נורא היה גורל היהודים באחרית המאה השלש עשרה בגרמניה, כי רודולף הראשון לבית הבסבורג מצץ את דמם כעלוקה, וככל אשר הוסיפו עשיריהם לפתוח לו את צרור כספּם, כן הוסיף להרחיב נפשו וימכור להם במחיר חקים ישרים וזכיות, ואחרי כן הסיר משפטם, ומשובת ההמון התלקחה שנית ויעוללו ביהודים עלילות ברשע, עלילת־דם הארורה ויכריעום לטבח.
בימי חג הפסח שנת ה׳ אלפים מ״ג נמצא ילד נוצרי חלל בסביבת העיר מגנצה (מאינץ). השמועה התפּשטה בין ההמון הנוצרי, כי מינקת נוצרית מכרה אותו ליהודים לאכול את לבו ולשתות את דמו בימי חג הפסח, ואחד הפרשים, רינג שמו, שם את גופת הילד הנרצח על שכמו ויעבור דרך רחובות מגנצה ויקרא: ״מות ליהודים רוצחי ילדינו וגואלנו! ״ ההמון התגודד ויתנפּל על היהודים ביום שביעי של פסח וימיתו רבים מהם וישוסו את בתיהם ורכושם. הקיסר לבית הבסבורג חקר ודרש אחרי כן וימצא את צדקת המרצחים, אחרי קחתו את כל שלל היהודים אשר בזזו לאוצרותיו, באמרו כי יחלקו לעניי הנוצרים. העלילה הנמבזה הזאת פּשטה בכל ערי אשכנז, וגם בעיר מינכן יצא הקול, כי היהודים קנו להם ילד נוצרי וישחטוהו להשתמש בדמו. ההמון השתובב ויסבו את בית־הכנסת, אשר בו התחבאו היהודים, מכל עבריו ויציתוהו באש, וישרפו חיים מאה ושמנה נפשות.
ככה גברו רדיפות היהודים וגזרות קשות התרגשו ובאו בלי חשך. כי שונאיהם הוסיפו עלילה על עלילה, יען מה ומדוע? לא על חטאת מרי, עול ואון, רק מפני שלטון האדם באדם לרע לו. הנוצרים מצאו בהם שיות אובדות ונאלמות הנועדות להיות טרף לשניהם. נקל לשער, כי בעת רעה וחשכה כזאת ירדה חכמת התורה, ודרכי הלמודים שנו את פניהם, ואת מקום העיון וההגיון העמוק של בעלי התוספות, לקחה שטת הלקט בעמרים אחרי הקוצרים. והנה עוד הפעם נקרעו העננים ואור שמש התורה הופיע בתמונת הרב רבי מאיר ברבי ברוך מרוטנבורג, איש אשר רבי שלמה לוריא (מהרש״ל) יאמר עליו בהקדמתו לספרו ״ים של שלמה״, כי אין בכל האחרונים כמוהו. רבי מאיר היה משירי בעלי התוספות ורודולף לבית הבסבורג מנהו לרב הכולל לכל מדינת אשכנז. הוא היה תלמידו של רבי יצחק מוינה, בעל ״אור זרוע״. את התואר ״מאור הגולה״ לא נתנו לכל רב וגדול למן רבנו גרשם עד רבי מאיר, אשר היה נכבד ונקדש בעיני כל העם.
ומרוב הלחץ והמועקה התעוררו יהודים רבים בעלי עושר ונכסים לעזוב את ארץ אשכנז הזעומה ולעבור ארחות ימים, וראשם ואלופם רבי מאיר יצא בראש גולים הוא וביתו להשתקע בארץ ישראל, כי מרחוק שמעו, כי פקד ה׳ את עמו ואת ארצו, אחרי אשר בימים ההם היה איש יהודי לרופא ומשנה בממלכת המונגולים, אשר השתרעה מנהר פרת עד ארץ ישראל, ושמו סעד־עבדאלה, בעל שכל חרוץ ומזג טוב, יפה תואר ומושך את לבות כל יודעיו בהליכותיו הנעימות, ושמעו הולך מרחוק ויגיע לאזני בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה בכל ארצות פּזוריהם.
ויהי אחרי בוא רבי מאיר עם ביתו לעיר לומברדיה, הכירהו יהודי מומר, קניפפא שמו, ויכהו בלשון באזני הבישוף, אשר אסרהו כרגע והקיסר רודולף חרץ משפּטו להאסר במבצר אנסהיים בארץ אלזס (ד' תמוז ה׳ אלפים מ״ו), למען לא ירבו היהודים לצאת בעקבותיו ותתמעטנה הכנסות הממלכה, ואת בתי היהודים אשר עזבו את הארץ וכל שדותיהם נשארו בידי הנוצרים.
כאשר שמעו יהודי אשכנז כי מורם ואלופם כלוא במאסר, אחזם שער, וישלחו מלאכים אל המלך ויאילו לתת לו עשרים אלף שקל כופר רבם. הקיסר נאות להם, אולם רבי מאיר לא נתנם להרבות פדיון נפשו, פן יהיה זה למוקש לחכמים אחרים, כי יאסרם המלך בעבור הבצע.
הנה כי כן ישב רבי מאיר הקדוש בבית כלאו בהיותו זקן וחלש, ומי יוכל לשער זאת בנפשו, כי במצב נורא כזה עוד צלחה בידו להגות בתורה בעיון ובהגיון ולהשיב לכל שואליו דבר בדעת ובהשכל, כי בן קדוש ויקר היה לאומתו, אשר ברוב אומץ תשא את נטל צרותיה, ובשמחה תקרב נפשה על האמת והאמונה.
תחת תשובותיו אשר כתב מבית כלאו חתם את עצמו בדברים האלה:
״עני הנשכח מכל טובה. אסקופה הנדרסת, הנקרא בשכבר מאיר ב״ר ברוך.״
כרבי עקיבא בזמנו הפיץ רבי מאיר תורה ואורה ממחשכי בית כלאו עד יום מותו. תלמידיו ובראשם הרא״ש ומרדכי אשר על האלפס בקרוהו במאסר ויצקו מים על ידיו.
כעבור ששה שנים מת רבי מאיר בבית כלאו ויורשי הקיסר לא נתנו להביא את גופת האסיר המת לקברות ישראל עדי אשר ישלמו היהודים אוצר רב בעד רבם הקדוש. וישאר האסיר המת בבית כלאו ארבע עשרה שנה, עדי אשר התעורר איש עשיר אחד, ר׳ אלכסנדר זיסקינד ווימפּפן מפרנקפורט, ויפדה את גופת האסיר הקדוש ויביאהו לקברות ישראל בווירמיזא, ובמות הנדיב הזה קברוהו אצל רבי מאיר, כאשר שאל.
אחרי מות רבי מאיר גברו הצרות ודם בני ישראל שטף כנחל מים בערי אשכנז, ועוד מעט היה לשונאי ישראל עלילת הדם, ויוסיפו עוד עלילה בהעבירם קול לאמר: ״היהודים גנבו חלת לחם הקדש מבית־תפלת הנוצרים וידכו אותה במדוכה ויזב דם ממנה״, והמון ריקים ופוחזים הרגו בישראל הרג רב, ותחרבנה מאה וארבעים קהלות, ומספר החללים במשך ששה ירחים בשנת ה׳ אלפים נ״ח הגיע למעלה ממאת אלף נפש יהודים.
אלה קצות התלאות אשר קרו לבני ישראל בארץ אשכנז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.