רקע
ז'יל רנאר
האנקור
ז'יל רנאר
תרגום: אבנר בהט (מצרפתית)

ישוב מתחת לעצי האגוז של הגן, אני מאזין לרעשים שעושה כל עץ שאינו נזהר בעליו, בחרקיו ובציפוריו.

דומם, אין הוא נע כשאנו מתקרבים, הוא חוזר לחיים מרגע שהוא חושב כי איננו שם עוד, שכן אנו שותקים כמוהו.

לאחר ביקורה של חוחית, המרפרפת בעצי האגוז, מכה בעלים כמה נקירות מקור ומתעופפת בלי להבחין בי, אנקור הוא הבא להתיישב על ענף מעל לראשי.

על אף היותו כבר חסון, הוא נראה צעיר. הוא לופת את הענף ברגליו, אינו נע עוד, כאילו עייפוֹ המעוף, והוא מצייץ מעדנות במקורו. אין הוא יכול לראותני ואני מסתכל בו ארוכות. אחר כך עליי לנוע קצת. עם כל תנועה שאני עושה, האנקור פותח מעט קט את כנפיו וסוגרן ללא דאגה.

איני יודע מדוע אני מזדקף, ללא מחשבה תחילה ובחצי פה, ביד מושטת, אני קורא לו.

האנקור יורד מהענף שלו במעוף גולמני ומתיישב על אצבעי!

אני נרגש כמו אדם המגלה בעצמו קסם לא נודע עד כה, כמו חולם שחייך באקראי לאישה אלמונית ורואה אותה מחייכת.

האנקור, הנותן בי אמון, מנפנף בכנפיו כדי לשמור על איזונו על קצה אצבעי, ומקורו מוכן לבלוע הכול.

כאשר אני הולך להראותו למשפחתי, שבוודאי תוקסם, השכן הקטן שלנו ראול, שנראה כמחפש משהו, בא במרוצה:

"אה! הוא אצלך? הוא אומר.

– כן, חבר, אני יודע לתפוס אותם, אני!

– הוא ברח מן הכלוב שלו, אומר ראול, ואני מחפש אותו מאז הבוקר.

– מה, הוא שלך?

– כן' אדוני. זה שמונה ימים אני מגדל אותו. הוא מתחיל לעוף רחוק והוא מאולף כהלכה.

– הנה האנקור שלך, ראול; אבל אל תיתן לו לברוח, שאם לא כן, אחנוק אותו: הוא גורם לי פחדים!"


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות