רקע
בנימין גלאי
השיירה

כן, אדוני הקומיסר! בין שאמרת, בין שחזרת בך, בין שלא הוצאת מפיך דברים מעולם, היהודים היו – ונשארו – “אינדיווידואליסטים”.

אלא שעל זכותם זו נהרגו – ועודם מוכנים ליהרג – יחדיו!

כן, אדוני! היהודים “שואפים לרכוש לעצמם השכלה אוניברסיטאית, בכל מחיר.” משום כך העביר פרקליט אחד שקורין היינריך את בנו הקטן קארל על דת־אבותיו, רבני משפחת מארכס מטרייר, והכשירוהו ללמודים במכללת־בון.

כן, אדוני! היהודים “מפולגים בינם לבין עצמם.” לעולם לא יחיו בשלום, במחיצה אחת. אלא אם כן – במחיצתה של עריצות. אך מקום שהם מפורדים בו כאצבעות – ולא קמוצים בכיס־ההיסטורייה, כמין אגרוף – שם החופש פורח, שם פורחת תפארת־האדם.

כן, אדוני! בירוביג’אן “משופעת במים ובשמש.” אקלימה דרומי, נוח כשל אקלים הריוויירה הצרפתית; אדמתה פורייה ועיבודה הוא, כדבריך, דבר שבתענוג; אף־על־פי־כן נכשלו בה היהודים, ככל אשר אמרת, כשלון חרוץ…

אך סדום ובית־הערבה אינן משופעות במים כללן שמש הים (בשכבר־הימים כנוהו “ים המוות”), מפיגה בהם את ליח־העצמות; עבודת אדמתן דומה לפרקים לענוי, יותר מלתענוג. אף־על־פי־כן הצליחו להוציא שם עגבניות מקרקע, שאמרו עליה כי מחמת־מליחותה לא תכשר אפילו ללבון בה לבנים!

כן, אדוני! היהודים הם “צוענים אינטלקטואליים,” צועני־רוח נצחיים. אך מעולם לא היו צועני מוסר. מעולם לא גנבו ילדים, מחקו את צלם דמותם ומכרום על פי דרכם בצורת כדים, או ננסים – ככל אשר עשו אחרים למרכסיזם ולרעיון השלום.

כן, אדוני! נרדפי צען־מצריים, כאז כן עתה. על כל נהרות בבל תלינו כנורותינו. כל מקום שנטינו ללון – השארנו בו עקבות רגלים יחפות ואודים עשנים מתחת לאפר.

תורות איינשטיין, פרויד, שפינוזה – הם עקבותינו בבצות־היער אשר להיסטוריה! ואלו שאיפת החירות, האמונה באדם ובזכותו לאושר משלו, תפלתו לנהורא־מעלייא – הם אש הזרדים, אש גחלי־הפחם, אש־המחנה, אש־הלילה, אש־התמיד העוממת אחרינו, אש שעשנה איננו נפוג לעולם!

פר־ר־ר־ר, סוסים סכופים… אוח, אוח! פראשצ’אי, מוי טאבור! פראשצ’אי, מיא ציגנקא!


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות