רקע
שלמה שבא
לגלוג הליצן ותשובת האוהב

השבח לקאדי שמס א־דין אל־עות’מאניי ששפט בצפת בסוף המאה ה־14 וכתב בין השנים 1372–1376 תיאור פיוטי וגם תיאור לעגני על העיר ומחוזה, והביא בדרך שיר וסיפור ויכוח בין ליצן המונה את מגרעות צפת ומלגלג עליה לבין בן צפת העונה לו ומונה את מעלות העיר ומייסרו על דבריו הלעגניים.

ותחילתו של החיבור בשיח של קאדים, שופטים שבצפת. וראש וראשון שבהם, הקאדי העליון, ג’מאל א־דין א־תבריזי, שנשלח אליה בצו השלטונות מעירו עג’לון שבעבר הירדן, פותח בשבחיה של צפת ואומר בדרך שיר:

כאשר גזר עלי האל היחיד ללכת אל צפת

נכנסתי אליה בסימן טוב ומצאתיה מן היפות שבערים,

וראיתי את נופה המרפא עינים מחוליין

ואווירה ומימיה טובים מאוד לגוף.


ובכל זאת יש בה חיסרון: מעיינותיה פוסקים לזרום בקיץ, ובדרך אגב הוא מציין את געגועיו לעירו הקודמת ברמות עבר הירדן:

כמה יפה היתה אילולא היה מקור מימיה אכזב

ואלוהים יודע גם כי אין לי רצון לעזוב את עג’לון

ותושביה כולם יקרים לי מבנים,

נכמרו רחמי מרוב געגועים אליהם.


וכאן הוסיף המחבר דברים בפרוזה בשם שופט אחר בעיר. נראה שבצפת היה מעין מועדון לשופטים ושם היו יושבים לאחר שעות עבודתם, גומאים קפה ולוגמים מים – השיכר הרי אסור על המאמינים – וטועמים מהפירות הנפלאים של כפרי הגליל, ועוסקים בענייני חוק ומשפט ובשיחה של חולין כדין ג’נטלמנים של צפת. ובאחת מאותן שיחות מנה הקאדי הגדול והנכבד את סגולות צפת ואת חסרונותיה ואת געגועיו לעג’לון כמובא למעלה, ושופט אחר אמר גם הוא, כי צפת יש עמה מעלות, כמו אוויר בריא ומים רכים, אבל היא לוקה במחסור במים בימי הקיץ, ואמר, דרך משל, שאילו היו מימי המעיין שלה דמעות, לא היה האישון מתמלא ולא הפינות נרטבות. והוא ציין גם שמפני חסרון המים ממעטים תושבי העיר לבקר בבתי־המרחץ, והוסיף כי בנייתם גרועה. אבל כאן החל לדבר ביופיו של מבצרה ואמר דברי פיוט נעלים:

ולה מצודה שכמעט אין כדוגמתה, הנראית כמצופה בזהב. והיא כמו שואפת אל העננים דרך הערפל, ולעת בין הערביים היא כמו עוטה יין שעליו מעין טל מן הכוכבים. ואם תשאף לשמים לא יעצור בעדה שום מעצור.


מה אפשר להוסיף על תיאור שכזה?

עד כאן דברי השופטים. מכאן מספר המחבר באריכות על צפת ועשר נפותיה ועל החגיגה הגדולה שעורכים היהודים בל"ג בעומר, ומסיים בשיר מסופר ומחורז, והוא דו־שיח בין ליצן לבין אוהב צפת שהשיבו דבר, זה מדבר מה אין בה וזה מונה מה יש בה. ויש להניח כי הדברים נאמרו במסיבת רעים, לעת ליל אביב או קיץ, אולי על כוס יין חטאה ופירות הגליל, בבית שחלונותיו פתוחים אל ההרים ובעדם זורמים זרמי אפלה ורוחות משיבות נפש ומהוואדיות עולים ניחוחות שיחי פלגים ונשמע רחש המים הזורמים שם לעת סוף חורף וקול ציפורים מעופפות ושאון חיות השדה המהלכות בהרים. ואז קם אחד המסובים הנחשב בעיני חבריו כליצן, וקיטרג על העיר. ואחד המסובים, איש אוהב צפת, ענה לו, וכדין השיר, זה אמר בכה וחברו ענה לו בכה. וכה סיפר הקאדי שאמס א־דין אל־עות’מאניי על אותו לילה:

אחד הליצנים, מן המשמיעים דברי עונג ושחוק, נתבקש פעם – למדנו אשר ידעת על צפת, והוא השיב:


צפת? ומה אודיעך מהי צפת? עיר העצב והיגון,

עיר העוני וצרות העין, עיר הדאגות ועוגמת הנפש, חייה אינם חיים.

מבצרה היה סודה, אך אבד עליו כלח

מרוב ברקים ומטרות

ומרוב רעידות אדמה בימים ובלילות.

מטרותיה שטפונות וברקיה אימים,

חורפה אין לו קץ וכיכרה מרכז הפטפטנות,

פלאיה שלושה: ואדי הנמצא בשאול תחתיה, ורחבה במרומי השחקים וגני ירק השורצים עקרבים.

ועוד שלושה: צריח בלי מסגד, ובית־מרחץ בלי מים, שגם כלבים עשויים לבנות כמותו,

וגגות שאין להבחינם מן הרחובות.

כל הטוב שבה מובא מן החוץ, בעלי החיים שבה מתים במהירות,

רבה בה צרות העין, ומעטים בה טבין ותקילין,

והמסגד שבה חסר כיור להיטהרות.

בית המטבחיים שלה ממית את עוף השמים מרוב זוהמה,

ובנייניה מפולגים – במזרח רובע ובמערב רובע.

ובני בליעל מתגוררים בסביבותיה,

וכופרים כגון דרוזים ושיעים דרים בקצה גבולותיה.

הטוב שבבתי מרחצה כה מרוחק

עד כי ההולך אליו עם שחר או דמדומי ערב נבוך

ובצאתו מלהט חומו אל האוויר הממאיר

יאמר: היש דרך חזרה?

לא בית־מדרש ולא מדרשה, לא מקום טיולים ולא מקום מרגוע

והראיה – הרי בתוכה “בית האבל”

שם איבד יעקב עליו השלום את מאור עיניו מרוב יגון,

ויוסף עליו השלום הושלך אל הבור ולא מצא מי שיעזור.

אין לה שער ולא חומות ורוב בתיה בנויים על גבי קברות,

אין בה בעלי הון של ממש,

ועל כן אין מי שיעזור להתגבר על תלאות הזמן, מה יפה הסבלנות!

הלא שמעת את דברי אבן חלאואת בחרוזיו המפורסמים:

"אין ספק כי זה גיהינום עלי אדמות,

מכל עבר היא מוקפת צרות."


אלה דברי הליצן המקטרג ואז קם עליו בעל דבבו ונשא את דברו:

לאט לך בן אדם, לא הקילות ולא שפטת משפט צדק,

ודבריך לא היו נקיים מהתנשאות,

הטלת דופי ולא הזכרת יופי.

השכחת את מסגדה האדום, ואת חצרה המצוינת,

מקור החסד ומולדת הצדק?

למה לא הזכרת את הרחבה המרפאה את העין מחולייה

ושממנה רואים את מפגש שני הימים

והעין מרחפת מקצה תבל ועד קצהו.

השכחת את אווירה הצח ומימיה הקלים

עד כי הפרנקים היו באים אליה להירפא ולהחלים?

למה לא הזכרת את מוצריה, שכולם מודים בהם ושיצאו להם מוניטין

ושמוציאים אותם אל מדינות הים ומגישים אותם אל מלכי העולם?

למה לא הזכרת את התאנה המרונית ואת הגבינה הע’תרונית [כפר באזור צפת]

ואת הדבש השקיפי והכרמלי ואת התפוח הפרעמי האדום?

למה לא הזכרת את הסאתורה [אחד ממעיינות צפת] ואת פלאיה החרבים וחלזון המגדל הגדול וכיצד הפרש יכול לרכוב בו מלמטה ועד למעלה?

[חלזון המגדל – כבש לולייני המיועד לשלושה פרשים לעלות בו עד מרום המגדל שעמד בלב המצודה]

השכחת את גני היכלוֹ

ומה שמספרים על כלניותיו הצבעוניות

והגינות והפרחים הנהדרים ורגשי הנועם עם שחר לשמע קולות ציפוריהן?

למה לא הזכרת את בניינו של הח’ליף ואת ספתו הרכה

ומראהו המרהיב עיניים והנמצא בו רואה את הים ואת היבשה

עד כי יחשוב הזר שהוא קרוב אליו?

השכחת בריכת התרנגולת ואת מימיה המאוושים

ומדרון המצודה בימות האביב ופרחי הפלא הנראים מסביב?

למה לא הזכרת את מערת נביא האל יעקב, המשכיחה דאגות וטרדות לרוב,

וכבר הוכח הדבר ברבים כי תפילה משם מוצאת הד במרומים?

השכחת את נאבל וכנען ואת הקדושים הקבורים בהם,

למה לא הזכרת את ואדי דלביה [נחל הטחנות] ואת נועמו למטיילים ואת קברו של הצדיק ואת יופיו?

ובית־המרחץ החדש והכיכר שהיא מרכז ועיקר,

השכחת מה שאמר שרף א־דין אל חוסיין אבן אל־כמאל:

צפת היא מולדתי ומחוז חפצי,

צפת מושקית במבול הגשמים,

עיר אשר אין אחרת כמוה

בריחה הטוב ובאווירה הלח והמבושם,

עיר המזינה את הגוף בגלל אווירה הצח

ולה אור כאור הירח.


כך השיב אוהב־צפת. והקאדי ממשיך ומספר:

אז פנה הליצן עורף ואמר: מה רחוקים הדברים! נשבעתי במונה ועראפת [מקומות קדושים ליד מכה], דברים אלה אבד עליהם הכלח ואין להם שחר.


עד כאן דברי הלעג ודברי התשובה באותה מסיבת צפת, על יתרונות העיר ועל חסרונותיה. ואנחנו הלא נודה לקאדי בעל נפש הפייטן על דבריו כולם, שבסופו של דבר הריהם שבח ותהילה לבירת הגליל ולכל מה שיש בה, ומי אשר לא יאהב את צפת עיר ההרים הקסומה ונסתרת?


מקורות: תיאור של מחוז צפת במאה ה־14 בכתב־יד המצוי באוניברסיטה של קושטא, עברית חיים בלנק – טבע וארץ, מאי 1960

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37252 יצירות מאת 1912 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13597 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!