רקע
דוד רמז
חול המועד

במסיבת עתונאים, במלאת שנה לנמל ת"א

ראשית, אתם מתבקשים לגלות את הסוד, כי הים איננו עוד סוד לישוב. יש נמל לישראל, קטן, דל, צנוע – אבל ישנו. נמל־מעט. ונמל פירושו: ספנים, סוורים, סבלים.

שנית, רשאים אתם לספר, כי השנה הראשונה לנמל תל־אביב היתה שנת עבודה חלוצית, פשוטה כמשמעה. יש זכות גדולה למשלחים, לסוחרים ולעמילים; עשו משהו גם חברי ועד הנמל: אך החלק הקשה ביותר – הקשה בלי מליצות – עלה בגורלם של פועלי הנמל. הללו גררו סירותיהם ימים רבים על פני השרטונות ועמסו שקיהם במים בפועל ממש. זכו לקבל יסורים ראשונים אלה – מלבד בודדים – שתי

חטיבות של עובדים: הסלוניקאים, שהם ותיקים בים וצעירים בתל־אביב, והקיבוץ המאוחד, כוח צעיר בים, אך לא חדש בעבודה חלוצית. עוד בטרם מדלה ופסים ומריצה – הונף המטען בפשטות, בתנופה פועלית חלוצית, וטולטל מיד אל גב ומגב אל יד – וכך נוצרה העובדה: נמל תל־אביב. הוברר, כי בימאות, כמו בחקלאות, דרושים קודם כל עמל־כפים ויגיע־בשר, כדי לכבוש כיבוש אמתי, כדי להיות אדונים לטבע.

אלה אשר נחלצו לעבודת חוף תל־אביב, עמדו במשך חדשים רבים בסבל העבודה הקשה – לעתים קשה עד מאוד, והשכר הזעום – לעתים זעום עד מאוד. החקירה והדרישה על “המפתח” באה בימים מאוחרים יותר. להתנדבות אין מפתח! מתחילה לא רבים היו הקופצים לעבוד במים ולקבל פצעים. ומי שקפץ – קפץ. ועדיין רחוקים אנו גם כיום בנמל תל־אביב מתנאי עבודה הוגנים. יש עוד הרבה לתקן במצבם של עובדי הים שלנו, כדי להעמיד את קיומם על דרגה קבועה ובטוחה, בלי שיהיה עוד מקום לחשוש לדרישות מופרזות כל שהן. גם עניני־חול אלה – מהראוי, כי לא נסיח דעתנו מהם ביום חג השנה לנמל תל־אביב.

שלישית, כי ישאלוכם: מה זה נמל? פרש תפרשו ברבים: נמל – זו עבודה! וככל שמתרחבת העבודה, כן גדל הנמל. והנה הצמיח לנו נמל תל־אביב ענף מלאכה צעיר ורב־ענין; נמצאו – ובמספר לא קטן – בוני־סירות עבריים. ואם ביקרתם באותו צריף על עצם שפת המעגן – וראיתם לעיניכם אחד מאותם צריפי־היוצרים, התחלות צנועות לספנות. אל נזלזל באלה! ודאי, מלאכתן עודנה טעונה שכלול, אך יש בהן גרעין טוב ומעודד.

רביעית, הגידו ביעקב, כי אוצר מפעלי ים אינו מתכוון רק לנמל, כי אם גם לאניות. נמל עברי מבלי אניות עבריות – נמל עקר הוא. והנה היתה לנו אניה אחת עברית – היחידה בדרך חיפה–טריאסט – והיא נמכרה השנה במכירה פומביות, ולא נע ולא זע הישוב. ולא נעו ולא זעו אישיו ומוסדותיו! ההתעוררות שלו לעניני הים, כפי הנראה, עדיין איננה עמוקה כל כך. וביחוד ידל עומקה לעומת הבולמוס לנסיעות אל מעבר לים, האוחז בנו לעתים קרובות ומטלטל אלפים מן הארץ. לו לפחות השקענו את כספנו, המתבזבז לטיולי־חוץ, באניות עבריות! אירע לנו מה שאירע לאותו מלמד שוטה, שהלך בשליחות אשתו למכור גלוסקאות לאנשי־צבא ביומא דפגרא, כשהחיילים מבושמים במקצת – וכשהללו חטפו ממנו את הגלוסקאות, לא עלה על דעתו, שגם הוא רשאי לחטוף גלוסקא לעצמו. העליה שלנו, התיירות אלינו, הנסיעות שלנו מהכא להתם ומהתם להכא – כל הגלוסקאות הללו נתונות־נתונות לאחרים. ולנו היתה אניה עברית אחת יחידה בדרך חיפה– טריאסט (בקו חיפה–קונסטנצה ישנן “הר ציון” ו“הר הכרמל”) והיא צללה בנחת תהומה לעין כל הישוב. מנהג הזכרת נשמות ביום טוב – מנהג נאה הוא. נשמת האניה העברית “תל־אביב” דורשת את תיקונה. עלינו לשוב ולהחיות את המפעל ולהכפילו – ולהקים את השם.

חמישית – וזו העיקר – עשינו מעט מאוד בגדר הרשות שניתנה לנו ביום 15 במאי אשתקד, לאחר שלא זכינו כל חמשים שנות פעולתנו הישובית, מאז באו הביל“ויים, להקים לנו נמל שלנו. אנו פירשנו את הרשות הנתונה לנו פירוש דל וצומק. עשינו מעגנה – והיא צרה ודחוקה. ניתנה לנו רשות להתקין את חופי הירקון לצרכי נמל – ועדיין לא עשינו כלום בנדון זה. הנה יש לנו נוער – ולפניו נפתחה דרך חדשה: הימאות. עליו להתכשר לה – ואין לו מקום להעמיד סירה שלו. הנאמר די במעט הזה? ויש עוד שהות לעשות. בידי ועד הנמל נתון כלי, שבכוחו אפשר לשאוב כסף. דרושה תכנית הרחבה. יקראו לצבור עוד פעם – והצבור ייענה עוד הפעם, גם הצבור העברי בחוץ־לארץ. אשר הנמל קרוב ללבו, יתן את חלקו, בבוא אליו הקריאה להרחבת הנמל. אין להמתין לבוא ה”עסק"; סופו של העסק לבוא. לכשיהיה הנמל בנוי ומתוקן – יבוא גם הזכיון. העסקים היותר טובים, שעשו יהודים בעולם כולו עד עכשיו – הם שנעשו “למען ציון”. יפה אמר ברקוביץ: מן המליצות המקראיות של מאפו הופיעו אוטומובילים מצוחצחים של בעלי עסק! וכבר רחוקים אנו היום הזה מהפסד! אל ניעגן למוצא פיהם של “מומחים”, כי כל המומחים אינם אלא מומחים למה שהיה אתמול, אך לא למה שיהיה מחר. התפתחות הישוב העברי הבדתה את השערותיהם של בוני נמל חיפה. – ועוד לא הוציא שנתו ונעשה צר. וגם נמל תל־אביב עתיד להעניק פריו לבוניו. נמל תל־אביב ישלם. הבו – ונרחיבהו ונעשהו לכלי חפץ, לכלי־מידות בלי שהיות והמתנות נוספות.

סיון, תרצ"ז.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37186 יצירות מאת 1905 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!