על מחקרים דלעיל, נמצאו מטעם משרד העבודה של ארצות־הברית, באוקטובר 1963 – תחת מכבש הדפוס מחקרי־תחזית על אלקטרוניקה ותעופה אזרחית, בעוד שמחקרים אחרים התנהלו בקשר לפיקוח מספרי במכונות־עיבוד, טכסטילים, פלדה, תעבורה, בתי־יציקה, כוח־חשמל, וביטוח (5).

כן מתקדם המחקר לשיפור שיטות קביעת התחזית של האוטומציה. עבודה זו אינה מוגבלת לארצות־הברית בלבד (טז), אך דומה כי שם התקדמה ביותר, שכן מתנהלים שם – או נדונים – מחקרים מספר, שמטרתם “לפתח גישה משולבת להערכת תמורות טכנולוגיות שיחולו בקרוב, והשפעתן הכלכלית”. לשימושו הפנימי, ערך משרד העבודה של ארצות־הברית רשימה מסווגת של ענפים שבהם הקידמה הטכנולוגית במשך חמש עד עשר השנים הקרובות תהיה כה רבה שתביא לשינויים חשובים בהיקף התעסוקה ובאופייה (5).

דייבולד חוזה התרחבות ניכרת בשימוש במכונות־עיבוד בפיקוח מספרי, המסוגלות להפיק סידרה קצרה ממוצר אחד, ואחר כך, עם שינוי הסרט, להפיק יחידות נוספות משל מוצר שונה לגמרי – הכל מתוך אותה מכונת־עיבוד. הוא מתנבא כי בעשור הבא נזכה לראות בהתפשטותן של מכונות־העיבוד שבפיקוח מספרי, כפי שקרה בעשור־האחרון לגבי התפשטות המחשבים במשרדים (66).

 

פרק ב': בחינות כוח־האדם של המפעל העובר לאוטומציה    🔗

מן הראוי לדון בנפרד במשמעויות האוטומציה בתוך המפעל המסויים העובר לאוטומציה, ועל רקע רחב יותר, כגון באזור מוגבל או במשק לאומי. בפרק זה נרכז את תשומת־לבנו במפעל העובר לאוטומציה. להלן סיכום קצר של המשמעות הכללית של האוטומציה, לגבי אירגון המפעל, וכן מונים אנו את יסודות המדיניות הנוכחית לגבי מפעלים העוברים לאוטומציה, בצירוף דיון מפורט יותר בכמה מן עקרונות היסוד. הפרק מסתיים בדיון בשאלה: מי מנושל כתוצאה מאוטומציה, ואילו שינויים חלים בשכר ובתנאי־העבודה עם האוטומציה?

השפעת האוטומציה על אירגון המפעל    🔗

נושא זה מעניין משקיפים רבים, בזכות עצמו. אך כאן הוא משמש יותר בבחינת הקדמה לבחינות כוח־האדם של האוטומציה, ועל כן נסתפק בנקודות עיקריות בלבד:

1) האוטומציה מעודדת מירכוז ופישוט באירגון כולו

יש הנהלות הניגשות לאוטומציה בצורה מעשית נוקשה, והן מרכזות את תשומת לבן ברכישת ציוד ובהתקנתו. אך לעתים מאלצים אותן המאורעות לעבור לשידור מערכות, להערכה־מחדש של יעדים ותהליכים אירגוניים (8). שינוי מסויים בתהליך ההפקה עשוי להגדיל את קיבולת המפעל, ובהכרח לחייב שינויים אחרים לאיזונו (19). הפעולה היסודית היא שילוב מחלקות, עקיפת מדורים, וניתוץ הצמרת (21). במפעל אוטומטי פוחתים מידת האוטומציה וכן הגמישות של אנשי מינהלה מסויימים, אין מניחים את התקשורת בידי המקרה, אלא היא נהפכת למהירה יותר, ובצורה מגובשת (8).

2) חברות העוברות לאוטומציה מגדירות, לעתים קרובות, מחדש תפקידים מסויימים של עובדיהן

הנהגת האוטומציה במשרדים (עיבוד־נתונים אלקטרוני) מאפשרת סגירת סניפים, דבר המביא לידי חסכון (29־21). זוהי רק אחת מבחינותיו של המירכוז, שהוזכר לעיל, אך היא כה חשובה מבחינה כלכלית וחברתית (כפי שנראה להלן), עד כי מן הראוי לדון עליה כאן במיוחד.

נוסף על הרצון לרכז את הפעולות, רואה מפעל העובר לאוטומציה לחובה לנצל את ההזדמנות כדי להעביר את מקום־פעולותיו למקום אחר לגמרי. (לשון אחר, חברה החפצה בשינוי־מקומה עשוייה לנצל את ההזדמנות ולעבור לאוטומציה). דוגמה בולטת לכך היא חיסולם של מפעלי אריזת הבשר בשבע מערי ארצות־הברית, ב־1959/60 – מפעלים שהיו שייכים לחברת ארמור ושות'. המטרה היתה גם להנהיג ציוד חדיש, וגם להתחשב בשינויים שחלו בהיצע ובביקוש לבשר, ובשיטות ההובלה (ממשאיות – לרכבות). כתוצאה ישירה מכך בא הקץ להעסקתם של 5,400 עובדים (30).

3) חלים שינויים תפקידי־הניהול

עם השינויים בתהליך קבלת־ההחלטות ובמיבנה האירגוני של המפעל לאחר האוטומציה, חלים שינויים בדרישות הביצוע והמיומנות הנתבעות מן המנהלים (28). מיפאן נמסר לנו: "כי עובדים רבים, בדרג הביניים, מודאגים פן תפקידיהם יחוסלו, עם ריכוז הפעולות עקב אוטומציה, כאשר המכונות מספקות להנהלה מכשירים לקבלת־החלטות המגבירים את היעילות במינהל־העסקים במידה שלא נשמעה כמותה בשיטות המקובלות לפני כן (11).

נדיר יותר הוא לפטר מפקחים ומנהלים מאשר עובדים בדרג נמוך. אך כאשר מוסיפים להחזיק במפקח, אשר תפקידו חוסל, מעורר הדבר לעתים בעיות פנימיות. מפקחים מעין אלה עשויים להתנגש בעובדים בדרג נמוך יותר, דבר שיביא לפיטוריהם, או לחסום את דרך־העלאתם־בדרגה; הם מרגישים עצמם נפגעים כאשר משלמים להם תשלום גבוה יותר בעד ביצוע אותה עבודה מאשר לעובדים אחרים (21). מתיחות הנוצרת עקב אי־רצונם של מנהלים לוותר על האחריות המוטלת על שכמם משפיעה לרעה גם על שאר העובדים (8).

מנקודת־ראות החברה, חיסולם (כתוצאה מאוטומציה) של תחומי סמכות שגרתיים, שקודם לכן היו בידי מנהלים מדרג בינוני, יוצר בעיות חמורות אחרות. יש עובדים מינהליים בחברות בנקאות וביטוח שנאמר עליהם כי הם מצטערים על אבדן האפשרויות לעלייה בדרגה מינהלית גבוהה יותר, ועל סילוק התמריצים לעובדים צעירים, להישאר בעבודה (21). (המשמעות החברתית של מיבנה חדש זה של האירגון תידון בסעיף 5.5 להלן).

ייתכן שייווספו תפקידים למנהלים בדרג הגבוה ביותר, שכן התכנון והפיקוח במרכז הם מעתה ישירים יותר ומסובכים יותר. בין התפקידים הרבים העשויים להתווסף, או להתעצם, בדרג המינהלי העליון, יש אחד המעניין במיוחד מבחינת ספר זה: תיכנון כוח־האדם והפיקוח עליו. בגלל החשיבות המכרעת של פיתוח ועידוד תהליכים מסויימים באומנות ומיומנות, מבקשת ההנהלה לקיים פיקוח רב יותר על תהליכים אלה (25). (משמעויות הדבר לגבי האיגודים המקצועיים תידון להלן).

4) תשומת־לב צמרת־ההנהלה מופנית לבעיות כוח האדם, במיוחד בתקופת המעבר

בעיה מסוג מסויים, בתחום כוח־האדם, התובעת תשומת־לב בתקופת המעבר לאוטומציה, נובעת מהצורך למנוע השהיות בהתקדמות עבודת המפעל. סוג אחר של בעיות מתעורר מתוך הצורך (או הרצון) לטפל כראוי בענייניהם של עובדי החברה. באשר לסוג הראשון של בעיות, נציין כאן כי המעבר מסובך במיוחד לגבי משרדים, שכן אין כאן המלאי שאפשר למנותו ולרושמו, בעוד שההנהלה חייבת לקיים רציפות בעבודה. דרושים לכך אפוא שלושה צוותי עבודה: האחד כדי לקיים את המערכת הישנה; השני לעבור למערכת החדשה; והשלישי להפעיל את המערכת החדשה (8).

שאר הפרק דן בעיקר בבעיה מן הסוג השני. אך במקרים רבים, מאמצי ההנהלה להתייחס ביחס הראוי, מחד, והמאמצים לקיים את העבודה ללא עיכובים, מאידך, מעורבים זה בזה. כגון בדאגה לאפשר לעובדים להתאמן בתפקידים החדשים המוטלים עליהם.

2.2 יסודותיה ‏של מדיניות־כוח־האדם למפעלים העוברים לאוטומציה    🔗

להלן עיקר טענותיהם של מספר פרשנים, בדבר הצורך שההנהלה תנקוט במדיניות־כוח־אדם ברורה, בקשר להנהגת אוטומציה:

1. יש להקדיש תשומת־לב מדוקדקת לתכנון כוח־האדם, בד בבד עם הבחינות הטכניות, הפינאנסיות והמסחריות.

2. יש לשאוף במיוחד שלא לפטר עובדים אלא במקרים הכרחיים.

3. לפני גיבוש התוכניות, יש להתייעץ עם המנהלים בדרגים השונים, ועם נציגי העובדים.

4. כל התהליכים להעברה, הצבה־מחדש, מיקום־מחדש, הכשרה ופיטורים חייבים להיות מסודרים וברורים.

5. יש למסור ידיעה מלאה בדבר התמורות העתידות לחול לכל אלה שהסידורים החדשים יפגעו בהם או הסבורים שיפגעו בהם; את הידיעה יש למסור תכופות עד לסידור.

6. ככל שאפשר, יש להפחית את צוות העובדים של המפעל לא על־ידי פיטורים, אלא על ידי אי־מילוי־משרות שנתפנו מסיבה זו או אחרת, (וכן להפחית את מספר העובדים לא בצורה בולטת).

7. עובדים שמשרותיהם מתחסלות יש להעסיקם מחדש עד כמה שאפשר בעבודה אחרת, באותו המפעל – לאחר הכשרתם מחדש, – אם יהיה צורך בכך – מבלי להפחית את שכרם או לגרוע מזכויותיהם.

8. אשר למשרות שנוצרו במערך החדש, יש לגייס עד כמה שאפשר עובדים תחילה מבין אלה שמשרותיהם חוסלו, ואחר כך מתוך שאר עובדי המפעל. אין להפריז בהערכת המיומנות הדרושה למשרות החדשות, או הפחתת כושרם של העובדים הוותיקים.

9. אם ההצבה־מחדש מחייבת העברתו של העובד למקום אחר, יש לספק לו לא רק הכשרה־מחדש והגנה על הכנסתו וזכויותיו, אלא גם להעניק לו פיצוי מלא שיכסה את הוצאות־ההעברה.

10. אם הפיטורים הם דבר שבהכרח, אזי יש לעזור לעובד לקבל עבודה חדשה, פיצויים נאותים, או גימלאות מוקדמות (יז)¹⁹.

כמו בשטחים אחרים, ניכרים הבדלים גדולים אף באותה ארץ עצמה, במידת דאגתה של ההנהלה לעובדים במפעלים העוברים לאוטומציה. הבדלים אלה ניתן להסביר לפי התנאים השונים השוררים בשוק־העבודה, השפעתו וכוחו של האיגוד המקצועי, וההבדלים בהלך־המחשבה של ההנהלה.

הדין־וחשבון של קבוצת־המומחים לאוטומציה מספר על שתי ארצות בעלות תעסוקה מלאה, שלא פורטוּ בשמן, שבאחת ההנהלה אינה נוהגת להודיע מראש לעובדיה על העברות העתידות לחול, או לנקוט באמצעים שיסייעו להם להסתגל למצב החדש, בעוד שבארץ האחרת נוקטת ההנהלה עמדה הפוכה. ההנהלה בארץ שפעלה למען העובדים מעוניינת לקיים את המוניטין של המפעל, בעת שהיא רוצה להתחרות על קבלת עובדים חדשים (25). להבדלים הקיימים בין מדינה למדינה באירגון הפעילות הכלכלית, נודעת כמובן השפעה מכרעת על הגישות שמגלות ההנהלות לבעיות אלו.

סעיפים 5 עד 10 ברשימה דלעיל יידונו בפירוט בסעיפים 2.3 עד 2.7 להלן.

2.3 מידע מלא    🔗

אחד המעברים לאוטומציה שתוכננו בזהירות מרובה ביותר, ושעליו נמסר בפרטות מרובה, היה זה של לשכת הכנסות המדינה בארצות הברית. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לכוח־האדם, בד בבד עם התיכנון הטכני. על מספר מומחים הוטלה האחריות לתכנן את השינויים מבחינת כוח האדם. הם הודיעו במוקדם על השינויים הקרבים ובאים, ופירסמו מזמן לזמן הודעות על מדיניות פעולתם. הם סיפקו ידיעות מלאות ורצופות על השינויים בתהליכים, שהשפיעו באורח ישיר על גורלם של 11,000 עובדים בתשע ערים. ואף על פי כן, ולמרות כל אמצעי ההסברה שננקטו, גילו העובדים, ודבר שלא ציפו לו המתכננים, ‏חוסר ביטחון שהביא לאי־רצונם להכשיר את עצמם מחדש או לעבור למקום האחר (29).

מקרה זה מראה כמה קשה לספק לעובדים ידיעות מהימנות ומשכנעות אף כאשר יש רצונם לכך.

בחינת פרשות אחרות של מעבר לעיבוד־נתונים אלקטרוני מראה על שלש תגובות טיפוסיות של עובדים שמשרותיהם עתידות היו להתחסל, לפי התוכנית, וכל אחת מהן העידה, בדרכה שלה, על העדר הבנה מלאה:

1) תגובת ה“גולם” – השלמה עם־הגורל, בלא גילוי פעילות כלשהי, בעוד המחשב מקבל על עצמו את תפקידיהם של העובדים, ערכו ‏ “סעודות־אשכבה”, לכבוד “קרבנות החיסול”;

2) תגובת “בי זה לא יפגע”, כאשר העובד משוכנע כי את משרתו אין כל אפשרות לבצע באורח אוטומטי;

3) תגובת “המנוחה והנחלה” – התקווה שבסופו של דבר תביא האוטומציה לשכר גבוה יותר, ולעבודה קלה יותר (21).

דומה כי עדיין לא הגיע איש לניסוח הנכון מה דרוש מבחינה חינוכית ואירגונית כדי להכין בני־אדם רגילים להסתגל להחלטות, זרות אמנם אך גורליות בחייהם.

2.4 הפחתת מספר העובדים בגלל דילול הצוות    🔗

באוטומציה משרדית נדירים מקרי הפיטורים. שנה אחת לאחר שהונהגו המחשבים, בעשרים משרדים גדולים בארצות הברית סולקו או פוטרו זמנית 21 עובדים בלבד (1%) מבין 2,800 העובדים שהיו מועסקים ביחידות שעליהן השפיעה האוטומציה ישירות (יח)²⁰.

פיטורים זמניים שכיחים הרבה יותר באוטומציות הקשורות בעובדי־ייצור בזיקוק נפט, מפעלי־פלדה, מפעלי ייצור מכוניות, תעשיות מתכת, ושאר תעשיות (1). אך אירעו כמה מקרים במפעלים שעברו לאוטומציה כאשר צמצום מספר העובדים בא רק עקב דילול הצוות. חברת הפלדה קאייזר ופועלי הפלדה המאוחדים של אמריקה, חתמו במארס 1963 על הסכם, הערב כי שום עובד במפעליהם לא יאבד את משרתו כתוצאה מאוטומציה. מה רב ההבדל בין מקרה מאלף זה לבין מקרה הכורים בארצות־הברית, שאיגודם המקצועי עודד במשך עשרות־השנים האחרונות הנהגת מיכון, וזכה אמנם ליתרונות גדולים; אך היום – '“נמקים עשרת אלפים כורים מובטלים” (67).

הגורם הראשון הקבוע אם ניתן, לאחר האוטומציה, להימנע מפיטורים זמניים הוא השיעור שבו גדל היקף המפעל (ב).

אחד מראשי התעסוקה של ארצות־הברית מסר על מחקרים מפורטים שנערכו לגבי ארבעה²¹ מעברים לאוטומציה, במדינת פנסילווניה:

1) יצרן של ציוד הובלה חשמלי כבד, שהעסיק 7,000 עובד, עבר לאוטומציה. הוא זכה להזמנות רבות יותר מאשר בעבר; לא היו כל פיטורים זמניים.

2) יצרן סיגרים חיסל אחת ממחלקותיו; שבעים עד שמונים עובדים פוטרו (35).

3) חברת טלפונים הנהיגה חיוג ישיר. בשלב הראשון, עם הגידול בעסקים, לא היו פיטורים זמניים. אחר כך, עלולים לבוא פיטורים מספר.

4) חנות כל־בו עברה לאוטומציה בכמה מפעולותיה; לא היו כל פיטורים.

דו"חות אלה, בין אם מתייחסים ישירות להרחבת היקף הפעולות, ובין אם מרמזים על גידול מועט, מאלפים ביותר.

גורם חשוב שני הוא שיעור־המחזור. אף בלא גידול מהיר בפעולות החברה, נקל להפחית את מספר העובדים עקב הצטמקותה, כאשר מחזור העובדים גדול. הוס טען כי בהצטמקות שוק־העבודה בעתיד, – כפי שאירע בארצות־הברית ב־1957 – נוטות נשים נשואות רבות להוסיף ולהחזיק במשרותיהן; ההצטמקות עשוייה אפוא להיות מואטת, במקרה כזה, ובחברות מסויימות היא עשוייה לקפוא על שמריה (21).

האפשרויות להפחית את מספר העובדים בשל דילול טבעי תלויות, במידה ניכרת, במצב התעסוקה, ולא בתנאים השוררים במפעל הנוגע בדבר.

מערכת־גורמים חשובה שלישית היא גודל המפעל, ושיעור העובדים המושפע מאוטומציה. כדי למנוע אופטימיות יתרה, לאור הצלחתם של עשרים משרדים גדולים שנמנעו מפיטורי עובדים, ציין ויינברג כי המשרד הקטן ביותר מביניהם העסיק 700 עובדים, והעובדים שהושפעו ישירות על־ידי האוטומציה היוו רק 5% מכלל עובדי־המשרד. חברות קטנות יותר עשויות להתקל בקשיים גדולים יותר, בצמצום מספר העובדים ע"י “דילול” בלבד, מאשר – אירגונים גדולים (31). שיקול הקשור בכך הוא הרכב כוח העבודה לפי הגיל והמין. הדילול פותר בעיות הרבה פחות במפעל בו מועסקים בעיקר ראשי־משפחה, מאשר במפעל המעסיק נשים, ובמיוחד נשים צעירות, לא־נשואות.

גורם רביעי הוא כושרו של המפעל, מבחינה כספית, להחזיק בעובדים בשכר שבהם אין צורך אופראטיבי מיידי. גורם זה תלוי במידה רבה בגורמים שכבר הזכרנו, והם: אם המפעל גדל; שיעור המחזור; גודל החברה, וחלקם של העובדים המושפעים על־ידי האוטומציה. גם כלל המקורות והרווחיות של המפעל חשובים מבחינה זו.

ולאחרונה, נודעת חשיבות לעוצמתו של האיגוד המקצועי וליעילותו (יט)²². במקום שאלה נעדרים, הרי הלך־הרוח של ההנהלה, או המדיניות הציבורית, עשויים להביא לצמצום מספר העובדים באמצעות דילול “טבעי”, או – לפיטורים המוניים.

2.5 הצבה־מחדש והכשרה־מחדש    🔗

בעוד שהחשש הראשוני מפני האוטומציה בקרב העובדים הוא החשש מפני אבדן מקום עבודתם, הרי הם גם חוששים מפני אבדן נסיונם ומיומנותם, אף אם תימשך התעסוקה. אחד הכותבים בתחום זה מציע להפריד בין שני חששות אלה – החשש מפני אבדן בטחון – התעסוקה, והחשש מפני אבדן בטחון – המשרה (25).

בבדיקה שנערכה בעשרים משרדים גדולים בארצות הברית נתגלה כי מבין 1,500 עובדים ביחידות שהושפעו ישירות על־ידי האוטומציה הוסיפו‏ 53% לעבוד בהן, אך במעמד שונה (6) (ליווח מלא – בלוח א'. סעיף 2.8 להלן). לצורך הדו“ח דנן, לא נמצאו דו”חות מפורטים מספיק לגבי מפעלים אחרים – באותם המונחים, כדי שאפשר יהיה לשפוט אם הצבתם מחדש של שליש מן העובדים במשרות שהאוטומציה משפיעה עליהם ניתנה לביצוע גם בסוגים מסויימים של אוטומציה לא־משרדית. בדרך כלל, נראה כי לגבי עובדים לא־משרדיים, כאשר מחסלים את המשרה, עמה גם התעסוקה מתחסלת.

יש מפעלים הנוקטים בשיטות כוח־אדם מודרניות כדי לסייע ‏ להצבתם־מחדש של עובדים, המודחים ממשרותיהם הקודמות כתוצאה מאוטומציה. כך, מערכת גביית הכנסות המדינה בארצות הברית ערכה רשימה של מיומנויות, נוסף למתן עצה והדרכה לעובדים (29).

אך אותו מוסד עצמו לא היה מסוגל לספק הכשרה בסיסית (לצורך הכנה מוקדמת לקראת הצבה־מחדש) בשעות־העבודה, מחמת הלחץ הכבד של העבודה בתקופת המעבר. נשים שהיו חייבות לדאוג לבני־משפחתן, הן שהתנגדו דווקא להכשרה לאחר שעות־העבודה. אך לגבי עובדים שכבר הועברו למשרות חדשות, ההכשרה נעשתה בעת שעות־העבודה. מתוך 1,000 עובדים שהושפעו ישירות מהאוטומציה, ב־1960/2, השלימו 241 קורס אחד, או יותר. שיעור גבוה זה מובן יותר לאור העובדה ש־92% מכלל העובדים שהשינוי נגע בהם היו בעלי השכלה תיכונית, או למעלה מכך (2).

עמדתו של איגוד מקצועי לגבי הכשרה־מחדש נוסחה על ידי עובדי־המכוניות המאוחדים בארצות־הברית, התובעים הכשרה־מחדש בשעות־העבודה, תמורת תשלום לפי השכר הנהוג, וללא השתתפות כספית כלשהי מצד העובדים. איגוד מקצועי זה מדגיש כמו־כן את הצורך כי בחירת העובדים להכשרה־מחדש תיעשה בלא משוא פנים (2).

הצורך בהכשרתם של עובדים, בקנה־מידה גדול מאשר קודם לכן, כתוצאה מאוטומציה ושאר תמורות טכניות, מביא לנוהגי הדרכה חדשים. אלה התלויים בממשלה נזכרים להלן (פרק 6); אך יש כאלה המצויים כולם בתחום־סמכויותיה של החברה, או של החברה והאיגוד המקצועי גם יחד. כך, למשל, מחייב חוזה בין פועלי־המכוניות המאוחדים לבין חברת המכוניות “פורד” העלאת מקסימום־הגיל לכניסה למקצועות־החניכות, כדי לאפשר לעובדים קשישים, בעלי ותק, ומיומנים־למחצה, לעבוד במקצועות מיומנים (6).

הניגוד שבין תגובותיהם של אלה המוצבים מחדש תוך כדי הכשרה מחדש, לבין אלה המוצבים ללא הכשרה, מובלטת בדו"ח על אוטומציה משרדית ביפאן. מנהלי־החשבונות, שניתנו להם הזדמנויות מיוחדות ללמוד ולהכשיר עצמם מחדש, היו שבעי־רצון. אך מנהלי־חשבונות שהוצבו למחלקות אחרות לא רוו נחת, אף שהבטיחום כי ינצלו באורח מלא את מיומנותם, עם הגשמת ההרחבה המתוכננת, ועל־אף העובדה שמשכורתם לא הופחתה (דבר שאין להעלותו על הדעת, ביפאן) (11).

אכזבה רבה מציינת את תוצאות התוכניות להכשרה־מחדש, לעובדי־ייצור, בארצות הברית. הדבר חל על תוכניות להכשרה־מחדש המנוהלות על־ידי נותני העבודה, וכן על אלה שהממשלה תומכת בהן (ושידונו בנפרד, בסעיף 6.7 להלן). וכך, למשל, מתוך 433 עובדי בית־האריזה של חברת ארמור, שאת מקומם תפסה המכונה, בשנת 1960, שהוצעו להם תוכניות הדרכה ביוזמת החברה, גילו רק 170 מהם עניין, 60 נמצאו מתאימים, 58 עברו את הקורס, ופחות מ־20 הגיעו בסופו של דבר לעבודה במשרות שהיה להן קשר עם נסיונם המחודש (37). מפעל אחר לאריזת־בשר זכה לתוצאות טובות יותר מתוכנית הדרכה שמומנה על־ידי אותה חברה. לאחר האוטומציה, השעתה חברת קודאהי 900 מתוך 2,000 עובדיה במפעלה אשר באומאהא. היא הקימה קרן בת 60,000 דולאר, בה ניתן היה להשתמש לצורך הדרכתם והכשרתם מחדש, של העובדים שהושעו. כמחצית המושעים היו בני 40 ומעלה. כמחצית מהם השלימו לכל היותר שמונה שנות לימוד בבית־ספר יסודי – או פחות מזה. רבים השתייכו לקבוצות־מיעוטים. ההדרכה קוימה באמצעות שירות התעסוקה של ארצות הברית. ניתנה להם לא רק הדרכה עיסוקית, אלא גם חינוך יסודי. בסיועה של פירסומת פעילה, ושל מאמצי הצבה לתפקידים חדשים, נותרו כתום חמישה חודשים רק 167 איש, מתוך 900, כשהם עדיין מבקשים משרות (38).

2.6 מיקום־מחדש, או העברת עובדים    🔗

לעתים נותרת רק אפשרות אחת בפני עובד שמשרתו חוסלה כתוצאה מאוטומציה, שלא ניתן להציבו מחדש באותו מקום (עם הדרכה, או בלעדיה), ושההנהלה אינה רוצה לפטרו, והיא: לעבור למשרה באותה חברה, אך במקום אחר. כפי שצויין לעיל (בסעיף 1.4), שינוי מקום הפעולה מלווה לעתים קרובות אוטומציה. העברה למקום חדש כרוך כרגיל בהפסדים כלכליים של העובד. המועבר עלול להפסיד כספים במכירת ביתו ובקניית בית חדש במקום אחר, שהוא לעתים קרובות עיר גדולה יותר. אם עובר הוא לעיר גדולה יותר, הרי גם יוקר המחייה שם גבוה יותר. ההעברה עלולה גם להביא לאבדן משרת בת־הזוג או בן־הזוג (29).

העברה ממקום למקום גוררת אחריה גם קשיים חברתיים ופסיכולוגיים. העובד יצטרך לפעמים לנתק קשרי ידידות ומשפחה שקיים כל ימי חייו. סגנון החיים הנדרש ממנו במקום החדש עשוי להיות שונה, במיוחד אם הוא עובר לעיר גדולה יותר. המעבר עלול גם לייצור תחושה כללית של חוסר בטחון לגבי העתיד.

כפי שניתן להבין בקלות, יש משמעות מיוחדת במינה, בהעברה ממקום למקום, לגבי מפקחים, עובדים קשישים יותר, ונשים נשואות שמקום עבודתן נקבע לפי מקום עבודת הבעלים (29).

ההסכם, שעליו חתמו עובדי־המכוניות המאוחדים עם ענף תעשיית המכוניות, מקנה לעובדים שנאלצו לעבור למקום־עבודה אחר, כתוצאה מהתמורות הטכניות, את הזכות (כל עוד הם מוסיפים לעבוד אצל מעסיקם הנוכחי) לקיים את הוותק המלא, כאשר הם עוברים ממפעל אחד למישנהו; לזכות בזכויות עדיפות במפעל האחר ולקבלת מענק העברה (2).

גם בקשר לתוכניות העברתם של עובדים ביוזמת מעסיקים, הובעה בארצות־הברית אכזבה. העובדים המאבדים את משרותיהם הם, כרגיל אלה שקשה להם ביותר לעבור ממקום למקום. וכך למשל, מתוך 325 עובדים שמשרותיהם חוסלו, ושהוצעו להם מענקי העברה ושאר שרותים, כדי להבטיח את העברתם בלא־קושי, 265 היו עמוסים חובות כבדים, ו־100 היו בעלי בתים באופן ש“ההעברה היתה למעשה בלתי־אפשרית” לגבי מרבית העובדים, פרט למעטים. אך מקרה זה מתייחס כנראה לעובדי ייצור (37); שוב, לגבי עובדי משרד, המצב שונה. האוטומציה בשירות הכנסות המדינה בארה"ב חיסלה למעשה 234 משרות במשך שנתיים; אך הדילול, ההצבה־מחדש ליחידות אחרות באותו מקום וההעברה פתרו את כל בעיותיהם של הנוגעים בדבר: שום עובד לא פוטר או הושעה. רק 90 איש מוקמו מחדש, או הועברו לעיר אחרת (29).

מעבידים רבים הכירו בחובתם המיוחדת לסייע לעובדים שפוטרו כתוצאה מאוטומציה או תמורות טכניות. איגוד עובדי המכוניות המאוחדים השיג תוספות לביטוח־האבטלה מצד המעסיקים. חברת ארמור הקצתה מענקי־פרישה מוגדלים לאותם העובדים שפרשו לפני גיל הפרישה, בתוספת דמי־פיטורים מוגדלים (2). גברים שמעל גיל 40, במשרדים ביפאן שעברו לאוטומציה וששודלו לפרוש, קבלו מענק פיטורים מוגדל.

מחלקות כוח־האדם היפאניות ניסו למצוא עבודה לעובדים שפוטרו, אצל קבלני־מישנה של החברה (11). שירות גביית המיסים קיבל את הסכמתה של ועדת שירות המדינה של ארצות־הברית להקל על דרישות ההעסקה במוסדות פדראליים אחרים, לגבי עובדים אשר פוטרו כתוצאה מאוטומציה, והם קיימו קשרים ישירים עם גופים פדראליים אחרים. המנהל הכללי של יל“ו מדגיש כי באורח כללי מגעים ישירים בין קציני כוח אדם, מטעם עובדים שעומדים לפטרם, הביאו ל”תוצאות מצויינות". (הוא הוסיף כי גם שירותי־התעסוקה הציבוריים מסייעים לכך) (9). יש חברות המספקות כמו־כן הדרכה וייעוץ תעסוקתי לעובדים שפוטרו.

2.8²³ תחולת המיקום־החדש    🔗

אם כי אין כמעט משרה שהאוטומציה אינה יכולה לתפוס את מקומה, הרי רוב המשרות שהאוטומציה תפסה עד כה את מקומן הן אלו התובעות מיומנות מועטת, וקשורות יותר בשיגרה. במשרדים, למשל, נפגעו ביותר פקידי־תיוק ומנהלי־חשבונות, אך גם פקידים המפעילים מכונות־משרד, קופאים וכתבניות סולקו ממשרותיהם במספרים גדולים (10).

לוח א'. ‏ מעמדם מבחינת המשרה, של עובדים ביחידות שעברו לאוטומציה, שנה לאחר הנהגת עיבוד־הנתונים האלקטרוני, בקבוצות־גיל נבחרות(*).

(*) המקור: (10) עמ' 33.

בדרך כלל אותו חלק של צוות העובדים המחזיק במשרות הנתונות בסכנת חיסול עקב האוטומציה, מורכב מעובדים שלא קיבלו חינוך מספיק בבית הספר ושוב ניתן לומר באורח כללי, כי עובדים אלה הם עפ"ר קשישים, או עובדים שנסתלקו בגיל צעיר מבית־הספר, או בני קבוצת־מיעוטים (25). גם משרות נשים מגיעות לידי חיסול עם האוטומציה, אך זה בעיקר מסיבות אחרות, המפורטות להלן.

בתנאים הנוחים השוררים במשרדים הגדולים ביותר בארצות־הברית, שעברו לאוטומציה, קיימת האפשרות להגן על עובדים קשישים. כפי שמראה לוח א', הוסיף לעבוד, לאחר האוטומציה שיעור גבוה יותר של עובדים קשישים, בלא שינוי במעמד, “דבר המראה על מדיניות לשמירה על הוותק וכיוצא בזה שננקטה על מנת להגן על עובדים בעלי ותק” (10).

אך, כפי שכבר נאמר לעיל בדו“ח זה, כאשר הכשרה־מחדש או העברה למקום אחר היא בבחינת תנאי ולא יעבור להמשך עבודתם של העובדים הקשישים, אין סיכויים רבים שיוסיפו להחזיק בהם אף באותם מקרים שבהם נחתמו הסכמים קיבוציים, להכשרת העובדים מחדש. רק מעטים מבין אלה מתאימים למשרות החדשות המתפנות לאחר האוטומציה, בעיקר משום שאין הם מסוגלים לעבוד בקצב הדרוש. וכך קרה בעצם במשרדים רבים שבהם הונהגה אוטומציה (21). משרות שיכולות להתבצע ע”י אנשים בגיל שלפני פרישה או בדרגת נכות מסוימת, כגון רושם שעות־העבודה, או מפעיל־מעלית, חוסלו בעקבות האוטומציה. פרישה בגיל מוקדם, שטוענים כי היא דרך מכובדת לפתרון בעיותיהם של עובדים קשישים, היא עצמה יוצרת בעיות חמורות. מחלות ולעיתים אף התאבדויות, יש לייחסן לתחושת חוסר אונים ותועלת ולבדידות, שהם מנת חלקם ונחלתם של מובטלים מאונס (21).

לגבי נשים מסויימות, המחיר הגבוה שמשלמים בעד הפיטורים שאינם מבוצעים כתוצאה מההגדרה־מחדש של משרות, אלא בגלל הצורך, שאין להימנע ממנו, להוסיף משמרת עובדים, משום המכונות הנהוגות באוטומציה. ביפאן, למשל, אין עובדות נשים במשרדים בלילות; ואילו דוקא בבתי־החרושת הן נוהגות לעבוד. כאשר התעוררה לאחרונה בעיה זו, לא היה ברור אם השינויים שצריכים להתחולל עקב אוטומציה ישפיעו לסילוק נשים עובדות ממשרדים או יצריכו שינוי בנוהגים ובתקנות לגבי שעות־העבודה (11). בדרך כלל, קשה לנשים לשנות אורח עבודה שהתרגלו אליו (25). בעיות התעסוקה המיוחדות של צעירים הנושרים מבית־ספרם, ובני קבוצות־מיעוטים, חריפות יותר מבחינת השגת משרה מאשר החזקה בה. הילכך נדון בבעיה זו להלן (סעיף 3.8) בקשר לממדי האבטלה.

2.9 השכר ותנאי העבודה    🔗

את הדיון בבחינות כוח־האדם של המפעל שעבר לאוטומציה נסיים בבחינת השינויים בשכר ובתנאי־העבודה.

1) שכר ושעות־עבודה.

חוקר אמריקני מעיר כי “העברות הנעשות בתוך החברה עקב שינויים טכנולוגיים מביאות לעתים תכופות לידי העברת עובדים למשרות ששכרן נמוך יותר” (39). אך, לא רק בארצות הברית, אלא “אף בארצות שבהן היתה תעסוקה מלאה בשנים האחרונות, יש עובדים רבים שהושפעו מהשנויים הטכנולוגיים והעומדים בפני בעיות חוזרות ונישנות של העברות ממשרה למשרה, הורדה בדרגה ואיבוד מיומנות. נציגים ממערב גרמניה, צרפת ובריטניה, למשל, דרשו בכל תוקף שיש לחפש ולמצוא אמצעי הגנה ובטחון לפועלים אלה” (40).

באי־אלו מפעלים אין מתירים הורדת דרגה. בדרך כלל הסיכויים במפעלים אלה הם שהשכר הממוצע של העובד יעלה, הואיל והמשרות החדשות הנוצרות קרובות הן יותר לצמרת, ומצד שני מתבטלות כמה מהעבודות נמוכות־שכר. אך השפעה זו היא על פי רוב קטנה (כבעשרים המשרדים האמריקניים שנחקרו) ‎(20). לגבי העובדים הקודמים, שמשאירים אותם בעבודה, הרי רק אחוז קטן מביניהם מתאים למשרות החדשות, ששכרן גבוה יותר, ועל כן כל השפעה להעלאות דרגה היא מדרך הטבע מועטה.

המגמה להוסיף משמרות כדי לנצל את המכונות היקרות היא השפעתה הגדולה ביותר של האוטומציה מבחינת שעות־העבודה; והשפעה זו כבר נזכרה בקשר להעסקתן של נשים (סעיף 2.8). לגבי נשים המסכימות לעבוד בלילה, עשוי הדבר להשפיע קשה על חיי־המשפחה, וכן לגרום אי־נוחות נוספת, כגון מניעת האפשרות של השתתפות בלימודי־ערב (21). כאמצעי למלחמה באבטלה המיוחסת לאוטומציה – הוצע להפחית את מספר שעות העבודה. רעיון זה יידון להלן, בקשר לתוכניות הארציות השונות לטיפול בבעיית האבטלה (סעיף 4.2).

2) תנאי־העבודה בייצור זרים ובפיקוח מרוכז ממרחק.

במחקרו של קרוסמן שנזכר לעיל (13) הוצעה חלוקת־המישנה הבאה של האוטומציה לצורד ניתוח מיומנות אישית, אחריות, וסביבת־העבודה:

ייצור זרים רצוף

מכונות תיכון Programme machines

פיקוח מרוכז מרחוק.

לראשונה נדון בתנאי העבודה במפעלים השייכים לקבוצות הראשונה והשלישית דלעיל.

במפעל מעין זה, מביאה האוטומציה להקטנת הסכנות הכרוכות במקצוע, כגון בטיפול בחומרי־נפץ, חומרים מרעילים, ואבק. עובדים במפעלי תחבורה ואלה המטפלים ישירות בחומרי־גלם יהיו אולי הראשונים שיפיקו תועלת מהאוטומציה, אך עלולות להיווצר סכנות תאונה מיוחדות כאשר מפעל עובר לאוטומציה, או אף לאחר השלמתו, במקרה שפעולת המכונות אינה כהלכה (41).

בקשר לנסיונו היומיומי של הפועל, מעיר קרוסמן כדלהלן:

“עובדי הייצור ‏ בבתי־חרושת לא־אוטומטיים ‏ עובדים כרגיל לפי מחזור קבוע־מראש, כשלעתים יש להם תפקידים מישניים. הם מבצעים פעולות מוגדרות בכלים המוכרים להם, ותוצאות פעולותיהם נראות מייד. המהירות היא בעלת חשיבות ראשונית, כיוון שהיא משפיעה ישירות על התפוקה”.

"בניגוד לעבודה בבתי־חרושת שבהם הייצור הוא המוני או סידרת מוצרים בבת־אחת, הרי בבתי־החרושת שבהם הונהגה האוטומציה: –

א) אין מחזור עבודה מוגדר. כרגיל יש רק צורך מועט ביגיעה גופנית, ואין מושם דגש על המהירות. העובד פועל בעת שהוא סבור כי הדבר דרוש, ובדרך הנראית לו. במקרים רבים הוא חופשי לנוע במפעל בחלק ניכר מזמנו, אך לעולם לא יוכל לזנחו בלא השגחה לתקופת־זמן ממושכת; הוא חייב להיות מוחלף כדי לצאת לארוחותיו, או במקרה של מחלה.

ב) מצד שני, יש תקופות בהן נדרש מאמץ עצום, למשל בעת פתיחתו של תהליך או סיומו, או כאשר יש לתקן תקלות.

ג) כל מפקח ממונה על מספר מועט יותר של עובדים, אך לעתים קרובות יש פיקוח ישיר מועט יותר, משום המרחק הגדול יותר בין מקומות־העבודה.

ד) לעובד יש קשר הדוק יותר עם המנגנון הטכני ועם המנהלים. הוא מתבקש לעתים קרובות יותר לספק ידיעות על־אודות מפעלו, ומתייחסים אליו יותר כאל חבר־צוות, מאשר אצל המקביל לו בבתי־מלאכה לא־אוטומטיים.

ה) עבודת משמרות (שלוש משמרות במפעל העובד חמישה ימים בשבוע, או ארבע משמרות רצופות) נפוצה הרבה יותר במפעלים אוטומטיים בגלל ההוצאות הגבוהות של המפעל, וכן הבזבוז בחומרים הכרוך בסגירת המפעל. פירושו של דבר כי אחריות־יתר רובצת על שכמו של העובד במשמרות הערב והלילה, כאשר מספר המהנדסים שניתן להיעזר בו הוא קטן יותר.

ו) תוכניות המרצה כספיות, המבוססות על מדידת־עבודה (עבודה בקבלנות) באות בחשבון רק לעתים רחוקות ביותר, במפעלים שהייצור בהם זרים ורצוף, בעוד שהן נפוצות במפעלי תעשייה לא־אוטומטיים.

ז) התעסוקה נוטה להיות יציבה יותר, משום שהייצור מתוכנן מראש לכמה שנים. מכאן, שתחושת־הבטחון רבה יותר.

ח) רק לעתים רחוקות מועסקות נשים במפעלים אוטומטיים, הסיבה היא בעיקר עבודת המשמרות, וגם משום שעבודת־פיקוח מתאימה יותר, כפי הנראה, לגברים.

“על־אף הבדלים אלה, יש לעובדים במפעלים אוטומטיים כרגיל רקע הדומה לזה של עובדים מיומנים־למחצה המועסקים בייצור המוני. את העובדים הללו מגייסים מתוך הקיבולת הכללית של פועלים לא־מיומנים, וחינוכם מועט. בדרך כלל מקבלים עובדים אלה תשלום דומה, אם כי במפעלים של זרימה רצופה אין הזדמנויות רבות לעובד לקבל את השכר הגבוה מאוד, לעתים, הניתן לו תמורת עבודה בקבלנות” (13).

המשקיפים השונים מדווחים דו"חות שונים לגבי מידת הסיבוך והדרישות האינטלקטואליות הדרושות לעבודה במפעלי־אוטומציה. וילקוק המצטט עובד מפעל פלדה, כותב, כי “במפעל־פלדה חדש זה אין שריריך מתעייפים, אך אתה מוסיף לחשוב גם כאשר אתה הולך הביתה”. משרות־אוטומציה מחייבות מתיחות רבה יותר, ויוצרות עיפות במחשבה, חסרים חברים שאפשר לדבר אתם בשעת העבודה. הפועלים הבריטיים תבעו “דמי בדידות” לעובדים העסוקים במפעלים אוטומטיים. העובדים שהשכלתם גבוהה יותר ניתן להניח כי הם מעדיפים בדרך כלל שימוש באמצעים שכליים ונפשיים על פני אמצעים גופניים (39).

קרוסמן זהיר יותר בדברים בנידון זה:

“משקיפים מספר אומרים… כי עובדים המשגיחים על מכונות גדולות יותר, ומסובכות יותר, חייבים לבצע תצפיות קשות יותר ולחשוב יותר, מבחינת מאמצם הגופני. ואידך משקיפים אחרים טוענים כי ההליכים החדשים אינם מחייבים כמעט כושר כלשהו, וכי העובד אינו אלא ‘משגיח על המכונה’, המוצב במפעל כדי לרשום את סימני־המכשירים, ולקרוא לעזרה בשעת־חירום. בעת הסקר נבחנו שתי נקודות־מבט אלו, ונמצא שהרבגוניות בהשגחה על המכונות, הרישום והפעלת־התהליכים, בתעשיה האוטומאטית, גדולים כמעט כאלה השוררים בבתי חרושת רגילים שהעבודה בהם מצריכה שימוש בידיים”.

אשר לבידוד, כותב קרוסמן לאמור: –

“הבידוד הפיסי אין פירושו דווקא בידוד חברתי. העבודה מחייבת ברגיל לעתים תכופות התקשרות עם אנשים שונים, והעובד יכול לעזוב את המקום לתקופות קצרות כאשר המכונה פועלת כהלכה. הפיקוח האוטומטי שבמכונה מאפשר להפחית את פעולות הכיוונון, ועל ידי כך מעניק לעובד חירות רבה יותר. המקרים החמורים ביותר של בידוד חברתי שנרשמו בסקר נגרמו דוקא על ידי הרעש הכבד של המכונות, עד כי בני האדם לא יכלו לדבר איש עם רעהו, אף מקרוב; תופעה זו נתגלתה בעיקר בבתי־מלאכה בהם היו מכונות אוטומאטיות קטנות ורבות, כגון נולים אוטומאטיים”.

אך, כאשר מגיע קרוסמן לדיון בתנאי־העבודה במפעלים של פיקוח־מרכזי מרחוק, הוא מדגיש את המתח הכרוך בכך.

“מלבד הכושר המקצועי והידע, הרי הכוח להתגבר על הדאגה חשוב ביותר בעבודת חדר־פיקוח… (העובד) חייב לקבל החלטות מהירות, בנסיבות לא־טבעיות, כשאין לעזרתו כל אותם סימנים מרובים העוזרים כרגיל למנוע שגיאות במצבים טבעיים בחיי יום־יום. פירוש מוטעה לסימנים, איבוד זיכרון לרגע, אי־תשומת־לב מספיקה, או אי־הבנה של הוראות, עלולים להביא לתוצאות חמורות. אך בני־אדם נוטים לשגות שגיאות כאלה לעתים קרובות. אם עובד עומד על התוצאות האפשריות של טעותו בהכרה או בתת־הכרה, הוא עלול להיעשות “אחוז דאגה” כרוני, וייגרמו לו קשיים בעיכול או בפעולות אחרות של הגוף אף על פי שמעולם לא טעה או שגה למעשה”.

“הדוגמאות הבולטות ביותר בפיקוח מרכזי־מרחוק מצויות באותם שירותים ציבוריים המשתרעים על פני שטחים נרחבים, כגון אספקת חשמל, רכבות, תעבורה אווירית, וטלפונים; אך דוגמאות דומות מצויות גם בבתי־חרושת, להכוונת זרימתם של חומרים, אירגונם של מפעלי־אחזקה, וכיוצא בהם” (13).

אשר לשינויים האירגוניים שנדונו לעיל (בסעיף 2.1), מדגישים כמה מהמשקיפים את תחושת אבדן־העצמאות שחשים העובדים והמפקחים במפעלים שעברו לאוטומאציה. איבוד האפשרויות להתקדם עלול לפגוע באשליית העובדים לגבי ניידות עבודתם (8).

קרוסמן עומד במיוחד על מצבו של מנהל־העבודה:

“מעמדו נוטה להיות מפוקפק. אם יש לו כושר וידע טכניים מספיקים, הוא עשוי לפעול כיועץ טכני נייד; אם ניחן גם בתכונות האישיות הדרושות, הוא עשוי ליהפך למנהיג המקובל של צוות משולב. אך, כל כמה שכשרון־מנהיגותו טוב, אם אין לו ידע טכני מקיף ונסיון רחב, עלול הוא למצוא את עצמו כדג שנמשה מן המים, העוסק אך ורק ברישום רשימות ובסידור לוחות־עבודה. במקום שיש מהנדס מוסמך בכל משמרת, ספק הדבר אם יש בכלל מקום בשבילו” (13).

3) תנאי־עבודה במשרדים שעברו לאוטומציה, ובמכונות־תיכון אחרות

מחשבים משרדיים הם המכשירים החשובים ביותר בקבוצה שאותה מגדיר קרוסמן כ“מכונות תיכון”.

האוטומציה יוצרת במשרדים בימינו תנאים של חדגוניות ובדידות, הדומים לאלה שנחקרו בבתי־החרושת של ייצור המוני בשנות השלושים במאה זו. מביצוע תפקידים נפרדים, שחייבו אז קשר עם עובדים אחרים במשך כל היום, מועברים כעת העובדים לתפקידים זהים, ללא קשר ושיחות. “בעוד שעיבוד־נתונים משולב מביא לידי איחוד תפקידים, הרי הוא גורם פירוד בין העובדים”.

הלחץ לקבלת פרטים נכונים, יחד עם הדרישה למהירות, גורם למתיחות בין העובדים בניקוב. לעתים קרובות מאד מסתייעים העובדים כמעט בכל מקום באספירין וכדורי־הרגעה, וההעדרות גבוהה," לעתים קרובות מתקבלות ידיעות על מקרי דלקת־הכסת, ומיחושי כתף וזרוע. מקום העבודה רועש ביותר, ולעתים קרובות חם מדי.

תיאורים דומים באו אלינו מיפאן. האיגודים המקצועיים שם אינם חוששים מפני אבטלה, אך הם מודאגים מהסכנות הגופניות והנפשיות שהמשרות החדשות עלולות לגרום. דווקא ביפאן, המעבר מן האווירה הרוגעת ששררה במשרד לפנים, לעומת המשרד הרועש, שבו רוחות פרצים, הוא חריף וקשה במיוחד לעובדי הניקוב. בעיות גופניות מיוחדות נוצרות שם, משום שהציוד, שתוכנן בארצות הברית, אינו מתאים לעובדים ביפאן. הכסאות גבוהים מדי ולוחות הקלידים תוכננו לידיים גדולות יותר. אך הנשים היפאניות, המסורות ביותר לעבודה ונאמנות למעביד, וכמעט שאין להן הזדמנות לעסוק בעבודה אחרת, תפוקתן גבוהה מזו של העובדים בארצות־הברית. לחץ העבודה וחדגוניותה גרמו לתופעות עצבנות רבות המתקראות לפי המינוח החדש: “נברזות הנקבניות”. במחצית שנה ארעו ארבע התאבדויות בקרב הנקבניות. (המקור לא ציין מהו שיעור ההתאבדויות בקרב הנקבניות, בהשוואה לשיעור הכללי של מתאבדות, באותה קבוצת־גיל, ביפאן).

בעיות אלו דורשות תיקון. עם התרופות שנוסו, או שדנו בהן בארצות הברית, יש למנות את רוטצית התפקידים; מתן הזדמנויות לעובדים שלא בשעות העבודה להתחבר ולהתאסף יחד; והכללת עובדי־המשרד באיגודים המקצועיים התעשייתיים. במרוצת הזמן, עם התפתחותן של מכונות־הקריאה יחוסל במידה רבה סוג תפקיד חדש זה, המחייב עבודה החוזרת על עצמה. (ראה סעיף 1.5 – לעיל).

ביפאן, אין מצפים לכך שהכנסת החומר באורח ישיר למחשב תחסל את הניקוב בעתיד הקרוב. בין הצעדים הננקטים או המוצעים יש למנות את פיצול יום־העבודה ע"י קביעת תקופות־מנוחה תכופות, ומתן אפשרויות להתעמלות ולאטלטיקה בעת ההפסקות. החברות מרחיבות את מספרן וסוגן של הבדיקות הגופניות. גם תנאי־העבודה משתפרים והולכים. מבין אמצעי ההקלה יש להזכיר את ריפוד הרצפות בשטיחים, התקנת עוממי־רעש, התקנת מסעד לרגליים; ודאגה לקביעת הטמפרטורה המתאימה בחדר־העבודה (21־11).

לא ייפלא אפוא שבעיות בריאות־הנפש הקשורות באוטומציה שימשו נושא למחקר מטעם מועצת אירופה, ולדיון בקבוצת־מחקר מטעם אירגון הבריאות העולמי. מומחה לרפואה עיסוקית מצהיר במפורש: “מיכונה של עבודת המשרד… גורם למקרים של נברוזה והפרעות פסיכוסומטיות” (41).

באשר למכונות־תיכון, שמחוץ למשרדים:

“עקרון התיכון יונהג גם בהפעלתן של מכונות־עיבוד… התיכון ‏ מאפשר למכונות־העיבוד לעבור במהירות מסוג־עבודה אחד למישנהו; ועבודה מסובכת ומדוייקת ניתנת להיעשות ביעילות בלא שירותיו של מכונאי מיומן, וכך יושג חסכון בכח עבודה מיומן ובזמן”.

עבודה במכונות־עיבוד שיש בהן פיקוח מספרי, דומה כי היא “תובעת תביעות דומות מן העובד, כעבודה במחשבים. ההבדל העיקרי ביניהן, מבחינה זו, הוא שדרוש מכונאי מומחה כדי לחבר את המכשירים הדרושים, אך בעיות־האחזקה שלהן הן הרבה פחות חמורות” (13).

פרק ג': אבטלה ומחסור בעובדים    🔗

מוקד הדיונים מוּעבר עתה מן המפעל העובר לאוטומציה, אל המשק הלאומי. הפרק הנוכחי דן בתיאוריות ובעדויות לגבי השפעת האוטומציה והתמורות הטכניות על האבטלה והמחסור בעובדים. פרק ד' יעסוק בתוכניות הארציות השונות לטיפול בבעיות אלו.

אנו פותחים פרק זה בסקירה קצרה על ויכוח המתנהל עתה בארצות־הברית על סיבות האבטלה; סקירה זו עשויה להוות מבוא מצוין לפרק זה, ולבא אחריו. לאחר מכן, נדון באוטומציה ובתמורות הטכניות ביחס לביקוש המצטבר לעובדים (3.2 3.3 ו־3.4). תשומת־לבנו תוקדש לאחר מכן לבחינות מבנה התעסוקה (3.5 ו־3.6), ומשם – לתפקיד השכר הגבוה (3.7). לאחרונה, נדון בממדי האבטלה (3.8) ובשאלת מדידתה וחיזויה של השפעת האוטומציה והתמורות הטכניות על האבטלה והמחסור בכוח אדם (3.9).

3.1 שלושה פירושים תיאורטיים על סיבות האבטלה    🔗

ב־1962 כתבו שני כלכלנים אמריקניים לאמור: –

“הועלו שתי תיאוריות עיקריות, לגבי נוהג האבטלה בעת האחרונה. התיאוריה הראשונה המבוססת על ניתוח ההשפעה על התעסוקה והאבטלה שיש לתמורות הטכנולוגיות, מעבר לשוקי־המוצרים, ומיקום־מחדש של התעשייה, אומרת כי שינויים דינמיים אלה גרמו לעיוותים בשוק־העבודה, ולעליית רמתה של האבטלה שהיא, ביסודו של דבר, אבטלה שיסודה בחיכוכים ובחילוקי דעות”.

“נוסח אחר לתיאוריה זו, שצוין על ידי קלארנס לונג, אמר כי “הנטייה כלפי־מעלה של אבטלת־שגשוג” היא ובראשונה תוצאה של סילוק “העובדים הבלתי־דרושים” מן השוק, באמצעות מנגנון המחירים. ככל שמתרבות ההזדמנויות לשיפור פריון העובד, הרי אלה שאין להם כשרים נאותים להשיג שיפור כזה מפגרים הרחק אחורנית. מה שלונג מכנה שכר מינימלי לקיום חברתי; או במלים אחרות: “השכר שמתחתיו אוסרים המנהג, מוסר־המעבידים או החוק להעסיק עובדים” – מקיים לפחות יחס קבוע כלפי השכר הממוצע, והוא עולה מעל לפריון האישי של קבוצות־עובדים גדולות יותר, כך שהוא יוצר רמות־אבטלה גבוהות יותר”.

“עיוות־המיקום של שוק העבודה, או ‘השינוי המיבני’, כפי שלונג קורא לזה, והצעותיו לשיפורו מרמזים כי בתקופת השגשוג היו לנו שיעורים מספיקים של צריכה מצטברת ושל גידול כלכלי, מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא, ואחרים, אינם מסכימים עם תיאוריה זו” (42).

המחברים הציגו לאחר מכן נתונים המסייעים לתיאוריה כי הסיבה היסודית לרמות־האבטלה הגבוהות, בתקופות הרווחה האחרונות, היתה גידול בלתי־מספיק… “עם זאת ברצוננו להדגיש בכל לשון של הדגשה כי לדעתנו, בעוד האמצעים הכלליים לעידוד הביקוש־לעבודה דרושים כדי להגיע לרמת־תעסוקה גבוהה יותר, אין הם, כשלעצמם, מספיקים כדי להביא לחלוקה משביעת־רצון של כוח־העבודה בין המשרות הקיימות, או שנוצרו זה־עתה, או להפחית את האבטלה עד לרמתה המינימאלית”. ניתוח מפורט יותר שנעשה לאחר מכן, ע"י גאלאוויי, תומך במסקנה כי “ההסבר למיבנה האבטלה נוכח הגידול באבטלה, שחל לאחרונה אינו הגיוני ובר תוקף”. עם זאת, חוזר גאלאוויי על פירושו של לונג, כי המחיר היחסי הגבוה לעבודה – ולא רק ביקוש בלתי מספיק – עלול לגרום לאבטלה בארצות־הברית (43).

קיימים חילוקי דעות חריפים בין הכלכלנים האמריקניים, לגבי היחס שבין השכר הגבוה לבין האבטלה. אך אין להניח שרבים ישללו את הטענה כי מבין הסיבות העיקריות לאבטלה, שמעצבי־המדיניות חייבים לכלול בחשבונותיהם, יש למנות הן את העדר הביקוש הכללי לכוח־אדם, והן את אי־יכולתם של המובטלים לבצע את העבודות הקיימות בפועל ובכוח.

3.2 ההשפעה על מספר המשרות, עקכ האוטומציה והתמורות הטכניות    🔗

משקיפים מספר סבורים שאת האבטלה, בחלקה, יש לייחס לאוטומציה מועטה. דעתו של קלר היא כי נוסף על זניחת הנוהגים של הגבלות־עבודה, וההמרצות המרובות להגברת ההשקעות, מה שדרוש הוא הפחתה גדלה והולכת בהוצאות העבודה, בעקבות התהליך המואץ של האוטומציה (44).

ב־1957 ציין המנהל הכללי של יו"ל כי אוטומציה איטית מדי עלולה להביא לאבטלה, בשל אי־היכולת להתחרות; והוא מתח גם ביקורת על נוהגי־העבודה השמרניים, המגינים על התעסוקה תוך כדי הוצאות ייצור גבוהות (9). חמש שנים לאחר מכן קבע כי: –

“מתברר יותר ויותר שגם ברמת ביקוש גבוהה, בפריון עולה, בתפוקה ותעסוקה גדלות, עדיין אפשר שתתקיים אבטלה משום שהגידול הכלכלי אינו בא באורח אוטומטי, או במהירות, או באורח סדיר.”

יחד עם זאת מדגיש מורס לאמור:

“הקידמה הטכנולוגית מסוגלת – ואכן כך קורה – להביא במרוצת הזמן לרמות־תעסוקה גבוהות יותר, בתנאי שיהיו קיימים תנאים כלכליים נאותים. משום כך מבקשת המדיניות הכלכלית של הארצות השונות לעורר חידושים טכנולוגיים, וכן לשפר את הנוהגים הקיימים ולהפחית את ההוצאות. פיתוחם של חומרים חדשים ונוהגים חדשים מביא לידי ביקוש חדש, תעשיות חדשות, ומשרות חדשות. כדוגמה לכך, ניתן להביא בימינו את תעשיית המכוניות, על ציוד־העזר שלה, אלקטרוניקה, כימיקלים וחומרים פלסטיים חדשים, ולאחרונה התעשיות המתפתחות עקב האנרגיה האטומית וחקר־החלל. גם חלק ניכר מן הרפואה המודרנית נשען על טכנולוגיה חדשה. בכל המשימות הללו הורחבו התעסוקה עם התפתחותן” (1);

ברוח דומה נכתבו דברים בחוברת של האפ“ל־סי”ו, מלפני שנים מספר, המתארת את בעיות האבטלה בארצות הברית בשנות הששים, כ“חבלי־גידול”.

הכלכלנים מסוגלים לפתח מידגמים המראים באילו תנאים יש סיכויים כי שיפורים טכנולוגיים יביאו להרחבה גדלה והולכת של התעסוקה, או לצמצומה. המידגם שפיתח ברוזן נסב על גמישות הביקוש למוצר; היחס בין ההון לעבודה, הדרוש לטכניקה החדשה; והיחס שבין ההון לעבודה עקב זניחת הטכניקה הישנה (13). בהסתמכו על המודל של ברוזן, טוען סולומון ברקין כי השינוי הטכנולוגי שחל בארצות הברית הוא מסוג כזה עד כי רבים הסיכויים שיביא להפחתת התעסוקה הכללית (כ)²⁴.

נשאלת אפוא השאלה: האם האוטומציה והתמורות הטכניות תורמות להתרחבות הביקוש לעובדים או לצמצומו? על כך נוכל רק להשיב בקצרה, כי גם זה וגם זה עשוי להתרחש. יש להכיר אפוא ולנתח את הנסיבות שבהן מתבצעת כל תמורה טכנית, אם ברצוננו לקבוע בוודאות את מידת ההשפעה על התעסוקה בכלל.

חשוב לציין כי בשלב זה, הדיונים בדבר השפעות האוטומציה על התעסוקה שראו אור הוגבלו עד עתה לארצות מפותחות. בארצות המתפתחות, עשויות התוצאות להיות שונות לגמרי. ניתן להניח למשל, כי בית חרושת אוטומטי, שנפתח, המייצר מוצר שקודם לכן לא יוצר באותו מקום, יוכל רק להגדיל את התעסוקה הכללית המקומית.

3.3 אפשרויות שבהן האוטומציה תגדיל את מספר העובדים או תקטינם    🔗

לאחר הנסיון לערוך מאזן כללי, נמנה עתה את סוגי האפשרויות שבהן יש סיכויים שהאוטומציה תגדיל את התעסוקה, או תפחית את היקפה. הרשימה אינה ממצה, והשמטנו ממנה הסתייגויות חשובות רבות; כוונתה רק לעורר מחשבה.

להלן ארבעה מקרים שבהם סיכויים כי האוטומציה תגדיל את התעסוקה:

1) המעבר לאוטומציה מאפשר לייצר ולמכור מוצר במחיר מוזל, הפותח את הדרך לייצור מורחב הרבה יותר מאשר קודם לכן.

2) החסכונות שמאפשרת האוטומציה משתקפים לאו דווקא במחירים הנמוכים לקונה, אלא בעיקר ברווחים גבוהים ובשכר הגבוה ליצרן (כא)²⁵ וסכומים אלה מוצאים על סחורות או שירותים המשתמשים בשיעור נמוך של הון לעומת עבודה (46).

3) האוטומציה מנצלת הון שאחרת לא היה מושקע בייצור שעבודתו אינטנסיבית וגדולה יותר. לנקודה זו קשר הדוק עם טענתו של ברוזן, שכאשר גידול ההון מביא לעלייה בשיעור הון/עבודה, הרי שיעורי השכר הממשי והתעסוקה עשויים שניהם לגדול (13).

4) העבודה הדרושה לייצורו ולאחזקתו של ציוד האוטומציה עולה על העבודה הנחסכת בתהליכי הייצור. אפשרות זו קיימת גם במקום שהאוטומציה מביאה להרחבה עצומה בייצור. כן עשוייה היא להיות קיימת באותם מקרים שבהם הבטיחות או האיכות או כל מטרה אחרת שאין לה קשר לחסכון בכוח־עבודה, מסתתר מאחורי החידוש הטכני. אך דומה כי סניידר מדבר ברורות ובבטחון כאשר הוא טוען כי הטענה שמצב זה קיים בדרך כלל מופרכת מעיקרה. במידה מסויימת הדבר נכון, אך לא באותה מידה שהאנשים מסויימים היו רוצים כי נאמין בה. הנסיון הראה שלאחר ההפעלה הראשונית של מכונות־האוטומציה, הן דורשות באופן יחסי אחזקה מועטה ביותר; אלמלא כן לא כדאי היה מבחינה כלכלית, לעבור לאוטומציה. ואם מספר העובדים שנתפנו כתוצאה מהאוטומציה היה נדרש כדי להקים את המכונות עצמן, הרי גם אז לא היה טעם במעבר לאוטומציה. המכונות האוטומטיות היו עולות אז ביוקר רב מדי" (33).

כהיפוכם של ארבעת המקרים שתוארו לעיל ניתן לראות מקרים שבהם יש סיכויים כי האוטומציה מפחיתה את התעסוקה. אך, מן הראוי לדון בנפרד במצבים אלה, מפחיתי־התעסוקה:

1) כתוצאה מהנהגת החידוש הטכנולוגי מתפנים פועלים מעבודתם, מבלי שתהא כל אפשרות להוסיף עובדים במקום אחר. הזכרנו דוגמות של “פינוי” ישיר, כגון אלה של פועלי אריזת־הבשר, בפרק ב' לעיל.

2) ויש אשר מתפנים באורח עקיף, כאשר חברה אחת רוכשת חברה שנייה, או נוטלת על עצמה את שירות האספקה מבחוץ, כתוצאה מאוטומציה. כדוגמה תשמש חברה קטנה אחת שרכשה חברה אחרת, שילבה את הנהלת החשבונות של המפעל המשולב במקום אחד, ופיטרה את כל עובדי־המשרד של החברה שנרכשה (21). כדוגמה של “פנוי” עקיף, על־ידי נטילת תפקידיו של ספק־חוץ, ישמש המקרה של חברת המכוניות “פורד”, שחיסלה מן השוק ספק־חוץ חברת גופי־המכוניות מאריי, כאשר חמשת אלפים עובדיה נשארו מחוסרי עבודה ופוטרו (33).

3) באורח עקיף יותר ניתן לומר כי חברות העוברות לאוטומציה מסלקות למעשה מן השוק חברות קטנות שאינן יכולות לעבור לאוטומציה בצורה מוצלחת, או שאינן מסוגלות לכך. כדוגמא – שוב מתחום המכוניות בארצות־הברית – ישמשו חיסולן של החברות פאקארד והאדסון, שאירעו לאחרונה (25).

4) “פינוי” עקיף עוד יותר נגרם כתוצאה מהפחתת הפדיון בענף תעשייתי שלם, בגלל זה שהצרכנים קונים במקומם את מוצריו של ענף תעשייתי שעבר לאוטומציה,

5) באורח עקיף ביותר, אך גם חשוב ביותר, ניתן לומר כי כוח־הקנייה של הפועלים ש“פונו” כתוצאה מכל האמור לעיל – פוחת, ועובדה זו מתבטאת בהפחתת התעסוקה אצל הפועלים האחרים. מצב זה מודגם על ידי תיאורו של וולטר רותר, על ביקורו במפעל־המנועים של פורד בקליבלנד. אחד מאנשי־ההנהלה אמר לו: ‘ובכן, לא תהיה מסוגל לגבות דמי־חבר מכל המכונות האוטומטיות הללו’, ורותר השיב לו: ‘לא זה הדבר המטריד אותי. הצרה היא, כיצד תוכל למכור מכוניות לכל אותן מכונות דוממות?’ (43).

הרשימה דלעיל מבהירה מדוע לא די לדון בדו"חות על “פינוי” בתוך מפעלים לא אוטומטיים. כדי לאמוד את השפעת האוטומציה על התעסוקה, יש להניח כי חבריו של איגוד מקצועי יפאני של עובדי־משרד, שהם עצמם מוגנים על ידי סעיף “מניעת פיטורים, אף לא זמניים”, לא ערכו לעצמם רשימה כגון זו דלעיל כאשר העלו, לעתים קרובות את השאלה: “היכן יעבדו ילדי?” (11).

3.4 תפקידן המכריע של הרמות הכלליות של התעסוקה והאבטלה    🔗

הדיון דלעיל נערך במונחים של “פינוי” או “עקירת” עובדים, ובמקרים התורמים להגברת התעסוקה או להקטנתה, חשיבות מכרעת נודעת לגורם מסויים אחד, שעד כה לא עמדנו עליו, כדי לקבוע אם האוטומציה תביא או לא תביא לאבטלה, והוא: הרמה הכללית של תעסוקה ושל אבטלה. בארץ שבה רמת התעסוקה גבוהה, עשויות התמורות הטכנולוגיות המשפיעות על הפחתת התעסוקה לא ליצור אבטלה אלא להיפך, להפחית את המחסור בעובדים. (9). עניין זה הוא, כנראה, המאפשר לנו להבחין בין המצב ששרר בארצות־הברית בשנים האחרונות, לבין המצב באירופה המערבית וביפאן. בארצות־הברית, “בכל תקופת התאוששות, לאחר שלוש תקופות השפל בעשר השנים האחרונות, עמדה האבטלה על רמה גבוהה… העלייה באבטלה בשנים האחרונות אירעה בעיקר בתעסוקה ארוכת ־ טוח… המשק מתרחק מניצול מלא של מקורות כוח־האדם” (14). ואילו במערב אירופה וביפאן, הגידול הכלכלי היה כרגיל מהיר הרבה יותר מאשר בארצות־הברית, האבטלה היתה נמוכה יחסית, ולמשקים לא היתה אפשרות, במקרים מסויימים, לגדול יותר, מחמת זה שלא ניתן להשיג כוח־עבודה נוסף.

מצב התעסוקה בכל ארץ וארץ עשוי כמובן להשתנות. הוס וג’ונס כותבים כי ביפאן מצפים להתרחבות כה רבה בשמונה עשר השנים הבאות, עד כי תהיה שקולה כנגד התפנות עובדי־המשרדים עקב האוטומציה (11); לאחר מכן, יש לצפות כנראה לאבטלה.

3.5 שינויים במבנה התעסוקה    🔗

לאחר דיון בהיצע הכולל של משרות, עוברים אנו עתה לדיון בשינויים בסוגי המשרות המוצעות כגורם באבטלה ובמחסור־בכוח־אדם. השפעת האוטומציה והתמורות הטכניות מוסיפה כמובן לשמש לנו קו־מנחה בסקירה זו,

בארצות הברית נמשכה בשנים 1957–1960 המגמה של ירידה במספר המשרות בחקלאות, והורגשה מגמה של ירידה גם בתעסוקה בתעשייה. רק בסקטור הציבורי של המשק חלה עלייה בשעור התעסוקה לעומת העשור הקודם, עלייה שנגרמה בעיקר הודות להרחבת מערכת בתי־הספר (14). בסקטור הפרטי, חלה הרחבה בשירותים; חלקם של השירותים בסקטור זה עלה מ־32% מהצריכה הכללית ב־1958, ל־40% ב־1960 (45). כמה מהם היו שירותים מקובלים, כגון מכירה בקמעונות; אחרים היו חדשים יחסית, כגון תיקוני מכוניות וטלביזיה.

ברחבי העולם כולו חלו שינויים בולטים ביותר בפעילות הכלכלית ובתעסוקה, בתוך קבוצות־תעשייה רחבות. צריכת הפחם ירדה, בעוד שצריכת הנפט והגאז הטבעי עלתה; השימוש ברכבות ובאניות ירד, בעוד שהשימוש במכוניות, במשאיות ובמטוסים עלה (1).

בקשר לשינויים אלה ודומיהם, במיבנה התעסוקה, יש לשאול שתי שאלות הנוגעות לחקירה זו שלפנינו:

1) באיזו מידה נוצרו שינויים אלה כתוצאה מאוטומציה ותמורות טכניות?

2) באיזו מידה הביאו הם, על־ידי שערערו את דפוסי־התעסוקה הקיימים, לידי אבטלה?

תשובות מלאות לשאלות אלו בנוגע למספר העובדים שנוסף או פחת אינן בידינו. אך כדאי וכדאי הדבר לדון בטכניקות החדשות בהן משתמשים בתעשיות המטוסים והמכוניות, בסלילת כבישים ובשיפורים בהפעלת רכבות – בד בבד עם היווצרות עודף של אלפי עובדי־רכבות ותיקים.

תמונה שונה, ומעט יותר ברורה, מתקבלת כאשר אנו בוחנים את השינויים בעיסוקים, ולא בענפי־התעשיה. בברית־המועצות, למשל, מתרחשים “שינויים עצומים במיבנה העיסוקי של כוח־העבודה”. מספר העובדים בהפעלת מכונות ובהשגחה על מכונות, עולה והולך; משרות לא מיומנות של עבודת־כפיים קשה, פוחתות במהירות בחשיבותן. כמעט אין עתה כורי־פחם המשתמשים בכשילים, או עובדי־את במגרשי בנייה. תוצאת־לוואי מעניינת בברית־המועצות היא ההפחתה הגדולה שחלה במספר העיסוקים. בכריית־פחם, למשל, פחת מספר העיסוקים מ־50% ב־1952, ל־22% ב־1962 (48).

דומה כי ההתקדמות בארצות הברית מעבודות פיסיות ללא־פיסיות הרחיקה לכת עוד יותר. לא חל כמעט שינוי מוחלט בשנים האחרונות לגבי התעסוקה במקצועות לא־מיומנים־למחצה, בעוד שהתעסוקה במקצועות מיומנים ופקידותיים הוסיפה להתרחב במהירות (14). עוצמתה של מגמה זו מודגמת על־ידי העובדה כי ברבע הראשון של 1963 עלה חלקם של הפקידים ל־83% מכלל הגידול במשרות בשלוש השנים הקודמות (22). בתעשייה פחת מספר עובדי הייצור בעוד שמספר העובדים האחרים עלה. שיעור הפועלים במשק הלא־חקלאי ירד מ־57% ב־1900 ל־45% ב־1950, ול־40% ב־1960, מבין עובדים אלה, רק האומנים המיומנים גדלו במספר, אך גם לגביהם היה שיעור־הגידול נמוך מזה של המשק בכללו (14;45). התפתחות חדשה ומעניינת היא הופעת הקאטגוריה של “משרות שחורות־פקידותיות” (Bleached blue - collar jobs) בבתי־החרושת. הכוונה כאן לעבודה אוטומטית או ממוכנת, בטיפול בחומרים, באיסוף ובהשגחה על מכונות (49).

בקיצור הדברים, מספר העובדים בייצור מיצרכים הולך וקטן, ומספר העסוקים באספקת שירותים הולך ורב. מיצרכים חדשים ושירותים חדשים תופמים את מקומם של הישנים; בייצורם של מיצרכים קיימות משרות מעטות יותר הדורשות מאמץ גופני, או בדרך כלל מגע גופני עם המוצר.

תופעת השתקפותם של שינויים אלה, מבחינת האבטלה באופייה של התעסוקה היא אי־ניידותם של העובדים. אילו היו כל העובדים מוכנים להסתגל לכל משרה שהיא, הרי השינויים בתעסוקה לא היו קיימים כגורם אבטלה, אלא לטווח קצר ביותר. אלא עובדה היא שיש מכשולים רבים העומדים על דרכם של העובדים, והמונעים מהם לעבור בחופשיות ממפעל למפעל, מענף־תעשייה אחד למישנהו, או (כפי שצויין בסעיף 2.6) ממקום אחד למישנהו. אך המכשול החמור ביותר המונע ניידות מלאה – מכשול המשתקף במיוחד באוטומציה ובתמורות הטכניות הוא אולי הקושי לעבור מעיסוק לעיסוק, במיוחד כאשר העיסוק החדש מחייב חינוך או הכשרה במידה ניכרת.

3.6 דרישות חינוכיות והכשרתיות משתנות    🔗

מה הן הדרישות החינוכיות וההכשרתיות של עיסוקים חדשים, הנוצרים עם הנהגת אוטומציה ותמורות טכניות? זוהי שאלה עקרונית, לא רק לסיגולם של עובדים שנעקרו ממקומם, אלא גם למניעת אבטלה בעתיד ולמילוי דרישות המשק לכוח־אדם מתאים. כפי שצויין לעיל (סעיף 2.5) גילה קרוסמן במפעלים בריטיים מבחר גדול של תפקידים מיומנים חדשים. אך, כפי שכותב קרוסלי, בה בשעה שאין ספק כי יהיו דרושים בעתיד עובדים מתאימים רבים אין אפשרות לציין בבהירות ובהחלטיות איזה סוג עובדים יהיה דרוש (7).

להלן ניתנת בכל זאת תמצית הדעות והתצפיות החלקיות שנערכו בנושא זה. בסקרו את המצב בארצות הברית, קובע וילקוק שהדעה המגובשת היא כי משרות לא־מיומנות רבות יחוסלו, אף כי משרות־אוטומציה רבות יצריכו מיומנות כוללת ברמה נמוכה מזו שהיתה דרושה עד כה באי־אלו משרות שחוסלו. לגבי המשק בכללותו, צופה הוא גידול ניכר במדענים, מהנדסים, טכנאים ועובדים מיומנים בתחומי האחזקה והתיקונים‏ וביקוש גובר למנהלים ומינהלאים בעלי הכשרה מתאימה. בסיכומו של דבר, דרישות המיומנות והחינוך במשק כולו יעלו, כפי שיש להניח בהתמדה (39).

להלן תרשים המשרות החדשות בבתי־החרושת, כפי שווילקוק ואחרים צופים אותן, מחולקות לקבוצות־עיסוקים רחבות, ולעומתן־דרישות ההכשרה והחינוך המתאימות לכל קבוצה:

קבוצת־העיסוקים

מפעילים

עובדי אחזקה ותיקונים

מהנדסים, מדענים וטכנאים

בדרג גבוה, מנהלים ומינהלאים

דרישות ההכשרה והחינוך

לכל היותר, קורס־הכשרה קצר

הכשרה נרחבת, ולחלק מהם־יסודית

דרישות רבות, עם הכשרה נרחבת

באשר לאחזקה ולתיקוני־מכונות, אומר נורתרופ כי לא נתגלה צורך מוגבר באנשים מיומנים ביותר, אך הורגש צורך בעובדים מיוחדים כגון: עובדי־תיקונים למערכות הידרוליות ולמערכות פנבמטיות; חשמלאים בעלי הכשרה אלקטרונית; ועובדי־תיקונים מסובכים (50).

קרוסמן מדבר במידת־בהירות דומה על הצורך בעתיד בכמה אנשים מיומנים־כהלכה לעבודות אחזקה, כולל איש־אחזקה ‘פוליוואלנטי’ ו־’טכנאי פיקוח' (ל“ט; י”ג). דעות אלו וכיוצא בהן מעניקות לנו תדריך מסויים להכוונת החינוך התיכון והחינוך הטכני בשלב מוקדם.

ככל שגדלים ומתרבים סיבוכן ומירכוזן של הפעולות, כן זקוקים, לעתים קרובות, המומחים בדרג להכשרה רחבה. המהנדסים זקוקים לידע נוסף במדעים בסיסיים, הכשרה טכנית נרחבת יותר, ועליהם להקדיש זמן רב יותר לניתוח מערכות, לא רק מרכיבים. המדענים חייבים ללמוד יותר בתחום מדעי הרוח, והמנהלים חייבים להיות בעלי הכשרה עיסקית וטכנית משולבת. במקום שאדם יחיד אינו יכול לקוות להקיף את כל הידע הדרוש עתה, דרושים צוותים של מומחים. למפעל כימיקלי, למשל, חייבים מהנדסים־כימאים, פיסיקאים, מהנדסי־מיכשור, ‏ מתימטיקאים ומומחים־למחשבים לעבוד בצוותא, כאיש אחד (3).

הובעו דעות שונות לגבי האפשרות שהביקוש לאנשים בעלי כשרונות מעולים מלידה יגדל ויעלה על ההיצע. דו"ח בריטי משנת 1956 ראה גורם זה כגורם מגביל בהתפשטותה של האוטומציה(20), אך אחד המקורות בארצות־הברית טוען – ואולי בליגלוג מה, כי משרות גבוהות חדשות רבות מתמלאות, למעשה, על ידי אנשים בעלי התואר “בוגר למדעים”, ובעלי מנת־מישכל נמוכה (ב),

העובדה שרוב העובדים המועסקים עתה אינם מסוגלים למלא את המשרות החדשות מודגמת על־ידי נסיונם של משרדים גדולים בארצות־הברית, אליהם התייחסנו כבר קודם לכן. כתוצאה מעיבוד־הנתונים האלקטרוני נוצרו 195 משרות חדשות, שכרגיל שכרן גבוה משכר המשרות הישנות שחוסלו. רק ששה אחוזים ממשרות אלו נתמלאו על־ידי עובדים שעבודתם הושפעה באורח ישיר על־ידי המעבר לאוטומציה. המועמדים שנבחרו למשרות חדשות אלה היו בעיקר גברים, בני 25 עד 34, בעלי השכלה אוניברסיטאית (10).

משרה חדשה אחת שנוצרה על־ידי המחשבים היא זו של המתכנת, וקרוסמן מתאר את החינוך הדרוש לכאורה לשם כך (13). אך, כפי שמציין וילקוק, משרה זו תועבר כנראה לאוטומציה בעתיד הלא־רחוק, (39). ממש כמשרה הפשוטה יותר, של הצפנה, שנדונה לעיל (סעיף 1.5)

3.7 שכר גבוה ואבטלה    🔗

כפי שצויין לעיל, אין כמעט חילוקי־דעות לגבי הדעה כי האבטלה הגבוהה בארצות־הברית נגרמה, לפחות בחלקה, בגלל הביקוש שאינו מספיק והן בגלל מיבנה־התעסוקה המשתנה, אף כי המשקיפים שמים את הדגש כל אחד בנקודה אחרת. לגבי השפעתו של השכר הגבוה, חריפים עוד יותר חילוקי־הדעות. האידיאל הכלכלי הקלאסי, ששכר גבוה וקשוח נוטה לסלק את כוח־העבודה מן השוק, באמצעות מנגנון המחירים, נתערער לפני כשלושים שנה על־ידי קיינס, שתורתו הדגישה היטב שיש לקיים גם את ההשקעה וגם את הצריכה כדי להגביר ביקוש נאות לעובדים. השכר הגבוה הוא אחד האמצעים הפשוטים ביותר לקיום הצריכה.

אולם הטענה הנמרצת היא, כי המיכון נקבע בעיקרו על־ידי ההוצאה היחסית של המכונות (18). אם אמנם כך הדבר, ואם נניח, כמו־כן, כי בנסיבות מסויימות מחסלות התמורות הטכניות יותר משרות מכפי שיוצרות (ראה סעיפים 3.2 ו־3.3), הרי השכר הגבוה מסוגל לתרום להפחתת מספר המשרות.

השכר הגבוה עשוי אהדדי להשפיע לא רק על הביקוש, שאינו מספיק, כפי שאמרנו לעיל, אלא גם על השינויים המיבניים בתעסוקה. כך, אמנם, קובע לונג. שוב, טוען בל כי הפריון עלה באיטיות רבה יותר בענפי־השירותים מאשר בענפי ייצור, וכי דבר זה הביא בארצות־הברית להעלאה יחסית של מחיר בשירותים. כתוצאה מכך, ענפי־השירותים לא התרבו במידה שהיו צריכים להתרחב, כמשקל נגדי לרפיון בתעסוקה שבענפי הייצור. “מה מספרן של החברות הקטנות הזקוקות לשליח, בתשלום של ששים עד שבעים דולאר לשבוע?” (36). בל אינו טוען כי השכר הגבוה תורם לאבטלה, אך ניתן להסיק בקלות מדבריו כי אילו היה שכרו של השליח נמוך יותר, היה מועסק מספר גדול יותר של שליחים.

לשתי הטענות דלעיל ישיבו דוברי האיגודים המקצועיים – וכלכלנים עצמאיים רבים – בחזרה על דבריו של קיינס, שצוינו לעיל, ואולי בתוספת הדגשה כי אין לפתור את הבעיות המתעוררות על ידי שינויים המביאים להעשרתם של אנשים מספר – על חשבון החברים החלשים ביותר בכוח־העבודה.

3.8 תחולת האבטלה    🔗

בדברנו קודם לכן, על ממדי עיוות־המיקום בתוך מפעלים העוברים לאוטומציה (סעיף 2.8) ציינו כי אותם עובדים שעליהם משפיעים השינויים של האוטומציה הם בעיקר קשישים, צעירים שנשרו מבתי־הספר, בני קבוצות־מיעוטים, ונשים. שלוש הקבוצות הראשונות הן בעלות שיעורי־האבטלה הגבוהים ביותר בארצות־הברית; הם מרוכזים בעיסוקים פחות מיומנים, בעלי שיעורי־אבטלה גבוהים, ואילו אותם עיסוקים שבהם נדיר ביותר למצוא חברים מקבוצות אלו – דהיינו עובדים מקצועיים וטכניים, מנהלים, פקידים ובעלי־עסקים – הם בעלי שיעורי־אבטלה נמוכים ביותר (14).

אך אין זה נכון להניח כי האוטומציה והתמורות הכלכליות הן אחראיות דווקא לבעייתם של קבוצות חלשות אלו בכוח־העבודה. גאלאוויי גילה כי הפרשי־האחוזים בשיעור התעסוקה, בקרב הקבוצות השונות של כוח־העבודה בארצות־הברית, היו קבועים למדי במשך עשר שנים או יותר (47). מכאן המסקנה כי האוטומציה והתמורות הטכניות בשנים האחרונות רק הביעו בצורה מגובשת את החלוקה הקודמת של האבטלה, אם כי ברמות נמוכות יותר לגבי הכל.

כל כמה שהמדובר בכושים, די היה להגביר את אי־היתרונות הישנים, כדי להחריף את המצב עוד יותר. אזלת־היד הגוברת והולכת אצל כושים רבים למצוא עבודה – כושים שמעולם לא עבדו עבודה קבועה, או שעבדו עבודה לא־מיומנת ונעקרו ממנה עתה – סיבתה לא אוטומציה והתמורות הטכניות בלבד, אלא היא מעורה בגורמים אחרים, כגון אפשרויות חינוך מועטות יותר לגבי הכושים, ואפלייה בתעסוקה בשל צבעם. (משמעויותיו של מצב זה נדונות להלן, בסעיף 5.5).

הגידול הבולט במספר הצעירים באוכלוסיה הוא גורם מקרי המגביר את חומרת הבעיה לגבי הצעירים הנושרים מבית־הספר בארצות הברית; גובר והולך שם מספר מחוסרי העבודה שאינם מסוגלים להציע אלא את ידיהם ואת שכמם. בעשור השנים, 1950–1960, גדלה אוכלוסית גילאי 14–24 ב־400,000; מצפים כי היא תגדל בששה מיליון בשנות 1960–1970 (14).

בעוד שרבים מהסימנים האופייניים של האבטלה בארצות־הברית קיימים גם בארצות אחרות, הרי יש גם הבדלים מכריעים בינתיים ביפאן. גם כאשר יש תעסוקה רבה נמצאים מובטלים, בעיקר קשישים, וכן מבקשי־עבודה שגילם מ־30 ומעלה, הנתקלים בהתנגדות נמרצת בקבלת עבודה. תופעה זו קשורה ביחס הקשוח שמגלים עובדים יפאניים למפעלים מסויימים, ובעיקר מפעלים גדולים המגייסים עובדים צעירים בלבד ומספקים להם בטחון גבוה במיוחד, כל עוד הם נותרים במסגרת המפעל. משפוטרה עובדת הרי אין היא מועסקת מחדש, כרגיל, דבר המביא להגדלת מספר המובטלות בגיל־העמידה או למעלה מזה, ובעיקר אלמנות (11). האוטומציה של עבודת־המשרד מחריפה בעיה זו.

* * *

נוסף לתחולה הדימוגרפית הבלתי־סדירה של האבטלה, יש חשיבות לחלוקתה הבלתי־סדירה לפי המקום ולפי הזמן, ולאוטומציה ולתמורות הטכניות נודעת השפעה גם על תופעות בלתי־סדירות אלה.

בסקירה זו נגענו באבטלה המרוכזת במקום מסויים, לאחר מעבר לאוטומציה של מפעלי אריזת בשר וייצור מכוניות. תמורות טכניות אחרות (לאו דווקא אוטומציה) תרמו למצוקה הכלכלית של אזורים נרחבים שעסקו בעיקר בכריית פחם ובייצור כותנה (1).

בנקים וחברות ביטוח שהנהיגו עיבוד־נתונים אלקטרוני הרחיבו את פעולותיהם, ועדיין לא היו חייבים לשכור בעונות־השיא עזרה נוספת מבחוץ כפי שנהגו קודם לכן (21). היו שטענו כי במרוצת השנים תתאזן התעסוקה כתוצאה מאוטומציה. העבודה תיהפך להיות לא הוצאה שוטפת, אלא מקור־הון, והתעסוקה לא תעלה ותרד עם נפח הייצור. אשר למספר העובדים הדרוש להקמת מפעלים אוטומטיים, נאמר כי “השקעה משולבת” בתקופה ממושכת תתרום לאיזון המחזור העונתי (21). אך יש מקום לשאול האם ייצורם של מפעלים אוטומטיים לא יכניס גורם חדש, מפריע, למחזור, בדומה לבניית אוניות וענפי־תעשייה דומים המייצרים יחידות גדולות של סחורות־הון?

3.9 בעיות מדידה ותחזית    🔗

מימצאיו של גאלאוויי, בהם נגענו קודם לכן, מספקים דרך למדידה עקיפה של ההשפעה הכמותית של התמורות הטכניות על האבטלה, באמצעות התמורות המיבניות באבטלה. דרכים ישירות יותר למדידה אינן מצויות. עד כמה שאני יודע, לא נמדדה באורח כמותי השפעת התמורות הטכניות על האבטלה עקב שכר גבוה. רוב הנסיונות למדוד ולחזות־מראש כוונו לעבר השפעותיהן של התמורות הטכניות על המספר הכולל של משרות שנוצר או שחוסל.

אך עדיין לא פותחו דרכי־מדידה ברורות וכוללניות לגבי השפעת האוטומציה והתמורות הטכניות על האבטלה, אפילו לצורך נסיבה מיוחדת זו. כמה משקיפים מטילים ספק באפשרות של פיתוח שיטות מעין אלו, בהדגישם כי אין דרך להפריד בין סיבות האבטלה את התמורות הטכניות, מגמת הביקוש, השלב בו מצוי המחזור ורמת הסחר הבין־לאומי (1; 52). יש משקיפים המגלים אופטימיות רבה יותר: “מחקרים שנתפרסמו, בדבר השפעת התמורות הטכניות על התעסוקה, אינם מהווים עדיין יסוד איתן לחיזוי השיעור שבו ייווצרו עודפים, אך היחידה לחקר כוח־האדם עשוייה לגלות כאן התקדמות נאה” (7). אך, שואל אחד הספקנים: “ואפילו אם נניח שאפשר יהיה לשכלל טכניקה למדידת שיעור הנישול כיום, כיצד אפשר יהיה להשתמש באופן מדידה זה לגבי העבר, כדי לערוך השוואות” (36).

עם האופטימיסטים בעניין זה נמנה סניידר, שהציע את המשוואה הפשוטה דלהלן: הגידול בתפוקה²⁶ לשעת־עובד, כפול התעסוקה, שווה למספר האנשים שהאוטומציה תגרום לאבדן משרותיהם. השימוש בקנה־מידה זה מביא למסקנה כי שני מיליון עובדים בארצות הברית מאבדים את משרותיהם – פרט לחקלאות. עקב התמורות הטכניות (37).

סניידר מכיר בעובדה כי המדידה שהוא מציע היא גסה ביותר, אך יש לשאול אם אין היא גסה מכדי שאפשר יהיה להשתמש בה. במדידה זו מובאות בחשבון רק משרות שהאוטומציה מנשלת, ואינה מייחסת חשיבות כלשהי למשרות הנוצרות בזכות האוטומציה. כמו־כן, לפי שצויין לעיל, התמורות הטכניות הן רק אחד הגורמים לשינויים בתפוקה הלאומית לשעת־עובד. ניצול רב יותר, או מועט יותר, של מפעלים קיימים ישפיע גם הוא על התפוקה לשעת־עובד. והוא הדין שינוי במיבנה הפעילות הכלכלית, המביא לידי שינוי במשקלם של מפעלים וענפי־תעשייה, בעלי תפוקה גבוהה יותר או נמוכה יותר, לשעת עובד.

קלאג וגרינברג צמצמו את הבעיה, שנזכרה לאחרונה, על ידי שחקרו את ענפי־התעשייה בנפרד. הם חקרו למעלה משלוש מאות ענפים שונים המקיפים 95% מכלל תעסוקת־הייצור בארצות־הברית. מטרת המחקר היתה לבחון את היחס שבין הפריון העולה לבין התעסוקה הפוחתת. נמצאה התאמה מעטה בין השניים: “רוחי הפריון בקרב ענפי־התעשייה היו קשורים הן עם עלייה בתעסוקה, והן עם ירידה בה, במשך תקופה של שנים מספר”. (22). פירושו של דבר שבמישור ענפי־התעשייה היו הסיכויים שמשרות שחוסלו עקב תמורות טכניות ו/או מסיבות אחרות יעומתו על־ידי משרות שנוצרו עקב אותן סיבות.

קלאג וגרינברג ערכו, על סמך מימצאיהם, תחזית של מספר המשרות שיישללו בשנים הקרובות בענפים לא־חקלאיים. (אין הם משתמשים במונח “נישול משרה”, אלא “הפסקת־העסקה”, שכן רבים מאלה שהעסקתם הופסקה חוזרים ומועסקים כעבור זמן קצר). המספר לגבי העשור הבא היה מאתיים אלף לשנה, “תוך הנחה שהתפוקה תגדל במהירות רבה יותר מאשר בין 1953 ל־1958”. מספר זה פחות מ־0.3% מן המועסקים בענפים לא־חקלאיים בארצות־הברית ב־1962 (33); כלומר כעשירית ממספר המשרות שיש להניח כי ינושלו, אם נסמוך על נוסחתו של סניידר.

דווקא בארצות־הברית, מקום שם “המשרות במשק הפרטי גדלות במהירות של פחות מאשר מחצית הגידול בכוח־העבודה הפוטנציאלי” (16), מזהים אנשים רבים את הסימנים הברורים של נישול־משרות ישירה כתוצאה מאוטומציה כסיבה חשובה להיעדר משרות. עדיין יש צורך במדידות ישירות של יחס זה.

באשר למדידה ולתחזית של השפעת התמורות הטכניות על המחסור בעובדים הרי הכלים שבידינו הם עוד יותר פרימיטיביים. לא זו בלבד שאין כאן דרך־מדידה ישירה ושימושית, לגבי התמורות הטכניות, אלא שחסרה גם שיטה תקינה למדידת המחסור בעובדים, בדומה למדידת האבטלה. קיימים רק סימנים מעורפלים בדבר מחסור בעובדים, והנפוץ ביותר שבהם הוא מספר המשרות הפנויות ביחס למספר המובטלים הרשומים בלשכות־העבודה הציבוריות. אך מהנדסים ושאר עובדים בדרג גבוה – שבהם אנו מעוניינים במיוחד – אינם משתמשים כרגיל בלשכות־העבודה הציבוריות.

אם נניח לרגע קט הצדה את המאזן הכללי של ההיצע והביקוש, נוכל להשתמש באומדני הביקוש לכוח־אדם בדרג גבוה, שייווצר כפי שיש להניח ישירות על ידי התמורות הטכניות בענפי־תעשייה מסויימים, כאשר ניתן יהיה להצביע על התקדמות בתחזית התמורות הטכניות עצמן (ראה סעיף 1.5).

פרק ד': תוכניות ארציות לפתרון בעיות האבטלה והמחסור בעובדים    🔗

המנהל הכללי של יל"ו הצהיר: “מדיניות העידוד של שיעור־פריון גבוה יותר מחייבת קבלת העקרון, ונהיגה לפיו, כי העובדים שהתמורות משפיעות עליהם ישירות אינם חייבים לשאת בעול זה. זוהי אחריות המוטלת על הציבור והממשלה, אחריות של המעבידים והאיגודים המקצועיים”. (1). בפרק ב' לעיל עסקנו בתפקידם של המעסיקים, ובפרק ג' – נדונו הבעיות מנקודת־ראות ארצית. בפרק דלהלן נעסוק בתגובות הממשלות והאיגודים המקצועיים לבעיות אלו.

ראשית, נדון כאן בקצרה על תגובות הממשלה והאגודים המקצועיים לאחריות המעסיקים (סעיף 4.1). אחר כך נגע בשתי דרכי־התגוננות מפני האבטלה (4.2 ו־4.3), ולבסוף נסקור את התוכניות לקיום ביקוש גבוה כולל לעובדים. (4.9)

4.1 המדיניות הארצית כלפי מפעלים העוברים לאוטומציה    🔗

בארצות־הברית הושמעו הצהרות רשמיות ורשמיות־למחצה על האחריות של המפעלים העוברים לאוטומציה כלפי עובדיהם, כגון בדו“ח הוועדה המייעצת לנשיא לענייני מדיניות ניהול כוח־אדם, ובדו”ח על כוח־האדם שהוגש לנשיא (32־33). אך הממשלה האמריקנית הססנית ביותר – והדבר מובן – בקשר להתערבות ישירה במדיניות כוח־האדם של הנהלות המפעלים. כפי שצויין בפרק ב', האיגודים המקצועיים החזקים השיגו את הסכמת המעבידים לתוכניות רבות, נרחבות, להגנת העובדים לאחר האוטומציה. אירגונים ממשלתיים וכמה מפעלים פרטיים לא־מאורגנים מקיימים תוכניות מעין אלו משלהם.

ביפאן נוהגים המעסיקים, העוברים לעיבוד־נתונים אלקטרוני, להודיע לאיגודים המקצועיים על תוכניותיהם להנהיג ציוד חדש, ולעתים הם מבטיחים כי לא יחולו קיצוצים כלשהם בתקופת הסכם־העבודה. הברה גדולה אחת כללה בחוזה פיסקה בדבר מניעת פיטורים. המסורת הממושכת, שהוחזקה על ידי האיגודים המקצועיים, מבטיחה רמה גבוהה ביותר של אחריות־ההנהלה מבלי שהממשלה תנקוט עמדה. גיוס עובדים, העסקתם והכשרתם מרוכזים כולם במפעל; הניידות היא מינימלית והוותק הוא הקובע, כמעט לבדו, את רמת־השכר וההעלאות בדרגה; וכרגיל מוענק לעובד המפוטר תשלום־פיצויים. גם עובדי משרדים מאורגנים ביעילות רבה. אולם המשק הוא דואליסטי, כלומר שיש בו גם עתודות עובדים בעלי שכר נמוך (11).

בצרפת קיימים חוקים בדבר זכויות העובדים לקבלת הודעה מוקדמת על הנהגת אוטומציה, העברה לעיר אחרת. גם שם מושם הדגש על אחריות ההנהלה ולא על זכויות עדיפות (25).

ההבחנה בספר שלפנינו בין אחריות ההנהלה, העובדים והממשלה חשובה אולי פחות במשקים בעלי תכנון ופיקוח מרוכזים.‏ מכל מקום, הידיעות המועטות מברית המועצות שהושגו לצורך ספר זה לגבי אחריות ההנהלה כלפי העובדים באוטומציה נוגעות רק לתיכנון כללי של ההדרכה. תוכניות אלו מעובדות יחד עם תוכניות להנהגת תהליכים חדשים וציוד חדש (48).

4.2 תוכניות לפיזור העבודה    🔗

הכל מסכימים כי השפעות האוטומציה לגבי עקירת עובדים ממשרותיהם אינן ניתנות לפתרון אך ורק על־ידי פעולות המפעלים העוברים לאוטומציה. אחת מדרכי ההתגוננות הראשונות מפני האבטלה, שהאוטומציה עלולה להביא בעקבותיה, היא נסיונם של העובדים לפזר את העבודה הקיימת בין מספר גדול יותר של עובדים.

מורס אמר ב־1957 כי קיצור שעות־העבודה, כדי לפזר את כמות העבודה, “אינו פורה באמת” (9). מוסיף הוס ואומר כי קיצור כזה עשוי להציף חלקים אחרים של שוק־העבודה באנשים המחזיקים במשרה נוספת; על כן המעסיקים מתנגדים לכך, הואיל וסידור כזה מפחית את היעילות; גם האיגודים המקצועיים מתנגדים לעתים לפתרון זה, משום שהוא מערער את תנאי העבודה במשרה השניה (25).

אם אמנם הוצאות גבוהות יותר ליחידת־עובד מחישות את האוטומציה (כפי שנאמר בסעיף 3.7), הרי הפחתת שעות העבודה עשוייה לסכל את מטרותיה היא, כאמצעי להפחתת האבטלה, שכן שבוע העבודה הקצר יותר והיקר יותר (מבחינת הוצאות העבודה) יביא לאוטומציה נוספת ולאבטלה נוספת.

מצד שני, אמצעים לפיזור העבודה משפיעים כנראה מייד על העלאת רמת הצריכה. נקל כמובן להבין כי מדיניות המסייעת בעת ובעונה אחת לחברים החלשים יותר לקבל עבודה, בעוד שהיא מגדילה את שכר העבודה אצל העובדים הקבועים, מן הדין שתזכה בתמיכה נמרצת מטעם האיגודים המקצועיים. הישג חשוב בארצות הברית, לפי קוים כלליים אלה, היה מתן חופשה בת י"ג שבועות לעובדים בעלי ותק גבוה לאחר עבודה במשך חמש שנים רצופות (23).

בשנת 1962 ציין מורס את אורך שבוע־העבודה כדוגמה של תחום שבו לא הושג הסכם בדבר הדרך שיש לנהוג בה כלפי השפעות האוטומציה והתמורות הטכניות על התעסוקה – וזו הדוגמה היחידה של אי־הסכמה שהזכיר בהקשר זה (1). תרומה תחבולנית לחילוקי־הדעות בנושא זה נתרמה על ידי רותר, כאשר הציע שבוע־עבודה גמיש, לאמר:

"כאשר האבטלה היא בשיעור נמוך מאחוז מסויים של כוח־העבודה, יהיה שבוע־העבודה התקין בן 40 שעות. אולם אם תעלה האבטלה מעל לאחוז זה, במשך תקופת־זמן מסויימת, יופחת שבוע־העבודה באורח אוטומטי, על בסיס מודרג בהתאם לרמת האבטלה. הואיל והביקוש הגובר מביא לידי תפוקה גוברת, יוארך שבוע־העבודה באורח אוטומטי ויחזור להיות להיות בן 40 שעות.

כאשר מפחיתים את מספר השעות יש הכרח לשלם לעובדים שכר שבועי, אחרת לא נצליח לפזר את קשיי האבטלה אלא במידה מועטת ביותר, ולא נוסיף כל תוספת לכוח־הקנייה הכולל.

כדי למנוע מהמעביד הפרטי קשיים מיותרים, מציעה ההצעה מתן פיצוי למעביד, תמורת השעות שהפחתו מלוח־העבודה השבועי הסדיר, שישולם באמצעות קרן השוואה ארצית לגבי שבוע־העבודה; קרן זו תוקם ממס קטן שייגבה מנותני העבודה לפי גליונות השכר לעובדים.

שיטת־מימון זו תסייע לייצוב המשק. בתקופות־רווחה, כאשר הביקוש גבוה, יוזרם כסף לקרן. בעתות של קושי, כאשר יש להגביר את הביקוש, הרי משיכות מן הקרן יוסיפו לכוח־הקנייה" (22).

4.3 הגנה על רמת־המחיה של המובטלים    🔗

אמצעים לאספקת תחליפים חלקיים לשכר, למובטלים, מהווים מעין דרך התגוננות שנייה מפני האבטלה, דרך המבוססת הרבה יותר מאשר האמצעים לפיזור העבודה. ההנמקה הכלכלית המודרנית לאמצעים אלה היא קיומה של רמת־הצריכה, אך המניעים הישנים והיסודיים יותר ‏ הם, אולי, הסולידאריות החברתית והרצון האישי להתגוננות עצמית.

האמצעים הנקוטים כוללים תוכניות חסכון אישי, ביטוח מפני אבטלה, תשלומי־פיטורין, גימלאות ומענקי־סעד. ההגנה על רמת המחייה משולבת ביעדים אחרים, באמצעות סדנות־עבודה מוגנות, סעד־עבודה וסוגים אחרים של תעסוקה הנתמכת ישירות.

נסיונות לגבי אבטלה שסוכמו לאחרונה, בעיקר בארצות־הברית, הביאו לשינויים בשיטת הדגש בין התוכניות השונות. הציר שעליו סובבת השיטה האמריקנית היה הביטוח מפני אבטלה. אך מחמת לחצם של מובטלים רבים שניצלו עד תום את דמי הביטוח היה צורך להוסיף סכומים ממקורות פדראליים, תשלומים שלא היו קשורים כלל לעקרון הביטוח; ועובדי המכוניות המאוחדים הביאו את מעבידיהם־עצמם להשלמת התשלומים הממשלתיים, שלא היו מספיקים. ביטוח מפני אבטלה, בארצות־הברית, הוא אפוא:

“שיטה שחשיבותה תגרע ותלך כאשר תיערך על האבטלה בסופו של דבר התקפה רבת־ממדים ואמצעי סיוע. התקפה מעין זו תכלול הן אמצעים כלכליים כלליים, להגברת הביקוש הממשי, והן אמצעים מיוחדים כגון התוכניות לפיתוחם של אזורים, פיתוח כוח־האדם ותוכניות ההדרכה, המופעלות עתה והקרובות להפעלה. כל התוכניות הללו מעידות על תפקיד פיצוי־אבטלה המצטמצם והולך” (22).

ביפאן, תשלום הפרישה הוא כנראה אמצעי אופייני להגנה על רמת־המחיה של המובטלים. “שורשיו ההיסטוריים נעוצים בימי הפיאודאליות, שבהם היו מפצים את העובד על השירותים שסיפק במשך כל חייו”. גודל הקצובה שונה מחברה לחברה, וכרגיל הוא מסתכם לשלוש שנות משכורת. שני שלישים מכל החברות, כולל רוב החברות הגדולות, מעניקות קצובות פרישה, אך נוכח המהירות שבהן חלות התמורות הטכניות ולנוכח הקושי מצד חברות לקיים את מעמדן התחרותי מעבר־לים, כשנטל זה רובץ עליהן, מסכימים כמעט הכל כי גימלות־מדינה יהיו חייבות לבוא במקום קצובות הפרישה (11).

4.4 תוכניות־תעסוקה אזוריות    🔗

כפי שנאמר לעיל, תרמו התמורות הטכניות ליצירת אזורים שדופים מבחינה כלכלית (סעיף 3.8), ולעתים קרובות מאפיין המיקום־מחדש את המפעלים העוברים לאוטומציה (סעיף 2.6), כך שהבעיה מתרחבת והולכת.

התגובות לבעיות האבטלה המקומית והאזורית שונות במידה רבה ממדינה למדינה. בלחץ המחסור בכוח־אדם בעת המלחמה נעשה בארצות הברית מאמץ רציני לרכז במקום אחד את הפעילות הכלכלית, בשים לב לתנאי שוק העבודה. ב־1958 תיאר קילינגסוורת את “אמצעי־הפתרון האמריקניים, לטיפול במקרי אבטלה קשה מקומית ואזורית” כאמצעים “שאינם מספיקים כלל”, הנופלים בהרבה מאותם האמצעים שנקטה בהם בריטניה (6). הגישה האמריקנית נשתנתה שינוי רב כאשר נתקבל ב־1961 חוק פיתוח האזורים, שקבע – באזורים שהוגדרו כאזורים לפיתוח־מחודש – תשלום‏ דמי־מחיה לששה־עשר שבועות למובטלים שייבחרו להדרכה, סיוע טכני בתיכנון קהילתי והלוואות ומענקים לצורכי תעסוקה. משהגיעה שנת 1963, הושמעו דעות רבות על כך שאמצעים אלה אינם מספיקים.

“במקרים מסויימים, אותן מדינות ואותם יישובים שהיו זקוקים ביותר לעידוד החזרת הפעילות הכלכלית על כנה – היו מסוגלים פחות מאחרים, או גילו רצון פחות מאחרים, לנקוט אמצעים מתאימים” (55).

אם אמנם המשקיפים האמריקניים השקיפו לעבר בריטניה כדי לחפש דוגמא לאמצעים יעילים לפיתוח־אזורים, הרי היו משקיפים בריטים שניסו ללמוד מנסיונה של צרפת (ואולי היו גם משקיפים צרפתיים שניסו להשקיף מזרחה). ה“אקונומיסט” הלונדוני כותב:

"דרושה מדיניות חדשה, משום שהמדיניות הקודמת של סיוע אזורי, שהופעלה בעשר השנים האחרונות – בצרפת, בבריטניה וגם במקומות אחרים באירופה – נתגלתה כבלתי־מספקת…

“לפי המדיניות החדשה, כל מיתקן תעשייתי חדש יהיה זקוק לרשיון מוועדת התיכנון האזרחית (Delegation generale de l’amenagement du territoire), אירגון חדש שהוקם לפני כשנה. רשיון מעין זה היה דרוש עד כה רק באזור פאריס; הודות לסירוב להיענות לרוב הבקשות להקמת בתי־חרושת באזור זה במשך עשר השנים האחרונות, מטעם משרד העבודות הצבוריות בצרפת, נמנעה התרחבותה התעשייתית והדימוגראפית של פאריס לממדי־ענק שלא תוכל להיות כל שליטה עליהם. השיטה החדשה תאפשר למדינה לכוון אף תעשיינים אשר אינם באים אליה בבקשת עזרה לאותם אזורים אשר את פיתוחם מבקשת היא לעודד” (68).

מנהיג־האיגודים־המקצועיים האמריקני, רותר, קבע בתוכניתו למלחמה בתוצאות האוטומציה תפקיד ברור לממשלת ארצות הברית, והוא:

להשתתף בקביעת מיקומם של מפעלים חדשים (22).

4.5 תוכניות מיוחדות לצורך קבוצות שוליות    🔗

בניגוד לרוב ארצות אירופה, הנהנות מתעסוקה מלאה, והמרכזות את מאמציהן על תוכניות לאירגון כולל יעיל יותר של שוק העבודה, הרי בארצות־הברית מושם הדגש יותר על חברי קבוצות הסובלים עתה מאבטלה גדולה (25). כפי שנאמר לעיל, אלה הם בעיקר צעירים הנושרים מבתי־הספר, קשישים וכושים – קבוצות אשר סיכויי עבודתם הקלושים בלאו הכי נחלשו עוד יותר בשנים האחרונות, בחלקם כתוצאה מן האוטומציה (סעיפים 2.8 ²⁷ ו־ 3.8).

בכמה מדינות בארצות־הברית אסורה לפי־החוק האפלייה בתעסוקה מטעמי גזע או דת, רותר טוען כי זו צריכה להיות תוכניות פדראלית, שתכלול הגנה חוקית דומה כנגד אפלייה נגד מבקשי־עבודה קשישים יותר. הוא גם מציע לגבי קבוצת המובטלים – שאולי “אינם ניתנים להכשרה… סוג מיוחד של עבודה ציבורית קבועה, שתספק להם משרות”, ולא להחזיקם ברשימות מקבלי הסעד (22).

4.6²⁸ תוכניות להכשרת־עובדים    🔗

בשנים האחרונות חלו בארצות רבות חידושים רבים בשיטות, באירגון ובתחומי ההדרכה. תוכניות הדרכה חדשות, ותוכניות־לימודים לחינוך מקצועי ולהכשרת צעירים, פותחו בין השאר באיטליה, ארצות־הברית, בריטניה, ברית־המועצות, נורווגיה, צרפת, קנדה ושוודיה. בוצעו גם הרחבות ניכרות, לאחרונה בתוכניות להדרכת מבוגרים – הן מועסקים והן מובטלים – בארצות־הברית, נורווגיה וצרפת. רובם של חידושים אלה מעיד על נסיון להסתגל לתמורות הטכניות.

בשדה החניכות, למשל, הונהגו תוכניות להכללת עבודת־כיתה רבה יותר בתוכניות־החניכות, לקיצור תקופת החניכות ולחיסול תחומי־הגיל לכניסה לחניכות; כל אלה משקפים את הצורך בהכשרה רחבה יותר למספר גדול יותר של עובדים.

בלחץ האבטלה הגבוהה חוקקה ממשלת ארצות־הברית, ב־1942, את חוק הפיתוח וההכשרה של כוח־אדם, הקובע תשלום קצובת־הדרכה עד חמשים ושנים שבועות למובטלים שהיה להם קודם נסיון־עבודה בן שלוש שנים. לאור המסורת האמריקנית היה בכך בלי ספק משום חידוש, אך למרות זה הוא נתקל בביקורת חריפה מצד אלה שסברו כי לא היה די בו. רותר טוען²⁹ כי הצעירים והמשכילים ביותר מבין המובטלים נבחרים לצורכי ההדרכה הזאת, באופן שאלה הזקוקים ביותר להדרכה – נותרו עזובים לגורלם. ההדרכה קצרת המועד הניתנת למובטלים מביאה כרגיל להצבתם של אלה שנבחרו להכשרה בדרג נמוך יותר. יתר על כן, הצבתם של עובדים שהוכשרו זה־עתה עשוייה למנוע מעובד נוכחי הזדמנות לעלות בדרגה. חוק זה אינו קובע דבר לגבי עלייתם בדרגה של עובדים נוכחיים, ודבר זה חמור במיוחד כאשר העובדים נמוכי־הדרגה הם כהי־עור (22).

מסתבר, כמו כן, כי התוכנית מתקבלת על דעת מעטים בלבד.

“ייתכן שהמחסום הוא פסיכולוגי… העובד האמריקני הוא קרבן למנהגיו; הוא שמרן קיצוני… כאשר הוא מסתמך על המיומנות שרכש לעצמו, ועל הכרת דרישות העבודה; כאשר הוא חושש מפני צו השעה להסתגל לתנאים החדשים, הרי הבעל־או האב החסונים מעדיפים לטעון כי משרתו ושכרו יוסיפו להתקיים גם לאחר שהמצאתו של המהנדס תשבוק חיים. הלך־מחשבה זה, לפי המיבחנים, מעיד על היעדר מדומה של כושר, כשרון ורצון־התקדמות” (כב)³⁰.

4.7 גישות חדשות לחינוך    🔗

בעית הכנת העובדים לקראת השתתפות יעילה בחיים הכלכליים, בתנאים הטכנולוגיים החדישים, המריצה רבים להשקיף למרחוק, מעבר לתוכניות הסגוליות והצרות, ולתור אחר גישות חדשות בחינוך.

וכך, דרך משל:

“הבטחון האישי במשק טכני אינו מובטח על ידי קיום ההכנסה בתקופות פיטורים זמניים. כיום, הבטחון תלוי במידה רבה בכושר להסתגל לשינויים כאשר הם חלים. בטחון עובדים מחייב אפוא זכות חיונית לחינוך, ‏ להזדמנות לעבודה ולקידום” (26).

“באוטומציה אין לך שירות גרוע מזה כאשר בית־הספר מכין תלמיד, כפי שעושים רבים, למשרתו הראשונה. אם יש דבר ודאי אחר באוטומציה, הרי זה שהמשרה – ואף הנמוכה ביותר – תשתנה שינוי יסודי, ולעתים קרובות” (51).

“בעבר חשבו על הכשרה וחינוך מקצועי במושגים של צעירים הלומדים עדיין בבית־הספר, של עובדים שמשרתם נשללה מהם, וקשישים. כיום…. יש מקום לגישה חדשה להעלאת רמת־המיומנות של כוח־העבודה כולו, במטרה להביא למידה גדולה יותר של ניידות בין משרות. חינוך וחינוך מקצועי הופכים להיות תהליך רצוף, לגבי עובדים רבים, במשך כל תקופת עבודתם כמבוגרים… הכל, או הרוב, מסכימים עתה כי ההגבלות בהכשרה והכשרה־מחדש חייבות להיות מינימאליות וכי יש לתת אפשרות לעובדים במספר רב ככל האפשר לרכוש כשרים נוספים וללמוד תפקידים חדשים” (40).

משמעות שונה, וחשובה, של הרעיון דלעיל היא זאת: “יש לספק הכשרה לכל העובדים, כך שהעלאה מתמדת בדרגה תפנה מקום בתחתית הסולם למובטלים” (70).

רותר מביא עדויות המוכיחות כי נשירה מבית־הספר התיכון בארצות־הברית אינה קשורה במיוחד בהיעדר־מישכלי, והוא מסיק מכך כי הפגם נעוץ בהגשתו ובהתאמתו של החינוך (21).

על מי מוטלת האחריות לשפר את רמת החינוך? מבריטניה כותבים: “ייתכן שהתעשייה תהיה חייבת ליטול יוזמה ישירה יותר מאשר בעבר, כדי להבטיח הכשרה טכנית הדרושה למומחים בעתיד” (20). גם האיגודים המקצועיים מתבקשים לתת יד. איגודים של עובדי־משרד בארצות הברית מעודדים את חבריהם ללמוד בקולג’ים נמוכים, ולפחות אחד מהם משלם בעד ספרי־לימוד; אך התלונה הנשמעת היא כי אין העובדים יודעים מה עליהם ללמוד בדיוק (21). איגוד עובדי חשמל בסנט־לואי, בשיתוף־פעולה עם שלטונות חינוך מקומיים וארציים, הקים בית־ספר למוסמכים להכשרה בעבודות חשמל חדישות (5).

בעיות החינוך קשות ומסובכות. לאחר ההחלטה מהו סוג החינוך הדרוש, יש צורך להשיג הסכמה כללית בעניין הוצאת הכספים; לאחר הקמת המפעל וגיוס המורים והכשרתם, עדיין נותרת הבעיה של שידול התלמידים לרכוש חינוך.

“דו''חות ממשלתיים שנתפרסמו לאחרונה מעידים כי יש היצע של בוגרים בתחומי המדעים הטהורים למעלה מן האומדן, היצע המהנדסים – מתחת לאומדן, והרבה מתחת לביקוש הצפוי. תלמידים, ובמיוחד המוכשרים יותר, מעדיפים את המדע הטהור” (71).

4.8 אמצעים להגברת ניידותם של עובדים    🔗

האחרון בסוגי האמצעים למלחמה באבטלה ובמחסורי עובדים כתוצאה משינויים מיבניים בתעסוקה הוא זה שמטרתו לסייע לעובד לשנות את מעבידו, או את מקום־עבודתו.

לשם כך מרחיבים את כושר־העבודה של שירותי־התעסוקה הציבוריים, משפרים אותם, והם כוללים עתה בדיקות וייעוץ לצעירים ולמבוגרים ושיתוף פעולה בהכשרה ובסיגול־למשרה (1). בארצות־הברית נעשים מאמצים, מטעם שירות התעסוקה, לשתף־פעולה עם ההנהלה בתיכנון המעבר לייצור אוטומטי, באופן שמספר הפיטורים יפחת ויושגו הכשרה־מחדש והצבה של מפוטרים (35; 38).

היכולת לעבור בקלות ממעביד למישנהו חשובה לא רק לגבי המובטל, אלא גם לתיפקודו היעיל של המשק. לגבי המחפש עבודה באותו מקום־יישוב, היעדר מידע והיעדר קשר יעיל עם המעסיקים־בכוח עשויים להוות בעיות עיקריות. שירות־התעסוקה מכוון לפתור בעיות אלה. בפני עובד המועסק בעבודה אך המבקש לשנות את מקום־עבודתו, עומדים מכשולים נוספים, שאין שירות־התעסוקה מסוגל לטפל בהם. אלה כוללים את זכותו של העובד למשרתו, בצורת גימלה, זכויות־ותק וכו'; והחשיבות הגוברת של קאריירות בחברות בודדות (39).

כל הבעיות דלעיל, העומדות בפני עובדים המנסים לעבור למעביד אחר באותו מקום־יישוב, עומדות גם בפני אלה החפצים לעבור למקום־יישוב אחר; נוסף לכך, עומדים העובדים בפני אותן בעיות כלכליות, חברתיות ופסיכולוגיות שתוארו בסעיף 2.6 לעיל.

מנקודת־ראותה של החברה שהעובד נוטש אותה, ניידות העובדים היא לעתים קרובות בעיניה כ“גזלה לאור היום”. היא עשוייה להשפיע השפעה שלילית על ההכשרה, משום שכאשר חברה אחת מגייסת עובדים מחברה אחרת חייבת זו האחרונה להכשיר עובדים חדשים לגמרי, משום כך, חברות רבות אינן נוטות להשקיע בהכשרה, במיוחד אלו העוסקות בעבודה חלוצית בטכניקה החדשה (25). הידיעות על אודות “גזלה” דומה בתחום העבודה ביפאן, מצביעות על תופעה בלתי־רגילה לגבי ארץ זו: עובדים מיומנים “נחטפים” מחברות קטנות על ידי חברות גדולות (11).

כדי לפתור במידה חלקית כמה מהבעיות שנזכרו לעיל, הוצעו לאחרונה תיקונים במיבנה שירות־התעסוקה של ארצות הברית. מטרת אחד התיקונים היא להפריד בין טיפול בביטוח האבטלה לבין תפקידיה האחרים של לשכת העבודה (25). אחת הסיבות לכך היא, כי כתוצאה מההצמדה הקודמת מגלות לשכות־העבודה עניין יותר בשמירת היחסים בין העובד לעבודתו מאשר בסיגול העובדים למשרות אחרות על ידי הכשרתו בכיוונים חדשים. רותר מציע תיקון יסודי (שאינו, כמובן, יסודי לגבי הקורא הישראלי): רישום־חובה של משרות חדשות בשירות התעסוקה הציבורי (22).

תפקיד הממשלה בסיוע לעובדים לעבור למקום־יישוב אחר זוכה לתשומת לב מוגברת. בשוודיה, הסיוע לעבור למקום־יישוב אחר כדי לקבל עבודה נחשב לזכות חברתית והממשלה חייבת לשלם בעדו. בין ההוצאות שהממשלה נושאת על שכמה יש למנות את הבאות: משלוח אשת העובד עמו, כאשר הוא נוסע לראיון בקשר לעבודה במקום־היישוב החדש; קיום שני משקי־בית כאשר אי אפשר להעביר מיד את המשפחה כולה; תשלום סכום מסויים (כ־60 דולאר) הקשור בכניסה לבית החדש. הממשלה דנה גם בשאלה האם מגיעים לעובד פיצויים על ההפסד שנגרם לו ממכירת ביתו, כאשר הוא עובר למקום יישוב חדש.

רותר, המצטט את התנאים דלעיל מציע כי הדברים ישמשו כדוגמא לארצות־הברית (22), מקום שם נעשו צעדים ראשונים בכיוון זה. בחוקים משנות 1961 ו־1962, הנוגעים לסיוע לאזורי־שפל ולהכשרה־מחדש (ראה – סעיפים 4.4 ו־4.6 לעיל) לא נאמר דבר בקשר להוצאות העברתם של עובדים מובטלים ממקום למקום. בחוק להרחבת הסחר, שהוחק לאחר מכן ואשר נועד לסייע לעובדים שעבודתם נשללה מהם כתוצאה מתחרות מסחרית של ארצות־חוץ, “נקבע בפעם הראשונה כי ישולמו הוצאות־התחבורה למרכז־ההדרכה והוצאות־ההעברה למקום־העבודה החדש” (55).

סימנים חשובים לניידות עובדים ולהשפעת התמורות הטכניות על הניידות נתפרסמו לאחרונה בארצות־הברית. כאחד מתוך עשרה עובדים אמריקניים, בקירוב, עברו בשנות 1955 ו־1961 ממעביד אחד למישנהו. אך ב־1955 חמישה מתוך שמונה עובדים כאלה עברו כדי לזכות במשרה טובה יותר, בעוד שב־1961 היה מספר העובדים שעברו למטרה זאת, ומספר העובדים שנאלצו לעשות כן בעקב פיטורים, שווה זה לזה. מבין המובטלים שלאחר מכן מצאו משרה חדשה, ב־1961, זכו רבע לשכר גבוה יותר במשרותיהם, מחצית – נשארו באותה קבוצת־הכנסות ורבע – קיבלו משרה ששכרה נמוך יותר (57).

4.9 תוכנית לקיום רמת־תעסוקה גבוהה    🔗

מעטים הכלכלנים בבריטניה ובארצות־הברית שיסכימו לטענה שהושמעה ב־1950, שלפיה תביא האוטומציה ל“מצב־אבטלה שלעומתם יהיה השפל של שנות השלושים כצחוק בלבד”. יש בידי הממשלה האמצעים להרחיב את רמת הביקוש הכולל, וכך – ליצור משרות חדשות לאותם שמשרותיהם נשללו מהם בעקב התמורות הטכניות.

על־אף האמת שבדברים אלה, אותם השמיע קרוסלי (7), לא עלה בידי ארצות־הברית, למעשה, למנוע אבטלה גבוהה יחסית במשך שנים מספר. ואין הדבר נעוץ באי־הבנה לגבי הצורך הראשוני בגידול כלכלי. המחקר הארוך, שזכה לפירסומת רבה, שנערך על ידי צוות מומחים גדול והוקם לאחר ההסכם שבין חברת ארמור לבין שני איגודים מקצועיים, הגיע למסקנה כי הגידול הכלכלי המהיר הוא בבחינת צורך ראשון להפחתה נמרצת של האבטלה; לאחר מכן באים רכישת־מיומנות, ניידות וההגנה על רמות־המחיה (30). רותר הציג את הדברים בניסוח שונה מעט, באומרו כי "יש צורך בפעולה סימולטנית בשתי חזיתות: עלינו להעלות את הביקוש לרמה שתספק אפשרויות־תעסוקה לכל; ועלינו לאפשר לכל ליהנות מאפשרויות אלו (22).

כאשר מגיעים לשאלה, איזוהי השיטה להגביר את הביקוש הכולל ולהעלות את הרמה הכללית של התעסוקה, באה הסכמה כללית רק לגבי הפחתת המיסים. הצעותיו של רותר היו כדלקמן:

הפחתות במיסים, במיוחד בקבוצות־המס הנמוכות יותר; הגדלת ההוצאות במידה ניכרת לצורכי חינוך, בריאות, שיכון ‏ וכו‘; הגדלת כוח־הקנייה באמצעות תוכניות חברתיות, טיפול רפואי, שכר־מינימום גבוה יותר, וכו’; מנגנון לעורר את דעת הקהל שתגביל את השימוש לרעה במחירים שנקבעו באורח מינהלי שירותי.

להלן הצעותיו של סניידר, אחד מנותני־העבודה שהוזמן, על־אף זאת, לשאת את דבריו בפני הוועידה הכלל־ארצית של האפ“ל־סי”ו:

הפחתות במיסים:

עידוד ענפים חדשים, כגון חינוך, ותעשיות המבוססות על עבודת־פיתוח לצורכי הגנה; פיתוח שוקי־חוץ חדשים (37).

משקיפים רבים סבורים כי המאמצים להרחיב את הביקוש ולעודד את התעסוקה באמצעות התקציב הציבורי חייבים להיות מרוכזים באותם חלקים של המשק אשר התרחבו בשנים האחרונות מעצמם (סעיף 3.5). בין התביעות הנמרצות לסיוע יש למנות את התוכניות הציבוריות העוסקות בחינוך ובבריאות. לא זו בלבד שהצורך בפעולה מוגברת (ועל כן בגדר תעסוקה) בענפים אלה הוא גבוה ביותר, לפי אמות־מידה חברתיות, אלא שהשיפורים בחינוך ובבריאות עשויים גם להביא להעלאת הייצור. בעיות שעד כה לא הגיעו לכלל פתרון בארצות־הברית, הן: הקביעה באיזו מידה יש לכוון את הרווחים שנצטברו כתוצאה מהאוטומציה והתמורות הטכניות, להרחבת התעסוקה; כמה ליוזמה ציבורית, וכמה ליוזמה פרטית; ובמיוחד, מציאת שיטות פעולה מבחינה כלכלית ופוליטית.

פרק ה': משמעויות חברתיות וכלכליות אחרות של האוטומציה    🔗

היחס בין האוטומציה לבין האבטלה, הוא הגורם לכך שנושא זה יהיה בעל חשיבות ציבורית רבה. האבטלה והמחסור בעובדים שימשו עד כאן כנושאי־רקע לסקירה זו, פרט לגישושים וחיפושים קצרים במשמעות הגידול הכלכלי, לבחינת אירגונם של מפעלים, לתנאי העבודה, ולצורכי הכשרה וחינוך.

אולם החוקרים הקדישו תשומת לב גם למשמעויות אחרות, חברתיות וכלכליות, ‏ של האוטומציה, ורבות מהן מרוכזות בפרק זה. שלושת הסעיפים הראשונים דנים באירגון העובדים; נושאיהם של שלושת הסעיפים שלאחר מכן שונים ומגוונים. והסעיף האחרון דן בתוכניות ארציות ובין־לאומיות לפתרון הבעיות החברתיות והכלכליות שמתעוררות בעקב האוטומציה.

5.1 גודלם של האיגודים המקצועיים, הרכבם ומידת־הפיקוח שהם מפעילים    🔗

השינויים במיבנה התעסוקה, כפי שתוארו בסעיף 3.5 לעיל, יש בהם משמעויות חמורות מבחינת האיגודים המקצועיים. דבר זה בולט בייחוד בארצות רבות, כגון ארצות־הברית, שבהן כוחו של האיגוד המקצועי מורכב מעובדי עבודת־כפיים. “אם הקידמה הטכנולוגית תוסיף להפחית את חלקם של עובדים אלה, באורח יחסי לכלל המועסקים, ורבים הסיכויים לכך – הרי ניתן לצפות שמספר החברים באיגודים המקצועיים יצטמצם במידה מתאימה, אם לא באורח מוחלט, באותן תעשיות” (21).

בין 1939 ל־1955 הוכפל מספר החברים באיגודים המקצועיים בארצות הברית, אך בין 1955 ל־1960 הוא נשאר יציב, בעיקר כתוצאה מדלדול מקורות חברי־האיגודים. הקבוצות העיסקיות הגדלות והולכות אינן קרובות כלל לרעיון האיגודים המקצועיים (39).

מתיצבת אפוא לפנינו השאלה: האם יוכל גידול הקבוצות הגדלות הללו לשמש משקל־נגדי לירידת מספר עובדי העבודה הגופנית? כפי שנאמר בסעיף 2.9, עובדי־משרד נוטים יותר להצטרף לאיגוד העובדים, בגלל הפעולה החוזרת ונשנית והשיגרה המאפיינת את עבודתם במפעלים אוטומטיים, ונאמר כי קלסתר פניה של עבודת המשרד החדשה עשוי להפחית את תסביך־העליונות של עובדי המשרד ולהביאם להצטרף לאיגודים המקצועיים, הן כדי להגן על בטחון־תעסוקתם והן כדי להזדהות אתם באורח חברתי (21).

הבעיה אינה רק הסתגלות עובדים בעלי רקע שונה לרעיון האיגוד המקצועי, אלא גם להסתגלות האיגודים לעובדים הללו. האיגודים, המיוסדים על עובדים ‘בעלי צווארון כחול’ ועל אורינטציה מתאימה, אפופים “מיסטיקה” מיוחדת המשמשת אבן־נגף לחדירה לענפי־השירותים, המימשל והקבוצות הטכניות והפקידות (45). בעייה מיוחדת מהווים הטכנאים, המתבלטים הן בקרב ‘עובדי הצווארון הכחול’ והן בקרב הפקידים. האם הם חלק מן ההנהלה או חלק אחר שאינו קשור להנהלה? כמה טכנאים הצטרפו לאיגודים מקצועיים קיימים, אך יש משקיפים הרואים גם אפשרות של הקמת אירגונים חדשים של טכנאים, בין אם ייקראו ובין אם לא ייקראו איגודים מקצועיים. בעת ובעונה אחת נראים סיכויים כי מספר מנהלי־העבודה, שלגביהם קיימת אותה אי־ודאות מבחינת מעמדם, יפחת וילך.

ברור כי אם ירצו האיגודים לשמור על גודלם יחול שינוי בהרכב חבריהם, ויחד עם שינוי זה יתעוררו בעיות פיקוח ומדיניות. באירופה נראה דבר זה בעיקר במונחים של עוצמה גוברת של איגודי פקידים ועובדים מקצועיים; בבריטניה ניכרת התעניינות דומה במאזן המשתנה בין עובדי־הייצור לבין עובדי־האחזקה המתרבים והולכים.

המתיחות ההיסטורית בקרב אירגון האיגודים המקצועיים, בין עקרון האומנות לבין עקרון התעשייה, מושפע גם הוא מהתמורות הטכניות שחלו לאחרונה. קיימים סימנים להכרה גוברת והולכת בקבוצות־אומנים מיוחדות בתוך האיגודים התעשייתיים (25). בצורה בולטת יותר ניתן לומר כי “קיימת נטייה להינתקות האומנויות המיומנות מהאיגודים התעשייתיים, המקיפים את עובדיהם של מפעל שלם… וכן קיימים סימנים שאיגודי־האומנים עולים בעוצמתם, בהשוואה לאיגודים התעשייתים, דבר שיש בו משום ניגוד למגמה שהיתה קיימת קודם לכן”. מצד אחר, קיימת גם תנועה לריכוז כוח האיגודים המקצועיים והמיקוח הקיבוצי. “נסיונות לפקח על השפעת השינויים בייצור על בטחון־המשרה והכנסות העובד הגבירו את המגמה לקראת יחידות גדולות יותר בעלות ותק ולקראת מיקוח נרחב שכוחו טמון במספר העובדים הרב שבאירגון” (39).

ביפאן מרוכזים האיגודים בחברות גדולות, שבהן כלולים עובדי משרד. מניחים כי מיזוגן של חברות קטנות שם יביא להגדלת מספר חברי האיגודים. אולם דרישות־המיומנות החדשות מאיימות לערער את מדיניות־השכר היפאנית המסורתית, המבוססת עתה על ותק, כקובע יחיד של שיעור השכר. צעירים שהועסקו לאחרונה, ונבחרו בגלל כושרם הגבוה, מתמרדים נגד הנוהג של קבלת שכר נמוך יותר מאשר עובדים ותיקים יותר העסוקים בעבודות הדורשות פחות מיומנות.

האיגודים המקצועיים, המורכבים בעיקר מעובדים בעלי ותק, מנסים בעיקר להעלות את השכר הכולל. אך יש סימנים כי עתידים לחול שינויים בנידון זה (כג)³¹.

5.2³² בעיות מיקוח קיבוצי ושביתות    🔗

וילקוק כתב לפני יותר משלוש שנים על ארצות הברית לאמור:

“המגמות העיקריות ביחסי העבודה ובמיקוח הקיבוצי קשורות ברובן קשר הדוק עם בעיות שנוצרו על ידי פריון עולה… פיצויי הפיטורים הם נושא־מיקוח חשוב ביותר, בענפי־תעשייה רבים, דווקא משום שלילת־משרותיהם של עובדים והסכנה של נישול עובדים…”

“הדרישות להפחתת שעות־העבודה – גוברות”.

“הייתי מנחש ואומר כי רבים יותר הסיכויים שההנהלות והאיגודים יגיעו להסכם על־דבר חופשות גדולות יותר, ואולי גם חופשות־שבתון, מאשר על־דבר ימי־עבודה קצרים יותר”…

“האיגודים יגדילו אולי את לחצם לפיקוח נמרץ יותר מצדם על קבלת חניכים ועל תוכניות הכשרה…”

“האוטומציה והחשש מפניה יעוררו בוודאי התעניינות מחודשת מצד האיגודים להבטחת התעסוקה”…

“התביעות לגימלאות בענף־התעשייה כולו, להקניית זכויות, יוגברו על־ידי האיגודים; גורמים אלה יבטיחו עוד יותר את ניידותם של העובדים הפוטנציאליים”.

“עבודה בקבלנות, ושאר תוכניות המרצה מקובלות לגבי העלאת השכר, יונחו הצדה כתוצאה מהפיקוח האוטומטי יותר על תהליך העבודה. בל מציע החלפת השכר־לפי־שעה – במשכורת, שכן ההגיון שבתשלומים לשעה נעלם והולך. יתר על כן, תוכניות לחלוקת־הרווחים, ותוכניות המרצה שכבר קנו אחיזה,‏ ייעשו מקובלות יותר, כל כמה שיקשה למדוד את תרומתם של עובדים בודדים ולהבחין בין עובדי ייצור לעובדים אחרים” (39).

מתוך עשרים המשרדים הגדולים בארצות הברית, שהשפעת האוטומציה עליהם נחקרה, שבעה היו חברים באיגוד המקצועי. המעבר לאוטומציה נעשה באמצעות סעיף בחוזה, באותן חברות שעובדיהן היו מאוגדים, המחייב הודעה־מראש לעובדים וקיום זכויות הוותק בכל מקרה של סילוק עובדים או העברתם לתפקיד אחר. היו גם חוזים שחייבו התייעצות, הכשרה ותשלומי פיטורים. אך בכמה משרדים מאוגדים היה צורך במשא־ומתן ממושך לגבי השאלה, אילו מהמשרות החדשות יוכללו ביחידת המו"מ הקיבוצי (10).

הדברים הבאים, שנכתבו ב־1955, משקפים אולי את הגישות המוקדמות של רוב האיגודים בארצות־הברית לגבי הבעיות של מו"מ קיבוצי, הקשורות בתמורות טכנולוגיות:

“בסכמם את גישתם הכללית, הצביעו ראשי האיגודים המקצועיים כי האוטומציה, הממשיכה את הקידמה הטכנולוגית שאירעה בעבר, עשוייה להועיל לעובדים, בתורת קבוצה, ועל כן אינה מדאיגה במיוחד את האיגוד, האיגוד מעוניין בעיקר שחבריו יקבלו את החלק המגיע להם מרווחי הייצור ההמוני המבוצע בטכניקה חדשה, ועל כן אדיר חפצו להגדיל את השכר ואת ההטבות האחרות. כן חפץ הוא להקטין עד למינימום את הקשיים שיסבלו העובדים היחידים, בין אם קשיים ארעיים ובין אם נמשכים”.

ניתוח סטטיסטי שנעשה לאחרונה בעניין שביתות (59) בארצות־הברית מביאנו למסקנה כי האוטומציה לא גרמה בשנים האחרונות לעלייה בשיעור השביתות בענייני שכר “או תנאי עבודה אחרים”, כגון הצבה מחדש של עובדים, “או שינויים בתנאי־העבודה”. אך,

"הסיכויים לבעיות גוברות, שנוצרו עקב התמורות הטכנולוגיות, על בטחון־המשרות ועל ניהול המפעלים והשכר, אינו מבטיח כלל ירידה בנפח השביתות (72).

אם אמנם אין האוטומציה משמשת גורם ישיר לשביתות, הרי האבטלה – שגברה אולי עקב האוטומציה – היא בבחינת גורם ישיר. זוהי דעתו של שר העבודה ויירץ, המתייחס לאבטלה כאל הסיבה היסודית לגל הנוכחי של סכסוכי־העבודה.

“אין באמריקה מספר מספיק של משרות, ואנשים המחזיקים במשרות יילחמו במעבידיהם עד חרמה, כדי להוסיף ולהחזיק בהן” (כד)³³.

ביפאן, מקום שם בעיית־האבטלה אינה חשובה יחסית, אין תביעותיהם של האיגודים המקצועיים שונות במיוחד מאלה של האיגודים האמריקניים, דהיינו: בטחון־המשרות, תשלומי־פרישה מוגדלים, שכר גבוה יותר, שעות־עבודה קצרות יותר. אך שם התביעה לשבוע־עבודה קצר יותר באה לא כאמצעי למלחמה באבטלה אלא מטעמי בריאות (11).

5.3 היחסים בין האיגודים המקצועיים לבין ההנהלה, הממשלה והציבור    🔗

בעוד שהאוטומציה והתמורות הכלכליות אינן משפיעות השפעה מרחיקת־לכת על הבעיות הקשורות במיקוח קיבוצי, הריהן שופכות אור חדש על כל תהליך המיקוח הקיבוצי. הבעיה העיקרית המוצבת בפני העובדים היא הבטחון־בתעסוקה, “והמיקוח הקיבוצי בלבד אינו יכול לפתור בעייה זו פתרון מלא” (30). כפי שכבר צויין לעיל, ההנהלה מעוניינת כמו כן במידה גוברת והולכת לפקח על הכניסה לאומנויות מסויימות ועל ההתקדמות בתוכן. ככל שיעלה הדבר בידיה, כן יצטמצם וילך תחום השפעתו של האיגוד.

לעומת זאת קיימת מגמה בארצות הברית לגידול התעניינות האיגוד המקצועי בפעולות הממשלה, בעיקר כדי להבטיח תעסוקה מלאה וכדי להגן על רמת־המחייה של המובטלים. גם ביפאן, בתנאים השונים לגמרי שם, מכוונות רבות מתביעות האיגודים כלפי הממשלה להשגת דרגות שכר־מינימום במדינה כולה וביטוח לאומי בשיעור מספיק (11).

סניידר סבור כי הריכוז המשותף של העובדים, ההנהלה והממשלה בהרחבת היקף התעסוקה תובע “מידה רבה יותר של שיתוף פעולה מרצון בין העובדים, ההנהלה והממשלה, יותר מכפי שהמין האנושי ידע אי־פעם בתולדותיו” (36). דייבולד אינו מצפה כנראה לגישה כה נוחה, כיוון שהוא סבור שהאיגודים מבקשים, בסופו של דבר, שליטה על ההשקעות באוטומציה (66).

אולם תחזית הריכוז המוגבר של מאמצי האיגוד במסגרת תוכניות ארציות נרחבות – בין אם יבוצעו בשיתוף עם המעבידים ‏ ובין אם יהיו נוגדים את האינטרסים שלהם – אינה זוכה להסכמה כללית. המומחים שהתכנסו בלונדון טענו, למשל, כי גידול הפקידות בקרב תנועת האיגודים המקצועיים ‏הביא לשינוי באידיאולוגיה: מבחינה מדינית להתעניינות במשרות. הם גם הצביעו על כוחם המוגבר של בני קבוצות קטנות לשתק ענף תעשייתי שלם, בתוקף זה שהם תופסים עמדה איסטרטגית (למשל, כבענפי הנפט והתקשורת בארצות־הברית); תופעה זו עלולה להשפיע לא רק על קביעת השליטה בתוך האיגוד אלא גם על תמרוני המו"מ הקיבוצי, דבר העלול להביא לידי התרכזות באינטרסים של התפקידים עצמם ולא באינטרסים מדיניים (25).

הסכנה החמורה ביותר, אולי, האורבת לאיגודים המקצועיים בקשר לאוטומציה, תימצא לא ביחסים הקיימים בינם לבין ההנהלה, או לבין הממשלה, אלא בינם לבין המובטלים:

“הגנה (מפני אוטומציה, בהסכמים שעליהם חתומים האיגודים) חלה רק על האיש בעל־המשרה; אין היא פועלת לטובת המון הכושים, הצעירים והאחרים המשתוקקים לעבודה… חששם של העובדים הוא שמספר העובדים שלא ייכלל בסעיפי ההגנה ייעשה כה עצום, עד כי לא זו בלבד שהם יערערו את תקני־השכר של האיגודים המקצועיים, אלא יתחילו להתייחס לאיגודים אלה כאל כוח עויין המקים חומות כדי להגן על המועסקים מפני המובטלים… האירוניה שבדבר נעוצה בזה שהמרירות גוברת דווקא בעת שאפ”ל־סי“ו עושה מאמצים נמרצים יותר לסילוק המשפט הקדום הגזעני בקרב האיגודים, יותר מאשר אי־פעם קודם לכן… הקושי הוא שמהפכה לזכויות האזרח נתקלת במחסור במקומות־עבודה, ושום איגוד מקצועי לא יסלק אחד מחבריו לבני־העור כדי לפנות מקום לכושי שאינו חבר האיגוד” (16).

5.4 חלוקת ההכנסה הלאומית    🔗

בעייתם של המובטלים היא בעצם בעיה כאובה ביותר, מתוך בעיה רחבה יותר, של חלוקת ההרווחים וההפסדים הנגרמים כתוצאה מן התמורות הטכניות, בקרב סקטורים שונים בחברה.

במשק התחרות המושלמת לפי התיאוריה הכלכלית הקלאסית, מועברות הטבות הפריון באורח אוטומטי אל הציבור הרחב, בצורת הוזלת מחירים גוברת והולכת. למעשה, זוהי תוצאה נדירה יחסית של התמורות הטכניות, משום שהמשק רחוק מלהיות במצב של תחרות מושלמת; המחירים נקבעים באורח מינהלי, כתוצאה מכוח־המונופולין של היצרנים, ושכר העבודה נקבע מעל לרמת־השוק כתוצאה מכוחם של האיגודים המקצועיים, והממשלה מתערבת בשלבים רבים כדי למנוע הורדת המחירים – או העלתם. כתוצאה מכך, ההטבות הנגרמות על ידי הפחתת הוצאות עבודה מתחלקות בין תובעים רבים:

העובדים – בצורת שכר ממשי גבוה יותר, או שעות עבודה קצרות יותר.

בעלי־ההון – בצורת רווחים וריבית.

הצרכנים – בצורת מחירים ממשיים מופחתים, או שירותי־ציבור מוגדלים.

ניתוח תעשיית הפלדה בארצות הברית, שערך יחזקאל (אשר על עבודתו מסתמך רובו של הסעיף דלעיל), מציין כי בין 1913 ל־1955 לא הרוויחו הצרכנים דבר כתוצאה מעליית הפריון, בעלי־ההון הרוויחו משהו, ועיקר הרווחים עבר לעובדים, הן על־ידי הכנסה גבוהה יותר והן על־ידי שעות־עבודה קצרות יותר. לגבי מוצרים בני־קיימא בכלל (בין 1940 ל־1955) הוכפלו הרווחים, ההכנסות הממשיות עלו עם הפריון והמחירים עלו. רק בחקלאות נהנו הצרכנים מההטבות יחד עם הבעלים ועם העובדים.

עד כאן דובר רק על הרווחים מהתמורות הטכניות. אבל מה בדבר ההפסדים? “כל התמורות החברתיות מביאות להוצאות שאותן נושאים באורח שונה חלקים שונים של החברה. השאלה היא כלום נוכל למצוא שיטה טובה יותר, מאשר השיטות שננקטו עד כה מניה וביה?” בל, המשמיע דברים אלה, שואל כמו־כן כיצד ניתן למדוד במונחים כספיים את בטלתם של ארבעים אלף עובדי הרכבות, שכמה מהם בעלי ותק וידע של שלושים שנה, ששוב אין צורך בהם וכמה מהם מאושפזים בבתי־חולים לחולי־נפש לאחר שאורח חייהם נפסק? (36).

להלן ניסוח של המטרות שיש לשאוף אליהן בחלוקת הרווחים וההפסדים הנגרמים כתוצאה מהתמורות הטכניות:

לפצות את העובדים הנושאים ישירות בעומס התמורות;

להבטיח תעסוקה מלאה;

להביא להתחלקות בהטבות אצל הצרכנים הלא־מאוגדים, על־ידי מניעת עליית־מחירים באורח מינהלי שרירותי, והסדרת שירותים ציבוריים מוגברים;

השגת חלוקה צודקת בין הכוח המאורגן של העובדים, לבין כוחם של בעלי־ההון.

5.5 משמעויות נוספות של האוטומציה    🔗

היו חוקרים שגילו קשרים בין האוטומציה לבין בחינות נוספות רבות של החיים המודרניים. להלן כמה מקשרים אלה, המתוארים בקצרה וללא ציטוטים.

מיזוגן של קבוצות־מיעוטים

כפי שנאמר בסעיף 5.3 (ובמקומות אחרים) לעיל, השפיעה האוטומציה בארצות־הברית לקראת הגברת הקשיים הניצבים בפני קליטה מלאה של הכושים בחיי העם האמריקני. בדרך כלל נמצאת אחדות העם בסכנה עקב האוטומציה, בכל מקום שבו יש זהות אתנית ברורה של העובדים הלא־מיומנים וקשי־ההדרכה העלולים להיות מסולקים מעבודתם במפעלים העוברים לאוטומציה. במרוצת הזמן טמונה סכנה נוספת בהחלשתה או בהיעלמה של קבוצת־ביניים במידרג ההעסקה של מפעלים, כפי שהוזכר בסעיף 2.1 לעיל. תופעה זו עשוייה לגבש את ההבדל בין צמרת המנהלים, אנשי המקצוע, והטכנאים שבדרג גבוה לבין הקבוצה התחתונה של משגיחים על מכונות. בכל מקום שיש הבדלים אתניים ברורים, יחד עם הבדלים עיסוקיים בין שתי קבוצות אלו, הנזק העלול להיגרם למיזוג הלאומי הוא ברור.

ריכוז הכוח הכלכלי

הנטייה למיזוג אנכי של התעשייה, ולהרחבת הפעולות בדור האוטומציה, נזכרו בסעיף 3.3 לעיל, מקום שם תוארו דרכים עקיפות לסילוקם של עובדים. משקיפים מספר סבורים כי מגמות אלו אינן רצויות. אחרים סבורים שהן דווקא רצויות, והדעה השלישית היא כי מגמה זאת אינה קיימת בכלל.

עיור (אורבניזציה)

יחד עם מיקומם־מחדש של מפעלים מסויימים, שנדון בסעיף 2.1 לעיל ובמקומות אחרים, משפיעה האוטומציה על מידת העיור. תוכניות־תעסוקה אזוריות, כפי שתוארו בסעיף 4.4 לעיל, משפיעות השפעה ישירה על נושא זה, אך היתרונות והחסרונות של העיור והשיטות לטיפול בבעיות אלו חורגים ממסגרת שיקולי התעסוקה.

טעם־החיים

הפרדת העובד ממגע גופני ישיר עם החומרים המופקים (ראה – סעיפים 3.9 ו־3.5) נראית על ידי חוקרים מספר כגורם חמור המחבל בהנאה שבחיים. בריאות־הנפש של העובדים עשוייה גם היא להיות מושפעת – לרע או לטוב – כתוצאה משילובו באירגון מגובש ביותר, או מכניעתו אליו. (סעיף 2.1). רבים מהדנים בבחינות תרבותיות ופסיכולוגיות של האוטומציה רואים את הפתרון בעבודות ביתיות, בשעות הפנאי, כפי שהן מודגמות ע“י “עשה זאת בעצמך” נוסח אמריקה. האחרים מבקשים פורקן לכך ע”י השתתפות גדולה יותר של העובדים בהנהלה, בפעילות חינוכית, בפוליטיקה או דת, או בשירות לקהילות עניות או לאומות נזקקות.

צביון הממשלה

להלן ידובר בצורך התיכנון הכלכלי כדי להילחם בסכנות הכלכליות הכרוכות בתמורות טכניות. האוטומציה והתמורות הטכניות מתנגשות באורח ישיר בצביונו של המימשל. מחשבים לצורך מדידה מדוקדקת של תגובות הציבור, אמצעים מודרניים לתקשורת־המונית, הטכניקות החדשות, כגון מסרים תת־הכרתיים, מעלים את האפשרות של השפעה בלתי־נאותה על בני העם מצד מנהיגיו, השפעה שאיננה עולה בקנה אחד עם האידיאלים הדימוקרטיים. יש חוקרים הדורשים לנקוט אמצעים מיוחדים לפיקוח דימוקרטי על המכשירים החדשים הללו, כדי למנוע ניצולם לרעה.

5.6 תיכנון כלכלי כלל־ארצי    🔗

הדעה כי מלחמה באבטלה, הנובעת מאוטומציה ותמורות כלכליות תובעת תוכניות ממשלתיות ארציות נרחבות, מגבירה במידה ניכרת את המגמות האחרות הקיימות בימינו. דבר זה בולט במיוחד בארצות־הברית, שהיא אחת המדינות המפותחות המוטרדות ביותר על ידי האבטלה, ואחת המדינות בעלת מסורת חזקה נגד תיכנון כלכלי ארצי.

ג’ורג' מיני, נשיא האפ“ל־סי”ו, הצהיר בפני הוועידה הדו־שנתית בנובמבר 1963, כי “השיטה הקפיטליסטית עשוייה לרדת לטמיון אם התעשייה והממשלה לא יעשו משהו קיצוני, כדי למנוע “שקללה זו (האוטומציה) תשליך מיליוני עובדים למזבלה”. לאחר שהצהיר כי הוא “שבע־רצון ממניע־הרווחים, כדחיפה המהימנה ביותר לסדר הכלכלי המיוסד על שפע ועל צדק”, הציע הקמת גוף־תיכנון מרכזי, שיקבע עדיפויות בשימוש במקורות המדינה, הרחבה עצומה של הוצאות הממשלה הפדראלית והסדרים ממשלתיים בעשרות תחומים אחרים” (67).

רותר, שדעתו לא נוחה ממה שנעשה עד כה בארצות־הברית לפיתוח מדיניות כוח־אדם ותיאומה, קורא להקמת “רשות ארצית לכוח”אדם", “שתנהל במישרים את כל התוכניות הקשורות בכוח־אדם” (22).

בארקין מצביע על העובדה שהצורך בפיקוח ממשלתי ישיר על ההשקעות נובע מכך שהאוטומציה קשורה במערכות שלמות של השקעת־הון (כה)³⁴. בל טוען כי הבעיה החשובה הניצבת בפני תיכנון מרכזי של השקעות היא העברת הדגש מ“חברות בעלות הון יתר על המידה” ל“שירותים נדרשים” (36).

פולוק מבסס את טענתו למען תיכנון מרכזי, בחלקו, על החשש מפני “הרעות שיש לצפות להן… אם נניח לאוטומציה לחדור בכל עת שנראה כי הדבר משתלם. האוטומציה עלולה לגרום שואה חברתית, שרק ממשלה טוטליטרית חזקה למדי יכולה לעמוד בה” (61).

תיכנון ארצי עשוי לזכות בעידוד לא רק כדי ללחום באבטלה ולהבטיח היצע נאות של כוח־עבודה, אלא גם כדי לפתור כמה מהבעיות האחרות המתעוררות עקב האוטומציה, שנדונו בסעיף 5.5 לעיל, ובמיוחד קליטת קבוצות־מיעוטים, ריכוז העוצמה הכלכלית ועיור ואולי גם כדי לשמור על טעם־החיים ועל צביונו של המימשל.

5.7 תוכניות ארציות ובין־לאומיות לטיפול באוטומציה    🔗

המטרה העיקרית של סעיף אחרון זה, בפרק ה', היא להצביע בצורה כללית ביותר על ההבדלים האופייניים בגישות שנקטו בהן מדינות שונות לבעיות הקשורות באוטומציה. במידה פחותה יותר, מועלות כאן הצעות מספר לגבי תוכנן הסגולי של תוכניות ארציות ובין־לאומיות.

ארצות־הברית

מירב הידיעות שבידינו על נושא זה הוא לגבי הפעולות בארצות־הברית. כפי שנאמר בסעיף הקודם, המצב שם מביא להתעניינות מיוחדת בתיכנון כלכלי ארצי. תוצאה מיידית יותר של מצב זה היא יצירת תוכניות רבגוניות רבות העוסקות באוטומציה.

עדויות מטעם הקונגרס והסינאט, על שלבים מסויימים של האוטומציה, כבר הושמעו משנת 1955 או אפשר קודם לכן. נוסף על כך קיימו כמה מממשלות־המדינות של ארצות־הברית ועידות בנושא זה (66). הפירסומים בשטח זה מרובים ביותר. ר' למשל (63).

לפחות שני חוקים פדראליים קשורים ישירות באוטומציה: החוק לפיתוח אזורי, משנת 1961, והחוק לפיתוח ולהכשרה של כוח־האדם, משנת 1962. האחרון:

“המתואר על־ידי הנשיא קנדי כתחיקה החשובה אולי ביותר בתחום התעסוקה, מאז חוק־התעסוקה בעל החשיבות ההיסטורית של שנת 1946, קובע זיהוי מחסור בכוח־אדם, הכשרת מובטלים ומובטלים־בחלקם, ותוכנית־מחקר מקיפה”.

“הלשכה לכוח־אדם, אוטומציה והדרכה, הוקמה במשרד העבודה ב־15 ביוני 1962, על מנת לעסוק בכל בעיות התעסוקה שנוצרו עקב האוטומציה ושאר התפתחויות טכנולוגיות, ובמיוחד לבצע את המשימות שהוטלו על שר העבודה לפי שני החוקים דלעיל” (64).

אשר לתוכניות המחקר, הצהיר שר־העבודה וירץ לאמר:

“נעסוק בעניינים כגון תמורות טכנולוגיות ושיטות לחיזוי תמורות כאלה, יחסים בין עובדים להנהלות המכבידים, כפי שיש להניח, על ניידות העובדים, בעיות התעסוקה השונות של צעירינו, של בני־הכפרים שלנו, הקשישים והעובדים בני קבוצות־המיעוטים, השפעת דפוסי התעסוקה התעשייתית הבסיסיים ובעיות רבות אחרות” (62).

מיסמך שפורסם לאחרונה מטעם הלשכה לכוח־אדם, אוטומציה והכשרה, מתאר בפרטות את תוכניות־המחקר המלאה והמגוונת שפותחה ותוכננה.

“מחקר זה קשור לא רק בהתפתחויות העבר וההוה אלא גם בהערכת השיעורים־הצפויים־בעתיד של תמורות טכנולוגיות, ותוצאותיהן מבחינת כוח־האדם. בדרכים מספר מנסים לבדוק גישות חדשות לפיתוחה של מערכת אתרעה מקיפה ומשולבת לגבי תמורות טכנולוגיות אלו” (5).

משרד העבודה האמריקני עושה מאמצים גדולים נוספים בקשר לאוטומציה, והם: תיכנון, הנהגה והערכה של הכשרה מקצועית, כפי שנקבע בחוק לפיתוח האזורי (64), והתאמת עבודת־המיבצעים של שירותי התעסוקה לאתגרים החדשים.

אם נחזור לפעולות־המחקר, מן הראוי לציין כי החקירה על השפעת האוטומציה היא מפוצלת ביותר בארצות־הברית. תוכניות מחקר נערכות לא רק ע“י הלשכה לכוח־אדם ואוטומציה, אלא גם ע”י לשכות חשובות אחרות של משרד העבודה, משרדים פדראליים ולפחות שש רשויות שלטון מקומיות,‏ כמה מכונים אוניברסיטאיים ורשימה ארוכה של “אירגוני מחקר ומוסדות פרטיים” (כו)³⁵. בקבוצה האחרונה כלולה קרן האוטומציה של ארמור, שדיברנו עליה קודם לכן, ואשר הוקמה לא רק כדי לחקור את הבעיה אלא גם כדי למצוא תעסוקה לעובדים שפרנסתם נשללה מהם ולהקים תוכניות־הכשרה־מחדש. הקרן שנאספה ע"י החברה, על־ידי הטלת מס של סנט אמריקני אחד מכל מאה ליטרות בשר משווק, הספיקה לצבור 500,000 דולאר (15).

ארצות אחרות

בעוד שרבות מבעיותיה של קנדה שותפות לה ולשכנתה שמדרום, הרי־כברוב הארצות האחרות – דומה כי הפעולה בקנדה בקשר לאוטומציה ולתמורות הטכניות מרוכזת יותר מאשר בארצות־הברית. ‏ קנדה הקימה, במשרד העבודה שלה, “תוכנית לחקירה ולהכשרת כוח־אדם מיומן”, המחולקת לארבעה תחומים עיקריים. הראשון בהם הוא “מחקרים בדבר מידתם וטבעם של השינויים הטכנולוגיים בענפי־תעשייה מסויימים והשפעתם על צורכי כוח־האדם ודרישות ההכשרה”. בתחום זה נתפרסמו כתריסר דו“חות בשנת 1962, ודו”ח מקיף, המבוסס על מימצאי־המחקר, הוגש לסינאט הקנדי.

“פעולות מחקר אלה… השפיעו השפעה רבה על פיתוח המדיניות בשטח ההדרכה ועל פעולות מבצעיות…. אחת הדוגמאות לכך היא פיתוח אמצעים שהונהגו במושבים הנוכחיים של בית־הנבחרים, בתחום התמורה התעשייתית והתאמת כוח־האדם. אמצעים אלה כוללים תמריץ לעידוד פעולה חיובית בשיתוף העובדים וההנהלה, כדי להקל על התאמה יעילה של כוח־האדם עקב נישול תעשייתי, ועל ידי כך להפחית עד למינימום את התוצאות הרעות הנגרמות לעובדים. דבר זה מחייב אמידת צורכי כוח־האדם ועיבוד תוכניות מעשיות לטיפול בתוצאותיה של האוטומציה. תוכניות כאלה, – כפי שיודעים אנו יפה – יש לעבדן מראש, זמן רב לפני הנישול הצפוי לעובד, כדי שיהיו יעילות ממש. החשיבות שבתיאום של סידרה ארוכה של מאמצים ממשלתיים כדי לגשת לבעיות המתעוררות, וכן תפקידם של התמריצים הכספיים לעידוד תנועת העובדים למקומות־עבודה אפשריים בשטחים אחרים, ברורים לכל. באמצעים אלה יש גישה חלוצית – שנוצרה באורח ישיר כתוצאה ממימצאי־מחקרנו – לבעיה הנרחבת של התאמת כוח־האדם, המתעוררת בעקב התמורות התעשייתיות”.

להלן בחינה מעניינת של התוכנית הקנדית:

"כתוצאה מתביעות גדלות והולכות אלו, מתגבשת והולכת תוכנית מחקר בתחום ההדרכה בממשלה, במוסדות חינוך ובתעשייה. תוכנית זו מהווה מאגר של עובדי־מחקר מנוסים, שאפשר יהיה לנצלם מזמן לזמן ולהטיל עליהם אחריות מבצעית ואחריות לקביעת קווי־מדיניות. בדרך זו נוצר והולך כוח־האדם הדרוש לסייע לעיבוד המדיניות, ולהוצאתה לפועל, בעת שדנים בפעולות שיש לנקוט בהן בעתיד (ס"ג).

בבריטניה פורסמו מחקרים באוטומציה מטעם המחלקה למחקר מדעי ותעשייתי החל מ־1956 (20; 13). במארס 1963 הוקמה במשרד העבודה הבריטי יחידה לחקר כוח־האדם, אשר תוכניתה כוללת מחקרים בתמורות טכניות. גם התוכנית הקנדית וגם הבריטית נועדו לשמש לצורכי הדרכה שוטפים, יחד עם תיכנון כוח־אדם לטווח ארוך יותר; ושתיהן מבוססות, במידה ניכרת, על פעולות־מחקר שהוטלו על האוניברסיטאות. (74).

בשנים האחרונות היתה האבטלה נמוכה ביותר באירופה המערבית, בעוד שבארצות הקומוניסטיות אין אבטלה כלל, לפי הגדרתה המקובלת. כפי שאומר זאבלין, “האוטומציה לא תביא לאבטלה בברית־המועצות” (48). זוהי אחת הסיבות לכך שפעולה רשמית הקשורה ישירות בבעיות המתעוררות כתוצאה אוטומציה נדירה ביותר ביבשת אירופה.

במשקים מתוכננים – הן בארצות הקומוניסטיות והן בצרפת – כלולות הבעיות המתעוררות עקב האוטומציה והתמורות הטכניות בגישה הכוללת, ואין הן מחייבות עריכת תוכניות המבוססות על מושגים אלה דווקא. כדוגמה לכך ניתן לראות את התוכניות לפיתוח אזורים. בארצות־הברית הביאה הדאגה לאחרונה לעריכת תוכנית ארצית מיוחדת, בעוד שבצרפת הדאגה שמגלים לאחרונה היא חלק ממאמץ גדל והולך לעסוק בתיכנון אזורי. (ראה סעיף 4.4 לעיל). ההסתגלויות שהאוטומציה והתמורות הטכניות כופות על המשק המתוכנן עלולות להיות ניכרות, אף אם אין מזהים אותן בתורת שכאלה.

“יש צורך בחלוקה חדשה של כוח־האדם, בין ענפי הפעילות הכללית השונים, ובין החלקים השונים של המדינה, וכן הכשרתם־מחדש של עובדים רבים. כן ייווצר הצורך בהדרכת מספר גדול של עובדים במקצועות ובעיסוקים חדשים, ובמתן הכשרה אינטנסיבית נוספת, לעובדים אחרים”.

“המשימה של תכנון ההכשרה־מחדש, וההכשרה הנוספת הדרושה בקשר לתמורות הטכניות, מוטלת על המפעלים, הסובנארחוז והמיניסטריון הטכני הנוגע בדבר. את תוכניות ההכשרה מכינים יחד עם התוכניות להנהגת תהליכים וציוד חדשים. הנהגת הקטרים החשמליים, למשל, משולבת בתוכנית מקיפה להכשרתם־מחדש של עובדי הרכבות” (48).

אך אין לנו ידיעות מספיקות כיצד נוהגים בברית־המועצות לגבי אותם עובדים שהאוטומציה שוללת מהם את מקום־עבודתם וכיצד מושפעים הם מכך.

הזיקה היחידה לתוכנית הארצית בברית־המועצות, הנוגעת ישירות לאוטומציה בתורת שכזו, שנתקלנו בה בעת הכנת ספר זה היתה הזיקה למיניסטריון למכשירים ולאוטומציה, שהוצע להקימו ב־1956 (6).

גם בפולין, הזיקה היחידה בה נתקלנו נגעה אך ורק בבחינה הטכנולוגית של האוטומציה; אחת מ־29 הבעיות החשובות בתוכנית ארוכת־הטווח לפיתוח המחקר המדעי בפולין היא – חקירת פיתוחם של פיקוח אוטומטי ואוטומציה (65).

סקר בין־לאומי של האוטומציה כלול בין הפירסומים הקרובים של משרד העבודה של ארצות־הברית (5). בעוד שעבודתו של יל"ו, המתוארת להלן, יש בה כדי להבטיח את העשרת ידיעותינו בדבר התפתחויות השוואתיות בתחום זה.

משרד העבודה הבין־לאומי

המנהל הכללי של יל“ו הפנה את תשומת לב הוועידה הכללית של יל”ו למשמעויות האוטומציה והתמורות הטכניות ב־1957 וב־1963 (9; 1).

להלן ראשי־פרקים של תוכניות יל"ו שעובדה ב־1963.

1. “התחום הראשון קורא ליל”ו לפעול כמיסלקה כללית של מידע להפצת התוצאות החברתיות והכלכליות של האוטומציה, והתמורות הטכנולוגיות, והאמצעים שיש לנקוט בהם;

2. "תחום חשוב שני הוא סיוע בפיתוחן של שיטות ותהליכים לחקירת בעיות האוטומציה בתחום־סמכותו;

3. “על יל”ו להרחיב כמו כן את פעולות המחקר הקיימות שלו, כדי לעסוק בכמה מהבעיות הנוצרות מהנהגתה של טכנולוגיה חדשה;

4. “..בחינה אחרת של בעיה זו, התובעת תשומת־לב מיוחדת, כתנאי להצלחה בהבנת התמורות הטכנולוגיות אצל בני־האדם, היא תקשורת משופרת… אני מציע להשתמש בתוכנית המורחבת בענייני אוטומציה וטכנולוגיה, בתורת תוכנית חלוצית לפיתוח טכניקות חדשות”.

בין המגמות הסגוליות, שנקבעו בהתאם לסעיף 2, דהיינו פיתוח שיטות ותהליכים למחקר, יש לציין את:

א) שיפור המתודולוגיה לעריכת מחקרים בענפי־תעשייה ובמקרים בודדים;

ב) פיתוח “שיטות לחקירת שיעור הנהגתה של האוטומציה, ושאר צורות־טכנולוגיה חדשות בענפי־תעשייה שונים ובסוגי מפעלים שונים, כדי לאמוד את ההשפעות הצפויות בעתיד על התעסוקה והעיסוקים. ידיעה מוקדמת זו דרושה כבסיס לפעולה שיש לבצע בכמה חזיתות, החל מתיכנון חינוך מקצועי, הכשרה ותוכניות־הכוונה, ‏ וכלה בשיקולים מקיפים יותר של מדיניות־התעסוקה. היקפם של סקרים אלה יכול להשתרע על פני שטח נרחב, החל מבדיקות סטטיסטיות ועד לתיאורי צורות־טכנולוגיה חדשות ושינויים בתעסוקה ובעיסוקים שיבואו עמן וגמור באומדנים גסים לגבי גודלם של שינויי־תעסוקה אפשריים אלה. מחקרי־תצפית עיסוקיים ותעסוקתיים מעין אלה נערכים עתה בכמה ארצות. מטרתי היא לעודדם ככל האפשר, כבסיס לתוכניות פעולה”;

ג) עידוד “חישוב מקיף של היקף השימוש הנוכחי בכמה סוגים חדשים של טכנולוגיה”;

ד) נסיונות לפתח “מדידות כמותיות של השפעת התמורה הטכנולוגית כשלעצמה על התעסוקה”;

ה) “…שיטות להערכת יעילותן של תוכניות שונות, שנועדו לעסוק בהשפעת האוטומציה והתמורה הטכנולוגית” (1).

יל"ו הועיד פגישת־מומחים במארס 1964, לטיפול בכמה מהבעיות המתודולוגיות שנמנו כאן (65; 6).

ועדת מקצועות־המתכת של יל"ו משמשת דוגמה של קבוצת־עבודה המשתייכת לאירגון זה והעוסקת בבעיות שהתמורות הטכנולוגיות מציבות בפני האירגון, בתחום־התעניינותה המיוחד. בפגישתם שנערכה בספטמבר 1962 הסכימו חברי הוועדה כי:

“התוכניות להנהגת מכונות, ציוד ותהליכים חדשים, ומידת השפעתן על התעסוקה, העיסוקים והכשרים, חייבות להיחקר זמן רב לפני הנהגתן הממשית, כדי להקדים ולהבטיח את השפעתן של התוכניות ולהיות מוכנים לקראת ההתאמות הדרושות” (40).

זו היתה סידרה אחת בלבד של מיפגשים “במסגרת סקר מקיף לפי כל ענף וענף” (כז)³⁶ של השפעות הטכנולוגיה החדשה.

פרק ו': המלצות לגבי ישראל    🔗

על אף העובדה שאין עדיין בידינו נסיון רב לגבי הכנסת האוטומציה למשק הישראלי, הרי הנסיון שנרכש בארצות אחרות, כפי שפורט לעיל, מספק בסיס לשרטוט קוי מדיניות ראשונים אף בשלב מוקדם זה. ככל שנסיוננו יתרחב ויחקר, חייבים נהיה לבחון קווי מדיניות אלה ולשנותם לפי הצורך.

1. יש לעודד, באורח פעיל, את האוטומציה והתמורות הטכניות. כדי שתוצרתנו תוכל להישאר בת־תחרות, אסור לנו לפגר. יתר על כן, ישראל נמצאת במצב מתאים להתקדמות מהירה. מחד סובלת ישראל ממחסור בכח אדם ובמיוחד בכח אדם מקצועי. מאידך מצוי בה פוטנציאל כח אדם, ממנו ניתן לפתח בעלי מקצוע ומנהלים בדרגים המתאימים למשק בעל מיכון גבוה. ניתן לפתח מפעלים בעלי מיכון גבוה למען יצור המוני לצרכי יצוא, ובמקביל להם יש לעודד הכנסת “אוטומציה בהוצאות קטנות” (כוון בו מורגשת התעוררות בזמן האחרון במשק הישראלי, לא במעט בזכות המכון לפריון העבודה והייצור) במפעלים קטנים ובינוניים, המיצרים מוצרים לא סטנדרטיים עבור שווקי חוץ ופנים. שעור ההשקעות הגבוה בישראל והפיתוח המהיר של התעשיה מאפשר ומחייב להקים מפעלים בעלי ציוד אופטימלי לתנאי השוק למוצרים, לשרותים, לשוק העבודה ולמשימות אחרות.

2. יש לנקוט באמצעי־זהירות, ‏ כך שמחיר ההתקדמות הטכנית לא ישולם באבטלה. זוהי אחת הבעיות המרכזיות שמציבה האוטומציה. כיום, המצב בשוק העבודה בישראל, על אף היותו בלתי אחיד בחלקי הארץ השונים, מראה על נטייה חזקה יותר לעבר חוסר ידים עובדות מאשר לעבר אבטלה. אך יש להכיר בעובדה שבנסיבות אחרות עלול להיווצר ניגוד בין התמורות הטכניות המהירות לבין הצורך לספק תעסוקה לכל דורש. דומה כי אין לייבא מן החוץ פתרונות קלים לניגוד זה, ויש, לכן, לבחון הבעיה בזהירות. ניתן לומר, שיש לשים לב במיוחד לכך שהביקוש לכח אדם בלתי מקצועי לא יקטן בצורה אשר תסכן קליטתם בעבודה של דורשי עבודה מבין העליה החדשה ומתוך “קבוצות שוליות” (קשישים, מוגבלים, בני נוער חסרי השכלה). מידת העידוד להכנסת מיכון מתקדם העשויה להינתן ע"י הממשלה, צריכת להיקבע תוך ראיית מאזן ההוצאות והיתרונות למשק ולאו דוקא לפרט היוזם.

3. יש להתחשב במלואן בתמורות הטכניות הצפויות בעת תכנון המדיניות לפיתוח הכלכלה וכח האדם ולחינוכו. יש לדאוג שהמתכנן הישראלי יהיה מעודכן לגבי ההתפתחויות הטכנולוגיות בעולם וידע בכל עת באיזו מידה ההתפתחויות אלה נקלטו במשק הישראלי. ידע זה הנו תנאי לתכנון. על ישום ההתפתחויות על מערכת החינוך יש לשקוד במיוחד. הידיעה על חדירת המיכון המתקדם למשק צריכה לשמש בסיס להכנת תחזיות תעסוקה שוטפות.

4. יש צורך בתודעה וידיעה בקרב הציבור על יתרונותיה ומגבלותיה של האוטומציה. ידיעה זו תאפשר לציבור להסתגל ביתר קלות לתנאים המשתנים כפי שהוזכרו בגוף החומר המוגש. למטרה זו יש לעודד סמינריונים וסימפוזיונים ‏ והסברה עממית. ההסברה צריכה להיות מכוונת הן למעסיק והן למעוסק; היא צריכה להקיף את האספקטים הַכלכליים והחברתיים של הבעיה.

5. יש להקים במשרד העבודה “מיסלקת ידיעות” לגבי המשמעות הכלכלית והחברתית של האוטומציה. בין תפקידיה של מיסלקה זו יש למנות הכנתם של דינים וחשבונות לשרי הממשלה ומשרדיה, למוסדות ולציבור, ובהם סיכום המצב הנוכחי של האוטומציה בישראל, הבעיות שהיא מעוררת, הפעולות המתוכננות או המבוצעות על ידי גופים שונים, והמלצות בדבר קווי־המדיניות. דינים וחשבונות אלה יש לערוך מדי שנה או שנתיים.

6. אין ספק שהאוטומציה מביאה לצורך באימון מחדש של חלק ניכר מכח העבודה. תחזית זאת מחייבת יצירת כלים, במפעלים ומחוצה להם, למתן אימון זה. כן ידרשו לכך אמצעים מרובים.

7. האומר “אוטומציה”, אומר ניידות כח אדם. תחזית הכנסת מיכון מתקדם למשק מחייבת זירוז הטיפול ביצירת תנאים המקילים על ניידות כח אדם ממקום עבודה אחד למשנהו.

 

מקורות    🔗

פרסומים ביבליוגרפיים