ראבינדרנת טגור נולד בכלכותא, היא בירת בנגל של הודו, בשנת 1861, למשפחת אצילים ומלומדים עתיקה. הוא נתחנך חנוך ביתי ואז נשלח לאנגליה ללמוד משפטים. אך הוא מהר לחזור להודו, ובעודנו צעיר לימים התחיל שמו להופיע על עמודי כתבי־עת בנגליים. בשנת 1901 יסד המשורר את בית־מדרשו הידוע “שנטיניקטן” או “אוהל השלום” בבולפור הסמוכה לכלכותא, מוסד אשר מיסדו שם למטרתו את הרבצת תורת האדם ואהבת האדם בין באי שעריו. מראשית הוסד המוסד נשא המשורר את נפשו לפתח את בית־מדרשו זה ולעשותו אוניברסיטה בין־לאומית להקנית תרבות המזרח בכל מלוא היקפה, ולא היה זמן מועט ו“אוהל השלום” נודע לתהלה ברבים כבית־מדרש בעל ערך תרבותי רב.

רק אחרי הופעת כמה עשרות ספרים משלו בבנגלית הופיע שם טגור לראשונה בעולם המערב. בשנת 1912 יצא לאור התרגום האנגלי של “ג’יטניאלי” או “קרבן־זמרה”, פרי יגונו הכבד של המשורר בהלקח מעליו רעיתו הצעירה. תיכף להופעת אוסף זה נמשכו אליו כל לב ועין; תהלתו גדלה עוד יותר בשנה שלאחר כן, בקבלו את פרס נובל לספרות, ועוד למעלה מזה, בשנת 1915, כשהכתר בתואר של אבירות על ידי ממשלת בריטניה. מן הראוי לציין כי את כסף הפרס השקיע המשורר בשיפור בית־מדרשו; כמו כן מענינת העובדה כי ארבע שנים אחרי קבלו את תואר האבירות ויתר עליו כאות מחאה לדרכים שבהן נקטה הממשלה בדכוי מהומות פונג’ב. טגור נדד הרבה וסייר את יפן וסין, וראשון היה למשוררי־המזרח שהביא דבר חזון מארצות קדם למערב. ומשהופיע באירופה ובאמריקה הלכו אחריו רבבות נפשות קסומות, בהערותו עליהן מיפיפותו התמה, הפשוטה והטהורה, של המזרח על ידי הרצאותיו על המזרח והמערב, וכן באמצעות ספריו, אשר רבים מהם תרגם בעצמו ממקורם הבנגלי לאנגלית. את שנות־חייו האחרונות עשה המשורר בארצו, ובשבעה באוגוסט 1941, מת שבע ימים וכבוד.

*

בין עשות ספריו ידועים לתהלה קבצי־השיר “ג’יטניאלי”, “הירח העולה”, “הגנן” ו“אָספי פרי”, אשר דוד פרישמן הגיש לקורא העברי בלבוש עברי הדור; מחזותיו “חיטרא” (אף הוא בתרגום־המופת של פרישמן), “בית הדואר”, ו“הרדפנות אדומות”; זכרונות, ספורים ומסות פילוסופיות.

פרקי־שירתו, אשר תוכם רצוף פשטות, יפעה ואמת, הם פרקי חיים של שלוה, חיים של חדוה, חיים של אהבה, חיים של אמונה ותום, חיים שיש בהם בריות־גוף ועמל־כפים, חיים לש קדושה בעולמות אלהים ואדם, וחן וחסד בעולם הילד, אשר כה אהב והבין. אף בספוריו ובמחזותיו לא הלך לבו אחרי סיבוכי־עלילה ותסביכי־גבור, כי אם בהרצאה פשוטה נתן תאורי־חיים של יושבי כפר ואוהבי טבע, בריות פשוטות ללא כחל ושרק, הויות האשה והילד, אשר הבין לרוחם.

*

הספר הנתון בזה לפני הקורא העברי שונה מכל שאר הספרים המהוים את יצירתו המגוונת של טגור. “גחליליות” אלו, כפי שטגור רושם בהערת־הפתיחה לספר, “מקורן בסין וביפן, מקום שם נדרשתי תכופות מאד לרשום מהרהורי לבי בעצם כתב־ידי על פני מניפות וסרטי משי”. ב“גחליליות” מתגלה עולם ההודי בקיצור דברו הפשוט ובפקחותו הפתגמית האמתית, בחלומו הלוטה ערפלי־מסתורין מזרחיים, באהבתו השרשית הגלומה לכל יצור, בחיותו את יומו ואת לילו בטבע; שביבי־הגיג וניצוצות־רגש הם, אך לא בן־רגע יחלוף יפים, כי חכמת־חיים מזרחית גלומה בקשוטי־המלים אשר העניק המשורר למניפות ולסרטים, וסוד־קיומם הוא פשטותם־אמתם.

___________

יעמוד נא על התודה ועל הברכה ידידי יצחק למדן, אשר סיע לי בעין יפה וביד טובה בעיצוב צורת הספר וסידורו החיצוני.

ר.ג.