רקע
יעקב ספיר
איגרת תימן השניה

איגרת תימן השניה: על אודות משיח־שוא שקם מחדש בתימן, שמו יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם – מָרִי שְׁכֶר אֶכְּחִיל זכרו **

ערוכה ושלוחה בהסכמת והוספת דברי טעם מרבני גאוני עה“ק ירושלים ת”ו,

להרבנים ובד“צ בק”ק צנעא עוב"י בארץ התימן.

מאת

הרה“ג מו”ה יעקב הלוי ספיר איש ירושלם

־־־־־־־־־־

בראשונה יבוא המאמר שכתב הרב הספיר הנז' על אדותו בהלבנון שנה א' בירושלים. אחריו, כל המכתבים אשר נשלחו להרי“ס ממצרים ומעדן. אחריהם, מכתבים שכתב המשיח־שוא לעדן, למצרים, לירושלים ולצפת ת”ו. אחריהם, מכתב ארוך מאחד מגדולי חו“ר צנעא אשר בא אח”כ לירושלם ת“ו, המעיד באמונתו ומספר מעשי אותו האיש ותחבולותיו כאשר ראה בעיניו את כל פרשת העבר. ולאחרונה תבוא “אגרת תימן השניה” הערוכה ושלוח לחו”ר צנעא מהרה“ג מהור”י ספיר הנז'.


יצא לאור על ידי

ארי' ליב הלוי לעווינסאהן

סוכן הכללי של מכתב העתי הלבנון

בק“ק ווילנא יע”א

בשנת הברכות לפ"ק


הובאה שנית לביה“ד לבקשת רבים וכן שלמים, אשר עד כה רק קול ענות שמעו במחנה העברים לאמר “משיח חדש בתימן!” או: נביא שקר! אותות ומופתים! מיימינים ומשמאילים! ולא ידעו שורש דבר נמצא בו. ועודנו חי בלב האל”ה המאמינים בו ועדיין השטן הזה מרקד שם ופתאים זונים אחריו. ובזה יתבררו ויתלבנו הדברים האמת לאמתו, והיה לדראון עולם ולזכרון לדור אחרון. לדעת מה יעשה ישראל לאות לבן מרי המתימר בשקר. כי נבלה עשה בישראל להזנות רבבות אנשים אחרי הבליו כשפיו ונכליו. והעמידם בסכנה להזנות רבבות אנשים אחרי הבליו כשפיו ונכליו, והעמידם בסכנה גדולה, וה' שומר ישראל.

המביא לבית הדפוס.


 

פתח דבר    🔗

המכתב הראשון אשר כתב הרה“ג ר”י ספּיר נ“י מעיר עדן כ”ח אד“ד התרכ”ב

(נדפס במכ“ע “הלבנון” שנה ראשונה בעה”ק ירושלים ת"ו)


… עוד זאת חזיתי ואספרה: כי כעצמת עול הגלות וכובד נטל משא מלך ושרים אשר על אחינו אלה הכושלים המדוכאים הנאנחים ונאנקים בארץ התימן, כן חזק לבבם אל עבודת ה' ואל אמונת ביאת משיחנו וקרבת גאולתינו (יסוד פנת יקרת חזקת אמונת דת ישראל בכלל ובפרט), עד כי רגע לא ישיחו דעתם, ואינם נואשים מתוחלתם גם בתנומות עלי משכב ובחזון לילה. ותחת אשר איזה מאחינו בצפון ומערב יחשבו על החופש והדרור הבא בעת הזאת, לגאולה שלימה או לאילת השחר שהיא ראשית חזיוני היעודים הטובים אשר נקוה למו, ותוחלת גאולה לקץ הפלאות – יחשבו אלה בני תימן ומזרח על קשה יומם ומצוקות זמנם בתוקף גלותם, לסוף כל הצרות וקץ הימין. ועל כן נקל למו להאמין לכל חולם חלום, ולכל משוגע הולך רוח ומתנבא לטוב להם לחלצם מן המצר. כן היה לפני שנות מאות רבות ובזמן הרמב“ם ז”ל (כאשר יספר באגרתו פתח תקוה באגרת תימן), וכן פעמים רבות אחרי כן, כאשר ספרו לי שמה [ראה בא“ס ח”א], וכן הוא בימינו אלה, בארץ הזאת.

בעיר הגדולה צנעא, קם איש אחד לבשר על הגאולה ועל תמורת הזמן. האיש הזה נקרא בשמו “מארי שכר אל כחיל”, והוא אחד מחכמי העיר השאת, בעל מקרא ואגדה, זוהר וקבלה מעשיות בצרופים וגמטריאות. וידעתי את האיש ושיחו ומכירו הייתי מאז היותי בצנעא לפני ג' שנים וחצי,והוא יוצר כלי הרש על קנה מקטרת הטאבאק. ככל רבני וחכמי הארץ הזאת, אשר תורתם ואומנותם כבדים גם יחד [ראה בא“ס ח”א]. לפני ירחים עבר רוח קנאת ד' צבאות על האיש הזה. ובא ויספר להם את חלומו במחזה נוראה לאמר: כמלאך נראה לי בחזיון ליל, ויצוני לשלח את אשתי בספר כריתות ולנזור מדרך העולם ולהתבודד במקום שאין אנשים ולסבב בערי ישראל לעוררם על התשובה, ולבשרם על הגאולה כי קרובה לבא. וכששמעו חכמים חכמים בדבר הזה לא אחרו ממלאות רצונו לגרש את אשתו והגיטין נעשה שמה בזריזות ולמרבה ואף גם שלא לרצון האשה! [ראה בא“ס כח”א] והמבקר לקח עמו מקלו וילקוטו והכין מחוץ למחנה מושבו. בדד ישב, לא יברך איש ולא יעננו, ומסבב מעיר לעיר. וכה דרכו בכל המקום אשר יבא שמה: יקרא בגרון או יכתוב בספר לקצרי רוח ורפויי ידים בארץ תימן, לאמר: השתדלו בתפלה התעוררו בתשובה כי קרובה ישועת ישראל לבא וגאולתנו לא תאחר. וכמו זרה דברתו, ככה נכריה עבודתו. בעיר לא ילין, לחם אנשים לא יאכל, מאכל לחם יבש יאפה לעצמו ומים ישתה מדעלתו [ראה א“ס ח”א]. ומפליא לעשות נפלאות עצמו מספר. גם לפה עדן בא המשוגע הזה ושאל בית הנשיא הרב היקר והגביר הנכבד מארי מנחם משה יצ"ו, ולא מצאוהו, ובבואו שנית ולא מצאהו התעבר ועבר לוּ ועקבותיו לא נודעו. כי לא יתאחר יום יומים במקום אחד.

גבורות האיש הזה ועזוז נפלאותיו ורבבות מוּפתיו המסופרים מאנשים הבאים מתימן פנימה – אשר גם המה שמעו או נדמה להם כי ראו – מחוּל ירביון. ולא אגיעך בהם יקירי הקוּרא בדעתי דרכי ההמון בכלל ואנשי תימן בפרט, כי בהאמינם בשוא אשר נתעו בו וידברו בזה גבוהות ויספרו ממנו נפלאות. אך זאת אגיד לך כי כיהודים כישמעאלים יגידו אותותיו ולא ינכרו. ומופת אחד שנעשה על ידי המשוגע הזה אותו אגיד לך, כי ידעתי נאמנה אשר אמת הוא: ויהי כי הגיע שמע המשמיע ישועה לישראל אל המלך החדש, שנתחדשו גזרותיו, היטיב חרה לו על היהודים ויתן עליהם עונש כסף ותכבד עוד על אנחותם חמת המציק ושנאת הגוים, ונוסף גם הוא על שונאיהם לרדות את בני ישראל בפרך ולאוכלם בכל פה, ולעשות שם ישראל ואמונתו ללעג ולקלסה; כי המשוגע הזה אחרי הוציא את כל רוחו, ויעבור והנה ואיננו ולא נודע מקומו איה. ואלה המאמינים לכל דבר, ומכל אשר קרה לבם בכל דור ע"י אנשים כאלה – עוד לא למדו דעת להבדיל ולהבחין. וגם על זה האויל, עוד יאמרו שיש בו ממש, וכי בן קשת לא יבריחנו וכל כלי נשק עליו לא יצלח. וכן מתנחמים על שוא אשר הוא העיד במכתב אל המלך שלא יגע ביהודים לרעה כי מרה תהי' אחריתו, והמלך הסיג אחור ימין רשעתו מפחדו! ועוד שמועות כאלה מעופפות על כנפי רוח הדמיון והדבר אין בהם –.

אמנם אנחנו מאמינים בני מאמיניים נעמד על גבעת המצפה ובצפיתנו נצפּה להמבשר האמתי אשר נבא מלאכי (ג' כ"ג). כי האמנם כי נטו צללי ערב וקרובה העת אשר יהי אור, וכל האותות קרבו ויאתיון לרגלינו בעקבא דמשיחא. קרוב יום ה' יום קומו לעד, על משמרתנו נעמוד ונחכה כי ה' ייסד ציון לא נקוה לאיש ולא ניחל לבן אדם, כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות, הארץ הנשמה יקומם, וחרבות יהודה ירומם, אבליו ינחם, ועניי עמו ירחם, בב"א

ובתוכם אנכי הקטן יעקב ס"לה איש ירושלם ת"ו.


 

מכתב א'    🔗

מהרה“ש והכולל בן גביר ויראה ה' אוצרו בהר”ר יחיא מזרחי יצ“ו מנא אמון (היא אלכססנדריא) יע”א.


האו: כי טוב הרב החכם השלם והמהולל בישראל להלל המוה“רר יעקב ספיר נר”ו יאיר ויזרח כי"ר.

אחרי שיש שלום טובה וברכה, אודות מה שרוצה האדון שאשלח לך הכתב שבא לי מעיר עדן על ענין אדונינו מו“ה יאודה בר שלום כחיל הנקרא בלשון ערבי שוכּרי כחיל, ימחול אדוני אינו יכול להוציאו מידי הואיל ויש לי כל הכספים הבאים לי עשית כרך עד היום על זה הענין קמא קמא כל מה שהיה מתחדש כותבים לי איני יכול לשלוח בכתב שיהא חסרים כתב כזה, ואולם אני כותב להאדון תוכן הענין הנודע מהכתבים שהיה עד היום ומחדש אם יתחדש דבר בע”ה אכתוב לאדוני קמא קמא, הלא האיש העידו לפני עדות גמורה אנשי עירו הנקראת צנעא כמו עשרים בני אדם כל אחד בזמן לבד כשבאים משם מהם חזרו לארצם ומהם יושבים עד היום פה אסכנדרייא ובמצרים, העידו לי שהוא ירא שמים בתכלית כל ימיו מסתפק במועט לא מילא שחוק פיו לא הלך בקומה זקופה תלמיד חכם רשום. כשנכנס לבית המדרש יושב בקרן זויות היותר שפלה כשמכבדים אותו שיעלה למעלה אינו רוצה כשמזמנים אותו לסעוד אפילו בסעודת מצוה אינו הולך וימיו לא נהנה משום נברא כי אם מיגיעו הוא איש עני מלאכתו תופר עורות יושב בחנות מעט כל זמן שהרויח עד שיספיק לו להוצאת היום סוגר והולך ללמוד ועתה הוא כבן ארבעים שנה אינו מתכבד בלבושו. לילה אחת נגלה אליו אדונינו אליהו הנביא ז“ל וצוה אותו שיגרש אשתו וילך לסבב בכל ערי מדבר תימן, להחזיר את העם בתשובה ולבשר אותם שהגאולה קרובה וצריך שיחזרו כדי שלא יתחייב להיות חבלי משיח, מהר להר ומבקעה לבקעה לקיים מה נאוו על ההרים רגלי מבשר כו' שלוחו כמוהו כמו שסבב אליהו ז”ל בעצמו על ההרים והיה מסבב מעיר לעיר ורוב עכובו באחרונה היה בעיר תנעם עד סוף שנים, ויש לו אחות נשואה ואשתו נתן לה גט ויש לול בן גדול לומד תורה בבית הספר ובזמן סבובו היו רוצים אנשי המקום שמה ליתן לו לחם לאכול ושמלה ללבוש ולא היה מקבל כלל שום טובת הנאה משום נברא וזה היה על פי צווי אדונינו אליהו הנביא ז“ל שצוה אותו שלא יקבל משום נברא ובאותו המשך נראה שםעמוד מהארץ עד השמים וישב כמו 24 שעות ומה שכתבתי למעלה מדבר עלי תימן אותם הארצות לא נקראו ישוב לגבי ישוב הידוע לכל כי כולם כמו ערביים ושם זכר ערל לא ימצאו שם כלל, וכאשר שאלוהו רבני צנעא למה הבשורה וחזרת העם בתשובה דוקא לערי תימן ולא שאר היושבים בישוב, אמר להם הניצוצות שצריכים תיקון הם במדבר הזה וכל עיקר הנגיעה הקליפות כו' וכשיגמר הענין הזה יהא הכל בנקל ושאלו אותו על עשרת השבטים ואמר מצוים ואין צואך להם עתה לא הם ולא בני משה נר”ו וכהמן שנתגלה אליו אדונינו אליהו הנביא ז“ל נהפך לאיש אחר בענין לימוד התורה כפלי כפלי כפלים ממה שהיה וכל רז לא אניס ליה מעיין נובע תורה וכל מה ששומעים ממנו הוא לגבי דידם תורה חדשה מה שלא שמעו ולא ראו בספרים והוא יודע כל דבר שבעולם ויודע כל שמות בני אדם שבעולם ומהותם ואיכותם ובמשך השלשה שנים הגוים כשראו יאורי אחד לבש כלי זין וחברך חברא אית ליה נתקנאו וציערו הגלות על אנשי צנעא, והיו אומרים להם הנה הוא לפניכם, היו עושים כל יכלתם להמיתו ולא היו יכולים כלל. אם לכתוב מה שעשו לו ומה שעשה בהם יכלו יריעות על הסיפור בקיצור עשה הרבה מעשים עם האומות עשה חוץ מחק הטבע ואפילו גדולי חרטומי מצרים יש להם גדר וסיג ליכולתם וזה מעשיו חוץ גדר חק הטבע והכישוף, והגוים שהיו באים עליו הרבה אלפים אחר שהיו נגרשים ונופלים פגרים מתים ושולח אותם להם והיו משתחוים לו ארצה והולכים לדרכיהם ומתחילת שליחותו עלה במגדל עליון רחוק מצנעא מהלך כמה שעות ששום אדם אינו יכול לעלות בו ונתן בו אוהל וילך לסבב בכל ערי מדבר תימן, להחזיר את העם בתשובה ולבשר אותם שהגאולה קרובה וצריך שיחזרו כדי שלא יתחייב להיות חבלי משיח, מהר להר ומבקעה לבקעה לקיים מה נאוו על ההרים רגלי מבשר כו' שלוחו כמוהו כמו שסבב אליהו ז”ל בעצמו על ההרים והיה מסבב מעיר לעיר ורוב עכובו באחרונה היה בעיר תנעם עד סוף שנים, ויש לו אחות נשואה ואשתו נתן לה גט ויש לו בן גדול לומד תורה בבית הספר בזמן סבובו היו רוצים אנשי המקום שמה ליתן להם לאכול ושמלה ללבוש ולא היה מקבל כלל שום טובת הנאה משום נברא וזה היה על פי צווי אדונינו אליהו הנביא ז“ל שצוה אותו שלא יקבל משום נברא ובאותו המשך נראה שם עמוד מהארץ עד השמים וישב כמו 24 שעות ומה שכתבתי למעלה מדבר ערי תימן אותם הארצות לא נקראו ישוב לגבי ישוב הידוע לכל ככי כולם כמו ערביים ושם זכר ערל לא ימצאו שם כלל, וכאשר שאלוהו רבני צנעא למה הבשורה וחזרוו העם בתשובה דוקא לערי תימן ולא שאר היושבים בישוב, אמר להם הניצוצות שצריכים תיקון הם במדבר הזה וכל עיקר הנגיעה הקליפות כו' וכשיגמר הענין הזה יהא הכל בנקל ושאלו אותו על עשרת השבטים ואמר מצוים הם ואין צואך להם עתה לא הם ולא בני משה נר”ו וכהמן שנתגלה אליו אדונינו אליהו הנביא ז“ל נהפך לאיש אחר בענין לימוד התורה כפלי כפלי כפלים ממה שהיה וכל רז לא אניש ליה מעיין נובע תורה וכל מה ששומעים ממנו הוא לגבי דידם תורה חדשה מה שלא שמעו ולא ראו בספרים והוא יוידע כל דבר שבעולם ויודע שמות כל בני אדם שבעולם ומהותם ואיכותם ובמשך השלשה שנים הגוים כשראו יאודי אחד לבש כלי זין וחברך חברא אית ליה נתקנאו וציערו הכלות על אנשי צנעא, והיו אומרים להם הנה הוא לפניכם, היו עושים כל יכלתם להמיתו ולא היו יכולים כלל. אם לכתוב מה שעשו לו ומה שעשה בהם יכלו יריעות על הסיפור בקיצור עשה הרבה מעשים עם האומות עשה חוץ מחק הטבע ואפילו גדולי חרטומי מצרים יש להם גדר וסיג ליכולתם וזה מעשיו חוץ גדר חק הטבע והכישוף, והגוים שהיו באים עליו הרבה אלפים אחר שהיו נגרשים ונופלים פגרים מתים ושולח להביא גוים ליקח פגריהם היו מתחננים לפניו שיסלח להם והיה מקים אותם להם והיו משתחוים לו ארצה והולכים לדרכיהם ומתחילת שליחותו עלה במגדל עליון רחוק מצנעא מהלך כמה שעות ששום אדם אינו יכול לעלות בו ונתן בו אוהל גדול ובזמן שלא יש לו מה לעשות יעלה למגדל וישב ובלילות היה נכנס לבית הכנסת ישן שם לבדו ולא ישב אצלשום אדם ולא יהנה משום אדם וכשהיו רואים מחורי הפתח בלילה היו רואים אור גדול בפנים וכמו שיש שם הרבה בני אדם לומדים. ועיין בנבואת הילד בנו של ר' פנחס ז”ל תראה שהמשיח יתגלה בתחילה במדבר ומן המדבר יבוא לישוב.

ובסוף השלשה שנים היה יושב בעיר תנעם במבוי של ישראל. אחר נכנס לחדר מיוחד וצוה ששום אדם לא יכנס אצלו ולא יקרא לו. נכנס וישב בפנים והדלת החיצון סגר אחריו כמו עשרה ימים או י“ב, וכשהיו מעיינם אחורי הפתח מחוץ היו רואים אור גדול בפנים והיו שומעים כמו שיש הרבה אדם לומדים, ואח”כ פתח הפתח ויצא לבדו ואמר לאנשי הבית תדעו כשאני עולה להר גבוה שיש שם קשה העליה בו הרבה וצריך אני להיות נעלם שנה או יותר ועלה להר. תכף כשידע מלך צנעא שעלה להר לבדו נתן דבור לחייליו כל מי שימית זה היאודי שוכרי כחיל ויבוא לי ראשו יקח מתנה גדולה והלכו הרבה בנבי אדם ועלו להר ישבו כמו שני ימים וירדו באמרם מצאנו אותו וחתכנו ראשו. הנה הוא בידינו. הוליכו למלך צנעא ולקחו מתנה והמלך תלה אותו במבוי היאודים שלשה ימים. ויצא הקול בין האומות שחתכו את ראשו. ואולם אחותו ובנו לא התאבלו עליו יען בריא להם כשאמר להם מקודם אל תאמינו שחתכו ראשי אלא אני מראה לבם כך כדי שלא יצערו לישראל בזמן העלמתי עד שאתגלה בע"ה.

כשעבר שנה וחצי ולא נתגלה הייתי כותב לעיר עדן לשאול ממנו אם נגלה היו משיבים לי כבר נתיאשו ממנו הרבה בני אדם הואיל ועבר שנה וחצי ולא בה בהכרח שחתכו ראשו ממש. ואח“כ בא אחד מעיר צנעא נקרא משה השאש בא למצרים ובא אצלי בעיר אסכנדרייא מכר לי ס”ת וקנה ספרים וישב בביתי כמה ימים, ספר לי בסוד שרבני צנעא יודעים ממנו שהוא בחיים כי בא ממנו נייר להרב ע“י רץ אחד ולקח תשובה, ואולם מפחדים להוציא הסוד שהוא חי מן הגוים כי הם בגלות. מזה הייתי כל מה שיעבור זמן הייתי כותב לשאול ולאחר עבור שני שנים ומחצה מעלה מטה נגלה לעין כל ויושב במגדל שלו קרוב לצנעא כמו שני שעות בתוך אוהלים ועמו ס”ת וממטה רואים שמתפלל בעשרה ואינם יודעים מי הם ואין אדם יכול לעלות למגדל אלא אם נתן לו רשות והוא מבשר לישראל ואומר שובו שובו כי הזמן קרוב בע“ה והמעשים שעשה הם הרבה הרבה גוזמות והאומות טרחו הרבה להמיתו ולא יכלו לו והרבה והרבה האמינו בו ואומרים עליו שהוא נביא ואין צורך לכתוב מעשיו כי רבים, בע”ה כשיגמור רצון ה' שם ויבא לתחומינו בע"ה יראו מה יהיה בסוף ושלום.

־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב ב    🔗

מסי' משה חנוך נ“י מעיר עדן שכתב א' אדר אדר תרכ”ט, לסי' רפאל סואריש נ"י בעיר אלכסנדריא1

זאת להודיע מצד שלומינו כי טוב וכן נשמע מכם בשורות טובות כיר“א. באתי להודיע לאדוני איך הגיע כתב גיד”י לידי וראיתי כל הכתוב על ענין אדונינו יאודה המכונה מורי שוכרי כחיאל יר“ה, לא וכל לכתוב לאדוני פרשת גדולת מעשיו לפחות צריך ניירות גדולים לכתוב אחד מני אלף וגם כן אני אחד מן החוטאים לו. לא הייתי מאמין לכל הדברים שהיה עושה לפי אומד דעתי ראיתי בערי תימן יהודים יש לאל ידם להשתמש בשמות הקדושים או שמות של טומאה, ואצל הגוים הרבה, על זה לא האמנתי. סוף דבר רבו אותותיו ונפלאותיו היום כמו תשעה שנים, הוא היה איש עני אבל בתכלית יראת השם, היה הולך מעיר לעיר מן הרים הגבוהים להרים, לא היה יושב תוך הערים כי אם יעלה להרים וישן ג' ימים ולילות, אח”כ ירד מן ההר, ויום א' לעת ערב בא לביתי ואני הייתי בפנים ראו אותו המשרתים אמרו לו מה אתה רוצה אמר להם היכן משה חנוך בקיצור הפצירו בו למה עלה בלי רשות, וחזר לאחוריו. תיכף שלחתי לו שיתנו לו איזה מעות וימחול למשרתים ולבני הי“ו והשליך המעות ארצה ונעלם מעיניהם, אח”כ ידענו שהיה מורי שוכרי כחיאל יר“ה וקודם זה לא ידענו שזה מורי שוכרי כחיאל יר”ה, בקיצור הלך מעיר עדן לעיר יפת קרובה לעדן מהלך שבעה ימים, ויש תוך עיר יפת קצר2 דהיינו בית שבנה אותה שם בן נח ונקרא על שם יפת ושם תוך אותו הבית מעשי נפלאים: לא יכול אדם לפתוח הפתח של מגדל כלל ויש תוך המגדל כלי זיין וכינורות מיני זמר לפעמים אלה הענינים תוך המגדל יתנו קולות יתפחדו אנשי העיר מן קול מיני זמר ומסולמות יעלו על פתח המגדל ושחטו בקר וצאן עד ישתוקו מעליהם, זה יהיה כל כ“ד שנים או ל”ה שנים פעם אחד, וזה אדונינו מרי שוכרי יר“ה עלה למגדל ופתח הפתח ויש בו שלשה ימים עם לילות והיה קול כינור ומיני זמר עד שברחו אנשי העיר לא יכלו לסבול בשביל לא רצו הבהמות לעלות על פתח המגדל כדי שישחטו אותם, על זה נתפחדו וברחו מן העיר, בקיצור מורי שוכרי יר,ה ירד וסגר המגדל והלך לו ושתקו הקולות של כנור ומיני זמר, בקיצור הלך וגירש את אשתו באמרו כך אמר לו אליהו הנביא ז”ל והתחיל לעשות דברים חוץ מחק הטבע וכל מה שהיה אומר היה עושה עד קנאו הגוים עליו. בקיצור תפסו אותו וחתכו ראשו ושלחו אותה למלך של צנעא והמלך תלה את הראש על השער ונתן להם מתנות שהרגו אותו, אותו השר שחתך ראשו היה שמח שעלה בידו להרוג אותו ובאותו הלילה ירד מורי שוכרי יר“ה מן הגג של הבית וישב אצלו, כיון שראה השר את מורי שוכרי יר”ה נתפחד פחד גדול ואמר: יא שכרי, אני בעצמי חתכתי את ראשך כילד זה? ואמר לו לקחתי ראש בהלואה. בקצור אותם שחתכו את ראשו האמינו בו אמונה שלימה והניחו בתיהם והלכו אחריו למקום שהוא הולך, אח“כ החזיר את אשתו פעם אחרת באמרו שאליהו הנביא ז”ל אמר לו כדי שיבוא ממנה בן זכר, מיום שבא עליה לא ידע אותה עוד עד ילדה בן זכר, קודם שמונה ימים כתב לה לאשתו תכנסי בחדר פלונית שם תלדי ולא יכנוס עמך שום אדם ולא אשה. ושמא תפחדי כיון שתכנסי שם תראי אשה אחת נר דלוק היא תעשה לך כל צרכיך, בקיצור כך היה וילדה בן זכר יפה תואר מאוד ושלחה לו אשתו שיבא למול את בנו ובא ביום שמיני [במקור המודפס חסרים 2 עמודים: 10–11. ההמשך כאן, עמוד 12]

ש“ק עליתי לספר תורה ואמרתי חטאתי לה' אלקי ישראל וגם לאדוננו מורי שוכרי כחיל ומבקש מחילה כי”ר.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב ג    🔗

מסי' חיים פראג מזרחי בנוא אמון

אל מעלת אהובי וידיד נפשי כו' כמהור“ר יעקב הלוי ספיר יאיר נרו. אח”דשו הנה יום א' דשבוע זה קרא באזני האספה כה“ר יחיא מזרחי הי”ו את ראשי האגרות המובאות אליו מאת משה חנוך מכל דברי ומעשי שוכרי כחיל וכולם נתנו אוזן קשבת לדבריו ואחרון קרא להם את אגרת שוכרי כחיל בעצמו כתוב בלשון תרגום צח ובו יזהיר את אנשי איסכנדריא ללמוד תהלים ובפרט בזוהר דרשב“י ויתנו צדקה כעין מעשר או שקלים ויזהרו בתפלת המנחה וערבית וישמרו את השבת ביתר שאת וכן כותב ששולח שלוחים למצרים ולא ידענו על מה. אבל עדיין לא הגיעו השלוחים למצרים, ודבריו אלה עשו פה רושם גדול בלב השומעים, ועתה בכל יום ויום מתאספים בבתי כנסיות אחר חצות ולומדים תהלים אפילו אותם שהם בעלי עסקים ולעת ערב מתאספים ולומדים זוהר לערך עשר עלים מלה במילה ונפטרין לבתיהם – זה הוא מלב עירנו כעת והלואי שיעמדו על זה, זה הוא מה שהיה צריך להודיע לרו”מ הודעתי ואתה שלום כו' כו'.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב ד'    🔗

מסי' מדה חנוך נ“י לסי' רפאל סווארוס באליכסנדרי', וז”ל

בקיצור באלה הימים רבו מעשיו, אבל כתבתי לצנעא שיגידו לי מה עושה והם מתפחדים לכתוב, המלך של צנעא הי' לועג עליו וצוה שיקשרו אותו את מלך צנעא אצל הסוסים כל הלילה, בקיצור אנשי תימן כולם מאמינים אבל גם כּן מתפחדים, ואומר להם עדיין יש שהות לגאולה ודי“ל. בחדש כסלו (תרכ"ט) כתב אדונינו מורי שוכרי יר”ה איגרת לאחד שהוא שונא את היאודים ומסר האיגרת ביד אחד יאודי שליח ואמר לו הוליך האיגרת הזאת למגדל שבאם3 ותמסור האיגרת ליד השר בעצמו, ותראה אותו שהוא עם אשתו ומצחק עמה, וכן עשה היאודי ועלה למגדל ושאלו אותו המשרתים ולא השיב להם דבר עד שנכנס וראה השר יושב עם אשתו ונתן לו את האיגרת, כיון שקרא האיגרת אש בערה בקרבו על משרתיו ואמרו לא שמע לנו ונכנס בלי רשות, תכף אמר השר הניחו היאודי אצליכם עד שאלך ואשאל את פי הקאדי וספר לו ואמר הגוי שחייב מיתה היאודי, ובא בלב שמה למשרתיו ויאמר הוציאו את היאודי ואהרוג אותו, כיון שהוציא הסייף להרוג את היאודי בא רוח רעה בסייף והפיל את השר תחתיו ומת השר וסייף בידו ואמר לו היאודי כן יאבדו כל אויביך ה' והלך לדרכו ולא יכלו לאמר ליאודי שום דבר, באותה שעה נפל בית הקאדי שפסק שחייב מיתה ומת הקאדי ואנשי ביתו.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב ה'    🔗

מסי' משה חנוך הלוי בשר עדן נכתב בד' סיון תרכ"ט.

אל סי' יחיא מזרחי באלכסנדריא.

יום שנים בסיון הגיעו שני בני אדם מן בני טובים והם שלוחים מאת אדונינו מורי שוכרי כחיל והביאו לך (מכתב) מהנזכר, עכשיו הוא תקיף וכתב לאנשי עדן איגרות לרוב וגם כן איגרת לי על שמי ובקשני ללכת אצלו ואני מתפחד, בקיצור תוך זאת איגרת אדונינו מורי שוכרי כחיל יר“ה, לא אוכל לכתוב לך הדברים שאומרים השלוחים עליו, וגדלה שנאת הגוים אל ישראל מזה, כל אדם רשע כעס לקח סייף ומי שלקח כלי נשק דהיינו “בנדוקייהו” (קנה רובה) והלכו המון עם להורגו, כשהקריבו אצלו, הכלי נשק נהפכו לעץ ששורפים באש והסייף נהפך לעץ שנשענין עליו בדרך נקרא פסטין (מטה) ונפלו על רגליו והשתחוו לו וחזרו. באמת זה האיש מרעיש אומות העולם וכתב לי איגרת בכל רק כדי שאלך אצאלו, אני מפחד הרבה, צריך אחר חג שבועות אלך אצלו, בר”ח אייר בדרך תפסו הגוים את שבעת יאודים שלוחים מאת אדונינו מורי שוכרי יר"ה שמוליכים ניירות ממנו לערים, תפסום ונתנו ברגליהם ברזל והוליכו אותם לעיר צנעא שיחתכו את ראשם, הם לפני מלך צנעא קשורים בברזל נפתח הברזל לבדו והלכו לדרכם ושום אדם לא יכלו לאמר שום דבר, ויש לגוים פחד גם קנאה מישראל, והכתב שבא מאדונינו עם השלוחים לאנשי עיר עדן העתקה אות באות ושלחתי לך תוך זה.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב ו'    🔗

המכתב אשר שלח אותו האיש לחו“ר עה”ק ירושלים ת"ו

מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע ישועה משמיע שלום אומר לציון מלך אלהיך, ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר אתן, ישראל נושע בה' תשועת עולמים, לא יבושו ולא יכלמו עד עולמי עד.

שמעו זאת בית יעקב, הנקראים בשם ישראל המקבלים עליהם עול הגלות ושומעים לקול מנהיגיהם כי מעיר הקדש נקראו, ואל אלהי ישראל נסמכו, ושיעמיד להם מושיע ה' צבאות שמו. זכרו זאת והתאששו פנו אלי והושעו הגידו והגישו הקבצו ובואו לא בסתר דברתי במקום ארץ לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני, מי הגיד זאת מקדם כי לפני קציר כתם פרח, אמר שומר אתא בוקר וידעו תועי רוח בינה, ואזני שומעים תקשבנה, והיה אור הלבנה כאור החמה, הראשונות מאז הגדתי ומפי יצאו, ואשמיעם אשר נבראו ולא מאז, גם לא שמעת גם לא ידעת שמחו ירושלים וגילו בה כל אוהביה ניחם ה' על זאת קראו בגוים, מי שמע כזאת מי ראה כאלה, היעמוד מכם אחד שיהרג, נדמו עמי מבלי דעת שמעו עמים כלם שמש ירח עמד זבולה. ה' צדיק לא יעשה עולה, גם זאת מאתה' צבאות יצאה אפרים כיונה הפליא עצה הגדיל תושיה אל תראי אדמה קדשו צאן קראו עצרה, דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מאלה לא נעדרה רוח ה' עלי יען משח אותי לקרא לשבוים דרור, לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלול לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר, מי האמין לשמועתינו הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק, רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה כי גאל ה' ובישראל יתפאר, נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, כי יום נקם לה' שנת שלומים לריב ציון, כי ה' שופטינו ה' מחוקקינו ה' מלכנו הוא יושיענו.

הלא תדעו הלא תשמעו, הלא הוגד מראש לכם חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמיצו כי שם אדיר ה' לנו, הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשיכם כמוני כמוכם, וזאת היא העצה טובה לכם ה' לבאות יעשה כי עוד מעט מזער וכלה זעם, לכן חכו לי את ה‘, לבאות אותו תקדישו לכן יתן ה’ הוא לכם אות, מה לכם תדכאו עמי כי עדיין אין לי רשות להשתמש בשום פעולה כי ה' אסרני שלא לעסוק בתורה כי בתחלה יתקבצו ישראל ואח,כ יעשה ה' האותות זאת העצה על כל הארץ. כי ה' לבאות יעץ ומי יפר ידו הנטויה ומי ישיבנה נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר דברתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום, הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ומעולם לא שמעו, הן לא קצרה יד השם מהושיע כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלים כי ניחם ה' עמו גאל ירושלים, ובזה יתקיים מקרא שכתוב ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו נסו יגון ואנחה, אשרי המחכה ויגיע לימים ארץ ובא לציון גואל אכי"ר.

אליכם כל בני חכמה ודעת לכו אל אור המנורה הקבועה מחכימים מגינים השמועה ובחכמתן מקרב הישועה, ותזכו ותגדל מעלתכם וחסד אל יהיה נטוי אליכם, והסו“ד חתום בלבבכם, שכינת אל תהיה בראשכם וה' יהיה בעזרכם אכי”ר. מי יתנני, כימי אלוה יראני, אז העלני, ויקדישני, וכל יקר ראתה עיני וידחקני וישובבני. ובכל דור הוא יקרבני, הוא יעזרני ויצילני ולאם ינחני. אליכם אישים אקרא משיבי מלחמה שערה מלחמתה של תורה, ה' לי לא אירא. שבעתים יפול צדיק וקם וגאולתכם על ידי עסקיכם בתורה כי היא אשד"ת ובו יצדקו ויתהללו, ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו, ואז יבקע כשחר אורנו, ונהיה שמחים ונעלסים, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, אזי תראו נפלאות ונסים, והמקרה במים עליותיו הוא יראה נפלאותיו, כי אמרותיו אמרות טהורות, הוא יכניע לקליפות הארורות, ויתיר לכבלינו הצרורות, וינהלני ויעשה למענו לא למענינו אמן כן יהי רצון.

איש ואיש אשר נפשו נכספה לדרך אמת ותורה ירדפה אל החכמים ישתפה בנפש דלה ועיפה, ולא ליקום בכסופא ובנזיפותא, אשי יקום במילי דעדיפא מלי דאורייתא ששמעו חכמים מלי, ויודעים האזינו לי בינו אנשים וישישים והקקשיבו בוערים ונערים כי אמת יהגה חכי ומפתח שפתי משרים, אני עזבתי את ביתי ונטשתי את נחלתי והנחתי את מולדתי ומשפחתי. אחי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים ועמי רעים ודברי שוממים אבל קוה קויתי לה' ויט אלי וישמע שועתי וארא כי יש תקוה לאחריתי, סבלתי ענוים ויסורים וקלתי, יען כי בטוח אני בה' יתברך, וכל זה בשביל רחל ובניה, יען כי הם מניחים עסקי שמים ועוסקים בדברי הבאי, ואין שואל ואין דורש ואין מבקש. שמעו אחי שמעו רעי עד מתי תדברו עתק מפיכם העתרתם עלי דבריכם, ואני אין בי כח לענות אתכם, עד שיבא מי ששלח אותי אליכם והוא יתבע עלבוני מכם. ששלחוני לבשר אתכם, אשר לא עזב חסדו בגלותכם, ונתן לכם מושיע לגאול אתכם, ואז יראו עיניכם ונגיל ונשמח אני ואתם אכי"ר.

שמעו לי כל מקהלות דורי, הבינו דודים למאמרי, כי דעתי שמה לאל צורי איך מעינות עיני אוכח במוסרי, התאפקו לרדוף צבי ירפו, יתאפקו, אל הר ואל גבעה אשפוך בתוך לבי, ויחיד אדון עולם הוא גואלי שאלי יחדתי כל בעלי דתי ישראל עדתי שהם חושקים באהבתי אחי ורעי, ואני מענה נפשי טמונה דוה ומסכינא לכן אקוה גואלי, ישמע לקולי ושועי, העלנו לציונה נגילה ונשמחה ונקריבה קרבנות בשירים ותהלות אכי"ר.

אמר יאמר יהודה בן זרח ששושני פרח ואור ה' עלי זרח, ויגוני ברח. עתה באתי להגיד לאדונים כל אשר קרה אותי מיום שהלכתי בשליחות של הקב“ה כשנגלה עלי אדוני ז”ל כששגרני להלוך אצל ישראל הוא ומיכאל שר ישראל, ועדיין אני יושב באהל בביתי עני ומך נאנח ומצטער.

אמר יאמר הנאנח בשנת התרכ“א ליצירה והיה בשבת והייתי ישן ואעמוד משינתי והנה דמות אדם מראשותי. ואביט ותתחלחל נפשי, ויאמר לי אל תירא אהובי, כי הקב”ה שלחני אליך שתלך ותבשר ישראל עם קדושים, ואענה ואומר לו מה כחי ומה גבורתי, כי אני נבזה וחדל אישים, ויען ויאמר לי דע לך בני כי לכך נוצרת דע לך בני כי ביום שנולדת נתנבאו כל חכמי אומות העולם עליך והיו אומרים היום נולד מושיען של ישראל, ובאותו היום נפל כתרו של מלך מעל ראשו, וישלח אנשים לבקש אותך ואנכי הסתרתיך, עד שהוא מדבר עמי ואשמע קול אחר מדבר, בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך גואל לעמי נתתיך, ואביט בגופי והנה כלו מלא נקודות ושמות, ויבלע דמי בתוכי ואלך לבית הכנסת ואגיד לחכמים מאנשי עירי ויבואו לקרות הכתב שהיה על בשרי, ולא יכול שום אחד לקרא אותו זולתי כמו“הר יחיא אלשרעבי תנצב”ה ויקרא מעט מהם ויתמהו האנשים מאוד מאותו היום היה אדוני אליהו ז"ל בא ומתרה בי, ולא רציתי לילך אלא בעל כרחי, ויגזור עלי לגרש את אשתי אהובתי, ואעשה רצונו בטובתי ושלא בטובתי, ויגזור עלי לעזוב את ביתי ואת בני ואת ארצי ואת נחלתי, ואלך בעל כרחי לכתת ברגלי על הר ועל גבעה, והייתי מתרה בישראל שיחזרו בתשובה, ולא רצו לקבל ממני, והיו מלעיגים עלי והיו מוסרים אותי אצל המלכיות ולא היו יכולים לגמול עמי שום רע, כי ה' היה עמי כי כבר הבטיח אותי אדוני שלא יוכל אדם להזיק אותי, והייתי הולך מעיר לעיר וממדינה למדינה כמו שהיה אדוני מצוה אותי והייתי מצטער צער גדול פעמים ואני אוכל ופעמים לא הייתי טועם מאומה והייתי ישן פעמים בישוב ופעמים בהר ובגבעה וכל זה בשביל רחל ובניה, וכדי לברר ניצוצי הקדושה כמו שהי אדוני מצוה.

ויום א' הייתי יושב במדינה ששמה שראע ובא אלי אדוני ויאמר אלי קום לך אל מקום אשר אומר לך, ואמאן כי הייתי אומר לו שאין בי כח לסבול, ויאמר לי לכך נוצרת ויאסור אותי בכבלי ברזל עד שנתרצתי להלוך, ואח"כ פתח מאסרי, והלכתי עד מקום אשר אמר לי, ואגיע לעיר ששמה חריב ויתקבצו כל האומות להרוג אותי, ולא יכלו לעשות לי מאומה כי ה' עמי, ויגזרו עלי לחלל את השבת ולא רציתי כי הייתי מדבר עמהם דברים קשים והייתי מחרפם ומגדפם ומלעיג על דתם, ואחר השבת תפסו אותי ונתנו ברזל בצוארי ויבקשו ליתן אותי בבית כלא ויבוא אדוני אליהו ויעזר לי וישם הברזל על צואר השמש שלהם ויתמהו מאוד, ויבאו וישטחו לי לפתוח מאסרו ממנו וייראו ממני מאוד כי נפל הפחד עליהם ואב שם ימים רבים.

ויצא מלך א' מעיר מארב מכשף גדול כמו בלעם הרשע ששמו אל רחמן ישמעאלי רשע ויבא בכספי אלי ויבקש להזיק אותי לולא כי עזרני ה‘, כי עמהם שם של טומאה ועמי יד ה’ אלהי יעקב, ואזיק אותו ויתמהו האנשים מאוד. כי נפל פחדו של הקב“ה עליהם, ויבאו וישתטחו לפני לרפאות אותו וארפא אותו כי כן צוה אותי אדוני. ואח”כ עליתי להר ששמו אלטיאל והיה הקב“ה עושה לי תשועה גדולה אלולי שגרם החטא של ישראל ובאו עלי האויבים והרגו אותי וחתכו את ראשי וכל זה בשביל ישראל. ויבא אדוני אליהו ויחיה אותי ומאותו הים גזר עלי שלא לעסוק בתורה, מיד אמר אלי קום התהלך בארץ כמו בראשונה וישבתי בארץ כמו חמש שנים ומחצה מתהלך בארץ כמו שצוה אותי אדוני. ולא ידע שום אדם בי ושבעה חלקי הארץ, ולא הנחתי שום עיר ומדינה שלא הלכתי בה והגעתי עליר אלכסנדרייה וחליתי בה וישבתי כמו חודש ולא הכיר בי שום אדם שהייתי יושב בעזרה זולת אשה אחת ושמה ברכה והיתה מביאה לי לחם לאכול ומים לשתות ונתן לי רפואה אדוני אליהו ומאותו היום היינו הולכים אני והוא עד שהגענו לעיר “מתת” החרוב והצדי ועשינו בה מה שעשינו ואח”כ הלכנו משם וצוה אותי שאתגלה בעיר מערי תימן ושמה תנעם יע“א בשנת תרכ”ח בחדש ניסן והלכו היהודים ומסרו אותי לאומות ובקשו להרוג אותי והקב“ה מצילנו מידם, וישבתי שם כמו שנה והיו באים ישראל לנסות אותי, ועמד עלי אדם אחד רשע מישראל מכשף גדול ושמו יהודא אלשאקי ובקש להזיק אותי בכשפיו ולא יכול כי יד ה' עמי ועמו שם של טומאה, ואח”כ הלכתי מעיר תנעם יע“א בכבוד גדול ובאו עמי קצת מאוה”ע ויש מהאומות אורבים עלי בדרך ששכרם מלך א..ל להרוג אותי ולא יכלו לעעשות בי מאומה לא אני, ואל אנשים שעמי עד הגיענו לעיר אלטוליה ועליתי וישבתי בכרך שלה בעל כרחפ של אומות, וישבתי שם בכבוד גדול ויש בה גוי אחד מכשף גדול ארור ושמו עזזאל יש“ו. והיה בא אלי בכשפיו ומבקש להזיק אותי ולא יכול, ואח”כ צוה אותי אדוני שאשלח שלוחים לכל ערי ישראל לקבץ מהם מעשר ושלחתי ויש מי מישראל הביאו ויש מהם מלעיגים עלי, וגלוי וידוע לפני מי שהאמר והיה העולם שלא לכבודי עשיתי אלא לכבוד ישראל עשיתי שיפדו את עצמם וזה בצוויו של הקב“ה, וגזר מלך א..ל על ישראל שיצאו לבית החיים ויתפללו כדי לבטל את הדבר, ונכנסתי בעיר א..ל באותו יום, ותהום כל העיר עלי ויבקשו להרוג אותי ולא יכלו כי זה אומר אני ראיתיו בכאן וזה אומר אני ראיתיו בכאן ואצחק בהם כל היום, והיו תמהים ופוחדים, ואח”כ שלחו אלי היהודים מעיר א..ל חכם אחד ושמו ישועה אל חמדי ובידו בטול כספים כי הם אמרו שאני ח“ו מכשף ושכר עלי האומות להרוג אותי, ולא יכול לא הוא ולא הם שנעשה צוארי כעמוד של שיש והחרבות והרמחים שלהם נהפכו לאבק ובכל פעם היו עולים אלי האומות פעמים ואני ער ופעמים ואני ישן והקב”ה מצילנו מידם כי אדוני אליהו בכל עת שאני נצרך לו הוא בא אלי וכל מעשים שאני עושה הם עפ“י דבורו של הקב”ה וציוויו של אדוני אליהו ז“ל אינו יכול לא לכהות ולא להותיר ועתה כבר קרב המועד וקרב הזמן לגאולתן של ישראל. זהו מעט מזער מה שאירע לי אני יהודא בן שלום אברך את ה' אשר יעצני אף לילות כליותי יסרוני, ואודה לאל שלא עזבני ומקיים הבטחתו שהבטיחני כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. זה הוא מה שנתן לי רשות מאת אדוני אליהו ז”ל ובכן ואתם שלום אכי"ר.

שמעו אחי ורעי פסקו בתפלות דוד המלך ע“ה, ובחבור ר' שמעון בן יוחאי ע”ה יהירים התקוששו והתאוששו שובו שובו מדרכיכם הרעה שובו בנפשות נכאות שוע ונב בזעקה וקריעות, הקיצו סעפים העירו ישינים העתרו ברוחכם שובו בכל לבבכם אל ה' אלהיכם והוא יענה לקולכם. בבקשה ומטו מכם שתעשו למען כבוד הארץ הקדושה זכרו זאת אל תפחדו ואל תראו4 כי ה' אלהיכם בקרבכם והוא יקיים הבטחתו לכם כמו שהבטיח אתכם יאיר עיניכם כמו שנאמר הנה אנכי שולח לכם א אליהו הנביא לפני יום בוא ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם בחיינו ובימינו אמן כן יהי רצון.

[עד כאן האגרת השלוחה לחכמי ארץ ישראל ובסוף האגרת שם פניו אל מר יחיא מזרחי הי“ו לאמר]: ואתה הרב יחיא מזרחי יפ א הגיד שלום בשמי לחכם יחיא ראש הישיבה של הגביר יעקב בגדאדי נרו, הוא וחכם מרכדו נרו ואמור להם כי הגיעני השלום מהם וצוואתם שצוו את משה הש”ש באמרם שאניח אל שטות, וכי שוטה אני שאכניס עצמי לדבר כזה כבר אחז“ל המכניס עצמו למה שאינו יכול לו דמו בראשו ואני יודע שהם מקללים אותי אבל איני שם על לב שכך אמר הנביא ע”ה עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל דש"ו כי גואלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל ובכן ואתם שלום אמן כן יהי רצון.

מרי שכר כחיל יר“ה ותמ”ל. ר“ת: ותנבא מלכותו לעולם?)5 ועל מה שחושבים אותי רבת מבני עמינו ואומרים כי כל מעשי מעשי כשפים ושדים, וסהדי במרומים שכל מעשי במ..ל הקב”ה, אבל מי שעושים כשפים ומעשי שדים מי שנפגע מדור המבול ומדור הפלגה ומפרעה הרשע ומסיחון ועוג ושלושים ואחד מ לכים הוא יפרע ממנו וכל האלות הכתובות בתורה ובמשנה תורה והחכמים והשמחות שסכרו בדברי רז“ל יחולו על ראשם ועם ה' בשלום. ויקיים ה' אלהיכם בכם ובישראל אחיכם מקרא שכתוב ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם, ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. נכתבה פה בכרך אלקראנע יחרוב ויצדי וירושלם תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן תר”ל ליצירה בחודש כסליו ביום י"ג בחודש.

־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב ז'    🔗

מאותו האיש להרב ר' שמואל העפיל בעה“ק צפת ת”ו

בית יעקב לכו ונלכה באור ה', פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט. פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, תן לחכם ויחבש סוד הודע לצדיק ויוסיף לקח. קנה חכמה קנה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי. כי עיניך לנוכח יביטו. ועפעפיך נגדך יישירו. ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה. שמע בני וקח אמרי וירבו לך אמת חיים. שלומך ישט לעלמין מן קדם עתיק יומין. למזל החבר הטוב הדיין המצויין היושב בעיר צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו כי“ר העם היושב בה נשוא עון הרב התחכמון פעמון זהב ורמון צנצנת הזמן חוצפית התורגמן, הרב הנעלה לשם טוב ולתהלה אור היקר מקבת בור ועקר אשר לו הבינה שורש והחכמה עיקר מן מח… תקלין תקל תפוחין קדישין דסליק ריחין הוא הרב הקדוש והחסיד הידיד והנעים הרב ר’בי שמואל העפיל הי”ו טוביה ינהר לעמיה רשא ולעוין ינהר ליה שמעתתא בשמעא.

באתי להודיעך בקצרה בקצת מעט מסוד מה שכתב האלהי הרשב“י ע”ה שהמשיח עתיד להתגלות בארעא דגליל, דבריו ע“ה דברי רמת אבל כוונותיו וכל דבריו הם בעולם העליון והב”ה יאיר עיניך ותראה מה שכתוב בזוהר חדש שהמלך המהשיח עתיד להתגלות בהר שיש לו קרנים כמו קרני הראם, ולא מצאנו שום הר בעולם אלא הר ששמו אלטיאל שהוא בערי התימן ולא עוד אלא ששם קבור משה הנביא רבינו ורבן של כל הנביאים הרועה הנאמן. ואני סומך על זכותו ונשען עליו, ועוד שיש בערי התימן שהיא ארץ אחל שתי קליפות שלא יכלו אחינו אנשי ערי התימן להכניעם וסימניך ויאמר אל עמ“ו ומפני זה אין לי רשות לצאת ממקומי. ולא עוד אלא שאדוני אליהו ז”ל אסר אותי שלא להשתמש בשום פעולה ושלא לעסוק בתורה והטעם שאם אעסוק בתורה וישראל אינם עוסקים בתורה ומקימין מצוותיה כראוי ואז יהיה פתחון פה למה“ד לקטרג על ישראל ח”ו. וכבר נתן לי אדוני אליהו ז“ל זמן עד שנגיע לעיר ששמה בית מפיאד. אבל אבשרך כי בקרוב תראה נפלאות כי לשם יתקבצו ישראל ומשם נכנס לארץ הקדושה תוב”ב כי"ר.

ועוד אודיעך שעמד אצלנו בשנים קדמוניות בערי התימן והוא בימי הרב האר“י זצוק”ל והוא חכם קדוש חסיד ונביא והיה הולך ושובת בעיר הקודש ירושלים תוב“ב וכל נביאותיו שהיה מתנבא אינם אלא על המשיח ושמו הרב הקדוש רבי שלום אשבוי זת”ל וכן אמר בשיריו ערבי “וכך כתב ומסר מא ר דאורי שסר בין אלטיאל אשרף עלח בלאד אל אב ואלנד שמו סוף קש וגם סוף רך ויש בו מאמצעית דרך.” וכבר הוכחתי אחינו בני ישראל הגולים בערי תימן ובארץ אחל החרוב ותצדי שיעסקו בתורה ושישתדלו בשמוש תפלה והם עניים בוכים ומבכים.

עתה באתי להגיד לכם אתם אחי אתם רעי בבקשה וב… מכם שתעשו למען אמנו רחל כי אתם יודעים שהחיוב מוטל על כל ישראל להכניע לקליפות וכבר כתבנו כל הדברים באגרת הגדולה והוא מה שנתן לי רשות מאת אדוני אליהו ז“ל. ומה ששלחת ליד הרב יחיא מזרחי הי”ו הגיע לידי על ידי רישא הש“ש יע”א. ובכן ואתה שלום ושלום על בני אברהם יצחק ויעקב ע“ה. נכתב בכרך אלקראנע יחרוב ויצרי, וירושלם תובב”א בשנת תר“ל לבריאת העולם בחודש כסליו י”ד בו והכותב קל שבקלים עפר רגלי חכמים צעיר הצאן.

שלום בן מרי שכר כי חג י"ילט.6

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב ח'    🔗

ששלח אותו האיש לקהל אלכסנדריא.

בית יעקב לכו ונלכה באור ה' שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתכם מִתקו לי רגבי נחל הלא שאלתם עוברי דרך כי אזן שמעה ותאשרני. יצאו צדיקים וישמחו החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בענן הן אלה קצות דרכי ישר לבי אמרי ודעת שפתי מללו רוח אל עשתני ונשמח שדי תחייני. ואם בינה שמעו זאת, האזינו לקול מלי. שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי. כי פועל אדם ישלם לו ואורח איש ימציאנו. נרכם יאיר ואורכם יזהיר כמו אור הבהיר. למול אחינו אנשי גאולתנו השוכנים בעיר אלכסנדרייה ובראשיהם התלמידי חכמים הרבנים החסידים הנגידים הישישים הידידים הנעימים הקרובים העוסקים בתורה המצטערים על גלות השכינה.

דעו לכם רבותי ששלחתי אליכם בראשונה ולא השבתם לי תשובה נכונה ובמטו7 מכם שיחזרו בתשובה שלמה ותעשו כמו ששצויתי אתכם באיגרת הראשונה, אמנם אתם עם ועמכם תמות חכמה מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה. שובו נא אל תהי פולה מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת אם ימות גבר היחיה. הן ידעתי מחשבותיכם, אבל דעו לכם כי כל מה שאמרו החכמים והנביאים על המשיח לא אמרו אלא בזמן שהיא אחישנה אבל בזמן שהיא בעתה לא ידע שום נביא ולא שום חכם כיצד יבא לפי שנ' בה ליבא לפומא לא גלי, וכן כתב רבינו האר“י בס' הכונות, אבל החכמים והנביאים מסרו סימנים וכך אמרו דור שבן דוד בא בו עתידין הבהמות שיכרתו והיא מה שנתנבא הנביא ואמר גזר ממלה צאן ואין בקר ברפתים, ועוד שכל מה שנתנבאו הנביאים לא אמרו אלא באחרית הימים לרמוז כי בתרכ”א לאלף הששי יתגלה המשיח. וזהו מנין באחרית שכן באחרית עולה תרכ“א, וזהו הקץ שגלה יעקב אבינו ע”ה לבניו, והוא מה שאמר להם האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים שכן פרשו החכמים שיעקב אע“ה בקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו ואח”כ רמז אותו ברמ“ז, וכן אמר הנביא והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' ומה שאמר בזוהר הקדוש שהמשיח עתיד להתגלות בארעא דגליל דבריו ע”ה דברי אמת, אבל כל מה שכתב הוא דוקא בעולם העליון, אבל בזה העולם אינו מתגלה אלא בחוצה לארץ שכך נתנבא דניאל ע“ה ועל כנף שקוצים משומם, וכן מיכה הנביא ע”ה נתנבא ואמר ועתה בית לחם אפרתה צעיר אתה באלפי יהודה ממך יצא להיות לי מושל באלפי ישראל והיו תוצאותיו מקדש אל תקרא מקדם אלא מצנעא, וכתוב בתורה ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם אל תקרא הקדם אלא גבל נקם.

ועכשיו שלחתי אליכם שתתנו פדות נפשכם כמו שצויתי אתכם ביד השליח אהרן בן משה אל מרישי יצ“ו אל תאחרו אותו וכל אחד יבחר הטוב לעצמו והשיבוני תשובה נכונה בכתב ידכם ביד השליח הנזכר, ובכן ואתם שלום ושלום על בני אברהם יצחק ויעקב דש”ו.

מרי שכר כחיל יר“ה ותמ”ל.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב ט'    🔗

ששלח אותו האיש להר"ר סי' משה חנוך הלוי בעיר עדן.

פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט. פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם. תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסיף לקח. שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים אל תט ימין ושמאל, יפוצו מעינותיך חוצה, כי נכח עיני ה' דרכי איש. אשרי אדם שומע ללי. ישמ עחכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה. בישישים חכמה ואורך ימים תבונה נרך יאיר, ואורך יזהיר, כמו אור הבהיר. למול החבר הטוב הדומה לעץ רטוב. גם ה' יתן לו הטוב ואותו יחטוב, החכם הישיש הנכבד הנעים. הגביר השלם הנעלה, לשם ולתהלה, פטיש החזק רביד הזהב. עמוד הימני הוא הרב משה חנוך הלוי הי"ו מעיר עדן.

כתבך הטוב הגיע לידי קריתי אותו וידעתי מה שבתוכו ומצאתי כתוב בו שא.ה באת לעיר חראז ועל שש חת האגרות שלי לעיר אלכסנדרייה ברוך תהיה ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה. ואני יודע שלא באת לארץ חראז אלא הגעת אלא אלחדיידה. ושלחת כתב אצל הרב מורי יוסף סעיד אלא עיר צעפאן ולא נתן לך תשובה נכונה. וחזרת מן אלחדיידה אלא עדן ושלחת כתב אצל הרב רבי יחיא מזרחי הי“ו ואמרת לו שאני מכשף ח”ו על פי התשובה שהשיבו לך אנשי חראז. אבל אין בלבי עליך כלום ואני יודע שאין אתם אומרים כך אלא בשביל שאעשה להם אותות ואבשרך כי בקרוב תראה נסים ונפלאות כי עוד מעט וכלה זעם.

ומה שאמרת לי שלא האמינו החכמים מסיבת התימני שקם בימי הרמב“ם כי בימי הרמב”ם עדיין לא הגיע זמן הגאולה. אבל בזמן הזה כבר הגיע עת הקץ כי כל הסימנים שאמרו חז“ל כבר באו. והראיה כיון שחתכו ראשו עבר ובטל מן העולם, אבל עכשיו והחי יתן אל לבו, ויעזוב איש רע דרכו, וישיב אל ה' וירחמהו, כי אין הקב”ה חפץ במיתתן של רשעים כי אם בשובם מדרכם הרעה.

ועתה חאי בבקשה ובמאטו ממך שתוכיח אנשי עירך שיחזרו בתשובה כמו שצויתי אתכם באגרת הראשונה, ואיני כמזהיר אלא כמזכיר, והחכם עיניו בראשו, וכל אחד יבחר הטוב לעצמו, וזו היא העצה הטובה. ומה שזכרת לי על אודות התשובות הנם כתובות בתשובת חכם יחיא מזרחי. וכבר זכרתי שישלח אותה לכל אחד ואחד לבעל כבוד הלבנון ולרבי עובדיה דוד ששון, ולרבי שמואל המכּיר הי“ו, ואתה אחי השתדל ושלח התשובות אצל הרב יחיא מזרחי הי”ו בבקשה ממך אל תתרשל והשם ישלם שכרך. ובע"ה אני אשלם פעלך. ובכן אתה שלום ושלום על בני אברהם יצחק ויעקב.

נכתבה פה בכרך אלקראנע בשנת תר“ל לבריאת העולם בחודש כסלו יום י”ד. ושלח לנו בכתב כמה נתקבץ מאנשי עירך ליד מ“ר סלימאן חאראזי וליד סאלם אל חראזי, ואם רצונך שתבא אצלינו באת ושלום עב”ב.

מרי שכר כחיל יר"ה

־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב י'    🔗

בעיר באמביי בהודו ישנו כעת חכם נכבד מעה“ק חברון ת”ו, הר“ר שניאור זלמן נ”י והוא הודיע כם כן בארוכה מאשר הוגד לו או נכתב לו על אודות האיש הזה דברים נפלאים מאד – לא ראיתי נחוץ להעתיקם בזה כי דבררו פתאים בלשון הבאי, ודי במה שכבר הודענו מנפלאותיו – ואלי (יעקב סל"ה) כתב ר“ש זלמן הנ”ל ששלח אגרת מבאמביי למארי שוכר הזה, וכשישיג ממנו מענה יעתיקנה אלי, והעתיק לי מכתב אחד אשר שלח לו הגביר החכם כ“ה משה חנוך נ”י מעדן, וכבר נדפס במכ“ע “דורש טוב לעמו” היו”ל בבאמבי באותיות ספרדית ושפת ערבי, וז"ל:

עדן יום כ“ד סיון תרכ”ט. לאהובנו וידיד השם הטוב אור עינינו ועט“ר סניור זלמן ח”ר מנחם המ' מענדללאוויטץ, מאחד“שו וכו' הגיע כתב ידך הקדושה לידי וראיתי כל הכתוב, כבר אני כתבתי לך שלא מצאתי איגרת של מורי שוכרי כחיל בתוך אגרת שלי אם כבודו ישלח אותה אני אשלח לידו באלו הימים שמעו חזק לרוב וכל מי שיראה בעיניו כיצד לא יאמין, אומות העולם כלם בפה אחד מודים לו8 מפני שאומר שהוא שלוחו של אליהו הנביא זיע”א וכל מה שאמר לו אליהו הנביא הוא יעשה, באלו הימים מבקש מן כל ישראל מעשר לחלק אותם לעניים ולגוים יען שלחנו גדול יותר משני מאות שרים אוכלים ושותים אצלו. וזה נוסח האגרת ששלח לעדן עם שני שלוחים שלו (היא מועתקת הלאה) בעיר עדן קבצנו לו קרוב מאתיים ריאל (ערך 1200 פראנק) ואין להאריך כי אם בשלומכם הטוב ושלום הצעיר משה חנוך הי“ו”.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב יא    🔗

ששלח אותו האיש לסי' יחיא מזרחי ולקהל אלכסנדריא.

שלום רב למולך יערב ממזרח ומערב, שר נגידים, גזע ישישים האח הטוב הדומה לעץ רטוב, גם ד' יתן הטוב ואותו יחטוב, ילד שעשועים בן ב“ש קדושים, נודע שמו הטוב במדינות, יחיא מזרחי אתה ה' תשמרהו וכצינה רצון תעטרהו. שמע בני וקח אמרי, החזק במוסר ולא תרף מדברי, אתה וכל יושבי אלכסנדריא שמעו נא זאת ותחי נפשיכם, כמוני כמוכם, ולפני ה' תטהרו, והשבת כתיקונה שמרו, ובמצוה זאת איש את אחיו עזורו, אל תטו ימין ושמאל כי נוכח עיני ה' דרכי איש. עשה זאת אפוא בני ושמור מצותי וחיה. אליכם עיר אלכסנדריא אקרא וקולי אל בני אדם: קחו מוסרי ואל כסף, אני אוהבי אהב אם הם מאנין דחסף. באורה צדקה אהלך, באיגרת הזאת למולך, להנחיל אוהבי יש אם אין נפתל ועקש, תן לחכם ויחכם עוד, כי בעת הזאת ירעדו רעוד, חכם לב יקח מצוה, אם שני ילדיו שווה, ופעולת צדיק לחיים להשפיע לכם חיים, מאוצר השלום והחיים, תוחלת צדיקים שמחה, ובזכותה השקט ובטחה ארץ צבי למלחה, בטוב צדיקים תעלוץ קריה, מי יתן ונפש לה קנויה, בז לרעהו חוטא, בפרט המוציא במבטא, והוא מיהר הפליטה. קוו לה' ויושע לכם, ואל תאמינו למחשבותיכם, הוא יעשה מען אבותיכם, מי יאמר זכיתי לבי, והמה טמונים בתוך חבי כל דרך איש ישר בעיניו וה' יודע מצפוניו, אין חכמה ואין הבונה, ומי יודע נאמנה, יגלה זאת הטמונה, ויבקש אל נפשו מה' חנינה, ויתן ללוי מנה, טוב עין הוא יבורך, אם יתן מנחה בערך, לזכות בה בוני החומה, לבני ציון וירושלמה, ולשבר ידי במלחמה, ולשכך בה החומה, לעשות באויבים נקמה, מים קרים על נפש עיפה, כל אחד יבקש על עצמו תרופה, וידע מה יהא בסופה, כצפור לנוד כדרור לעופה, אשרי אדם מפחד תמיד וצופניה צפון רוח ומבקשי ה' יבינו כל וחכם בעיניו איש עשיר והולך תמים יושע, איש אמונות רב ברכות, הכי אמרתי הבו לי כי זה במאמר האל ומלטוני מיד צר ס”מ המקטרג עלי ועל ישראל, גם אני לא אחשך פי, כי נלקח ממני גופי, הים אני או תנים מקבל עלי תלת עשר שנין, לבש בשרי רמה ואזל, ורגלי יושבים בכבול ברזל וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, והעם לא שב עד המכהו ואת ה' לבאות לא דרשו והיו מאשרי העם מתעים, בכל זאת לא שב אפו. ועתה אודיעה נא אתכם כלל ק“ק אלכסנדריא ובראשם זובחי הזבח וטובי העיר אשר הבית נכון עליהם: הזהכו מחנופה ושבועות שוא ומיאוש הגאולה, ויותר הזהרו מחילול שבת שהוא כנגד הכל, כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה, באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב, האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, עתה כל אחד מכם ישמור המצוה הזאת אשר צוה אותי יתברך לאמור לעמו לתת מנחה לשלוח אותם לס”מ וגינדא דיליה, למלאת סאתיה, לשככא חמתיה, ונשא נס לגוים ושרק לו מקצה הארץ ונה מהרה יבא ורעו עמים וחתו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו ואת ה' צבאות הקדישו והוא מוראכם שאר ישוב אל אל גבור כי עוד מעט מזער וכלה זעם ויצא חוטר מגזע ישי, ונחה עליו רוח ה' והריהו ביראת ה' ושפט בצדק דלים ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וישלח מושיע ורב הצילם, ובשכר זאת תזכו לחיות כי חיוב מוטל עליכם ועל כל ישראל. הזאת לכם עליזה שתתנו כל אחד מעשר שלו דהיינו דמות רביע הלו שבאדם שהוא נקרא מעשר, האת יעצה ה' לבאות ואין דורש בעדי לזכות ישראל, על כן שעו מני אמרר בבכי על כי האומה היחידה נסרחה חכמתה ולא ידעו, ומחשבים במעשים אלו המה רקים ח“ו אבל כראי מוצק חזקים ובעגלא תמוש היתד התקועה ועשה ה' צבאות וכל העמים בהר הזה ובילע בהר הזה בני הלו”ט (ר"ל מסטרא אחרא) ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים כי ה' דבר. עתה בבקשה ממעכ“ת באומאה עליכון אחון דרחמין לשכינת עהינו ולמלכות בית דוד, שתשדלו בזאת המצוה לעשותה בשמחה לעלות בה מעפר שמה, כי כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה יחיו מתיך נבלתי יקומון. לכן שמעו דבר ה' אנשי לצון מושלי העם הזה עתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם גם זאת מעם ה' צבאות יצאה הפליא עצה הגדיל תושיה, השיר יהיה לכם כליל התקדש חג עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם עתה הנשא חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו. ועתה המבלעדי ה' עליתי, לא יהיה שם אבותי, ופדויי ה' ישובון וקול קורא במדבר פני דרך ה' מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע נאחור, ואחלל שרי קודש ונהנה לחרם יעקב כי אציק מים על צמא אל תפחדו ואל תרהו זר אלה ליעקב וישראל כי עבדי אתה האומר לכורש רעי וכו' לא בסתר דברתי וכו' מי השמיע זאת וכו' שמעו לי בית יעקב הזלים זהב מכיס הקבצו כלכם ושמעו מי בכם יגיד אלה ה' אהבו לו הקשבת וכו' בתוהו והבל כליתי כחי וכל זה בשביל ישראל אכן מ..סטי את ה' וכו' יה מבטן קראני מאת ה' שמי רנו שמים וגילי ארץ כי נחם ה' עמו וענייו ירחם וה' אלהיכם יעזר לי וכו' מי בכם ירא ה' וכו' אשר ציוני ה' לאמור אליכם בקשו תרופה למחלתכם הביטו אל אברהם אביכם, כי אחריתה המרה כלענה, אך בבקשה מכם הקשיבו אלי עמי אל תראו חרפת אנוש כי בבקר יאכלם עם וצדקתי לעולם תהיה ופדויי ה' ישובו, הבוקר אור עורו ישנים עורו משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם מי האזין לשמועתינו וכו' נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי אנוכי, ואיני כמזהיר אלא כמזכיר כל אחד מכם יפשפש במעשיו, ובסרט שמירת שבת וחימוד ממון וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ שמרו משפט ועשו צדקה והשתדלו בלימוד זוהר הקדוש ותהלים ויעשה ה' למען שמו לבלתי יחשבו שונאי ישראל שאני עושה מלבי ח”ו ותגלה רעתם בקהל ויראו ממערב את שם ה' ובא לציון גואל וכו'.

ומה שאמרת אתה יחיא מזרחי שאתה מבקש ממני אות שאבוא אצלך, בע“ה עוד דמעט ותראה נפלאות, עדיין אני אכין צידה לדרכי אני וחברי זל”ט ועיניך תחזינה משרים בעגלא הם יוצאי מחצר מות ד' סיוון בק“ף לשטרות, ותשובות האיגרות ששלחתה לי כבר השבתי לך עם שלוחא קדמאה יחיא בן אברהם לוי. וזאת עשו וחיו תנו מעשר המ”נ איש בכנף, ובבזה תזכו ותנצלו מכל מה שנגזר ובעגלא נשמח אני ואתם בבנין אפריון ובא לציון אכי"ר.

יאודה בר שלום דושו"ט כל.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב יב    🔗

שלח אותו האיש לעיר עדן יע"א.

שלום רב למולכם יערב, ממזרח וממערב, ילדי ידידים, בגדי חמודים, שרי נגידים, גולת אריאל, בני ישראל, יודעי המשרה, אלופי התורה, עליכם תופע נהרה, ותזרח לכם אורה, היושבים בשעבוד בני משען ומגור ובני ציון בבידוד, והשכינה בפירוד, שובו ביחוד וגילו בריעוד. ידוע להוי למע“כת קהלא קדישא ארץ עדן ובראשם זובחי הזבח ורב רבנין וטובי העיר גם נבונהם וחכמיהם השם עליהם יחי' הם ג' עמודים אשר הבית נכון עליהם הלא המה רבני ק”ק עדן ובני מוה' מנחם בכמוה' משה תנצב“ה אשר שמו נודע בשערים צדיק הראשון משוער יצ”ו, ומשניהו בנין נר“י והטור השלישי מנצור, ושאר הנחלה יש”א.

דאנא יאודא בר שלום נפל עלי ערבא מן שמיא למיפק ברעו אלהא דישראל ולכתתא רגלי בכל ארעא מסיפי עד סיפיה בעל כרחי דנן לי תלת עסר שנין מקביל גזירת מימרא דה' וארעוני כל עקתין וקטלו יהי אומי עלמא חייבין, וחבשני קוב“ה דנן תלת שנין ובתר כן פקיד יהי ה' למיקם ולבשרא יה עמיה בית ישראל ארי אתרעי ברעו טוב למעבד לעמיה למפרק יתהון ולקיימא מה דקיים לאבהתא וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי”ר. ןצי,ג בניסן בקע“ט לשטרות עד יומא דנן אתן לותי אומן דעלמא ובניו למקטל יהי'. ויתיר מן כל דנן סמא חייבא וחיילותיהי אתן בכל יומא למתבע ית נפשי למסבה מקטרגין עלי ועל ישראל בכל יומא, והקב”ה משיזיב לי מן ידיה, וכל דא בשביל ישראל יערא להון שום ארעון ולאגנא עליהון מעקתון, ולי דהבע ולית דבעי, ואסתכלית בעמא בית ישראל ולית דסעיד לי בתיובתא, ואיתפנית לוח קהלא קדישא ולית דסעיד יתי בעובדין טבין, ושויתי רוחצני בשמא דאלהא דישראל גוברא תקיפא ודחילא וקבילית חמתיה עלי והיא סמכת יה ישראל ומגנא מכל צרה ומעקרא וממוחא ומכפנא וממותנא, כען בבעו מנכון ובמטו רחימי הנשתא דישראל ורחימא למלכותא דבית דוד דחטרון יה הפקידתא דאנא מפקיד יתכון ברעות אלהא עלאה רבא ויקירא דחיהוון זהירין בלימוד הספר שחבר התנא הרשב“י ובנעים זמירות ישראל, ותזדהרו ביקר שבת מלכתא דכמה מישראל מחללין יחיה בכל ענינין, וכל חד וחד מנכון יהוב מאורחוהי ביפא ומעובדותי מקולקולייא, ויבעי אסיא למחתיה ויתיר שפיכות דם זכאי ומחמיר כל די לחבריה וגזילא ושבועא דשקרא וסהדותא דשקרא ולית דחלא דה' בכל פתגמין וחזן בעיניכון ושמען ולית מנכון מאן דיקנא קנא דמאריה ולית מאן דימחי בכל דא טיתיר מן כל דא דאתיאשו מן פורקנא וגרמו אריכות גלותא איסתכלו מא אינון אמיא אילון דמטו זימנין ושלימו קיצין ובנישתא דישראל לא איהפריקת ומוסיפין גלותא על גלותא ובנהא יתבין בגלותא אריכא מרידא בדוחקא בצערא ביגונא בליאותא בין אמיא קשין, ויתיר מן כל דא גרמא בחוביהון דיסתלק שפע ואזלין כל חד וחד בתר מזוניה ועסקין בהבליה עלמא ומבטלין רעוא דקוב”א ומבטלין עסק דאורייתא ולית מאן דישנה ולית מאן דירכין אודניה ושבחון לשכינתא ויתבא בצערא ומהלכין בהר לבהון ובתר עיניהון ועבדין גרמיהון כמאן דלא דעי ולא שמעי, ווי להון ויי לנפשיהון חא יחיבין ביום דינא רבא כך יתבע קוב“ה עלבוניה מנהון ורבוני ידעון דאי אישתלימו לכלהא שהותאא ולא איתסרקין ישראל חוב מתמוטטת ואזלא כל דא אתון גרמתון בגרמיכון אבל גלי קדם רבון עלמא דפורקנא בתרייתא דא לא תהא אלא בשביל שמיה רבא כי אם לשם קדשי, באומאה עליכון והשתא הזדהרו לאשתדלא כולכון ככל הנז' ולמיהב נדבתא תקרובתא היא דמשלחא לשככת חמתיה דס”מ חייבא ולמלאה סאחיה ארי בזמנא הדין אתקף היליה דס מ חייבא ולית מאן דישווי מלי דנביאי על ליביה ולא אשתכח גבר שלים דקיים תרי“ג פיקודון לתקנא מא דאעוי הא בחוביהון דבני ישראל ולית גבר שלים בלביה וזכאי בעובדוהי ליקום ולאגנא על עגמא לדרא חייבא הדין ואשתארו ישראל כענא דלית נהון רעיא ונא אשכחנא גבר דביה חכמה ובינה וסוכלתנא למיקם ולאנחא קרבא עם ס”מ וכת דיליה ולית אנחנא זקפין ענאנא אנא למרומא ופידנא ידי בצלו קודם קוב“ה דלא יעבר עמיא אלא בדיל שמיה ובדיל אבהתא ויקיים לנח מה דאבטח להון ואף גם זאת בהיותם וכו‘. עכשיו שמעו נא זאת ותחי נפשיכם כמוני כמוכם ודעו נא וראו וקחו מוסר ואל תמאסו והחי יתם אל לבו לדעת ולהבין כי זה חוב מוטל על כל ישראל ועליכם לקיים צווי ה’ לתת סכום הנזכר אחורי האגרת הזאת בהכרח ולא נדבה כדי לסמוך ולתמוך גאולה לשיכנת עינו ולתת הנ”ל מנחת שי ולקיים ציווים הנזכרים לעיל, ןאל תחשבו ח“ו שום מחשבה זרה או תשמעו לעצת ס”מ המתעה את ישראל ואל תאמינו לאלה בני אדם הנבערים הנותנים עצות על שוא והדוברים הפך הדיבר ומתנחמים בדברי שוא אשר בעת ההיא יבושו ממועצותיהם בע“ה, ואל תהיו כאלו היושבי קרנות ומחריבים העולם בהבל פיהם ומחשבים רעה ומוסרים ומכחישים ומחרפים ומגדפים ומתיאשים הם וכל הולך אחר עצתם מתיאשים מן הגאולה בעגלא ובמזן תגלה רעתם בקהל, אך הזהרו ושמרו את נפשותיכם שלא תאמרו ותחשבו בדעתיכם ח”ו שמעשים אלו רקים ח“ו הם כראי מיצק חזקים אבל איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת וזאת דברי אלקים חיים להשפיע לכם חיים מאוצר החיים כי”ר. עתה דעו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה כי ארכא גלותם ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו נסתרה הוא מפני שלא קבלו עליה גזירת ה' ומצותיו ועל שאינם משגיחים על שכינת עוזינו ועל עצמם ואמונתם הקטינא ורבו הגזרות והצרות ועל דבר זה אנחנו מצטערים מתי יבא בימינו ועכשיו שבא לידינו אין אנחנו שמים על לבינו ועושים עצמיכם כאלו אינכם יודעים ומה אם בארזים תפול שלהבת מה יעשו איזובי קיר. בבקשה ממעכ“ת עורו עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם ובקשו תרופה למחלתכם וזכרו נא זאת והתאוששו צריכים אתם ומוכרחים להתחזק ולעמוד על נפשיכם ולפתוח הדלת אולי יחונן ה' צבאות את שארית ישראל ולאמור לציון עמי אתה. בא זמן הישועה ובא עת הפקודה ולפי ידיעתי בכל זאת החלותי בעלותי אל על פעם ושתים ושלש לזכות אתכם בכח מבטלים ידי המלחמה ולשכח וחימה ולבנות החומה ציון וירושלימה ולעלות בשמחה בהשקט ובטחה ולעלות מעפר שחה והחלש יאמר גיבור אני, בהכרח ולא נדבה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט אפילא עני המתפרנס מן הצדקה חובה מוטלת עליו בגזרת עירין אם תרצו עם זאת והיו ואם לאו ח”ו אנחנו נקיים ואחריתם מרה כלענה ואלול מעשים אלו שציוני ה' יתברך לעשות אזי אבדו שונאי ישראל ח“ו כולם אבדו, ואתם בבני יעקב חקרו ודרשו ועשו נא חסד מתנות חנם וכל אחד מכם יזהר שלא יתרשל כי זה במאמר ה' ולא מלכי והכל תולה בצואר מי שיש בידו למחות ובשכר זאת תראו נפלאות. ומה שזכרתם שאתם מבקשים ממנו אות הוא תדעו שסוד הגאולה זו נעלמה מעין כל חי ואין לי רשות לגלות כבר מושבע אני ובע”ה בעגגלה אדודני אליהו הנביא ז“ל וחבירו ואז עיניכם תחזינה משרים הבוקר אור אני ואתם נשיר שיר חדש ולשמוח בשמחה הבא הקרובה יאריך ימיכם למא שלבכם חפץ ובכן אתם שלום והזהרו בכבוד השלוחים ותנו להם שכרם דשכט”ו.

יאודה ב"ר שלום כחיל.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מכתב יג9    🔗

פתח דברי,וראשית אמרי, להלל לאל משגבי וצורי, אשר מארץ מרחקים הביאני, ועל כמה מדינות הדריכני, ונפלאותיו ואותותיו הראני, ומים סוף הצילני והעבירני, ולארץ מצרים הביאני, ונחמה גדולה נחמני, ואל הגבירים הרמים הנחני, ושם בעיני כל רואי מצאתי חנינה, ושבתי בהשקט ובטחה שנה, במעט מקרא תלמוד ומשנה וזכור אזכור ותשוח עלי נפשי, על ארץ קדושי וחרבן בית מקדשי, ואשא רגלי בעניי ורישי, ואל נוא אמון הגעתי ואל הים הגדול ירדתי, ובעיר יפו שם יצאתי, ולעיר הקדושה ירושלים ת“ו עתה באתי. ומיום צאתי מעירי את לשוני למדתי, מרכבות עמי נדיב תחלתו לא ידעתי אך רוב השמועות במצרים הבהילוני, ובנוא אמון כפלי כפלים הגיעוני, וכמה פתאים שם הפגיעוני, לפתוח את פי ולדבר בלשוני, ואם אמת אגיד תחת לשונם יכחידוני, ולא תבלין ומלח יבלעוני, ואז במסכת עירובין קריתי, לא איברי ליליא אלא לשינתא ושיניתי, כי עולם חשך בעדי בצפיתי צפיתי, לשלחן אחרים, ואף כי הם מבני בריתי, ובכגון דא אמרו מותר לשנות מפני השלום. אך בהגיעי אל עיר האמת והצדק, שם יספרו דברי מישרים וצדק, ראה ראיתי בהלבנון את אשר הגיד הרב כמוהר”ר יעקב ספיר הלוי נ“י ביודעי ומכירי, מאז היה בארצי ובעירי, וגם האגרת אשר שלח לתימן בהסכמות הרבנים הגאונים ספרדים ואשכנזים מפעה”ק תובב“א לחקור ולדרוש על ענין השמועות הנז”ל מענין מארי שוכר כחיל, ויהי בחקרי בדברים, כי הם נכונים וברורים, הציקני רוח בטני, לספר מה שראו עיני ושמעו אזני, לבל אכשל ח"ו בעוני, ואהיה כובש עדותי כי כן היא מצותי, אם לא יגיד, הא יבש כגיד.

והנה אני הצבי מעיר צנעא מספר המעשה כמו שהיה בלי הוספות וגרעון שזה האיש הנז“ל איש ירא את ה' מרבים ומסתפק בדוחק מיגיע כפו כמנהג אנשי התימן. אך הוא חסר דעת קצת כידוע לכל באי שער עירי, והחכמה מאין תמצא לו כי הוא רודף אחר החכמים וישיבותיהם ללמוד מהם כאשר תשיג ידו. איך שיהיה כי היום כמו י”ב שנה ותבוא בו רוח לגרש את אשתו וילכו אל הדיינים וידברו עמו להוכיחו במישור על מה הוא מגרש בלי סבה, כי שלום בינו לבינה, ולא אבה ולא שמע לקול מלחשים ויכתוב לה ספר כריתות כדת משה וישראל בלי שום תנאי ובלי שום שיור. ולאחר ימים כמו שנתים ותופע עליו רוח לפי דבריהם, ויהי בחדש סיון אחר חג השבועות וימצא אותי החה“ש ענותן כהלל; שמו נודע בשערים זרע ישירים מרביץ תורה ברבים הח' או”ע מאי ריחיא חיים שרעבי נר“ו, ויאמר לי הידעת אם שמעת מספורי מארי שוכר כחיל, כי מדבר נפלאות וסודות מענייני הבשורות וגם מעניני גלגולים. וכך הוא אומר על פללוני גלגגול פלוני, ועל פלוני גלגול פלוני, וכן מספר והולך כמו עשרים אנשים, ואני משום כבודו של הרב הנז”ל שמתי אזני כאפרכסת לשמוע אל הדברים והכנסתי בזו והוצאתי בזו, כי ידוע ומפורסם למי שיש לו מעט ידיעה בחכמה זו כי אחת היא, ופרסמה הכתוב מה שגילה לנו אור שבעת הימים האריאל זלה“ה ומשנהו מהרח”ו זלה“ה, ואפילו ענינ גלגולים של הרמ”ע ז“ל כמובא בספר גולל אור, אינו אלא מה שקבל מרבו הר”י סרוק שקבל מרבו האר“י ומגוית הארי רדה הדבש, וכל זה פשוט למשכילים, ואף חכמה זו לא זכינו לאורה כי בלעותו ממצרים עפ”י הדבור, ושם הציץ וזרח אור תורתו וסמך ידו על הרח“ו זלה”ה, ועד פה תבוא ולא תוסיף. ואפילו הרש“ש שהעמיק הרחיב בבינתו לבאר דברי ע”ח וח' שערים כנודע זה מספרו הקדוש נהר שלום ורחובות הנהר, עכ“ז לא גלה לנו גלגולים וענינים אשר לא נזכר בדברי האר”י וכאשר העיד על עצמו כמובא בספרים הנז“ל. ומה נעני אנן יתמי דיהמי עניי התורה ועניי החכמה. ואף שיהיה חכם גדול ותורתו ולידתו בארץ הקדושה, אין לאל ידו באלו הדברים כבשי דרחמנא כ”ש וק“ו אם יהיה סירתו בארץ טמאה אשר שם הרגיעה לילית, וכמה מסכים ומחיצות מבדילים בינינו אל הקדושה, ולולא הבטחתו בתורתו כי לא תשכח חכמה מפי זרעו, כמעט אבדנו ח”ו. והרב הנז“ל מפני שאין לו מגע יד בספרי המקובלים כמעט שהאמין להבליו ובלבוליו בלי חקירה. והנה זה הענין היה ביום שלישי בשבוע, ומן הצורך להגיד כי באותה שנה קם אחד מזרע המלוכה ויתחזק וימלוך מעצמו והיה הולך ומתחזק בשמועה וכל הגוים נבהלים וזעים משמועותיו, כ”ש ישראל שה פזורה, ובטחו על עוטה כשלמה אורה, והדברים ארוכים לספר. –

נחוזר לעניננו, וביום ש“ק בצהרים הלכתי כמנהגי אל ישיבת שארנו המו”ן כמוהר“ר סאלם יחיא חבשוש נ”י, והנה מארי שוכר כחיל יושב שמה וכמוהר“ר יחיא חיים שרעבי הי”ו, וכמוהר“ר יחיא בן כמוהר”ר שוכר אלצארם נר“ו, ובן גילו כמוהר”ר סלימאן בן סאלם צאלח יצ“ו, וכמוהר”ר צאלח נר“ו, ועד ג' ד' אנשים, ויפתח פיו לדבר דברי עתידות הולכות ובאות כאלו הם דברי נבואות, ראשית דבריו המרים: דעו לכם שזה האיש אשר מלך עתה בקרוב אין המלכות שלוש לנחלה, כי אם פקיד לדבר מלה, ולשפוט על עושי עולה, אך המלך העיקרי, אשר המלכות לו תאות באותות ונפלאות, מאת ה' לבאות, הוא יוצא בזאת השנה, מארץ אשר חוגגים הישמעאלים בכל שנה, ובוא יבוא בחיל כבד וקול הרנה. ויציאתו מאבן התועים אשר שם קבועה, ויבקש להרחיב דת ויסוד תקועה, ויושבי עיר צנעא לא ימצאו מנוחנ ומרגעה, עד כי יגרשם אל הר שחורה, עד אשר יצעקו בנפש מרה, שלשה ימים בלא אכילה ואורה, ואז יתגלה משיח בן אפרים. ואני באתי להזהיר ולהזכיר על התשובה ועל הגאולה, כי השעה צריכה לכך אולי יקל ידו מרוב הגזירות והשמדות שזה המלך עתיד לגזור, ודעו לכם שלא יועיל התשובה והתפלה לבטל מכל וכל כי גזירת הגרוש הנז”ל לא ימוט, כי מוכרח להיות כן. אבל ההועלה של התפלה הוא שיניח אותנו ליקח כל כלי בתינו. ואם לא נעשה כן יוציא אותנו ערומים ויחפים מבלי כל. והיושבים הנזכרים שאלו אותו למתי יהיה זה הענין לפי דבריך, אמר להם מהיום הזה ועד סוף תשעים יום יהיה זה הדבר ולא יאחר ולא יעבור החק הזה.

ואני בשמעי את דבריו המבהילים והמהבילים, לא יכלתי להתאפק כי לא לבי הלך וידעתי בני ידעתי כי מרה תהיה באחרונה. והאנשים אשר עמי לא ראו ולא יבינו איך בחלקות תחלת הקלקלות, ועכ“ז הדיוט קופץ בראש, אמרתי אדברה וירוח לי, ואענה ואומר: כל דבריך לא יאמנו כי ספרים וסופרים יכחישוך בכמה טענות: הא' לאו' רובא דעלמא אנן לבול חבלי משיח; הב' מה לו למשיח להתגלות בארץ הזאת היפך דברי התנא הרבש”י ז“ל בזוהר בכמה מקומות; הג' מה זו אבן הטועים שאתה אומר, אם הוא אורמולוס חייבא שיאמרו חז”ל שעתיד להרוג משיח בן יוסף, אין הסדר כן, ואבן זו אינה כי אם ברומי לא במקום שחוגגים הישמעאלים; ועוד כמה טענות אין הפנאי לאמרם. סוף דבר כל דבריך אינם אלא דברי הבל שאין בהם ממש.

ויהי כשמעו דברי וירגז ויעל בחמתו החוצה, וכאשר עלה ויוכיחוני הרבנים והחברים היושבים: למה זה תריב עמו הלא דבריו נכוחים על התשובה והתפלה, אם לא יועיל לא יזיק, וישתיקו אותי שלא כרצון ה' ושלא כרצוני, ויחלו את פניו לבוא ולגמור דבוריו והבליו, ובחזירתו שם פניו אלי וכה ענני: הלא יודע לך שזה המלך היוצא בזאת השנה יבוא ויברר מחשיבי הקהל ג“ן אנשים ובראש כלם לא ידבר כי אם אליך כי כה תהיה גזירתו שימירו את כבודם, אמור לי מה תהיה תשובתך? אמרתי לו אני משיב לך כתשובת ר' יהושע כששאלו אותו המתים שעתיד הקב”ה להחיות צריכים הזאה או לאו, א"ל כד יקומון ונתחכם להון, כך זה כשיקום נשיב. והשומעים את דבריו האמינו להבליו. ואני על משמרתי עמדתי, אך אמרתי הואיל שהזמן קרוב נראה מה יהיה בסוף חלומותיו.

* * *

סוף דבר נפלו כל דבריו ארצה, אפילו רשומי דברים לא היו, ואחר כמו חדש וחצי וילך לו מחוץ לעיר והקיף את רל המדינות והכפרים של ימן והיה מזהירם על התשובה וההפלה, ויש מקומות שהיה בהן חדש ימים, ויש חדש וחצי, ויש שתי שבועות, ובכל המקומות אשר תדרוך כף רגלו שם יתבודד בדד ישב מתרחק מן התענוגים ובלויי סחבות לבוש, ואםא יתנו לו מתנות ומלבושים ימאן, גם שערו הוא מגדל, גם שפתו וצפרניו אינו מתקן. ולאחר שתי שנים הלוך הלך וקבע ישיבתו במקום אחר הנקרא “בני גובר”, רחוק מן צנעא מהלך יום וחצי, ושם דירם כעשרה יהודים, והמקום הזה יושבים אומה קשה ועזה, והמקום הזה נחל ארוך מהלך שנים עשר יום ומתישבים בו אנשים קשים עד מאד, יש מהם יושבים בבתים, ויש באוהלים, איך שיהיה המקום שישב בו אינו כי אם תחלת הנחל, ואעפ“י שהם אנשי חיל וגבורים, מ”מ הם טובים למי שמתגורר אצלם, וישב שם שנה וחצי. ובתוך ימים אלו היינו שומעים ענינים ונפלאות, יש מי שאומר כי מי שמבקש ממנו ממון, הוא מגלה להם מטמוניות, ואומר כי עתה אין לו רשות ליגע מהם עד שיבוא זמן, ויש מי שאומר שראה כתוב על פס ידו הימנית משיח בן דוד, ועל פס ידו השמאלית שם מתואר מלכי ישמעאל, העומד להתגלות לפי דבריהם. גם בננו שמועות אלה, שבכל זמן ובכל עת מתנכלים עליו להרגו ולא….. גם אומרים שפניו מאירים כשמש עד שאינם יכולים לראותו, ועוד בה מהנפלאות, שבאוהו מקום שהוא ישב בו יש הר גבוה מאד, ואני מכיר אותו ההר כשהלכתי שמה מלפנים בעסקי ושאלתי על ענין ההר ההוא, ואמרו לי שהוא מושב שדים, ולא יוכל שום אדם לעלות אל ההר ההוא, ומי שעולה שוב לא ירד – וזה האיש הנז“ל היה עולה על ראש ההר בלי פחד ואימה ושם זובח שעירים, ושעירים ירקדו שם. ואם אאריך בספורים אלו לא יכיל הנייר ומה בצע הלאות אנשים בדברי רוח, אלא שענין אחד אנימגיד, שברוב חכמתו היה מגיה ספר הזוה”ק, ואומר לא כך הוא גרסה הספר, ומלבד זה אפילו ספרי הנביאים שבידינו יש בהם מן הבלבול והשגיאות. כגון פסוק כה אמר ה' למשיחו לכורש, ע“ס בתיבת לכורש וצריך למחוק ולגרוס שם אחר (ר"ל לשוכר) לפי דעתו הנפסדת, עד שקרב אל ספר התורה ואמר מעתה יש לו חיוב הערבות כי איש בחטאו יומת. הדור אתם ראו, היש טעם ברור חלמות, וכי הערבית שרשה נמק ח”ו, והלא אנחנו בני האיתנים שרש אחד וגזע אחד בל ימוט לעולם, ובפרט מי שמציץ מן החרכים ויש לו מעט ידיעה בחכמת האמת כמוני היום, ידע וישכיל סוד הערבות על מה אדניה השבעו, ודי באריכות דברים. ויהי כי ארכו לו שם הימים כמו שנתים ימים ויעלה אל ההר כמנהגו, האורבים שם עשרה אנשים מבני חיל, ואיש כלי משחתו בידו עד שעלה כמו שלשים מעלות, ויורו המורים עליו, ויפול על פניו ארצה ויקרבו אליו ויקחו את ראשו מעליו וישלחו אותו אל מדינת צנעא להראות השרים והשופטים את גבורתם ואת גויתו לקחו אותה היהודים ויקברו אותה, תהא הריגתו כפרתו – ואני חקרתי היטיב אחר הענין הזה והנה אמת נכון הדבר, אבל המאמינים בו היו אומרים שזה ההריגה אינה אלא לפנים ולא חלו בו ידים, ויש מהם אומרים כי אמת נהרג אבל עתיד לחיות ולעשות נפלאות.

ובשנת תרס“ז והשמועה באה, כי כבר היה וכי הוא יושב בעיר תנעם (מהלך יום למזרח צנעא) ושלח לאשתו ובנו וישב עמה כמה ימים בלי אירוסין ונשואין כדת משה וישראל. ויהי כמשיב שתנאי היה בגירושין, ומפני זה הרבו עליו דברים וגם הנה יא רה ויעש לה נישואין משום לזות שפתים. איך שיהיה אני חקרתי ודרשתי הדבר באר היטיב על ידי אנשים המכירים אותו מקודם והנה אין בו שום סימן מן מארי שוכר הראשון שנהרג שם בהר בני גובר (אשר הוא בדרום צנעא). וכי יאמרו אליו אנחנו יודעים אותך מתחלה בבירור ועכשיו לא ראינו בך שום סימן, הוא אומר המתינו עד כמה ימים כך וכך ותראו אותי כמתחלה. ומ”מ אות ומופת לא יש, ולא שום דבר חדוש ואל שום תשועה כי אם מה שהגידו לי המגידים שבכל יום באים מאיזה מקומות להקביל פניו לפעמים, יהיו בין הכל ט"ו אנשים ולפעמים עשרים ושולח להם מביתו סעודה מה שיספיק רק לד' או ה' אנשים והם אוכלים ושבעים והותר. זה מה ששמעתי מפי מגידי אמת.

ובחג הפסח של שנת תרכ“ח יצאה שמועה בין הגוים והיהודים, שבערב ר”ח אייר יבוא הוא וכל חילו לצור על עיר צנעא. ויש לו עמו חיל רב מאד מאד, יש מן הגוים היושבים סביבותיו, ויש מבני גד ומבני ראובן רבים כחול אשר על שפת הים לרוב, ומפני זאת השמועה בקש מלך אחד מהמדינות האלה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ח“ו, וכתב עליהם פסק דין שחייבים כלייה, והרבה משרי המדינות חתמו עמו לקיים עליהם, והיה עת צרה לישראל ולא האמנו בחיינו, לולי ה' שהיה לנו כמו שהבטיחנו בתורתו ואף גם זאת וגו‘, והעמיד מליץ יושר לצדקנו במשפט הוא שר העיר של צנעא הבירה, אשר לא רצה לחתום עמהם והמליץ טוב בעדינו, ואחר הפסח שלח שר העיר הזאת וקרא לרבני ודייני וראשי עיר היהודים, ויאמר להם מחוייבים אתם להתפלל לפני ה’ על ענין זה – כי אתם נענים בעת אשר תקראו – ואם הוא שליח מן השמים גם אנחנו מקבלי עלינו, ואם הם דברים שאין בהם ממש יחלש כחו ולא יבלבל העולם, ויעשו כן ויצאו שלשה ימים על בית החיים להשתטח על קברי הצדיקים, ויצעקו צעקות גדולות לפני ה' ית' ובים ג' שהוא ערב ר”ח אייר נתענו כל הקהל אנישם נשים וטף, וישמע ה' צעקתם ולא נשאר מאותן השמועות הבהלות שום דבר, ולא נשמע עוד שמעו ולא נודע מקומו איה כמו חדש ימים, ואלם היהודים אשר בצנעא היו לנו הוצאות מזה אצל שר העיר – ואח"ז אמרו שהוא יושב במדינה אלטוילה ושולח שלוחים אל כל המקומות שיתנו מעשר ממונם.

ואני מכאן ואילך נסעתי משם לעיר עדן ומשם לארץ מצרים כמו שנז“ל, וכשהייתי במצרים בא לי כתבים מבני ביתי ואומרים שלא ילכו לדעת איכות הענין לתכליתו אם מעשה כשפים או דבר אחר. וברוך היודע. ומי שחלק לו אלקים בבינה אל יאבד זמנו בדברים אלו שאין בהם ממש, וכמה פעמים נכוינו בגחלת המשיחיים האלה, ואלו הענינים מביאים ח”ו לידי מעוט אמונה למי שהוא פתי וסכל, אבל החכם עיניו בראשו ויודע כי לא זו הדרך ולא זו העיר כמוזכר בכמה מקומות ובפרט בדברי הרמב“ם ז”ל בהלכות מלכים, ואים אני כמזהיר אלא כמזכיר, ומה אתי ואין עמכם, כי אני בער ולא אדע אני כמלקט אחרי הקוצרים. כה דברי מתאבק בעפר רגלי החכמים ותלמידיהם.

סלימאן בן לא“א סלימאן עמר יצ”ו.


כל אלה הדברים האמורים למעלה העיד בפני החכם היקר ביראת ה' מופלג בתורה מוה' סלימאן הנ“ל מילידי צנעא ומגדולי חכמי העיר הנז' ועל חתימתו בעה”ח פה עה“ק ירושלים תובב”א, ר“ח אדר ראשון תר”ל לפ"ק.

הק' מאיר אויערבאך שהיה אבד"ק קאליש ופנה

אבדק“ק אשכנזים הי”ו פעה“ק ירושלים ת”ו.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־


בע“ה ט”ו רחמים התרכ“ט ירושלים עה”ק ת"ו.

כבוד ידי“ג כו' מהור”י בריל נ“י מו”ל הלבנון בפאריז שלום וכט“ס. אחדשו”ט בקשתינו ממעכ“ת להחיש הדפסת האגרת הזאת לתימן. ולמהר לשלוח הרבה ממנה לעדן, אשר שם יפוצו לכל ערי תימן פנימה, לפקוח עיניהם לבל יתעו בשוא נתעה וישמרו בנפשותיהם מאד מהסכנה הגדולה הכרוכה בעקבותיהם ח”ו רח“ל אם לא ימהרו להנצל ויפקחו עיניהם לראות ולדעת את אשר לפניהם, ועליך המצוה לגמור את אשר החילות. וה' שומר ישראל יגן עלינו ועליהם ברחמיו המרובים, והענין צריך זריזות וזהירות, ויהי נועם ה' עליך עשה והצלח. כ”ד הדושו“ט באה”ר מצפים לתשועת ה' ולישועת ישראל.

הצעיר אברהם אשכנזי ס“ט הק' מאיר אוירבאך יצ”ו

ראשון לציון ראבד"ק אשכנזים


 

אגרת תימן השנית    🔗

מהר צבי קדש ציון וירושלים, מקור הברכה שפע החיים שלום ברכה וחיים וישועה ונחמה בכפליים, אל כבוד אחינו אהובינו, קשורי נפשינו, הרבנים הגדולים, פרי קדש הלולים, על מעיני התורה והיראה שתולים, התמימים והישרים, זרע קדש מאושרים, רבנ ובד“ץ דק”ק צנעא עיר ואם במדינת תמין יע“א. ה”ה ידי“ג הרב הגדול צדיק מושל יראת אלקים מוה”ר סלימאן יצ“ו אלקארא האב”ד, ואחיו בדומה לו ה“ה מהור”ר יחיא ידיד לבי יחיה לעולם, ואחיהם ה“ה מוה”ר אברהם יצ“ו, והרב החסיד מוהר”ר יחיא כהן יצ“ו, והרב הדיין מוה' יוסף אל מינזילי יצ”ו, והרב הדיין מוה' חיים אלשרעבי יצ“ו, וידי”נ הסופר הרב הותיק מו' אברהם צאליח יצ"ו, ולכל חכימיא ודורשיא וספריא ורישי דעמא. שלומכון יסגא!

אחרי הברכה ושאילת שלום היאותה לנו“ע כת”ר, ותפלתי תכון קטורת נכח פני ה' הנה זה עומד אחר התלנו כותל המערבי אשר לא זזה משם שכינת עוזינו למען חייכם ה' צבאות יגן עליכם, גאולת עולם תהיה לכם בב"א.

הן לקול השמועה תצילנה אזנים, הקיצותי באנחת מתנים, אדמע קול רעש גדול, מהאיש מרעיש ארץ שבא ויושביה, מרגז ממלכת תימן ושריה, ה“ה מארי שכר אל כחיל, יושב מח”ק, דברים גדולים וענינים מבהילים, אשר מאוד נעלים, והוא מלאך מושיע מושל במלכים ושרים, מבשר גאולת ישראל לקבץ הנפזרים, כאשר הגיע אלינו העתקת מכתבים מאלכסנדריא של מצרים ומעיר עדן בתימן משבחים ומפארים, גם העתקת שתי אגרותיו מלאות דברים ומרחיבות אמרים, עצומים ונוראים, פה ישבני גם בחינו את כל הענין ואשר עבר בין הגזרים, והשתוממנו מאוד על הספורים והספרים.

ואנכי “יעקב ספיר הלוי” אשר לפני עשר שנים עברתי בארץ התימן תשעה ירחים. ואיזה חדשים גרתי עמכם במחניכם ק“ק צנעא וידעתי את מעלתכם הגדולה בתורה, ויראת ה' טהורה, עם חכמת לבבכם ודעתכם הנקיה, על כן יקרתם בעיני נכבדתם ותמיד אזכרכם לטובה ובצפורן שמיר חרות שמותיכם ומעשיכם על לוח לבבי, וגם על ספרי אבן ספיר העליתי אתכם על רום המעלות. אי לזאת בבא השמועה הנוראה ממעשי מארי שכר הנז' אשר גם אותו ידעתי והכרתי, אך מרחוק נראה לי אז בשבתינו יחד בביהכנ”ס אל־ארעקאי, בש“ק פ' חזון, ונחמו, שנת התרי”ט לבע“ל; וכאשר קראתי עתה את שתי אגרותיו בשימת עין ולב, נפלאתי מאוד: מדוע אין איש מכם התעורר בצדק להודיע ולהעיד על עניניו – כה או כה – ואיך דעת מעכ”ת נוטה אם יש להימין או להשמאיל, כי לא דבר ריק הוא, הלא הדבר הזה נוגע לכלל הדת והצלחת אומתינו הק' יסוד מוסד מעיקרי תוה“ק, הלא לכם המשפט רבני ודייני וראי גלות ישראל בכל ארץ התימן, ומי צריך לחוש חוץ מכם. וחזרתי על כל הצדדים למלא פשר דבר ואין פותר. ע”כ שפטתי אשר אתם גם אתם, נמשכתם אחריו באמונה שלימה, וכל מעשיו נכונים ומתוקנים ומקובלים עליכם. על זאת הקיצותי ומנוחה לא מצאתי, נשבר לבבי יגעתי באנחתי. הן אם קרה מעשה כזה בימינו אלה במדינו אלו אשר אנחנו יושבים תה“ל בצל מחסה מלכי חסד ורחמים חכמי לב ומביני מדע ובמשפט ובחכמה יעמידו ארץ, אז – בין אם אמת הדבר אם לא – אין אסון מזה ולא פחד רעה, לא מצד המלכות, ולא מצד היהודים, כי היו מתנהגים עמו כד”ת וכהוגן. אבל, כי המעשה נהיה בארץ התימן הרחק מאדם העיר, ובתוך עם קדר אתם יושבים, האוכלים את ישראל בכל פה ומחפשים בכל יום עלילות ברשע להתגולל ולהתנפל עיכם לינק דמן של ישראל, ולקעקע ביצתן ח“ו – ועתה שתי סכנות מרחפות על הענין הזה אם אין פעולתו אמת, לכם ולכל בית ישראל ח”ו, בגוף ובנפש; עליכם מצד הממשלה, ושכנים ח“ו ח”ו כמובן, ולאחיכם בית ישראל הרחוקים מכם יש סכנת הנפש וחלול ה' ח“ו. הן רבים עתה בעוה”ר קטני אמונה אשר אמונת המשיח רפויה בידם, ומדבר כזה עוד תרפינה ידיהם להפילם במהמרות…. וגם לחלושי הדעת ועמי הארץ בתוככם יהיה למכשול ולפוקה ליאשם עוד מהגאולה ח"ו.

לכן מצאתי א ע מחוייב, והנני בא אליכם בבקשה גדולה גם בשם כל קהילא קדישא די בירושלים קרתא קדישא, ובראשם הרבנים הגאונים צדיקים וחסידים ראשי רבבות אלפי ישראל, למען תשיתו לבכם לדבר הגדול הזה אשר תעמדו היטב על ענין ומעשי האיש הזה בכל דרכיו ותהלוכותיו מנהגיו אותותיו ומיפתיו, והודיעו אותנו דבר ברור אמת לאמתו מאת כל הנעשה, ונדעה גם אנחנו אנה אנחנו פונים. כי הגואל והגאולה לא לגלות תימן בלבד, אבל לכל ישראל הפזורים בארבע רוחות השמים שהם אולי אלף פעמים ככם, וירושלם בראש כולם, תל תלפיות שהכל אליה פונים, ומדוע נהיה אנחנו אחרונים?

אבל בטרם תגיבו אל הענין הנכבד והקדוש הזה לעמוד על אבן הבוחן וכור המבחן כדי להגיע עד תכלית חקר בירור וצירוף וליבון דבר אמת לאמתו, צריכים לדעת איזה הקדמות ומפתחי מובאות עם אור נר לדרכי הבקורות אשר בהם תלכו לבטח דרכיכם, לבקר בין אמת לשקר, בין הכשר חכמה ונכוחים, לעובד אלילים ח"ו. ואף כי ידעתי שכל אשר אומר בזה לא נפלאת גם מכם, ומה ידעתי ולא ידעתם. בכל זאת הרהבתי עוז בנפשי להגיש יושר אמרי לפניכם, כי כבר אמרו: אין חבוש מתיר עצמו, וכל אדם צריך למזכיר ומזרז; וכי גם לא מלבי הוצאתי מלים אלה, רק אשר לקטתי מספרים וסופרים שלומי אמוני ישראל, אשר אולי אינם נמצאים עמכם. והיה לכם ילקוטי זה למעט הטורח בחפש מחופש. ולכן לא ארחיב בדרושים, ולא אאריך במליצות רק בלשון נקיה וקלה, וחכמי לב יביט את כל ולא יבואו לסכל מלי. וה' אלהים אמת יחנו בדרך אמת ליעקב סלה!

ראשית יש לדעת ולהתבונן על איכות ועניני המשיח גואל ישראל המושיע. וכבר האריך והעריך לפנינו הרמב“ם ז”ל בידו החזקה דברים מצודקים אשר בירר וליבן האמונה הצודקת והצרופה מרבותינו התלמודיים ז“ל אשר רק מפיהם אנו חיין ובלעדם נגשש עורים באפלה ואין אתנו יודע מה ועד מה. ואלקטה נא בזה מעט אמרים מלשונו הזהב, בפ”ט מה' תשובה: "ומפני מה נתאוו כל ישראל נביאיהם

“וחכמיהם ימות המשיח כדי שינונחו ממלכיות שאין מניחין להם לעסוק “בתורה ובמצוות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העוה”ב לפי שבאותן הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת שנאמר מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ונאמר ולא ילמדו עוד וכו' ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם, מפני שאותו המלך שיעמוד מבית דוד בעל חכמה יהיה יותר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו לפיכך ילמד העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל האומות לשמעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' ברא שההרים וגו'” כו' ע“ש. ובפי”א מס' מלכים, ז“ל [זה לשונו]: ואל יעלה על דעתך “שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם” או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כן שהרי ר' עקיבא כו' “בן כחיבא המלך כו' ולא שאלו ממנו החכמים לא אות ולא מופת” כו' ע”ש. [ועיי' בהשגת הראב“ד ז”ל “ושלחו חכמים לבודקו אי מורה ודאין כו'”, וע“ש מ”ש בכ“מ לישב. לענ”ד, מורה ודאין אינו בנדר אות ומופת רק סימן מובהק הנאמר במשיח ה‘: והריחו ביראת ה’, שזה עד וראי' על צדקתו וקדושתו בתכלית – ולא על משיחיותו – שגם בריחא בעלמא ידע ויבין בין צדיק לרשע ומורה כזה קדוש יאמר לו והגון להיות משיח ה‘. אבל אינו מחויב לעשות אותות ומופתים לעיני העם. ויש עוד מזה ראי’ להרמב“ם ז”ל כי לא שאלו ממנו אות אחר ובודקו רק בזה ואכמ“ל]. אמנם דברי הרמב”ם באגרת תיכון נראים לכאורה כסותרים לזה ח“ל שם: אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום “יראה בתחילה יראה בארץ ישראל כי בארץ ישראל תהיה תחלת הראותו שנא' (מלאכי ג' א') ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות. אבל איכות עמידתו דע שלא תדע עמידתו קודם היותו עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמיתת יחוסו שכן אמר הקב”ה כשמספר לנו ענין זה: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ואמר ישעיהו כמו כן כשיראה מבלי שיודע אב ואם ומשפחה: ויעל כיונק לפניו והשורש מארץ ציה (ישעי' כ"ג ב') ואמר שיגלה בארץ הצבי ויקבץ כל ישראל לירושלם ולשאר ארצות אז תמשך האומה ותתפשט מזרח ומערב עד שיגיע לכם אל תימן וליושבים אחריהם בארץ הודו שכן כתיב ע”י ישעיהו (שם י"ח ב') השולח בים צירים וגו' אל מקום שם ה' צבאות הר ציון, אבל כלל המעלות שיסופר בו ע“י כל הנביאים ממשה רבינו תחלתם עד מלאכי שהוא סופם תוכל אתה ללקוט אותם מן הארבע ועשרים ספרים, אבל המדה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ משמעו ומפחדו ותבהל מלכותם ויתנכלו אך לעמוד כנגדו בחרב או בזולתם כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו ולא יוכלללו להכחישו אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם שכן אמר ישעיהו בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר (שם כ“ב ט”ו) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. אבל הסתלק החרום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה אין זה בתחלת הגלתו אלא אחר מלחמת גוג ומגוג כמו שבאר יחזקאל ע”ה כו‘" עכ"ל. ואולם כשנעיין היטב בדבריו בקדושים האלה שמדקדק לאמר: והאותות והמופתים שיראהו על ידו הן הן הראיות כו’, וכן מ“ש עוד “אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו” ולא אמר שהמשיח בעצמו יראנו אותות ונפלאות, כי ר”ל שעל ידו כדי שיאמינו בו יעשה הקב“ה אותות המופתים בשמים ובארץ אשר על ידו זאת יאמינו בו הכל. וכן מבורר גם מלשונו הזהב המזוקק בפי' המשנה לפ' חלק וז”ל “אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל ויהיה אתו המלך גדול מאד ובית מלכותו בציון כו' ויעבדוהו כל הארצות לצדקו הגדול ולנפלאות שיהא על ידו וכל מי שיקום עליו יאבדהו ה' ית' וימסור אותו בידי כו' " ע”ש אבל זאת ודאי שבזמן ההוא יהיה בהכרח אותות ומופתים גדולים ונוראים אשר לא נבראו ונראו בכל הארץ ובכל הגוים כאשר נבאו כל הנביאים וכ“ש מיכה (ז', ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ר”ל שביציאת מצרים היה נפלאות כן יהיה באחרית הימים בגאולה האחרונה אבל ערך הנסים ודאי יהיו יותר נפלאים ונוראים בערך הגלות והשעבוד ואורך הזמן, וכי אז לא היה רק גאולה מאומה אחת ולעתיד מכל האומות והלשונות וכמ"כ ירמיה (ט“ז, י”ז): ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון (היא גלות אדום אשר בה רוב היהודים.) ומכל הארצות אשר הדיחם שמה. וכן אמר יואל (ג' ג'): ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן. אבל המופתים ההם יהיו אמתיים ונאמנים לכל אשר לא יכזבום ולא יכחישום שלא יהיה אפשר לתלותם בכשוף ובלחש ומערכי בתרי הטבע וכדומה, ולא יהיה מי שיסתפק בהם כלל כי מעשי ה' המה ולכן אמר ונתתי [אני ה‘] מופתים בשמים ובארץ, אותות נאמנים אשר לא יכזבו אותותם וזאת תהיה לעדה ולאות אמת לכל מלכי ארץ ושוכני תבל אשר יאמינו במשיח אלהי יעקב כי הוא זה אשר שלחו ה’ במאת ויקבלו עול מלכותו עליהם להורותם דרך ה' לתקן עולם במלכות שדי, אבל המשיח לא יצטרך לעשות אות ומופת, וגם לא כאותות האלה אשר הוברי שמים ומאחזי עינים יעשו בכל יום בלהטיהם וכשופיהם, וכדומה.

וכמה משיחי שקר עמדו בגלותנו זה אשר הראו ג“כ אותותם אותות, ואחריתם עדי אובד. ור' דוד הראובני (גם הוא היה מארץ התימן) ותלמידו ר' שלמה מולכו (שנת ה' רפ“ד לב”ע) במלכות פורטגאל אשר עשו אותות ומותים רבים לעיני המלך והשרים והכומרים הגדולים והאמינו בהם רוב גדוליהם וחכמיהם, וזה ר”ש מולכו שרפוהו במצות הפאבסט ברחוב עיר רומא על מדורות עצים נגד כל העם ולמחרתו בא לפני הפאבסט חי וקים ואמר כי לא אותו שרפו רק דמות דיוקנו ותמורתו. ועשה עוד מעשים רבים עד שבשנה האחרת (שנת ר“צ, ובצ”ד ש' רצ"ד) תפסוהו הקיסר ונשרף באמת (בעיר רעגענזבורג או במנטווה) כי שמו רסן מתעה על פיו שלא יציל עצמו בלחשיו והשבעותיו, [והוא היה חכם גדול וחסיד באמת וכתב ספרים נפלאים בקבלה, ובעל מ“כ על מד”ר שה“ש ע”פ דומה דודי מזכירו לשבח. ועל ידו לא הגיע נזק ורעה לישראל ונשרף על קדושת השם]. וזה האחרון הסביר שבתאי צבי שר“י ונביאו נתן העזותי הם הרבו לעשות אותותיהם בכל מרחבי ארץ גדלו והצליחו בשקר ותרמית וטומאה וזוהמא והם הרעו מכולם אשר השריצו צחנתם בכל הארץ וגם ארץ התימן לא נקתה מהם וביצי צפעוני שורש פורה רוש ולענה מנחש הקדמוני השריצו על פני כל האדמה ועוד לא הטהרנו מהם. והמשיחיים האלה הצירו והרעו לישראל יות מכמה מלכיות רשעה אשר על ידם נשפך דם ישראל כמים והוציאו אל הורג אלפים מישראל וגם המירו את כבודם באל נכר ועם אחר חללו כבוד האומה והשחו לעפר אמונת תוה”ק.

היוצא לנו מזה שמלך המשיח האמתי צריך שיתגלה בתחלה בארץ ישראל ובירושלים עיה“ק ת”ו וגם אליהו המבשר לפני יום בואו (עי' סוף עדיות) יבא יום אחד תחלה לב“ד הגדול שבירושלם כמפורש בתלמוד (עירובין מ“ג, ב'. וע”ש בריטב א וז“ל “פי' בלשכת הגזית מקום ב”ד הגדול כי שם יגלה בתחלה”.) וברוך ה' אשר לא השבית לנו רבנים גאוני התורה וצדיקים וחסידים הראוים לב”ד גדול לקבלת פני אליהו זל“ט בב”א. וז“ל הרמב”ם בפי“ב: יראה מפשטן של דברי הנביאים שבתחלת ימות המשיח כו' יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנא' הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו' ואינו בא אלא לעשות שלום בעולם שנא' כו' ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו כו' " ע”ש, וכן המלך המשיח צריך להיות איש רם ונשא מובחר מין האנושי גדול המעלה מכל בני דורו בכל דבר, כי הוא המיועד להיות מלך מלכים על כל העולם. וכפדר“א פ”ג: “ושלשתן (חכמה, תבונה, דעת) כפולות נתנו למלך המשיח שנא' ונחה עליו רוח ה' וגו'. ושם פי”א “מלך המשיח שהוא עתיד למלוך מסוף העולם עד סופו כו' " עש”ב. ואף שנאמר (ישעי' נ"ב) משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם, ושם (נ"ג) לא תואר לו ולא הדר נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חלי וגו' – הנה מלבד שפשט מליצות הכתובים הם על כלל האומה הישראלית כמו שהם בגלות החיל… וכאשר ביארו מפרשי הפשט, אבל אפי' אם נאמר על המשיח עצמו, הנה זה יהיה קודם התגלותו כנאמר שם: ואנחנו חשבנוהו (מקודם) אבל אחר התגלו ויבא ויאמר אני, אני, הוא, בודאי אז יראו ויחזו בו כי זה הוא הפודה ומציל גוף ונפש, ויראו בו סימני מלכות מלך מלכים, וככתוב שם: הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד לכן אחלק לו ברבים וגו‘. וכמש“כ הרמב”ם ז"ל פנז’. וסוף דבר כתב שם “וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו שדברים סתומים הם אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכר הפסוקים כו' ועכ”פ אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות כו' ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו כו' ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים קפח רוחם של מחשבי הקצין אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שביארנו“. וע”ש בשני הפרקים. – – והנה ההתנצלות שנתן הרמב“ם (באגרת תימן) בעד רבינו סעדיה גאון ז”ל שחשב את הקץ וטעה, הן הן ההתנצלות גם בעד עצמו שגם הוא שם חשב…. ועבר דלא כשמעתי‘. אלא מפני שהאנשים אשר שלח להם אגרתו הנפלאת הזה פתח תקוה קדוש קדוש יאמר לו, היו צריכים לכך לבני דורם ואעפ"כ השביעם שיסתירוה בסוד ה’.

שנית צריכים לדעת מדות הנביא האמיתי ובמה יבחן וינוסה ואיה מקום נבואתו. והנה בגדר הנבואה וקנאיה האריך הרמב“ם ז”ל בהקדמתו הטהורה לפי' המשנה, ומשם בארה להכיר לדעת בין אמת לשקר, וכמה פרטים גם בבחינת נביא האמיתי, קחנו משם. ותוכן היוצא מדברי ק' בקיצור מאד אשים בזה: שאין הנבואה שורה אלא בארץ ישראל דוקא, ועל חכם גבור ועשיר, ויתמיד בנבואתו פעמים רבות, ולא יפיל מכל דבריו ארצה שיתאמת כל דבריו עד נקודה קטנה ולא יחטיא אפי' פעם אחת, לא יזיז זיז כל שהוא מדברי קוה“ק הכתובה והמסורה, ולא יוסיף ולא יגרע שום מצוה [והרמב”ם באגרתו הנזכ' תפש על משיח השקר שהי' אז מתוככם בתימן, על שצוה לפזר כל אדם ממונו לעניים וחז“ל אמרו המבזבז על יבזבז יותר מחומש] ואז נוכל לתארהו בתואר נביא אמת. וז”ל הרמב“ם פ”ג מה' יסודי התורה: ולא כל העושה אות או מופת מאמינים לו שהוא בניא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה כו‘“. וע”ש עוד בפ“ח הצריך לזה, ובפ”ט ה"א: "לפיכך אם יעמוד איש וכו’ ויעשה אות או מופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה או שאמר שאותן המצות כו' הרי זה נביא שקר כו' ומיתתו בחנק כו‘" ע“ש. ואעפ”י שעושה אותות ומופתים חזקים וקימים, כי אפשר שהם ע“י כשוף ולאט, ויבחנו אח”כ, או כי מנסה ה’ אותנו. אמנם גם גלוי אליהו שהיה לחז“ל בעלי התלמוד ואחריהם, לא מצאתי שהגיד להם עתידות ונביאות, ואף לפסק הלכה לא שמענו לו ולא לב,ק, גם לא עשו בפקודתו ניסים ואותות יותר מאשר יוכלו בעצמם – ע”ד ותגזר אומר ויקם – וגם הקץ לא גילה להם, רק כשהפצירו ריב"ל שהיה רגיל עמו לגלות לו מתי יבא משיח ושלחהו לשאול ממנו שמה… וענהו “היום” ופירש לו אליהו היום: אם בקולי תשמעו (סנהד' ל"ח).

שלישית, גם זאת לכם לדעת להשכיל ולהתבונן כי אצליכם בארץ התימן תשתרר גם השתרר מאז עד היום אמונת הכשוף והשבעות וקבלה מעשיות וחשבון משפטי הכוכבים במדה גדולה וגדושה מאד, בין אצל אחינו ב“י ובין אצל האומות אשר יושבים ביניהם, וכל ההוגה בדברים האלה ומתמכר לעשותם ולנסותם בשקידה והתמדה וכל מעיניו בכל כוחותיו וחושיו רק בהם, ישבע בם ויסכון בהם יטמא ויטמע בם עד יתאמת אצלו שהגיע לכלל דעת מעשים רבים ופעולות נשגבות והגיע עד תכלית חקר דברים נעלמים וענינים מאד נעלים, ומי שח דמיונו עוד יותר חזק יכול לפעמים לעשות מעשה נפלא וזר לחק הטבע הפשוטה הנגלית אבל נמצא בסתרי הטבע אשר כל חרטומי מצריםוכל חכמי לב ילאו לדעת עילתו וסבתו אשר גלוי וידוע רק לעילת העילות וסבות הסיבות ית”ש אשר יצר והטביע את כל הנגלות והנסתרות אז במעשי בראשית, או לנביא אמיתי אשר עמד בסוד ה' באמת. ולכן בעלי הפעולות כאלה אף אם ישיגו לפעמים לפעול איזה פעולה או להגיד מראש איזה עתידות, עפ“י הרב לא יאמנו דבריהם ולא יתאמתו ואף להיטיב אין אתם כי לא ידעו מקורן וסבתן רק בכח הדמיון וההרגל המקרה והנסיון, על כן יחטיאו את המטרה ולא תעשינה ידיהם תושיה. ויש באלה המהבילים שתי כתות: יש רמאים וצבועים היודעים כי שקר בימינם אבל חכמים הם להתעות ולרמאות באחיזת עינים ומהירות ידים ולשון מדברת גדולות; ויש משוגעים שכח דמיונם חזק ברוחם מרוב הרגלם יחשבו שבאמת הם עושים מעשים נפלאים בכחם ועוצם ידם אשר הם מולכים ומושלים על העליונים והתחתונים על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה והם כפופים ונכבשים לבם לעבדים להטותם לכל אשר יחפצו ובמאמר פיהם יכולים להפוך כסא ממלכות ולהחזיר את העולם לתוהו ובהו (ובא“ס כתבתי ג”כ מזה, ראו שמה), ובאמת הם חלושי הדעת מבעלי השכל ונפסלי התבונה, וקראתי אותם “שניות לשגעון” וההמון יחשבום לענקים ובני אלקים אשר ראשם מגיע השמימה. ותשעה הידות מאלה נמצאים בארצות התימן מני אז אצל בני קטורה אשר קבלו בשתי ידים ומלא חפנים המתנות האלה אשר נתן לבני הפילגשים; שם גברו בארץ והצליחו, ואחינו ב”י קבלו גם מהם והוסיפו על אשר להם והיה להם פי שנים ברוחם, וכי טבע לב בני האדם להתפעל על נקלה מדבר חדש זר ונפלא ע“כ ינשאו וירוממו דבר קטון ומאד חלוש לענין נכבד ומאד חזק, עד כי מיתוש ונמלה יעשו נשר וגמל, ומאבק פורח הר גבוה וחלול! ובדבר הזה סרתם מן הדרך אשר צוה אתכם רבינו מורינו ומאורינו הרמב”ם ז"ל, אשר אתם קבלתם אותו עליכם מאז ועד היום לרב ומורה ובכל דיני התורה והמצות לא תסורו ימין ושמאל מכל אשר כתב משה בידו החזקה להלכה ולמעשה ותאמרו משה אמת ותורתו אמת, והוא מורכם ומוראכם ומפנינ שמו תחתו – אשריכם ומה טוב חלקיכם – אבל באמונות ודיעות האלה אינכם מאמינים ברבינו משה הזה ולא תשיתו לבכם לדעתו, ואף תרחיקו ללכת הלאה הרחק מאד בקצה האחרון למרות עיני כבודו. שימו זאת על לבבכם ונגד פניכם!

ועתה נשובה ונחקרה לדעת דרכי האיש הזה מארי שוכר כחיל – כקריאתו, או: יהודה בר שלום, כחתימתו – עפ“י המכתבים והאגרות הנז': הנה הוא השכיל לעשות בלי לקרוא עליו שם משיח באשר יודע גם הוא שכבר נכוו רבים בזה. ועד מהרה לא יאמינו בו בכל נפלאותיו אשר יעשה. וגם כי סימני המשיח אין בו, ולכן השכיל פיהו להגיד דבר אמת שאיננו הוא המשיח – אף שאחרים מאמינים ג”כ שהוא משיח – גם לא רצה לאמר שהוא אליהו הנביא המבשר על הגאולה לפני בא יום המשיח, (כאשר הארכתי למעלה), שגם בזה לא יאמינו בו: כי אליהו הנביא איננו אתנו בישוב הארץ והוא בשמים ממעל מאז עלה בסערה השמים, ובין מלאכי מרום יתחשב, רק יתגחה לפעמים לחסידי הדור יחידי סגולה ובזמן המשיח ירד לבשר לב"ד שבירושלם כנז'; ואיך יאמר על עצמו שהוא אליהו והוא נודע בעיר מה שמו ומה שם בנו? – ולכן בחר לו ללכת בשליחות מאליהו הנביא ובמקומו לבשר את הגאולה ולהזהירם על התשובה. (מה טוב חלקו ומה נעים גורלו!) ועל זה אנו דנין עתה אם דרכיו יתכנו:

א) איה איפו מצינו רמז לזה שאליהו יעשה שליח בחריקאו ויאציל עליו מרוח לבשר את הגאולה הרבה שנים בטרם יבא? ולפי מכתביו, זה לו שלש עשרה שנה מאז נצטוה בשליחות הזאת ולללחום עם הס"מ ולסבול עונות בני ישראל.

ב) אם כן, לא היה אז בעתה רק אחישנה על ידי התשובה; וזה כבר השיב אליהו בעצמו לריב“ל כנז', ומה חידש לנו הפעם ע”י שלוחו המבשר הזה?

ג) זה כלל גדול בידינו: מצוה בו יותר מבשלוחו. ומדוע זה יתעצל אליהו בעצמו ובכבודו לצאת לישע עמו לבשר בשורה טובה ונחמה כזו ולהתגלות לעין כל כאשר הוא נועד לזה מפי עליון, והוא בארבע טיסות יעוף בכל העולם ברכות ד‘.) ואליו הכל ישמעון וכולם יאמינו בו, ומדוע זה יסתר אליה במסתרים בחגוי סלע מדברה חדרי תימן ויכבוש את נבואתו ח"ו בדבר גדול כזה לבשר גאולת ישראל ותשועת ה’ אשר זאת תכלית כונת הבריאה לתקן עולם במלכות שדי, וישלח את דבריו ביד איש יאמיני, אשר לא רבים בו יאמינו, רק ע“י מופתים אשר לא יאמנו? דבר זה אין לו שחר! [כן מה שמסופר ממנו שאחרי התחיל לבשר את הגאולה והראה איזה אותות עלה להר ונתכסה שם שתי שנים ומחצה, והגוים עלו אחריו להר וחתכו את ראשו, והביאוהו אל המלך בצנעא ותלה את ראשו בשער עיר היהודים ג' ימים, ואחרי שנתים ומחצה חזר ונתגלה ועושה מעשים נפלאים מאוד – כן איתא במדרש חזית ע”פ דומה דודי ובס' נשא פי“א “כגואל הראשון כך גואל האחרון, הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם כו' כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם, כמה יהא נכסה מהם כו' ארבעים וחמשה יום הה”ד כו' ע”ש. והבינו זאת!].

ד) אליהו הנביא לא התעתד לעשות מופתים ואותות לעיני ישראל והגוים, והוא רק מלאך הברית לעשות שלום להשיב לב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ולקרב המרוחקים בזרוע ולטהר את בני לוי ליחשם במקדש ע עבודתם10. ולכן האותות אשר יעשה האיש השליח הזה – אם אמת הן – לא אדע מאיזה דרך המה אם איננו המשיח בעצמו, ואם כדי שיאמינו גם בו ויחזרו בתשובה, זו איננה תשובה שלימה ונכונה.

ה) אם נשים עין ולב על מופתיו ונפלאותיו, כפי המסופר מאנשים רבים עפ“י מכתבי הר”ר יחיא מזרחי נ“י מאלכסנדרי' והר”ר משה חנוך נ"י מעדן, ואשר יספר זה האחרון מה שקרה לו לעצמו. ושני אלה כבר ביררו אוכל מפסולת ונפו דבריהם בנפת השכל (כי במכתבים אחרים ומספורי אנשים בע"פ ראיתי ושמעתי עוד דברים הרבה מרבים הבל), גם באלה אין רוח חכמים נוחה מהם; מלבד כי גם הספורים האלה לא יתאחדו בפיהם ויש כמה מעשיות מאלה שזה מספר כה וזה באופן אחר, זה אומר במגדול יפת וזה במגדול צנעא, זה בטינעם וזה במחוית. וכאשר תעבורו בעין בוחנת על העתקת המכתבים המובאים לפניכם תראו שבכמה דברים סותרים זה את זה, כי לא ראו בעיניהם רק שמעו מפה אל פה, ומה ששמע זה לא שמע זה, ודרך האמת אחת היא!

אבל אם גם נכוף עצמינו לקבל את הכל על צד האמת, יש לשאול ולרצות בהם: הנה מסופר, שעלה וישב במגדול יפת מקום סכנות רוחות רעות שדה ושדות אשר לא ישתקו מנגינתם רק ע“י תקרובות בקר וצאן. והוא – לא זע ולא פחד מהם ועלה וישב שם! וזה לאות כי גברה ידו עליהם ומפניו יחילון וירעדון, והעביר רוח הטומאה מן הארץ. ואם אמת הדבר, יש לבע”ד לחלוק: אולי כרת עמהם ברית שלום ויהיו לעם אחד, ועוד, ועוד. ואין זה מסוג המופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל ומצרים; ולא כיהושע שהעמיד השמש והירח; ולא כאליהו ואלישע שהחזירו נשמות לפגרים מתים ממש, או ירידת אש מן השמים [וגם על זה בקש רחמים ענני ה' ענני ה' שלא יאמרו מעשה כשפים הם (ברכות ט‘].11 ומה שנתנו לו סם המות וגם חתכו את ראשו (בצנעא בהר אצל טינעם) וחזר חי, והבאים להרגו נפלו מתים לרגלו והחיה אותם במאמרו, ועמדו על רגליהם והשתחוו לו, והכלי נשק נהפכו לעצים וכו’ וכו' – אם כי דבר גדול הוא עד להפליא, בכל זאת יש גם עליהם טענות וספקות: אולי נדמה השקוהו ונדמה הרגוהו, וכדומה –; ומעשים כאלה עושים גם הצוענים וההודים, וגם פה ירושלם ת“ו ראינו זה לפני איזה שנים צועני אחד העושה כשפים ואחיזת עינים לפי שער יפו – מגדל דוד – ששחט את בנו לעיני כל העומדים קהל גדול, והנער היה מפרפר בדמו ואח”כ החיהו ועמד על רגליו. ובתלמוד ומדרשות וזוהר מובא הרבה מעשיות כאלה. ולמעלה ספרתי רב מזה שמעשה בר" שלמה מולכו ברומא ורעגענזבורג, ומעשים גדולים ונפלאים של שבתי צבי שר"י. ועלתה מהם מה שעלתה. ואולי גם זה כאחד מההם –.

אולם ענין מילת בנו ע“י אליהו הנביא – כמסופר עליו – גדולים חקרי לב, וכנגע נראה לי במילה זו: כי לא נתנה תורה למלאכי השרת ואינם בדיני מילה, ומה לאליהו מלאך הברית למול בעצמו זרע אנשים? ולא נגזר עליו רק לעמוד על הברית קדש ולהעיר, כי קימו בריתך בני ישראל, תחת אמרו “כי עזבו” (פדר“א', אבל לא שהוא יגזור הערלה. ואם נאמין כן שהוציא מחדרו את הילד מהול מתבוסס בדם בריתו, אין ספק כי לא אליהו מל אותו; כי הוא יודע דין אמת ולא יעשה דבר נגד תוה”ק, אבל אבי הילד – שלוחו של אליהו ושלוחו של אדם כמותו) – הוא, מל אותו, להראות, שכמו משה רבינו החזיר גרושתו אחר שלוחיה, וכשהלך לגאול את ישראל לא מל את בנו בדרך ונענש, ולכן הוא החזיר את גרושתו – כמסופר שם – ומל את בנו הנולד לו. וגם לפי המסופר הוא אומר שיש מטה משה, והוא עפ”י דאיתא במד“ר סו”פ עקב “אמר הקב”ה משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהן בעוה“ז כך לעת”ל כשאביא להם את אליהו הנביא שניכן באין כאחת כו' “. ע”ש, ולפיכך הוא קורא לאליהו “חברי”.

אך האות האחרון אשר עשה עם הר“ר משה חנוך בעדן שהעיז עליו בפני שליחיו בעת שהיה שתוי יין, וכשחזרו שלוחיו אליו נודע לו – או ידע מקודם – ואמר עתה לקח שכרו, כי באותו שעה עלה רמ”ח על הגג שלו במקום שחרף וגדף והושלך מהגג לארץ שנדמה לו שאחד תפס בו והשליכו בחזקה) ולא נותרה בו כל נשמה, ומארי שוכר זה הגיד שם בצנעא לשלוחיו, במוצש“ק, את כל המקרה, ובקשו ממנו שימחול לו שהי' שכור וגם נתחרט למהר ובקש מחילה, אז מחל לו, ואח”כ פתח רמ“ח שם בעדן את עיניו כו', כמו שמספר למ”ח בעצמו באורך את כל הנעשה עמו בזה! ואם אמת המסופר בכל פרטיו זו קשה מכולם: כי כתוב הדר הוא “גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי י“ז כ”ו); ואפי' מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב”ה וכ“ש לעשות דין לעצמו לשלוח מלאך דין או מחבל לעשות משפט סקילה כזה לאיש שדבר עליו קשות שלא בפניו ואינו מאמין בו (ואם קוב“ה תבע ביקרי' של ת”ח וכ"ש של משיח או נביא, היה צריך להענש מיד, אז כאשר חרף אותו, ולא עתה כאשר שבו המשולחים וספרו לו אחרי ימים וחדש), זה לא דין תורה ולא דרך צדיקים ולא מדת חסידות, רק מארבע אבות נזיקין – או אבות הטומאה – שדרכן לילך ולהזיק, ולא מצינו בכל הנביאים – אשר בודאי יכלו והיה כח בידם לעשות כמעשה האיש הזה – שעשו כן אפי' למי שהרע להם בפועל כפים; וגם אליהו הנביא – אשר זה בא מכחו – לא דן מיתה על דברים רעים לבד, רק כששלח עליו אחזיהו שר חמשים וחמשיו לקחת את נפשו אמר “אם איש אלקים אני תרד אש” וגו' להציל חייו, עד שאמר לו ה' “רד אותו”, אבל חלילה להמית או להעניש על דברי חרופים. ובודאי אליה עם כל קפדנותו (סוף סנהדרין) לא יצוה לעשות כן. אמנם במלך המשיח כתיב (ישעי' י"א ד') “וברוח שפתיו ימית רשע” – וזה בכלל מורה ודאין, – אבל רק ברשע למות שחייב מיתה מדין תורה או מדין מורד במלכות אחר שתתגלה מלכותו בכל, אולם חלילה גם להמשיח לעשות שלא כדין ולהעניש איש מישראל עבור שיסתפק או ילעג במשיחותו טרם יתגלה ויתאמת לכל אשר ה' שלחו באמת. ובפירוש אמרו חז”ל (מגילה י"ד) על דוד המלך כשהלך לנדום מנבל שחרפהו ודן אותו למורד במלכות וכאשר פגעתהו אביגיל הנביאה אמרה לו “עדיין לא יצאה טבעך בעולם” והודה לה וברכה “אשר מנעתני מבא בדמים”. ובסנהדרים (ק"ז) “שלשה חלאים חלה אלישע אחר שגירה דובים בתינוקות” ומי היו אותן התינוקות? עי' סוטה מ“ו): נערים שמערערין מם המצות, קטנים, שהיו מקטני אמונה, שנתעברה מהן אמן ביום הכפורים, מגדלי בלורית כעכו”ם, שלא היתה בהם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות לחלוחית של מצוה; ואעפי“כ נענש עליהם. ומה יענה זה – על בעל אשה ובנים, בעל תורה ומצות, עושה חסד וצדקה כהרמ”ח נ“י? וכן שמעתי מאז שהחרים שני תלמידי חכמים מגדולי מח”ק צנעא על דבר אשר התריעו כנגדו, ונעשה בתיהם וכל אשר להם חרב ושמם, והם ברחו מן הארץ, היטב זאת בעיני שופט צדק? – על כן בשום אופן לא אוכל לקבל זאת לאות ומופת על אמיתתו וצדקתו. ואם שדיתי ה' יכפר בעדי:

עתה נלכה נא יחד ונקרא את שני מכתביו אשר כתבם בעצמו לאליכסנדרי' ולעדן, ונשמע מה בפיו גם הוא:

באגרתו מן ד' סיוון בק“ף לשטרות (היא שנת התרכ“ט לב”ע) כתב “ועתה אודיע נא אתכם כלנו12 ק”ק אסכנדריא ובראשם זובחי הזבח וטובי העיר אשר הבית נכון עליהם”. על זאת עמדתי משתאה: הלא מהמופתים שמעידים עליו, הוא – שכל רז לא אניס לי‘, מעין נובע תורה וחדושים שלא שמעתן אזן ולא נמצא בספרים, ויודע כל דבר שבעולם, וכל שמות בני אדם שבעולם ומהותם ואיכותם כו’ “, ואיך לא ידע שיש באלכסנדריא עיר הגדולה, רב גדול בתורה ביראה ובחכמה זקן ומופלג בדורו, מן השרידים אשר ה' קורא, הנאב”ד מוה' נתן עמר יצ"ו, ומדוע זה נעלם ממנו שמו הטהור? אבל חשב שאלכסנדרי' היא כאחת מערי תימן, אשר הזובח והשוחט, הוא המורה והשופט; ובאגרתו לעדן נקב בשם טובי העיר דייניהם וגביריהם, הלא דבר הוא?

המכתב הזה אם כי הוא מלא מוסר ותוכחה לשמור חוקי ה' ומצותיו, אזהרות על חילול שבת, שבועות שוא למוד זוהר, אמירת תהלים, הפרשת מעשר כו' כו‘, הכל ישר נוכח עם ה’ וישראל – אבל יש בו גם דברים זרים, אשר נפש היפה ושכל הישר לא יקבלם ברצון: הוא אומר “הכי אמרתי הבו לי כי זה במאמר האנומלטוני מיד צרס"מ המקטרג עלי ועל ישראל, גם אני לא אחשך פי, כי לקח ממני גופי, הים אני לו תנים, מקבל עלי תלת עשרה שנין (כרשב"י!) לבש בשרי רמה ואזל, ורגלי יושבים בכבלי ברזל, כו‘. עתה כל אחד מכם ישמור המצוה אשר צוה אותי יתברך לאמר לעמו לתת מנחה לעלות אותה לס"מ וגונדא דילי' למלאת סאתיה ולשכא חמתיה, ונשא נס לגוים מרחוק כו’ ובשכר זאת, תזכו לחזות, כי חיוב מוטל עליכם כו' שתתנו כל אחד מעשר שלו דהיינו רביעי הלוג שבאדם שהוא מקרא מעשר (?) וזאת יעצה ה' צבאות ואין דורש בעדי לזכות ישראל. על כן שעו מני אמרר בבכי, כי האומה היחידה נסרחה חכמתה ולא ידעו למה ומחשבים שמעשים אלו רקים ח”ו אבל כראוי מוצק חזקים, ובעגלא תמוש היתד וגו' ובלע בהר הזה בני הלו“ט (ר"ל הסטרא אחרא) ומחה ה' אלהים כו' כו'. עתה בבקשה ממעכ”ת באומאה עליכון אחון דרחמין לשכינת עוזינו ולמלכות בית דוד כו' יחיו מתיך וגו‘. לכן שמעו דברי ה’ אנשי לצון וגו' מי בכם ירא ה' וגו' כו' “יה מבטן קראני מאת ה' שמי וגו' כו' אשר צוני ה' לאמר אליכם בקשו תרופה למחלתכם כו' כי אחריתה מרה כלענה. אך בבקשה מכם הקשיבו אלי עמי כו' ופדויי ה' ישובון הבוקר אור עורו עורו כו' מי האמין לשמועותיו כו' נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי אנכי ואינני כמזהיר רק כמזכיר כל אחד מכם יפשפש במעשיו כו'. ומה שאמרת אתה יחיא מזרחי שאתה מבקש ממני אות או שאבוא אצלך בע”ה עוד מעט ותראה נפלאות עדיין אני אכין צדה לדרכי אני וחברי זל“ט כו' " [וזה עפ”י מה דאיתא ובמדשו“ט ובפדר”ח. “אמרו ישראל בגאולה ראשונה כתיב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו שלח לי אף שנים כנגדן שלח אורך ואמתך אמר הקב”ה הנני משלח שבא' הנני שולח לכם את אליהו הנביא הרי אחד והשני הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי]. הנה כל עין רואה ולב מבין ישפוט מדבריו אלה שמחשב עצמו לנביא מפי ה' ומשיח בן דוד הגואל (ואליהו הוא חברו), הסובל יסורים בשביל ישראל ואם יקיימו פקודתו אשר צום וישובו בתשובה, גאולה תהיה לו ולהם כו‘. אבל זו קשה מכולם: שה’ צוה אותו לאמר לעמו לתת מנחה לס"מוכחדילי' למלאות סאתיה ולשככא חמתיה“, דבר זה רע לאומרו וקשה לשומעו; ולא נמצא מצוה כזו בתוה”ק הכתובה והמסורה, וקרוב זה לתקרובת ע“ז ואבזרייהו, חלילה, חלילה! והתורה אמרה: ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'; ואם רוצה ללמוד משעיר עזאזל – במופלא אל הדרוש! כי חלילה לחשוב שהיה לס”מ. עיין ברמב“ן עה ת פ' אחרי מה שביאר בארוכה אל נכון, ועכ”פ המשיח האמיתי צריך להכניע הס“מ לעקרו ולהעבירו מן העולם ולא לשלוח לו מנחה ודורן ח”ו.

גם אם נעבור על סגנון לשונו ומליצותיו וחרוזיו, נמצאנו נלעג לשון, מגבב פסוקים ממשלי וישעיה ושאר נביאים באין ערך והמשך זה לזה; המליצות נאלצות, והחרוזות רזות. קחוהו וקראוהו ותמצאוהו דל ורזה, ולא קרוב זה אל זה. אמנם אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, אבל כמה רחוקה מליצת מכתבו ממליצת חברו (?) אליהו ליהורם מלך יהודה (דבה“י כ”א); הנביא אשר ידבר בבשם ה‘, לא יאמר מליצה חרוזית כזו "קחו מוסר ואל כסף, אני אוהבי אהב אם הם מאנין דחסף, באורח צדקה אהלך, באגרת הזאת למולך, להנחיל אהבי יש, אם אין נפתל ועקש, תן לחכם ויחכם עוד, כי בעת הזאת ירעדו רעוד, חכם לב יקח מצות, אם שני יצריו שוות, כו’ מים קרים על נפש עיפה, כל אחד יבקש על עצמו תרופה, וידע מה יהא בסופה, כצפור לנוד כדרור לעופה. גם אני לא אחשוך פי, כי לקח ממני גופי, הים אני או תנים, מקבל עלי תלת עשרה שנין, לבש בשרי רמה ואזל, ורגלי יושבים בכבלי ברזל"; וכמוהם כל דברי המכתב הז, לא ריח ולא טעם לא יופי ולא נועם, וכהולם פעם, ברק ורעם. ושפת מכתביו קוראה לפניו: לא נביא אנכי ולא בן נביא, רוח ה' לא דבר בי!

ואולם המכתב לק“ק עדן, אשר חציו מדבר ארמית, ובא בדרך ארוכה ויש בו מעט סמים לסמא את העין. ואני ואתם יודעים שרוב חכמי יון בקיאים בזה הלשון יותר מלה”ק, כי גודלתם על ברכיה מקטנותכם, כפי מנהגכם לתרגם בכל ש ק סדר השבוע בקריאת ס“ת בביהכ”נ, פסוקי פסוקי, ע“י נערי בית הספר (כאשר העליתי בא"ס), וגם בהרגליכם באמירת ס' הזוהר מנעוריכם ומלתו על לשונכם. וכן רוב דברי האגרת הזאת מלוקטים מאמרי זוהר כו‘. ויתר דברי האגרת הזאת כמכתב השני לאלכסנדריא עם כל הדברים הקשים שבו ועוד נוסף עליהם. ובזה ברור מלל כי שליח ה’ הוא ממלכי בית דוד. ותחילת דברי פיהו מליצה חרוזית, חרסית, וגזית, וז”ל: “שלום רב למולכם יערב, היושבים בשעבוד, בלי משכן ועמוד, ובני ציון בבידוד (?). והשכינה בפירוד, שובו ביחוד, וגילו בריעוד. כו' כו' –דאנא יודע בר שלום נפל עלי עדבא מן שמיא למיפק כו' דנן לי תלת עשרה שנין [ואהא לא שמעית עד כאן בר דא שית ש.ין – סל”ה]" מקבל גזירת מימרא דה' וארעוני כל עקתין דקטלי יתי אומין עלמא חייבין כו' ובתר כן פקדיתי ה' [ולא אליהו] למיקם לבשרא ית עמי' כו' למפרק יתהון כו' ומ“ג בניסן בקע”ט לשטרות [זה שנה וירחים] עד יומא דין אתון לותי' אומין דעלמא ובען למקטל יתי ויתיר מן כל דין סמאן חייבא וחיילותהי כו' ומקטרגין עלי ועל ישראל כו' [לית דסעיד לי בחיובתא ואתפנית לות קהלא קדישא [לית אנא ידע מאן איכון!] ולית דסמיך יתי' בעובדין טבין כו' כען בבטו מנכון ובמטו רחומי כנסתא דישראל ורחימי למלכותא דבית דוד דתטרון ית הפקידהא דאנא מפקד יתכון ברעות אלה א כו' כו' באומאה עליכון כו' ולמיהב נדבתא תקרובתא היא דמשלחא לשככא חמתא דס"מ חייבא ולמלאה סאתיה ארי בזמנא הדין אתתקף חילא דס"מ חייבא כו' ולא אשכחנא גבר דביה חכמה ובינה וסוכלתנא למיקס ולאגחא קרבא עם ס“מ חייבא ולינדחא לי כו' [ר”ל יען כי לא יוכל לו לס“ט במלחמת תנופה צריך לתת לו…!] עכשיו שמעו נא זאת כו' כי זה חוב מוטל עליכם כל ישראל לקיים ציווי ה' לתת סכום הנזכר כו' בהכרח ולא נדבה כו' חובה מוטלת עליו בגזירת עירין כו' ואילולי מעשים אלו שצווני ה' יתברך לעשות אז אבדו שונאי ישראל ח”ו כולם אבדו ואתם בני יעקב חקרו ודרשו ועשו נא חסד מתנת חינם (?) כו' כי זה במאמר האל ולא מלבי. ומה שזכרתם שאתם מבקשים ממני אות [שאין די בכל האותות והמופתים הגדולים והנוראים שעשה עד כה?…סל“ה] הלא תדעו שסוד הגאולה זו נעלמת מעיני כל חי [וגם מהכותב, סל”ה] ואין לי רשות לגלות [הם לא ביקשו רק אות?] כבר מושבע אני ובעז“ה בעגלא יבא אדוני אליה ז”ל [לאלכסנדריא כתב: אני וחברי זנ“ט סג”ה–] וחבריו [מי המה?] ואז עיניכם תחזינה מישרים הבוקר “אור אני ואתם נשיר שיר חדש כו' ותזהרו בכבוד השלוחים [מוליכי האגרות ומאספי המעשרות] ותנו להם שכרם (?) כו' יאודה בר שלום כחיל”.

ועתה אתם בין תבינו את אשר לפניכם! והנה הר“ר משה חנוך כתב במכתבו הראשון “שהמעשר הזה מחלק לעניי ישראל ומה שצריך על הוצאות השבעים שרים אומה”ע ההולכים אחריו שולחים לו כל המלכים שכותב להם שישלחו והם שולחים”. ובמכתבו האחרון כתב “וקבצנו לו בעדן שני מאות ראייאל ושלחנו לו, כי שלחנו גדול מאד שני מאות שרים אוכלים ושותים אצלו”. ואולי זאת היא המנחה לס"מ חייבא וחיילותהי? –

והן אמנה גדולה מצות הצדקה שמקרבת את הגאולה, ודבר גדול הנביא דבר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה; ואר“א אין ירושלים נפדית אלא בצדקה. ובמד”ר הפליגו מאוד בחיוב המעשרות – אבל מעשר כספים אינו מן התורה ולא מהתרי“ג מצות, ואין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. ומעשר כספים הוא בכלל מצות הצדקה (וסמכוהו על עשר תעשר), ועין טובה מוסיף עד החומש. והוא – מצוה בשם ה' על המעשר! וכלל גדול הורה לנו אחרון הנביאים בסוף הנבואות (מלאכי ג', כ"ב) בסמיכות שני כתובים הבאים כאחד: זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'; ללמד שאין אליהו בא אלא להזכיר ולהזהיר על תורת משה הנתונה לנו מסיני כתובה ומסורה כפי קבלת חז”ל עד חתימת התלמוד שהוא תושב"ע, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. ומהיקש הזה אמרו סוף עדיות שאין אליהו בא כו' אלא לעשות שלום.

ויש לחקור עוד גם בזה, שראישת ותוקף אזהרותיו וציויו בשם ה' במצוה מיוחדת ללמוד ס' הזוהר של הרשב“י ולאמר תהלים נעים זמירות ישראל. אם אמנם דבר גדול הוא שכן אמר הרשב”י בזוהר בכ“מ שבזות ס' הזוהר יפקון ישראל מן גלותא. ובמדרש [עי' בנפה”א שער ד' פ“ב] שבקש דוד המלך שיקובל זמירותיו בנגעים ואהלות – בכ”ז לא אדע אם הם יותר מעלה וחיוב מלמודי ה' ישרים בתנ“ך ןתלמוג ופוסקים הנצרכים למעשה לדעת קיום המצות ללמוד על מנת לעשות [ואדם לעמל יולד] שזו עיקר מצות והגית בו, ודברת בם; וקוב”ה הדי בפלפולא דאורייתא שהיא היגיעה והעסק להבין ולהשכיל, וממנה נקה לעבוד את ה‘. ואם מעה מרכבה דבר גדול הוא צריך להתחיל מדבר קטון הווית דאו"ר [חגיגה פ’ א“ד]. ובילקוט תהלים רמז תתע ו. ר' הונא אמר אין הגליות מתכנסות אלא בשביל המשניות שנא' כי יתנו בגוים עתה אקבצם”. ובזה בא לגלות אזן רוב חכמי תימן שאינם שומרים הסדר כהלכתו.

מכל החקירות והתבוננות הזאת, לבי אומר לי: כי יש בכל הענין והמעשה הזה דברים הרבה מרבים הכל. ואם חטאתי בחקירתי, והוא כלו זרע אמת כלו קדש לה', הנני מבקש סליחתו ומחילתו. ואבטח בצדקתו שיריח וידין אותי לכף זכות, שאין כונתי לבזותו ולהכחישו ח“ו בזדון ובשאט נפש, רק כונתי רצויה לעמוד על הדין ועל האמת ולטובת הצלת כלל אחב”י.

אני טרם אכלה לדבר, אומר: אשר לדעתי, שזה האיש יש בו מעט תורה ויראת שמים, ורוב ימיו במצור ובמצוק. ובאותן השנים אשר היהודים בתימן באו עד משבר – כאשר ראיתי וידעתי מרות לבבכם ומצוקתכם – היה מיצר ודואג על צרות ישראל בכלל ועל תוקף הגלות הארוך והמר, והיה רגיל ג“כ לצאת לקראת נחשים ולחשים השבעות וקמיעות, ונסה את כוחו לשאול במופלא ובמכוסה על קץ הפלאות, והרבה לעסוק בענינים אלה עד שנדמה לו שנתגלה אליו אליהו הנביא וחש עתידות לו ומצוהו לצאת לישע עמו ע”י פעולות וכחות עליונות כו' ויכניע את הס“מ במעשים האלה, ותכלית ועיקר הכל הוא התשובה באמת, ואז הוא יכול ויחל להושיע את ישראל. וכה מעט מעט גבר עליוי הדמיון והתמהון והשגעון, עד שנתפתה לפתיותו ופתיות זולתו שבו תלויה גאולת ישראל, ובמעשים אלה יתהלך בגדולות ובנפלאות, והוא הנלחם להם בס”מ ויכול לו במלחמה או בשלום, והוא יגאל את ישראל. עי' בס' חסידים (סי' ר ו) וז“ל: “אם תראה שמתנבא אדם על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם כו' ולבסוף יהי' לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים או השדים באיש ולומדים לו חשבונות יסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו” עכ”ל.

ואחרי אשר נתתי לפניכם ראשי החקירות והראיות לזה, עתה עליכם החובה והמצוה הזאת, עליכם הקרובים אל איש־מופת הזה ובתוככם הוא יושב, עליכם לחקור ולדרוש היטב נכון על כל מעשיו ולהתחקות על כל דרכיו ועניניו, ואז תשפטו גם אתם בתבונתכם ושכלכם הישר והזך עפ“י התורה המצוה אם נוכח ה' דרכו, ותודיעו גם אותנו כל פרטי הדברים אשר העליתם בחקירתכם, ונהיה לכם מעיר הקודש לעזר ככל אשר לאל ידינו והתבוננו נא בבינה, כי אתם שמה במעמד הזה בסכנה גגדולה מכל צד, ואתם צריכים לרחמים רבים (מן השמים ירחמו עליכם ועל כ ישראל הצריכים לרחמים!). חזקו ואמצו התאזרו חיל וחוסן ישועות ועוז, ודעו וראו את אשר לפניכם! בהליכתן דרך עקלקלות ח”ו. ועינינו נשואה נוכח הקדש והמקדש: אנא ה‘, חוס וחמול על הפליטה הנשארת, גל עינינו ונביטה קץ הפלאות לקבץ הנפזרת, אל מקום שם ה’ צבאות בהר הקדש בירושלם לכבוד ולתפארת!

אנחנו המעתירים לשלומכם ולהצלחתכם, גאולת עולם תהיה לנו ולכם בב“א. חכמי ורבני ובד”צ דק“ק ספרדים ואשכנזים הי”ו.

פעה“ק ירושלם תובב”א

חכמי ורבני ק“ק ספרדים: חכמי ורבני ק”ק אשכנזים:

הצעיר אברהם אשכנזי ס“ט ראשון לציון הק' מאיר בהגאון המנוח מוהר”י אויערבאך ראב“ד בק”ק אשכנזים

הצעיר רפאל מאיר פאניזל ס"ט שמואל סאלאנט

הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט משה נחמיה כהנא

הצעיר אהרן עזריאל ס"ט אברהם אייזנשטיין

הצעיר משה בינבנישתי ס"ט יעקב יהודה לעווי

(חותם הרב ראשון לציון) (חותם הרבאד"צ)

(חותם בד"צ) (חותם בד"צ)

(חותם הוועד) (חותם ק"ק אשכנזים)

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

 

מודעה    🔗

מכ“ע "הלבנון" הבוחר בדרך אמונה ומקרב השכ..ה הישרה – אשר כל הרבנין גאוני וצדיקי רוסיא ופולין יצ”ו סמכו ידיהם עליו והמליצו בעדו להחזיקו ולקרות בו – המכ“ע הזה הוא מלא דשן ומשמני מעדנים, לגוף ולנפש, בו מבחרי דברי חכמים וסופרים מגודלי דורנו לחזק הדת והאמונה נגד הלצים המלעיגים לכל קודש בישראל המהרסים ופורצים והשועלים והמחבלים כרם התורה היראה והחכמה; בו אמרי נועם מטיפים צוף ונפת להחזיק לב בני הנעורים לאמונה יראה והשכלה גם יחד; בו דברי הימים ענינים מדיניים (פאליטיק) מבואר בהרחבה, מכל הנעשה תחת השמש, בשפה ברורה צחה ונקיה, וחדשות שונות ומכתבי סופרים (קראספאדענץ) לדעת כל הנעשה בישראל בכל מקום שהם, בירכתי הלבנון, ספורים נעימים עתיקים וחדשים, מאנשים ידועים אשר קדשו שם ישראל ודת תוה”ק. בכבוד הלבנון – עלה לבדה – בו חדושי תורה ומאמרי חכמה יקרים וישרים מרבני חכמי גדולי ישראל, גם דרכי הרפואה והטבע בירכתים.

המכ“ע הנכבד הזה, יו”ל בק“ק מגנצא – היא מאיינץ על נהר רהיין – מהרב הגדול ביראה ובחכמה מוהר”ר מאיר דאקטר לעהמאן נ“י האב”ד שמה, והרב החכם המפורסם בתובי“ר המליץ המפואר מוהר”ר יחיאל בריל נ“י, ויבא למדינתינו בהכשר עפ”י בקורת הצענזוריא כחוקי הממשלה יר“ה. ומי בכם מכל עם ה' במדינתנו רוסיא ופולין החפץ להביא הברכה הזת אל ביתו, יפנה אלי הח”מ בהקדם מחירו 5.50 רו"כ לשנה, ובערבך לחצי שנה ולרבע, וישיגנו מידי חפשי על ידי הפאסט מדי שבוע בשבוע תמידין כסדרן.

טעמו נא אחינו אלופינו ספרי הלבנון ועיניכם תחזינה כי לא הפלגנו בשבחו וכי עוד כפלים לתושיה, כי לא הוגד לכם אף החצי מדבשו ומתקו שמנו ודשנו, ותברכו עליו ברוך שחלק והטוב והמטיב.

גם מכ“ע "היזראעליט" בשפת ואותיות אכנז (דייטש) היו”ל בק“ק הנו' מהרב הנז' לראשונה זה י”ג שנה ונודע שמו לתהלה על הישועות שצמחו על ידו בקרב עם ישראל, – ישיגנו החפץ בו מידי במחיר 6 רו"כ לשנה, ובערכך למחצית ולרבע.

גם מכ“ע הישראלי בשפת זארגאן צחה הולך בעקבי הלבנון “דרך רמונה בחר” גם הוא והולך ואור זה רבע השנית על הסדר לעונג נפש רצון יראי ה' אשר לר יבינו היטב בלה”ק, וימצאו חפצם בהישראלי הנז' לדעת מהמדובר בעניני הפאליטיק, ומכל הנעשה בתוככי עם ישראל בכל מקום שהוא, וחדשות שונות וידיעות קורות עולם עם ספורים נעימים ומוסריים, – גם את המכ“ע הזה נמצא להשיג על ידי במחיר 4 רו”כ לשנה ובערכך למחצה ולרבע.

גם נמצא אצלי סדרי לבנון (יאהרגאגען) שלמים משנים שעברו שלא שמשו בהם ידים. שנה שלישית במחיר 1 רו“כ; חמשית 1.50 רו”כ; ששית 2 רו“כ; שביעית (רק 32 נומ‘, כי בהגיע הלבנון לנו’ 32 באה פאריז במצור, וגם שערי הלבנון סוגרו) במחיר 1.25 רו”כ.

כן יש תחת ידי פירוש רבנו חננאל על מס' פסחים, וספר אגרות רבנו מאיר הלוי, שנדפסו בפאריז עם הערות והארות יקרות. מחיר פיר“ח הנז' 55 קא”כ ומחיר אגרות הרמ"ה 55 קאס; כל הרוצה להנות מטובם יקדימני בשלוח המחיר הקצוב למעלה חפשי מדמי פארטא, וישיג מבוקשו גם הוא בהקדם.

ומי החפץ באיזה ספרים מדפוסי ווילנא ווארשא או מדפוסים שבחוץ למדינתנו, או יש אתו לתת איזה ספרים בקאמיססיאן – יכול לפנות אלי הח“מ וישיג מבוקקשו בטח בעזה”י.

אדי' ליב לעווינזאהן סוכל הכללי של הלבנון

אדרססע אלי:

Herrn Leib Lewinsohn Poplawes strasse in Wilna

Druck von J. Bril in Mainz.




  1. המכתב הזה העתיק לי כה“ר חיים פרג מזרחי נ”י. וז“ל במכתבו אלי: כפי הידיעה שהודיע לי מר יחייא מזרחי הי”ו ששלח מר שוכרי כחיל לסי' משה חנוך לנסוע אליו ולא הודיע על מה, וגם שלשה משלוחיו אשר שלח לעירות לקבץ המעשרות נתפסו מצד הממשלה והושמו בכבלי ברזל והובאו לעיר צנעא וחרצו משפטם להיות אסורים בבית הסוהר וכבלי ברזל עליהם ואשר השמו לבית הסוהר ראו הכבלים נפתחו מאליהם ואסרו עוד הפעם וכן היה כבראשונה אז חנוהו המלך ואנשיו ושלחו אותם לשלום.

    ועל מה שכתבת לי שאעתיק לך הכתבים זה דבר קשה ואולם אעתיק לך כתב אחד שבא לסי‘ רפאל סואריש נר"ו א’ אדר שנת תרכ“מ מסי' משה חנוך נר”ו בעיר עדן.  ↩

  2. כן נקרא בערבי והוא ארמון מלך.  ↩

  3. ראה בהוס' חא“ד ע”ז  ↩

  4. “תרהו” במקור המודפס, צ“ל כנראה תראו – הערת פב”י.  ↩

  5. ? כך במקור.  ↩

  6. אותיות של ראשי תיבות כי חג י"י לנו הן אותיות שמו כחיל.  ↩

  7. “במטו” במקור המודפס, כנראה קיצור של במטותא – הערת פב"י.  ↩

  8. גם על התימני שקם מלפנים, יספר הרמב“ם ז”ל במכתבו לחכמי מארסילליא לאמר: ונתקבלו אליו אנשים רבים יהודים וערביים והיה מסבב בהרים וכו'.  ↩

  9. המכתב הזה הוא מאיש תימני מעיר צנעא, אחד מגדולי חכמיה ומוריה, אשר לו יד ושם בנגלה ובנסתר, הוא אחד משני הרבנים המורים אשר בעבור לעגם על הנביא השקר הזה והמאמינים בו, הוכרחו לברוח על נפשם ולעזוב ארץ מולדתם, ובתיהם ורכושם בצנעא נהרס ונחרב, ויהי הדבר הזה לאות ולמופת בעיני הפתאים שם, וגם בהיותו – מדי עברו – במצרים ונא אמון, אשר ראה כי שמה מאמינים מאד בהבליו וקדוש יאמרו לו, כמובא למעלה, כבש גם המארי הזה את האמת, ושקר באמונתו אשר בעירו בזה לו לעג לו, אך בבואו ירושלימה, וראה כי ב"ה נפקח עינינו לחקור ולדרוש בעין יפה על כל מעשיו ותהלוכותיו של המדיח שכר הזה, גילה לנו את כל הנעשה ועלילותיו, כאשר חזה עיניו מראש. וכתב לנו לזכרון בספר ולהפ… בישראל, בכתבו ובלשונו.  ↩

  10. וע“ד המליצה אמרתי זו נבואה קטנה נגד הרבנים החדשים בימינו אלה דור האחרון המתפרצים מהתורה וחוטאים ומשחיתים ברית הלוי והכהונה לעוקרם מהתורה, וגם התקנה שתקנו חז”ל שיקרו כהן ולוי החלה מפני השלום בטלוהו. גם על זה יצא אליהו לקרב אלה המרוחקים בבזרוע הרבנים החדשים, ולטהר את בני לוי להחזיר להם ברית כהונתם לקדדשם לכל דבר שבקדושה ולקרוא בתורה ראשון, לי……. בעולם ועצת שלום תהיה בארץ.  ↩

  11. יש להתבונן שרוב מופתי אליהו היו באש מן השמים (בהר הכרמל, בשני שרי החמשים וחמשיהם, וגם עצירת טל ומטר מזה המין) ורוב מופתי אלישע היו במים (רפא מי יריחו, המים במדבר אדום, רפואת נעמן במי ירדן, ויצף הברזל על המים) כי איתא בילקוט בשם הנד“א ”כשאמר אליהו קנא קנאתי וגו‘, א,ל לו הקב“ה ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתך מה שבדעתך אין אתה יכול לעשות א”ל לעולם מקנא אתה“. הרי שעל דברו באש קנאתו עלה ברכב אש וסוסי אש השמימה ואלישע נמשח לנביא תחתיו להקר מדת הדין במי הרחמים – וגם כשהיה צריך אליהו למים בהר הכרמל אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו ונעשו אצבעותיו כמעיינות. ויש להעיר עוד על מה שרשו (ברכות ז':) ”פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו כו’ גדולה שמושה יותר מלמודה כו‘ למד לא נאמר אלא יצק“ שלפי פשוטו לא שייך כאן לומר אשר למד, כי למה צריך כלל לסימן אשר יצק מים על אליהו, הרי אלישע כבר היה מפורסם לנביא גדול בישראל, רק בשביל שהיו צריכים שלשה המלכים ואשר ברגליהם למים, והיו נגועים בצמא, והיו צריכים לרחמים לעשות להם נס במים, אמר: פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע”י אליהו, הוא נביא בעל הרחמים שעשה כבר כמה ניסים במים ויבקש רחמים עלינו על המים גם היום – כאשר היה – ומה שייך איפו בזה אשר למד? אבל יש להעיר עוד על מה שדרשו “אשר יצק מים ע”י אליהו בהר הכרמל, וזה המעשה של המזבח בהר הכרמל היה קודם שמשח לאלישע. כי אח"כ ברח להר חורב בהמערה ושם צוהו ה’ ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתך וימצאהו חורש וגו‘ וישלך אדרתו עליו וגו’, ובהכרח נאמר שבודאי גם קודם לזה היה אלישע מבני הנביאים אצל אליהו וה‘ עמו אז גם בהר הכרמל ויצק המים על ידו, ואח“כ האציל עליו מרוחו ומשחו לנביא גדול תחתיו (גי פתאום לא ינוח רוח ה' על איש אוסר וסולח אם לא היה חכם גבור ועשיר מקודם) וא”כ הי’ יכול לומר “אשר חמד – כבר – מאליהו” ואמר “אשר יצק” – לכונה שנייה – שגדולה שימושה יותר מלמודה, שלפי ששימשו במים זכה וראוי לעשות ניסים במים. ובילקוט בשם הר“א דרש זה מן המקרא ”וילך אחריו וישרתהו, וילמדהו לא נאמר אלא וישרתהו (כאן 2 מלים לא קריאות): גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה".  ↩

  12. “כלנ” במקור המודפס, צ“ל כלנו, הו' נשמט – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות