רקע
משה צ'רניאק
ספר השחמט

 

חֲרוּזִים עַל שְׂחוֹק שָׁ״הּ־מָ״תּ לְהָרָב אַבְרָהָם אִבֶּן־עֶזְרָא ז״ל    🔗


אֲשׁוֹרֵר שִׁיר וּמִלְחָמָה עֲרוּכָה

קְדוּמָה מִן יְמֵי קֶדֶם נְסוּכָה

עֲרָכוּהָ מְתֵי שֵׂכֶל וּבִינָה

קְבָעוּהָ עֲלֵי טוּרִים שְׁמוֹנָה

וְעַל כָּל טוּר וָטוּר בָּהֶם חֲקוּקוֹת

עֲלֵי לוּחַ שְׁמוֹנֶה מַחֲלָקוֹת

וְהַטּוּרִים מְרֻבָּעִים רְצוּפִים

וּשְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת עוֹמְדִים צְפוּפִים

מְלָכִים נִצְּבוּ עִם מַחֲנֵיהֶם

לְהִלָּחֵם וְהִיא בֵין שְׁנֵיהֶם.

פְּנֵי כֻלָּם לְהִלָּחֵם נְכוֹנִים

וְהֵמָּה נוֹסְעִים תָּמִיד וְחוֹנִים

וְאֵין שׁוֹלְפִים בְּמִלְחַמְתָּם חֲרָבוֹת

וּמִלְחַמְתָּם מִלְחֶמֶת מַחֲשָׁבוֹת

וְנִכָּרִים בְּסִימָנִים וְאוֹתוֹת

בְּפִגְרֵיהֶם רְשׁוּמוֹת וַחֲתוּמוֹת

וְאָדָם יֶחֱזֶה אוֹתָם רְגוּשִׁים

יְדַמֶּה כִי אֱדוֹמִים הֵם וְכוּשִׁים

וְכוּשִׁים בַּקְּרָב פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם

אֱדוֹמִים יֵצְאוּ אֶל אַחֲרֵיהֶם

וְהָרוֹגְלִים


אבן עזרא.png


משה צ’רניאק אמן בינלאומי לשחמט

שמות גדולי השחמט


פילידור אנדרא דאניקאן 1726–1795

לא-בורדונאֵ לוי שארל 1797–1840

סטאוּנטוֹן הואַרד 181074–18

מורפי פאול 1837–1884

אנדרסן אדולף 1818–1879

פאולסן לויט 1933–1891

צוקרטורט יוהנאֵס 1842–1898

שטייניץ וילהלם 1836–1890

צ’יגוֹרין‏ מיכאל 1850–1908

בּלאֵקבּרן דז’מס הארי 1924–1842

גונסברג איזידור 1854–1930

ינובסקיד דוד 1868–1927

הרדוּק רודולף 1873–1899

לאסקר עמנואל ד"ר 1868–1941

פּילסבאֵרי הארי נלסון 1872–1906

טייבמן ריצ’רד 18681925–

טאראש זיגברט ד"ר 2186–1934

שלכטר קרל 1874–1913

מארוֹצי גאֵזה 1870–1951

ראֵטי ריצ’רד 1889–1939

נימצוביץ' אהרן 1886–1935

מרשל פרנק דז’מס 1878–1944

קאפאבּלנקה חוֹסה ראול 1885–1942

בּוֹגוֹליוּבּוֹב יאֵפים 1890–1962

אליוֹכין אלכסנדר 1892–1945

שפילמן רוּדוֹלף 1884–1942

דוּראס ‏ אוֹלדריך 1882–1957

רובּינשטיין עקיבא 1882–1961

טרטקוֹבר סאוויאֵלי ד"ר 1887–1950

וידמר מילאן ד"ר 1885–1962

בּרנשטיין אוֹסיפּ ד"ר 1882–1962

אֵוּבּה מכּס ד"ר 1901

פלוֹר סאלוֹ 1906

ניידוֹרף משה 1910

בּוֹמבּיניק מיכאל ד"ר 1911

רשבסקי שמוּאל 1911

פיין ראוּבן 1914

קרס פאוּל 1916

סאבּוֹ לאסלוֹ 1917

סמיסלוֹב ואסילי 1921

גליגוֹריץ' סוואֵטוזר 1923

בּרוֹנשטיין דוד 1924

גלר יאֵבפים 1925

פטרוֹסיאן ‏ טיגרן 1929

קוֹרצ’נוֹי ויקטוֹר 1931

טאל מיכאל 1936

ספאסקי בּוֹריס 1937

פישר רוֹבּרט (בּוֹבּי) 1943


גדולי השחמטאים בעולם


אלוף 1.png

אנדרסן.png

אדולף אנדרסן

(1818 – 1879)

מורה למתמטיקה בברסלאו; מלך התחבולות הנועזות והמבריקות בתקופת השחמט הרומאנטי.


מורפי.png

פאול מורפי

(1837 – 1984)

הכוכב שהאיר שלוש שנים בלבד. בתקופה קצרה זו גבר האמריקאי הצעיר על כל גדולי השחמט האירופי (כולל אנדרסן).

נטש את השחמט ב-1840 כי “לא היה עם מי להתמודד”.



שטייניץ.png

וילהלם שטייניץ

(1836 – 1900)

מיסד האסכולה של השחמט הפוזיציוני ‏ אשר בעקרונותיו משתמשים עד היום. הוא האריך להחזיק בכתר אליפות העולם יותר מכל אלוף-עולם לפניו ולאחריו.


לסקאר.png

ד"ר עמנואל לאסקר

(1868 – 1941)

איש מדע, אשר מחשבתו לא היתה נתונה למדע אלא לקרב, בו מנצח בעל רוח לוחמת.

הוא החזיק בכתר העולמי תקופה ארוכה. עם עלית היטלר לשלטון ברח מגרמניה מולדתו.

עד גיל 69 היה פעיל בתחרויות בינלאומיות.


ראול.png

חוסה ראול קאפאבלאנקה

(1888 – 1942)

החל את הקריירה השחמטית שלו… בגיל 4. בעל אינטואיצה בלתי רגילה, שיחק שחמט במהירות ובקלות

רבה עד שכונה “מכונה למסע הנכון”. בתמונה נראה קאפאבלאנקה (מימין) במשחקו עם מחבר ספר זה, באולימפיאדת בואנוס-איירס 1939.


אליוכין.png

ד"ר אלכסנדר אליוכין

(1892 – 1946)

בן למשפחה רוסית אצילה, ויתר על מקצועו (עורך-דין) והתמסר לשחמט. היחיד מבין אלופי העולם אשר מת בהיותו בעל הכתר (כאשר התכונן לדו-קרב עם בוטביניק על אליפות העולם).


אאובה.png

ד"ר מקס אֶאוּבּאֶ

נולד בהולנד בשנת 1901

מורה למטמטיקה לשעבר, כיום יועץ מדעי בתחום מכונות אלקטרוניות. החזיק בתואר האליפות רק שנתיים. מחבר ספרים ומאמרים רבים על שחמט ומומחה לתיאורית הפתיחות. נהנה בארצו מפופולריות רבה.


בוטביניק.png

ד"ר מיכאל בוטביניק

נולד ברוסיה בשנת 1911

ד"ר לאלקטרוניקה שאינו מרבה לעסוק במקצועו, כי השחמט גוזל רוב זמנו. הוא הפסיד את תואר האלוף לסמיסלוב אך החזירו כעבור שנה, הפסידו שוב ב-1960 נגד טאל והחזירו בדו-קרב גומלין.


טאל.png

מיכאל טאל

נולד ברוסיה בשנת 1936

קריירה שחמטית מסחררת: משחמטאי צעיר, המבטיח רבות, לאמן בינלאומי, לרב-אומן, לאלוף העולם, תואר, שבו החזיק שנה בלבד. ניצח כמעט בכל התחרויות הגדולות בהן השתתף. טאל מיצג את הסגנון התוקפני; לגביו, נועדו הכלים להקרבה ואין הוא מחמיץ הזדמנות לכך. בדומה ללאסקר הוא מנהל קרב פסיכולוגי מלא סיבוכים בהם הוא מרגיש את עצמו כדג במים.

סמיסלוב.png

ואסילי סמיסלוב

נולד ברוסיה בשנת 1921

משני תחביביו מוסיקה ושחמט בחר באחרון ובו הגיע להשגים גדולים. בהיותו בן 27 זכה למקום שני באליפות העולם. לאחר נצחונו על בוטביניק החזיק בתואר שנה אחת בלבד, אך סמיסלוב עודו צעיר

וטרם הניח נשקו.


רשבסקי.png

שמואל רשבסקי

נולד בפולין בשנת 1911

התחיל בקריירה השחמטית שלו בגיל, שבו היה צורך להושיבו על כסא גבוה כדי שידו תוכל

להגיע לכלים. “שמואליק” הקטן היה יותר פופולרי בפולין מאשר שמואל רשבסקי בארצות-הברית; שחקן מס' 1 של המערב, בן למשפחת יהודים אדוקים. הוא גם היום יהודי חרד. רשבסקי אינו משחק בשבת. מארגני אליפות העולם נאלצים להתחשב בכך.


כלי שחמט עתיקים

כלי שחמט.png

 

מבוא    🔗


ערש השחמט    🔗

סבורים כי השחמט תחילתו בהודו במאה הששית לספירה. מהודו עבר לפרס. במאה השמינית כבר נתפרסם ספר פרסי ובו כללי המשחק ושמות הכלים.

גלגולים רבים עברו על המשחק עד שנקבעה צורתו המודרנית. השחמטאי ההודי הנודע סולטאן-חאן, בהגיעו לאנגליה בשנת 1928, לא ידע על חוק ההצרחה (דבר שלא מנע ממנו לזכות עד מהרה באליפות בריטניה ובתחרויות אחרות).

הכובשים הערבים הפיצו את המשחק בספרד, דרכה הגיע לארצות מערב אירופה ואחר כך למרכז אירופה ולמזרחה.

מקור ודאי של השחמט הוא המשחק ההודי העתיק צ’טורנגה, בו מתמודדים ארבעה צבאות על לוח משובץ, כשכל אחד מהם תופש פינה אחת. יש גם צורת-משנה של משחק זה, בין שלושה מתחרים, ואז משנה הלוח את צורתו.

מכאן רק צעד אחד לשחמט בו משחקים שני יריבים במספר כלים מוגבל.

במאות השנים הבאות משתנים כמה מכללי המשחק ונוספים עליהם הוק ההצרחה, חוק לקיחת רגלי דרך הלוכו (en passant) ועוד. המלכה נעשית הכלי החזק ביותר.


מלכי שחמט לא מוכתרים    🔗

בתחרות שנערכה במדריד ב-1575 בחצר המלכות הספרדית, ביזמת המלך עצמו, השתתפו ארבעה מטובי שחמטאי התקופה, שני ספרדים ושני איטלקים.

באותה תקופה הוציא הבישוף הספרדי רואי-לופאס-דה-סגורה ספר ובו עצות לשחמטאים (“דאג שרוח פרצים תפריע ליריבך וכי האור יסנור את עיניו”). על שמו נקראת הפתיחה הספרדית.

במאה ה-17 בולט השחמטאי האיטלקי ג’ואקינו גראֶקו, בשמו קשורים הנתוחים הראשונים של הפתיחה האיטלקית.

במאה ה-18 עוברת ההגמוניה לצרפתים. במאה זו נודע שחמטאי שאפשר להצביע עליו כעל אלוף העולם הראשון; אנדראֶ דניקאן פילידור, מחבר אופרות בחצר מלכותו של נפוליאון. ספרו “ניתוח משחק השחמט” המכיל מחקר מעמיק על סיומי משחק, נחשב כספר הלמוד היסודי הראשון. לדעתו של פילידור, הרגלי הוא הרוח החיה של הקרב והתקדמותו הנמרצת עשויה לפרוץ את עמדות היריב.

פילידור אף היה הראשון בין אמני השחמט שהצטיין בניהול כמה משחקים סמויים בעת ובעונה אחת.

השחמטאים הצרפתיים לאבורדונאֵ ודאֶ-שאַפאֶל, שמרו על עליונות השחמט הצרפתי גם במאה ה-19. אולם בינתים התפתח המשחק באנגליה ובגרמניה.

בדו-קרבות בין לאבורדונאֵ והאנגלי מקדונל נערכו 85 משחקים וברובם ניצח השחמטאי הצרפתי.

בשנת 1851 נערכה בַלונדון התחרות הבינלאומית הראשונה הראויה לשמה. ניצח בה הגרמני אדולף אנדרסן ובו ראה העולם השחמטאי את אלופו החדש.

אנדרסן הצטיין בסגנונו המבריק והתחבלני. כמה ממשחקיו קנו את עולמם ואחד, נגד קיזריצקי, ידוע כ“משחק נצחי”.

בינתיים קס באמריקה כוכב חדש: פאול מורפי. השגיו בארץ מולדתו המריצוהו להתמודד עם גדולי השחמט באירופה. לפני בואו לאנגליה, כדי להתמודד עם סטאונטון. ניצח מורפי, בפאריס ובגרמניה, את גדולי השחמט בעת ההיא ובכלל זה גם את אנדרסן (7–2 ושני תיקו). משנודע לו כי סטאונטון מסרב להתמודד אתו, אבד מורפי כל ענין בשחמט וחזר לארצו מדוכא.

הוא מת חולה-רוח בשנת 1864.

בהיעדרו של מורפי חוזר אנדרסן ומחזיק בכתר. סגנונו משפיע על שחמטאים אחרים. הקרבת כלים לשם התקפה מוחצת נחשבת חובה. עד היום כובשים משחקי תקופה וו את לבם של אוהדי המשחק התוקפני.


אלופי העולם    🔗

גם וילהלם שטייניץ, יהודי מפראג, היה בצעירותו שחקן ללא חת, כראוי לתקופתו. במרוצת הזמן שינה שטייניץ את סגנון משחקו ועבר לשיטת המשחק העמדתי (פוזיציוני) שהוא ייסדה. לדעתו תחבולה נאה אינה רק פרי השראה, אלא פרי עדיפות עמדתית ולחץ על עמדות היריב. עמדה יציבה שאין בה נקודות-תורפה – מבוצרת מול התקפה כל שהיא. דעות אלו באו לבטוי מוצלח גם במשחקיו, ובשנת 1866 הוא ניצה את אנדרסן בשיעור 8–6 בלי תיקו. שטייניץ החזיק בכתר העולמי 28 שנים רצופות.

בין תלמידיו של שטייניץ מצטיין ד“ר טאראש, המקפיד עוד יותר מרבו על כללי המשחק הפוזיציוני. טאראש זוכה במספר רב של תחרויות בינלאומיות ונחשב לשחמטאי החזק ביותר בתקופתו. אך לא הוא זה שיקח משטייניץ את הכתר העולמי, אלא יהודי אחר, ד”ר עמנואל לאסקר.

ד"ר עמנואל לאסקר נולד בשנת 1868. כבר בהיותו בן 23 זכה להשגים נכבדים ונצחונו על שטייניץ (1894), הזקן ממנו ב-30 שנה, אינו בא כהפתעה. לאסקר הוא אחת הדמויות המענינות בדברי ימי השחמט. כמתמטיקאי וכפילוסוף ראה בשחמט לא רק מדע או אמנות אלא בעיקר קרב. ובקרב גובר המיטיב להלחם. לא פעם עמד לאסקר על עברי פי פחת ולא פעם יצא מן המיצר. כהונתו כאלוף העולם ארכה 27 שנים. לאסקר איבד את תארו בדו-קרב עם חוסאֵ ראול קאפאבלנקה בשנת 1921 (4 הפסדים

ו-10 תיקו ללא נצחון).

קאפאבלאנקה למד את מהלך כלי השחמט בהיותו בן ארבע. בגיל 12 זכה באליפות ארצו, קובה, ובהיותו בן 23 ניצח את גדולי השחמט האירופיים בתחרות סאן-סבאסטיאן ב-1911. קאפאבלאנקה עצמו התקשה להסביר איך עלה בידו למצוא את המסעים הטובים ביותר בקלות ובמהירות כה מדהימה. נצחונותיו באו “מעצמם” ללא מאמץ, דבר שהביא במרוצת הזמן לשטחיות-מה במשחקו.

בשנת 1927 הפסיד קאפאבלאנקה את תארו בדו-קרב ממושך עם ד"ר אלכסנדר אליוכין בבואנוס-איירס.

אליוכין הקדיש לשחמט את כל חייו. הוא היה שחמטאי רב-צדדי והצטיין בכל שלבי המשחק: בהגנה, בהתקפת, בתכנון תחבולות וברעיונות עמדתיים, הצטיין במשחק סימולטאני סמוי, בעל אמביציה חולנית, לא סלח למי שניצח אותו ולא הסתפק בהבטחת מקומו הראשון בתחרותו. הוא שאף לנצח בכל משחק ומשחק.

אליוכין הפסיד את התואר בשנת 1935 בדו-קרב עם ד"ר אֵאוּבאֶ מהולנד. בשנת 1937 החזיר לעצמו את התואר בדו-קרב גומלין. הוא מת בשנת 1946 בהיותו אלוף העולם,

עד מותו של אליוכין היה תואר האליפות רכוש פרטי של המחזיק בו, שקבע את יריבו ואת תנאי הדו-קרב על האליפות לפי ראות עיניו. כך קרה שאליוכין התמודד פעמיים עם בוגוליובוב ולא נפגש בדו-קרב גומלין עם קאפאבלאנקה. עם מותו של אליוכין נטל האגוד הבינלאומי לשחמט את ארגון אליפות העולם לידיו. בתחרות על הכתר העליון בשנת 1948 בין בוטביניק, קרס, סמיסלוב, רשבסקי, ואֵאוּבאֶ זכה בוטביניק בצורה משכנעת.

לפי התקנון החדש, שקבע האגוד הבינלאומי, חייב האלוף להתמודד, אחת לשלוש שנים, עם המנצח בתחרות “המועמדים” על האליפות.

בתקופת היותו אלוף התמודד בוטביניק פעם עם ברונשטיין (12–12), שלוש פעמים עם סמיסלוב, פעמיים עם טאל ופעם עם פּטרוסיאן. ב-1954 נסתיים הדו-קרב בוטביניק–סמיסלוב בתיקו. ב-1957 זכה סמיסלוב וב-1958 החזיר בוטביניק לעצמו את התואר.

בוטביניק הפסיד למיכאל טאל, בדו-קרב ב-1960, אך החזיר לעצמו את תואר האליפות בדו-קרב גומלין בשנת 1961.

מיכאל טאל, יהודי צעיר מריגה, נולד בשנת 1936, היה אלוף העולם הצעיר ביותר.


התפתחות השחמט    🔗

בתקופתנו חדל השחמט להיות בילוי זמן הרווח בחוגים מצומצמים.

ב-1920 הוכרז ברוסיה על תמיכה ממשלתית, כדי להפיץ את השחמט בקרב ההמונים. אף שטובי שחמטאיה של רוסיה נטשו אז את ארצם, התפתח השחמט הסוביאֶטי הן מבחינת טיבו הן מבחינת הקפו – עד שכיום תופסת ברית-המועצות המקום הראשון בעולם בשדה השחמט.

אלוף העולם ומתחרו בהקופה האחרונה – סוביאֶטים; גם אלופת העולם לנשים היא בת ארץ זו; הקבוצה המנצחת באולימפיאדה היא נבחרת ברית-המועצות, ובכל התחרויות הבינלאומיות תופסים הסוביאֶטים את מקומות הכבוד. מספר השחמטאים הפעילים בברית-המועצות נאמד ביותר משני מיליונים וגם בארצות הגוש הקומוניסטי נהיה השחמט מבילוי זמן לגורם חינוכי ולספורט-המוח החביב.


שחמט בקרב היהודים    🔗

מאז ומתמיד תפס השחמט מקים נכבד בקרב עמנו. שנים רבות היה כתר אליפות העולם בידי יהודי והוא הדין כיום. בכל התקופות היו יהודים בין גדולי השחמט בעולם: וינאוואֶר הפולני, טאראש ומיזאַס מגרמניה, ראֶטי מצ’כוסלובקיה, שפילמאן מאוסטריה, רובינשטיין מפולין, טארטאקובר, ברנשטיין ונימצוביץ' מרוסיה, בראֶיאָר מהונגריה ועוד. שחמטאים יהודיים צועדים בראש השחמט האמריקני ומרבים לנצח באליפויות ארגנטינה, אוסטרליה וקנאדה.

מנין ליהודים הנטיה לשחמט?

הכשרון לשחמט מורכב מסגולות אחדות: הבנה אסטרטגית; כושר ניתוח מעמיק ושיטתי בו הצטיינו לומדי תלמוד ובחורי ישיבה (כרובינשטיין, רשבסקי ועוד); חוש להרמוניה (המקרב את השחמט למוסיקה); מחשבה מדעית; ומעל לכל, כשרון טאקטי ודמיון תחבלני יוצר.


שחמט בחיי אישים דגולים    🔗

בדברי ימי העמים ידוע שהשחמט שימש תחביב לאישים דגולים. מלכים ומנהיגים, אנשי מדע, סופרים, מוסיקאים וציירים מצאו סיפוק במשחק זה, שהוא קשה מדי מלהחשב משחק גרידא ומשחק מדי כדי להחשב מדע.

המלכים הצרפתיים, קארל החמישי והששי, אסרו את משחק השחמט על נתיניהם, אך כמעט כל שליטי צרפת האחרים היו חובבי שחמט; אף נותרו לנו שני משחקים בהם ניצח נפוליאון את יריבו בתחבולות מבריקות. (לפי גירסה אחרת, הפסיד בשני משחקים אלה).

גם לנין וטרוצקי היטיבו לשחק שחמט. לנין אף ראה בשחמט מכשול בדרכו, וזאת בגלל המשיכה שנמשך למשחק זה. הוא היה שחקן בעל סגנון נועז והיה נהנה מפתרון בעיות קשות. גם למוחו המפולפל של מקיאוואָלי היוה השחמט יותר מאשר בלוי זמן.

בין גדולי הספרות העולמית הצטיינו בשחמט גאֶטה, וולטאֶר, טולסטוי, פושקין, ראבלאֶ, מיצקביץ וגורקי. הסופר הרוסי טורגאֵניאֶב התמודד לא פעם עם שחמטאים מקצועיים. ואף שיתף פעולה בארגון תחרות שחמט בינלאומית בסוף המאה הקודמת.

הקורא ימצא בפרק על קומפוזיציה שחמטית. בעיה שחוברה על ידי המשורר הצרפתי אלפרד דה-מיססאֶ.

הרומן של סטפן צווייג “משחק המלכים” מעיד שאף הוא היה חובב שחמט.

בין אנשי המדע נמשכו לשחמט בנימין פראנקלין, ניוטון והמתמטיקאי לאיבניץ. מוסיקה ושחמט היו שני תחביביו העיקריים של איינשטיין.

גם בקרב המוסיקאים רב מספרם של אוהדי השחמט: שופן, ליסט ובתקופה יותר מאוחרת, פרוקופיב, אשר לא החמיץ משחק סימולטאני נגד אליוכין או קאפאבלאנקה. גם הכנרים היהודים דוד אויסטראך ויהודי מנוחין, שלמד את תורת המוסיקה ותורת השחמט ממורו לואי פרסינגר, שניהם חובבי שחמט נלהבים.

בין הציירים מצאו סיפוק בשחמט: רמבראנדט, מתאיקו, ריאֶפין ועוד.

בארצנו היו ביאליק ושמריהו לוין חובבי שחמט נלהבים. האחרון חיה מסוגל לעקוב אחרי משחק מענין שעות רבות.


משחקי ראוה    🔗

השחמט התחבב על המונים לא רק בזכות משחקי תחרות כי אם גם הודות למשחקי ראוה: המשחק הסימולטאני (אחד מול רבים) והמשחק הסמוי (בלי לראות אח הלוח).

המשחק הסימולטאני תובע מן השחקן התמצאות מהירה. הזמן העומד לרשותו לחישוב מסע אינו עולה, בדרך כלל, על כמה שניות. אך לא זו בלבד; המתמודד עם מספר רב של יריבים בעת ובעונה אחת צריך להיות בעל כושר צעידה רב. משה ניידורף, המחזיק בשיא העולמי בתחום זה, התמודד פעם עם 250 יריבים על מגרש גדול בסן-פאולו שבברזיל. המשחק ערך יותר מ-17 שעות והאמן הפסיד רק 12 קרבות.

עוד יותר מלהיב הוא המשחק הסמוי, וביחוד כאשר הוא סימולטאני.

לפני כ-200 שנה תאר עתון אנגלי פלא פלאים: שחמטאי יושב כשפניו אל הקיר ומנהל בעת ובעונה אחת שני משחקים בלי לראות את הלוח. מאז עברו על המשחק הסמוי גלגולים רבים וכיום מסוגל כמעט כל שחמטאי מנוסה לשחק לפחות משחק סמוי אחד. שחמטאי המתמודד במשחק סמוי עם כמה יריבים, לא זו

בלבד שהוא חייב לזכור כל עמדה לכל פרטיה, ולשנותה בזכרונו אחרי כל מסע, אלא שגם נשקפת לו הסכנה לבלבל עמדה אחת עם עמדה דומה בלוח אחר.

בין השחמטאים שהצטיינו במשחק סמוי היה הצרפתי פילידור, ובתקופה מאוחרת יותר האמריקאים מורפי ופילְסבאֶרי. האחרון קבע שיא מיוחד במינו: בתום תחרות בינלאומית, בה זכה פילסבאֶרי בפרס ראשון, הזמין את כל מתחריו למשחק סימולטאני סמוי; כלומר, יריביו ליד לוח והוא בלי לראותו. על אף היות

יריביו שחקנים בעלי שם עולמי, השיג פילסבארי כ-30% מן הנקודוו האפשריות. אחריו הצטיינו במשחק סמוי אלוף העולם אליוכין, השחמטאי הצ’כי הנודע ראֶטי והאמן ההונגרי בראיאֵר. אליוכין טען כי במשחק אחד אין זה משנה לו אם הוא רואה את הלוח או לא. הוא ערך 30 משחקים סמויים בבת אחת בשיקאגו בשנת 1932.

בתקופתנו מצטיינים במשחק סמוי ניידורף, השחקן ההונגרי פלאֵש והיוגוסלבים ראקיץ' ויאנושביץ'. הקורא ישתומם כי בין השמות האלה נפקד מקומם של שחמטאים סוביטיים. הסיבת לכך, כי המשחק הסמוי אסור על הרוסים, מאחר שהוא כרוך במאמץ שבלי מתיש, בלי שיש בו כדי להעלות את רמת המשחק. בשיא העולמי מחזיק ניידורף, שערך בשנת 1943 בארגנטינה 40 משחקים סמויים והגיע ל-45 בשנת 1950.


 

המלכודת    🔗


כנוי ה“מלכודת” ניתן לכל תמרון. העשוי לפתות את היריב לעשות מסעים, אשר לכאורה יביאו לו יתרון חומרי או עמדה עדיפה כביכול, בעוד שהצד שטמן את המלכודת רואה מראש כי תוצאתה הסופית היא לטובתו.

למלכודות בשלב הפתיחה יש צורה מיוחדת, יש המפילות בפח שחמטאים מכל הדרגות והן חלק בלתי נפרד מתורת הפתיחות. יש להכירן ולהזהר מפניהן.

המלכודות הנוצרות במרוצת המשחק ובשלבים מאוחרים יותר הינן, לרוב, פרי המצאתו הספונטאנית של השחקן, אשר מצבו קשה והוא מקווה להחלץ ממנו בדרך הטמנת מלכודת ליריב.

אנו רואים את המלכודת כיעילה כאשר המסעים המכינים אותה מהווים ממילא תכנית נכונה ואינם מבוססים דווקא על נפילתו האפשרית של היריב בפח.


מלכודות בפתיחות    🔗

לוח 1
ציור 1.png

על הסכנה הנשקפת לשחור לאורך האלכסון ח5–ה8 (לפני הצרחתו) מעידה הדוגמה הבאה:

1. ה4, ג6; 2. ד4, פ–ו6; ר–ד3, ד5;

המסע האחרון אינו במקומו. השחור היה צריך לעשותו במקום 2… פ–ו6

4. ה5, פ-ו–ד7?; 5. ה6! ו:ה6??

הרע במיעוטו היה 5… פ–ו6

6. מה–ה5+, ז6; 7. ר:ז6+, או אפילו 7. מה:ז6+, ח:ז6; 8. ר:ז6X.

על אפשרות התקפה באלכסון ה5–ה8 או ה4–ה1 מבוסס הנוסח הבא של “גמביט-פרום”:

1. ו4, ה5; 2. ו:ה5, ד6; 3. ה:ד6, ר:ד6;

והאיום 4.. מה–ח4+ מעניק יזמה לשחור.


לוח 2
ציור 2.png

עמדות אחרי 5…מה:ז2?


כידוע, לא רצוי שהמלכה, הכלי החזק ביותר, תצא במוקדם לשדה הקרב. ראו מה עלול לקרות לה:

1. ה4, ד5; 2. פ–ו3, ד:ה4; 3. פ–ז5; מה–ד5;

עבירה חמורה היא – להגן במלכה על רגלי שנלכד בפתיחה.

4. ד3, ח:ד3; 5. ר:ד3, מה:ז2?;

ומשגה נוסף: לכידת רגלי עוין בטרם השלמת פיתוח כליך.

6. ר–ה4!, מה–ז4; 7. מה:ז4, ר:ז4; 8. ר:ב7, וזוכה.


לוח 3
ציור 3.png

עמדות אחרי 7. פ: ו7


אפשרות תכסיס מכריע בשלב הפתיחה בא כרגיל כתוצאה מכך שיריבך חטא קשות בהתעלמו מן העקרונות המקובלים.

הנקודה הרגישה ביותר בעמדת השחור היא הנקודה ו7 (לפני ההצרחה), היחידה, המוגנת ע"י המלך בלבד.

הרי אחד התכסיסים על נושא נקודת תורפה זו:

1. ה4, ה5; 2. פ–ו3, פ–ג6; 3. ר–ג4, ר–ג5; 4. ד3, פ–ה7?;

הנכון הוא 4… פ–ו6;

5. פ–ז5, 0–0?;

מן ההכרח להמשיך 5… ד5; למשל: 6. ה:ד5, פ–א5;

6. מה–ה5, ח6; 7. פ:ו7, מה–ה8; 8. פ:ח6++, מ–ה7; 9. פ–ו7+, מ–ז8; 10. מה–ח8X.


לוח 4
ציור 4.png

עמדות אחרי 5… פ:ו2?


כדי ללכוד את יריבך ולהפילו בפח, יש להניח לו פתיון בצורת רווח חומרי או לאפשר לו מסע אשר נראה

לטובתו.

לדוגמה:

1. ה4, ה5; 2. ר–ג4, פ–ו6; 3. ד4, פ:ה4; 4. ד:ה5, ג6; 5. פ–ה2!?,

זהו המסע המפתה. השחור מגלה לפתע כי בדרך הקרבה זמנית של כלי הוא יכול להרוס את עמדות היריב, ואינו שואל את עצמו מדוע לא הוצא הפרש הלבן לעמדה טבעית יותר – ב-ו3?

5…פ:ו2?; 6. 0–0!, פ:ד1??;

איבוד לדעת. אחרי 6…ר–ג5 הלבן היה עוד מתקשה בהבטחת עדיפותו, למשל – 7. ר:ו7+, מ:ו7; 8. פ–ד4, וכו'. עתה לעומת זה, הוא כופה על יריבו מט מידי.

7. ר:ו7+, מ–ה7; 8. ר–ז5X.


לוח 5
ציור 5.png

עמדות אחרי 7. מה–ד5!


והרי דוגמה נוספת על אותו הנושא:

1. ה4, ה5; 2. פ–ו3, פ–ג6; 3. ר–ג4, ר–ג5; 4. ג3, פ–ו6; 5. ד4, ר–ב6; 6. ד:ה5, פ:ה4?

הנכון הוא 6…פ–ז4, ואז 7. ר:ו7+? אינו טוב, למשל: 7…מ:ו7; 8. פ–ז5+, מ–ה8; 9. מה:ז4, ד5!; 10. מה–ו4, צ–ו8 והשחור זוכה.

7. מה–ד5!

השחור מאבד פרש בגלל איום המט ב-ו7.


לוח 6
ציור 6.png

עמדות אחרי 8…מה–א5!?


כל תכסיס, המבוסס על הקרבת כלי, טעון בדיקה נוספת. האם נכונה היא ההקרבה? האין ליריב אפשרות הגנה או התקפת-נגד שאותה לא חשבת די הצורך?

1. ה4, ג5; 2. פ–ו3, ה6; 3. ד4, ג:ד4; 4. פ:ד4, פ–ו6; 5. פ–ג3, ר–ב4; 6. ה5, פ–ד5; 7. מה–ז4,

גם אחרי 6…פ–ה4 ההמשך הוא 7. מה–ז4.

7…ז6;

הסיבוכים הנוצרים אחרי 7…פ:ג3; 8. מה:ז7, הם לטובת הלבן.

8. א3!,

הלבן מקריב רגלי על מנת להחליף את הרץ ב4, הכלי היחיד העשוי להגן על הערוגות השחורות החלשות במחנה השחורים.

המשחק צ’רניאק–ואן-סכלטינגה,‏ 1952, נמשך 8…ר:ג3+; 9. ב:ג3, מה–ג7 10. מה–ז3! וגם עתה אין השחור יכול ללכוד את הרגלי ג3, מבלי לאפשר ליריב יזמה חזקה.

8…מה–א5!?;

השחור מגביר את לחצו על ג3, אך מתעלם מן הסכנה..

9. א:ב4!, מה:א1; 10. פ–ב3,

השחור מאבד מלכה.


פישר–רשבסקי 1958

לוח 7
ציור 7.png

עמדות אחרי 9…פ–ה8?


על הסכנה, הנשקפת מהזנחת מסעי פיתוח טבעיים, על מנת לבצע תמרונים ספציפיים נלמד מן הדוגמה הבאה:

1. ה4, ג5; 2. פ–ו3, פ–ג6; 3. ד4, ג:ד4; 4. פ–ד4, ז6; 5. פ–ג3, ר–ז7; 6. ר–ה3, פ–ו6; 7. ר–ג4, 0–0; 8. ר–ב3, פ–א5?;

עובדה היא, כי גם גדולי השחמט בעולם אינם חופשיים מפשע; תכלית מסעו האחרון של רשבסקי – להחליף את הרץ. אך הנכון היה להשלים, קודם לכן, את פיתוח הכלים, כלומר – 8… ד6.

עובדה שעתה מפסיד רשבסקי את הקרב, אינה נובעת מאי-ידיעת מלכודת תיאורטית בלבד. כי אם תוצאה היא מהזנחה של עקרון שחמטי חשוב.

9. ה5, פ–ה8?;

הרע במיעוטו – פ:ב3; ואז 10. ה:ו6, פ:א1; 11. ו:ז7, פ:ג2+; 12. מה:ג2, מ:ז7 עם עדיפות הלבן.

10. ר:ו7+!!, מ:ו7;

או 10… צ:ו7; 11. פ–ה6 לוכד מלכה. והוא הדבר גם אחרי 10… מ–ה8.

11. פ–ה6!,

על השחור לבחור בין אבדן מלכה לאבדן המלך: 11…מ:ה6; 12. מה–ד5+, מ–ו5; 13. ז4+ ומט תוך מסעים ספורים.


לוח 8
ציור 8.png

עמדות אחרי 9. מה–ג2


הרי עמדה ידועה, המביאה ל“מלכודת מונטיצ’לי” מן ההגנה ההודית באגף המלכה.

9…פ:ג3?; 10. פ–ז5!

איום כפול: מה:ח7X ו-ר:ב7 יביא אתו לפחות לכידת ה“טיב” לטובת הלבן.

10… פ–ה4;11. ר:ה4, ר:ה4; 12. מה:ה4, מה:ז5; 13. מה:א8,

וללבן יתרון חומרי, שיש בו כדי להכריע את הקרב. אמנם. קפבלנקה הצליח לסיים בתיקו עם אֵוּבה בשנת 1931, אחרי שנלכד (פעמים) במלכודת זו.

שימו לב, כי אותה המלכודת תכשל לחלוטין אחרי הצרחת הלבן, כי בתגובה למסע פ–ז5, המבצע איום כפול, ישיב השחור פ:ה2+! וירחיק את המלכה הלבנה המאיימת במט או ימשיך אחרי מ–ח1 ב-ר:ז2+!


מוסקבה, 1937

לוח 9
יודוביץ
ציור 9.png
פיין

עמדות אחרי 7… א6


בדוגמה מספר‏ 7 ראינו, כי קורה גם לגדולי השחמט, שהם נופלים במלכודות בפתיחה. ראובן פיין, בתקופת הזוהר שלו, נפל קרבן לתחבולה המענינת הבאה. בנוסח הוינאי של גמביט המלכה, הנמנה עם

שטחי בקיאותו.

1. ד4, ד5; 2. ג4, ה6; 3. פ–ג3, פ–ו6; 4. פ–ו3, ג5; 5. ר–ז5, ג:ד4; 6. פ:ד4, ה5;

ועתה במקום ההמשך התיאורטי 7. פ–ו3, נסה פיין את מזלו בהמשך חדיש:

7. פ-ד–ב5?, א6; 8. פ:ד5!??,

הוא מצפה להמשך: 8… א:ב5; 9. פ:ו6+, ז:ו6; 10. מה:ד8+, מ:ד8; 11. ר:ו6+ והשחור זוכה.

8…א:ב5; 9. פ:ו6+, מה:ו6!!

השחור זוכה בכלי: על 10. ר:ו6, יבוא 6…ר–ב4+. מפלה מפתיעה של אחד ממומחי התיאוריה הדגולים.

הדוגמה הבאה מבוססת על הניתוחים הסובייטיים:

1. ד4, ד5; 2. ג4, ה6; 3. פ–ג3, פ–ו6; 4. ר–ז5, ר–ה7; 5. ה3, פ-ב–ד7; 6. פ–ו3, 0–0; 7. צ–ג1, ג6;

8. ר–ד3, ד:ג4;

תכלית התמרון הבא, הנקרא בתיאוריה ע"ש קפבלנקה, לתקל על השחור באמצעות החלפת כלים.

9. ר:ג4, פ–ד5; 10. ר:ה7, מה:ה7; 11. 0–0, פ:ג3; 12. צ:ג3, ה5!;

המסע המשחרר, פותר בעית פיתוח הרץ ג8, שהיא דאגתו העיקרית של השחור בגמביט המלכה.

8. מה–ג2,

אפשרויות משנה: 13. פ:ה5. פ:ה5; 14. ד:ה5, מה:ה5; 15. ו4, (רובינשטיין); כמו-כן באים בחשבון המסעים: 13. מה–ב1 (ניידורף) או 13. ר–ב3.

13…ה:ד4; 14. ה:ד4, פ–ו6; 15. צ–ה1, מה–ד6; 16. פ–ז5!,

יוצר לחץ מסוכן על הנקודות ח7, ו7, ומאיים להגבירו עוד יותר אחרי הכפלת הצריחים בטור ה'.

16… ר–ז4!;

המלצתו של אליוכין: תכלית המסע להביא את הרץ ל-ז6 להגנה על ו7 ו-ח7 וכן לקשור קשר בין הצריחים למניעת כל תחבולה על נושא: “החדירה לשורה השמינית”.

17. צ–ז3!,

לכאורה מסע חסר הגיון, המחיש את הצבת הרץ ב-ז6. שהרי זוהי תכנית השחור. למעשה – מלכודת ערמומית, שאין לגלותה בקלות. המשחק גראו–ואיטוניס, שטוקהולם 1937, נמשך בתחבולה אחרת נאה: 17. צ-ג–ה3, ר–ח5?; 18. צ–ה6! והלבן זכה לעמדה עדיפה בשל האיום 19. צ:ו6!

17…ר–ח5;

עדיף היה 17…מה–ו4. עתה ימשיך הלבן ללחוץ על היריב…שיבצע תכניתו.

18. צ–ה3!, ר–ז6; (ראה דיאגרמה)


לוח 10
ציור 10.png

הלבן מתחיל וזוכה


19. מה:ז6!!, ח:ז6; 20. ר:ו7+, צ:ו7; 21. צ–ח8+!, מ:ח8; 22. פ:ו7+.

הלבן זכה ליתרון ברגלי ועמדתו עדיפה.



מלכודות במשחק האמצעי    🔗


בנגוד למלכודות בפתיחה, השייכות לידע השחמטי, נוצרות המלכודות במשחק האמצעי בשל כושרו הטקטי של השחקן בלבד.

נקודת מוצאן היא במסע פזיז של היריב, המאפשר את המלכודת.

לכאורה סבור יריבנו, כי תמרונו יביא לו עדיפות חומרית או עמדתית, אך אנו מרחיקים ראות ממנו, ובסופו של דבר תהיה ידנו על העליונה.


נערך ביוגוסלביה, 1949

לוח 11
ציור 11.png

השחור מתחיל וזוכה


המסע האחרון של הלבן – צ–ג7 – נראה משכנע מאד.

המלכה השחורה אבודה, כי עם נסיגתה יבוא צ:ז7+ ומט תוך מסעים ספורים.

דומה, כי שחור יכול להניח את נשקו, אך אין הוא חושב על כך! ולהיפך, מסעו הבא מכריע את הקרב… לטובתו.

1… צ–ג5!; הלבן נכנע.

הוא מאבד צריח.


לוח 12
ציור 12.png

מלכודות אורבות לשחמטאי בכל שלבי המשחק. נתבונן במצב העמדות בדיאגרמה מס' 12.

הפרש ב-ה6 מוגן ע"י חברו ב-ג5. אם יעלה בידנו להרחיק כלי אחרון זה ממקומו יאופשר המסע מה–ב3+ ויילכד הפרש ה6. הפתרון נראה פשוט למדי ומועטים השחמטאים שלא ינצלו הזדמנות כזאת..

1. ד4!?, פ:ה4; 2. מה–ב3+, מה–ב5!; 3. מה:ה6, צ–ה8;

הלבן נפל בפח. על כל מסע של מלכתו המותקפת יבוא מט מידי, למשל:

4. מה–ז4, מה:ו1+!; 5. מ:ו1, פ–ד2+; 6. מ–ז1, צ–ה1X.


נערך במר דל פלטה, 1959

לוח 13
שוקרון
ציור 13.png
פישר

העמדות אחרי 38. צ–ג6


לפעמים הטומן מלכודת ליריבו הוא עצמו נופל בפח.

38… מה–ד8;

אל לנו לחשוב כי השחור לא הביא בחשבון את ההקרבה ב-ה6. להיפך, הוא הכין על כך תגובה, המבטיחה לו רווח חומרי. אך היריב הרחיק לראות ממנו.

39. צ:ח6!, מה–ג8; 40. ר–ד7!,

הפתעה לא נעימה, הלבן משתחרר מן הריתוק ונשאר ביתרון כלי משום שעל 40… פישר מה:ד7 יבוא 41. צ:ז6+.


עניוות של שחמטאים דגולים…

כשנשאלו גדולי השחמט כמה מסעים הם מסוגלים לחזות מראש, נחלקו דעותיהם:

קפבלנקה: לעתים, עד עשרות מסעים (הגזמה אפיינית לדרום-אמריקאים).

אליוכין: תלוי בעמדה; לפעמים מספר מסעים רב.

ראֵטי: שנים, אבל טובים.

רשבסקי: אחד יותר מן היריב


מלכודות בתכסיסים    🔗


עמדות עשירות באפשרויות טקטיות ממילא עשירות במלכודות. אם גלית תחבולה מבטיחה, חשב היטב את תוצאותיה – לבל תפול קרבן לתכניותיו של יריבך, שהיטיב לחשב ממך. כל מסע פזיז מצד יריבך טעון בדיקה קפדנית כדי לוודא אם אמנם היתה זו פזיזות ולא כוונה נסתרת.

בדיאגרמה הבאה גלה הלבן… למזלו הביש, אפשרות של תכסיס מבריק. הוא מתלהב לקראת סיום נאה ופותח בקרבן מלכה.


לוח 14
ציור 14.png

הלבן מתחיל וזוכה


1. מה:ז6!?,

המסע היפה משך את לבו ואין הוא רואה אלא האפשרות 1…ד:ז6??; 2. ו7+, ומט מידי. המקריב את מלכתו חייב לחשב בכובד ראש את כל אפשרויות ההגנה העומדות לרשות היריב.


אמרות שחמטיות

ד"ר טרטקובר: השגיאות מצויות בשחמט; צריך רק לגלותן. בדרך כלל מנצח מי ששוגה בשגיאה… שלפני האחרונה.

צ’יגורין: אין לך עמדה בשחמט שקוטל קנים אינו מסוגל לקלקלה.

שטייניץ: כל מסע מוטעה ניתן לתיקון, פרט להתקדמות הרגלי.

1…צ–ג1+! הלבן נכנע.

החלום היפה בא לקיצו. אסור ללכוד את הצריח ואם 2. מ–ה2, צ–ג2+, ואז 3…ר:ז6.

נחזור לעמדת הדיאגרמה. האם אין ללבן דרך לנצחון? הקרבה אחרת של המלכה היתה מכרעת תוך מסעים ספורים:


1. מה:ג5!, ב:ג5; 2. ב6 והלבן זוכה.


נערך באנגליה, 1959

לוח 15
פריצ'רג
ציור 15.png
וולברטון

העמדות אחרי 15. ר:ב7?


במסעו האחרון לכד הלבן את הרגלי ב7. ומי לא היה עושה זאת? הרי בעקבות לכידת הרגלי נוצר האיום 16. ר–ג6.

קשה היה לראות מראש כי בגלל מסע טבעי כל כך יפול הלבן קרבן למלכודת ערמומית.

16…פ:ו4!; 17. ר–ג6, פ–ה2+!; 18. מ–ז2,

מתברר, כי על 18. מ–ח1 יכריע מיד 18… מה:ג6+!; 19. ב:ג6, ר–ו3X.

18… מה:ג6+!; 19. ב:ג6, ר–ו3+!; 20. מ–ח3,

אחרי 20. מ:ו3; פ–ד4+; הוא היה מונע מט, אך נשאר בגרעון כלי.

20… צ–ד6; הלבן נכנע.


נערך בכארמן, 1905

לוח 16
רובינשטיין
ציור 16.png
מידלטון

מתחיל הלבן

עובדה היא שגם גדולי השחמט אינם פטורים מן הסכנה, אלא שאין הם נופלים במלכודת שקופה.

השחור מתכנן לזכות ברגלי הלבן, אשר התקדם יתר על המידה. מסעו הבא של הלבן, החסר כל תכלית כביכול, עשוי לעורר חשד.

1. צ-ח–ה1!, צ-ו–ד8?;

האם יתכן שמסע זה, טבעי ומובן מאליו, הוא שגיאה מכרעת?

רק לאחר שנתגלה תכסיסו הערמומי של הלבן, הובהר כי מן ההכרח היה להקדים ולשחק 1…ב5!.

2. פ:ה6, מ:ה6; 3. ו4!, השחור נכנע.

גם אם יסוג הפרש המותקף וגם אם יכה השחור “דרך הילוכו” יכריע המסע המפתיע 4. ר–ג4X.


מלכודות בשלב סופי    🔗


הטמנת המלכודות בסיומי-משחק קשה יותר, במידה שהלוח מתפנה מן הכלים וקל יותר להבחין בכוונות היריב.


נערך בברלין 1930

לוח 17
קורט ריכטר
ציור 17.png
שחקן אלמוני

מתחיל השחור

ולאחרונה – מלכודת נאה בשלב הסופי של המשחק. רק שחמטאי חזק עלול להלכד בה! נבהיר את הפאראדוכס: אם ישחק בשחורים שחקן חלש, הרי אין להניח כי הוא יגלה את התכסיס הבא:

1.\צ–ח1+!?; 2. מ:ח1, ז:ו2;

עתה מקווה השחור לנצח, או לפחות להבטיח את עצמו מפני הפסד. לא קל, גם לשחמטאי חזק, להבחין בהמשך מפתיע זה:

8. צ–ו5!!, מ:ו5; 4. ז4+, אחרי כן 5. מ­–ז2 והלבן זוכה.


תחבולות מט    🔗


מרובות התחבולות הנוצרות במרוצת המשחק. שתכליתן במתן המט למלך היריב, הן כתוצאה מהתקפה ישירה עליו, והן בגילוי נקודת התורפה בעמדתו.

לתחבולות מט – צורות שונות;

בפרק שלפנינו ימצא הקורא דוגמאות לכל סוג מסוגי התקפת מט, למן מהלומה ישירה ועד לפעולה מורכבת.


חסימה עצמית    🔗


לוח 18
פילסברי
ציור 18.png

השחור מתחיל וזוכה


צורה משעשעת של מט-חנק מתוארת בדיאגרמה שלפנינו. התחבולה באה במפתיע וראוי לציין כי היה זה אחד מכמה משחקים סמויים שערך השחקן האמריקני הנודע, בעת ובעונה אחת.

1…מה–ו1+; 2. ר–ז1, מה–ו3+!; 3. ר:ו3, ר:ו3X.


לוח 19
א. אנדרסן
ציור 19.png

השחור מתחיל וזוכה


העדיפות העמדתית של השחור בולטת לעין ורכוז כליו מסביב למלך היריב מבשר הכרעה מידית, אולם על מנת להשיגה יש לדייק בסדר המסעים.

1… ר–ז2+!; 2. צ:ז2, מה–ו1+; 3. צ–ז1, פ–ז3+!; 4. ח:ז3, מה–ה3X.


לוח 20
ציור 20.png

הלבן מתחיל וזוכה


והרי דוגמה מאלפת לחסימה עצמית:

1. פ–ז6+!, ו:ז6; 2. צ–א8+, מ–ח7; 2. מ–א2!

ומט בלתי נמנע ב-ח1.

כל שינוי במסעיו של הלבן עלול להכשיל את התחבולה. אם, למשל: 3. מ–ג2 אז 3…צ:ג4+.


לוח 21
טרטקובר
ציור 21.png
ראֵטי

העמדות אחרי 8. 0–0–0!


עדיפות בפיתוח הכלים יכולה לעתים להכריע את תוצאת המשחק.

אם כי ההפסד נובע כרגיל משגיאה רצינית, אך נגלה, כי המפסיד הוא בדרך כלל הצד המפגר בפיתוח כליו. גם ענקי השחמט אינם פטורים מכך.

הדוגמה הבאה מתארת את הסכנה הנשקפת בשח-עקיף, ובשח-כפול.

1. ה4, ג6; 2. ד4, ד5; 3. פ–ג3, ד:ה4; 4. פ:ה4, פ–ו6; 5. מה–ד3.

עדיף 5. פ:ו6+, או 5. פ–ז3.

5…ה5?;

אולם מצב התפתחותו של השחור אינו מצריך גיחה נמרצת זו.

6. ד:ה5; מה–א5+; 7. ר–ד2, מה:ה5; 8. 0–0–0!, פ:ה4?; 9. מה–ד8+!!, מ:ד8; 10. ר–ז5++, ומט במסע הבא.

סן ראֵמו, 1930

לוח 22
מונטיצ'לי
ציור 22.png
בוגוליובוב

השחור מתחיל וזוכה


במאה האחרונה חל שינוי בהערכת ‏ תחבולה שחמטית. היא אינה נחשבת עוד פרי השראה מקרית בלבד כי אם פרי יתרון עמדתי רב או לחץ ממושך על עמדות היריב, ההנחה היא שבאחד המקרים הללו תמצא תחבולה מכרעת לטובת השחקן בעל היתרון.

נתבונן, למשל, בעמדת הדיאגרמה מס' 22. עמדתו של המלך הלבן חשופה וכל הכלים השחורים רוכזו מסביב לה. קשה להאמין שלא תמצא במצב זה מכה טקטית מכרעת. ואמנם הנה היא:

1…פ–ה2+!; 2. צ:ח2, צ–ו1+!; 3. מ:ו1, מה–ח1+; 4. מ–ו2, פ–ז4X.


לוח 23
נערך במשחק סימולטני סמוי
ציור 23.png
בלקברן

השחור מתחיל וזוכה

גם בדיאגרמה מס' 23 בולט לחץ הכלים השחורים על עמדתו החשופה של המלך הלבן. כאן קשה יותר למצוא את הפתרון, הואיל ואין רואים מיד את עמדת המט הנאה, שבה משתף פעולה גם הרץ השחור המרוחק משדה הקרב.

1…מה–ז1+!; 2. צ:ז1, פ–ו2+; 3. מ–ז2, ר–ח3X

לוח 24
ציור 24.png

הלבן מתחיל וזוכה


איום כפול הוא נושא התחבולה הבאה.

הלבן צריך לפעול במרץ בשים לב לכך שפרשו מותקף. די בכך שהוא יגלה את ההמשך הנכון –

1. פ–ו6+!, ז:ו6; 2. ה:ו6,

ולפתע נוצרו איומי-מט סימולטניים – מה–ז3+ או מה:ו8+!. השחור‏ לא יוכל למנוע אלא אחד מהם.


נערך בלנינגרד, 1939

לוח 25
בוטביניק
ציור 25.png
קוטוב

השחור מתחיל וזוכה


שח-עקיף נמנה עם אמצעים היעילים ביותר להשגת הנצחון. ומה עוד, בהיותו גם שח כפול, בעת ובעונה אחת.

1…צ:ז2+!; 2. מ:ז2,

גם אחרי 2. מ–ח1, צ–ז1+! ינתן המט תוך מסעים ספורים.

2…ר–ח3++!; 3. מ:ח3,

על כל מסע אחר יבוא 3… מה–ז2X.

3…פ–ו2+;

פינוי הדרך להשתתפותו של הצריח האחר.

4. צ:ו2, צ:ה3+; 5. מ–ח4, מה–ה6+; 6. מ–ז4, מה­–ח3+; 7. מ–ז5, ה6X.


ד"ר טרראש היה ידוע בשל יסודיותו וקפדנותו. הכלל המפורסם שלו: העמד את הצריח שלך מאחורי הרגלי החופשי, תופס גם לגבי הרגלי שלך – או תומך צריחך בהתקדמותו; וגם לגבי רגלי עויין – אז עשוי צריחך לעצור את התקדמותו.

פעם אחת קבל ד"ר טרראש מכתב מאחד מחסידיו: “אתמול שיחקתי שחמט בחוג מכרי והגעתי לעמדה הבאה (אני מצרף מצב העמדות). נזכרתי שלך והעברתי את הצריח מ-ה1 ל-א1 כדי לתמוך בהתקדמות הרגלי החפשי, העומד בטור א'. המסע עורר צחוק כללי. הריני לשאלך – למה?”

השיב לו ד"ר טרראש: “יפה שיחקת וגם להבא התאם את משחקך אלא, בעמדה הנזכרת היה המסע: צ–ה8 מט, חזק עוד יותר”.


 

מט-חנק    🔗


אחת התחבולות הראשונות שהשחמטאי הטירון נמשך אחריה ונהנה מצורתה הנאה.

מכניזם התחבולה, שהודגם בהערות למס' 26, כולל הקרבת המלכה, כך שהצריח הלוכד אותה גורם לחנק מלכו.

לא יתכן כי שחמטאי מנוסה יקבל למעשה מט כזה, אולם לא מן הנמנע כי איום מט-חנק יגרום להפסדו.


נערך בסופיה, 1949

לוח 26
מצ'קארוב
ציור 26.png
זגורב

הלבן מתחיל וזוכה


מט-חנק יכול לשמש גם כנושא-עזר לתחבולה. נתבונן בדיאגרמה מס' 26.

1. ר–ד5+!, מ–ח8;

על 1… ג:ד5; יכריע ההמשך 2. מה:ד5+, מ–ח8; 3. פ–ו7+, מ–ז;8; (או 3…צ:ו7; 4. מה:ו7 ומט מידי) 4. פ–ח6++, מ–ח8; 5. מה–ז8+!, צ:ז8; 6. פ–ו7X.

2. מה–ג3!,

והמלך השחור מקבל מט.


שחמטאים שובבים

הכל סבורים כי שחמטאים הם צבור רציני.

השחקן הגרמני קארלס התקשה פעם לפתוח במסע החביב עליו – 1. ג4 – כי הרגלי ג' שלו הודבק ללוח בדבק נגרים.


עמדתם התקיפה של הכלים השחורים ומחסור ב“איוורור” בעמדת המלך הלבן מאפשרים תחבולה מכרעת בדוגמת הבאה.


אליפות מונגוליה, 1959

לוח 27
מומו
ציור 27.png
טומורבטו

השחור מתחיל וזוכה ר


1…ר–ד4+; 2. מ–ח1, מה:ד3!;

הקרבת המלכה “מתבקשת”, ולא קשה לחשב מראש את תוצאותיה.

3. ר:ד3, פ–ו2+; 4. מ– ז1, פ:ד3+;

ראשית כל הוא מחסל את הרץ המגן על הנקודה ו1.

5. מ–ה1, פ–ו2+; 6. מ–ז1, פ–ד1+!;

ועתה – ניתוק הצריח המגן על אותה הנקודה.

7. מ–ה1, צ–ו1X.


בלוי זמן או עבודה

רשבסקי, שהוא יהודי חרד, אינו משחק בשבתות. השתתפותו בתחרויות תובעת מהמארגנים שנוי תכנית המשחקים. מספר רב-האמן הרוסי אלכסנדר קוטוב כי בעת בקורו של רשבסקי במוסקבה, ניתנה לו הזדמנות להתמחות בעניני הדת היהודית. אפילו היה מצפה במוצאי-שבת לנצנוצו של הכוכב הראשון…

מסביר רשבסקי: “בשביל חובב שחמט זה בלוי זמן. בשביל שחמטאי כמוני – כרוך המשחק בהתאמצות ועמל. לעבוד בשבת אסור!”

מט-חנק יכול להווצר גם בצורה אחרת; והרי דוגמה נאה:


מוסקבה, 1909

לוח 28
כוגן
ציור 28.png
גרגולק

הלבן מתחיל וזוכה


1. צ:ה5!, מה:ה5; 2. פ–ז6!, השחור נכנע.

התקפה על המלכה ואיום מט בעת ובעונה אחת. השחור יכול להתגונן מפני איום אחד בלבד.


המלך הוצא להורג    🔗


צורה קוסמת לתחבולות, בהן מוּצא המלך העויין ממקלטו, נגרר לקצה השני של הלוח, תחת איום בלתי-פוסק, ומקבל מט, אחרי סיור ממושך.

תחבולות אלה נפתחות כרגיל בהקרבת כלי בעל-ערך, ההורסת את מקלט המלך ומוציאתו החוצה.

הקושיים העיקריים בביצוע תחבולות מסוג זה: א. לא לאפשר למלך הנגרר הפוגה כלשהי; ב. לחזות מראש עמדת המט הסופית.


קרלסבאד 1898

לוח 29
ראמיש
ציור 29.png
טיץ

הלבן מתחיל וזוכה


במצב הדיאגרמה הבאה עליונותו של הלבן אינה מוטלת בספק (המלך השחור נתון בסכנה; המלכה השחורה אינה משתפת פעולה). אולם, מכאן לנצחון סופי דרך רחוקה ורק שחמטאי בעל דמיון רב יכול

למצאה.

1. צ:ג6!; מ:ג6; 2. מה:ב5+!!, מ:ב5; 3. ר–א4+!, מ–ג4;

אסור ללכוד את הרץ בגלל מט בשני מסעים (פ–ג3+ ו-פ–ד2X).

4. ב3+, מ–ד3; 5. ר–ב5+, מ–ה4; 6. צ–ז4+, מ–ו5; 7. פ–ה3X.

“הטיול” של המלך השחור עושה רושם רב.


העדר ענווה אצל שחמטאים דגולים

שטייניץ על סיכוייו בתחרות: כל מתחרי יצטרכו להתמודד עם שטייניץ, אני לא.

בוגוליובוב: כאשר אני משחק בלבנים, אני מנצח בזכות המסע הראשון. כאשר אני משחק בשחורים, אני מנצח משום שאני בוגוליובוב.

שני שחקנים שוקלים את סיכוייהם למקום הראשון בתחרות. אומר האחד: “סיכויי טובים מסיכוייך, אני כבר שיחקתי עם כל מתחרי החזקים ואתה, לעומת זה, צריך עוד להתמודד אתי”.


נערך בורשא 1929

לוח 30
ניידורף
ציור 30.png
גליקסברג

השחור מתחיל וזוכה


הלבן הקריב את הרגלי ח2 והצליח אחרי-כן לחסום את דרך נסיגתו של הרץ, אשר לכד את הרגלי. אין רואים, ממבט ראשון, כיצד להציל את הרץ מפני האיום: צ–ה1 ובעקבותיו פ–ו3.

1… ר–ז1!

הפקרת הרץ, ראשונה בסדרת ההקרבות. ניידורף, אותה שעה צעיר בן 19, קם בהתרגשות אחרי מסעו המפתיע ולחש לאחד מחבריו: “מט ברגלי ח'!”. הלה, כמובן, לא הבין דבר.

2. פ:ז1, מה–ה2+; 3. מ–ו8, ה5!; 4. ד:ה5,

שימו לב כִי כל המסעים של הלבן כפויים למעשה.

4…פ-ד:ה5+!; 5. ו:ה5, פ:ה5+; 6. מ–ו4, פ–ז6+; 7. מ–ו3, ו4!; 8. ח:ו4, ר–ז4+!; 9. מ:ז4, פ–ה5+!; 10. ו:ה5, ה5X.


תיקו – על תנאי

שחקן הציע תיקו, אך יריבו סרב, במרוצת המשחק נהפכה הקערה ועתה מציע יריבו תיקו.‏ משיב השחקן ב“אדיבות”: אילו הסכמת להצעתי, הייתי מקבל את הצעתך!".


לוח 31
תומס
ציור 31.png
אד. לסקאר

הלבן מתחיל וזוכה


הכלים הלבנים תפסו עמדות התקפה, בעוד שהשחור מפגר בפיתוח כליו. אין פלא, כי לרשות הלבן עומדת תחבולת ראוה מכרעת.

1. מה:ח7+!1,

מהלומה זו באה בלווי הכרזת מט בשמונה מסעים, מט, שינחיתו הצריח מ-א1, מבלי שהוא יזוז ממקום מוצאו!

1….מ:ח7; 2. פ:ו6++, מ–ח6;

לא 2…מ–ח5; 3. מ–ז6X.

3. פ-ה–ז4+, מ–ז5; 4. ח4+, מ–ו4; 5. ז3+, מ–ו3; 6. ר–ה2+, מ–ז2; 7. צ–ח2+, מ–ז1; 8. מ–ד2X.


לוח 32
ציור 32.png
קמפריאן

בדיאגרמה הבאה לא קל לגלות את התחבולה, משום שאין נקודת חדירה בולטת בעמדת השחור; על אחת כמה בעת משחק סימולטני שבו אין לשחקן זמן לחישוב מסעיו.

1. צ:ג6!, ר:ג6; 2. מה–ג4+, מ–ב7; 8. מה:ג6+!!;

כדי לגלות ולבצע הקרבה שניה זאת, צריך השחקן לראות באופן ברור את עמדת המט הסופית.

3…מ:ג6; 4. פ–ה5++, מ–ג5; 5. פ–ד3+, מ–ד4; 6. מ–ד2!,

ומט בלתי נמנע במסע הבא.


לוח 33
צ'יגורין
ציור 33.png
שיפריס

השחור מתחיל וזוכה


קל לתאר את הכאב שחש שחמטאי, המצליח בעמל רב להשיג עמדת נצחון וברגע הקריטי מחמיץ את ההזדמנות, ומה עוד כאשר ניתנת לו הזדמנות לתחבולת פאר. דבר כזה קורה תכופות לשחמטאי מן השורה; אך הפעם זה קרה לאחד מגדולי שחמטאי העולם.

השחור הקריב את מלכתו בהסתמך על זוג הרצים ועל השליטה בטור ח' הפתוח. גורמים אלה היו צריכים להביא לנצחון נאה מאד.

1…צ–ה1+!;

לשחקן בגרעון מלכה, לא בכל יום מזדמן להקריב כלים נוספים.

2. פ:ה1, ר–ה2+,!; 3. מ:ה2, צ–ה8+; 4. מ–ז3, פ–ו5+; ובמסע הבא 5…צ–ה4X.


הרחקת הכלי המגן    🔗


הרחקת הכלי המגן היא תמרון תחבולתי שכיח למדי.

המדובר – בהרחקת כלי המגן על מלכו מפני המט; בכלי השומר על כלי אחר בעל ערך יתר מפני לכידה, או בכלי המגן שלא במישרין על עמדותיו, למשל: בדרך רתוק בלי היריב.

הרחקת הכלי המגן יכולה להווצר בדרכים שונות: יתכן לגרשו באיום לכידה, או להחליפו בכלי בעל ערך שוה, או לחסלו על-ידי הקרבת כלי בעל ערך רב יותר ואפילו לשתקו.

כאשר שומר הכלי המגן בעת ובעונה אחת גם על נקודה נוספת או על כלי אחר, אפשר לפעמים להרחיקו על-ידי התקפת אותה הנקודה או אותו הכלי, אך זה שייך למעשה לפרק אחר – “עומס תפקידים”.


נערך בטיפליס 1959

קאלאשיאן
ציור 34.png
קופמן

הלבן מתחיל וזוכה


לחץ הכלים הלבנים מופנה אל הנקודה ו7, אך שני כלים שחורים, המלך והצריח, עודם מגינים עליה. הרואים אתם כיצד לחסל את אחד “המגינים”?

1. מה:ו+8!, השחור נכנע.

אין הוא יכול למנוע מט בשלושה מסעים, המתחיל ב-2. צ:ו7+.

תחרות קרלסבאד, 1911

רובינשטיין
ציור 35.png
רוטלאֵווי

מסעו האחרון של הלבן היה ז3.


המצב בדאגרמה מס' 35 מתאר עמדה אידיאלית של התקפה. כל ששת הכלים השחורים מפגיזים את עמדת המלך הלבן. נקבע, בטרם נגלה את התחבולה המכרעת – ואנו מניחים שהיא קיימת, בשים לב לאפשרויות נרחבות של הצד המתקיף –, מה הן נקודות התורפה של הלבן ואילו כלים מגינים עליהן?

המלכה הלבנה מגינה על ח2 ועל ה4. אפשר היה לכאורה לנצל את עומס התפקידים שהוטלו עליה, לולא העובדה כי גם הפרש ג3 מגן על ה4. אמנם אפשר לחסל את הפרש, אך אין לשכוח כי בינתיים מותקפת המלכה השחורה.


זוטות מחיי שחמטאים וגולים

יש שחמטאים, שמבטיחים, ולא רק לעצמם, להיות אלופי העולם.

ניידורף, בשנת 1944, הדפיס מאמר בכותרת צנועה זו: “אני אהיה אלוף העולם!” על כך העיר הירחון האנגלי: “אין זו הבטחה אלא… משאלה”.

הכוכב האמריקאי הצעיר, בובי פישר, מבטיח לזכות בכתר העולמי בעוד שש שנים לכל היותר. נחיה ונראה! מספרים, כי כדי לא לערער את בטחונו העצמי, מעניקים לבובי בבית-הספר ציונים בהתאם להשגיו השחמטיים.


התחבולה הבאה איננה “הברקה” בלבד. היא גם פרי מחשבה שיטתית והגיונית.

1…צ:ג3!!; 2. ז:ח4,

מובן שעל 2. ר:ג3? יבוא 2…ר:ה4+ ומט מידי ב-ה2.

2…צ–ד2!!; 3. מה: ד2,

אפשרויות משנה: 3. ר:ג3, ר:ה4+; 4. מה:ה4, צ:ה2X; או 3. מה:ז4, ר:ה4+; השחור זוכה מיד. או

3. ר:ב7, צ:ה2 ואיום המט ב-ה2 מביא הכרעה מידית.

3…ר:ה4+; 4. מה–ז2, צ–ה8!

ומט בלתי נמנע.


ניו-יורק 1924

פרימן
ציור 36.png
אליוכין

הלבן מתחיל וזוכה


בעמדת הדיאגרמה הבאה בולט יתרונו העמדתי של הלבן. השוו-נא את עמדות-ההתקפה של הכלים הלבנים עם מעמדם הסביל של יריביהם השחורים. אך לשחור, לעומת זה, יתרון חומרי ניכר, ולכן לא די בהמשך 1. מה:ו6, המחליש את עמדתם של הרגלים השחורים. אליוכין מגלה דרך לזכיה פשוטה ונאה כאחד.

1. צ–ה8+, פ–ו8; 2. פ–ה6+!, מה:ח6; 3. צ:ו8+!, מ:ו8; 4. מה–ד8X.


קסטלדי
ציור 37.png
שמיד

הלבן מתחיל וזוכה


בסיום המשחק שלפנינו מונע הרץ ה5 את מתן המט ב-ו6. כדאי לחסל את הרץ השחור בכל מחיר, אבל אם 1. מה:ה5+, מה:ה5; ושוב אין מט. מכאן, הצורך להפריד תחילה את המלכה השחורה מהגנה על הרץ.

1. צ:ב7!, מה:ב7; 2. מה:ח5+ ומט מידי.


בונדרבסקי
ציור 38.png

הלבן מתחיל וזוכה


הרחקת הכלי המגן יכולה להעשות גם באמצעות התקפת נגד.

1. צ–ה8+, מ–ו7; 2. ר–ה8+!,

אילו המשיך מיד 2. מ–ז5 היה השחור משיב 2…פ:ה4+.

2….פ:ה8; 3. מ–ז5, ואין הצלה מפני מט.

נערך במשחק סימולטני
ציור 39.png
קנאל

הלבן מתחיל וזוכה


אחד הנושאים הפופולריים בשטח התחבולות הוא נושא הקרבת שני צריחים לשם הרחקת המלכה היריבה מהגנה על המלך.

1. א:ב4!, מה:א1+; 2. מ–ד2, מה:ח1; 3. מה:ג6+!, ב:ג6; 4. ר–א6X.


מינדאֵנו
ציור 40.png
אליוכין

הלבן מתחיל וזוכה


המלך השחור יכול לברוח דרך ו7. הנסיון 1. ז6, מה:ז6; 2. מה–ג4+, לא יביא תועלת, כל עוד יכול השחור להשיב 2…ד5. כיצד למנוע מסע אחרון זה או להרחיק המלכה השחורה מהגנתה על הערוגה ז6?

1. פ–ה5!!,

מאיים במט מידי ב-ח8. אם 1… מה:ה5, אז 2. מה:ה5, ד:ה5; 3. ז6 ומט במסע הבא.

1…ד:ה5;

הרגלי הורחק ממקומו ואפשר לבצע את התחבולה.

2. ז6!, מה:ז6; 3. מה–ג4+, מה–ו7; 4. צ–ה8X.


לוח 41
שחקן אלמוני
ציור 41.png
ה. שטייגר

השחור מתחיל וזוכה


אחד התנאים להצלחת התחבולה הוא, שמסעי-ההכנה שקדמו לה לא יגלו את כוונות הצד המתכנן תחבולה.

בעמדה שלפנינו היה מסעו האחרון של השחור מ-ו8–ה7?!. מה יכולה להיות תכלית מסע מוזר זה, אם לא פינוי מעבר לכלים השחורים לאורך השורה השמינית בדרכם להתקפה על המלך הלבן? ואמנם, המשחק נמשך:

1…צ:ח2+!;

המכה הראשונה הורסת את מבצרו של המלך הלבן ומשאירו חשוף, מול ההתקפות הבאות. עדיין מגן עליו הרץ והשחור יפעיל את כוחו העיקרי נגד שומר אחרון זה.

2. ר:ח2, פ–ז3+!;

תכלית ההקרבה השניה – לאפשר שהמכה השלישית תבוצע תוך מתן שח וללא הפוגה כלשהי לצד המגן.

3. ר:ז3, מה–ח8+; 4. ר–ח2, מה:ח2+!;

הקרבה אחרונה זו מסלקת את שומרו האחרון של המלך הלבן.

5. מ:ח2, צ–ח8+; ומט במסע הבא.

מונטה קרלו 1902

לוח 42
מיזס
ציור 42.png
רדז'יו

השחור מתחיל וזוכה


הרחקת הכלי המגן באה לבטוי המלא בדוגמא שלפנינו. בולט לעין כי לולא המלכה הלבנה, המגינה על הערוגה ה3, עמד לרשות השחור מט בשני מסעים. אך כיצד להרחיק את המלכה? על 1…ר–ח4+, ימלט המלך הלבן ואיום המט יבוטל לחלוטין.

1…צ–ז3!!; 2. מה:ז3,

הלכידה ברגלי תביא אחרי 2…מה–ה3+ למט מידי. עדיף במקצת 2. מה–ח5. אולם גם אז הלבן אבוד: 2…צ–ה3+; זוכה מיד.

2…ר–ה4!; 3. מה:ה4, מה–ה3+ ומט במסע הבא.


השחמט בעתונות

בעת הדו-קרב ברית-המועצות–ארצות-הברית בניו-יורק, בשנת 1954, הפיצה יונייטד-פרס כמה ידיעות שלא היו מנוסחות בלשון השחמטאים,

“האמריקאי ישראל הורוביץ לא התיצב למשחקו עם הרוסי אלכסנדר קוטוב, בטענו כי אין לו סכוי לנצח(!)” לאמיתו של דבר הופסק המשחק במצב שבו לא היו להורוביץ סכויי הצלה, ולכן נכנע בלי להמשיך.

ועוד ידיעה על אותה התחרות: “שני המתחרים הסכימו לתיקו בלי לשחק”(!). כמובן, הם שיחקו, אלא שהמשחק נדחה, ורק לאחר שניתחו את העמדות הסכימו לתיקו.


כלי היריב, הממלא, בעת ובעונה אחת, יותר מתפקיד אחד, הופך לעתים לנקודת תורפה.

נתבונן בדיאגרמה שלפנינו:


נערך בברה"מ, 1952

לוח 43
פוליאק
ציור 43.png
קורצ'מר

הלבן מתחיל וזוכה


בינתיים מחולקים תפקידי הגנת השחורים: הצריח ו7 שומר על הנקודה ז7, ואילו הפרש מונע חדירת הצריח הלבן ל-ה8. ברם, אם יחוסל הפרש ד6, או יורחק מעמדתו, יוטל על הצריח ו7 תפקיד כפול, שאין ביכולתו למלא, ואחרי צ–ה8+ יחלש הצריח השחור את הגנת הנקודה ז7. איום חיסול הפרש ד6, צריך להיות מלווה באיום אחר, כדי לא לאפשר לשחור שהות בהגנתו. שימו לב כי לא די בהקרבת הפרש ב-ג7 או ב-ו6. במקרה הראשון, אחרי 1…ר:ג7; 2. מה:ד6, ר:ד6; יצטרף הרץ להגנת על מלכו (מפני השח ב-ה8) ובשני – יגן על הנקודה ו6 וישחרר את הצריח להגנה בשורה השמינית.

1. פ–ב4!, א:ב4; 2. מה:ד6!!, מה–ד7!;

הגנה יחידה, מספקת… לעת עתה. השלב הראשון של התחבולה נסתיים מבלי שהלבן ישיג עדיפות מכרעת.

3. מה–ד5!!,

ריתוק הצריח ו7 מחדש את האיום 4. צ:ז7+. אסור, כמובן, ללכוד מלכה לבנה בגלל 4. צ–ה8+ ומט בשלושה.

3…מ–ו8;

קל מאד להווכח כי זחו המסע היחידי. אך כיצד להמשיך בהתקפה?

4. צ:ז7!!, מה:ד5;

אם 4…צ:ז7; 5. מה:ד7; הצריח השחור רתוק באלכסון אחר!

5. צ–ז8++, מ:ז8; 6. צ–ה8+,

ומט במסע הבא.


רבע-הגמר, אליפות ברה"מ, 1950

לוח 44
קוזמיניך
ציור 44.png
טאימנוב

והרי דוגמא מאלפת לנושא: “הרחקת כלי ההגנה”. ברוב המקרים הכוונה לכלי המגן על המלך היריב, והרחקתו עולה לעתים במחיר יקר.

1. פ–ז6!,

התחבולה החלה באיום 2. מה–ח8X ואין לשחור אלא הגנה אחת בלבד, הגנה, המרחיקה את הפרש השחור מעמדתו, וחוסמת את יציאתו של המלך השחור.

1…פ–ח7; 2. צ:ה6!, ו:ה6; 3. מה:ד8+!,

הקרבה נהדרת זו מרחיקה את המלכה השחורה מן ההגנה על הנקודה ה6.

3…מה:ד8; 4. ר:ה6X.

התקפה כפולה מהווה נושא ראשי בתחבולתו הנהדרת של ברונשטיין:


תחרות מוסקבה–פראג 1946

לוח 45
ברונשטיין
ציור 45.png
ציטה

השחור מתחיל וזוכה


1…צ:א1!;

ראשית כל – חיסול ההגנות. ובעקבותיו תופעל ה“באטריה” המשולשת – מה–ב6, ר–ז7, פ–ז4 נגד הערוגות השחורות שבעמדת הלבנים.

2. צ:א1, פ:ו2!;

במכה זו נהרס מבצרו של המלך הלבן; שימו לב כי אסור ללכוד את הפרש המופקר, כי אם 3. מ:ו2, פ:ב3; ואם 3. מה:ו2, פ–ד3; ובכל מקרה מחזיר השחור לעצמו את הכלים שהקריב ונשאר בעל יתרון בשני רגלים.

3. צ–ה3, פ:ח3+;

תמורת ה“טיב” זכה השחור בשני רגלים ונוסף על כך הוא נהנה מעמדתו החשופה של המלך הלבן.

4. מ–ה2, פ–ו2!;

הפרש מוסיף להשתולל; עתה אסור ללוכדו בגלל 5…ר:ד4.

5. צ–ו3, פ-ג:ה4; 6. מה–ו4, פ–ז4+; 7. מ–ח1, ו5; 8. פ:ה4, צ:ה4; 9. מה:ד6, צ:ד4 והשחור זוכה.


התקפה כפולה    🔗

איום כפול, או התקפה כפולה, נמנים עם האמצעים היעילים ביותר להשגת עדיפות מכרעת. למשל: כאשר מבוצע האיום הכפול על המלך היריב ועל אחד מכליו בעלי הערך, כרוך הדבר בדרך כלל באבדן הכלי המאויים.

בין הצורות השכיחות של ההתקפה הכפולה נציין את המכה המכונה בשפת השחמטאים – מזלג. המדובר בפעולת הכלי, המתקיף בעת ובעונה אחת שנים מכלי היריב. כל כלי יכול לבצע מכה כפולה זו, אך ה“מזלג” המסוכן ביותר הוא זה של הפרש, בשים לב לתנועתו היוצאת דופן. אשר אינה מאפשרת להסתיר

את המלך מפני איומו.

בין סוגי ההתקפה הכפולה, יש משמעות מיוחדת לשח עקיף. תארו לעצמכם כלי, הפותח בהזזתו דרך לאיום על המלך היריב בכלי העומד מאחוריו. אוי לנקודה אשר הכלי הנע יתקיפה!


לוח 46
פוגארב
ציור 46.png
קפבלנקה

העמדות אחרי 17…ר:ה5

בזכות האיומים הסימולטניים על ח2 ועל ב2, עמד השחור להחזיר לעצמו רגלי, אותו הפסיד קודם לכן, כאשר הופתע בתחבולה נאה.

18. פ–ה6+!, מ–ה8; 19. מה:ה5!!, מה:ה5; 20. פ:ו7+, והלבן נשאר בעל היתרון בכלי.


לוח 47
דולוכנוב
ציור 47.png
אנדריאֵייב

השחור מתחיל וזוכה


הדוגמה מס' 47 מתארת את הסכנה, הנשקפת מהתקפתו הכפולה של הפרש. אמנם, במצב העמדות שהובא אין לראות ולו את קצה ה“מזלג” בלבד.

1…צ:ח2!

הקרבה מפתיעה זו כמוה כצעד ראשון לביצוע המזלג הסופי. הצריח נגרר ל-ח2 והוא לא יגן עוד על רעהו ב-ד1.

2. צ:ה2, מה:א3!!;

קצב ההתקפה עולה בהדרגה. עתה מפקיר השחור גם את מלכתו והיפה שבדבר כי הוא מנחית את שתי המהלומות באגפים השונים.

3. ב:א3,

אילו המשיך 3. מ–ב1, אז 3…פ–ג3+; 4. ב:ג3, מ–א8!; ומט בלתי נמנע. שימו לב לריתוק הרץ הלבן וכי נמנע ממנו להגן על מלכו.

3…ר:א3+; 4. מ–ב1, פ–ג3+;‏ 5. מ–א1, ר–ב2+!!;

בטווח התחבולות השונות אין כמעט למצוא רעיון מזהיר כזה (פרט למשחק אחד מדו-קרב שפילמן–בוגוליובוב, 1934). המלך הלבן נגרר, בזכות הקרבה נוספת, לערוגה, בה יופעל נגדו המזלג.

6. מ:ב2, פ:ד1+; השחור זכה ליתרון חומרי.


מר דל פלטה, 1947

לוח 48
ניידורף
ציור 48.png
שטלברג

הלבן מתחיל וזוכה


מצב עמדות שקט ורצים שוני צבע מבשרים סיום תיקו.

בהפתעה מוחלטת, איפוא, בא נצחונו של הלבן שהושג תוך מסעים ספורים בלבד, ולמעשה כבר במסע הראשון של התחבולה.

1. ר–ו7!!,

מכה מזהירה, המבוססת על התקפה כפולה, ריתוק והרחקת הכלי המגן.

1…מ:ו7;

אם 1…מה:ו7; 2. צ:ד8 (ריתוק הרץ המגן על נקודה זו).

אם 1…צ:וד2; 2. מה:ז6+, מ–ו8; 3. מח–ז8+, מ–ה7; 4. מה–ה8+, מ–ד6: 5. מה–ה6X (בגלל הרחקת הצריח ד8).

2. צ:ד8, מה:ד8; 3. מה–ב7+, מ–ז8; 4. מה:א6, ה4; 5. צ–ה3, ר–ד4; 6. צ:ה4, השחור נכנע.


בעת התחרות הגדולה בנוטינגהאם, בשנת 1936, נכחו שליחי עתונים רבים ובכלל זה אחד, שלא היה לו מושג בשחמט. בכתבתו הראשונה כתב: “לפני מתמודדים אלוף העולם הנוכחי ד”ר אֵוּבה עם האלוף לשעבר ד“ר אליוכין. כבר במסע החמישי הצליח אליוכין לאיים בשח על מלכו של אֵוּבה!”


לפעמים נתקל השחקן, המבצע תחבולתו המפתיעה, בתכסיס-נגד של היריב מפתיע ונאה עוד יותר. מקרים מסוג זה עלולים לקרות בקרב בין תכסיסנים דגולים.



מוסקבה, 1947

לוח 49
ארונין
ציור 49.png
סימאגין

הלבן מתחיל


מצבו של הלבן קשה מאד. לאחר נסיגתו של הפרש המותקף – 1. פ–ג5 יבוא 1…מה–ח4; 2. ח3, ר:ח3; עם התקפה מוחצת. גם ההמשך: 1. פ:ז7+, מ–ו7; 2. פ–ו5, ר:ו5; 3. ר:ו5, מה–ח4; 4. ח3, ז4; אינו מבשר טובות ללבן.

דמיונו היוצר של סימאגין מגלה תחבולה נהדרת.

1. צ:ב7!!,

אחרי מהלומה זו המלווה איומים “כבדים” – 2. מה:א4 או 2. ר–ז6X, נראה לפתע הלבן כזוכה הוודאי בקרב.

אבל השחור מצליח לגלות הגנה נסתרת.

1… ה4!!;

חוסם את דרכו של הרץ הלבן המאיים מט, ואילו האיום האחר – 2. מה:א4, יביא עתה לתיקו בשח נצחי (ר:ח2+).

מאחר שמרבית הכלים הלבנים נמצאים בסכנת לכידה, אין הוא יכול להמשיך בהתקפתו.

2. מה:א4, ר:ח2+ ותיקו.


לוח 50
שלכטר
ציור 50.png
טרטקובר

השחור מתחיל וזוכה


הרי אפשרות, שהיתה יכולה להווצר במשחק טרטקובר–שלכטר, וינה 1908.

לולא עמדתו הבלתי מוצלחת של הצריח ב-ו3 יכול היה השחור להתקיף ב“מזלג” את שני הצריחים ואת המלך הלבן ואף להנחית לאחרון מט מידי.

תמרון ל“פינוי הערוגה” עשוי לאפשר זאת.

1…צ–ו2+; 2. מ–ה1, צ–ה2+!; 3. מ:ה2, פ–ו3+; 4. מ–ח1, צ:ז1X.


קורה ושחמטאים נרדמים בעת משחק מייגע. באולימפיאדת בואנוס-איירס בשנת 1939 נרדם ד"ר טרטקובר בעת משחקו עם אלוף ברזיל… החל לנחור. גם צחוקם של המסתכלים לא העירו. ניגש אחד הסדרנים ונגע ככתפו. מתעורר הרב-אמן הקשיש ורוצה להסיע כלי. כשמסביר לו הסדרן, כי אין תורו לשחק, התלונן טרטקובר: “אז למה הערת אותי?”


מיזאֵס, בן 84, מנצח במשחק פאר את יריבו ההולנדי, בן 86. למברכים אותו על נצחונו היפה, מסביר מיזאֵס‎:‏ “האם אין זה טבעי שינצח הצעיר שבינינו?”

אותו מיזאֵס יצא לסדרת משחקים סימולטניים בהיותו בן 88 (שעה לפני פטירתו). לעתונאי שהשתומם על כך, הסביר מיזאֵס: “רוב האנשים מתים בהיותם בני 70–80. אני כבר עברתי מזמן את הגיל הקריטי”.


שח-עקיף    🔗


קאסטל 1914

לוח 51
שחקן אלמוני
ציור 51.png
מונק

הלבן מתחיל וזוכה


שלושה כלים לבנים התקיפו את המלך השחור, אך הוא נראה מוגן די הצורך ומי יכול היה לנבא כי ימיו ספורים?


1. פ–ג7+, מ–א7; 2. מה:א6+!!,

פתיחת דרך לשח-עקיף וכפול.

2…ב:א6; 3. פ–ב5++, מ–א8; 4. צ–א7X.


מאז ומתמיד הצטיינו היהודים בשחמט.

בעת האולימפיאדה בורשא, כשנפוצו שמועות כי נבחרת ארצות-הברית, המועמדת למקום הראשון, עומדת להפסיד לשוודים, נסה ד"ר טרטקובר לנחם את אחר העתונאים האמריקאיים: “אל היהודים הגדול לא יטוש את קבוצתו”. אותו יום שיחקה נבחרת ארצות הברית בהרכב יהודים טהור.


לדעתו של האמן הבריטי, אלכסנדר, אפשר לחלק את אמני השחמט לארבע דרגות: ראשונה – יהודי ברית המועצות. שניה – שחקני ברית המועצות, לא יהודים. שלישית – יהודים, שאינם תושבי ברית המועצות. רביעית – אלה, שאינם רוסים ואינם יהודים.

לוח 52
דנץ'
ציור 52.png
ווקוביץ'

הלבן מתחיל וזוכה


תחבולה על הנושא הנודע מן המשחק ראֵטי–טרטקובר (ראה את המלכודת, מספר 21). כאן, קשה יותר לגלות את המט בשל היות המלך השחור חופשי לנוע

1. מה–ד+8!!, מ:ד8; 2. ר–ז5++, מ–ה8; 3. צ–ד8+, מ–ו7; 4. ה6+!, מ:ה6;

על 4…ר:ה6 יבוא מט משעשע: 5. מ–ה5X.

5. פ–ו4+, מ-ו7; 6. פ–ה5X.


לוח 53
ברגמן
ציור 53.png
ירוסטרום

הלבן מתחיל וזוכה


מרבית הכלים הלבנים רוכזו בעמדות התקפה על המלך השחור. לא יתכן כי לא תתגלה במצב כזה תחבולה מכרעת לטובת הלבן, גם כאשר הרץ שלו רתוק ומאוים בלכידה.

1. פ:ז6+!,

תכלית ההקרבה הראשונה – פתיחת הטור ח' והאלכסון ג4–ז8.

1…ו:ז6; 2. מה–ז8+!!;

הוא מפקיר גם את מלכתו על מנת למשוך את המלך היריב לטווח פעולתו של הרץ הרתוק.

2…מ:ז8; 3. פ–ה7++,

שח כפול ועקיף, בביצוע שני כלים שאף אחד מהם אינו מוגן.

3…מ–ו8; 4. פ:ז6X.


נערך במוסקבה, 1931

לוח 54
ריומין
ציור 54.png
סלונים

השחור מתחיל וזוכה


כל שחמטאי מנוסה ירגיש מיד בסכנה הנשקפת למלך הלבן מצד ה“באטריה” המשולשת: מה–ה7, ר–ב4, צ–ב8. אולם מזה ועד לביצוע התחבולה היפה – דרך רחוקה למדי. האמן הסובייטי ריומין, שנפטר בהיותו איש צעיר במלחמת העולם השניה, היה ידוע בשל דמיונו היוצר.

1…ר–א3!;

אם 2. מה:ה7, ר:ב2+; 3. מ–ב1, ר:ג3+: 4. מ–ג1, ר–ב2+; 5. מ–ב1, ר–א3+ וזוכה.

2. פ–א4, ר:ב2+!;

בכל זאת! נציין כי נכונות התחבולה תבלוט רק במסע השמיני ובלי מסע זה לא היה השחור זוכה כלל.

3. פ:ב2, מה–א3; 4. מה–ה5, צ–ה8; 5. מה–ד4, ג5; 6. מה–ג3, מה:א2, 7. ר–ה1, צ–ה2!; 8. ר:ה2, פ–ה4!;

ומט בלתי נמנע.

מפניני התחבולות שנעשו אי פעם על פני לוח השחמט.


מוסקבה, 1925

לוח 55
ד"ר עמנואל לסקר
ציור 55.png
סודראֵ

בין צורותיו השונות של איום כפול בלוית שח-עקיף מצטיינת התחבולה הידועה בשם “טחנת-הרוח”. המתקיף יוצר שני איומים סימולטניים. האחד מהם לוכד כלי יריב וחוזר במסע-שח-עקיף.

הרי דוגמא מפורסמת:

1. ר–ו6!!, מה:ח5; 2. צ:ז7+, מ–ה8; 3. צ:ו7+, מ–ז8; 4. צ–ז7+, מ–ח8; 5. צ:ב7+, מ–ז8; 6. צ–ז7+, מ–ח8; 7. צ–ז5+ וזוכה.


הצעת תיקו דיפלומאטית

ניידורף מעוניין לסיים בתיקו את משחקו עם בולסלבסקי. כבר בפתיחה הוא פותח ב“התקפת השלום”, תחילה – מישוש הקרקע: “האם אתה שואף לנצחון?” במקום להשיב, מושך בולסלבסקי בכתפיו, תנועה שאפשר לפרשה כ-לא. ניידורף, מעודד, מוסיף‎:‏ “כלומר, אתה מסכים לתיקו?”. שוב אותה התנועה. ניידורף, מבולבל לחלוטין: “אז מה רצונך?”. “שתתן לי מנוחה!”.


לונדון 1866

לוח 56
שטייניץ
ציור 56.png
האֵויט

השחור מתחיל וזוכה


השחור גייס את כל כוחותיו בהתקפה ומצבו של המלך הלבן מבשר “הברקות”.

1. צ:ז2+!; 2. מ:ז2, מה–ה3+!; 3. מ:ה3?,

קשה יותר לנצח אחרי 3. מ–ז1, למשל: 3…צ–ו2) 4. מה–ו3, צ:ו3; 5. פ:ו3, פ:ה2;

3. פ–ה3+;

מקרה נדיר של שח-עקיף “שקט”, ללא איום לכידת כלי נוסף, אבל המסע השקט מכין סיום רועש.

4 מ–ח4, פ–ז2+; 5. מ–ז5, צ–ו5+; 6. מ–ז4, ה5+; 7. מ–ח3, צ–ו2X.

עוד שח-עקיף לסיום התחבולה הנאה.


משחק התיקו הקצר ביותר בין אמנים: נערך בין ארקאֵלי ללוצקיס, שהתמודדו בשנת 1947 במשהק הבא: 1. ד4, ד5; 2. פ–ו3, פ–ו6; 3. ג4, ג6; 4. פ–ג3, ד:ג4; 5. א4, ר–ו5; 6. פ–ח4, ר–ג8; 7. פ–ו3, ר–ו5; הוסכם על תיקו. למנהל התחרות שתבע משני המתחרים שימשיכו במשחקם, הציעו השנים שיסתכל בספרו של בוגוליובוב על גמביט המלכה, בו כתוב כי המסעים האחרונים ברץ ובפרש הם הטובים ביותר לגבי שני הצדדים וכי הנמנע מלעשותם מסכן את עמדתו.



מוסקבה, 1946

לוח 57
קוטוב
ציור 57.png
ברונשטיין

הלבן מתחיל וזוכה


בעמדה שלפנינו נסה השחור להשתחרר בדרך החלפת כלים, מבלי להבחין במכה טקטית, הנוצרת בעקבות לחצם של הכלים הלבנים על הנקודה ז7.

1…פ–ד7?; 2. ר–ח6!, השחור נכנע.

האמינו, כי אין זו החלטה פזיזה. על 2…פ:ה5; יבוא 3. ר:ז7+, מ–ז8; 4. ר:ה5+ ומט מידי. וכמו-כן צפוי הפסד אחרי 2…ר–ו6; 3. 2:ז7+.


גם אלה דרכים לנצחון

אם אינך יכול לנצח בדרכים שגורות, תמיד עומדות לרשותך האפשרויות הבאות:

תפוס עמדה “אסטרטגית”… מאחורי גבו של יריבך במשחק. מעטים השחמטאים אשר אינם מתעצבנים בגלל זה.

הצב את כליך לא באמצע המשבצת כי אם בהצטלבות המשבצות. שיריבך הקפדן יתקנם אחרי כל מסע. אם יבחין כי אתה עושה זאת בכונה תחילה, הוא עשוי לצאת מכליו.

בטרם הזזת כלי רשום מראש בטופס מסע חלש. שיריבך יציץ ויראה וישמה בלבו ויכון חשובה מכרעת. אז עשה מסע אחר שיפיג את שמחתו.


נקודת ההצטלבות    🔗


נקודת ההצטלבות מהווה נושא פופולארי בבעיות שחמט; אך לפעמים היא הופכת גם לגורם מכריע במשחק המעשי. נתבונן בדוגמא שלפנינו:


לוח 57
ציור 57א.png

הכלים השחורים מונעים את הפיכת הרגלים הלבנים למלכה. הצריח “משגיח” על הרגלי ד' והרץ על הרגלי א‘. נקודת ההצטלבות בפעולת שני הכלים היא המשבצת ד5. נניח עתה שכלי לבן ניצב בנקודה הזאת; אם יכה אותו הצריח יסתיר ע"י כך את הרץ והרגלי הלבן א’ יהפוך למלכה ללא מניעה. ואם יכה ב-ד5 הרץ, הרי אז יהפוך למלכה הרגלי ד'.


לוח 58
גריגוריאֵב
ציר 58.png
ניאֵנרוקוב

הפעם נתבונן בעמדה ממשחק תחרותי:

בעמדה שלפנינו עוצר הלבן את שני הרגלים השחורים (הצריח את הרגלי ד' והרץ את הרגלי ח'), אך תורו של השחור לשחק והוא כובש במפתיע את נקודת ההצטלבות.

1…ר–ד6!!;

לפנינו המקרה האופייני, המתאר את נושא הדיאגרמה א'. אחד הרגלים השחורים הופך למלכה.


נערך בנאפולי, 1914

לוח 59
קבוצה בהתיעצות
ציור 59.png
ד"ר טאראש

הלבן מתחיל וזוכה


הדוגמא הבאה פורסמה ברבים כדוגמא מאלפת ל“נושא ההצטלבות”. הלבן מתקיף את שתי נקודות התורפה ב-ג5 וב-ב7, אולם שתיהן עדיין מוגנות, כל אחת מהן ע"י כלי שונה. קוראינו ‏ יודעים כבר כיצד

לפעול במצבים דומים.

1. ר–ג7!!,

כתוצאה ממסע נהדר זה הלבן מאיים במט הן בנקודה ג5 והן בנקודה ב7. אם יוכה הרץ ע"י המלכה יבוא 2. צ:ג5+, מה:ג5; 3. מה–ב7+, ומט במסע הבא.

ואם ילכד הרץ ע"י הצריח יבוא 2. מה–ב7+!, צ:ב7; 3. צ:ג5X;


הצעת תיקו בלעג

שחקן העומד לנצח – אל יריבו המיואש: “הרוצה אתה תיקו?” ובטרם קבל תשובה – “כי, אם זו משאלתך, תצטרך לעמול קשה כדי להשיגו!”


תיקו כפוי

וולף מציע תיקו לרובינשטיין. הלה מסרב ובמסעו הבא מקריב רגלי. וולף נבהל, אך מתברר כי ההקרבה מובילה לתיקו ואמנם כך מסתיים המשחק. כשנשאל, מדוע סירב להצעת תיקו, השיב רובינשטיין:‏ “אני מסיים בתיקו עם וולף כאשר זהו רצוני, לא כשהוא מעוניין בכך!”


נערך בהמבורג, 1946

לוח 60
אהואֵס
ציור 60.png
זאֵמיש

הלבן מתחיל וזוכה


ושוב דוגמא ממשחק-תחרות. למותר לציין כי הלבן שואף למתן המט ב-ז7. אך בינתיים מגן הרץ השחור על נקודה זו. מתבקש המסע הראשון 1. ו6, עם איום המט שאין למנעו ע"י 1…צ–ז8; כי אז 2. ר–ז7+. נתוח מדוייק יותר יגלה כי 1. ו6, מאפשר הגנה בדרך 1…מה–ג5+, עם החלפת מלכות. והרי הפתרון:

1. צ–ה5!!, ר:ה5;

כפוי למניעת המט ב-ז7.

2. ו6!,

השחור נכנע. הרץ השחור מונע את החלפת המלכות.


“השיאים” השונים:

משחק התחרות הארוך ביותר: פילניק–צ’רניאק, מר דל פלטה, 1950. תיקו ב-191 מסעים. משך הקרב – ½23 שעות, ב-6 מערכות.

המשחק הקצר ביותר: ז’יבו–פרד לאזאר, פריז, 1924, שארך 4 מסעים: 1. ד4, פ–ו6; 2. פ–ד2, ה5; 3. ד:ה5, מ–ז4; 4. ה3?, פ–ה3!; הלבן נכנע.

המשחק הסימולטני הגדול ביותר: משה ניידורף, בשנת 1950, בסן-פאולו, ברזיל, נגד 250 יריבים. המשחק ארך ½17 שעות.

משחק סימולטני סמוי: משה ניידורף, נגד 45 איש. המשחק ארך כ-19 שעות.


לוח 61
בלאט
ציור 61.png
מאכט

הלבן מתחיל וזוכה


כדי לבצע בהצלחה את תחבולתו הבאה צריך הלבן להביא בחשבון את הגנת השחור במסע השלישי ולראות מראש כיצד לגבור עליה.

1. ר:ז6+, ו:ז6; 2. מה:ז6+, מ–ח8; 3. פ–ו5, ר–ד4!;

לכאורה, בולם מסע זה את התקפת הלבן. אחרי 4. פ:ח6, צ:ה1+; 5. צ:ח1, צ–ו8; 6. פ:ו7+, צ:ו7; 7. מה:ו7, מה: ז3+ יצטרך הלבן להתאמץ כדי השגת תיקו.


4. צ–ה5!,

מסע הנצחון. אם 4…ר:ה5; 5. צ–ד7 ומט תוך מסעים ספורים. ואם 4…צ:ה5??; 5. מה–ז7X. נקודת ההצטלבות הפאטאלית ב-ה5 הכריעה את גורל המשחק.

4…פ–ה6; 5. צ:ד4!, ג:ד4; 6. צ:ה6, השחור נכנע.


הכלי החזק ביותר?

המלכה, כמובן. לאו דוקא! שחמטאי אחד שהיה מבקר בבית קפה מסוים נהג להציב את פרשיו, בעת משחקי בזק, שלא באמצע המשבצת כי אם בגבולותיה עם המשבצת הצמודה. כאופן כזה הפך הפרש בידו לכלי בעל יכולת עצומה, היכול לפי הצורך לשלוט על 16 ערוגות הלוח. זה היה הכלי החזק ביותר שבו נתקלתי אי פּעם.


איום חוזר    🔗


על אף המחקר הרב צדדי והמתמיד בו עוסקים מליוני שחמטאים במשחק החביב עליהם, טרם ניתן לקבוע מה הוא ערכה הממשי של היזמה בשחמט. המדובר לא בהתקפה ישירה, מוחצת ומכרעת כי אם באיום החוזר ונשנה, המעסיק את היריב בהגנה מתמדת והכופה עליו וויתור זמני לפחות, על כל תכניות-הנגד.

ערך היזמה, אשר אין לקבעו בספרות, מהווה גורם חשוב בשני שטחים: א) כאמצעי הגנה מפני התקפת היריב, ב) כאפשרות לפתח, תוך מסעי איום שיש הגנה מפניהם, מסע איום העשוי להכריע את הקרב.

זכות המסע הראשון, שהוא תנאי לקבלת יזמה; בולט בעיקר בסיומי כלים כבדים (מלכות וצריחים) בשל האפשרות ליצירת איומי-מט, שהיריב יצטרך להתגונן מפניהם.


לוח 62
ד"ר טרטקובר
ציור 62.png
לובצקי

השחור מתחיל וזוכה


שני המלכים סובלים מ“חוסר איוורור”. המצב נראה כאופייני לתיקו, אבל תורו של השחור לשחק והוא מצליח להפוך את יתרונו הזעיר הזה – לנצחון מזהיר. נושא תחבולתו – הצריח הלבן ב-ז5, המנותק מבסיסו. הצלחת התחבולה נובעת מן האיומים הבלתי-פוסקים, אשר אינם מאפשרים הפוגה לצד המגן.

1…מ–ג5+; 2. מ–ח1, מה–ג4; 3. מ–ז1, מה–ד4+; 4. מ–ח1, מה–ה4!;

כדי להכין 5…מה–ו4? עם התקפה על הצריח ואיום המט ב-ו1. מסעו הבא של הלבן מנסה למנוע זאת.

5. מה–ג1, מה–ד3; 6. מ–ז1, מה–ד4+; 7. מ–ח1, מה–ד2!; הלבן נכנע.

הוא מאבד צריח.


מאז ומתמיד יודעים אוהדי שחמט על הסכנה הנשקפת למלך החסר דרך בריחה מעמדתו בשורה האחרונה, במקרה של חדירת כלי יריב – מלכה או צריח – לשורה אחרונה זו. מאז ומתמיד נוטה השחמטאי, אחרי הצרחה קטנה, להבטיח “איורור” למלכו הסתום, ע"י הזזת רגלי ח'. אמנם שחמטאי מנוסה מרסן נטיה זו, בהכירו כי אין זה בריא להזיז את רגלי ההצרחה ללא צורך.


נערך בניו-אורלאנס, 1924

לוח 63

טורראֵ

ציור 63.png
אדמס

הלבן מתחיל וזוכה


בעמדה שלפנינו נערכה אחת התחבולות המזהירות ביותר בתולדות השחמט. ללבן יתרון קל, המתבטא בחסימת הרץ השחור, החסר שדה פעילות. מה גדולה הפתעת השחור – האמן המכסיקני הנודע – כאשר פתח יריבו… בשחרור הרץ החסום.

1. ר:ו6!, ר:ו6;

אחרי 1…ז:ו6?; – והשחמטאי מסרב לעשות מסע כזה, אלא אם כן יאלץ לכך – היה הלבן זוכה מיד בדרך הקרבה נאה

2. צ:ה7!, צ:ה7; 3. צ:ה7, מה:ה7; 4. מה–ז4+, ולוכד את הצריח בשח.

2. מה–ז4!,

הוא מנצל את ריתוק המלכה השחורה להגנה על הצריח. ניצול ריתוק זה מהוה את הנושא העיקרי של התחבולה.

2…מה–ב5;

שימו לב כי אין עתה במסע 3. א4, כדי ללכוד מלכה, כי אם להיפך, יביא מסע זה להפסד הלבן בשל התחבולה הנגדית: 3. מה:ה2!; אתם רואים כי גם המלך הלבן סובל מחוסר “איורור”.

3. מה–ג4!,

הגנה והתקפה כאחד.

3…מה–ד7; 4. מה–ג7!,

שחמטאי מנוסה יראה במסעי-ראוה של המלכה הלבנה ביצוע תכנית מרחיקה לכת. המלכה הלבנה הועברה מ-ד4 ל-ג7 מבלי שתנתן לשחור הפוגה לעשית המסע ח6.

4…מה–ב5;

כרגע, אין השחור מאיים מאומה, אך די במסע לא זהיר – 5. מה:ב7? – המפנה את הטור ג' – והלבן יפסיד בגלל מה:ה2!. תכלית המסעים הבאים של הלבן – למנוע איום זה.

5. א4!. מה:א4; 6. צ–ה4!, מה–ב5;

לא 6…מה:ה4; 7. צ:ה4, והכלים הלבנים הבלתי מוגנים מגינים זה על זה.

7. מה:בד!,

האיום הנגדי של השחור בוטל, והלבן לוכד מלכה.


הקרבה על ח7    🔗


אילו שאלתם: "מה היא הנקודה בעמדת השחור, הסובלת יותר מכולן מתקפנות הלבן, (ובחרנו בלבן כצד המתקיף בשל זכותו למסע הראשון) אין ספק כי נצביע על הרגלי ח7 (כמובן, אחרי ההצרחה הקטנה).

הקרבת הרץ ב-ח7 ובעקבותיה שח בפרש ב-ז5, המפנה מעבר למלכה לבנה, מהווים מכאניזם התחבולה השכיחה המטילה פחד-מות על רבבות שחמטאים טירונים.

אולם אין הדבר פשוט כל כך; ואין כל הקרבה ב-ח7 מבטיחה נצחון מהיר. יש והצד המקריב כלי, זוכה ליזמה חזקה בלבד, כשנגרר המלך השחור לשטח פתוח ומאויים על ידי כלים לבנים. אין הבטחת הנצחון אלא אם כן ימצא הלבן דרך להפוך את יזמתו ליתרון ממשי יותר.


על השחמטאים שאינם אוהבים להפסיד

ומי אוהב להפסיד? אך יש שיודעים להפסיד בכבוד ויש שאינם יודעים זאת. מספרים על סאֵר ג’ורג' תומס, כי נהג להושיט יד ליריבו ולברכו על הצלחתו, אך לא כולם כמותו.

הנס מילר מוינה עומד להפסיק משחקו עם ליוש שטיינר. הווינאי בגרעון כלי וכמה רגלים ומצבו לאחר יאוש. לשווא מבקש שטיינר: “למה שתטריח אותי להמשיך, כאשר אין לך סיכוי, ולו הקלוש ביותר, להצלה”. אך מילר עומד על זכותו למסור מסע סודי ומזהיר את שטיינר כי אם יעדר בהתחדש הקרב, יירשם לו הפסד. ביום השלמת המשחקים הלא-גמורים נעדר… מילר. במעטפה, המכילה את המסע הסודי מוצא שטיינר פתק ובו כתוב: “נכנע”. לאחר התנהגות זו הורחק מילר מתחרויות לזמן מה.


לעתים אין לבצע נושא תחבולה זו בדרך פשוטה ושיגרתית ואז נתבע השחקן לחישובים מרחיקי-לכת, דבר שקרה לשפילמן במשחק הבא. עמדתו של הפרש ב-ה2, אינה מאפשרת להעביר מלכה ל-ח5 ומסבכת את התחבולה.


תחרות בוסום, 1934

לוח 64
דנקר
ציור 64.png
שפילמן

הלבן מתחיל וזוכה


1. ר:ח7+!, מ:ח7; 2. פ–ז5+, מ–ז8;

יציאתו של המלך ל-ז6 או ל-ח6 גוררת בדרך כלל מט תוך מסעים ספורים. כאן, למשל, ההמשך יכול להיות: 2…מ–ז6; 3. פ–ו4+, מ–ו5; 4. מה–ד3+, ומט בשלושה, והוא הדבר אחרי 2…מ–ח6; 2. מה–ד3, וכו'.

3. מה–ד3!, צ–ה8;

או 3…ו5; 4. מה–ח3, צ–ה8: 5. מה–ח7+, מ–ו8; 6. פ–ו4! וזוכה.

4. מה–ח7+, מ–ו8; 5. מה–ח8+, מ–ה7; 6. מה:ז7, מ–ד8;

על 6…צ–ו8; יכריע המסע היפה 7. פ:ה6!

7. מה:ו7, פ–ו8; 8. ח4!,

והלבן זכה כעבור תריסר מסעים נוספים.

לכידת הרגלי ד4 אסורה, למשל: 8…פ:ד4; 9. ר–ה3, ר–ג5; 10. צ–ג1!, פ:ה2; 11. צ:ג5!.



כוחו של רגלי חופשי    🔗


אין לזלזל בסכנה הנשקפת מהתקדמות הרגלי החופשי. לדבריו של נימצוביץ' ערכו של הרגלי תלוי במידת יכולתו לנוע קדימה. רצוי “לטפל” ברגלי החופשי של היריב לפני שהוא מגיע לשורות האחרונות, שמא נצטרך אחרי-כן להקריב כלי כדי לחסלו, או לשתק אחד מכלינו על מנת למנוע את הפיכת הרגלי למלכה.

הפיכת הרגלי בכלי אחר, שלא במלכה, אינה קורית למעשה במשחקים, אלא אם כן כדי למנוע מצב פט או לבצע “מזלג” בפרש על המלך והמלכה היריבים. מקרים אלה נדירים מאד.


אולימפיאדת הסטודנטים, 1959

לוח 65
נאוורובסקי (הונגריה)
ציור 65.png
אַברלאֵ (פולין)

מתחיל הלבן וכופה תיקו


מצבו של הלבן כלאחר יאוש. לא זו בלבד שלשחור יתרון חומרי רב כי אם גם אין לצריח הלבן אפשרות להתקיף את הרגלי ב7, שזוהי נקודת התורפה היחידה בעמדת השחור.

ובכל זאת יש עוד ללבן דרך להצלת המערכה:

1. ג6!, ב:ג6; 2. צ–ב5!!,

הרי נושא מקומפוזיציה שחמטית, שאינו מצוי לעתים קרובות במשחק המעשי. אחרי “חסימה” אמנותית זו הופך הרגלי הלבן האחרון למלכה ועתה על השחור להתאמץ כדי להבטיח תיקו.

2…א:ב5; 3. ב7, צ:א5; 4. ב8=מה+, מ–ד7;

הוסכם על תיקו.


נערך במדריד, 1934

לוח 66
סאגץ
ציור 66.png
אורטואַטה

השחור מתחיל וזוכה


התחבולה הבאה, הלקוחה מן המשחק התחרותי בין שני שחמטאים ספרדיים, נחשבת בצדק כאחת היפות ביותר שנעשו אי-פעם על פני הלוח המשובץ.

1…צ–ד2; 2. פ–א4, צ:ב2!!;

קרבן צריח מפנה דרך לרגלי חופשי. יפי התחבולה הוא בחישוב המדוייק והמרחיק של כל ההגנות העומדות לרשות הלבן.

3. פ:ב2, ג3; 4. צ:ב6!,

אילו המשיך 4. פ–ד3, אז 4…ג4+; 5. צ:ב6, ג:ד3!; ושני הרגלים הצמודים מכריעים את הקרב. עתה, לעומת זה, נראית הגנת הלבן משכנעת ואחרי 4…א:ב6; 5. פ–ד3, יכול השחור להכנע.

4…ג4!;

מסע נהדר זה יוצר מצב מרתק, בו נלחם רגלי שחור מוכפל בשני כלים לבנים, ומנצחם, בסוף! בינתים נוצר האיום 5…ג2; ואם יעביר הלבן את צריחו לטור ג', אז 5…ג:ב2 וזוכה.

5. צ–ב4,

מונע את שני האיומים. מה נותר עוד לשחור מלבד להכנע ולברך את היריב על הגנתו המוצלחת? אך עתה שולח השחור לקרב את תגבורתו האחרונה.

5…א5!; הלבן נכנע.

הצריח המאויים חייב לעזוב את השורה הרביעית, ואז זוכה ההמשך 6…ג2, או ללכוד ב-ג4 ואז מכריע המסע 6…ג:ב2.



לוח 67
נערך במשחק סימולטני
שחקן אלמוני
ציור 67.png
ד"ר אליוכין

הלבן מתחיל וזוכה


הרגלי ד7 נידון למות. אך בידי אלוף העולם עודנו מהווה איום לא מבוטל.

1. צ–ג8!

האיום 2. מה–ו8+! מונע את הלכידה ב-ד7. אך מה בדבר הלכידה ב-ג8? אליוכין דאג גם לאפשרות זו.

1…צ:ג8; 2. מה–ה7!!, השחור נכנע.

הלבן מאיים במט אחרי 3. ד8=מה+. על 2…ח6; יבוא 3. מה:ח6 וללבן ישאר יתרון במלכה. ואילו לכידת המלכה הלבנה אסורה בגלל 3. ד:ג8= מה, ומט מידי.


ריתוק    🔗


ריתוק הכלי המאויים מאפשר לעתים קרובות את לכידתו אלא אם כן שווה מספר הכלים המגינים עליו למספר הכלים התוקפים אותו.

שאיפת כל שחמטאי לשחרר את כליו המרותקים גם אם אין בריתוק זה סכנה מיידית.

באיזו מדה אפשר לסמוך על ריתוק כלי עויין? במקרים רבים הריתוק מדומה בלבד. תמיד חזור ובדוק אם אמנם אין הכלי הרתוק יכול להשתחרר לפתע במסע שח, או תוך איום מט מפתיע או באיימו על כלי מכליך, בעל ערך רב יותר.

בתורת הפתיחות ידועה לכל המכה הטקטית, המכונה “מט לאַגאַל”: 1. ה4, ה5; 2. פ–ו3, פ–ג6; 3. ר–ג4, ד6; 4. פ–ג(?), ר–ז4; 5. 0–0, פ–ד4!?. בדרך כלל כדאי להתקיף כלי רתוק אך במקרה זה הוא משתחרר, בהנחיתו מהלומה מכרעת 6. פ:ה5!!, ואם 6…ר:ד1?; 7. ר:ו7+, מ–ה7; 8. פ–ד5X.


הצעה מתקבלת על הדעת

אלופת העולם לשעבר בקרב הנשים ואֵרה מנצ’יק, העדיפה לַהתמודד עם גברים ודוקא עם החזקים שבהם. היא אף ניצחה כמה מגדולי השחמט בעולם.

בטכס סיומה של אחת התחרויות בהן השתתפה, הציע ד“ר טרטאקובר ליסד מועדון שחמט על שמה ולהגביל את החברות בו לאמנים שהפסידו נגדה לפחות פעם אחת. כיו”ר המועדון הציע את ד"ר אֵובה שהפסיד נגדה פעמיים.


נערך בפאריז, 1906

לוח 68
שחקן אלמוני
ציור 68.png
שאטאר

הלבן מתחיל וזוכה


מצבו של הלבן חמור; הוא נמצא בגרעון חומרי, כשפרשו רתוק ואין רואים כיצד להגן עליו מפני איום נוסף (צ–ג2). שאטאר, מלך השחמט הפאריזאי בתחלת מאה זו, מגלה מלכודת ערמומית, – דרך יחידה להצלת המערכה. תכלית מסעו הראשון, להגן על הפרש המותקף, כביכול.

1. צ–ז1, ר:ה2;

השחור הקדים את יריבו. הוא מתכונן ללכוד מלכה, אם יכה הלבן את הרץ.

האם התעלם הלבן מכך, בעת שעשה את מסעו הראשון?

2. מה:ה2, צ–ג2(?); 3. צ–ג1!!,

הפתעה לא נעימה. במקום לזכות במלכה – הוא מאבד צריח! המצאתו המפליגה של שאטאר – ריתוק מכשיל ריתוק – תשמש דוגמה מאלפת להצלה ע"י מלכודת.


באחד המשחקים הסימולטאנים שערך השחקן הפולני-ארגנטיני משה ניידורף בעיירה קטנה בפאטאגוניה, הזדמן לו להכות רגלי של אחד מיריביו “דרך הלוכו”. הלה הגיב באומרו: “אמנם אתה שחקן גדול ואנחנו קטנים אך אם סבור אתה שתוכל לנצח בדרכים נלוזות, טעות בידך”. התברר שבעיירה לא היה חוק הכאת רגלי “דרך הלוכו” נהיר לאיש.


בודפסט 1896

לוח 69
צ'יגורין
ציור 69.png
הארוזק

הלבן מתחיל וזוכה


השחור סומך על ריתוק הפרש הלבן, ואינו מבחין באפשרויות הטקטיות העומדות לרשות היריב.

1. פ:ב6!, ג:ב6; 2. מה: א6!, צ:א6; 3. צ:ג8+, מ–ו7; 4. צ-8–ג7.

הלבן זכה ליתרון ברגלי ולעדיפות עמדתית כאחד.


לוח 70
ציור 70.png
אדוארד לאסקר

הלבן מתחיל וזוכה


עדיפות עמדת הלבן אינה מוטלת בספק. אך מי יכול היה לשער כי עמדת יריבו תתמוטט תוך שני מסעים בלבד?

1. מה–א4+!, מה–ג6; או 1…מ–ו8; 2. ר–ח6+ ומט במסע הבא.

2. צ–ד8+!, מ:ד8;

חילופי-ריתוק נאים מאד; ריתוק המלכה השחורה לא הביא תועלת כלשהי. לא כך ריתוק הפרש!

מה:ג6, השחור נכנע.


פראג, 1931

לוח 71
שטולץ
ציור 71.png
פירץ

השחור מתחיל וזוכה

“חילופי-ריתוק” הם גם נושא הדוגמה מס' 71. אולם כאן אין הדבר פשוט כל כך. היזמה בידי השחור, וגם תורו לשחק, אך אם הוא לא יצליח לנצלם כדי להגדיל יתרונו, ‏למשל, יסתפק בלקיחת הרגלי ג5, תנתן ללבן השהות להבטחת עמדתו.

השחור נתבע לדייק בסדר מסעיו. אם יפתח, למשל, ב-1…מה–א1+, לא ישיג בכך דבר, כל עוד יוכל הלבן להשיב 2. פ–ד1, למשל 2…ד4; 3. 0–0. אך ננסה להפוך סדר המסעים.

1…ד4!

ריתוק הפרש כופה על הלבן הכאת רגלי זה במלכה.

2. מה:ד4, מה–א1+;

עתה יעיל מסע-שח זה, מכיון שאין הלבן יכול להסתיר את מלכו בפרש (ריתוק הרגלי ה3 גורם לריתוק הפרש, באלכסון).

השחור זוכה בצריח.

מה יכול להיות הבדל הגיל המכסימלי בין שני יריבים בתחרות? – בהיותו בן 82 התמודד ז’אק מיואֵס בלונדון עם ילד הפלא הספרדי ארטורו פומאר, שהיה אז בן 14.


פריז 1924

לוח 72
גרומר
ציור 72.png
נוטבאום

הלבן מתחיל וזוכה


הצריח ג6 מאויים בהכאה, הרגלי ה4 חלש. אך לעומת שני גורמים אלה המצביעים לטובת השחור, הלבן עודו בעל יתרון ברגלי והיזמה בידו. ראו-נא כיצד הוא מנצל את הרגלי החזק ב-ו6 לשם יצירת איומי-מט,

1. צ–ו5!, מה:ה4;

אם 1…ז:ו5, אז 2. מה–ז5 ואין להימנע ממט.

אם 1…ר:ג6; 2. צ:ה5, צ:ה5; 3. מה–ד6. עם התקפה משולשת מכרעת. ואם 1…מה–ו5; 2. ה:ו5, ר:ג6; 3. ו:ז6+, ו:ז6; 4. ו7, ועדיפות הלבן אינה מוטלת בספק. מסעו של השחור תוקף את שני הצריחים מאיים בהחלפת מלכות ב-ה1 ויוצר לחץ מסוכן על הנקודה אך הלבן מכה הראשון!

2. צ:ח5+!, מ–ז8;

אסור ללכוד את הצריח בשל ריתוק המלכה ע"י 3. ר–(?) למשל, 3… ר:ג6; 4. מה–ז5, ומט בלתי נמנע.

3. צ–ח8+!, מ:ח8; 4. מה–ח6+, מ–ז8; 5. מה–ז7X.


תיקו, לצורותיו השונות    🔗

לתיקו בשחמט פנים שונות. יש ששני המתחרים באים לידי הסכם נוכח שוויון סיכוייהם ויש שבעל עדיפות קלה מבהיר כי אין ביתרונו כדי להבטיח נצחון ואין לצפות לטעות היריב. אלה הן צורות תיקו שקטות. ויש שהשחקן הנתון בסכנת הפסד מצליח להחלץ. גם להצלה ע"י תיקו – צורות שונות.


פאט

ראשית כל: פאט אינו פרי השראה של מחברי בעיות שחמט בלבד. פאט קורה גם במשחקים, אם כי לעתים רחוקות ולא בצורה המקובלת על הטירונים – כלומר; בגלל אי תשומת לב או פזיזות – אלא כתוצאה מהכנה קפדנית; השחקן העומד להפסיד כופה על יריבו שיעמידו בעמדת פאט.


לוח 73
שחקן אלמוני
ציור 73.png
גוטשאל

הלבן מתחיל וכופה תיקו


הלבן שואף לתיקו. כיצד להשיגו? ספק אם בהמשך רגיל, הכרוך בהחלפת מלכות, למשל, יוכל הלבן למנוע את נפילת הרגלי ח4, וכיוצא בזה התקדמות שני רגלים שחורים צמודים וחופשיים,

1. צ:ג3!, ד:ג3; 2. מ–א1!!,

עתה תביא לכידת המלכה הלבנה לפאט, ובאפשרות משנה – 2…מ–ה6; 3. מה–ג1+, מ–ח7; 4. מה–ג2, כופה הלבן תיקו בחזרת המסעים.


לוח 74
בויטוצקי
ציור 74.png
אורמוס

השחור מתחיל וכופה תיקו

המלך השחור נלכד ברשת מט בלתי נמנע (אם 1…צ–ח8; 2. מ–ח2 ואחרי-כן 3. ר–ח5!). אולם שחמטאי מנוסה ובעל הדמיון יבחין כי המלך השחור והרגלים שלו משותקים לחלוטין ורק הכלים שלו יכולים לנוע. מכאן הרעיון של הצלה ע"י פאט. די בהפקרת שלושת הכלים השחורים כדי להשיג את המטרה. אולם יש להפקירם כך שהיריב יוכרח ללוכדם ולא ינתן לו זמן למסע אחר, כלומר כל הקרבת כלי צריכה להעשות בלווי שח. והתנאי האחר: שבעת לקיחת הכלים המופקרים לא ישוחרר רגלי שחור. קל להווכח כי לשם הצלחת התכסיס חייב השחור לשמור על סדר הפקרת כליו.

1…צ–ב1+; 2. מ–ח2, צ–ח1+!; 3. מ:ח1,

עתה בא תורו של הפרש.

3…פ–ז3+!; 4. ו:ז3, מה:ז2+!; 5. מ:ז2 – פאט.


במהדודה השמינית של הספר מאת דיופראֵן ומיזאֵס, מובאת הסתעפות בהגנת טאראש המובילה לעמדה “שקולה”, אף שבאותה עמדה יכול הלבן להנחית מט במסע אחד!


נערך בדיור, 1924

לוח 75
גאֵידז'
ציור 75.png
ואלטר

הלבן מתחיל וזוכה


ועתה דוגמה מסובכת יותר.

לשחור סיכויים קלושים להצלת המערכה. אין אפשרות לכפות על היריב פאט, קיימת רק אפשרות לפתות את היריב ליצור עמדה, שבה אפשר יהיה לכפות עליו מתן פאט.

התנאי הראשון: להפטר מן הרגלי הנייד א6. לשם כך נעשה המסע האחרון של השחור – צ–ד3(!). הלבן אינו מבחין בסכנה כלשהי. למה שלא יגדיל את עדיפותו ברגלי נוסף?

1. מה–ג8+, מה–ח8; 2. מה:א6?,

נופל בפח. עדיין היה המסע 2. מה–ג5+ מביא לו נצחון.

2..צ:ח3+!!;

מהלומה, שקשה היה לחזותה מראש.

3. מ:ח3, מה–ה6+!; 4. מה:ה6 – פאט.


מהו האחוז הגבוה ביותר שניתן להשיג בתחרות? – מאה אחוז כמובן! אך רק שלושה מגדולי השחמט זכו להשג כזה בתחרות אמנים. לאסקר, בתחרות ניו-יורק 1893, ניצח את כל 13 מתחריו. קפאבלאנקה חזר על השג זה בשנת 1913 בתחרות שאף היא נערכה בניו-יורק וגם הוא ניצח בכל 13 המשחקים, ובשנת 1963 ניצח פישר באליפות ארה"ב את כל אחד-עשר יריביו.


נערך בלנינגראד, 1950

לוח 76
בונדרבסקי
ציור 76.png
ליסיצין

הלבן מתחיל וכופה תיקו


ההמשך 1. צ–ד7+, מ–ה5; 2. צ:ד4??, גורר מט מידי. הדרך היחידה להצלה כרוכה בהקרבת שני הכלים על מנת לכפות עמדת פט.

1. ר:ה4+!, ו:ה4; 2. צ–ה5+!,

רק כך; הכאת הרגלי היתה גוררת אבדן צריח ואילו 2. צ–ד7+, מ–ה5; 3. צ:ד4?, צ–א3+ היה מביא לאותה תוצאה.

2…מ–ד6;

נסיון אחרון: אם יכה הלבן את הפרש, יפסיד בעקבות 3… צ–א4+. ואם 3. מ:ה4?, צ–ה2+ וזוכה.

3. צ:ח4, תיקו.


הראשונים

הבעיה השחמטית הראשונה חוברה עד כמה שאפשר לקבוע ע"י הכליף מבגדד בשנות מלכותו מ-835 ועד 842.

הספר הראשון העוסק בשחמט הוצא לאור בשנת 1472 באוּגסבורג.

המדור לשחמט הראשון הופיע בעתון בליברפול בשנת 1813.

הירחון השחמטי הראשון הופיע בפריס בשנת 1836 בשם “לה-פאלאמד”.


שח נצחי


אחת הסכנות הנשקפות לצד בעל היתרון היא – שח נצחי, הבא בדרך כלל “כהצלת הרגע האחרון”.

שח נצחי המתאפשר על ידי עמדתו החשופה של המלך הוא איום שקוף מדי כדי ששחקן בעל היתרון לא יבחין בו – ואם נתון הדבר בידו – לא ימנע אותו. אך לפעמים מושג שח נצחי בדרך תחבולה מזהירה ולשם השגתו מופקרים כלים רבים.


“תחרות מועמדים”, 1959

לוח 77
טאל
ציור 77.png
סמיסלוב

העמדות אחרי 35… מה–ה6


נצחון הלבנים אינו מוטל בספק, למשל, די בהמשך: 36. מה–ב8+, מ–ח7; 37. מה–ח8+, מ–ז6; 38. מה–ג8! וכו'. במצבים כאלה נוטה כל שחמטאי בעל היתרון, וגם השחקן הגדול ביותר, להערכה שטחית ולחישוב מסעים פזיז. לעומת זה פועל יריבו הנואש באומץ מוגבר ובדמיון יוצר, אם כי ברוב המקרים אין הדבר עשוי להצילו. גם האמן עלול לטעות וכאן, לפנינו אלוף העולם לשעבר נופל בפח שקוף למדי.

36. ב5?, מ–ה7; 37. צ–ג6, מה–ד5; 38. מה–ה5??,

מאיים מט ו“כופה” החלפת מלכות, אבל…

38…צ–ז1+!; 39. מ–ח1,

הכאת הצריח תביא לשה נצחי: 39. מ:ז1, מה–ד1+; 40. מ–ז2, מה–ו3+! וכו.

39…צ–ה1+; תיקו בשח נצחי.


מר דל פלטה, 1949

לוח 78
אליסקאזס
ציור 78.png
צ'רניאק

הלבן השיג בשל הקרבה של פרש עמדת זכיה. הרגלים החופשיים שלו מהווים סכנה של ממש ואין בידי השחור לעצור את הכתרת אחד מהם למלכה. בעמדת הדיאגרמה יכול הלבן לנצח בדרכים אחדות.

1. א7+, פ:א7; 2. צ:א7!?,

יתברר כי אין זו הדרך הנכונה. המסע 2. מה–א3!, היה מביא לנצחון בגלל האיום הכפול: מה:א7+ ו-מה–ו8+.

המסע במשחק נראה אף הוא כמכריע אך בסופו של דבר מאפשר לשחור הגנה, – מפתיעה ומזהירה כאחת.

2… צ–ב6!;

מסע זה לא נעלם מעיני הלבן והוא אף הכין כהמשך לכך: 3. מה:ב6, צ:ב6; 4. צ:ב6, עם איום בלתי נמנע; 5. א7+. הלבן בדק בעת חישוב תמרון זה כי אין צפויה לו סכנת שח נצחי, למשל: 4…מח–ה1+; 5. מ–ז2, מה–ה4+; 6. מ–ח2! וזוכה.

למרות זהירותו נפל הלבן קרבן לשח נצחי דווקא!

3. מה:ב6, צ:ז3+!!;

הפתעה מזעזעת. עתה אין דרך אפשרית למניעת התיקו. אם 4. מ–ו1?, אז 4…מה–ד3+ ומט במסע הבא.

4. ו:ז3, מה–ה3+, תיקו ע"י שח נצחי.


נערך בברלין, 1897

לוח 79
מיזס
ציור 79.png
ואלברודט

הלבן מתחיל וזוכה


במצב העמדות של הדיאגרמה מאיים השחור 1…פ–ג3+! עם הכאת הפרש, יפסיד הלבן מלכה – ולא יספוג מלכו מט.

אמנם צפויה ללבן התקפה מוחצת באגף האחר, אולם בכל זאת נראה כי השחור הוא, שיכה הראשון. ואלברודט מגלה את הדרך היחידה להצלה:

1. ו:ז6!, פ–ג3+; 2. מה:ג3!, ב:ג3;

עתה מאיים השחור במט:

3….צ:ב2+;‏ 4. מ–ג1, צ–ב1+! וכו', אך הלבן אינו נותן שהות ליריבו:

3. פ–ו5+, מ–ז8;

אם 3…מ–ה8?; 4. ז7+, מ–ז8; 5. פ–ח6X.

4. פ–ה6+, מ–ז7;

מסע יחיד למניעת המט.

5. פ–ו5+,

תיקו בשח נצחי.


נערך במוסקבה 1949

לוח 80
מיקאֵנס
ציור 80.png
סמיסלוב

הלבן מתחיל וכופה תיקו


“חסימה עצמית” ו“הרחקת הכלי המגן” אלה הם נושאי סיום המשחק הבא. סמיסלוב הקריב כלי, אולם בהגיע המשחק לעמדת הדיאגרמה לא ברור כיצד ינצל את עמדתו החשופה של המלך היריב. אדרבא, השחור מאיים 1…צ–ז8; ולאחר נסיגת המלכה הלבנה יכריע את הקרב בשל יתרונו החומרי.

אבל סמיסלוב טרם הניח את נשקו.

1. ר–ה8!!

בזכות מסע מפולפל זה הציל הלבן את עצמו מפני הפסד. אם 1…ר:ה3, יסתיר הרץ השחור את מלכתו והלבן ינצח אחרי 2. צ–ו7; והוא הדבר אחרי 1…ר:ב2.

1… מה:ה3; 2. מה–ה5+ ותיקו ע"י שח נצחי.


פרס-יופי מוצדק

היהודי הגרמני אריך כוהן זכה לפרס יופי במשחקו עם הרוסי צ’יגורין בשל הקרבה מחוכמת של רגלי. משבאו לברכו על כך, השיב: “הגידו-לי כיצד יכולתי להגן על הרגלי הזה?”


פיאטיגורסק, 1958

לוח 81
ז'וראבלב
ציור 81.png
כאראזין

העמדות אחרי 16. פ–ג5


בדרך כלל גוברים הסיכויים להשגת שח נצחי במידה שהלוח נתפנה מהכלים, אך לעתים קיימת אפשרות זו גם בשלבים המוקדמים של המשחק.

בעמדת הדיאגרמה שלפנינו, היזמה בידי הלבן. הוא מאיים במט מידי וגם אחרי 16…ר:ג5; 17. צ:ג5, תהיה לו עדיפות-מה בשל הלחץ בטור ג'.

לכן נאחז השחור באפשרות לכפות חיקו ע"י תחבולה נאה.

16…מה–ז1+!; 17. צ:ז1, צ:ז1+; 18. מ–ה2, פ–ו4+!; 19. ה:ו4, פ:ד4+; 20. מ–ה3, פ–ו5+;

לא די לזכות במלכה הלבנה כדי להבטיח תיקו.

21. מ–ה2, פ–ד4+; 22. מ–ה3, תיקו בשח נצחי.


משאלה שאינה מציאותית

מספרים בי בגרמניה נדפס ספר ובו הוראות לצופים במשחקי תחרות. כל הדפים בספר היו ריקים, להוציא אחד, בו היה כתוב: “אל תפצה את פיך!”


יתרון לא מספיק    🔗


כל שחמטאי טירון לומד תחלה את ערך הכלים השונים. כידוע נקבעו טבלאות לתיאור ערכם היחסי של הכלים, המבוסס על יחידת-יסוד – הרגלי, אשר ערכו נקבע לנקודה אחת, ערך פרש או רץ – לשלוש נקודות, צריח – חמש, וכו'. אמנם יש להזהר מלקבל את שיעור ערכם של הכלים כתורה מסיני, הואיל והוא משתנה בהתאם לעמדה.


נערך בתחרות וינה, 1905

לוח 82
נימצוביץ'
ציור 82.png
ניימן

הלבן מתחיל וזוכה


המקרה המשעשע הבא מתאר בצורה דרסטית את היחסיות שבטבלת ערך הכלים.

הלבן הציע תיקו ולהפתעתו דחה השחור את ההצעה בנימוק כי “יש לו זוג רצים”, המבטיח יתרון-מה, ‏ גם אם אין די בו כדי להכריע את הקרב. תשובה זו הרגיזה את אלכסנדר ניימן, מהשחמטאים הכשרוניים שבתקופתו, והוא החליט ללמד את יריבו הגדול לקח.

1. ר:ה5(!), ד:ה5; 2. פ:ב6(!), ר:ב6;

“ועתה, המסכים אתה לתיקו”?. נימצוביץ' הסכים. לרצים שלו אין אפשרות חדירה כלשהי.

לוח 83
מאת י. האשק, 1937
ציור 83.png

הלבן מתחיל וכופה תיקו


חיבורו המפורסם של הפרובלמאי הצ’כי (מס' 83) מתאר מקרה יוצא דופן: יתרון בצריח בשלבו הסופי של המשחק, אינו מספיק כדי להבטיח נצחון מול הגנה נבונה.

לפנינו מצב עמדות היכול להוצר בכל משחק. השחור מאיים לזכות ברגלי ז2 (מ–ז7; צ–ח8 וכו'). אין ללבן הגנה ישירה מפני איום זה, והעובדה שבינתיים הוא יכול לחסל כמה רגלים שחורים לא תועיל כדי להצילו.

1. מ–ב1!

המלך נע אל הרגלי המאוים. למה? הרי ברור שהוא לא יספיק להגן עליו.

1…מ–ז7; 2. צ–ח6!!

הפתעה. הלבן מפקיר את צריחו כדי לחסום את קו המעבר לצריח השחור ולו לשני מסעים בלבד. הוא נשאר בגרעון צריח עתה אין רואים כיצד יגן מלכו על הרגלי ז2.

2…מ:ח6; 3. מ–ג1, צ–ח8; 4. מ–ד1, מ–ז5; 6. מ–ח1, צ–ח1+; 6. מ–ה2,

רק עתה מתבררות כונותיו של הלבן; מלכו נלכד בעמדת פט והצריח השחור יצטרך להמלט מהשורה האחרונה כדי לשחררו. הקורא יבחין כי אין כל אפשרות חדירה לעמדות הלבן, שלא תביא למצב פט כפוי. המשחק מסתיים בתיקו.


פנוי ערוגה    🔗


פנוי ערוגה ע"י כלי אחד לכלי עצמי אחר, לצורך התקפה או לצורך הגנה, הוא תמרון שכיח.


דיאגרמה ב
דיאגרמה ב.png

דיאגרמה ב' מתארת פנוי הערוגה ז6 לשם מתן מט מיידי..

1. ז7+, פ:ז7; 2. פ–ז6X.

בדוגמאות הבאות מוצא הפנוי לפועל באיום שח, באיום הכאה או בדרך הקרבת הכלי המפנה את הערוגה, תמיד במגמה למנוע הפוגה מן היריב.


יש משפחות המצטיינות בשחמט. בתחרות פטרסבורג 1903 השתתפו שלשה בני משפחת זנוסקו-בורובסקי וכולם זכו בפרסים.

במשפחת שטיינר בבודפשט – האב, ברנרד שטיינר, היה שחמטאי חזק. בניו – לאיוש ואנדראס, ובן אחיו הרמן היו שלושתם אמנים. לאיוש, שהוא עדיין בחיים, נמנה עם גדולי שחמטאי אירופה, והוא הדין לגבי אנדראס שהרגוהו הנאצים. הרמן היה מטובי שחמטאי אמריקה.

האחים חוליו ויעקב בולבוצאן בארגנטינה, זכו לא פעם באליפות ארגנטינה ונמנים עד היום עם טובי שחמטאיה. אח שלישי אינו מעז להתערב בויכוחיהם. הוא רק בעל דרגה ג'. האחות אף היא משחקת, ואינה מודה בכך.

ונסיים בשני בניו של עקיבא רובינשטין, שניהם מטובי שחמטאי בלגיה, אך לדברי ד"ר אובה – “שמו של אבא מזיק לשניהם”.


לוח 84
ציור 84.png

הלבן מתחיל וזוכה

בדיאגרמה מס' 84 לא די שהלבן יציב את מלכו ב-ג8, משום שהמלך השחור יגיע בעוד מועד ל-ה8, וימנע את התקדמות הרגלי ד'. פתרון הבעיה אפשרי רק בדרך פריצה נועזת והפקרת הרגלי שהוא לכאורה “מועמד להכתרה”.

1. ד7!

מפנה מעבר להצבת הרץ ב-ג7 ואז יפלו הרגלים השחורים בזה אחר זה.


לוח 85
מאת ברטולד לאסקר
ציור 85.png

הלבן מתחיל וזוכה


בדיאגרמה 85 אין מנוס מהכתרת הרגלי החופשי וללבן צפוי הפסד למרות יתרונו החומרי… אלא אם כן יקרה נס ויצילהו.

הרי תחבולה מפולפלת שנוצרה בדמיונו‏ של ברטולד לאסקר, אחיו הגדול של אלוף העולם לשעבר, שהיה ידוע בשל כשרונו השחמטי הרב, אם כי לא הקדיש הרבה מזמנו לשחמט.

1. ר–ז8!,

איום מט מידי כופה על שחור את תשובתו.

1. צ:ז8; 2. מ–ו7!, צ:ז6; 3. ו:ז6.

ובעת הכתרת הרגלי השחור יספוג מלכו מט.


האסטינגס 1946

לוח 86
יאנובסקי
ציור 86.png
אלכסנדר

הלבן מתחיל וזוכה


עד כה עסקנו בעמדות, בהן שמש “פנוי הערוגה” למטרת התקפה בלבד. ועתה – דוגמא מאלפת של תמרון הגנתי נסתר ומעמיק. בדיאגרמה מס' 86 אין בהכאת הצריח השחור כדי להגיע לשוויון חומרי ומאידך תנתן למלך השחור אפשרות בריחה דרך ה8. עמדתו החשופה של המלך השחור, מבשרת תחבולות מט

נגדו ואמנם בולטת ומתבקשת ההקרבה הנאה: 1. צ–ה8+, מ:ח8; 2. ז:ו7 כדי להמשיך 3. מה–ז6 עם איום מט בלתי נמנע. אך אל לנו לשכוח כי השחור מאיים מט במסע ראשון.

מכאן – הרעיון המזהיר: לפנות ערוגה ד1 למלך הלבן, בלי לאפשר למלך השחור הפוגה כלשהי.

1. צ–ח8+!, מ:ה8; 2. צ–ה1+, מ–ז8; 3. צ–ח8+!

שני צריחים הופקרו כדי לזכות ב“טמפו” אחד!

3…מ:ח8; 4. ז:ו7, מה:ב2+; 5. מ–ד1, מה–ב1+; 6. ר–ג1,

ולאחר 7. מה–ז6 לא ישאר לשחור אלא להניח את מלכו.

למעשה, נסתיים המשחק ללא “הברקות”: 1. ז:ו7+?, מ:ו7; 2. מה:ג3 ועדיפותו של הלבן אינה ברורה כלל.


מסע ביניים    🔗


הכוונה לתמרון הגנתי מפתיע ונסתר, העשוי להכשיל את תכניותיו של השחקן, אשר לא הביאו בחשבון, בעת תכנון התקפתו.

מסע ביניים הוא בדרך כלל מסע-שח או איום צדדי חזק המשבש את השתלשלות התכסיס והמחבל בשרשרת מסעיו, הקשורים זה בזה.


לוח 87
הירשפלד
ציור 87.png
שטייניץ

הלבן מתחיל וזוכה


שחמטאי העוסק בחישוב תחבולה מוגבל לניתוח סדרת מסעי התקפה והגנה ומתעלם לעתים קרובות ממסע-ביניים העלול להרוס את כל תכניותיו.

הרי דוגמא פשוטה:

השחור יוזם החלפת מלכות, לפי חישובו יכול הלבן לבחור בין שתי אפשרויות:

א. להסכים להחלפה, בין שהלבן יחליף בעצמו, בין שישאיר את מלכתו ב-ד3;

ב. להמנע מהחלפה על-ידי הרחקת מלכתו.

תוך כדי כך, אין השחור מבחין, כי פרשו ב-ו6, השומר על המלכה, אינו מוגן כלל.

מסע ביניים נבון מעמידו על שכחתו.

1. פ–ח5!,

השחור מפסיד כלי, כי על 1…מה:ד3; יבוא תחילה 2. פ:ו6+.


אולימפיאדת הלסינקי, 1952

לוח 88
ד"ר אורן
ציור 88.png
סקאַפראֵלי

העמדות אחרי 9…א6


הלבן הקריב רגלי בפתיחה ועתה הוא ממשיך במסע סביל 10. ר–ה2. מדוע אין הוא מנסה להחזיר לעצמו רגלי בדרך זו:

10. א:ב5, א:ב5; 11. צ:א8, ר:א8; 12. ר:ג4!?

בהסתמך על ההמשך: 12… ר:ג3+; 13. ב:ג3, ב:ג4; 14. מה–א4+, פ-ב–ד7; 15. ר:ו6, ז:ו6; 16. פ:ד7, וזוכה לשוויון העמדות. נגד תכסיס זה, הכין השחור מסע-ביניים חזק.

12…ז5!;

והלבן מפסיד כלי, כי על 13. ר:ב5+, יבוא 13…ג6 ושני כלים לבנים יותקפו בעת ובעונה אחת.

על 13. ר–ז3, אפשר להכות את הרץ ב-ג4 ללא חשש.


פרסים בתחרויות    🔗

בתחרויות שחמט נהוג להעניק פרסים למנצחים. בשנת 1955 היה הפרס הראשון באליפות הפתוחה בארה"ב דגם חדיש של מכונית “ביואיק”. המכונית קסמה לרשבסקי עד כדי ותור על השתתפותו בתחרות הבין אזורית בגאֵטבורג באותה תקופה. אך לא הוא שזכה במכונית אלא רוסולימו שחלק עמו את המקום הראשון, אך הקדימו לפי שיטת ברגר.


קונסטאנץ 1933

לוח 89
קריגר
ציור 89.png
זוסט

הלבן מתחיל וזוכה


במסעו האחרון הכה השחור את הצריח הלבן שעמד ב-ו4. הוא לא הביא בחשבון אלא את התשובה ה“מובנת מאליה” – מ:ו1. ואז יבחר כיצד להמשיך את התקפתו. אך הלבן אינו ממהר להחזיר לעצמו את הצריח.

1. מה–ד5+, מ–ו8; 2. מה–ג5+!, מ–ז8;

כפוי, כי 2…מה–ה7? יגרור מט בשני מסעים.

3. מה–ג8+, מה–ו8; 4. ר–ו7+! ומט במסע הבא.

הלבן היה עסוק כל כך ב“מסעי ביניים” עד שטרם היתה לו שהות להכאת הצריח השחור!


גם זה קורה

בפגישה בין רומניה לארצות הברית באולימפיאדת הסטודנטים בלנינגרד ב-1960, היה אחד האמריקאים דחוק בזמן ובגרעון מלכה, כאשר הכריז יריבו שח, מבלי להבחין כי מרוב התרגשות הפיל רגלי שהגן על המלך. כשהתברר כי השח אינו שח, ניתנה לאמריקאי שהות להתקדם ברגלי חפשי שנהיה למלכה ואפשר לו לנצח ולהוסיף נקודה חשובה לקבוצתו.


לוח 90
מרשל
ציור 90.png
אלכסנדר

הלבן מתחיל


במס' 90 המשיך הלבן:

1. צ–ו4!?

ואין הוא חושש מפני הכאת צריח זה כי אז ינחית הצריח האחר מהלומה מכרעת בטור ז' שנפתח.

1…ח:ו4; 2. פ–א4,

מסע ביניים המאיים על המלכה והמונע מן השחור להכות את הפרש ברגלי ד' ולהשתלט על נקודה ז1, שבה עומד הלבן להציב את צריחו.

2…ו3+!

מסע ביניים נגדי. השחור מונע במועד את פתיחת טור ז'. תכניותיו של הלבן נכשלות לחלוטין.

3. פ:ו3,

נסיון אחרון המשולב בתכסיס ערמומי. אם עתה 3…ב:א4?; אז 4. פ–ז5!, ו:ז5; 5. ו6 ואין הגנה מפני מט, כי על 5…פ–ד6 יבוא 6. ר:ה6, וזוכה. אך השחור נזהר ואינו נופל בפח.

3…מה–א7!

מכאן עתידה המלכה להגן על ז7, לאחר ההמשך הנזכר.

אילו הבחין הלבן מראש במסע הביניים 2…ו3+!, יכול היה להבטיח את נצחונו בשנותו את סדר מסעיו, למשל:

1. פ–א4!, ב:א4;

או 1…מה–א7; 2. צ–ו4, ה:ו4; 3. ז:ו4 וזוכה.

2. צ–ו4!

ואחד הצריחים הלבנים יכריע את הקרב.


פסיכולוגית התחבולות    🔗

גלוי התחבולה: תכנונה והוצאתה לפועל


לאחר שהובהרו לנו נושאים שונים בדרכי התחבולות וסימנים האפיניים לעמדות בהן חבויה תחבולה, הגענו למעשה לבעיה המרכזית: – כיצד מגיעים לרעיון התחבולה ולהגשמתה? –

התחבולה בשחמט אינה נגלית בצורתה המושלמת. מחברי הבעיות יספרו לנו על התהליך המורכב והמסובך ועל חבלי הלידה העוברים על חיבורם מאז צץ הרעיון ועד להגשמתו.

השחקן השואף להפיק תועלת מעשית מתכסיסו ואינו דואג כל כך לצורתו האסתטית המושלמת, נמצא לכאורה במצב טוב יותר מן המחבר, אך אין לשכוח כי הוא פועל בזמן מוקצב ומוגבל, מול יריב השואף להכשיל תכסיסו בכל מחיר.

לכן, יש משמעות רבה למומנטים הפסיכולוגיים בעת יצירת התחבולה באווירת המאבק התחרותי.

מדוע קורה לעתים כי שחמטאי חזק, המרחיק ראות בדרך כלל, אינו מבחין באיום גלוי של יריבו? מדוע אין אף גדולי השחמט פטורים לגמרי מ“עיורון” שחמטי כזה? כיצד להסביר כניעת שחקן מנוסה שעה שצפוי לו נצחון? כיצד להסביר ששחמטאי המקפיד על תכנון תחבולתו לכל פרטיה, מתעלם ממסע בינים המבטל את תכניתו? מדוע קשה יותר “לחזות” סוג מסויים של מסעים וקל יותר לראות סוג אחר?

נשתדל להבהיר שאלות אלה בדוגמאות הבאות:


נתבונן בדיאגרמה הבאה:


לוח 91
ציור 91.png

הלבן מתחיל וזוכה


מבט שטחי יגלה לנו מיד יזמת הלבן, המבוססת על שני גורמים: השליטה בטור פתוח ד' וחולשת הערוגות השחורות סביב עמדתו של המלך השחור.

והרי המסקנות שניתן להסיק אחרי ניתוח מעמיק יותר.

א. הלחץ בטור ד' – עשוי להביא לחדירה; 1. צ–ד8, מלוות איום 2. מה–ח6 ומט ב-ו8 או ב-ז7. אין הגנה במסע 1…ר–ד7 כי אז 2. צ:ד7, ו“מזלג” הפרש יכריע. מאותה סיבה אין השחור יכול לכפות החלפת מלכות אחרי מה–ז(?). הגנתו היחידה של השחור היא איפוא 1…ו6, ואז 2. צ:ו8+, מ:ו8; 3. מה:ו6+; והלבן זוכה ליתרון רגלי;

ב. גם 1. פ–ו6+ – היא אפשרות לא מבוטלת. אם ישיב השחור: 1…מ–ח8?; אז 2. מה–ח6!, כופה מט ב-ח7 או ב-ו8. אבל אם ישיב השחור 1… מ–ז7, לא תהיה ללבן דרך אחרת אלא להסכים לשח נצחי. מכאן כי וריאנט א' כדאי יותר.

ג. קיימת אפשרות להכין את השח בפרש בתמרון הצריח– ד1–ד3–ח3. אבל השחור לא ימתין עד אז בחיבוק ידיים. המסע 1…ו6 ירחיק את המתקיפים והיזמה תבוטל.

ד. רעיון נועז יותר: 1. מה–ח6? ייכשל בגלל הכאת הפרש, הכאה שלא היתה אפשרית כל עוד היה רתוק הרגלי ז6.

המומנט הקריטי: מציאת המסע הנכון, תלויה בכושר דמיונו של השחקן. אילו אפשר היה לרתק את הרגלי ז6 גם במאונך? אפשר!

1. צ–ד6!

קל להווכח כי השחור נאלץ להכות את הצריח.

1…מה:ד6; 2. מה–ח6!

עתה אין המלכה השחורה מוגנת והרגלי ז6 רתוק; כדי למנוע מט יצטרך השחור להפקיר את מלכתו.


שומבור 1951

לוח 92
מולאֵרוביץ
ציור 92.png
צ'טקוביץ

השחור מתחיל וזוכה


מצבו של מי עדיף בדיאגרמה מס' 92?

מדוע אין השחור מכה ב-א2 מדי להבטיח לעצמו רגלי חפשי בטור א'? משום שעל:

1…מה:א2?;

ישיב הלבן במכה טקטית מפתיעה:

2. ר–ח7!!

והשחור יאבד מלכה, בגלל איום המט ב-ח6.

גם במקרה של התקפה סימולטנית על שתי נקודות שונות יש והצד המותקף מצליח להגן

על שתיהן.

נניח כי בדוגמה מס' 92 תורו של הלבן לשחק. המלכה השחורה עודה ב-ב2. מדוע אין הלבן יכול להמשיך 1. ר–ה7!?.

עתה אין בהתקפה הכפולה של הלבן כדי לנצח, כי לשחור תאופשר “הגנה כפולה”. המסע 1…ר–א3! יגן על המלכה ויפנה ערוגת-בריחה למלך.

טוב שהשחמטאי המתלמד “ירגיש” באפשרות מכות טקטיות מפתיעות וידע להשמר מפניהן.


לוח 93
ציור 93.png

השחור מתחיל וזוכה


הערכה שטחית ושגרתית של העמדות תקבע עדיפות קלה ללבן המאיים, מלבד בלקיחת הרגלי, בהכפלת צריחיו בשורה השביעית.

הערכה מעמיקה יותר, המביאה בחשבון גם את האפשרויות הטקטיות שאינן גלויות לעין, תאפשר לגלות דרך נאה מאד לנצחון השחור:

1…פ–ז3+; 2. ח:ז3, ח:ז3+; 3. מ–ז1, פ–ו2;

עד כאן יכול לחשב גם שחמטאי מן השורה. אולם, בהגיעו (תוך חישובו) למצב זה, הוא עלול להפסיק את ניתוחיו ולסטות מן הדרך, בשים לב למסע

4. צ:ו2,

המבטיח, כביכול, את נצחון הלבנים. ורק שחמטאי בעל כושר טקטי, יגלה את ההמשך הנאה:

4… צ–ה1+!; 5. מ:ה1, ז:ו2; והשחור זוכה.


לוח 94
ציור 94.png
ד"ר מ. וידמר

הלבן מתחיל וזוכה


בדוגמה מס' 94 צריך המשחק בלבן לחזות באפשרות התקפה כפולה (“מזלג” ברץ) שתווצר תוך מספר מסעים. המשימה הראשונה – למשוך את המלך השחור ל-ד6.

1. ו5+, ז:ו5; 2. ז:ו5+, מ–ד6;

לא 2…מ:ו5; כי אז תכריע הזזת הרגלי ג'. עתה, כשהמלך ניצב ב-ד6, יש למשוך את הצריח השחור לערוגה ב4.

3. צ:ב4!, צ:ב4;

נוצר המצב האידיאלי להפעלת המזלג בשני הכלים השחורים. ו שבדבר, כי הרץ שיתקיפם איננו מוגן כלל.

4. ר–ג5+!, מ:ג5; 5. ג7, והלבן זוכה.


יהירות השחמטאים

יש ושחקן מכריז על מט בכך וכך מסעים, אדוארד לאסקר הכריו פעם על מט-פאר בשמונה (!) מסעים (דוגמא מס' 31).

לעומת זה הכריז בוגוליובוב באחר ממשחקיו בתחרות בלאֵד 1931 על מט בשני מסעים… והמשחק נסתיים בתיקו.

* * *

במשך עשר שנות התמודדותו בתחרויות ובדו-קרבות למן 1914 ועד 1924 הפסיד קאפאבלנקה משחק אחד בלבד


לוח 95
ציור 95.png

הלבן מתחיל וזוכה


בדיאגרמה מס' 95 בולטת עדיפות הלבן המתבטאת בדינאמיות עמדתו ובאיומים הנשקפים למלך השחור חסר ההגנה מהמלכה ומשני הרצים הלבנים. הבעיה היא כיצד לארגן את ההתקפה הסופית, בעת ובעונה אחת לשמור על הרץ המותקף ואם אפשר – להפעיל את הצריח הלבן בטור ח' הפתוח. המסע הבולט לעין הוא 1. מה–ו6!; בערוגה זו שומרת המלכה על הרץ, מאיימת במט מיידי ואין ללכדה. אך לשחור הגנה נסתרת – 1… צ–ז8! ואז מאיים השחור בלקיחת המלכה ואם 2 צ–ה1, אז 2… פ–ב6 ושוב אין מט. הפתרון הוא במסע:

1. מה–ז6!

מסע זה מאיים בעת ובעונה אחת על המלך ועל הצריח השחורים. עתה אין הגנה במסע 1…צ–ז8, כי אז 2. ר:ז7+, צ:ז7; 3. מה–ה8+ ומט במסע הבא. מדוע קשה בכל זאת לראות את מסע-הפתרון? משום שאין השחמטאי נוהג להביא בחשבון הצבת כלי שלו במקום שהוא מאויים על-ידי היריב. ורק בעל הדמיון יגלה כי אחרי 1…ח:ז6; יבוא 2. מ–ז2, ולא תהיה הצלה מפני 3. צ–ה1 מט.


קרלסבאד, 1923

לוח 96
רובינשטיין
ציור 96.png
אליוכין

הלבן מתחיל וזוכה


במס' 86 די במעבר המלכה הלבנה לטור ח' כדי לכפות מט מיידי, התמרון. מה–ג6–ג3–ו3 נראה כקולע למטרה, בעיקר כשהצבת המלכה ב-ג3 תמנע את מסע ההגנה מה–ה5. אך השחור יוכל להתגונן באמצעות מ–ז8,‏ ובעקבותיו ז6. שיקול זה מריץ את אליוכין לחפש את נצחונו בדרך תחבולה. הוא מגלה מסע יפה, התוקף פעם נוספת את הנקודה ו7 ובעת ובעונה אחת מפנה דרך למלכה הלבנה.

1. ר–ז6!!

רק שחמטאי מעולה חושב על מסעים כאלה. אסור להכות את הרץ בשל 2. מה–ה4, באיום מט בלתי נמנע. רובינשטיין נאלץ להשלים עם אבדן “טיב” (1…מה–ה5; 2. פ:ו7+) ובמרוצת הזמן עם הפסד בלתי נמנע.


גם זה לא עזר    🔗

בשנת 1911 התמודדו שפילמן ואלאפין בדו-קרב, בו התירו זה לזה להסיע בלים בלוח סמוך, כדי להקל על ניתוח האפשרויות. אלאפין השתמש בזכותו; אך שפילמן ויתר עליה וניצח.


אולימפיאדת אמסטרדם, 1954

לוח מס' 97
ד"ר אורן
ציור 97.png
פ. נילסן

העמדות אחרי 25. פ:ד5


המסע האחרון של הלבן מאיים בהכאת הרץ וכן בלכידת המלכה אחרי 26. פ–ו6+. שחמטאי מן השורה ודאי יכה את הצריח בשח – לעולם תקח! – אך אחרי 25…ר:ו2+, הוא עשוי להווכח, כי אין ביתרונו החמרי כדי זכיה – כל עוד חולש הפרש הלבן מעמדתו ב-ד5 על הערוגות ו6 ו-ג7.

לא כך יגיב האמן. הערכה מעמיקה של המצב המריצה את ד"ר אורן לתכנן תחבולה נהדרת.

25…צ–ה2!!

במקום לזכות ב“טיב” הוא מפקיר מלכתו! הכאת הרץ ד4 תגרור מט בשני מסעים.

26. פ–ו6+,

מי אינו חולם על הזדמנות כזאת?

26…מ–ח8; 27. פ:ד7, ר:ו2+; 28. מ–ח1, ר–ד4!!; מאיים 29…ר–ז2X ומסכל את אפשרות ההגנה 29.

מה–ג3+.

29. הלבן נכנע.

ההמשך הודאי הוא 29. צ–ז1, ר–ז2+!; 30. צ:ז2, צ–ה1+ ומט.


לנינגראד 1936

לוח מס' 98
ראגוזין
ציור 98.png
ראוזר

הלבן מתחיל וזוכה


ככל שהשחמטאי חזק יותר, הוא מעריך יתרונות קלים ויודע לנצלם! במס' 98 מביאה הקרבה זמנית של כלי לעדיפות קלה של הלבן.

1. פ–ו6+!, ה:ו6; 2. מה:ד4, 0–0; 3. ר–ו4,

ולחץ הלבנים בטור ד' עשוי להביא לנפילת הרגלי ד6.

שחמטאי טירון לא יטריח את עצמו בתכנון תחבולה שאין לצפות ממנה לרווח חמרי ניכר. שחמטאי מנוסה, לעומתו, אינו מזלול ב“תחבולות הקטנות”; אדרבא, אלה הן לחם חוקו.


חוקי שחמט תחרותי    🔗

המסע במשחק תחרותי מורכב משלוש פעולות: הזזת הכלי, לחיצה על כפתור השעון ורישום המסע. שלוש הפעולות נעשות בדרן כלל בסדר זה, אף שיש שחמטאים הרושמים את המסע לפני עשיתו כדי לבדקו שוב. רישום מסע אינו מחייב לעשותו.

במשחק בין קרס לצ’רניאק בבואנוס-איירס ב-1939 נותרו לקרס שתי דקות לעשית תריסר המסעים האחרונים. אותו זמן עמדה לרשותו אפשרות לזכות במלכת היריב באמצעות תחבולה נאה. קרס הבחין בתתבולה, רשם את מסעה הראשון, אך שינה את דעתו, ובמקום המסע הזוכה במלכה, בחר במסע המביא לו יתרון ברגלי בלבד. עם תום המשחק התברר, כי לו בחר במלכה היתה נשקפת לו סכנת הפסד. לזה קוראים אינטואיציה.


גם האמן טועה    🔗


ריגה, 1954

לוח מס' 99
סימאגין
ציור 99.png
באטויב

השחמט התחרותי תובע מן השחקן רכוז מתמיד. כידוע, די במסע חלש אחד כדי להרוס עמל שעות רבות. גם גדולי השחמט אינם פטורים מהטעויות, אם כי בתחרויות בעלות רמה נדירים משגים גסים.

במצב שלפנינו לשחור סיכויים טובים לנצחון בשים לב לעמדה הבלתי נוחה של המלך הלבן ולהתקדמות מסכנת של הרגלי השחור.

משאלתו של הלבן – להשיג תיקו. ומה קרה?

1…ה2??; 2. מה–ז1+, מ–ד2; 3. מה–ג1+, מ–ד3; 4. מה–ג3X.


משחק שחמט לרוב אינו מסתיים במט, כי אם בכניעת הצד העומד להפסיד. אבל יש שחמטאים המתאמצים לדחות את הקץ. בדרך כלל, ככל שחזק השחמטאי, פחות הוא מתעקש להמשיך כשמצבו לאחר יאוש, בעוד ששחקן חלש מוסיף “להיאבק” גם כשהוא בגרעון רב בתקוה לנס ומתוך כך שהוא עצמו החמיץ לא פעם נצחון בטוח. ומדוע שלא יקרה אותו הדבר עם יריבו?


ציריך, 1953

לוח מס' 100
רשבסקי
ציור 100.png
סאבו

מקרה נדיר עוד יותר – כאשר שני המתחרים אינם מבחינים בטעות פאטאלית. האחד – טועה והאחר מתעלם מכך.

בעמדת הדיאגרמה היה רשבסקי, כמקובל אצלו, דחוק בזמן לחישוב המסעים.

המסע האחרון של סאבו (פ–ו6+) מחייב תשובה 1…מ–ה8. במקום זה השיב רשבסקי בטעות…

1…ר:ו6??;

ועתה היה מלכו מקבל מט בשנים: (2. מה:ז6+?) לולא הגיב סאבו בתגובה מכנית…

2. ר:ו6??. המשחק נסתיים בתיקו.


בתחרות גאֵטבורג 1955 נכנע ניידורף במשחקו עם הפולני שליבה בשלב מוקדם כשחדר צריח-יריבו לשורה השביעית והעמידו בפני אבדן רגלי בלתי נמנע. אך יש גם שחמטאים הנאבקים עד טיפת הדם האחרונה.

לאלוף האנגלי לשעבר יאֵטט יצאו מוניטין כסרבן-כניעה. הוא היה מוסיף לשחק גם כשהיה בחסרון כלי ללא סכויי נגד. ד"ר טרטאקובר, שאף הוא לא היה נכנע אלא כשלא היה מנוס ממש, נהג לתרץ את עקשנותו באומרו: “לא קרה עוד שינצח זה שנכנע קודם לכן”.


נערך בארצות הברית, 1959

לוח מס' 101
מדניס
ציור 101.png
קרוס

העמדות אחרי 47. מה–ז5

מתחיל השחור

במצב מרתק זה בולטת עדיפות השחור ודרכים רבות מובילות לנצחון, למשל: 47…מה:ז2+; 48. מה:ז2, ר–ד5! או, פשוט יותר 48…צ:ז2+; 49. מ:ז2, ד2; 50. ר–ג2, ר–ד5+; 51. מ–ו2, ר–ה4; 52. ר–ד1, ח4 והרגלים ב-ז6 וב-ח3 יהיו מועמדים לנפילה מיידית.

אבל המשחק בשחורים לא נזהר ומבטל, במסע גורלי אחד, את כל מאמציו הקודמים.

47…ד2??;

הוא מצפה להמשך; 48. ר–ג2, ד1=מה; 49. ר:ד1, צ:ז2+, כדי להשאר בעל יתרון בכלי, ואינו מבחין באסון הצפוי לו.

48. מה–ח6+!! ומט במסע הבא.


השעון – יריב מסוכן

בהרבה משחקי תחרות מביא מחסור בזמן הפסד. שחמטאים הם יצורים מוזרים, אפילו תוקצב להם תוספת זמן גם אז יהיה עליהם לעשות את מסעיהם האחרונים בחפזון. ככל שהשחמטאי יותר חזק, הוא צריך יותר זמן, כי חשוביו יותר מרחיקים ותכניותיו יותר מעמיקות.

מחסור בזמן מנע מרשבסקי לזכּות במאבק על תואר אליפות העולם ב-1948. בגלל מחסור כרוני בזמן, הפסיד בוטביניק את הדו-קרב עם סאל. בכמה תחרויות לא הספיקו לברונשטיין הדקות האחרונות שנותרו לו אף כי גם הוא בדומה לרשבסקי, מיטיב לנצלן.

מחסור בזמן עלול לגרום לטרגי-קומדיה של שגיאות ועושה את משחק המדע למשחק מזל.

במשחק בין רבינוביץ ללבנפיש, שניים מגדולי השחמט הרוסי לשעבר, נותרו לשניהם שניות לעשות מסעיהם האחרונים. רבינוביץ תקף את מלכתו של יריבו במלכתו… הבלתי מוגנת. זה הרחיק את מלכתו, כדי לתקוף כלי מוגן, כלי זה בורח ולבנפיש חוזר ומציב את מלכתו באותה ערוגה בה אפשר להכותה. חזרה על מסעים מעידה על כוונות שלום. רבינוביץ מספיק להציע: “תיקו”? – ולקבל תשובה חיובית, בטרם נופל דגל אחר השעונים. שני המתחרים מרוצים מתוצאת המשחק וגם הקהל בא על ספוקו. היה במה לחזות!



הכניעה שלא במועד    🔗


נערך בבוקרשט, 1918

לוח מס' 102
סאקאַטי
ציור 102.png
קופמן

הלבן מתחיל וזוכה


השגיאה הכואבת ‏ ביותר היא, כאשר נכנע השחמטאי ברושם מוטעה כי אין הוא יכול להציל את המערכה.

מצבו של הלבן בדיאגרמה נראה כלאחר יאוש. לא זו בלבד כי היריב מאיים מה:ח3X. בכל מסע של הצריח הוא עלול לאבדו. אכן נכנע הלבן. לתדהמתו גילה לאחר מכן כי החמיץ נצחון:

1. צ–ה8+, מ–ד7; 2. צ–ה3!, מה–ו4;‏ 3. צ:ד4+, מה:ד4; 4. צ–ד3, מה:ד3; 5. פ–ה5+.


ברסלאו ‏ 1925

לוח מס' 103
בלומיך
ציור 103.png
ד"ר טאראש

הלבן נכנע (?)


במצב העמדות שלפנינו נכנע ד"ר טאראש מגדולי שחמטאי דורו.

הוא נכנע בהכירו כי אין הגנה סבילה יכולה להצילו, למשל:

1. מ–ז3, א2; 2. מ–ח3, א1=מה; 3. צ:א1, מ:א1; 4. ח6, צ–ב6; וזוכה.

הוא חישב את האפשרות:

1. ה6, צ–ב6; 2. צ–ח5, א2; 3. ח7, צ–ב8;

אולם בלי להבחין כי עתה בידו לכפות תיקו על היריב:

4. צ–ב5+!.


ד"ר יוהננס צוקרטורט (1842–1888) לא ידע שעמום ב-46 שנות חייו. כבן שלושים השתתף כבר בשלוש מלחמות, הצטיין בקליעה למטרה ובסייף. רופא במקצועו, דיבר גרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, רוסית, יוונית, לטינית ו…עברית. כן למד מעט טורקית, ערבית וסנסקריט, כדי לחקור ביתר קלות את דברי ימי השחמט. עורך ירחוני שחמט ומדורי שחמט רבים. כתב גם על תיאולוגיה, על פילוסופיה, על מוסיקה ועוד. כן ערך כתב-עת פוליטי.

צוקרטורט ניצח בשתי תחרויות בינלאומיות גדולות: בפאריס ב-1878 ובלונדון ב-1883. כן גבר בדו קרבות על בלאקבורן ורוזנטל.



סיומי צריחים ורגלים    🔗


השחמטאי המתלמד ימצא ערך רב בסיומי-חיבור (אטיודים), המקורבים למשחק המעשי, בניגוד לבעיות (פרובלמות) שאין להפיק מהן תועלת עיונית כלשהי כי אם הנאה אסטאֶטית בלבד.

נפתח בסיומי צריחים ורגלים בהם מסתיים אחוז ניכר של משחקי שחמט.

הרי מספר דוגמאות:


קרה במשחק, 1951

לוח מס' 104
ציור 104.png

הלבן מתחיל וזוכה


בעמדת הדיאגרמה שלפנינו קל להווכח, כי אין הלבן יכול לעצור את הרגלים השחורים. מי הוא המשחק בלבן, אשר במצב זה, יחלום על אפשרות לנצח, כאשר אין הוא רואה אפילו דרך לתיקו?

ובכל זאת העז ותצליח!


1. מ–ד6!, ד2; 2. מ–ג7; ד1=מה; 3. צ–א6+!, ב:א6; 4. ב6+ ומט בשני מסעים.


היתה להם סבלנות    🔗

הקרב בין אדולף אנדרסן להוורד סטאונטון בשנת 1851 הופסק אחרי 8 שעות של משחק לאחר שנעשו בו 29 מסעים בלבד. כמובן, שעוני-תחרות עדיין לא היו בשימוש. במרבית הזמן השתמש סטאונטון. איטיותו במשחק היתה מעצבנת את יריביו.


לוח מס' 105
ט. גורגיאֵב, 1936
ציור 105.png

הלבן מתחיל וכופה תיקו


לוח מס' 106
מאת ר. ראֵטי, 1928
ציור 106.png

הלבן מתחיל וזוכה


1. מ–ב5, מ–ד5; 2. ג4+, מ–ד6; 3. ג5+, מ–ד7; 4. ג6+, מ–ד6;

מסעי-המתנה הם נשקו המקובל של הצד השואף לנצחון.

5. ג7, צ–ח8; 6. מ–א6, מ–ד7!; 7. מ–א7!,

הלבן אינו חושש מפני 7… מ–ג8; הוא הכין על כך מסע הגנה: 8. מ–א8!

7…מ–ג6; 8. ג8= מה+!, צ:ג8; 9. ב7, צ–ג7; 10. מ–א8!

1. מ–ו2!

רק כך! ההמשך ה“טבעי”, 1. מ:ז2?, מ–ה4; 2. מ–ו2 יאפשר הגנה מפתיעה: 2…ח1=מה+!; 3. מ:ה1 (או 3… צ:ה1+; 4. מ–ד3 – תיקו) 3…מ–ד3 והלבן נמצא בכפאי, למשל: 4. צ–א1, מ–ג3 תיקו.

1…מ–ה4;

אילו שיחק 1…מ–ו4 אז 2. מ:ה2, מ–ז3; 3. מ–ה3, מ–ח2; 4. מ–ו2 וזוכה.

2. מ:ה2, מ–ד4; 3. צ–ז1, מ–ה4; 4. צ–ה1!, מ–ה5; 5. מ–ח3 וזוכה.

לוח מס' 107
מ. גרינפלד, 1903
ציור 107.png

הלבן מתחיל וזוכה


בעמדת הדיאגרמה מס' 107 קשה לגלות נצחון הלבנים. ההמשך: 1. א:ב5, מ:א1; 2. ב6, א4 מסתיים בתיקו תיאורטי (פט או שח נצחי) וגם אחרי 1. צ–ז1, ב:א4 אין ללבן סיכויים לנצחון.

פתרון הבעיה נגלה במסע היפה והמפתיע:

1. צ–א3!!,

עתה, לאחר לכידת הצריח, יאבד המלך השחור שני “טמפו” כדי להגיע לפינת-ההצלה (א1) או יצטרך לצאת לטור ב' בו צפוי לו שח בעת הכתרת הרגלי הלבן למלכה. הקורא יווכח כי גם האפשרות האחרת: ‏ 1…ב4; 2. צ–ז3, ב3; 3. צ–ז5, מ–א3; 4. צ:א5, ב2; 5. צ–ב5, תביא לנצחון הלבן.


אמרות שחמטאים דגולים.    🔗

נימצוביץ על שמחטאי אלמוני: “הוא שיחק שחמט די רע כדי להיות עורך מדור שחמט בעיתון”.

בוטביניק על אחד ממשחקיו עם פלור, שנסתיים בתיקו בשלב מוקדם: “קשה היה לקבוע עמדתו של מי משנינו היתה גרועה יותר”.

ראֵטי על שחקני התקופה הקודמת: “כשאני מתבונן במשחקיהם, נראה לי לפעמים כי צהלו לקראת הפסד ואף נהנו ממנו”.

ציגורין, בראשית מאה זו, על מתחריו הגדולים: “שטייניץ מנסה לעשות שחמט למדע, אני רואה בו אמנות, בעוד שבשביל לאסקר השחמט הוא קרב או אולי ספורט”.


לוח מס' 108
ס. קוזלובסקי, 1932
ציור 108.png

הלבן מתחיל וכופה תיקו


העמדה מס' 108 היא חיבור מפורסם וקשה לפענח, המבוסס על רעיון מקורי ויפה מאוד.

1. צ–ב6+, מ–ז5; 2. צ–ב5+, מ–ז4; 3. צ–ב4+, מ–ז3; 4. צ–ב3+, מ–ז2;

“ומה הלאה”? ישאל הפוטר. הרי תשובה מפתיעה.

5. מ–א2!, ח1=מה; 6. צ–ב1!,

זהו המסע המכריע, מסע שקשה מאד לגלותו.

6…מה–ה6; 7. צ–ב2+. תיקו בשח נצחי.

מתברר לפתע כי המלך השחור נסגר בתוך הריבוע ח1–ב1–ב5–ח5 ולא יכול להחלץ מאיומי שח בתוכו ואילו בעברו השורה השישית – יאבד מלכה.


ב-1939 ערך בוטביניק משחק סימולטני בבית האמנים המרכזי במוסקבה. הוא הפסיד ב-8 משחקים, סיים בתיקו 9 וניצח ב-19 בלבד. הסבורים אתם שהתמודדו אתו אמני שחמט? לאו דוקא. היו אלה אמני מוסיקה וציור וביניהם הצטיינו המלחין המפורסם פרוקופיאף, הכנר הדגול דוד אויסטראך, והמנצח בקונקורס פסנתרנים ליצירות שופן – זאק.

______________

ד"ר טאראש לא התברך בצניעות מופרזת. הוא נהג לומר כי “יש רק שני שחמטאים גדולים בתקופתי; האחר הוא לאסקר!”.


איבוד טמפו – “צוגצבאנג”    🔗


לוח מס' 109
א. שאֵרון 1926
ציור 109.png

הלבן מתחיל וזוכה


הפתרון בבעיה זו אינו נראה קשה כלל. המלך השחור מנותק, הלבן מעביר את הרגלי שלו קדימה בעזרת המלך ובסוף יצטרך השחור להקריב צריח תמורת רגלי. אך אין הדבר פשוט כל כך. כל התקדמותו של המלך – ל-ו4 או ל-ד4 – תגרור אחריה מסעי-שח ובסופו יצטרך המלך לחזור למקלטו ב-ה3 או לוותר על הגנת הרגלי. וכאן לומד הקורא כלל חשוב בסיומי צריחים: הצריח צריך לפעול במצבים דומים מעמדה המרוחקת בשלוש משבצות לפחות מן הרגלי היריב. מכאן שאם יזוז הצריח השחור לאורך הטור ה' ויתקרב אל הרגלי, או אם יזוז הרגלי מבלי שיילכד, אז יוכל המלך הלבן, אחרי מסעי-שח אחדים להתקיף את הצריח והלבן יזכה בקלות. קבענו, כי אסור לצריח השחור לזוז בכלל, והמלך השחור? כל הזזתו תביא לנצחון יפה של הלבן, למשל: אם יעמוד ב-ח4, יפתח הלבן 1. ה5!, ואז 1…צ:ה8+; 3. מ–ו4, יביא מט או לכידת צריח. וגם אם יעמוד המלך ב-ח6 יכריע אותו התמרון: 1. מ–ו4, צ–ו8; 2. מ–ה5, צ–ה8+; 3. מ–ו6! ובזכות איום המט יתקדם הרגלי ללא מניעה. ועתה הבעיה העיקרית: כיצד למסור את המסע לשחור כדי שבעמדת הדיאגרמה יהיה תורו לשחק? נשתמש כאן בתמרון המשולש (ההגדרה נובעת מתמרון הידוע של המלך בסיומי רגלים).

1. צ–ז3!, מ–ח4; 2. צ–ז2, מ–ח5;

או 2…מ–ח2; 2. צ–ז6 והצריח יסתיר את מלכו מאיומי השח.

3. צ–ז1!,

הושג אותו המצב של הדיאגרמה, אלא שהשחור במסע והדבר גורם לו הפסד.

הושג אותו המצב של חדיאגרמה, אלא שעתה תורו של השחור לשחק והדבר גורם לו הפסד.

שימו לב כי אחרי 1. צ–ז3, מ–ח4; 2. ה5? (עתה אין במסע זה כדי לנצח); 2…צ:ה5+; 3. מ–ו4, מ–ח3!; 4. צ–ז3+, מ–ו2; ותיקו.


הידוע לך כי… בשנת 1942 פורסמו בגרמניה הנאצית מאמרים בחתימתו של אלוף העולם, הד"ר אליוכין. במאמרים האלה התקיף אליוכין קשות את השחמטאים היהודיים, גם את בני דורו רובינשטיין, נימצוביץ, ראֵטי וגם את בני הוור הצעיר. זמן קצר לפני מותו טען אליוכין כי הגרמנים סלפו את מאמריו אשר דנו בשחמט מבחינה מקצועית בלבד. המאמרים עוררו גל מחאות ברחבי העולם. הירחון האמריקאי “צ’ס רביו” הציג בשנת 1943 שאלון לקוראיו ובו שאל: הרצוי, לאור עמדתו של אליוכין, להמשיך ולפרסם את משחקיו. 70 אחוז מבין הקוראים היו בכל זאת בעד פרסום משחקיו.

___________________

לרגל שלכטר יצאו מוניטין של שחמטאי המסוגל להשיג מצב תיקו בכל משחק. הדו-קרב שלו עם לאסקאר על אליפות העולם נקבע ל-10 משחקים. שלכטר ניצח באחד וסיים בתיקו את שמונת המשחקים האחרים. אולם כאשר נצרך לתיקו במשחק העשירי – הפסיד.

סיומי רגלים    🔗


סיומי רגלים הם בבחינת פרק ראשוני בלמוד יסודי בשחמט.

אם נניח כי במרוצת כל משחק הולך ומצטמצם מספר הכלים בשני המחנות, אין להמנע מכך שחלק ניכר של משחקי שחמט יגיעו לסיום רגלים בלבד. רק שחמטאי, היודע פרק בסיומי רגלים, ידע מתי כדאי לו להתחלף בכלים שנותרו, או להיפך, מתי רצוי לו להמנע מכך.

בסיומי הרגלים יש משמעות מיוחדת לתמרון ה“אופוזיציה” (מס' 110) ולתמרון “כתוּר” (מס' 111).


לוח מס' 110
מן המשחק פארני–אליוכין
ציור 110.png

הלבן מתחיל וזוכה


דוגמא קלאסית לבעיות ה“אופוזיציה” מתאר המצב הבא:

אילו היה בעמדה זו תורו של השחור, היה נאלץ לסגת ולאפשר כניסתו המכרעת של הלבן ל-ב6. לכאורה, מוגבלת הבעיה ל“העברת זכות המסע” לשחור, אך הפעם לא יספיק תמרון ה“משולש” הרגיל, ויש צורך בחישוב מעמיק יותר של “ערוגות מתאימות”. נקבע תחלה, לכל מסע ממסעי הלבן, את הערוגה, אותה צריך לתפוס השחור, כדי לשמור על האופוזיציה.

1. מ–ד5, מ–ג8;

כל מסע אחר יאפשר ללבן תפיסת אופוזיציה ונצחון מידי.

ג8 – היא הערוגה ה“מתאימה” ל-ד5. כשם ש-ג7 היא המתאימה ל-ג5. לא נשיג דבר אחרי 2. מ–ד6, מ–ד8; כי ד8 היא הערוגה ה“מתאימה” ל-ד6; ננסה עתה דרך אחרת.

2. מ–ג4,

המלך הלבן תפס ערוגה, שממנה יכול הוא לעבור במסע אחד ל-ד5 או ל-ג5. בתשובה לכך צריך השחור לתפוס עמדה, כך שיוכל גם הוא לעבור במסע אחד לערוגות המתאימות – ג8 או ג7. באות בחשבון, איפוא. הערוגות ב8 או ד8 בלבד.

2…מ–ד8 (או מ–ב8); 3. מ–ד4!,

לפי אותו החישוב נקבע כי גם לערוגה זו מתאימות רק הערוגות ב8 ו-ד8. אך הואיל והמלך השחור נמצא כרגע ב-ד8 (או ב8) הוא חייב לנוע ומאבד את האופוזיציה.

3…מ–ג8; 4. מ–ד5!, מ–ג7; 5. מ–ג5!,

חזרנו לעמדת הדיאגרמה כשתורו של השחור לשחק.


לוח מס' 111
מאת י. מוראוויץ
ציור 111.png

הלבן מתחיל וזוכה


גורלם של סיומי רגלים תלוי במידה מרובה בשתי אפשרויות: א) שהמלך המגן יספיק לעצור את הרגלי החופשי של יריבו, ב) שהוא יתפוס עמדה לפני הרגלי הנ“ל או לפני המלך היריב, כאשר הלה מוצב ליד הרגלי. (אופוזיציה). גורם הזמן חשוב מאד בסיומים אלה וברובם באה ההכרעה בגלל הפרש ב”טמפו" אחד.

בסיום שלפנינו הרגלי הלבן איננו חופשי ונצחון הלבן יושג רק במקרה שהוא יצליח ללכוד רגלי שחור מבלי לאבד את הרגלי שלו עצמו. קל להווכח כי אין להשיג זאת בדרך רגילה, כלומר, בהמשך: 1. מ–א2, מ–ז2; 2. מ–ב3, מ–ו3; 3. מ–ג4. (תכנית נכונה: הוא מנסה בעת ובעונה אחת למנוע את התקרבות המלך השחור אל הרגלי שלו). 3…מ–ה4; 4. מ–ג5, מ–ה5; 5. ב4, מ–ה6!; 6. מ–ב6, מ–ד5!; 7. ב5, מ–ג4; תיקו. לכן מוותר הלבן מלכתחילה על הדרך הקצרה ביותר ובלבד שיעצור את המלך היריב במחצית דרכו.

1. מ–ב1!, מ–ז2; 2. מ–ג2, מ–ו3; 3. מ–ד3, מ–ו4; 4. מ–ד4, מ–ו5; 5. מ–ד5, מ–ו6; 6. מ–ד6, מ–ו7; 7. ב4!, מ–ה8; 8. מ–ג7, ב5; 9. מ–ג6, וזוכה.


נערך בבודפסט, 1929

לוח מס' 112
א. רובינשטיין
ציור 112.png
ברינקמן

מתחיל השחור וזוכה


במס' 112 לא קשה לקבוע למי סיכויים טובים יותר. כל הגורמים מצביעים על עדיפותו של השחור. עמדת המלך השחור חזקה והוא חדר עמוק למבצר יריבו; אפשרות התקדמות הרגלי ד' מהווה איום עיקרי ולרגלי ז' שני מסעים רזרביים אשר להם משמעות רבה בסוג זה של סיום. אבל הלבן עדין מחזיק מעמד והרגלי ג2 משחק תפקיד הגנתי חשוב: הוא מונע בעד השחור חדירה נוספת.

רובינשטיין, הוירטואוז העולמי בסיומי-משחק, מתגבר על כל הקשיים.

1…מ–ה4; 2. מ–ה2, ז5;

משתמש ב“טמפו” הראשון כדי לכפות על המלך הלבן שייסוג ימינה. לא 3. מ–ד2, כי אז 3…מ–ו4; 4. מ–ה2, מ–ז3; 5. מ–ו1, מ–ח2; 6. מ–ו2, ז4; 7. מ–ו1, ז3; וזוכה.

3. מ–ו2, ד4!;

זהו הרגע המתאים לפריצת עמדות המרכז.

4. ג:ד4, מ:ד4; 5. מ–ה2, ב4!; 6. מ–ד2,

לא 6. א:ב4?, ג3! ומכתיר את הרגלי הקיצוני.

6…ב3!; 7. ג3+, מ–ה4;

השחור מאיים בהדירה בשני האגפים ועתה, לאחר שחוסל המכשול (רגלי ג2). תכריע תפיסת האופוזיציה ע"י מסע המתנה נוסף.

8. מ–ה2, מ–ו4; 9. מ–ו2, מ–ז4; 10. מ-ו1!,

הלבן מיטיב להתגונן. כדי לזכות ב“אופוזיציה” יזדקק השחור לבזבז את מסעו הרזרבי האחרון.

10…‏מ–ז3; 11. מ–ז1, ז4; 12. מ–ו1, מ–ח2; 13. מ–ו2, מ–ח1!;

אחרי 13… ז3+?; 14. מ–ו3, היה השחור מנצח בקרב.

14. מ–ז3, מ–ז1; 15. מ:ז4, מ:ז2; הלבן נכנע.

תמרון המלך השחור עושה רושם רב.


מתנות יום-הולדת

ביום הולדתו ה-50 הפסיד קאפאבלאנקה לאליוכין בתחרות “אברו”. היה זה הפסדו היחיד לאליוכין בתחרויות. ביום הולדתו ה-24 הפסיד קאֵרט את המשחק ה-11 בדו-קרב עם אֵוּבה.

ביום שמלאו לטאל 24 שנים נתל את מפלתו היחידה באולימפיאדת לייפציג (במשחקו נגד פנרוז).


אולימפיאדת לייפציג, 1960

לוח מס' 113
דל קוראל
ציור 113.png
ראיסה

הלבן מתחיל וזוכה

למרות מיעוט החומר, יש בסיומי רגלים גם “הצלות טקטיות”.

הלבן רשאי לצפות לנצחון.

תקוותו מתבססת: א' – על נקודת תורפה בעמדת השחור (רגלי כפול); ‏ ב' – על שלושה “טמפו” רזרביים שנותרו לו לשעת הצורך (ברגלים ח' ו-א') לעומת “טמפו” אחד העומד לרשות היריב.

39. ו5

הלבן סבור כי פריצת עמדות זו תבטיח לו נצחון. אך קרה שהשחור, על אף היותו במחסור הזמן לחישוב, גילה תחבולה הצלתית יפה.

39…ז:ו5; 40. מ–ו4,

לאותו המצב יביא גם ההמשך: 40. א4, מ–ז6; 41. מ–ו4, ה4;

40…מ–ז6; 41. א4,

אין נצחון גם בהמשך: 41. ח4, א4; 42. מ–ו3, מ–ו7; תיקו.

41…ח4; 42. ח3,

וכשצפה הלבן לכניעת יריבו – הפתיעו היריב:

42…מ–ח5!; 43. מ:ו5, פט.


סיומי-חיבור (אטיודים)    🔗



לוח מס' 114
מכתב-יד ערבי במאה ה-19
ציור 114.png

הלבן מתחיל וזוכה (מט בשלושה)


השחור מאיים במט בלתי נמנע. אך תורו של הלבן לשחק והוא שמכה הראשון.

1. פ–ח5+!

כופה על השחור “חסימה עצמית”.

1…צ:ח5; 2. צ:ז6+! מ:ז6; 3. צ–ח6x.


לוח מס' 115
מאת ג. זכוריאקין
ציור 115.png

הלבן מתחיל וכופה תיקו


ממבט ראשון, די במסעים 1. מ–ו4 – ו3. – ה3, כדי למנוע חדירתו של המלך השחור. רק השתתפותו הפעילה של הרץ בהגנה זו. וכיצד ישתחרר הרץ? הרי התמרון המיועד לכך: ר–ז8, מ-ח7–ח8, ר-ח7–ו5 ולאחר נפילת הרגלי ח3 יחדור המלך השחור בקלות. הפתרון מבוסס על פרט טקטי נבון:

1. מ–ה2!, מ–ו5; 2. מ–ו3, ר–ז8; 3. מ–ה3, מ–ז6;

הואיל ואינו יכול לחדור במישרין הוא עומד לבצע את התמרון שהזכרנו קודם לכן.

4. מ–ד2!, מ–ה7; 5. מ–ג1!, מ–ה8; 6. מ–כ1, ר–ח7+; 7. מ–א1!,

הלבן מעמיד את מלכו בפט וכופה על השחור ויתור על תכניתו.

תיקו כתוצאה מתאום נהדר.


לוח מס' 116
מאת ג. בוריסנקו ומ. ליבורקין
ציור 116.png

הלבן מתחיל וזוכה


התכנית נראית פשוטה למדי. הלבן יפקיר את פרשו תמורת הרגלי המסוכן ח2, השחור יצטרך אחר כך להפקיר את הרץ תמורת הרגלי ה' והמלך הלבן ינצח בשל היותו קרוב יותר לרגלים הנותרים. אך בביצוע תכנית זו ישנו פרט טקטי יפה מאד.

1. פ–ח4, מ–ז1; 2. פ–ו3+, מ–ז2; 3. פ:ח2, מ:ח2;

חלקה הראשון של התכנית בוצע כהלכה.

4. ה5!, ר:ה5;

גם חלקה השני של התכנית נמצא בשלב הביצוע, כאשר אנו מבחינים לפתע כי ההמשך 5. מ:ה5, מ–ז3 יביא לתיקו. לאחר שהמלך הלבן יכה את הרגלי א7 יעמוד המלך השחור ב-ג7 (יחסום את יציאתו). הדרך לנצחון היא נאה מאד.

5…מ–ה6!!;

הוא מוותר על לקיחת הרץ ובלבד שלא יאבד “טמפו” כלשהו. קל להווכח, כי אז יפגר השחור במסע אחד, ולא יגיע ל-ג7 במועד.


לוח מס' 117
בעיה מאת ה. רינק
ציור 117.png

הלבן מתחיל וזוכה

כיצד יגיעו הרגלים הלבנים להכתרתם, אם כל אחד מהצריחים השחורים ישמור על הרגלי “שלו”?

1. ה7, צ–ה1; 2. א7, צ–א1; 3. צ–ה1!,

הלבן מנצל את “נושא ההצטלבות” ועתה מאבד השחור צריח או מאפשר לאחד הרגלים הלבנים הפיכה למלכה.


לוח מס' 118
מאת קלינג והורביץ, 1851
ציור 118.png

הלבן מתחיל וזוכה


כל שחמטאי יודע על “זכות” המסע הראשון. לשחק בלבן – יתרון הוא, גם אם אין בו כדי לנצח בוודאות. זכיה ב-“טמפו” – גורם חשוב, שהכריע גורלם של משחקים רבים.

אך לפעמים הושג הנצחון ע"י “אבוד טמפו” דווקא, כלומר, בעמדה שבה תורו של הלבן, הוא עשוי לנצח רק אם יהיה תורו של היריב. אזי הוא מחפש כיצד “לאבד מסע”, (בדומה למס' 110).

שתי דרכים מובילות לכך: עשית מסע סתמי (אבוד טמפו) או “תמרון המשולש”.

במצב הדיאגרמה, לולא הרגלים השחורים ז5 ו-ז4 היה נוצר תיקו תיאורטי. הקורא יווכח כי, במקרה זה, יעלו בתוהו כל המאמצים של הלבן לנצח והמלך השחור ימצא הצלתו בעמדת פט.

הלבן פותח במסע סתמי; מעניין כי זהו המסע היחידי שלו מסוג זה.

1. מ–ד7!,

עתה נאלץ השחור להזין רגלי, כי על 1…מ–א8?; יבוא 2. מ–ג7 ומט בשניים.

1…ז3;

ההמשך 1…ו4, 2. ר:ז4, ו3; 3. ר–ח3! מביא אותנו לנוסח הראשי.

2. ר–ד5, ו4; 3. ר–ו3!, ז2; 4. ר:ז2, ו3; 5. ר–ו1, ו2; 6. מ–ד8, מ–א8; 7. ר:א6!, מ–ב8;

הכאת הרץ תגרור מט בשלושה.

8. ר–ו1, מ–א8; 9. ר–ח3, מ–ב8; 10. ר–ז2!, ו1=מח; 11. ר:ו1, וזוכה.



מעט סטטיסטיקה

קאפאבלאנקה השתתף ב-35 תחרויות בינלאומיות, באולימפיאדה אחת ובששה דו-קרבות. הוא זכה ב-20 פרסים ראשונים וב-10 פרסים שניים. בסך הכל שיחק 573 משחקים, מהם ניצח 293, הפסיד 35 וסיים בתיקו 245.

___________________

סדרת משחקים ראשונה בכתב בין שתי ערים היתה זו שבין המועדון בלונדון למועדון באדינבורג. הדו-קרב שארך כשנתיים (1824–1821) נסתיים בנצחון הסקוטים, שפתחו אחד המשחקים בפתיחה הנקראת מאז “פתיחה סקוטית”.


לוח מס' 119
מאת ה. רינק, 1920
ציור 119.png

הלבן מתחיל וזוכה


לאחר שהלבן יגלה כיצד לגרור את מלך היריב לטור ד'…

1. צ–ה4+, מ–ג3 (או מ–ג5); 2. צ–ד4!, מ:ד4; 3. ד7, ד1=מה;

…יתברר, כי הוא צריך גם להזהר מפני פט.

4. ד8=צ+!, וזוכה.

אך לא 4. ד8=מה+, מ–ה3! ותיקו.


לוח מס' 120
מאת י. קוזלובסקי
ציור 120.png

הלבן מתחיל וזוכה


מקובל הוא, שלשחקן יפריעו כלי יריב בביצוע תכניותיו. אך לעתים רחוקות באה התקלה דווקא מכלי עצמי.

למשל, בעמדת הדיאגרמה שלפנינו לא יתגלה פתרון הבעיה, אלא אם כן ידע הלבן לחסל את הרץ שלו, המונע ביצוע האיום,

1. צ–ז7+!, מ:ח8; 2. צ–ה7+, מ–ז8; 3. ז7!, והלבן זוכה.

בשל פינוי הערוגה ח8 נוצר האיום צ–ה8+.


לוח מס' 121
מאת א. טרואיצקי
ציור 121.png

הלבן מתחיל וזוכה


והרי היצירה הנודעת, מפניני הקומפוזיציה העולמית.

נוכח האיום הכפול של השחור: צ–ב1+ או ז2, קשה למצוא עבור הלבן דרך למניעת הפסד, ומה עוד כאשר עליו לנצח.

1. ר–ג6!, צ–ב1+; 2. מ–ה2, צ:ח1; 3. ר–ז2+!!, מ:ז2; 4. פ–ו4+, מ–ז1; 5. מ–ה1, ז2; 6. פ–ה2x.


לוח מס' 122
מאת א. טרואיצקי
ציור 122.png

הלבן מתחיל וזוכה


מאז ומתמיד נשאלת השאלה: “מה הוא הכלי החזק יותר: הרץ או הפרש?”

התשובה היא: ערכו של כל כלי תלוי בהיקף פעילותו בשלב מסויים של המשחק, במצב מסויים של העמדות. לדוגמא: הרץ עולה כרגיל על הפרש בעמדות פתוחות, בסיומים עם כלים ספורים ורגלים בשני האגפים. כוחו של הפרש בולט בראשית המשחק או בעמדות נעולות ע"י שרשרות הרגלים.


בסיום הבא מאת טרואיצקי – גובר הפרש על הרץ, שהיקף פעולתו – אפסי למעשה. שימו לב, כי לא די בלכידת הרגלי ו5, משום שאז יחליף השחור את רצו הגרוע בפרש ויכפה תיקו ע“י תפיסת ה”אופוזיציה" (מלך – מול מלך).


1. מ–ה6, מ–ח8; 2. פ–ח4,

למניעת שחרור הרץ: 2…ר–ז8??; 3. פ–ז6x. עתה כלי השחור רתוקים והלבן משפר את עמדת הפרש בתמרון מדוייק ומאיים מט, משינסה השחור להשתחרר.


2…מ–ז8; 3. פ–ו3, מ–ח8; 4. פ–ה5!, מ–ז8; 5. פ–ג6!, מ–ח8; 6. פ–ה7!, ר–ז8; 7. פ–ז6x.


לוח מס' 123
מאת ה. רינק
ציור 123.png

הלבן מתחיל וזוכה


בדוגמא מס' 123 על הלבן לנצח למרות העדיפות החומרית של היריב. כל התקוות תלויות ברגלי ה6.

הסתכלות קצרה תבהיר כי אין טעם בהמשך 1. ר–א4+, מ–ג7; 2. ה:ד7, משום שאז יכריע ההמשך 2…ז2; הפתרון הוא:

1. ר–ד5+!, מ:ד5; 2. ה:ד7, ז2; 3. ד8=פ!!,

ובמסע הבא: 4. ג4x.

קל להווכח כי ההמשך 3. ד8=מה, ז1=מה; לא יספיק כדי לנצח.


לוח מס' 124
מאת א. טרואיצקי
ציור 124.png

הלבן מתחיל וכופה תיקו

למה מצפה הלבן בעמדה מס' 124? מדוע אין הוא נכנע?

1. ו3!

חשוב שלאחר לכידת רגלי זה יעמוד הפרש ב-ו3 דווקא.

1…פ–ה5; 2. מ–ז7, פ:ו3; 3. מ:ו6, ז4; 4. מ–ו5, ז3; 5. מ–ז4, ז2; 6. מ–ה3, ז1=מה (או ז1=צ);

אם 6. ז1=ר אז 6…מ–ו2 עם לכידת אחד הכלים.

7. ב7+!, הלבן כופה פט.


לוח מס' 125
מאת פ. לזאר, 1912
ציור 125.png

הלבן מתחיל וכופה תיקו

גם בדוגמא זאת אין מצבו של הלבן מבשר טובות והתנאי של הבעיה – קביעת תיקו – איננו נראה בבר-ביצוע.

לא זו בלבד שלשחור יתרון חמרי ניכר, אך הכלים הלבנים מפוזרים וחסרי הגנה מספקת. אולם שימו לב: המלך השחור במצוקה!

1. פ–ד8, מה–ג8;

ריתוק הפרש והגנה מפני 2. צ–א6+, בעת ובעונה אחת.

2. צ–א6+!,

בבל זאת!

2…מה:א6; 3. פ–ו7+;

עתה נראה כיצד נלחם פרש יחיד בכל הכלים השחורים.

3…מ–ז6; 4. פ-ה5+, מ–ו6;

על 4… מ–ה6; יבוא שוב 5. פ–ו7+.

5. פ:ד7+, מ–ז6;

אין השחור יכול למנוע שח נצחי היות ועל 5…מ–ה6; יבוא פ:ג5+, עם זכייה של הלבן.

6. פ–ח5+, תיקו ע"י שח נצחי.

לוח מס' 126
מאת ל. קובבאֵל
ציור 126.png

הלבן מתחיל וזוכה


ביצירה מפורסמת זו (שהיתה חביבה ביותר על לאֶנין). אין רואים כיצד לעצור את הרגלי השחור; למשל, אם 1. ר–ו6, א2; 2. פ–ג6, א1=מה+: והשחור זוכה.

1. פ–ג6!, מ:ג6;

כמובן, לא 1…א2; 2. פ–ב4+. הקרבת הפרש תשמש כדי לזכות ב“טמפו”.

2. ר–ו6, מ–ד5; 3. ד3!, א2; 4. ג4+, מ–ג5; 5. מ–ב7!,

הובהרה תכליתם של מסעיו האחרונים של הלבן. הוא מאיים לפתע: 6. ר–ה7x, והשחור נאלץ לוותר על הגנת הרגלי ד', אשר יוכה במסע הבא ע"י הרץ.

לוח מס' 127
מאת מ. ליבורקין, 1940
ציור 127.png

הלבן מתחיל וכופה תיקו

בבעיה מפורסמת זו מאיים השחור לא רק מה–א4x כי אם גם מה:ו3, או מה:ב3.

1. מה–ה1!, ד2!;

האיום 2… מה–א4+ ואחרי כן 3…ד1=מה+;

2. פ:ד2!,

כדי להשיב על 2… מה:ח1 ב-3. ר–ה4+, אבל…

2…ב3+!;

נראה כאילו טעה הלבן טעות גסה במסעו הקודם. הרי על 3. מ–א3, יבוא 3… ר–ד6x; ואם 3. מ–ב1, תלכד המלכה בשח!

3. פ:ב3!, ג:ב3+;

לא 3…מה:ח1; כי אז 4. ר–ה+4!, מה:ה4; 5. פ–ג5+.

4. מ–א1!, מה:ח1+; 5. ר–ב1!,

עתה על השחור לשחרר את הלבן מעמדת הפט.

5…מח–ו3; 6. ר–ח4!, תיקו.

הוא הדבר, אם 5…ר–ז1; 6. ר–ה4+!


שחמט ואהבה

מספרים כי פאול מורפי ובן דודו ארנסט התאהבו שניהם באותה אשה והחליטו לקבוע את “זכותם”… בדו-קרב שחמטי. ניצח כמובן פאול, אבל האשה לא התרשמה מהנצחון השחמטי וגדול שחמטאי תקופתו לא הצליח לשכנעה.


לוח מס' 128
מאת ריצ'רד ראֵטי, 1926
ציור 128.png

הלבן מתחיל וזוכה

המלך השחור במצוקה. וזהו יתרונו היחיד של הלבן, הצריך לעמוד בפני שני רגלים עודפים של השחור, ולהבטיח לעצמו נצחון.

בחיבור שלפנינו – יצירתו הנצחית של ראֵטי – הדגש הוא על ההגנה המעמיקה של השחור, התובעת מן הלבן רעיונות מזהירים כדי לנצח.

הקורא יווכח תחילה כי אין בדרכים פשוטות כדי להשיג נצחון. למשל: 1. צ:ד3, ז4; 2. צ–ד1, מ–ח4; או 1. צ–ז4, ד2; 2. צ–ו3, ז4.

1. ז3!,

מאיים 2. צ–ח4+, ז:ח4; 3. ז4x.

1…צ–ז8; 2. צ–ב4!!,

ישתומם קוראנו לשמוע כי זהו המסע היחידי להשגת הנצחון.

2…ז4; 3. צ–ב1, צ–ז5+; 4. מ:ו6, צ–ז6+; 5. מ–ו7, ד2;

מה היה קורה לולא נותר לשחור מסע זה? נתבונן באפשרויות אחרות: 5. צ–ז5, צ–ח1x; או 5. צריח נע בשורה השישית – צ–ב5x; או 5. מ–ז5, צ–ב5x.

השחור נמצא קרוב למצב “כפיית המסע”, Zugzwang בלועזית, מצב שאין בו כל איום ישיר מצד הלבן, אך כל מסע של השחור יביא נזק מכריע לו לעצמו.

6. א4!,

נהוג שבמצבים אלה יסתפק הלבן במסע-המתנה כדי שיבוא תור השחור לשחק. ברם, ביצירותיו של ראֵטי, אין מקום למסע סתמי ונראה, במרוצת המשחק. כי שוב היה זה המסע היחירי, וכי לא היה, למשל, ב-5. א3?, כדי לנצח.

6… ד1=מה; 7. צ:ד1,

“גמרנו”, אומר הקורא, ו“עתה יגרור כל מסע של השחור מט לעצמו”. אך לא כך הדבר, השחור מפעיל לפתע אמצעי הגנה חדש.

7…צ–ו6+!; 8. מ–ז7, צ–ו5!;

משחקו של השחור מדוייק מאד. אילו המשיך 8…צ–ז6+; היה מביא את עצמו אחרי 9. מ–ח7, למצב “כפיית המסע”. עתה, לעומת זה, אין עוד נצחונו של הלבן פשוט כלל וכלל.

9. צ–ב1, מ–ז5; 10. צ–ב6!!,

ההמשך 10. צ–ב5, ח5; 11. צ:ו5+, מ:ו5; 12. א5, ח4; היה מביא לתיקו. עתה, לעומת זה, אסור לשחור להמשיך 10…ח5?; בגלל 11. צ–ז6x, והוא נאלץ לעשות מסע שיזיק לו.

10…צ–ה5; 11. צ–ב5!, והלבן זוכה בשל ההפרש ב“טמפו” אחד.

דוגמא מאלפת!


דעת הציבור

בשנת 1929 שאל עתון צרפתי את קוראיו מי הם עשרת השחמטאים הטובים בעולם. למספר הקולות הגדול ביותר זכה אליוכין – 870, ואחריו קאפאבלאנקה– 809, לאסקר – 729, נימצוביץ – 686, בוגוליובוב – 651, שפילמן – 424, רובינשטיין – 385, וידמר – 372, אובה – 310, טרטקובר – 297.



לוח מס' 128
מאת מ. ריכטר, 1934
ציור 128א.png

הלבן מתחיל וכופה תיקו


הדוגמה מס' 128 נחשבה בשעתו לאחת היצירות המעולות בשטח הקומפוזיציה העולמית, הקורא ימצא בה שפע רעיונות מפולפלים, והגנות בלתי צפויות; כל זה במסגרת מאבק מותח ומרתק.

1. ר–ו6,

כל מסע אחר יביא אחרי 1…מ–ז6 למט בלתי נמנע.

1…מח:ו6; 2. ז5+, מה:ז5; 3. ז=פ+,

לא 3. ז8=מה כי אז מה–ו6+ ומט במסע הבא.

3…מ–ז6; 4. ד8=מה, מה:ד8; 8. ח7!

אסור להכות את הרגלי. אם 8…פ:ה7 – פט. ואם 8…מה:ה7; 9. פ:ה7, פ:ח7; שוב פט. ומלבד זה מאיים הלבן ב-9. ה8=מה+!

אך עתה מוציא השחור נשק חדש.

8…פ–ד6!; 9. ח:ד8=פ!, פ–ו7+; 10. פ:ו7, מ:ו7; 11. פ–ח6+, מ-ו8; 12. פ–ו5, א2; 13. פ:ד4!,

עוד מסע-ראווה; אם 13…א1=מה? – פט.

13…א1=צ;

השחור מאיים 14…צ–א8 ו-15…מ–ו7x.

14. פ–הה6+, מ–ו7; 15. פ–ד8+, מ–ז6; 16. מ–ז8, צ–א8; 17. ח8=פ+,

שלוש הכתרות רגלי בפרש, אחת בצריח ורק אחת – במלכה.

17…מ–ו6; 18. פ–ו7 – תיקו.


הנצחון שהוחמץ    🔗


ביצוע הקרבה תחבולתית כרוך ברוב המקרים בסכנה מסוימת. המקריב נשאר תחילה ולעתים עד סוף התחבולה בגרעון חומרי ומשחק עם אש, כל עוד לא מובטח נצחונו.

מסיבה זו נמנעו שחמטאים רבים מלבצע תחבולות בעלות-סיכויים; אחרים לא העיזו, בראותם אפשרות מסע יריב. המגן כביכול מפני איומיהם.


נערך באליפות ישראל, 1959

לוח מס' 129
שפירא
ציור 129.png
גותי

העמדות אחרי 25…מה–ה7


בעמדת הדיאגרמה מס' 129 נעשו הכנות אחרונות כדי לפרוץ את עמדת המלך השחור ע"י הקרבת-ראווה. 26. צ:ו7!!.

כל הכלים הלבנים הועמדו במצב הכן… ולפתע – נסוג הלבן מכל תכניותיו הנועזות ומסתפק במסע סביל 26. צ–ז3?, המגן על הרגלי המותקף. מה קרה? הוא חושש כי בתשובה להקרבת צריח ימשיך השחור 26…מה:ז5+ ואינו מבחין במסע הזוכה – 27. ו4!

נתבונן באפשרויות הנוצרות בעקבות ההקרבה:

26. צ:ו7!!, מ:ו7; 27. ר–ה6+, מ–ו8; 28. מח:ז6,

היופי של התחבולה בולט במסע “שקט”, שבא בעקבות הקרבת כלי בעל-ערך. הלבן מאיים 29. צ–ח8+!

28…מה–ה8; 29. מה–ו5+, מ–ה7; 30. צ–ח7, מה–ו8; 31. מח:ח5! ומט בלתי נמנע.


אליפות יוגוסלביה, 1957

פרס למשחק היפה ביותר

לוח מס' 130
אודובצ'יץ'
ציור 130.png
יאנושביץ'

העמדות אחרי 23. ר–ה5


הצריח השחור נלכד. אמנם אפשר להצילו באמצעות תכסיס מרתק זה: 23…ר:ז2+: 24. מ:ז2, פ–ג3+; 25. מ–ו3, פ:ד1; אבל אז יהיה ההמשך: 26. ר:ב2!, פ:ב2; 27. מ–ה4, ב5; 28. ג:ב5, א:ב5; 29. מ–ד4, ולמרות יתרונו בשני רגלים אין לשחור סיכויים לנצח. עם זאת אין אודובצ’יץ' מסתפק בתיקו.

כמובן, לא 24. ח3??, כי אז 24…פ–ז3+ ומט במסע הבא.

24…ח3; 25. צ–ד8+,

או 25. צ–ז1. פ:ו4! ומאיים בלכידת צריח שלם. בעוד שהזזתו מ-ז1 תגרור אחריה 16…ח:ז2+; 27. מ–ז1, פ–ח3x.

25…מ–ח7; 26. ר–ג2+, ו5; 27. צ–ד5, ז6!?;

השחור אינו ממהר בלכידת הצריח; ראשית כל הוא מגן פעם נוספת על ו5. ובכל זאת, יותר סיכויים לנצחון היו בלכידה המיידית של הצריח. ואילו ההמשך: 27…ח:ז2+; 28. מ:ז2, פ:ו4+; 29. מ–ו2, ה:ד5; לא היה בו כדי לנצח.

28. ר–ה4,

יותר סיכויי הצלה היו בהמשך: 28. ר–ד1, פ:ו4; 29. ר–ג1, ח:ז2+; 30. מ–ז1, ה:ד5; 31. ר:ו4, ד:ג4.

28…ח:ד5; 29. ג:ד5, ו:ה4; 30. ד:ג6, ב:ג6; 31. ז:ח3, פ:ו4; 32. ר–ג1, פ–ד3; 33. ר–ד2, ג5; 34. מ–ז2, פ–ב4; 35. א4, פ–ד5; 36. ר–ז5, ג4; 37. ה4, מ–ז7; 38. מ–ז3, מ–ו7; 39. מ–ז4, מ–ה6; 40. ה5, ז:ה5+; הלבן נכנע.


אליפות ישראל, 1959

לוח מס' 131
גרבן
ציור 131.png
צ'רניאק

העמדות אחרי 22. ז5


הלבן הקריב רגלי בפתיחה והשיג תמורתו עמדת התקפה המבטיחה רבות. די להעביר את הפרש ל-ו6 (פ–ו3–ח2–ז4–ו6) כדי שעמדת המלך תתמוטט לחלוטין. השחור מנסה במסעו הבא למנוע זאת.

22… מה–ב4;

הלבן המשיך עתה 23. מה–ד2? והחמיץ אפשרות מענינת להשגת עדיפות מכרעת. להלן ננסה לנתח את ההמשך הנכון:

23. פ–ה4!, ד:ה4;

הלבן איים 24. א3 ואחרי-כן 25. פ–ו6.

24. צ:ח4!, מה–ב5;

המסע הטבעי 24…מה–ה7 היה גורר סיום מפתיע ויפה מאד: 25. מה–ו6+!! והשחור מחזיר לעצמו כלי ועמדתו עדיפה.

25. צ:ד7, פ–ב4; 26. צ-ה–ד4, פ–ד5; 27. צ-4:ד5, ה:ד5; 28. ה6, וללבן התקפה מוחצת.


נערך בורשא, 1929

לוח מס' 132
סטאבסקי
ציור 132.png
צ'רניאק

העמדות אחרי 18…ג6


העמדה הבאה מתארת מצב עדיפות עמדתית ברורה, המבוססת על שני גורמים – הזמן (הלבן הקדים את יריבו בפתוח הכלים) והשטח (הוא שולט בחלקו הגדול של הלוח). קל לאבד יתרון כזה. אשר אינו מבוסס על עדיפות חומרית, ויש לנצלו במרץ לשם לכידת חומר או הבטחת עמדת זכיה.

השחור אבד זמן-מה לתמרוני-שוא (הפרש חזר ל-ב8, כדי לאפשר המסע ג6). אך עתה הוא מאיים בפיתוח מהיר (ר–ב6+, פ–ד7, צ-א–ה8).

התחבולה הבאה נמנית עם אלה שאין לחשבן מראש לכל פרטיהן ויש להסתמך על האינטואיציה בהערכת תוצאותיהן.

19. ח:ו6!, ג:ד5; 20. ו:ז7, ר–ב6+; 21. מ–ח1, צ–ג8; 22. ו5!,

תכנית הלבן: ו6, צ–ה7, ו7+ ומט מידי. ביצוע תכנית זו דורש זמן ומאפשר שהות לשחור, להכנת הגנתו. זוהי, בכל זאת, התכנית היחידה לנצחון. בא בחשבון גם 22. ג:ד5, למשל: 22…צ–ג2?; 23. ו5, פ–ד7; 24. ו6!, צ:ב2; 25. צ–ה4+!, וזוכה.

אבל אחרי המסע הנכון. 22…פ–ד7!; 23. ו6, פ–ה5; אין רואים המשך להתקפה.

22…ד4; 23. ו6, פ–ג6;

השחור הצליח לנתק את הרץ הלבן ולחסום את ערוגת החדירה ה7. מן ההכרח לחפש, איפוא, אחרי דרכי התקפה נוספות.

24. ב4!,

האיום איננו 25. ב5, כי אם 25. ג5!, ד:ג5; 26. ב5!, והפרש השחור נמנע מלהגן מפני 27. צ–ה7.

24…צ–ג7; 25. ר–א3!, צ–ד7;

השחור הצליח לסתום מחדש את דרכי ההתקפה ויש צורך בתכנית משנה כדי להחיותה.

26. צ–ה4!,

איום הכפלת הצריחים וחדירה ל-ה8 (גם אם יעמוד המלך השחור ב-ו7), שנקרא לו תכנית ב‘, השלמה לתכנית א’, הראשית, (חדירת הצריח ל-ה7 עם איום ו8=מה++). שני האיומים יופעלו לסירוגין, להכרעת הקרב.

22…א5; 23. ב5, פ–ה5; 24. ג5, פ–ג4; 25. צ-ו–ה1!, צ–ה8;

הגנה יחידה. על 25…מ–ו7; יבוא 26. צ–ה8!! וזוכה.

26. צ–ה7,

חזרה לתכנית א'. השחור נאלץ להחזיר כלי.

26… ר:ג5; 27. צ–ו1!, פ–ה5; 28. ר:ג5, ד:ג5; 29. צ:ה5, צ–ד7;

הצריח הלבן איים לחזור (30. צ–ה7); עתה מפעיל הלבן את האיום ב' כדי להכריע את הקרב בזכות האיום א'.

30. צ-ו–ה1, צ–ד8; 31. צ–ה7!, השחור נכנע.

אין עוד הצלה מפני 32. צ–ו1.


כאשר דנו בהזמנת האמן האנגלי יאֵטס לתחרות המבורג 1910, התנגד לכך ד"ר טאראש בטענו, כי אין בהישגיו של האנגלי כדי לזכות בהזמנה זו. אכן יאֵטס תפש את המקום האחרון, אולם נצחונו היחיד היה נגד טאראש.


אולימפיאדה, בואנוס-אירס 1939

לוח מס' 133
צ'רניאק
צור 133.png
קאפאבלנקה

העמדות אחרי 11…צ–ד8

מתחיל הלבן וזוכה לעמדה עדיפה


12. ז4?!,

אפשר היה להגדיר מסע זה כפזיז… לולא התחבולה המרחיקה לכת שבאה בעקבותיו.

12…ר–ז6; 13. ב4!!,

‏נקודת הכובד של תחבולה בת 18 מסעים, שהחלה ב“מסעי טירון”.

13… ר:ב4;

אחרי נסיגת המלכה המותקפת יהיה הלבן בעל היזמה.

14. א:ב4, מה:א1; 15. ‏מה–ב3,

‏המלכה השחורה אינה יכולה להמלט והלבן מאיים ללוכדה.

15…צ:ד4!;

‏השחור סמך על מסע זה, כדי להכשיל את תכסיס היריב, למשל: 16. פ:ד4, פ:ד4; 17. מה–ג4, מה:ג3!; והשחור זוכה, או

16. ר–ב2, צ:ב4; והשחור נשאר בעל היתרון.

16. ר–א3, ר–ג2;

‏גם מסע זה היה מוכן מראש, בעת לכידת הרגלי ב4.

17. מה:ג2, מה:א3; 18. פ–ב5, מה:ב4;

‏יתכן שאפשר היה ללכוד רגלי נוסף (18…צ:ז4). אם כי לא ברור אם היה בזה כדי להציל את השחור מפני הפסד.

19. פ-ב:ד4, פ:ד4; 20. פ:ד4,

מתברר עתה כי אסור ללכוד את הפרש, למשל; 20…מה:ד4?; 21. מה–ג8+, מה–ד8; 22. ר–ב5+, מ–ה7; 23. מה:ב7+, ואין הצלה מפני ההפסד: 23…פ–ד7; 24. צ–ד1, או 23…מ–ו8; 24. צ–ג1.

הלבן זכה במסע ה-40.


אליפות ישראל 1957

לוח מס' 134
בוכנר
ציור 134.png
הראל

הלבן מתחיל וזוכה


בידי הלבן עדיפות מספקת וודאי יותר מדרך אחת מובילה לנצחונו. השחמטאי צריך לשאוף לניצול כל היתרונות המצויים בידו. במקרה שלנו היתרון העיקרי הוא – השליטה בטור ז'.

29. מה–ז4,

ריתוק עצמי זה מכיל התקפה חבויה על הצריח השחור. הלבן מתכונן להמשיך:

30. פ-ד–ו5! והאיום 31. פ:ה7+ ו-32. צ–ו8x יכפה על השחור אבדן הצריח.


29…צ–ג4;

השחור דואג להגנה על הצריח (הנכון היה לסגת ל-א8), אך אין הוא משער כי גם אז נשקפת למלכו סכנה מאותה התחבולה.

30. פ-ד–ו5!, ה:ו5; 31. פ:ו5, מה–ו6;

מסע יחידי להגנה על הנקודות המותקפות הרבות.

32. פ–ח6+!,

אם יזוז המלך, יביא 33. צ:ו6, להכרעה מידית.

32…מה:ח6; 33. מה–ד7!, ומט בלתי נמנע.


הסטינגס 1935

לוח מס' 135
קפבלנקה
ציור 135.png
ליליינטל

הלבן מתחיל וזוכה


תתבוננו עתה באחת התחבולות המפורסמות ביותר.

אלוף העולם לשעבר קפבלנקה לא הפסיד בימי חייו אלא 33 משחקי תחרות בלבד. פעמים ספורות בא הפסדו כתוצאה מתחבולה מבריקה ומפתיעה מצד היריב. וזוהי אחת מהן.

המסע האחרון של השחור – מה–ה4 – המתקיף את מרבית הכלים הלבנים, לכאורה כופה על הלבן החלפת מלכות, ואז יהיו הרגלים הלבנים חלשים מאד. זאת היתה כונתו של קפבלנקה. אך היריב הרחיק ראות ממנו.

1. ה:ו6!, מה:ג2; 2. ו:ז7, צ–ז8; 3. פ–ד4!

ולפתע נתפס המלך השחור ברשת איומי מט. הלבן נאלץ להחזיר את המלכה ונשאר במצב אבוד לחלוטין.

3…מה–ה4; 4. צ-א–ה1, והלבן זוכה.


טרם עלו לגדולה

בשנת 1933 קבע האיגוד האמריקאי את הרכב קבוצתו האולימפית, שהיתה אותה שעה אלופת העולם: קשדן, מרשל, דאיק, הורוביץ, שטיינר. כמילואים הוצעו: ראובן פיין ושמואל רשבסקי… כשני צעירים בעלי הכשרון.

אליפות אוסטרליה, 1954

לוח מס' 136
פאֵרדי
ציור 136.png
פאַטאסיץ

השחור מתחיל וזוכה


עדיפות ‏ השחור (אם בכלל ניתן לדבר על עדיפות במצב לכאורה שקול כל כך) נובעת מחוסר “איוורור” של המלך הלבן ומריתוק הזמני של הצריח הלבן ב-ג6.

1…צ-ד–ג8; 2. צ:ג7,

כדאי ללבן להחליף את מלכתו בשני הצריחים; והשחור, הוא שדוחה את ההצעה.

2…צ:ג7!

איום המט בשורה הראשונה מקנה יזמה לשחור. עם נסיגת המלכה ל-ד1 ימשיך השחור בהתקפה: 3…מה–א4! ולא יוכל הלבן למנוע נפילת הרגלי א2 אלא אם כן ישלים עם חדירת הצריח ל-ג2, סכנה, גדולה עוד יותר.

3. מה–א3, מה–א4!; 4. מה–ב2, מה:א2!;

נפל הרגלי וההתקפה נמשכת.

5. מה–א1,

המסע 5. מה–ב1 היה מונע את החדירה הבאה, אך הלבן היה מפסיד ממילא.

5…צ–ג2!; 6. צ–ו1, צ:ו2!; הלבן נכנע.

נפל רגלי נוסף ועדיין אין הלבן יכול להשתחרר.

תחרות המועמדים, 1959

לוח מס' 137
קאֶרס
ציור 137.png
טאל

העמדות אחרי 41. מה:ב7

עמדתו החשופה של המלך הלבן ויזמת הכלים השחורים שרוכזו סביבו מבטיחים עדיפות קלה לצד בעל היזמה, עדיפות שאמנם רק גדולי השחמט עשויים להפוך ליתרון של ממש. בסיומים מסוג זה נתבע הצד השואף לנצחון להתמיד ביזמתו, כי די במסע אחד החסר איום רציני, כדי שהצד המגן ינצל את השהות

להבטחת עמדתו.


41…פ–ד3!;

לא 41…פ–ו3; כי אז 42. מה–ג8+, כופה תיקו או החלפת מלכות, למשל: 42…מ–ח7; 43. מה–ג2+, וכו'.

42. מה–ג8+!,

לא 42. מה–ז2?, מה–ד2!; וזוכה.

42…מ–ז7; 43. מה–ו5, מה–ד2!; 44. פ–ד4!,

הגנה מדוייקת; אחרי 44. מה–ו3?, מה–ד1+; היה הלבן מאבד מלכה. וגם 44. פ–ז1, היה מביא לנצחון נאה של השחור:

44…מה–ד1+; 45. מ–ז2, מח–ג2+!; 46. מ–ו1, מה–ב1+!;

והמלך הלבן נגרר לערוגה שהיא תחת איום השח בפרש.

44…מה–ה1+;

השחור פותח בתמרון, המכוון ללכידת הרגלי א3 תוך מתן שח.

45. מ–ז2, מה–ה3!;‏ 46. מה–ד5, מה–ו2+; 47. מ–ה3, מה–ו1+; 48. מ–ז4, פ–ו2+!;

על אף היותו במצב חמור, טמן טאל מלכודת ערמומית, אולם קאֶרס לא נלכד בה. אחרי 48…ח5+!; 49. מ:ז5 (49. מ:ח5, מח–ח3+; 50. מ:ז5, ו6x), 49…מה–ו6+; 50. מ–ח5, פ–ה5; כיצד יגן השחור מפני איום המט ב-ח6? טאל הכין מכה מפתיעה: 51. מה–ד6!!, אך קאֶרס גלה אותה במועד.

49. מ–ו5, מה–ד3+; 50. מ–ה5, פ–ז1+; 51. מ–ד6, מה:א3+;

המטרה הושגה. להלן, לוכד השחור גם את הרגלי ה2 וזוכה במסע ה-80.

בשל סיום נאה זה זכה קאֶרס לפרס על המשחק הטוב ביותר בתחרות המועמדים, 1959.


לוח מס' 138
ציור 138.png

הלבן מתחיל וזוכה


בדוגמה מס' 138 אין הלבן יכול לנצל את הערוגה ז5 בגלל הרגלי העצמי.

1. ז6+!, מ:ז6;

כל מסע אחר גורר הפסד מיידי.

2. מה–ז5+, מ–ח7; 3. מה:ח5+, מ–ז8; 4. מה:ז7+! וזוכה.

הכל בגלל פנוי הערוגה ז5.

לוח מס' 139
אוֹ. דוּראס, 1903
ציור 139.png

הלבן מתחיל וזוכה


לכאורה אין הרגלי הכפול מהווה ‏ יתרון. ‏ הוא מונע את יציאתו של המלך הלבן ל-ב6. יש לנקוט באמצעים בלתי רגילים כדי לנצח.

1. צ–ד2+, מ–ח7; 2. צ–ד6!!

לולא הרגלי ב6 היה הלבן משתמש בתמרון המקובל: צ–ד5, מ–ג7,‏ וזוכה. מסעו האחרון מאיים להמשיך 3. מ–ג7. לכידת הצריח אסורה בשל 3. מ–ג8, צ–ג+3; 4. מ–ד8.



2…צ–ג3; 3. צ–ג6!

תמרון הצריח הלבן מקנה לסיום זה ערך של יצירה אמנותית. שוב אסורה לכידת הצריח בגלל מ–א7; ועל 3…צ–ד3 יכריע ההמשך: צ–ג1–א1 ואז מ–א7.


אחד העתונאים מבקש את הרב-אמן פירץ שימציא לו תצלום מימי ילדותו. מוסר לו פירץ תמונה מהאליפות האחרונה של יוגוסלביה ואומר: “שם שיחקתי כמו ילד קטן”.

________________

בתחרות מסורתית אנגליה–ארצות-הברית בהחלפת מברקים, בשנת 1900, הבריק האנגלי באלינגהם הודעה על כניעתו ובאותה העת שלח לו יריבו הודג’ס… הצעת תיקו.


נערך במשחק, 1937

לוח מס' 140
ו. ווקוביץ'
ציור 140.png

הלבן מתחיל וזוכה


בדוגמה מס' 140 אין מצבו של הלבן מבשר טובות, אלא אם כן יוכל להפעיל מיד את הסוללה – צריח, פרש ורץ ב2 – נגד נקודת התורפה היחידה בעמדתו של השחור; הכוונה לחור הנוצר במבנה הרגלים באגף המלך. וכאן נלמד דבר חשוב למדי: הרץ שהוצא בדרך “פיאנקאֶטו” (ל-ח) מיועד לשמירה על עמדת מלכו ואל לנו להטיל עליו תפקידים אחרים, שירחיקוהו מעמדתו. כאן נראת הסוללה הלבנה בעלת יכולת קצרה; אחד מחלקיה מותקף, האחר רתוק. יש צורך בדמיון רב כדי לרתום את הכלים המפוזרים לפעולה מכוונת ומשותפת.


1. פ–ו5!

איזה מסע! מגן על הצריח, מתקיף את המלכה השחורה, ומאיים במט מידי ב-ח6. אך גם מפקיר את מלכתו. ומשום כך מאפשר לשחור תשובה מפולפלת.


1…מח:ח4!

גם למסע זה היקף לא מועט: מחסל את הצריח, מגן (לפי שעה) על הערוגות ח6 ו-ח7, מאיים אף הוא במט מידי ב-ח2 והעיקר, תוקף מלכה לבנה, בעת ובעונה אחת. היוכל הלבן לעמוד בפני איומים כה רבים?


2. מה–ה5!!

יופי שחמטי טהור! ואשר ליעילות המסע הזה הרי שהוא ממלא 5 תפקידים שונים: מרחיק מלכה לבנה מהסכנה, מגן על ח2, מתקיף את המלכה השחורה ומחדש את איומי-המט ב-ח6 וב-ה7, איומים, שעתה אין מהם מנוס. אם יכה השחור את המלכה ברגלי – יבוא 3. פ–ח6x ואם יכה אותה במלכה – אזי 3. פ–ה7x.


לוח מס' 141
קספר
ציור 141.png
פוֹקס

הלבן מתחיל וזוכה


הדוגמה מס' 141 נועדה לאוהדי הקרבות כלים ומסעי-ראווה. אמנם, בעמדת הדיאגרמה, דרכים רבות מובילות לנצחון, למשל: 1. מה–ז5, ז6; 2. מה–ו6 או 1. ר–ד4 או… כמעט כל מסע אחר. אולם אלוף קאנאדה, פוקס, כנראה אינו חסיד נצחונות קלים ופשוטים.

1. ר–ב6!

הנושא הראשון: הרחקת הכלי המגן על ה7.

1…מה:ב6; 2. מה–ז6!!

נושא שני: פתיחת הטור ח'.

2…ח:ז6; 3. פ–ה7+, מ–ה7; 4. צ–ו3, מה–ג5; 5. צ–ד5!

ובסוף – חסימת-דרכו של הכלי המגן; מט ללא הצלה.

מונטה-קארלו, 1903

לוח מס' 142
טאובנהאוז
ציור 142.png
ד"ר טאראש

הלבן מתחיל וזוכה


בדיאגרמה מס' 142 אין להטיל ספק בעדיפות הלבנים. ושוב נקודת התורפה של השחור היא במבנה פיאנקאֶטו, אשר איננו מוגן ע"י הרץ ב-ז7. שחמטאי בן-תקופתנו היה ממשיך עתה 1. ו4, לשמירה על הרגלי החשוב ה5 ולאחר מכן מעביר את פרשו ל-ו6. האם די בתמרון זה כדי לנצח? אין השחמטאי המודרני מתעמק בשאלה זו, אם בידו להגדיל יתרונו ללא סיכון כלשהו. אבל האמנים דאז לא הסתפקו בכך.

האם הד"ר טאראש חזה את ההסתבכות הנובעת ממסעו הבא עד לעמדה הסופית, בה הוא זוכה ליתרון מכריע? מסעו הבא ראוי לציון שבח בשל הסיכון הכלול בו.


1. פ–ה4!, מה:ה5; 2. פ–ו6+, מ–ו8;

או 2…מ–ח8; 3. מה–ח4: ואם 2…מ–ז7??; 3. פ:ה8+.

3. מה–ח4, צ–ה6;

או 3…צ–ה7??; 4. מה–ח6x. כל מסעו של הלבן יוצר נוסף; בניהול התקפה זו מורגשת יד אמן.

4. פ:ח7+, מ–ה8; 5. פ–ז5, מה–ו6;

אך לא 5…צ–ה7 בגלל 6. צ-א–ה1! מה–ו6; 7. צ:ה7+ והשחור מאבד מלכה (7…מ:ה7; 8. צ–ה1+).

6. מח–ח6!, צ–ה7; 7. פ–ח7, מח–ח8; 8. מה–ח4!,

התקפת הלבן נמשכת ללא הפוגה; שוב הוא מאיים לזכות במלכה.

8…מה–ז7; 9. צ-א–ה1, צ–ה6; 10. פ–ז5, צ–ה7; 11. צ:ה7+, מ:ה7; 12. צ–ה1+, השחור נכנע.

אם ישחק לו המזל, יאבד את המלכה בלבד.


נערך בוינה, 1911

לוח מס' 143
בנדינר
ציור 143.png
קלייברג

העמדות אחרי…ר:ה7


במסעו האחרון של הלבן סולק הרץ השחור, שיכול היה להכות את הפרש ב-ו6 וחוסלו כל דרכי הגנה מפני האיום מה–ח4. השחור מנסה, במסע בינים, להרחיק מלכה לבנה מקו התקפתה.

1…צ:ד1; 2. מה–ה4!,

שני צריחים בעד טמפו אחד! מחיר יקר שאמנם כדאי לשלמו.

2…צ:ו1+; 3. פ–ז1, ה5; 4. מח–ז5, מ–ז7; 5. מה–ה6+!!, מ:ח6; 6. ר:ו8x.


סופר ידוע, גוטמאייר, שכתב ספרי שחמט רבים, הקדיש אחד מהם לנושא: “כיצד להיות אמן שחמט”. המחבר עצמו לא הצליח להשיג דרגה זו.


תחרות מוסקבה, 1925

לוח מס' 144
רומאנובסקי
ציור 144.png
ראֵטי

השחור מתחיל וזוכה



בדיאגרמה מס' 144 מתקרב המשחק אל סיומו ובדרך כלל בשלב זה יורד המתח ופוחת מספר התחבולות

האפשריות. אולם לא כך הדבר כששני המתחרים שואפים קרבות.

העמדה בדיאגרמה שלפנינו נמנית עם העמדות היציבות וחסרות הדינאמיות. רצים שוני צבע מגבירים את הרושם כי המשחק הולך ומסתיים ללא הכרעה, כאשר לפתע, פותח השחור בתחבולה מרתקת ומלאת הרפתקאות.

1…ז6!?; 2. צ:ח6,

ראֵטי מקבל את ההזמנה לקרב. נציין כי על נסיגת הצריח היה השחור משיב ב-2…מ–ז5 וזוכת ליזמה; לעומת זה די היה במסע בלתי-מחייב 2. ו:ז6, כדי להשיג תיקו.

2…מ–ז5; 3. צ–ח7, מ:ז4!;

לזה התכוון השחור; הוא מאיים ב-4…ז:ו5x. והוא הדבר אחרי 4. צ:ו7, צ:ו7; 5. ר:ו7, ז:ו5x; וכן בהמשך 4. ו:ז6, ו5x.

אבל ראֶטי הרחיק ראות מיריבו.

4. ר–ח6!!;

מסע נהדר זה משנה את פני המערכה. הרץ מתקיף את הצריח ד7 ומגן על ו5. מה יעשה השחור כדי למנוע הפסד?

4… ו:ח6!;

תגובה מזהירה של רומאנובסקי, העושה מסיום זה אחת מפניני התחבולות השחמטיות. בגלל האיום המחודש: 5…ז:ו5x, נתבע רְאֶטי לגלות את עומק תחבולתו הנגדית.

5. ו:ז6!,

מתברר כתוצאה מתכסיסי שני הצדדים, כי הלבן זכה ליתרון שלושה רגלים תמורת רץ, אלא שהרץ השחור העודף מנותק לחלוטין משדה הקרב.

5…צ–ד8; 6. צ:א7, מ–ז5; 7. ז7, מ–ה6; 8. א5, מ–ח7; 9. א6, צ–ד6; 10. ח4,

השחור חסר הגנה מפני האיומים שנוצרו בשני צדי הלוח.

10…ר–ה1; 11. ה5, ר–ח4; 12. ח6, השחור נכנע.


רומניה, 1960

לוח מס' 145
אנגלוב
ציור 145.png
פופוב

הלבן מתחיל וזוכה


לאחר שיתגלה מהו מסע הנצחון, יתברר כי זהו, לכאורה, מסע פשוט, קצר ומונח כנגד עיניך. ומדוע כל כך קשה לגלותו? משום שכאן, לא תוכל להעזר באינטואיציה בלבד. תזדקק לחישוב מדוייק וטוב שתראה תחילה את “תמונת המט” ורק אז תתחיל בתכנון הוצאתה לפועל.

1. צ–ד7!!

השחור נכנע. אין מנוס ממט, למשל: 1…ר:ד7; 2. מה–ד6+!, צ–ה7; 3. מה–ח6+, ומט במסע הבא. פשוטו כמשמעו.


לוח מס' 146
אברבך
ציור 146.png
גוטייב

הלבן מתחיל וזוכה

הדוגמה מס' 146 מתארת שילוב תמרון עמדתי בתחבולה רבת-רושם. מסעו האחרון של השחור היה כמובן צ–ג6. לכאורה, עומד השחור להשתחרר; הוא יכה ב-ה6, יביא את מלכו ל-ו7, יפעיל את צריחו השני ומצבו יהיה עדיף בשל היתרון החומרי והעמדתי (עמדת-המפתח של הפרש). אך כל זה מבוסס על ההנחה שהמלכה הלבנה תסוג נסיגה ‏ “שקטה”.

24. מה:ה5!!, ו:ח5; 25. צ–ו1, צ–ג8;

לא זו בלבד שאין הוא יכול להכות ב-ה6, אלא שעליו להשמר גם מפני 26. ר–ב5.

26. ר–ד1!

אין לך דבר יפה יותר בשחמט. מאשר מסעים שקטים כהשלמה להקרבות מרעישות. בשים לב לאיום ר–ב3, נאלץ השחור להפקיר “טיב”.

26. צ–ג4; 27. ר–ב3, ב5; 28. ר:ג4, ב:ג4; 29. ב3, א5; 30. ב:ג4!

לאחר שאגף המלך שותק לחלוטין, מכריע הרגלי העודף הלבן באגף האחר.

30…מה–ה7; 31. מ–ז2, מה–א3; 32. צ–ו2, מה–ה7; 33. צ–ו1, ז5; 34. צ–ו5, ז4; 35. ג5!, מה–ד8; 36. ג6, מח–ג7; 37. ה7, השחור נכנע.


לוח מס' 147
נימצוביץ'
ציור 147.png
לונד

השחור מתחיל וזוכה


בעמדה מס' 147 יש משמעות מיוחדת לסדר המסעים, הפורצים את עמדות היריב.

1…ב4!; 2. א:ב4, צ:ה4; 3. ז:ח4, ז3; 4. ו:ז3, ג3+;

המכות מונחתות לסירוגין באגפים השונים.

5. ב:ג3, א3;

ואחד הרגלים השחורים הופך למלכה.


לוח מס' 148
ביאלס
ציור 148.png
מרוס

השחור מתחיל וזוכה


נתבונן בדוגמה 148. אם תנתן ללבן שהות, ישחרר את כליו החסומים ואף יזכה לעדיפות-מה בזכות יתרונו ברגלי. כיצד למנוע בעדו שיעשה כן?

1… צ–ה1!!

לזה קוראים חדירה! לכידת הצריח הפולש תגרור מט מיידי ועל כל מסע של הרץ המותקף יבוא צ–ה2+ ואחריו שח-עקיף עם זכיה בכלי.


ארצות הברית, 1947

לוח מס' 149
שיפמן
ציור 149.png

השחור מתחיל וזוכה


מקרה דומה נמצא בעמדה מס' 149. כאן נקודת התורפה היא ו2, ולעת עתה היא מוגנת די הצורך. למה שואף השחור? להרחיק את המלכה הלבנה מן השורה השניה, על מנת להנחית מה:ו2x. קביעת המטרה באופן ברור ‏וחד-משמעי מסייעת לעתים קרובות לגלוי התחבולה.

1…ד4!; 2. ג:ד4, ר–ב4!;

הלבן מאבד מלכה.


לוח מס' 150
שניידרמן
ציור 150.png
קולוטין

השחור מתחיל וזוכה


קשה יותר להבהיר לעצמנו את המטרה המבוקשת, כאשר מספר פעולות קודמות ‏ להנחתת המכה המכרעת. בדוגמה מס' 150 גלויות כוונותיו התוקפניות של השחור לעין. אך המלך הלבן מבוצר ולידו שומרים רבים. השחור יזדקק תחילה לסדרת הקרבות לחשיפת המלך העויין.

1…ר:ה3!; 2. ו:ה3, צ:ז2+!; 3. מ:ז2, צ–ז8+; 4. מ–ו1,

לא 4. מ–ה1??, פ–ו2x. עתה יקריב השחור בשלישית כדי להרחיק את הפרש, השומר על מלכו.

4… פ–ד2+!; 5. פ:ד2, מה–ח2;

והמטרה הושגה; אין למלך הלבן הצלה מפני מט מיידי. למשל: 6. פ–ו4, צ–ז1x.


ארצות הברית, 1947

לוח מס' 151
איבנס
ציור 151.png
ורנר

השחור מתחיל וזוכה


בדוגמה מס' 151 בולטת עדיפותו של השחור, כליו תפסו עמדות התקפה. הלבן טרם הספיק לפתח את אגף המלכה ומלכו חשוף וחסר הגנה. למלכה הלבנה תפקיד כפול – היא מגנה על הצריח ועל ערוגת-הפלישה ו3.

ננסה תחלה לנצח בדרך פשוטה: 1… מה–ה2 (מאיים מט ב-ה1); 2. ר–ה3?, מה–ו3; או 2. פ–ד2, מה–ה1+!; 3. פ–ו1, ר:ו1!; וזוכה. גם אם ימשיך הלבן 2. ר–ד2, יזכה השחור בעדיפות אחר 2…מה–ה4. אך אפשר לנצח בדרך נאה ומהירה יותר.

1…צ–ה3!!

רק מסע זה, המשבש את אמצעי הגנתו של הלבן, מביא לנצחון מיידי, כל לקיחה של הצריח הפולש תגרור מט שונה, למשל: 2. ו:ה3, מח–ה2; או 2. ר:ה3, מה–ו3.



בעיות    🔗


חידות שחמטיות, בהן ניתן המט תוך מספר מסעים, הנקבע מראש, אין בהן, בדרך כלל, קרבה כלשהי למשחק המעשי. אולם, לעתים גם בבעיות מסוג זה, ולמרות המבנה הבלתי-מציאותי של עמדותיהן, ניתן לגלות רעיונות אסטרטגיים וטקטיים מעמיקים.

לא נעמוד על תכליתן של בעיות שחמט: נסתפק בהנאה האסטאֵטית הנובעת מהן. אם דובר על הקשר הקיים בין שחמט לאמנות, יש לזקוף חלק לא מבוטל על חשבון יצירות הפרובלמאים, הטורחים להנצחת צידו היפה של השחמט.


בעיה דו-מסעית


מרוחקת לחלוטין מתחום המשחק המעשי ומוגבלת מבחינת קוצר מהלכה והיקפה, אין הבעיה הדו-מסעית יכולה להתפשט על רעיונות מרחיקים ותמרונים מעמיקים. לכן נאלצו מחבריה לחפש אחרי אפקים קצרים יותר ואחרי נושאים מועטים ולפרקים דומים זה לזה; בהעדר רעיון מקיף יש לשים דגש על שיפורים טכניים, להגביר את הדאגה לשכלול הפרטים, מידת הקושי וההפתעה במסע המפתח. מספרם וצורתם של המטים ה“נקִיים”, מבנה חסכוני יותר של העמדות וכדומה. מאידך נוצרו נוהגים וכללים שהמחברים הגבילו עצמם לשמירה עליהם. מכאן שהבעיה הדו-מסעית אינה עשויה לעשות רושם רב, אלא אם כן נוצרה בידי פרובלמאי גדול, מיחידי הסגולה.


לוח מס' 152
ק. ווטסון, 1923
ציור 152.png
מט בשנים

בבעיה מס' 152 מסע המפתח אינו עדין כלל:‏ 1. מה:ד4+, אך הוא מעמיד מעין שיא. לא פחות מ-9 כלים שחורים יכולים להכות את המלכה ועל כל לקיחה יונחת מט שונה.


לוח מס' 153
ג. היסקוט, 1889
ציור 153.png
פרס ראשון מט בשנים

מס' 153 הוגדר בתקופתו כאחת הבעיות המשוכללות ביותר. מפתח נהדר, מבנה חסכוני וגמיש.

1. ר–ב2!, ג:ב2; 2. מה–ב1x.

מספר “ואריאנטים” ראויים לציון: על 1…ג2 יבוא 2. פ–ד6x, על 1…פ–ו4; 2. ז4x. על 1. מ–ה4, 2. צ–ז4x.


לוח מס' 154
ס. לויד, 1889
ציור 154.png
מט בשנים

מס' 154 נושא חוש הומור האפייני למחברו הדגול. הסוללה – ר–א3, צ–ב2 – מוכנה לפעולה, אך המסע הראשון מפרק אותה.

1. ר–ו8!!, ר:ב2; 2. ר:ה6x.

והמט בא בדרך בלתי צפויה, כתוצאה מכך, שהרץ השחור חוסם דרך למלכו.


לוח מס' 155
א. אלרמן, 1925
ציור 155.png
פרס ראשון

מס' 155 היא יצירת שיא של אחד המחברים הגדולים בזמננו; אלרמן מוכן להתערב כי איש לא יגלה את פתרונה בפחות מחצי-שעה.

1. צ–ד7!

מסע נבון, הפותח דרך ל-8 הסתעפויות. מאיים מה–ו4x;

והרי ההגנות: על 1…צ–ד4; 2. צ–ה7x. על 1…ר–ו3; 2. מה–ד3x. על 1…ר–ו2; 2. מה:ה1x.

לא יעזור גם להגן במלכה:

על 1…מה–ח8+; 2. פ–ד8x. על 1…מה:ב7+; 2. ר:ב7x. או 1…מה–ד4; ואז מוּתּר הפרש: 2. פ–ד6x. ואם 1… מה–ה5; 2. פ–ג5x. והעיקר: מדוע במסעו הראשון צריך הצריח להתייצב ב-ה2 דווקא? כי אם ישיב השחור 1…מה–ו2, נזדקק למסע 2. פ–ד8x.


בעיה תלת-מסעית


זאת מעמידה בפני המחבר שטח נרחב יותר להפעלת דמיונו. לויד, מגדולי הפרובלמאים בכל התקופות, טען כי אין לך רעיון שלא ניתן להרכיב במסגרת בעיה תלת-מסעית.


לוח מס' 156
ו. גרימשוֹאוּ, 1852
ציור 156.png
פרס ראשון מט בשלושה

במס' 156 המסע הפותח הוא קשה, מפתיע ויפה כאחד. לשם מה הועמדה הסוללה – ר–ג6, צ–ד5 – אם לא כדי להפעילה מיד? אבל בדרך ישרה: 1. צ–ד3+, מ–ה5; 2. פ–ז6+, מ–ו5!; לא נשיג את המטרה. פתרון בעיה זו– אגוז קשה לפיצוח!

1. צ–ו1!!

לכאורה מסע אבסורדי, אבל הוא בא בליווי איום: 2. ו3+ ובעקבותיו מט בפרש. לא יעזור 1…ו3 כי אז יחזור הצריח הלבן: 2. צ–ז1! עם איום מט שאין ממנו מנוס.

1…ה:ו1=מה; 2. פ–ו3!

עוד הקרבה נהדרת. יש להכות את הפרש כי על 2…מה–ז2+ יבוא 3. צ–ז5x.

2…מ:ו3; 3. צ–ד2x.

הרגלי השחור, שהוכתר למלכה, איפשר הנחתת מט נאה למלכו.


לוח מס' 157
ט. לויד, 1857
ציור 157.png
פרס ראשון מט בשלושה

ועתה כמה מיצירותיו של לויד.

במס' 157 מוכיח “מלך החידה השחמטית” כי גם בחומר-מועט ניתן ליצור הרבה.

1. פ–ז4+

השח במסע הראשון אינו חביב ביותר על מחברי בעיות, אבל לויד אינו מתחשב בשיגרה. עתה, כל מסע המלך השחור לאחת הערוגות הלבנות יגרור מט שונה בצורתו ובסגנונו: 1…מ–ו1; 2. צ–א8 ומט פשוט וגלוי. או 1…מ–ו3; 2.
מה–ג2! מסע שקט, הכופה על השחור התקדמות ברגלי עט חסימת יציאתו של המלך. או 1…מ–ח1; 2. מה–ה2+! ומט “רועש”, והאפשרות הנאה ביותר: 1…מ–ח3; 2. פ–ח2! והמט ינתן ב-ה8 ע"י צריח או מלכה.


לוח מס' 158
ו. מארין, 1895
ציור 158.png
פרס ראשון מט בשלושה

בבעיה מס' 158 הובא רעיון מפולפל מאד. המט ינתן ע"י פרש ב-ה7, אולם, איפה יעמוד הצריח, אשר תפקידו לשמור על הערוגה ה5? המחבר הספרדי הנודע מוצא לצריחו מקום לא שיגרתי כלל וכלל.

1. מה–ו3!,

מאיים: ‏2: מה–ד3+.

1…ה:ו3; 2. צ–ה2!!, ו:ה2;

כפוי, כדי למנוע פ–ה7x.

אך עתה תבוא המכה מן הצד.

3. ר–ז2x.


לוח מס' 159
ו. שינקמן, 1875
ציור 159.png
מט בשלושה
>
>

העמדה מס' 159 נראית כלקוחה מן המשחק המעשי (שבו, אמנם, שכח השחור להכנע במועד). תגובתו הטבעית של כל שחמטאי – להמשיך 1. מה–ד7+.‏ אולם מתברר כי אחרי 1…מ:ו6,‏ יביא הנסיון למנוע את בריחת המלך ע"י 2. ר–ו4, לפט בלבד. שינקמן מציע דרך “פשוטה” יותר.

1. מה–א7!, מ:ו6; 2. ר–ו4, מ:ו5; 3. מה–ו7x.


לוח מס' 160
ט. לויד, 1903
ציור 160.png
פרס ראשון מט בשלושה

לבעיה מס' 160 קרא לויד בשם “גמביט שטייניץ”. בדומה לפתיחה הנועזת, בה עוזב המלך הלבן את מקלטו הבטוח ורץ לקראת הרפתקאות; כך קורה גם בבעיה המפורסמת. ועוד יותר, אין לתאר פתרון פטנסטי יותר, קשה יותר ולכאורה הגיוני פחות מזה.

1. מ–ה2!!, ו1=מה++; 2. מ–ה3!!!

ועתה על כל מסע-שח ישיב הלבן במסע-מט.


לוח מס' 161
ט. לויד, 1869
ציור 161.png
מט בשלושה

מס' 161 היא העדינה בבעיותיו של לויד. הצבת המלכה באלכסון ב1–ח7 תגרור הגנה ז6 עם פתיחת האלכסון א–ח8. אילו ניתן היה לשלב את המסע הראשון בהתקפה על הרץ – היה הפתרון בידנו. אולם הבחינו ברגלי ז4; התקדמותו עלולה לשבש את תכניותינו.

1. מה–ו1!!,

מאיים 2. מה–ב1! ומבטל דרך אגב את האיום 1…ז3, שאז יבוא 2. פ–ז6+!.

1…ר–ב2; 2. מה–ב1,

והוא הדבר על כל מסע אחר של הרץ השחור; המלכה לא תיטוש אותו עוד! 1…ר–ג3; 2. מה–ד3 או 1…ר–ה5; 2. מה–ו5.


לוח מס' 162
ג. טוּרטון, 1853
ציור 162.png
מט בשלושה

בדוגמה מס' 162 נהנה במיוחד מן המסע הראשון, המפקיר את שני הצריחים בעת ובעונה אחת. אילו היינו צריכים לגלות את המסע הרע ביותר (מבחינת המשחק השחמטי) לא היינו מהססים ‏להצביע על… פתרון הבעיה.

1. ר–ד1!!

האיום: 2. ר–ב3, כופה על השחור הכאת אחד הצריחים. ואז נוצר “הד” בשני הוואריאנטים: א. 1…מ:ג1; 2. פ–ג4, מ–ב1; 3. ר–ב3x. או ב. 1…מ:ה1; 2. פ–ה4, מ–ו1; 3. ר–ו3x.


מספר זאֵמיש על משחקו הראשון עם טייכמן: “הקרב הגיע לעמדה, בה חשבתי אם כדאי לי להסתפק בתיקו ע”י שח נצחי, או להקריב כלי ולחפש את מזלי בהתקפה. לפתע קם טייכמן הקשיש, הסיר את הכלים מן הלוח ואמר:‏ “קצתי בשטויות אלה; תיקו” והלך. טענתי באוזני שופט התחרות, כי איני מסכים לתיקו.‏ השיב השופט: “תירגע, אם אומר טייכמן – תיקו, זה תיקו”. ואמנם לא התגלתה בניתוח כל אפשרות זכיה".


לוח מס' 163
גרימשוֹאו, 1857
ציור 163.png
מט בשלושה

לבעיה מס' 163 קרה האסון הגדול ביותר היכול לקרות לבעיה שחמטית: נתגלה פתרון צדדי!

אולם לא פתרון צדדי רגיל. לא מאלה, הלועגים למחבר הבעיה: למה עמל, למה התאמץ? הרי אפשר לפתור בדרך פשוטה יותר, גם אם אין היא נאה כל כך!

רעיונו של המחבר היה:

1. פ–ו5!, ר:ו5; 2. מה–ה6!!

מאיים לסיים באחד משלושת המטים: מה:ו5x, ר:א2x או, אם תלכד המלכה, – ר–ג2x. נציין כי הנסיון 1. פ–ב5 נבלם ע"י 1…ז5. היתכן פתרון יפה מזה?

ובכן, הפעם, עשוי הפתרון הצדדי להתחרות בזה האמיתי.

1. מה–ז5!! (מאיים מט ב-ז1), ח:ז5; 2. פ–ב5, ז6; (השחור נמנע מלשחק 2…ז5) 3. ר–ג2x.


מורפי גבר על צזר

בשנת 1858 ערך פול מורפי בפריס משחק סימולטאני-סמוי נגד 10 יריבים. נשמרה סקירה מפורטת ולפיה נמשך המשחק 10 שעות. מורפי ישב כל הזמן, כשגבו אל השחקנים ולא הפסיק לשחק אף לרגע אחד. ניצח ב-3 משחקים ושניים סיים בתיקו.

אחד העתונאים הפריסאיים כתב, כי “מורפי גבר על יוליוס צזר” – הוא בא, לא ראה וניצח".


לוח מס 164
אלפרד דה מיססאֵ
ציור 164.png
מט בשלושה

המשורר הצרפתי הנודע היה גם מחבר בעיות שחמט, וכנראה מחבר מוכשר ביותר.

הדוגמה מס' 164 היא יצירה מושלמת הן מבחינת רעיונה המפולפל והן מבחינת מבנה האלגנטי.

1. צ–ש7!, פ:ד7; 2. פ–ג6!

על תזוזתו הכפוייה של הפרש השחור יבוא 3. פ–ו6x.


מזכרונותיו של פרופ. וידמר

ברלין 1913: נותרו חמש דקות להתחלת המשחקים. וידמר מתמודד בשחור נגד רובינשטין. וידמר מתייעץ עַם ידידו אבוגי (אמן הונגרי נודע), באיזו הגנה לנקוט נגד הענק הפולני? תוך שלש דקות מלמד אותו אבוגי פתיחה חדשה, המצאה הונגרית חדישה. וידמר מתיישב, מפעיל את הנשק החדש וזוכה בקרב מבריק. נולדה “הגנת בודפשט”!

זאמארינג ‏ 1926: אליוכין, שעמדתו במשחק עם וידמר עומדת להתמוטט, ‏מחפש באצבעות רועדות אחרי סיגריה… הקופסה ריקה. וידמר מוציא סיגריה ושם אותה בין השפתיים של אלוף העולם בעתיד.

תחרות נירנברג 1906: ד"ר טאראש, לאחר שהוא עושה את מסעו ה-37: “האם תוצאת תיקו משביעה את רצונך, מר וידמר?” (או במילים אחרות – אני מציע תיקו); במקום להשיב, מנחית וידמר לטאראש מסע חזק כל כך עד שהוא כופה עליו כניעה מידית!


בעיות עם מט בארבעה או חמישה מסעים


לוח מס' 165
א. אנדרסן, 1846
ציור 165.png
מט בארבעה

ככל שיותר רחב שטח פעילותו – יותר חופשי המחבר.

העמדה הבאה נוצרה בדמיונו העשיר של אלוף העולם לשעבר בשחמט תחרותי. תמרונים גאומטריים של הצריח והרץ הלבנים עושים רושם רב גם על בני-ימינו, וספק אם המחבר המודרני, המרכיב רעיונות קדמונים במבנה חדש – יכול לשפר יצירה זו.

1. ר–ב6+!, מ–ב3; 2. צ–א1!, ג2; 3. ר–א5!, מ–ג3; 4. צ–א3x.


הומור מר של שחמטאי

אחר ניתוח ממושך של משחקו הלא-גמור, הובהר לו כי אין מקום ליאוש: עדיין יכול היריב לשגות.

קבלתי “אולטימטום” מאשתי: “או אני – או השחמט”. המבין אתה מדוע אני מודאג כל כך? קשה יהיה לי להפרד ממנה!

___________

בשטוקהולם נערך דו-קרב בין נבחרת הפרלמנט השוודי (רקסדג) לבין הנהלת סידה כראשותו של יו"ר האיגוד הבינלאומי לשחמט, פלקה רוגרד. להפתעת הכל נצחו חברי הפרלמנט. המסקנה: מוח של מדינאי מועיל גם לשחמט.


לוח מס' 166
פ. קלאֵט, 1892
ציור 166.png
פרס ראשון מט בארבעה

בעיתו של קְלאֶט (מס' 166) אינה עשירה באפשרויות. גם מסע-המפתח אינו מפליא, אך, מה שקורה לאחר מכן – לא יאומן כי יסופר.

1. צ–ח6, ג5;

או 1…ג6; 2. צ:ג6, צ:ב4 (אם 2…צ:ה5; 3. צ:א6+, צ–ב5; 4. צ:א5x); 3. צ–ד6+! ומט ב-א6 או ב-ד4.

2. צ–ה1!!, ג:ב4;

או 2…ג4; 3. צ:ד4, ואז תביא הנעתו הכפוייה של הרגלי ג' מט מיידי.

3. צ–א1!!,

הצריח תפס סוף סוף עמדה “תוקפנית”. על 3…ב:א3 יבוא 4. צ:ד4x.

3…ב3; 4. א:ב3x.


השפעת אהבה… או וודקה?

באחת התחרויות בברית-המועצות קרה מקרה משעשע לשחמטאי נודע. הוא ניסה להכות ברץ את הפרש… של עצמו. בקשר לכך מביא עתון סובייטי קטע מיצירתו של המשורר הדגול פושקין (יבגני אונייגין):‏ “שם, בשעת משחק שחמט, גבור היצירה לנסקי, המפוזר מרוב אהבה לאולגה, מכה ברגלי את הצריח העצמי”. ללנסקי היתה סיבה למצב רוחו. אך מה קרה לשחמטאי הסובייטי?


לוח מס' 167
ג. שוריס, 1929
ציור 167.png
מט בארבעה

והנה עוד בעיה מחוכמת.

בדיקה קפדנית של העמדות תגלה כי לא נותר לשחור אלא להסיע את הרגלי ב' ואילו כל מסע אחר יגרור מט מידי.

הפתרון הוא אגוז קשה לפיצוח:

1. מ–ז1, ב5; 2. ר–ח1, ב4; 3. מה–ז2, ב4;‏ 4. מה–ח2x.


לוח מס' 168
או. דורביל, 1837
ציור 168.png
מט בחמישה

הבעיה מס' 168 מצטיינת בפשטות, הגובלת באמנות טהורה. המלך השחור נגרר לתוך המלכודת והתמרון מתפתח באופן קל, מובן לכל ומשכנע. אמנם, כיום היו פוסלים את הבעיה בשל מסעיו הכפויים של השחור. אך אין הדבר מונע מן הקורא להנות ממנה.

1. פ–ה5, ה6; 2. פ–ה7, מ–ה7; 3. פ–ז6!,

הקרבה ראשונה. שני הפרשים יופקרו בזה אחר זה.

3…מ:ז6; 4. ר–ז8!, מ:ח5; 5. ר–ו7x.


לוח מס' 169
מאת ג. לאֵפושוץ, 1951
ציור 169.png
מט בחמישה

נתבונן בעמדת הדיאגרמה הבאה.

המסע 1. ר–ב6, עם איום המט ב-ג7, יתקל בהגנה 1…מה–ג3. אפשר, אמנם, להקדים בהרחקת המלכה השחורה מהגנה זו ע"י 1. צ–א8+, מה:א8; אולם אז על 2. ר–ב6, יבוא 2…מה–ב8!. ואמנם נוצר בגלל חסימת הערוגה ב8, איום מט חדש (3. מה–ה6x) אך מסעו האחרון של השחור מרתק את המלכה הלבנה ומבטל את שני איומי המט גם יחד. מכאן, הצורך את המלך מ-ח2 למניעת ריתוק המלכה, אבל מסע-הכנה כזה, 1. מ–ז1, יאפשר לשחור שהות להכנת הגנתו. יש למצוא, איפוא, דרך לעשיית המסע מ–ז1 תוך איום מט נוסף, הכופה על השחור הגנה נוספת.

רק בדרך מחשבה משולבת זו ניתן לגלות, שלא בדרך מקרה, את מסע-המפתח, היוצא דופן מבחינת יופיו.

1. צ:ח4!!, צ:ח4+; 2. מ–ז1,

הלבן הצליח לבצע את המסע מ–ז1 תוך איום המט ב-ד8.

השחור נאלץ לבזבז מסע להגנה מפני מט זה.

2…צ–ח8; 3. צ–א8+!,

עתה מתפתח המשחק לפי הקווים שהוסברו קודם לכן.

3…מה:א8; 4. ר–ב6, מה–ב8; 5. מה–ה6x.

לוח מס' 170
א. פטרוב, 1845
ציור 170.png
מט בחמישה
>
>

נציגו המצטיין של השחמט הרוסי בראשית המאה ה-19, פטרוב, היה מחבר בעיות לשם בילוי הזמן. מבין חיבוריו המועטים שנשמרו בחרנו ביצירה קלאסית.

בעמדת הדיאגרמה מס' 170 מוכן נושא המט (בפרש, ב-ו7). אך הרץ השחור מאיים לחבל בתכנית זו. ראו-נא. כיצד. לוכד הלבן את הרץ.

1. פ–ז5+, מ–ה6; 2. צ–ח8+!!,

לא מיד 2. מ–ז8, כי אז 2…פ–ה7+ והמלך הלבן יצטרך לחזור ל-ו7.

2…ר:ח8; 3. מ–ז8,

פטרוב, שחקן חזק מאד, יודע להפיק תועלת מהזכייה ב“טמפו”.

על 3…פ–ה7+ הוא ישיב 4. מ:ח8 וינחית במסע הבא מט.

3… פ–ד6; 4. מ:ח8, פרש נע; 5. פ–ו7x.


בתחרות מונטה-קרלו נצרך צ’יגורין ל-144 מסעים בדי לגבור על מאיסון ול-8 מסעים כדי להפסיד למרשל.

__________________

בשנת 1934 היו בהולנד כ-3000 שחמטאים מאורגנים. כעבור שנה אחת בלבד, לאחר נצחונו של ד"ר אובה על אליוכין, בדו-קרב על אליפות העולם, גדל מספר שחמטאי הולנד כדי 11.000.


לוח מס' 171
חינדראֵ, 1950
ציור 171.png
מט בששה

גלוי לעין כי הלבן יכול להנחית מט רק באלכסון הארוך הלבן. לא פחות מ-5 מסעי הרץ הלבן מיועדים לכך. נתבונן בהם: על 1. ר–ו1 יבוא 1…צ–ז6.‏ הנסיון 1. ר–ה2 נבלם ע"י 1… צ–ו6 (אך לא 1…פ–ז5 כי אז 2. ר–ו1 כופה מט).

בדומה לכך תהיה ההגנה הנכונה על 1. ר–ד3 – 1…צ:ה6; ולא 1…ו5, כי אז יכריע 2. ר–ה2. הקורא ימצא כי בתגובה ל-1. ר–ג4 יש להמשיך 1…פ–ג7 משום שהגנה משנית 1…ו:ה6 תאפשר 2. ר–ד3 עם מט בלתי נמנע.

המסע הפותר מבלבל את הגנות היריב.

1. ר–ב5!, צ–ג7;

הגנה יחידה; אולם הצריח תופס את מקומו של הפרש. לכן…

2. ר–ג4, ו:ה6;

לא נותרה לו הגנה אחרת וכך נמנע הצריח מלהתייצב ב-ה6;

דבר זה מאפשר..

3. ר–ד3, פ-ה–ו6;

עתה תופס הפרש את המקום המיועד לצריח.

4. ר–ה2, פ–ז5;

מסתיר את הטור ז' ומאפשר…

5. ר–ז1,

ועתה אין מנוס מהמט.


משחקי שחמט    🔗


בהשואה לחובבי הספורט יש לנו, לשחמטאים, מזל. הספורטאי, העוקב אחרי משחק כדור-רגל מרתק, נהנה באותו רגע הנאה מלאה, למרות שתשכח בעבור זמן קצר. לא כן השחמטאי, העשוי ליהנות מקרבות בשטח התענינותו גם אחרי תקופה ממושכת; בזכות רישום מסעי המשחק.

בבחירת המשחקים העדפתי: א) כאלה שצורתם תהיה נאה ומהלכם מרתק; ב) שכל אחד מהם ידגים תכונה מסויימת של קרב שחמטי; ג) שיהיו חופשיים מטעויות גסות.

הקורא יבחין, כי המשחקים אינם מובאים לפי סדר הנושאים. חלוקה כזאת של המשחקים היא בלתי אפשרית, כי הנושאים השונים מעורבים בכל משחק והמתחרים באוירת הקרב אינם מבקשים לשמור על טוהר נושא זה או אחר; כל דרך לנצחון טובה בעיניהם.

הקורא המעונין במשחקי התקפה יבוא על סיפוקו בעברו על דוגמאות מס' 2, 3, 5, 8, 9, 11, 12, 17, 19, 24, 25, 30.

הרוצה בהגנה מופתית יהנה במיוחד מן הדוגמא מס' 28.

המתלהב מקרבות טקטיים ימצא חומר רב במס' 15, 16, 20, 26.

גם לאוהדי המשחק הפוזיציוני, הטכני והמדויק הבאנו מספר קרבות מובחרים (מס' 7, 10, 13, 18, 21, 27).

יש גם דבר מה ללומדי תאורית הפתיחות (מס' 1, 6, 22, 23) ולחסידי שלב הסיום (מס' 4, 14).

אני מיעץ לקורא לא לעבור על יותר ממשחק אחד בכל פעם, אולם לנסות את כוחו בניתוח עצמאי של העמדות. התועלת שאפשר להפיק מהדגמת משחקי אמנים, באה, לא רק מכך שהמדגים אותם מתרגל לצורת משחק מושלמת אלא גם מזה, שאין הוא מסתפק בהערות המובאות, אלא מנסה לפענח את המתרחש מאחוריהם.

משחק מס' 1


אי דיוק בפתיחה שגורם לתבוסה

בדרך כלל אין מסע בלתי מדויק בפתיחה מבשר מפלה בלתי נמנעת. אולם הפעם נביא משחק, בו נוצלה שגיאה זוטא כזאת ע"י הלבן באופן וירטואוזי. משחק זה כונה בפי המומחים “פנינת האולימפיאדה” בבואנוס-איירס.

נהוג להעריך את שני הכלים פרש ורץ, כשווי ערך. אולם ידוע לכל כי בשלב הפתיחה עדיף במקצת הפרש, ואילו בסיום– הרץ. הפרש אם כן הוא הכלי הפעיל ביותר בביצוע התקפת מחץ, ועל אחת כמה וכמה כאשר שני הפרשים משתפים פעולה.


לבן: ישעיהו פלאֵסי שחור: לוסיוס אנדזלינס

המשחק נערך באולימפיאדת בואנוס-איירס 1939.

הגנה צרפתית

1. ה4 ה6

2. ד4 ד5

3. פ–ד2


זוהי דרך משחק הנקראת על שמו של ד"ר טאראש, המקובלת כיום על גדולי שחקני השחמט בעולם. כונת המסע, בניגוד למקובל 3. פ–ג3 – היא לאפשר להגן על הרגלי ד4 בדרך הסעת רגלי ג'.


3…ג5


המסע הבטוח ביותר שתכליתו להשיג שויון עמדות. שחקן שואף קרבות בוחר במצב זה במסע 3…פ–ו6, למשל: 4. ה5, פ-ו–ד7; 5. ר–ד3, ג5; 6. ג3, פ–ג6; 7. פ–ה2! (מאפשר הגנה נוספת על הרגלי ד4; 7…מה–ב6; 8. פ–ו3) 7…ג:ד4; 8. ג:ד4, ו6!; המשחק מגיע לשוויון העמדות.


4. פ-ז–ו3


נוהגים להמשיך 4. ה:ד5, למשל: 4…ה:ד5; 5. פ-ז–ו3, או

4…מה:ד5; 5. פ-ז–ו3, ג:ד4; 6. ר–ג4. הלבן רוכש יזמה ומחזיר לעצמו את הרגלי תוך מסעים ספורים.


4…ד:ה4

5. פ:ה4 פ–ד7


עדיף 5…ג:ד4, המביא לידי החלפת מלכות ושוויון העמדות למופת.


6. ד:ג5 פ:ג5?


מסע זה אינו נראה כשגיאה גסה ובכל זאת הוא הוא המסע המכשיל. מוטב היה ר:ג5; 7. פ:ג5, מה–א5+ וכו'.


7. מה:ד8 מ:ד8

8. ר–ז5+


ראשיתה של התקפה נהדרת היא כשהרעיון שביסודה והוצאתו לפועל עומדים על רמה גבוהה ביותר, מעתה כל מסע של הלבן הוא מהלומה לשחור.

8…ו6

9. 0–0–0+ מ–ה8

10. ר–ב5+ מ–ו7

כל המסעים האחרונים של השחור היו כפויים מעיקרם. אילו שיחק 10…ר–ד7 אז 11. פ:ג5, ר:ב5; 12. פ:ה6 וכו'.


11. צ–ד8!!


מסע נהדר! שני כלים לבנים בסכנת כיבוש, אך אין לכבשם כי: א. 11…ו:ז5?; 12. פ–ה5+, מ–ח7; 13. צ–ה8x. ב. 11…פ:ה4; 12. פ–ה5+!, מ–ה7 (אם ו:ה5; 13. ר–ה8x) 13. צ–ה8+, מ–ד6; 14. פ–ו7+, והלבן נשאר בעל יתרון חמרי ניכר.

11…ר–ח7

אנדזלינס
1אנדולנס.png
פלאֵסי

העמדה אחרי המסע ה-11 של השחור


עוד כלי לבן בסכנת לכידה, אך האיום אינו מבהיל את הלבן, הממשיך בביצוע תכסיסו. ראוי לציין כי אחרי 12. ר–ה8+?, מ–ו8; אין הלבן יכול עוד להציל את כליו המותקפים.


12. פ–ה5+!


הפלא ופלא! בעוד שלשה כלים לבנים נמצאים תחת איומי כבוש מידי, מקריב הלבן כלי נוסף. וכופה על השחור את ההמשך הבא:

12…ו:ה5

13. פ–ד6+!


אם 13…ר:ד6; אז 14. ר–ה8+ ומט במסע הבא. עתה מתחיל הלבן לפצות את עצמו על הפסד הכלים הקודם.

13…מ–ז6

14. ר:ה7 פ:ה7


ולא – יכבש גם הרץ ג8.


15. צ:ח8 א6

16. ר–ה2


למרות יתרונו החומרי המספיק כדי זכיה בדרך משחק מקובלת, עדיין לא בא הטמפרמנט של פלאֵסי על ספוקו והוא מתחיל להכין רשת מט למלך השחור הנודד.

16…ה4

17. ו4 ב5


בדעתו לשחרר את כליו בדרך ר–ב7.

18. צ–ה8!

התכנית סוכלה!

18…מ–ו6

19. צ–ו8+ מ–ז6


בדרך זו הצליח הלבן להעמיד את הצריח שלו ב-ו8 ללא הפסד “טמפו”.


20. ח4 ר–ב7

21. ח5+

השחור נכנע בגלל מט במסע הבא.


משחק מס' 2


לא בנקל נלכד רב-אמן

אחד הדברים ההופכים משחק שגרתי ומיכני ליצירה חיה ובעלת מתח – היא המלכודת. שתי פנים למלכודת: כשרון ההסואה של המציב אותה וכשרונו של הצפוי ללכידה, לגלותה בעוד מועד. ומה עוד כשהלוכד מסווה להפליא והנלכד מפליא לגלות!

המשחק שלפנינו מצטיין בתכונה זו, ונוסף לכך בגישה מקורית ביותר במבנה הפתיחה, בעיקר בזו של השחורים.


לבן: אלכסנדר טולוש שחור: יצחק בולסלבסקי

המשחק נערך באליפות בריה"מ 1945


פתיחת רגלי המלכה

1. ד4 פ–ו6

2. ר–ז5


פתיחה מוזרה החסרה ערך עצמאי. פתיחה זו, תכליתה להטות את המשחק מן הדרכים המקובלות. אולם, למעשה. מגיע המשחק לרוב לעמדות רגילות של “גמביט המלכה”.

2…ג5!

המסע הנמרץ ביותר ללחימה בשיטת הלבן.


3. ד:ג5 פ–ה4

4. ר–ו4 פ–ג6!


השחור ממתין עם לקיחת הרגלי ג' כדי להקשות על פיתוח הכלים הלבנים, וביחוד על יציאת הפרש ל-ג3.

  1. מה–ד5

רצון טבעי כשלעצמו של הלבן, לשמור על הרגלי הלכוד, אך רצון זה עתיד להיענש קשה, ובמפתיע.

5…ו5!!


מגן על הפרש, מקריב רגלי נוסף ומאיים, אחרי 6…ה6, בּלקיחת הרגלי ג' ברץ, תוך התקפה מכרעת. התשובה של הלבן היא כפויה. אילו שחק, למשל: 6. ו3, אז ה6; 7. מח–ד1, ה5; 8. ר–ה3, מה–ח4+; 9. ז3, פ:ז3; 10. ר–ו2, מה–ב4+; 11. ג3, מה:ב2; והשחור זוכה.


6. מה:ו5 ד5!

7. מה–ה5+ ז6

8. מה–ה4


גם אחרי 8. מה–ו3, ר–ו7; 9. ג3, 0–0; 10. מה–ה3, ה5; השחור מגיע במהרה לעמדת נצחון.


8…פ–ד4!


מובן לכל האיום הישיר והגלוי 9…פ:ג2+ הלוכד את הצריח א1; אך לא כל בר-בי-רב יבחין באיום הסמוי 9…פ–ו5!; 10. מח–ח3, פ-ו–ז3! ולוכד את הצריח ח1. טולוש מבחין גם באיום נוסף זה.


9. ר–ה5! פ:ג2+

10. מ–ד1 מה–א5

11. ר:ח8 פ:א1


מאיים 12…מה:ג5; ואז התקפה כפולה: פ:ו2+ או מה–ג2+.


12. פ–ג3 פ:ג3

13. ר:ג3 מה:א2


עמדה משעשעת! אגף המלך הלבן בלתי מפותח לחלוטין. והוד מלכותו עצמו – חסר אונים.


14. ח3! מה–ב1+

15. מ–ה2


בולסלבסקי
2בולסלבסקי.png
טולוש

העמדה אחרי המסע ה-15 של לבן


מסע זה, הנראה כהתגוננות כפויה, טומן פח שטני ליריב. איזה שחקן לא היה מנצל את עמדת המלך הלבן כדי להמשיך 15…ר–ד7 למען האיום ר–ב5+. בולסלבסקי אינו נלכד בפח הטמון ומשיב במסע מזהיר. בתום המשחק הוא הדגים את הסכנה הצפוייה, לו המשיך בדרך ההגיונית כביכול: 15…ר–ד7; 16.
פ–ה3!, ר–ב5+; 17. מ–ו3, ר:ו1; 18. צ:ו1!, מה:ו1!; 19. מה–א4+!, מ–ו7; (אם 19…מ–ד8; 20. ר–א5+, מ–ג8; 21. מה–ה8x) 20. פ–ז5+, מ–ז8; 21. מה–ו4! ואין לשחור הגנה מפני מט.


15…ד4!!

16. מה:ד4


במקרה של הכאת הרגלי ברץ או ברגלי, היה השחור זוכה בדרך 16…ר–ד7; כי אז היתה המלכה הלבנה מנותקת מאגף המלכה.

16…ר–ד7

17. מה–ב4


אם 17. פ–ה3, 0–0–0; והלבן יכול להכנע.

17… 0–0–0


הרי איום אלגנטי: 18…מה–ד8+!!; 19. מ:ד1, ר–‏ז4++; ומט במסע הבא.


18. ו4 פ–ג2

19. מה–א5 מה–ג1

20. ר–ד4


או 20. ר–ד2, ר–ב5+; 21. מה:ב5, מה:ד2+; 22. מ–ו3, מה:ה3+; ומט תוך מסעים ספורים.


20…פ:ד4+

21. ה:ד4 מה:ב2+

22. מ–ו3 מה:ד4

23. פ–ה2 ר–ג6+

24. מ–ז4 ח5+

25. מ–ח4 מה–ו6+

26. מ–ז3 ה5

הלבן נכנע.


משחק מס' 3


קרב תכסיסנים

נושא המשחק: ניצול מסע חלש בפתיחה לביצוע התקפה ענפה בשלבים המאוחרים של המשחק.

ענינו של משחק זה גדול הוא ביותר, כי בו התמודדו שני רבי-קסמים של התכסיס, מן הגדולים שבתקופתם.


לבן: דוד ינובסקי שחור: פרנק מרשל

המשחק נערך בּדו-קרב בשנת 1912

הגנת פטרוב


1. ה4 ה5

2. פ–ו3 פ–ו6


הגנה זו, הנקראת בשם הגנת פטרוב, אהודה על שחקנים המעונינים להמנע מן הפתיחות הספרדית והאיטלקית, העשויות להתפתח אחרי המסע 2…פ–ג6; מפני שהן דורשות מן השחקן שליטה יסודית בחומר תיאורטי נרחב ומסועף.


3. פ:ה5 ד6


כידוע, אסור לשחור לכבוש מיד את הרגלי ה4 בגלל ההמשך: 4. מה–ה2, מה–ה7; 5. מה:ה4, ד6; 6. ד4, ו6; 7. ו4, והלבן נישאר בעל יתרון ברגלי.


4. פ–ו3 פ:ה4

5. ד4 ד5

6. ר–ד3 ר–ד6

7. ג4


לשם בטחון מוטב היה להקדים ולהצריח, אך רוחו הקרבית של ינובסקי משיאה אותו מזה ומסעו חבא יעיד בו:

7… ר–ב4+

8. מ–ו1?


ההמשך: 8. פ-ב–ד2, 0–0; 9. 0–0, ר:ד2!; 10. ר:ד2, ר–ז4; איגו מוצא חן בעיני ינובסקי והוא מנסה להמנע ממנו בדרך שעליה יש להמליץ עוד פחות.

8…0–0

9. ג:ד5 מה:ד5

10. מה–ג2 צ–ה8


כמובן לא 10…ו5??; 11. ר–ג4.


11. פ–ג3?


מסע טבעי לכאורה – שגיאה מכרעת! אף אם יזדקק מרשל לתריסר מסעים נוספים על מנת להוכיח זאת. מוטב היה: 11. ר:ה4, צ:ה4; 12. פ–ג3, ר:ג3; אולם אחרי 13…ר–ז4 נשארת היזמה ביד השחור.


11… פ:ג3!

12. ב:ג3


הלבן מתקיף את הרץ ואת הרגלי ה7 בעת ובעונה אחת. מרשל שולף מאמתחתו תשובת להטוט מפתיעה:


מרשל
3מרשל.png
ינובסקי

העמדה אחרי המסע ה-12 של לבן


12…מה:ו3!!


אסור לכבוש את המלכּה בגלל מט בשלושה מסעים. יש שסבורים, כי ינובסקי הבחין מראש בסכנה, אך ציפה כי מסעו הבא עשוי להרחיקה.


13. ג:ב4 פ–ג6!

14. ר–ב2


עתה מאיים הלבן ללכוד את המלכה. על 14. ר–ה3 היה מגיב השחור 14…ר–ח3!; למשל: 15. צ–ז1, צ:ה3; וזוכה.

14…פ:ב4


התחלת התכסיס השני והמכריע. אחרי הקרבה “מדומה” במסע ה-12 נראה עתה הקרבה של ממש, בהסתמך השחור על עמדתו הבלתי מוצלחת של המלך הלבן.


15. ר:ח7+ מ–ה8

16. ז:ו3 ר–ה3+

17. מ–ז1 פ:ג2

18. ר:ג2 צ–ה2

19. צ–ג1 צ-א–ה8


מאיים צ–ה1+ וגם צ:ג2. הלבן נרדף ללא הרף! הקורא יכול להעיר כי גם זאת לא היתה למעשה הקרבה, היות והלבן משחק בלי הצריח ח1.


20. ר–ג3 צ-8–ה3!?


בהמשיכו 20…צ:ג2!;‏ 21. צ:ג2, צ–ה6; היה השחור זוכה בנצחון מידי. אך למרשל נודעת חולשה למסעי ראוה מרתקים. אם יכבוש הלבן את הצריח, יפסיד בסיטונות שלשה כלים בדרך מסעי-שח. למשל: 21. ו:ה3, צ–ז2+; 22. מ–ו1, צ:ג2+ וכו'.


21. ר–ב4 צ:ו3

22. ר–ד1 צ–ו6!


מסע משוכלל כמסע מובהק של בעיה מתוכננת מראש! ההגנה היחידה ה מפני מט צ–ג3 מסתירה את הרץ ב4, ואז 23…צ–ה1 מט.

הלבן נכנע.

הוא נענש עונש דרמטי על חטאיו בפתיחה.



משחק מס' 4


מימוש יתרון זעיר בשלב הסופי

הכל סבורים כי לכל שלב משלבי המשחק יש כללי לחימה ואסטרטגיה המיוחדים לו, היתרון שאליו שואפים בפתיחה שונה מן היתרון הצפוי מהתקפת מחץ, או מן היתרון שאפשר לנצלו בסיום.

למרות כל האמור לעיל, ואולי דוקא משום כך, קיים קשר הדוק בין כל שלבי המשחק היוצרים הרמוניה כללית.

נקח לדוגמא נקודת תורפה שיוצרים אותה בעמדת היריב בראשית המשתק. בכוונה להבנות ממנה בשלב הסיום. הפעם – רגלי מרכזי, נקודת תורפה שקל להפטר ממנה: די להסיע את הרגלי ולהחליפו באחד מן הרגלים של היריב. לכן הצד השואף לנצל יתרון זה בסיום המשחק, חייב למנוע את העלמה של תורפה זו.


לבן: נוגאֶם אקוניה שחור: רוברטו גראו

המשחק נערך בארגנטינה בשנת 1929

פתיחת ראֶטי


1. פ–ו3 ד5

2. ג4 ד:ג4

3. ה3 ג5


אסור לשחור להגן על הרגלי הנלכד (3…ב5?; 4. א4) ואף להסתמך עליו בכל תכנית שהיא, למשל:

3…א6; 4. ר:ג4, ב5?; 5. פ–ה5!, והאיום 6. מה–ו3 מכריע את הקרב.


4. ר:ג4 פ–ג6

5. ד4 ה6


הגענו למצב עמדות האפיני לפתיחת גמביט המלכה הנרצה.


6. 0–0 פ–ו6

7. מה–ה2 ר–ה7


אילו לקח השחור את הרגלי ד4, היה הלבן משיב: צ–ד1.


8. צ–ד1 0–0

9. א3


מסע רגיל בנוסח פתיחה זו. הלבן מתכונן להמשיך: ד:ג5 ולאחר שהרץ השחור יכה ב-ג5 – להתקיפו בדרך ב4. תכנית זו נכונה כשלעצמה, אולם הלבן אינו מקפיד על ביצועה המדויק. סדר המסעים הרצוי הוא: 9. ד:ג5, מה–ג7; 10. א3, ר:ג5; 11. ב4. בגלל אי-הדיוק בביצוע מקדים השחור ומכשיל תכנית זו.


9…ג:ד4

10. ה:ד4


אין לוקחים כאן בפרש, כי אחרי חילופי הפרשים ימשיך השחור: מה–ג7; ואז יהיה מצבו עדיף במקצת.


10…א6

11. ר–ו4


נתבונן נא מעט בעמדה שלפנינו, האפינית לדרך פתיחה זו; הלבן שולט בנקודות המרכז, כליו חופשיים יותר בתנועתם ולוחצים על הנקודה ה5. לעומתו, שולט השחור בנקודה ד5 ולפניו אפשרות ניצול של חולשת הרגלי המבודד ד4. (ראה גם את המשחק מס' 25).


11…ב5

12. ר–א2 פ–ד5

13. ר:ד5 מה:ד5

14. פ–ג3 מה:ו5


השחור הצליח להתגבר על הקשיים שבשלב הפתיחה. בדעתו להמשיך; צ–ד8; ו-ר–ב7. סיכוייו של הלבן מותנים בתפיסת הנקודה ג5 ע"י הפרש, ואם יחליפו השחור – יהיה הרגלי ד4 החלש עד כה, לחופשי ופעיל. לכן מעודד הלבן את חילופי המלכות.


15. מה–ה4 מה:ח4

16. פ:ה4 פ–א5!


מסע מצוין, המכשיל את תכנית הלבנים. עתה, על המסע 17. פ–ג5, יבוא 17…ר:ג5; 18. ד:ג5, פ–ב3; והרגלי יכבש.


17. ב4 ר–ב7!


גם עתה לא כדאי ללבן להמשיך 18. פ–ג5, בגלל 18…ר:ו3; 19. ז:ו3, פ–ג4.


18. פ-ו–ד2 ר:ה4!


לרוב, ובפרט בסיום, אין נטיה להחליף רץ פעיל בפרש, אולם במקרה שלנו מתכנן השחור תכנית מרחיקה לכת: להגיע ע"י חילופי כלים נוספים לסיום כזה, בו יוכל לנצל את חולשתו של הרגלי המבודד ב-ד4.


19. פ:ה4 פ–ג4

20. פ–ד2


הלבן מותר על כל תכניותיו ובלבד שיסולק הפרש השחור המתנכל לו. הנסיון להפטר מן הרגלי החלש ד4 היה צפוי לכשלון. למשל: 20. ד5, ה:ד5; 21. צ:ד5, צ-א–ד8; 22. צ:ד8, צ:ד8; והלבן אינו יכול למנוע חדירת הצריח השחור, כל זמן שצריחו שלו רתוק להגנת הרגלי א3.


20…צ-א–ג8

21. צ-ד–ג1 פ:ד2

22. ר:ד2 צ-ו–ד8

23. צ:ג8


הלבן מחליף גם את שני הצריחים, בתקוה להציל את המערכה בסיום של רצים ורגלים בלבד.

23…צ:ג8

24. צ–ג1 צ:ג1+

25. ר:ג1


עתה הגענו לסיום הראוי לעיון מעמיק. השחור השכיל לשמור כל שעת המשחק על נקודת התורפה היחידה של הלבן – הרגלי המבודד במרכז. כיצד תנוצל חולשה זו בסיום?

25…ר–ו6

26. ר–ב2


אולי מוטב היה 26. ר–ה3, אך קשה להאמין כי אפילו בדוך זו היה הלבן נמנע מהפסד. הסיום שלפנינו הוא דוגמא מוצלחת להתמודדות בין “רץ חזק” לבין “רץ חלש”. חולשתו של הרץ הלבן היא בכך שדרכו חסומה ע"י הרגלים הלבנים, עליהם הוא מגן, ואילו הרץ השחור חפשי יותר בפעולותיו. המשימה הראשונה בסיום כזה: התקרבות המלכים לשדה הקרב.


26…מ–ו8

27. מ–ו1 מ–ה7

28. מ–ה2 מ–ד6

29. מ–ד3 מ–ד5


עתה. משנצבים המלכים ב“אופוזיציה” זה לזה, מתברר, כי אף מלך אינו יכול לנוע מבלי לאפשר למלך היריב לחדור לשטחו. שימו לב! כי גורם זה הוא מן החשובים ביותר.


גראו
4גראו.png
אקוניה

העמדה אחרי המסע ה-29 של שחור


30. ו3


מנסה לחסום את אפשרות החדירה דרך ה4.


30…ח5!


מסע זה מעיד כי השחור תכנן את נצחונו. תכניתו היא לשחק ברגע מסוים ר–ז5 ובכך לשתק לחלוטין את הכלים הלבנים.

אזי אם ינוע הרץ הלבן – יבוא ר–ג1 ויכבוש רגלי א'. אולם תכנית זו אינה בת-בצוע כל עוד יכול הלבן להסיע את הרגלים באגף המלך. מסעיו הבאים של השחור מכוונים איפוא לשיתוק תנועתם של הרגלים הללו.


31. ז3


כדי להתגונן בפני תכנית זו, נאלץ הלבן ליצור נקודת תורפה בעמדתו, ולא – ייאלץ להציב את כל הרגלים שלו במשבצות שחורות, והלא אין ביכולתו להגן על כלם בעת ובעונה אחת.

31…ה4

32. ר–ג3 ה3!

33. ר–א1 ז5

34. ר–ג3 ר–ז7


הרץ השחור עובר עתה לנקודה ד6 ומאיים לכבוש את הרגלי ז3. אי אפשר להתגונן בפני התקפה זו מבלי להחליש נקודת תורפה אחרת. מדוע לא שיחק השחור מיד ר–ו6–ח7–ד6! על מנת לכפות תחילה על הרץ הלבן התרחקות מהנקודה ג3.


35. ר–ב2 ר–ו8

36. ר–ג1 ר–ד6


מאיים 37…ר:ז3 וכופה על הלבן החלשה נוספת.


37. ו4 ז:ו4

38. ז:ו4



לא 38. ר:ו4 בגלל ר:ו4; 39. ז:ו4, ו5!; והלבן, כשתורו לשחק, אינו יכול למנוע חדירת המלך השחור.


38…ר–ה7

דרך התקפה חדשה!


39. ר–ה3 ר–ה4

40. ר–ז1 ו5!


מצב כפית המסע! לא נותר ללבן אלא מסע אחד, שאינו מפסיד מיד.


41. ר–ה3 ר–ז3!

הלבן נכנע.


אחד משני הרגלים נופל ובכך ההפסד הוא בלתי נמנע. אכן, היתה זו דוגמא נאה לדיקנות בנצול חולשה קטנה כביכול.

אל נזלזל בקטנות!



משחק מס' 5


מאבק “לתיקו” או מאבק “לנצחון”

העובדה ששחקן שואף במשחקו לתיקו בלבד, משנה לעתים את סגנונו, משפיעה על בחירה בנוסח הפתיחה ובכלל נחשבת לגורם בלתי רצוי, שאין אמנם להמנע ממנו. כאשר שני הצדדים אינם שואפים לנצחון – ניתן לצפות למשחק שטחי, עם החלפת כלים רבים. אם תשמעו לעתים על פתיחות המביאות בהכרח ל“תיקו”, אל תאמינו; אליוכין היה מוצא דרך לנצחון בעמדות “שקטות”. פלור היה מבטיח לעצמו תיקו בעמדה הסוערת ביותר. תוצאת תיקו תלויה בעיקר ברצון המתמודדים.

קרה פעם ששני אמנים התמודדו במשחק “ראווה” זה: 1. ד4, ד5; 2. ג4, ג6; 3. פ–ג3, פ–ו6; 4. פ–ו3, ד:ג4; 5. א4, ר–ו5; 6. פ–ח4 (נוסח קראוזה בהגנה הסלאבית), ר–ג8!; (לדעתו של בוגוליובוב זהו המסע הטוב ביותר). 7. פ–ו3, ר–ו5; 8. פ–ח4, תיקו, בחזרה על המסעים. שני המתחרים הסתמכו על מקורות תיאורטיים כדי לנמק את נכונות החלטתם ולהסתיר את חוסר רצונם להאבק (לוצקיס–או-קלי, מר דל פלטה, 1948).

צורת המשחק משתנית לחלוטין כאשר אחד מן המתחרים שואף לנצחון בכל מחיר.

כדי להבין את המשחק הבא יש לדעת כי הוא נערך בסיבוב האחרון של התחרות, בין שני המועמדים לפרס ראשון, כאשר ללאֵטליאֶר יתרון בחצי נקודה ודי היה לו בהשגת תיקו. אני, לעומת זאת הייתי צריך לנצח כדי להבטיח את מקומי הראשון.


לבן: ראֶנאֶ לאֵטליאר שחור: משה צ’רניאק

אליפות בינלאומית של בואנוס-אירס, ב-1948

פתיחת אַנדרסן


1. א3

פתיחת אנדרסן, אם כי היא מנוגדת במידת מה לעקרונות פיתוח הכלים, עשויה לשמש בסיס סולידי למי ששואף לתיקו בלבד. הלבן מוסר לשחור את “רשות הדיבור” וכוונתו לפעול בהתאם למשחקו של היריב. נציין כי אחרי 1…ח5;

  1. ה4, או אחרי 1…ד5; 2. ד4. אין המסע הראשון של הלבן מהווה איבוד “טמפו” כלל וכלל.

1…פ–ו6

2. ב4 ז6

3. ר–ב2 ר–ז7

4. ג4 0–0

5. פ–ו3 ד6

6. ד4 ה5!


על 6. ד:ה5, ישיב השחור 6…פ–ז4 ויחזיר לעצמו רגלי בעמדה נוחה.


7. ה3 ה:ד4

8. פ:ד4 פ–ז4!


האיום המיידי: ‏ 9…ג5 עם לכידת כלי. התכנית: תפיסת עמדה מרכזית ויזמה באגף המלך.


9. פ–ג3 פ–ג6

השחור מעונין בהמשך 10. פ:ג6, ב:ג6; המונע הצבת פרש לבן ב-ד5.


10. פ–ו3 פ-ג–ה5

11. ר–ה2


לא היה כדאי 11. פ:ה5, ר:ה5; עם לחץ מוגבר על ג3, ו2 ו-ה2 באמצעות 12… מה–ו6 או 12…מה–ח4.


11…פ:ו3

12. ז:ו3


אחרי מחשבה ממושכת בוחר יריבי במסע מפתיע זה, והכוונה – לפתות אותי לתחבולה, העשויה לכפות תיקו. ההמשך האחר: 12. ר:ו3, פ–ה5; 13. ר–ה2, ר–ה6; היה מבשר לחץ מתמיד על הנקודה ג4.


12…פ:ו2!!


על מסע גורלי זה חשבתי כמעט שעה. לא התכוונתי, כמובן, לאפשרות התיקו בשח נצחי, שפירושו – ויתור על המקום הראשון בתחרות.


13. מ:ו2 מה–ח4+

14. מ–ז1


כאן באה הצעת תיקו מצד היריב (14…מה–ז5+; 15 מ–ו2, ושח נצחי), הצעה שלא נתקבלה.


14…צ–ה8!


השחור מצפה להמשך טבעי זה: 15. ה4, ר–ח3 (מאיים מה–ז5+); 16. מה–ד2, מה–ז5+!!; 17. מה:ז5, ר–ד4 ומט במסע הבא.


15. מה–ד2!


כלום אפשר שאמן כלאֶטליאֶר התעלם מן האפשרות 15…צ:ה3; 16. מה:ה3??, ר–ד4. אחרי מחשבה ממושכת גיליתי את כוונותיו, אך לא נרתעתי מלכידת הרגלי.


15…צ:ה3!

16. פ–ה4! ר:ב2

17. מה:ב2


הלבן מאיים עתה בלכידת הצריח וכן נשקפת סכנה גם למלכה השחורה (18. מה–ד4, ואחרי כן פ–ו6+). ברגע הקריטי הזה מגיב השחור בתחבולה מענינת מאד.


17…ר–ה3


צ'רניאק
5צרניאק.png
לאֵטליאר

העמדה אחר המסע ה-17 של שחור.


18. מה–ד4!?

הלבן נפל בפח. הוא לוכד מלכה ומפסיד את המשחק. הנכון היה: 18. מה–ד2!, ואז קשה לשחור למצוא המשך, שיכריע את הקרב, למשל: 18…מה–ו4; 19. מ–ו2!, צ:ה4; 20. מה:ו4, צ:ו4; 21. מ–ז3, והלבן נשאר בעל העדיפות, או 18. צ:ה4, ו:ה4; 19. מה:ה4 וסיכויי ההתקפה של השחור אינם מצדיקים אבדן

צריח שלם.


18…צ:ה2!

19. פ–ו6+ מה:ו6

20. מה:ו6 צ–ז2+

21. מ–ו1


בעת עשיית מסעו ה-18 העריך לאֶטליאֶר את העמדה הנוכחית כעמדת תיקו (21….צ:ח2+; 22. מ–ז1, צ–ז2+ ושח נצחי) ולא הבחין בתמרון מענין, העומד עתה לרשות השחור.


21…צ–ה8!


מאיים מט בארבעה מסעים: צ-8–ה2, צ-ז–ו2++, צ–ו1+, ו-צ–ז2x. כדי למנוע זאת נאלץ הלבן לוותר על כל יתרונו החומרי.


22. מה–ח4 צ–א2+

23. מה:ח3 צ:א1+

24. מ–ז2


הוא מעונין לגרור את הצריח מעמדתו ב-ה8, כדי שהרגלים השחורים באגף המלכה ישארו בלי הגנה.


24…צ–ה2+

25. מ–ז3 צ:ה1

26. מה–ג8+ מ–ז7

27. מה:ג7 צ–ז1+!

הלבן נכנע.


אין עוד הצלה מפני מט או מפני אבדן מלכה. למשל: 28. מ–ו4, ז5+; 29. מ–ו5, צ–ה5x, או 28. מ–א3, צ–ה5.

המשחק זכה ל“פרס יופי” מיוחד.


משחק מס' 6

כוחם של שני רצים

כל הלומד שחמט יודע שהרץ והפרש הם כלים שוי ערך. ההבדל ביניהם מתגלה רק לשחמטאים מנוסים יותר. לאחר רכישת נסיון מה במשחק, מתברר לשחקן בדיוק, באיזה שלבים עדיף הרץ ובאילו הפרש.

באופן מוחלט עולה זוג הרצים על שני הפרשים או על פרש ורץ, כי הרצים שולטים למעשה על כל משבצות הלוח, ורץ אחד משלים את פעולת משנהו.

מכאן נטיתו של השחמטאי המודרני לשמור על זוג הרצים שלו ולא להחליפם ללא צורך. והרי דוגמא משכנעת לכוחם הרב של שני הרצים.


לבן: טיסא שחור: ד"ר ון קול

נערך בתחרות בכתב, בהולנד 1955

הגנה סלבית


1. ד4 ד5

2. פ–ו3 פ–ו6

3. ג4 ג6

4. פ–ג3 ד:ג4

5. א4 ר–ו5

6. ה3


אפשרויות אחרות: 6. פ–ה5, פ-ב–ד7; 7. פ:ג4, מה–ג7; 8. ז3, ה5; או “ואריאנט קראוזה” – 6. פ–ה4, ר–ג8!; 7. פ–ו3, ר–ו5; עם מצב שקול: (ראה הקדמה למשחק מס' 5).


6…ה6

7. ר:ג4 ר–ב4

8. 0–0 0–0

9. פ–ה4!


נסיון חדש במקום ההמשך המקובל: 9. מה–ה2, ר–ז6; (או 9…ר–ז4). המסע 9. פ–ה4 נעשה בעמדה דומה באחד ממשחקי הדו-קרב בוטביניק–סמיסלוב, 1954. הלבן השיג בדרך זו עמדה עדיפה.


9…ר–ז4

10. ו3 פ–ד5

11. ו:ז4!


ד"ר ון קול
6וןקול.png
טיסא

העמדה אחרי המסע ה-11 של לבן


אחרי 11. מה–ה1, ר–ה7; עמדת השחורים משביעה רצון. עתה לעומת זאת, זוכה הלבן לעדיפות בדרך הקרבה נאה של רגלי.

11…מה:ה4

12. ה4! פ:ג3

13. ב:ג3 ר–א5?


טעות. מן ההכרח היה להכות את הרגלי שהופקר: 13…ר:ג3; 14. צ–ב1, ב6; 15. צ–ב3, ר–א5; 16. צ–ח3, וללבן יזמה תמורת הרגלי. ההמשך 13…ר–ה7? היה גורם לאבדן מלכה שחורה: 14. ז3, מה–ח3; 15. צ–ו2, ואחרי-כן ר–ו1.


14. א–א3 צ–ה8

15. מה–ב3 ב6?


מוטב היה להפקיר את הרגלי ב7 ולהמשיך 15…פ–ד7.

עתה מסיים הלבן בתכסיס נאה תוך ניצול כוחם של שני הרצים שלו.


16. ר:ה6! השחור נכנע.


גם אם 16…צ:ה6 וגם אם 16…ו:ה6 – יכריע ההמשך: 17. מה:ה6.


משחק מס' 7


צבירת יתרונות קטנים

בתחרויות השחמט בתקופתנו אין השחקן יכול לקוות לזכות ביתרון מכריע, אלא אם כן שוגה היריב שגיאה גסה. בדרך כלל היתרון המושג הוא יתרון קל; כגון שליטה בטור פתוח או הרחקת כלי יריב מעמדה אסטרטגית. יתרון ברגלי, שבימי אבותינו נהגו לזלזל בו – נחשב כיום ליתרון ניכר ולעתים הקובע. השחמטאי המודרני מסתפק איפוא בצבירת היתרונות הקלים על מנת להכריע לבסוף את יריבו במשקלם הכולל.


לבן: אריסטיד גרומר שחור: משה צ’רניאק

אליפות ארגנטינה 1940

הגנה צרפתית


1. ה4 ה6

2.\ד4 ד5

3. פ–ד2 פ–ו6


ספרי התיאוריה המודרניים ממליצים על המסע 3…ג5 כעל מסע העשוי להבטיח לשחור שויון העמדות. השחקן שאינו מסתפק בזה, אלא שואף למאבק ולנצחון בשחורים – אין לו ברירה, אלא לבחור בדרך בטוחה פחות והרפתקנית יותר.


4. ר–ד3 ג5

5. ה5 פ-ו–ד7

6. פ-ז–ו3

אין לבקר בחומרה את המסע למרות המלצת התיאוריה על 6. ג3, ואחרי-כן פ-ז–ה2 בדי להמשיך פ–ו3. במשחק שלפנינו הלבן שואף למבנה אחר התובע הקרבה זמנית של רגלי ד4 לשם פיתוח יותר מהיר של כליו (עיונו של נימצוביץ').


6…פ–ג6

7. 0–0 ג:ד4

8. צ–ה1?


קשה להאמין שהשגיאה המכרעת נובעת ממסע זה המתקבל לכאורה על הדעת. מסע זה מקנה לשחור את יתרונו הקל הראשון והוא – ריתוק הפרש הלבן ד2. הנכון היה 8. מה–ה2.


8…ר–ב4!


גירוש הרץ המרתק היה מביא לידי אבדן רגלי. למשל: 9. א3, ר–א5; 10. ב4, ר–ג7; והרגלי ה5 נלכד.

תגובת הלבן היא כפוייה למעשה.


9. צ–ה2 מה–ג7


האיום המתחדש על הרגלי המרכזי שוב כופה על הלבן ריתוק כליו.


10. מה–ה1 מה–ב8!


מסע זה של השחור, האבסורדי למראית עין, יוערך במלואו רק לאחר הבנת הכונה שמאחוריו. השחור מכין את נסיגת הרץ: ב4–א5–ג7, נסיגה המאיימת מחדש על הרגלי ה5. כדי למנוע את נפילת הרגלי נאלץ הלבן להחליף את הרץ ד3 (שהוא כלי המחץ של הלבן בהגנה הצרפתית) ובכך, תוך זכיה בזמן, הושג יתרון קל נוסף.


צ'רניאק
7צרניאק.png
גרומר

העמדה לאחר המסע ה-10 של שחור


11. ר–ב5 0–0

12. ר:ג6 ב:ג6

13. פ:ג4 ר–א6

14. צ–ח3


אסור היה להכות ב-ג6 בגלל אבדן “טיב”.

14…מה–ג7

15. ג3 ר–ה7

16. ו4 ג5

17. פ-4–ו3 צ-ו–ד8!


מסע זה הוא פרי השיקול הבא: החלפת הרץ הלבן הקטינה את סכנת ההתקפה על עמדת המלך השחור, אך במידה שסכנה כזו

קיימת הרי היא מכוונת לנקודות התורפה ז7 ו-ח7 ואז הצריח ו8 הוא הכלי הפחות מתאים להגנה על נקודות תורפה אלה; לכן הוא מפנה מקומו לשני כלים היעילים להגנה: הרץ לשמירה על ז7 והפרש לשמירה על ח7. נוסף על כך יגביר הצריח ב-ד8 את כוח התקדמותו של הרגלי ד'.


18. פ–ב3 פ–ב6

19. מה–ז3 ד4!

20. ג:ד4 ג:ד4

21. \צ–ה1


אסור ללכוד את הרגלי. למשל: 21. פ-ו:וד4, צ:ד4!; 22. פ:ד4, מה–ג4 (איום מט); 23. פ–ה2, ר–ג5.


21…ד3

22. פ–ז5 מה–ג2

23. פ–ה4 ר–ב7!


מכוון לקדם את האיום האפשרי: 24. פ–ד6, על מנת להשיב עליו לא על ידי: 24…ר:ד6; 25. ה:ד6, צ:ד6; 26. ו5!, אלא: 24…ר–ה4!; הלוכד את הצריח הלבן.


24. ר–ד2 ר:ה4

25. צ:ה4 פ–ג4!

26. מה–ה1


המסע היחידי. אילו שיחק 26. צ–ג1, אז – פ:ד2!; 27. צ:ג2, פ:ה4; 28. מה–ה3, ד:ג2; 29. מה:ה4, צ–ג8; וזוכה.

26…פ:ד2

27. מה:ד2 מה:ד2


חולשות מדומות וחולשות אמיתיות

השחור מרבה בהחלפות הכלים מפני שהיתרון העמדתי הקל שהשיג – השליטה בטור ג' – די בו, במקרה זה, כדי זכיה.

נציין כי 17…צ-א–ג8 אינו מבטיח את השגת אותו היתרון בגלל ההמשך 28. צ–ד1, מה:ד2; 29. צ:ד2, צ–ג2; 30. מ–ו2, ועמדת הלבן יציבה.


28. פ:ד2 צ-א–ג8

29. מ–ו1


המסע 29. פ–ג4, היה מאפשר לשחור סיום נאה: 29…צ–ד4!!; 30. צ:ד4, ר–ג5; 31. מ–ו1, ר:ד4; 32. פ–ד2, צ–ג2 וזוכה בקלות.

29…צ–ג2

30. צ–ד1 צ:ב2


השליטה בטור ג' מתחלפת ביתרון ממשי עוד יותר – שליטה בשורה השביעית. ונוסף על כך זכה השחור ברגלי.


31. צ–א4 ר–ג5

32. פ–ה4 ר–ה3

33. צ–א3 ר:ו4

34. צ-א:ד3 צ:ד3

35. צ:ד3 ח6


אם 35…ז6; אז 36. פ–ו6+, מ–ז7; 37. פ–ה8+, מ–ו8; 38. פ–ו6. ועתה תביא כל לכידת הרגלי – ב-ה5 או ב-ח2, – לאבדן הרץ.


36. צ–ד3+ מ–ה7

37. צ–ד7 צ:א2

38. ז3 ר:ה5

39. צ:ו7 מ–ז6

40. צ–ד7 א5

41. פ–ו2 א4

42. פ–ד3 ר–ו6

43. צ–א7 ר–ד4

44. צ–א6 מ–ו5

45. פ–ב4 צ–ו2+

46. מ–ה1 צ–ב2

47. פ–ד3 צ–א2

48. פ–ו4 ח5

49. פ–ה6 מ–ה4

50. פ:ז7 מ–ד3

51. מ–ו1 צ–ו2+

52. מ–ה1 צ–ז2

הלבן נכנע.


משחק מס' 8

הקרבת שני צריחים

בזמנים שבהם יתרון קטן ברגלי קובע לפעמים את תוצאת המשחק, הקרבת שני הצריחים אינה יכולה שלא לעשות רושם רב בהעזה כשלעצמה.

ומה עוד כאשר תכלית תחבולה זו אינה מכוונת, אלא לזכות בעדיפות של זמן. הכלי הלוכד. לרוב המלכה, מתרחק משדה המערכה והעדרו מנוצל להנחתת מכת-מות למלך החשוף.


לבן: קראדוק שחור: ז’אק מיזאֵס

תחרות לונדון, 1939

פתיחה אנגלית


1. ג4 ה5

2. פ–ג3 פ–ג6

3. ז3 פ–ו6

4. ר–ז2 ר–ב4

5.\ה3 ד6

6. פ-ז–ה2 ר–ז4

7. מה–ב3

מאיים בלכידת כלי על ידי ר:ג6+.

7…צ–ב8

8. פ–ד5 ר–ג5

9. פ:ו6+ מה:ו6!


אפשר היה לקחת גם ברגלי, אבל מיזס טומן פה ליריבו. כרגיל נהגו יריביו של מיזס להזהר שבעתיים מתשובה נחפזת למסעיו האבסורדיים כביכול. הפעם מסתבר שהיריב לא ראה כל הנמקה ל“שגיאה” זו, וזקף אותה על חשבון גילו של מיזס, שהיה בן 74 אותה שעה.


10. ר:ג6+? ב:ג6!

11. מה:ב8+ מ–ד7

12. מה:ח8 מה–ו3!


עתה ברור. השחור מאיים במט מידי ב-ה2 או ב-ח1. אין הצלה מפני האיום, כי אם 13. 0–0, אז ר–ח3. המלך הלבן מנסה להמלט – אך אין לו מפלט לזמן רב.


מיזאֵס
8מיזאס.png
קראדוק

העמדה לאחר המסע ה-12 של לבן


13. מ–ד1 מה:ה2+

14. מ–ג2 מה:ג4+

15. מ–ב1 מה–ד3x.


משחק מס' 9

הקרבת שני רצים

במשחק הקודם דובר בהקרבת שני צריחים, שתכליתה – הרחקת המלכה הלוכדת אותם משדה-הקרב. ואילו כאן: הקרבת שני הרצים מכוונת להתקפת מחץ על עמדת המלך היריב אחרי ההצרחה – רץ אחד נופל בלכדו את הרגלי ח7. הרץ השני מקריב עצמו על לכידת רגלי ז7 – עמדת המלך היריב נפרצה!

לראשונה הועלה והוגשם רעיון זה על ידי אלוף העולם לאסקר להנאת מעריציו עד היום. הדבר המחבב רעיון זה במיוחד על אוהדי הלהטוט השחמטאי הוא ההעלמה המוצלחת של כונת ההקרבה ממש עד השניה האחרונה. יודעי החן שבין השחקנים כיום יבחינו במסתתר מאחורי המסעים התמימים של יריבם, אך לחובב באה המהלומה הסופית כהפתעה מהממת!

והרי משחק של לאסקר, המהוה עד היום דוגמא קלאסית לתחבולה זו.


לבן: ד"ר עמנואל לאסקר שחור: באואר

תחרות אמסטרדם 1889

פתיחת בירד


1. ו4 ד5

2. ה3 פ–ו6

3. ב3 ה6

4. ר–ב2 ר–ה7

5. ר–ד3 ב6

6. פ–ג3 ר–ב7

7. פ–ו3 פ-ב–ד7

8. 0–0 0–0

9. פ–ה2 ג5


ממבנה עמדת הלבן משתקפת כונה ברורה להתקיף באגף המלך. לכן מוטב היה לו שיחק השחור 9…פ–ג5 לשם חיסול של אחד הרצים הלבנים.


10. פ–ז3 מה–ג7

11. פ–ה5 פ:ה5

12. ר:ה5 מה–ג6

13. מה–ה2 א6?


התעלמות מוחלטת מן הסכנה הקרובה! מן ההכרח היה 13…פ–ד7.


באואר
9באור.png
ד"ר לאסקר

העמדה לאחר המסע ה-13 של שחור


14. פ–ה5! פ:ה5


בין כה וכה אין לשחור כל תקוה (אם 14…פ–ה8 אז 15. ר:ז7!, פ:ז7; 16. מה–ז4 וזוכה) אך המסע האחרון מאפשר ללבן סיום ראוה מרהיב.


15. ר:ה7+! מ:ה7


רק במסע ה-22 תובהר תכלית הקרבה זו!


16. מה:ח5+ מ–ז8

17. ר:ז7!


בלעדי הקרבה שניה זו אין טעם להקרבה הראשונה.

17…מ:ז7

18. מה–ז4+ מ–ה7


כמובן לא – 18…מ–ו6 בשל 19. מה–ז5x.


19. צ–ו3 ה5


הוא מקווה להחלץ במחיר מלכה תמורת צריח. אך הלבן הרחיק לראות ממנו.


20. צ–ח3+ מה–ח6

21. צ:ח6+ מ:ח6

22. מה–ד7!


דרך אגב הוא זוכה באחד משני הרצים וההתקפה נמשכת.

2…ר–ו6

23. מה:ב7 מ–ז7

24. צ–ו1 צ-א–ב8

25. מה–ד7 צ-ו–ד8


מפנה מקום למלך. הלבן איים במט אחרי מה–ז4+ ו-צ–ו3.


26. מה–ז4+ מ–ו8

27. ו:ח5 ר–ז7


או 27…ר:ה5; 28. מה–ה6! לוכד כלי.


28. ה6 צ–ב7

29. מה–ז6 ו6

30. צ:ו6+ ר:ו6

31. מה:ו6+ מ–ה8

32. מה–ח8+ מ–ה7

33. מה–ז7+ השחור נכנע.


משחק מס' 10


היש צורך בשגיאות כדי להפסיד?

המשחק הבא הוא דוגמה מאלפת לדרך מחשבה הגיונית של שחמטאי. לא נמצא במשחקו של הלבן מסע כלשהו, שלא יהיה לו קשר הדוק עם המסעים שקדמו לו ועם הבאים אחריו. נתבונן בפעולתם הסדירה של הכלים הלבנים: כל אחד מוצג לתפקידו המסויים ועם תום פעולתו מועבר, ללא פיגור, למקום החדש המיועד לו. העובדה, שבתום 22 מסעים בלבד עומד השחור לפני הפסד בלתי נמנע, אינה בבחינת מקרה. ולא טעות מקרית של פכמן היא המאפשרת סיום יפה, כי אם שרשרת פעולות המתוכננות למופת על ידי בולבוצ’אן.


לבן: חוליו בולבוצ’אן שחור: לורק פּכּמן

נערך באולימפיאדת מוסקבה, 1956

גמביט המלכה, נוסח פראג


1. ד4 פ–ו6

2. ג4 ה6

3. פ–ו3 ד5

4. פ–ג3 ג5

5. ג:ד5 פ:ד5


בשנים האחרונות מעדיפים את הלקיחה בפרש על הנוסח הישן של הגנת טאראש (5…ה:ד5). נוסח שערכו הוטל בספק מאז המציאו שלכטר ורובינשטיין את שיטת הלחץ על ד5 באמצעות הרץ ב-ז2.


6. ח3


אחרי 6. ה4, פ:ג3; 7. ב:ג3, ג:ד4; 8. ג:ד4, ר–ב4+; השחור משתחרר בדרך החלפת כלים רבים.

6…פ–ג6

7. ר–ג4

המסע החביב על בוטביניק, בעוד ששחקנים אחרים מעדיפים 7. ר–ד3 (ניידורף) וגם 7. ר–ה2 איננו חלש כלל.

7…ג:ד4

8.\ח:ד4 ר–ה7

9. 0–0 0–0

10. צ–ה1 פ:ג3


תכנית בלתי מוצלחת. השחור רוצה להמשיך: ב6 ו-ר–ב7, אולם חושש מפני חסימת דרכּו של הרץ על ידי פ:ד5. לכן הוא מקדים את הלבן, מחליף ב-ג3, אבל בכך מתחזקת עמדת הלבן במרכז.


11. ב:ג3 ב6

12. ר–ד3 ר–ב7

13. מה–ג2


הלבן פותח בסידרת תמרונים, שתכליתם להחליש את עמדת המלך השחור. אילו שחק עתה 13…ה6 היה הלבן ממשיך 14. מה–ה2, תוך איום מה–ה4.

13…ז6

14. ר–ה6 צ–ה8

15. מה–ד2!


לאחר שהאיום במסע ה-13 כפה על השחור החלשת המשבצות השחורות שבעמדתו, מועברת המלכה הלבנה לניצול נקודות חלשות אלה; כן תפקידה לחזק את עמדת הרץ ב-ה6 ולמנוע כל נסיון להחליפו.


15…צ–ג8

16. צ-א–ג1 ר–ו6


מצבו של השחור כבר נעשה קשה. אילו שחק 16…ר–ו8; היה ההמשך: 17. ר:ו8, צ:ו8; 18. מה–ח6,


17. מה–ו4!

פכמן
10פכמן.png
בולבוצ'אן

העמדה לאחר המסע ה-15 של לבן

מסע חשוב מאד: א) למניעת התמרון המגן פ–ג6–ה7–ז5; ב) כדי להשיב על 17…ר–ז7 ב-18. ר:ז7, מ:ז7); 19. פ–ז5; ג) כדי להכשיל את ההגנה 17…צ–ג7; בדרך תשובה נאה: 18. ד5!


17…פ–א5


בניגוד להגיון, כי הפרש יאלץ לחזור מיד. אבל אין למצוא עבור השחור שום מסע שישביע רצון. פכמן יודע, כי משחקו אבוד מבחינה אסטרטגית; מעתה כל מסעיו – נסיונות יאוש הם.


18. פ–ה5 פ–ג6


כל נסיון להשתחרר על ידי החלפת הכלי ב-ה5 היה מביא אתו כשלון. הלבן היה מעביר את הרץ ל-ו6 ואת המלכה ל-ח6. השחור לא היה מספיק ללכוד את הרץ ב-ד3 בגלל איום מט בלתי נמנע ב-ז7.


19. פ–ז4 ר–ה4


אם 19…ר–ז7 אז מכריע ההמשך היפה: 20. ר:ז7, מ:ז7; 21. ד5! (הזזת רגלי זה מכריעה במרבית הוואריאנטים), 21…מה:ד5; 22. מה–ח6+, מ–ח8; 23. פ–ו6 וזוכה. ואם 19…ר–ה7; אז 20. ד5!, ה:ד5!; 21. צ:ה7; או בדומה למה שקרה במשחק,


20. ז3 ר–ה7


גם כאן לא היתה לשחור כל ברירה. אחרי 20…ו5; 21. ז:ח4, ו:ז4; 22. ח5!, היתה עמדתו מתמוטטת תוך מסעים ספורים.


21. ר–ג4!


עוד איום נוסף ואין לשחור כל הגנה מפניו, למשל: 21…מה–ד7; 22. פ–ו6+, עם לכידת המלכה או מט מידי. המסע של פכמן מאפשר סיום נאה מאד.

21…צ–ג7

22. מה:ו7+! ומט במסע הבא.


משחק מס' 11


הקרבה אינטואיטיבית

אם משחק מסויים קונה לו שם עולמי כיצירה אמנותית, פירוש הדבר בי שני המתחרים היטיבו לשחק בו.

משנתבקש להצביע על משחקו הטוב ביותר היה אליוכין בא במבוכה ומתקשה בבחירתו. הקרב הבא הוא אחד מן החביבים עליו ביותר.

ניידורף, שנכח בעת המשחק מספר, כי אליוכין שאלוהו לאחר שהקריב צריח: “המבין אתה את תכלית ההקרבה?” ולמען האמת, נאלץ ניידורף להשיב לאלוף העולם: “אינני מבין דבר”.

אילו הועמד המנוצח, האלוף הפיני באק לפני בית משפט שחמטי באשמת הפסד במשחק זה, היה מתקבל ודאי פסק-הדין “לא אשם”.


לבן: ד"ר אלכסנדר אליוכין שחור: אֵרו באֶק

נערך בתחרות מרגאֶט, 1938

גמביט המלכה נרצה


1. ד4 ד5

2. ג4 ד:ג4

3. פ–ו3 פ–ו6

4. ה3 ה6

5. ר:ג4 ג5

6. 0–0 פ–ג6

7. מה–ה2 א5

השחור מתכונן להוציא את הרץ ל-ב7. לדעת אליוכין עדיפה השיטה האחרת: 7…ג:ד4; 8. צ–ד1, ר–ה7; אחרי כן 9…0–0 וכו'.


8. פ–ג3 ב5

9. ר–ב3 ב4


מסע זה מאפשר ללבן תכנון תחבולה בלתי רגילה, שתהיה מבוססת על הקרבת צריח, דבר נדיר בשלב כה מוקדם של המשחק. בטוח יותר היה ההמשך: 9…ר–ב7.


10. ד5! פ–א5


בהמשך 10…ה:ד5; 11. פ:ד5, פ:ד5; 12. צ–ד1, הלבן שומר על יתרונו העמדתי ללא הפקרת חומר כלשהו.


11. ר–א4+ ר–ד7

12. ד:ה6 ו:ה6

13. צ–ד1! ב:ג3

14. צ:ד7!


נקודת הכובד של התחבולה הנהדרת! מגמתה היתה לנצל את התרחקות הפרש א5 משדה הקרב, כך שלמרות הקרבת צריח שלם יש ללבן עדיפות כוחות באזור הקרב המעשי.

14…פ:ד7

15. פ–ה5 צ–א7

16. ב:ג3!


הלבן מרשה לעצמו מסע שקט כזה בעמדה, שבה מנסה כל שחקן ליצור איומים רצופים כדי לא לאפשר ליריב הפוגה כלשהי. אליוכין, לעומת זאת, ממשיך בלי עצבנות, ובבטחון מוחלט בנכונות חישובו.


16…מ–ה7


מצב העמדות הוא מסובך כל כך שאין להתפלא כי השחור אינו מוצא את ההגנה הטובה ביותר. הרי כמה אפשרויות:

א. 16…ז6; 17. מה–ו3, מה–ה7; (או 17…מ–ה7; 18. ה4, פ:ה5 19. ר–ז5+, מ–ד6; 20. מה–ד1+) 18. ר–א3!, ואין רואים הגנה מפני האיום 19. צ–ד1, ובהזדמנות גם ר:ג5;

ב. 16…מה–ב8; 17. פ:ד7, צ:ד7; 18. מה:א6, מה–ג7; 19. מה:ה6+, מ–ד8; 20. ה4!, והשחור חסר אונים נוכח האיומים 21. ר–ו4, ו-21. ר–ז5+.

ג. 16…ר–ד6; (ההגנה הטובה ביותר) 17. מה–ה5+, ז6; 18. פ:ז6, ח:ז6; 19. מה:ה8+, ר–ו8; 20. ה4, וללבן שני רגלים והתקפה בלתי נפסקת תמורת הכלי.

באק
11באק.png
אליוכין

העמדה לאחר המסע ה-16 של שחור


17. ה4!

עתה יעמוד השחור בפני בעיות שאין לפתרן בשל האיום 18. פ:ד7 ו-19. ר–ז5+.

17…פ–ו6

18. ר–ז5

מאיים 19. מה–ח5.

18…מה–ג7

19. ר–ו4


המלך השחור חסר אפשרות של נסיגה (19…מ–ד8; 20. פ–ג6+) וללבן ניתנת שהות להכין את המכה המכרעת.

19…מה–ב6


“יש להצטער על כך”, כותב אליוכין, “כי לא תמיד יכול השחמטאי להגשים את תכניותיו המתבססות על מסע הגיוני משוער של היריב. למשל, בעמדה זו צפיתי לתגובה טבעית: 19…מה–ב7; שהיתה מסכנת את הרגלי ה4, ועל כן תכננתי את התכסיס הסופי הבא: 20. מה–ה3!, מ–ד8; (להפסד מידי גורם 20…פ:ה4?; 21. ר–ז5+) 21. מה–ד3+ מ–ג8; 22. צ–ב1, מה:ה4!; 23. פ–ו7!!, ולשחור אין הגנה מפני המט ב-ד8 או ב-ב8”.

אחרי המסע של השחור, זוכה אליוכין עד מהרה.


20. צ–ד1 ז6

21. ר–ז5 ר–ז7

22. פ–ד7 צ:ד7

23. צ:ד7+ מ–ו8

24. ר:ו6 ר:ו6

25. ה5! השחור נכנע.


על כל הנעת הרץ המותקף יכריע 26. מה–ו3+. אין לך שחמטאי אשר אינו מתרשם מהתקפת-מחץ זו.


משחק מס' 12


מסע מיסתורי ומפליא

ניהול ההתקפה תלוי במידה ניכרת בכושרו של השחקן לראות את העמדה הסופית בתכסיס שבוצע “לפי ההרגשה”. אחרי שנוצר הרעיון של התכסיס בא הצד הטכני, כלומר הבצוע, שאיננו, כפי שחושבים רבים, המשך מכני בלבד. גם בבצוע התכסיס דרושה מן השחקן בצד הידיעה הכללית בניהול התקפה, גם מידה מסויימת של דמיון יוצר. השחקן, המבצע את ההתקפה, חייב לראות מראש, ולפעמים במרחק ניכר מעמדה שבה התחיל התכסיס, את מיטב האפשרויות העומדות לרשות הצד המגן, ולהכין מראש את תגובותיו על כל אחת מן האפשרויות הללו. ההתקפה עשויה להצליח רק כאשר כל פרטיה מחושבים מראש.


לבן: גיולה בראיאר שחור: ד"ר אֶמר

המשחק נערך בתחרות בודפשט 1917

גמביט המלכה


1. ד4 ד5

2. ג4 ה6

3. פ–ג3 ג6

4. ה3

מלבד המשך סולידי זה קיימת גם דרך הרפתקנית, המכונה “גמביט סלאבי”: 4. ה4, ד:ה4; 5. פ:ה4, ר–ב4+; 6. ר–ד2, מה:ד4; 7. ר:ב4, מה:ה4+; 8. ר–ה2!, מה:ז2?; 9. מה–ד6!,


4…פ–ו6

5. ר–ד3 ר–ד6

6. ו4


מבנה זה, המכונה בשחמט “סטונוול” (קיר האבן) מכוון להתקפה נמרצת באגף המלך. אם יצליח השחור לעמוד בפני התקפה זו, סיכוייו באגף המלכה טובים יותר.

6…0–0

7. פ–ו3 ד:ג4


השחור אינו מביא בחשבון אלא המשך 8. ר:ג4 כדי להגיב על כך ב-8…ב5. הנכון היה 7…ג5 כדי לפרוץ עמדות המלכה.


8. ר–ב1! ב5

גם עתה עדיף היה 8…ג5.


9. ה4! ר–ה7

10. פ–ז5! ה6

ההמשך 10…ז6; 11. ח4, היה מגדיל את הסכנה הצפויה למלך השחור.


11. ח4!

האיום: 12. ח5, פ–ד5; 13. מה–ג2 (עתה ברור המסע הזה של הלבו), ז6; 14. ח5, עם התקפה מכרעת.

11…ז8

מובן, כי אסור ללכוד את הפרש בגלל 12. ח:ז5, ולאחר הפרש המותקף, 13. מה–ח5.


12. ח5! ח:ז5

13. ח:ז5!

ההמשך 13. ה:ו6, ר:ו6; 14. ח:ז5, ר:ד4; אין בו כדי לספק את שאיפות הלבן. ואילו אבדן הכלי אינו מדאיג אותו כלל.

13…פ–ד5


אֵמר
12אסד.png
בראיאר

העמדה לאחר המסע ה-13 של שחור


14. מ–ו1!!

אחד המסעים המעמיקים ביותר שנעשו אי פעם על פני הלוח המשובץ. תכליתו תובהר רק כעבור 9 מסעים נוספים.

14…פ:ג3

15. ב:ג3 ר–ב7

16. מה–ז4 מ–ז7


כדי להשיב על 17. מה–ח4 ב-צ–ח8.


17. צ–ח7+!! מ:ח7

18. מה–ח5+ מ–ז7

19. מה–ח6+ מ–ז8

20. ר:ז6!


נמשכת סדרת ההקרבות. עוד מעט לא ישארו ללבן כלים לניהול ההתקפה.


20…ו:ז6

21. מה:ז6+ מ–ה8

22. מה–ה6+ מ–ז8

23. ז6


המכה המכרעת. מתברר כי לו עמד עתה המלך הלבן ב-ה1 היה השחור ממשיך 23…ר–ה4+ ואחרי כן 24…מה–ה7 עם הגנה מספקת מפני המט. עתה, לעומת זה, על השחור להפקיר צריח כדי למנוע מט מידי וגם זה לא יצילהו.

23…צ–ו7

24. ז:ו7+ מ:ו7

25. מה–ח5+ מ–ז7

26. ו5! ה:ו5

27. ר–ח6+ השחור נכנע.


ההמשך הודאי 27…מ–ח7; 28. ר–ו4+, מ–ז7; 29. מה–ח6+, מ–ז8; 30. מה–ז6+, מ–ח8; 31. מ–ה2 וזוכה.

משחק מס' 13


חולשות מדומות וחולשות אמיתיות

אחד המכשולים העומדים בדרכו של השחמטאי המתלמד, הוא הקושי שיש בהכרת “נקודה חלשה”. מה היא בכלל נקודה חלשה? כדי להכיר בה צריך שחמטאי בלתי מנוסה להעזר במספר עקרונות ידועים לו. הוא למד, למשל, כי בדרך כלל מהוה רגלי מבודד, או רגלי שנשאר מאחור בעת שחבריו זזו קדימה – נקודת תורפה. הוא למד כמו כן שלא רצוי להזין את הרגלים המגינים על המלך ועוד ועוד. אך במידה שהוא מתקדם בתורת המשחק הוא נתקל מדי פעם בפעם בעמדות, בהן אין לכאורה ה“נקודה החלשה” – חלשה כלל, ואילו עמדה הנראית יציבה למדי עלולה להחלש תוך מסעים ספורים.

כיצד לדעת להבדיל בין חולשה מדומה ובין נקודת תורפה של ממש?1 בעיה זו שייכת למעשה לשטח האיסטרטגיה של המשחק והשחמטאי המתלמד יכול לפתרה בשתי דרכים בלבד: א) ע“י רכישת נסיון; תוך משחק מעשי יתברר לו כי אין להשתמש בעקרונות שחמטיים באופן מיכני לגבי כל עמדה; ב) ע”י ניתוח משחקי אמנים, שהרי רק המומחים חם המסוגלים לקבוע את נקודות התורפה בעמדת יריבם ולנצלן.


לבן: הרי פילסברי שחור: מיכאל צ’יגורין

נערך בתחרות פטרסבורג 1896

נוסח צ’יגורין בגמביט המלכה


1. ד4 ד5

2. ג4 פ–ג6


הגנה הנקראת על שמו של צ’יגורין. השחור שואף להזזת רגלי ל-ה5 כדי לפתור על ידי כך את בעית פיתוח הרץ ג8, בעיה ידועה לכל אלה המשתמשים בגמביט מלכה בצורתו הרגילה.


3. פ–ו3 ר–ז4

4. ג:ד5

היום ממליצים מומחי התיאוריה על המסע 4. מה–א4!, כעל ההמשך הכדאי ביותר.

4…ר:ו3


אפשרות משנה: 4…מה:ד5; 5. פ–ג3, מה–א5; כדי להמשיך 6…0–0–0; ואחרי כן 7…ה5. אך הלבן יכול להכשיל תכנית זו ע"י 6. ד5!


5. ד:ג6

בהתאם לניתוחים הסובייטיים עדיף 5. ז:ו3, מה:ד5; 6. ה3.

5…ר:ג6

6. פ–ג3 ה6

7. ה4?

הרי מסע שנראה חזק מאד. הלבן תופס עמדות המרכז ומכין, בהזדמנות, ד5 או ה5 כטוב בעיניו. רק הבנה מעמיקה של אמן גדול יכולה לגלות במסע טבעי זה – “נקודה חלשה” בעתיד. הנכון היה להמשיך בצניעות 7. ה3.

7…ר–ב4

8. ו3


צ'יגורין
13ציגורין.png
פילסברי

העמדה לאחר המסע ה-8 של לבן

8…ו5!!

מכה אסטרטגית נהדרת! מסע, שאינו עולה על דעת שחמטאי מן השורה הואיל והוא נראה כמנוגד לעקרונות (הזזת רגלי בצד המלך, החלשת הנקודה ה6 ועוד). לעומת מגרעות אלה הרי מספר מעלותיו: משבש את עמדות הלבן במרכז וכופה עליו לבחור אחת משלוש דרכים אלה: א) 9. ה:ו5, ה:ו5; נעלמה נקודת התורפה והשחור שולט על עמדה מרכזית ד5; ב) 9. ר–ד3?, ו:ה4; 10. ו:ה4, ר:ה4; 11. ר:ה4, ר:ג3+; 12. ב:ג3, מה–ח4+; השחור זכה ליתרון רגלי; ג) המסע שנעשה במשחק.


9. ה5 פ–ה7

10. א3 ר–א5

11. ר–ג4 ר–ד5!


השחור זכה ליתרון עמדתי – שליטה על המשבצת ד5 ולחץ על הנקודה החלשה ד4 – ועתה הוא מתחיל בתמרון העשוי להבטיח לו כבוש נקודות אסטרטגיות נוספות.


12. מה–א4


אם 12. ר:ד5, פ:ד5; ואין ללבן הגנה 13. ר–ד2, בגלל 13…מה–ה4+. אך גם עתה אין מצב הלבנים משביע רצון. אולי טוב יותר במקצת היה 12. מה–ב3, למשל: 12…ר:ג4; 13. מה:ג4, פ–ד5; אולם גם אז עמדת השחורים היתה עדיפה בהחלט.

12…ג6

13. ר–ד3


גם עתה אסור היה להמשיך 13. ר:ד5, פ:ד5; 14. ר–ד2, בגלל 14…ב5!; ואחרי כן 15…מה–ח4+.


13…מה–ב6!


מאיים בלכידת המלכה (ר–ב3) והרי אין היא יכולה לסגת מבלי לאבּד את הרגלי ד'. כמובן על 14. ב4? יבוא 14…מה:ד4.


14. ר–ג2 מה–א6!


השחור כובש את הנקודות שהיריב השאיר בנסיגתו. דרך אגב הוא מאיים שוב בלכידת המלכה (ב5).


15. ר–ד1 ר–ג4!

16. ו4


אחרי 16. ב4, ר–ב6; 17. מה:א6, ר:א6; 18. ר–ה3, ו4; 19. ר:ו4, ר:ד4; 20. צ–ג1, ר:ג3+; 21. צ:ג3, פ–ד5; הלבן היה מאבד “טיב”.

16…0–0–0

17. ר–ה3 פ–ד5

18. ר–ד2 פ–ב6

19. מה–ג2 צ:ד4


כתוצאה מן הלחץ ההולך וגובר על נקודות המרכז השחור לכד רגלי ויזמתו נמשכת.


20. צ–ג1


זה גורם בסופו של דבר לאבדן כלי, אך ללבן לא היתה עוד דרך הצלה כלשהי.


20…ר–ד3

21. מה–ב3 פ–ג4

22. מ–ו2


לא היתה כל הגנה מפני האיום 22… פ:ד2; 23. מ:ד2, ר–ג4+.

22…פ:ד2

23. מה:ה6+ מ–ב8

24. ר–ו2 מה–ב6

25. מ–ז3 פ:ו3

26. ז:ו3 ר–ג4

27. מה:ו5 ר:ג3

28. ב:ג3 צ–ד2

29. מה–ח3 ז6

30. מ–ה4 ח6

31. מה–ז4 מה–ו2+

32. מה–ז3 ז5+

33. מ–ז4 ח5+

34. מ–ו5 ר–ד3+

35. מ–ה6 מה–ב6

36. מה:ז5 ג5+

37. מ–ו7 ר–ג4+

38. מ–ז7 צ–ז8+

הלבן נכנע.



משחק מס' 14


קווים פתוחים בסיומי משחק

הכל יודעים את ערכם של הקווים הפתוחים בביצוע ההתקפה. מרבית ההקרבות המזהירות במשחקיו של מורפי נעשו לשם פתיחת הקווים ולאחר מכן הנחתת מכה ניצחת לא היתה אלא ניצול נבון של המצב הנוצר.

לא תמיד ניתן לנצל את הקווים הפתוחים לשט התקפה ישירה. לפעמים היתרון הנובע מכך הוא לחץ מתמיד על עמדות היריב, לחץ שלעתים נמשך עד שלב הסיום. גם בשלב הסופי של המשחק חשיבות השליטה בקווים הפתוחים אינה מבוטלת, אך כמובן ערכה גדול יותר בשלבים הקודמים.

המשחק הבא אינו מצטיין בדיוק מסעיו בפתיחה, אך לעומת זה שלבו האחרון ראוי לציון מיוחד.


לבן: רוברטו גראו שחור: ד"ר טוזה-מנדס

נערך במר דל פלטה, 1928

הגנת קארו-קאן


1. ה4 ג6

2. ד4 ד5

3. ה:ד5


הדרכים המקובלות ביותר. אפשרויות אחרות אינן עשויות להבטיח ללבן יתרון כלשהו, למשל: 3. פ–ג3, ד:ה4; 4. פ:ה4, פ–ד7; 5. פ–ו3, פ-ז–ו6; או 3. ה5, ר–ו5; 4. ר–ד3, ר:ד3; 5. מה:ד3, ח6.

בזמן האחרון ניסו שחמטאים סובייטיים, ובמיוחד ברונשטיין וטאל, שיטה חדישה: 3. ה5, ר–ו5; ועתה 4. ח4, כדי להמשיך 5. ז4 ו-6. ח5.

3…ג:ד5

4. ר–3

התקפת פאַנוב (4. ג4) לא נחשבת היום להמשך העשוי להבטיח יתרון ללבן.


4…פ–ג6

5. ג3 פ–ו6

6. פ–ה2

המקובל הוא, 6. ר–ו4, למשל; 6…ר–ז4 ועתה יכול הלבן לבחור בין 7. מה–ב3 ובין 7. פ–ח2.


6… ר–ז4

אין זו התשובה הנכונה על המסע האחרון של הלבן. אם ימשיך עתה הלבן 7. ה3! לא תהיה לשחור ברירה, אלא להחליף את הרץ בפרש (7…ר–ח5: 8. ו4!). הנכון היה 6…ה6.


7. מה–ב3 פ–א5

8. מה–א4+ ר–ד7

9. מה–ד1

החזרה למקום המוצא לא יכולה להחשב כהישג. עדיף היה 9. מה–ג2.

9… מה–ב6


היות והלבן לא שחק מה–ג2, מן ההגיון היה להמשיך עתה 9…מה–ג7.


10. 0–0 ה6

11. פ–ד2 ר–ד6

12. ו4 צ–ג8

13. פ–ו3 פ–ה4

14. פ–ה5 ר–ב5


לא היה צורך במסע זה אילו עמדה המלכה השחורה ב-ג7 ואז היה יכול השחור להצריח מיד.


15. פ–ז3!


הלבן אינו חושש מפגי החלשת עמדת הרגלים ובלבד שכליו ישלטו על נקודות איסטרטגיות חשובות.

15…פ:3

16. ח:ז3 ר:ה5?


השחור רוצה להתמסר לניצול “נקודת התורפה” ב-ז3 ואינו מבחין בחשיבות הקווים הנפתחים בינתיים לטובת הלבן.


17. ו:ה5 ר:ד3

18. מה:ד3 0–0

19. מה–ה2!

מסע מצויין המכוון נגד 19…ו5, למשל: 20. ה:ו6, ז:ו6, 21. ר–ח6, צ–ו7; 22. מה–ז4+, מ–ח3; 23. צ:ו6!

19…מ–ג6

20. ר–ז5 צ–ג7

21. ז4


כך נתמכת תכנית איסטרטגית ע"י פעולה טקטית.

נימצוביץ' היה מעיר: “הרגלי איננו חלש כל עוד יכול הוא להתקדם”.

21…פ–ה7

השחור מסתמך על הגנה סבילה במקום לנסות את סיכוייו בהתקפת הנגד באגף המלכה.


22. ר:ה7 צ:ה7

23. ז5! מה–ד8

24. צ–ו4 צ–ג7

25. מה–ז4


לא 25. מה–ח5, כי הלבן רוצה למנוע את התגובה 25…ו6.

25…מ–ה8

16. צ-א–ו1 ז6


יוצר נקודת תורפה נוספת בעמדת השחורים (ו7), אשר צריכים לדאוג להגנת הנקודה ח7 מפני האיום שיכול להווצר בטור ח'.


27. צ–ו6 מה–ה8

28. מה:ה6!

הלבן מגיע, איפוא, לסיום כבעל יתרון ברגלי.

28…מה:ה6

29. צ:ה6 ו:ה6

30. צ:ו8+ מ–ז7

31. צ–ו2 צ–ג6

32. מ–ו1

לאחר שהובטחה ללבן השליטה בטור הפתוח ו', הוא מעביר את מלכו להגנה על אגף המלכה.

32…צ–א6

33. א3 צ–ב6

34. מ–ה1 א5


השחור מנסה לשתק את הרגלים הלבנים. כדי למנוע 35…א4 יצטרך הלבן להמשיך 35. ב4, ואז תווצר נקודת תורפה חדשה בעמדתו (ג3). אבל גראו, שהצטיין בהבנתו המעמיקה של שלב הסיום, מתכנן תכנית נצחון מרחיקה לכת.


35. מ–ד1 א4

36. מ–ג2 ח6


אם יצליח השחור לשחרר את מלכו ולהפעילו באגף המלך, יהיו סיכוייו לתיקו טובים מאד. אבל הוא לא יצליח.

37. צ–ו1! ה:ז5

38. ז4! צ–ב3

39. צ–ו6 צ–ב6


ד"ר מנדס
1מנדס.png
גראו

העמדה לאחר המסע ה-39 של שחור


הלבן כפה על יריבו הגנה סבילה, אך אין רואים כיצד יפרוץ עמדות הצד המגן. הצריח השחור מגן על ה6 ועוצר, בעת ובעונה אחת, את התקדמות הרגלים הלבנים באגף המלכה. כמה זמן יוכל לקיים תפקיד כפול זה? גראו מפעיל עתה תמרון נהדר.

40. ב8!!

המכה המכרעת. מן ההכרח ללכוד את הרגלי ברגלי, (כדי לא להפסיד את הרגלים ה6 ו-ד5), ואז יימצא השחור במצב “כפיית המסע”.

40…א:ב3+

41. מ–ב2 השחור נכנע.


מה עליו לעשות? אם יזוז הצריח בשורה הששית יכה המלך הלבן ב-ב3 וימשיך ג4, בעת שהצריח השחור יוכרח להתרחק מ-ג6. ואם יזוז הצריח השחור ל-ב5, יפול הרגלי ה6. נותרה אפשרות אחת: 41…מ–ח7, אבל אז ינצח הלבן בדרך זו: 42. צ–ו7+, מ–ז8; 43. צ–ג7, מ–ו8; 44. צ–ד7, מ–ה8 (44…מ–ז8; 45. צ–ד6); 45. צ–ז7 וזוכה.


משחק מס' 15


מי הרחיק ראות?

להרחיק לראות – זוהי אחת התכונות החיוביות ביותר של השחמטאי. חשוב בדרך כלל לראות מראש סדרת מסעים ולחשב את כל האפשרויות היכולות להווצר במשחק, אכל חשוב עוד יותר לראות… מסע אחד יותר מן היריב. כך השיב רשבסקי על שאלון שהוגש לו על כושר השחמטאי להרחיק ולראות את השתלשלות הפעולות על פני הלוח.

הרי לדוגמה משחק, שבן הרחיק המנצח לראות מסע אחד מיריבו. אבל איזה מסע!


לבן: ד"ר מנחם אורן שחור: ישראל דינר

נערך בתחרות אמנים 1952

הגנה הודית בצד המלך


1. ד4 פ–ו6

2. ג4 ז6

3. ז3 ר–ז7

4. ר–ז2 ג5

5. ד5 0–0

6. ה4 ד6

7. פ–ה2 פ-ו–ד7


תמרון זה הוצע בשעתו ע"י המומחים הסובייטיים. המשך אחר, ואולי הטוב ביותר: 7…ה6; 8. פ-ב–ג3, ה:ד5; אם יכה הלבן ברגלי ג' יהיו לשחור סיכויים טובים באגף המלכה; ואם יכה ברגלי ה' ישלוט השחור בטור ה' ויוציא את הרץ ל-ו5 תוך סיכויים להשגת שוויון העמדות.


8. 0–0 ב5?!


גמביט לונדין. השחור מקריב רגלי תוך שאיפה ליטול את היזמה באגף המלכה.


9. ג:ב5 א6

10. ב:א6 פ:א6

11. פ-ב–ג3 צ–ב8


תמורת הרגלי רכש השחור חופש פעולה לכליו.


12. ב3 פ–ב4

13. ר–ב2 פ–ה5

14. פ–א4! פ-ב–ד3?


מוטב 14…ר–ד7 או 14…ו5.


15. ר–ג3 ר–א6

16. ו4! פ–ז4

17. ר:ז7!


משמעותה המלאה של החלפת הרצים תתגלה בשלב מאוחר יותר. אם 17…פ–ה3; 18. מה–ד2, פ:ו1; 19. מה–ג3!, פ–ה3; 20. ר–ח6!, ו6; 21. ר:ו3, מה:ו3; 22. ר–ו3, ומאיים מה–ד2 או פ–ג1.


17…מ:ז7

18. צ–ו3 ג4


לא 18…פ–ב4, כי אז 19. א3, ר:ה2; 20. מה:ה2 והשחור מאבד כלי.


19. ב:ג4 צ–ב4!?


ראשית תחבולה מרתקת. קשה לגנות את דינר על כי לא חזה עתה את מסעו ה-24 של היריב.


20. צ:ד3 ר:ג4

21. צ–א3


לא 21. צ–ד2? בגלל פ–ה3. לעומת זה בא בחשבון 21. צ–ג3, למשל: 21…ר:ה2; 22. מה:ה2, או 21…צ:א4; 22. מה–ד4+! (אך לא 22. מה:א4, מה–ב6+ עם “מט חנק” ב-5 מסעים), 22…מ–ז8; 23. צ:ג4 וזוכה.

21…מה–א5


מאיים 22…ר:ה2; 23. מה:ה2, צ:א4; 24. צ:א4, מה:א4; 25. מה:ז4?, מה–ד4+ והשחור זוכה.


22. ר–ו3! ר–ב3!?


על זה סמך דינר כאשר התחיל את תחבולותיו. נדמה, כי השחור הצליח להחלץ מן המיצר בשל האיום מה–א7+, המביא לידי מט או אבדן מלכה לבנה, אך אורן הכין לו הפתעה.


23. צ:ב3! מה–א7+


דינר מצפה ללכוד מלכה, בשים לב ל-24. מ–ז2, מה–ו2+; 25. מ–ח3, מה:ח2+; 26. מ:ז4, מה–ח5x. אבל…


דינר
2דינר.png
ד"ר אורן

העמדה לאחר המסע ה-23 של שחור


24. פ–ב6!! השחור נכנע.


על 24…מה:ב6+ ‏ יבוא 25. מה–ד4+!, נושא, הידוע מהקומפוזיציה השחמטית ניתן לראות לעתים רחוקות בלבד במשחק המעשי. כמובן, שאסור 24…צ:ב6 בגלל 25. מה–ד4+, לוכד צריח.


משחק מספר 16


הנצחון הוחמץ בלחץ הזמן

העובר על קרב אמנים תוך מספר דקות, ואינו נעצר ברגעי המשבר לניתוח עצמאי מעמיק של העמדות, מחמיץ בדרך כלל את האפשרויות שהתרחשו “מאחורי הקלעים”. תחבולה, שתוכננה לשוא, כי היריב ידע להשמר מפניה; פח – שאיש לא נלכד בו. ברונשטין, למשל, טוען, כי השחמט המודרני בדרג גבוה מורכב, בחלקו הגדול ביותר, מהאפשרויות שלא בוצעו.

המשחק קרס–צ’רניאק משנת 1939 הגיע למומנט דרמטי משיכול היה יריבי ללכוד את מלכתי באמצעות תחבולה קצרה. אך נזהר מלעשות כן, ובכך הכשיל את המלכודת המעניינת ביותר שטמנתי אי פעם (ראה עמ' 117). אולם בקובץ משחקיו המובחרים של קאֶרס, שפורסם בארה"ב, כלל לא הבחין המחבר באפשרות מרתקת זו! הקורא, שלא נעזר בהסבר מתאים, יחמיץ כמובן אף הוא את המומנט המעניין ביותר במשחק כולו.

גם המשחק שלפנינו היה פחות מעניין ומרתק, לולא הובלט בו המשבר הדראמטי שפקד את ברונשטיין במסעו ה-30!


לבן: דוד ברונשטיין שחור: משה ניידורף

נערך בבואנוס-איירס 1954

סיבוב שלישי בתחרות בין-ארצית ברה"מ–ארגנטינה

הגנה סיציליאנית

1. ה4 ג3

2. פ–ו3 ד6

3. ד4 ג:ד4

4. פ:ד4 פ–ו6

5. פ–ג3 א6


מסע זה, הידוע בתיאורית הפתיחות כ“מסע ניידורף”, נחשב בשנים האחרונות כשיטה תאורטית לא מבוטלת. לרוב יוצא הפרש השחור מ-ב8 דרך ד7 ל-ג5.


6. ר–ג4


במפגש הראשון של אותה התחרות המשיך כאן ברונשטיין 6. ר–ז5, ה6; 7. מה–ו3, פ-ב–ד7; 8. 0–0–0, מה–ג7; 9. מה–ז3, ב5; 10. ר:ב5!?, ואמנם ניצח הלבן, אך הקרבתו הנועזת הזאת הוגדרה ע"י המומחים כבלתי מכרעת. המסע שברונשטיין מנסה עתה אף הוא פרי ניתוח סובייטי, החביב במיוחד על האלוף האמריקני הצעיר, בובי פישר.

6…ה6

7. א3 פ–ג6

8. 0–0 ר–ד7

9. ר–א2 ר–ה7

10. ר–ה3 0–0

11. מה–ה2 צ–ג8

12. צ-א–ד1 מה–ג7

13. מ–ה1


מסע זה מבשר, כרגיל, פעולות נמרצות באגף המלך. הלבן מתכונן להתקיף שם וכהכנה לכך מתרחק מלכו מכל סכנה אפשרית באלכסון ב6–ז1.

13…פ–ה5

14. ר–ג1

תכלית נסיגה זו – להתגונן מפני המסע הבא של השחור.

14…פ–ג4

15. צ–ד3!


מגן מפני 15…פ:א3 ומעביר את הצריח לעמדת התקפה באגף המלך.

15…מה–ב6


כופה על הלבן את המסע הבא. אילו השיב ברונשטיין 16. ב3? היה מפסיד אחרי 16…פ–ה5.


16. ר–ב3 מה–ג5

17. צ-ו–ד1 ב5

18. צ–ז3 מ–ח8

19. צ–ז5 מה–ב6

20. צ–ז3


גירוש המלכה השחורה מעמדתה ב-ג5 – פרושו שהלבן רוצה למנוע: א) המסע המשחרר ד5, ב) העברת המלכה השחורה לאגף המלך. אילו חזר ניידורף ושיחק 20…מה–ג5 האם ברונשטיין היה מסכים לתיקו? אך יתברר מיד כי ניידורף עצמו אינו מעוניין בתיקו.

20…צ-ו–ד8

21. פ–ו3 ה6


כמובן לא 21…פ:א3 בשל מסע הביניים 22. פ–ז5, המאיים בעת ובעונה אחת בלכידת הפרש א3 והרגלי ו7.

22. צ–ח3 מה–ג5

23. פ–ד4 מ–ז8


המלך השחור משנה עמדה בהתאם לעמדתו של הצריח הלבן.

24. מה–ו3

הלבן לא יוכל למנוע לאורך מסעים רבים את המסע המשחרר ד5 והוא שואף להתקפה ישירה כדי לזכות ליתרון “המכה לראשונה”.

24…ר– ה8

25. מה–ז3 מ–ה7

26. ו4 ד5

27. ה5! פ–ז8

28. ו5! מה–ג7

29. ו6


כאן בא בחשבון ההמשך 29. ו:ה6, מה-ה5; 30. ר–ו4, מה–ו6; 31. ר–ה5, מה–ז6; 32. ה:ו7, ר:ו7; 33. מה–ו3, אך לברונשטיין נותרו 2 דקות בלבד לעשיית 11 המסעים הבאים.


29…ז:ו6


זהיר יותר 29…ר–ו8, אבל ניידורף אינו חסיד הגנה סבילה.

במצב עמדות של הדיאגרמה עמד לרשותו של ברונשטיין תמרון מסובך ומרתק ביותר, שכנראה היה מכריע את הקרב לטובתו. נתבונן באפשרות נאה זו: 30. ר:ח6?!, פ:ח6; 31. צ:ח6+, מ:ח6; 32 מה–ה4+, מ–ז7; 33. צ–ד3! (הלבן אינו שואף לשח נצחי), 33…פ:ה5 (אם 33…מה:ה5; 34. צ–ח3 וזוכה); 34. צ–ח3, פ–ז6; 35. מה–ח6+, מ–ז8; 36. מ–ו5!! (פריצה נהדרת לעמדות היריב), 36…ה:ו5; 37. פ:ד5, צ:ד5; 38. ר:ד5, ר–ד8 (הגנה יחידה מפני מט בשנים);

  1. מה:ז6+, מ–ו8; 40. מה–ה6+, מ–ה7; 41 צ–ה3+, מ–ד6; 42. ר–ו3!,‏ ר–ג6; 43. מה–ו4+, מ–ד7; 44. מה:ו5+, מ–ד6; 45. צ–ד3+, מ–ה7; 46. מה–ג5+, מ–ה8; 47. צ–ה3+, ר–ה7;
  2. ר:ג6+, מ–ו8; 49. מה–ח5, מ–ז7; 50. צ–ח3! וזוכה. המשך זה של 20 מסעי תכסיסים נעלם מעיני ברונשטיין, שהיה צריך לחשוב במהירות של בזק ואין זה פלא שהוא בוחר בדרך מוטעית.

ניידורף
3ניידורף.png
ברונשטיין

העמדה לאחר המסע ה-29 של השחור


30. מה–ד3+ ו5

31. מ:ו5?


לברונשטיין נותרה דקה ל-9 המסעים האחרונים, אך נאמן לסגנונו הוא מנסה בכל זאת להכריע את הקרב.


31…פ:ה5

32. מה–ד2 ה:ו5


אחרי 33. צ:ח6+?, פ:ח6; 34. מה:ח6+, מ–ז8; אין המשך להתקפתו של הלבן.

33. צ–ה1 פ–ז4

34. פ–ד1 ר–ד7

35. ג3 ר–ה6

36. ר–ג2 ד4!

37. פ–ו2 ד:ג3

38. מה–ה2 ג:ב2

39. מח:ז4 ב:ג1=מה

40. ר:ו5+ ר:ו5

41. מה:ו5+ מ–ז7

42. מה–ז4 ר–ז5

הלבן נכנע.


משחק מס' 17


התקפה כהלכה

מאז ומתמיד נשאלת בין השחמטאים השאלה: מה יותר קשה, להתקיף או להגן? כמובן, כדי להשיב יש לדעת בדיוק מה הן, בעמדה מסויימת, אפשרויות ההתקפה או ההגנה.

אולם אפשר לקבוע דבר אחד: המגן פועל בדרך כלל נגד איום מסויים, ואילו המתקיף מתכנן ומבצע תכניות התקפתו בשים לב לאפשרויות ההגנה נגד כל אחד מאיומיו.


לבן: היינריך ריינהרדט שחור: חוליו בּולבּוצ’אן

תחרות מר דל פלטה, 1956

הגנה סיציליאנית


1. ה4 ג5

2. פ–ו3 ד6

3. ד4 ג:ד4

4. פ:ד4 פ–ו6

5. פ–ג3 פ–ג6

6. ו4 ז6

7. פ–ו3


במקום זה יכול הלבן להמשיך: 7. ר–ב5, ר–ד7; 8. ר:ג6, ב:ג6?; 9. ה5!, פ–ז4?; 10. ה6!, ו:ה6; 11. מה:ז4, ה5; 12. פ–ה6, מה–ג8; 13. ו5!, והלבן זכה בכלי, כי על 13…ז:ו5?; יבוא 14. מה–ח5x. לעומת זה אילו שיחק השחור 9…ד:ה5; אז 10. ו:ה5, פ–ד5; 11. פ:ד5, ג:ד5; 12. מה–ו3!, יתרון ניכר של הלבן (צ’רניאק–פאֶלִיקן, ‏ 1944). למניעת הסתבכויות אלה ממשיך השחור במסעו השמיני: ר:ג6! (במקום 8…ב:ג6).

המסע שנעשה במשחק נחשב לטוב, מאחר שההמשך: 7. ר–ה2, ר–ז7; 8. ר–ה3, 0–0; 9. 0–0, מה–ב6!; מעניק יזמה לשחור, לפי ניתוחיו של ד"ר אַוּבה.

7….ר–ז7

8. ר–ג4


חוסר דיוק, שיגרום לאבוד “טמפו” במסע התשיעי. הנכון הוא כאן 8. ר–ד3.

8…0–0

9. 0–0 ב5!


השחור זוכה בעדיפות. ההמשך: 10. ר:ב5, פ:ה4!; ואחרי-כן 11…מה–ב6+ היה מעניק לו יזמה חזקה.


10. ר–ד8 ר–ב7

11. מה–ה1


עתה מאיים הלבן בלכידת הרגלי ב5.

11…ב4


אפשרות משנה: 11…פ–ב4, למשל: 12. מה–ה4, פ:ד3; 13. ג:ד3, ב4; 14. פ–ד1, ר–א6; 15. פ–ו2; לשחור – לחץ על ד3, וללבן – אפשרות התקפה באגף המלך.


12. פ–ד1 ה5


לא מיד 12…ד5 בשל התגובה 13. ה5.


13. ו: 5 ד:ה5

14. ר–ו5


אפשרות אחרת: 14. מה–ה4, פ–ה5; 15. ר–ז5, מה–ג7; אבל אז לא יוכל להמשיך 16. פ–ה3? בגלל 16…ח6;

14…ח8


מן ההכרח להרחיק את הרץ לפני שהפרש הלבן יעבור דרך ח3, ל-ד5.


15. ר–ה3 צ–ה8!


בולבוּצ’אן טוען, כי זהו המסע הקשה ביותר מבין מסעי המשחק, וזאת מפני שהוא מחליש את הנקודה ו7. תכליתו: לחץ מוגבר על הרגלי ה4. הקורא ודאי אינו מבחין, כיצד יופעל הלחץ, בעוד עומד הרגלי השחור ב-ח5. אבל האמן מרחיק לראות ומכבר הכין תמרון לבצוע תכניתו.


16. מה–ה4 פ–ה4

17. מה–ו2


החלפת המלכות היתה מאפשרת גיוס מלא של הכלים השחורים.

17…פ–ו4!


מסע מצויין, החוסם את יוזמת הלבן בטור ו'. נקודת הכובד של התמרון היא בהמשך: 18. פ:ח5, פ–ח3+!!;

  1. ז:ח3, פ:ה5; תמורת הרגלי זוכה השחור ליזמה מכרעת.

18. ר–ג4

עתה מאיים הלבן 19. פ:ה5, למשל: 19…פ:ה5; 20. מה:ו4, פ:ג4; 21. מה:ו7+, והלבן זכה בשני רגלים.

18…מה–ג7

19. פ–ה4 פ–ד4

20. ב3

לא 20. ר:ו7+, מה:ו7; 11. ר:ד4, ה:ד4; 22. מה:ו4, מה:ו4; 23. צ:ו4, ז5; השחור זכה בכלי.

20…צ-א–ד8

21. ג3

הלבן מבקש להחזיר את פרשו לעמדות המרכז.

21…פ-ד–ה6

22. מה–ג2

מלכודת נאה: 22. ר:א7?, ר:ה4; 23. ר–ב6, מה–ב7; 24. ר:ד8, ר:ז2!; והשחור זוכה.


22… פ–ז5

23. פ–ו2 ב:ג3

24. צ-א–ה1


אין הלבן יכול להמשיך 24. ר:ו4, ה:ו4; 25. פ:ז6, בשל 26…צ–ד2. ועל 24. מה:ג3? יבוא כמובן פ–ה2+, לוכד מלכה.

24…מ–ח7

25. פ–ו3


הלבן מנסה להשתחרר בדרך החלפת פרשים. עתה שתי אפשרויות לשחור: א) הפעלת לחץ פוזיציוני, למשל: 25… פ:ו3+; 26. ז:ו3, מה–ה7; 27. מ–ח1, מה–ז5; 28. צ–ז1, מה–ה5; 29. צ–ז3, ו5; עם עמדה עדיפה במקצת: ב) התקפה. אחרי חישוב ממושך בוחר השחור בהמשך החריף יותר.


25…מה–ה7

26. פ:ז5+ מה:ז5

27. ז3 מה:ז5

28. מ–ה1


לכאורה, זוכה מסע זה בכלי, אך לשם כך נאלץ המלך הלבן לעמוד באלכסון הפתוח שעליו שולט הרץ השחור. בולבוצ’אן הרחיק לראות את תוצאות התסבוכת.

28…ו:ה4


מתברר, כי אין הלבן יכול ללכוד פרש, כי אם 29. פ–ה3, פ:ח3!; 30. ר:ז5, ה3+!; וזוכה. ואם 29. ז:ו4, מה–ח5; ואין ללבן כל מוצא מפני האיומים 30…צ–ד2! או 30…ה:ו4.


29. מה:ג3 מה–ה5

30. ז4


כדי למנוע חדירת המלכה ל-ו3. אך עתה מובטחת עמדתו של הפרש השחור ב-ו4.

30…מה–ח4

31. מה–ב4 ר–א8

32. מה–א5 פ–ד3

33. צ–ח2 צ–ו8

34. מ–ז1 צ–ו3!


הלחץ הגובר והולך בטור ו' כדאי יותר מאשר ההמשך:

34…פ:ו2; 35. צ-ה:ו2, מה:ז4+; 36. צ–ז2, צ:ו1+; 37. ר:ו1, מה–ו3; 38. מה:א7, והמצב אינו ברור כלל.

35. מה:א7 צ-ד–ו8

36. ר–ה6


ח. בולבוצ'אן
4בולבוצאן.png
ריינהרדט

העמדה לאחר המסע ה-36 של הלבן


נוכח מצבו החמור באגף המלך, אין הלבן מספיק לפעול באגף המלכה. אילו המשיך, למשל: 36. א4, היה אבוד אחרי 36…צ–ז3+!; 37. מ–ח1, מה:ז4! (אסור ללכוד מלכה והיא מאיימת במט מידי);

  1. ח:ז3, מה:ה2, 39. מ–ז1, מה–ו3; 40. מ–ח2, פ–ו4!; 41. ז:ו4, ה:ו4; 42. פ–ח1, מה–ה5+; 43. מ–ז1, מה–ז4+; 44. מ–ח2, צ–ו5, וזוכה. נוסח זה הודגם ע"י בולבוצ’אן בתום המשחק.

36…מ–ז8+!

37. ח:ז3

יאוש. אבל גם אחרי 37. מ–ח1, צ:ה3!; 38. מה:ה3, מה–ה7! (זכיה חשובה ב“טמפו”): 39. ר–ג4, צ–ו3; 40. מה–ב6, ח3; לא היתה ללבן אפשרות הצלה כלשהי.

37…מה:ז3+

38. מ–ח1 מה–ו3+

39. מ–ח2 מה:ה2

40. מ–ז1 מה–ו3

41. צ–ד1

מפסיד מיד. אך מכל מקום מכריע האיום 41…מ–ו4.

הלבן נכנע. 41…פ:ו2


לזה קוראים התקפה!


משחק מס' 18


פרס יופי מוצדק

התנאים לקבלת “פרס יופי” בעבור המשחק האלגנטי ביותר, אינם מצטמצמים במשחק נאה של הזוכה בפרס. דרוש “שיתוף פעולה” של המפסיד, והפעם אין הכוונה למסעים חלשים המאפשרים את התחבולה המכרעת, כי אם להפך, המפסיד צריך להקשות על המנצח ככל האפשר. ואם אף על פי כן הושג נצחון יפה, הרי אז מוצדקת הענקת הפרס והמשחק נחשב כהישג.

הרי לדוגמא “פרס יופי” מאחת התחרויות המפורסמות ביותר בתולדות השחמט.


לבן: ריצ’רד רְאֵטי שחור: יפים בוגוליובוב

נערך בתחרות ניו-יורק, 1924

פתיחה אנגלית


1. פ–ו3 פ–ו6

2. ג4 ה6

3. ז3 ד5

4. ר–ז2 ר–ד6?


רעיון מפוקפק. עדיפה הצבת הרץ ב-ה7 וממילא התקדמות הרגלי ל-ה5, אם זאת היתה תכלית המסע ר–ד6, עלולה להחליש את הנקודה ד5.


5. 0–0 0–0

6. ב3 צ–ה8

7. ר–ב2 פ-ב–ד7

8. ד4! ג6

9. פ-ב–ד2 פ–ה4


בהכירו כי פתיחת העמדות איננה נוחה לגביו (9…ה5; 10. ד:ה5, פ:ה5; 11. ג:ד5, ג:ד5; 12. פ–ד4) ממהר השחור לתפוס עמדת משנה במרכז לפני שהלבן ימנע ממנו גם אפשרות זו (10. מה–ג2).


10. פ:ה4 ד:ה4

11. פ–ה5 ו5

12. ו3!

זכרו נא כי פתיחת הקווים היא תמיד לטובת הצד בעל היזמה.

12…ה:ו3

13. ר:ו3!

בתכניתו של הלבן פריצה נוספת – ה4.

13…מה–ג7

14. פ:ד7 ר:ד7

15. ח4! ח5


השחור נלחם במרץ. במקום זה היתה הגנה סבילה מאפשרת המשך 16. ה5 ו-17. ד5 עם עדיפות הלבן הבולטת עוד יותר.


16. ג5 ר–ו8

17. מה–ג2!


כופה על השחור את המסע הבא, בשים לב כּי 17…ו:ה4?; 18. ר:ה4 היה מביא לאבדן רגלי.

17…ה:ד4

18. ח:ו5 צ-א–ד8

19. ר–ה5!


ראשית התמרון המכריע. יש להניח כי כבר בעמדה זו תכנן ראֵטי את תחבולתו הסופית לכל פרטיה.

19…צ–ה5

20. ר:ד4 צ:ו5

21. צ:ו5 ר:ו5

22. מה:ו5 צ:ד4

23. צ–ו1 צ–ד8


בוגוליובוב
5בוגולחובוב.png
ראֵטי

העמדה לאחר המסע ה-23 של השחור.


24. ר–ו7+! מ–ה8

25. ר–ה8!! השחור נכנע.


אין בידו למנוע מט מידי. שימו לב לפעילות הרץ הלבן במשך כל המשחק ותמרונו הגיאומטרי הנאה: ר–ו–ז2–ו3–ח5–ו7–ה8.


משחק מס' 19


היריב נופל במלכודת

כדי שהמלכודת, הטמונה במשחק, תביא לתוצאות הצפויות ממנה היא צריכה: א. לאפשר ליריב מסע הזוכה, לכאורה, ברווח חומרי או בעדיפות עמדתית; ב. להווצר “דרך אגב”, בתחום התכנית הכללית במשחק. כך, שאפילו לא יפול היריב בפח, לא תשתנה התכנית במאומה; ג. להתחיל בתמרון שאיננו חשוד בעיני היריב.


לבן: משה צ’רניאק שחור: גדליהו שפירא

נערך באליפות ישראל, 1959

פתיחת רגלי המלכה – שיטת ריכטר


1. ד4 ד5

2. פ–ג3


בקרבות רבים השתמשתי בנוסח זה ואינני חושבו לחלש יותר מן הדרכים המקובלות בגמביט המלכה.

2…פ–ו6

3. ר–ז5

פחות מחייב מן המסע 3. ו3. מעתה יכול המשחק להתפתח בדרכים שונות, כגון: 3…ה6; 4. ה4 (הגנה צרפתית); או 3. ג6; 4. ה3, (גם 4. ו3 בא בחשבון), 4…ר–ו5; 5. ר–ד3, ר:ד3; 6. מה:ד3 והלבן מכין ה4 (ברונשטיין–ואסיוקוב, אליפות ברה"ב, 1959); או 3…ג5; 4. ד:ג5, (עדיף 4. ה4!, צ’רניאק–וכסלר, אליפות ארגנטינה, 1949), 4…ד4; 5. ר:ו6, ה:ו6; 6. פ–ה4, ר–ו5!; והשחור מקדים את יריבו בפיתוח הכלים (צ’רניאק–פירץ, מר דל פלטה, 1950) ומצפה להמשך: 7. פ–ז3, ר:ג5!; 8. פ:ו5?, מה–א5+; 9. ג3, ד:ג3;

  1. ב4!, ר:ב4; 11. מה–ג2, מה:ו5!! והשחור זוכה. או 3… ר–ו5; 4. ו3 (עתה עדיף מסע זה על ההמשך השקט 4. ה3), פב–ד7? (נסיון זה למניעת 5. ה4, ייכשל. עדיף 4…ג6); 5. פ:ד5!, פ:ד5; 6. ה4, ח6; 7. ר–ח4!, פ–ה6; 8. מה–ד3, פ:ו1; 9. ה:ו5 וללבן יזמה חזקה (צ’רניאק–פרימאוואֵרה, ‏ונציה, 1950).

3…פ-ב–ד7

4. ה3 ה6

5. ר–ד3 ר–ה7

6. פ–ו3 ג5

7. 0–0 0–0

8. צ–ה1 ב6

9. ה4! ד:ה4

10. פ:ה4 ר–ב7

11. פ–ז8 ג:ד4


לכידת הרגלי אחרי 11…ר:ו3; 12. מה:ו3 היתה מסוכנת מדי, למשל: 12…ג:ד4; 13. צ-א–ד1 והלבן יחזיר לעצמו את הרגלי בעמדה עדיפה.


12. פ:ד4 פ–ג5

13. ר–ו1!


כאן ובמסע הבא נמנע הלבן מהחלפת הרצים שלו ושומר על יתרונו היחיד: לחץ בטורים מרכזיים.

13…פ-ו–ה4

14. ר–ה3 פ:ז3

15. ח:ז3 ר–ו6


עדיף להמשיך מיד 15…ר–ז5.


16. ג3 ר–ז5

17. מה–ז4! ר:ה3

18. צ:ה3 מה–ו6

19. צ-א–ה1 צ-א–ד8

20. ר–ב5!


חיסול הרץ ב7 יבליט את עדיפות העמדה הלבנה. האיום 21. ב4, פ–ד7; 22. ר–ג6 כופה על השחור את מסעו הבא.

20…א6

21. ר–ג6 צ–ד6!


מסע יחידי; ‏ אחרי 21…ר:ג6; 22. פ:ג6, צ–ד2; 23. צ–ו3, מה–ה6; 24. פ–ה7+, מ–ח8; 25. מה–ב4! עם יזמה. אך לא 25. ב4, פ–ד3; 26. מה:ה6?, פ:ה1;

  1. צ:ו7, פ–ו3+! והשחור מקדים את יריבו.

22. ר:ב7 פ:ב7

23. צ–ו3 מה–ה6

24. מה–ה4!


למסע זה כל המעלות. מתקיף את הפרש ומכין את המלכודת הבאה, מעביר מלכה לעמדה מרכזית ומאפשר לה לפעול בשני האגפים: להגביר לחץ על רגלים חלשים ב6 ו-א6 וכן לאיים ב-25. ז4, עם אפשרות צ–ח3.

24…פ–ג5

25. מה–ה5! צ–ד5?


השחור נופל בפח. אין הוא שואל את עצמו מדוע מאפשר לו היריב זכיה ב“טמפו” חשוב כדי להעביר את צריחו ל-ה5. אמנם גם בלי שגיאה זו אין לשחור מסע שישביע רצונו. למשל: 25…צ-ו–ד8?; 26. פ–ו5!, או 25…צ–ד7; 26. ז4 וכו'.


שפירא
6שפירא.png
צ'רניאק

העמדה לאחר המסע ה-26 של השחור


26. פ–ו5! מה–ז5

הרע במיעוטו. אין הוא יכול למנוע אבדן “טיב”.


27. פ–ה7+! מה–ח7

28. מה:ד5 צ–ד8

29. מה–ג4 ב5

30. מה–ה2 צ–ד5


מוטב להכין מפלט למלך על ידי 30. ח6, אך מובן שאין בזה כדי להצילו מהפסד.


31. ג4! ב:ג4

32. מה:ג4 מה–ז5

33. ב4 מה–ד2

34. מה–ג3 פ–ד7

35. צ:ח6!


הפתעה לא נעימה לשחור; לכידת הצריח תביא למט. על 35…מה–ד1+‏ ישיב הלבן 36. צ–ה1, ועל 35…מה:וג3 יבוא 36. צ–ה8+.

35…מה:א2

36. צ–ה8+ פ–ו8

37. צ:ו8+

הדרך הקצרה ביותר לנצחון.

37…מ:ו8

38. מה–ג8+ מ–ה7

39. מה–ג7+


בגלל מחסור בזמן לחישוב יחזור הלבן על מסעיו; כאן ובמסעים הבאים אסור לשחור להכתיר בצריח. כי אז יביא צ–ה3+ לאבדן הצריח השחור.

39…מ–ה6

40. מה–ג6+ מ–ה5


מסע יחיד (40…מ–ה7; 41. צ–ה3+). מוזר, כי על אף מעמדו ה“מרכזי” של המלך השחור אין סכנת מט מידי, כל עוד מגן רגלי שחור על המשבצת ה6. מכאן: תכניתו של הלבן – לכידת רגלי זה תוך רדיפה אחרי המלך היריב מבלי לתת לו שהות כלשהי.


41. מה–ג7+ מ–ה6

הכרחי: 41…מה–ה4 גורר מט.


42. מה:ו7+ מ–ד6

43. מח–ו8+ מ–ג6

44. מה–ה8+!

שחמטאי לא מנוסה היה נמשך אחרי “הפעלת”הצריח: 44. צ–ג3+, מ–ב5; 45. מה–ה8+, מ:ב4; 46. מה–ה1+, מה–ד2; או 45. מה–ב8+, מ–א4 והמלך השחור מוצא לעצמו מקלט.

4…מ–ד6

45. מה–ב8+! השחור נכנע.


ההמשך יכול להיות:‏ 45…מ–ה6; 46. צ–ה3+, מ–ו7; 47. מה­–ה8+, מ–ו6; 48. מה–ה6+ (לכן היה חשוב לחסל את הרגלי ו7), 48…מ–ז5; 49. ו4+ ומט בשנים.


משחק מס' 20


פסיכולוגיה של ההתקפה

גם כאשר אין בהתקפה כדי להפריע את הקרב, נשקפת בכל זאת סכנה לצד המגן, והיא, שבהיותו מושפע על ידי מהות ההתקפה לא תמיד יצליח לגלות את ההגנה המדויקת ביותר, באווירה הסוערת של הקרב.

הדבר יכול לקרות גם לגדולי השחמט ואפילו לשחמטאים הידועים בשל כושרם ההגנתי הרב.

ראו נא מה שקרה לסמיסלוב, אלוף העולם לשעבר ומומחה להגנה במצבים הקשים ביותר.


לבן: מיכאל טאל שחור: ואסילי סמיסלוב

תחרוּת ה“מועמדים”, יוגוסלביה, 1959

הגנת קארו-קאן


1. ה4 ג6

2. ד3


הנטייה למבנה סגור של פתיחות בולטת היום גם בהגנה הצרפתית ורבים מנסים אחרי 1. ה4, ח6; את המסע הגמיש 2. ד3 ברצותם להשיג את מבנה ההגנה ההודית באגף המלך עם יתרון במסע.


2…ד5

3. פ–ד2 ה5

4. פ-ז–ו3 פ–ד7

5. ד4!


בדומה לאליוכין, שואף טאל קרבות מראשיתו של המשחק ממש. קשה ההתמודדות אתו לשחקנים הרגילים להקדיש את שלבו הראשון של המשחק לפיתוח הכלים ותפיסת עמדות בלבד.

5…ד:ה4

6. פ:ה4 ה:ד4

7. מה:ד4 פ–ו6

8. ר–ז5 ר–ה7

9. 0–0–0


אין הלבן מסתפק בעמדה עדיפה במקצת, הנובעת מן ההמשך: 9. פ–ד6+, ר:ד6; 10. מה:ד6, מה–ה7+; 11. מה:ה7+, מ:ה7; 12. 0–0–0.

9…0–0

10. פ–ד6 מה–א6

11. ר–ג4?!


מסע נועז, הגורר אחריו, למעשה, הקרבת כלי. מעניין, כי דווקא סמיסלוב, אשר אינו מעריך ביותר את כושרו התחבולני של טאל, נגרר עתה לתוך תסבוכת, בה יאבּד את ראשו.

1…ב5

12. ר–ד2 מה–א6

המסע 12…מה–א4 היה יכול לגרור המשך זה: 13. פ–ז5, ר–ג5;‏ 14. מה–ח4, מה:ג4; 15. מה–ז5, פ–ח8 (לא 15…מה–ז4?; 16. פ–ח6+); 16. צ-ח–ה1!, ו6; 17. מה–ז3, מה:א2; 18. ר–ג3, ז6; 19. מה–ז5!! וההתקפה נמשכת.


13. מ–ו5 ר–ד8


קרב מרתק היה בא בעקבות 13…ר–ג5; למשל: 14. מה–ח4, ב:ג4; 15. ר–ג3, מה:א2 (או 15…פ–ה8; 16. ר:ז7!); 16. צ:ד7!, ר:ד7; 17. פ–ה6+, מ–ה8; 18. מה:ו6!! (ניתוחו של ד"ר טריפונוביץ).


14. מה–ח4!


אם כי הלבן נאלץ למעשה להקריב את הרץ (14. ר–ב3?, ג5; ואחרי-כן 15…ג4) יש להניח כי טאל מצא בזה סיפוק רב ומאותו רגע הוא מרגיש את עצמו ב“בית”.

14…ב:ג4

15. מה–ז4


סמיסלוב
7סמיסלוב.png
טאל

העמדה לאחר המסע ה-15 של הלבן


15…פ–ה5?


אם נכון הוא כי זוהי השגיאה המכרעת, והניתוח שהתפתח סביב המשחק קבע בי אין בתחבולתו של טאל, אלא כדי לכפות תיקו בלבד, הרי עובדה שסמיסלוב נפל קרבן ל“התקפה פסיכולוגית” והפעם לא עמד לו כושרו הרב בהגנה.

לא היה טוב ההמשך 15…פ–ה8; 16, מה:ד8, פ–ד6; בגלל 17. פ–ה7+, מ–ח8; 18. מה–א5; והלבן זוכה לעדיפות. עמדת הדיאגרמה מכילה מספר תחבולות בלתי רגילות, למשל: 15…פ–ה8; 16. מה:ד8, מה:א2; 17. ר–ג3, פ-ה–ו6; 18. צ:ד7!!, ר:ד7; 19. פ–ח6+, מ–ח8; 20. מה:ו6! כופה מט עד מהרה.

אבל המסע הפשוט – 15…ז6 מביא אחרי 16. ר–ג3, מה:א2; 17. פ–ח6+, מ–ז7; 18. פ–ו5+‏ לשח נצחי. אולם לא כך 17… מ–ח8?; כי אז 18. צ:ד7, ר:ד7; 19. מה:ו6+ ומט.

אחרי מסעו החלש של השחור גובר עליו הלבן בהתקפה מוחצת.


16. פ–ה6+ מ–ה8

17. מה:ה5 מה:א2


לא 17…ז:ח6; 18. מה:ח6, ו6; 19. פ–ז5!, ו:ז5; 20. ר–ג3+, ובמסע הבא מקריב הלבן צריח וזוכה.


18. ר–ג3! פ–ו6

19. מה:ו7!


מדוע דוקא במשחקיו של טאל (בדומה לאליוכין בעבר) ניתנת הזדמנות תכופה כל כך למסעי-ראוה? משום שהוא יוצר מצבים מתאימים למסעים מסוג זה.

לכידת המלכה תגרור אחרי 20. צ:ד8+ מט-חנק מידי, והוא הדבר אחרי 19…צ–ז8; 20. מה:ז8+!

19…מה–א1+

20. מ–ד2 צ:ו7


לשווא היה מנסה השחור לסבך את הקרב עוד יותר: 20…פ–ה4+;‏ 21. מ–ה3, ר–ב6+; 22. מ:ה4, וכו'.


21. פ:ו7+ מ–ז8

22. צ:א1 מ:ו7

23. פ–ה5+


הסערה חלפה וללבן יתרון ב“טיב” וברגלי.

23…מ–ה6

24. פ:ג6 פ–ה4+

25. מ–ה3 ר–ב6+

26. ר–ד4


גומר עַם כל הנסיונות הנואשים. האיום 27. ר:ב6 כופר ההמשך: 26…ר:ד4+ ואז 27. פ:ד4+, לוכד כלי נוסף, למשל: 27…מ–ד5; 28. צ–א5+, פ–ג5; 29. ב4! וכו'.

השחור נכנע.


משחק מס' 21


בלוקאדה יעילה

ריתוק כלי יריב, המביא לשיתוקם המלא, זהו מצב שלא קל להשיגו. המשחק הנודע זאֵמיש–נימצוביץ' משנת 1923 היווה במשך שנִים דוגמא מאלפת ומצב העמדות, בו נכנע זאֵמיש – בלי גרעון חומרי וללא איום ישיר מצד היריב, כאשר הלוח מלא כלים – מצא את תיאורו כמעט בכל ספרי הלימוד השחמטיים.

לא היתה זו כניעה שלא במועד; כל מסע של זאֵמיש היה גורם לאבדן כלי או רגלי לפחות, מבלי שיביא הדבר לשחרור כליו.

בשל משחק זה התפרסם נימצוביץ' כמומחה ל“בלוקאדה”, ראו-נא כיצד הוא נופל קרבן לאותו הלחץ המשתק.


לבן: ד"ר אלכסנדר אליוכין שחור: אהרון נימצוביץ'

תחרות בינלאומית, סן-ראֶמו, 1930

הגנה צרפתית, נוסח וינאֵואֶר


1. ה4 ה6

2. ד4 ד5

3. פ–ג3 ר–ב4

4. ה5 ג5

5. ר–ד2 פ–ה7


שיטה אחרת טובה: 5…פ–ג6!; 6. פ–ב5, ר:ד2+; 7. מה:ד2, פ:ד4!; מביאה לשוויון העמדות למופת. הקרבת הרגלי – 8. פ–ד6+ – איננה כדאית, לכן, כיום אין משתמשים כמעט בנוסח 5. ר–ד2.


6. פ–ב5 ר:ד2+

7. מה:ד3 0–0

8. ג3 ב6


הלבן הספיק להגן על הנקודה המרכזית ד4, והשיג עדיפות קלה. במקום המסע האחרון טוב יותר 8…פ-ב–ג6.

9. ו4 ר–א6

10. פ–ו3 מה–ד7

11. א4 פ-ב–ג6

12. ב4!

כשלון תכניתו של נימצוביץ', מסורבלת ומלאכותית. הלבן זוכה לעדיפות בשני האגפים – מקרה נדיר בהגנה צרפתית.

ג:ב4

13. ג:ב4 ר–ב7

14. פ–ד6 ו5

נסיון נואש לנעול את העמדות באגף אחד, כדי להתמסר להגנה באגף האחר.


15. א5! פ–ג8

16. פ:ב7 מה:ב7

17. א6 מה–ו7

18. ר–ב5 פ-8–ה7


כל עוד הוא יחזיק בנקודה ג6, ימנע מן הצריח הלבן חדירה ל-ג7.

19. 0–0 ה6

20. צ-ו–ג1


מתחיל הקרב על השליטה בטור ג'.

20…צ-ו–ג8

21. צ–ג2 מה–ה8


אילו ניסה להשתחרר בדרך חילופין היה הדבר מביא אף הוא להפסדו, למשל:‏ 2…פ–ד8; 22. צ-א–ג1, צ:ג2; 23. צ:ג2, צ–ג8; 24. צ:ג8, פ:ג8; 25. מה–ג3, פ–ה7; 26. מה–ג7 והלבן זוכה.


22. צ-א–ג1 צ-א–ב8


מכוון כנראה לאפשרות 23. ר–א1, ב5.


23. מה–ה3 צ–ג3

24. צ–ג3!


תמרון עמדתי עדין, אשר אינו נופל ביופיו מן התחבולה המבריקה ביותר. הלבן מכין סוללה משולשת בטור ג', כשהמלכה תהווה את בסיסה.

24…מה–ד7

25. צ-1–ג2 מ–ו8


גם המלך בכבודו ובעצמו ממהר לעזרת העמדה המאויימת. אך אליוכין אינו מתכונן לכבוש את המבצר בדרך פריצה ובוחר בשיטה נאה ומעניינת יותר.


26. מה–ג1 צ-ב–ג8

27. ר–א4!


אחרי מסע זה אין עוד הגנה אפשרית מפני האיום 28. ב5 עם לכידת כלי. המסע 28…ב5 יכול רק לדחות את האסון למספר מסעים.

מ–ח8

28. ח4!

אליוכין אינו ממהר בלכידת כלי. אחרי 28…מ–ד8 (ה“מציל” את הכלי המאויים, בהגינו על הצריח ג7), הוא ימשיך 29. ח5 וייווצר מצב, בו מפסיד השחור בגלל “צוג-צוואנג” (כפיית המסע) מקורי. כל מסע יביא לאבידות חומר ובלי לשחרר במאומה את כלי השחור הרתוקים.

המצב הסופי ראוי לדיאגרמה:


נימצוביץ'
8נימצוביץ.png
אליוכין

עמדה סופית

28… השחור נכנע.


משחק מס' 22


אל תזיז את רגליך, שמא תחליש את עמדתך

האמרה המפורסמת של שטייניץ: “כל מסע חלש ניתן לתיקון, פרט למסע ברגלי” – שהרי אין להחזירו למקום מוצאו, באה כמקלחת קרה על שחמטאים בני דורו, אשר סיסמתם בשחמט היתה – “קדימה”! כיום יודע כל שחמטאי מן השורה על הסכנה הנובעת מהתקדמות הרגלים בכלל ומהתקדמות של אלה השומרים על המלך בפרט.

פתיחת יציאה למלך בעמדת ההצרחה – “איוורור” בפיו של ד"ר טאראש – החביבה על שחמטאי לא מנוסה, יכולה אף היא לגרום להחלשת העמדה ואין לעשותה אלא במקרה של סכנה ממשית הנשקפת למלך מחדירת כלי עויין לשורה האחרונה.


לבן: ד"ר מאוויאלי טרטקובר שחור: קרל שלכטר

תחרות בינלאומית בפטרסבורג, 1909

פתיחת גמביט המלך הנדחה


1. ה4 ה5

2. ו4 ר–ג5


לפי רוחו של שלכטר, היציב והזהיר מכל גדולִי השחמט. כיום סבורים כי אם ניתן להכשיל את גמביט המלך, הרי יש לקבלו.

3. פ–ו3 ד6

4. ו:ה5 ד:ה5

5. ג3 פ–ו6


שחמטאי התקופה ההיא ראו באיבוד הזמן את המשגה הגס ביותר. הקרבה זמנית של רגלי תאפשר לשחור להקדים את יריבו בהצרחה ולפתוח מיד בהתקפת-נגד. כיום היינו מביאים בחשבון גם 5…פ–ג6; 6. ר–ב5, מה–ה7; והיינו מיחסים יתר חשיבות לשמירה על הרגלי ה5.


6. פ:ה5 0–0


אסור, כמובן, להכות ב-ה4 בשל 7. מה-א4+.


7. ד4 ר–ד6


נראה כי אמנם הקדים השחור את יריבו בפתוח כלים והוא מחזיר לעצמו רגלי. אך הלבן ישלוט על טור ו'. וזה יגביר את סיכוייו להתקפה על עמדת המלך השחור.


8. פ–ו3 פ:ה4

9. ר–ד3 צ–ה8


מחליש את הנקודה ו7, שתבוא תחת לחץ הצריח הלבן, שיועמד בטור ו'. ומה אפשר היה לעשות? גם אחרי 9…פ–ו6; 10. ר–ז5, היזמה בידי הלבן.


10. 0–0 ח6?


מצבו של השחור חמור ושלכטר מחליט לעשות מסע שוודאי אינו מוצא חן בעיניו. הלבן איים 11. ר:ה4; ו-12. פ–ז5 ועל נסיגת הפרש – 10…פ–ו6 היה משיב 11. ר–ז5. נסיון למנוע ריתוק זה יגרור עתה כשלון חרוץ בגלל נקודת התורפה שנוצרה ב-ח6.


11. פ-ב–ד2 פ–ו6

12. פ–ג4 ג5?


שלכטר לא היה נמנה עם השחקנים המאבדים את ראשם בשעת הסכנה. אבל מסעו האחרון אינו מוצלח ובמקום זה היה עדיף 12…פ–ג6 כדי להגן פעם נוספת על הֶנקודה ה5.


13. פ-ו–ה5 ג:ד4

14. פ:ו7!


תחבולה נהדרת, רבת סיכויים. אפשר להניח מראש כי עמדתו המוחלשת של המלך השחור לא תחזיק מעמד מול התקפה משותפת של ארבעה כלים לבנים.

14…מ:ו7

15. מה–ה5+ מ–ז8


שלכטר
9שלכטר.png
ד"ר טרטקובר

העמדה אחרי המסע ה-15 של שחור


אחרי 15…מ–ה7 די בהמשך ה“שקט” 16. מה–ז6 (תוצאה מן המסע הלא מוצלח 10…ח6) ואם 15…מ–ו8; אז 16. ר:ח6!


16. צ:ו6!


רצח! אחרי 16…מה:ו6; 17. מה:ה8+ השחור מאבד גם את אחד משני הרצים ואילו על 16…ז:ו6 יבוא 17. מה–ז6+ ומט תוך מסעים ספורים.

16. צ–ה1+

17. צ–ו1 צ:ו1+

18. ר:ו1 ר–ו8

19. ר:ה6!


הפגזת ההגנות האחרונות. אם 19…ז:ח6; אז 20. פ–ה5 (מאיים מט בשניים), 20…מה–ו6; 21. ר–ג4+, מ–ח7; 22. צ–ו1 וזוכה.

19…מה–ו6

20. ר–ז5 מה–ו5

21. פ–ד6! ר:ד6

22. ר–ג4+ ר–ה6

ולא, היה מקבל מט במסע הבא.

23. צ–ו1 מה:ו1+

הוא לא יסבול עוד!

24. ר:ו1 פ–ד7

25. ר–ד3 פ–ו8

26. ג:ד4 ר–ו7

27. מה–ו3 פ–ה6

28. ר–ה3 צ–ב8

29. ז4 ז5

30. מה–ו6 ר–ו8

31. ר–ח7+ מ:ה7

32. מה:ו7+ פ–ז7

33. ר:ז5 השחור נכנע.


טרטקובר התמרמר, על כי לא זכה לפרס-יופי עבור משחקו זה.


משחק מס' 23


עד כאן התיאוריה ‏ – והלאה?

מהו ערכה של בקיאות בתיאורית הפתיחות לגבי המשחק המעשי? מה הסיכוי להבטיח עדיפות מכרעת על פני הלוח הודות לידיעה מעמיקה יותר של ואריאנט תיאורטי זה או אחר?

השחמט המודרני אינו מזניח, ולו היתרון הקל ביותר העשוי לסייע‏ לנצחון ואין ידיעת הפתיחות נחשבת ליתרון קל. מה שהשחמטאי יותר חזק – יותר הוא זקוק לידיעות תיאורטיות. פחות הוא יכול להסתמך על כשרונו הטבעי בלבד.

על מנת להתמצא בחידושים התיאורטיים הרבים, הצומחים מדי שבוע ברחבי העולם, והמדובר באלה שניתנים לפרסום, נתבע שחמטאי מעולה לעקוב אחרי מאות משחקים במשך שנה, על מנת לשמור על רמת ידיעותיו, להקדיש שעות לניתוח עצמאי כדי להתיישב למשתק תחרותי, כאשר הוא בקיא בפתיחה שהוא עומד להשתמש בה.


לבן: פאבּלו מוראן שחור: אדוארדו פרנקו

נערך בתחרות גיכון. 1955

הגנה סיציליאנית, נוסח ראוזר


1. ה4 ג5

2. פ– ו3 פ–ג6

3. ד4 ג:ד4

4. פ:ד4 פ–ו6

5. פ–ג3 ד6

6. ר–ז5 ה6

7. מה–ד2 ר–ה7

8. 0–0–0 00–

ברצותו להסתייג מן הקרב יכול השחור להמשיך בפייסנות: 8…פ:ד4; 9. מה:ד4, 0–0; אולם אחרי 10. ה5!, ד:ה5; 11. מה:ה5, מה–ב6; 12. ר–ה3, פ–ז4; 13. ר:ב6, פ:ה5; 14. ר–ג7, תהיה עמדתו של הלבן עדיפה במקצת (ואסיוקוב–בולסלבסקי, אליפות ברה"מ, 1958).


9. ו4 ה5

10. פ–ו3

המסע המקובל, בעוד שההמשך החסר-שאיפות: 101. פ:ג6, מביא למצב שקול של העמדות.

10…ר–ז4

11. ח3 ר:ו3

12. ז:ו3 פ–ד4

13. ו:ה5

יש שטוענים כי החלפה זו משחררת את הכלים השחורים וכי עדיף להמשיך 13. מה–ז2.

13…ד:ה5


פרנקו
10פרנקו.png
מוראן

העמדה אחרי המסע ה-13 של השחור


14. ו4


במשחק הנודע קורצ’נוי–גלר, קְיאֶב 1954, פתח הלבן, במסע 14. צ–ז1! בסדרת ההברקות. גלר קבל את הקרבן והקרב נמשך: 14…פ:ו3; 15. מה–ו2, מה–ב6; 16. ר–ה3, פ–ד4; 17. צ:ד4!, ה:ד4; 18. ר:ד4, מה–ד8; 19. פ–ד5, והלבן הגביר בהדרגה את קצב התקפתו.

בסוף שנת 1954, בתחרות באֶלגראד, נמשך המשחק קארקלאיץ’–יופּאֶן: 14. צ–ז1, צ–ג8!; מסע המעמיד את הלבן בפני בעיות קשות. 15. ר–ה2 (אחרי 15. ר–ח6, רומזים ניתוחים סובייטיים על אפשרות הקרבת “טיב” – 15…ז6!), 15…צ:ג3!!; 16. ר:ו6!, ר:ו6;17. ב:ג3,‏ ר–ה7!; 18. מ–ב1, מה–ב6+; 19. מ–א1, פ:ה2; 20. מה:ה2, ר–א3; 21. צ–ב1, ר–ב2! והשחור זכה.

יש להניח כי הדברים הללו היו ידועים לשני השחמטאים הספרדיים המתמודדים במשחק שלפנינו, ועל כן מהווה מסעו האחרון של הלבן חדוש לא מבוטל.

14…מה–א5

15. ו:ה5 פ–ו3

16. ח:ו6!


ראשית תחבולה נועזת, הגוררת אחריה סיבוכים טקטיים מפליאים, הנפתחת בהקרבת מלכה אינטואיטיבית מבלי שאפשר יהיה לחזות מראש את סופה.

16…פ:ד2

17. ו:ה7 פ:ו1


שימו לב כי המסע ה“נאה” 17…פ–ח3+ לא יביא תועלת כלשהי בשל התשובה 18. מ–ב1!


18. ה:ו8=מה+ מ:ו8

19. ר–ו4!


עם לכידת הפרש השחור יוכיח הלבן את נכונות התחבולה, בה הקריב את מלכתו.

19…פ–ז3!

אבל השחור עדיין נלחם על הצלת פרשו (20. ר:ז3, מה–ז5+). יפי משחק זה נובע מכושרם הטקטי הרב של שני המתחרים. כל מסע ממסעיהם מותח את הקורא, המשנה, אחרי כל מכה טקטית את דעתו באשר לגורל המשחק.

20. צ-ה–ז1!

נראה כי בכל זאת הפרש יילכד (20…פ–ח5; 21. צ–ז5); אבל באיזה מחיר!

20… פ:ה4

21. פ:ה4 מה:א2


השחור זכה לסיכויי-נגד לא מבוטלים והקורא שואל את עצמו “האם היה כדאי כל התכסיס?”. התחבולה הסופית של הלבן משיבה בחיוב על שאלה זו.


22. ר–ד6+ מ–ז8

23. צ:ז7+!!


מכה סופית נהדרת. לכידת הצריח תגרור מט. למשל: 23…מ:ז7; 24. צ–ז1+, מ–ח6; 25. ר–ו4+, מ–ח5+; 26. צ–ז5+, מ–ח4 (או 26. מ–ח6, צ–ז4+ ומט במסע הבא); 27. צ–ז4+, מ:ה3 (27…מ–ח5; 28. מ–ח5; 28. פ–ו6x); 28. פ–ו2x.

23…מ–ח8

24. צ–ז8+!! השחור נכנע.


סיומו היפה של משחק מזהיר. על 24…צ:ז8; יבוא 25. ר–ה5+, ו-26. צ–ד8x. ועל 24…מ:ז8; 25. צ–ז1+ ו-26. ר–ה5, כופה מט.



משחק מס' 24


תכנון מוקדם להתקפה

בתכנון וביצוע של התקפה ניתן לגלות אם המתקיף הוא שחקן מעולה או שחמטאי מן השורה. האחרון יפעיל כל איום שניתן בידו. הראשון יתכנן את הפעולה לכל פרטיה, יגלה את ההגנות, ולוּ החבויות ביותר, העומדות לרשות היריב, ויפעל על מנת לחסלן, עוד בטרם יפתח בהתקפה עצמה.

המשחק הבא מהווה דוגמא מאלפת לתכנון פעולת ההתקפה בידי הרב-אמן הסובייטי. בעיקר, ראוייה לציון הנעת הרגלים הקיצוניים ‏ בשני האגפים, פעולת הכנה חשובה, המקדמת את ההתקפה.


לבן: לודק פכמן שחור: דוד ברונשטיין

נערך בתחרות פראג–מוסקבה, בשנת 1946

הגנה הודית באגף המלך


1. ד4 פ–ו6

2. ג4 ד6


בדרג הגבוה יש חשיבות אפילו לסדר המסעים הראשונים. למשל, עשיית המסע האחרון. לפני הזזת הרגלי ל-ז6, יש בה כדי למנוע את התקפת זאֵמיש, היכולה להווצר, אם יהיה סדר המסעים שונה, למשל: 2…ז6; 3. פ–ג3, ר–ז7; 4. ה4, ד6; 5. ו3.

3. פ–ג3 ה5


כידוע, אין ההמשך:‏ 4. ד:ה5, ד:ה5; 5. מה:ד8+, מדאיג את השחור ומלכו ימצא מקלט בטוח ב-ג7.


4. פ–ו3 פ-ב–ד7


בזמן האחרון המליץ ברונשטיין על המסע 4…ה4?! כעל מסע שאיננו נופל מן ההמשכים המקובלים.


5. ז3 ז6


מעביר את המשחק על פסי ההגנה ההודית של המלך, בעוד ש-5…ר–ה7 היה מכוונו ל“הודית העתיקה”, בה נהנה השחור מעמדה יציבה למדי, אך יש לו פחות מקום לתמרונים וכיוצא בזה, פחות סיכויי-נגד.


6. ר–ז2 ר–ז7

7. 0–0 0–0

8. ב3 צ–ה8!


האיום ה5–ה4–ה3 כופה על הלבן את תשובתו.


9. ה4 ה:ד4

10. פ:ד4 פ–ג5

11. צ–ה1

מצב העמדות תובע זהירות משני הצדדים. על 11. ז3, ישיב השחור 11…ג6 והלבן לא יוכל למנוע את המסע המשחרר 12…ד5. על 11. מה–ג2 יכול להיות ההמשך: 11…פ-ו:ה4; 12. פ:ה4, פ:ה4; 13. ר:ה4, ר:ד4 והלבן אבד רגלי ללא תמורה.

11…א5


מלבד מסע תיאורטי זה קיימות שתי אפשרויות ראויות לציון: האחת היא תחבולת-ראווה שאמנם חסרה תועלת מעשית, והמביאה, אחרי סידרת הקרבות, לתיקו בלתי נמנע:‏ 11…ר–ז4; 12. ו3, פ-ו:ה4!; 13. פ:ה4, צ:ה4!; 14. צ:ה4, פ:ה4; 15. ו:ז4, פ–ג3!; 16 מה–ד3, ר:ד4+; 17. מ–ה1, ר–ז7!; 18. ר–ב2,פ–ה4!; 19. ר:ה4, ר:ב2; 20. צ–ב1, מה–ז5; 21. ר:ב7 והמשחק מסתיים בתיקו (צבילונג–צ’רניאק, ורשא 1933).

האפשרות האחרת: תמרון פוזיציוני: פ–ז4–ה5–ד3 המעניק אף הוא סיכויי-נגד טובים לשחור, למשל: 11…פ–ז4; 12. ו3 (השחור איים פ:ו2), פ–ה5; 13. ר–ו1, פ:ו3+! (גם 13…פ-ה–ד3 זוכה בעדיפות); 14. מה:ו3, ר:ד4+; 15. מ–ח1, ר–ז4! והשחור זוכה (איליאֵסקו–צ’רניאק, בואנוס-איירס, 1950).


12. ר–ב2


אילו המשיך 12. א3, אזי 12…א4!; 13. ב4, פ-ג–ד7 והשחור יפתח בהתקפה על נקודת תורפה חדשה – הרגלי ג4.

12…א4!

היזמה עוברת לשחור. על 13. ב4 הוא ישיב 13…א3.

13. צ–ג1 ג6

כמקובל, בהגנה ההודית בצד המלך, תתפוס המלכה השחורה עמדה חזקה ב-ב6, גם אם על ידי כך יוחלש הרגלי ד6. מסעו הבא של חלבן מכין הגנה נוספת (בצריח) על הרגלי ב3.


14. ר–א1 א:ב3

15. א:ב3 מה–ב6

16. ה3 פ-ו–ד7!

החלה ההתקפה על הרגלי ב3. השחור מאיים 17…ר:ד4.


17. צ–ב1 פ–ו8!

עתה מאיים השחור ב-18…פ-ו–ה6 עם חיסול העמדות הלבנות במרכז. חסר הגנה מפני תמרון זה משיב פכמן בהכנת המסע ו4, העשוי להבטיח לו יזמה נגדית.


18. מ–ה2 ה5!

מכשיל את תכנית הלבן. עתה על 19. ו4 יבוא 19…ח4; 20. ז4, פ-ו–ה6! ולפתע נוצרת במחנה הלבן נקודת תורפה נוספת – הרגלי ו4.


19. צ–ה2 ח4

20. צ–ד4

תוצאה מהנעת הרגלים הקיצוניים השחורים: א) שליטת השחור בטור א'; ב) חשיפת המלך הלבן. ועתה, יכול הגאון הסובייטי לבצע את תחבולתו הנועזת.

20…צ:א1!

תחילה – חסול הכלי השומר על נקודות המרכז. תחבולה דומה ביצע ברונשטיין באותה התחרות גם נגד ציטה.

21. צ:א1 ר:ד4

22. צ:ד4 פ:ב3

23. צ:ד6

יתכן כי פכמן לא הופתע על ידי תחבולת היריב וכי סמך על מסעו האחרון לקבלת סיכויי נגד טובים. אם ילכוד השחור ב-א1 ישיב הלבן פ–ד5 עם איום מכריע פ–ו6+.


פכמן
11פכמן.png
ברונשטיין

העמדה אחרי המסע ה-23 של הלבן


23…מה:ו2!!

מהלומה מכרעת. עתה ניתן להעריך כראוי את התמרון ח5–ח4. לכידת הפרש ב3 אסורה בגלל 24…ח:ז3+; 25. מ–ה1, ר:ה3; 26. צ–ז1, ר:ז2+;

  1. צ:ז2, מה–ו1+; 28. צ–ז1, מה:ה3x.

24. צ–א2 מה:ז3+

25. מ–ה1 מה:ג3

26. צ–א3

לא 26. צ–ד3?, בגלל 26…מה–ג1! והשחור נשאר עם הכלי העודף. בזכות מסעו האחרון לוכד הלבן את הפרש ונותר לו יתרון ב“טיב”. אך בינתיים לוכד השחור רגלים נוספים ומקבל סיכויי התקפה טובים נגד עמדתו החשופה של המלך היריב.

26…ר:ח3

27. צ:ב3 ר:ז2+

28. מ:ז2 מה:ג4

29. צ–ד4 מה–ה6

30. צ:ב7 צ–א8!

31. מה–ה2 ח3+

הלבן נכנע.


הוא מאבד צריח.


משחק מס' 25


כיצד בונים עמדת התקפה

כאן המדובר הוא לא בהתקפות. הנוצרות בשל טעות היריב, – אלה מהוות תגובה ספונטנית על מסע, שאין לצפות לו מראש. נעמוד כאן על התקפות מתוכננות מראש לכל פרטיהן; השחקן בונה מלכתחילה את עמדתו תוך כוונה גלויה להתקפה על המלך היריב. כל מסע ממסעיו מצביע על כוונה זו. פעולת ההתקפה לא באה, איפוא, במפתיע והיריב יכול להתכונן לקראתה.

במשחק הבא נראה כי אמנם לא תמיד ניתן הדבר בידו2.


לבן: משה ניידורף שחור: אלכסנדר קוטוב

תחרות מר דל פלאטה, 1951

הגנת נימצוביץ'


1. ד4 פ–ו6

2. ג4 ה6

3. פ–ו3 ד5

4. פ–ג3 ר–ב4


מומחי התיאוריה הסובייטיים הוכיחו כי אין ההמשך “המתבקש”: 5. מה–א4+, פ–ג6; 6. מ–ה5, ר–ד7; מבטיח עדיפות הלבנים.

5. ה3 0–0

6. ר–ד3 ג5

7. 0–0 ד:ג4

8. ר:ג4 פ-ב–ד7

9. מה–ה2


המשחק, שנפתח ב“הגנת ראגוזין”, עובר עתח על פסי הגנת נימצוביץ'. כרגיל ממשיכים בעמדה זו 9…ב6 כדי להציב את הרץ ב-ב7.

9…א6

10. א4 פ–ב6

11. ר–ב3 ג:ד4

12. ח:ד4!


ההכאה ברגלי – המובנת מאליה לשחמטאי מנוסה, – עלולה להביא במבוכה את השחמטאי המתלמד. הלבן יוצר לעצמו רגלי מבודד במרכז, מאפשר לשחור לתפוס “לנצח” את הערוגה ד5 ולהעמיד בה פרש חזק – אלה הן מגרעות המסע. אך יש לו גם מעלות, והן: פתיחת הדרך לרץ ג1 ושליטה על הטור ה', מניעת התקדמות משחררת של הרגלי השחור ל-ה5, יצירת עמדה חזקה לפרש לבן ב-ה5, שהיא עמדת המפתח לביצוע התקפה באגף המלך.

12…ר–ד7

13. צ–ד1 צ–ג8

14. צ–ד3!

בהגינו “דרך אגב” על הפרש, מעביר הלבן את צריחו להתקפה באגף המלך.


14…פ-ב–ד5

15. פ:ד5 פ:ד5

16. מה–ה4!


עוד כלי חשוב מועבר לעמדת ההתקפה בנצל הלבן את ההזדמנות, כי אין הפרש השחור יכול לנוע כל עוד חסר הרגלי ב7 הגנה מספקת.

16…ר–ג6

17. פ–ה5 פ–ו6

18. מה–ה4 ר–ד5?


השחור מקווה להשתלט על המרכז, בטרם ישלים הלבן את מבנה עמדת התקפתו. בצדק דוחה קוטוב את האפשרויות הבאות: 18…ר–ה4; 19. צ–ז3 ואסור ללכוד ב-ד4 בשל 20. מה:ו6. או 18…ר–ה7; 19. ר–ז5!, ר–ה4; 20. ר:ו6, ז:ו6; 21. צ–ז3+, מ–ח8 (21…ר–ז6; 22. פ:ז6, ח:ז6; 23. צ–ח3 ומט מידי); 22. מה–ח6, ר–ז6; 23. צ:ז6! וזוכה.

אמנם אילו ניחש קוטוב את האסון שיקרה למלכו היה ודאי ממשיך 18…פ–ה4! אחרי החלפת המלכות אין השחור צריך לחשוש עוד מפני התקפה, ואם יימנע הלבן מלהחליף, יביא הדבר להחלשה ניכרת בקצב התקפתו.

19. ר–ז5

מאיים צ–ח3 ובהזדמנות גם פ–ז5.

19…ר–ה7

20. צ–ח3 צ–ה8!


קוטוב
12קוטוב.png
ניידורף

העמדה אחרי המסע ה-20 של השחור


קוטוב סבור, כי התקפת הלבן הגיעה לשיאה וכי אין עוד לחזקה. הוא מקריב רגלי כדי להחלץ במחיר צנוע זה מכלל הסכנה ואף להשיג, אחרי, 21. ר:ו6, ר:ו6; 22. מה:ח7+, מ–ו8; סיכויי-נגד לא מבוטלים במרכז.

ניידורף, המחזיק ברזרבה מהלומה נוספת. עומד להוכיח, כי מלבד ח7 יש בעמדת השחור נקודת תורפה אחרת, אם כי לא גלויה כל כך – הרגלי ו7.


21. ר–ד1!!


בתמרון מפתיע זה מורגשת יד שחמטאי מעולה. פתיחת חזית חדשה, תוך התקפת הנקודה ו7, יוצרת איומים שאין להתגבר עליהם.

21…מה–א5

22. ר–ח5 צ-ה–ד8


הפקרת הרגלי ו7 היא, לכאורה, הרע במיעוטו. אחרי 22…פ:ח5; 23 מה:ח5, אין הגנה מפני שני האיומים על ו7 ועל ח7. ועל הנסיון להגן 22…צ–ו8 יוכל הלבן לבחור בין ההמשך הפשוט: 23. ר:ו6, ר:ו6; 24. ר:ו7+, צ:ו7; 25. מה:ח7+, לבין מסע-הראווה – 23. ר–ז6!


23. ר:ו7+ מ–ו8

24. ר–ה6!

אין ניידורף מאפשר ליריבו הפוגה כלשהי. מאיים 25. ר:ז7+, מ:ז7; 26. מה–ח6+, מ–ח8; 27. פ–ז6x.

24…פ–ה8

25. מה–ו4

הלבן שוב איים במט: 26. ר:ז7+, פ:ז7; 27. פ–ז6+, ח:ז6; 28. צ–ח8x.

26. ר:ז7+ מ–ה7

או 26…ר:ז7; 27. ר:ה8+,, מ–ה7; 28. מה–ו7+ וזוכה.

27. ר:ה8 ר:ז7

28. צ:ח7 השחור נכנע.


כל לכידה של הרץ הלבן תגרור מט מיידי. ואין עוד הגנה מפני האיום 29. 4:ז7+, מ–ד6; 30. פ–ג4x. התקפה כהלכה.


משחק מס' 26


השחמט בימים ההם

השינוי שחל בסגנון השחמט מאז המאה הקודמת מתבטא בעיקר בשיפור ניכר בטכניקה ההגנתית, בקיאות רבה בתיאורית הפתיחות ונצול מדוייק של יתרון חומרי ולוּ הקל ביותר. לאור עובדות אלה, מהסס כיום השחמטאי להקריב בפתיחה, ולוּ רגלי אחד בלבד, תוך חשש מבוסס כי ידייק יריבו במסעי הפתיחה, יגן על עצמו נכונה, ישאר בעל רגלי עודף וינצל בסיום יתרונו זה כדי לנצח.

לא כך בשחמט מימי אבותינו. אז לא נרתעו מפני הקרבות כלים, ובלבד שהיזמה תשאר בידיהם, האמינו אמונה שלמה בכשרם התחבולתי הן בהתקפה והן בהגנה מפניה. הדוגמא הבאה צריכה להופיע בכל קובץ יצירות שחמטאיות. גדולי השחמט בתקופתנו, היו גאים אילו עלה בידם ליצור משתק כזה והיו מצביעים עליו כעל הישגם היפה ביותר. קשה לתאר משחק, שיכיל יותר דמיון יוצר בהתקפה ובהגנה כאחת:


לבן: א. המפאֶ שחור: ד"ר פ. מייטנר

נערך בוינה, 1869

פתיחה וינאית


1. ה4 ה5

2. פ–ג3 ר–ג5


שחמטאי מודרני יעדיף הצבת פרש לפני צאתו של רץ, לדוגמא: 2…פ–ו6; עם מעבר לפתיחת ארבעת הפרשים (3. פ–ו3, פ–ג6); או לפתיחה הוינאית (3. ו4, ד5); או לגמביט הוינאי (3. ר–ג4, פ:ה4; 4. מה–ח5).

3. פ–א4?


לא יעלה על דעת שחקן בימינו לגרש את הרץ במחיר אבוד “טמפו” כזה. הרי לאחר נסיגת הרץ – 3…ר–ה7, למשל, – ישאר הפרש ב-א4 תקוע מחוץ לשדה הקרב. אולם אז לא היה זה מכבוד השחקנים לסגת.

3…ר:ו2+!?


גם כיום קשה לנו לקבוע נכונות הקרבה זו. מועטים היו מעיזים לשלם מחיר כה גבוה, רק כדי לחזות בטיול המלך הלבן הנודד והחסר מקלט. ובכל זאת נותר הרושם כי התקפתו של השחור שקולה כנגד אבדן החומר.

4. מ:ו2 מה–ה4+

5. מ–ה3

מסע יחידי. כל מסע אחר יגרור נפילת הרגלי ה4 עם שח או עם איום על הצריח ואז יילכד גם הפרש א4.

5… מה–ו4+

6. מ–ד3 ד5


על מהות התקפת הלבן מעידה העובדה, כי הנסיון להגן ב-7. מה–ו3? יגרור אבדן מלכה לבנה אחרי 7…ד:ה4+. לא נותר למלך הלבן אלא להמשיך דרכו.


7. מ–ג3 מה:ה4

8. מ–ב3


הלבן מבצע תכניתו בהצלחה. הוא מתכונן עתה להמשיך 9. א3 ו-10. פ–ג3, וברגע שלמלכו יובטח מקלט ב-א2 אין סיבה שלא ינצח בשל יתרונו החומרי. השחור הבחין בסכנה הנשקפת לו.

8…פ–א6

9. א3 מה:א4+!!

הקרבה פנטסטית. הוא מפקיר מלכה על מנת שהמלך הלבן לא יימלט.

10. מ:א4 פ–ג5+

11. מ–ב4 א5+!


הקרבה נוספת של פרש להשגת אותה המטרה. עתה ישאר המלך הלבן חשוף לחלוטין בתוך מחנה היריב. אך לשחור לא נותרו כמעט כוחות כדי לכפות עליו מט. לכידת הפרש הכרחית, כי גם אחרי 12. מ–ג3, ד4+ ינותק המלך הלבן מן המקלט.

12. מ:ג5 פ–ה7!

מסע “שקט” אחרי הקרבת מלכה וכלי? לא כל כך שקט משום שהוא מאיים מט בשניים: 13. ב6+ ו-14. ה–ד7x. אבל עתה מגלה הלבן כושר הגנתי רב.


13. ר–ב5+ מ–ד8

לא 13…ג6, כי בזאת היה מפנה ללבן ערוגות נוספות (ב6 ו-ד6). עתה, לעומת זאת, הוא מאיים 14…ב6x.


14. ר–ג6!!

מסע הגנתי נאה מאד. עם לכידת הרץ הלבן יופסקו איומי המט. ובינתיים מגן הרץ על המלך אשר מתכונן לברוח בכיוון המקלט.

14…ב6+

15. מ–ב5


מייטנר
13מייטנר.png
המפא

העמדה אחרי המסע ה-15 של הלבן


15…פ:ג6!

מונע את בריחת המלך (16. מ–א4, פ–ד4! ובמסע הבא 17…ר–ד7x.


16. מ:ג6 ר–ב7+!!


כבר לא נותרו כלים לשחור, ובכל זאת הוא מחדש את התקפתו! מה יקרה אם יילכד גם הרץ? ראו-נא: ‏ 17. מ:ב7, מ–ד7! (מאיים 18…צ-ה–ב8x); 18. מה–ז4+, מ–ד6 ואין מנוס מפני מט.


17. מ–ב5 ר–א6+!


אם 18. מ–א4? אז ר–ג4!! ובמסע הבא 19…ב5x.


18. מ–ג6 ר–ב7+!


השחור מחזיק בהזדמנות שאופשרה לו כדי לכפות תיקו על יריב החזק ממנו במלכה וכלי! שח נצחי יוצא דופן, הניתן ברץ שאיננו מוגן במישרין!

הוסכם על תיקו.


משחק מס' 27


האיסטרטגיה והטקטיקה בלתי נפרדות

ההבחנה בשחמט תחרותי בין הטקטיקה והאיסטרטגיה והעובדה כי אמן מסויים מוגדר כטכסיסן ואילו אחר כשחקן “פוזיציוני”, עלולות להטעות את החובב. עוד יתרשם מכך ויתאר לעצמו את הטכסיסן כמי שירבה להקריב כלים, גם כאשר ניתן לנצח בדרך פשוטה יותר, ואת ה“איסטראטג” כחסר כל נטיה להסתכן. אין לך הגדרה מוטעית מזו. ראשית כל חייב שחמטאי מעולה להתמצא בשימוש כל סוגי הנשק השחמטי; לפרוץ עמדות היריב בהקרבת כלים – כאשר זוהי הדרך לנצחון, להסתמך על תמרון טכני מתוכנן היטב באשר אין ההתקפה מבטיחה רבות. אך ככל בן-אדם יש גם לשחמטאי נטיה בכוון זה או אחר. ואם הברירה בידו וניתן להשיג את המטרה בשתי הדרכים גם יחד, אז יבחר השחקן בדרך המתאימה יותר לרוחו ולסגנונו.

האמן הישראלי הנודע, יוסף פורת, אינו להוט אחרי הסתבכויות על פני הלוח והוא מסתייג ככל האפשר ממשחק סוער. אך ככל שחמטאי חזק הוא יודע פרק גם בצורת הקרב שאינה לפי רוחו.


לבן: בנט לארסן (דנמרק) שחור: יוסף פורת

אולימפיאדת מינכן 1958

הגנה הודית בצד המלכה


1. ד4 פ–ו6

2. ג4 ה6

3. פ– ו3 ב6

4. ז3 ר-ב7

5. ר–ז2 ר–ה7

6. 0–0 0–0

7. פ–ג3 פ–ה4

תמרון תיאורטי נודע, שתכליתו להביא לשוויון מלא של העמדות. הבוחר את ההגנה ההודית של המלכה השקטה, שואף בדרך כלל להרחקת הסכנה ולהבטחת עצמו, כשם שהבוחר ב“הודית של המלך” שואף לנצחון ולשם כך מוכן להסתכן. בבחירת הפתיחה נשאר פורת נאמן לסגנונו, ואולי אף הביא בחשבון כי לארסן – טכסיסן והרפתקן – יחוש שלא בנוח בפתיחה שקטה.


8. מה–ג2 פ:ג3

אחרי שהלבן הצריח, אין השחור חושש עוד מפני “מלכודת מונטיצ’לי”; על 9. פ–ז5? הוא ישיב 9…פ–ה2+! ויזכה ביתרון כלי (ראה עמ' 31).

9. מה:ג3 ד6

כאן נהוג גם להמשיך 9…ר–ה4 למניעת מסעו הבא של הלבן.

10. מה–ג2 ו5

11. פ–ה1

כחזק יותר נחשב ההמשך: 11. ד5!, למשל: 11…ה5; 12. ה4, ו:ה4; 13. פ–ד2, או 11…ה:ד5; 12 פ–ד4, לעומת זה אין הגיון רב במסעו של שטאלברג 11. ר–ח3, השומר על הרץ מפני החלפה במחיר אבוד זמן יקר.

11…ר:ז3

12. פ:ז2 מה–ג3

13. פ–ו4?


עתה, משמוגן הרגלי ה6, אין טעם במסע זה. הלבן יאבד זמן, בלי לחחליש במאומה את עמדת היריב.

13…ה5

14. פ–ד5 ר–ד8

15. ד:ח5 ג6!


ברגע הנכון. על 15…ד:ה5 יכול היה הלבן להמשיך 16. ג5 ואז בהמשך ‎ 16…ג6?‏ 17. ג:ב6! 18. מ:ב6, ר:ב6; 19. מה–ב3+ היה השחור מאבד רגלי.

16. מ–ג3

לדעתו של פורת עדיף 16. מ–ב4 למשל: 16…ד:ה3; 17. ג5.

16…ד:ה5

17. פ3 ר–ה7

18. ר–ב2 מה–ה6

19. צ-א–ד1 פ–ד7

20. מה–ג1


הלבן משתדל להחליף את הרצים, אך תמרונו שוב כרוך באבוד זמן. ובינתיים תופשים כלים שחורים עמדות במרכז.

20…צ-א–ד3

21. ר–א3 צ–ו6

22. ר:ה7 מה:ה7

23. מה–ג2 ז6

24. צ–ד3 צ–ד4!

25. צ:ד4


הרע במיעוטו, אחרי 25. ה3, צ:ד3; 26. מה:ד3, ה4; גוברת והולכת עדיפות השחור ושליטתו בערוגות הלבנות באה לביטוי בתמרון הפרש: פ–ז4–ה5.

25…ה:ד4

26. פ–ד1 ו4!


פורת
14פורת.png
לארסן

העמדה אחרי המסע ה-26 של שחור


התקפה בסגנון “פוזיציוני” תגרור, עם הכאת הרגלי, התקפה “קומביציונית” מכרעת, למשל: 27. ז:ו4, פ–ז4; 28. ח3, צ:ו4.


27. מה–ד2 פ–ה4!

28. מה:ד4?


לארסן לא הבחין כי לכידת הרגלי תביא לאבדן “טיב”, אך מכל מקום אין מצבו מבשר טובות; אם 28. מה–ד3, אז ג5 והשחור שומר על יזמתו.

28…צ–ד8

29. מה–א1 פ–ד2

30. פ–ג3

או 30. צ–ה1, פ–ו3+.

30…פ:ו1

31. מ:ו1 צ–ו8

32. מה–ד1?

משגה גס, המביא אתו אבדן רגלי נוסף.

32…ו:ז3

33. ח:ז3 מה–ה3

34. מה–ה1 מה:ז3

35. ח3 מה–ח3+

36. מ–ז1 מה–ז4+

37. מ–ו1 צ–ד8

38. פ–ח2 מה–ח5

39. פ–ו4 צ–ו8

40. פ–ו4 מה–ז4+

41. מ–ו1 צ–ד8

42. פ–ה2 מה–ד7

43. פ–ג3 מה–ד2

הלבן נכנע.



משחק מס' 28


הגנה משוריינת

להתקפה ולהגנה זכויות שוות בשחמט. יתכן שההתקפה מושכת יותר את לבו של חובב שחמט ובעיקר של חובב צעיר. יש בה משום דינמיות ומשום גבורה המרהיבה והמרתקת. אבל שחמטאי מנוסה יותר מתלהב לא פחות מקור-רוחו של המגן, מיציבותו הנפשית שעה שהוא נתון בסכנה חמורה, ואם נעמוד על צדם התועלתי, הרי אין הוכחה בולטת כי טאל סאבו או גלר, למשל, צוברים יותר נקודות בזכות התקפותיהם המבריקות מאשר קורצ’נוי, ניידורף או פישר בהגנתם המעמיקה.

להגנה, כמו להתקפה, יש יתרונות פסיכולוגיים נוסף לערכם המעשי. דמיון, אופטימיות ובטחון עצמי, המאפיינים את הסגנון התוקפני בשחמט, עלולים להשפיע על הצד המגן השפעה מדכאה מאד. אך מה תהיה הרגשתו של אותו שחקן, הנוקט בשיטת ההתקפה אם יתקל כל איום מאיומיו בהגנה מחושבת ומדוקדקת? האם אין הדבר יכול לחבל בבטחונו, לערער את מצב-רוחו המרומם ולהכשיל את תוכניותיו?


לבן: ד"ר מכס אֶוּבה שחור: דוד פשאָפיורקה

אליפות העולם לחובבים, האג 1928

פתיחת ראֶטי


1. פ–ו3 ד5

2. ג4 ד:ג4

3. ה3

מקובל יותר ההמשך 3. פ–א3.

3…א6

4. ר:ג4 פ–ו6

לא מיד 4…ב5? בשל התשובה המפולפלת 5. פ–ה5! ואין לשחור הגנה מפני 6. מה–ו3.


5. 0–0 ה6

6. ד4 פ-ב–ד7

7. מה–ה2 ב5

8. ר–ד3 ג5

9. א4!

כופה על השחור הבהרת כוונותיו. יתקדם הרגלי ב' – והלבן יכבוש לצמיתות את הערוגה ג4 ואילו הזזת הרגלי ג' תעניק ללבן “יד חופשית” במרכז הלוח. השחור בוחר את ה“רע במיעוטו”.

9…ג4

10. ר–ג2 ר–ב7

11. פ-ב–ד2 ר–ה7

12. ה4

תוצאה ישירה מן המסע התשיעי של הלבן.

12…מה–ג7


שני רגלים צמודים, כל עוד הם מוצבים בשורה אחת מהווים בדרך-כלל כוח פורץ חשוב. הצד שכנגד משתדל לכפות הזזת אחד מהם קדימה, על מנת להציב כלי משלו בערוגה שלפני הרגלי האחר. השחור מאיים עתה 13…ה5 והלבן צריך להקדימו.


13. ה5 פ–ד5

14. פ–ה4 פ–ב4

שני המתחרים מבקשים לגלות נקודות תורפה במחנה היריב.

15. ר–ב1 מה–ג6!

כוונותיו של הלבן טרם הובהרו די הצורך, אך השחור אינו סומך על השקט המדומה השורר בשדה הקרב. הוא שוחר יזמה ומאיים תחילה 16…פ–ד3.


16. צ–ה1 פ–ב6

17. א:ב5 א:ב5

18. צ:א8 ר:א8

19. ר–ז5


פשאפיורקה
15טשפיורקה.png
ד"ר אֵוּבה

העמדה אחרי המסע ה-19 של לבן


הלבן מאיים בהחלפת רצים, במגמה לשבש את מערכת הגנת היריב. אם, למשל, ישיב השחור 19…ר:ז5, אז 20. פ–ד6+, מ–ה7; 21. ר–ה4! – מסע בינים למניעת מט ב-ז2 – ואחרי- כן 22. פ:ז5. חדירת הפרש ל-ד6 תעניק ללבן עמדה עדיפה.

19…ר–ו8!


הגנה מצויינת. בהערכת מסע כזה מתגלעים הבדלי שיקולים בין האמן והחובב. החובב החושש מפני אבוד זמן ומניעת הצרחתו אינו מביא כלל בחשבון את נסיגת הרץ למקום מוצאו. האמן, המעריך נכונה את תוצאות החלפת הרצים, משלים עם פיגור בפיתוח כליו ובלבד שיוכל לשמור על יציבות עמדתו.


20. ב3!?


הגנתו העקשנית של השחור עשויה להוציא את הלבן משלוותו. הוא מקריב, בזה אחר זה, שני רגלים ומצליח, במחיר זה, לפרוץ עמדות השחור.

20…ג:ב3

21. צ–ג1 פ–ג4

22. ד5!

המשך עקבי. אסור להכות את הרגלי במלכה, כי אז 23. צ–ד1 עם איום מט ב-ד8. וגם 22…ה:ד5 כדאי ללבן בלבד, כי נחסם האלכסון המסוכן א8–ח1 ונפתח טור ה', בו הציב הלבן את כוחותיו. נותר רק המסע –

2…פ:ד5

ועתה מתפרצת הסערה.

23. פ–ד4 מה–ב7

24. פ:ב5 מה:ב5

25. צ:ג4 מה–ב7

26. צ–א4!


מאיים ‏ 27. צ:א8+!, מה:א8; 28. מה–ב5x.

26…ד–ב4

27. מה–ד3


כל עוד יכול הלבן למנוע את הצרחתו של היריב, הוא משחק למעשה ביתרון צריח (על 27…0–0? יבוא 28. פ–ד6 וזוכה).

27…ה6

28. ר–ד2

הלבן שוב מבקש להחליף את הרץ, השומר על הערוגה הקריטית ד6.

28…ר–ה7

29. צ–א5

מאיים 30. צ–ב5. מצבו של השחור נראה כלאחר יאוש.

29…ו5!!

איום מט ב-ז2 מציל את השחור.

30. ה:ו6 פ:ו6

31. פ:ו6 ר:ו6

32. מה–ז6+ מ–ה7

33. ר–ח3


עדיין רבים איומיו של הלבן (צ–א7 או ר–ג5+) אך עיקר הסכנה חלף.

33…צ–ג8!

כדי להמשיך על 34. צ–א7 ב-מה:א7!

34. ו3?

הלבן אינו רוצה להאמין כי התקפתו שותקה לחלוטין. אין הוא מסתפק בשח נצחי, העומד לרשותו אחרי: 34. ר–ג5+, מ–ד8; 35. מה–ד3+. אסור לשחור להמשיך 35…מה–ד5 בגלל 36. ר–ב6+, והוא היה נאלץ להסכים לתיקו (35…מ–ח8; 36. מה–ז6+).

34…מה–ב4!

עתה נהפך הגלגל והשחור זוכה.

35. צ–א7+ ר–ב7

36. מ–ו2 צ–ג7

37. מה–ד3 צ–ד7

38. מה–ז6 ר–ד4

39. מ–ז3 ר:ה3

40. מה:ז7+ מ–ד8

41. מה–ח8+ מ–ג7


אם עתה 42. מה–ה5+, מה–ד6; עם חילופי מלכות.

42. ר–ה4 ר:א7

הלבן נכנע.


משחק מס' 29


המשגים קיימים כדי לעשותם

אם יצביעו על משחק מסויים כעל חפשי ממשגים ומדוייק למופת, אשאל בתמימות: “כלום קרה משתו במשחק זה? האם היה בו מאבק חריף? התנגשות עזה בין שני שואפי קרבות? או אולי נעשו כתריסר מסעים שקטים והוסכם על תיקו? אולי כלל לא היה בו מקום לסיכון או לקרב של ממש, כך שלא היה גם מקום לטעויות”.

משום שבשחמט אמיתי יש מכל הבא ליד. ירידות ועליות, דכאון שהופך להתאוששות ואופטימיות – לאכזבה. היוזמה עוברת מיד ליד, תכסיס נתקל בתכסיס; וכיצד אפשר להמנע ממשגים באוירה כזאת?

המשגים הם חלק בלתי נפרד של קרב שחמטי.


לבן: יצחק אלוני שחור: מילן מאטולוביץ'

תחרות נתניה 1961

הגנה הודית בצד המלך


1. ד4 פ–ו6

2. ג4 ז6

3. פ–ג3 ר–ז7

4. ה4 ד6

מותר גם להצריח מיד. טרם הוברר לטובת מי ההמשך:

4…0–0; 5. ה5, פ–ה8; 6. ו4, ד6; ובובי פישר, למשל, אוהב, בתור שחור, להתגרות כך ביריב. ואם בכל זאת לא מקובל להצריח במסע הרביעי, הרי זה משום שהברירה להזזת ה5; נשארת בידי הלבן.


5. ו3 0–0

6. ר–ה3 ה5

גם המסע 6. ר–ז5 נחשב כטוב; על מנת להרחיק את הרץ יאלץ השחור להחליש במקצת את עמדת ההצרחה.


7. פ-ז–ה2 ד6

8. מה–ד2 ה:ד4


בדרך כלל נוהגים להסתייג מלכידה זו, המשחררת את הכלים הלבנים ומאפשרת את התבססותם במרכז, אלא אם כן מוכן השחור לערער עמדה מרכזית זו. רעיון מקורי של בולסלבסקי, שלמען ביצועו נעשה מסע-הכנה 7…ג6.

מסעו הבא של הלבן איננו הכרחי; אפשר להמשיך גם 9. ר:ד4.

9. פ:ד4 ד5

10. ה:ד5

הנוסח המקובל: 10. ג:ד5, ג:ד5; 11. ה5 מביא למאבק ער ורב-סיבוכים. העמדות הן שקולות בערך.

10…ג:ד5

11. 0–0–0

הטמנת “מלכודת ברונשטיין”, ע“י 11. ר–ה2, מסוכנת לשני הצדדים. לא טוב לשחור להשיב 11…פ–ג6; בגלל 12. ג5! (ברונשטיין–גליגוריץ', 1958). ההמשך ההגיוני הוא 11…ד:ג4; 12. ר:ג4 ולכאורה איבד הלבן “טמפו” חשוב. אך זוהי המלכודת: עתה, ההמשך ה”מתבקש" של השחור יפילהו בפח מפתיע ומתוכנן בערמומיות שטנית:‏ 12…צ–ה8; 13. 0–0?!, צ:ה3!?; 14. מה:ה3, פ–ז4; השחור שמח לקראת זכיה בכלי, אבל… 15. ר:ו7+!, מ–ח8 (אם 15…מ–ו8; 16. ו:ז4!, ר:ד4; 17. ר–ד5+! וזוכה); 16. פ–ה6! ובסופו של התכסיס זוכה הלבן ליתרון ברגלי.

ברונשטיין העיר בהתמרמרות כי שחקנים רבים נצלו כבר את המלכודת; רק לו, לממציא עצמו, טרם ניתנה ההזדמנות.

11…צ–ה8

היות ומסע זה כרוך בקרבן רגלי, נשאלת השאלה – האם כדאי הדבר? השחור זוכה ליוזמה מסויימת, אך טרם הוכח כי היא שקולה כנגד אבדן הרגלי. דעות המומחים הן חלוקות.


12. פ–ג2! מה–א5

13. ג:ד5

עוד מוקדם לעשות צעדים נואשים כגון 13. ב4? וכן אסור 13. פ:ד5?, מה:א2; 14. פ–ג7, פ–ד5!; עם התקפה מכרעת.

13…ר–ו5

אחד המשחקים ח. בולבוצ’אן–ניידורף נמשך: 13…פ–א6, אך השחור לא זכה לתמורה שקולה כנגד אבדן רגלי.

14. ר–ג4?

מסע מפוקפק. ברור כי במוקדם או במאוחר יותקף הרץ ע"י ב5. הלבן צריך היה להמשיך 14. ז4! ובתשובה לזה הכין מאטולוביץ' תכסיס-תיקו מרתק: 14…פ:ז4!; 15. ה:ז4, ר:ג3; 16. ב:ג3, ר:ג2; 17. מ:ג2, מה:א2+.

14…פ-ב–ד7

15. צ-ה–ה1 צ-א–ג8

16. ר–ב3 פ–ה5


השחור מאיים 17…פ–ד3+. זה כופה על הלבן לבנות את עמדתו מחדש ובמסעים הבאים נעמדים כלי הלבן בריתוק עצמי, דבר המוכיח כי השחור השיג את המבוקש ועמדתו עדיפה.

17. מה–ה2 א6

18. מ–ב1 ב5

19. ד6?

תוך שאיפתו לסיכויי-נגד אין הלבן מבחין בסכנה מיידית. אך למזלו, נעלם הדבר גם מעיני היריב.

19…פ–ג4?

אין הוא מבחין בהמשך המכריע באורח מיידי: 19…ר:ג2+; 20. ר:ג2, פ–ג4; 21. מח–ד3, פ:ב2!


20. ר:ג4 מ:ג4


רוב השחמטאים היו מכים בצריח, אך האמן מבחין בהמשך: 20…צ:ג4; 21. ז4, ר:ג2+; 22. מה:ג2, ב4; 23. מה–ב3.

21. ז4 צ–ב8!

הלחץ בטור ב' היה צריך לגרור נצחון מהיר, אך מאטולוביץ', הפותר נכונה את הבעיות האסטרטגיות המסובכות ביותר, מתעלם לעתים בלהט הקרב, מביצועם הפשוט, יחסית.


22. מ–א1 פ:ז4?


מאטולוביץ'
16מטולוביץ.png
אלוני

העמדה אחרי המסע ה-22 של השחור


כאן, למשל, עמד לרשותו נצחון נאה מאד: 22…צ:ב2!; 23. מ:ב2, פ–ד5! המשגה של היריב מעניק לאלוני הפוגה והוא מנצל אותה במרץ.

23. ר–ב6!

מהלומה זו גורמת לשינוי מוחלט של התמונה. לשחור נותרו דקות ספורות לחישוב 17 מסעיו, כשהוא נעמד לפתע בפני בעיות חמורות. למשל. אם 23…צ:ה2; 24. ר:א5, צ:ג2; 25. ו:ז4, צ-ב:ב2; 26. צ–ה8+ והלבן זוכה.

23…מה:ב6

24. מה:ה8+ ר–ו8


אם 24…צ:ה3; 25. צ:ה8+, ר–ו8; 25. ד7, והרגלי החפשי מוכיח סוף-סוף מה רב ערכו.


25. פ–א4 מה–ד8

26. מה:ד8 צ:ד8

27. פ–ד4 פ–ו2

28. פ:ו5

הלבן יכול היה לשמור על ה“טיב” העודף, אילו המשיך 28. פ–ג6. אולם הסיום, אחרי 28…צ:ד6, אינו מבשר את נצחון הלבן, נוכח חולשת הרגלים שלו באגף המלך.

28…פ:ד1

29. צ:ד1 ז:ו5

31. פ–ב6 מ–ו7

32. פ:ג4 מ–ח8

33. פ–ה3

בסיום זה הסיכויים שקולים בערך. ללבן – רגלים טובים יותר. לשחור, לעומת זה, מלך אקטיבי ורץ, אשר במצבים דומים, עולה על הפרש. מאטולוביץ', על אף היותו דחוק מאד בזמן, מנהל את השלב הסופי בדיוק ובהבנה מרובה.

33…ר–ג5

34. פ–ד5 צ:ד7

35. פ–ו4+ מ–ה7

36. פ–ד5+ מ–ו7

37. מ–ב1 צ–ד8


הצריח השחור יופעל בטור ז' נגד נקודות תורפה של היריב.


38. מ–ג2 צ–ז8

39. צ–ד2 ר–ד6

40. ב4


אלוני אינו נלכד; ההמשך 40. פ:ו6? היה מביא, אחרי צ–ג8+, 41. מ–ד1, ר–ו4 לנצחון השחור.

40…מ–ה6

41. א3 צ–ז1

42. פ–ה3 צ–ה1

המסע 42…ר–ו4 אינו כדאי, בשים לב לתשובה 43. צ–ה2.


43. פ:ו5 צ:ה2!

44. פ–ד4+

הסיום “פרש מול רץ” הנוצר אחרי 44. צ:ה2, אינו מבשר טובות ללבן והוא הדבר לגבי סיום “מלכים ורגלים”, בעקבות 44. פ:ד6.

44…מ–ד5

45. פ–ה2+ מ–ג6

46. מ–ד3 צ–ח1

47. מ–ה4 ח5

48. מ–ו5 ח4

49. מ–ח6


גם סיום משחק זה מרתק ומלא תוכן. כתוצאה מהתקדמות רגלי ח' אורבת סכנה של ממש והלבן אינו מספיק להכות את הרגלי ו'.

49…ר–ג7

50. מ:ו6?

לזה היה זמן גם אחרי-כן. עדיף 50. פ–ד4+, מ–ב7; 51. מ–ו5!, ח3; 52. ו4, ה2; 53. פ–ה6 עם הגנה משוריינת.

50…ח3

51. ו4 ח2?


עתה החמיץ השחור את ההזדמנות להעניש את היריב על טעותו הקודמת. הנכון היה 51…צ–ו1 עם סיכויים לנצחון.


52. פ–ד4+ מ–ב6

53. פ–ח6 ר–ב8

54. א4 ר:ו4


נסיון אחרון, שאין בו כדי לזכות.


55. פ:ו4 צ–ו1

56. צ:ח2 צ:ו4+

57. מ–ה5 צ:ב4

58. מ–ד5


המלך הלבן הגיע בזמן כדי להבטיח תיקו “על חוד התער”.

58…צ:א4

59. צ–ב2+ מ–א5

60. מ–ג5 צ–א1

61. מ–ג4 מ–א4

62. מ–ג3 א8

או 62…צ–ג1!; 63. צ–ג2.

63. מ–ג2 צ–ח1

64. צ–א2+ מ–ב4

65. צ–ב2+


רק כך: אחרי 65. מ–ב2?, א4; 66. צ–א1 (או 66. מ–ג2, א3; והשחור זוכה), צ–ח2+; 67. מ–ג1, מ–ב3; אין ללבן הגנה מפני אבדן הצריח.

65…מ–א3

66.  צ–ב3 א4

הוסכם על תיקו.


הלבן מעמיד את הצריח ב-ג8 ואין לשחור אמצעי כלשהו לערעור עמדה זו.


משחק מס' 30


מתנגדי נסיגות


קהל הצופים בתחרויות שחמט מורכב, בדרך כלל, מחובבים מנוסים, שאינם מתרשמים בנקל. משחקים מועטים זוכים לתשואותיהם הסוערות.

חובב שחמט אחד הסבּיר לי מדוע הוא נמשך אחרי משחקיו של אליוכין: “כליו אינם נסוגים על אף היותם מותקפים”. הידע אליוכין כּי הוא מחונן בתכונה מיוחדת זו?

היהודי הרוסי, יאֶפים גלר, נמנה אף הוא עם מתנגדי הנסיגות בשחמט. החובבים, העוקבים אחרי משחקיו, באים על שכרם.

המשחק הבא עורך התלהבות הקהל, כאחד היפים ביותר בתחרות ה“מועמדים” האחרונה.


לבן: יאֶפים גלר שחור: מירוסלב פיליפ

תחרות קוראסאו, 1962

הגנה סיציליאנית


1. ה4 ג5

2. פ–ו3 ד6

3. ד4 ג:ד3

4. פ:ד4 פ–ו6

5. פ–ג3 א6

6. ר–ה2

שאלה של טעם. גלר מחבב המשך בלתי מחייב זה, יש שמעדיפים כאן ר–ז5, או ר–ג1, או ו4, או ז3 או ו3. ובזמן האחרון מנסים אפילו 6. ח3.

6…ה6


יש המעדיפים כאן 6…ה5 ברוח הגנתו של בולסלבסקי. למשל: 7. פ–ב3, ר–ה7; עם סיכויים שווים.


7. 0–0 מה–ג7

8. ו4 ר–ה7

9. ר–ה3 פ-ב–ד7


השאלה, אם מקומו של פרש זה ב-ד7 (כדי להעבירו בהזדמנות ל-ג5), או אם מקומו ב-ג6 (כדי לאפשר תמרון פ-א5–ג4), עדיין מעסיקה את מומחי ההגנה הסיציליאנית.


10. ר–ו3 פ–ב6

11. מה–ח2 0–0


מוטב היה להמתין עם הצרחה ולפתוח מיד פעולות באגף המלכה: 11…פ–ג4; 12. ר–ג1, ב5. משנודע לגלר מקומו של המלך השחור, אין הוא נותן עוד שהות ליריב.


12. ז4 פ–ג4

13. ז5 מ–ד7


עדיף 13…פ–ה8, אך אין לו זמן ל-13…פ:ה3 בגלל 14. ז:ו6.

14. פ–ו5!


הלבן מנצל את יזמתו בקצב מסחרר. אסור ללכוד את הפרש כי אחרי 14…ה:ו5; 15. פ–ד5, מה–ד8; 16. מה:ג4 ובידי הלבן כל נקודות המפתח. מסעו הנועז של הפרש זוכה ל“טמפו” חשוב כדי להציב את הרץ ב-ד4, במקים נסיגתו השגרתית ל-ג1.

14… ר–ד8

15. ר–ד4!

הלבן מאיים על ז7 (עתה מובן כי הפרש השחור היה צריך לעמוד ב-ה8) ועדיין אסורה לכידת הפרש, למשל: 15…ה:ו5?; 16. פ–ד5, מה–ג6; 17. ה:ו5, מה–ב5 (הלבן איים לזכות במלכה); 18. א4, והשחור מאבד מלכה.

15…ו6

16. מ–ה1!


הרחקת המלך מהאלכסון השחור, שמשמעוּתה תבלוט במסע ה-19, ופינוי הערוגה ז1 לצריח לבן. ובמשך כל הזמן מותקף הפרש הלבן, אך אסור ללוכדו.

16…פ-ד–ב6


פיליפ
17פילים.png
גלר

העמדה אחרי המסע ה-16 של השחור


17. ז:ו6! ר:ו6


נהדר. הכאת הפרש עדיין אסורה, והפעם מפאת המשך מרתק זה 17…ה:ו5?; 18. ו:ז7, צ–ה8 (לא 18…צ–ו7; 19. ה:ו5, צ–ה7; 20. פ–ד5!);

19. ר–ח5, צ–ח6; 20. ב3, פ–א5; 21. מה–ז2! ואין הגנה מספקת מפגי האיומים:‏

22. ר:ב6, מה:ב6; 23. ר–ו7+ או 22. ה:ו5, צ–ח6; 23. צ-א–ה1, ר–ד7;

24. ר–ו7+.


18. ר:ו6 צ:ו6

19. פ:ד6!


הפרש מוסיף להשתולל; עם לכידתו ימשיך הלבן ה5. כל זה לא היה אפשרי אלמלא המסע 16. מ–ח1, המונע תשובה מה–ג5+.

19…צ:ו4

20. פ:ג4 פ:ג4


על 20…מה:ג4, יבוא 21. מה–ה3, מה–ג7; 22. ה5 וללבן עדיפות ברורה. אילו ידע השחור מה יקרה לו היה בכל זאת בוחר בהמשך זה.


21. ח5!


הקרבה בכל מסע. מדוע אסור להכות את הרגלי? ‏כי על 21…פ:ה5 מכריע 22. פ–ד5!! ואם 21…מה:ה5; 22. ר–ה4!, צ:ו1+; 23. צ:ו1, מה–ג7 (או 23…מה–ג5; 24. ב4!, מה:ב4; 25. מה–ה5); 24. פ–ד5!, מה–ג5; 25. מה–ה5 ומט בלתי נמנע.

אך הקרבה נהדרת של רגלי איננה בבחינת פתיון בלבד. היא גורמת לניתוק בין הכלים המגינים והלבן מפנה את הערוגה ח4 ופותח את אלכסון הרץ.

21…ר–ד7?


גורר הפסד מידי, אך אין עוד לשחור מסע שיצילהו. למשל: 21…צ–ו7 (המסע הטוב יחסית): 22. פ–ד5! (פריצה זו של הפרש מכריעה בכל העמדות), מה–ג5; 23. ב4, מה–ד4; 24. ר–ה4! והלבן זוכה.


22. פ–ד5! השחור נכנע.


ההמשך 22…ה:ד5; 23. ר:ד5+, מ–ה8; 24. צ:ו4, פ:ה5; 25. צ-א–ו1 אינו מאפשר כל הגנה (25…מה–ד6?; 26. מה:ה5).



 

מילון מונחים רב-לשוני    🔗


מילון מונחי שחמט    🔗

(עברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית ורוסית)


אבדן (כלי) Loss Perte Perdida Verlust Потеря
אגף המלך King's side Aile-roi Ala del rey Königs-flügel Королев-ский фланг
אגף המלכה Queen's side Aile-dame Ala de la dana Damen-flügel Ферзе-вый фланг
אופוזיציה Opposition Opposition Oposiciòn Opposition Опозиция
איגוף Outflanking Contournement Flanqueo Umgehung Фланго- вый обxод
איום Threat Ménace Amenaza Drohung Угроза
אלכסון Diagonal Diagonale Diagonal Diagonale Диагональ
אמן השחמט Chessmaster Maître d'échecs Maestro de ajedrez Schach-meister Шаxмат- вый мастер
בעיה, שאלה Chess-problem Problème d'échecs Problema de ajedrez Schach-aufgabe Шаxмат-ная задача
גמביט Gambit Gambit Gambito Gambit Гамбит
גמביט נדחה Declined gambit Gambit refusé Gambito rehusado Abgelehntes Gambit Отказан ный гамбит
גמביט נרצה Accepted Gambit Gambit accepté Gambito aceptado Angenommenes Gambit

Прииятый

гамбит

גרעון Disadvantage Desavantage Desventaja Nachteil Невыгода
דוחק הזמן Time-pressure A court de temps Apuro de tiempo Zeitnot Цейтнот
דו-קרב Match Match Match Wettkampf Матч
הגנה Defence Défense Defensa Verteidi-gung Защита
החלפה Exchange Echange Cambio Abtausch Размен
הטעיה False solution Fausse solution Juege aparente Verfüh-rung Ложный след
הכאה (לכידה) Capture Promotion Prise Toma captura Schlagen Взятие
הכאה "דרך הילוכו" Capture "en passant" Prise en passant Toma "al paso" "En passant" Schlagen Взятие "на проxоде"
הכתרה Queening Promotion Promotion Coronaciòn Verwand-lung Превра-щение
הערה Note, comment Commentaire Comentario Giosse Примеча-ние
הפסד (משחק) Loss Perte Perdida Verlust Проигрымі
הצרחה קטנה Castles King's side Petit Roque Enroque corto Kurze Rochade Короткая рокировка
הצרחה גדולה Castles Queen's side Grand Roque Enroque largo Lange Rochade Длинная рокировка
הקרבה Sacrifice Sacrifice Scarificio Opeir Жертва
הרחקה Drawing away Déviation Desalojo Ablenkung Отвлече-нііе
השחמט Chess Les échecs Ajedrez Schachspiel Шахматы
התקדמות Advance Avance Avance Vorrücken Наступле-ние
התקפה Attack Attaque Ataque Angriff Атака
התרה Unpinning Déclouage Desclavada Entfesse-lung Развязы-вание
זכיה ב"טמפו" Gain of a tempo Gain d'un temps Ganancia del tiempo Tempo-gewinn Выигрыш темпа
זכיה בכלי Win of a piece Gain d'une pièce Ganancia de pieza Figuren-gewinn Выигрыш фигуры
חובב שחמט Chess-fan Amateur Aficionado al ajedrez Schach-freund Любитель шахмат
חידוש Innovation Nouvauté Novedad Neuerung Новнка
טור File Colonne Columna Linie Вертикаль
"טיב" Exchange Qualité Calidad Qualität Качество
טעות גסה Blunder Gaffe Error gruese Grober Fehler Зевок
יזמה Initiative Initiative Iniciativa Initiative Инициа-тива
יריב Opponent Adversaire Adversario Gegner Противних
יתרון (בחומר) Advantage Avantage Ventaja Vorteil Преиму-щество
כלי Piece Pièce Pieza Figur Фнгура
כלי כבד Major piece Pièce majeure Pieze mayor Schwere Figur Тяжелая фнгура
כלי עמוס Overcharged piece Pièce surchargée Pieza sobre-cargada Überlastete Figur
כלי קל Minor piece Pièce mineure Pieza menor Leichte Figur Легкая фнгура
כניעה Surrender Abandon Abandono Aufgeben Сдача
כפאי Zugzwand Zugzwand Zugzwand Zugzwand Цугцванг
לבן White Blancs Blancas Weiss Белые
להנחית מט To mate Faire mat Dar mate Mattsetzen Матовать
לוח-שחמט Chess-board Echiquier Tablero de ajedrez Schachbrett Шахмат-ная доска
מזלג Fork Fourchetie Tenaza Gabel Вклка
מחבר בעיות Composer Proble-miste Proble-mista Problem-kompouist Пробле-мист, композитор
מט Mate Mat Mate Matt Мат
מט-חנק Smothered mate Mat étouffé Mate ahogado Ersticktes Matt Спертый мат
לדעת מט Self-mate Mat inverse Mate inverso Selbstmatt Самомат
מט נקי Mat pur Mate puro Reines Matt Чистый мат
מט-עזר Help-mate Mat aidé Mate ayudado Hilfsmatt Коопера-тивный мат
מלך King Roi Rey König Король
מלכה Queen Dame Dama, Reina Dame Ферзь
מסע Move Coup Judada, movida Zug Ход
מלכודת Trap Piège Celada Falle Ловушка
מסע ביניים Intermediate move Coup inter-médiare Jugada intermedia Zwischen-zug

Промежу…

Точный ход

מסע המתנה Waiting move Coup d'attente Jugada de espera Abwar-tungszug

Выжидаю-

щий ход

מסע חזק Strong move Bon coup Fuerte jugada Starker Zug Сильный ход
מסע כפוי Forced move Coup forcé Judada obligada Zwangszug Вынуж-денный ход
מסע-מזהיר Brilliant move Coup brilliant Judada brillante Brillianter Zug Блестя- щий ход
מסע סודי Sealed move Coup sous enveloppe Judada sellada Abgegebener Zug Записан-ный ход
מפתח Key Clèf Clave Schlüssel-zug Вступитель- ный ход
מענק יתרון מראש Game with odds Partie handicap Partida con ventaja Vorgabe-spiel Игра "на дачу вперед"
מרכז Centre Centre Centro Zentrum Центр
משגה Misake Faute Error, falta Fehlzug Ошибха
משחק האמצע Middle game Milieu de partie Medio-juego Mittel-spiel Митель шпиль
משחק לא גמור Adjourned game Partie ajournée Partida suspendida Abgebrochene Partie Партия отложена
משחק נגדי Counter-play Contre-jeu Contra-juego Gegenspiel Контр-игра
משחק סימולטני Simultaneous display Séance simultanée Simultaneas Simultan-spiel Симультан
משחק סמוי Blindfold game Partie a l'aveugle Ajedrez a la ciéga Blind-spiel Игра в слепую
משחק שחמט Game of chess Partie d'échecs Partida de ajedrez Partie Партия
נוסח Variation Variante Variante Variante Вариант
נקודת תורפה Weakness Faiblesse Punto debil Schwäche Слабость
סוללה Battery Batterie Bateria Batterie Батарея
סיום (חיבור) Study Etude Final Estudio Studium Зтюд
סיום משחק Endgame, ending Finale Final de partida Endspiel Эндшпиль, концовка
עדיפות Superiority Avantage Superioridad Überlegenheit Пренму-щество
עמדה Position Position Posiciòn Stellung Позицкя
עצירה Blockade Blockade Bloqueo Blockade Блоки-ровка
ערוגה, משבצת Square Case Casilla Feld Поле
ערוגת הכתרה Queening square Case de promotion Casilla de coronaciòn Verwand-lungs-feld Поле пре-вращения
פט Stalemate Pat Ahogado Patt Пат
פינוי Clearing Degagement Evacuaciòn de la casilla Räumung Освобож-дение поля
פרש Knight Cavalier Cavallo Springer Конь
פיתוח Development Développement Desarrollo Entwicklung Развитие
פתיחה Opening Ouverture Apertura Eröffnung Дебют
פתרון Solution Solution Soluciòn Lösung Решение
צריח Rook Tour Torre Turm Ладья
רב-אמן Grand-master Grand maître Gran maestro Gross-meister Гросс-мейстер
רגלי Pawn Pion Peòn Bauer Пешка
רגלי חפשי Passed pawn Pion passé Peòn libre Freibauer Проходная пешка
רגלי כפול Double pawn Pion doublé Peòn doblado Doppel-bauer Сдвоениая пешка
רגלי מבודד Isolated pawn Pion isolé Peòn aislado Isolierter Bauer Изодиро-ванная пешка
רגלי מפגר Backward pawn Pion arriéré Peòn atrasado o rezagado Rückstän-diger Bauer Отсталая пешка
רגלים צמודים Connected pawns Pions liés Peones unidos Verbundene Bauern Связанные пешка
רישום Notation Notation Anotaciòn Aufzeichnen Запись
רץ Bishop Fou Alfil Läufer Слон
רצים שוני צבע Bishops of opposite colours Fous de couleur opposée Alfiles de distinto color Ungleiche Läufer Разно-цветные слоны
ריתוק Pin Clouage Clavada Fesslung Связка
שוויון Equality Egalité Igualdad Ausgleich Уравнение
שורה Rank Traverse Fila Reihe Горизон-таль
שח Check Echec Jaque Schach Шах
שח (להתריע) To check Faire échec Jaquear, dar jaque Scach ansagen Обявнть шах
שח כפול Double check Echec double Jaque doble Doppel-scharch Двойной шах
שח נצחי Perpetual check Echec perpetuel Jaque perpetuo Ewiges Schach Вечный шах
שח-עקיף Discovered check Echec a la découverte Jaque descubierto Abzug-schach Вскрытый шах
שחור Black Noirs Negras Schwarz Черные
שחמטאי Chessplayer Joueur d'échecs Jugador de ajedrez Schach-spieler Шахма-тист
שעון-שחמט Chess-clock Pendule d'échecs Reloj de ajedrez Schachuhr Шахмат-ные часы
שרשרת רגלים Chain of pawns Chaine de pions Cadena de peónes Bauern-kette Пешечная цеиь
תור (לשחק) Turn Trait Turno (de jugar) Reihe Очередь хода
תחבולה Combination Combinaison Combinaciòn Kombination Комбина-цня
תחרות Tournament Tournoi Torneo Turnier Турнир
תיקו Draw Nulle, nullité Tablas, empate Unent-schieden, Remis Ничья
תמרון Manoeuvre Manoeuvre Maniobra Manöver Маневр


 

תוספות    🔗


אולימפיאדת תל-אביב, 1964

לוח מס' 172
ד"ר בוטביניק
172.png
אלוני

השחור מתחיל וזוכה


מסעו האחרון של לבן בא לנצל את העובדה כי למלכה שחורה אין, למעשה, מקום נסיגה. אם 29…מה–ח3, אז 30. פ–ה7+, מ–ה8; 31. פ:ז6+!

אולם יתברר עד מהרה כי המלכה המאויימת כלל אינה צריכה לסגת.

29… צ:ז3+; 30. ו:ז3, מה:ז3+; 31. מ–ה1, ד3!;

שחור אינו מסתפק בשח נצחי. מסעו האחרון פותח דרך לרץ ומכניס לפעולה את הרגלי החפשי. אך מדוע אין הוא ממשיך “פשוט” 31…צ–ו2? כי אז ישיב הלבן בדרך מפולפלת זו: 32. צ–ב8+, ר-ו8; 33. צ:ו8+! מ:ו8; 34. צ–ו4+!, צ:ו4; 35. מה–ב8+.

32. פ–7+.

לא 32. צ–ה3?, מה–ח4+; 33. מ–ז1, ר–ד4; 34. מח–ד3, מה–ה1+ ומט תוך מסעים ספורים.

32…מ–ח8; 33. מה–ה1, מה–ח3+;

גם עתה אסור להמשיך 33…צ–ו2? בשל 34. צ–ב8+.

34. מ–ז1, ד2!; 35. פ:ז6+,

הלבן נאבק באומץ ואינו “עושה חיים קלים” ליריבו הדגול.

המסע 35. מה–ה2 היה מאפשר סיום-ראווה. אחרי 35…ר–ד4+!; 36. צ:ד4, מה–ז3+, למשל: 37. מ–ח1, מה–ה1+? או 37. מה–ז2, צ–ו1+!; 38. מ:ו1, מה–ה1x.

35…ח:ז6; 36. מה–ה4+, מ–ז8!!;

באותו מסע מפולפל היה משיב שחור גם על 36. צ–ה4+.

לבן נכנע.

בתשובה ל-37. מה:וח3 יכריע 37…ד1=מה+ ואילו 37. צ–ב1 ייכשל בגלל המסע הנאה 37…מה–ב3!

אחת מפניני האולימפיאדה בתל-אביב.


תחרות מוסקבה, 1963

לוח מס'173
ליברזון
173.png
גליגוריץ'

מתחיל השחור


בסיום מס' 173 נוצרה עמדה פיקנטית מאד. אפשר היה לצפות לנצחון השחור לולא נקלע מלכו לרשת-מט ומשום כך אין הצריח יכול להתרחק מהשורה השלישית.

אולם מי מונע בעד השחור להמשיך 61…צ–ב6, לאיים בהתקדמות הרגלי ו“לכפות” על הלבן נסיגת הרץ ל-ב2? אך מתברר כי אין זה כפוי! לרשותו של לבן יעמוד אז תמרון יוצא דופן, ההופך את הסיום ליצירה אמנותית: 62. ר–ד4!, ב2?; 63. ר:ב6! (מאיים ר–ד8x), מ–ז5; 64. ח4+!, מ–ח6 (לכידת הרגלי אסורה בגלל מט ועל 64…מ–ו6 יכריע רד4+); 65. ר–ג5! (מחדש את איום המט), מ–ז7; 66. ר–ד4+ והלבן זוכה.

המשחק נמשך:

61…מ–ז5; 62. מ–ז3!,

נוצר איום מט חדש: ח4x. למזלו של שחור יכול הוא עדיין להתגונן.

62…צ–ה6!; הוסכם על תיקו.

אחרי 63. ר:ח6+ (שום מסע אחר לא בא בחשבון), מ:ח6; 64. פ–ד3. מ–ז5; אין מנוס מתיקו.


אליפות ברה"מ, טאלין 1966

לוח מס' 174
ברונשטיין
174.png
מיקאֵנס

השחור מתחיל וזוכה


אם נבקש משחמטאי בעל סגנון “פוזיציוני” חוות דעתו על העמדה מס' 174 יתכן כי יצביע על עדיפות הלבן. ואלה יהיו נימוקיו: א) ללבן רגלי חופשי במרכז; ב) הוא תוקף את נקודת התורפה ב-ב6; ג) איומו היחיד של שחור – מה–ה1+ – נבלם ע"י מה–ו1.

כל זה נכון, אך אסור להתעלם מן הגורמים הטקטיים, כגון טור א' פתוח. למעשה די היה לברונשטיין במסע אחד כדי להכניע את הלבן.

28…צ:א3!!, לבן נכנע.

הכאת צריח שחור במלכה או בצריח תגרור מט ב-ה1 והוא הדבר אחר 29. ב:א3, מה:א1; 30. צ–ב1, צ–ה1+.


אולימפיאדת תל-אביב, 1964

לוח מס' 175
ויינר
175.png
ד"ר איזיקסון

הלבן מתחיל וזוכה


מבט ראשון על העמדה בדיאגרמה מס' 173 מגלה כי לפנינו דוגמה אופיינית ל“מלך חשוף”. הכוונה למלך השחור, שאינו מוגן אלא ע"י פרש ורגלים בלבד. והלבן דווקא ריכז את כל כליו באגף המלך. בתנאים אלה ודאי לא יהיה קשה לגלות תחבולה מכרעת עבור הלבן.

במקום לפתוח – מאוחר מדי – בהתקפת נגד ע"י 23…ב4, צריך היה השחור לדאוג לשלום מלכו. למשל, 23…צ–ו8.

24. ו:ז6, ח:ז6;

מוטב להמשיך 24…ו:ז6, אם כי גם אז ישמור לבן על עדיפות-מה. המסע בטקסט מאפשר סיום מהיר ונאה.

25. צ:ו6!, מ:ו6; 26. צ–ו1+, מ–ז7; 27. צ:ו7+!,

מסמר התחבולה. הקרבה שניה זו מסלקת את המכשול האחרון בדרכה של התקפת-מט מהירה.

27. מ:ו7; 28. מה:ז6+, מ–ו8; 29. מה–ח6+, מ–ו7; 30. ר–ז6+,

גם זה מביא לנצחון. אך יותר משכנע היה 30. מה–ח7+ ואז 30…מ–ו8; 31. ר–ז6 או 30…מ–ו6; 31. מה–ז6+, מ–ה5; 32. מה–ו5x.

30…מ–ו6; 31. ר:ה8+, מ–ו5; 32. מה–ז6+, שחור נכנע.


תחרות מר-דל-פלאטה, 1966

לוח מס' 176
פאֵליקן
176.png
גימאר

הלבן מתחיל וזוכה


השחמטאי, ‏הנוהג ‏ לבחון בדיקה יסודית כל אחד ממסעיו, אפילו יהיה זה מסע “מובן מאליו”, ימנע לעצמו הפתעות לא נעימות.

בעמדת הדיאגרמה בולטת עדיפותו של לבן. לא זו בלבד שהוא בעל יתרון ברגלי; כליו חדרו עמוקות בעמדת השחור, החסר הגנה מפני האיומים הרבים והרגלי החופשי ב-ג6 גורם לדאגה נוספת.

לבן יכול להכריע בדרכים שונות – 42. צ:ה7 או 42. צ:ח5+, מ–ז8; 43. צ–ז5 (אך לא מיד 43. צ:ז6?? בגלל 43…מה–ה1+). גימאר בוחר בדרך הנאה ביותר.

42. צ:ז6!, צ:ז6; 43. צ–ה6!

רק כך. גימאר הודה אחר המשחק כי התכוון תחילה להמשיך “פשוט” 43. צ:ה7+ וממש ברגע האחרון נדהם בחזותו כי אחר 43…מ–ח8; 44. מה:ז6 עלול היריב לכפות עליו תיקו מפתיע:

44…מה–א1+; 45. מ–ז2, צ:ו2+! ובהמשך מקריב שחור גם את מלכתו וכופה פט.

43…צ–ז8;

לא 43…צ–ו6 כי אז 44 צ:ה7+ ובעקבותיו 44. ג7.

44. מה–ו5, מ–ה6?;

טעות. אך גם מסעים אחרים אינם יכולים להצילו, למשל:

44…מה–א1+; 45. מ–ז2, מה–ד1; 46. צ:ה7+.

45. מה–ז6+! שחור נכנע.


תחרות באֵוורבייק, 1966

לוח מס' 177
נאֵי
177.png
ואן דן ברג

מתחיל השחור


עמדת הדיאגרמה מס' 177 מתארת קרב איסטרטגי מעמיק, אופייני לפתיחה ספרדית. לכאורה, עדיפה עמדת השחור ולחץ הצריחים בטורים ד' ו-ו' עשוי לשאת פרי עוד לפני שהלבן יצליח לאיים על נקודת התורפה ה6. אך מסעו האחרון של הלבן (19. ב3!) אינו מאפשר לשחור שהות לנצול עדיפותו העמדתית. שחור נאלץ, איפוא, לפעול נמרצות.

19…ר–ג5!; 20. ב:ג4, פ–ה5!; 21. מה:ח5,

אחרת יוצב הפרש השחור ב-ו4. עמדת מפתח חשובה.

21. ר:ו2+; 22. מ–ו1, צ:ד2!;

הקרבה שניה זו נועדה למנוע את ההגנה ע"י פ–ו3.

23. ר:ד2, פ–ד4!?;

אך ההקרבה השלישית, מקורית ומבריקה, אינה מביאה אלא לתיקו בלבד. את הנצחון אפשר היה להשיג בדרך אחרת: 23…ר–ה3+; 24. מ–ה2, צ–ו2+!;

  1. מ–ד1 (לא 25. מ:ה3, מה–ב6+; 26. מ–ד3, פ–ב4+!; 27. ג:ב4, מה–ד4x), 25…צ:ד2+; 26. מ–ג1, ז6! (זהו מסע הנצחון שנעלם מעיני השחור עת שחישב אפשרות זו); 27. מה–ו3, ר–ו4; 28. מ–ב1, ב4!) עם התקפה מכרעת.

24. ג:ד4, מה:ג4+; 25. צ–ה2,

כמובן, לא 25. מה–ה2? כי אז 25…ר–ה3x. אחר המסע בטקסט יכול השחור לכפות תיקו ע"י 25… ר–ה3+; 26. מ–ח1, ר:ד2+!; 27. מ:ד2, מה:ד4+ עם שח נצחי. אך נאֵי שהחל את התקפתו בתנופה כזאת אינו משלים עם סיום תיקו בלבד.

25…ר:ד4+?; 26. מ–ה1, ר:א1; 27. צ–ו2!,

מסע חזק זה משנה את התמונה לחלוטין. אסור להכות ב-ג2 כי אז 28. צ:ו8+, אחרי-כן ר–ב4+ ו-מה–ה8x.

27… צ:ו2; 28. מ:ו2, ר–ד4+; 29. מ–ז3,

המלך הלבן מוצא לו מקלט בטוח ואז יכריע יתרונו החומרי של הלבן.

29…ז6; 30. מה–ד1, מ–ז7; 31. מ–ה2, ח5; 32. ר–ב3, מ–ג6; 33. מה–ו3, מה–ד7; 34. ר–ב4, מה–ו7; 35. מה:ו7+, מ:ו7; 36. מ–ז3, ז5; 37. ר–ד1, מ–ז6; 38. ר–ה2, ר–ה3; 39. ר:ב5, ר–ו4+; 40. מ–ו3, מ–ו7; 41. ר–ד6, שחור נכנע.


תחרות יוגוסלביה–הונגריה, 1966

לוח מס' 178
הונטי
178.png
מיניץ

השחור מתחיל וזוכה


המסע האחרון של לבן – 16. פ–ד4!, מעמיד את יריבו בפני בעיות קשות. על השחור לבחור: לאפשר התקדמות ו4–ו5, או לגרש את הפרש ובכך להחליש את הנקודה ד5.


16…ג5; 17. פ–ה2, צ-ו–ד8; 18. צ-א–ד1, פ:ב3;

מדוע אין השחור מנסה להשתחרר ע"י 18…פ–ג4? כי אז יהיה ההמשך: 19. ר:ג4, ב:ג4; (לא 19…ד:ג4, בשל 20. צ–ד6 ומאיים 21. מה:ג5!) 20. פ–ו4, מה–ב6; 21. פ–ח5! והמלך השחור נשאר ללא הגנה.

19. א:ב3, א5;

שחור מקווה כי פתיחת הטור א' תביא לו סיכויי-נגד.

20. פ–ו4, ג4;

אך תכנית חדשה זו בנויה על טעות אופטית. מוטב להמשיך 20…א4.

21. פ:ד5, ר:ד5; 22. צ:ד5, ג:ב3;

לכאורה, השיג השחור את מטרתו: הרגלי ב5 מוגן בעקיפין, שחור מאיים א4–א3 ואין רואים סכנה מידית למלכו. אך היא קיימת…

23. מה–א7!!,

בשל מכה מפולפלת זו זכה המשחק לפרסום ברחבי התבל.

שחור נכנע.

אין הוא יכול למנוע מט או אבדן מלכה, למשל: 23…צ:ד5; 24. מה:א8+, או 23…צ-ד–ג8; 24. מה:ג7.


קצר וקולע

משנשאל ד"ר טרטקובר כיצד להגדיר שחקן בעל סגנון “פוזיציוני”, השיב: “זהו שחמטאי שאינו רואה את הנולד”.


משחק מס' 31

מהפסדיו המועטים של קאפאבלנקה


לבן: מיר סולטן-חן שחור: חוסה ראול קאפאבלנקה

תחרות הסטינגס 1931

הגנה הודית באגף המלכה


1. פ–ו3 פ–ו6

2. ד4 ב6

3. ג4 ר–ב7

4. פ–ג3 ה6

5. א3


כיום איש לא היה משחק כך. אולם אחר ר–ז5, ר–ב4!; זוכה שחור לשוויון מלא. האמן ההודי לא הצטיין בידע תיאורטי, אך לעומת זה היה מחונן באינטואיציה והבנה בלתי רגילות. אולי בבוא הזמן “יגלו” מומחי תיאוריה כי יש משום הגיון במניעת ריתוק הפרש ג3.

5…ד5

6. ג:ד5 ה:ד5

7. ר–ז5 ר–ה7

8. ה3 0–0

9. ר–ד3 פ–ה4


התמרון המקובל לשחרור כלי השחור בדרך חילופין. לכן זוכה המסע הבא לסימן קריאה.


10. ר–ו4! פ–ד7

11. מה–ג2 ו5


מעניין כי מרבית פרשני משחק זה. וקאפאכלנקה עצמו, גינו את המסע האחרון והציעו במקומו 11…פ"ד–ו6, בלי להבחין כי אחר 12. ר:ג7!!, מה:ג7; 13. פ:ה4, מה:ג2; 14. פ:ו6+ זוכה הלבן ביתרון רגלי.


12. פ–ב6 ר–ד6


לפי דעת רבים זהו מסע כפוי, נוכח העובדה כי אחר 12…ג6; 13. פ–ג7, צ–ג8; 14. פ–ה6 מאבד השחור “טיב”. אך השחמטאי הצ’כי הדגול, דוּראס, גילה אפשרות מפולפלת ביותר. לדעתו צריך שחור להמשיך 12…א6!! והוא זוכה לעמדה עדיפה. למשל: 13. ר:ג7?, מה–ג8; ולבן מאבד כלי; או 13. מה:ג7, א:ב5!; 14. מה:ב7, פ-ד–ג5!! ושחור זוכה בעדיפות; או 13. פ:ג7!, צ–ג8; 14. פ–ה6!, צ:ג2; 15. פ:ד8, צ:ב2; 16. פ:ב7 (או 16. ר:ה4, ר:ד8), 16…פ:ו2!; 17. ר:ו5 (או 17. ר:א6, פ:ח1), 17…צ:ו5; 18. 0–0, פ–ה4; וסיכוייו של שחור טובים יותר.


13. פ:ד6 ג:ד6


החולשה, שנוצרה במחנה שחור (רגלי ד' כפול ומבודד) אינה מכרעת, כשלעצמה, את גורל המשחק. לשחור פרש מרכזי חזק ואף הרגלי ד6 משמש כדי למנוע חדירת פרש לבן ל-ה5.


14. ה4!


מסע מצויין זה משתק כל פעולה נגדית באמצעות ז5. הלבן החליט כי אפשר לשחק גם בלא הצרחה.

14…צ–ג8

15. מה–ב3 מה–ה7

16. פ–ד2 פ-ד–ו6

17. פ:ה4


נתבונן בסגנונו ה“פשוט” והיעיל של השחמטאי ההודי. אין הוא נמנע מהחלפת כלים כל עוד קיימת נקודת התורפה בעמדתו של היריב ואפשר להגביר לחץ עליה.

17… ו:ה4

אסור להכות בפרש, למשל: 17…פ:ה4; 18. ו3, ז5 (18…פ–ו6; 19. ר:ו5); 19. ח:ז5, פ:ז5; 20. מ–ו2 וללבן עדיפות ברורה.

18. ר–ה2 צ–ג6

19. ז4 צ-ו–ג8

20. ז5 פ–ה8


קאפאבלנקה
קאפאבלנקה.png
סולטן-חן

העמדה לאחר המסע ה-20 של השחור


מדוע אין השחור דואג להגנה על הרגלי ד5? כי הוא מקווה להמשך: 21. מה:ד5+, מ–ו8; ועתה: 22. מה–ו5+, מ–ז8, או 22. 0–0, צ–ג2; או 22. מה–ב3, צ–ג1+; בכל המקרים הללו משיג השחור תמורת רגלי יזמה קלה. אך סולטן-חן אינו מאפשר ליריב אפילו סיכוי קלוש זה.

אפשרות מעניינת יכולה להווצר אחר 22. מה–ב3, צ–ג1+; 23. מ–ד2? (הנכון הוא 23. צ:ג1, צ:ג1; 24. ר–ד1). עתה זוכה השחור במלכה ע"י תחבולה מזהירה: 23…מה–ה6!!; 24. מה–א4, מה–ד7!!; 25. מה–ב3, ר–ד5!,


21. ר–ז4! צ–ג1+

22. מ–ד2 צ-8–ג2+

23. מה:ג2 צ:ג2+

24. מ:ג2 מה–ג7+

25. מ–ד2 מה–ג4

במבט ראשון נראה כי הוטב מצבו של שחור, הודות לאיומים מה–ד3+ או מה–ב3. אך אין זו אלא יזמה זמנית בלבד.

26. ר–ה2 מה–ב3

27. צ-א–ב1 מ–ו7

לאחר שהמלך יגן על ד6 אפשר יהיה להפעיל את הפרש.

28. צ-ח–ג1 מ–ח7

29. צ–ג3 מה–א4

30. ב4

הלבן מאיים ב5 עם נתוק המלכה משדה הקרב.

30… מה–ד7

31. צ-ב–ג1

הערכת העמדות: שיתוק במרכז הלוח, עדיפות הלבן בשני האגפים.

31…א6

32. צ–ז1 מה–א4

33. צ-ז1–ג1 מה–ד7


הגשושים וחזרה על המסעים נעשים כדי להרוויח זמן. אך ללבן ברור מהי הדרך לנצחון.

34. ה5 מ–ד8

35. צ-1–ג2 מה–ה3

36. מ–ג1 מה–ה4

37. מ–ב2 מה–ה3

אסור להכות ו2 בגלל 38. ר:א6 עם זכיה בכלי.

38. צ–ג1 מה–ה4

39. צ-3–ג2 מה–ה3

40. א4 מה–ה4

41. מ–א3 מה–ה3

42. ר–ז3 מה–ו5

43. ר–ה4 ז6

אסור לשחק 43…מה–ה3 כי אז 44. ז6+. מה:ה4; 45. ז:ח7 ומכתיר מלכה חדשה.


44. ח6

משתק כליל את הפרש. הפעולה הסימולטנית של לבן בשני האגפים מתחילה לשאת פרי.

44…מה–ד7

45. ב5! א5

46. ר–ז3 מה–ו5

47. ר–ו4 מה–ה3

48. מ–ב2 מה–ז2

49. מ–ב1

מלכודת. אם 49…מה:ו2; אז 50. ר–ה5!, מה–ה4; 51. צ–ח2, לוכד מלכה.

49…מה–ה3

50. מ–א1 מה–ז2

51. מ–ב2 מה–ה3

52. צ–ז1


מאיים ר–ז4. חסימתם ולכידתם של כלים שחורים, הם האמצעים להשגת מטרתו של הלבן.

52… ר–ג8

מאפשר חדירה לערוגה ג6. אך גם אחרי 52…מה–ד7; 53. ר–ז4, מה–ו7; 54. צ-ז–ג1, אין לשחור כל תקווה להחלץ.

53. צ–ג6 מה–ה4

54. צ-ז–ג1 ר–ז4

55. ר–ו1!

הלבן אינו מאפשר ליריב שום סיכוי נגדי. את הרגלי שוב אסור להכות (55…מה:ו2+?; 56. צ-6–ג2, מה–ח4, 57. צ–ח2).

55…מה–ח5

56. צ–ה1 מה–ח4

  1. \צ-ה–ג1 מה–ח5

58.\מ–ג3 מה–ח4

או 58…ר–ה2; 59. מ–ד2.

59. ר–ז3!

במצב הנוכחי אין לרגלים באגף המלך כל חשיבות.

59… מה:ז5

60. מ–ד2 מה–ו5

לקיחת רגלי ח6 תרחיק עוד יותר את המלכה משדה הקרב.

61. צ:ב6 מ–ה7

62. צ–ב7+ מ–ה6

63. ב6 פ–ו6

64. ר–ב5 מה–ו3

65. צ–ב8 שחור נכנע.


אין הוא יכול לעצור את התקדמות הרגלי ב', למשל: 65…פ–ד7; 66. ר:ד7+, מ:ד7; 67. צ–ג7+, מ–ח6; 68. צ–ה8+ ושחור מאבד מלכה.


משחק מס' 32

נצחון ההגנה


כאשר המדובר בסגנון הגנתי אין זה אמור לגבי שחמטאי, הנסוג בסבילות עד לקצה הלוח תחת מטר איומי היריב.

יש לנו כיום אלוף-עולם בעל סגנון הגנתי מובהק. הוא מחונן בחוש מיוחד, המאפשר לו “להריח” סכנה עוד בטרם נוצרה. ואז בונה הוא עמדת הגנה משוריינת. לשווא ינסו יריביו של פטרוסיאן לגלות חוליה רופפת במערך הגנתו.

לא לחנם מצביע פטרוסיאן על המשחק השביעי בדו-קרב עם ספאסקי כעל המשחק המצטיין שבסדרת משחקי דו-קרב זה. שם לא ניתנה לאלוף שהות לבנות את עמדותיו “לפי רוחו” והוא נאלץ להקימן תחת אש צולבת של כלי היריב.


לבן: בוריס ספאסקי שחור: טגרן פטרוסיאן

המשחק השביעי בדו-קרב, מוסקבה, אפריל 1966

פתיחת רגלי המלכה


1. ד4 פ–ו6

2. פ–ו3 ה6

3. ר–ז5 ד5

4. פ-ב–ד2


מסע של ד"ר טריפונוביץ' מאפשר מבנה עמדות גמיש ומונע חילופי רגלים במרכז. מורגש בבחירת הפתיחה כי ספאסקי שואף קרבות.

4…ר–ה7

5. ה3 פ-ב–ד7

6. ר–ד3 ג5

7. ג3 ב6

השחור אינו ממהר להצריח. קודם לכן הוא מבקש לדעת ביתר בהירות מה הן כוונותיו של היריב.


8. 0–0 ר–ב7

9. פ–ה5

אילו הצריח שחור באגף המלך היה זה הגיוני לשחק כך. בהתאם לעמדה שנוצרה היה עדיף 9. א4 או 9. מה–ה2.

9…פ:ה5

יש להחליף מיד, לפני שלבן הספיק לשחק ו4, כי אז ישיב בהכאת הרגלי ו'.

10. ד:ה5 פ–ד7

11. ר–ו4?

אך זוהי התגרות ביריב מתוך אמונה בוטחת כי פטרוסיאן אינו אוהב להסתבך. אחר 11. ר:ה7, מה:ה7; 12. ו4, הסיכויים היו שקולים.

11…מה–ג7

12. פ–ו3 ח6!


ולא, כפי שקווה ספאסקי, 12…0–0; 13. מה–ב1, ה5; 14. ח3 ואחרי-כן 15. ה4 עם יזמת הלבן.


13. ב4!


הלבן הבין כי יריבו מתכנן הצרחה גדולה והוא ממהר לערער את עמדות השחור באגף המלכה. מסוכן לקבל את קרבן הרגלי, למשל: 13…ג:ב4; 14. ג:ב4, ר:ב4; 15. צ–ג1, ר–ג5; 16. פ–ד4, פ:ה5?; 17. מה–ח5.

13…ז5

14. ר–ז3 ח5

15. ח4


ב“חדר הניתוח” בדקו מומחים רבים את ההמשך: 15. ח3, ז4; 16. ח:ז4, ח:ז4; 17. פ–ח2, פ:ה5; 18. ר–ב5+, מ–ו8; 19. פ:ז4, ר–ד6; 20. ו4 והמסקנה היחידה מניתוחיהם, כי המצב הנוצר היה חריף ומסובך.

15…ז:ה4

16. ר–ו4


אם 16. פ:ה4, ג4; 17. ר–ג2, ר:ה4, 18. ר:ה4, מה:ה4; ולשחור יתרון ברגלי.

16…0–0–0!

יש להודות כי פטרוסיאן, עם כל נטייתו למשחק שקט וזהיר, מגלה אומץ רב בשעת הצורך. ואולי זה נראה לנו כי מלכו נתון בסכנה ואילו הוא, וירטואוז ההגנה, יודע כי אין הדבר כך.


17. א4


אילו ניחש ספאסקי את מה שיתרחש במסעים הקרובים היה ממשיך 17. ב:ג5, ב:ג5; 18. צ–ב1.

17…ג4!

רק שחמטאי גדול (או טירון) מסוגלים לוותר על נקודת מפתח מרכזית ד4 ולאפשר הצבת פרש לבן שם. פטרוסיאן בונה עתה “קו מאז’ינו” משלו, פרי תכנון מרחיק לכת.


18. ר-ה2 א6!

עתה על כל התקדמות רגלי לבן יחסום השחור עת העמדות (19. ב5, א5; או 19. א5, ב5). בכך מסתיים הפרק באגף המלכה ומתחיל האחר, באגף המלך, בו שמורים סיכויי התקפה לשחור.


19. מ-ה1 צ-ד–ז8

20. צ–ז1

הלבן עובר להגנה סבילה. תכניתו של פטרוסיאן הצליחה.


20…צ–ז4

21. מה–ד2

אולי כדאי היה לנסות 21. פ–ח2.

21… צ-ח–ז8

22. א5 ב5

23. צ-א–ד1 ר–ו8!


עובר בשיטתיות להתקפה על ה5 (ר–ז7). בחדר הניתוח הוצע ברוח הרפתקה מעניינת: 23…ו6; 24. ה:ו6, ה5!.

24. פ–ה2 פ:ה5!


פטרוסיאן
פטרוסיאן.png
ספאסקי

העמדה לאחר 24… פ:ה5


עתה מוכן גם פטרוסיאן “להקריב”. אמנם הוא מקבל תמורת “טיב” שני רגלים והתקפה מוחצת.


25. פ:ז4 ח:ז4

26. ה4

אלה שגינו את “הנסיון הנואש” של ספאסקי, לא הציעו דבר במקומו. הלבן אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים.

26… ר–ד6

כמובן, לא 26…ד:ה4?; 27. ר:ה5.


27. מה–ה3 פ–ד7

מה שבטוח – בטוח. טאל היה ממשיך ללא היסוס 27…ז3! וזוכה… בסגנון שונה.

28. ר:ד6 מה:ד6

29. צ–ד4

או 29. ו4, ו5 30. ה5, מה–ג7; והלבן יפסיד בבוא הזמן.

29…ח5

30. צ–ד2

החזרת ה“טיב” לא תעזור: 30. צ:ד5, ר:ד5; 31. צ–ד1, פ–ו6; וכו'.

30…ו5!

התקפת רגלים מרשימה. על 31. ה:ו5 יבוא פ–ו6.

31. ה:ד5 ו4

32. מה–ה4 פ–ו6

33. מה–ו5+ מ–ב8

34. ו3

או 34. מה–ה6, מה:ה6; 35. ד:ה6, פ–ה4; והשחור זוכה.

34… ר–ג8

35. מה–ב1 ז3

36. צ–ה1 ח3!

37. ר–ו1 צ–ה8

38. ז:ה3 ר:ה3

39. מ–ז1

או 39. ר:ח3, מה–ד7! וזוכה.

39…ר:ו1



40. מ:ו1


אם 40. צ:ו1, אז 40… מה–ד7 עם איום כפול: מה–א7+ או מה–ח3.

40…ה4!

פטרוסיאן מנהל במרץ את ההתקפה הסופית. אם 41. ו:ה4 אז ו3.

41. מה–ד1 פ–ז4!

המסע הסודי.

42. ו:ז4 ו3

43. צ–ז2 ו:ז2+

לבן נכנע.


על כל מסע של המלך, יכריע 44…מה–ו4.


משחק מס' 33


טעות מדבקת

היה מעניין לחקור את דרך מחשבתו של שחמטאי; לגלות, כיצד מסתננת טעות לתוך חישובו. מדוע פעם אחת מרחיק הוא לחזות בתוצאות פעולה מורכבת ומסובכת ופעם אחרת נעלם מעיניו מסע פשוט למדי?

וכיצד קורה ששני המתחרים גם יחד שוגים בחישובם באותו פרט ממש, מתעלמים מאותו מסע ביניים? בעוד השחור מתכנן תחבולה קוסמת ואינו מבחין במסע העלול להכשילה. מעריך גם הלבן את התחבולה כמסוכנת לגביו ומתחמק מלהקלע בה.

היתכן, כי חישוב מוטעה בשחמט יכול להשפיע על היריב ולהדביקו?


לבן: ויקטור קורצ’נוי שחור: משה צ’רניאק

נערך בתחרות בין-לאומית. בוקרסט 1966

גמביט המלכה: הגנת טרטקובר


1. ג4 ה6

2. פ– ג3 ד5

3. ד4 פ–ו6

4. ר–ז5 ר–ה7

5. ה3 0–0

6. פ–ו3 ב6


“הגנת טרטקובר” חוזרת כיום לשימוש בתחרויות ואף נחשבת כאחת הדרכים ה“בטוחות” להשגת שוויון בכלים שחורים. אולם כיום מעדיפים להקדים ולשחק 6…ח6 ורק לאחר נסיגת הרץ ל-ח4, בא 7…ב6.


7. מה–ג2 ר–ב7

8. צ–ד1


בנגוד לנטיה המקובלת בגמביט המלכה – להציב את הצריח ב-ג1 – מעדיף קורצ’נוי להציבו בטור ד', שכן פניו לפתיחת העמדות במרכז וכוונתו לשחק ה4 ככל המוקדם.

8… פ-ב–ד7

9. ג:ד5 פ:ד5


המקובל כאן להכות ברגלי ואמנם אחר 9…ה:ד5; 10. ר–ד3, פ–ה4! משתחרר השחור מן הריתוק ושולט על העמדה המרכזית ה4, אך אין בידו להפעיל את הרץ ב7 אלא בתפקיד הגנתי בלבד. ומאידך, שומר המסע בטקסט על חופש פעולתו של הרץ, אך לעומת זה מוותר על מעמדו במרכז.


10. ר:ה7 מה:ה7

11. פ:ד5 ר:ד5

12. ה4


אסור לשחור להכות ב-ג7 כי אז 12…צ-ו–ג8 ולאחר מכן 13…מה–ב4+ עם התקפה מכרעת. מסעו של לבן אף טמן מלכודת נבונה; לכאורה, בא בחשבון עתה ההמשך 12…מה–ב4+; 13. פ–ד2; ר:א2; 14. ב3(?), ר:ב3; 15. מה:ב3, מה:ד4; ושחור מקבל תמותר כלי, שלושה רגלים צמודים ועמדה עדיפה. אך לבן יכול להמשיך 14. צ–א1! ואז ישאר השחור ללא תמורה מספקת בעד הכלי שהופקר.

12…ר–ב7

13. ר–ד3 ג5


כאן שקל השחור במשך זמן רב אפשרות מעניינת: 13…ו5!?; 14. 0–0, פ–ו6; 15. ה:ו5, ר:ו3ּ; לא ברור אם כדאי במחיר רגלי לפרוץ את עמדות הלבן באגף המלך.


14. 0–0 ג:ד4?


אך זוהי, ללא ספק. החלטה מפוקפקת. שחור מתכנן הקרבת כלי תמורת 4 רגלים, תחבולה שיש לחזותה הרחק, וזאת מול אחד התחבולנים המעולים שבתקופתנו. בהמשך שקט, ללא שאיפות, יכול היה השחור להשיג עמדה שקולה: 14…צ-א–ג8; 15. ד5, ג4 (חסימת המרכז ע"י 15…ה5 תאפשר ללבן, מאוחר יותר, לפרוץ את העמדות באמצעות ו4); 16. ר–ה2, ה:ד5; 17. ה:ד5, פ–ו6.


15. מה–ג7! צ-א–ב8

16. ר–ב5


לא 16. פ–ה5, כי אז זוכה השחור בעדיפות ע“י 16…מה–ג5!. עתה, לעומת זה, יותקף הפרש הרתוק ע”י מרבית כלי הלבן. כמובן אין זה סוף תחבולתו של השחור.

16…מה–ג5!

17. מה:ד7 צ-ו–ד8

18. ב4?


צ'רניאק
צרניאק.png
קורצ'נוי

העמדה לאחר 18. ב4?


עתה נפגע גם הרב-אמן המהולל מה“עוורון השחמטי”. הוא בודק כמובן את ההמשך: 18. צ–ג1!, מה–ב4 (18…צ:ד7 אינו מבטיח לשחור תמורה מספקת בעד הכלי); 19. א3, מה:ב2; 20. צ–ב1(?), מה:א3; 21. מה–ג7, ר:ה4, ומחליט, כי הזכיה בכלי עולה לו במחיר יקר מדי; אותו חישוב שהניע את השחור לבצע את

תחבולתו.

ושני המתחרים טעו! המסע 18. צ–ג1! יביא לנצחון הלבן, בתנאי שהוא ישחק (בהמשך שהובא לפני-כן) 20. מה–ה7!, למשל: 20…מה:ב5; 21. צ–ג7! ומכריע בשל האיום הכפול (על ב7 ועל ו7).

מסעו של קורצ’נוי מכוון להמשך: 18…מה:ב4?; 19. צ:ד4!, אך השחור אינו נלכד במלכודת כה שקופה.


18…מה–ח5!


הפתעה לא נעימה. שחור מחזיר לעצמו כלי ואף זוכה בעדיפות. את מסעו הבא שקל קורצ’נוי במשך שעה שלמה.

19. מה–ג7 מה:ב5

20. פ:ד4


גם על 20. צ:ד4 היה שחור משיב 20…מה–ה8.

20… מה–ה8!


מסע זה מאפשר הכפלת צריחים שחורים בטור ד' וכיוצא בזה, ריתוק הפרש ד4. מעתה צריך הלבן להאבק על תיקו.

21. ו3 צ–ד7

22. מה–ג2 צ-ב–ד8

23. פ–ב5 ר–א6!


תגובה חריפה. עתה, על 24. פ–ג7? ישיב שחור לא 24…צ:ג7?;

  1. מה:ג7 עם נצחון הלבן ואף לא 24…צ:ד1; 25. צ:ד1, צ:ד1+; 26. מה:ד1, מה–ג8; 27. פ:א6 והלבן זכה בכלי, כי אם 24…ד:ו1!; 25. פ:ה8, צ:ד1 והשחור מנצח בזכות האיום 26…ר:ז2+.

24. א4 ר:ב5

24. א:ב5 הוסכם על תיקו


השחור הסתמך על בדיקת ההמשך: 25…מ–ו8; 26. ה5, צ:ד1, 27. צ:ד1, צ:ד1+; 28. מה:ד1, מה:ב5, 29. מה–ד6+!, המביא לתיקו כפוי.

במקום זה הציע קורצ’נוי 25…ח5!; למשל: 26. מה–ג6, צ:ד1;

  1. מה:ה8+, צ:ה8, 28. צ:ד1, צ–ג8; 29. ח4 (אין הלבן יכול למנוע אבדן רגלי), 29…צ–ג4; 30. צ–ד8+, מ–ח7; 31. צ–ד7, מ–ז6; בסיום זה אין לבן משיג תיקו בקלות.

משחק מס' 34


קסם לו הרעיון… והקריב

בין דו-קרבות המועמדים על אליפות העולם שנערכו בשנת 1965, מצטיין בחריפות משחקיו הדו-קרב בין טאל ללרסן. היתה זו התמודדות בין שני קוסמי התחבולות, רבת-מתח ועצירת נשימה.

במצב 4½:½4, משנותר משחק אחד בלבד, מן ההגיון היה לצפות כי לפחות בקרב גורלי זה, לא יעז אף אחד מן המתחרים לסכן את סיכוייו בהתנגשות גלויה. ואז גילה מיכאל טאל את מלוא העוז והרוח הקרבית המאפיינים אותו.

הקרבת פרש, אותה בצע טאל במשחק זה, תשאר בתולדות השחמט כדוגמה נצחית לתחבולה אינטואיטיבית, מעבר לגבולות חישוב אנושי3.


לבן: מיכאל טאל שחור: בנט לרסן

דו-קרב מועמדים, יוגוסלביה 1965. משחק עשירי (אחרון)

הגנה סיציליאנית. נוסח פאולסן


1. ה4 ג5

2. פ–ו3 פ–ג6

  1. \ד4 ג:ד4

4. פ:ד4 ח6

5. פ–ג3 ד6

6. ר–ה3


מאחר ששחור כבר הזיז את הרגלי ה' ואין לצפות ממנו למסע נוסף ברגלי זה, כדאי להשתמש בנוסח ז3 ו-ר–ז2, המבטיח ללבן עמדה נוחה (אפשר לפתח את הרץ האחר ב-ב2).

6…פ–ו6

7. ו4 ר–ח7

8. מה–ו3


מסע זה מבשר כרגיל פעולה נמרצת של לבן באגף המלך ותגובה, לא פחות מסוכנת אם כי איטית יותר, של שחור באגף המלכה.

8…0–0

9. 0–0–0


ניתוחים סובייטיים הוכיחו כי אחר 9. ר–ה2, ר–ד7; 10. 0–0–0, פ:ד4; 11. ר:ד4, מה–א5 (מוטב 11…ר–ג6); 12. ה5, ד:ה5; 13. ו:ה5, ר–ג6; יכול הלבן להקריב מלכה ולהמשיך 14. ה:ו6!

9…מה–ג7

10. פ-ד–ב5! מה–ב8

11. ז4 א6

12. פ–ד4 פ:ד4

13. ר:ד4 ב5


כאן בא בחשבון 13…ה5. טאל הציע 14. ז5, ר–ז4; 15. מה–ז3! שכן המסע ר:ד1?; מפסיד בשל 16. ז:ו6, ר:ו6; 17. פ–ד5! ולבן זוכה. אך השחור יכול לשחק 14…ה:ד4 והמצב אינו ברור.


14. ז5 פ–ד7

15. ר–ד3


הכנה להקרבת פרש במסע הבא. גל הניתוחים, שעורר משחק זה, טרם הוכיח את נכונותה ה“מתמטית” של ההקרבה ויש שסבורים כִי ההמשך הטבעי 15. ח4 היה הגיוני יותר. אך טאל מש“הריח” את אפשרות ההקרבה ידע כי לא יוכל לעמוד בפני הפתיון.


15…ב4


לרסן
לארסן.png
טאל

העמדה לאחר 15… ב4


16. פ–ד5!!


המומחים שנכחו במשחק נדהמו וזועזעו. לרסן נאלץ להכות את הכלי, ולא – יקריב טאל שנית את הפרש, והפעם קרוב יותר למלך: (16…ר–ד8;

  1. פ–ו6+!)

16… ה:ד5

17. ה:ד5


יפי התחבולה נובע מהמסעים השקטים הבאים בעקבות ההקרבה. טאל מסביר את רעיונו בפשטות: “הכלים השחורים רוכזו באגף המלכה. קשה להביאם בזמן לעזרת המלך, המאויים כבר בהתקפה שגרתית4, עם הקרבת שגי הרצים ב-ח7 וב-ז7”. אך אין הדבר פשוט כל כך.


17…ו5


אחרי המשחק גינה לרסן את מסעו זה וטען כי 17…ז6 היה מציל את המערכה. כדוגמה לכך הדגים את ההמשך: 18. ח4, פ–ג5; 19. ח5, פ:ד3+; 20. צ:ד3, ר–ו5; וגם אחרי 19. ר:ג5, ד:ג5;

  1. ח5, צ–א7! יכול השחור להתגונן. אך טאל הציע מסע חזק יותר – 18. מה–ח3! ודומה כי התקפת הלבן נמשכת בקצב

מלא.


18. צ-ד–ה1 צ–ו7


על 18…ר–ד8 הכין טאל מהלומה טקטית: 19. מה–ח5, פ–ג5; 20. ר:ז7!, פ:ד3+; 21. מ–ב1! (לא 21. ג:ד3?, מה–ג7+), 21…פ:ה1 (לא 21…פ:ו4; 22. מה–ה6); 22. ז6!, מ:ז7; 23. מה:ח7+, מ–ו6; 24. ז7, צ–ו7; 25. ז8=פx.


19. ח4 ב7

20. ר:ו5?!


גם מסע זה עורר ויכוח ממושך. טאל הצביע מיד על האפשרות 20. ז6!, ח:ז6; 21. ח5, ז5; 22. ר:ו5! למשל: 22…צ:ו5; 23. צ:ה7, פ–ה5; 24. ח6!, פ:ו3; 25. ח7+, מ–ו8; 26. צ:ז7 ומט בלתי נמנע. הלבן זוכה גם אחרי 23…צ–ו7; 24. ח6!, צ:ה7; 25. ח:ז7, צ:ז7; 26. ו:ז5. אך המסע 22…ר–ו6! עשוי להבטיח לשחור הגנה מספקת, למשל: 23. ר–ה6, מה–ו8! (לא 23…ר:ד4; 24. ו:ז5!). טאל אמנם משוכנע כי גם אז צריך הלבן לנצח, אך טרם נמצאה דרך לכך.

בדז’ונגל ההסתבכויות הנוצרות בעקבות תחבולתו מרגיש טאל כדג במים, אולם הפעם נתקל הוא ביריב מחריפי התחבולנים בעולם. לכן, יש לנצחונו של טאל ערך מיוחד.


20… צ:ו5


ומה היה קורה אחר 20…פ–ו8!. טאל מציע 21. מה–ה4 בשל האיום 22. ר:ח7+. לרסן מצביע על האפשרות 21. ח5, מה–ה8; 22. מה–ה4, צ:ו5; 23. מה:ו5, מה–ו7; ולשחור סיכויים טובים לתיקו.


21. צ:ה7 פ–ה5


הגנה סבילה תביא להפסד מידי, למשל: 21….צ—ו7; 22. צ:ו7, מ:ו7, 23. ז6+!, ח:ז6; 24. ח5, והמלך השחור נשאר חסר-אונים.


22. מה–ה4 מה–ו8!

23. ו:ה5!


לא 23. צ:ב7?, כי אז 23…צ:ו4; 24. מה–ה3, צ–ו1+ והשחור מנחית מט או לוכד מלכה.


23…צ–ו4

24. מה–ה3 צ–ו3


לרסן מוותר על האפשרות 24…ר:ד5, בגלל 25. ה:ד6, צ:ד4;

  1. מה:ד4, ר:ח1; 27. ב3, ולמרות היתרון בכלי אין השחור יכול לבלום את האיומים הרבים (ובכלל זה הזזת הרגלי ח' לשורה השישית). הרע במיעוטו – להחזיר את הכלי בדרך: 27…ר–ו3; 28. מה–ג4+, מ–ח8; 29. צ–ו7, מה:ד6, תוך סיכויים קלים להצלה.

25. מה–ה2 מה:ה7


לא יועיל גם 25…מה–ו4+; 26. מה–ד2, ר:ד5; 27. ה:ד6,


26. מה:ו3 ד:ה5


הסיום שנוצר אבוד לשחור על אף הרצים שוני-הצבע. המערכה הטיטאנית מתקרבת לקיצה.


27. צ–ח1 צ–ד8


אם 27…צ–ו8, אז 28. צ:ה5, מה:ה5; 29. מה:ו8+, מ:ו8; 30. ר:ה5, ר:ד5; 31. ר–ד6+; הלבן מכה את הרגלי ב4 וזוכה.


28. צ:ה5 מה–ד6

29. מה–ו4!


הודות לאיום טקטי שקוף (29…ר:ד5?; 30. צ–ה8+) מחזיק לבן ביתרון שני רגלים.


29…צ–ו8

30. מה–ה4 ב3


התקפה נואשת אחרונה.


31. א:ב3 צ–ו1+

32. מ–ד2 מה–ב4+

33. ג3 מה–ד6

34. ר–ג5!


לסיום – תחבולה מפולפלת.

34…מה:ג5

35. צ–ה8+ צ–ו8

36. מה–ה6+ מ–ה8

37. מה–ו7! שחור נכנע




  1. כשם שערך הכלי משתנה בהתאם לעמדה, כך גם המונח “נקודה חלשה” עשוי להשתנות בהתאם למהלך המשחק.  ↩

  2. נציין כפרט “פיקנטי” כי בששת הקרבות הקודמים בין אותם היריבים זכה ניידורף ליתרון כולל של… 14 רגלים! אך לא היה די בעדיפות זו כדי להכריע, ולו אחד מן הקרבות הללו, והם נסתיימו בתיקו, כולם.  ↩

  3. הקורא ימצא בספר זה תחבולה אחרת בעלת היקף ותנופה דומים (אליוכין–באֵק, עמ' 233).  ↩

  4. ראה משחק לסקר–באואֵר, עמ' 224.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!