מועצת המדינה הזמנית מכריזה בזה. כי דגל הצי המלחמתי של מדינת ישראל הוא כמצויר ומתואר בזה:

הדגל – ארכו 180 ס“מ, רחבו 120 ס”מ, רקעו תכלת כהה עם משולש לבן שווה־שוקים שראשו נח במרכז הדגל ובסיסו מתלכד עם 1צלע הרוחב הקרובה למוט. במשולש – מגן דוד שמרכזו עשוי ששה פסי תכלת המצטרפים לשני משולשים שווי־צלעות, כל פס ארכו 32 ס“מ ורחבו 3 ס”מ.

(–) דוד בן־גוריון

יושב־ראש

מועצת המדינה הזמנית

י' אייר תש"ח (19 במאי 1948)

מס' 3 לשנת תש"ח–1948

פקודה הקובעת לאילו אניות תהא לאומיות של מדינת ישראל ומה יהא הדגל של אותן האניות

מועצת המדינה הזמנית מחוקקת בזה לאמור:

שם קצר 1. פקודה זו תיקרא בשם “פקודת אניות (לאומיות ודגל) תש”ח–1948".

לאומיות 2. כל אניה הרשומה במדינת ישראל, לאומיותה היא של מדינת ישראל.

דגל 3. (א) כל אניה הרשומה במדינת ישראל זכאית וחייבת להניף את דגל הצי המסחרי של מדינת ישראל.

(ב) דגל הצי המסחרי של מדינת ישראל הוא כמצוייר וכמתואר בזה:

הדגל – ארכו 180 ס“מ, רחבו 120 ס”מ, רקעו תכלת כהה עם סגלגל לבן כמרחק 15 ס“מ משלש הצלעות הקרובות למוט. הסגלגל – צירו הארוך 90 ס”מ, צירו הקצר – 60 ס“מ, ובאמצעיתו מגן דוד עשוי ששה פסי תכלת, 3 ס”מ רחבם, המצטרפים לשני משולשים שווי־שוקים שבסיסיהם מקבילים לצלעות האורך של הדגל. כל משולש – בסיסו 30 ס“מ וכל אחד משוקיו 45 ס”מ.

קיום רשום 4. כל אניה הרשומה באחד מנמלי ארץ־ישראל אשר בשטח מדינת ישראל ואשר רישומה עמד בתקפו ביום ה' אייר תש"ח (14 במאי 1948). דינה מאותו יום ואילך כדין אניה רשומה במדינת ישראל.

עבירות ועונשין 5. (א) אניה הרשומה במדינת ישראל שהניפה סמל לאומי השונה מן הדגל המתואר בסעיף 3, בעל האניה – אם הוא נמצא בה, – רב־החובל שלה וכן כל אדם אחר שהניף את הסמל, יאשם בעבירה ומשיחוייב בדין יהא צפוי בשל כל עבירה ועבירה למאסר של שנתיים או לקנס של מאתיים לירות או לשני העונשים גם יחד.

(ב) כל קצין בעל כתב־מנוי הנמצא בשרות הצבא או הצי של מדינת ישראל או כל קצין משטרה בדרגת מפקח או בדרגה גבוהה הימנה, או כל פקיד שהורשה לכך בכתב על ידי שר התחבורה, רשאי לעלות על כל אניה אשר עליה הונף סמל בנגוד לפקודה זו, לתפוש את הסמל, ולהחרימו לטובת המדינה.

ממונה על

ביצוע הפקודה 6. שר התחבורה ממונה על ביצוע הפקודה הזאת.

י' באייר תש"ח (19 במאי 1948).

(–) דוד בן־גוריון

ראש הממשלה

(–) פליכס רוזנבליט (–) דוד רמז

שר המשפטים שר התחבורה

פקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948

תקנות שעת חירום שהתקין שר התחבורה לפי סעיף 9 (א)

בתוקף סמכותי לפי סעיף 9 (א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948, אני דוד רמז, שר התחבורה, מתקין בזה את תקנות שעת חרום דלקמן:

1. שם.

התקנות האלה תקראנה בשם “תקנות שעת חרום (פיקוח על אניות) תש”ח–1948".

2. פירוש.

בתקנות האלה:

“מפקח” פירושו האדם אשר מונה על ידי השר להיות המפקח על התחבורה הימית;

“שר” פירושו שר התחבורה:

“תושב ישראל” פירושו כל אדם היושב במדינת ישראל או שיש לו מקום עסק בה, לרבות כל חברה אגודה או התאגדות אחרת המאוגדת במדינת ישראל או הרשומה בה, וכן כל חבר אנשים בלתי מאוגד שיש לו מקום עסק במדינת ישראל.

3. סמכות ליתן הוראות לגבי אניות מסוימות.

השר רשאי ליתן הוראות לבעליה או לרב החובל של כל אניה השייכת לתושב ישראל, השכורה לו או המשועבדת לו –

(א) הדורשות מבעליה או מרב החובל להסיע אותה אניה אל כל נמל או מקום אחר שיצויין בהוראות (בין שאותו נמל או מקום אחר נמצא בתחומי מדינת ישראל ובין שהוא נמצא מחוצה לה) בתוך אותה תקופה ובאותה דרך שתיקבענה בהודאות;

(ב) הדורשות מבעליה או מרב החובל להטעין על אותה אניה או לסרוק מעליה אותן הסחורות שתפורטנה בהוראות או להעלות על אותה אניה או להוריד מעליה אותם הנוסעים או אותו סוג של נוסעים שיפורטו בהוראות, בתוך אותה תקופה ובאותו נמל או מקום אחר (בין שאותו נמל או מקום אחר נמצא בתחומי מדינת ישראל ובין שהוא נמצא מחוצה לה) שיצויינו בהוראות;

(ג) הקובעות את תנאי ההובלה (לרבות מחירי ההובלה המכסימליים ושאר התשלומים הקשורים בה או הנובעים ממנה) של מטענים או נוסעים באותה אניה, בין בדרך כלל ובין במקרה מיוחד או סוג מיוחד של מקרים;

(ד) הקובעות את סוגי המטענים או הנוסעים שמותר להובילם באותה אניה, בין דרך כלל ובין במקרה מיוחד או סוג מיוחד של מקרים;

(ה) הקובעות את תנאי השכירות של אותה אניה, בין בדרך כלל ובין במקרה מיוחד או סוג מיוחד של מקרים.

4. אופן נתינת ההוראות.

(א) כל הוראה לפי התקנות האלה מותר לתתה באותו אופן אשר ייראה לשר או לאדם אחר הנותן את ההוראה, לרבות פרסום בעתון הרשמי, משניתנה ההוראה באותו אופן, הרי כל אדם שההוראה נוגעת לו דינו כדין מי שידע את תכנה ובהתאם לכך עליו למלא אחריה.

(ב) מבלי לפגוע בכללותו של האמור בתקנת משנה (א) מצהירים בזה כי כל הוראה לפי התקנות האלה, לגבי כל אניה הנזכרת בתקנה 3, תהא נתינתה נתינה כדין – וכי בהתאם לכך על כל אדם שהיא נוגעת לו למלא אחריה אם היא

* * *

(1) נמסרה לבעליה או לרב החובל של אותה אניה, או לכל אדם העובד אצל אותם בעלים או רב חובל או המועסק על ידו: או

(2) נמסרה במקום מגוריו או במקום עסקו הרגיל או הידוע לאחרונה של אותם בעלים או רב החובל: או

(3) נשלחה בדואר במכתב רשום הערוך אל אותם בעלים או רב חובל לפי כתובת מקום מגוריו או מקום עסקו הרגיל או הידוע לאחרונה; או

(4) הוצגה או הודבקה במקום בולט על ספון אותה אניה.

(ג) כל הוראה לפי התקנות האלה, לגבי כל אניה הנזכרת בתקנה 3, די לציין בה את הכתובת “בעליה” או “רב חובל” של אותה אניה, ולא יהא צורך לציין בה כל שם. כינוי או תיאור נוסף.

5. סמכויות מיוחדות להבטחת קיום ההוראות.

כל חייל, שוטר, או אדם מורשה לכך על ידי השר, רשאי לגבי כל אניה הנזכרת בתקנה 3 לנקוט את כל אותם האמצעים ולהשתמש באותה מידה של כוח אשר ייראו לו דרושים לשם הבטחת קיומה של כל הוראה הניתנת לפי התקנות האלה.

6. הפרעת חיילים וכו' במילוי תפקידיהם.

שום אדם לא ימנע, יעכב או יפריע בעד כל חייל, שוטר, או אדם מורשה כדלעיל, מלמלא את תפקידו או מלהשתמש בסמכויותיו לפי התקנות האלה.

7. העברת סמכויות השר.

השר רשאי להעביר בכתב את סמכויותיו לפי התקנות האלה, כולן או מקצתן, למפקח או לאדם אחר.

8. עונשין.

כל המפר בין בעצמו ובין על ידי סוכנו, פקידו או שליחו, כל תקנה מהתקנות האלה, או כל הוראה הניתנת על פיהן, ייאשם בעבירה ויהא צפוי, בצאתו חייב בדין, למאסר של שנה אחת או לקנס של אלף לירות, או לשני העונשין גם יחד.

9. עבירות על ידי גוף מאוגד.

כל אימת שהנאשם בעבירה על כל תקנה מהתקנות האלה או על כל הוראה הניתנת על פיהן הוא גוף מאוגד, ייאשם באותה עבירה גם כל אדם שהיה בעת עשיית העבירה מנהל או פקיד אחראי אחר של אותו גוף:

בתנאי כי בכל משפט שיוגש, בתוקף תקנה זו, נגד אדם כזה, יזוכה אותו אדם בדין, אם יוכיח כי העבירה נעשתה שלא בידיעתו וכי הוא נקט את כל האמצעים המתאימים כדי להבטיח את קיום התקנה או ההוראה.

(–)דוד רמז, שר התחבורה

ד סיון, תש"ח (11 ביוני 1948)

פקודת סדרי השלטון והמשפט. תש"ח–1948

אניות מעפילים

בתוקף הסמכות המסורה לי בעקב סעיף 9 (א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948, אני, שר התחבורה, מתקין בזה את תקנות־שעת־חרום הבאות:

1. פירושים.

בתקנות אלו –

“אניה” כוללת כל חלק של אניה ואבזריה;

“אנית מעפילים” פירושה כל אניה אשר בה הפליגו עולים לארץ־ישראל בלי רשיונות עליה מטעם ממשלת המנדט, ואשר הגיעה למימי ארץ־ישראל עד ליום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), והנמצאת מאז במימי מדינת ישראל; “מימי מדינת ישראל” כוללים את המים הטריטוריאליים של המדינה וכל נמל אשר בה;

2. הכרזת אנית מעפילים.

שר התחבורה יכול להכריז, במודעה בעתון הרשמי, ביחס לכל אניה הנזכרת במודעה, שהיא אנית מעפילים, וההודעה תהא ראיה חותכת לתכנה.

3. מנוי מפקח על אניות המעפילים.

שר התחבורה רשאי למנות אדם להיות מפקח על אניות המעפילים (שייקרא להלן “המפקח”). המנוי יפורסם בעתין הרשמי.

4. תפקידי המפקח.

(א) (1) המפקח יבדוק כל אנית מעפילים, בעצמו או על ידי אדם אחר, שימונה למטרה זו.

(2) אם אחרי שהמפקח יבדוק אנית מעפילים, יהא סבור שיש בה משום סכנה או מכשול לאניות או לכלי שיט אחרים הנמצאים או העלולים להמצא בסביבתה, או לתנועת אניות או כלי שיט כאלה, יכריז עליה המפקח כעל אנית מכשול.

(ב) כל הכרזה על אנית מעפילים כעל אנית מכשול תפורסם במודעה בעתון הרשמי, ובמודעה שתודבק במקום בולט בבית המכס הקרוב למקום הימצאה. במודעות תתואר אנית המכשול במידה שתספיק לזהויה. ליום ההכרזה ייחשב יום פרסום המודעה בעתון הרשמי.

(ג) מיום ההכרזה ואילך תהא אנית המכשול בחזקתו של המפקח וברשותו והוא ישלוט בה.

5. הטיפול באניות מכשול.

כעבור שבעה ימים מיום ההכרזה כאמור יוכל המפקח:

(א) למשות את אנית המכשול מהמים, להעבירה ממקומה, לתקנה, לפרקה או להרסה, כולה או מקצתה, או לעשות אחת או יותר מהפעולות האלה:

(ב) למכרה, כולה או מקצתה, ובמחיר שיתקבל על דעתו, ובין לפני התיקון או אחריו, הכל בדרך שימצא לנכון.

6. שימוש בדמי מכירה.

אם ימכור המפקח אנית מכשול, יוכל המפקח לסלק, מתוך דמי המכירה, את ההוצאות שהוציא לשמה לפי התקנות האלה. אם תיוותר יתרה כלשהי, יחזיקה המפקח בתור נאמנם של האנשים הזכאים לה.

7. מסירת אניה לבעליה.

המפקח יוכל למסור אנית מכשול. שטרם נמכרה, לאדם אשר הוכיח למפקח את בעלותו לאניה, בתנאי כי –

(א) יחזיר הבעלים למפקח לפני המכירה את כל ההוצאות שהמפקח הוציא לשמה בעקב תקנות אלה; וכן

(ב) אם ידרוש המפקח, יתחייב הבעלים כי תוך שבעה ימים מיום הדרישה ימשה הבעלים את אנית המכשול מהמים, יעבירה ממקומה למקום שיקבע המפקח, יתקנה, יפרקה או יהרסה, כולה או מקצתה, הכל כפי שהמפקח יורה.

8. רשום אניה לאחר המכירה.

אם בעקב תקנות אלה, תימכר אנית מכשול לאדם היושב במקום אשר חוקי מדינת ישראל חלים בו, או לגוף משפטי הרשום או נחשב כרשום במדינת ישראל, תרשם אנית המכשול בשמו של הקונה במדינת ישראל, וזה בנמל הקרוב למקום המצא אנית המכשול בשעת המכירה.

9. סדרי הרשום.

כדי לבצע את רשומה של אנית מכשול כאמור יספיק אם ימציא המפקח או הקונה לרושם האניות של נמל הרשום את המסמכים הבאים:

(א) העתק חתום של שטר המכר, וכן

(ב) הבהרה בכתב חתומה על ידי המפקח והקונה, בה יודיעו לרושם על המכירה, ובה תצוין במפורש עובדת היות הקונה אדם היושב במקום אשר חוקי מדינת ישראל חלים בו או גוף משפטי הרשום או נחשב לרשום במדינת ישראל, בהתאם למקרה. ולאחר שיוגשו לרושם המסמכים האמורים, ויסולקו מסי הרשום הנאותים ירשום הרושם את אנית המכשול בשם הקונה, בתנאי שלפני הרשום ימצאנה המפקח ראויה להפלגה בים.

10. פקודה פרק קנ"ה.

פקודת הסחורות הנטרפות ודמי ההצלה לא תחול על אניות מעפילים.

11. שם.

תקנות אלו תקראנה בשם “תקנות־שעת־חרום (אניות מעפילים), תש”ח–1948".

דוד רמז, שר התחבורה

ט' באלול תש"ח (13 בספטמבר 1948).

תקנות נמלים (אניות המהלכות בים), 1935

מינוי מועצה לפי פסקה 1 של נספח א'¹)

בתוקף סמכויותי לפי פסקה 1 של נספח א' לתקנות נמלים (אניות המהלכות בים), 1935, ולפי הסעיפים 14 (א) ו־2 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948, וכל שאר סמכויותי, אני, שר התחבורה, ממנה בזה את האנשים הנקובים בשמותיהם להלן להוות מועצה לשם מילוי התפקידים המוגדרים בנספח האמור ומבטל את המינוי שנעשה ביום 23 באוקטובר1947, ונתפרסם בתוספת 2 לעתון הרשמי מס' 1626 מיום 30 באוקטובר 1947:

מפקד ס. מילר, רב"חובל. חיפה – יושב־ראש.

מ. אברמסקי, רב־חובל הנמל, חיפה.

פ. ווייל. רב־חובל, חיפה.

ע. טובים, מהנדס, חיפה.

א. הולצר, מהנדס־מכונאי ימי. חיפה.

ד"ר ג. לוי, מהנדס־מכונאי, חיפה.

ס. קלוש, מכונאי ראשי של אניות־גרר, נמל חיפה.

א. רוזנטל, מהנדס־מכונאי ימי, חיפה.

דוד רמז, שר התחבורה

ט' באלול תש"ח (13 בספטמבר 1948)

בתוקף סמכויותי לפי פסקה 1 של נספח ב' לתקנות נמלים (אניות המהלכות בים), 1935, לפי סעיף 1 לפקודת סדרי השלטון והמשפט (הוראות נוספות), תש“ח–1948, וכל שאר סמכויותי, אני, שר התחבורה, ממנה בזה את האנשים הנקובים בשמותיהם להלן להיות בודקי אניות בגדרי התקנות הנ”ל, ומבטל את מינוי בודקי־האניות שנעשה ביום 23 באוקטובר 1947, ונתפרסם בתוספת 2 לעתון הרשמי מס' 1626 מיום 30 באוקטובר, 1947:

מ. אברמסקי, רב־חובל הנמל, חיפה.

מ. אקדיש, רב"חובל, נווט נמל חיפה.

המפקד ס. מילר, רב־חובל, חיפה.

פ. פואר, רב־חובל, נווט נמל חיפה.

ח. רוזנטל. רב־חיבל, מוס נמל חיפה.

ו. הגדוש, מכונן ראשי, אנית־גרר, נמל חיפה.

א.הולצר, מהנדס־מכונאי ימי, חיפה.

ס. קלוש, מכונאי ראשי, אניות־גרר נמל חיפה.

דוד רמז, שר התחבורה

ט' באלול חש"ח (13 בספטמבר 1948)

מס' 6 לשנת תש"ט–1943

1. משכנתה על אניה.

מותר למשכן במשכנתה אניה רשומה במדינת ישראל או כל חלק באניה כזו, כערובה להתחיבות קיימת, עתידה או תלויה בתנאי, על ידי עריכת שטר משכנתה ורשומה בהתאם להוראות פקודה זו.

2. שטר משכנתה.

(א) שטר משכנתה יהיה בנוסח שייקבע על ידי שר התחבורה או בנוסח דומה ככל אשר תרשינה הנסיבות.

(ב) שטר משכנתה ייחתם על ידי הצדדים –

(1) במדינת ישראל – בפני נוטריון צבורי כמשמעותו בחוק העותומני בדבר נוטריונים צבוריים מיום 27 זי־על־קעדה 1331 (תרע"ד–1913);

(2) בחוץ־לארץ – בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של מדינת ישראל, או אדם אחר שימונה על ידי מדינת ישראל לאימות מסמכים, ויאושר בחתימת ידו ובחותמתו הרשמית של האדם שבפניו נחתם.

3. רישום משכנתה.

(א) משכנתה תירשם לפי בקשת בעל האניה או בעל המשכנתה, בפנקס הרישום שיתנהל במשרד רושם האניות.

(ב) המבקש חייב לשלם דמי רישום ולהגיש לרושם –

(1) את שטר המשכנתה בשני טפסים ערוכים בהתאם לסעיף 2;

(2) רשימת פרטי המשכנתה הטעונים רישום, חתומה על ידי המבקש.

(ג) משקיבל הרושם את המסמכים האלה ושולמו דמי הרישום, ירשום בפנקס הרישום את פרטי המשכנתה, יאשר את הרישום ואת יומו ושעתו על טפסי שטר המשכנתה, ויחזיר אחד מהם למבקש.

4. זכות עדיפות.

נרשמו יותר ממשכנתה אחת על אותה אניה, תור העדיפות של המשכנתות יהיה לפי תאריכי רישומן ולא לפי תאריכי החתימה על השטרות.

5. העברת משכנתה.

(א) בעל משכנתה רשאי להעביר את זכויותיו בה, כולן או מקצתן, על ידי עריכת שטר העברת משכנתה ורישומה.

(ב) הוראות הסעיפים 2, 3, ו־4 תחולנה, בשינויים לפי הענין, גם על שטר העברת משכנתה ורישומה.

6. תסובת משכנתה.

(א) משכנתה שנסבה לאחר (שלא בדרך העברה) כתוצאה ממוות, מפשיטת רגל, מפירוק או מכל סיבה אחרת, תירשם התסובה בפנקס הרישום על פי בקשת המעונין ברישומה.

(ב) המבקש חייב לשלם דמי רישום ולהגיש לרושם הצהרה המאמתת את העובדות שביסוד התסובה ותעודה המתקבלת בבתי המשפט כהוכחה על זכותו במשכנתה.

(ג) הרושם ירשום את התסובה וימציא למבקש אישור על כך.

7. תסובת משכנתה.

(א) פריון משכנתה, כולה או חלקה, יירשם בפנקס הרישום על פי בקשת המעוניין ברישומו.

(ב) המבקש חייב לשלם דמי רישום ולהגיש לרושם קבלה על סילוק החוב או כתב ויתור מאת בעל המשכנתה, חתומים בהתאם לסעיף 2 (ב).

(ג) הרושם ירשום את פדיון המשכנתה וימציא למבקש אישור על כך.

8. הוצאה לפועל של המשכנתה.

משכנתה שנרשמה לפי הוראות פקודה זו ולא נפרעה בהגיע מועד פרעונה, תוצא לפועל בהתאם להוראות בדבר ההוצאה לפועל של משכנתות על מקרקעים בשינויים לפי הענין. הסמכויות הניתנות לנשיא בית המשפט המחוזי בהוצאה לפועל של משכנתאות על מקרקעים, תהיינה נתונות לנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

9. עיון בפנקס הרישום.

פנקס הרישום יהיה פתוח לכל דורש.

10. הוראות המג’לה וכו'.

הוראות המג’לה על משכון מטלטלים והוראות החוק העותומני בדבר סחר־ים מ־6 רבי. א' 1280 (תרכ"ג–1863) לא תחולנה על משכון אניות, העברת משכנתות, תסובתן, פדיונן והוצאתן לפועל לפי פקודה זו.

11. בצוע ותקנות

שר התחבורה ממונה על ביצוע פקודה זו, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע –

(א) לרישום משכנתות, העברתן, תסובתן ופדיונן, לרבות הטפסים שישמשו למטרות אלה;

(ב) להנהלת פנקס הרישום, לקביעת פרטי הרישום, למתן העתקים ולעיון בפנקס;

(ג) לתשלומים שייגבו בעד הרישום ובעד שאר שירותים;

(ד) לכל דבר אחד הקשור בביצוע פקודה זו.

12. שם.

פקודה זי תיקרא בשם “פקודת המשכנתות על אניות, תש”ט–1948".

דוד בן־גוריון

ראש הממשלה

פליכס רוזנבליט דוד רמז

שר המשפטים שר התחבורה

כ“ו בחשון תש”ט (18 בנובמבר 1948)

מס' 9 לשנת תש"ט–1948

מועצת המדינה הזמנית מחוקקת בזה לאמור:

1. פעולות הטעונות היתר.

אניה רשומה במדינת ישראל, או כל חלק באניה כזו, לא תיעשה בה כל פעולה מן הפעולות הבאות, אלא על פי היתר בכתב מאת שר התחבורה. ואלו הפעולות:

(א) מכירה או העברה לבעלים אחרים;

(ב) יצירת משכון או שעבוד, או העברתם;

(ג) העברה מדגל ישראל לדגל אחר;

(ד) ביטול רישומה של האניה.

2. פעולה חסרה תוקף.

פעולה שתיעשה בניגוד להוראות סעיף 1 תהיה בלתי חוקית וחסרת תוקף.

3. ענשים.

(א) כל אדם העובר, בעצמו או על ידי שליחו, על הוראה מהוראות פקודה זו, ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהיה צפוי למאסר עד ששה חדשים או לקנס עד אלף לירות או לשני הענשים כאחד.

(ב) אם העבירה נעשתה על ידי גוף מאוגד. ייאשם בה כל אדם שהיה בשעת עשיית העבירה מנהל אי פקיד אחראי של אותו גוף, אם לא יוכיח שהעבירה נעשתה בלי ידיעתו אי שהוא נקט בכל האמצעים המתאימים למניעתה.

(ג) סעיף זה חל גם על עבירות הנעשות בחוץ־לארץ.

4. ביצוע ותקנות.

שר התחבורה ממונה על ביצוע פקודה זו, והוא רשאי להתקין בכל הענינים הנוגעים למתן היתר על פיה, לרבות קביעת דמי בקשה ודמי היתר.

5. העברת סמכויות.

שר התחבורה רשאי להעביר את סמכויותיו לפי פקודה זו לכל אדם אחר.

6. פקיעת תוקף ע“ר מס” 921 מיום 3.9.39.

הוראות חוק האניות והאוירונים (הגבלת ההעברה) 1939 – יפקע תקפן.

7. תוקף הפקודה.

תקפה של פקודה זו יפקע ביום שתתפרסם הכרזה של מועצת המדינה הזמנית בהתאם לסעיף 9 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948, כי חדל מצב החרום להתקיים.

8. שם.

פקודה זו תיקרא בשם “פקודת האניות (הגבלת העברתן ומשכונן), תש”ט–1948".

דוד בן־גוריון

ראש הממשלה

פליכס רוזנבליט דוד רמז

שר המשפטים שר התחבורה

י“ז בחשון תש”ט (18 בנובמבר 1948)

נמל תל־אביב. הוקם בימי מאורעות הדמים 1936, בבעלות החברה “אוצר מפעלי ים” בע“מ. ב־15 במאי 1936 נתנה ממשלת המנדט את הרשיון לפריקת משאות בחוף ת”א וב־19 בו עגנה בנמל האניה הראשונה. ב־23 בפברואר 1938 נפתח הנמל גם לתנועת נוסעים.

שירות רב־חשיבות ותועלת עשה נמל ת"א בימי החירום של מלחמת השחרור, ובקום המדינה קיבל “אוצר מפעלי הים” על עצמו גם את מימשק נמל יפו.

תביעתו של ה“אוצר” להקמת נמל עמוק־מים בת"א נמצאת עדיין בדיונים.

ללויד ימי ארצישראלי. חברת אניות עברית, שנוסדה בשנת 1934, על ידי מר אל. ברקוביץ מרומניה. לפני מלחמת העולם השניה היו ברשותה שתי אניות לנוסעים ולמשא בקו חיפה־קונסטאַנצה: “הר ציון” ו“הר הכרמל” (5,400 טון כל אחת). “הר הכרמל” עלתה באש בנמל קונסטאַנצה בראשית 1938, ו“הר ציון”, שעברה בתקופת המלחמה לרשות האדמירליות הבריטית, טורפדה על ידי האויב בדרכה לארצות־הברית. אניית המשא של הללויד “מרים” – לנמלי אירופה הצפונית – טובעה אף היא בימי המלחמה (ב־1944).

“עתיד", חברה לשירות ימי בע”מ. החלה בפעולה בחופי הארץ בשנת 1934 בהובלת משאות בין ארץ־ישראל לבין הארצות הסמוכות: מצרים, סוריה, תורכיה וקפריסין. בימי המלחמה היו כלי־השיט שלה בשירות שלטונות הצי – להעברת צבא, ציוד ואספקה למערכות הקרב, ובכלל זה – בדרך הרת־הסכנות שבין אלכסנדריה ובין טוברוק הנצורה.

ספינותיה: “עתיד”, “עמל־ו”עליזה" שימשו גרעין לספנות ההובלה הישראלית בראשית מלחמת השחרור. עתה ברשותה – האניה “דניאלה בורכרד”, בקו ישראל–אירופה הצפונית.

האניה “תל־אביב”. אנית־נוסעים מפוארת (10,000 טון) של החברה הא"יית לספנות. הפליגה לראשונה מחיפה לטרייסט ב־27 בפברואר 1936. לא יכלה לעמוד בהתחרות בחברות־האניות האיטלקיות ובשנת 1937 נמכרה לחברה יפאנית. טבעה באוקינוס ההודי בדרכה לנמלה החדש.

מחלקת הים של הסוכנות. נוסדה בשנת 1935, בהתאם להחלטת הקונגרס הציוני הי"ט, כמחלקת־משנה ליד מחלקת העבודה. נטלה על עצמה את הדאגה למפעלי הים העבריים – בספנות, בנמלים ובדיג. עם קום המדינה הועברו שטחי פעולתה לאגף הנמלים, הים והאויר שבמשרד התחבורה.

ליגה ימית עברית. כך נקרא תחילה “החבל הימי לישראל” (ראה להלן).

חבל ימי לישראל, בראשי תיבות: חי“ל. מוסד לאומי, על־מפלגתי, שמטרתו: “להחיות את הימאות העברית ולעודד יצירת משק ימי עברי”. קוי פעולתו הותוו בכינוס הימי שהתקיים בימים כ”ט בסיון–א' בתמוז תרצ"ז (8–10 ביוני 1937) על סיפונה של האניה “הר־ציון”, תוך הפלגה בים התיכון.

מרכז החי“ל – בתל־אביב. מספר חבריו בישראל – למעלה מ־40 אלף, וסניפים לחי”ל ברוב ארצות תבל.

החי"ל מקיים מפעלים שונים בהכשרת הנוער לימאות ושירותים לימאים. מפיץ את רעיון הימאות בעל פה ובכתב. ירחונו: “ים” מופיע זו השנה השביעית.

בית הספר הימי בחיפה. נוסד בשנת 1938, על ידי הסוכנות היהודית לארץ ישראל, החבל הימי לישראל והתכניון העברי. הוציא עד כה 9 מחזורים. מאות מבוגריו ומתלמידיו נקלטו בצי הסוחר ובחיל הים הישראלי. בימי מחתרת ההגנה הכשיר גם מובילי־אניות להעפלה.

היום לומדים בו 145 תלמיד במחלקות לשיט ולמכונאות ימית.

בראשית 1950 הוקמה במוסד פנימיה לתלמידי־חוץ, בבנין שנרכש ע“י החי”ל במיוחד למטרה זו.

בית יורדי הים בחיפה, לימאים ולעובדי הנמל. נפתח בדצמבר 1942. אחר מלחמת השחרור עבר לבית המפואר של ה־“British Sailors Society”, בקרבת הנמל. משמש מרכז לפעולה ימית.

“נחשון”, חברה למפעלי ים של הסתדרות העובדים־הכללית. החלה בפעולה בשנת 1937, התמסרה במיוחד לדיג במים עמוקים.

רכשה ובנתה ספינות־דיג שבהן עבדו חברים ממשקי־הדיג. לאחר הפסקה חידשה והרחיבה בשנה האחרונה את פעולותיה. מספינותיה: “פלד” (השתתפה בהפלגות קומאנדו בימי מצור טוברוק וטבעה בסוף 1943), “סנפיר”, “נון”, “ניסן”, “נאמן”, “נצחון”, “נקדימון” ועוד. גם ספינת־המשא “רחף” היתה שייכת לה (ראה להלן).

“רחף". ספינת־מפרשים של חברת “נחשון”, שעבדה בהובלת משאות בחופי ים התיכון. שימשה גם כספינת־אמונים. נופצה, בסערה עזה, אל סלעי קפריסין בז' בטבת תרצ”ט. באסון זה ניספו שלושה מעובדיה: גרשון ארליך, גדעון רוזנטל והמכונאי התורכי שריף ריזא.

“צים”, חברת השיט הישראלית בע“מ. נוסדה בשנת 1945, ע”י הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הסתדרות־העובדים העברים הכללית והחבל הימי לישראל.

בבעלותה המלאה או החלקית של “צים” 23 אניות וספינות, לנוסעים ולמשא, המקשרות את ישראל עם ארצות אירופה, אמריקה ואפריקה המערבית. מעסיקות למעלה מ־800 ימאים עברים. אָניות אחדות של “צים” נבנו במיוחד להובלת הדרים.

רוב האניות הן בבעלותה היחידה של “צים” ואילו הנותרות – בבעלות משותפת עם הון פרטי (האניות בקו אמריקה משותפות ל“צים”, לחברת “אמריקן ישראל שיפינג” ו“בנק לדיסקונט”).

צים" היתה במרוצת השנים לחברת הספנות הלאומית של ישראל. חלקה רב מאוד בהבאת עולים ובהובלת מטעני היצוא והיבוא הישראלי.

עובדי הים הסלוניקאים. רשמו דף נכבד ביותר בעבודות הכיבוש בימאות לאורך חופי הארץ.

מבין ראשוני העולים מסלוניקי היו שנאחזו בדיג, ואילו הבאים אחריהם חדרו לעבודות הסבלות והספנות בנמל חיפה (עם פתיחתו ב־1.8.33) וסייעו בהקמת נמל תל־אביב. הסתדרות העובדים הכללית עשתה הרבה לעליית הסלוניקאים. בשליחותה יצא אבא חושי (בשנת 1933) לסלוניקי “לבחור חומר אנושי ולהעלות יורדי־ים יהודים לארץ־ישראל”, וכתוצאה מפעולתו – בסיוע רב של הנהלת הסוכנות וההסתדרות הציונית ביוון – עלו לארץ מאות משפחות.

ארגוני הנוער הימיים. צופי־הים“, זבולון” ו“הפועל” – נטלו חלק רב בעבודות הכיבוש של הימאות הישראלית. חבריהם היו עם ראשוני העובדים בנמלים, בספנות ובדיג. הם, ואתם גם “אליצור” הדתית, מפתחים כיום פעולה נרחבת בהכשרת הנוער לים, במסגרת המוסד המרכזי להדרכה ימית של החבל הימי לישראל ובתמיכתו.

הַשָׁקַת אֳנִיָה – הורדת־בכורה למים.

חֲמָקָה – סירת ספורטאים ומצילים.

ימּאוּת

מִבְדּוֹק – מכון לבדק אניות גדולות.

מִמְשֶׁה – מכון לתיקון ספינות קטנות.

מַעְגָּן (לסירות)

נַמְלָנוּת

סַוָּר – פורק וטוען משאות לאניות.

צֶוֶת – חבר עובדים באניה, במטוס וכו'.

שַׁיִט