נשאלתי אם כותב אני ומדפיס את מאמרי “בשאלות התישבותנו החקלאית”, על דעת המרכז החקלאי.

אכן לא חשבתי כי יעלה בדעת מי שהוא אף לשאול כזאת, ומכיון ששאלוני, מוצא אני לנחוץ למסור מודעה:

1) חבר אני במרכז החקלאי לפעולות המרכז, אך אין זה מחייב אותי ואת יתר חברי במרכז להסכמה כללית והערכה משותפת בכל הענינים והשאלות.

2) מוצא אני לנחוץ להביא לפני ציבורנו הרחב, דוקא את אותן מהערכותי והשקפותי, אשר אינן עולות בד בבד עם הערכות והשקפות הרווחות במרכז; בתקותי שהבירור הרחב יכוון את הענינים למסלולם הנכון, לפי הערכתי.

3) כל מגמתי בזה, הנה אך ורק להביא את הענינים לידי בירור וליבון חודר ומקיף; ולא אשאל ואפלל כלל כי הערכתי אני תנצח. ומטעם זה גם לא אבוא להשיב על דברי החולקים עלי, אלא אם כן יתנו לדברי פנים שלא כהלכתם. לא עלי המלאכה לגמור, ולא עלי לסגור ולסכם את הויכוחים אף אם אני פתחתים.

4) לא אוכל לקבל את העצה אשר יעצוני, בימים האחרונים, רבים מחברי. כי לא אפרסם את דעתי והשקפותי שאינן מתאימות למקובל, כי אם אלחם עליהן מבפנים, עד שתהיה הדעת נוחה מהן, או שעוד מספר של מומחים בשאלה הנידונה יסכימו להערכתי; יען כי נוכחתי, שאין דרך יותר בטוחה לעורר את ציבורנו אל בירור מקיף בשאלותינו מאשר בדפוס.

5) בבואי לדון בשאלות התישבותנו, אין אני מתכוון אך ורק להתישבות האנשים הנמנים על הסתדרות העובדים, אשר יש לי היכולת להאירם, מנקודת מבטי, בפנים ההסתדרות ומוסדותיה; כי אם זוכר אני גם את כל המון בית ישראל הפזורים כצאן בלי רועה; נאבקים עם מר הדלות והדלדול, ונאחזים בכל קנה קש הצף על פני המים, ובונים עליו מגדלים אשר סופם לתהום ניבט. ולאלה אין לי כתובת אחרת מאשר הדפוס.

הנני מודיע על כן גלוי לכל, כי כל אחריות הדברים, אשר פרסמתי ואשר אפרסם עוד, נופלת אך ורק עלי בתור אדם פרטי, ואין שום מוסד וציבור אחראי או ערב במשהו לדעותי ודברי; אף אני נמנה בתור חבר לאותם המוסדות והציבורים, בשביל פעולות ומעשים המשתפים אותי אליהם. ומובן גם שאין מערכות העתונים, אשר בהם אני מדפיס את דברי, אחראים וערבים להשקפותי ודברי, בין אם הוסיפו שם את “הערכת המערכת” שלהם או לא. העתונות בארץ-ישראל עדיין נותנת את האפשרות להביע דעות והשקפות אשר אינן רווחות בקהל, או אף מרגיזות קצת את עצביו.

תרפ"ו (1926).