והוא

אור בהיר וחדש, להאיר ולהסיר את חשכת הערפל השוכן מאז, על פני המזמור ס"ח בספר תהלים, אשר נלאו כל המבארים לבוא עד חקר תכונתו, ולהבין את כונתו! אור חדש יגיה עוד על כמה מזמורים, אשר נסתרו ונעלמו מאתנו עד היום.

הקדמה    🔗

אמר המחבר: קנא קנאתי לכבוד כתבי קדשנו שארית נחלתנו, בראותי את זדון ושגיון לב הרבה חוקרים חדשים מפרשי כתבי הקדש בימינו, ההופכים דברי אלהים חיים ועושים עם הכתובים כרצונם, וכחמר ביד היוצר כן היה כתבי הקדש בידם, לדבר עליהם ככל העולה על רוחם, את כבודם הפשיטו מעליהם, כחשו במחברם כדבר ברור, ויחסו אותם לעתים שונות, איש כפי היאות לשטתו אשר בדה מלבו, שנו את פניהם כחמר חותם, והלקו אותם בשבושים, קלקולים וחסרונות, ובנסחאות שונות, הרבה פסוקים הוציאו חוץ למקומם, ‏רבים המירו זה בזה, ויסכסכו וישבשו את אמריהם, וישחיתו את יפי מליצותיהם, הערוכים ושמורים אתנו מימי קדם, ויפיצו עליהם חשך ולא אור.

ואמרתי אל לבי לא עת לחשות הוא, עת לעשות לה', ולעמוד בפרץ, ולהציל את כתבי קדשנו, מחמד עינינו ויקר תפארתנו מיד המחבלים והמחללים הרבים; והנה יצאתי עוד הפעם, במחברתי הקטנה הזאת, לתבוע את עלבונם, ולהשיב להם גאונם; ולהראות לכל החוקרים הרבים באור חדש, איך שוא ונלוז דרכיהם, ואין ממש בכל השערותיהם, יען הנוסח שלנו הוא לעולם העיקר, וחלילה לנו לתקן ולשנות את דבריהם ע"פ העתקות שונות, המלאות שבושים וחסרונות, רק את הקבלה נשים לנו לקו, ואת המסורה למשקלת, ואז נלך לבטח דרכנו לגלות בהם גדולות ונצורות.

וכתבי הקדש כחם בם פנימה, לבדד ישכנו ובילדי נכרים‏ לא ישפיקו, ואם עניים הם במקום זה, עשירים הם במקום אחר, וזאת תהלתם ותפארתם נצח.

אדעססא ג' כסלו, תר"ם

מאמר הראשׁון    🔗

כאבן ספיר מתנוסס המזמור ס"ח בספר תהלים, אשר לו יתר שאת ויתר עז בעמק מליצתו ובהגיון רוחו, על כל השירים הנשגבים פרי רוח נעים זמירות ישראל, אבל לדאבון נפש הוא כחידה סתומה מני קדם באין פותר, וכמעט נלאו כל החוקרים הרבים לבוא עד חקר תכונתו, ולהבין את כונתו, ואין קץ לכל דבריהם ולהשערותיהם אשר הגידו על השיר הקטן הזה עד שהחכם עדוארד רייס חבר עליו ספר שלם¹ ועמל בכל נפשו בחנם, לגלות מעט אור על פני הלוט הלוט הזה; סבת הדבר אשר לא מצאו כל המבארים את ידיהם בשיר הנפלא הזה לדעת הפראפ' גרעטץ הוא דבר פשוט מאד, יען יצאו לפרש מהר את המזמור כמו שהוא, מבלי לשום על לב, כי נחוץ תחלה, לתקן היטב את לשון הכתובים אשר מהם נתחבר השיר, ולברר ולטהר אותם אל נכון מן השבושים, השגיאות והקלקולים שנפלו בהם אין מספר.

ומיד יצא הפראפ' גרעטץ להראות את ידיעתו הגדולה בבקרת כתבי הקדש, וידו החזקה בתקון הכתובים ובחד שכלו הראה לדעת, לתמהון רוחנו, כי יותר מעשרים שגיאות וטעותים‏ יש במזמור הקטן הזה; גם מצא בו ברוב תחבולותיו שנוי וחלוף בסדר הכתובים, ואחרי שסקל המסלה ופנה הדרך, יצא לפרש את המזמור הזה כמין חומר, והראה עוד לרעת בראיות רבות כי לא נכונים דברי החוקרים אשר יאחרו זמן חבורו עד ימי המקביים, רק נתחבר המזמור הזה בפירוש קודם גלות בבל, בעת אשר יד המצרים משלה עוד על עמים רבים, וכנראה מדברי המזמור הזה התחילו אז המצרים להעיק על בני ישראל מאד; וזאת היתה רק בימי שישק או פרעה נכה, ולא בזמן אחר, ורק אז נכתב ונתחבר השיר הזה, כאמרו “עמים קרבות יחפצו” ובל הענין יסוב ‏ בפירוש רק על העת הזאת²

אבל מה נשתומם לראות,‏ כי אחרי שיגע ועמל ה' גרעטץ מאד, לתקן הכתובים ולעשות נסחאות שונות, ע“פ העתקות ישנות, וכפי העולה על רוחו, לא צלח לו ג”כ לדעת את פשט המזמור הזה על נכון, ופירושו דחוק ורחוק וחסר טעם מאד, ואין בכל הבאורים כמוהו לרוע; וזאת חטאת רבים מחכמי אשכנז בימינו, אשר נגשו אל היכל כתבי הקדש לא כמלאכי שלום בשובה ונחת ברעד קדש, רק כמלאכי זעם וחרשי משחית אשר בכשיל וכילפות יהלומון וכל פתוחיהם ישחיתו יחד; לא עמלו תחלה להתבונן על דבריהם, ולדעת את כונותיהם, כי חלילה לשנות הנוסחא שלנו שהוא לעולם העיקר, רק יצאו מיד לחבל ולהשחית, להפוך את דבריהם ולשנות את נוסחותיהם ע"פ העתקות משובשות, וכפי העולה על רוחם; וישתבחו בעיר שכן הפליאו לעשות, ולגלות גדולות ונצורות בבאור הכתובים; ובאמת נוקשו ונלכדו בשחיתותם, ואשתוללו אבירי לב עד אשר נסתר ונעלם מהם פשט הפשוט הנראה לעינים, והנם מגששים כעת כעור קיר, מבלי לדעת אי זה דרך ישכון אור, ואין להם שום מבוא איך לצאת מן המבוכה הזאת.

ואיך לא יתחמץ לב איש חובב שירי כתבי הקדש בראותו איך הפך הח' גרעטץ את השיר הנשגב והנפלא הזה למשחת, את כבודו הפשיט מעליו, אבד ושבר אותו לרסיסים בלי רחם, ועשה אותו לכלי אין חפץ, עד אשר לא נכירהו ונחמדהו; גם הפסוק הקטן “סלו לרכב בערבות ביה שמו” אשר אין בו מום לא יצא נקי מלפניו ועשה בו שלשה שבושים, והפך אותו על “סלה לרכב בעבות ברכו שמו³ ומה יאמר הח' גרעטץ וסיעתו הרבים, אם נראה להם את פשט וכונת המזמור הזה ברור בשמש, מבלי לנגוע בו אף כקוצו של יו”ד; כי כלו צח ויפה ושכלה אין בו; ובאמת כשם שגדלה ידיעת החכם גרעטץ בתולדות ישרון עד מאד, כן קטנה השגתו בכתבי הקדש עד להפליא, יען לא שם לו את הקבלה לקו והמסורה למשקלת; וסבת הלחץ והדחק שמצאו המבארים ‏ בבאור השיר הנשגב הזה, איננו מטעם הבדוי שהגיד; כי לא ראו לתקן הנוסחא; כי זאת היה לא תהיה, ובמקום התקון יצא בטח קלקול; רק כי לא עמלו למצוא את המפתח לבוא בו אל היכל הקדש פנימה, ולהנות מאורו הנדול הנגנז שם למשכילים על דבר אמת; והמפתח הזה הם רק הפסוקים האלה.

אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת

אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ

אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה

מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת

אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה

מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן

וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל

בפירוש הכתובים הקשים האלה עמלו כל המפרשים מאד, והגידו תהפוכות וזרות אין חקר, רק עכ"פ ‏ לא ערבו את לבם לשבש הכתובים, ותלו החסרון בשכלם וחשבו אולי עור חזון למועד. אבל לדעת הח' גרעטץ מלת “יחידים” אין לו פה שום טעם, וכן מלת “בכושרות” ואין לפרש כמו בקושרות שהוא קשורים וחבלים, אך להסיר את כל הלחץ נחוץ לדעתו לתקן ולקרא כך.

מוֹשִׁיב מְרוּדִים בַּיְתָה

מוֹצִיא אֲסִירִים בְּמוֹסֵרוֹת

וכעת הא לכם פסוק חדש אשר לא היה לעולמים, וכן יאמר ג“כ כי מלות “נות בית” אי אפשר לפרש אשה היושבת בית, רק נשתבש מן “ענות בית” שפירושו ענות ונחת הבית; ומי לא יצחק על התקונים האלה ועל פירושו הנפלא אשר איננו כדאי לסתור אותו כי בטל הוא מאליו, אולם סבת הדבר שהלכו כל המבארים בתהו לא דרך, כי לא שמו על לבם לדעת מה רצה המשורר בשירו הנפלא הזה, ומה כוון בו, ועל מי ומי יסבו דבריו בכלל, והפסוקים האלה בפרט; לדברי הח' גרעטץ כל ענין השיר סובב והולך רק על העת אשר לחצו המצרים את בני ישראל בימי ‏פרעה נכה או שישק; לדברי הח' האפפֿעלד נכתב השיר הזה אחר גלות בבל; ולדעת הח' עדוארד רייס ‏ בימי הפטאלמיים; לדברי הח' עוואלד נתחבר השיר הזה ליום חנוכת הבית השני⁴ ולדעת הח' ברילל ביום נסיעת הארון לעיר דוד⁵, ולדברי הח' מאייער נתחבר השיר הזה בימי יאשיהו המלך לשיר אותו בבית ה' אחרי טהרתו⁶ ולדברי הח' היטציג וקאספעל נכתב והושר השיר הזה בפירוש בימי יהושפט ויהורם, בעת שנצחו את מואב, ואנשי חילם שבו בשלום מן המלחמה לא”י⁷, ויש עוד דעות שונות בזה, אבל כלם לא ראו נכוחה כי כל דברי השיר הזה סובבים והולכים על תולדות דוד המלך, ורק עליו כוון המשורר מהחל ועד כלה, עליו ולא על אחר: דוד המלך שהיה חטר מגזע בעז, שלקח את רות המואביה, אשר פלוני אלמוני לא רצה לגאול אותה, לבל ישחית את נחלתו, היה ממשפחה בזויה, כעדות עצמו: מי אנכי ומי ביתי⁸ ודוד ידע בעצמו היטב שהוא אסור לבוא בקהל, וכ“ש להיות מלך, כמו שנאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' וגו' עד עולם⁹. אך כאשר סר שאול המלך מדרכי ה‘, ובכל אשר יפנה ירשיע, לקח שמואל הנביא את דוד מן הנוה מאחר הצאן בהיותו רש ונקלה, ומשח אותו בדבר ה’ למלך על ישראל, וחדש ההלכה בימיו: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ובהיותו נביא אמת היה בידו הכח והמשרה לעשות זאת¹⁰, ודוד הודה אחרי כן לה' חסדו, ואמר מי אנכי ומי ביתי וגו' וזאת תורת האדם¹¹. והכונה זאת היא התורה והדת לאדם כמוני שאסור לו לבוא בקהל; ובעל דברי הימים שנה בכונה מפני כבוד דוד את סוף הפסוק כנודע¹², וכן אמר ג”כ דוד בשירו הגדול: ויתר תמים דרכי¹³, וכונתו להודות לה', על שהותר לבוא בקהל, ונשתנה ג“כ בתהלים בכונה על “ויתן” להעלים הענין ולכסות קלונו¹⁴, וכמו שאמרו חז”ל: מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום, מה הוא עד הלום לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך¹⁵, וכל המפרשים הרבים לא שמו את לבם על הדברים האלה אשר על ידם נראה אור חדש ובהיר על כמה וכמה ענינים בכתבי הקדש¹⁶.

וזאת אמר דוד בתפלתו לה‘: פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני, יתום אתה היית עוזר, מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי וכדומה¹⁷. וזאת ג"כ כונת המשורר פה: כי ה’ הוא אבי יתומים ודין אלמנות, מושיב יחידים ביתה, כי בחר בדוד אשר היה יחיד ועני למלך, והושיב אותו ביתה בכבוד והוד, והוא בבית הארזים, ועוד הפליא חסדו עמו מוציא אסורים בכושרות; כי הוציא אותו ‏ ממאסרו ומאסורו הגדול, והכשיר אותו לבוא בקהל; וכמו שאמר ויתר תמים דרכי¹⁸, וזאת אמר ג“כ במקום אחר; פתחת למוסרי; וכמו‏ שפירשו חז”ל כהוגן, שני מוסרות שהיו עלי פתחת, רות המואביה ונעמה העמונית¹⁹, וזאת ג“כ כונתו במה שאמר; כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה²⁰; ואף סוררים שכנו צחיחה כונתו בפורוש על שאול המלך, אשר סר מדבר ה‘, ובכל אשר יפנה ירשיע²¹, ולזה יבש גזעו ואפס ממשלתו; ונות בית תחלק שלל; מלת “נות” אשר נעלם שרשו וכונתו מכל המפרשים, פירושו רק אהל וסכה אשר יושב הרועה לשמור הצאן; והוא כמו נות כרות רעים²², וכאשר אמר שמואל לדוד בשם ה’; אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן²³, וכעת נבין ג”כ מה שאמר: מלכי צבאות ידדון ידדון; כי רבים גדולים וטובים ממנו, רצו בכל נפשם לחיות מלכים על עם ה‘, אך נות בית, מי שביתו היה הנוה, הוא נבחר מה’ למלך, והוא יחלק שלל אויבים כי אלהים מושיב יחידים ביתה בכבוד והוד.

וזאת כונתו במה שאמר מקודם; אלהים בצאתך לפני עמך וגו' כי אחרי שקרבם להר סיני והביא אותם אחרי כן עיף ונלאה²⁴ אל הנחלה והמנוחה לא"י, אשר כונן להם, חיתך ישבו בה, עדתך ומחנך ישבו שם²⁵, תכין בטובתך לעני אלהים; כי ה' ‏ הכין בטובתו לעני הזה, והסב כל הסבות האלה רק בשבילו, לבחור אותו להיות מלך עליהם; ובחנם השחית הח' גרעטץ את המליצה הנשגבה הזאת על “תכין בטובתך לעם” או “לעני עם” והשם אלהים לקח וקשר לפסוק שאחריו, ‏ויאמר עור כי המלות “אמר והמבשרות” אין שייכות להם רק נחוץ לתקן כך את לשון הכתוב: “אלהים אדני יתן אמר המבשר את צבא רב” אבל מלבד ששכח הח' גרעטץ בחפזו, כי אלהים אדני לא יבוא בכתבי הקדש לעולם מטעם נכון, ורק ההפך; אדני אלהים; וזאת עיקר ‏ גדול בדת ישרון.

²⁶לא ידע ג“כ פשוטו של מקרא ממש, יען נעלם ממנו לדעת על מי יסבו הדברים; ובאמת אחר שאמר תכין בטובתך לעני אלהים, הולך ומספר על איזה אופן בחר בו ה' למלך, ואמר; אדני יתן אמר ע”י שמואל הנביא המבשרות צבא רב, ובשר לו כי נבחר להיות לשר צבא על ישראל; וזאת כונת המשורר בתפלתו; הקם לעבדך אמרתך, זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני. וכדומה²⁷, והמשורר דבר פה בכונה, ברום מליצתו הנשגבה ברמז, ובלשון נסתר לגוף שלישי, להעלים ולכסות הענין מאד; אך מתוך השיר כלו, ובפרט מדבריו האלה “מוציא אסירים בכושרות” נראה היטב כי דוד חבר אותו בעצמו, כי משורר אחר לא ערב את לבבו לשית עליו דופי ולתת כבודו לשמצה, יען שמו וזכרו היה קדש ונערץ מאד, וכל המשוררים הרבים אשר קמו אחריו דברו עליו רק גדולות אין חקר²⁸ ולא לשוא התפאר דוד והגיד על עצמו כי הוא משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל²⁹ כי השיר הנשגב הזה יתן לנו עדות נאמנה כי אמן גדול היה במלאכת השיר והזמרה מאין כמוהו; ומה יקרו דבריו הנעימים האלה:

אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם

כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף

וְאֶבְרוֹתֶיהָ, בִּירַקְרַק חָרוּץ:

בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים

בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן.

אך כל המפרשים לא באו אל חקר דבריו היקרים, עד שאחדים מהם ובראשם עוואלד ומאייער, מחסר דעת אין הבין, הוציאו על המשורר הנשגב הזה משפט מעוקל; כי לא היה משורר גדול וע“כ דבריו קשים מאד³⁰ וכמעט כלם פרשו: בפרש שדי מלכים, שהוא מלשון שטוח, שהמלכים היו שטוחים על פני האדמה; ולדברי הח' מאייער כל המלות מן בה תשלג בצלמון עד רכב אלהים, המה רק הוספה מאוחרת, ‏ואין לשית אליהם לב³¹ ולדעת רא”ק במקום “בה” צריך להיות “ברד”, והכונה, כי ה' פרש את המלכים האלה בימי יהושע, ואז ירד השלג על הר צלמון, ועי"ז היה הברד להמס³² אך הח' גרעטץ הודה כי הפסוק הזה עוד ערפל חתלתו, ויאמר כי על הר צלמון אשר אצל שכם לא ירד עליו שלג, רק לדעתו נחוץ לבקש ולמצוא פה נוסח אחר משובח; אבל הנוסח שלנו הוא לעולם העיקר והוא המשובח; וכל המפרשים ובראשם הח' גרעטץ לא ידע פשט הכתוב, בי שפתים פרושו מקום גדרות הצאן אשר שם ישבו הרועים כמו שאמרה דבורה הנביאה לראובן: למה ישבת בין המשפתים לשמוע שרקות עדרים³³, וכונת המשורר פה להגיד כי אף על פי שישב בנוה מקום זבל ורפשו ולא בהיכלי שרים, בכל זאת יקר הוא ונכבד בעיני ה‘, ובו בחר, כי האיש התם; והישר כל ובל ורפש לא יטנפהו, והוא רומה להיונה אשר נחפה כלה בכסף, ואברותיה וכנפיה בירקרק חרוץ; ולקיים את דבריו ביותר, יאמר עוד; בפרש שדי מלכים; מלת “פרש” יש לה הוראות רבות, הבדיל, הפריש, החליט, וברר; כמו כי לא פרש; וכצפעני יפרש וכדומה³⁴ והכונה פה, כי בעת אשר יצא ה’ להחליט ולהפריש את המלכים ולברר לו הטוב והיפה שבהם על עמו; בה תשלג בצלמון, אז בה בהנוה במקום חשך ואפל הזריח שם אורו, ונתן טעם לזה, כי גם ה' לא התגלע על ההרים הרמים הרי גבנונים הרי בשן, רק בחר לו יה הר קטן, הר סיני, ועליו חמד לשבתו, ויפרש את דבריו עוד ויאמר.

רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן

אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ:

עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי

לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם;

וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים.

גם פה נלאו כל המפרשים לדעת כונת הדברים, אבל לא ערבו את לבם לשבש כל כך, כאשר עשה הח' גרעטץ, ויאמר כי המלות “עלית למרום” שייכות לפסוק הקודם; “סיני” בקדש עלית “למרום”, שהוא כמו למרום סיני עלית בקדש ורבותים אלפי שנאן יתקן על “רבבות אלפי ישראל”; וכן יצא שולל רא"ק לתקן על אלפי שיאן שהוא לדעתו הרי שיאן³⁵ וכן יתקן בלי דעת הח' מאייער במקום “סיני בקדש” על “סוכו בקדש”³⁶ המלות “לקחת מתנות באדם” הודה חח' גרעטץ כי ערפל חתלתם, אך ירגיש כי יסבו על בני ישראל בפרוש, כאשר יסכימו לזה הכתובים האלה: ונפש אדם וגו' ומכסם לה‘; הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל מתנה³⁷ ועל המלות: ואף סוררים לשכן יה אלהים,‏ יאמר כי נחוץ לתקן כמו לשון פסוק הקודם: ואף סוררים לשכון צחיחה, ואולי מלת “יה” בפסוק הזה נשאר עוד ממלת צחיחה, או כי המלות יה אלהים, המה רק שארית מהתחלת פסוק אחד, אשר היה כתוב פה, ונאבד מאתנו כעת; אך בשום אופן, יאמר הח’ גרעטץ, אין לקשור מלת סוררים לשכן, עם השמות יה אלהים.

ומי לא יצחק באמת על דברי רוח כאלה אשר אין להם שחר; ומה נכונים דברי חז“ל: א”ר אלעזר מהו אלפי שנאן הנאין והמשובחין שבהם, אף על פי כן אדני בם מסויים ביניהם³⁸, וזאת ג“כ כונת הראב”ע שאמר: אדני בם סיני בקדש, כי קדושת אל כהר סיני, ומלת בם כמו ויקדש בם, שהוא בתוכם³⁹ ואין לתקן ג“כ על “בא” כי הכונה פה כך: כמו בין כל הרבותים אלפי שנאן רק ה' לבדו הוא המסויים בתוכם, והוא העיקר, ‏ כן הר סיני עולה ג”כ בקדשו על כל ההרים הרמים; וכן דוד ג“כ מסויים בין כל המלכים הרבים, אשר רצו למלוך על בני ישראל; וכונת הכתוב השני “עלית למרום” נדע על פי הכלל הקדמון שיש לשפת עבר, כמו שהורו לנו חז”ל, והוא: מוקדם שהוא מאוחר בענין⁴⁰ ושעור הכתוב כך:

לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם

עָלִיתָ לַמָּרוֹם לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים

וְאַף סוֹרְרִים שָׁבִיתָ שֶּׁבִי

והדברים יסבו על מה שזכר מקודם: בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון; כי כאשר ירד ה' על הארץ לבחור לו מלך, אז הופיעה שכינתו על הנוה, ובחר ולקח לו למתנה את האדם הזה שאסור לו לבוא בקהל למלך על עמו, כאשר אמר על עצמו: וזאת תורת האדם; וה' עלה אחרי כן לשכון במרום, והסוררים שבה שבי, והם שאול וסיעתו, כאמרו מקודם: ואף סוררים שכנו צחיחה, ומטעם זה יאמר מיד: ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה, האל לנו אל למושעות ולה' אדני למות תוצאות, אך אלחים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו; ומי לא יראה פה, כי כונתו על שאול וסיעתו, ‏“וקדקד שער מתהלך באשמיו”

הוא שאול בפרוש כנאמר עליו: ובכל אשר יפנה ירשיע, ומת הוא ושלשת בניו במלחמה, וכל בני ביתו ספו תמו, והוא עלה למלוכה; ויזכור עוד חסדי ה' ויאמר.

אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב

אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם:

לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם

לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ, מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ:

הח' גרעטץ יתקן “מבשן אשיב” על פי הפשיטא “מבין שנים אשיב” שהוא כמו משניו אשליך טרף, וכפי הנראה יאמר הח' גרעטץ נעתק הפסוק הזה בטעות ממקומו,‏ כי שייך אחר פסוק כ“א; על המלות “מאויבים מנהו” יאמר הח' גרעטץ כי קשים מאד ונעלם פרושם מכל המפרשים, אך נחוץ לתקן ולקרוא “מאויבים תמלא”, ולדעת רא”ק “מאויבים מצהו⁴¹, אבל כל דבריהם אין להם שחר, ודברי רש”י ז“ל נכונים בזה מאד, שפרוש, אמר ה' מבשן אשיב, כי כן הבטיח להשיב אותנו מתוך אבירי בשן ומאיי הים⁴² וסובב על העת אשר ברח מפני שאול, והלך באשר הלך, וה' הבטיח לו ע”י שמואל לבל יפול לבו עליו כי מבשן וממצלות ים ישיב אותו לארצו, וימלוך על עמו בטח, ויחזה עוד נקם בצריו, והם שאול וסיעתו אויבי עמו, ועליהם כוון בתחלת השיר: יקום אלהים יפוצו אויביו,‏ ועליהם אמר פה: למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך, ישבעו מן האויבים הרבים, ומנהו מן שאול אויבו העז⁴³ ועל פי הכלל שהורו חז"ל נבין את דברי המשורר ביותר, והוא: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, ללמד על עצמו יצא, כמו מכף כל אויביו ומכף שאול, והלא שאול בכלל היה ולמה יצא לומר שרדיפתו קשה מכלם⁴⁴ ומטעם זה אמר “מאיבים מנהו” והוציא את שאול מן הכלל לומר ששנאתו לו היתה קשה מכלם; ויזכור חסדי ה' איך עלה לגדולה, ויאמר: ראו הליכותיך אלהים וגו' קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות; וכונתו בעת אשר הרג את גלית הפלשתי, ומשם עלה לגדולה, ויאמר עוד:

שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם

שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם

שָׂרֵי זְבֻלוּן, שָׂרֵי נַפְתָּלִי:

צִוָּה אֱלֹהֶיךָ, עֻזֶּךָ

עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ:

הח' גרעטץ יאמר, כי כל ההעתקות השונות קראו במקום צִוָה רק צוה; מלת רגמתם לדעת הח' האפפֿעלר צריך להיות רגשתם; השבעים קראו רוזניהם; והח' גרעטץ הודה כי המלות: רגמתם, תשלג, בצלמון, באמת עוד ערפל חתלתם, בכל זאת צלח לו לגלות אור על פני כל המזמור הזה; אבל כל דבריו ודברי המפרשים הרבים הם רק חשך וערפל, ורק חז“ל פרשו מלת “רגמתם” כהוגן שאמרו: שם בנימין צעיר רדם, אל תקרא רדם אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמין אותם שנאמר שרי יהודה רגמתם⁴⁵, וכונת הדברים, כי אחרי מות שאול בחרו שבט יהודה את דור למלך, אך שבט בנימין אשר מהם יצא שאול דבקו בכל נפשם באיש בשת בנו, וכל שבטי ישראל נהו אחריהם; ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד; ועל אותה העת ירמז פה בשירו: שם בנימין צעיר רדם, כאשר היטיב רש”י לפרש נעשה רדה עליהם; כמו: ורדו בכם שנאיכם, רדה באף גוים⁴⁶ ושרי יהודה אשר דבקו בדוד רצו לרגום אותם, וכן שרי זבלון ושרי נפתלי היו מתחלה נגדו⁴⁷, ודבר פה בעז מליצתו הנשגבה בקצור וברמז, ולא השלים הענין בכונת מכוין כנודע במלאכת השיר; אבל אחרית המלחמה הזאת היתה, כי בית דוד הלך וחזק, ובית שאול הולכים ודלים, עד שבאו כל שבטי ישראל חברונה, וימליכו אותו עליהם, וזאת כונת המשורר פה: צוה אלהיך עזך; כי נתן כח ועז באנשי סיעתו לנצח את בית שאול, והכח והעז האלהי הזה פעל לו לטובתו, למלוך על כל ישראל כלו; ויאמר עוד:

מֵהֵיכָלֶךָ עַליְרוּשָׁלִָם

לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי:

גְּעַר חַיַּת קָנֶה

עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים

מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף

בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ:

לדעת הח' גרעטץ במקום מהיכלך נחוץ לקרוא בהיכלך, ויוכיח עוד כי בעת שחבר המשורר את השיר הזה עמד המקדש בירושלים על תלו; אבל דבריו לא נכונים כי נעלם ממנו פשט הכתוב אל נכון, ופרושו כך: אחרי שהפליא ה' חסדו וכל השבטים התאחדו לאגודה אחת, יאמר כי ע“י זה יגדלו וינשאו למעלה, עד כי מהיכלך על ירושלם לך יובילו מלכים שי, מן ההיכל הקטן שעומר כעת בציון יובילו לך עוד מלכי ישראל שי לירושלים בימים הבאים, כי יזכו לבנות שם כמו רמים בית לשם ה'; ומהיכלך שעורו כמו “להיכלך” בדרך התחלפות האותיות זב”ז לסבת קרבת מצבם בסדר האלפא ביתא כנודע⁴⁸ ומכאן ראיה נכונה להפך כי שיר קדמון הוא, ובימי המשורר עמד המקדש רק בציון, אך רמז בדבריו פה כי עלה הרעיון בלבו לבנות בית לה' בירושלים.

וכונת הכתוב גער חית‏ קנה וגו‘, יאמר הח’ גרעטץ, נעלמה מכל המפרשים כי לא ראו שהדברים סובבים בפרוש על המצרים, וקרא אותם עדת אבירים יען אשר יעבדו את השור אפים; בעגלי עמים כמו בתוך עגלי עמים, והכונה כי המצרים הם בתוך העמים, כמו שורים אבירים בתוך עגלים; מתרפס, שרשו רפש וכונתו להתפלש ברפש וטיט, אך לפי העתקת השבעים הנוסח הנכון בכתוב “מהתרפס” שהוא מהפך הפעולה לא תרצה להתפלש ברפש וטיט; רצי כסף שרשו רק רצץ שהוא כמו עשק, ורצי כסף כמו כסף מרצץ, והכונה שהמצרים רוצים רק לקחת ממון בעשק; “בזר” כל ההעתקות העתיקו כמו פזר בזר, וכעת יאמר הח' גרעטץ נודע לנו פתרון הכתוב היטב וסובב כלו בפרוש על המצרים⁴⁹ אבל כל המפרשים ובראשם הח' גרעטץ לא ידעו את פשט הכתוב אל נכון, וכונת המשורר אינו סובב על המצרים או שאר עמים שונים, רק עמים פה, הם שבטי ישראל בפרוש, כאשר הרגיש בזה רש“י ז”ל אל נכון; וכונתו גער חית קנה עדת אבירים, והם אנשים בעלי זרוע אשר יש ביניהם, אשר כל מגמתם לחרחר ריב ומדון בין השבטים אשר הם רק כעגל לא למד, ובתוכם ירעו עדת אבירים כאלה, כמו שאמר: אבירי בשן כתרוני⁵⁰. מתרפס ברצי בסף פרשו חז"ל אל נכון שפושטים פסת יד לקבל ממון, ומתרפס הוא כמו לך התרפס⁵¹ והכונה בעד רצי כסף הם נכונים להיות נכנעים וללחוך את עפר הארץ, וכל מגמת חית הקנה ועדת האבירים האלה רק בזר עמים לעשות שהשבטים יהיו זרים זה לזה, ולא ישבו כאחים יחדו, כי קרבות יחפצו ולא ידרשו את שלוטם וטובתם באמת.

ואחרי שנודעה לנו יקרת השיר הזה, ומי חברו, ואיך הוא כלו יפה ומום אין בו⁵² נראה עוד על ידו דבר יקר הנוגע לכבוד כתבי הקדש, יען הפסוק יקום אלהים וגו' הוא תורה; והמלות אלהים בצעדך וגו' הם דברי דבורה⁵³ ומכאן עדות נאמנה על קדמות תורתנו וספרתנו הערוכים ושמורים אתנו מימי קדם⁵⁴.

מאמר השני    🔗

עתה נתבונן בשום לב על המזמור ק“ז בספר תהלים, אשר רבים וכן שלמים, הן מחכמי ישראל והן מחכמי העמים,‏ נמנו וגמרו כדבר ברור כי השור הזה נתחבר בימי עולי גלות בבל, וסובב והולך כלו בפרוש ‏ רק עליהם; והראשון בזת בין חכמי עמנו היה הרנ”ק אשר הראה לדעת כי כל השיר הזה מהחל ועד כלה כולל רק הקורות שקרה לראשי עולי הגולה מבבל, וברמז הולך ומספר עיקר קורתם מן העת שהתנחלו בארץ עד גבול איזה זמן מסויים, ואיך מצאו בשובם את הארץ שממה וחרבה, אחרי היותה לפנים טובה ופוריה⁵⁵ ואחריו בא הח' גרעטץ לחזק את דבריו ביותר ואמר, כי אמנם החוקרים הרבים כמו ראזינמילער, דעוועטע וכדומה, הכירו אל נכון כי המזמור הזה סובב והולך על עולי גלות בבל, אבל לא צלח להם לבאר אותו היטב כי יסכימו דבריו בד בבד עם קורות הגולים אז; רק להח' רנ“ק צלח ביותר לבוא עד חקר המזמור ‏ הזה, ולבאר אותו כלו על העת הזאת, ודבריו נכונים מאד, וכן רשמה ג”כ הפשיטא, היא ההעתקה הסורית, על המזמור הזה כך; כנש אנון ליודא מן שבקיתא ואסק אינון מן בבל⁵⁶.

אבל מה נשתומם לראות איך כל החוקרים האלה חרצו משפט על דבר תוכן וזמן חבור השיר הזה, בטרם שמו על לבם להבין ולדעת היטב את פשט וכונת הכתובים הבאים בסופו, אשר הם העיקר להבנת כל הענין; כי אחרי שחתם המשורר את שירו ואמר: ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה, ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט, יאמר לתמהון לב פתאם אחרי כן:

וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן

שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים

וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ

וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי

וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת

יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ

וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:

והנה לדעת הרנ“ק תכלית וכונת המזמור להזכיר בסוף איך ירדו ונשפלו ונתפרדו מחדש ע”י הממשלה הרעה של הפחות שלפני נחמיה, ומצוקת השרים והעשירים שבשָבִים עצמם, ושאר התלאות שמצאום, וכל זה הוא הנכלל בדברו, וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון, ויתכן שנעשו הפחות והעוצרים הללו בידי שמים או בידי אדם, וזהו שופך בוז על נדיבים, והזכיר עוד איך התחילו ימי הטובה והרבוי הגדול לעם, וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות⁵⁷ אבל הח' גרעטץ הרגיש היטב את הלחץ והדחק שיש עוד בהבנת הכתובים האלה, ואחר שפרש את כל השיר הזה על עולי גלות בבל יאמר, כי הפסוק וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון, אי אפשר לפרש ולהבין כמו שהוא, והמלות “וימעטו וישחו” נחוץ לבאר אותם על אופן אחר, רק אין פה המקום לזה, ואחר המלות וישם כצאן משפחות, נחוץ להוסיף אביון או משפחות עניים, ואחריו בא רא"ק ותקן הכתובים כך:

מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן

וַיְשִׂימוֹ קְצִין מִשְׁפָּחוֹת⁵⁸

אבל כל החוקרים הרבים לא ראו נכוחה כי לא ידעו את פשט הכתובים, ועל מי כוון המשורר בדבריו, ורדפו רק קדים ורעות רוח; ובאמת כל ענין השיר הזה, סובב והולך כלו רק על העת אשר יצאו בני ישראל מארץ מצרים, וגומר את דבריו בימי ממשלת דוד המלך; וזה דרך שוא ונלוז אשר הלכו בו החוקרים הרבים, להגיד השערות רבות על זמן חבור שירי נעים זמירות ישראל, ולשלול כמעט כלם מדוד המלך, ולאחר את זמנם עד ימי המכביים, מבלי לדעת כי רבים מהם סובבים והולכים רק על הקורות שעברו בין שאול ודוד ולא יותר ורבים מהם חבר ושר ‏דוד בעצמו, כי היה משורר גדול ועשה שירים רבים⁵⁹ כאשר נראה במזמור הזה.

זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ

אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי

עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ:

אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי

בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי:

לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי

וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי:

בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב.

רְצֵה יְהוָה לְהַצִּילֵנִי

יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה⁶⁰

כונת הדברים נעלמה כמעט מכל המפרשים אל נכון, ורק רא"ק ערב את לבו לשנות ולתקן הכתובים כפי העולה על רוחו, וקלקל בזה יותר ופרש אפל על פני אור⁶¹ ולדעת הח' עוואלד חֻבר והושר השיר הזה אחר טהרת הבית בימי יאשיהו; ולדברי הח' היטציג‏ חבר אותו ירמיה בעצמו⁶², אולם לבוא עד חקר השיר הזה נחוץ לנו לשום לב על קורות הימים שעברו, כאשר קרבו ימי משה למות, מסר את ממשלתו ליהושע, וצוה אותו בשם ה' לעמוד לפני אלעזר הכהן אשר ישאל לו במשפט האורים לעת הצרך, לבל ימשול על עם ה' בחזקה, ולבל יוציא להרג עמו כאות נפשו, ועל פי דת משה היו ידי מלך ישראל אסורות, ולא יכול לערוך קרבות בעצמו, בטרם לקח רשות מה' על פי נביא וכהן⁶³, אך שאול המלך כמעט שעלה למלוכה, הרים את לבו מאחיו, ולא רצה לשאול בדבר ה' וערך קרבות בעצמו, ובכל אשר יפנה ירשיע, ולא קיים את דבר ה‘, ושם את הנביא ותכהן לשמצה ולחרפה; וזאת הוכיחו שמואל על פניו, בעת אשר הגיד לו שאול אחר מלחמת עמלק, כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה’, אז הגיד לו שמואל הנביא:

הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים

כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה

הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב

לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים⁶⁴

וכונתו כי טוב לשמוע בקול ה‘, היינו לדרוש בה’ בטרם תצא למלחמה, ולהקשיב ולקיים את כל דבריו, טוב יותר ויותר מלהקריב. לה' עולות וזבחים וחלב אילים, אבל אתה לא תחפוץ לשאול בה‘, ובכל מלחמותיך הרשעת, יען מאסת את דבר ה’ וימאסך ממלך, ובחר לו ה' איש כלבבו אשר יקים את מצות ה' בכל נפשו; ומיד משח שמואל בסתר את דוד למלך ומאשפות ירים אביון⁶⁵ כי ראה שהוא מוכשר לזה, והוא ישמור ויקים את תורת ה' בכל לבו: וזאת אמר דוד פה בשירו אשר שר, בעת אשר היה נע ונד מפני שאול: קוה קויתי ה' ויט ‏ אלי וישמע שועתי, ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי, וכונתו כי נלקח מן הנוה ממקום רפש וטיט ונמשח למלך; זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי, וירמוז פה בדבריו על דברי שמואל הנביא שאמר לשאול: הנה שמוע מזבח טוב, כי העקר רק לקיים את דבר ה‘; ויאמר עוד: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר; וכונתו בעת אשר נמשחתי למלך אמרתי כי מיד אוכל למלאות את דבר ה’, ובאתי מהר לשבת על כס מלוכה במגלת ספר בידי; כתוב עלי, ככתוב עלי, וכמצֻוה אנכי המלך בתורת משה, כמו שנאמר: וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו⁶⁶, והנה לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי, ולא כשאול המלך אשר לא שמר תורת ה'; בשרתי צדק בקהל רב, החלותי לבשר משפטי צדק בין העם, הנה שפתי לא אכלא ואבשר עוד, אבל פתאם אפפו עלי צרות רעות מיד שאול וסיעתו עד אין מספר,‏ ואני עני ואביון אדני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל תאחר.

וזאת כונת המשורר במזמור ק“ז, להגיד רק קורות ימים שעברו, ולחתום את דבריו בדברים הנוגעים לתולדות שאול ודור המלך, והולך ומספר המשורר במליצתו הנשגבה בדרך הפלגה גדולה, איך יצאו בני ישראל מארץ מצרים, ואיך נאספו ונלקטו אחת לאחת מארבע רוחות הארץ, ואיך תעו אחרי כן במדבר בישימון דרך, והיו רעבים וגם צמאים, ויצעקו אל ה' בצר להם, ומיד ונפש רעבה מלא טוב, כי נתן להם מים ואת המן, אך כאשר עצת עליון נאצו, ורצו בשר תאוה נתן להם את השלו, אשר היה לזרא באפם, ויזעקו לה' וירפאם; ואחרי כן ידמה המשורר את כל הליכותם במדבר לאנשים אשר ילכו באניה ‏ בלב ים, ואחר כמה צרות ורעות שעברו עליהם יבואו למחוז חפצם, אז יודו לה' חסדו ויספרו נפלאותיו; כן היו בני ישראל ג”כ אז, כאשר באו עיף ונלאה לא“י, אל הנחלה והמנוחה, ויספרו ג”כ את נפלאותיו כי ישם נהרות למדבר וגו' ישים מדבר לאגמי מים וכדומה⁶⁷ ואחרי כן יספר איך נתישבו בני ישראל בארץ ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויברכם וירבו מאד, והצלחתם עלתה כפורחת, אבל לא לארך ימים, כי פתאם הלכו אחורנית, וימעטו וישחו, סבת הדבר מעצר רעה כי קם עליהם עוצר ומושל רע הוא שאול המלך, ובא עליהם יגון, כי הרים את לבו מאחיו, ושפך בוז על נדיבים והם נדיבי עם, כי לא רצה לדרוש בה‘, ולשמוע לדברי הנביא וכהן, וישם את שמואל והכהן לחרפה, וערך קרבות כאות נפשו, ויתעם בתהו לא דרך והוציא להרג עמו בחנם; אך בחמלת ה’ על עמו לא האריך ימים על ממשלתו, וישגב אביון מעוני, כי ה' בחר את דוד העני ורש מן הנוה למלך, וישם כצאן משפחות; ומגביל היטב לעמת וימעטו וישחו הנאמר על שאוּל: יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה, כי המלך הזה הלך בדרך ה' ונוצר תורתו מאד.

ועל פי הדברים האלה נראה ג"כ אור חדש על פני שלשת המזמורים האלה אשר נסתרו ונעלמו דבריהם מכל המפרשים הרבים, והוא:

הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן

אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם

יְהוָה לֹא קָרָאוּ:

שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד

כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק:

עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ

כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ:

הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן

אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם

אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ:

שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד

לֹא הָיָה פָחַד

כִּי אֱלֹהִים פִּזֵּר עַצְמוֹת חֹנָךְ

הֱבִישֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם:

שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם⁶⁸

כמעט כל המפרשים הסכימו כי “ידעו” פרושו האם לא ידעו זאת, או יש להם לידע, כאשר פרש רש“י הלא סופם ידעו מה שעלתה בהם; “הבישתה” יאמרו רבים כי הוא עבר במקום צווי, והח' גרעטץ יאמר אף כי נסתר ונעלם מאתנו פשט מן המלות “עצת עני תבישו” בכל זאת יותר נכון הוא מן “פזר עצמות חנך”⁶⁹ ולדעת רא”ק נחוץ לתקן במזמור הראשון כך:

שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד

כִּי אֱלֹהִים בִּדַּר עַצְמוֹת צַדִּיק

וְכִי הֹבִישׁ עָנִי ה' מְאָסָהוּ

ובאמת הלך רא“ק בזה שולל כדרכו ועשה מן מלת בדור “בדר” שפרושו לדעתו כמו פזר⁷⁰ אבל כלם לא ראו נכוחה ולא ידעו את כונת המשורר ואל מה ירמזון מליו; לדעת רש”י סובב המזמור הראשון על נבוכדנצר, והשני על טיטוס; לדעת הרד“ק נתחבר הראשון בגלות בבל; לדעת ראזינמילער, דע וועטע, עוואלד נתחברו אחר ששבו בני ישראל מבבל⁷¹, ולדברי היטציג חבר המזמור השני ירמיה בעצמו, ויש עוד דעות שונות בזה, אולם שלשת השירים האלה חבר ושר אותם דוד בעצמו, ובמלת “פעלי און” כוון אך על שאול, ועליו אמר, אבלי עמי אכלו לחם,‏ יען הוציא להרג ‏ עמו רק כאות נפשו; אלהים לא קראו, כי לא שאל תחלה בדבר ה' ע”י נביא וכהן; שם פחדו פחד, כונתו במלחמתו האחרונה עם הפלשתים, כמו שנאמר: וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד, וישאל שאול בה' ולא ענהו⁷²; לא היה פחד, כונתו האם לא היה פחד, או לא היה פחד בעלמא כי שם פזר עצמות חנך, שם נפלו ומתו שאול ושלשת בניו בהר הגלבע, ועצמות שאול נפזרו כי גויתו תקעו הפלשתים בחומת בית שן ואת ראשו כרתו מעליו, וזאת כונתו במלת “פזר עצמות חנך” לרמוז על הדבר הזה⁷³, וכן מה שאמר מיד: הבישתה כי ה' מאסם, לרמוז ג"כ על מה שאמר שמואל לשאול: יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך⁷⁴, אך במזמור הראשון יזכיר רק התחלת הענין: שם פחדו פחד, והפסיק בתוך ואמר: כי אלהים בדור צדיק, וכונתו על עצמו כמו שאמר: מושׁל באדם צדיק⁷⁵, עצת עני תבישו, כי רדפהו עד חרמה, אבל ה' היה מחסהו⁷⁶.

מאמר השלישי    🔗

אחר הדברים האלה נשים ‏ עין על השיר הנפלא הזה, בישראל גדול שמו והוא מזמור לאסף:

נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים

וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן:

שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת

מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה:

אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם

וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי־חַיִל יְדֵיהֶם⁷⁷

רבים מן המפרשים הסכימו שהשיר הזה חֻבר בימי חזקיהו המלך, על מפלת חיל סנחריב, וכן נרשם ג"כ זאת מלמעלה על המזמור הזה בהעתקת השבעים אך אחדים מהם יאמינו כי נתחבר השיר הזה רק בימי המכביים⁷⁸ יען הלחץ והדחק נראה לעינים, כי איך יאמר המשורר “בישראל גדול שמו” אחרי שבימי חזקיהו נגרשו כבר בני ישראל מארצם, ולדעת הח' גרעטץ חֻבר השיר הזה בפרוש בימי חזקיהו רק נחוץ לתקן הכתוב כך “בירושלים ‏ גדול שמו” וכן “ויהי בשילה סכו” ואז יבוא הכל על נכון⁷⁹.

אבל כל החוקרים הרבים לא ראו נכוחה ולא קלעו אל מטרת האמת, יען המזמור הזה וגם המזמור שלפניו, לא יסבו כלל וכלל על ימי חזקיהו או המכביים, רק על המלחמה האחרונה אשר לחם שאול בפלשתים, וזאת כונת המשורר במה שאמר מקודם: הודינו לך אלהים, הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך, והם הדברים אשר עשית לפנים בצאתך לשפוט מישרים, ואמרת להוללים אל תהלו ולרשעים אל תרימו קרן, והם שאול וסיעתו, ותרוממנה קרנות צדיק, הוא דוד המלך, ואז נודע ביהודה אלהים, כי יש אלהים שופטים בארץ, כי שבט יהודה בחרו בדוד תחלה, ואחרי כן בישראל גדול שמו, כאשר המליכו אותו עליהם, ומיד ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון, כי דוד היה הראשון אשר שם את ירושלים למושב לו, והביא את ארון ה' לציון, והולך המשורר ומספר את מעשי ה' ויאמר: שמה שבר רשפי קשת, מגן וחרב ומלחמה סלה, אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, וכונתו בזה על המלחמה האחרונה אשר לחם שאול בפלשתים, כאשר קונן דוד עליהם ואמר: שם נגעל מגן גבורים, קשת יהונתן וחרב שאול⁸⁰. ומטעם זה נרשם על המזמור ע“ה מלמעלה המלות “אל תשחת” אשר נעלם פרושם מכל המפרשים, אבל אם נשים לב על מזמורי תהלים נ”ז נ“ח נ”ט, אשר שר דוד, נראה כי גם שם נרשם מלמעלה המלות “אל תשחת” ועל שנים מהם נאמר בפרוש, אל תשחת בברחו מפני שאול, אל תשחת בשלוח שאול וגו' להמיתו, ומכאן נראה היטב שכונת המלות “אל תשחת” להגיד שכל ענין השיר סובב והולך על שאול אשר השחית את דרכו מאד, ובכל אשר יפנה ירשיע, ולהעיר בזה את אזן העם למוסר, ומטעם זה נרשם ג“כ על המזמור הזה, המלות “אל תשחת” לרמוז על הענין הנזכר, וזאת ג”כ כונת המשורר מה שאמר מיד:

אַתָּה נוֹרָא אַתָּה

וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ:

מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין

אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה:

בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים

לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה:

כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ

שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר:

בפרוש הכתובים האלה עמלו כל המפרשים מאד, והגידו תהפוכות וזרות אין חקר; אך לדעת הח' גראטץ ורא“ק יש לתקן ולקרוא תחת מאז אפך “עז אפך” ואת הפסוק כי חמת אדם וגו' לא העתיק גראטץ כלל, והציג נקודות רבות לסימן כי נתקלקל פה הכתוב מאד; אך לדעת רא”ק יש לתקן הכתוב כך.

כִּי חֲמָת וֶאֱדֹם תָּדוֹךְ

שְׁאֵרִית חֲמָת תַּחְגּוֹר

והכונה לדעתו כי שתי האומות חמת ואדום תדוך, כמו והדוך רשעים תחתם ושארית חמת תחגור, הוא מלשון חגר ופסח⁸¹ ולדעת עוואלד יש לתקן על פי השבעים על “תחגך” שהוא מלשון חג⁸², אבל כל המפרשים לא באו אל חקר דברי המשורר שאמר נורא אתה ה' ומי יעמוד לפניך מאז אפך; שכונתו בזה על שאול המלך אשר חרה אף ה' עליו מכבר, ומשמים השמיע דין על ידי שמואל הנביא, והגיד לו כי מאס בו, ובחר לו איש כלבבו, להושיע כל ענוי ארץ; כי חמת אדם תודך, סובב והולך על שאול אשר אחרי שסר מדרך ה' בא להקריב את העולה, ואמר לשמואל כי חמל על מיטב הצאן למען זבוח לה‘; וחמת אדם פרושו כמו כסיל אדם⁸³ והוא שם התאר לאיש משחת, אשר דרכו רק להזיק ולהרוג אנשים כמו נחש בחמתו ועולה היטב על שאול אשר הוציא להרג את עמו רק כאות נפשו, וכאשר אמר דוד עליו: זרו רשעים מרחם וגו’ חמת למו כדמות חמת נחש כמו פתן חרש יאטם אזנו⁸⁴ וזאת כונת המשורר פה, כי חמת אדם תודך, אם איש משחת ורע מעללים יבוא להודות לך ה‘, גורם בזה כי שארית חמות תחגור, כי מלבד האף והחמה שיש לך עליו מכבר, תחגור כעת בעת אשר יודה לך, את שארית חמתך עליו ותכעוס ביותר; ומסכים ממש עם דברי דוד שאמר: ותפלתו תהיה לחטאה, וכן אמר שלמה זבח רשעים תועבת ה’⁸⁵; ושארית חמות מגביל היטב לעמת מה שאמר המשורר מקודם: ומי יעמוד לפניך מאז אפך, וכונתו כי ה' היה כבר בכעס עליו, אך ע“י אשר יצא עוד להודות לה‘, גרם כי ה’ חגר שארית חמתו עליו, ומת במלחמתו האחרונה עם הפלשתים, ושם יבצור רוח נגידים, השפיל והקטין את רוח שאול אשר שמהו לנגיד על עמו, והוא רם לבבו מאד בממשלתו, וכעת נראה ג”כ אור חדש על פני השיר הזה אשר ערפל חתלתו; והוא:

לדוד מזמור

נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי

עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ:

מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן

רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ:

עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ

מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶךָ⁸⁶

רבים מהח' ובראשם היטציג,‏ ושטיינער וכדומה, אף כי נעלם מהם פשט וכונת הכתובים, הסכימו כי המזמור הזה נתחבר בימי המקביים⁸⁷ ולדברי הח' בלעעק לא הוברר עוד הדבר אם השיר הזה הוא נבואה לעתיד, או מספר מה שעבר⁸⁸; לדברי הח' גייגער השיר הזה הוא רק שבח ותהלה לנדיב אחד מן הצדוקים בימי בית שני, ומשחר יפרש מלשון שחרות והכונה ימי השחרות והעלומים⁸⁹ ולדעת הח' שי“ר נבוכו כל המפרשים בפרוש המלות “טל ילדות” כי “טל” פה אין הוראתו כמו בכל המקרא, רק הוא מן טליא בלשון ארמי וסורי שפירושו נער, וכן תרגם פה הסורי “טליא ילדתך” והכונה על קבוצת נערים במלחמה⁹⁰ ולדעת הח' קאבאק מלת “טל” פה הוא צווי משרש נטל⁹¹. בהדרי קדש, תקנו רבים על בהררי קדש, אך ביותר תקן רא”ק את הכתובים האלה כך:

עַמְּךָ לְךָ טַל נְדָבוֹת

בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ

מִשַּׁחַר מֵרֶחֶם יֹלַדְתֶּךָ⁹²

אולם כל המפרשים הרבים הגידו רק תהפוכות וזרות אין חקר, כי כל המזמור הזה, סובב והולך מהחל ועד כלה, רק על דוד המלך, ובזה צדקו מאד דברי הראב“ע והרד”ק, ועמהם הסכים ג“כ הח' עוואלד⁹³ וכונת הדברים אשר נעלמו מכל המפרשים הוא כך; כי ה' אמר לדוד שב לימיני וחכה מעט, עד אשר אשים את אויביך, והם סיעת שאול, הדום לרגליך, ומציון יבוא לך עז למשול ולרדות בקרב אויביך, והם האויבים הרבים מעמך, יען כל השבטים היו בתחלה עם איש בשת בן שאול, ורק שבט יהודה דבקו בדוד כנודע; ולזה יאמר עוד המשורר מיד בשם ה‘: עמך נדבות ביום חילך; והכונה כי כל שבטי יה יבואו ויתנדבו אליך בלב שלם ביום חילך בעת הצלחתך וגבורתך ואז יקבלו כלם את מלכותך עליהם בהדרת קדש; והמלות “מרחם משחר” נעלמו מכל המפרשים הרבים, כי פרשו כמעט כלם “מִשְׁחָר” מלשון שַׁחַר ואור בקר; אך באמת “מרחם משחר” פה, הוא ממש ההפך מן הנשאים מני רחם, מרחם הקדשתיך⁹⁴ וכונת המשורר להגיד ברמז והסתר פה, כי אף שהורתו של דוד היתה שלא בקדושה וטהרה, ומרחם חשך משחור הודו, כאמרו: הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, ואמר עוד: וה’ יגיה חשכי⁹⁵, בכל זאת, לך טל ילדתך; ילדותך הוא לך כטל, כי מן העת שנולד ויצא לאויר העולם זך ונקי הוא כטל, כאשר הגיד לו ה'; בני אתה אני היום ילדתיך⁹⁶ ולזה נשקו בר, כי בר ונקי הוא כטל, וכמו טל אורות טלך⁹⁷ ובכונה אמר המשורר פה מקודם בהדרי קדש” לחזק הענין ביותר⁹⁸ ויאמר עוד:

נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם

אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק:

אֲדֹנָי עַל יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים:

יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה

מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה

עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ:

לדעת הח' גייגער: על דברתי מלכי צדק, שאתה תהיה מלך וכהן כמו מלכי צדק מלך שלם; ולדעת הח' שי“ר על דברתי פה מן פעל הארמי ‏ “דברה” שפרושו הנהגה ומנהג; המלות מחץ ביום אפו מלכים, נעלם מכל המפרשים, מי המה המלכים האלה; וכן כונת הכתוב: מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש; אין אתם יודע עד מה; ורק רא”ק תקן מבלי דעת על “כַן” ירים ראש, שהכונה לדעתו על הכוס והגביע שבידו ירים ראש אויביו⁹⁹, אבל כל דבריהם אין להם שחר, ‏כי כונת המשורר להגיד כי ה' נשבע לדוד שיהיה כהן לו לעולם, ולא יתנחם, על דברתי מלכי צדק על דברתי אשר אמרתי והבטחתי לשמואל, ואין לך מלכי צדק לפחוד עוד; ה' על ימינך מחץ ביום אפו מלכים והם שאול ושלשת בניו שמתו על שדי המלחמה; ויאמר עוד כי דוד ידין בגוים וגו' מחץ ראש על ארץ רבה, והם בני עמון אשר נקראו על שם עיר ממשלתם, ודוד לכד את רבה, ואת העם הוציא וישם במגרה ובחריצי הברזל וגו' וכן יעשה לכל ערי בני עמון¹⁰⁰. מנחל בדרך ישתה, כונתו על דוד שנלקח מן הנוה למלך, והיה רועה צאן בשדה, ושתה מים מן הנחל, והיה נגש ונענה עד מאד, כאמרו; וענתך תרבני, על מי מנוחות ינהלני¹⁰¹ ועל כן ירים ראש ראוי הוא למלוכה יותר מן שאול, כאשר הודה דוד אחרי כן לה' חסדו ואמר: כבודי ומרים ראשי; ועיניך על רמים תשפיל¹⁰² וכונתו בזה על שאול שהרים את לבו מאחיו והיה גבה עינים ורחב לבב ולזה אפסה ממשלתו.

וזאת גם כן כונת המשורר בשירו ק"ט בתהלים, אשר כמעט כל המפרשים הגידו עליו תהפוכות וזרות, ולדעת הח' היטציג, והאלסהאזען, נתחבר בימי המקביים; ולדברי הח' גראטץ נתחבר בטח בזמן אחרון, רק אין לאחר אותו כל כך; והח' גראטץ יצא עוד לפרש אותו ולהסיר כל הלחץ ממנו, ועשה בו תקונים ושנוים אין מספר, והפך את הודו למשחית, כאשר נראה בזה:

אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ:

כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ

תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה:

וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה

וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי:

הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע

וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ:

יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר:

זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יְהוָה

וְהַדֹּבְרִים רָע עַל נַפְשִׁי:

לדברי הח' גראטץ במקום “אלהי תהלתי” צריך להיות ‏“אלהים תפלתי” וכן “וישימו עלי” נחוץ לתקן על “וישלמו עלי” כאשר הסכימו גם כן לזה הח' האלסהאזען והאפפֿעלד; המלות: הפקד עליו רשע, יאמר הח' גראטץ שאין ספק שהם דברי האויבים אשר הגידו על המשורר, ורק נחוץ להוסיף מקודם מלת לאמר או ויאמרו¹⁰³ והפסוק הפקד עליו רשע נתקלקל מעט לדעתו ונחוץ להוסיף מלת “שפט” ואז יבוא הכל על נכון; על המלות “פקדתו יקח אחר” יאמר הח' גראטץ כי הם קשים מעט, אך אין לפרש אותם פקודה או משרה,‏ רק הכונה על פקדון, והכתוב: זאת פעלת שטני מאת ה‘, יאמר הח’ גראטץ כי מלת “פעלת” אין לה מקום פה כלל, רק נחוץ לתקן “זאת תפלת שטני”,‏ קמו ויבשו, יש לתקן על פי השבעים “קמי יבשו” וכן להושיע משפטי נפשי על “משטני נפשי” וכדומה¹⁰⁴.

ומי לא יתפלא על התקונים האלה ועל פרושו שאין לו שחר; ובאמת כל המזמור הזה, וגם המזמור ס“ט הנדמה לו, אמר דוד על שאול בפרוש, כאשר הרגיש הרד”ק אל נכון; ודברי הרנ“ק כי המזמור ס”ט סובב על ימי אליקים ובכחידס לא נכונים כלל¹⁰⁵; ופי רשע ופי מרמה כוון דוד רק על שאול אויבו העז; ואמר תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, ומה תפלתו מה‘? הפקד עליו רשע וגו’, כי ה' יפקוד עון הרשע הוא שאול, והפסיק בכונה בתוך על ידי הפסוק, וישימו עלי רעה; להתנצל ולתת טעם מדוע נוטר שנאתו ויקלל אותו בקללות נמרצות כל כך; וכן יתנצל עוד הפעם ויאמר: יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת¹⁰⁶ וחתם את קללתו ואמר; זאת פעלת שטני מאת ה‘, והדברים רע על נפשי; וכונתו: זאת אבקש מאת ה’ כי יעשה וישלם למבקשי נפשי, וידעו כי ידך זאת אתה ה' עשית להם, קמו מעט אך ויבשו מהר; ואודה לה' מאד בפי כי יעמוד לימין אביון להושיע משפטי נפשו; וכל הדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת.

בדבר האתנח במלת ימינךָ    🔗

(תהלים פ יח)

רבים מן המפרשים אחזו בכל עז, בדברי הח' פינסקער שאמר בספרו מבוא לנקוד האשורי צד קל“ג, בזה”ל; וכן בתהלים (פ' י"ח) האתנח במלת “ימינך” מקומו במלת איש; כי מה טעם למליצת “איש ימין” והתרגומים כלם וכן המפרשים נדחקו בבאורה, והנכון: תהי ידך על איש, ימינך על בן אדם אמצת לך, ויהיה כפל לשון במלות שונות עכ“ד; אבל דברי הח' פינסקער טובים רק למראה עינים, ולא כן האמת; ואם נשים עין על דברי הפסוק הקודם: וכנה אשר נטעה ימינך, ועל בן אמצתה לך; נראה כי אין לזוז שם האתנח מן מלת ימינך בשום אופן, והוא הדין ג”כ בפסוק הזה, תהי ידך על איש ימינך וגו', שהוא רק כפרוש ותוספת באור לדברי פסוק הקודם, והמלות “איש ימינך” אחוזים ושלובים ע"י האתנח זה בזה אל נכון, ולא יפרדו לעולם.

ועל שאלת הח' פינסקער מה טעם למליצת “איש ימינך” נשיב כי יש ויש טעם נכון למליצה הזאת, יען במלת איש ימינך כוון המשורר על דוד המלך, אשר נאמר עליו; ה' על ימינך, שב לימיני¹⁰⁷ וכדומה; ובן אדם נרמז ג“כ על דוד כאמור וזאת תורת האדם, לקחת מתנות באדם¹⁰⁸, ואיש ימינך מקביל היטב לעמת ובן אדם, וכעת נבין ג”כ כונת המלות “אמצת לך” כי דוד היה מך ערך ודך נכלם, ורק ה' היה עומד על ימינו ואמץ את רוחו; והנה המשורר בקש פה תחלה מה' על ישראל הנמשל לגפן, וחתם ופקד גפן זאת, ואחרי כן בקש על מלכות בית דוד ואמר, וכנה אשר נטעה ימינך, ועל בן אמצתה לך, ופעל נטע פה פרושו כמו וכמשמרות נטועים, והכונה כמסמרות הקבועים בארץ¹⁰⁹ וכן הגפן תעמוד רק על ידי משענת קנה ומטה כנודע; “וכנה” שם תאר לבסיס וכן המחזק הדבר, כמו הוא עשך ויכוננך¹¹⁰, וכונת המשורר במלות: וכנה אשר נטעה ימינך, ‏על דוד המלך, יען הוא נתן לישראל עז ותעצומות, ע“י אשר הכניע אויביהם מסביב, כמו הכנה להגפן; והיטב דרשו חז”ל (ילקוט תהלים) על הפסוק וכנה אשר נטעה ימינך, באיזה זכות העולם עומד,‏ ר' אבא בר כהנא אומר בזכות בית דוד אשר הכיננו¹¹¹ וכן אמר ג"כ המשורר איתן האזרחי על מלכות בית דוד, פרצת כל גדרותיו וגו'¹¹² כאשר אמר המשורר אסף פה בשירו, ורוח אחד לשניהם.

השׁמטה מן מאמר הראשון    🔗

א

כמה עמלו המפרשים על מלת “בצלמון”, ולא ידעו כי זאת הוא מסגלת שפת עבר, להחליף שמות רבות אשר סופן אות ת‘, על אות ן, והוראה אחת להן, יען האותיות ד ט ל ג ת מתחלפות זה בזה לרוב, כמו: ישימות תחת ישימון, חמות תחת חמון, עצבת תחת עצבון, גאות תחת גאון, פרזות ת’ פרזון, חזות תחת חזון, אמת תחת אמן, וכדומה; והנה “צלמון” נתחלף מן “צלמות” והוראה אחת גם כן להן שהוא חשך ואפלה, כמו; יגאלהו חשך וצלמות תשכון עליו (איוב ג' ה') ותשלג בצלמון, שעורו כמו תשלג בצלמות, והכונה כי ה' הזריח אורו הצח כשלג, בהנוה, במקום חשך ואפל, כמו (איכה ד' ז') זכו נזירים משלג צחו מחלב, ואם היה כונת המשורר על הר צלמון, אז הגיד בפירוש “תשלג” על הר צלמון, כמו שאמר שם: ה' ה' הר בשן וגו' ולא “תשלג בצלמון” שאין לו שחר, והיטב אמרו חז"ל אל תקרי בצלמון אלא בצלמות (ברכות ט"ז).

ב

מליצת הכתוב (כ"ה), למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו, הוא דומה ממש למליצת הכתוב (שם קי"ג ה) מי כה' אלהינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ; כאשר השכיל הרמבמ"ן לבאר ששעורו: מי כה' אלהינו המגביהי לשבת בשמים, המשפילי לראות בארץ, אף כאן שעור הכתוב כך, למען תמחץ רגלך בדם מאויבים; לשון כלביך מנהו (איין באור שמות ט"ו), והמלות “מאויבים מנהו” עומדות פה בפני עצמן, כמו המלות “בשמים ובארץ” שם, ולזה שוים הכתובים בתמונת מליצתם.

ג

מלת “אסור” שהשתמשו חז“ל לרוב על איש שפסול ואינו ראוי לבוא בקהל, היא עברית ממש, וכן מצאנו במלכים ב' (כ“ג ל”ג) וַיַאַסְרֵהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת ממלך בירושלים, והכונה כי ברבלה אסר ופסל פרעה נכה את יהואחז המלך, לבל ימלוך בירושלים אשר נמלך מעם הארץ, ובעל ד”ה שנה על “ויסירהו” רק מפני כבודו; ומזה “מוציא אסירים בכושרות” והכונה שהיה אסור ופסול לבא בקהל; ובכושרות הוא כמו כשר וכשרון, כי האותיות ד ט ל נ ת מתחלפות.

אור חדשׁ על מלת “לגאיונים”    🔗

רבים מן המפרשים חדשים וגם ישנים, הסכימו שמלת “לגאיונים” (תהלים קכ"ג), פירושו כמו לגאים שהוא אנשים המתגאים, והנו“ן נוספת והוא על משקל עליונים; ואחדים מהם פרשו מלשון חז”ל “לגיון” שהיא מלה רומית כנודע, אבל כל המפרשים לא שמו על לבם שמלת “לגאיונים” היא מאותן שכותבים חד, וקוראין שנים ע"פ המסורה (עיין מ“ס פ' ז ה' י”ב) כאשר נרשם זאת מלמטה בכתוב, קרי לגאי יונים, שתי מלות.

ולפי זה כל פרושי המפרשים בטלים מעצמן, יען הקרי לעולם העיקר, אך כונת המלות הכמויסות האלה, נראה מתוך דברי הנביא יחזקאל שאמר על בני ישראל (ז' ט"ז) ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו, וגא פירושו כמו גא ורם (ישעיה ב, י"ב) גאו המים (יחזקאל מז ה') שהוא תאר לגבע והר קטן. ומזה “גב” (שם ט“ז כ”ד, מ"ג יג) כדרך התחלפות האותיות זה בזה לסבת קרבת מצבם בסדר האלפא ביתא, וכונת הנביא כי פליטי ישראל יברחו מרוב פחד, אל ההרים כאשר יעופו היונים רכי לבב על הגאיות והגבעות והומות; כן יהמו שם איש בעונו (עיין רש"י). והנה “יוני הגאיות” דומה ממש כמו “גאי יונים” וכונת המשורר להגיד פה, איך שבע בוז לרוב, עד שהיה הלעג השאננים הבוז לגאי יונים, אף לאנשים כאלה בעלי פחד ומורא כיונים, אשר מחולשת לבם יעופו על הגאיות, ומקביל היטב לעמת “השאננים” שפרושו גם כן הנוחים והעלובים מאד.