רקע
נפתלי הרץ וייזל
פתיחת המשורר

אמר נפתלי הירץ וויזל בן כבוד יששכר בער זצ"ל


צריך אני להקדים גם לחוברת השלישית הזאת פתיחה חדשה, להעיר לב הקורא בה, ולהעמידו על תוכן שלשת השירים שהיא כוללת, על מה יסודתן, כי מעתה נשיר על המשפטים שבהן שפט השם ב“ה את פרעה ומצרים, ולפי שיש לנו בהן דרך חדשה, נתיב לא ידעו המפרשים ז”ל ולא שזפתו עין הדורש במליצות התורה, אם לא אקדים דברים מעטים אלה, יהיו דברי החוברת הזאת ואשר תבאנה אחריה כדברי הספר החתום:


דע כי דברי המחברים ז“ל כלם הולכים על דרך אחד, שהביא הקב”ה על המצריים עשר מכות, וכן

שנו באבות (פ“ה מ”ד) עשר מכות הביא הקב“ה על המצריים במצרים ועשר על הים, וכשראו כי ר' יהודה נתן בהם סימנים דצ”ך עד“ש באח”ב, דמו כי אלה הן סדרי המכות למחלקותיהן, ואותן שהן בסדר אחד דומות בכוונותיהן זו לזו, וערכו על זה דברים ודרושים כל אחד כפי דרכו, ואני לא אעתיק דבריהם פה, ולא אשיב עליהם דברים, כי האמנתי אם אדבר מה שחדשנו בענין זה, הדברים עצמם יעידו על אמתתם. והנה נטיתי מדבריהם ז“ל הן במספר המכות והן במחלקותיהן, ותחת שהם מונים עשר אני מונה שתים עשרה, ותחת שהם מחלקים אותן על פי סימנו של ר”י לשלשה סדרים, אני מחלק אותן לארבעה סדרים שוים, שבכל אחד מהן שלשה, מופתים ומכות, וכך אני מונה, הסדר הראשון, מטה שנהפך לתנין ובלע מטות החרטומים, ואחריו שתי מכות דם וצפרדע. הסדר השני, עפר הארץ נהפך לכנים, ואחריו שתי מכות ערוב ודבר. הסדר השלישי מלא כף פיח כבשן נהפך לאבק פורח שחין, ואחריו שתי מכות ברד וארבה. הסדר הרביעי אור יומם נהפך לחשך, ואחריו שתי מכות מכת בכורות וטביעת ים סוף. זהו הדרך החדשה שדרכנו עליה, כי על כל סדר מסדרים אלו יסדנו שירנו, כי השיר התשיעי יסודתו על תנין דם וצפרדע. השיר העשירי על כנים ערוב ודבר. שיר אחד עשר בחוברת הרביעית, על שחין ברד וארבה. שיר שנים עשר בחוברת הד‘, על חשך ומכת בכורות, ולא חברתי עמהם טביעת ים סוף לפי שהמכה הזאת היתה אחרי צאתם ממצרים, וכמו שהבדיל אותה גם התנא במשנה משאר המכות, ובכל זאת היא אחת מן השלש שבסדר הרביעי. גם עשיתי כן שלא להאריך בשיר אחד יותר מדאי, ע"כ יסדתי לה שיר בפני עצמו, והוא השיר השלשה עשר, השיר הראשון שבחוברת החמישית. ואין המספר הזה ולא הסדר הזה חולקים על משנתנו ששנה עשר מכות וכו’. ולא על סימן דצ“ך עד”ש באח"ב, כי התנא שונה מכות, ואין הפיכת מטה לתנין מכה, רק חרדה למלך ולשריו, גם לא הרגישו מזה המצריים כי נעשה בהיכל מלך. ולא מנה טביעת ים סוף, לפי שלא נעשה בארץ מצרים, ועליה שנה ועשר על הים, כי התנא הולך ומונה עשרה עשרה, כמו שדברנו על זה בפירושנו יין לבנון, נמצא עשר מכות במצרים ועשר על הים, ולכן דקדק בלשונו שאמר עשר מכות וכו' על המצריים במצרים, כי על המצריים מוציא מכללן מופת התנין שלא היתה מכה, ולא היתה על מצריים, כי אם למלך ולשריו, ומלת במצרים, מוציא מכללן טביעת ים סוף שלא היתה במצרים. וכן סימן דצ“ך וכו', אינו להשוות המדה בין בעלי סימן אחד כמו שחשבו מפרשי התורה ז”ל, אלא סימן בעלמא הוא, כמו כל הסימנים שבתלמוד כמו יע“ל קנ”ס וכיוצא, וזה דרכם לקבוע הדברים בנפש האדם על ידי סימנים, כמו שאמרו ושמתם, עשו סימנים לתורה, לא כן אנחנו, שמגמתנו לזמר לאלהי ישראל, ולהזכיר כל נפלאותיו אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ישראל, ובכלל הנפלאות והמופתים הגדולים, בלי ספק גם הפיכת מטה לתנין, וטביעת פרעה וחילו בים סוף, ואלו השנים ראשית ואחרית הדברים, וצריכין להיות בחוברת עם עשר המכות שביניהן, ובין כלם הם מכלל יופי, ומראים לנו סדר מעשה החכמה העליונה כפי המספר והסדרים שכללנו אותן בהן, וכמו שיתבאר לכל קורא את ששת השירים הבאים בעז“ה, שתחלתן השיר השמיני, וסופן השיר השלשה עשר, גם ממה שנרמוז עוד בפתיחה זו ובשתי הפתיחות שנפתח בהן בעז”ה החוברת הרביעית והחמישית. ואחר הודעתיך ההודעה הקצרה הזאת, לבך תשית לדעתי, ואזנך הט לשמוע מה שאומר לך:


דע כי עיקר דבר זה, שחלקנו עונשי מצרים לארבע מחלקות, לא כלו מלבי הוצאתיו, אבל ראשית דבר למדתי מדברי ספר חכמת שלמה, שהעתקתי בילדותי ללשון עברית, ושבארתי דבריו בפירוש שקראתי רוח חן, כי בחמלת ה' עלי, למדתי ממליצותיו הקצרות והסתומות הסדר הנפלא הזה שיש במכות מצרים, ועל ידו עמדתי על פשוטי עומק המקראות שבתורה. כי המלך שלמה ע“ה כשדבר בספר הנ”ל על מכת הערוב, והודיע כי בא גמול תועבות המצריים, שעבדו לחיות ולבהמות ולכל זוחלי עפר, כה דבר בסוף דבריו: ויפתו כמו נערים קטנים אין תבונה בם, ותעש גם אתה עמהם במשפטיך, כעם נערים חסרי לב. וכאשר לא שעו לדברי תעלולים אשר התעללת בהם להזהיר אתהם, נודע להם משפט אלהים, בהוסרם ביד אלה אשר אמרו אלהים המה, על אפם ועל חמתם הודו בלבם וכו' (חכמת שלמה פרשה י“ב פסוק כ”ד כ“ה כ”ו וכ"ז). וכאשר התבוננתי מה זה אשר קרא דברי תעלולים שקדמו למכת הערוב, להתעלל בהם ולהזהיר אותם, וארא כי על מופת הכנים ידבר, וכמו שאמרנו שם בפירושנו, ואז נפתח לי השער לעמוד על הענין כלו, והוא שנחלקו מכות מצרים לארבע מחלקות הנ"ל, לכל אחת קדם מופת להתעלל במצרים ולחרפם, ואלה המופתים היו קלים מן המכות שבאו אחריהם, לא מכות מות כמוהם, רק להתעלל בם ולהכלימם על גאותם, כי היו מכת החכמים בעיניהם, ויושב בשמים ילעג למו במופתיו, ויהי להם המופת לתוכחה ולאזהרה כי ישמעו, ואם לא ישמעו יביא עליהם משפטים גדולים, כי אחרי כל מופת באו שתי מכות קשות, וכמו שזכרנום למעלה. מטה הנהפך לתנין, ומופת לסדר הראשון, ואחריו שתי מכות קשות דם וצפרדע, כנים מופת לסדר השני, ואחריו שתי מכות קשות ערוב ודבר. שחין מופת לסדר השלישי, ואחריו שתי מכות קשות ברד וארבה. חשך מופת לסדר הרביעי, ואחריו שתי מכות קשות מכות בכורות וטביעת ים סוף:


ועתה התבוק, איך ארבעת המופתים שקדמו לשמנה המכות, היו כלם התעוללות וחרפה למצרים, וביותר באו להכלים גאות החרטומים, שהיו מכת החכמים בעיניהם, ועל המופתים אמר ולמען תספר באזני בנך וגו' את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בם (שמות י' פסוק י"ב), אחרית הכתוב על המכות, וראשיתו על המופתים שהיו גנאי וחרפה, כי הוכחנו שעל זה יורה לשון עלל בהתפעל, וכן ויתעללו בה כל הלילה (שופטים י“ט כ”ה), גם נגע העפולים לפלשתים שבאה להכלימם ולחרפם, כאמרו ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו (תהלים ע“ה ס”ה), אמרו כהני הפלשתים ולמה תכבדו את לבבכם, כאשר כבדו פרעה ומצרים את לבם, הלא כאשר התעלל בהם וישלחם וילכו (שמואל א' ו' ו'), וכל זה היה בארבעת המופתים. כי מטה שנהפך לתנין לא הזיק לאדם, רק הפחיד אותם, וזה כדרך שמפחידים את הנערים, וספרה תורה שכאשר התגאו החרטומים לעשות כמעשה אהרן, ויבלע מטה אהרן את מטותם (שמות ז' פסוק י"ב), והיתה זאת לחרטומים חרפה גדולה, וכמו ששרנו על זה בשיר התשיעי (צד 50). כנים, מופת של חרפה והתעוללות, וביותר לחרטומים, כאמרו ויעשו כן החרטומים וגו' ולא יכלו (שמות ט' פסוק י"ד), ולכלימה גדולה היתה זאת להם, וכמו ששרנו על זה בשיר העשירי (צד 86,85). שחין, מופת של חרפה והתעוללות, וביותר לחרטומים, וכאמרו, ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין (שמות ט' פסוק י"א), וכמו ששרנו על זה בשיר האחד עשר בחוברת הרביעית (צד 27). חשך, מופת של חרפה גדולה, וביותר נכלמו החרטומים, כמפורש בדברי שלמה בספר הנ"ל (פרשה י"ז), והמשורר רמז עליה, וכמו שנאמר עוד בפתיחה זו, אלא שמדרך התורה להעלים נפלאות כאלה, וגם על זה שרנו בשיר השנים עשר בחוברת הרביעית (צד 76,74):


ובהיות ארבעת המופתים כלם הודעות ואזהרות לרשעים שישמעו, ואם לא ישמעו יבואו אחריהם כל פעם שני שפטים גדולים, תבין להשיב מדעתך על השאלה הקשה ששאלו כל המפרשים ז“ל, למה במקצת המכות קדמה אזהרה לפניהן, ומקצתן באו בלי אזהרה קודמת, ואיש לא ענה על זה דבר מתישב על הדעת. ועתה יתברר לך האמת, שהיתה התראה לפני כל מכה ומכה, כמפורש בתורה אצל כלם, בדם וצפרדע, בערוב ובדבר, בברד ובארבה, גם במכת בכורות (לבד לפני טביעת ים סוף, שלא היו משה וישראל עוד במצרים), ואותן שלא התרה לפניהן, והן תנין כנים שחין וחשך אינן מכות אלא מופתים, שהן עצמן אזהרות להזהיר אתהם שישמעו טרם תבאנה שתי המכות שבאו אחרי כל מופת ומופת, ודבר זה ברור כאור החמה. ואשר יהל עוד בענין זה, הם דברי המשורר האלהי, שאמר בתחלת שירו אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם (תהלים ע"ח פסוק ב'), כלומר אפרש סתומות התורה, כמו שכתבנו בפתיחתנו לחוברת הראשונה (צד VI), וכששר בו על מכות מצרים, הזכיר קצתן והשמיט קצתן. ותמהו על זה המפרשים ז”ל, גם הראב“ע ז”ל בפירושו לספר תהלים, ואמרו מה שאמרו, והאמת הוא, כי על ידי שהשמיט קצתן הביעה חידות מני קדם, כי זכר לבד כל מכות שבארבעת הסדרים, שמספרן שמנה, והשמיט ארבעת המופתים, שהן תנין כנים שחין וחשך, ללמדנו שנבדלים מן המכות, ושעל כן לא נאמרה בהן התראה בתורה, ועל המופתים הארבעה אמר בתחלת דבריו, אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בשדה צען (שם שם פסוק מ"ב), האותות הם המכות, והמופתים הן אותן שקדמו להן. ועתה שים לבך וראה, כי ארבעת המופתים קדמו כלם למכת בכורות, שהרי חשך הוא המופת האחרון, ולכן קודם שזכר המשורר האלהי מכת בכורות, הקדים לרמוז על ארבעת המופתים שלא זכר בשירו, באמרו ישלח בם חרון אפו, עברה, זעם, צרה, הם ארבעת המופתים, ובאחרון שהוא חשך שכנה בשם צרה, הוסיף משלחת מלאכי רעים, להביע חידה מני קדם, והוא מאמר התורה לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י' פסוק כ"ב). ולא פירש לנו אדם למה לא קמו איש מתחתיו? וגלה המשורר בקבלה כי חובר עם חשך מצרים משלחת מלאכי רעים, ומאימת המשלחת הזאת לא יכלו קום מתחתם, וכמו שגלה לנו שלמה בחכמתו בספר הנ“ל שהעתקנו (פרשה י"ז), ודבר על זה דברים רחבים, וכמו שפירשנו הכל בפירושנו רוח חן, וכמו ששרנו על זה בשיר השנים עשר, והוא בחוברת הרביעית. הנה הודענו דברים חדשים, אבל רק חדשים לנו, כי היו ידועים לאבותינו ע”ה בימי המשכילים שכל טוב לה', הם התהלכו בכל דבר תורה ברחבה, ונחנו מה, וסוף סוף גם על המעט הזה שדלינו מדברי חכמת שלמה, אשלם תודה לאלהי ישראל, אשר השאיר הספר הזה בעולמו, ושהנני להבין מתוכו אמרי נועם אלו, שעל ידיהן עמדנו על פשוטי המקראות והספורים הסתומים שבתורה ובשירי דוד ע"ה:


ואודיעך עוד כי ראשי הסדרים הארבעה הנ“ל הם העיקר, והן דם, ערוב, ברד, מכת בכורות, וגם זה בינותי מדברי שלמה בספר הנ”ל, כי דבר רק על דם, ערוב, וברד, ולא דבר על מכות השניות, שהן צפרדע, דבר, וארבה, וכן לא זכר שלשת המופתים שקדמו להן שהן תנין, כנים, ושחין, ואולם הסדר הרביעי זכר כלו, דבר על החשך, מכת בכורות, וטביעת ים סוף, בעבור שכלן הפלא ופלא, וכמו שבארנו כל זה בפירושנו רוח חן. וטעם היות ראשי הסדרים העיקר, לפי שהן ארבעת המשפטים הרעים הבאים לעולם, הכוללים כל מיני צרות ורעות שאפשר להמצא, והן רעב, חיה רעה, חרב, ודבר, שהן ראשי הפורעניות, וצאצאיהן ותולדותיהן רבו מספור, וכמו ששרנו על זה בשיר השמיני (צד 33,29), והדבר מפורש בנבואת יחזקאל, שאמר ארץ כי תחטא לי וגו‘, ושברתי לה מטה לחם ושלחתי בה רעב וגו’, לו חיה רעה אעביר בארץ וגו' או חרב אביא על הארץ ההיא וגו' או דבר אשלח על הארץ ההיא וגו‘, (יחזקאל י"ז מפסוק י' עד מ'), וכן הם מפורשים בשירת האזינו שאמר אספה עלימו רעות חצי אכלה בם (דברים ל“ב כ”ג), כלומר כל פורעניות שבעולם אביא עליהם, ומונה אותן בכתוב הסמוך (שם שם כ"ד) מזי רעב, ולחומי רשף וקטב מרירי, ושן בהמות בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר, מחוץ תשכל חרב וגו’, הרי כאן ארבעת המשפטים על הסדר, הכוללים חצי הקללות כלם, וכן הם סדורים בחוכמה שבתורת כהנים, ויפה בארנוהו בביאורנו לספר ויקרא (פרשה כ“ו ט”ז), וכן שנויין במשנת אבות ששנה שבעה מיני פורעניות באין לעולם ומונה שלשה מיני רעב, והכל בכלל רעב, חיה רעה חרב דבר, ובאחרונה שנה גלות בא לעולם, וזו רק לישראל, אבל הנוהגים בעולם הן ארבעה, וגם זה בארנוהו בפירושנו יין לבנון, וכן הם ראשי הסדרים שבמכות מצרים, דם משפט רעב, שבהפוך היאור לדם נבאש לא יצלח לכל, אין לחם ואין מים, כי אין הארץ שותה ממטר שמים, ערוב חיה רעה, ברד חרב, כי מה לי הורג בחרב או באבן או בחץ או בברד, דבר מכת בכורות לבד:


ועל ענין זה סובבים דברי הפרשה שקדמה בתורה לסדרי המשפטים כלם, שאמר השם למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה וגו' (שמות ז' פסוק א'), ואחר כן אמר והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים (שם שם פסוק ג'), שהן ארבעת המופתים שקדמו לארבעת סדרי המכות, שהיו כלם אותות ומופתים, וכמבואר בתורה במופת הראשון (שם שם פסוק ט'), ולפי שארבעת המופתים לא פעלו מוסר בלב פרעה, וכמבואר בתורה בכל אחד מהן, סמך לו ולא ישמע אליכם פרעה (שם ז' פסוק ז'), כלומר גם אם ארבה מופתים לא ישמע אליכם, עד אביא סדרי מכות גדולות, אז יכנע לבו הערל, ובכל סדר יתן כבוד לשמי, לא מדעת אלהים, כי אם מפחד וממורך לב, כמו שקרה בסדר הראשון במכת הצפרדע, ובסדר שני במכת הערוב, ובסדר שלישי בברד ובארבה, אלא תמיד בסור המכה הכביד לבו, עד הסדר הד' במכת בכורות, כי מלבד שנתן כבוד גם שלח את העם, ועל זה סמך ואמר ונתתי ידי במצרים, והוצאתי וגו' מארץ מצרים בשפטים גדולים (שם שם שם), שהן ארבעת סדרי המכות שבאו אחרי המופתים, שהן הן ארבעת השפטים הרעים הנ“ל שדן בהם גם את מצרים, ולפי שהיו על דרך פלא למעלה מן הטבע, קראם שפטים גדולים, כמו וירא ישראל את היד הגדולה (שם י“ד ל”א). הנה רמזנו על דברים רחבים בריש מלין, ובפירושנו רוח חן הנ”ל (פרשה י"ב) הרחבנו יותר, אבל דברים רבים חדשנו בשירים הללו, שאינם כתובים שם, ללמד חדשות בספורי התורה הסתומות, למלאות מה שהבטחנו בשמונה הכוונות שזכרנו בפתיחתנו לחוברת הראשונה, ועל הקורא המשכיל לשום לב עליהן, בעבור יעלה בידו מעט דברי חפץ אלו:


מן הסדר שחדשנו בענין זה, נראה מעט בתעלומות חכמה איך משפטי ה' ערוכים ושקולים, ושומרים חקם בדרך הקדש, כמו ששומרים ארץ ושמים חקות עולם, כי תבין כי הסדר הראשון במים אשר מתחת לארץ, כי מופת התנין, הוא התנין אשר ביאור מצרים כנזכר בספר יחזקאל, ואחריו מכת דם ומות הדגה, הכל ביאור, ואחריו מכת צפרדע אשר שרץ היאור. הסדר השני בארץ, כי מופת הכנים בעפר הארץ, ואחריו מכת הערוב, הם חית הארץ, ואחריו מכת דבר במקנה הארץ. הסדר השלישי מן הרקיע שהוא האויר מעל לארץ, כי מופת השחין היה על ידי פיח הכבשן שזרק משה השמימה, ומשם נפל עליהם והיה לשחין, ואחריו מכת ברד גשם וקולות וסער ואש, כלם מן הרקיע, ואחריו מכת ארבה, עוף המעופף על פני הרקיע, ורוח קדים נשא החשך איום מאד, שעליו אמר שלח חשך ויחשיך, ואיננו בטבע המחשכים הידועים לנו, וחובר לו משלחת מלאכי רעים כנ“ל, ואחריו מכת בכורות ממרומים, על ידי מחזות נוראות, כמו שגלה לנו שלמה בחכמתו, ושרנו עליו בשיר השנים עשר בחוברת הרביעית כנ”ל, ואחריו מכת הים, שהיו בעמוד אש וענן וכיוצא מן הנפלאות הגדולות ששרנו עליהן בשיר השלשה עשר בחוברת החמישית. סוף דבר הסדר הרביעי נורא מאד אין כדוגמתו בחקות שמים וארץ הנהוגים:


ובין בדבר. עוד שבכל סדר היה משלחת. בסדר הראשון במכה השניה שהיא צפרדע. בסדר השני במכה הראשונה שהיא הערוב. הסדר השלישי דומה לסדר ראשון שהיה המשלחת במכה השניה שהיא הארבה. הסדר הרביעי דומה לסדר השני שהיה המשלחת במופת החשך, ובמכה הראשונה שהיא מכת בכורות, שהיא משלחת מלאכי רעים:


והתבונן עוד כי הדברים שהשחיתו המכות מקניני המצריים הכל בהדרגה מקל לחמור ממנו: הסדר הראשון השחית דגת יאורם, רע ממנו הסדר השני שהשחית כל מקנה מצרים, רע יותר הסדר השלישי שהשחית כל עץ כל עשב. רע מכל הסדר הרביעי, שהשחית כל מבחר משפחותיהם ואחרי כן נאבדו מלך ושרים וכל חילו בים סוף:


ועתה נדבר בקצרה על שלשת השירים הבאים בחוברת הזאת, מה שרש דבר נמצא בהן:


השיר השמיני. אשיר בו על תוכחת השם למשה, כי אחר שחתמנו השיר השביעי שהוא בסוף החוברת השניה בתפלת משה למה הרעותה לעם הזה וגו‘, וענין תשובת השם עתה תראה את אשר אעשה לפרעה וגו’, וככל המפורש שם, שב השם להוכיחו על תלונתו, וזאת היא הפרשה וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם וגו' באל שדי (שמות ו' פסוק ג'), שהיא פרשה סתומה, גם הצווים הכפולים שילך אל פרעה, וכל הענין הנאמר בפרשת ראה נתתיך אלהים לפרעה וגו‘, שרמזנו עליה למעלה, ודברי הכתוב ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי וגו’ ולא ישמע אליכם פרעה וגו', שעל זה דברו הקדמונים ז"ל, ומדברי השיר יתלבנו הדברים, ויתפרשו בדרך נעים המתקבל על הדעת:


השיר התשיעי יסודתו על הסדר הראשון ממכות מצרים, שהוא מופת התנין לתוכחה, ושתי המכות שבאו אחריו, והן דם וצפרדע, והשיר יבאר טעם המופת, וטעם כל אחת משתי המכות הנ"ל, ועל איזו דרך ראוי כי שלשה אלה יהיו סדר אחד, ואיך כוונו שלשתן לדבר אחד, ויפרש מליצות התורה שהן קצרות אבל כוללות ענין רחב:


השיר העשירי, יסודתו על הסדר השני ממכות מצרים, שהוא מופת הכנים לתוכחה, ושתי

המכות שבאו אחריו שהן ערוב ודבר המקנה, וגם בזה יבאר השיר טעם כל אחד משלשתם, ושראויים להיות יחדיו בסדר אחד, ושכוונו שלשתם לדבר אחד, ויבאר גם בהן המליצות הקצרות שבתורה. ויש עוד לדבר בענין המופתים והשפטים דברים רבים, ועל קצתן ארמוז בעז“ה בפתיחתנו לחוברת הרביעית והחמישית, כי שם מקומם. גם אדבר שם על ארבעת סדרי הברכות שהן לעומת ארבעת המשפטים הנ”ל, ועל ארבע מתנות טובות שנתן השם ב"ה לישראל בלכתם במדבר, לעמת ארבעת סדרי מכות שבאו על המצריים, אבל פה נחתום דברינו.

כלו גם דברי הפתחה הזאת:


עוד נרמוז פה בקצרה, על עשרת השירים השקולים והחרוזים שהצגנו בשלש החוברות הללו לפני השירים הספוריים, על מה יסדנום:


השיר הראשון כולל בקצרה קורות הדורות מיום ברוא אלהים אדם על הארץ, עד בואם אל

מצרים, כי בעת מות הדור ההוא, התחיל עני ישראל שעליו נוסדו השירים הספוריים, ואחרית השיר היא תפלת המשורר לאלהים לבקש עזרו, ושיתנהו דעה והשכל להשלים חפצו:


השיר השני נוסד על תעלומות מפעלות ה', כי לא יעלו על לב אדם טרם תבאנה, ושנעלם גם מחכמי לב לראות מראשית מעשה אל מה יהיה אחרית דבר, כנראה מספור לדת משה, ושנמלט ממות על ידי בת מלך מצרים:


השיר השלישי נוסד על נפש האדם הגדול, אם טרם נוצר בבטן ידעו אלהים והקדישו לגדולות, גם אם מצאתו מרחם גודל בין אנשי חמס ופועלי און, יעמוד בכחו, ועל כל יתגדל, ויעשה מעשה צדקה וכבוד, כנראה מספור המעשים שעשה משה שגודל בבית איש און:


השיר הרביעי נוסד על הנסיונות שמנסה השם ב"ה את בני האדם, כי ה' צדיק יבחן, כבחון הזהב בכור, ולא ינסה רשעים, כי דומים לסיגים, ואם יבואו בכור בעשן יכלו:


השיר החמישי נוסד על הנבואה, כי יתן ה' רוחו על האדם, ולנביא לגוים יקדישהו, ולאומרים מה אדם כי ידבר עמו האל אשר לו השמים ושמי השמים, ישיב אמרים אם כל המעשה הזה ידי עשתה במה יחשב בעיניו, אך רוממותו הוא כי אהב צדקות, עושה חסד, עושה גם משפט יתום ואלמנה, והוא מלמד לאדם דעת, וגם הוא ישים בו רוח קדשו אם יזכה בעיניו:


השיר הששי נוסד על התקוה, ושבעת צרה לא יאמר האדם נואש, ולפעמים יצעק אבדתי, ומושיעו עומד אחר כתליו:


השיר השביעי נוסד על מדת ארך אפים, ושאל יתמה האדם בראותו רשעים עושים חיל, וידבר על זה דברי טעם:


השיר השמיני נוסד על משפטי ה', ושמאז הכין שמים וארץ בעלי תמורות וחליפות, בעבור לשפוט תבל ויושביה. ושראשי משפטיו ארבעה, ולעומתם ראשי הברכות ארבעה, ושכן היו ארבעה סדרי משפטים במצרים, אבל כלם מצד הנפלאות:


השיר התשיעי נוסד על מלכות ה', כי מלכותו בכל משלה, ומלכי האדמה פקידיו בארץ, אם ייראוהו השם לפרעה ולמצרים, על ידי משפטי הסדר הראשון שהביא עליהם:


השיר העשירי נוסד על נפש האדם, כי ה' אוהב אותם, ויקום מאיש המשחית נפשו במעשה רשע כסל, ולפעמים מגיע לתכלית ההשחתה, וישתחוה גם למעשה ידי אדם עץ ואבן. וידבר על עובדי אלילים, ושבעבור החמס והגלולים שמלאה ארץ מצרים הביא ה' עליהם משפטי הסדר השני:



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47811 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!