נמל תל־אביב. הוקם בימי מאורעות הדמים 1936, בבעלות החברה “אוצר מפעלי ים” בע“מ. ב־15 במאי 1936 נתנה ממשלת המנדט את הרשיון לפריקת משאות בחוף ת”א וב־19 בו עגנה בנמל האניה הראשונה. ב־23 בפברואר 1938 נפתח הנמל גם לתנועת נוסעים.

שירות רב־חשיבות ותועלת עשה נמל ת"א בימי החירום של מלחמת השחרור, ובקום המדינה קיבל “אוצר מפעלי הים” על עצמו גם את מימשק נמל יפו.

תביעתו של ה“אוצר” להקמת נמל עמוק־מים בת"א נמצאת עדיין בדיונים.

ללויד ימי ארצישראלי. חברת אניות עברית, שנוסדה בשנת 1934, על ידי מר אל. ברקוביץ מרומניה. לפני מלחמת העולם השניה היו ברשותה שתי אניות לנוסעים ולמשא בקו חיפה־קונסטאַנצה: “הר ציון” ו“הר הכרמל” (5,400 טון כל אחת). “הר הכרמל” עלתה באש בנמל קונסטאַנצה בראשית 1938, ו“הר ציון”, שעברה בתקופת המלחמה לרשות האדמירליות הבריטית, טורפדה על ידי האויב בדרכה לארצות־הברית. אניית המשא של הללויד “מרים” – לנמלי אירופה הצפונית – טובעה אף היא בימי המלחמה (ב־1944).

“עתיד", חברה לשירות ימי בע”מ. החלה בפעולה בחופי הארץ בשנת 1934 בהובלת משאות בין ארץ־ישראל לבין הארצות הסמוכות: מצרים, סוריה, תורכיה וקפריסין. בימי המלחמה היו כלי־השיט שלה בשירות שלטונות הצי – להעברת צבא, ציוד ואספקה למערכות הקרב, ובכלל זה – בדרך הרת־הסכנות שבין אלכסנדריה ובין טוברוק הנצורה.

ספינותיה: “עתיד”, “עמל־ו”עליזה" שימשו גרעין לספנות ההובלה הישראלית בראשית מלחמת השחרור. עתה ברשותה – האניה “דניאלה בורכרד”, בקו ישראל–אירופה הצפונית.

האניה “תל־אביב”. אנית־נוסעים מפוארת (10,000 טון) של החברה הא"יית לספנות. הפליגה לראשונה מחיפה לטרייסט ב־27 בפברואר 1936. לא יכלה לעמוד בהתחרות בחברות־האניות האיטלקיות ובשנת 1937 נמכרה לחברה יפאנית. טבעה באוקינוס ההודי בדרכה לנמלה החדש.

מחלקת הים של הסוכנות. נוסדה בשנת 1935, בהתאם להחלטת הקונגרס הציוני הי"ט, כמחלקת־משנה ליד מחלקת העבודה. נטלה על עצמה את הדאגה למפעלי הים העבריים – בספנות, בנמלים ובדיג. עם קום המדינה הועברו שטחי פעולתה לאגף הנמלים, הים והאויר שבמשרד התחבורה.

ליגה ימית עברית. כך נקרא תחילה “החבל הימי לישראל” (ראה להלן).

חבל ימי לישראל, בראשי תיבות: חי“ל. מוסד לאומי, על־מפלגתי, שמטרתו: “להחיות את הימאות העברית ולעודד יצירת משק ימי עברי”. קוי פעולתו הותוו בכינוס הימי שהתקיים בימים כ”ט בסיון–א' בתמוז תרצ"ז (8–10 ביוני 1937) על סיפונה של האניה “הר־ציון”, תוך הפלגה בים התיכון.

מרכז החי“ל – בתל־אביב. מספר חבריו בישראל – למעלה מ־40 אלף, וסניפים לחי”ל ברוב ארצות תבל.

החי"ל מקיים מפעלים שונים בהכשרת הנוער לימאות ושירותים לימאים. מפיץ את רעיון הימאות בעל פה ובכתב. ירחונו: “ים” מופיע זו השנה השביעית.

בית הספר הימי בחיפה. נוסד בשנת 1938, על ידי הסוכנות היהודית לארץ ישראל, החבל הימי לישראל והתכניון העברי. הוציא עד כה 9 מחזורים. מאות מבוגריו ומתלמידיו נקלטו בצי הסוחר ובחיל הים הישראלי. בימי מחתרת ההגנה הכשיר גם מובילי־אניות להעפלה.

היום לומדים בו 145 תלמיד במחלקות לשיט ולמכונאות ימית.

בראשית 1950 הוקמה במוסד פנימיה לתלמידי־חוץ, בבנין שנרכש ע“י החי”ל במיוחד למטרה זו.

בית יורדי הים בחיפה, לימאים ולעובדי הנמל. נפתח בדצמבר 1942. אחר מלחמת השחרור עבר לבית המפואר של ה־“British Sailors Society”, בקרבת הנמל. משמש מרכז לפעולה ימית.

“נחשון”, חברה למפעלי ים של הסתדרות העובדים־הכללית. החלה בפעולה בשנת 1937, התמסרה במיוחד לדיג במים עמוקים.

רכשה ובנתה ספינות־דיג שבהן עבדו חברים ממשקי־הדיג. לאחר הפסקה חידשה והרחיבה בשנה האחרונה את פעולותיה. מספינותיה: “פלד” (השתתפה בהפלגות קומאנדו בימי מצור טוברוק וטבעה בסוף 1943), “סנפיר”, “נון”, “ניסן”, “נאמן”, “נצחון”, “נקדימון” ועוד. גם ספינת־המשא “רחף” היתה שייכת לה (ראה להלן).

“רחף". ספינת־מפרשים של חברת “נחשון”, שעבדה בהובלת משאות בחופי ים התיכון. שימשה גם כספינת־אמונים. נופצה, בסערה עזה, אל סלעי קפריסין בז' בטבת תרצ”ט. באסון זה ניספו שלושה מעובדיה: גרשון ארליך, גדעון רוזנטל והמכונאי התורכי שריף ריזא.

“צים”, חברת השיט הישראלית בע“מ. נוסדה בשנת 1945, ע”י הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הסתדרות־העובדים העברים הכללית והחבל הימי לישראל.

בבעלותה המלאה או החלקית של “צים” 23 אניות וספינות, לנוסעים ולמשא, המקשרות את ישראל עם ארצות אירופה, אמריקה ואפריקה המערבית. מעסיקות למעלה מ־800 ימאים עברים. אָניות אחדות של “צים” נבנו במיוחד להובלת הדרים.

רוב האניות הן בבעלותה היחידה של “צים” ואילו הנותרות – בבעלות משותפת עם הון פרטי (האניות בקו אמריקה משותפות ל“צים”, לחברת “אמריקן ישראל שיפינג” ו“בנק לדיסקונט”).

צים" היתה במרוצת השנים לחברת הספנות הלאומית של ישראל. חלקה רב מאוד בהבאת עולים ובהובלת מטעני היצוא והיבוא הישראלי.

עובדי הים הסלוניקאים. רשמו דף נכבד ביותר בעבודות הכיבוש בימאות לאורך חופי הארץ.

מבין ראשוני העולים מסלוניקי היו שנאחזו בדיג, ואילו הבאים אחריהם חדרו לעבודות הסבלות והספנות בנמל חיפה (עם פתיחתו ב־1.8.33) וסייעו בהקמת נמל תל־אביב. הסתדרות העובדים הכללית עשתה הרבה לעליית הסלוניקאים. בשליחותה יצא אבא חושי (בשנת 1933) לסלוניקי “לבחור חומר אנושי ולהעלות יורדי־ים יהודים לארץ־ישראל”, וכתוצאה מפעולתו – בסיוע רב של הנהלת הסוכנות וההסתדרות הציונית ביוון – עלו לארץ מאות משפחות.

ארגוני הנוער הימיים. צופי־הים“, זבולון” ו“הפועל” – נטלו חלק רב בעבודות הכיבוש של הימאות הישראלית. חבריהם היו עם ראשוני העובדים בנמלים, בספנות ובדיג. הם, ואתם גם “אליצור” הדתית, מפתחים כיום פעולה נרחבת בהכשרת הנוער לים, במסגרת המוסד המרכזי להדרכה ימית של החבל הימי לישראל ובתמיכתו.