1.לדוד יפה    🔗

כנרת, ט“ו חשון, תרע”ה

דוד יקירי:

את מכתבך האחרון קבלתי. כשהשכינה שורה עליך אזי התרכז לתוך עצמך, ואז כל השאון אשר מסביבך יגיע לאזניך רק כהד רחוק מזמירות הצפרים ביער או קרקור הצפרדעים בביצה. צלילים שאמנם יכו על תוף האוזן, אך אפשר לחוש בהם את ההרמוניה הקובעת אותם בתוך פרקי שירה של כל היקום – השירה המעוררת ומרוממת את הנפש מעלה מעלה, להתענג ולהימוג מכוסף ועדנה למחזה אופקי-יה, המשובצים שמשות וצפרדעים ואילנות ודשאים וכל צבא מרום והולכי על שתים. ואולם כשאין “השכינה” מוזמנת לך, אל תמשכנה בכנף בגדה, כי רק קרעי ארג יישארו בידך, וגם אלה אך בעמל בשר ויגיעת רוח תשיג. תרבה לקרוא יותר מלכתוב, וכשיתקפך הרוח אזי התמסר לו תיכף. בל תבקר ובל תעריך את יצירותיך בטרם נשלמו. אמנם תחפש ותמצא ביטויים מתאימים ומלים הוגנות להגיונותיך. תרבה לקרוא ב“ספר הספרים”, ביחוד בנביאים, הם יראו לך את דקות ההתבטאות וההגדרה הנכונה לכל טיסה של מחשבה ולכל זעזוע של רגש. אל תרב לשאול ולפקפק בכוחך, הן על כרחך אתה חושב ומרגיש, סוקר ומבטא את רשימותיך, ואל יהי חלקך בין המתמזמזים בלעיסת השאלות התפלות: “מי אני? ומה אני? לשם מה נוצרתי? ומה כוחי?” הנה הנך! ורצונך בידיך ואתה ברצונך, אל תעמוד! ואל תביט לאחוריך, עבוד ובנה, טפס ועלה! הכל מלא ענין, וכל ענין הבל הוא.

אנוכי עסוק מאוד בכל הזמן הזה בסידור העבודה בסתימת הביצה. עובדים בעבודה זו כעת כשלושים פועל, ועלי למדוד את השטח והעומק ולסמן אותו בשביל כל הפועלים. עלי גם לסדר את העבודה ולדאוג להספקת צרכיהם של כל הפועלים האלה, ובין אנשי שלומנו – הן לא נעלם ממך – ישנם גם די מתאוננים ומתלוננים והרבה אשר באמת רע להם. וכה אני שקוע בכל העבודות ההן ביום ובערב, בחול ובשבת, והזנחתי על כרחי את כל עבודתי הספרותית וגם את המאמר ע"ד מושב-עובדים איני יכול לגמור כעת. אמנם אקוה כי בעוד כשבועים תהיה כל העבודה בביצה מסודרה, ולא אצטרך עוד להקדיש לה יותר מדי זמן, ואז אשוב לשולחן הכתיבה.

היה שלום וברכה. אחיך

אליעזר ל. יפה

 

2. לדוד יפה    🔗

כנרת, ט“ז טבת, תרע”ה

דוד יקירי:

את “הנפילים” שלך קראתי, ועשו עלי רושם אדיר. זוהי יצירה חשובה: הרעיונות מובעים בבהירות, הפעולות והשיחות חיות למדי, וה“השקפה” הטבועה בה מובן כי לרוחי היא, כי הן משותפת לנו ההשקפה הזאת על האדם ומעלליו ועל התבל ומלואה. אמנם ישנן הרבה מגרעות, ואולם הן טכניות בעיקרן ולא קשה ביותר לתקנן. “הנפילים” נקראים בעונג ומושכים את הלב הן ברעיונותיהם והן באופן ההרצאה. ויצירה זו, אחרי שתלוטש, תהיה ראויה להתכבד בה. ואם לא הצלחת להתיז על הנייר את כל עומק הזוהר, שהתגלה לך בשבתך על האבנים (אני בקראי הרגשתי בכל ה“חסרים” ומלאתים מדמיוני, ועל ה“יתרים” עברתי מבלי להיתקל בהם), הנה לא יפלא לתקן את זה בזמן הליטוש. אמנם לבוא עד תכלית הביטוי… זה עוד לא עלה לשום יוצר ויפלא גם ממך, היברק שֵם הברק ותאיר מילת השמש כחמה? גם לדעתי טוב כי תחדל עכשיו מן “הנפילים”, ואולם אל תגנזם לגמרי, ובכל שעה שיצוף ברעיונך איזה ליטוש או ביטוי מתאים, תרשום אותו במקומו הנכון בין השטין, ולעת-עתה אל תעמוד מלדת ואל תפקפק בכוחך, מה לך ולסתרי היצירה? כי יצנפך הרוח, טוּס אחריו ותגלם בו את אשר תשיג ידך.

היה שלום וברכה. עלה והצלח. אחיך

אליעזר ל. יפה

אנכי עמוס עבודה ביום ובלילה, בחול ובשבת, ואין לי מוצא.

 

3¹ – – –    🔗

קרלסבד, יום ה', 16 בספטמבר 1921.

חברים יקרים,

בלילה זה נסגר הקונגרס. בועדה להתישבות לא נפגש ענין המושב בהתנגדות, ורק קושי היה בזה שאי אלו חברים מועדה זו חפצו לתת תקציב לא למושב מסוים אלא למושבים בכלל, ועמלו להכניס כאן שאלות של בני-אכרים ומושבים של בני-אכרים. – אמנם לוּא עמדה על הפרק רק שאלת המושב שלנו היו כולם תומכים בו, אך מכיון שלפניהם עמדה שאלת שני מושבים² (מושב של אליעזר יפה, ומושב של חרובי – ככה נקראו) נמצאו רבים אשר חפצו לתת לכל הענין הזה צורה אבסטרקטית ולהחליט ע“ד מושבים סתם. המלחמה בענין זה היתה קשה ומלאה מרירות, אך סוף סוף הדגש הדבר, וגם בקונגרס, לפני ההצבעה הדגשתי את זה: כי הסכום שאושר בתקציב מוסב ע”ד שני מושבים מסוימים של אנשים ידועים ותכניות קבועות מזמן. ובהבנה זו אישר הקונגרס את התקציב לשנת תרפ"ב. –

גם בנוגע לסכום, היה עלי להלחם הרבה בשתי החזיות. אטינגר יחד את הרצפלד (בתור בא-כוח הפועלים), לבקוביץ ועוד, הגישו תקציב לעבודה חקלאית, ובו היו 90 אלף לירה בשביל “גדוד עבודה”³, ורק 42 אלפים בשביל שני מושבים של 80 ו-60 משפחה שהם 140 משפחה, ובסכום של 42 אלף נחשב כבר גם הכסף של הקרן הקימת ליבוש הביצות וכדומה. בשביל מהלול⁴ צוין בתקציבם 9 אלפים מאת הקרן הקימת, ובאופן זה יצא שמלבד 9 האלפים נקבל אנחנו בשנה זו רק 15 אלף. אני הוכחתי לאטינגר ולהרצפלד ויתרם, כי חלוקה כזו אינה נכונה ואינה ישרה, מכמה טעמים: 1) גם אם נחשוב שהצעת לבקוביץ לגדוד העבודה תוכל להתגשם ושם תהיינה 460 נפשות הרי יוצא לחשבונם כמאתים לירה לנפש, ובאותה שעה מספיקים 42 אלף ל-140 משפחה שהם 280 נפש רק 150 לירות. מבלי להביא כבר בחשבון שב-280 הנפש שבמושבים תלוּיים גם ילדים עוד כ-150 נפש. 2) למעשה לא יוכלו עוד השנה להשתמש בנוריס⁵ במספר רב כזה של אנשים. ועוד טעמים רבים היו אתי. והם הסכימו לבסוף כי נדרוש בשביל 140 המשפחות של המושבים 56 אלף לירות השנה. וסכום זה אושר ע"י הקונגרס. – לשמונים המשפחות שלנו במהלול יוצא על כן 32 אלף לירות לשנת תרפ"ב, מזה כעשרת אלפים יהיו מאת הקרן הקימת ליבוש הביצות ולמליורציה בכלל.

חשבתי להודיע לכם את זאת בטלגרמה, אך ד"ר רוּפין מנעני מעשות זאת. הוא אמר לי שרק אחרי גמר הקונגרס, כשיסודרו הענינים בקרן הקימת ובקרן היסוד, יוכל לענות על שאלתי אשר שאלתי ממנו: “מה למעשה נוכל לעשות השנה במהלול?”.

היום ראיתי את ד“ר רוּפין עוד פעם ואמר לי לחכות עד יום הראשון הבא ואז יוכל להשיבני דבר. – אגב, ליב יפה שלח טלגרמה בענין זה למערכת “הארץ” ואני נתתי לו את הפרטים בזה ובאופן זה הלא הגיעה אליכם הידיעה ע”ד החלטת הקונגרס. – אחרי ראיוני עם ד"ר רוּפין, אם יהיה דבר מה נחוץ, אטלגרף לכם.

לע“ע הן נשלח הכסף בשביל התחלת העבודה ביבוש הביצה, ולדעתי צריכים מחברינו לעלות למהלול ולעבוד שם. איני יודע אם כבר בחורף זה תהיה במהלול עבודה בשביל כולנו; ולכן צריכים לדעתי ללכת עכשיו לעבודה במהלול רק מאותם החברים שאין להם מקום עבודה קבוע. בנוגע לזריעת האדמה במהלול החורף לשם הכבוש, חושב ד”ר רוּפין שכספים רבים מיוחדים לכך לא יהיו ולדעתו יצטרכו לכבוש ע“י חרישה קלה בדיסקוס או קולטיבטורים וטרקטור; אך לא בבהמות רבות שזה דורש בנינים מיוחדים ואינבנטר מיוחד, אשר לעצם המושב לא יהיה אולי כל צורך בו. באופן זה גם לא תעיק עלינו שאלת הזריעה של שטחים גדולים במהלול בשנה זו (תמסרו נא גם לקבוצת פרומקין המתענינת בזה). אם לא תקבלו ממני כל טלגרמה, סימן שאין הדברים ברורים עדין ביחס למה נוכל השנה לעשות במהלול. – דבר אחד ברור כי אנו צריכים להאחז במהלול בהקדם האפשרי, ובמספר חברים (וחברים דוקא…) גדול ככל האפשר. כסף הקה”ק למליורציה כנראה יעמוד לרשותנו, בכל אופן, בלי עכובים. כספים אחרים אינם לע"ע ולכן קשה לדעת עכשיו אם יהיו הסכומים שאושרו לנו ומתי יהיו, אם החורף או רק אחרי החורף הזה.

בנוגע אלי אני, רוצה אני לעבוד במהלול מראשית ההתחלה בעבודה שם.

חברכם: א. ל. יפה.

 

4. למרכז החקלאי    🔗

מרחביה, יום ד‘, ז’ תשרי, תרפ"ז.

לחברים במרכז החקלאי,

תל-אביב.

ח. נ.

בהיותי אתמול בעמק שמעתי כי בערב תהיה בכפר-ילדים אספה כללית של הילדים, וכי הם בקשו, במודעתם ע"ד האספה, לבל יכנסו לשם מן המדריכים ודומיהם, ורק ילדים. תקפני היצר להתחקות על הנעשה עכשיו בין הילדים ההם ומה יכולות להיות התוצאות מזה, ועליתי לשם. אכלתי את ארוחת-הערב ושאלתי מהם רשות לשבת בפינה ולהקשיב לשיחתם. והרשות מהם ניתנה לי… – האספה טיפלה קודם כל בענין הסכסוך שבין הילדים והועד המנהל, ומתוך הדין ודברים באספה נוכחתי: 1) הילדים עומדים בכל תוקף על דרישתם שיפטרו את פ. הם מאשימים אותו באשמות כבדות מאוד לא רק מהשקפה חינוכית (פדגוגית) אלא גם מהשקפה אנושית סתם. 2) המקום הנו עכשיו מחוסר כל הנהלה והדרכה בכל המובנים, פשוט הפקר, אם לא לחשוב את ועד הילדים בתור הנהלה. 3) למרות הבנת המצב מצד חלק גדול מן הילדים, כבר השפיע המצב לדמורליזציה רבה ביניהם: ישנו יחס של הפקרות למקום ולעבודה, וזלזול בכל מי שאינו ילד משלהם (למדריכים שנשארו עוד, לעובדות במטבח וכדומה; אין נשמעים לסידור העבודה, סוחבים מהלול ביצים ועופות, נכנסים למטבח ומבשלים לעצמם בניגוד לדרישות העובדות שם; אין מנקים את המקומות הצריכים ניקוי, מלכלכים… סביב הדירות, ופתאום יקרה שלא הולכים לחלוב למשל. 4) היחס (מצד רבים מהילדים) אל כל אדם זר הבא אל המקום הנו קשה מנשוא: פוגשים אותו בצפצופים ושריקות (שלשום באו תירים באוטו ופגשו אותם בצפצופים ושריקות עד העלמם. 5) התפתחה התאוה להשלטת דעת הרוב בזרוע על הבלתי-מחזיקים בדעה זו: ישנן 4 ילדות אשר התקשרו משום מה לפ. וכמובן שאין הן תומכות בדרישה לפטר אותו, והטילו הילדים חרם על הילדות האלה, אינם רוצים לעבוד אתן יחד, אינם מדברים אתן, קוראים להן “מרגלות”, וכשהן נכנסות למטבח ישליכו הקטנים בהן לחם וכדומה עד שיגרשו אותן.

אחרי אשר “התחממו” הילדים בויכוחים באספתם, שלחתי בסתר פתקה לנשיאות ובקשתי רשות הדיבור. הנשיאות התיעצה עם כל ההנהלה (5 ילדים וילדה הנם הנהלה) והרשות ניתנה לי. פתחתי בהודעה שאינני מופיע בתור בא-כוח של איזה מוסד שהוא, ורק בתור אדם פרטי. התעכבתי על כל חמשת העובדות הנ“ל, ודברתי אל הילדים דברים כבושים בכל עובדה ועובדה. מובן שהדגשתי להם שאין אני נכנס לעצם הסכסוך אשר ביניהם ובין ההנהלה, ראשית משום שלא באתי לשפוט ושנית גם אי-אפשר לשפוט כששומעים רק צד אחד. הוכחתי להם בצורך להתנהג בסדר ובנימוס גם בשעת מלחמתם, ושלא ילחצו על המיעוט. ויעצתי להם גם שישנו מנוסחת דרישתם ולבל ידרשו את פטורי פ., כי לא יהיה להם שומע, אלא ידרשו ועדה, שתברר במקום אם התנהגותו של פ. מתאימה למחנך, או שזה פוסל אותו בתור מחנך. אכן את כל הנ”ל ספרתי להם דרך אגב.

ועכשיו לעצם הענין המוטל עלינו: סידור הבוגרים מכפר הילדים. ברור כי התכניות לסידורם בתוך המשקים לא תתגשמנה, בכל אופן ישארו כשתי עשרות מהם מחוץ לסידור במשקים. והנה נדמה לי, כי הדרך הכי טובה היא לסדרם בתור קיבוץ באחת החבורות בפתח-תקוה. שוחחתי עם הבוגרים האלה ארוכות, גילם הבינוני הוא 18 שנים, התפתחותם הגופנית משביעה רצון, ידיעותיהם בחקלאות ובעבודה בכלל מוגבלות, יש להם רצון לבלי להתפזר אלא להמשיך לעבוד יחד. נדמה לי, כי יהיו עובדים טובים ומסורים, ואף מסוגלים לקלוט כל רעיון חברתי אשר יזרעו בתוכם. אנו איננו בני חורין להתעלם מהם. והנני מציע איפוא כי מחלקת המושבות שלנו תפעל במרץ לסידורים בפתח-תקוה. תקציב לסידורם, מלבד

מחלקת העבודה, אפשר להשיג מועד היתומים. אכן אין לדחות את הפעולה הזאת, באשר הם מוכרחים לעזוב את כפר הילדים בדחיפות הכי מהירה. הם רוצים בזה וגם טובתם וטובת הסידורים במוסד דורשים את זה. תפעלו-נא במרץ לסידור הדבר אם תמצאוהו נכון.

שלכם

אליעזר יפה

 

5. למרכז החקלאי    🔗

תל-אביב, כ“ה תשרי, תרפ”ז.

לחברים במרכז החקלאי,

תל-אביב.

ח. נ.

בזה הנני מוסר לפניכם הצעה, אשר בדעתי להציעה לפני כל המוסדות המעונינים (המרכז, המחלקה להתישבות, “המשביר” והועד הפועל) שידונו בה, ואקוה כי היא תתקבל ע"י כולם ברצון ויגשו להגשמתה.

ההצעה בקיצור היא: 1) כי בתוך “המשביר” או מחלקה מיוחדת לכך, תחת הנהלת איש מתאים ולידו מועצה, נתחיל תיכף ברכישת כל הכלים והמכונות, הזרעים ושאר צרכי המשקים החקלאיים (ואולי גם תעשיותינו העירוניות), אשר עד היום יחפש אחריהם כל משק לעצמו וישיגם ע"י סוכנים שונים וחנונים שונים, אך השג ישיגם במחירים גבוהים ובתנאים בלתי-נוחים לו. 2) תקציב המחלקה להתישבות בשביל המשקים למטרות ההן, יעמוד לרשות המחלקה שליד “המשביר” הזאת (את פרטי הדבר אפשר לסדר) בערך באותו האופן,

שמחלקת ההתישבות מוסרת ל“המשביר” את התקציב להכנת מספוא וזרע למשקים. 3) בתור מנהל המחלקה הזאת הנני מציע לקבל את גרשון גפנר⁶, ולידו מועצה מב"כ של מחלקת ההתישבות, “המשביר”, המרכז החקלאי, ותחנת-הנסיונות. 4) במשכורת המנהל משותפת גם מחלקת ההדרכה של תחנת-הנסיונות. 5) המנהל משמש גם מדריך במקצוע המכונות והמכשירים אשר בכל המשקים, בבחירתם, שימושם ותיקונם.

כדי להסביר לכם יותר את הצורך במוסד כזה והתועלת הגדולה הכרוכה בו, הנני למסור לכם בזה, בצמצום נמרץ, עובדות אחדות:

1. תועלת כספית וקרדיטית:

א) כל סוכני המכונות שבארץ מקבלים מבתי החרושת קרדיטים ארוכים, לשנתים, שלוש ויותר, ומוסד קורפורטיבי כזה המוצע כיום יכול היה לקשור קשרים ישרים את המקורות הראשונים (בכל אופן בשביל הספקת חבריו אם לא לקבל סוכנות כללית בארץ) ולקבל את אותם הקרדיטים, והן אין צורך שאבאר לכם כמה תועלת היינו יכולים להפיק מזה להקדמת התקציבים הציוניים להתישבות.

ב) הסוכנים שבארץ מוכנים לתת הנחות ענקיות לעומת קניות גדולות. למשל בקניה על סכום של אלפים לא“י בבת אחת אפשר להשיג מהסוכנים הנחה של 20%, וזה מראה כמה גדולות ההנחות אשר הסוכנים עצמם מקבלים, ואת ההנחות האלה יכלנו להשיג אנחנו ולהוזיל את הוצאות התישבותנו. ואין אני קובע כאן מסמרים, אם עלינו לבוא בקשרים ישר עם בתי-החרושת והמסחר בחו”ל או באי-אלו מקרים נתקשר עם סוכניהם שבארץ. ברור בכל אופן שישנו הבדל עצום בין המצב כיום, אשר כל משק וכל יחיד רץ לבדו אל הסוכנים הפושטים את עורו, ובין המצב אשר ייוצר לתועלתנו ביצירת המוסד המוצע.

2. תועלת משקית:

א) במשקים, רובם ככולם, שוררת בורות מוחלטת בידיעת טיב המכונות והכלים; קונים מבלי לדעת מה קונים ואיך לקנות, מבזבזים כספים אשר כל תועלת לא יפיקו מהם אחרי כן; והמשקים נשארים לעתים קרחים מכאן ומכאן: את הכספים הוציאו ובמה לעשות את העבודה באופן רצוי אין להם. לכן הנני מכניס את צד ההדרכה ממוסד זה, כי המוסד ע"י מנהלו יבוא לעזרת המשקים בבחירת הכלים והמכונות המתאימות לכל אחד.

ב) בכל המשקים נמצאים אוצרות של שברי כלים וצלעי מכונות, ואני מתאר לי כי בדיפו המרכזי של המוסד המוצע (אשר מקומו צריך להיות בחיפה, במגרש ליד הרכבת, אשר “המשביר” ירכוש שם ויסדר את כל מחלקותיו) יעבוד מכונן מומחה, ושם יתוקנו המכונות והמכשירים. שם ימצאו כל חלקי המכונות והמכשירים הנחוצים, ומשם גם תבוא העזרה הטכנית במכונות ומכשירים למשק. ומתוך הדיפו הזה אולי גם נסדר את העבודה העונתית בכמויות גדולות במשקים, כגון חריש עמוק לנטעים, יישור

קרקעות להשקאה וגם דיש, באשר כל העבודות האלה נעשות במשק רק פעם אחת במשך סידורו (חריש עמוק וישור), או בעונה אחת בשנה (דיש). ואני נוטה לחשוב (עם חשבונות שרשמתי לי), כי תחת לתת לכל משק תקציב למכונות אלה, כנהוג עכשיו, יעלה לנו יותר בזול לעשות את העבודות על-ידי מספר מצומצם של מכונות משובחות ועובדים בעלי מקצוע ממדרגה ראשונה. ומזה תצא תועלת תקציבית ומשקית גם יחד.

3. תוצרת ארצית:

א) בארץ ישנה כבר התחלה לתעשית כלים, מכשירים ומכונות חקלאיות ראוּים מאד לתשומת לבנו. עושים מחרשות, משדדות, התחלה למכונות זריעה, מדגרות ועוד, וישנה נטיה חזקה ויכולת כבושה (פוטנציה) להתקדמות ענקית.

ב) תנאי ארצנו שונים, במקצת פה ויותר שם, מתנאי הארצות אשר מהן אנו משיגים את מכונותינו ומכשירינו. לדוגמה, ידוע כי אדמת העפר בארצנו בפרט נדבק בחורף למחרשה ויש בזה קלקול עבודה ובזבוז זמן; בארצות אחרות העפר נחלק על פני המגרופית וזו מבריקה; ויש לחפש, ואני בטוח שיש למצוא שכלול במחרשה אשר העפר בל ידבק בה למרות הרכבתו הפיזית המיוחדת לו. ויש להביא עוד דוגמאות רבות בעבודות חקלאיות שונות. והנה מוסד כזה, המוצע בקשר עם התעשיה המקומית, יכול למצוא ולהכניס את השכלולים הנדרשים לתועלת.

 

6. לי. פ.    🔗

ברכבת מתל-אביב, י“ז שבט, תרפ”ז

לכבוד

מר י. פ. תל-אביב.

נוהג אני להוכיח את עמיתי, בראותי עון במעשהו, בל אשא עליו חטא; ולכן אכתוב אליך אגרת זו. יודע אני את רום ערכך בתור משורר וסופר, ואולם בתור עורך, קבל-נא מאתי ציון רע עד מאד. לדעתי אני, מחובת כל עורך, ראוי לאיצטלה זו, הוא להיות חרד על הרגשות סופריו וכתביו, ואחוז רעד לגורל יצירותיהם של אלה, כאשר ליצירותיו הוא עצמו. סופר לא יעלב אם יצירתו תוּשב אליו מאת העורך; אולם רגשותיו נפגעים עד לתהומות נפשו, אם יצירתו נשארת בתיק העורך מבלי שקרא בה. הרי שישנה במעשה כזה פגיעה ברגשות בני אדם מצד אחד, ומצד שני יש בזה מעילה בספרות. כי מכל דבר-ספרות הבא לידיך, עליך לצפות לגילוי מאורות חדשים; עד אשר קראת ונוכחת שלא כן הוא. קריאתך בחומר, תיכף לקבלתך, איננה מחייבת אותך להדפיסו, אף אם ראוי הוא לכך, ורק לקבוע את יחסך אליו. והנה נוכחתי שאתה משהה את הכתבים שאתה מקבל, מבלי לקראם עידן ועידנים (אני כמעט בטוח שלא קראת עדיין את הרשימה אשר שלחתי אליך לפני שלושה רבעי שנה בערך). ועוד דבר, לפי דעתי צריך עורך להכניס ולהוציא במספר את צבא האותיות של הכתבים המיועדים לכל חוברת אשר יוציא: עליו לדעת מראש אם יוכל להכניס בחוברת מסוימת את החומר המסוים. ועורך “המסבן” מאמר במשך 3 – 4 חדשים, ואחרי זה ישאיר את הסופר במצב מרומה, רק מפני שלא הביא מראש בחשבון את החומר הניתן, אינו ראוי לתפקידו. אמנם יודע אני שאתה הנך עסוק באלף עבודות ספרותיות אחרות, ולכן אינך מספיק למרות עבודתך הרבה; אולם לא יהיה בך חטא אם לא תקבל על עצמך עבודות רבות, אכן את העבודה אשר קבלת על עצמך, זכור תזכור ושמור תשמור לעשותה כהוגן.

את הערותי אלה הנני מעיר לך, למרות זה שאין בזה תיקון לפגיעה אשר אני נפגעתי על-ידך, בתקוה שלא תוסיף לפגוע באחרים. – את המאמר שהשיבות לי הנני מוריד לסלי, מאחר שב“הפועל הצעיר” סודר כבר מאמר של ק. בנושא זה.

שלום וברכה,

אליעזר ל. יפה א. ת. אבקשך להשיב לי, ע"י הפוסטה לנהלל, את רשימתי הנמצאת אצלך.

 

7. לקול' קיש    🔗

ירושלים, יום ה', י“ז שבט, תרפ”ז.

לכבוד

הקול' קיש, בהנהלה הציונית.

אדוני הנכבד,

נוהג אני לא לשאת חטא על אנשים אשר נפגעתי על-ידם, ורק להביא להם את דעתי על המעשה הפוגע מצדם. וכדי שאשתחרר מן ההרגשה הקשה, אשר התעוררה בי בישיבתנו היום, הנני מרהיב לכתוב אליו את המכתב הזה. וקודם כל אבטיח לכ', כי אין לי כל שאיפה לכסא בהנהלה הציונית, ואפילו לא לכסא במרכז החקלאי: בקרוב אשוב לעבודתי החקלאית בנהלל ולא אצא מש; ובכל זאת כואב אני ולא אחדל את מצבה הקשה של ההסתדרות הציונית, ולא פחות מאלו אשר הפקדו ע"י ההסתדרות הציונית לנהל את עבודתה. והכעס של כבודו בישיבתנו על אשר אנו דנים לפניו בשאלות הנוגעות אל הצבור שאנו הננו באי-כוחו (לא בשאלות ציוניות אבסטרקטיות דנו), כעס זה מצדו העציב אותי עד למאוד. כי, לדעתי, מחויבת ההנהלה הציונית להקשיב לדעת הציבור החי ומגשים ציונות, אם כי אין היא מחויבת לקבל את דעתו. והיחס אשר ראיתי מצד כבודו היום אלינו, באי-כוח ציבור העובדים החקלאים בארצנו, הזכיר לי את היחס של פקידי הברון מלפני שלושים שנה למתישבים. והתוצאות מאז הן ידועות לנו.

אליעזר ל' יפה

 

8. לד"ר מגנס    🔗

יום ו‘, ט’ אדר א', ברכבת מלוד לחיפה.

לכבוד

ד"ר מאגנס הנכבד.

משיחתנו היום בתחנת לוד נשארו לי רשמים, אשר אני מרגיש צורך גדול להשיחם לפניך. ואתה הואילה-נא לשים לבך לרשמי אלה והשיבני-נא את דברך עליהם. התרשמתי: 1) כי מר מ., אשר הוא משמש אינפורמטור לאנשי אמריקה בכל הנוגע לארץ-ישראל, הרי הוא עצמו הנו שואב ידיעות, על-דבר הנעשה כאן, מעתונות אמריקנית ואין הוא מזדיין בידיעות נכונות ממקורות ראשונים כדי שלא להיות טועה ומטעה. 2) מר מ. המשמש לא רק אינפורמטור, אלא גם יועץ למוסדות הכספיים באמריקה, הנו מחוסר כל הבנה כלכלית במשק החקלאי שלנו. את זה תפשתי תיכף מחשבונותיו של מר מ. על דבר הרנטביליות של ההשקאה בנהלל. ונזכרתי גם בחות דעתו של מר מ. על דבר סידור בורות לזבל בעין-טבעון⁷, אשר גם לזה סדר מר מ. חשבונות מוזרים. 3) התרשמתי כי גם אתה, אדוני, אינך מזוין בידיעת הענינים ההתישבותיים שלנו, למרות זה שיכולה להיות לך יד בסידור הרבה דברים חשובים בישוב ארצנו, לו ידעת את הדברים. 4) התרשמתי כי גם אתה, אדוני, קולט ידיעות, לפעמים חשובות ולפעמים לא חשובות, והרבה פעמים בלתי-נכונות על כל הנושא במשקינו (ענין ההפסד בעופות בנהלל), תחת אשר מאדם כמוך, חודר ומקיף, הנמצא בארץ-ישראל זה שנים אחדות, אפשר לצפות לידיעת הענינים באופן יסודי מתוך חקירתם במקורות הראשונים. – אמנם יודע אני עד כמה הנך עסוק בענינים רבים, ועניני האוניברסיטה בפרט; אולם הרי היהדות האמריקנית הנה כיום המספקת העיקרית של הכספים לבנין ארצנו; ועלינו על כן החובה למסור ליהדות זו את הידיעות הכי נכונות על הנעשה, ועל מה שאפשר לעשות בארצנו. ועליך, בתור אחד מהכי נאמנים על היהדות האמריקנית, לדאוג לכך שלא יקבלו ידיעות כוזבות ותפלות, כי אם ידיעות נכונות בהחלט. ומובן שראשית כל צריך אתה בעצמך להזדין בידיעות כאלה, ולבחון היטב כל ידיעה המגיעה אליך שלא מן המקורות הראשונים. – האם צריך אני להדגיש לאדוני עד כמה כל זה הנו חשוב? ידוע לך בטח מאמר חז"ל: “שגגת חכם עולה זדון”. וגם שגגותיך אתה, אשר הנך עלול לשגות מתוך אי-ידיעת הענינים כהויתם, עלולות להיהפך לזדונות גורמות רעה רבה לישובנו, או לכל הפחות מונעות טובה רבה ממנו.

אקוה כי תבינני, ותשאני-נא. המכבדך תמיד

אליעזר ל. יפה

 

9. לועד המרכזי של “הפועל הצעיר”    🔗

תל-אביב, חצי תמוז, תרפ"ז.

לכבוד

הועד המרכזי של “הפועל-הצעיר”,

תל-אביב.

ח. נ.

בזה הנני מודיעכם כי אינו רואה את עצמי עוד חבר במפלגתכם, ואני מפסיק את כל קשרי החברוּת אתכם. אמנם לא אודיע את זה בפומבי עכשיו, מאי-רצוני לעורר את סקרנותו של הקהל לענין זה, אך כמובן אין זה מן הנמנע שפעולות המפלגה ועמדותיה יכריחוני, ביום מן הימים הבאים, גם לפרסם את אי-שיכותי למפלגה. אכן זה שנים אחדות אשר פעולות המפלגה אינן לרוחי, וכבר עשרות פעמים היה במחשבתי לצאת מן המפלגה, ורק משני טעמים לא עשיתי זאת עד כה: א) קויתי שהמפלגה תעמוד סוף סוף על טעויותיה ותחזור בה. ב) לא ראיתי בארץ קיבוץ או מפלגה אחרת הוגנת יותר ממפלגת הפוה“צ. אולם כיום נמלאה הסאה. ואני בוחר להישאר בודד בלי כל קשר לאיזו מפלגה או כתה בארץ, מאשר להמשיך את קשרי אל הפוה”צ. חושב אני למיותר כאן לפרט את כל פרשת הניגודים אשר בין דעותי לבין הדעות והרוח השוררים במפלגה, הן זה שנים שאני נשאר במיעוט ולעתים ביחוד בשאלות אשר המפלגה דנה בהם. אזכיר כאן רק את שאלת “הסוכנות היהודית”⁸ ואת החלטתכם האחרונה בשאלת היחסיות. עמדת הפוה“צ בשאלת הסוכנות הכשילה לדעתי את הציונות ועכרה את תנועת עמנו לשחרורו. החלטת הסוכנות הנה בניגוד לכל המסורת של הפוה”צ (לבטוח בעם ולא בנדיבים). הציונות הנה חרבה כיום בהחלט, וחורבנה בא לה אך ורק מתוך עמדתה לסוכנות היהודית. העם היהודי המבולק היה יכול להמשיך את פעולת גאולתו למרות מצבו הנורא, כל עוד לא הבטיחוהו אל עתודי הכסף שבתוכו, ולא תלה את מעיניו בהם. כיום – – – שנים רבות תחלופנה עליו בחוסר כל הונים, עד אשר יבוש משברו אל הנדיבים וישוב ויתעודד מחדש, אולם עד אז תעבורנה שנים רבות. ותנועת עמנו לתחיה תוּשב עד דכאון. והפוה“צ יכול היה למנוע את זה, היה לו כל הכוח לכך, אך הוא הסיח את דעתו מזה ונתפס לקומבינציות פוליטיות, ועכר את תנועתנו לגאולה. אך אם כאן יכולה להיות שגיאה (אם כי אין לסלוח גם על שגיאות בענין כזה), הרי בשאלת היחסיות ראיתי את הפוה”צ בשפל. אין לקרוע על החוטאים בכוונה רעה אך אבן מקיר תזעק על החוטאים בכוונה טובה. והחטא נגד העיקר של שויון לכל החברים

בהסתדרות, מתוך “הכונה הטובה” שלא לתת ל“אלימנטים ליקוידטורים” להרים ראש בהסתדרות, כמו כן החטא נגד משקנו הלאומי, בענין תל יוסף, מתוך “כונה טובה” שלא לתת ל“שמאל” משק לאומי⁹ dir=“rtl”>. – – – אפשר עוד הרבה לדבר, אך זה די. אינני חבר עוד לפוה"צ המפלגה. בעתון אולי אכתוב לפעמים, כאשר יכתבו לא-חברים אחרים¹⁰.

שלום לכם, מי יתן ומצאתם דרך תשובה.

חברכם לשעבר

אליעזר ל. יפה

 

10. למזכירות של משרדי הממשלה    🔗

נהלל, 29 בינואר, 1927.

לכבוד

המזכירות של משרדי הממשלה

בירושלים.

כתשובה למכתבכם מיום 25 בינואר (12.11.27 №), הנני מביע בזה את הסכמתי להיכנס בועדה, תחת נשיאותו של קול' זוהר, להצעת הצעדים לסידור בית-ספר חקלאי לעברים בכספי העזבון של כדורי.

בכל הכבוד

אליעזר ל. יפה

 

11. לא. האפט    🔗

חיפה, יום ב'. י“ד כסלו, תרפ”ט.

שלום לך האפט יקירי!

אחרי פקפוקים רבים החלטתי להתגבר על כל העיכוב אשר מנעני מלהיכנס כולי לעניני “תנובה” ולהתמסר במאה אחוז לזה, בתקוה להיעזר במידה מספקת ע"י החברים, וביחוד על-ידך. ובאמונה שאוכל להתמסר בכיוון ישר לכל רוחב המסילה אשר על “תנובה” לעבור השנה, כדי להתקדם ולהתקדם כראוי למוסד זה. עד כאן החלטתי אני, ואת השאר אפקיד בידי אל אלוהי הרוחות לכל בשר, שלא ירפה את

רוחי ולא יכני במחלת הפקפוקים והספקות. ובצר לי גם אפנה לעצתך ועזרתך אתה, יקירי.

והנה ראשית כל עברתי שלשום מנהלל לחיפה, והנני עוסק כאן בניתוח השאלות הרבות שמחלבתנו פוסחת על סעיפיהן, ואנשינו במחלבות אומרים שאין עוד לתת פתרונים להן, כגון: 1) דרך לקבלת תוצרת בלתי מעובדת (חלב, שמנת, גלידי-גבינה) למחלבה והוצאת תוצרת מעובדת מן המחלבה, באופן שאפשר יהיה יום יום לבקר את המחסן ולעמוד על חשש של חסר ויתיר שישנם כיום. 2) חשוב דרך לפתור השאלה המסובכת מאוד (גובלת עם דיפרנציאלים מסובכים) של תשלום בעד חלב לשתיה ולתוצרת, באופן שלא יקופח משק אחד על חשבון משנהו. 3) שאלות סוג התוצרת המצטברת בחדשי הריבוי במחסנינו, מהי באמת, ומה נראית רק ככדאית מחמת זה, שביום היכנסה למחסן ולחדר הקירור יש לה ערך שונה מערכה ביום הוצאתה לשוק אחרי חדשים רבים (גבינה הולנדית, רזה). 4) הנני עוסק כעת בניתוח היקף פעולתנו בשנת תרפ“ח, למען הכין סקירה מקיפה ומוסברת ולהדפיסה ב”השדה“. 5) הנני מבליט כעת, מתוך עסקי בכל האמור הנ”ל, את השאלות הזקוקות לטיפוח מיוחד והסברה בפני משקינו או בפני הציבור הא"י בכללו, לתועלת ההתקדמות של עניני “תנובה”.

הנה מניתי לפניך, כרוכל, את רוב הענינים שהנני נתון בהם כיום, באשר רצוני גם לשמוע את חות דעתך על-דבר המוקדם ומאוּחר בענינים אלה, כי הן אין לעשות את כולם בדיבור אחד. אחרי שבת זו ביום ב' אגש לירושלים בשביל לסדר לי ויזה למצרים, ולהיכנס למחלקת החקלאות של הממשלה, למען קבל שם עצה ועזרה למצרים מגרזובסקי וגם מאת קול סובר. ובאמצע השבוע סוף כסליו אסע למצרים למען הבננות ודבש, ענבים, צימוקים וכדומה. לא אקדים לנסוע לשם יען כי ראשית, נחוצים לי ימים להיכנס שוב לכל עניני “תנובה”. שנית, ברצוני להשתתף בישיבה המחוזית אשר תהיה ביום א', כ"ו כסלו, בעפולה או בגוש נוריס. ושלישית, נדמה לי שכדאי לנסוע למצרים בענין הבננות קרוב לימים שנצטרך לשלוח פרי לשם, ולא להקדים בהרבה. אם תכתוב אלי – כתוב לי: תנובה, חיפה.

שלך

אליעזר.

 

12. לי. פלמוני    🔗

תל-אביב, חוהמ“ס, תרצ”ו.

שלום רב לך, פלמוני!

את מכתבך מן ערב יום הכפוּרים השגתי רק בשבת האחרונה, יען כי איני נמצא בנהלל אלא אחת לשבועים. אמנם עכבתי בכוונה את תשובתי ליומים, בקוותי כי אוכל להיפנות למען חפש אותה ההגדה ע“ד “אדם נער”, אך רואה אני כי לא אוכל להיפנות בימים האלה. זוכר אני אותם הדברים שאמרתי לך כאילו היום קראתים, ואפשר שקראתים במקור אחר (תלמוד) ולא במדרש רבה. גם ההגיון נותן כי חכמינו לא אמרו על שלמה המלך, כי בזקנתו אמר “דברי הבל”, ו”דברי הבל" לא היו מכניסים לכתבי הקודש. הם אמרו: “כשהזקין אומר הבל הבלים”, אלא נראה שבמדרש רבה ישנו “תיקון” המעתיק.

את חוברות “תנובה” אלקט ואשלח לך. ביחס לספר “גידול ירקות”, הרי הכינותי עכשיו מהדורה חדשה (ב'), מוּגדלת כמעט כפלים, וזו תצא החורף ע"י “מצפה”. אם כן איני יודע, אם לשלוח לך ספר מן המהדורה הראשונה או שתחכה לקבל מן המהדורה החדשה. “גידול בהמות” תקבל בצאת הספר לאור.

שלום לך ולכל ביתך.

אליעזר ל. יפה.

 

13. לד. זכאי    🔗

(העתקה לפי זכרוני)

שלום לך, זכאי!

קבלתי את ההגהה “לאות ולראיה”, ובתשומת לב רבה מאוד קראתי את דבריך ודמעות נגרו אז מעיני. הייתי ממש כורע תחת יַמי הרחמים אשר הציפוני על כולנו ועל עצמי, בזכרי, ראשית כל, כי בעיני הרי אינכם אלא כאם-קוף הלוחצת את ילדה אל חזה עד החניקה אותו. כי כולכם ובודאי הנוער הטוב עצמו יראני אולי כאילו אני מיַדה אבנים בו… ואין אני אומר בבטחה כי אכן תחניקו את הולד, אלא שחששות כאלה יתעוררו בי, וכי אוכל להאלם דום?! וכי מותר לי הדבר?! ואם אני טועה, הכי תהי שגגתי כזדון? ואם אני חושב כי ברעב ובצמא יגדלו אנשים, תחת אשר בשובע, בלהיטה וסביאה יגדלו חזירים שמנים, האין עלי להתריע כנגד גידולו של נוער בשובע, בלהיטה ובסביאה? ומוכן אני גם להניח, כי מחשבתי הנ“ל יונקת מימי עניי ומרודי אני שם בחו”ל וכאן בארץ; אולם הן עתה (בערוב ימי) תקועה בי מחשבה כזו, ורק עם רוחי תצא ממני. רבות רבות אראה עתה ואחשה. אף כי אסער כמו במצוקי שאול, אולם קשה לי עדיין לחשות בראותי את אליל הסנוביזם זולל בנו ומכלנו. האמינה לי, כי לבי נתון לגולי גרמניה לא פחות מכל המתמוגגים עליהם. אולם, ראשית רואה אני את המצוקה שבאה על יהודי גרמניה כעונש מן השמים, והייתי רוצה כי נלמד משהוּ מכך. ושנית, חס אני על אותו הנוער הטוב פן יבולע לו ע“י ריקודי הסנוביזם מסביב לו, וע”י כך שיחליקוהו על גבי קרח…

ניסן תרצ"ז (1937).

 

14. לד. הורביץ    🔗

נהלל, יום ה', י“ז ניסן, התרצ”ט.

לכבוד מר ד. הורביץ,

חברת “האכר”, בע"מ,

תל-אביב.

א. נ. אני איני עתה בתוך הענינים של “תנובה”, אך בטוחני כי הענינים המתוארים בחוזריכם המה נדמים רק לכם. איך יאומן על “תנובה”, שכל עיקרה לא באה אלא לעזור למשקים בהפצת תוצרתם, איך יתואר כדבר הזה, “זיוף התוצרת”, כאשר אתם מאשימים אותה? לוּ הייתי בקו הבריאות הייתי נוסע לתל-אביב להוכיח לכם את טעותכם, אך לדאבוני אינני בקו הבריאות ונאלצתי להפרד מכל עסקי צבור.

אל תתנו את לבכם לחשדים, לא מהם תבנה החקלאות! תנו לבכם לאיחוד ולהרמת המשק, וירבה אשר תשיגו באיחוד. איחוד ואמון ושיתוף הכוחות – אך בזה עזרת כולנו.

בכבוד ובברכה

א. ל. יפה

 

15. לאברהם שרון    🔗

בית-ההבראה, יום א', כ“ח מנחם-אב התרצ”ט. (13.8.39)

לידידי יקירי אברהם שרון, שלום וברכה!

בתחילה צפיתי למכתב ממך, אך כשעברו כארבעה שבועות – ולא קבלתיו – נואשתי ממנו, ומה נפתעתי משמחה כשקבלתיו ביום הששי לפנות ערב. שמחתי לקראתו כשמחתי לראות פניך, כי אני אוהב לראותך ולמצער לקרוא את דבריך.

לא היה כבר – ביום הששי – בכדי להשיב לך, ומכיון שאני נמנע מלכתוב בשבת, לא היתה ברירה אחרת אלא לכתוב לך היום.

להבראתי הגמורה אין כנראה לקוות. איני סובל כל כאב ואיני מקבל כל סמים, רק אין לי גם כל כוח, וכבד-פה אנוכי, אך בלי נביאי. את מחלתי השלמתי, אך קשה לי מאוד להשלים עם היותי חסר-לשון וחשוב כמת על-ידי כך. נוּ, מילא: אין עצה ואין תבונה…

– – – לא יקשה עלי כתיבה במכונה, רק בכתב-ידי אין אני שולט, וכמו שאתה רואה אוכל לכתוב במכונה. אני ברצון אעשה כל מה שידרש לך, אך בפרסום הדברים איני ערב לך, כי אחרי מותו של גליקסון זצ"ל שוב אין לי במה…

אני אשאר עוד כששה שבועות, עד סוף ספטמבר, כי עד אז קשה לי לשאת את החום השורר למטה.

היה שלום וברכה כברכת אוהבך

א. ל. יפה.

 

16. לנוער בנהלל    🔗

שמחתי באומרים לי “בית לנוער מוּסד!” בגופי איני יכול לבוא ליסודו, אך בכל רגשי לבבי אתכם אני ובכל לבי אברככם: כי יהיה לכם הבית הזה לצהלת-חיים, חיזוק גופותיכם ויצוב רוחכם, ולפעולותיכם לפדות עמכם ורוממותו.

תלמדו-נא בביתכם להבין את רוח המושב וערכו לעמנו, וידעתם להשאר נאמנים לו ומכבדים את רוחו, למרות זה ש“הרחוב” יזלזל בו ויבישהו עתה.

בל-נא תתעו אחרי “קולות מהרחוב”! כזב בהם, מעל בהם, ויעקמו את הישרה.

אם תשארו נאמנים לרוח המושב, עתיד הוא בימיכם, בטוהר תקנותיו היסודיות (עבודה עצמית מוחלטת, עזרה הדדית נאמנה, אדמה לאומית וסחר משותף שאינם עשוּיים פלסתר) עתיד הוא מושב זה להיות “ראש הברכות” בעמנו. ובידכם אתם יפקד הפקדון הזה, וגדולה האחריות לו.

נוערנו! בישו-נא את זקנתנו במעשיכם!

ותברככם נפשי

א. ל. יפה.

בסוף הקיץ, תרצ"ט.

 

17. ליצחק עבאדי    🔗

נהלל, יום כ“ז טבת, התש”א (6.1.41)

לכבוד הח' עבאדי, ירושלים.

ח. נ.

איני בטוּח כי אתה זוכרני (אני זוכרך עוד מתקופת “הפועל הצעיר”), ובכלל אפנה אליך בבקשתי עתה כפנות אל אדם קרוב, ובטוח אני בך כי תתאמץ למלאות את בקשתי.

אולי ידוע לך (ולא – אזי הנני מודיעך זאת) כי אני עוסק בסידור “מלון למלים נרדפות”, ועתה בגשתי לכתוב את ההקדמה לספרי זה יש ברצוני להביא דוגמאות למלים נרדפות גם משאר שפות וביחוּד מן השפה האנגלית. ופה עלי לבקש ממך כי תהיה לי לעזר: הן עבודתך היא בתרגומים לאנגלית, ואל נכון נמצא תחת ידיך מלון אנגלי המבאר את המלים הנרדפות באנגלית (למשל: לאנד, – –, קאונטרי, – – ועוד), ואולי אף בדוגמה שאתן לפניך בזה: טחנה, טְחון, ריחים, רכב, פלח, תחתית. טחנה – בית תעשית קמח, שיש בו הרבה זוגות ריחים (קבועים ומטולטלים) והרעש הנשמע ממנו הוא גדול במאוד (“בשפל קול הטחנה”, קהל' י"ב, ד'); טחון – זוג ריחיים רק אחד ומטולטל (“בחורים טחון נשאו”, איכה ה', י"ג); ריחיים – אבן תחתונה, רכב – אבן עליונה המשמשות יחד ועדיין לטחינה (“לא יחבול ריחיים ורכב”, ויק' כ"ד, ו'); ולעתים ייאמר ריחיים במובן טחון; פלח – אבני ריחיים שנפסלו כבר מן שימוּש והריהן מתגוללות בחוץ (“ותשלך אשה אחת פלח-רכב על ראש אבימלך”, שופ' ט', נ"ג); תחתית – ריחיים (אבן תחתונה) שהיא קבועה ויצוקה למקומה (“ויציק כפלח תחתית”, איוב מ“א, ט”ז).

ועוד דוגמה אתן לפניך: טוח, חמר, כפר. טוח – כולל את כל אשר יטיחו – גם טיחה מושכלת – ובכל אשר יטיחו (גם טיחת-ציפוּי בזהב) (“ועפר אחר יקח וטח את הבית”, ויק' י“ד, מ”ב); חמר – טוח בחמר או בזפת (“ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת”, שמ' ב' ג'); כפר – טוח בכפר בלבד (“וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר”, ברא' ו', י"ד).

הנני בטוח בך כי תעמוד על כל הענין (מפני זה נתתי לפניך דוגמאות גם של פעלים, גם של שמות). ועתה אבקש ממך אם יש תחת ידך מלון אנגלי המבאר נרדפים אנגלים בצורה הקרובה להנ"ל, כי אתה תעתיק נא בשבילי (בכתב מכונה) דוגמה או שתים ותואיל-נא לשלוח אלי. תעתיק-נא כמו שכתוב בספר (ככתבו וכלשונו). אקוה כי תמלא את בקשתי זו, ואני מרבה מאוד להודות לך מראש על זאת.

בכבוד רב ובב"ח

א. ל. יפה.

 

18. ליצחק עבאדי    🔗

טבת, התש"א (12.1.41)

למר יצחק ו. עבאדי, שלום וברכה!

מיודעי היקר,

רב תודות לך על מכתבך החביב אשר השיבות לי. דבריך נעמו לי במאוד וקבלתי בשמחה את אשר הואלת בטובך לשלוח לי, אך לדאבוני אין בזה עדיין בכדי לספק את רצוני. אין הציטטות ממלון ריטשארד מתאימות לחפצי, כי אין הן מבטאות את ההבדלים שבין מלים נרדפות… ארץ ודומיהם (בתנ"ך אני מבדיל בדיוק נמרץ את ההבדל). ויען אשר אתה מרשה לי לפנות עוד פעם, ע“כ הנני לבקש ממך כי אם ישנו מלון מבדיל בין השמות הנ”ל, – – – או לדוגמה אתן לפניך שמות אשר אני מבדיל ביניהם גם באנגלית: למשל אבן – סטאון, חלמיש – סילעכס, צור – באסאלט וכו', ואבקש ממך, אם אין לך האפשרות להשיג מלון אנגלי אשר הנו מתרגם את המלים באופן הנ"ל, כי אז תואל-נא לרכז בשבילי תרגום מלים שכזה בכתיב אנגלי ותרשום נא את המקור עליו. (הרשה-נא לי גם לפרסם את זה בשמך). איני חפץ לסדר דבר כזה בעצמי ובשמי, יען שאני מעונין בזה ויכול להראות מהרהורי לבי… ואף אם לא אכשל בכך יש עוד מקום לחשדני בכך… אשר לא כן אם אפרסם כדבר הזה בשמך…

ואגב, ארהיב גם לבקש ממך עוד דבר (הן אתה מרשה לי כזאת) והוא רק כי תואיל לחוות לי את דעתך על קטע מהקדמתי אשר אצטט לפניך בזה: “ובערבית לדוגמה נמצאים כשתי עשרות שמות לגמל (גמלה). ואף אני, שאינני כלל ידען בערבית, מכיר אני בכל זאת כי ישנם בין השמות ההם (לא בלבול וערבוב כשם שיתרגמו שמות עבריים – ואולי אני רואה מהרהורי לבי?) נרדפים, וכל אחד מן השמות ההם מביע מין מיוחד או מצב שהוא משל הגמל: 1. משפחת הגמלים שכללה אולי גם זנים אחרים (למשל הגמל הדו-דבשתי); 2. גמל הרגיל בכללו הוא; 3. גמל למשא בכללו הוא כמו שהוא (בלתי מאוכף); 4. גמל למשא מאוכף ובמרעה (כי אפשר לראות כזאת); 5. גמל למשא באורחה ובלי משא עליו; 6. גמל למשא טעון באפנים שונים, ועוד ועוד; 7. גמל-רכיבה רגיל; 8. גמל-רכיבה בכל אחד מן המצבים הנ”ל ולרכיבת שרים מאוכף ולרכיבת גבירות; 9. גמל-מהיר – לשליחות בכל אחד מן המצבים הנ“ל, ועוד ועוד. בקיצור, אם אבוא לפרט את כל האפשרויות אשר יש לראות בהן את הגמל, חוששני שלא יספיקו לי השמות אשר ישנם לכך בערבית. והנה בתנ”ך נזכרו במקרה (הן אין התנ"ך מכוון להיות מלון ורק במקרה נזכרו בו) כחמישה שמות לגמל, ומדוע אין לחשבם לשמות נרדפים? מדוע יתרגמו המתרגמים באותו האופן גם גמל, גם כרכרה, גם בכר (בכרה), גם אחשתרן (גמל לשליחים מהירים) ועוד?

אין לי יכולת לכתוב במו ידי (בסיבת מחלתי) ואין לי במכונתי כתב לועזי, ולכן אני מוכרח לכתוב אליך מלים אנגליות בכתיב עברי, ואני בטוח בך כי אתה תעמוד על טיבן. בעברית רק בלבול של מלים, בעת אשר לכל מעמיק חקר בולטים הנרדפים מאוד. מי יהין לאמר כי ברא היינו יצר היינו עשה? או כי היינו ארי היינו אריה היינו לביא – –? אבקש ממך כי תואל-נא להעיר לי אם נכונה היא השערתי בנוגע לגמל בערבית, יען כי אני הן איני ידען לערבית, ואתה הן הנך בן הארץ הזאת ותחוש בה בשפה את אשר אי-אפשר לדעת ורק יחושו.

על עבודתי בכללה אוכל להודיע לך, כי היא מצטמצמת אך ורק במלים שמן התנ"ך. אצטט לך פה קטע מן הקדמתי אשר תבאר את טעמי ונימוקי על כך: "… בודאי יש מן הצורך לסדר מלון למלים נרדפות מכל ספרותנו (משני התלמודים ומן כל האגדות והמדרשים עד לחידושי מאת העשרים). אכן עבודה זו תהי בהכרח קיבוצית, רק חבר עובדים גדול יכול לבצע את זאת, ואף הוא לא בשנות דור אחד. אך אצלנו הן יכפרו במציאות מלים נרדפות ולא ישמעו לך ולכל ראיותיך כי ישנן, ואף לו הצלחת להוכיח כי ישנן – הן יעלו עשבים בלחיו של אותו אדם עד שתיבחר ועדת מומחים לטפל בכך! הן בודאי ובודאי שיעברו כמה דורות. ואמרתי בלבי כי אין אני בן-חורין להימנע אף מן החלק אשר אני מרגיש עצמי בו “בן בית”, ואף מסוגל לטפל בו על

היות חקלאי הנמצא בארץ התנ“ך (אשר ניתן כולו על רקע חקלאי) הרבה למעלה מחצי יובל שנים. ואולי גם תגרום ההתחלה שלי שסוף סוף יגשו לענין כולו…” נדמה לי כי הלאיתיך כבר – ואחדל!

שלום לך וברכה א. ל. יפה

 

19. לא. ש.    🔗

א. היקר!

אצטער במאוד על הטרידי אותך ונא לסלוח לי את זאת, אך אין לי פה איש שאוכל לשמוע ממנו דעה בלתי-משוחדת ולי נחוץ מאוד הדבר: אחרי הכנות במשך שנים באיסוף החומר לחיבורי, גמרתי סוף-סוף את כל ההכנות והתחלתי להעתיק לכתב נקי במכונות. גמרתי כמעט להעתיק את אות א', ובטרם אמשיך להעתיק הלאה נחוץ לי לשמוע דעתו של אדם כמוך. ובכן אני מגיש לחוות-דעתך את החלק מן חיבורי שכבר העתקתי (אם לא תוכל להקדיש למעני הרבה זמן – תקרא רק שנים ושלושה עמודים בראש וכאלה בסוף). את הערותיך תואל-נא לרשום על נייר לחוד, בציון המלה שאתה מעיר אודותה. אני יודע את טוב טעמך בבקורת כתבים, ודעתך היא היא המכרעת בשבילי אם להמשיך או לחדול. נא ונא לא לחוס עלי ולאמר לי את דעתך אף אם תהיה לא לטובת ההמשכה, כי אני מחדש הרבה ועוד אתי די חומר לחידושים. והן רגילים להביט על התנ“ך כעל ספר ישן נושן שאין לחטט בו ולמצוא חידושים, ואף כי החידושים מזדקרים ממש לעיני. אך אולי לא למעני הדבר, אף שאני בטוח כי יבוא יום ולעיני רבים וגדולים יזדקרו הדברים, אז יגלו את חרפת הנושנות והבטלנות מעל התנ”ך.

בתודה למפרע

אליעזר ל. יפה

 

20. לאבידב גרשמן    🔗

נהלל, יום ה', כ“ז אדר, התש”א (26.3.41)

לכבוד הג' והא' אבידב גרשמן, ת"א.

א. נ.

נהניתי מאוד בקראי בעיון בספרכם “נתיבות בבקורת המקרא”. סגנונו יפה והרצאתו מוכיחה בהגיונה; אכן חבל מאוד אשר נטיתם מדרככם (בפרקי “עזרה”) ונצמדתם להשערה שאין לה כל יסוד בכתובים, ואף מוכחשת היא לחלוטין בדברי חז“ל (הערת פב“י: במקור מופיע רז”ל), וגם אין כל צורך בה להוכחת רעיונכם (ואכן איש לא יאמין לדבריכם שם). תחת אשר לוּ אמרתם כי עזרא לא הכניס כלום לתורה ולא תיקן כלום, יען כי היה עניו גדול ונחבא אל הכלים (כאשר היו הדברים באמת), אזי לא הייתם מכניסים פגם גדול ודוחה לתוך ספרכם. מהרצאת הדברים בעזרא וגם בנחמיה בולטת רוב עניוותו של עזרא והתרחקותו מעסקי ציבור. רק ב”תורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה“. ולא על חינם אמרו חז”ל “ראוי היה עזרא שתינתן תורה על-ידו לישראל אלמלא קדמו משה”; ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב (סנה' כ"א עמוד ב' ומובא באגדות ביאליק פרק ח' קטע ד').

ומכיון שנטיתם מן המסורה נכשלתם גם בטעות מרה (בפרק שלאחריו – אינני זוכר את שמו והספר איננו לפני, קראתי בו אצל אחד מידידי). שם אתם כאילו מוצאים שגיאות דקדוק בתנ“ך על שהנו כותב פעם נסכו ופעם נסכה, פעם עשרון ופעם עשירית, והן זאת טעות מרה מצדכם: נסכו אמור תמיד על הכבש ונסכה אמור על המנחה או על העולה. ובודאי התכוונתם לכתוב בויקרא כ”ב י“ג והבאתם את הכתוב בבמד' כ”ח. וגם בויקרא הנ"ל אין זאת טעות (אין טעויות בכלל בתנ"ך, והכל נכתב בכוונה תחילה ואף שגיאה דקדוקית. כמבואר היטב בחיבורי אשר אתי בכתובים “זכויות משוררים”), ועשרון הן הוא שם של מידה ואילו עשירית היא 1/10 של מידה, של איפה; כך כתוב “עשירית האיפה”, ואף פעם לא כתוב עשירית סתם.

אני מיעץ לכם כי תתקנו את הדברים האלה, כי הם פוגמים קשה בכל הספר; והן לא כל קורא נכנס בעיון לקריאה, ודן את המחבר על פי רובו של הספר. רוב הקוראים שמחים למצוא טעות מצב המחבר ויתריעו עליו בעתונים. ואם אי-אפשר לשנות כבר בעצם הספר, איעצכם כי תדפיסו “קונטרס-הגהות לספר” ותצרפו אותו אל הספר.

ברגשי כבוד ויקר

אליעזר ל. יפה

 

21. למערכת “לשוננו”    🔗

נהלל, יום ד‘, ה’ ניסן, התש"א (2.4.41)

לכבוד מערכת “לשוננו” בירושלים.

אדוני-מורי הנכבדים!

רצוף בזה הואילו-נא לקבל ממני מאמר בשני חלקים: 1) “זכויות משוררים” ו-2) “מלון למלים נרדפות”, כלומר דוגמאות משני חיבורי הנ"ל. אני עובד כעת על חיבורי אלה זה הרבה שנים. עתה נשאר עוד להגיה אותם הגהה אחרונה ולהעתיקם בפעם האחרונה (במכונה), ואמרתי עם לבי, כי טוב אעשה אם אציע דוגמאות משני חיבורי, למען תינתן ההזדמנות לחכמים לעמוד על טיבם ולהביע לי את הערכתם, ורק על פי זה אחליט אם לגנזם או להוסיף להכינם לדפוס. נא ונא להודיע לי את דעתם ומשפטכם על מאמרי זה. ברגשי כבוד ויקר

אליעזר ל. יפה