רקע
חיים שירמן
הקדמה ל"מבחר השירה העברית באיטליה"

בספר הזה נסה המו"ל לאסף יחד בפעם הראשונה את מיטב השירים העברים שנוצרו בארץ איטליה. בודאי אין מן הצורך להרבות מלים וללמד זכות על נסיון כזה: ידוע מכבר לכל בעלי מקצוע, כי במשך אלף ומאתים שנה חוננו יהודי איטליה בחוש וטעם מיוחד לדברי שירה. הרי באיטליה נכתבו כמה שירים שהם בבחינת “נכסי צאן ברזל” של הספרות העברית. וחוץ מזה כדאי להדגיש את העובדה שיצירות הללו, המצטיינות באיכותן ובכמותן, הן הבעתו הפיוטית של קומץ קטן באומה הישראלית, משום שמספרם של יהודי איטליה היה מצומצם בכל הזמנים. לא רק התפתחות השירה העברית בארץ מולדתם של ההומניסמוס ושל התחיה גרמה להופעה בלתי רגילה כזו, אלא גם חושם הפיוטי הבריא של יהודי איטליה עצמם. והוא שעמד להם לגדולי משורריהם גם בקבלם השפעה זרה ושמר על עצמיותם עד שיצרו יצירות מקוריות והן כחטיבה אחת.

ארץ איטליה תופסת מקום מיוחד במינו בקורות הספרות העברית, יען כי על קרקעה קמו משוררים עברים קֹדם ליתר מדינות אברופה. נסיונותיהם הראשונים בשדה השירה לא נשתמרו בידינו, אם לא נניח, שנשארו כמוסים בהמון הפיוטים עלומי השם מזמן קדמון שאין לקבוע היום בדיוק את זמן חבורם ואת ארץ מולדתם. אפשר שהתחילו לפייט באיטליה כבר במאה השמינית לסה"נ, ובכל אופן מציאות הפיוט באיטליה במאה שלאחריה היא עובדה שאין לפקפק בה. גם בימים הקדומים האלה אין הפיוט האיטלקי רק פרי השפעתו של פיטני ארץ ישראל בלבד – הם שהיו ראשי המדברים באותה תקופה – ונמצא בו כבר יצירות בעלות ערך עצמי. הפיטנים האיטלקים מפרסמים את אמנות הפיוט בגליל רינוס והשירה העברית משתרשת על ידי כך באשכנז ובצרפת. המאה התשיעית עד מחציתה השניה של המאה השתים עשרה היא תקופת תקפו של סגנון הפיוט הקדמון. האיטלקים מטפלים בחבה יתרה בכל סוגי הפיוט שנוצרו ושנשתכללו בארץ ישראל (יוצרות, קרובות, עבודות וכו') ומצטינים ביחוד בחבור סליחות. במקצוע השירה החלונית לא נשארו לנו אלא נסיונות בודדים. ראשי המשוררים האיטלקים בתקופה זו הם: שפטיה בר אמתי, אמתי בר שפטיה (המאה התשיעית), שלמה הבבלי, משלם בר קלונימוס (המאה העשירית), אליה בר ישעיה, יחיאל בר אברהם (המאה האחת עשרה).

סוף המאה השתים עשרה הוא תחלתה של תקופת המעבר וזמנה עד מחציתה השניה של המאה החמש עשרה בערך. ואע"פ שנכרים סימני ההשפעה הספרדית בזמן קדום, מכל מקום אינם חודרים משקלי הערבים אל השירה העברית באיטליה אלא לאט לאט ואינם תופסים להם מקום ראשי בשירת החול אלא בסוף התקופה ההיא. במשך תקופת המעבר מופיעים שירים מרובי חרוז, שירי אזור, שירים בעלי חרוזים משותפים (תג’ניס), מחברות (“מקאמות”) וכו' וחוץ מאלה גם צורות שאולות מן השירה האיטלקית והן: הסוֹנֶט (“שיר הזהב”, סמוך לשנת 1300) והטֶרְצִינָה ("שלישית " בתחילת המאה החמש עשרה).

האופק הרוחני הנרחב מתגלה לנו ברבוי הנושאים המצוים בשירה החלונית כגון: חשק, הלצה, לעג, מהלל הידידים ועוד. ראשי המשוררים בתקופה זו הם: בנימן בן אברהם מהענוים (המאה השלש עשרה), עמנואל הרומי (המאה הארבע עשרה).

התקופה השלישית והאחרונה זמנה מסוף המאה החמש עשרה עד תחלת המאה העשרים. בראשיתה עולֶה חלק מגולי ספרד לאיטליה;

ולעליה זו יש ערך חשוב משום שהנחילו הגולים את כשרונם הפיוטי לצאצאיהם אחריהם. מאז והלאה משפיעה הקבלה על השירה הדתית הקופאת בהתפתחותה סמוך לשנת 1700 והולכת ויורדת מאמצע המאה השמנה עשרה ואילך. ולאדך גיסא פורחת השירה החלונית על ידי שמשורריה באים במגע ובמשא עם הסביבה האיטלקית. הצורה הראשונה השאולה מן השירה האיטלקית בתקופה השלישית היא האוֹקְטָבָה ( סמוך לשנת 1500). מדי פעם בפעם מכניסים המשוררים אל השירה העברית גם את שאר הצורות האיטלקיות כגון הסֶקְסְטִינָה, הקַנְצוֹנָה, הקַנְצוֹנֶטָה, המַדְרִיגָל, שירים שקולים בלי חרוז (versi sciolti). הם משתמשים כמעט בכל הנושאים השגורים בספרות בני דורם האיטלקים. המחזה הראשון בעברית1 נתחבר כנראה במחצית השני של המאה השש עשרה. אחריו מופיעות במאות הי“ז הי”ח והי“ט עוד כמה שיחות ודרמות ממינים שונים. גם מספר התרגומים משפת המדינה ההולך ומתרבה במשך תקופה זו מראה לנו, עד כמה התקרבה השירה העברית אל האיטלקית. אע”פ שרוב המשוררים מחזיקים במשקלים הערבים כאז כן עתה, משתנית השקפתם על הרכבת המשקלים האלה שנוי גמור, מפני שהם משוים אותם אל הצורות האיטלקיות המתאימות. חביבה עליהם ביחוד אחת הצורות של המשקל הערבי “קאמִל” בתור ממלא מקומו של ה“אֶנְדֶּקֶסִילַבּוֹ” (endecasillabo ) האיטלקי. מן מאה החמש עשרה ואילך מתחילים לשנות את אפים של המשקלים הערבים על ידי בטול המקום הקבוע שתופסת ההברה הקצרה (כלומר השוא והחטף) בכל טור. השירים הכתובים עפ“י השטה הזאת מכילים בכל הטורים מספר קבוע של הברות בלי הבדל בין ארוכות לקצרות. השירה החלונית מגיעה למרום התפתחותה במאות הי”ז והי"ח; אחרי כן היא יורדת ונפגמת, עד שהיא פוסקת בתחלת המאה העשרים. התפתחותה של השירה העברית וירידתה מתאימות הן לתולדות התרבות של יהודי איטליה. ראשי המשוררים בתקופה השלישית הם: יוסף צרפתי (המאה השבע עשרה), יעקב ועמנואל פראנשיס, משה זכות (המאה השבע עשרה),משה חיים לוצאטו, שמחה קאלימאני, ישראל בנימין באסאן, אפרים לוצאטו, שמואל רומאנילי ( המאה השמנה שערה), שמואל דוד לוצאטו (המאה התשע עשרה).

כשנגש המו“ל לעבודתו השתדל לברר את השירים מבחינת מבט קבועה מראש. החומר הדרוש לו היה נפוץ בתלי תלים של כתבי יד וספרי דפוס ומפוזר בארבע כנפות הארץ. רצה המו”ל לעמד בראשונה על טיבו ועל ערכו של החומר כלו, כדי שלא יכניס אל הספר שום דבר בדרך מקרה. על ידי בדיקת המקורות נוכח לדעת שחלק הגון מן השירים החשובים ביותר נשתמר בכי“י בלבד והחליט לפרסם גם מאלה. כאן נדפסים בסך הכל 311 שירים ומהם יוצאים לאור 102 בפעם הראשונה. יתר השירים מקורם בספרי דפוס שכמה מהם יקרי המציאות וביניהם כאלה שערכם כערך כ”י ממש ( כגון ההעתק היחיד של ספר הפזמונים ליוסף גאנשו הנמצא בספרית בית המדרש לרבנים באמריקה). יש שלא עלה בידו למצא איזה שירים בודדים או קבצי שירים הידועים לו בשמם בלבד, אבל על פי הרוב הצליח בעבודת החפוש ובבדיקת המקורות. מספר המשוררים העברים באטליה הידועים למו“ל עלה לשבע מאות בערך. מהם בחר מאה עשרים ותשעה איש וקבל את שיריהם לספרו במחשבה תחלה, שמתוך יצירותיהם אפשר להכיר את האופי של השירה העברית באיטליה בכל סוגיה ובכל תקופותיה. ומכיון שלא בכל עידן נוצרו שירים בעלי ערך רב וקים, השתדל לבחר גם כאלה שיש למצא בהם טעם לשבח ביחס ליתר השירים מאותה התקופה. גם בתקופות זהב יש כידוע משוררים מן הדרגה השניה, אשר גם הם חברו שירים הראויים לתשומת לב ולשבח, ואף מהם הביא המו”ל כמה שירים. מתוך המספר הגדול של המשוררים בספר זה יעמד הקורא על השאיפות השונות ועל רבוי הגונים שבכל תקופה ויחרץ משפט נאמן על גדוליה וגאוניה.

בדרך כלל התאמץ המו“ל להכניס רק שירים שלמים אל ספרו, אלא שלפעמים הוכרח להביא גם קטעים, מפני שכמה יצירות רבות ערך שייכות למקצוע שירי העלילה (אֶפּוֹס) והמחזות (דרמות). על כל פנים הקפיד שיהיו הקטעים מובנים כשלעצמם ולא השמיט שום טורים בודדים מאמצע השירים. עפ”י דרישת בית ההוצאה צמצם בסימני קריאה עד כמה שאפשר.

לבסוף מביע המו“ל את תודתו העמוקה לכל החכמים שתמכו בידו והקלו עליו את עבודת הסדור וההוצאה. הוא מחזיק טובה לרב החכם **הד”ר ח. בראדי, מנהל המכון לחקר השירה העברית, אשר הואיל בטובו לעבר על רֹב הספר בעודנו בכ“י בשקידה נפלאה. על ידי השתתפותו של הד”ר בראדי עלה למו“ל לתקן כמה טורים משובשים שכבר נתיאש מתקונם. חוץ מזה מסר הד”ר בראדי לרשות המו“ל גליונות ההגהה של “מחברות עמנואל” (כרך שני) בהוצאתו הוא ועל ידי זה השתמש בנוסחאות מתוקנות של שירים אחדים. הוא מכיר תודה לידידו **הד”ר מ זולאי אשר קרא את גליונות ההגהה של ה“מבחר” מראשו ועד סופו ולא הסתפק בתקון שגיאות דפוס בלבד אלא שהסיר גם שבושים שנעלמו מעיני המו"ל.

ברוכים יהיו גם החכמים האחרים שעשו חסד עם המו“ל בהמציאם לו צלומים מכתבי יד עפ”י דרישתו, והם: הספרן ד"ר י. ש. דַּא סִילְוָה רוֹזָה באמסטרדם (צלומים מכי"י בסימנריון הפורטוגיזי), הרב א. דֶּלָּה פֶּרגּוֹלָה בפרמה (צלומים מכ"י בפָּלָטִינָה), מר מ. לוּצְקִי באוקספורד ( צלומים מכ"י בבודליאנה), הפרופסור ד“ר מ. ד. קַאסוּטוֹ, מקדם בפירינצי ועכשו ברומא (צלומים מכ"י בלַוּרֶנְצְיָנָה), הפרופסור ד”ר ש. שְׁפִּיגֶל בניו יורק (צלומים מספר פזמונים ליוסף גאנשו הנ"ל).

הודות לטובתם של הספרנים נִתן למו“ל להשתמש בברלין אפילו בגוף כי”י המונחים בספריות פרטיות מחוץ לארץ. במדה מרובה הנהו חיב תודה לד"ר י. אפשטין ( Jews' College, לונדון) ולרב ב. רוֹדְרִיגֶס פֶּרֵירָה ( Montefiore College, רֶמְסְגֵּט).

הספרן החכם מר א. מ. הַבֶּרְמַן פתח לפני המו“ל את אוצרות הספריה של מר ש. שוקן והמציא לו בזריזות רבה כמה ספרים נחוצים. מר ש. זֵלִיגְמַן באמסטרדם הואיל בטובו להשאיל אל המו”ל את הספר היקר “מחזה שדי” (טורינו 1808 ) של ש. רומאנילי.

הד“ר י. זָנֶּה בפירנצי, הפרופפסור ד”ר א. מארקס בניו יורק והפרופיסור ד“ר מ. ד. קאסוטו ברומא עזרו למו”ל בהשיבם על שאלותיו בעניני היסטוריה ספרות ובבליוגרפיה.

כמו כן אומר המו“ל תודה אל מנהלי כל הספריות הרשומות להלן שהרשו לו להשתמש בכי”י לצרכיו: אוקספורד, הספריה הבודליאנית; אמסטרדם, ספרית הסימניריון הפורטוגיזי “עץ חיים”; בודפשט, ספרית האקדמיה האונגרית (אוסף ד. קויפמאגן); בולוניה, הספריה האוניבסיטאית; ברלין, הספריה הממשלתית הפרוסית (שהמחלקה המזרחנית שלה הזמינה בשביל המו“ל הרבה כי”י מספריות אחרות ואפשרה לו להשתמש בהם ובכה"י שלה באולם הקריאה); ברסלוי, ספרית בית המדרש לרבנים ( (Jüdisch-Theologisches Seminar; המבורג, הספריה הממשלתית והאוניברסיטאית; לונדון, המוזיאום הבריטי וספרית Jews' College; לַיְדֶן, הספריה האוניברסיטאית; ליפסיה, הספריה העירונית;; מינכן, הספריה הממשלתית; פירינצי, הספריה הלורנציאנית; פרמה, הספריה הפלטינית; פרנקפורט דמיין, הספריה העירונית ( אוסף א. מֶרצבכר); קמבריג , ספרית Trinity College; רומא, הספריה הקזנטית; רֶמְסְגֵּט, ספרית Montefiore College.


כ“ח בשבט תרצ”ד, ברלין.



  1. עיין בירחון Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums LXXV (1931),75–118. המו"ל לא הביא דוגמאות מן המחזה הזה, מפני שנכתב בפרוזה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47979 יצירות מאת 2674 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20558 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!