בין סופרינו בדור הזה (ארבעים שנות הדור האחרון) מצויים שני טיפוסים:
א. והם המיעוט ההולך וכלה: לידתם וחינוכם היו בתוך חיק היהדות המסורתית (בחיקו של אברהם אבינו) עד שמונה עשרה או עשרים שנה, וגם אחר כך, כש“השכילו”, היתה השכלתם רק תוספת או פירוש חדש לעולם היהודי, הפנימי, הם בעצם המאושרים שבדור, קופסתם הקטנה (לפעמים יקרת ערך מאד) מחוברת בצינור דק אל העולם הגדול, והמעט ששופע משם אל תוכה ממלאה מיד ומעורר בהם מתוך כך הרגשה של שפע ומליאות עד לידי שכרון, עד שהיא נעשית להם כמין קרן של ברכה, שהם מוציאים מתוכה דברי חפץ בלי סוף ולעולם אינה מתרוקנת.
ב. והם הרבים והמתרבים: אמנם גם הם ינקו, ברוב או במעט, משדה היהדות, אבל עריסתם עמדה כבר מחוץ לתחום, וכשהגיעו לדעת, ראו את עולמם, במרחבי עולם ורוחם היתה מרחפת מלכתחילה בספירות הרוח והתרבות הכללית. קופסתם האישית הקטנה (קטנה בעל כורחם) פתוחה ומקיפה את בשמיה לתוך החלל הגדול, אי הסופי (לא חשוב כאן, שאת יצירתם הם מגישים בלשון עמם לחלק מעט מעמם הקורא בלשון זו), ועל־כן במידה שאויר העולם הגדול נעשה קלוש ובושמם נבלע בו בלא רושם (כי גם עמם רובו כלול בתוך עולם זה), קמה בהם ההרגשה הטרגית, שקופסתם מתרוקנת והולכת, שהיא סדוקה ומנוקבת, והטיפות המעטות שבה נוטפות לתוך החול שתחת רגליהם.
אנו רובנו שייכים לסוג הזה. שום הרהורי תשובה שום רצון ליהפך לטיפוס הראשון, לא יועילו. קביעת הטיפוס נעשית בסביבת הלידה, במקום ובזמן.
אין הולך וחוזר לעולם לרחם אמו, כדי להברא בריאה חדשה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.