רקע
ז'יל רנאר
מותה של שחרחורת
ז'יל רנאר
תרגום: אבנר בהט (מצרפתית)

פיליפ, המעיר אותי, אומר לי כי הוא קם בלילה כדי להקשיב וכי נשימתה הייתה רגועה.

אבל מאז הבוקר היא מדאיגה אותו.

הוא נותן לה חציר יבש והיא אינה נוגעת בו.

הוא מציע קצת עשב טרי, ושחרחורת, שבדרך כלל כה להוטה לאכול, בקושי נוגעת בו. היא לא מביטה עוד בעגל שלה וסובלת בקושי את מכות אפו, כאשר הוא מזדקף על רגליו הקשוחות כדי לינוק.

פיליפ מפריד ביניהם וקושר את העגל רחוק מאמו. נראה ששחרחורת אינה מבחינה בכך.

דאגתו של פיליפ מדביקה את כולנו. אפילו הילדים רוצים לקום.

הווטרינר מגיע, בודק את שחרחורת ומוציא אותה מהרפת. היא מתנגשת בקיר ומועדת על סף הדלת. היא עלולה ליפול; יש להחזירה.

– “היא חולה מאוד,” אומר הווטרינר.

איננו מעזים לשאול אותו מה יש לה.

הוא חושש שזו דלקת חלב, לעתים קרובות קטלנית, בעיקר לחולבות הטובות, וכשהוא נזכר בהן אחת לאחת, באלה שנחשבו אבודות והוא הצילן, הוא מורח במברשת על מותניה של שחרחורת נוזל מתוך בקבוקון.

"זה יפעל כתרופה מבעבעת, הוא אומר. איני יודע את ההרכב המדויק של זה. זה בא מפאריס. אם המחלה לא תגיע אל המוח, היא תצא מזה בכוחות עצמה, אם לא, אשתמש בשיטת מי קרח. זו מפתיעה את האיכרים הפשוטים, אבל אני יודע אל מי אני מדבר.

– ״עשה כאשר אמרת, אדוני."

שחרחורת, שכובה על הקש, עדיין יכולה לשאת את משקל ראשה. היא חדלה להעלות גירה. היא נראית כעוצרת את נשימתה כדי לשמוע טוב יותר מה מתרחש בתוך תוכה.

עוטפים אותה בשמיכת צמר, כי הקרניים והאוזניים מתקררות.

“כל עוד האוזניים אינן נשמטות, אומר פיליפ, יש תקווה.”

פעמיים היא מנסה לשווא לעמוד על רגליה. היא מתנשפת בעוצמה, בהפסקות ארוכות יותר ויותר.

והנה היא מניחה לראשה ליפול על צדה השמאלי.

“זה מחמיר,” אומר פיליפ, משתופף ולוחש לה דברי נועם.

הראש מתרומם ונשמט על דופן האבוס, כה בכבדות עד כי המכה העמומה גורמת לנו לפלוט: הו!

אנו מקיפים את שחרחורת בתלולית קש כדי שלא תהרוג את עצמה.

היא מותחת את צווארה ואת רגליה, היא משתרעת למלוא אורכה, כמו באחו בעת סערה.

הווטרינר מחליט להקיז לה דם. אין הוא מתקרב יותר מדי. הוא ידען לא פחות מכל אחד אחר, אבל נחשב נועז פחות.

במכות הראשונות של פטיש העץ, המקּז גולש על פני הווריד. לאחר מכה נחושה יותר, הדם פורץ אל דלי הבדיל, שבדרך כלל החלב ממלאו עד גדותיו.

כדי לעצור את הזרם, מחדיר הווטרינר לווריד סיכת פלדה.

אחר כך, מן המצח עד לזנב של שחרחורת, שהוקל לה, אנו מניחים סדין מורטב במי באר, שאנו מחדשים אותו תכופות כי הוא מתחמם מהר. היא אפילו אינה רועדת. פיליפ מחזיק בה איתן בקרניה ומונע את הראש מלהכות בצדה השמאלי.

שחרחורת, כאילו מוכנעת, אינה נעה עוד. אין לדעת אם היא מרגישה טוב יותר או אם מצבה מחמיר.

אנחנו עצובים כולנו, אבל העצב של פיליפ מדוכדך כמו של חיה הרואה בסבלה של אחרת.

אשתו מביאה לו את מרק הבוקר שלו, והוא אוכל ללא תיאבון, על שרפרף, ואינו גומר אותו.

“זה הסוף, הוא אומר, שחרחורת מתנפחת!”

אנחנו מפקפקים תחילה, אבל פיליפ אמר את האמת. היא מתנפחת מול עינינו ואינה מצטמקת, כאילו האוויר שנכנס אינו יכול לצאת.

אשתו של פיליפ שואלת:

"היא מתה?

– אינך רואה!" אומר פיליפ באכזריות.

גברת פיליפ יוצאת אל החצר.

"לא בקרוב אלך לחפש אחרת, אומר פיליפ.

– איזו אחרת?

– שחרחורת אחרת.

– אתה תלך כאשר ארצה בכך," אני אומר בקול של אדון המפתיע אותי.

אנחנו מנסים להאמין כי המקרה מטריד אותנו יותר משהוא כואב לנו, וכבר אנו אומרים כי שחרחורת התפגרה.

אבל בערב פגשתי את מפעיל הפעמון של הכנסייה, ואיני יודע מה עצר אותי מלומר לו:

– “קח, הנה מאה אגורות, לך לצלצל צלצול אבל על מישהו שמת בביתי.”


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות