רקע
צבי הירש מסליאנסקי
רבי ישראל סלנטר

היחיד והמיוחד בין הגאונים במאה האחרונה בתכנית רוחו, ברוחב נפשו ובנדבת לבו הטהור, היה הענק התלמודי ואבי תורת המוסר בדורנו, רבי ישראל ליפּקין.

הוא נולד לאביו הרב רבי זאב וולף, בשנת תק״ע, בעיר זאגר, פּלך קובנה, אשר שם ישב על כסא הרבנות. אביו גדל וחנך אותו על ברכיו וישפּיע עליו מרוחו. הוא נשא לו אשה מעיר סלנט וקבע שם את דירתו ויקרא על שם העיר הזאת, בשם ״רבי ישראל סלנטר“. שם למד תורה מפי הרב רבי הירש ברודא האב״ד דשם. יקר ונעלה מכל רבותיו ומוריו היה בעיניו רבי יוסף זונדל, אשר שמהו למופת בשטת למודו ובעומק עיונו, בדיוקיו לחובות הלבבות ותקון המדות, ויקראהו בשם ״אור עולם”. בעודנו ילד חזקה עליו אהבתו לתורת המוסר על נטיתו הטבעית אל הפלפּול הצנום והיבש.

בשנת תר״ב נקרא לוילנה להיות ראש ישיבת ״תומכי תורה". שם הראה את גדלו וגאונו בתלמוד. אחרי כן יסד לו ישיבה במגרש העיר זאריצה, וירביץ תורה לתלמידיו הרבים שלש שנים. נדיב אחד, רבי חיים בסקיס שמו, נהלו וכלכלו בכל מחסוריו בכל העת ההיא.

מטיף מצוין היה וכל משאותיו היו בתקון המדות ומוסר והשתכללות הדעות ביהדות הצרופה, ויער למוסר את אזני שומעיו על היושר והאמונה במשא ומתן ועל אהבת המלאכה. גם יסד חברות ללמודי המוסר, ועל פי הצעתו שבו והדפיסו בוילנה את הספר ״תקון מדות הנפש" לרבי שלמה בן גבירול, ואת הספר היקר ״מסלת ישרים" לרבי משה חיים לוצטו, ואת הספר ״חשבון הנפש" לרבי מנחם מנדל לעפין מסטנוב.

שמו נתעלה ונתקדש בעיני העם עדי משך עליו את עיני הממשלה ותקראהו להיות מורה התלמוד בבית מדרש הרבנים בוילנה, אשר נוסד בשנת תר״ח. אבל קדוש ישראל זה חזה מראש את אחרית הבית, כי ברכה לא תהיה בו, וימאן לתת את שמו על המוסד ההוא, ויצא מוילנה לגור בקובנה וייסד שם ישיבה בבית המדרש של רבי הירש נוויאזר, אשר החזיק בו.

תשע שנים עבד שם בחרף נפש ויפץ את שטתו החדשה במוסר ובמדות בין עולי־הימים, עדי אשר חלה מחלת העצבים ורוחו סרה מעליו. הרופאים שלחוהו להתרפּאות בגרמניה, וישב שנים מספּר בהלברשטט, בבית האחים הירש, אשר כלכלו את כל מחסורו. אחרי אשר רפתה מחלתו ממנו התישב בממל ושם החל להוציא ירחון בשם ״התבונה״, אשר כלכל בקרבו עניני מוסר ותקון המדות, אבל לא עלתה בידו להוציאו לאור רק שנה אחת.

בריאותו כשלה שנית, ויתבודד בבית מדרשו. לפרקים בקר גם את חתנו בוילנה, רבי אליהו אליעזר גרודזנסקי. בנוח עליו הרוח התאושש לגדור גדרים על טהרת הקדש, מבלי חוס על עמלו, ויענה בדרך כחו ויסע לפּאריז, וייסד שם קהלה לאחינו בני ישראל יוצאי רוסיה ופולניה, אשר התגוררו בבירת צרפת.

יחד עם הגאון רבי יצחק אלחנן יסד את המוסד ״חזוק לומדי תורה״ בקובנה, לחנך ולגדל רבנים בישראל.

מלבד מאמריו שנדפסו ב״התבונה״ לא חבר כל ספר לדפוס, אבל תלמידיו כתבו והדפיסו את אשר שמעו מפיו.

הוא היה רגיל לאמר:

״הכל טועים המתנגדים בחשבם שאין ליהודי צורך ברבי

טועים, והחסידים החושבים, כי יש להם רבי. גם הם טועים״

הסופר הנודע רבי משה ליב לילינבלום כותב (בתקופת ״חטאת נעורים״) כדברים האלה:

״נעלה הוא רבי ישראל על כל גאוני ליטה ורבניה בזאת,

אשר יש לו רעיון פנימי וחפץ נמרץ להפיח רוח הרגשה

במעשי המצות ולעורר בלב העם חשבון צדק על מעשיו

בצרוף מדות מוסריות ואלו היה רבי ישראל חנוך וגודל

בחנוך מסודר והיה מקבל השכלה אירופית, אז היה בלי ספק

אחד מהמצוינים בתבל, המביאים תועלת רבה לכל המין

האנושי.״

העם ידע את קדושו ויעטרהו בעטרת הגדות, אשר מהן ובהן נוכל להבין את יקר רוחו ומזגו הנפלא:

– מדוע לא יתחיל החזן את תפלת כל נדרי? – שאלו

ראשי העדה בערב יום הכפורים עם חשכה, – הלא פנה

היום והכוכבים כבר נראו בשמים!

– הרב רבי ישראל עוד לא בא! – ענה השמש

– צאו, בקשוהו, חפשוהו, – קרא ראש העדה, – אין

זאת כי אם אסון קרהו, חלילה

הרצים יצאו, בקשוהו ולא מצאוהו וישובו ריקם ויחרד

העם וייחלו עד בוש, ויתפללו בחרדת קדש.

העם כלה את תפלת בל נדרי, והרב התגנב בלאט וינש אל

מקומו

– מה קרך, רבנו? – שאלוהו מקורביו

– אין דבר, – ענה הרב במנוחה, – מצוה באה לידי

וקימתיה בלכתי אל בית ה׳ להתפלל, שמעתי מאחד הבתים

קול ילד בוכה תמרורים סרתי הביתה והנה אין שם איש,

כל בני הבית הלכו אל תפלת כל נדרי ויעזבו את הילד על

ידי אחותו הילדה, אשר גם חיא נמה שנתה על כן נשארתי

עם הילדים העזובים ואתאמץ להרגיע את הילד הקטן ולישנהו

עד שוב אמו הביתה

כל העומדים מסביביו התבוננו כי בגדיו קומטו מאד

ונוצות בשערות ראשו, בזקנו ועל כובעו

– רבנו! כל נדרי! – גמגם אחד התלמידים אל מורו

– בני! – ענה רבי ישראל – ״דרשו את ה׳ בהמצאו,

קראוהו בהיותו קרוב״ הורנו החוזה בן אמוץ, ואני מצוה

גדולה באה לידי, מצות פּקוח נפש, השקולה בנגד כל התורה

כולה, ואיככה יכלתי לעבור עליה ולבכר את התפלה בצבור על

פניה?!

בפרוץ החלי־רע בוילנה עלה רבי ישראל ביום הכפורים בבית הכנסת הגדול על הבימה ויקדש את היום ביין ויברך ברכת מזונות ויאכל ממתקים לעיני הקהל, למען יראו את קדושם אוכל וילכו לביתם ויאכלו גם המה.

רוח הצדק המרחפת על פני האגדות האלה תורתנו את תכונת נפש הגאון הנעלה הזה, כי רוממה ונשגבה היתח ומלאה שירה אין קץ.

רבי שניאור זקש מספּר, כי רבי ישראל בקש לתרגם את התלמוד לשפת רוסיה, וכל מעיניו היו אך להפיץ אור על היהדות לעיני כל העמים, למען יראו כי ברכה בה.

בגדיו היו תמיד נקיים, שער ראשו וזקנו מסורקים, נעליו מושחרים ומוגהצים, וימשוך עליו עיני רואיו בנקיונו, ומחזות חצוניותו הכירו את פנימיותו.

* * * * *

נצר נחמד פּרה בשורש קדוש ישראל זה, הלא הוא בנו הדר. ליפּמן ליפּקין.

בילדותו היה אמון על התלמוד ונושאי כליו על ברכי אביו הגאון, ואהבתו היתה רבה לחכמת ההנדסה, ויהגה בה בחדרי חדרים.


בידים ריקות יצא עול הימים ליפּקין מבית אבותיו, וינע לארץ גרמניה ויסבול שם עמל ומחסור, וישקוד על דלתות בתי־המדרש למדעים בקניגסברג, ואחרי כן בעיר וינה, ומשם יצא מוכתר בעטרת דוקטור בחכמת הרפואה. בשנת תר״ל בא פּטרבורגה. חכמי רוסיה התפלאו על עוצם כשרונותיו ויתנו לו את שם הכבוד ״מגיסטר לחכמת ההנדסה״.

בשנת תרכ״ח המציא מכונה נפלאה, אשר תקרא עד היום הזה על שמו ״מכונת ליפּקין״.

נעלה ומורם היה הדוקטור ליפּקין מכל אחיו המשכילים בדור ההוא, תקופת השלילה וההריסה, תקופת ההתבוללות, באהבתו את עמו, דתו ושפתו בכל חום נפשו, ויהי אהוב לבריות ובעל מדות מצוינות כאביו הגאון.

ימי חייו היו מעטים ורעים. בן שלשים שנה היה במותו, וכל ימיו, אשר בהם בקש חכמה ודעת, סבל עוני ומחסור באופן מבהיל נורא. גם אחרי השלימו את למודיו חי חיי עוני ומצוקה.

סופר מהיר היה בשפת עבר, ורבו מכתביו אשר החליף עם החכם חז״ס ואחרים מחכמי הדור ההוא.

באחד ממאמריו יתאונן ליפּקין על המשכילים הצעירים, לאמר:

״באין מורה ומנהל, כשרונותיהם של בני הנעורים תמס

יהלכון, ובגששם באפלה למצוא פתח החכמה, ידפקו על פתחי

השיר והמליצה, ויאמרו ללשוננו נגביר, ידרשו אל המתים

ומאשפּתות תהום הנשיה יעלו בחכה אבני חצץ אשר יחשבון

לפנינים, ועל כן אף כי שם החכמה על דגלם, אל פתח החכמה

עוד לא באו״

קדוש שם האב, ויקר שם הבן בפיות כל בני עמם לדור דור.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35633 יצירות מאת 1821 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!