ריחו מקדים אותו. מריחים אותו לפני שרואים אותו.
הוא מתקדם בראש העדר והכבשים בעקבותיו, ערב רב, בענן אבק.
יש לו שערות ארוכות ויבשות אשר פסוקת מחלקת אותן על גבו.
הוא גאה בזקנו פחות מבגודלו, כי גם לעז יש זקן מתחת לסנטרה.
כאשר הוא עובר, יש הסותמים את אפם, אחרים אוהבים את הריח הזה.
אין הוא מביט לא ימינה ולא שמאלה: הוא צועד קשוח, האוזניים חדודות והזנב קצר. אם בני האדם העמיסו עליו את חטאיהם, אין הוא יודע על כך דבר, והוא מטיל, רציני, מחרוזת גללים.
אלכסנדר, זה שמו, והוא ידוע אפילו לכלבים.
עם תום היום, השמש נעלמה, הוא חוזר אל הכפר עם הקוצרים, וקרניו, כפופות מזקנה, מקבלות אט אט צורה של עיקול המגל.
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות