אל רבי משה בן נחמן. נשלח אל הרמב״ן.

״נוֹשְׂאֵי שְׁלוֹמוֹת, שַׁלְּחוּ יוֹנֵינוּ, / פֶּן יֵדְעוּ שׁוֹנִים וְיִתְבּוֹנֵנוּ,

פֶּן יֵדְעוּ כִּי יֵשׁ בְּפִינוּ סוֹד וְכִי / יֵשׁ מוֹעֲצוֹת עִנְיָן בְּמַצְפּוּנֵנוּ״.

פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם – שְׁלַחְנוּם אֶל שְׂדֵה / בֹשֶׂם אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים קִנֵּנוּ,

יִרְעוּ בְּבֵין גַּנִּים וְיָגוּרוּ בְצֵל / קָנֶה וְקִנָּמוֹן וְיִתְלוֹנֵנוּ.

בֵּין הַהֲדַסִּים שָׁם יְתַנּוּ מִדְבְּרֵי / חֵשֶׁק וְדִבְרֵי אַחֲוָה שִׁנֵּנוּ –

חֵשֶׁק, אֲשֶׁר עָלָיו מְכַחֵשׁ נֶאֱמָן / וּמְכַזְּבִים נִרְצוּ וְיִתְחוֹנֵנוּ,

בֵּין הַכְּזָבִים יֹאמְרוּ מִן הָאֱמֶת – / יָסוּר כְּאֵב לֵבָב וְדַאְבוֹנֵנוּ.

לֹא יַחֲפֹץ חֵשֶׁק וְלֹא יִכְרֹת בְּרִית / עִם חוֹשְׁקִים חֵץ גַּאֲוָה שִׁנֵּנוּ,

הוֹלְכִים שְׁחוֹחַ לַתְּשׁוּקָה יֶאֱהַב / יִכָּנְעוּ תָמִיד וְיִתְחַנֵּנוּ.

חַכְמֵי אֲהָבִים הַגְּבֹהָה יִסְבְּלוּ / לֹא יִזְכְּרוּ חָמָס וְיִתְלוֹנֵנוּ,

חֵרְשִׁים בְּיוֹם שֶׁיִּשְׁמְעוּ דִבַּת זְמָן / יוֹם אַחֲרֵיהֶם לוֹעֲזִים רִנֵּנוּ.

מוֹפֵת בְּקִרְבֵּנוּ, בְּהִתְיַהֵר בְּנוֹת / חֵשֶׁק וְעַזּוֹת אַהֲבָה תַעְנֵנוּ –

וּמְדַבְּרוֹת בָּנוּ לְהַכְזִיב בַּעֲלֵי / קִנְאָה וְלַשְׁבִּית מַחְשְׁבוֹת שׂוֹטְנֵינוּ.

לָנוּ עֲלָמוֹת לֹא יְדָעָן אִישׁ, וְהֵן / רֵאשִׁית אֲהָבֵינוּ וְקִנְיָנֵינוּ,

וּמְשַׂקְּרוֹת עַיִן לְשֵׁמַע פַּעֲמוֹן / שׁוּלֵי מְעִילֵנוּ וְרִמּוֹנֵינוּ

וּכְסוֹחֲרֵי רִקְמָה רְקָמוֹת יִשְׁאֲלוּ /לָהֶן שְׁלוּחֵינוּ וְנֶאְמָנֵינוּ,

אָז נִדְבְּרוּ לֹא עַל דְּבַר מִמְכָּר וְלֹא / לִמְכֹּר סְחָרֵינוּ וְעִזְבוֹנֵינוּ.

יָגֵל מְבַשֵּׂר בֶּאֱמֹר כִּי לָקְחוּ / אֶשְׁכּוֹל כְּפָרֵינוּ וְשׁוֹשַׁנֵּינוּ –

כֶּתֶם חֲלִי הֵם שָׁלְחוּ לָנוּ, וְהוּא / תוֹרֵי זְהָבֵינוּ וְשַׂהְרוֹנֵינוּ:

שָׁם תֶּחֱזֶה צוּרוֹת כְּתַבְנִית חוֹשְׁקִים, / צוּרוֹת מְחֻטָּבוֹת בְּדִמְיוֹנֵנוּ –

דִּמְיוֹן יְפַת תֹּאַר יְשֵׁנָה בֵּין שְׁדֵי / אוֹהֵב וּפָנֶיהָ עֲלֵי פָנֵינוּ.

מִן הֵיכְלֵי מַשְׂכִּית בְּרָקִים שִׁלְּחוּ / עֵינֵי צְבִיַּת חֵן אֱלֵי עֵינֵינוּ –

זֹהַר אֲשֶׁר עָבַר לְבָבוֹת יֶאֱחֹז / יֶהְמוּ כְלָיוֹת לָהּ וְיִשְׁתּוֹנֵנוּ.

עַד אָן, נְוַת בַּיִת, מְזִמּוֹת תַּחֲמֹס / מִיַּעֲלַת חֶדֶר לְהַצְפִּינֵנוּ?

מַה תִּשְׁאֲלִי – תַּנּוֹת אֲהוּבִים מִדְבְּרֵי / חֵשֶׁק לְיוֹדְעֵינוּ וְלִשְׁכֵנֵינוּ?

עוֹד יֶהֱמוּ אֶל הַחֲשׁוּקִים רַחֲמֵי / נִרְגָּן וְלִקְחוֹ לָמְדוּ רוֹגְנֵינוּ –

חָזוֹן בְּיַד בַּת אַהֲבָה אוֹחֵז, וְאוֹר / בֹּקֶר, וְרוּחַ אָסְפוּ חָפְנֵינוּ!

עָרְבָה לְעֵינֵינוּ שְׁנַת הַמַּחֲזֶה / עַד נַעֲלָה שַׁחַר בְּחַלּוֹנֵינוּ.

וָזָב לְשֵׁמַע דָּם – וּמַה יִּתְרוֹן בְּאוֹר / חֶדְוַת חֲלוֹמֵינוּ וְחֶזְיוֹנֵינוּ?

אַל תַּחֲשֹׁב כִּי הַדְּבָרִים כֵּן, אֲבָל / שֶׁבֶר חֲלוֹם לַיִל וּפִתְרוֹנֵנוּ,

פִּתְרוֹן חֲלוֹם הוּא הַדְּמוּת בָּא בַחֲלוֹם / בִּפְאַת יְצוּעֵנוּ וּבִמְעוֹנֵנוּ.

הוּא הַדְּמוּת מִן אָז מְחֻקָּה בַחֲדַר / הַלֵּב וּבַשָּׁשַׁר בְּמָגִנֵּנוּ –

כַּמָּה תְפַתֵּנוּ בְּהִמָּלֵא שְׂחוֹק / פִּיהָ, אֲבָל בָּאַחֲרִית תּוֹנֵנוּ!

צָדְקוּ בְּהֵאָמֵר: אֲבָל יִתְהַלֲלוּ / שָׂטִים לְלֹא דָבָר וְיִתְכּוֹנֵנוּ,

וּמְכַזְּבִים כִּי אַחֲרֶיהָ יֹאמְרוּ: / כָּזֹאת וְכָזֹאת הָיְתָה בֵינֵינוּ.

נִיגַע לְלֹא הוֹעִיל – וְהַדִּבָּה לְבַד / חֵלֶף יְגִיעֵנוּ וּפִרְעוֹנֵנוּ

לֹא נִשְׁאֲרָה מִן הַתְּשׁוּקָה בִּלְעֲדֵי / דִבַּת מְקַנְאִים בַּעֲלֵי מוֹנֵינוּ.

מַה יָּקְרוּ יָמִים אֲשֶׁר בָּהֶם לְקוֹל / מַזְכִּיר בְּנוֹת חֵן צָלֲלוּ אָזְנֵינוּ!

חָלְפוּ יְמֵי נֹעַר – וְכַמָּה נַעֲלֹז / בִּכְבוֹד יְמֵי שֵׂיבָה וּבִזְקוּנֵינוּ!

חָבוּשׁ לְרֹאשֵׁנוּ פְּאֵר, כִּי עָלְתָה / שֵׂיבָה בְּרֹאשֵׁנוּ וּבִזְקָנֵנוּ,

הוּסַר חֲלִי יַלְדוּת, וְיִרְאַת חֵטְא – עֲנָק / עַל גַּרְגְּרוֹתֵינוּ וּבִגְרוֹנֵנוּ.

אִם תִּמְצְאוּ שֶׁבַח בְּכָזָב הֶאֱרִיךְ – / מִתּוֹךְ שְׂחוֹק נִכְתַּב וְעַל יֵינֵנוּ,

אַל תִּשְׁמְעוּ עֵדוּת יְדוּעִים מֵאֲשֶׁר / עַל פִּי חֲלִילִים יֹאמְרוּ נוֹגְנֵינוּ:

זֹאת הַמְּלָאכָה תֶאֱהַב כַּחַשׁ, וְהוּא / הַשָּׁוְא אֲשֶׁר בַּשִּׁיר וּבִלְשׁוֹנֵינוּ.

כִּמְשַׂחֲקִים נָשִׁיר מְתֵי הַדּוֹר, וְלֹא / לָתֵת בְּעֵין הַשּׁוֹמְעִים חִנֵּנוּ.

נֶאְהַב אֲשֶׁר פָּנָיו מְעִידוֹת אַהֲבָה / יַכִּיר בְּרִית אַהְבָה בְאִישׁוֹנֵינוּ,

וּשְׁנֵי לְבָבוֹת עַל חֲשׁוּדֵי תַאֲוָה / לָנוּ וְיִמְצָא הַחֲשָׁד מֹאזְנֵינוּ.

מִבֵּין צְלָעוֹת קַח לְבָבֵנוּ, גְּבִיר, / לָשׂוּם בְּכוּר מִבְחָן וְתִבְחָנֵנוּ!

אֶל מִי לְבָבֵנוּ יְקַנֵּא מֵאֲשֶׁר / הָיוּ לְעוֹלָמִים וּבִזְמַנֵּנוּ?

אִם שׂוֹנְאֵי יֹשֶׁר חֲלוּשָׁה יִשְׁמְעוּ – / חֶרֶב בְּפִי הָעֵט וּבִרְנָנֵינוּ.

לֹא נַעֲרֹךְ הִתְנַצְּלוּת, כִּי יַהֲפֹךְ / נוֹכֵל אֲמָרֵינוּ וְהֶגְיוֹנֵנוּ.

לָנוּ לְשׁוֹן מַעְצוֹר, אֲבָל לֹא נִסְּתָה / לִשְׁפֹּךְ מְרִי שִׂיחַ בְּתַחְנוּנֵנוּ.

דַּי לַזְּמָן יִבְטַח וְיֵאָמֵן עֲלֵי / צִדְקַת בְּרִיתֵנוּ וְכִשְׁרוֹנֵנוּ!

נַבִּיט בְּעֵין הַבּוּז מְשַׂנְאִים מִבְּלִי / לָחוּשׁ, וְאֶל מִי נַחֲרֹק שִׁנֵּינוּ?

כִּמְעַט וְהַגַּלְגַּל תְּנוּעָה יַהֲפֹךְ / יֵלֵךְ לְאִטֵּנוּ וְכִרְצוֹנֵנוּ,

מִגַּעֲרָתֵנוּ תְּמוּרוֹת יִתְמְהוּ, / יִרְפּוּ יְדֵי יָמִים לְעֵת אַפֵּנוּ.

נַכִּיר עֲצַת הַמּוֹשְׁכִים לָהֶם בְּנֵי / סִכְלוּת וְשַׂמְנוּ הַדֳּמִי כִסְלֵנוּ:

נָבָל אֲשֶׁר נָבָל בְּסוֹדוֹ יַעֲמֹד / אֵיךְ יַחֲלֹק הָאַהֲבָה לִשְׁנֵינוּ?

תֶּאְהַב אֲשֶׁר מִבּוֹא בְדָם יִמְנָעֶךָ / אוֹ פוֹחֲזִים יֹאמְרוּ לְךָ ״הִנֵּנוּ!״

שִׁפְלוּת לְכָמוֹנוּ לְכָבוֹד נֶחֱשָׁב, / כִּי יַחֲגֹר גָּאוֹן בְּעֹז מָתְנֵנוּ.

נוֹרִישׁ לְבָאִים אַחֲרֵינוּ מַעֲלוֹת, / כִּתְרֵי תְהִלּוֹת יִנְחֲלוּ בָנֵינוּ.

נַחְנוּ בְעֵינֵינוּ לְמִשְׁנִים אֶל בְּנוֹ / נַחְמָן וְאוּלָם הַזְּמָן מִשְׁנֵנוּ.

חָזוֹן כְּבָר נִפְרָץ, וְהִנֵּה יוֹם בְּיוֹם, / נוֹשְׂאֵי שְׁלוֹמוֹת, שַׁלְּחוּ יוֹנֵינוּ!