אינני ירא לא את האיסטניסים ולא את גסי־הרוח. ירא אני את הסדיסטים ואת המאזוכיסטים. את הסאדיסטים אני ירא – ומבין, כביכול, לנפשם. את המאזוכיסטים אינני יכול אף להבין… כאלה, כן כאלה, שטופים בהנאות־חושים שאינן יודעות מעצור; אך בשעה שסדיסט איננו יכול לטעום פלח־אננס, או להדיח את גרונו בשמפניה, אלא אם כן הוא מחתך לך בשעת־מעשה, את בשרך באיזמל ומטייף לתוכו שעווה רותחת – אין המאזוכיסט יכול לטייף לתוך בשרו שעווה־רותחת, אלא אם כן האכיל אותך, תחילה, אננסים בשמפניה… לך, דע, הנאותיו של מי רבות יותר!
איני ירא את מדינאיה הותיקים של מצרים, בני האסכולה הישנה, ולא את אנשי הכת השלטת. אך ירא אני את הפאשיסטים שבכל אומה – ואת הקומוניסטים שבנו! את הפאשיסטים – משום שאתמול טבחונו במדי רגלים נאציים – ומחר במדי טייסים מצריים. את היהודים הקומוניסטיים – על שום שהיו ונשארו זוללי עצמם לדעת ומאזוכיסטים להכעיס.
על יקום, איש צרורות, אומרים אצלנו כי נשתמד וקיים בעצמו ארבע מיתות בית־דין. בלשון בעלי־אגדה: “הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בה נימה, וערך סביבה עצים, והקיף עליהם גדר של אבנים ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית את האש תחת העצים אשר מתחת לאבנים ונתלה בקורה ונחנק ונפסקה הנימה ונפל לאש, וקדמתו החרב ונהפך עליו גל־של־אבנים…” כך יצאה נשמתו, דל"ת פעמים!
אחינו המחוכמים שבמצרים – מרבית הקומוניסטים במצרים הם יהודים – גזרו על עצמם, לפי־שעה, שלוש מיתות בלבד: אחת רוחנית, שתים פיסיות. לכאורה, יכלו לעלות ארצה ולעסוק כאן בתיקון נפשם, אך לא! אמונים על כתבי־עת לאטיניים, הם שוקדים שם על תיקונו של עמק הנילוס. הרי מיתה אחת.
בחליפות אנגליות ובעניבות־צרפתיות – שכן רובם בני־עשירים – הם קוראים לנושאי החלוק ולאוזרי־הפונדה לקום ולבער את הזרים מן העולם. כיוון שהם עצמם אינם אלא אורחים־נטו־ללון – הרי מיתה שניה.
לבסוף הם גומרים את ההלל על המיגים ועל הקאטיושות, מפארים את “נשק השלום” ומכשירים על ידי כך את הלבבות לדראנג־נאך־פלאסטין, שהיא תקוותם היחידה. הרי מיתה שלישית.
ומתי יהללו יה, כאותו יקום איש צרורות? שעה שידונום באש – בתורת לבני־עור ובסקילה – בתורת אירופיים וימיתום בחרב – בתורת רכושנים ובחנק – בתורת יהודים… או אז תהא הנאתם שלמה!
לכך אני מציע לשכן את הקומוניסט היהודי הראשון שיתגלגל לידינו ממצרים בחדר הדרקון האלקטרוני של מכון וייצמן, המסוגל לצרף, כפי שאני שומע, עשרים אלף צירופים מתימטיים בלחיצת־מתג אחת. גם אם ידוק בכך עד לספרה העשירית שלאחר הפסיק, לא ידמה, במבנה מוחו המשוכלל, לקומוניסט יהודי ממצרים!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.