רקע
משה ליב לילינבלום
משנת אלישע בן אבויה

 

הקדמה    🔗

קדש לזכר אשתי רחל’ה (פיין) ז"ל


הדבר קרה לפני 5–6 שנים.

טילתי לי ברחוב ובחלון ראוה ראיתי מוצג ספר בשם “דרך גאולים” של מ. ל. לילנבלום. קניתי את הספר.

את לילנבלום עוד בילדותי אהבתי לקרא. מצא מאד חן בעיני סגנונו וכח שפוטו והאופן המהפכני של מחשבותיו.

בכתביו הרגשתי שהאיש הורס דעות מקובלות נפסדות.

בסוף הספר מצאתי את “משנת אלישע בן אבויה”.

לא הצטרכתי הרבה לקרוא כדי לראות שזאת היא מרגלית, הספיקו לי השורות הראשונות:

“על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אלישע בן אבויה אומר על התורה ועל העבודה” (לילנבלום את רעיונותיו בספר זה שם בפי אלישע בן אבויה). אלישע בן אבויה איננו מזכיר את “גמילות חסדים”. סביב ציר זה “ולא בגמילות חסדים” מסתובבת אחרי כן כל המשנה.

התרשמתי מהרעיון שאין העולם נבנה בגמילות חסדים. והתרשמתי מרעיון זה לא מפני שגאון הנני ותפיסתי מהירה היא ותיכף ירדתי לעומק הענין. התרשמותי באה מסבה פשוטה הרבה יותר.

לפני זה קראתי ספר של גוי אחד.

הגוי ההוא גר כל ימיו באחוזתו שבכפר. הזדמן לו להיות זמן מה במוסקבה, עיר הבירה של רוסיה וראה שם הרבה מאד עניים. לעניים אלה רצה לעזור. הוא רצה לעזור להם בגמילות־חסדים. וגמילות חסדים בזמננו אנו עושים בכסף. ובכן הגוי הזה התחיל לאסוף כסף ויעש תעמולה כדי לעודד אחרים שגם הם יעזרו.

ונחוץ להדגיש, שהגוי ההוא היה בעל השפעה כבירה ברוסיה. השפעתו הגיעה עד לידי כך שהצאר הרוסי אלכסנדר פקד למשטרה לא לאסור אותו, יעשה מה שלא יעשה (את מזכיריו ואת העוזרים על ידו כן היו אוסרים).

הגוי ההוא השקיע בעסק הרבה מאד מרץ וכשרון. אבל למרות כל זה לא הצליח לעזור לעניים:

א. הוא לא הצליח לאסוף הרבה כסף.

ב. גם את מעט הכסף שאסף לא הצליח לחלק באופן יעיל, ז. א., הוא לא הצליח לחלקו באופן כזה, שזה באמת יעזור לנעזר שיחדל להיות נצרך.

הגוי ההוא עזב את מוסקבה וחזר לאחוזתו אשר בכפר ורצה לכתוב מאמר ולהסביר מדוע לא הצליח.

אבל אין הוא מצליח לכתוב מאמר שכזה.

והגוי ההוא הוא סופר מפורסם, סופר בחסד עליון, מלך הסופרים, בשום שפה ובשום לשון עוד לא הופיע סופר הדומה לו בכשרון ספרותי או בבהירות ואמיתיות הרעיונות.

שם הסופר ההוא הוא ליב ניקוֹליביץ' טולסטוי.

ובכן טולסטוי לא יכל היה לכתוב מאמר ולהסביר למה הוא לא הצליח לעזור לנצרכים.

רק אחרי 2 שנים של מאמצים עלה בידו להסביר את הדבר ולכתוב ספר בשם “ובכן מה עלינו לעשות?”.

את הספר הזה קראתי והוא עשה עלי רושם כביר.

הספר הזה נכתב ברוסית. ולדאבוני הגדול עוד לא תורגם לעברית. ולפי מיטב ידיעותי אין אפילו מי שיחשוב לתרגמו.

ובכן הטלתי את התפקיד עלי.

אבל לך ותרגם ספר בן 326 דפים, בשעה שהנך רק בשר ודם ואין מלאכתך בכך (ז.א. לא תרגמתי אף פעם ספר) וראשך טרוד.

כשפתאום ראיתי, שהיה יהודי, שגם הוא הגיע לרעיון “ולא בגמילות חסדים” והוא הגיע לזה 9 שנים לפני טולסטוי, וגם כתב על נושא זה חוברת בעברית, שמחתי מאד והחלטתי לפרסם את החוברת בהוצאה מיוחדת ונאה.

בזמננו אנו, שיש כל כך הרבה תורות שקר על כלכלה והוראות מתעות איך לתקן את חיי החברה, החל מתורות סוציאליסטיות וגמור בכל מיני תורות קפיטליסטיות על דמוקרטיה, על חופש מסחר, פקוח ממשלתי וכן הלאה וכן הלאה, יש ערך גדול מאד למלה של אמת.

סוף כל סוף מעשיו של בן אדם הם בבחינת “סוף מעשהו במחשבה תחלה”.

ידע האיש את האמת ויושפע ממנה. הסוף יהיה שהוא מוכרח יהיה גם לפעול נכון.

אמנם “משנת אלישע בן אבויה” לא יכולה להיות תחליף לספרו של טולסטוי “ובכן מה עלינו לעשות?”. אבל בכל זאת אני חושב שזה יביא איזו שהיא תועלת. ובינתיים אולי, סוף כל סוף, בעזרת ד', אתרגם ואפרסם את ספרו של טולסטוי: הבא לעשות מסיעין בידו, הלא רק ההתחלה היא קשה.

כעת תרשו לי להעיר אי אלו הערות לספרו של לילנבלום. במשנה ג' בפרק הראשון מפתח לילנבלום את הרעיון שאם אתם נזהרים בתורה ובעבודה הרי אין אתם נזקקים לגמילות חסדים. טולסטוי מרחיק לכת ממנו ומוכיח שבגמילות חסדים, ז.א. בכסף, אי אפשר לעזור.

נא לשים לב למשנה ד' בפרק השלישי.

“ד. אמרו לו. והלא אי אפשר לעולם בלא חנוני ובלא חמר? אמר להם, הרבה זקנים וחלשים יש בעולם”.

מכאן אפשר ללמוד, שזה בלתי הוגן שאיש בריא ישתמט מעבודה קשה ומלוכלכת ויתעסק בדברים קלים ונקיים אפילו אם העולם צריך להם לאותם הדברים. את העבודה הקלה והנקיה יש להשאיר לזקנים ולחלשים.

מה שמוסיף כבוד ללילנבלום זהו שהוא הכניס רעיונות מהפכניים עוד בשנת 1877, ז. א. 9 שנים לפני שטולסטוי כתב את ספרו “ובכן מה עלינו לעשות”?. הרעיונות היו מהפכניים לא רק בתקופתו כי אם גם בתקופתנו. אחרי 70 שנה אני מוצא צורך להעזר בספרו כדי להוציא את המחשבה של דורנו מהשגרא המקובלת ולהכניס בה כוון אחר, חיים חדשים ורצון להבין מהו מעשה הוגן ומהו המעשה הבלתי הוגן.

טולסטוי כתב את ספרו על 326 דפים, “המשנה” של לילנבלום תופסת רק 15 דפים.

טולסטוי במשך שנתיים יגע את מוחו ואת נפשו והתרכז רק בדבר אחד: הוא חפש את הסבה או את הסבות למה לא הצליח על ידי כסף לעזור לעניים. לילנבלום התעסק הרבה מאד בדברים אחרים ורק דרך אגב כתב את המשנה.

וטולסטוי הוא טולסטוי. הוא גאון הסופרים וגאון המחשבה האנושית. ואם הוא הצטרך 326 דפים כדי להסביר מה לאדם לעשות שיהיה הוגן ולהוציא לאור השמש את הניצול הסמוי מן העין, אין לצפות לכך שלילנבלום יעשה את זה בשלמות על 15 דפים.

מה שכן רציתי מפרסום “משנה” זו, זהו לערער את השיגרא הקיימת במחשבה.

אנשים מטבעם עקשנים הם מאד.

אנחנו מתקרבים לשנת ה־30 של מהפכת אוקטובר ברוסיה וברוסיה מצב הפועלים והעמלים לא הוטב. הם עוד ממשיכים להיות מנוצלים וסובלים.

ההיסטוריה מספרת לנו שבמשך הרבה אלפים שנים חיי האנושיות היו שורה ארוכה ובלתי פוסקת כמעט של מלחמות ורציחות.

ובכל זאת האנשים אינם רוצים להבין שזה הכל תוצאה ישרה מאמונתם בכל מיני נביאי שקר. ושהם עוד טרם למדו להבחין בין טוב ורע, לבין חיים הוגנים וחיים בלתי הוגנים. אין הם רוצים לשנות את מהלך מחשבותיהם. יש לדחוף אותם לכך. ואם אצליח לתת את הדחיפה, ולו רק לאנשים ספורים, והיה זה שכרי.

חשבתי במקום זה לגמור את ההקדמה. אבל אחר כך שיניתי את דעתי. ראיתי צורך לענות על טענה שבודאי יטענו נגדי.

והטענה היא בערך כזאת:

"מה רוצה מאתנו אדם זה?

בשעה שקרה אסון כה גדול לעם ישראל איך לבו פנוי עכשיו למוסר? אין אנו זקוקים למוסר. כעת אנחנו צריכים להיות רוב בארץ, אנחנו צריכים מדינה יהודית, אנחנו צריכים להציל מה שנתן להציל. וכן הלאה, וכן הלאה…".

עלי לתת תשובה לכל הטענות האלו.

אני טוען: כל מה שנהיה מוסריים יותר, נצליח יותר מהר להיות רוב בארץ, נצליח יותר מהר להוות מדינה יהודית בארץ־ישראל.

אבל לפני שאוכיח את טענתי, עלי להעיר הערה אחת.

בשבילי המוסר הוא הדבר הראשון במעלה בעולם ואין דברים אחרים יכולים לדחותו ולבטלו. אם עלי להיות בלתי מוסרי באיזה שהוא דבר אפילו כדי להציל יהודים אז אני חושב שאסור לי לעשות את זה.

אין אני גורס: “המטרה מקדשת את האמצעים”.

תורתנו כתבה אחרת: “אם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה” (סוף פ' יתרו. שמות כ' פסוק כב).

כלומר, אין אפילו המטרה הנעלה הזאת לשרת את ד' אלקים, יכולה להצדיק מעשים בלתי מוסריים, “כי חרבך הנפת עליה ותחללה”.

אבל בזה כל כחה של הציונות. שאין היא צריכה עבור הגשמתה שום אמצעים בלתי מוסריים.

יתר על כן, כל שנהיה מוסריים יותר, יותר מהר נגשים אותה.

כעת לעצם העניין.

למה איננו עדיין רוב בארץ?

לו היינו חיים חיים מוסריים היינו כבר מזמן רוב בארץ. אנחנו איננו עדיין רוב בארץ מפני 1) שעזבנו את הארץ, 2) מפני שהולדנו מעט ילדים.

ישנם כעת באמריקה קהלות שלמות מילידי צפת וטבריה וערים אחרות, שעזבו את הארץ לפני 30, 40 שנה. ומדוע נעזבה הארץ? הארץ נעזבה מפני שהאנשים השתמטו מעבודה וחפשו להם באמריקה פרנסות קלות. והם עשו את זה ראשית כל מפני שלא הבינו שיש מה שהוא בלתי הוגן בהשתמטות זו.

והיהודים שנשארו בארץ וגם אלה שעלו לא הולידו הרבה ילדים. בעצם ההשתמטות מהולדת ילדים יש משהו בלתי מוסרי.

אמנם לילנבלום לא נוגע בזה (בימיו כנראה אצל יהודי ארצו טרם התפשטה המחלה הזאת).

אבל אני אוסיף עוד לשאול. מה גרם לאי הרצון של ההורים להוליד הרבה ילדים?

התשובה הנכונה לזאת היא: ההשתמטות מעבודה.

מודה אני התשובה הזאת, לכאורה, היא קצת מוזרה אבל אחרי עיון תוכחו שהיא היא התשובה הנכונה.

בלי שום ספק, ברוב המכריע של כל המקרים, הרבה יותר קל ללדת ילדים מלהשתמט לעשות את זה. אלא מה? “צער גדול בנים”.

“גדול וחנוך הילדים דורש הרבה מאד כסף ואין ידו של כל אחד משגת לגדל ולחנך הרבה ילדים” הטענה הזאת שגורה היא בפי ההורים וכמעט הפכה לאקסיומה.

אבל תרשו לערער על האקסיומה הזאת.

לגדל ולחנך את הילדים שיהיו פועלים ועמלים אין זה לגמרי קשה ואין זה לגמרי כל כך יקר. מכיר אני משפחות שהצליחו לגדל בארץ־ישראל 12–13 ילדים ומפרנס המשפחה הרויח מעט מאד.

אלא מה, כל הקושי מתחיל מהרגע שמחפשים “תכלית לילד”. ותכלית מה פרושה?

תכלית פרושה שהילד יהיה בהתבגרותו משהו יותר טוב מפועל. שיהיה נניח מורה, מהנדס, פקיד, רופא וכדומה.

כאלו יש ויכול להיות בעולם מעמד הוגן יותר ומכובד יותר מלהיות פועל.

השקפת העולם ומהלך המחשבות אפילו של הפועלים הוא בערך כזה: “מילא, אני פועל, מה אפשר לעשות, נפלתי בפח. אין אני יכול כבר לשנות את “מעמדי האמלל”. אבל את ילדי, נשבעתי, הם פועלים לא יהיו. אעבוד כפרד, אקמץ מלחמי אבל אעשה את כל האפשרי שילדי יהיו ל”אנשים".

אם אנחנו רוצים להגשים את הציונות עלינו קודם כל להחזיר לפועל את מעמדו המכובד והראשוני במעלה בדעת הקהל.

במלים אחרות עלינו לשנות את דעת הקהל.

האדם צריך להתחיל לחשוב בצורה כזאת:

“טוב ויפה שאני פועל ועמל. אם קרה לי אסון ואינני מוכשר משום מה לעבודה, עלי להסתגל להביא תועלת באיזו שהיא צורה אחרת. אהיה פקיד, מהנדס, מורה, פרופסור או מישהו ממין זה”.

לילנבלום קלע בדיוק למטרה בכתבו.

"פרק שלישי משנה ו:

הוא היה אומר: אי אפשר לעולם בלי בורסקי ובלא בשם, אשרי מי שאומנתו בורסקי, אוי לו מי שאומנתו בשם".

לילנבלום קודם כל היה ציוני. וכל התעסקותו בעניני המוסר לא באה אלא מפני שהוא ראה בזה את הצעד הראשון והחשוב להגשמת הציונות.

ולא רק זה. ישנם עוד הרבה דברים.

כרגע אנחנו מקימים התישבות בלי שום חשבונות כלכליים. עיקר החשבון הוא חשבון פוליטי. אבל זוכר אני לפני 16–17 שנה עמדה השאלה בצורה כזאת. אין אנחנו יכולים להקים התישבות נוספת מפני שאין לנו שוק לביצים ולחלב. ואין לנו שוק לביצים ולחלב מפני שאין אנו יכולים להתחרות עם המשק הערבי. המשק הערבי פרימיטיבי הוא: לא השקיעו בו המון כסף. ושלנו אינטנסיבי הוא: השקענו בו דמים, ודמים תרתי משמע. ובכל זאת אין אנחנו יכולים להתחרות עם המשק הערבי. והסבה היא רמת החיים שלנו גבוהה יותר. ומדוע רמת חיינו גבוהה יותר? ושוב אנו מגיעים לשאלת גדול וחנוך ילדים. כלומר איננו רוצים שילדינו יהיו רק פועלים. רצוננו הוא שיהיו מה שהוא נוסף לזה.

יודע אני רמת חיינו יותר גבוהה עוד מפני הרבה סבות שגם הן לא כל כך מוסריות. אבל אינני יכל בהקדמה זו לנגוע בשאלה בכל היקפה.

צריך הייתי לסתור את הטענה המשוערת שיטענו נגדי ונדמה לי שהצלחתי בזה.

שמואל

חיפה 31.12.1946

יום ג‘, ח’ טבת תש"ז


מסכת ישוב עולם

 

פרק ראשון    🔗

א1) על שלשה דברים העולם עומד: על התורה2 ועל העבודה3 ועל גמילות חסדים4. אלישע בן אבויה אומר: על התורה ועל העבודה. ישובו של עולם כבריתו5: מה בריתו בתורה ועבודה6, אף ישובו בתורה ועבודה.

ב) ומנין שנברא העולם בתורה? שנאמר7 ה' בחכמה8 יסד ארץ, ואומר9: חק נתן ולא יעבור10; ומנין שנברא העולם בעבודה? שנאמ'11 ויעש אלהים12, ואומר13: אשר ברא אלהים לעשות14.

ג) אמרו לו לאלישע בן אבויה: לדבריך, מי שהוא עני או חולה ילך לבית הקברות וימות? אמר להם בזמן שאי אתם נזהרים בתורה ובעבודה15 הרי אתם נזקקים לגמילות חסדים, ובזמן שאתם נזהרים בתורה ועבודה אי אתם נזקקים לגמילות חסדים כלל16. אמרו לי: והלא כתיב17 – ולא יחדל אביון מקרב הארץ? אמר להם: מקרב ארץ אחת18 לא יחדל אבל יכול הוא לחדל מקרב ארצות הרבה.

ד) שאל ר' מאיר את אלישע בן אבויה: וכי אפשר הוא שילמדו כל הבריות את כל התורה כלה, שנאמר בה19: ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים, מלאכתם מתי תיעשה? אמר לו: צא וחשוב מנין הפועלים20 כנגד הטיילים21 שבעולם. לאחר שחשב22 אמר לו: רבי23: וכל הפורש ממך כפורש מן החיים.

ה) מי שאמר: הריני עוסק בישובו של עולם ולא בתורה ועבודה לא אמר כלום24. ולא זו בלבד אמרו, אלא אפילו מי שעוסק בתורה ואינו עוסק בעבודה ובמכשירה25, הרי הוא ממבלי עולם26.

ו) איזוהי תורה? נימוסים27 הצריכים לאדם ולצבור, מעשי בראשית28 וגופי הלכות של סדר עולם29. ר' יהושע30 אומר: אף השירה31 והזמרה32. זה הכלל33: כל שישנו בעולם34 ובאדם35 בידי שמים ותולדותיהן36 זהו תורה; וכל שאינו בעולם37 או שהוא בידי אדם38 אינו תורה. משום ר' עקיבא אמרו39: העוסק בספרים החיצונים40 אין לו חלק לעולם הבא41.

ז) איזוהי עבודה? הוצאת דבר מתוך דבר42, תיקון דבר43, טלטול דבר ממדינה שישנו בה למדינה שאינו בה ומכשיריהן44. זה הכלל: כל שיש בו משום תוספת מחיר הרי זה עבודה, וכל שאין בו משום תוספת מחיר45 אין זה עבודה.

ח) מרביצי תורה46 ומצדיקי הרבים47 ורופאי הבריות48 הרי הם מכשירי העבודה; ולא זו בלבד אמרו אלא אפילו חנוך התינוקות49 ורפואת הבהמות יש בהן משום הכשר עבודה50.

ט) הכנת תענוגי הבריות51 בזמן שהם בשביל העובדים52 יש בהם משום הכשר עבודה, ובזמן שהם בשביל הטיילים53 אין בהם משום הכשר עבודה. ואם אפשר לעשותם54 על ידי אנשים שאינם מוכשרים לעבודה אסור לעשותם על ידי אחרים55.


 

פרק שני    🔗

א) הכל56 חייבים בעבודה, ואפילו נשים57 ואפילו קטנים58, וכשם שהם חייבים בעבודה כך הם חייבים בתורה59 60.

ב) וכמה שיעור עבודה61? יתר מכדי פרנסתו, שאם יחלה62 לא יטיל עצמו על הצבור, ואם היה רוצה בתענוגים63 חייב לעבוד אף כדי תענוגיו.

ג) אמר איני עובד ואיני מתפרנס אין שומעין לו. ר' יוסי64 אומר65: אין אדם רשאי לסגף את עצמו66.

ד) כל העבודה שהאיש חייב בה אף האשה חייבת בה,67 ואם אמרה אי אפשי אלא באומנות נקיה וקלה אין שומעין לה.

ה) מאימתי קטן חייב בעבודה? משלא יקלקל68. באמת אמרו: מחנכין את התינוקות69 בעבודה, כיצד? קנו לו תפוח, אין קולפין ונותנין לו אלא נותנין לו וקולף בעצמו; כיוצא בדבר אין מפצעין לו אגוזים, אלא נותנין לו קורנס ומפצע בעצמו.

ו) צריך70 אדם שיהא אוהב את המלאכה71 ואל יהא שונא את המלאכה72 וכשם שהתורה נתנה בברית73, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר74 ששת ימים75 יעשה מלאכה וגו'.

ז) ר' שמעון בן אלעזר אומר76: אף אדם הראשון77 לא טעם כלום78 עד שעשה מלאכה, שנאמר79 ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ואחר כך מכל עץ הגן אכל תאכל. ר' טרפון אומר80: אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל81 עד שעשו מלאכה82, שנאמר83 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

ח) ר' יהודה בן בתירה אומר84: מי שאין לו מלאכה85 לעשות מה יעשה86? אם יש לו חצר חרבה87 או שדה חרבה ילך ויתעסק בה, שנאמר88 ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ומה תלמוד לומר כל מלאכתך? 89 להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות – ילך ויתעסק בהן90 אין לו חצרות91 ושדות חרבות? אלישע בן אבויה אומר: יעשה מלאכה אצל אחרים92.

ט) ר' טרפון אומר93: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה94 שנאמר95 ויגוע96 ויאסף אל עמיו. שמענו לאנשים, לנשים97 מנין? שנאמר98: איש ואשה אל יעשו עוד99 מלאכה לתרומת הקודש: לטפלים100 מנין? שנאמר101 ויכלא העם מהביא.

י) ר' אחאי בן יאשיה אומר102: הלוקח תבואה מן השוק למה הוא דומה? לתינוק שמתה אמו ומחזירין אותו על פתחי מניקות אחרות, ואינו שבע; הלוקח פת103 מן השוק דומה כאלו חפור וקבור104; האוכל משלו105 דומה לתינוק המתגדל על שדי אמו.

יא) הוא106 היה אומר: בזמן שאדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו107, ואפילו אוכל אדם משל אביו ומשל אמו ומשל בניו אין דעתו מיושבת עליו108 ואין צריך לומר משל אחרים109.


 

פרק שלישי    🔗

א) האב110 חייב בבנו ללמדו תורה111 וללמדו אומנות. ר' יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות112 מלמדו ליסטות113.

ב) אבא גוריין114 איש צדיין אומר משום אבא גוריא: לא ילמד אדם את בנו חמר115, גמל, ספן116, רועה117 וחנוני, מפני שאומנותן אומנות ליסטים. ר' יהודה אומר משמו: הגמלין רובן כשרים, הספנים רובן חסידים.

ג) ר' נהוראי118 אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. אלישע בן אבויה אומר119: אף הוא היה מרבה בטלנין120 בישראל.

ד) ר' מאיר121 אומר122: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. אמר לו ר' יוסי123: לדבריך אומנות קשה מה תהא עליה124? אלא חייב אדם ללמד את בנו אומנות שהוא מוכשר לה125, וכן היה אלישע בן אבויה126 עושה, שהיה נכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות127 והיה אומר לתלמידים: הוה אתה בנאי128, אתה – נגר ואתה – צייר.

ה) שאלו זקנים לאלישע בן אבויה: איזוהי מלאכה שיבור לו האדם129? אמר להם: כל שהבריות זקוקין לה יותר מלחברותיה130.

ו) הוא היה אומר131: אי אפשר לעולם בלא בורסקי132 ובלא בשם133 אשרי מי שאומנתו בורסקי134, אוי לו מי שאומנתו בשם135.

ז) אמרו לו: והלא אי אפשר לעולם בלא חנוני136 ובלא חמר? אמר להם הרבה זקנים וחלשים137 יש בעולם, שאינם יכולים לעסוק במלאכה.

ח) השדכנים138 והסרסורים139 ומלוי ברבית140 וכל הנותנים חתיתם בארץ חיים141 עליהם הכתוב אומר142: וכי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו143.

ט) מעשה בעשיר אחד בגליל, שהיה מקפח שכר אריסיו144 והיו צריכים ליטול מעות ברבית וכל מה שהיו משתכרים היה בא לכיסו של המלוה. לימים מתה אשתו של אחד מאריסיו145 ברעב146. כששמע אגריפס147 המלך בדבר בקש להרגן148. אמרו לו חכמים: וכי הן עצמן חייבים בדבר, והא מעשי אבותיהן בידיהן149? אלא מלמדין אותם ואומרים להם: הוו יודעים שכל הבריות בניו של אדם הראשון150 הן ואין אדם רשאי לאכול אלא אם כן עושה, ונותנין להם עבודה151 הראויה להן152.

י) אמר ר' יהושע בן לוי153: עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק154 וצדיק מלא עומסו155, שנאמר156: להנחיל אוהבי157 יש158 ואוצרותיהם אמלא.


סליקא לה מסכת ישוב עולם


  1. מסורת השס: אבות פ"א ב'.  ↩

  2. פירוש הרע"ב: על התורה. פי' הרמב“ם ז”ל בפירושו לאבות: על החכמה.  ↩

  3. פירוש הרע"ב: ועל העבודה, כלומר: על המלאכה.  ↩

  4. פירוש הרע"ב: גמילות חסדים, לתת צדקה לעניים ולחולים וכיוצא בהם.  ↩

  5. פירוש הרע"ב: ישובו של עולם כבריתו, שכל מה שטבע הקב"ה במעשי בראשית הוא עיקר, והשאר אינו אלא טפל, שבדו הבריות מלבן, ואפשר לעולם שיתקיים גם זולתו; ועוד שאנו צריכים תמיד ללמוד ממעשי בראשית, ואין לנו אלא מה שהטבע תובע ממנו.  ↩

  6. פירוש הרע"ב: בתורה ועבודה, אבל לא בגמילות חסדים, שלא מצינו להטבע שיתנהג בגמילות חסדים, וכדאמרינן (ע“ז נ”ד:) עולם כמנהגו נוהג.  ↩

  7. תורה אור: משלי ג'.  ↩

  8. פירוש הרע"ב: ה‘ בחכמה וכו’. וכי תימא שהבריאה בלבד היתה בחכמה אבל מנהג הטבע אינו על פי חוקי חכמה הקבועים לעולם? תלמוד לומר (ראה הערה 10 כאן – הערת פרויקט בן־יהודה):  ↩

  9. שם: תהלים קמ"ח  ↩

  10. פירוש הרע"ב: חק נתן ולא יעבור. מצינו שחקי הטבע פועלים תמיד את פעולתם בלא שנוי, ולפיכך חייבים אנו לדעת אותם, כדי שלא נעבור עליהם, שכל העובר על חקי הטבע הרי הוא נענש במחלה ולפעמים גם בעונש מיתה.  ↩

  11. שם: בראשית א'.  ↩

  12. פירוש הרע"ב: ויעש אלהים, וכי תימא שהבריאה עצמה היתה בעשיה ועבודה, אבל הטבע עצמה אינה עושה עכשו כלום? תלמוד לומר (ראה הערה 14 כאן – הערת פרויקט בן־יהודה):  ↩

  13. שם: שם ב'.  ↩

  14. פירוש הרע"ב: אשר ברא אלהים לעשות, שמשמע שהקב"ה ברא את הטבע שתהא פועלת תמיד.  ↩

  15. פירוש הרע"ב: בזמן שאי אתם נזהרים בתורה ועבודה, ואין אתם יודעים את כל חקי הטבע, והרי אתם נכשלים בשמירת בריאותכם, ואינכם נזהרים בעבודה כהוגן והרי אתם עושקים שכר הפועלים, והרבה מכם אין להם עבודה כל עיקר, לפיכך מצויים בכם חולים ועניים ואתם נזקקים לגמול עמם חסד.  ↩

  16. פירוש הרע"ב: אי אתם נזקקים לגמילות חסדים כלל, שהרי אז לא יהיו בעולם לא חולים ולא עניים, לא רודפין ולא נרדפים, לא עושקים ולא עשוקים ואין מקום לגמילות חסדים.  ↩

  17. דברים ט"ו.  ↩

  18. פירוש הרע"ב: מקרב ארץ אחת וכו', שהרי אי אפשר לעם אחד שיעשה בקרבו סדרים טובים, כל זמן שלא הסכימו לזה עמים הרבה, שהרי אז יתכנסו כל עניי שאר ארצות לארצו של אותו עם, ולא תשא הארץ אותם.  ↩

  19. תורה אור: איוב כ"ח.  ↩

  20. פירוש הרע"ב: צא וחשוב מנין הפועלים וכו'. שעכשו הפועלים מעטים והטיילים מרובים, ולפיכך צריכים הפועלים לעבוד כל היום ומספיקים להטיילים כל צרכיהם; אבל אם היו כל הבריות עוסקים בעבודה היה מספיק להם זמן מועט לעבודתם והיו יכולין בשעת הפנאי ללמוד חקי הטבע או לשמוע אותן מפי הדרשנים ולהזהר בשמירתם.  ↩

  21. פירוש הרע"ב: טיילים, בטלנים, שאינם עוסקים לא בתורה ולא בעבודה.  ↩

  22. פירוש הרע"ב: לאחר שחשב, בתוספתא שנינו שחשב ומצא יותר ממחצית העולם טיילים, ובחזרתו בכה ואמר: אוי להם לבריות מעלבונן של עצמן, שהם מבלים את העולם ואומרים שהם עוסקים בישובו.  ↩

  23. מסורת הש"ס: קידושין ס"ו, זבחים מ'.  ↩

  24. פירוש הרע"ב: לא אמר כלום, שאין ישובו של עולם אלא בתורה ובעבודה.  ↩

  25. פירוש הרע"ב: ואינו עוסק בעבודה ובמכשיריה, שאינו עושה מלאכה, או שאינו מלמד חכמתו לאחרים, ונמצא שאין לעולם הנאה לא ממנו ולא מתורתו.  ↩

  26. פירוש הרע"ב: הרי הוא ממבלי עולם, וכדאמרינן (סוטה כ"ב) התנאים ממבלי עולם.  ↩

  27. פירוש הרע"ב: נימוסים. לצרף את הבריות.  ↩

  28. פירוש הרע"ב: מעשי בראשית, כל דבר שהוא בכלל ידיעת הטבע, שנקראת מעשי בראשית.  ↩

  29. פירוש הרע"ב: וגופי הלכות של סדר עולם, דברי הימים המלמדים אותנו להבין דבר מתוך דבר ולמצוא את הטוב והרע שיצאו בכל דור ממעשי הבריות, ומתוך שיש בספרי סדר עולם הרבה דברים בטלים לפיכך אמר: גופי הלכות.  ↩

  30. פירוש הרע"ב: ר' יהושע, משורר היה כדאמרינן בערכין (י"א).  ↩

  31. פירוש הרע"ב: שירה בדברים.  ↩

  32. פירוש הרע"ב: זמרה בפה ובכלים, וטעמיה דר‘ יהושע כדמפרש בתוספתא, מתוך שהאדם מתענג עליהם וזמרה מצויה גם בבעלי חיים, הרי יש להם יסוד בטבען של הברואים ולפיכך תורה הן, והלכה כר’ יהושע.  ↩

  33. פירוש הרע"ב: זה הכלל, לא פורש אם הם דברי הת"ק או דברי ר' יהושע.  ↩

  34. פירוש הרע"ב: כל שישנו בעולם, כלומר: כל למוד המפרש דבר שישנו בעולם, כגון כל הכוחות השונים הנמצאים בטבע וכל הדברים, הנמצאים בעולם בפועל.  ↩

  35. פירוש הרע"ב: ובאדם, בכחותיו הפנימיים.  ↩

  36. פירוש הרע"ב: ותולדותיהן, כגון חרושת המעשה, שאינה אלא תולדה של כחות הטבע ופעולת האדם.  ↩

  37. פירוש הרע"ב: וכל שאינו בעולם, כגון ספורים שאין כחות האדם מתוארים בהם ולימודי שיטות כוזבות.  ↩

  38. פירוש הרע"ב: או שהוא בידי אדם. ואפילו ישנו בעולם, אלא שבני אדם בדו אותו, כגון אמונות של הבל ואפילו פלפולים וחקירות בעניינים דמיוניים, שאין מהם תועלת לא ליחיד ולא לצבור.  ↩

  39. מסורת הש"ס: סנהדרין ע‘ ושם הגי’ הקורא.  ↩

  40. פירוש הרע"ב: ספרים החיצונים, העוסקים בדברים שאינם תורה.  ↩

  41. פירוש הרע"ב: לעולם הבא, כלומר לעתיד לבוא.  ↩

  42. פירוש הרע"ב: הוצאת דבר מתוך דבר, כגון זריעה ונטיעה או אריגה ועשית כלים וכיוצא בהן.  ↩

  43. פירוש הרע"ב: תיקון דבר, כגון בישול או תיקון כלי שנשחת.  ↩

  44. פירוש הרע"ב: ומכשיריהן, כגון חרישה והשקאת השדות וכיוצא בזה דברים שיש לעבודה עצמה צורך בהן.  ↩

  45. פירוש הרע"ב: וכל שאין בו משום תוספת מחיר, כגון חנוני, שאינו מוסיף כלום על שויו של דבר.  ↩

  46. פירוש הרע"ב: מרביצי תורה, שהם מלמדים לבריות כחות הטבע והאדם ועל ידי זה הם גורמים לעבודה שתתעלה.  ↩

  47. פירוש הרע"ב: ומצדיקי הרבים, כגון משה רבינו ע"ה. שהוציא את בני ישראל מעבדות לחרות, נתן להם תורת חיים וסייע אותם שיעבדו בשביל עצמם ולא בשביל פרעה.  ↩

  48. פירוש הרע"ב: ורופאי הבריות, שהחולה אינו יכול לעבוד.  ↩

  49. פירוש הרע"ב: חנוך התינוקות וכו' ומתיקון דבר לא שמעינן לה, מפני שאינם קנין האדם אלא קניני הטבע, ואי אפשר למכרם ולא שייך בהם תוספות מחיר.  ↩

  50. פירוש הרע"ב: הכשר עבודה, שעל ידי שהתינוקות מתחנכין כהוגן והבהמות מתרפאות הרי הם מוכשרים לעבודה.  ↩

  51. פירוש הרע"ב: הכנת תענוגי הבריות, כגון תיאטראות ושאר דברים המחליפים כחו של אדם.  ↩

  52. פירוש הרע"ב: בזמן שהם בשביל העובדים, שעל ידי זה יגרמו להעובדים שיחליפו כח אחרי עמלם, ולא עוד שיוכלו אחר כך לעבוד בזריזות יתירה.  ↩

  53. פירוש הרע"ב: ובזמן שהם בשביל הטיילים, ונמצא שהתענוגים הללו לא יועילו כלום לעבוד.  ↩

  54. פירוש הרע"ב: ואם אפשר לעשותם, ארישא קאי.  ↩

  55. פירוש הרע"ב: אסור לעשותם על ידי אחרים, משום ביטול מלאכה, שהרי בשעת ההכנה לא יעסקו במלאכה וגם לא ינוחו מעבודתם.  ↩

  56. פירוש הרע"ב: הכל. לאתויי בעלי מומים, שגם הם חייבים לעבוד עבודה שהם מוכשרים לה.  ↩

  57. פירוש הרע"ב: ואפילו נשים, משום דאמרינן (ב“ק ט”ו) השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה, כי היכי דתיהוי לה חיותא, שהרי אם לא תעבוד תמות ברעב. ואם תאמר הלא בעלה יפרנסנה? אם כן נמצאת תמיד תולה בדעת בעלה ובכל שעה שירצה יצערנה.  ↩

  58. פירוש הרע"ב: ואפילו קטנים, לקמן יליף לה מקרא.  ↩

  59. פירוש הרע"ב: כך הם חייבים בתורה. ואפילו נשים, ודלא כרבי אליעזר דאמר כל המלמד את בתו תורה כאלו למדה תפלות (סוטה כ'), דאזיל לטעמיה דאמר אין חכמה לאשה אלא בפלך (יומא ס"ו), ואנן קיימא לן כרבי, וסתים תנא כותיה (נדה מ"ה), דאמר (שם) בינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש.  ↩

  60. פירוש הרע"ב: בתורה, שכל מי שלא למד תורה אינו יודע בטיב עבודה.  ↩

  61. פירוש הרע"ב: שיעור עבודה, לכל אחד ואחד.  ↩

  62. פירוש הרע"ב: שאם יחלה. ולא יוכל לעבוד יהיה מותר מעשי ידיו לצרכי רפואתו ופרנסתו בימי חליו.  ↩

  63. פירוש הרע"ב: ואם היה רוצה בתענוגים וכו'. הא קא משמע לן, שאם אמר איני מתענג ואיני עובד אלא כפי חיי – רשאי.  ↩

  64. מסורת הש"ס: תענית כ“ב ושם הגי‘ י’ ”היחיד".  ↩

  65. פירוש הרע"ב: ר' יוסי אומר וכו‘, כלה ר’ יוסי היא והכי קאמר: אין שומעין לו דברי יוסי: שר‘ יוסי אומר וכו’.  ↩

  66. פירוש הרע"ב: לסגף את עצמו. וטעמיה מפרש בגמרא (תענית כב): דכתיב ויהי האדם לנפש חיה, נשמה שנתתי בך החייה, כלומר: הנשמה או החיות שלך נתונה לך מיד הטבע ואין לך רשות עליה; ועוד שמא יחלה על ידי סגופו ומותר מעשי ידיו לא יספיק לו, ונמצא מטיל עצמו על הצבור.  ↩

  67. פירוש הרע"ב: אף האשה חייבת בה. שכל דבר שהאיש מוכשר לו גם האשה מוכשרת לו, כמו שאנו רואים מעשים בכל יום, שנשים עוסקות במלאכות קשות כאנשים, ובסדר עולם שנינו, שפעם אחת נלחמו נשים בכלי זיין עם מלכים עצומים.  ↩

  68. פירוש הרע"ב: שלא יקלקל. עבודתו שנותנין לו, או את איבריו.  ↩

  69. פירוש הרע"ב: מחנכין את התינוקות וכו' להרגילם מנעוריהם, שלא ישתמשו במלאכת חבריהם וכדי לחבב עליהם את המלאכה. ומכאן תשובה לאותן העשירים, ששולחים את התינוקות לבית הספר על ידי מרכבה ומשרתים.  ↩

  70. מסורת הש"ס: אבות דר“נ פרק י”א.  ↩

  71. פירוש הרע"ב: שיהא אוהב את המלאכה. לא שיעבוד בעל כרחו, בשביל שיהיה לי מה שיאכל, אלא צריך הוא שיעסוק במלאכה בחבה יתירה כאלו היתה מטרת חייו, שהרי סוף סוף אין לו לאדם מטרה שאינה עוברת בחייו אלא העבודה לתועלתו ולתועלת הכלל.  ↩

  72. פירוש הרע"ב: ואל יהא שונא את המלאכה ואפילו היא בזויה, ואפילו יש לו מה יאכל.  ↩

  73. פירוש הרע"ב: ברית. חק, קיום, וזה בנין אב לכלן: אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל"ג).  ↩

  74. תורה אור: שמות ל"א.  ↩

  75. פירוש הרע"ב: ששת ימים וגו'. וסמיך ליה: ברית עולם.  ↩

  76. מסורת הש"ס: שם.  ↩

  77. פירוש הרע"ב: אף אדם הראשון. שחי חיי הטבע.  ↩

  78. פירוש הרע"ב: לא טעם כלום וכו', נמצא שהמלאכה היא תנאי גם בחיי הטבע, ואנו, שאין אנו אלא חלק מן הטבע, צריכים לחיות חיי הטבע כפי שאפשר.  ↩

  79. תורה אור: בראשית ב'.  ↩

  80. מסורת הש"ס: שם.  ↩

  81. פירוש הרע"ב: לא השרה שכינתו על ישראל שחי אז חיי המדינה.  ↩

  82. פירוש הרע"ב: עד שעשו מלאכה. נמצא שהמלאכה היא תנאי גם בחיי המדינה.  ↩

  83. תורה אור: שמות כ"ב.  ↩

  84. מסורת הש"ס: שם  ↩

  85. פירוש הרע"ב: שאין לי מלאכה, כלומר: שאין לו צורך במלאכה ואינו אומן ויש לו מה יאכל.  ↩

  86. פירוש הרע"ב: מה יעשה, כדי לשלם חובו לאוצר המציאות שהוא נהנה ממנו ופוחת את קנינו?  ↩

  87. פירוש הרע"ב: אם יש לו חצר חרבה שאינה ראויה לדירה ילך ויתקננה.  ↩

  88. תורה אור: שמות כ'.  ↩

  89. פירוש הרע"ב: ומה ת"ל כל מלאכתך והלא כבר נאמר: ששת ימים תעבוד.  ↩

  90. מסורת הש“ס: ליתא באדר”נ שם.  ↩

  91. פירוש הרע"ב: אין לו חצרות וכו'. בזמן שאין היובל נוהג עסקינן, דאלו בזמן שהיובל נוהג אין לך אדם מישראל שאין לו שדה, שהרי קרקע אינה נמכרת, משום שנאמר: כי לי הארץ (ויקרא כ"ה).  ↩

  92. פירוש הרע"ב: אצל אחרים, העוסקים באיזה מלאכה, ואם רוצה נוטל מהם שכר מלאכתו.  ↩

  93. מסורת הש"ס: אדר"נ שם.  ↩

  94. פירוש הרע"ב: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה. שכחותיו הפנימים מתבטלין ופוסקין לעשות מלאכתן, וקא משמע לן שאין חיים אלא פעולה, וכל ההולך בטל הרי הוא חשוב כמת.  ↩

  95. תורה אור: בראשית ט'.  ↩

  96. פירוש הרע"ב: שנאמר ויגוע וכו' ומדלא כתיב וימת שמעינן שלא סבה חיצונית גרמה מיתתו אלא גויעתו והפסק עבודת כחותיו.  ↩

  97. פירוש הרע"ב: לנשים מניין שאף הן חייבות במלאכה כאנשים?  ↩

  98. תורה אור: שמות ט"ו.  ↩

  99. פירוש הרע"ב: איש ואשה אל יעשו עוד משמע שעד עכשו עשו בשוה.  ↩

  100. פירוש הרע"ב: טפלים. תינוקות. טף מתרגמינן טפלא. העם הכל בכלל.  ↩

  101. תורה אור: שם.  ↩

  102. מסורת הש"ס: אדר"נ שם.  ↩

  103. פירוש הרע"ב: הלוקח פת. גרוע מלוקח תבואה, שצריך הוא לקנות כל שעה, ועוד שאינו עוסק כלל בהכנת לחמו, ואפילו באפיתו.  ↩

  104. פירוש הרע"ב: כאלו חפור וקבור. כלומר: חייו אינם חיים, וכדאמרינן במנחות (ק"ג) ולא תאמין בחייך, זה הסומך על הפלטר.  ↩

  105. פירוש הרע"ב: משלו. משל שדותיו שהוא עצמו עובד אותן, או ממה שהוא מקבל בשביל עבודתו.  ↩

  106. מסורת השס: שם.  ↩

  107. פירוש הרע"ב: דעתו מיושבת עליו, שהוא נהנה מיגיע כפו ורשאי הוא להחזיק טובה לעצמו שאינו נהנה מנכסי אחרים.  ↩

  108. פירוש הרע"ב: אין דעתו מיושבת עליו, וכדמצינו ברב ביבי (מנחות שם) שלא היה יכול להשיב על קושיתו של ר' יצחק בר ביסנא, מתוך שהיה סומך על הפלטר ולא היתה דעתו מיושבת עליו.  ↩

  109. פירוש הרע"ב: ואין צריך לומר משל אחרים. שאם הוא נהנה מעבודתם בעל כרחם, הרי יש בלבם טינא עליו, וגם פעמים שלבו נוקפו על כך, ואם הם נותנים לו ברצונם הטוב, עולם חשך בעדו וחייו אינם חיים, כדאמרינן במס' ביצה (ל"ד).  ↩

  110. מסורת השס: קדושין כ"ט.  ↩

  111. פירוש הרע"ב: תורה שבכתב ושבעל פה, כי הרבה גופי תורה מתחדשים בכל יום.  ↩

  112. פירוש הרע"ב: כל שאינו מלמד את בנו אומנות ואפילו למדו עיסקא, כדמפרש בגמרא (קידושין ל').  ↩

  113. פירוש הרע"ב: מלמדו ליסטות שהרי יצטרך לחיות על חשבון הצבור, מיהו מודה רבי יהודה, שאם למד את בנו תורה הראויה להכשר עבודה יצא ידי חובתו בדיעבד. והלכה כרבי יהודה.  ↩

  114. מסורת הש"ס: שם.  ↩

  115. פירוש הרע"ב: חמר בעל עגלה. קדר, לא גרסינן, שהרי עשית קדרות אומנות הגונה ומועלת היא.  ↩

  116. מסורת הש"ס: שם במשנה הגירסא: “קדר, ספן” אבל ברא“ש ש' ליתא מלת ”קדר".  ↩

  117. פירוש הרע"ב: רועה, דרכו לרעות בהמותיו בשדות שלא עבד אותן, והלכה כר' יהודה.  ↩

  118. מסורת הש"ס: שם.  ↩

  119. מסורת הש"ס: ליתא שם.  ↩

  120. פירוש הרע"ב: בטלנין שאוכלין ואינן עושין כלום, ובתוספתא שנינו “ריקים”, כדאמרינן בעלמא: כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו, ותנינן (לעיל פ"א), שמי שאינו עוסק בעבודה הרי הוא ממבלי עולם.  ↩

  121. מסורת הש"ס: שם.  ↩

  122. פירוש הרע"ב: ר' יוסי, מעבד עורות היה (שבת מ"ט).  ↩

  123. מסורת הש"ס: ליתא שם.  ↩

  124. פירוש הרע"ב: אומנות קשה מה תהא עליה שאם יהיו הכל רצין אחרי אומנות קלה מי יעסוק באומנות קשה כעיבוד עורות, אומנות פחמי וכיוצא בהן.  ↩

  125. פירוש הרע"ב: שהוא מוכשר לה, מי שהוא מוכשר להיות צייר יהיה צייר, ומי שהוא מוכשר להיות בנאי יהיה בנאי, וכדמפרש ואזיל.  ↩

  126. פירוש הרע"ב: וכן היה אלישע בן אבויה עושה ר' יוסי קא נסיב לה.  ↩

  127. פירוש הרע"ב: לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, במקום שנמצאים הרבה בטלנים, שהיו יכולים להביא תועלת לעולם.  ↩

  128. פירוש הרע"ב: בנאי ונגר צריכין שתהיו להם ראיה ישרה וצייר צריך שיהיה לו גם כח הזכרון וכח הדמיון. והלכה כר' יוסי.  ↩

  129. פירוש הרע"ב: שיבור לו האדם, במי שאינו יודע כשרונות מיוחדים בעצמו עסקינן, שאי אפשר לו לבור אומנות שהוא מוכשר לה.  ↩

  130. פירוש הרע"ב: שהבריות זקוקין לה יותר מלחברותיה, כלומר: שהן צריכין לה תדיר, שהרי אינו דומה צורך שיש להם לבריות בתכשיטין ובתענוגים יתירים לצורך שיש להם בלחם, בבגד ודירה, שאי אפשר להתקיים זולתם אפילו יום אחד.  ↩

  131. מסורת הש"ס: קדושין פ"ד שם הגירסא להיפך.  ↩

  132. פירוש הרע"ב: בורסקי מעבד עורות.  ↩

  133. פירוש הרע"ב: בשם, מכין בשמים לתמרוקי הנשים ואי אפשר לעולם בלא שניהם, מפני שגם כל דבר של תענוג שישנו בעולם הרי הבריות צריכין לו, ואם נאמר לפרוש מן התענוגים אין לנו אלא לשוב לחיי דורות הראשונים, שחיו כקופים, אכלו ירק, הלכו ערומים והיו לנים על העצים, וכל זמן שאין אנו עושים כך הרי אנו חיים בעל כרחנו לא חיי הטבע, אלא חיים של תענוג, ומתוך שאין הבדל בין תענוג לתענוג הרי אנו רשאים להשתמש בכלם, כל זמן שלא יזיקו לבריאותנו ולפיכך צריכין אנחנו להם.  ↩

  134. פירוש הרע"ב: אשרי מי שאומנותו בורסקי שהוא מכין דבר, שאי אפשר לעולם זולתו אפילו שעה אחת, שאי אפשר ללכת יחף כלל ולפיכך אומנותו מעולה.  ↩

  135. פירוש הרע"ב: אוי לו מי שאומנותו בשם, שהרי אפשר להתקיים זמן מרובה בלא בשמים, ולפיכך אומנותו של בשם פגומה היא לגבי אומנותו של בורסקי.  ↩

  136. פירוש הרע"ב: והלא אי אפשר לעולם בלא חנוני, שאם לא יהיה אלא בית מרכולת אחד בכל העיר וכל אדם יצטרך לפנות שם לצרכי ביתו יהיה לו טורח גדול ועוד שיתבטל ממלאכתו, ונמצא שהבריות צריכים לחנונים הרבה בכל מקומותיהם, ואנן תנן: לא ילמד אדם את בנו חנוני? ולאו דוקא חנוני וחמר אלא כל דבר של שרות, שאין בו תוספת מחיר, כגון שומרי חצרות ומשרתים וכיוצא בזה.  ↩

  137. פירוש הרע"ב: הרבה זקנים וחלשים וכו' ויכולין דברי שרות הללו להיעשות על ידיהם.  ↩

  138. פירוש הרע"ב: השדכנים אין לעולם צורך בהן שהרי יכול אדם לישא אשה שהוא חפץ בה בלא שדכן, ועוד שהם מרמים את הבריות.  ↩

  139. פירוש הרע"ב: והסרסורים, גם כן אין לעולם צורך בהם, ואינם אפילו מכשירי עבודה, שדרכם של הקונים והמוכרים לחזור זה אחרי זה, ועוד שהם מרמים על פי רוב את המוכרים והקונים יחדו.  ↩

  140. פירוש הרע"ב: מלוי ברבית, אוכלים ואינם עושים כלום, ועל פי רוב הם מביאים את הלוים לידי דקדוקי עניות בנשך יותר מדאי שהם לוקחים.  ↩

  141. פירוש הרע"ב: וכל הנותנים חתיתם בארץ חיים, בעלי זרוע שאינם עושים מאומה ומכריחים את הצבור לעמל בשבילם, כגון היהודים הטובים ואדוני העבדים במדינות שאינן מתוקנות.  ↩

  142. תורה אור: איוב כ', ז.  ↩

  143. פירוש הרע"ב: כי ישל אלוה נפשו, ואמרינן (ב“ק קי”ט) נפשו של גזלן.  ↩

  144. פירוש הרע"ב: שהיה מקפח שכר אריסיו, שלא היו יכולים למצוא עבודה אצל אחר.  ↩

  145. פירוש הרע"ב: אריס עוסק בעבודת קרקע בשכר.  ↩

  146. פירוש הרע"ב: ברעב, כלומר: מחמת רעב, שמתוך שלא היתה סעודתה מספקת לה ימים הרבה חלתה ומתה.  ↩

  147. פירוש הרע"ב: אגריפס, מלך כשר היה, כדאמרינן בכתובות (י"ז) ובסוטה (מ"א).  ↩

  148. פירוש הרע"ב: להרגן, לעשיר ולמלוה ברבית, ואף על פי שאינם חייבי במיתה בדין תורה, בקש להרגן כהוראת שעה בדין המלכות.  ↩

  149. פירוש הרע"ב: מעשי אבותיהם בידיהן, שהרי גם הם מצאו את העולם במעמד זה ובמדות רעות הללו, ועוד שלא למדום מלאכה להתפרנס בה, ובעל כרחם חיים הם על חשבון אחרים, ולא הם חייבים בדבר, אם רבוי הפועלים העניים גורם להם לפועלים שיקבלו שכר מועט וצריכים הן לשלם נשך הרבה.  ↩

  150. פירוש הרע"ב: בניו של אדה"ר, והכל שוין, וגם אדה"ר עצמו עסק במלאכה כדאמרינן לעיל (פ"ב).  ↩

  151. פירוש הרע"ב: ונותנין להם עבודה, כדי שלא יחיו עוד על חשבון אחרים.  ↩

  152. פירוש הרע"ב: הראויה להם, שאינה תובעת ידיעה יתירה שלא למדו אותה.  ↩

  153. מסורת הש"ס: עי‘ סוף עוקצין וסנהדרין ק’ וצע"ג ובספר יש סדר למשנ' תמצא ישוב נכון על זה.  ↩

  154. פירוש הרע"ב: צדיק, הנהנה מיגיע כפיו, שהוא גדול מירא שמים, כדאמרינן בברכות ח'.  ↩

  155. פירוש הרע"ב: מלא עומסו של הקב"ה, כלם בשוה. ויש מפרשים: מלא עומסו של כל צדיק, כל אחד כפי צרכיו.  ↩

  156. תורה אור: משלי ח'.  ↩

  157. פירוש הרע"ב: אוהבי, היינו אותן שהם גדולים במעלתם מיראי שמים והם הנהנים מיגיע כפם.  ↩

  158. פירוש הרע"ב: יש. שהעולם גדול והטבע עשיר מאד ויכול הוא להספיק כל צרכיו של האדם.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35598 יצירות מאת 1819 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!