“בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם, כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים”. (ויקרא כ"ג)
“ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, עוד אושיבך באהלים כימי מועד”. (הושע י"ב)
בסכות הושיבנו ה' בעשותו אותנו לעם; בסכות ישבנו גם בשבתנו בארצנו, ובסכות יושבים אנחנו עד היום הזה בכל ארצות פּזורנו.
*
אז, בטרם יתפּתח המין האנושי, היו כולם נוסעים בעדר (נאָמאַדען), ישבו באהלים, נסעו עם עדריהם ממקום למקום בערבות המדבר לבקש מרעה לצאנם, כהבידואים עד היום הזה. והחוזה בן בארי בהתקצפו על עמו, גער בו:
“עוד אושיבך באהלים כימי מועד!”
*
גם אבותינו הקדושים תקעו אהלים; אבינו הראשון היה בידואי בארצות המזרח כל ימי חייו; יצחק החל לזרוע שדה בארץ פּלשתים.
ההשכלה והתרבות החלו להתפּתח אחרי אשר התרומם האדם ממצבו הנומדי ויהי לעובד אדמה, התחיל לאהוב ולהוקיר את מקומו הקבוע, התחיל להתבונן יותר אל כחות הטבע ופעולותיו, להביט אל השמים מעל – אם ירעיפו מטר על חלקתו למוגג אדמתו, למען תוציא יבולה – מקור מחיתו.
*
הפילוסוף העברי בקהלת הביע את זאת בדברים אחדים ונמרצים:
“ויתרון ארץ בכל, מלך לשדה נעבד!”
*
המחוקק האלהי, בהעבירו את העם ממצבו הנומדי למצב אכרי, צוהו לאמר:
“כל האזרח בישראל ישבו בסכות, למען ידעו דורותיכם, כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים”.
בחג האסיף, בעת אשר ימלאו גרניכם בר ויקביכם – יין, בזמן שמחתכם, צאו-נא מבתיכם לאהליכם, לבלי תתגאו ותזכרו את ראשית מוצאכם מקדם, כי נומדים הייתם לפנים ובסכות ישבתם.
*
ונבואת בן בארי נתקיימה, כי הושיבנו באהלים כימי מועד, וזה כאלפּים שנה נודדים אנחנו מאהל לאהל ומסוכה לסוכה.
*
והסכות שונות – כשרות ופסולות. ישנן שצלתן מרובה מחמתן, וישנן שחמתן מרובה מצלתן; סוכתנו פה בארצות הברית באמריקה היא היותר כשר מכל הסכות שהיו לנו בכל ארצות גלותנו, אבל זאת עלינו לזכור בכל זמן ובכל מקום, כי הסכך מחויב להיות מתלוש ולא ממחוּבר…
*
לפעמים הננו טועים, כשאנו מסמיכים את סכתנו לאיזה אילן גדול וחושבים אנחנו, כי מחוברים אנחנו אליו, ופתאום מזדעזע האילן ומשליך מעליו את ענפיו היבשים והם פורצים ומסירים את הסכך מעלינו, מפציעים אותנו פצעי מות ומשימים שמות בנו.
את הטעות הזאת טעו משכילינו בתקופת ההשכלה באשכנז ואחרי כן בכל ארצות אירופּה…
*
הסוכה היא סמל דמות חיינו, הדפנים רעועים, הרוח נושבת מכל עברים, נופלת לפעמים גם מרוח מצויה; טוב לשבת בה רק ביום שקט, בעת אשר האויר ממוזג. לא כן ביום סגריר, אז תרעד ותנוע הסוכה ותפּול על יושביה גם יחד.
*
חג האסיף. – ומה אנחנו אוספים עכשיו? לא יבול בגרנות, לא ענבים ביקבים, כי אם בגדים בלים, נעלים מטולאים, פּרוטות לטובת הגולים הרעבים ופחמים לעניים לימי החורף הבא.
*
והאתרוג? – “ולקחתם לכם – משלכם”. וכמה טפּשים נבערים, אשר בשם “חרדים” יתימרו, בוחרים להם דוקא אתרוגים זרים וממזרים מקורפו היונית, באמרם, כי יותר מהודרים הם משלנו. עליהם המליץ האלשיך הקדוש:
"א’ל ת’בואני ר’גל ג’אוה (ר"ת אתרוג),
ויד רשעים אל תנידני".
*
“בסכות תשבו – כעין תדורו”. וכן הננו דרים דירת ארעי זה אלפּים בשנים. סוד נצח ישראל. כי בסוכות היינו לעם ולא בערי מבצר.
*
“אמרו לפניו: רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם הקב”ה: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. מיד כל אחד הולךְ ועושה סוכתו בראש גגו, והקב“ה מקדיר עליהם חמה כתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר “ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו”. מיד הקב”ה יושב ושוחק, שנאמר: “יושב בשמים ישחק”. (עבודה זרה ג')
*
הננו זוכרים, כי בדור העבר יצאו ילדינו לעזור לאבותיהם “לעשות סוכות”. בשמחה רבה עבדו היהודים הקטנים את עבודתם, לא שמו לב לפצעי ידיהם, ועיניהם הקטנות ירו שביבי אש קודש מעונג וגיל. כבר הגיעה השעה לעזור לישראל סבא להקים לו את סוכתו – סוכת דוד הנופלת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.