ברומא־של־האנטונינים, סח לנו גיבון, הקימו הקיסרים מין שירות רמכים מיוחד, לשמושם של אנשי־רשות רמי־מעלה. כל חמש שש פרסאות נמצא מין פונדק, ששלושה ארבעה אחשתרנים עמדו בו הכן על אבוסם, מזומנים לדבר־שליחות. על דיין אחד, קיסריוס, מספרים שיצא פעם מאנטיוכיה והגיע, למחרת־היום, לבוספורוס, שעה קלה לפני שהספיקה השמש לחזור ולפשוט את מכנסיה. מהירות של ממש!
פעם אחת ארע בו בפליניוס הצעיר, מושלן של פונטוס וביתיניה, מעשה־שלא־יעשה: מטעמים שהיו כמוסים עמו הניח לאשתו ליטול את רכב־הצבור לצרכים אישיים. על כך, סח לנו גיבון, היה חייב ליתן אחר־כך את הדין בפני טריינוס – באגרת שלמה…
בפליניוס אנו עוסקים, מיניסטר, יקירו־של־קיסר!
אך תנו דעתכם: נסים – אין בעולם… דברים אלו נתרחשו בימים שבין דומיטיאנוס, רב־הטבחים, לבין קומודוס, הגלאדיאטור הקיסרי… במלים אחרות: במאת השנים היחידה שגיבון אומר עליה כי שליטיה הרהרו בה “לא בנוחותם וברווחתם שלהם, אלא בשיגשוגה של האימפריה ובאשרם של המוני־העם…”
הרכב הצבורי! מאז ומעולם שמש, כנראה, אמת־מדה להגיינה הקרוייה “צבורית”!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.