(תכנית לעבודה ישובית רחבה בארץ-ישראל)    🔗

אותו החזיון של שמחת צעירים ובכית זקנים שנראה בימי זרובבל חוזר ונשנה עתה בישובנו אם כי בשנוים ידועים.

סירינו עסקנינו וסופרינו המבקרים ומסירים עכשיו את ישובנו אומרים עליו שירה, בעוד שאיזה מזקני-הישוב ובוניו, עומדים ובוכים.

כאילן ששרשיו מתעמקים ומתפשטים וענפיו גדולים ומתרבים נראה הישוב בעיני הראשונים, בעוד שהאחרונים רואים אותו כמצבה יקרה ונפלאה, שהציג אָמָן רב-הכשרון לעם-עתיק והשכיל לחקק עליה כל חיי העם בציורים בולטים וחיים, עד שהרואה אותה מצבה טועה ואומר: הנה עם זה חי הנהו!

אין גם צל של ספק כי המשלת הישוב למצבת עם שמת – מופרזה מאד, אך גם זה ברור לכל מי שמסתכל בעינים בהירות, כי הישוב הנוכחי עם כל יפיו והדרו, עם שפתו החיה בפיות מאות ילדיו, עם מושבותיו האחדות הפורחות, עפ פתח-תקוה שלו רבת הפרדסים ומרובת האילנות הרעננים הנושאים פירות יפים ומביאים הכנסה טובה, עם “תל אביב” ו"נחלת בנימין” היפים והמהקצעים, ברור הוא, כי כל הישוב הזה עם מוסדיו הטובים עם שתי גימנזיאותיו הנהדרות ומועילות, עם “משפט השלום” היפאי שלו, המזכיר הוד המשמעת של ימי-השופטים, כל זה יחד אינם אלא תבנית-ישוב אבל בשום אופן איננו עוד הישוב בעצמו כמו שתבנית בירה איננה עוד הבירה בעצמה.

לפני חמש שנים – וכ“ש לפני עשר שנה – היה מצב הישוב יותר גרוע, כך נדמה לנו ע”פ משקל ראשון, קרוב לעשרים מושבות מָטות היו במעמד של גסיסה, אבל אין לשכח כי הגוססות האלו נלחמו בכל כח החיוני שבהן בעד קיומן ובעד החלמתן. –

הקרקע שעמדו עליו מושבותינו, יותר נכון; המדינה שבה נמצא אז ישובנו היתה שוממה לגמרי, מלבד הגרמנים המועטים שיסדו שתים-שלש מושבות רק לשם “תגדיל גרמניא ותאדר", לא עלה על הדעת שום איש להפוך את פלשתינא לארץ נושבת. ועם הארץ בעצמו; הפלחים, הבֶדְוִים היושבים בתוכה ישיבה ארעית כמנהג העמים הנמצאים עוד בחתולים של נודדים, ישן יחד עם משטרו העתיק שֵנה מתוקה ועמוקה ולא זז אף זיזה קלה כדי להתעורר.

ולכן איך שהיה מצב ישובנו חמור אז, וגם נראה כמסוכן, ידענו בכ“ז ברור, כי אין זה אלא חלי שישאנו בכח רעיון התחיה המפעמת אותו; ידענו כי גם יתקדם – אם אמנם לאט לאט מאד, כי יגדל ויצמח בכח מלאך התחיה המכה אותו ואומר לו: “גדל!”.

עכשיו עומדת נגד תחיתנו הקטנה והרכה תחיה ענקית של עם בעל חמשה עשר מיליון, עם גדול החובק את היאר ואת הפרת בזרועותיו, עם זה אשר מלבד איזה רטן של זלזול לא הביע נגד ישובנו, מתעורר עתה, כאריה שואג לתקומתו ובשופר גדול של עשרות עתוניו יתקע לתחיתו, מתעורר עם הקרוב אלינו בגזע וברוח ומחונן בהרבה מכשרונותיו המיוחדים לבני גזענו השמיים, הנה עם זה מתחיל לעבד בידיו החזקות גם את אדמתנו שמאות שנים שכב עליה שכיבת עצל, הוא מתחיל להושיב את הנשמות ישיבה ממשית וריאלית ואם ככה יוסיף לעשות אין עוד כח טבעי בעולם שישיב לנו את החלקים הנושבים. – עכשיו עוד יש אפשרות להטות את מרוצת תחיתו למצרים, ארם-נהרים, תימן וסיני ולשאר מדינות ערב, כי ארצו גדולה מאד וגם שערי כל טורקיא הרחבה פתוחים לפניו, עתה בנקל יעזב את ארץ ישראל שאיננו קשור אליה קשור היסטורי ¹והדורשת עמל רב ויגיעה אין קץ כדי לעבדה ולהחיותה, עתה עוד אפשר כי מפני טובתו הוא יוַתר לנו (כמובן ע"י קניה) הרבה מחלקי ארץ ישראל. אחרי כן יהיה זה מן הנמנעות.

ובעוד שהתחיה הערבית צועדת בצעדי ענק ומכוננת פעמיה גם לארצנו: הארץ שכל תקותנו תלויה בה – אנו עומדים בכלי שיר ומצלתים, מזמרים תהלות ותשבחות על ה"תבנית ישוב” שעשינו שלמרות כל יפיה איננה אלא תבנית וגם לקויה בפגימות רבות.

אכן לא על הפגִימות שבתבנית הישוב נצטער עתה, לא על בנינו שמסבות שונות המה יוצאים מארצנו ומישובנו נבכה עתה, יען כי כל זה עוד אפשר לתקן ע"י התאוששות ידועה, אבל לארצנו, לארץ אבותינו, לארץ בנינו מה נעשה? – אם עד כה היינו “עם-בלי-ארץ” בהוה, הרי אנו מתחילים, בעון התרשלותנו, להיות מעתה עם בלי ארץ גם לעתיד, ארץ עתידותינו נאכלת לנגד עינינו, הקרקע שלנו נשמט מאתנו ואנו מחשים!

מה יהיה גורלנו? האמנם שוב נגיע ל"אבסורד” של טרטוראליות? את ארצנו אנו, שאנו קשורים אליה בחבלי היסטוריה שזורים וקלועים במשך ארבעת אלפי-שנים אין אנחנו יכולים לבנות, וארצות אחרות שאין להן שום שיכות אתנו נלך ונבנה!

עתה לנו לפקוח עינינו על שגיאתנו העקרית, על נטיתנו הטבעית לדלג מהקצה אל הקצה. – הציונות מאסה את הישוב הפעוט וכשגברה ידינו אנו בעלי הישוב המעשי, הרי אנו מזניחים לגמרי את הציונות.

בא הזמן כי נדע שישוב פעוט יאה ונאה רק בתור תבנית, אבל אם אנו רוצים שישוב זה יתקים וישמש לכלי-קבול ולמקלט כל-שהוא לאיזה חלק מהגולה, שיהיה למרכז כל-שהוא לקנינינו הרוחנים, עלינו להחזיק בהציונות של מדינה.

לא לציונות מדינית אנו שבים, כי אם למדינה ציונית וההבדל בזה גדול מאד.

אמנם “מדינה” במלא מובן משמעת הוראת תאר זה אין לנו יכלת להשיג, ואם אתם חפצים להודות על האמת, אין לנו צורך בה, לאמר: היא לא תכון בעדנו בתוך מצבנו הנכחי בעמים אבל מדינה ציונית, קורטוב מדינה, בצורה שאציר אותה להלן היא לא רק נחוצה לקיומנו, כי אם גם אפשרית, "קורטוב מדינה” דרושה לא רק להתקדמות תחיתנו, להצלת אלפי-הנפשות הבורחות מאתנו, כי אם צריכה גם לההוה, בקצרה: היא הכרחית להישוב שלנו שלא יגוע מאפיסות כחות מחדשים מעוררים ומעודדים.

אל נא נרמה את עצמנו, נתבונן נא היטב ונראה כי למרות כל שגשוגו של הישוב הרי הוא דומה לחבית נקובה שכל הנכנס מראשה יוצא מתחתיתה. – אם מצד אחד מתרבה הישוב ע"י בנין מושבות וחוות חדשות, הנה מצד שני רוב המושבות הישנות מתרוקנות מצעיריהן, יוצאים טובי-הכחות לא רק מירושלים, שבה רחמנא ליצלן מעין מנוסה בהמון, כי אם יוצאים גם מצפת וטבריה, הולכים וגולים בני-האכרים לא רק מראשון לציון כי אם גם מקוסטינא ועקרון.

הישוב אינו מתגדל, הישוב איננו מחזיק בתוכו הפירות שצומחים על אילנו מפני שהוא פעוט, מפני שהוא רק תבנית אין בו מקום לכחות חדשים. – פועלים, אומנים, סוחרים וכל בעלי מלאכות החפשיות הבאים ע"מ להתישב בו אינם מוצאים מעמד בתוכו, אין בו וסביבו שום אחיזה בשבילם ולכן באים רק מעטים וגם מאלו נשארים בקושי גדול אחד או שנים ממאה.

בני האכרים, ילדי הכורמים ושאר הצעירים בני-הישוב יוצאים מפני שאין להם במה להתעסק, כי אפילו אלו שנחלת אבותיהם עולה למאתים דולם ויותר שברין הוא שישארו כי נחלות כאלה כשהן נעבדות באופן רציונלי הנה מכלכלות משפחות אחדות, גם בני בעלי-אחוזות כאלו אינם יכולים להתבסס מפני שאין להם אפשרות לנהל המֶשֶק שלהם באופן רציאנלי אמתי מחסרון קרדיט קרקעי, שיכול לחיות ולהתפתח רק ודוקא במקום שהכל מוכן ומסודר לישוב גדול.

ואם צעירים שנולדו בארץ, שהסתגלו לתנאי-חייה, שאוהבים אותה וקשורים אליה, סופם ליציאה, מה יש לקוות מעולים חדשים?

הנה גם התימנים החדשים, שכ"כ אנו ששים לקראת עליתם, שמוצאים בארץ ישראל ממש מין אמריקא לפניהם, מי יודע אם בהמשך הזמן לא יעזבו את הארץ, כשתלחצם עבודת הצבא הבלתי מסודרת עוד בעותמניה באופן מתאים לממשלה חשמאית ופרוגרסבית.

וזו עבודת הצבא בצורתה הנוכחית שהיא גורם ליציאה גם ליתר נתיני הארץ שאינם-יהודים ²יען כי אין איש שלא הגיע עוד כמעט לשנות-בינה בטוח עתה שיהיה נקי לביתו גם אם כבר מלא פעם חובת עבודת הצבא או נתן כפר נפשו. –

עבודת הצבא הזאת יכלנו לסדר בנוגע אלינו בתוך מדינה פרוגרסבית וחשמאית כעותמניה, שיש אזנים קשובות לכל הצעה הגיונית, אלו היינו במספר הגון שמתחשבים עם צרכיו ודרישותיו, אבל אין בידינו לתקנה כלל כ"ז שאנחנו מתי-מספר איזה קומץ קטן ³ואין בכחנו אפילו להכניס אף מורשה עברי-ארצי-ישראלי אחד לתוך הפרלמנט.

ובכן במעמדנו הנכחי בישובנו הפעוט, בתוך “תבנית ישוב” אין אנו יכולים לתקן כלום ולכן אין אנו בטוחים כי גם אחינו התימנים ישארו בארץ.

רק ישוב רברבי, רק “קורטוב מדינה” רק “מדינה ציונית” יכולה להציל את ישובנו, את תחיתנו ומובן גם עתידותינו ובשביל אותו קורטוב מדינה אין לנו לגלות אמריקות חדשות כי אם להקציע את “מדינת-היהודים” של הרצל ולהתאימה למצב.

לטשרטר אין אנו צריכים כי הרי הוא עומד וקים בתוך החשמה. אין הממשלה העתומנית מפריעה שום אומה ולשון היושבת בתוכה להנהיג בקרבה פנימה גם את האויטנמיות הפנימית.

אם אין אנו בני-ישראל היושבים בעותמניה נהנים במלואה מהזכיות האלה, הרי אנו בעצמנו חיבים בזה, הרגלינו נמוסינו ומנהגנו הצבוריים, שאנו מביאים אתנו מהגולה אשמים בזה, אבל בשום אופן לא הממשלה העותמנית שאין מטבעה דרכה וחוקיה להתערב בחיים הפנימיים של איזה צבור שהוא.

אינכם מאמינים, לכו נא ונסו לעשות בארץ אחרת גימנסיה כזו, "תל אביב” כזה, מושבות ובתי-ספר כאלו כמו שעשינו בארץ ישראל העותמנית.

בקצרה, אין הממשלה מתערבת כלל בחיינו הפנימיים וכשהיא מתערבת, הדברים נסדרים אחרי כן באופן רצוי.

אם יש מי שיכול להתערב בפנימיותינו הצבורית, זה רק ראש “הדת שלנו דמתקרי “חכם באשי”. התערבות כזו יכולה להועיל ולא להזיק ויכולים אנו למאן בה בכל עת שנמצא בהתערבות זו איזו אי-התאמה לחיינו הלאומיים, יכולים אנו להעמיד חכם-באשי כזה שיהיה אדוק כרבי-יצחק אלחנן, “חובב ציון” כמאהליווער וקשור ליהדות “כאחד העם”.

קורטוב מדינה צריך ויכול להוסד עתה בלי עמל רב על היסודות הלאומיים והקופרטיביים שהציע מנהיגנו הגדול בתור הכרחיים ב"מדינת היהודים” שלו.

ארץ אין אנו מבקשים שיתנו לנו, כמו שהציע הוא בזמנו, כי נשתנו העתים והמושגים, בימינו עתה רק שונא מתנות גמור יחיה, עם איננו יכול ואיננו רשאי לקבל שום מתנת חנם וכ"ש ארץ.

ארץ: אדמה אנו קונים, כמובן רק בארץ ישראל, אולם לא בתור עם שָלֵם אנו קונים אותה גם לא בתור אישיים פרטיים הקונים נחלאות, כי אם ע“י “אגודת היהודים”.

אם עד עתה לא יכלה שום חברה שהיא אפילו עותמנית, לרכש נכסי דלא נידי על שמה מפני העדר מושג “אדם-משפטי” לחברת-חולין בחוקי תוגרמה הקודמים, הנה על מדוכת חוק זה יושב עתה הפרלמנט ומתקנו ביחד עם יתר החוקים האגרריים התוגרמים הישנים מאד, כי בלי תקונים אלו אי-אפשר להמדינה העותמנית להתקדם – ואולי גם להתקים – ועותמניה המתחדשת מבינה עכשיו היטב עד כמה ההתקדמות תנאי הכרחי לקיומה.

“אגדת היהודים” Jevisch Camponiy איננה צריכה להיות דוקא ציונית, היא אמנם נוסדת ע”י הסתדרותנו אנו: ע"י הציונות, אבל אגדת היהודים בעצמה איננה ציונית, על דגלה איננה מתנוססת השאיפה למקלט גלוי ובטוח אלא החפץ במקלט ישובי; ישוב רחב בארץ ישראל בכל הזכיות האויטנמיות הרחבות המקובלות והנהוגות בטורקיא גם עכשיו בכל הנוגע ללאומים השונים, להעדות ולהצבורים וגם בנוגע לנו.

ל“אגדת היהודים” מתכנסות כל ההסתדרויות הלאומיות שלנו המודות בהיסוד הלאומי, וכמו כן כל האנשים הפרטים המקבלים את מניותיה ע”פ התנאים שתשים לפניהם האגדה.

“אגדת היהודים” מתיסדת עתה לא בהקפיטל הגדול שחשב הירצל כי אם בחלק העשירי ממנו, לא מילרד מרק אנו מבקשים מהגולה, שיכולה לתתו רק כשהיו מעבירים את רוב בנינה להמקלט הבטוח, כי אם מאה מיליון מרק = 5 מליון ל”שט** היא דורשת מהגולה, כן, היא דורשת כי יש לה זכות לדרש בעת שדוזק היציאה הגיע ברוב ארצות פזורינו עד מרום קצה בעת שחלק גדול מהיהודים והיהדות בסכנה.

מאה מיליון מרק וכמעט כפלים ככה נתן הברון הירש לי’ק’א שחשב כי תמלא אותו התפקיד “שאגדת היהודים” צריכה למלאות; יותר ממחצית של מאה מיליון מרק נתן הנדיב להישוב ואלו היו אז בקיאים בתנאי ההתישבות כמו עכשיו, ואלו היתה לו פקידות מתאמת למה שהוטל עליה ובעיקר אילו היתה תוגרמה חשמאית כמו עתה, אז יכל נדיבנו זה להשיג בכספו אותו הישוב הרחב, אותו “קורטוב המדינה” שעתה צריכה “אגדת היהודים להשיג.–

כעשרה מיליון שנתיים נותנת כנסת ישראל להישוב הישן והחדש בארץ ישראל ⁴.

היטב הגיד עתה עסקן זקן “לכסף אין לנו לדאג כי אם עוד ישנם יהודים אמיתים הרי יהיה הכסף הדרוש לקיומם ואם אינם יהודים כאלה ממין זה למה הוא דרוש?".

“אגדת היהודים” משמשת כלפי חוץ: בחו”ל בתור אורגן המסדר את היציאה האטית: אותו חלק של היוצאים הבוחרים בארץ האבות, היא באה בהשתדלות לפני אותה הרשות שמארצה יוצאים יהודים במספר ידוע בכונה להתנחל בארץ ישראל, כי תרשה להם היציאה הגמורה וההסתלקות מנתינות שלה ⁵והיא משגת אותו הרשיון שיש לח' י’ק’א בעד האמיגרנטים היהודים כי רק באופן כזה יכולים היוצאים לקבל אחרי כן עליהם את הנתינות העותמנית ולהנות מכל הזכיות. אגדת היהודים מסדרת גם יתר עניני היציאה ומקילה אותה בכל מה שאפשר.

כלפי פנים באה “אגדת היהודים” לפני הרשות בהשתדלות להשיג להיהודים הבאים לארץ ישראל את הרשות לקבל עליהם הנתינות העותמנית (דבר שאיננו קשה כלל אחרי שהממשלה שבה נולדו התירה להם לעזב נתינותה) ומכיון שהיהודי הבא מחו"ל קבל עליו את העומתניות הרי הוא כבר אזרח בן חורין לנפשו ויכול לשבת בכל טורקיא וממילא גם בארץ ישראל ולהנות מכל הזכיות האזרחיות.

"אגדת היהודים” איננה עוזבת לנפשו את האמיגרנט הבא לארץ ישראל, אם איננו חפץ בזה, אלא היא מסדרת אותו בקבוצה המתאימה למצבו ואישיותו, ובעד קבוצה כזו היא עמלה להושיבה בארץ ישראל.

כאמור למעלה, אין תנאי ההתישבות נוגעים כלל להרשות העותמנית, כל עותמני מבלי הבדל דת הרי הוא אדון לעצמו, אבל “אגדת היהודים” עוסקת בתנאי ההתישבות: היא באה במו"מ בשם הקבוצה עם החברות שיש להן קרקעות, בתים, מגרשים, בתי-חרשת, בנקים וכדומה שאפשר לקנותן מאותן החברות בתנאים מתאימים למתישבים חדשים.

“אגדת היהודים” איננה קונה קרקעות ונכסי דלא נידי בעצמה אלא מוסרת סכומים ידועים מהונה ל”הקולוניל בנק” שלנו והוא עוסק בזה.

“אגדת היהודים איננה מיסדת בעצמה בנקים אגררים אלא נותנת האפשרות ל”הקולוניל בנק” ליסדם.

הקרקעות שתקנינה אותן החברות העוסקות בקנית ומכירת נכסי דלא נידי בארץ ישראל, מוטב שאותן הקרקעות יקָנו בשטחים גדולים ושיהיו ביהודה והגליל, במקומות הסמוכים לחופי-הים הנותנים אפשרות להעתיק שמה איזה חלק מבתי החרשת והתעשיה של הגולה ושנקל לשלוח מהן התוצאות לכל רחבי עותמניה המונה בתוכה כשלשים מליון תושבים שדרישותיה לכל מיני חרשת הולכים ומתגדלים ושהתעשיה עוד לא התפתחה בה כלל והדורשת כמות של סחורות שונות לא פחות מארצות התחום.

אם לא ימצאו הקרקעות במקומות הסמוכים לחופי-הים אין כל כך נורא אם יקנו אותם בשטחים קטנים בכל ג' הארצות; ביהודה בגליל ועבר הירדן, הן שתי מסלות ברזל: חיפה–דמשק ויפו–ירושלים כבר עוברות בארץ ועתה סוללים מסלה חדשה מג’נין (תחנה של מסלת חיפה דמשק) שתעבר דרך שכם לירושלים⁶ באופן כזה כל ג' הארצות קשורות במסלות–הברזל. –

את החבור והקשור התמידי תוכל “אגדת היהודים” לסדר, כמובן בהסכם הרשות, ע"י בתי דאר, כבישים, אוטמובילים וכדומה באופן שכל מקומי הישוב יהיו מחוברים על ידם חבור וקשור מתמיד.

“אגדת היהודים” עומדת בכל תוקף על יסודי-הלאומית ועל יסוד הקופרטיביות ולכן כל המלאכות נעשות ע”י יהודים וכל תנאי הקבוצות המתישבות מסודרים באופן קופרטיבי לפחות בשנים הראשונות להשתקעות בארץ. צרכי החיים של אישי הקבוצה נקנים באסמי הקבוצה למען יסובב כספה בתוכה ולא מחוצה לה. –

מובן שהקבוצות מחוברות יחד ע“י פדרציות הנסדרות ע”י אגדת היהודים ועומדות תחת השגחתה.

אין הישוב הרחב מוציא את הפרט: כל יהודי פרטי יכול להאחז בארץ ולהשיג ע“י אמצעות “אגדת היהודים” הנכסים הדרושים להתאחזותו בתנאים היותר נוחים האפשריים, אבל צריך הוא להכנע לתנאים העקריים של “אגדת היהודים” שהאחד מהם הוא: שמלאכתו תעשה ע”י פועלים או פועלים-קבלנים יהודים, כמובן בערבות “אגדת היהודים” שבכח מוסרה והשפעתה תהיה השלטת על כל מניעי החיים שלנו הפנימיים ובתוכם גם על קבוצות הפועלים היהודים לכל גוניהם.

הקרקעות שאגדת היהודים קונה ע"י הקולניל-בנק הקרן הלאומית ויתר כלי-השרת שלה אינם נקנים אלא מערבים שמוכרים את אדמתם ברצון טוב והיכולים לסדר להם חייהם באופן שלא רק יהרס מצבם אחרי המכירה כי אם גם יוטב, וזה לא קשה כלל, יען כי הערבי אפילו הפלח מעתיק בקלות גדולה את מושבו ממקום למקום, כי נפש הבֶדְוי עודה חי בו ⁷ובאותו הכסף שהוא מקבל בעד אדמתו ושאין ביכלתו לעבדה כראוי מחסרון אמצעים הוא מסדר לו חייו במחוז אחר או גם בפשליק אחר מבלי שיסבל מזה כלל ואדרבה באותן המעות שהוא מקבל מאתנו יכול הוא להשיג בסוריה, בארם נהרים ובאזיה הקטנה נחלה גדולה שבעתים, כי מחיר הקרקע שמה בזול ובעדו היא הרבה יותר טובה מהקרקע שמכר בארץ ישראל, כי הלא הוא דורש מאתה רק תועלת חמרית בעוד שבעדנו יש בכל שעל ארצי-ישראלי גם ערך רוחני והיסטורי.

"אגדת היהודים” תשתדל שהקולניל-בנק ויתר עושי דברו לא יקנו כלל אדמת הפלחים, היא תקנה אותם מהאפנדים, הן בעבר הירדן-המזרחי אך ערך 15% ובהגליל 20% שיכים להפלחים והשאר נכסי-יחידים שאפשר לקנותם מבלי להסב שום נזק לעם הארץ, ואפילו יהודה, היותר נושבת, אין להם להפלחים בה אלא ערך 50%, – יש אמנם חלק גדול ששיך למקלטים ולמנזרים, אך הלואי שנעצר כח לקנות אף חלק העשירי ממה שיש לקנות מהאפנדים ואצילי-הארץ.

עד כמה עוד יש לנו מקום בארץ-ישראל נוכל לדעת ממספר התושבים העולה על כל ק"מ מרובע שלה:

ביהודה 20 נפש לכל ק"מ מרובע

בגליל 28 נפש לכל ק"מ מרובע

בהרי אפרים 13 נפש לכל ק"מ מרובע

בחורן (מעבר לירדן) 6 נפש לכל ק"מ מרובע

בעוד שבלבנון 65 בירוט 95 ובמדינת סכסוניה 301 נפש על כל ק"מ מרובע.

אין לכחד, כי רוב האדמות אפילו בעבר הירדן נעבדות ע“י חוכרים בדוים וחצי-בדוים, פלחים וחצי פלחים, אבל אלו נהנים מחכירה זו הנאה מועטת מאד, שע”ז מעיד המספר המועט של המתישבים על כל ק"מ מרובע שנזכר למעלה וההכנסה הזעירה מאד שיש להרשות ממס העשר, אם כי היא מקבלת 1/8 מההכנסה הברוטטא ובכגון דא אין מרמים אותה אפילו בפחות משוה פרוטה. –

עזובת הארץ ומעוט ההכנסה איננה צריכה להפחיד אותנו, לנו ולילדינו “ילדי יעקב” יש יחס אחר עם אדמת אבותינו, היא מכירה אותנו ואנחנו מכירים אותה, והיתה לנו פתח-תקוה ועוד איזו מושבות לעדות נאמנות איך אדמת ציון מניקה את בניה ואיך היא בעדנו באמת ארץ צבי וארץ זבת חלב ודבש ⁸.

איך שהוא עכשיו הארץ עזובה ושוממה, רובה איננה שיכת להפלחים ובידי עושי-דבר “אגדת היהודים” אפשר יהיה לקנות קרקעות מבלי להסב שום נזק לבני-גזענו הערבים ולסדר הקניות באופן רצוי להמוכרים והקונים גם יחד.

כל מקומות הישוב מתאחדים ע"י הסתדרות פנימית שבודאי יתנו לה גם המושבות הקימות וערי הישוב את ידה.

מובן, כי ההתאחדות בתוך ההסתדרות תהיה בלי שום כפיה ואונס, אך איזה יהודי הנמצא בתחום הישוב הארצי-ישראלי לא יאבה להרים תרומה של שקל לאות הסכמה על התאחדותו בתוך ההסתדרות הארצי-ישראלית המקפת אשר תתנהל בכל עניניה הפנימיים ע"פ נבחריה ותעמד תחת הפקודות העליונות של “אגדת היהודים ⁹?

ההתאגדות של ההסתדרות לא תהיה בכחות חומריים ואקונומיים (אם גם אלו בודאי יהיו בהמשך הזמן) כי אם רק בכח המוסרי וכמו שמציתים עתה לועדי-המושבות ¹⁰ולועד תל-אביב ול"משפט השלום” היפואי כן יציתו לההסתדרות הכללית ולמשפט השלום הכללי שהיא תקים.

חברת “השומר” השומרת עתה, בהסכמת הרשות, את רכושי מושבותינו ומגינה עליהם בחורף נפש מפני החרמים והשוסים תגונן על רכושנו במקרים כאלו גם בקורטוב מדינתנו וההבדל יהיה רק בזה שכעת מונה חברת “השומר” בתוכה ששים שומר ואז תמנה מאה פעמים ככה.

ההסתדרות הפנימית הארצי-ישראלית שלנו תעשה, כמובן, בהסכמת הרשות העותמנית שאין דרכה כלל להפריע ענינים כאלו ואדרבה כדאי וטוב לה לסיע להם. –

בעניני הרשות הדבר כמו מובן מאליו, הן הלא גם עתה יש בכל כפר-עברי “מוכתרים” ושיכים הנחשבים כבאי-כח הכפרים, לבני האמונות הזרות יש כהן-ראשי של הדת בתאר “פטריארך” או “חכם באשי” המאחד את הנפזרים במקומי-ישוב שונים. –

במושבותינו ובערינו כבר יש לנו מוכתרים רשמיים, עוד נעמיד עליהם “שֶיכים” (ראשים רוחניים). שני אלה יכנסו בתוך חברי הועדים של המושבות והערים, וכל הועדים עם מוכתריהם ושֶיכיהם עומדים תחת הרשות של החכם באשי הדמשקי או הבירותי בגליל ועבר הירדן, שתמיד נוכל לבחור באנשים המתאימים למשרתם הגבוהה.

הרשות תבחר לבוא במו“מ עם העותמנים הישראליים ע”י אורגנים מסודרים שלהם בעצמם מלנוע על כל אחד ואחד או אף על כל מושבה ומושבה, – גם עתה כשיש ענין כללי וחשוב נוהגת הרשות לפנות אל העדות הישראליות באמצעות ה"חכם באשי” המוכתרים של המושבות וכדומה.

בסלניק ובקושטא ובכל העדות החשובות של תורקיה שבני-עמנו יושבים שמה, מסודרים ועדים גשמיים ורוחניים מאושרים מהממשלה, המסודרים בצורת אבטנומיא-פנימית, וככה תסודר גם הסתדרותנו הארצי-ישראלית. – את החוקים הרשמיים של הממשלה לא נעבור; כי אם נשתמש בהם לטובת ישובנו אנו ולטובת המדינה העותמנית.

כפי שבתוגרמה נהוג עתה, שהכל נעשה ע"י בחירות עממיות, כן נתנהג גם אנו ואין איפוא לפחד ולחשש כלל מפני תקיפות ועריצות פנימית ובשגם הכח העליון הלא יהיה תמיד בידי “אגדת היהודים” שבראשה יעמדו בחירי האומה וכחה הלא יהיה במדה ידועה גם חומרי, כי סוף סוף הרי היא תהיה בעלת הרכוש של כל המוסדות הגשמיים והרוחניים של ישובנו.

כשהישוב יתחיל להסתדר באופן האמור יתרבה בודאי גם מספרנו בארץ, בנינו לא יצאו וחדשים יתוספו עליהם, הרבוי הטבעי יתן את שלו, כלם יהיו עותמנים כשרים במובן האזרחי וגם עבד יעבדו בצבא העותמני באופן מסודר ואם גם לא יגדל מספרנו בארץ ישראל כלומר: אם לא יגדל הרבה יותר ממה שהוא עכשיו נהיה בכל אופן בישובנו יותר ממאה אלף נפש המוצקים בגוש אחד שיכול לתת איזה מורשים להפרלמנט. – בהמשך הזמן בודאי יכפל מספר אוכלסינו ונהיה כרביע מיושבי הארץ, אז נתן מספר מורשים יותר גדול כי גם הרשות תעזר לנו בזה כמו שהגינה עלינו בשנה זו בנוגע לשמירת זכותנו בעת בחירת בוררי המורשים ובשום אופן לא נתן לקפח אותנו, בקצרה: גם הרשות גם אנחנו נשתדל שלא נבטל בתוך אחרים, – ובכן יהיה לנו בתוך הפרלמנט קבוצת מורשים יהודים. קטנה אמנם תהיה הקבוצה אבל חשובה, כי אליה יתחברו המורשים היהודים של יתר פלכי הארץ וגם המורשים הארצי ישראלים ¹¹, אחרי שרב הענינים הנוגעים ביחוד לטובת פלשתינה משותפים לנו, אחרי שכבר יוכחו קרובינו בגזע: הערביים, כי כל מה שאנו יוצרים ובוראים בתוך הארץ אם אמנם כלם מטרתם תועלת עצמנו אבל ממילא המה מועילים לכל יושבי ארץ ישראל: כל הדברים הצבוריים הכלליים שיכולים להיות משותפים, כגון דרכים סלולים, רופאים, בתי מרקחת ובתי ספר יסודיים, מוסדי-קרדיטים וכדומה, הלא גם המה יהנו מהם, ובכן קבוצת המורשים שלנו קטנת-הכמות תהיה רבת האיכות, היא תבטא היטב בתוך הפרלמנט את רצונו של קורטוב המדינה שלנו, את האויטומניה הפנימית שלנו המועילה לעצמנו ולהמדינה, כל המורשים העומדים לימין הפרוגרס הכללי של המדינה העותמנית יהיו מאוחדים אתנו באשר אנחנו נהיה הראשונים שנדרש באמת ובתמים שלום הממלכה העותמנית שרק בשלומה שלום גם לנו, אנחנו נהיה הראשונים לבוא לעזרתה ביום צרה.

וכמו שלא נתקלקל יחוסנו להממשלה הפרסית בימי נחמיה והבאים אחריו, למרות כל השטנות מצד הסנבלטים והשכנים הרָעים, כן לא יופר יחוסנו הטוב להממשלה העותמנית ע"י צרת עין של איזה מחרחרי-ריב ועתוניהם המעלים גרה את דברי האנטישמיים, שאין להם אחיזה בין קרובינו השמיים ולא יהיה להם שום מקום בישובנו שיעמד על אשיות האמת והצדק ואשר יהיה מסודר כראוי, שגם מלאך רע יענה עליו אמן.

הגדלת הכנסות הממשלה במקומי ישובנו – דבר שישנו גם בישוב הפעוט – חוב הצבאי שנמלא בדיוק באותם התקונים שיהיה אפשר לנו להשיג, בנינו אשר יקריבו נפשם בעד שלמותה של המדינה העותמנית – ירים יותר ויותר את ערכנו ¹², חבתנו האמיתית להרגל העותמני המגין עלינו, יחוסנו הטוב לבני שבטנו הערביים ולהתורקים שהם גם כן קרובים לנו ברוח, יהיו חבלי האהבה שיקשרו אותנו זה לזה וחוט המשלש הזה לא ינתק לעולם.

באותו הזמן “שאגדת היהודים” מגדלת ומרחבת את הישוב, באותה הזהירות והחריצות הדרושה, יתחיל להמשך אליה גם הקפיטל של היהודי הפרטי ובאותה עונה תצעד הקרן הלאומית בצעדי ענק, יערי-זיתיה, שבהם יעבדו יהודים, יגדלו כל מה שתגדל הכנסתה והיא תתרבה כל מה שירב מספר העובדים על נחלתה. – כל הקטר זיתים (50 זיתים על ההקטר) יכניס כחמש מאות פרנק ¹³, כל הקטר יכלכל 2–3 נפשות עבריות העובדות עליו, כי להקרן די להשיג דמי-חכירה 3% – מלבד תעשית הזיתים שגם היא תעסיק ידים, כי הלא בתי-הבד והמסבנות יכולים ג“כ להעסיק לפחות פועל אחד להקטר. ואם עתה בשעה שהישוב משמיע לפעמים קינות והגה, והבקרת הבאה ממרת נפש כ”כ חדה על הקרן הלאומית, בכ“ז הכנסתה השנתית הגיעה כבר לערך 3/4 מליון פרנק, כ”ש שתכפל הכנסתה עשרת מונים כשקרננו הלאומית תעסיק אלפי ידים יהודיות וכשההסתדרות הכללית הארצי-ישראלית ו"אגדת היהודים” יעידו על תועלתה הגדולה וכשמספר הפועלים והחוכרים העובדים וחיים על נחלאותיה יעידו יום יום על טיבה ונחיצותה.

אגדת היהודים לא תסתפק ביסוד מוסדים המפתחים רק את הישוב החומרי, היא תיסד גם מוסדים קולטוריים. לא היא בעצמה אלא ע“י כלי-שרת שלה וכמו שהקולנילבנק וגם הקרן הלאומית משמשים לה לכל המלאכות והעבודות הישוביות החומריות כן תשתמש בהסתדרות קולטוריות שתכונן בתור “אינסטרומנט” שע”י תכין מוסדים קולטורים: בתי ספר יסודיים, תיכוניים אוניברסיטאות, הוצאה ספרותית אשר תספיק את כל המזון הרוחני הדרוש לכל בני ישראל בכל מקום שהם.

תחת הועד הראשי המפקח על המקצע הקולטורי בארץ ישראל יעמדו כל מוסדי החנוך שתיסד “אגדת היהודים” בפועל ובכח, וקרוב לודאי, שכל מוסדי החנוך הקימים עכשיו בישובנו, אם כי המה נתמכים מחברות חו"ל יכנסו בחפץ לב בהסכמת החברות התומכות אותם תחת הפרוגרמה והתקנות שיקבע ועד ההשכלה הארצי ישראלי שבראשו תעמיד אגדת היהודים את ראשי חכמי האומה.

על ערך ההשפעה שתהיה ל“כנסת ההשכלה” של “קורטוב מדינתנו” על חנוך הגולה אך למותר לדבר, אך כדאי להזכיר רק זאת כי אם עד עתה כבר באו יותר ממאתים ילדים מהגולה להגימנסיה העברית, הנה בודאי הרבה אלפים תלמידים ותלמידות תשלח הגולה לארץ ישראל בעת שכל החנוך, מגני-הילדים עד האוניברסיטאים והפוליטחניקום יעמדו תחת ועד מפקח של “כנסת ההשכלה”, אשר בראשה יעמדו חכמינו ומלומדינו, אשר בצדק מתימר בהם ישראל. אם עכשיו נמצאים ביפו ובהסביבה איזו עשרות משפחות שעסקיהם בחו”ל ויושבות בארץ רק בשביל חנוך בניהם או בשביל להנות מאוירא דארץ-ישראל, כמה יעלה מספרם אז?

אם כעת כבר יושבים בישובנו איזה אחוזים מחשובי סופרינו, כמה מהם ישתקעו בארץ ישראל כשיהיה להם מקום רחב ידים לעבד בה.

כל ההדפסה של ספרותנו, מספרי-“רומל” עד הספרות התלמודית, מספרי חנוך לילדים עד ספרי הלמוד שיהיו נצרכים בבתי המדרש הגבוהים, כל הספרות היפה מתחילת יצירתה עד עכשיו, כל הירחונים והמאספים שלנו היו”ל עכשיו ושיתחילו להופיע, י“ל כלם בהדפוסים של “קורטוב מדינתנו”, כי איזה יהודי בגולה המודה בלאומיותו לא יתאוה שכל ספר שבידו ובידי בניו יובא מציון.

הישוב ישנה בחומר וברוח, “אגדת היהודים” תעלה למעלת סנהדריה, שטובי חכמי העמים יכבדו אותה, ה”ישיבה של מעלה” בארץ ישראל תהיה לאויטריטט בכל מקצעות החכמה שתתעסק בהם, כשרוננו המיוחד להתמכר בכל החום השמיי לדברים עיוניים יתראה בכל כחו ותקפו וקורטוב המדינה שלנו יגיע אם לא בכמות הרי באיכות לאותה צורת מדינת היהודים שחזה הרצל. מורי הגולה וכל אלה שיסעו מסעות של תענוג ותועלת לארץ ישראל יחזו בקורטוב מדינתנו, בעוד מספר שנים ידועות יותר ממה שחזה ברוחו לוינסקי במסעו לארץ ישראל בעוד ק"ן שנה. אחד העם יעשה בעוד עשר שנה “סך הכל” אשר ירנין את לב כל הגולה.

כל בודאי זה איננה אוטפיה, כל זה איננה אגדה, כ"ז לא בשמים ולא מעבר לשמיטות ויובלי שנים, כי אם מעשים אפשריים שהגולה צריכה ומחויבת להתחיל בהם תיכף ומיד, כל זה יהיה בימינו ולעינינו אם כל איש ישראל יקרא לעצמו ולחברו: לעבודה! אם כלנו העובדים בתוך גדודי התחיה שלנו, נודה ונכיר כי אך באמצעות ישוב רחב תהינה ידים לפעולתנו!