חַג־חֵרוּת וְחַג־אָבִיב –
מַה נָּאֶה הַצֶּמֶד!
אֵין עוֹד חַג כָּל־כַּךְ חָבִיב,
מָלֵא הוֹד וָחֶמֶד!
לֵיל־הַ“סֵּדֶר”, לֵיל־הַחַג!
אוֹר לְכָל פִּנָּה בָּא.
עַל כָּרִים, עַל־פִּי מִנְהָג,
נָח כַּמֶּלֶךְ אַבָּא.
בֵּן קָטָן שׁוֹאֵל “קֻשְׁיוֹת” –
וְנַפְשׁוֹ צוֹהֶלֶת:
אֵיזֶה עֹנֶג וְכָבוֹד
רַב מִזֶּה לַיֶּלֶד?
אֵם, אַחִים וַאֲחָיוֹת
מַקְשִׁיבִים בְּיַחַד
וְעַל “בַּעַל־הַקֻּשְׁיוֹת”
מַבִּיטִים בְּנַחַת.
וּבְקוֹל רָם קוֹרֵא הָאָב,
שֶׁהַכֹּל יָבִינוּ,
מַעֲנֶה לְקֻשְׁיוֹתָיו:
“עֲבָדִים הָיִינוּ…”
עֲבָדִים הָיוּ עִבְרִים
לְפַרְעֹה־מִצְרַיִם,
שֶׁאָהַב לִבְנוֹת עָרִים
מַרְהִיבוֹת־עֵינַיִם.
הוּא עִנָּה אוֹתָם קָשׁוֹת,
לֹא נָתַן מָנוֹחַ;
כָּל נֶחְשָׁל נִרְדַּף בְּשׁוֹט
עַד לִכְלוֹת הַכֹּחַ.
הֵם הֵכִינוּ וְלָבְנוּ
לְבֵנִים מִתֶּבֶן;
הֵם הֵקִימוּ וּבָנוּ
בִּנְיָנִים מֵאֶבֶן;
וְצִפּוּ לְיוֹם הַדְּרוֹר
מִסִּבְלוֹת־הַשַּׁחַת –
מֵחַיֵּי שִׁעְבּוּד שָׁחוֹר
וְנֵכָר גַּם־יַחַד!
כַּךְ עָבְרוּ־חָלְפוּ דּוֹרוֹת.
אַךְ – הַפְלֵא וָפֶלֶא:
נִתְרַבֵּינוּ עַד־מְאֹד
גַּם בְּאֶרֶץ־כֶּלֶא.
אָז בְּלֶב פַּרְעֹה אַכְזָר
מְזִמָּה נֵעוֹרָה:
כָּל וָלָד עִבְרִי זָכָר
לְהַשְׁלִיךְ הַיְאוֹרָה!
וְלַשָּׁוְא שִׁוְּעָה כָּל אֵם
אֶל צָדֵי־הַצַּיִד:
כַּחַיּוֹת, מִבְּלִי רַחֵם,
הֵם שִׁכְּלוּ כָּל בַּיִת.
וְהִטְבִּיעוּ גַזְלָנִים
תִּינוֹקוֹת בְּלִי הֶרֶף,
וּבַיְאוֹר הַתַּנִּינִים
כְּבָר חִכּוּ לַטֶּרֶף.
כַּךְ נִמְשַׁךְ שִׁעְבּוּד קָשֶׁה
עַד אֲשֶׁר הוֹפִיעַ
הַמַּנְהִיג הָעַז מֹשֶׁה,
שְׁלִיחַ אֵל מוֹשִׁיעַ.
הוּא הָלַךְ עִם אַהֲרֹן
אֶל פַּרְעֹה בְּלִי פַּחַד
וְהִשְׁמִיעַ בָּאַרְמוֹן
אֶת דְּבָרוֹ בְּנַחַת:
"אֲנִי בָּא בְּשֵׁם אֵל חַי,
הַשּׁוֹכֵן שָׁמַיִם:
נָא שַׁלֵּחַ אֶת אַחַי,
מְעֻנֵּי־מִצְרַיִם!
מֶלֶךְ רָם! אַל תְּזַלְזֵל
בְּדִבְרֵי אֱלֹהַּ:
הוּא יוֹשִׁיט לְיִשְׂרָאֵל
עֵזֶר מִגָּבֹהַּ…"
אָז צָחַק הַמֶּלֶך: "דַּי!
מַה זֶּה פֹּה שָׁמַעְתִּי?
לְשַׁחְרֵר אֶת עֲבָדַי?
עוֹד לֹא הִשְׁתַּגַּעְתִּי!
אַדְרַבָּא! אַכְבִּיד עֻלָּם
עוֹד בְּיֶתֶר־כֹּחַ.
אָז יוֹצִיאוּ חִישׁ כֻּלָּם
הֶבֶל מִן הַמֹּחַ!"
כַּךְ עוֹרֵר פַּרְעֹה־רָשָׁע
זַעַם הַשָּׁמַיִם –
וְהִתְחִילָה פָּרָשָׁה
שֶׁל מַכּוֹת־מִצְרַיִם.
אֵלֶּה עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת
מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ?
קֹדֶם – דָּם בַּנְּהָרוֹת,
אַחַר־כַּךְ – צְפַרְדֵּעַ;
אַחַר־כַּךְ צָרוֹת לָרֹב –
שֶׁבֶר אַחַר שֶׁבֶר:
הַכִּנִּים, מַכַּת עָרֹב
וּמַכַּת הַדֶּבֶר;
וְהַשְּׁחִין, וְהַבָּרָד,
שֶׁהִרְבָּה בְּהֶרֶג,
וְאַרְבֶּה, אֲשֶׁר יָרַד
עַל שָׂדוֹת וָיֶרֶק;
וְהַחשֶׁךְ הַשָּׁחוֹר
בִּגְבוּלוֹת מִצְרַיִם,
שֶׁכִּסָּה כָּל קֶרֶן־אוֹר
עַד לִכְלוֹת עֵינַיִם.
וּבַסּוֹף – צָרַת־צָרוֹת,
הַשְּׁקוּלָה כְּתֵשַׁע –
הִיא מַכַּת הַבְּכוֹרוֹת
בְּמַמְלֶכֶת־רֶשַׁע.
אָז נָמֵס לְבַב פַּרְעֹה
וְהָיָה לְמַיִם:
הוּא חָזָה כְּבָר קֵץ זַרְעוֹ
וְאַחְרִית מִצְרַיִם.
וְזָעַק הוּא אֶל משֶׁה:
"דַּי! אֲנִי שָׂבֵעַ.
הוֹצִיאֵם! אֲנִי מַרְשֶׁה!
מְבַקֵּשׁ! תּוֹבֵעַ!
קַח עַמְּךָ וְקַח כָּל טוּב,
רַק תֵּצֵא כָּרֶגַע!
מִי יוֹדֵעַ, אֵיזֶה שׁוּב
מְצַפֶּה לִי פֶּגַע!
חִישׁ לַדֶּרֶךְ, רַבּוֹתַי –
לֹא חָשׁוּב לְאֵיזוּ!
הָעִקָּר הוּא רַק מָתַי –
אוּצוּ, הֵחָפֵזוּ!"
וּפַרְעֹה כָּל־כַּךְ הֵצִיק
וְדָפַק עַל שֶׁכֶם,
שֶׁהָעָם אַף לֹא הִסְפִּיק
לְהָכִין לוֹ לֶחֶם:
הַבָּצֵק עַד מַסָּעָם
לֹא הֶחְמִיץ כַּצֹּרֶךְ,
וְעַל־כֵּן אָפָה הָעָם
רַק מַצּוֹת לָאֹרַח.
וְלָקְחוּ אִתָּם עִבְרִים
עשֶׁר מְלֹא־חָפְנַיִם:
תַּכְשִׁיטִים וַעֲדָרִים
וְכָל טוּב מִצְרַיִם.
יוֹם תָּמִים, מִבְּלִי חֲדֹל,
הֵם הִטְעִינוּ טַעַן
וְיָצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל –
וּפְנֵיהֶם לִכְנַעַן.
אַךְ בֵּינְתַּיִם פָּג הַחִיל
שֶׁל פַּרְעֹה־מִצְרַיִם,
וְלִבּוֹ הָרַע הִתְחִיל
מִתְחָרֵט כִּפְלַיִם.
“מֶה עָשִׂיתִי?” – הִתְיַפַּח:
"הוֹי, חֻרְבָּן וָעֹנִי!
אֵיךְ זֶה כַּךְ נָפַל בַּפַּח
אִישׁ חָכָם כָּמוֹנִי?"
וְצִוָּה הוּא לִגְדוּדָיו
חִישׁ לָצֵאת לָדֶּרֶךְ –
לְהָשִׁיב אֶת עֲבָדָיו
לַעֲמַל־הַפֶּרֶךְ:
"הוֹי, בְּנֵי־חַיִל, מַהֲרוּ!
רַב לָכֶם לָנוּחַ.
עוּפוּ, טוּסוּ, דַּהֲרוּ
עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ!"
וּמִיָּד נִמְלָא אֲוִיר
בִּדְהָרָה רוֹעֶשֶׁת:
כָּל הָרֶכֶב הַכַּבִּיר
טָס כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת.
הָעִבְרִים חָצוּ מִדְבָּר
וְקָרְבוּ הַָיָּמָּה.
וְהִנֵּה – כָּל חֵיל־הַצַּר
רָץ פִּתְאֹם לְשָׁמָּה.
אָז אָחַז כָּל נֶפֶשׁ חִיל:
מִי אוֹתָם יוֹשִׁיעַ?
אֵיזֶה נֵס אוֹתָם יַצִּיל?..
וְהַנֵּס הוֹפִיעַ!
יַד־הָאֵל בְּרֹב־עֻזָּהּ
פֶּלֶא זֶה הֵכִינָה:
יָם נִקְרַע פִּתְאֹם וְזָע
שְׂמֹאלָה וְיָמִינָה;
וְהִנֵּה, בִּמְקוֹם הַתְּהוֹם
וּמְצוּלָה גוֹעֶשֶׁת,
נִפְתְּחָה לָעָם פִּתְאֹם
דֶּרֶךְ בַּיַּבֶּשֶׁת.
וְעָבְרוּ הֵם בְּשָׂשׂוֹן
בֵּין חוֹמוֹת הַמַּיִם,
בִּגְמַלִּים, בָּקָר וָצֹאן
וְכָל טוּב מִצְרַיִם.
וְדָגִים רָאוּ כָּל זֶה
מֵעִמְקֵי הַתְֹּהוּ,
וְתָמְהוּ לַמַּחֲזֶה,
שֶׁלֹּא קָם כָּמוֹהוּ.
אָז, בִּרְאוֹת פַּרְעֹה בַּנֵּס,
נֵס מַפְלִיא־עֵינַיִם,
חָשׁ גַּם הוּא לְהִכָּנֵס
בֵּין חוֹמוֹת הַמַּיִם.
פָּרָשָׁיו צְמֵאֵי־הַדָּם
הִתְפָּרְצוּ קָדִימָה…
וּפִתְאֹם חוֹמוֹת־הַיָּם
זָזוּ – מָטוּ פְּנִימָה.
וְהָפַךְ כָּל קִיר קָפוּא –
קֶצֶף־מְעַרְבֹּלֶת;
וְרוֹדְפֵינוּ נִגְרְפוּ
בְּמַבּוּל־מַפֹּלֶת.
כַּךְ טָבַע צָבָא מִצְרִי,
חֵיל שַׁלִּיט־הָרֶשַׁע,
וְעָמְדוּ לְעָם עִבְרִי
הַצָּלָה וָיֶשַׁע.
בִּלְבָבוֹת – שִׂמְחַת אֵין־סוֹף,
אוֹרוּ הָעֵינַיִם!
בְּנוֹת־הָעָם יָצְאוּ עִם תֹּף
בִּמְחוֹלוֹת־מַחְנַיִם.
שְׁמֵי־נֵכָר עוֹד מִמָּרוֹם,
חוֹל מִדְבָּר – מִתַּחַת,
אַךְ בָּאֹפֶק כַּחֲלוֹם –
אֶרֶץ־אֵל מֻבְטַחַת!
יַד מִרְיָם הַנְּבִיאָה
תַּךְ בַּמְּצִלְתַּיִם:
חֹגּוּ חַג הַיְצִיאָה,
יְצִיאַת מִצְרַיִם!
שֶׁבַח־עַד לְבֶן־עַמְרָם!
הוֹד לְבֶן־יוֹכֶבֶד!
שׁוּב עַמֵּנוּ לְעוֹלָם
לֹא יִהְיֶה לְעֶבֶד!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות