אשר חבר הצעיר יהודה בכ"מ יצחק סומו משער אריה

אל הכבודה מרת חנה מריאיטי מב“ת אשת המפואר כמ”ה ראובן סלם יצ"ו

אָמַר יְהוּדָה הַמְּחַבֵּר:

לֹא מִהְיוֹתִי חָכָם בְּעֵינַי. וְגַם לֹא בִּרְבוֹת לִי הַפְּנַאי. הִשִּׁיאַנִי לְבָבִי לְחַבֵּר שִׁירִים. מִיַּלְדֵי נָכְרִים וְעִבְרִים. כִּי הֱיוֹתִי בַעַר מֵאִישׁ יָדַעְתִּי. וְגַם בִּמְצוּלַת טִרְדּוֹת הַזְּמָן הָטְבַּעְתִּי. אַךְ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כִּי פְלוֹנִי אַלְמוֹנִי הִדְפִּיס אֶת שִׁירָתוֹ. אֲשֶׁר חִבֵּר נֶגֶד נָשִׁים לְבָשְׁתּוֹ. וַיִקְרָא אֶת שְׁמָהּ “דָּבָר בְּעִתּוֹ”. וְאָז חִבַּרְתִּי כְנֶגְדוֹ שִׁירַת בָּתִּים חֲמִשִּׁים. וְקָרָאתִי אוֹתָהּ “מָגֵן נָשִׁים”. הוּא חִבֵּר שִׁירָתוֹ בִּלְשׁוֹן לוֹעֲזִים וְעִבְרִים. עַל כֵּן אַף גַּם זֹאת חִבַּרְתִּי אֲנִי מִלְשׁוֹן קֹדֶשׁ וְזָרִים. אַךְ אָמַרְתִּי תִּהְיֶה אֶצְלִי שְׁמוּרָה. לְיוֹם זָדוֹן וְעֶבְרָה:

וַיְהִי הַיּוֹם הִנֵּה אִשָּׁה לְמוּלִי. וַתֹאמֶר אֵלַי “הֻגֵּד הֻגַּד לִי. כִּי לְמָגֵן נָשִׁים שַׁרְתָּ שִׁירָה חֲדָשָׁה. נָא בִלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה תְּנֶנָּה לִי לְמוֹרָשָׁה”. וַתִּפְצַר בִּי עַד כִּי נֶאֱלַמְתִּי. וּלְסָרֵב אֶל מַעֲלָתָהּ נִכְלָמְתִּי. וְעַתָּה כִּי שִׁירָתִי זֹאת אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לְאַיִן. הִיא מוּצֵאת וְהִיא שְׁלוּחָה לָבוֹא הַיּוֹם אֶל הָעַיִן. אָמַרְתִּי: אֶת רֹאשָׁהּ לֹא תָּרִים. פֶּן יוֹרוּ בָהּ הַמּוֹרִים. עַד כִּי יוּשָׂם נֵזֶר עָלֶיהָ. לְהָעִיר אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ וְשׁוּלֶיהָ. וְזֹאת תִּהְיֶה לָהּ תִּפְאָרָה. וּמִזֶּרֶם וּמִמְּטַר בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן סִתְרָה. בִּהְיוֹתָהּ מִנְחָה נְתוּנָה. אֵלַיִךְ, הַכְּבוּדָּה בַּנָּשִׁים חַנָּה. וְאַתְּ מִמְּכוֹן שִׁבְתֵּךְ פְּנִי נָא. לָקַחַת אֶת מִנְחָתֵךְ מִיָּדִי. וְאֵלַיִךְ וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ יְדִידִי. אֶפְרוֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמִים. וְאֶשָּׂא תְפִלָּה אֶל אֵל שׁוֹכֵן מְרוֹמִים. יְבַלֶּה יְמֵיכֶם בַּטּוֹב וּשְׁנוֹתֵיכֶם בַּנְּעִימִים:

וזאת ליהודה ויאמר:

שִׁיר שַׁעְשׁוּעִים. נֶגֶד טוֹעִים. הַיּוֹם אָשִׂים. הוֹד וַעְטָרָה

עַל רֹאשׁ יַעְלוֹת. חֵן, הָעוֹלוֹת. עַל כָּל מַעְלוֹת. הַתִּפְאָרָה

הַיּוֹם אַכְחִישׁ. אַחְפִּיר אַבְאִישׁ. שִׁירַת הָאִישׁ. צוֹעֵק מָרָה

נֶגֶד נָשִׁים, גַּם פִּילַגְשִׁים, נַפְשָׁן לַמָּ־.וֶת הוּא הֶעְרָה

יַחְדָּיו אָזַר. קֹדֶשׁ עִם זָר. עַל קִיא חָזַר. יָשִׁיר שִׁירָה

אָז קַמְתִּי, לֹא. אַנִּיחַ לוֹ. עַד יִפֹּל בַּשַּׁחַת כָּרָה

עַל הֶהָרִים. בִּלְשׁוֹן עִבְרִים. וּלְשׁוֹן זָרִים. עַל כֵּן אֶקְרָא

אוֹיֵב נָשִׁים. עַתָּה אָשִׂים. עַל שִׁכְמָן אֶת. כָּל הַמִּשְׂרָה

נָחָשׁ אֶפְעֶה. קוּמָה וּשְׁעֵה. נִרְדָּם תּוֹעֶה. עוּרָה עוּרָה.

שִׁיר הַשִּׁירִים. מָגֵן נָשִׁים. כִּי הֵן סִבַּת. כָּל הַהְוָיָה

זוּלָתָן לֹא. הָיוּ אִישִׁים. וּכְדֻגְמָתָן. הִיא הַחַיָּה

תִרְאֶה בְקֹדֶשׁ קָדָשִׁים. הַסּוֹד נִרְמָז. עַל הַלּוֹיָה:

א

שִׁמְעוּ נָא אֶת דִּבְרָתִי

Donne sagge honeste

כִּי אָחוּדָה חִידָתִי

Conta queste chiurme felle

Degli vecchi che a la etelle

הֶעֱלוּ אֶת חֶרְפַּתְכֶן

וַאֲנִי מָגֵן לָכֶן

Per diffendervi a ongi via

ב

וְאַתְּ יָפָה רַעְיָתִי

Che mi chiami a questa impresa

לְעוֹרֵר מְלִיצָתִי

Delle donne alla difesa

Dammi aiuto a la contesa

נֶגֶד דִּבְרֵי תּוֹעָה

שֶׁעָשׂוּ עִם אֵל רָעָה

E co’l mondo villania.

ג

מֵרְאוֹת טָחו עֵינָיו

Già d’un nostro mantovano

שֶׁשָּׂם מְגַמַּת פָּנָיו

A biasmarvi in modo strano

Ch’in ciò ben fu matto e vano

וּבְזֹאת עֲצָתִוֹ הִסְכִּיל

גַּם כִּי עַל רֵעָיו הִשְׂכִּיל

In fisica et chirurgia.

ד

הוּא יָגַע לַבֶּהָלָה

Abiasmare hor questa hor quella

וַיַּחְשֹׁב לוֹ לִתְהִלָה

Ainfamar donna o donzella

E tal cosa ispesso appella

לְקָלוֹן וּבוּז נָשִׁים

כִּי הוּא חֵטְא הָאֲנָשִׁים

Anzi espresso lor pazzia

ה

גַּם אֲנִי נַעַר הָיִיתִי

Hor son presso a la croci

וְאָז גַּם עַתָּה רָאִיתִי

Più le voci che le noci

E non trovo che mai nuoci

חֶבְרַת הָאִשָּׁה לָאִישׁ

רַק לְבֵן מֵחְפִיר מַבְאִישׁ

Che vuol gir per mala via.

ו

יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי

Donna mai c’huomo chiamasse

לֵאמֹר לוֹ שְׁמַע עֲצָתִי

E che addosso se’l tirasse

Et s’alcuna un humo amasse

כִּי כָל לֵב נָדִיב אוֹהֵב

לֹא תִקְרָא אֶל הָאוֹהֵב

Per sfacciata ch’ella sia.

ז

אַךְ אַלְפֵי הָאֲלָפִים

A miei giornu ho sempre visti

אֲנָשִׁים מְנָאֲפִים

E malvagi iniqui e tristi

Che par lor far grand’acquisti

לָסֹב עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם

וּלְהַפִּיל בְּפַח רִשְׁתָּם

Qualche donna honesta e pia.

ח

וְאִם רוֹעַ תְּכוּנָה

D’alcun pazzo da catena

מִן הַדֶּרֶךְ נְכוֹנָה

Per oblique strade il mena

gettar volgia a man piena

עַל מִטּוֹת זָהָב סָגוּר

יְצַפְצֵף כְּסוּס עָגוּר

Ch’una donna lo desvia.

ט

וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ

Ch’ogn’un causa il proprio male

כִּי הַנָּשִׁים לֹא הִכְשִׁילוּ

Quei che in zucca hanno del sale

Anzi pur gli preston l’ale

לַעֲלוֹת עַד לַשַּׂחַק

וּלְיוֹם אַחֲרוֹן יִשְׂחַק

Chiunq tien compagnia.

י

כִּי בְּלִי אִתְּתָא גַּבְרָא

Chiamato è mezza figura

וּדְעָיֵיל בְּלָא בָּרָא

Dio di lui tien poca cura

Fatto ha dunq la natura

דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה

בִּגְזֵרַת שׁוֹכֵן רוּמָה

Per che al bel l’un l’altro invia.

יא

גַּם הַשֵּׁם נָתָן הַטּוֹב

Dando all’huom xompagnia tale

הָאִשָּׁה כְּגַן רָטוֹב

Che lo fà quasi a Dio equale

E se un tristo adopra male

אֶת הַטּוֹב כִּי כֵן דַּרְכּוֹ

הַיְשַׁנֶּה הַטּוֹב עֶרְכּוֹ

Perchè in mal oprato sia?

יב

הֲלָאֵשׁ רַע יִקָרֵא

Se tal volta arde un papaggio?

E s’un huomo poco saggio

מֵרֹב אֹכֶל יֶחֱלֶה

לַמָּזוֹן יִתֵּן תִּפְלָה

Perche a lui dannoso sia?

יג

רֳאִי זֶה כְּרֳאִי זֶה

Chi vi biasma in fatti o in detto

לַנִּכְבָּד קוֹרֵא נִבְזֶה

Chiunq applica a voi difetto

Che a ciascuno ingegno eletto

רָאוּי לִכְתֹּב עַל סֵפֶר

מִנָּשִׁים אִמְרֵי שֵׁפֶר

Non mal dirne con bugia.

יד

מֵאָז שָׁמַעְתִּי רַבִּים

Ma per lo più vecchi stolti

כִּי בְכַחַשׁ וּכְזָבִים

Sono a vostra infamia volti

Et acciò non siano assolti

מֵעָוֹן וּמֵאַשְׁמָה

אֶתֵּן אוֹתָם לְשַׁמָּה

Per vendetta vostra e mia.

טו

חָשְׁבוּ לִמְצֹא פִדְיוֹם

Del lor esser tutti ghiaccio

אִם יָבוּזוּ כְּהַיּוֹם

Un che a l’amoroso laccio

יַעֲשֶׂה קֶשֶׁר אַמִּיץ

לְהוֹצִיא פֶּרַח וָצִיץ

Et al ciel farsi ampla via.

טז

הִנֵּה הֵם כֻּלָּם כְּכֶלֶב

Da un hortolano apunto

אוֹ חָתוּל כִּי אֶל הַחֵלֶב

Habbia mal ci’l granfio giunto

Che par che sprezzi il pan unto

וְהָאָרוּר מִתְנַפֵּל

פֶּן זוּלָתוֹ לֹא יֹאכֵל

Quel boccon ch’ei pur vorria.

יז

סְכָלִים הֵם נִבְדָּלִים

Da piacer silazzo e gioco

וְגַם כֻּלָּם אֲמֵלָלִים

Come legno secco al foco

Et ogn’un d’esser si fioco

בְּאַף מְקַלֵּל יוֹמוֹ

כִּי מֶלֶךְ אַל־קוּם עִמּוֹ

Pur la voglia ci serria.

יח

וּלְכַסּוֹת אֶת חֶרְפָּתָם

Chiaman poi vitii e difetti

אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם

Allhor ch’eran giovinetti

נְשׁוֹתֵיהֶם טָחֲנוּ

לַאֲחֵרִים וּפָנוּ

Dalla dritta e buona via

יט

וְהֵם דִּבְּרוּ לְזוּת

Sopra tutte in generale

כִּי רָאוּ קֶרֶן חָזוּת

Sù la testa a tale e’a quale

Che se pur volean dir male

לְחַרְחֵר רִיב וּמַצָּה

מִמּוֹצֵא לֹא מִמָּצָא

Devean far lor diceria.

כ

אֶעֶרְכָה הַמִּלְחָמָה

Cintra chi vi chiama inique

וַאֲדַבֵּר בְּחָכְמָה

Senza andar per strade oblique

Di modern donne e antique

תִּשְׁבְּחוֹתֵיהֶן אֲחַבֵּר

וַאֲנִי כֵּן אֲדַבֵּר

Non com’essi la bugia.

כא

מִנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת

Che già furo al tempo antico

חֲסִידוֹת גַּם נְבִיאוֹת

A narrar no m’affatico

Che se mille lodi io dico

הֵמָּה כְּגַרְגִּיר חַרְדָּל

תּוֹךְ הַיָּם עַל כֵּן אֵחְדַּל

Alaudar Rachel o Lia.

כב

הֵן בְּצִדְקַת הֲדַסָּה

Per sua gratia e sui cirtuti

נִתַּן הָמָן לִמְשִׁסָּה

Poi c’havea gl’hebrei venduti

Anco fur con lui veduti

עֶשֶׂר בָּנָיו עַל הָעֵץ

וַיְהִי מָרְדְּכַי יוֹעֵץ

Per sua causa in signoria

כג

וְגַם חָכְמַת אֲבִיגַיִל

Gia scampò Naval da morte

וְאֶל דָּוִד בֶּן אִישׁ חַיִל

Degna al fin d’esser consorta

Che con sue maniere accorte

בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים

מָנְעָה מִבּוֹא בְדָּמִים

Davit che a mal far venia.

כד

בְּרוּכָה אַתְּ לַאֲדֹנַי

Signor nostro padre eterno

הַמַּצֶּלֶת כֹּהֲנַי

Con la morte di Oloferno

Et col suo valore interno

בְּחָכְמָה וּבִנְעִימוֹת

חֵרְפָה נָפְשָׁהּ לָמוּת

Per tornarci in monarchia.

כה

אִם יָדַעְתִּי אֶחֱשֶׁה

Anco il gran valor di quelle

אֲשֶׁר בְּתּוֹרַת מֹשֶׁה

Titolo han di buone e belle

Perchè assai donne e donzelle

חֲכָמוֹת רָאוּ עֵינַי

וְגַם שָׁמְעוּ אָזְנַי

De lor laudi in l’età pria.

כו

הָרוֹמִיִּית חֲכָמָה

Ch’ogn’hor co’l pensier inchino

הָרְגָה הִיא אֶת עָצְמָהּ

Per l’ingiuria di Tarquino

Onde poi mori il meschino

בְּקָלוֹן חֶרְפָּה וּבוּשָׁה

וְהִיא נָתְנָה נַפְשָׁהּ

Al honor che mai s’oblia.

כז

בְּמִשְׁמֶרֶת בְּנָפָה

Corse un altra a tor de l’acque

לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא נָאֲפָה

Tanto a lei l’infamia spiacque

E tal zelo al ciel si piacque

שֶׁשִּׁנָּה טֶבַע הַמַּיִם

וַיּוֹדוּ עַד לַשָּׁמַיִם

La vestal vergine pia.

כח

מִבְּנוֹת הַיְּוָנִים

Veggo Hippo casta e bella

בַּת נְדִיבִים וּקְצִינִים

Per scamper da infamia fella

Patir volsa morte, ond’ella

אֶת גּוּפָהּ תַּחֲרִים

תּוֹךְ הַמַּיִם הַמָּרִים

Per fuggir nime d’impia

כט

וַאֲנִי מָה אֲקַדֵּם

A laudar quelle gran donne

שֶׁהָיוּ מִימֵי קֶדֶם

De virtù ferme colonne

E c’han fatto in treccie e’n gonne

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשָׂה

עֲשָׂאֵל אוֹ עֲמָשָׂא

Con lor arme et leggiadria,

ל

שָׂא עֵינֶיךָ כְּסִיל

Che a biasimarle perdi l’opre

לֹא לִרְאוֹת כִּימָה וּכְסִיל

Ma chi sale anco più sopre

E vedrai quanto honor cuopre

בֵּינְוֵינִידָה הַשָּׁרִית

אֲשֶׁר לָּהּ שֵׁם וּשְׁאֵרִית

De l’hebraica signoria.

לא

מִן הָאָרֶץ הַנּוֹשֶׁבֶת

In ripa al Tireno lieta

מְחוֹז נָאפּוֹלִי יוֹשֶׁבֶת

Tra Salerno e tra Gaieta

D’indi usci la mansueta

בַּת מֶלֶךְ הַכְּבוּדָּה

וּמִשָּׁם פָּנָה הוֹדָהּ

Con sua nobil compagnia.

לב

חָתָן בָּנִים וּבָנוֹת

Che de virtù non han pari

הֲיוּכַל אֱנוֹשׁ לִמְנוֹת

In lor mai costume avari

Da xistei ciascuna impair

אֵיךְ אֵלֶ אֵל יוֹבִילוּ שַׁי

חֹטֶר מִגֶּזַע יִשַׁי

Non diren già che non sia.

לג

אֶת עַפְעַפֶּיךָ תָּרִים

A la fhglia sua maggiore

כִּי לָּהּ שֵׁם בַּגִּבּוֹרִים

Di virtù bontà e valore

Donna Gioia poi che honore

עַל עֲלָמוֹת וַעֲטֶרֶת

לָּהּ הוֹד חֵן וְתִפְאֶרֶת

Che in ciel par nutrita sia.

לד

הַבֵּט גַּם מִי זֹאת עוֹלָה

Al ciel lieta in pochi giorni

לֵיטִיצְיָאה מְהֻלֶּלֶת

Che in Bologna ha fregi adorni

Et Pisan Rieti e Sforni

בּוֹכִים לְמִשְׁפְּחוֹתָם

כִּי בָּלַע מָוֶת אוֹתָם

Con sua morte acerba e ria.

לה

אֵשֶׁת חַיִל מֵי יִמְצָא

Che in più grado d’honor saglia

מֵחָכְמָה וּמוֹעֵצָה

Huomo certo non l’agguaglia

אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא

קוֹרְאִים נָעֳמִי מָרָה

Con infamia et villania?

לו

פְּנוּ נָא לָכֶם סָבִיב

E vedrete le figliole

אִם בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב

E si grato e chiaro il sole

Si Gentil le grazie cole

וּנְדִיבוּתָהּ מִי מָנָה

וּלְצַיֵּר חָכְמוֹת חַנָּה

Qual ingegno bastaria?

לז

וְאַחַר נוֹלְדָה בַת

Di virtù supreme adorna

מִלֵּיטִיצִיאָה מב"ת

Ch’anco honora casa Sforna

Diamante è il nome ch’orna

בִּשְׁלֵמוּת הַמַּעֲשִׂים

לְבַדָּהּ כָּל הַנָּשִׁים

Degna d’ognu signoria.

לח

רְאוּ יִפְעַת חֲמוֹתָהּ

Bella hà nome, è in fatti è tale

הֲתִמְצְאוּ כִדְמוּתָהּ

Huomo a lei di virtù equale

Dunque stati de dir male

אַתֶּם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן

אוֹ לְכוּ נַחַל קִישׁוֹן

A affogarvi chiurma ria.

לט

הֲתִצְפְּנוּ תִּשְׁבָּחוֹת

D’una dolce alma Ascolana

אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת

La creò sopr’humana

La cognate sua Diana

וַחֲמוּדָה מְהֻלֶּלֶת

הַנֶּחְמֶדֶת וּמֻכְלֶלֶת

D’ogna gratia cortesia.

מ

הַטּוֹבוֹת וַהַנָּאוֹת

Ch’in la patria mia n’è copia

אֶחֱשֶׁה כִּי לֹא יֵאוֹת

Huom lodar sua gratia propia

Ma non già patisce inopia

מִבַּחוּרִים וּזְקֵנִים

אַחַר עֵינֵיהֶם זוֹנִים

Con infamia et villania

מא

לָמָּה אֶטְבַּע בִּמְצוּלוֹת

Nel gran mar de lor bontade?

כִּי לְסַפֵּר הַנִּגְלוֹת

Spend oil tempo in vanitade

Gia sapete ch’ogni etade

תּוֹלִיד אֶלֶף אֲלָפִים

אֲנָשִׁים מְנָאֲפִים

Per una empia che vi sia.

מב

אַךְ אֶת תֶּבֶן עֲפָרַיִם

Ben vedete altrui negl’occhi

וְקוֹרוֹת מִבֵּין שִׁנַּיִם

Non sapete torvi o sciocchi

Ond’è forza un dì ch’io scocchi

נֶגְדְּכֶם בְּיָד רָמָה

וַעֲלֵיכֶם בְּחָכְמָה

Compor qualche diceria.

מג

הַמֻּכִּים בְּסַנְוֵרִים

Che contra esse componete

לַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים

Gite pur come usi siete

Che se havuto non havete

מִנָּשִׁים רַק נְבָלָה

אַל תְּהִי לָהֵן תִּפְלָה

Ch’è per vosta poltronia.

מד

וּבִגְלַל זֶה בְּאֵיבָה

In lor biasmo componeste

כִּי לֹא רְאִיתֶם טוֹבָה

O che’l ben non conosceste

Pazzamente poi diceste

רָעָה מִכֻּלָּן בִּכְלָל

כִּי הַשֵּׁם אֶתְכֶם בָּלַל

Con qualche asina restia

מה

וַאֲלֵיכֶם עָצַם עַיִן

Alle più belle

עַד כִּי חֲשַׁבְתֶּם לָאַיִן

Sempre mai donne e donzelle

Che se tutte fosser felle

יִפְעַת תֹּאַר, רַעְיָתִי

הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי

A honorarle bastaria.

מו

דַּלַּת רֹאשָׁהּ כַּזָּהָב

E la fronte allegra e bella

עֵינֵיהָ חוֹצְבוֹת לַהַב

Come in ciel licida stella

Esce dolce la favela

מִשְּׁפָתֶיהָ שׁוֹשַׁנִּים

וּבָהּ הַחִנִּים חוֹנִים

Ridi o parli o cheta stia.

מז

צַוָּארָהּ כַּמִּגְדָּל

Che a se proprio fa un munule

יוֹצְרָהּ יִתְגַּדַּל

Che la fece bella e humile

Nel bel petto ha quell fucile

הַמַּבְעִיר אֵשׁ הַחֵשֶׁק

וּבְיָדָהּ כְּלִי נֶשֶׁק

Con che amore in cor ferria

מח

אֶת גָּלְמָהּ רָאוּ עֵינַי

Pur perfetto et singular

וְשֶׁמֶץ לָקְחוּ אָזְנַי

Del suo dotto e bel parlare

Et se in me costume appare

בְּצַד מָה טוֹב וְיָקָר

יִנָּתֵן לָּהּ הַיְקָר

Che senza essa io no l’hauria.

מט

הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּקִרְיָה

Che madre è di studii detta

הִיא בּוֹלוֹנְיָא וּבָהּ לָן יָהּ

Quando la mia diva eletta

In dilitie fù concetta

אֱמוּנָה עֲלֵי תּוֹלַע

וְלִנְדִיבוּת תִּתְגַּלַּע

A cui par non fù ne sia.

נ

אֶת שְׁמָהּ תַּסְתִּירִי

Canzon mia nostro amore

אַךְ שְׁמִי וְשֵׁם זִכְרִי

Fa palese e dallo fuore

Di pur via senza rossore

יְהוּדָה מְחוֹקְקִי

כִּי זֶה בְתֵבֵל חֶלְקִי

D' honorar la donna mia.