הרבה נסים נעשו ליוסף סופר סת“ם כשעלה לארץ־ישראל. שרפה פרצה בעירו ולא ניזוק, וכשהיה בדרך במדינת וואלחי עלו הטטרים על המחוז ונמלט ובא לעיר הנמל גלאץ והספיק לעלות באונייה שהפליגה לקושטא לפני שהטטרים כבשו את העיר ושדדו ובזזו אותה. ובקושטא עלה על ספינה המפליגה לארץ, ונודע לפרנסי הקהילה כי רבי יוסף הוא סופר סת”ם ועלו על הספינה ואמרו לו כי בבית־הכנסת שלהם מצוי ספר תורה פסול זה עשר שנים וסופרי סת"ם שבעיר לא יכולים לתקנו ושמעו כי הוא סופר מובחר וביקשו ממנו שיעכב את נסיעתו ויתקן את ספר התורה ויתנו לו שכר רב. נענה לבקשתם וירד מהספינה ותיקן את ספר התורה ובני העיר אמרו שעכשיו הספר נאה מלפני כן ונתנו לו שכר כפול. ובזכות זה שהתעכב בקושטא כדי לתקן ספר תורה לקהל, ניצלו חייו וחיי אשתו ובנו, שכן בזמן שהתעכב בקושטא רעשה צפת, העיר שאליה ביקש לבוא, ורבים מנוסעי הספינה שהגיעו לשם, נהרגו.
ומשראו בני קושטא את כישרונו הגדול בכתיבת ספרי תורה ותיקונם באו אליו נכבדי העיר ושאלו מדוע ימהר לנסוע לארץ־ישראל. יישב זמן מה בקושטא ויכתוב ספרי תורה, שכן חסרים הם ספרים, וישתכר יפה.
ואמר להם יוסף סופר סת"ם: “תמיהה גדולה יש לי עליכם חכמים, וכי באתי להרוויח ממון? התעכבתי כאן בדרכי לארץ־ישראל ויש לי ביטחון כי מי שלא חסך חסדו ממני עד כה יהיה בעזרי גם בארץ־ישראל וייתן לי שם את פרנסתי בכבוד.”
ומשראו הפרנסים את גודל געגועיו לארץ־ישראל, בירכוהו בשלום ויצא לדרך.
עלו ר' יוסף ואשתו ובנו על ספינה והפליגה. סער הים והספינה נטלטלה כקליפת אגוז ועמדה לטבוע. ונתבהלו הנוסעים וחשבו אולי רוצה הקדוש ברוך הוא להחריב את העולם, אולם שוב נעשה נס ליוסף סופר סת"ם והספינה הגיעה בשלום לביירות.
ואז נתברר לו כי אותו רעש לא היה סערה גדולה, אלא רעידת אדמה והיא פגעה שוב בצפת, הרסה רבים מבתי העיר וגרמה את מותם של מאות בני אדם. וכאמור, יוסף סופר סת"ם ביקש להתיישב בצפת ומשום שנתעכב ניצל שוב. ברוך עושה נסים.
צפת נהרסה בחלקה הגדול ורבים מתושביה ברחו. וישבו בינתיים יוסף ומשפחתו בביירות. ושמע גביר אחד מן הכפר דיר אל קמר שבהרי לבנון, שבו היתה קהילה יהודית של עובדי אדמה, כי הגיע לביירות סופר סת"ם מומחה ויצא לעיר הנמל לחפש אחריו וביקש ממנו לבוא לכפרו הוא ואשתו ובנו, ולשבת שם כמה חודשים ולכתוב בעבורו ספר תורה, שכן נדר לתת ספר תורה לבית־הכנסת בכפר. והוא ייתן לו לאשתו ולבנו מזונות ושכר נאה, ועד שיסיים את כתיבת ספר התורה תיבנה צפת ויוכל להתיישב בה כרצונו. ושמע לו יוסף ויצא עמו לכפר שבין הרי הלבנון וכתב את ספר התורה, והמקום הנאה וההרים סביבו הרחיבו את דעתו ויצא מידיו ספר תורה מן הנאים שכתב. וכתב בהתפעלות לבני ביתו בפולין ומרוב הנאתו מהמקום גם הגזים:
המקום הזה דער אל קאמר יפה, עומד מצד אחד אצל הים הגדול ומשני צדדים הרים גבוהים עד מאוד ומצד אחד יש הר גבוה והוא הר הלבנון. וזה הר הלבנון יפה מאוד וכל מיני פירות ועשבים וצמחים בו. ויש שם עשבים שיכולים לעשות מהם כסף וזהב. ובהמות שהולכות על זה ההר, אם שוחטים אותן מוצאים לפעמים בבני המעיים שלהן ובבשר צבע זהב יפה מאוד או צבע כסף. ומעיינות הרבה יוצאים מזה ההר וטובים לשתות, וכשהייתי כותב שם ספר התורה ופתחתי החלון וראיתי הר הלבנון עומד נגדי, היתה לי שמחה גדולה.
כתב יוסף את ספר התורה ובעל הבית עומד עליו לשרתו. אבל לילה אחד, כשהיה עסוק במלאכתו, שוב רעשה הארץ ונזדעזעו אמות הספים וברחו כל בני הכפר מבתיהם ויצאו לשדות. איש מתושבי הכפר לא ניזוק. ואמרו בני הכפר כי הכול בזכות רבי יוסף הכותב ספר תורה ביישובם.
ועוד נס קרה לו ליוסף. כל אותו זמן שישב בדיר אל קמר היתה מגפה בארץ־ישראל ומתו רבים ובכפר עצמו לא נפגע איש ושוב אמרו זקני המקום, יהודים וערבים: “הכול בזכות רבי יוסף כותב ספר התורה.”
ואחרי חצי שנה, עם בוא האביב, גמר לכתוב את הספר וקיבל שכר יפה. ומשנסתיימה המלאכה הקדושה, פרצה מגפת דבר גם בדיר אל קמר ונמלטו בני הכפר וחיו בחוצות, בפרדסים ובגינות, ור' יוסף ומשפחתו יצאו לצידון. ולא עבר זמן רב והמגפה פרצה גם בצידון ורבים מתושביה ברחו ממנה. אבל יוסף סופר סת"ם לא נטש את העיר, ומששמעו היהודים כי רבי יוסף נשאר בצידון חזרו אליה, ואיש מהם לא נפגע.
כשנודע לפרנסי קושטא כי יוסף סופר סת"ם יושב בצידון ואינו יכול לבוא לצפת מחוז חפצו, חזרו על הבקשה וכתבו אליו וביקשו שיחזור לקושטא ויתגורר שם עד שתיבנה צפת ויכתוב להם ספרי תורה.
וענה להם ר' יוסף: “כבר כשהייתי אצלכם לא רציתי להתעכב ועכשיו, שאני סמוך לארץ־ישראל – אחזור בי? וגם אם חרבה צפת, הלא יש מקומות אחרים שבהם יושבים הרבה יהודים, כמו טבריה וחברון ושכם וירושלים.”
וכמה מתושבי צפת ההרוסה אשר התיישבו בכפר פקיעין, כשנודע להם כי יוסף סופר סת"ם מתעכב בצידון, כתבו אליו: “יש לנו תמיהה גדולה מדוע לא בא רום מעלתו אצלנו, הלא צידון היא ספק ארץ־ישראל ובכן, רב לך לשבת שם, חיש מהר בוא הנה.”
ונענה להם יוסף ועלה בספינה ובא לעכו ופקידי הנמל לקחו ממנו מכס כפול – ד' אדומים, ושכר גמלים ובא לכפר יסיף שאיננו רחוק מפקיעין ושם חיים יהודים וישב שם כשנה ותיקן כמה ספרי תורה.
ובינתיים החלו בבניין הבתים שנהרסו בצפת ובתיקון שני בתי־הכנסת של העיר ודאהר אל־עומר, מושל הגליל, שלח שליחים לכל היישובים שאליהם נמלטו בני צפת והודיע להם שיחזרו לעירם.
וחזרו רובם לפני ראש השנה ובא עמם גם רבי יוסף והתיישב בעיר והיה שמח שלאחר תלאות כה רבות, הנה בא לעיר שאליה ביקש לבוא כל השנים הללו, ותיקן הרבה ספרי תורה ויצא שמו בארץ ובכל מקום שמצאו פגם בספר התורה הזמינו את רבי יוסף לתקנו. והשתכן בדירה יפה בבית של אבנים שעל גגו כיפה וביקר בכל המקומות הקדושים בגליל והיה שמח שזכה לכך. ואף עשה שידוך הגון לבנו עם בת מטבריה וכשבא לחוג את החתונה רחץ בחמי טבריה והתרפא מהרבה מכאובים שהיו לו ולא הצליחו הרופאים לרפאם עד כה.
וכשנודע ליהודי טבריה שיוסף סופר סת"ם נמצא בעירם שלחו אליו שליחים וביקשו שישתכן אצלם, אבל החום הרב השורר בטבריה היה קשה לו וגם התקשר מאוד לצפת. וכתב לבני משפחתו בפולין: “אני צריך ליתן שבח והודיה ולספר בשבחי ארץ־ישראל שיש בה כל טוב ומי שאומר שאינו טוב להיות בארץ־ישראל, מוציא לעז והוא כמו המרגלים.”
והנה ראינו, איש אופטימי היה ורואה אך טוב בכל מקום, אבל גם אדם מעשי וייעץ למי שמבקש לבוא לארץ־ישראל: “מי שבא לכאן צריך להביא עמו מעות או שיהיה איזה בעל מלאכה טובה שיוכל לפרנס את עצמו” ובזה דמיונה של ארץ־ישראל לכל העולם – לא ניתנה לשום אדם בחינם.
מקורות: עדות ביהוסף – מאת ר' יוסף סופר, הביא לבית הדפוס יצחק בן צבי; איגרות ארץ־ישראל – אברהם יערי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.