רקע
צבי הירש מסליאנסקי
פּרץ בן משה סמולנסקון

אהוב וחביב שם האיש הגדול הזה להעברים המעריצים את השפה העברית, בדעתם להוקיר את ערכו ופעולותיו בתור סופר עברי מקורי.

נשגב ונעלה הוא בעיני הלאומיים, על היותו מן הראשונים לפתור את השאלה: "מה אנו? אם בני עם אחד, או בני אמונה אחת אנחנו? " והוא בשכלו החד, בלבו החם והמלא אהבת עולם לעמו, יצא כגבור לקרב נגד אלה המתבוללים האומרים כי נודדים אנחנו בגוים ותקומה לא תהיה לנו עוד בארצות החיים, וישמיע משפּטו בשער קבל עם, כי עוד לא אבדה תקותנו לשוב לארצנו ולאור באור החיים ככל העמים החיים.

המשפּט הזה חדש היה בספרות העברית החדשה, והמבטאים “רוח התורה”, “רוח הלאום”, “כח ישראל”, ו“תחית האומה” היו מוזרים לאוזן הקורא העברי.

סמולנסקין היה ראש הלוחמים נגד המתקנים והמחקים את הגוים אשר בקרבם הם יושבים. וירעם בקולו, כי —

"לא ככל הגוים המה בית ישראל, אחרי אשר באה שמש ממשלתו זרחה שמש תקותו, אשר חזקה את רוחו בפנים, ושנאת כל העמים לבני ישראל אמצה את לבו מחוץ, ויהי לאדיר בגוים, לעז באומות שנאת כל העמים לבני ישראל יצרה את העם הזה בתמונת עם שוכן לבדד, אשר תקותו כבר עמדה לו להחיותו אלפים שנה ולהצילו מתעצומות המקרים ושני הזמן, ומי אשר אלה לו הוא לא ימצא חפץ לחזור על הפתחים לבקש בלויי סחבות, או גם בגדי פאר לשום עליו, למען יתהדר בעיני שכניו, כי הדרת זקנים שיבה! "

פּרץ סמולנסקין היה אחד החכמים החוזים, הרואים את הנולד, ויער למוסר את אוזן הבוגדים בעמם, אשר למען אות נפשם מכרו את עמם וקדשי־קדשיו בעד ברק שווי זכיות, ויאמר:

“מי יודע אם לא יבאו עוד שנים, אשר לא יהיה עוד לנו חפץ גם בארצות אשר עתה נשב בהן שקט ושאנן כי יש לאל יד מקרה אחד להשפּיל אותנו ולגזול משפּטנו ואין אומר השב”

* * * * *



"מדוע ישנאו כל העמים את ישראל?

על השאלה הישנה הזאת מצא פּתרון חדש ונכון, לאמר:

"לו היה ישראל גוי איתן וכביר בה, כי אז יראו מפניו ויתנו כבוד לשמו אך אחרי אשר כבודו נלקח ממנו בהגלותו מארצו, מי יאהבהו ומי יכבדהו? ולכן אין דרך אחרת להושיע להם בלתי אם לתת להם כח ועוז כמו לכל העמים וישובו ויעמדו על רגליהם ויחיו! "

על־אדות ערך השפה העברית לעם ישראל הוא מחוה את דעתו בפתיחתו ל“השחר”:

“מה תתן לנו שפת עבר? — ישאלו. אני אשמיעם מה תתן היא לנו היא תתן לנו כבוד ועוז, היא תקשרנו מעדנות להקרא בשם ישראל כל העמים יציבו להם מצבות אבנים, יבנו מגדלים לבל ימח שם עמם ושפתם מקרב הארץ, המה כלם ייחלו בכליון עינים ליום ישועה עת תשוב הממלכה להם, ואם היום ההוא ירחק חק לא יחדלו מצפּות ואנחנו, אשר אין לנו לא מצבה ולא ארץ, לא שם ולא זכר, רק המצבה האחת, הזכרון האחד הנשאר לנו מחרבות מקדשנו, היא השפה העבריה, והמה יבושו או ימאסו בה, לכן המואסים בשפת עבר ימאסו בהגוי כלו, לא שם ולא זכר להם בקרב בית ישראל, בוגדים המה בעמם ובאמונתם, ולכן ידעו כלם מראש, כי כאשר נטיתי ידי על המתקדשים החנפים, כן גם ארים את ידי על המתחכמים הצבועים אשר ידיחו את בני ישראל בחלקת לשון מאחרי ירושת אבותיהם”

פּרץ סמולנסקין נולד בחמשה עשר לחדש אדר, פּורים־שושן, שנת תר״ד. בשנה ההיא אשר ממשלת ניקולי הראשון גזרה לשרוף באש את כל ספרי היהודים אשר ימצאו בלי חותם המבקר. החק הזה נחתם בטבעת המלך ביום השביעי לירח מרץ תר״ד, שחל להיות ביום הפּורים, ולמחרתו נולד הסופר הגדול אשר נלחם בכל עוז נגד המתבוללים בדור ההוא, אשר בחזון לבם ראו את הטמיעה להישועה האמתית לישראל.

אביו משה היה יהודי עני אשר מצא מחיתו מבטלנות, חזנות ומלמדות. אמו הצטינה ביפיה ובמשלי העם אשר היו שגורים בפיה, ותהי חביבה בעיני רעותיה על מתק לשונה. מקום מגורם היה בעיר מונסטירשצ׳ינה, פלך מוהילב, על נהר דניפּר. אחרי הולדת פּרץ הורע מצב הוריו, ובמלאת לו שנה אחת העתיקו מעונם מהעיר לכפר “פלום” ושם החזיקו בית משקה לאכרים. ככה גודל פּרץ בין חביות יין דגן, בשאפו אל קרבו עשן מקטרות האכרים. אחרי שנים אחדות נשרף המלון וגם כלי ביתם היו למאכלת אש, ויצאו מן הכפר בחסר לחם, וישובו עם ששת ילדיהם מונסטירשצ׳ינה.

משה סמולנסקין נדד לערי רוסיה הקטנה לבקש לו מקור למחיתו, ואם פּרץ נשארה עזובה עם ששת ילדיה בלי משען, ותחיה את נפשה ונפשות עולליה בכבוס חטים ותפירת שקים ותשתכר מעשרים עד שלשים קופּיקות ליום, ובצאתה מביתה עזבה את ילדיה שוכבים בשתי מטות שבורות, רעבים וקפואים מקור.

והימים היו ימי ניקולי הראשון, ימי חטוף ילדי ישראל למסרם לצבא ויתפּרצו ה“חוטפים” בבית העזובה בעצם היום, בעת אשר האם לא היתה בביתה, ויתפּשו את בן משה הבכור וימסרוהו לצבא. המקרה הנורא הזה עשה רושם חזק על פּרץ הילד הרך ויתאר אותו אחרי כן בשרד נאמן בספרו “התועה בדרכי החיים”.

רבקה, אם הסופר, העזובה והעניה, מבלי שים לב לעניה ורעבון ילדיה, מסרה את פּרץ בנה אל ידי אחד המלמדים, ובשמחה רבה שלמה את שכר למודו, כי הילד עשה חיל, ובהיותו בן ארבע שנים כבר קרא עברית, בחמישית החל ללמוד גמרא; אך בהיותו בן שש חלה מחלת האבעבועות וישכח בימי מחלתו את כל אשר למד, ובשובו לאיתנו החל ללמוד עוד הפעם מאלף־בית ויעש שנית חיל בלמודיו.

בשנת תרי״ג מת משה אביו אחרי שובו אל ביתו והחלו למצוא מחיתו. האלמנה נשארה שנית עזובה ורעבה יחד עם בניה היתומים.

פּרץ הקטן לקח ילקוט קטן על שכמו ובו פת לחם וגבינה יבשה ופוזמקות שחלצה לו אמו מרגליה, וילך רגלי להעיר שקלוב (בספּוריו מוסבת שמה “שכולה”), אשר שם למד ליב אחיו הגדול ממנו. פּרץ מצא חן בעיני ראש־הישיבה וימציא לו בבתי נדיבי העיר בבית איש יומו. שם התודע להמלמד הזקן “אידל רב הירש׳ס”, אשר ידע שפות רומי ויון, וישב בדד בביתו, ויאצל מרוחו על פּרץ הנער. בחורי הישיבה קנאו בו וישטמוהו וירדפוהו עדי אשר נאלץ לצאת מהישיבה אל בית המדרש. אבל גם שם מצאו עונו, כי גנב נרות מהשמש למען יוכל ללמוד לאורם את למודיו החיצוניים, ויגרשוהו וילך לו משקלוב לעיר ליבאויץ. שם התאכסן בביתו של הצדיק ר׳ מנחם מנדיל ירחים מספר ובמשך העת ההיא למד לדעת את דרכי החסידים. מליבאויץ׳ הלך לעיר ויטבסק, שם השתלם בשפה הרוסית וילך לעיר מוהילב, עיר הפלך, ויהי שם ל“משורר” עוזר להחזנים, וינסה גם לדרוש דרשות בבית המדרש אשר לחברת תנ״ך בשכר רובל אחד לשבוע.

בהיותו בן עשרים בא לעיר אודסה. שם מצא את מחיתו מהוראת שפת עבר בבתי העשירים, ויורה את תוי־הזמרה. כעבור שנים מספר לשבתו באודסה ידע גם את שתי השפות, צרפתית ואשכנזית. יודעיו ומכריו העידו עליו, כי תכנית רוחו היתה טובה ונדיבה וידו היתה פתוחה תמיד לכל קשי יום.

בשנת תרכ״ז הוציא לאור בפעם הראשונה את עבודתו הספרותית בשם “בקרת תהיה”, על ידי אר״ז, מו״ל את ״“המליץ”. במחברתו זאת בקר את הספר “אלישע בן אבויה” ללטריס ובקרתו זאת עשתה רושם עז על הקוראים עברית.

בסוף הקיץ תרכ״ז עזב סמולנסקין את אודסה וילך ארצה אשכנז. בדרכו סר אל העיר פּראג, שם התודע אל הגאון הנאור רבי שלמה יהודה רפּאפּורט ימים אחדים לפני מות הגאון, ולהדר. הלר, האיש הטוב אשר קרבהו כל ימי חייו. בפּראג למד את מלאכת השחיטה ואחרי קחתו ״קבלה" מרבני פּראג שם פּעמיו להעיר וינה.

בוינה החל להוציא לאור את “השחר” בשנת תרכ״ח, בעזרת אחיו ליב, המטיף ילינק והדר׳ שלמה רובין. ברוב עמל וחרף נפש הוציא את ״השחר״ שתים עשרה שנה.

בשנת תרמ״א הורע מצבו החמרי ותעל על מחשבתו להוציא את כל ספריו ומאמריו בעשרים ושנים חלקים. ויסע פּטרבורגה לאסוף חותמים על ספריו. תלמידי בתי־החכמה בבירת רוסיה, בשמעם כי בעל ״השחר״ בא, קדמו את פניו ברוב פּאר וכבוד, ובשהותו שמה חזק בלבם את הרוח הלאומי, ולאות הכרה הגישו לו תשורה: עט זהב ועליו חרות הפסוק ״ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה".

אחרי הפּרעות שחלו בנגב רוסיה בשנות תרמ״א־מ״ב, כאשר התעוררה התנועה הציונית, התעוררה גם נפשו של פּרץ וייסד חברה ציונית בוינה. אחרי כן התרועע עם האנגלי אליפנט, בתקותו, כי על ידו יוכל לעורר לבות מלכים לטובת שיבת ציון.

בשנת תרמ״ד חלה מחלת שחפת הריאה והגרון, עצביו רפו מאד, ובכל זאת לא הניח את עטו מידו. הרופאים צוו עליו במפגיע לנסוע למיראן באיטליה, ויתגורר שם במלון אורחים, לא יצא מחדרו ולא ראה פני אדם. הרופאים פקדו עליו, שלא יכתוב, אולם בחושו כי קצו הולך וקרב, מהר להשלים את ספּורו “הירושה” בטרם יכלו ימי חיי המספּר. בחפּזון גדול כתב על פּסות ניר עדי אשר בעמל רב הצליח ליאון אחיו לקרוא את דבריו, וידפּיסם ב“השחר” אחרי מותו.

ימים אחדים לפני מותו כתב לאחד מעוזריו, המשורר מנחם מנדל דוליצקי, כדברים האלה:

“חלש הנני כל כך, עד כי גם לכתוב שתים שלש שורות יכבד ממני, וזה רגעים אחדים הניחו לי מכאובי בלי שפק נלאו מרוב עבודה, ועל כן אמהר כתינוק הממהר לצאת מבית הספר לכתוב לך בטרם אתפש בכף ועוני אשא הנני שוכב על ערש דוי, גרוני נחר, קולי נחבא וסמפּונות ריאתי בחלילים יהמיו”

לפני צאת נפשו בשרו לו על דבר האספה הציונית הראשונה אשר נאספה בקטוביץ, ותארנה עיניו משמחתו ויברך את הנאספים על ידי טלגרמה.

בחמשה עשר בשבט שנת תרמ״ה גוע פּרץ בן משה סמולנסקין ואתו יחד גם עתונו “השחר”.

על מצבת קבורתו נחרתו המלים האלה:

תאניה ואניה

מר תיליל העבריה —

על מבחר בניה עלה הקרץ,

נותן תקוה ללאומי

עלה שמימה ותחשךְ הארץ,

השחר אורו קדר

והחץ אל לבי חדר

ויפרצני, הה, פּרץ על פּרץ,

ביום מת אביר סופרי ישראל,

פּרץ בן משה סמולנסקין ז״ל,

ביום ט״ז שבט תרמ״ה



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!