(רבי חנינא בר חמא, רבי יוחנן בן נפחא, רבי שמעון בן לקיש, רבי יהושע בן לוי ורבי שמלאי)
רבי חנינא היה הזקן שבחבורא והנשיא רבי יהודה מנהו לראש בית המדרש בצפּורי.
*
רבי יוחנן בן נפחא היה ראש חכמי ארץ ישראל. בנעוריו למד לקח מפי רבנו הקדוש, כרבי יוחנן בן זכאי לפני מאתים שנה מפּי הלל הזקן; שניהם נסו להתעסק בפרקמטיא ואחרי כן שבו לתורתם.
התלמוד מפליא מאד את חנו ויפיו של רבי יוחנן. ההגדה תתארהו, כי בחשפו את זרועו, זרח בחשך ויפץ קרני הוד סביבו. הוא יסד לו בית מדרש חדש בטבריה ובפה מלא נוכל לאמר עליו, כי כרבי יוחנן בן זכאי בזמנו יסד את יבנה, נטע את כרמה העולמי והנצחי, כן גם רבי יוחנן בן נפחא יסד את בית מדרשו בטבריה, אשר ממנו שטפו הנחלים, נחלי התורה, לימי התלמודים, הירושלמי והבבלי גם יחד.
אב שכול היה רבי יוחנן, כי עשרת בניו מתו בחייו.
מהבן העשירי נשא אתו לזכרון עצם אחת מגויתו, אשר בה נחם כל שבורי לב, באמרו:
“זאת העצם הנשארת מהבן העשירי!”
*
רבי יוחנן היה העמוד התוך, אשר רבי יהודה נשיאה סמך עליו, ובלעדו לא עשה כל דבר. יותר ממאה תלמידים אמוראים, יוצרי שני התלמודים, היו לו להמורה הגדול הזה, כי גם מישיבות בבל נהרו תלמידים רבים לטבריה לשמוע חכמתו.
*
"שם ויפת חסו על כבוד אביהם, מכאן זכה שם לטלית
(הסת והמוסר) ויפת – לפילווא (לבוש החכמים והפילוסופים).
(מאמר רבי יוחנן, ב“ר פ' ל”ו)
*
אהבתו וקרבתו לעבדיו הכנענים היתה רבה מאד ורגיל היה בפיו הכתוב:
“הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד!”
*
"בזר עמים קרבות יחפצו – מי גרם לישראל שיתפּרזו?
קרבות שהיו חפצים להתקרב להם". (פּסחים)
*
ההפך ממנו היה גיסו, בעל אחותו ובר פלוגתיה, רבי שמעון בן לקיש. גויתו היתה בריאה וחזקה, שכלו חד ושנון. האגדה מספּרת על דבר כחו הרב, כי מעודו לא ישן על כר, כי אם על בטנו, באמרו:
“כריסי כרי!”
ויהי היום ויתחבר ריש לקיש למכניעי החיות בבתי הקרקסאות, ופה מאחדת האגדה את שני האמוראים הגדולים בחזיון מענין מאד:
ריש לקיש הגס והגבור אחוז בכלי נשקו התהליך על שפת הירדן. פּתאום ראה את רבי יוחנן שוחה בגלי הירדן וקרני הוד בשרו הבהיר והלבן נפגשו עם קרני השמש המזהירות. ריש לקיש לא עצר כח להתאפּק ויקפּוץ אחריו אל תוך גלי הנהר לשוט אחריו. רבי יוחנן הכירהו ויקרא אליו:
“הילך לאוריתא!”
וריש לקיש השיבו:
“שופרך לנשי!”
רבי יוחנן הבטיח לרעו מלפנים לתת לו את אחותו היפה ממנו לו לאשה, אם אך יאות לעזוב את מכניעי החיות וחיי הקרקסאות ולשוב אתו לתורתו. הגבור נאות לשמוע בקול רעהו החכם, נשא את אחותו ויתרועע אתו שנים רבות.
*
בדרכי למודו, בשכלו השנון ובדעתו הרחבה והחריפה המשילוהו חכמים התלמוד לרבי מאיר, באמרם:
"כל מי שראה את ריש-לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים
וטוחנן זה בזה".
במות ריש לקיש, התאבל עליו גיסו הגדול ויקרא מנהמת לבו:
“איכה בר לקישא! בר לקישא!”
כי לא מצא בין חבריו דומה לו בשנונו ובחריפותו.
*
רבי יוחנן לא ארך ימים רבים אחרי ריש לקיש ויאסף אל עמיו.
*
רבי יהושע בן לוי בר סיסי היה האמורא הקדוש, אשר האגדה ענדה עטרת פּרחים על ראשו בספּורים מפליאים ותתנהו לאיש המופת, אשר שר עם מלאך המות, ויעל חי השמימה.
לונגפילו, המשורר האמריקני, שר שיר נפלא ונשגב על אודות בן לוי האמורא.
*
אחרי מות רבינו הקדוש, מסדר המשניות, הורד כבוד הנשיאות בעיני העם, כי הגלות המרה הניחה את חותמה על הנשיאים, אשר כל מעינם היה רק לצאת ידי חובתם בעיני מלכי רומה, ותהי הנשיאות כעול מלך ושרים על העם הנדכא והאומלל.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.