הראשון מפלה ומבדיל את האדם מכל החי על הארץ, לכן מורם הוא מהשני, אשר לא ישים כל הבדל ופדות בינינו ובין כל החיים.
*
האדם השלם מאחד שניהם ושלם הנהו בדבור ובמעשה. בטוב – השני הוא העיקר לכן הקדימו אבותינו במעמד הקדוש את ה“נעשה” לה“נשמע”.
"וכבר ידעת מדברי, שהדעות אם לא יהיו להן מעשים,
שיעמידום, יפרסמום ויתמידום בהמון לנצח, לא ישארו".
(מורה נבוכים, ח“ש פל”א)
ברע – הראשון הוא הגרוע, והשם שמות בחברת האדם הרבה יותר מהשני כי המעשה במקומו ובזמנו הוא עומד, והדבור למעלה מהמקום והזמן; כחטף יעבור בחללא דכולא עלמא ולדור דורים יפעל את פּעולתו המשחתה.
*
בטוב לא המדרש הוא העיקר כי אם המעשה. משה איש מעשה ואהרן בעל המדרש, הראשון כבד פה, והשני נביא. החרדים והמתקנים הראשונים עושים והאחרונים מנבאים…
*
ברע – “האומר בפיו חמור מעושה מעשה שכן מצינו שלא נחתם גזר דין של אבותינו במדבר אלא על לשון הרע”.
(ערכין טו. א)
*
כשחטאו ישראל במדבר – בעגל – לא עליהם היה גז"ד עד שחטאו בפיהם – המרגלים – וכן הוא אומר: “וישמע ה' את קול דבריכם”, “הוגעתם ה' בדבריכם”, וכן הוא אומר: “נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה” – וכי בקולה שנאה? והלא בקולה אהבה, שנאמר: “השמיעני את קולך”, אלא בקולה אהובה ובקולה שנואה, שנאמר: “מות וחיים ביד לשון!”
(ילקוט)
*
העגל מעשה והמרגלים דבור; הראשון נגד ה', והשני נגד העם והארץ. האל טוב וסלח והעם לא יוכל סלוח לעולם.
*
“וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו: קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו; וידבר ה' אל משה לך רד, כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים; ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה”.
“אחרים אומרים: אלמלא ואו שבהעלוך נתחייבו ישראל כליה”.
(סנהדרין ס“ג, א. מהרש”א)
"רבותינו אמר: בא שטן וערבב את העולם והראה להם כמו
משה תלוי מן הארץ ומטתו באויר." (תנחומא)
הנוצרי, מחמד, שבתי צבי ופראנק ראו את משה מורם מן הארץ, וישימו מעיניהם במלכות השמים; לא מצאו בסיס למו ויאלצו לעשות עגלים.
זאת היא הקתוליות ופסיליה כבית אל ועגליו, הריפורם וכהניו, כלם בעלי מדרש בלי מעשה. והמורשתי קרא: מה ה' דורש ממך כי אם עשות
משפּט.
*
כאשר בושש משה עשו את העגל, ובעשותם את העגל שבר משה את הלוחות, אחרי שברו את הלוחות שרף משה את העגל באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, וישק את בני ישראל, ומן העת ההיא לא נקינו עוד מחטאת העגל, וחוזר חלילה – “מעשה העגל ושבירת הלוחות”.
אחד הרבנים המתקנים יצא זה לא כבר ממחנהו וימר דתו בדת הנוצרית, ובטרם צאתו, כתב למורהו המתקן הזקן בסינסינאטי, כי לא מצא קורת רוח ביהדות המתוקנת, ולכן המירה. – לאמר: “כי זה האיש משה לא ידענו מה היה לו” לכן “קום עשה לנו אלהים”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.