מבוא לספר קהלת    🔗

נכבדות ‏ ידובר בו על תכונתו ועל מחברו, ‏ ואור ‏חדש יגיה עליו ועל תולדתו,‏ וכל הקורות‏ אשר עברו על הספר הנפלא הזה, למן היום אשר נתקבל בכתובים, הכל ע"פ המסורה והקבלה אשר נמסרה לנו מדור אל דור.

מאת דוד כהנא תרל"ט.

לכבוד

אשת נעורי הצנועה והחכמה

מרת נחמה תחי'

מגש למזכרת אהבה

מאת המחבר.

 

פתח דבר    🔗

אמר המחבר אחרי כלותי את ספרי “מסורת סיג למקרא”¹ אשר בו הראיתי את זדון ושגיון לב הרבה חוקרים חדשים מפרשי כתבי הקדש בימינו,‏ ההופכים דברי אלהים חיים ועושים עם הכתובים כרצונם; ראה ראיתי כי יותר מאשר עשו בכל ספרי קדשינו השחיתו התעיבו עלילה בספר קהלת, כחשו במחברו כדבר ברור, את כבודו הפשיטו מעליו ואת דבריו הפכו כחמר חותם, זמן חבורו יחסו לעתים שונים איש איש כפי היאות לשיטתו אשר בדה מלבו וכפי העולה על רוחו; אך בכל עמלם שעמלו לא הצליח בידם למצוא דבר המתקבל על הלב, רק חלקו את הספר בשבושים קלקולים וחסרונות אין חקר, הרבה פסוקים הוציאו חוץ למקומם, רבים המירו זה בזה, דנו אותו בחסר ויתר ואין נחת.

ואמרתי אל לבי לא עת לחשות הוא, עת לעשות לה', ולעמוד בפרץ, ולהציל את כתבי הקדש שארית נחלתינו, מיד המחבלים והמחללים הרבים; וביותר לתבוע את עלבון הספר היקר הזה קהלת, אשר הורידו את כבודו‏ עד לעפר, וכמעט היה כמטרה לחץ לכל חוקר ומבקר החפץ להראות את חריצותו וסכלותו,‏ את ידיעתו הגדולה בנוסחאות שונות, ובהרבה לשונות מצרית חתית כושית צדונית, ערבית, אך לא עברית; אשר בהן ירעשון ויקשקשון בחוצות בגאונם, מבלי לדעת כי הנוסח שלנו הוא לעולם העיקר,‏ וכל השפות הרבות‏ לא יועילו ‏להבנת כתבי הקדש מאומה, כי עם בני ישראל לבדד ישכון ובגוים לא התחשב מעולם, וזאת תחלתם ותפארתם.

והנה נגשתי כיום אל המלאכה לכתוב ולחבר מבוא לספר קהלת בקיצור נמרץ,‏ את הקבלה שמתי לי לקו ואת המסורה למשקולת, ובמקום שיש חילול כבודם וכבוד ספרי קדשינו, לא אשא פני איש, רב או דאקטאר, פראפ' וכדומה; כי לא לפי תארו יהלל איש רק לפי שכלו, ואין את נפשי לכתוב באור מספיק לכל דברי הספר קהלת,‏ כנהוג אצל החוקרים החדשים אשר כמעט נודע להם שלשה פסוקים, יחברו מחר פירוש חדש על כל הספר; אך דברי אלה יהיו רק כעין מבוא להספר קהלת, אשר בו יבוא הקורא המבין אל חדרי הספר פנימה, ויבין ויכיר בעצמו את ערך ויקרת הספר הזה, וכמעט אור חדש יגיה עליו לראות כי כל דברי ושיטות החוקרים החדשים מאפס ותהו המה, מעשי תעתועים ואין בהם מועיל, וכל יקר תראה עינו בו על פי הדרך אשר סלותי לו בזה אשר דרך הקודש יקרא לה, וישמע חכם ויוסף לקח.

אדעסא. י“ב שבט תרל”ט.

א.

אחרי תלאות וצרות רבות אשר עברו על עם בני ישראל בהגלותם גלות שלמה וכל מחמדיהם מימי קדם היו לבז ולמשיסה, נשארה בידם לפליטה בחמלת ה' עליהם שארית כתבי קדשם, ובתוכם סגולה יקרה ונפלאה מאד אשר לא יערכנה זהב ופז והוא הספר הקטן ספר קהלת המתיחס לשלמה המלך אשר הוא אוצר נחמד מלא חכמה מוסר ודעת מעט הכמות ורב האיכות, וכמעט בכל ספרי חכמי העמים הקדמונים אין כמוהו, ואין יחס ושווי וערך ביניהם, כי נשגבו ועמקו מחשבותיו מאד, ולכל תכלית הוא חוקר ברוח משפט ודעת, ורבים מחכמי ישראל ומחכמי העמים שתו בצמא את דבריו וכל מעינם שמו בו, ועמלו בכל נפשם לבוא עד תכונתו ולדעת את חקר דבריו הנפלאים ואין שיעור ומספר לכל דבריהם ולהשערותיהם השונות זו מזו‏ אשר הגידו על אודות הספר הקטן הזה. אך בזאת הסכימו כמעט כלם כי הספר הזה כן מצד הלשון וכן מצד הענין איננו לשלמה ואף לא לאחד מבני דורו, רק נתחבר ימים רבים אחריו כאשר שבו בני ישראל מגלות בבל, ויש חלוקי דעות ביניהם בדבר זמן חיבור הספר הזה בצמצום, הענגסטענבערג וסיעתו יגבילו זמן חבורו בימי ממשלת מלכי פרס בדור נחמיה וארתחששתא המלך; עוואלד וסיעתוּ יאחרו אותו עד המאה האחרונה לימי ממשלתם, צירקעל וסיעתו יאחרו עוד זמן חבורו עד ימי ממשלת היונים המוקדונים² ואבן פנה ויסוד לתלות עליו את כל דבריהם והשערותיהם מצאו חוקרים רבים בכתוב הזה, כי מבית הסורים יצא למלוך כי גם במלכותו נולד רש³, הח' בלעעק יאמר כי דברי הכתוב הזה יורו על מעשה שהיה ועל דבַר שקרה באמת איך מלך אחד אשר לא היה מזרע המלוכה יצא מבית הסוהר ועלה פתאום למלוכה אך מי היה ומה שמו לא נודע לנו עוד⁴ ובזה מסכים עמו ג"כ הח' צירקעל והח' קאסטעל⁵, אך לדעת הח' היטציג המלך הזקן הוא הכהן הגדול אניאס השני, והילד מסכן הוא בן אחותו יוסף המוכס⁶, ואחריו בא הפראפ' גראטץ וגלה לנו דבר חדש ונפלא מאד, אשר לא שערהו כל חחוקרים, כי המלך הזקן הוא הורדוס והילד מסכן הוא אלכסנדר בנו אשר חשדוהו אביו כי מתנכל עליו להרגו ושמהו בבית הסוהר כנזכר בדברי יוסף לרומים⁷.

אחר המציאה הגדולה הזאת אשר מצא הח' גראטץ יאמר בגאוה ובגדל לב, עתה נפתחו לפני כל חידות הספר קהלת, וסרו כל הצללים, והאח ראיתי אור, כי הספר קהלת הוא רק צחוק והתול על המלך הורדוס, ונתחבר שמנה שנים לפני סה“נ בעת אשר שם את בנו במאסר, והמחבר לא היה רחוק מן המלך כי כה יוהיר לקוראיו השמר מפניו תלך כי כל אשר יחפץ יעשה, ואם נתבונן על תכונות המלך הורדוס ועל המלך הנאמר בקהלת איך לא היה מזרע המלוכה רק יצא למלוך, וגם היה נער שהוא עבד אז נקל לנו להראות עליו באצבע כי הוא זה, הוא ולא אחר, ובאמת נפלאת הוא איך נעלם הדבר מעיני התוקרים הרבים אחרי אשר עין בעין נראה היטב כי קהלת כיון עליו, וכל המפרשים הרבים אשר עמלו בביאור הכתובים האלה בקהלת, הרגישו כי יסובו על מעשה שהיה, מבלי לדעת מי הוא ומה הוא, ובמקום יָצָא קראו השבעים כהוגן יֵצֵא, ובית הסורים אינו כדעת עוואלד בית הסוררים או כדעת היטציג בית הפליטים וכדומה, יען כל ההעתקות הישנות העתיקו בית הסורים, בית הסוהר, וכל המפרשים לא פירשו כהוגן מלת נולד, כי בלשון המשנה נאמר נולד על העתיד, כמו הרואה את הנולד, נולד רש יתרגם המתרגם אתעביד, שהוא כמו יעשה רש, ומליצת הכתוב אין קץ לכל העם וגו' באמת קשה מאד וכל המפרשים לא יכלו לפרשה אל נכון, אולם כפי הנראה נתקלקל הכתוב מאד ויש לתקנו ע”פ נוסחת הפשיטא והוואלגאטע כזה, אין קץ לכל העמל אשר היו לפניו וגם האחרונים לא ישמחו בו, והכלל אם נאבה לבוא עד חקר הספר קהלת עלינו לדעת מראש כי המלך הזקן הוא הורדוס, והמחבר רצה להגיד את מעללי המלך האכזר הזה, אבל ירא מאד לדבר בספרו עליו בפרהסיא לבל יאסר במאסר ועל כן דבר בהעלם וברמז וכאשר יראה לנו היטב את מעשיו הרעים יפסוק פתאום בתוך וידבר מדברים אחרים⁸.

אבל כל המפרשים הרבים ובראשם הח' גראטץ עקשו הישרה ורדפו קדים לבנות השערות אין קץ בטרם ידעו היטיב את פשט הכתוב אל נכון, כי אין כאן מעשה. שהיה, ולא בית הסוהר, ולא המלך הזקן או הילד מסכן ישבו שם, וכל דבריהם בטלין ומבוטלין, כי הנוסח שלנו הוא לעולם העיקר, וחלילה לשנות ולתקן את דבריהם ע"פ הנסחאות השונות המשובשות אשר לא ידעו פשט הכתוב אל נכון ולתרגמו כהוגן⁹ ואות אחת מהאלף בית תבוא מיד לטפוח על פניהם ולבטל את כל דבריהם והשערותיהם עד היסוד.

ב.

ובאמת כל המעתיקים הרבים השבעים, הפשיטא, התרגום הארמי, ויעראנימוס, לא קלעו אל מטרת האמת בהעתקת המלות בית הסורים, ואחריהם נתעו כל המפרשים הרבים המאמינים בדבריהם והולכים אחריהם בעינים עצומות, ולא שמו את עיניהם לראות כי במלת הסורים פה חסר אות אלף, ואם היתה כונת קהלת על בית הסוהר באמת היה כתוב בלי ספק האסורים באלף כאשר אמר אחרי כן על האשה אסורים ידיה, אך פה יש להמלה הזאת “הסורים” הוראה אחרת כּאשר קלע בזה רש“י אל השערה שפירש בית הסורים מקום הטנופת וסרחון כדמתרגמינן ויבאש וסרי, וכן הוא ג”כ כדבריו בערוך ערך סר, וכן דרשו חז“ל כי מבית הסורים יצא למלוך זה יצר הרע דהוא מכשכש לברייתא כמן ביני סוראיתא, והכונה כי היצה”ר מכשכש על האדם משעה שיצא מתוך הסרחון והסיריות מבטן אמו¹⁰ וחז"ל השתמשו לרוב במלת סור על סרחון וריח רע כמו שאמרו, כל שעסקו עם הנשים סורו רע¹¹ וכן דרשו על הפסוק והרשעים כים נגרש, מה הים כל סירותיו על פיו כך סירותיהן של הרשעים על פיהם¹² וכן קראו לבית הכסא בית הייסורין¹³.

אך מה נשתומם לראות כי מלת סור בהוראה הזאת כאשר השתמשו בו חז“ל היא מלה עברית ממש, ונמצאת ג”כ בשאר מקומות בכתבי הקדש רק המפרשים לא ידעו פירושה אל נכון, וכן מצאנו בספר מלכים כי שער אחד מהמקדש היה נקרא שער סור¹⁴ אך בדברי הימים נקרא השער הזה שער יסוד¹⁵ סיבת השינוי הזה נעלם כמעט מכל המפרשים, ורק הח' גראטץ ערב את לבו לשבש בשניהם על שער הסוס¹⁶ אך חז“ל גלו לנו הדברים אל נכון שאמרו שבעה שמות היו לו לשער היסוד “סור” על שם שהיו מטהרים שם המצורעים על בהן ידם ועל שם סורו טמא קראו למו¹⁷. והנה כעת נראה הדבר היטיב כי רק מפני כבוד המקדש שנה בד”ה על שער היסוד לדבר בלשון נקיה ביותר כדרכו לרוב, ובאמת המלה “יסוד” אשר נעלמה כונתה מכל המפרשים יש לה ג“כ ההוראה הזאת כמו מלת סור כמו שמצאנו ואת כל דמה תשפוך אל יסוד המזבח¹⁸ שהוא פירושו במקום שנשפך שם כל סרחון וסיריות, ועל פי הדברים האלה נבין ג”כ הפסוק הזה; סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה¹⁹ אשר המפרשים לא ידעו כונתו ולדעתם סורו מהרו טמא אל תגעו שלא יתערבו עוד בין ע“א אשר טמאים הם, אבל הפירוש הזה מלבד שאין לו שחר עוד מליצת הכתוב אינו מגביל זה לעומת זה, רק כונתו כך כי העמים קראו לבני ישראל סורו וטמא, ושני שמות הם לגנאי בהוראה אחת, וזאת אמר ג”כ ירמיה סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו²⁰ והכונה בעת אשר נצו ונעו קראו להם העמים סורו וטמא וכן אמרו חז“ל סורו טמא קראו למו רבי אבא אמר לשון יוני הוא סירון סירון²¹ ופירושו סירחון ואת כונת הנביא סורו, סורו אתם בני ישראל אשר נקראו בפי מנדיכם בשם גנאי הזה צאו משם, וכן קראו לכם טמא אל תגעו צאו מתוכה, הברו והתלבנו אתם בני ישראל נושאי כלי ה‘, והעד על הפירוש הזה מה שיאמר מיד; כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וגו’ נגוע מכה אלהים ‏ומענה²² וכל דברי הפרשיות האלה סובבים והולכים כלם בפירוש רק על בני ישראל, וזאת ג”כ כונתו במלת גולה וסורה²³ אשר המפרשים לא ידעו פירושו ואך רש“י ז”ל הטיב לפרש; מסורת מכל אדם הכל אומרים סורו ממנה.

ולפי זה דברי הכתוב כי מבית הסורים יצא למלוך אינו סובב כלל על מעשה שהיה לפנים רק על מעשים אשר יקרו בכל יום, וכונתו להראות לנו כי גם המלך הוא אדם כמונו נולד מבטן האשה ויצא מבית הסורים; כי גם במלכותו נולד רש, הנכון כמו‏ שפירש הראב"ע גם הזקן שהוא מלך נולד רש כענין ערום יצאתי מבטן אמי; והכונה אם המלך הוא בן מלך בכל זאת גם במלכותו נולד רש כמו כל אדם ומאומה לא הביא בידו, ואין חלוק בזה בינו לבין הרש, ונולד מגביל היטב לעומת יצא; ויאמר עוד ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש בעת אשר ימלך המלך זקן וכפיל, כי לפעמים יד ‏ כל העם תהיה עם הילד‏ השני הוא הילד מסכן וחכם עד שיהיה שני לו למלוכה ויעמוד תחתיו ואת המלך הזקן אשר לא ידע להזהר עוד יסירו מפקודתו, אך אין קץ לכל העם אשר היה לפניהם אשר בחרו לפניהם במלך הזקן הזה, וגם האחרונים אשר בחרו בהילד מסכן לא ישמחו בו אחרי כן, גם זה הבל איך רוח בני אדם ישתנה מרגע אל רגע אין קץ, ובעת הדברים ברורים‏ וכל המפרשים עמלו לריק ובראשם הח' גראטץ כי אחרי שישנה ויתקן הכתובים כפי העולה על רוחו לא עלתה בידו לפרש אותם כהוגן²⁴.

ג.

ובטרם נחקור לדעת זמן חיבור הספר קהלת ועוד איזה ענינים הנוגעים בו, נתבונן תחלה על דברי קהלת האחרונים; ויותר שהיה קהלת חכם וגו' אשר כאבן גנף וצור מכשול היו לכל החוקרים החדשים וכמעט אין ערך לכל דבריהם והשערותיהם כי כפי הנראה נשלמו פה דברי קהלת, פתח בהבל וסיים בהבל, גם עד הנה דבר קהלת כמדבר בעדו, ומכאן ואילך מדבר בלשון נסתר, ולפי זה לא דברי המחבר הם רק הוספה מאוחרת, אבל יש בזה ג“כ דעות שונות, עוואלד והוטציג ‏יאמרו כי לא הוספה מאוחרת הם, קנאביל‏ יאמר כי הם הוספה מאוחרת²⁵ אך הח' רנ”ק יצא להוכיח ולהראות בראיות רבות כי הפסוקים האלה נוספו אחרי כן לספר קהלת מאת אנשי כנסת הגדולה והם פסוקי החתימה והסיום לא לבד לספר הזה, כי אם לספרי הכתובים בכלל, ויהיה פירוש הכתובים דברי חכמים וגו' הם מחברי כתבי הקדש, ובעלי אסופות הם הסופרים אנשי הכנסיה, ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ כולל אזהרה לדורות שלא יוסיפו עוד על הספרים המקובלים, כמו שאמרו חז“ל ויותר מהמה בני הזהר שכל המכניס בתוך ‏ביתו יותר מכ”ד ספרים מהומה הוא מכנים בתוך ביתו, והוא פשוטו של מקרא ממש, ומזה למדנו שספר קהלת היה הספר האחרון בסדר הכתובים ולזה באה בסופו החתימה הנזכרת שהיא לכלל הכתובים²⁶.

בדברי הרנ“ק האלה החזיקו כעת רבים מחכמי עמנו בכל עז, ובראשם ה”ח גראטץ פירסט, גייגער, ווייס, פון, וכדומה; רק לדברי גראטץ, לא נוספו הדברים האלה מאנשי כה“ג רק מכנסת החכמים ‏ אשר ישבו ביבנה תשעים שנה לסה”נ, ושלשה פסוקים הראשונים שייכים לטובת הספר והם מבית הלל, ושלשה פסוקים האחרונים שייכים לחתימת הכתובים²⁷ אך היטב העיר על דבריו ה“ח בלאך ואמר כי דברי גראטץ דומים ממש לדברי ה”ח העכאלץ שאמר כי מה שנאמר במשלי אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה איננו חזקיה המלך בן אחז, רק חזקיה בן גרון אחד מן הפריצים אשר עמד נגד הרומים בסוף ימי בית שני; ולדעתו גם הרנ“ק הרגיש בזה כי הפסוק ויותר שהיה קהלת חכם גו' ‏אין לו שייכות כלל לחתימת הכתובים, ובא לתרץ כי מחבר הספר קהלת אשר היה לדבריו פחה ביהודה היה ג”כ אחד מאוספי וחותמי כה“ק; אכל דברי הרנ”ק לא נכונים כי לוא ידעו אנכה“ג בפירוש כי הספר הזה איננו לשלמה לא היו מכניסים אותו בתוך הכתובים מעולם, רק נאמר כי אנכה”ג מצאו מגילות שונות מאיש אחד וחשבו אותם לשלמה, והם בעצמם היו המאספים והחותמים, וכל הששה פסוקים האחרונים כתבו הם להגיד את יקרת המחבר ומעלת הספר, ולהזהר מעשות ספרים וחתמו את הכתובים; ובעלי אסופות, פירושו כנסיה כאשר תרגמה ג“כ הוואלגאטע וכמעט אין טוב ויפה לחתימת כתבי הקודש כשני פפוקים האחרונים האלה; עכ”ד²⁸.

אבל כל החכמים האלה עקשו הישרה ורדפו קדים ויצאו לבנות בנינים על קורי עכביש,‏ כי מי הגיד להם בפירוש שהספר קהלת הוא האחרון בכתובים, ומי הגיד להם כי אנכה“ג ערבו את לבם לרשום את דבריהם על כתבי הקודש, ומאין נודע להם כי בעלי אסופות הם רק אנכה”ג ולא יותר, הכי מפי הוואלגאטע אנו חיים, ואם באמת מצאו אנכה“ג מגילות שונות אשר חשבו אותן לשלמה והם הוסיפו הדברים האחרונים, מדוע לא אמרו בפירוש, כי לדעתם קהלת הוא שלמה המלך, ואז לא היה ההכרח לחוקרים רבים לעמול לריק ולהגיד השערות אין קץ על דבר השם הזה, ומדוע לא עלתה על לב החוקרים הרבים אולי נעלם מהם עוד פשוטו של מקרא ממש, ואין כאן חתימת הכתובים כלל, ובעלי אסופות לא אנכה”ג הם, וקהלת לא סוף הכתובים הוא וכדומה, מריה דאברהם איך תלו תניא בדלא תניא ועקמו ועקשו הכתובים מאד.

אולם הכתובים האחרונים בקהלת אשר ידברו בלשון נסתר לא מאנשי כנסת הגדולה יצאו ולא דברי קהלת בעצמו הם רק נוספו מאת המאסף והמוציא לאור את דברי קהלת, ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה בכתבי הקודש‏ רק המפרשים לא שתו את לבם לזה²⁹ וכאשר נראה להלן נסתר ונעלם שם המחבר האמיתי מטעם כמוס תחת השם קהלת, ולזה היה מוכרח המוציא לאור את דבריו, להוסיף הדברים בסוף הספר, להפיץ אור בהיר על המחבר פלוני האלמוני הזה קהלת, מי הוא,ומה הוא, ואמר כי יותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם אזן וחקר ותקן משלים הרבה, ועוד בקש למצוא דברי חפץ וכתוב יושר‏ אמרי אמת, והיה איש חכם ונבון ואחד מגדולי החכמים, ואחרי כן בא להראות איך יקרו דברי החכמים ואמר כי דבריהם הם כדרבנות וכמשמרות נטועים, וכמו שאמרו חז“ל אנו קוראין מסמרות ואין כתוב אלא משמרות, וכמשמרות נטועים לא אמר וכמסמרות קבועים³⁰ אשר מזה יצא גראטץ לתקן על קבועים, אבל נמהר לתקן, כי כמסמרות נטועים מוסבב על היתדות המחזקות את האהל לבל יצען, ועל זאת שייך לומר נטועים כמו ויטע אהלו³¹ והכונה כי דברי החכמיָם טובים מאד לבני אדם, והם כמלמד ודרבן לישר אותם למישרים,‏ וכמו המסמרים מחזקים האהל לבל יצען, כן דבריהם מחזקים את כל קשר חברה האנושית, ומדריכים אותם לחיי העולם הזה, ובפירוש הדברים; בעלי אסופות נתנו מרעה אחד; עמלו המפרשים מאד, וה”ח גראטץ אחר כל עמלו ותקנו מן נתנו על נתנם, הודיה בעצמו כי פירוש המלות מרעה אחד נעלם עוד³² היטציג יפרש בעלי אסופות הוא עדר צאן ומרועה תקן על מרעה ולדברי אונגער “בעלי” פירושו עלים ממש, ורעה אחד הוא קהלת בעצמו³³ אבל כל דבריהם אין להם שחר; והפירוש הנכון הוא כדברי חז“ל שאמרו אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות; וכן אמרו בעלי אסופות נאספו וקבעו לו נציב³⁴ וכפי הנראה זאת ג”כ כונת הוואלגאטע³⁵ ובא הכתוב לתת טעם מדוע דברי חכמים יקרים כל כך יען ישבו באסופה אחת וחקרו ודרשו עליהם, וכאשר הסכימו כלם אז נאמרו הדברים, והם דומים כמו שנתנו מרעה אחד, כי מפי כלם יצאו בהסכם אחד.

וזאת ג“כ כונתו במה שאמר; ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, אשר המפרשים עמלו בזה מאד כי לא ידעו לכוון על מי תסוב מלת מהמה, לדעת אונגער תסוב על תקן משלים, ולדעת רבים על הדברים הכתובים בספרים, ולדעת הרנ”ק וגראטץ תסוב על דברי הכתובים, כי היו עוד ספרים כאלה כמו משלי בן סירא וכדומה, ואם נבוא כל אלה בכתובים אז עשות ספרים הרבה אין קץ, ומלת להג‏ יאמר גר" לא פירשו המפרשים כהוגן כי שרשו הגה כמו ההוגה את השם והכונה הקריאה בהם יגיעת בשר³⁶ אבל דבריו ודברי המפרשים יגיעת בשר כי המלות; ויותר מהמה יסובו על התכמים בעלי אסופות ויאמר כי יותר מהם צריך אתה בני להזהר, כי הם ישבו רבים באסופה וחקרו ודרשו על דבריהם בטרם הסכימו עליהם בהסכם אחד, אבל אתה בעצמך הזהר בדבריך חשוב וחקור היטב בטרם תעלה אותם על הספר, כי עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, כאשר פירשו חז"ל כל הלועג על דברי החכמים או כל ההוגה בהן³⁷ וכונתו היתה בזה להוקיר את דברי החכמים הקדמונים וספריהם כי שקלו בפלס את כל דבריהם.

ד.

אחר הדברים האלה נחקור לדעת על מי כיון המוציא לאור את הספר קהלת, בדבריו האחרונים האלה,‏ אשר הוסיף בסוף הספר, ומי זה ואיזה הוא החכם קהלת הזה אשר יספר את תהלתו מאד, ואף כי נחלקו המפרשים בפירוש הדברים בכל זאת בזה הסכימו כמעט כלם כי קהלת איננו שלמה המלך, והמוציא לאור את הספר קהלת לא כיון עליו כלל,‏ וכמעט חרפה הוא כעת לחשוב כי קהלת היה שלמה, כאשר התנצל ה“ח הערצפעלד על אשר חשדוהו כי מאמין היה בזה באמת³⁸ והראשון בין חכמי ישראל היה הרנ”ק אשר יצא להוכיח ולהראות כי קהלת איננו שלמה, ואחריו נמשכו רבים מחכמי עמנו בכל עז; ולדברי הרנ“ק היה קהלת אחד מהשרים ביהודה אחרי נחמיה, והשם קהלת הוא שמו העצמי או שם תאר לאיזה התמנות, ובן דוד, פירושו מזרע דוד ומשפחתו, והתאר “מלך” הוא תאר לשר או פחה בדרך הפלגה כי נודע כי כל שר וראש קנין רב, ובעל נכסים, הוא נקרא לפעמים בכינוי מלך כמו מלך לשדה נעבד, שפירושו נודע שגם המולך על שדה אחד צריך להיות נעבד מזולתו³⁹ ולחזק דבריו ביותר בא ה”ח פין כמליץ יושר ואמר; כי בזה יתישב הענין כפשוטו ולא נצטרך לאמר שמחבר הספר הזה רצה להתלות באילן ‏ גדול ויחס ספרו לשלמה בן דוד בהתיחש לשקר ובהכחשה גלויה, שבן דוד מלך ישראל לא נקרא קהלת כי אם שלמה⁴⁰ ובזה לא הסתפק ה“ח גראטץ ואמר אם נבא לבוא עד חקר הספר קהלת אז נחוץ לנו לדעת מראש כי המלך קהלת הוא הורדוס כי מי יגיד לנו כי הוא בן דוד, בעיקר הספר אין מזה מאומה, רק נאמר; אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים ולא יותר, ואך מראש הספר נאמר בן דוד ובאמת זאת הוא רק השערת האחרונים אשר אספו וחתמו את הכתובים ליחס הספר לשלמה, וזה הטעה את כל המפרשים לחשוב כי מחבר הספר שם דבריו בפי שלמה, אבל בעיקר הספר אין מזה כלום⁴¹ ומה שעשה הרנ”ק במלת בן דוד יצא ה“ח גראטץ לבטלו מכל וכל, יען לא יאות לשיטתו, כי לרע מזלו לא היה הורדוס מבית דוד כלל, וזאת חטאת כל מפרשי התנ”ך החדשים, כי לא יעמלו לבאר הכתובים כפי האמח רק יעותו ויעקשו אותם כי יסכימו לשיטתם.

וכמעט כל החוקרים האלה עקשו הישרה ועמלו לרוח ויצאו לבנות השערות אין קץ, ולא שמו על לבם לראות כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענה כי קהלת הוא שלמה כאשר אמרו חז“ל בפירוש ז' שמות נקרא לו, ידידיה, שלמה, וקהלת, וכו'⁴² ואם נשים עין על ענינים רבים בספר הזה ונערוך אותם לעומת שאר הספרים המתיחשים לשלמה, וגם מה שנאמר עליו בספר מלכים אשר נכתב ברוח אמת ומשפט, אז נאמר אחרי כן ג”כ כדברי ה“ח גראטץ, כי באצבע נוכל להראות עליו כי הוא זה, הוא ולא אחר, ונפלאת הוא איך טחו עיני החוקרים מראות מישרים, ורק מטעם זה אשר נודע כדבר ברור לדורות הראשונים בי קהלת הוא שלמה, ומאתו יצאו הדברים בא הספר הזה בכתובים אחרי כל העוררים אשר היו עליו לגנזו, וכמעט לא היה אפשר לקימו אם היה עליו רק ספק קצת; ומי לא יראה הכתוב הזה; ויותר שהיה קהלת חכם עוד למה דעת את העם אזן וחקר ותקן משלים הרבה; כי כונתו בזה על שלמה המלך, כפי הנאמר עליו; ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על שפת הים, ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ויחכם מכל האדם מאיתן וגו' ויהי שמו בכל הגוים סביב, וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, וידבר על העצים וגו' וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים, ויבאו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה⁴³ ובכונה הוסיף המו”ל את הספר קהלת בסוף את הדברים האלה בשבח המחבר, לבל יעלה על הלב לחשוב אחרי שנעלם שמו מטעם כמוס, אולי איש אחר הוא, ולזה רמז בדבריו לדעת כי קהלת הוא שלמה; גם את אשר יספר קהלת על עצמו‏ איך כנס כסף וזהב וסגולת מלכים והמדינות שרים ושרות ותענוגות בני אדם, וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים ואף חכמתי עמדה לי, כי מי האדם שיבוא אחרי המלך וגו'⁴⁴, על מי נוכל לומר זאת, ועל איזה מלך יאות ביותר אם לא על שלמה אשר מסכים עם הנאמר עליו בספר מלכים; ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעושר ולחכמה⁴⁵ גם המאמר; אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי; יאות רק לשלמה אשר היו לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות⁴⁶ כי אם יסוב על מלך אחר היה די לו הגוזמא הנודעה שלש מאות.

ומלבד זאת טחו עיניחם מראות מה שכתוב בראש הספר; דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים, אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים; ולא שמו ג“כ על לבם לדעת מדוע בשיר השירים נאמר רק שיר השירים אשר לשלמה⁴⁷ ובמשלי נאמר; משלי שלמה בן דוד מלך ישראל; ולא יותר, ובקהלת נוסף; מלך על ישראל בירושלים; סיבת הדבר כי שיר השירים אשר לשלמה כוונתו שיר אחד מהשירים הרבים אשר חיבר שלמה כנודע כי היה שירו חמשה ואלף כאשר פירש הרלב”ג אל נכון; וכאשר על הספר משלי נאמר שם שלמה בפירוש ע“כ היה די לו להגיד רק בן דוד מלך ישראל, אבל בספר קהלת נעלם שם שלמה מצד ההכרח, כאשר נראה סיבת הדבר מיד, היה מחויב המו”ל אשר היה הרבה שנים אחריו, להוסיף ולהגיד; מלך על ישראל בירושלים; לבעל יעלה על הלב לחשוב כי איש אחר הוא, ואולי היה אחד ממלכי ישראל אשר מלכו בשמרון, ולזה נתן סימן בתוך סימן.

ה.

כמעט מוסכם הדבר אצל החוקרים החדשים כי הספר קהלת איננו לשלמה ולא נתחבר אף מאיש אחד בדורו, כי לשונו דעותיו משליו ומליצותיו יעידו עליו כי נתחבר ימים רבים אחריו ע“י איש חכם ונבון, ואין יחס ושווי ודמיון בינו ובין שאר הספרים המיוחסים לשלמה המלך אשר בידינו כעת, וכמו שאמר שד”ל; סוף דבר כי בין משלי וקהלת המרחק רב, כרחוק מזרח ממערב, ורחוק צפון מתימן והיות אב אחד לשניהם איך יאומן⁴⁸ אבל אם נראה בעינים פקוחות נחזה‏ לתמהון רוחנו כי לא כן הדבר, ויש הרבה דברים משלים וחקירות אשר ישאו בד בבד עם דברי שלמה הנזכרים בשאר הספרים המתיחסים על שמו, הן בענינם והן בשפתם, והן במליצתם, וכל איש אשר עיניו בראשו יודה כי רוח אחר להן, ורק למראה עינים שונים לפעמים הדברים זה מזה לבל יחזור את דבריו עוד הפעם אשר זאת לא יאות לגבר חכם בעז כמוהו, ולזה יבוא פה המשל באופן אחר מאשר הוא שם, אבל רוח אחד להם כאשר נראה זה לעומת ‏ זה.

קהלת י: י"א

דִבְרֵי פִי חָכָם חֵן

וְשִׂפְתוֹת כְסִיל תְבַלְעֶנוּ

משלי י"ח: ז'

פִּי כְּסִיל מְחִתָּה לוֹ

וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ

הנה בשניהם‏ דומים הדברים כי הכסיל בשפתיו ינקש, וכן הדברים האלה.

ז‘: ט’

אַל־תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ, לִכְעוֹס: כִּי כַעַס, בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ

כ“ט: י”א

כָּל רוּחו, יוֹצִיא כְסִיל

בשניהם ידבר בשוה על הכסיל כי הוא כעסן ויזהיר מזה, וכן במשל הזה.

קהלת ז: ג'

טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק

כִּי בְּרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב

משלי י"ד: יג

גַם בִּשְׂחֹק יִכְאַב לֵב

וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה⁴⁹

האם אין רוח אחד לשני הפסוקים האלה, שם יכאב לב ופה ייטב לב, ומה שחסר בזה יפרש וישלים בזה, ומשניהם יצא משל שלם כזה; טוב כעס משחוק כי גם בשחוק יכאב לב אך ברע פנים ייטב לב, וכן ‏ ישוו הדברים האלה.

ז‘: ה’

טוֹב לִשְׁמוֹעַ גַּעֲרַת חָכָם

מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים

יז: ז'

תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין

מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה

כמעט בשניהם ישוו המליצות זה לזה “גערה במבין” “גערת חכם” אך שם הכונה כי טוב לשמוע גערה מאיש חכם, ופה להפך כי טוב ליתן גערה על איש חכם, ורוח אחד הולידם; וכן דומים הדברים האלה הן בענינם והן בשפתם.

י: ח, ז: א

חֹפֵר גוּמָץ, בּוֹ יִפוֹל

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב

כו: כז, כב: א

כֹּרֶה שַׁחַת בָּהּ יִפֹּל

נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב

וכן דומים הדברים בענינם זה לזה.

קהלת ט: יח, טז: טו

טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב

טוֹבָה חָכְמָה מִגְבוּרָה

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן

חָכָם. וּמִלַט הוּא אֶת

הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ

משלי כא: כב

עִיר גִּבּוֹרִים עָלָה

חָכָם וַיֹּרֶד עֹז

מִבְטֶחָה

הכתוב במשלי יפרש הימב מה שנאמר בקהלת ואחוזים ושלובים הדברים זה בזה היטיב, ומסכים מכל צד עם שיטת שלמה המלך אשר באמת הוא היה הראשון שהורה דרך חדש בהנהגת המדינה מבלי לשאף נחלת זרים, רק לעשות סדרים טובים ונכונים בתוך המדינה, ולהרגיל את העם לחריצות וכשרון המעשה, אשר זאת הוא עיקר אשרם והצלחתם, וכל הארבעים שנה שמלך שלמה לא לחם מאומה, ולא שפך דם אדם ארצה; כאשר שר עליו המשורר הקדמון, יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח, מתוך ומחמס יגאל נפשם וייקר דמם בעיניו⁵⁰ ורק שלשה אנשים הרג בתחלת ממשלתו והמלוכה נכונה בידו, ועשה אז כהוגן כי ירא פן יעשו מרד ויפרא מדנים בין אחים ותהיה חרב איש ברעהו, ופעמים רבות יחויב ע“פ הנהגת העם דעת ונזק איש יחידי בעד טובת הכלל; וכן ישוו ג”כ הדברים בזה.

ח: ב

אֲנִי פִי מֶלֶךְ שְׁמֹר

וְעַל דִבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים

כד: כא

יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ

עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב.

בשניהם יזהיר לירא את ה' ומלך, מתחלה את ה‘, ואחרי כן את המלך כאשר נאמר על דברת שבועת האלהים, משמע כי שבועת ה’ מקודם, וכן יאמר ג"כ.

ח: ג

אַל תִּבָהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ

אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע

כִּי כָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ

יַעֲשֶׂה, בַּאֲשֶׁר דְּבַר

מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר

לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה

כ: ב, כה: ו, כג: א

נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת

מֶלֶךְ מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ

אַל תִּתְהַדַר לִפְנֵי מֶלֶךְ

וּבִמְקוֹם גְדוֹלִים אַל תַּעֲמוֹד

כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל

בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ

ומי האיש אשר עינים לו ולא יראה כי המליצה והענין דומים זה לזה מכל צד, ועל איזה מלך שכיון משלי, כיון ג“כ קהלת. ואין חילוק ביניהם כלל וכלל; וכן ישוו ג”כ המשלים זה לזה וכמעט ענין אחד להם אף כי שונים הם במליצותיהם.

ד: ח

הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו

וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרו.

בַּעֲצַלְתַּיִם יִמָךְ הַמְקָרֶה

וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלוֹף הַבָּיִת

כו: טו, כ: ד

טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת

נִלְאָה לְהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו

מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ

וְשָׁאַל בַּקָצִיר וָאָיִן

פה בשניהם יגנה את העצל הכסיל כי מאנו‏ ידיו לעשות, ויראה לנו היטיב את אחריתו, וכן המשל הזה.

ד: ו

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת

מִמְלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ

יז: א

טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ

מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב

בשניהם יאמר לנו כי טוב מעט בנחת מהרבה בעמל וריב וענין אחד להם; וכן מצאנו כי ברעיון אחד נכבד דומים ממש דברי שלמה בתפלתו לדברי קהלת.

ז: כ

כִּי אָדָם אֵין צַדִיק בָּאָרֶץ

אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא

מא ח: טו

כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר

לֹא יֶחֱטָא

וכעת נראה היטיב איך ישוו הדברים והענינים והמליצות זה לזה, וכמעט רוח אחד להם, ורק עיני המפרשים הרבים אוהבי חדשות ופלפולים של הבל, טחו מראות נכוחה; כי בשניהם הלשון והמליצה דומים פה איש לאחיו, ואין בהם מליצות זרות וקשות או מלות ארמיות, רק דבש וחלב תתת לשונם, ודבריהם רכו משמן; ואם נתבונן ג"כ על דבריו במשלי אשר ישבח ויהלל את החכמה, ואיך דבריו ומחקריו רמים ונשגבים שם מאד⁵¹ אז נראה כי דעותיו ומחקריו דומים בד בבד עם מחקרי הספר קהלת ומרועה אחד נתנו; ומי שאמר זאת אמר גם זאת, ועיקרי הלמודים בספר קהלת מסכימים מכל צד עם תכונות ולמודי שלמה כאשר הורה בספר משלי ובשניהם הוקיר התפלה הוכיח בדבר הנדרים יצא להלל את עובדי האדמה, גנה אשה רעה, וצוה לראות חיים עם האשה אשר אהב וכדומה; ובשניהם הורה כי האדם מוכרח בכל מעשיו מראש ועד סוף⁵².

ו.

והנה אחרי אשר נודע לנו מפי עדים נאמנים כי קהלת הוא שלמה, וגם המוציא לאור את ספרו כיון בדבריו אשר הוסיף רק עליו,‏ ודעותיו, ומשליו שוים, נשאל כעת שאלה אשר לא עלתה על לב החוקרים מעולם; מדוע נקרא שלמה בכל הספר בשם נסתר ונעלם קהלת ולא בשמו הנודע, ומדוע אין זכר לשם שלמה בכל הספר, ואף לא בהנוספות מאת המוציא לאור. אמנם גם בזה לא נסתם עוד פיהם של החוקרים החדשים ליחס הספר לשלמה,‏ כי גורעין ומוסיפין ודורשין וכחמר ביר היוצר כן כתבי הקדש בידם לדבר ככל העולה על רוחם⁵³ גם השם קהלת מה הוא ומה כונתו ופירושו,‏ ואף כי הח' גראטץ גזר אמר כי בחנם עמלו לרוב המפרשים בפירוש השם קהלת, כי הוא רק שם כנוי וגנאי על הורדוס וטעם הדבר הזה נודע רק אז; אבל לא מפי גראטץ אנו חיים, ובאמת ירא מפני הבת קול ששמע ר' יהושוע בן לוי שאמרה לו, אל תפיחו את הישן⁵⁴ לבל יעלה פתאום כל עמלו בתהו ויאבד.

ובטרם נשוב על השאלת הזאת נתבונן על מקום אחר בכתבי הקודש אשר עמלו בהם המפרשים מאד, והגידו תהפוכות וזרות אין חקר והוא, דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל ואכל⁵⁵ הראב“ע יאמר אגור היה בימי שלמה הולך בישרו יודע דעת ונכבד בדורו ועל כן המלך שלמה אכף דבריו בספרו, איתיאל, ואוכל, היו חכמים חברי אגור או תלמידיו, וכל המפרשים החדשים נמשכו אחריו כי רק שמות אנשים שונים הם, וכן גם דברי למואל מלך משא הוא רק שמות אנשים אשר לא נודע תולדותם ומי הם, ויש אשר יצאו לעשות יחש משפחה כזה: אגור היה חכם מחכמי ישראל הבלתי נודע עוד, ויקה היה אביו, ‏ איתיאל ואכל היו בניו או תלמידיו⁵⁶ ויש אומרים כי אגור ולמואל לא היו מבני ישראל ומשא מלך שם ארץ ממשלתם והיו שני מלכים ממחוזות קטנות בצפון ערב⁵⁷ התחלת דברי אגור לדעת עוואלד, וקייל: הוא מן נאם הגבר לאיתיאל רק נשתבשו הנקודות; וכונת הדברים, עמי אל וחזק אנכי⁵⁸ ואחריהם בא גייגער לפרש כי נאמרו הדברים בימי הנצב ביהודה אלקימוס, וכונתם עמלתי בחנם עם אל לא אוכל עוד⁵⁹ אך כבר הראה לו הח' הגדול שי”ר סכלותו ושם לאל כל דבריו, בטוב טעם ודעת⁶⁰ ובאמת הכתוב הזה יעלה על גייגר בעצמו היטיב, כי נלאה ללכת עוד עם אלו. וכל דבריו פילפול של הבל הם, כאחר הבטלנים מחובשי בית המדרש⁶¹ ואתרי בא גראטץ לפרש כי אגור ולמואל הם שני אנשים שונים ויתקן הכתוב כך: לו איתי אל ואוכל; ופירושו לו יהיה ה' אתי אז יכלתי לעשות הכל⁶².

אך מלבד אשר עותו המפרשים החדשים את הדרך הישר בהבנת הכתובים האלה עקשו ביותר בדבר הספר משלי כלו, כי לדעתם נתחבר משלי מאנשים שונים והם שלמה אגור למואל ועוד אחרים אשר לא נודעו לנו שמותם, ולדעת הערצפעלד עשה המאסף הראשון בפרשיות אחדות שלא כהוגן אשר יחס אותם לשלמה, כי מדברי המוסר והצנע לכת אשר נאמר בו, נראה היטיב כי לא הוא חברו⁶³ אבל מי לא יצחק על חלומותיו ועל דבריו, האם שכח מה שאמר עמנואל מרומי.

וּמַה יִשְׁאַל בַּעַל הַמוּסָר

דֵי מַחֲסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר⁶⁴

ורק לשלמה החכם מכל אדם והרודף אחר תענוגים מאד נאה ויאה הרברים לאמרם; ואחריו בא הח' גראטץ ויאמר כי גם הכתוב: גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה לא פירשו המפרשים כראוי וכהוגן, והפירוש הנכון הוא רק לקרוא “המתיקו” שהוא המתיק משלים כמו מנעים זמירות; והיוצא לנו מזה כי אנשי חזקיה או חביריו חיברו את המשלים האלה ולא מאיש אחד יצאו, רק מאנשים שונים והם מזמן חזקיהו, ומה שנרשם עליהם; גם אלה משלי שלמה אין לשית לב לזה, כי כמה פעמים נאמר בתהלים לדוד ואינו ממנו, וכונת הרשימה הזאת להגיד לנו כי המשלים האלה נעשו על האופן שעשה שלמה, והספר משלי נחלק לשני חלקים משלי שלמה, ומשלי אנשי חזקיה ואחרי כן נוסף ג"כ דברי אגור ולמואל והשבח על האשת חיל⁶⁵.

ומי לא יתפלא לראות איך כל המפרשים האלה רדפו קדים ורעו רוח, כי הספר משלי לא יצא מאנשים שונים, רק נאספו דבריו בעתים שונים, ואב אחד הולידו ומבטן אחד יצא⁶⁶ ולפרש “העתיקו” כדעת השבעים או כדעת גראטץ אין לו יסוד נאמן, רק הפירוש הנכון הוא כמו שאמרו חז“ל: אשר העתיקו מלמד שגנוזים היו⁶⁷ והם הוציאו אותם מגניזתם, וכל השמות השונות הנמצאים בו הם רק שם תואר וכנוי לשלמה, וכמו שאמרו חז”ל: שלשה שמות נקראו לו, ידידיה, שלמה, קהלת, ר' יהושע בן לוי אמר הנהו תלתא, אגור בן יקה, למואל, איתיאל הא שבעה, א“ר שמואל בר נחמן עיקר אוותינטא שלהן ידידיה קהלת שלמה, מודה רבי שמואל בר נחמן באלו ארבעה שנתוספו לו ונתכנה בהן, הן צריכין להדרש אגור שאגר דברי תורה בן יקה שהקיא לשעתו וכו' למואל שנם לאל בכל לבו, אמר יכול אני להרבות ולא לחטוא, לאיתיאל ואכל, אתי אל ואוכל⁶⁸ והנה כל המפרשים חשבו את אוכל ג”כ לשם אחד מהחכמים, אך מה נכונים דברי חז“ל שלא חשבו אותו כלל, ופירשו כהוגן ואכל ואוכל לעשות הכל כי אתי אל, כמו וישר אל מלאך ויכל⁶⁹ ולפי דבריהם אגור קהלת למואל איתיאל הוא שלמה והוראה אחת להם, כאשר הרגיש ג”כ הרלב“ג על אגור שהוא שלמה, וכן הראב”ע על למואל שהוא שלמה, ואמר כי בתחלת הספר הודיע כי יסרתו אביו על דבר החכמה וספר כאן שיסרתו אמו אחר מותו ללמדו חכמה להתרחק מן הנשים ומן היין. ובאמת זאת הוא דעת חז"ל כאשר אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, דבדי למואל מלך משא,‏ מלמד שכפאתו אמו על העמוד ואמרה לו מה ברי ומה בר בטני⁷⁰ והפירש הזה נכון מאד מכל דברי המפרשים הרבים, כי השם למואל דומה ממש בהוראתו להשם לאיתיאל רק שם היה שלמה המדבר בעדו ואמר נאם הגבר לאיתיאל, ופה קראה לו אמו למואל בצחוק, כאשר אמרה אל למלכים למואל שתו יין: ושני השמות שוים בהוראתם, ומשא פירושו דברי לקת או מוסר כמו משא ה'⁷¹ ודברי המשא הזה נאמרו ללמואל אשר יסרתו אמו על אשר רדף אחר תענוגים מאד.

ז.

ואחרי אשר נודע לנו כי שלמה נקרא ‏ג“כ בשם אגור, איתיאל ולמואל, נשאל ג”כ פה כאשר שאלנו על השם קהלת, מדוע לא נאמרו הדברים בפירוש על שם שלמה הנודע, ומדוע לא נזכר שם שלמה עליהם, אך סיבת הענין לדעת עלינו להתבונן תחלה על דברי אגור מה שהגיד על מצב הדור בימיו.

דוֹר אָבִיו יְקַלֵל וְאֶת אִמוֹ לֹא יְבָרֵךְ

דוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹאָתוֹ לֹא רֻחָץ.

דוֹר מָה רָמוֹ עֵינָיו וְעַפְעַפָּיו יִנָשֵׂאוּ

דוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְעֹתָיו⁷²

החרפות הגדולות והצור משחת מבני הדור הוה לא רצה שלמה, או לא יכול להגיד אותם על שמו בפירוש, כי יאמרו לו טול קורה מבין עיניך וכדומה, וע“כ שנה את שמו בכונה, או אנשי חזקיה אשר העתיקו הדברים האלה מגניזתם ראו כי לא טוב לפרסם אותם על שמו לפני המון העם, ולהשליך שקוצים על דורו אשר שר עליו המשורר יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח⁷³ לבל יהיה כבודו לשמצה בעיניהם, ולבל ילמדו לעשות כמעשיהם הרעים, מצאו תחבולה נכונה להסתיר ולהעלים שם: שלמה בן דוד, תחת השם: אגור בן יקה, אשר מספר האותיות משני השמות עולים בד בבד, ובזה לא נודע על מי ועל איזה עת וזמן נאמרו החרפות והגדופים האלה, וכן מצאנו כי ירמיה הנביא בנשאו המשא על העמים הסתיר את שמם, וכנה את בבל בשם ששך, והכשרים לב קמו, וכן העתיקו ג”כ השבעים⁷⁴ ויעראנימוס: ומכאן ראיה נכונה כי התחבולת הזאת הנקראת כעת בלשון העמים פסעדאנים,‏ היתה נוהגת‏ אז ונודעה לבני ישראל היטיב. ומלבד אשר הגיד אגור על בני דורו, יש בו ג"כ דברים רעים אשר הגיד על עצמו והוא מה שאמר.

שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ וגו' רֵאשׁ וָעֹשֶׁר

אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִי

פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה,

וּפֶן אִוָרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי⁷⁵

ומטעם הדברים האלה מצאו ג“כ כי לא טוב מפני כבודו לפרסם אותם על שמו, כאשר הרגישו בזה חז”ל ושאלו היטיב: וכי עלתה על דעתך ששלמה המלך דובר שקרים או גונב או נשבע לשקר, אלא הוי אומר שנתן חכמה לדורות כדי שהא לעשות⁷⁶ ובאמת על שלמה נאמר כי היה עשיר גדול, וגם כפי האגדה היה ג“כ עני גדול⁷⁷ ע”כ עבר על כלם, לדבר שקרים ולגנוב ולשבע לשקר, ולזה ‏ נעלם שמו לבל ידברו המון העם עליו סרה, ומטעם זה נשתנה ג"כ שמו על למואל כי שם הוא משא אשר יסדתו אמו באמת, אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין,‏ אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר⁷⁸ וזאת היתה חרפה גדולה לפניו לפרסם הדברים על שמו כמו שהם, ובפרט אשר חזקיה מלך יהודה ישב אז על כסא דוד אביו ושמו היה גדול ונערץ בעיני העם מאד.

גם על פי הדברים האלה נראה היטיב כי אגור בן יקה הוא שלמה באמת, וכל עמל המפרשים הרבים יעלה בתהו, כי כפי הנאמר עליו‏ בספר מלכים רבה חכמתו מחכמת בני קדם ומחכמת מצרים וכל העמים באו לשמוע חכמתו עד שמלכת שבא באה מארץ מרחק לשמוע חכמתו ולנסותו בחידות, והם חידות ממש אשר היו נהוגות אז בארצות הקדם מאד⁷⁹ ודברי הספר מלכים כנים וישרים,‏ ולא הפריז הכותב ח“ו על חמדה כי הוא בעצמו יספר ג”כ בגנותו מאד: ויהי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו, וספר עליו ג"כ לגנות.

מא ז: יג

וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת

שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר

שָׁאָלָה, מִלְבַד אֲשֶׁר נָתַן

לָהּ כְּיַד הַמֶלֶךְ שְׁלֹמֹה

ד"ה ב: ט: יב

וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת

שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר

שָׁאָלָה מִלְבַד אֲשֶׁר

הֵבִיאָה אֶל הַמֶלֶךְ

סיבת השינוי הזה שנעלם מכל המפרשים הוא כי כונת בעל ספר מלכים להגיד האמת כי בא אליה כדברי האגדה⁸⁰ ואחרי כן נתן לה מתנות כיד המלך,‏ אבל בעל דברי הימים‏ רצה להעלים הענין ‏ולזה שנה הדברים‎,‏ כי שלמה נתן לה מתנות וזאת כונת כל חפצה, והיא הביאה לו ג"כ מתנות.

ח.

והנה הסופר הגדול יוסף בן מתתיהו בדברו מגדולות שלמה המלך יספר כי חירם מלך צור שלח לשלמה שאלות וחידות וחוא פתר אותם כיד חכמתו הגדולה, ומענאנדער אשר העתיק את תולדות צור ללשון יונית יזכור את שני המלכים האלה ויאמר כי עול ימים היה אז בצור ושמו עבדמאן והוא שלח לשלמה חידות והוא פתרם, וכן יספר הכותב דיאס, כי שלמה אשר מלך בירושלים שלח לחירם חידות והתנו ביניהם מי אשר לא יכול לפתרם ישלם רב כסף, וכאשר לא יכול חירם לפתור אותם שלם רב כסף לשלמה, ואחרי כן נודע לו הפתרון ע"י איש צורי ושמו עבדמאן ושלח חידות לשלמה והוא לא ידע פתרונם ושלם לו רב כסף⁸¹ ומה נשתומם לראות כי קצת מן חידות שלמה נשארו לנו עוד בדברי אגור בן יקה, ומכאן ראית נכונה כי שלמה הוא אגור, והוא חקרם והולידם ואלו הן.

חידה א

שְׁלֹשָׁה הֵמָה נִפְלְאוּ מִמֶנוּ

וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים

פתרון

דֶרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם

דֶרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר

דֶרֶךְ אֳנִיָּה בְלֵב־יָם

וְדֶרֶךְ גֶבֶר בְּעַלְמָה

חידה ב

תַּחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ

וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת

פתרון

תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ

וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם

תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל

וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ⁸²

חידה ג

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ

וְהֵמָה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים

פתרון

הַנְמָלִים, עַם לֹא עָז

וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם

שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם

וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם

מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה

וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ

שְׂמָמִית בְיָדַיִם תִּתַפֵּשׁ

וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ⁸³

והח' נראטץ בדברו על דבר החידות האלה לא ערב את לבו ליחס אותם לשלמה⁸⁴ אך היטיב הרגיש בזה הח' באק ואמר, מי לא יראה פה בדברי אגור כי הם ממש דברי שלמה אשר דבר לפנים על הנמלה; לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם, תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה, ומזה עשה אחרי כן חידה נפלאה⁸⁵ ורק לשלמה נאוים לאמרם כנאמר עליו: וידבר שלשת אלפים משל וגו' וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים; והם חידות ומשלים רבים⁸⁶ וכן מצאנו בתחלת הספר משלי אשר כמעט כלם מיחסים הדברים לשלמה, חידה אחת הדומה ממש לחידות אגור, ומכאן ראיה נכונה כי רוח אחד הולידם, והוא:

חידה ד

שֶׁשׁ הֵנָה שָׂנֵא יְהוָה

וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ

פתרון

עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שֶׁקֶר

וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי

לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן

רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה

יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר

וּמְשַׁלֵחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים⁸⁷

ועל פי הדברים האלה כמו ששנו את שם שלמה לאגור ולמואל במשלי; כן שנו ג“כ בכונת מכוין את שמו לקהלת להעלים ולהסתיר ‏מעיני המון העם כי ממנו יצאו הדברים האלה אשר רוח חפש עלירם ומטים בהשקפה הראשונה לצד מינות, ובפרט אחרי שנאמר עליו כי לבבו לא היה שלם עם ה' ועבד ע”א⁸⁸ ומטעמים האלה לבל יהיה כבודו לשמצה, ולבל ילמדו העם ממנו לרעה ולבל יגנז הספר הזה מהר, נסתר ונעלם שם שלמה בכל הספר קהלת בפירוש, ואך החכמים והנבונים בעם ידעו היטיב ממי יצאו הדברים ומי הולידם, ולזה לא צלח לכל העוררים אשר עוררו עליו אחרי כן לגגזו, ונשאר אתנו לזכר עולם.

ט.

וכעת נתבונן על דברי החוקרים החפשים אשר יצאו להראות בראיות רבות וכמעט חרצו משפט כי לא משלמה יצאו הדברים ואף לא בימיו נתחבר הספר קהלת, והנה ראשית ישאלו שאלה אשר היא גדולה אצלם מאד, והוא מה שאמר; הגדלתי והוספתי חכמה על כל שהיה לפני בירושלים, וכי מי היו המלכים אשר מלכו לפניו, הלא דוד אביו היה המלך הראשון אשר בחר את ירושלים למושב לו⁸⁹ אבל המבקרים החדשים שכחו בחפזם כי לא נאמר בפירוש מלכים, וגם מלכי ישראל דוקא, רק ידבר בדרך הפלגה בעלמא מכל שהיה לפני בעיר הזאת יהיה מי שיהיה שר או שופט או מושל אשר ישב שם מימות עולם; גם ישאלו מה שאמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, משמע כי היה רק לפנים אבל כעת אינו עוד מלך, ואיך יסוב זאת על שלמה אשר מלך כל ימי חייו⁹⁰ אך דברי ה“ח גראטץ נכונים פה קצת כי ביאור המלה “הייתי” הוא כמו נעשיתי ולא ישלול כלל היותו מלך כעת, רק בזה לא נכונים דבריו שכונת הכתוכ להגיד כי לא בן מלך הוא, אבל כונת הכתוב באמת כך; אני קהלת כמעט שנעשיתי מלך ומיד נתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמש; גם בקשו תואנות לבלי ליחס הספר לשלמה יען לדבריהם לא היה העם בימיו במצב רע כזה כאשר נראה בקהלת, וכן את אשר ידבר על השופטים איך הם מטים משפט, ועל העשק במדינה ורעת האנשים אשר אין להם כשרון וינהגו המדינה, וזאת יאמרו לא יאות לפני מלך, אבל הטענה הזאת טענת הבל כי לשלמה נאים הדברים לאמרם אשר אזן וחקר ולמד דעת את העם ולו נאה ויאה לדבר מהנהגת המדינה ומדברים העומדים ברום העולם כמו שנאמר לו בחלומו; הנה עשיתי כדברך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך⁹¹ ובפרט שהכל מודים שקהלת בסוף אמרה ומצב העם היה אז ברע כמו שאמרו אחרי כן לרחבעם בנו; אביך הכביד את עלנו⁹² גם הרבה דברים כאלה העומדים ברומו של עולם בהנהגת המדינה הגיד ג”כ במשלי ע"כ רוח אחד להם, ולפלא כי החוקרים החדשים יחשבו, כי מחויב היה שלמה לכתוב על פיהם כאשר ייטיב בעיניהם וכפי העולה על רוחם.

ומה נכונים דברי החוקר הגדול באקעל אשר הראה לדעת כי מראש ימות עולם היתה הסיבה הראשונה לעורר את רוח העם ולהשכיל את לבותם. רק רוב העשר והצלחה, כי על ידם יבוא להם שלווה ומנוחה וזאת תסוב העיון והחקירה⁹³ והנה בימי שלמה היתח עת טובה לבני ישראל מאד, כי ישבו כל ימיו לבטח איש תחת גפנו ותאנתו ואין קץ לכל העשר הרב ושלום היה להם מסביב⁹⁴ ואז התחילו לחקור ולדרוש בדברים העומדים ברומו של עולם החקירה, ודברי קהלת ראוים להאמר רק אז ולא בזמן אחר, ובעוד אשר עמדו היונים על מצב הילדות ועסקו בהבלי המיטהאלאגיע, הלכו היהודים האלה בהשתלמותם להכיר את האמונת אמן אמונת האחדות, ולעסוק בחכמת הפילסופיאה.

הטענה היותר חזקה אשר מצאו החוקרים לאחר זמן הספר קהלת הוא מצד הלשון כי יש בו מלות ארמיות והכותב השתמש בהן לרוב, כמו: חפץ, ענין, בעל לשון, בן חורים, חשבון, הניח, הניע, בטל, פשׁר, ש', במקום אשר וכדומה; גם הראת לדעת הרנ“ק ובזה אחז גרעטץ, ואמר כל איש מבין בלה”ק יכיר כי הדברים “ולבי, נוהג בחכמה” “ירא אלהים יוצא את כלם” “כאשר שבועה ירא” ומי יוכל לדין עם שתקיף ממנו" ננם שפת עברית מאוחרת לשון המשנה ממש, מי לא יראה כי לשון זה אינו מזמן היות השפה חקדושה באבה ובעזותה זמני שלמה וחזקיה ויאשיה, כי אם מזמן הבית השני, והם דומים להפסוקים מספר בן סירא המובאים עברית בתלמוד ולמטבע הברכות והתפלות וללשון המשנה בכלל⁹⁵.

אבל אם נתבונן בשום לב נראת כי הטענה הזאת מצד מלות הארמיות הנמצאים בו אינה טענה כלל,‏ יען שתי השפות העברית וארמית הלכו אחוזות יד זו בזו מזמן קדמון, ושאלו דברים רבים זה מן זה, עד שברבות הימים נשכח מבטן מי יצאו, ואם עברית או ארמית הם, וכאשר הית נחוץ להסופר חעברי מלות רבות ובטואים חדשים לענינו, לקח מלשון הארמי לשון קדומה וקרובה מאד. כאשר לוקחים אנחנו כעת דברים רבים מלשון המשנה ומדברי חז“ל בעת אשר נחוצות לנו מלות חדשות לפי הענין⁹⁶ וכן מצאנו עוד בתורת משה השתמש הכותב במלות ארמית לרוב אך מצד ההרגיל אין אנו מרגישים אם לשון ארמית הם⁹⁷ ומלבד אשר יש מלות ארמית בנביאים וכתובים אין מספר; וכן מצאנו ש' בסקום אשר עוד בשירת דבורה “עד שקמתי” וכן בשה”ש לרוב.

י.

ומה שקרובה הלשון של קהלת בבטואים אחדים ונער יכתבם אל לשון המשנה עלינו לומר כפי האמת כי לא קהלת כתב אחר המשנה רק המשנה כתבה אחר קהלת, וכן לקחה ממנו מלות שונות יען מצאה בספר הזח מלות רבות אשר השתמש בו, וכפי הנצרך לו, כי בדברו מעניני העולם ובחינות המעשים והנהגת האדם והמדינות היה נחוץ לו מלות רבות, וכן הרבה שמות של עריים נמצאים בלשון המשנה אשר נמצאים ג"כ בישעיה. האם נאמר כי ישעיה לקח מן המשנה רק להפך המשנה לקחה מן ישעיה‏ וסיבת שנוי וכבד הלשון בקהלת לא הוא מאשר ישתמש במלות ארמית, רק מטעם אחר אשר נעלם מכל המפרשים הרבים כאשר נראה מיד, ובאמת מי יוכל להבדיל כעת בין המלות והשמות הרבות הנמצאים בכתבי הקודש על ענינים שונים, אם עברית או ארמית, צדונית, סורית מצרית הם, כי כבר נשתלשלו הלשונות נתבלבלו השפות הקרובות ואי אפשר לעמוד כעת על יסודם⁹⁸.

ובדבר מה שנוגע למליצת הספר אשר שונה דבריו מאד ממשלי ותפלתו במלכים שם יערוף כמטר לקחו ודבריו רכו משמן ונכוחים למבין ופה בקהלת דבריו קשים וזרים ולא נקל להבינם מהר, הטענה הזאת גדולה מכל הטענות אשר על הספר הזה, אולם החוקרים הרבים מבלי דעת חרצו משפט כי לא אב אחד הולידם, יען אם נתבונן על הרבה דברים ומשלים הנמצאים במשלי וקהלת נראה כי דומים זה לזה מאד, הן בענינם והן במליצתם, והן בשפתם, וכמעט רוח אחד להן, ושפת שניהם צחה ונקיה, ולפעמים לשון קהלת נשגבה עוד ביותר, וגם השתמש בלשון נופל על לשון כמו.

עת ספוד, ועת רקוד

סורים, סור, נחש, לחש

בוראיך, בחרותיך

ויש בו מלות עבריות ישנות על דרך הארמי כמו אלו אילו אשר בארמית “אליך” כל עומת בארמית “כל קבל” ועבדיהם חוץ ממני בארמית “עובדיהון ברם מני” וכדומה⁹⁹ ורק הדברים אשר התקשרו המשלים והמאמרים זה לזה שם הלשון בכבדות יתנהג ולשונו יתהפך פתאום מקל אל הכבד והדברים קשים וזרים; סיבת הלחץ והכובד בלשונו פתאום נעלם מכל המפרשים הרבים, ועל כן הוציאו משפט מעוקל כי שפתיו לא ברור מללו, ויחסו אותו לזמן מאוחר, כדבר ברור נעלה מכל ספק; אבל טחו עיניהם מראות כי כותב הספר קהלת השתמש לרוב בהכלל הקדמון והישן אשר יש לשפת עבר והוא; “מדרך קצרה”, כאשר הורו לנו חז“ל אשר הדבר מובנת מתוך הענין, וכן השתמש ג”כ כותב התורה בו בהרבה מקומות¹⁰⁰ ומכאן ראיה נכונה להפך כי הספר קהלת קדמון הוא מאד, וכותב הספר לא רצה להאריך הרבה בדברים כאלה העומדים ברום עולם, ובכל כחו ראה למעט בדבריו כאמרו, האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיה דבריך מעטים¹⁰¹ וע"כ בחר לו פה לדבר בלשון קצרה, וספרו הוא רק קיצור וראשי הכללים מן החקירות הרבות ומזה יצא לנו השינוי הרב והלחץ הגדול פתאום בשפתו.

וכל המפרשים הוציאו עליו לעז בחנם, ולא ידעו מן הכלל הקדמון הזה שיש לשפת עבר, אשר בו הלך קהלת בכל ספרו, כמו, מי הוא האדם שיבוא אחר המלך, חסר מלת לעשות המובנת מהענין, וכן את אשר כבר עשהו, חסר מלת העושים כאשר העיר ע“ז הראב”ע, וכמו אני פי מלך שמור, חסר מלת מצוך כאשר הרגישו בזה כמעט כל המפרשים, וכן אם יוליד איש מאה, חסר מלת בנים ואחריו אל המתים חסר, יבוא אל המתים, וכן כי אינם יודעים לעשות רע, אשר עמלו המפרשים בזה מאר ער שיצא ה“ח גראטץ לתקן ע”פ נסחאות שונות, מטוב ועד רעה, אבל לא ידע כי פה חסר מלת “רק” אשר נודע ‏ מן הענין ודבר בקצרה כאשר הרגיש בזה הראב“ע, וכן אין טוב באדם שיאכל חסר ג”כ מלה רק המובנת מן הענין, וכן גם את העולם נתן בלבם, אשר ה“ח גראטץ אחז בדרשות חז”ל שדרשו העלם מהם והוא מלשון נעלם, אך לא שם את עינו על דבריהם שפירשו ג“כ אהבת העולם, וחסר אהבת המובנת מהענין¹⁰² וכן הכל לפניהם חסר הכל נתן או שם לפניהם, כי זה כל האדם יחסרו המלות מחויב לשמוע כל האדם, וזאת כונת הפשיטא, מטיל דנהו דמן אמנא חד אתיהב לכל נש ולא נוסח אחר כאשר חשב ח”ה גראטץ רק באה לפרש הכתוב, וכן אשר חטא עשה רע מאת, חסר מלת פעמים או שנים כאשר הרגיש הראב“ע ורש”י אל נכון, וכדומה¹⁰³.

והכלל אם נשים עין על הספר איוב נראה כי נתחבר ימים רבים אחר הספר קהלת, יען נכתב בתכלית השלמות בשיטה וסדר נאה ונעשה באופן חדש ונעלה מאד, רעיונותיו‏ ומליצותיו צחים ונשגבים אין חקר¹⁰⁴ לא כן הספר קהלת נכתב בדרך פשוט ואין סדר ושיטה לדבריו, וזאת יעיד עליו כי נתחבר בזמן קדמון, והוא רק חומר יקר בלי צורה, וכמו שרוצה הצייר לצייר ציור נפלא, בתחלה יצייר אותו בחרט אנוש פשוט, והוא הציור העיקרי, ואחר כן יעשה מזה ציור שני ויתאר אותו בצבעים שונים; כן הוא הספר קהלת כי רק הציור חעיקרי נשאר לנו כמעט יצא מידי המחבר בטרם הספיק לתארו בצבעים שונים ולקשור הענינים זה לזה ולבאר אותם באריכות; אך החרש נבון יכיר מהר מן הציור העיקרי. הזה, את ערך הציר והציור ויוקיר את שניהם מאד.

יא.

עוד מצאו המבקרים החדשים תואנות להוריד ולהשפיל את יקרת ומעלת הספר הזה ולהחליט כי נתחבר בדורות האחרונים,‏ יען מצאו בו לדעתם מלות יוניות ופרסיות כמו פתגם, ופרדס; והראשון אשר מצא המציאה הזאת היה הח' צירקעל וכמעט הרעיש את העולם בזה, עד שיצאו הח' שמיר, ואייכהארין לבטל את דבריו, ולדעתם מלת פתגם אינה יונית כלל,‏ וכן פרדס נמצא ג“כ בשה”ש; אבל כל דברי חחוקרים בדבר תולדות הלשונות והשתלשלות השפות אין בהם ממש; כי מי יוכל להגיד לנו כעת איך נשתלשלו ‏ השפות השונות על פני התבל ומי קבל ‏ממי; ואולי לקחו העברים והצידונים‏ והיונים דברים רבים ממקום אחר אשר לא נודע לנו עוד; וכל דברי החוקרים החדשים להראות ‏ כי השפות נשתלשלו מלשון סאנסקריט השערות רוח הם, ובנוים על קורי עכביש¹⁰⁵ למשל מלת “סור” בעברית וסיריות בארמית וסירון ביונית, השתמשו כלם על סרחון; אך מי קבל ממי, ואיך נשתלשלו מזה לזה, האם נאמר כי ישעיה נתחבר בזמן ממשלת היונים יען השתמש במלת סור כמו היונים במלת סירון; ובאמת ‏ יש דברים רבים ושמות הדומים זה לזה בשפות שונות, אך דרכים שונים ושרשים אחרים להם, ודומות רק למשמע אזן אבל לא כהרי זה הרי זה, וכרחוק מזרח ממערב כן רחקו איש מאחיו ואין לנו כעת חותם אמת על כל מלה ומלה לדעת אם היא יונית או מצרית או כושית ממש מימי קדם, כי נתבלבלו השפות כבר זו בזו עד שאי אפשר להפריד ביניהם כעת, וכל עמל החוקרים בזה הוא רק הבל ורעות רוח.

אך עוד הראה לנו הח' צירקעל דבר חדש כי המחבר ספר קהלת השתמש במלות עבריות על דרך מבטא היונית וכמעט המליצות דומות זו לזו מאד, כמו במלת יפה ישתמש כמו היונים במלת קאלאס; והח' גראטץ יוסף עוד ויאמר כי צירקעל בעצמו לא ראה את ערך ויקרת המציאה הגדולה אשר מצא, ומה שיש להוכיח עוד גדולות ונצורות, כי הכתוב: הנה ראיתי אני טוב אשר יפה¹⁰⁶ אין לו טעם ופירוש רק אם נאמר כי המחבר השתמש בהעברית על דרך כונת היונים,‏ כי כאשר רצה היוני לומר טוב מאד אמר: קאלא קאלאהס; וכן ג“כ כונת קהלת במלת טוב אשר יפה שפירושו בעברית טוב מאד¹⁰⁷ אבל דברי גראטץ האלה אין להם שחר, כי אם נניח כדעתו שבמלת יפה רצה להשתמש בו כמו היוני במלת קאלאס, עכ”פ היה צריך לומר לפי זה “יפה אשר יפה” כמו שיאמר היוני קאלא קאלאהס; ולא טוב אשר יפה; אולם אין כאן יונית כלל, והח' גראטץ לא ידע פשוטו של מקרא, ולא שם את עינו על המשך הענין, כי אחרי שמצא קהלת ברוב חקירותיו שאין לבטוח על העשר ואמר ראיתי אני טוב, הנה ראיתי אני רק זאת לטוב כעת להנאת החיים, ומה הוא; אשר יפה לאכל ולשתות ולראות טוב בכל עמלו; ורק נחוץ להפריד היטיב ‏בין שתי המלות והיונית תעלה ותשוב לאין.

גם זאת מצא הח' גראטץ כי נכונים מאד דברי צירקעל אשר הראה כי בעל המחבר קהלת השתמש במלת תור במו ביונית על ידיעה וחקירה; אבל גם תורת משה תשמש בשתי הוראות האלה במלת תור; וישובו מתור הארץ, לא תתורו אחרי לבבכם¹⁰⁸ עוד מצא גראטץ בעצמו יונית בקהלת כי השתמש במלת אדם על איש לעומת אשה הנאמר שם, והכונה איש ואשה; אולם פשט הכתוב הזה לא ידע אל נכון, ואיננו יונית כלל, רק אדם פה כונתו על אדם הראשון כאשר נראה להלן, ולזה נאמר האדם בכונה; עוד מצא הח' גראטץ הרבה דברים בקהלת אשר ישוו ללשון רומי, אך הס מלהזכיר אותם כי אין כדאי להשיב על דבריו כי בטלין מעצמם.

ומלבד המלות היוניות אשר מצא הח' צירקעל בקהלת, צלח לו למצוא ג“כ בו כי דבר בפירוש על כת האיסיים, והוא באמרו: כנשבע כאשר שבועה ירא, ונודע כי חאיסיים יראו מאד את השבועה, ואחריו נמשך הח' גראטץ בכל עז ואמר כי הפסוק הזה כיון בפירוש עליהם ובמקום הנשבע קראו השבעים כנשבע, אל נכון, ולפרוש הנשבע, הנשבע לשוא, אין לו שחר¹⁰⁹ אבל דברי גראטץ אין להם שחר כי הכתוב דבר פה בלשון קצרה וכונתו בפירוש הנשבע לשוא כאמרו כאשר שבועה ירא, הכונה ירא לשבע לשוא, והוא מגביל היטיב לעומת כטוב כחוטא, כאשר פירש הרלב”ג אל נכון. עוד מצא הח' גראטץ בעצמו מקום אחר בקהלת אשר לדעתו סובב בפירוש על האיסיים, והוא: ובעל כנפים יגיד דבר; והם לדעתו בפירוש חאיסיים כי השתמשו במטפחת או חגורה הנקרא כנפים ומזה הוסב להם השם הזה כמו אלישע בעל כנפים ונודע כי האיסיים הּיו מאוהבי הורדוס ונתן להם כבוד ויקר, ויכול להיות כי הם היו מאנשי סודו והגידו לו חרש מי שדבר עליו סרה או חורש עליו רעה, ועליהם כיון קהלת בדבריו גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר; ובמקום עשיר תקן הח' שפאן על שרים, כי בעל כנפים יגיד דבר, זה האיסיי אשר ילשין למלך מיד¹¹⁰ אך גם פה דברי גראטץ תהו המה, ואין להם שום יסוד יען נאמר בכתוב תחלה: כי עוף השמים יוליך את הקול, הנה בּלי ספק חציו השני; ובעל כנפים יגיד דבר מגביל לעומתו, ופירושו ג"כ כמו עוף השמים, וכן אמר במשלי כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף¹¹¹ ומה שהעיר על זה הח' גראטץ כי פה נאמר בעל כנפים, ושם בעל כנף, אין בדבריו ממש לשית לב אליהם, ובפרט להוציא הכתוב מפשוטו ולעקם אותו בחנם, ובעל כנפים יגיד דבר כונתו כמו ויגידו לך דגי הים, והדברים פשוטים מאד.

יב

כמעט יותר מכל החוקרים שגה הח' גראטץ בשפטו כי קהלת נתחבר בסוף ימי הורדוס שהוא שמונה שנים לפני סה“נ, ובעלית חנניה בן גרון נחלקו ב”ש וב“ה אם לספחו לכה”ק שהוא מטמא את הידים לדבריו, ולא נגמר הדבר עד היום שהושיבו את ר' אלב“ע לנשיא ביבנה¹¹² הלא כפי עדות חז”ל שכל דבריהם נאמנו מאד, כי הם היו קרובים לזמן חתימת כתבי הקודש, נראה היטב שהספר קהלת היה עוד הרבה שנים לפני הורדוס, וכל דברי גראטץ בטלין ומבוטלין, ובפירוש מצאנו כי שמעון בן שטח העתיק עוד לינאי מלכא שני פסוקים מקהלת: בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה את בעליה, וכן הביא הלל פסוק שלם מן הספר הזה¹¹³ וכן הגיד בבא בן בוטא שני פסוקים סספר קהלת להורדוס בעצמו, ואם נתחבר רק להתל בו לא ערב בבא בן בוטא להזכירו¹¹⁴ וחשיבות הספר קהלת כי נחשב כבר בין כתבי הקודש נראה היטב מן מה שהשיב תלמיד אחד לרבן גמליאל הזקן מן הספר הזה¹¹⁵ וכן מצאנו כי שמעון סיכנא איש עוצה היה חופר בורות שיחין ומערות בירושלים,‏ אמר לר' יוחנן בן זכאי אני גדול ממך שאני עוסק בצרכי רבים כמוך וכו' וקרא עליו פסוק זה וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רעה¹¹⁶ וכן קרא לתלמידו יהושע בן תנינא חוט המשלש לא במהרה ינתק¹¹⁷.

ומלבד הראיות האלה הנה חז“ל מסרו לנו בפירוש כי חזקיה וסיעתו כתבו ספר קהלת, וכפי עדות קדומה מאבא שאול פירשו עוד אנכה”ג אותו, ועמלו בכל נפשם לבל יגנז מחדש¹¹⁸ ובאמת איך יעלה על הדעת כי חז“ל אשר היו סמוכים ביותר לימי הורדוס והם ספרו לנו עוד הרבה דברים מתולדתו ומבניניו ואמרו מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו¹¹⁹ לא ידעו שמץ דבר כי יש ספק שהספר קהלת איננו לשלמה, רק נתחבר אז על דרך צחוק והתול על הורדוס; וכאשר נחלקו החכמים אם קהלת מטמא הידים לא מצא ר' שמעון בן מנסיא אשר יצא אז נגדם לתת טעם לדבריו רק מפני שחכמתו של שלמה הוא ולא יותר, הלא היה נקל לו להטיל ספק בכל הספר כי לא לשלמה הוא כלל¹²⁰ ובאמת כל הראיות הרבות אשר הביא גראטץ להראות איך קהלת ידבר על תכונות הורדוס ועל מצב הדור בימיו אין בהם ממש, וכדיפלאמאט גדול עשה הח' גראטץ מבלי להזכיר לרוב את הספר בן סירא ולהביא את דבריו במשפט נגד הספר קהלת כי היה סותר לדבריו מכל וכל; ואת אשר מצאו החוקרים החדשים ובראשם גראטץ בספר קהלת יש ג”כ בו; ועליו יש לומר ביותר כי הוא צחוק על הורדוס, אך לדאבון נפש, זמנו נודע בצמצום כי נתחבר בימי אלכסנדר הגדול¹²¹ ובחנם שנה ושלש הח' גראטץ להראות את ערך ויקרת המציאה הגדולה הזאת אשר מצא¹²² כי כל איש אשר עיניו בראשו יראת ויוכיח כי הספר בן סירא שאב דבריו מן הספר קהלת ולא להפך; והח' נראטץ ירעש ויתהפך בתתבולותיו להראות איך בעל המחבר ספר קהלת דבר דברים קשים על המושל בימיו ועולל בעפר קְרנו, וכמעט בכל דבריו יראה גראטץ היטיב את אכזריות הורדוס, אך אם נשים את עינינו על הרבה מקומות בספר בן סירא אשר נתחבר כשלש מאות שנה לפני סה“נ, לעומת הספר קהלת אשר לדעת גראטץ נתחבר רק שמנה שנים לפני סה”נ, ואז נראה היטיב מי קבל ממי, ומי הוא הקדמון שבהם¹²³. וכן נראה מה שאמרו שניהם על דבר איך להשיג תענוגי העולם:

קהלת י“א, ט‘, ה’ י”ז

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ

וִיטִיבְךָ לִבֶּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ

וְהַלֵךְ בְּדַרְכֵי לִבֶּךָ וּבְמַרְאֵה

עֵינֶיךָ, וְדַע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה

יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה

מִבְּשָׂרְךָ כִּי הַיַלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת

הָבֶל. הִנֵה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי

טוֹב אֲשֶׁר יָפָה לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת

וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ וגו'

כִּי הוּא חֶלְקוֹ.

ב“ס, י”ד: י“א, ל, כ”א.

בְּנִי אִם יֵשׁ לְךָ הֵיטִב לָך,

כִּי אין בִּשְׁאוֹלֹ תַּעֲנוּג

וְלֹא לַמָוֶת הִתְמַהְמֵהַ, אַל תִּתֵּן

לַתּוּגֶה נַפְשֶׁךָ וְאַל תַּכְאִיב

לְבָבְךָ בְּרַעְיוֹנֵי הֶבֶל, כִּי חַיֵי

הָאָדָם לֵב שָׂמֵחַ, וּתְבוּאַת שִׂמְחָה

אֹרֶךְ יָמִים לָכֵן אֱהָב נַפְשֶׁךָ

וְהֵיטֵב לִבְּךָ וְכָל תּוּגָה הַרְחֵק

מֵעָלֶיךָ וְגַם אַל תִּמְנַע מִטוֹבָה

נַפְשֶׁךָ בְּעִתּוֹ לָמָה תִטְמן יָדֶיךָ

מֵהַשִׁיג חֶלְקֶךָ.

כמעט שניהם יזהירו להאדם על אופן אחד בשוה לראות בטוב ולהשיג חלקו בחיים, ולא ללכת קודר בלחץ כל היום, וזאת יסוד בדת ישראל כמו שהורו ג“כ חז”ל עתיד ארם ליתן דין וחשבון על כל מה שראה עינו ולא אכל¹²⁴ וכן אמרו בנזיר מה שזה שלא פירש עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר אחת כמה וכמה, מכאן אמרו כל היושב בתענית נקרא חוטא¹²⁵ וכן אמרו האי מאן דיתיב בתעניתא ליביל כלבא לשירותיה, וכדומה¹²⁶ אך הבן סירא לקח דבריו מקהלת, וכן ישוו בדבריהם נם בזה.

קהלת ה: י"ח, ט‘: ה’

גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ

הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים

וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶנוּ וְלָשֵׂאת

אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ

זֶה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא

כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר

אֶת יְמֵי חַיָּיו כִּי הָאֱלֹהִים

מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ. אִם יוֹלִיד

אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה

וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא

תִשְׂבַּע מִן הַטוֹבָה, אָמַרְתִּי טוֹב

מִמֶנוּ הַנָפֶל, וְהַמֵּתִים אֵינָם

יוֹדְעִים מְאוּמָה

ב“ס י”ד: י' י“ד, י”ז כ"ב

וְגַם אַל תִּמְנַע מִטוֹבָה נַפְשֶׁךָ

בְּעִתּוֹ, לָמָה תִטְמֹן יָדְךָ

מֵהַשִׁיג חֶלְקֶךָ, הֲלא תַּעֲזֹב

לַאֲחֵרִים חֵילֶךָ וִיגִיעַת כַּפֶּיךָ

לַיוֹרְשִׁים קְבֹץ וּפַזֵר וְהַיְשֵׁר דַּרְכֶּךָ

כִּי אִם לַקֶבֶר תוּבָל אָכַלְתָּ דַיֶךָ!

כָּל בָּשָׂר כַבֶגֶד יִבְלֶה כֵּן הָיָה

וְכֵן יִהְיֶה וּמִיַד שְׁאוֹל אֵין מַצִיל,

זְכֹר כִּי הַמָוְתָה לֹא תְאַחֵר

וְאֵין לְךָ בְּרִית אֶת מָוֶת.

מְחַסֵר מִטוֹבָה נַפְשׁוֹ רַע

יֵרוֹעַ וְרָעָתוֹ אַל חֵיקוֹ תָשׁוּב,

שׁוֹכְנֵי דוּמָה יִדוֹמוּ כְּלֹא הָיוּ.

וכן דומים במליצותיהם בדברים האלה:

קהלת ט' י"א

כִּי לֹא לַּקַלִּים הַמֵרוּץ

וְלֹא לַגִבּוֹרִים הַמִלְחָמָה

וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם

וְגַם לֹא לַנְבֹנִים עֹשֶׁר

וְגַם לֹא לַיֹדְעִים חֵן

ב“ס י”א, י"א

בְּנִי אַל תִשְׁגֶה בִּדְבָרִים

שׁוֹנִים כִּי אִם עָשַׁרְתָּ לֹא

יָרַשְׁתָּ וְאִם עָמַלְתָּ לֹא

גָדָלְתָּ גַם אִם תָנוּס

לֹא תִמָלֵט.

גם שניהם דרשו על האשה לגנאי.

ז', כ"ו

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָוֶת

אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא

מְצוּדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ

אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב

לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָלֵט

מִמֶנָה וְחוֹטֵא יִּלָכֵד בָּהּ.

כה: י“ח, כ”ב

אֵין רֹאשׁ מָרָה מֵרֹאשׁ פְּתָנִים

וְאֵין רָע מֵרֹאשׁ נָחָשׁ

וְאֵין חֵמָה מֵחֲמַת אִשָׁה

אֵין רִשְׁעָה כְּרִשְׁעָתָהּ

וְלוּ תְהִי חֶלְקַת רָשָׁע.

וכן יזהירו שניהם לשלם הנדרים.

קהלת ה‘: ג’

כַּאֲשֶׁר תִדֹר נֶדֶר לֵאלֹהִים

אַל תְאַחֵר לְשַׁלְמוֹ

כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים

אֵת אֲשֶׁר תִדֹר שַׁלֵם

ב“ס י”ח: כ"א

אַל תְאַחֵר לְשַׁלֵם נְדָּרֵיךָ

לָמָה תִתְמַהְמֵהַ עַד כִּי חֶבְלֵי

שְׁאוֹל יְקַדְמוּךָ.

וכל איש יראה היטיב כי בהרבה דברים וענינים שונים, שניהם לדבר אחד נתכונו, אך הבן סירא לקח הרבה מן הספר קהלת אשר נתחבר ימים רבים לפניו, והוסיף עוד דברים ורעיונות שונות הקרובים לדעות אנשי דורו בימי ממשלת היונים, אבל קהלת לא ידע מכל אלה כי קדמון הוא מאד.

יג.

רבים מהמפרשים החדשים עמלו לבאר את דברי קהלת, אבל הלכו ארחות עקלקלות ולא הבינו את דרכו, ולא באו אל חקר גבריו, לא התבוננו עליהם היטב, כי הוא יגבר לרוב בלשון קצרה, ודבריו שלובים ואחוזים זה בזה, ולפעמים נראה לעינים כי דבריו עומגים בפני עצמם, ואין שייכות להם לא למה שאמר לפניו או לאחריו, אך אחר העיון היטיב, נראה כי דבריו קשורים זה בזה, וסובבים, או על מה שאמר מקודם, ‏ או על מה שיאמר אחריהם, ולפעמים יחזור על דבריו הראשונים אחר שלשה פסוקים, ולפעמים יבוא בפסוק הרביעי להשלים ולתרץ את דבריו אשר אמר בפסוק הראשון, כמו זה.

אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכֵּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשׁוֹמֵם

אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ

טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֵת יָדֶךָ

כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם

הַחָכְמָה תָּעֹז לְחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר

כִּי אָדָם אֵין צַדִיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא¹²⁷

והנה לדעת ה“ח גראטץ הכתובים האלה אין להם חבור וקשור כלל, וכל הפסוק “החכמה תעז לחכם” אינו שייך לכאן וכל המפרשים הרגישו בזה ועמלו לקשור אותו ‏לענין שלפניו או לאחריו ולא עלתה בידם, ‏ ולדעתו בא הכתוב הזה פה בטעות ונשמט ממקומו כי שייך לפרשה ט' אחר הפסוק: ואמרתי אני טובה חכמה. מגבורה¹²⁸, יען שם נאמר עיר קטנה ואנשיום בה מעט וגו' ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו והוא דבר אשר קרה באמת ומעשה שהיה בפירוש; לדברי היטציג כונתו על עיר דארא שצר עליה אנטיוכוס הגדול, לדברי עוואלד היא העיר אתונה או כאשר יאמר אחרי כן כי כעת אי אפשר לדעת שם העיר אל נכון, אך הדבר קרה לא רחוק מירושלים, ועל זאת יסובו הפסוקים היטיב; ומלט את העיר בחכמתו, כונתו על עיר ידועה אשר לא נודע לנו שמה כעת, ומלת תעז קראו השבעים תעזר והוא הנכון, ועשרה שליטים הם בלי ספק בעלי הסענאט המנהגים את העיר, והפסוק כי אין אדם צדיק וגו' סובב על הפסוק אל תהי צדיק הרבה¹²⁹ ולדברי הרנ”ק “אשר היו בעיר” מוסב ג"כ על אתונה שבא עליה דריוש הראשון ללכדה וקרא אותה קטנה כמו שהיה באמת נגד הערים הגדולות ‏ שבארצות המזרח ממשלת הפרסיים¹³⁰.

אבל כל המפרשים ובראשם גראטץ ‏ אשר חשבו בי הדברים סובבים על מעשה שהיה ועל עיר ידועה, טעו כלם כאשר טעו במלת סור; ואין כאן מעשה שהיה כלל רק משל הוא ולא יותר, ואם היה כונתו על עיר ידועה היה מזכיר שמה בפירוש; ובחנם הוציא גראטץ הפסוק הזה ממקומו ושם איתו במקום אחר אשר יאות לו לפי ראות עיניו, אבל חלילה לנו לעשות כן כי נקל על אופן זה להפוך דברי אלהים חיים מכל‏ וכל; ובמחילת כבודו לא ידע גראטץ פשוטו של מקרא ממש, כי הפסוק טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידיך; סובב והולך על מה שאמר מקודם; אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, כי טוב לאחוז בשניהם רק בדרך הממוצע ולא ללכת ביותר לאחד משני הקצות; והפסוק החבמה תעז לחכם, סובב על מה שאמר לפניה, ואל תתחכם יותר לבל יעלה על הדעת לחשוב כי יתן בחכמה דופי ומגרעת, ולזה בא להראות מעלת החכמה בדרך הממוצע כי חחכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, כונתו בעיר אשר ישב בה החכם איזה עיר שהיתה, ואז החכמה תעז לו שם יותר מעשרה שליטים אשר יעזרו בהנהגתם את העיר הזאת, ומספר עשרה כדברי הראב“ע הוא סך מנין כמו עשר נשים ועוד בה עשיריה¹³¹ והפסוק כי אין אדם צדיק בארץ סובב על הפסוק; אל תרשע הרבה, כאשר הרגישו בזה חז”ל ושאלו הרבה הוא דלא לרשע הא מעט לרשע אלא אם הרשעת אל תוסף¹³² ועל השאלה הזאת בא באמת קהלת לתרץ בעצמו, ואמר כי: אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא; ולא כי יתן יד לרשע רק ידבר בדבר הנהוג אצל כל אדם, והדברים אחוזים ושלובים זה בזה בטוב טעם ודעת.

גם על דרך הזה סובבים והולכים הפסוקים האלה:

אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף

וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַם זֶה הָבֶל

בִּרְבוֹת הַטוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ

וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְּעָלֶיהָ כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל

וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנוּ מַנִיחַ לוֹ לִישׁוֹן¹³³

לדברי ה“ח גראטץ לא ידעו כל המפרשים את פירוש מלת בהמון רק הפשיטא תרגמה כהוגן: ודרחים ממונה וכן יתרגם גם התרגום הארמי: מאן די רחים למכבש ממון וכן אמרו חז”ל שכל מי שהוא מהומה ומתמד אחר המון וקרקע אין לו מה הנאה שלו ואם נתקן במקום המון על ממון אז יפלו כל תמיהות המפרשים אשר מלת אהב לא יתקשר עם יחס שבו רק עם את, ופירוש ברבות הטובה הוא רק רוב עשירות, ובמקום כשרון נחוץ לתקן על יתרון. ולא תבואה הוא ‏תבואות השדה¹³⁴.

אולם דברי ה“ח גראטץ ופירושו אינו עולה יפה כי שכח שבעד ממון‏ יש לקנות תבואה הרבה ומה בא הכתוב ללמדנו כי מי שאהב ממון לא תבואה; ובפרט בימי הורדוס‏ ידעו היטיב את יקרת הכסף וכן אמר ג”כ קהלת בעצמו: והכסף יענה את הכל; אך פה בא הכתוב ללמד שני דברים, לבל יהיה האדם כלי ביותר, ולבל יהיה פזרן ביותר; ואמר אהב כסף לא ישבע בסף, ומי אהב בהמון והכונה מי שאוהב הכל בשפע רב וברבוי כמו אכילה שתיה עבדים ושפחות ועליהם יפזר רב כסף, לא תבואה, האיש הזה ישאר תמיד בנקיון כפים וריק מכל ריוח; והמון פירושו רבוי ושפע כמו שנאמר: טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים¹³⁵ וכונתו המעט אשר יש לצדיק טוב לו ביותר מאשר ההמון הרב אשר יש לרשעים; ויאמר עוד ברבות הטובה אם יש רב טוב לאכול אז רבו אוכליה: אבל מה כשרון לבעליה םזה, איזה תועלת ותכלית ישיג לנפשו כי אם ראות עיניו, ולא ישיג מזה כלום רק יראה איך הם אוכלים טובתו ובידו לא נשאר מאומה, וכן אמרו חז“ל, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין וכו' רב אבא אמר מהכא, ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו ופירש רש”י, ברבות הטובה קרבנות, רבו אוכליה כהנים, לבעליו הקב“ה¹³⁶ והפסוק מתוקה שנת העבד יאמר נגד מי שאהב בהמון, כי שנת העובד טובה יותר ממנו, אם מעט או הרבה יאכל בכל זאת שנתו ערבה לו, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון; וה”ח גראטץ תקן הכתוב ע"פ השבעים וְהַשָׂבֵעַ לַעֲשִׁיר וטעות הוא בידו כי חצי הפסוק הראשון מקביל לעמתו כי העובד בין אוכל הרבה בין מעט מתוקה שנתו, והעשיר האוהב בהמון אף כי אכל ושתה לרויה והשביע נפשו היטיב, ובמצב כזה רוצה האדם מאד לישון, אבל אצלו השבע בעצמו איננו מניח לו לישון, כי מתוך השבע מוכרח הוא לחשוב איך לפרנס את בני ביתו הרבים, ולהיות נעור פן יפלו עליו גגבים או רוצחים.

יד

נשים את עינינו, לראות איך המפרשים החדשים ובראשם גראטץ התירו לעצמם לשנות ולתקן הכתובים מדעתם וכפי העולה על רוחם, וישתבחו בעיר שכן הפליאו לעשות בביאור הכתובים וגלו לנו גדולות ונצורות ובאמת אחרי העיון נראה כי דבריהם לא נכונים וכמעט נעלם מהם פשט הכתובים אל נכון ועקמו ועקשו אותם בחנם, וכל פירושיהם ודרכיהם מאפס ותהו המה כאשר נראה בזה.

יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

כִּשְׁגָגָה שֶׁיָּצָא מִלִפְנֵי הַשַׁלִּיט

נִתַּן הַסֶכֶל בַמְרוֹמִים רַבִּים

וַעֲשִׁירִים בַּשֵׁפֶל יֵשֵׁבוּ

רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים

וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ¹³⁷

סתימות הפסוקים האלה יאמר גראטץ נודע ואין לנו דרך לדעת אותם רק אם נפרש מלת שליט שהוא נאמר על איש אחד מהסענאט אשר ינהג עיר אחת ואמר בדרך צחוק כי הליכות העולם מתנהג כל כך שלא כיאות כאשר כמעט מתנהגת משליט אחד אשר הוא מנהג עיר אחת ויעשה בה תהפוכות בסכלותו, ומלת שגגה העתיק סימאכעס ‏“בלי דעת” ובמקום שיצא צריך להיות שיצאת, והתחיל בפסוק הזה להגיד לנו תהפוכות המדינה,‏ ורק בימי הורדוס היה מצב המדינה באופן כזה, הפסוק השני נתן הסכל במרומים אינו מגביל לעומת ועשירים בשפל ישבו, רק לפירוש הכתוב אל נכון, אם במקום סעל נקרא שפל, ובמקום עשירים נקרא שרים, וכך הוא לשון הכתוב, נתן השפל במרומים רבים ושרים בשפל ישבו, ומי לא יצחק על הפסוק החדש שיעשה גראטץ, ועל פירושו המעוקם אשר לא שערוהו כל המפרשים; כי שליט פה איננו שליט העיר, רק כונתו על ה‘, ויאמר יש רעה שראיתי תחת השמש אשר לפעמים אין הדעת סובלתן וא“א להבין רק אם נאמר כאלו ח”ו כשגגה יצא מלפני ה’, ואמר בכונה שליט כי לא רצה להזכיר בפירוש שם ה' ולומר ששגגה יצא מלפניו; והוא כי נתן הסכל במרומים רבים, ובכונה אמר ועשירים ישבו בשפל להראות גודל השגגה והפליאה ביותר, כי לא די שהסכל במרומים‏ ישבו, גם העשירים אשר מי גדול מהם, לעומתו בשפל, והכסיל יעלה בסכלותו על כולם, וזאת תגדיל הפליאה ביותר, והח' גראטץ אשר תקן הכתוב השני בנוסח החדש נתן השפל במרומים שכח כי הפסוק הזה יהיה דומה ממש לפסוק שלאחריו, ‏ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעכדים על הארץ, ומה בא הכתוב הזה ללמדנו הלא לדבריו מיותר הוא?

גם הכתוב הזה הוציא גראטץ ממקומו בחנם ועקם ועקש אותו והוא:

אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק

תִּרְאֶה בַּמְדִינָה אַל תִּתְמַה עַל הַחֵפֶץ

כִּי גָבֹהַ מֵעַל גָבֹהַ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם

וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא

מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד¹³⁸

לדברי הח' גראטץ הפסוק הזה אם עשק רש אין כאן מקומו ושייך לפרשה ז' אחר הפסוק, אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה,‏ היטציג יאמר כי גבה מעל גבה נאמר פה על דרך צחוק והוא הנכון,‏ וכל המפרשים לא ידעו פירוש הכתוב, כי לדעתם “וגזל משפט” כי יגזלו המשפט, אבל על משפט אינו נופל לשון גזל, רק נחוץ להוסיף מלת “מקום” בכתוב, “מקום משפט וצדק, אבל כל דברי גראטץ אין בהם ממש כי הנכון הוא כמו שפירש הרלב”ג ואמר אם תראה במדינה שיעקשו הדלים ויגזלו אותם, ותראה עם כל זה, ג“כ בה משפט וצדק אל תתמה על החפץ אשר הוא סותר קצתו לקצתו, כּי גבה מעל גבה שומר וגבהים עליהם, ולולי זאת היתה כלו חמס ושוד, והכתוב השני ויתרון ארץ בכל הוא נקשר לזה היטיב, כי כאשר יש חמס ושוד בממדינה ע”כ טוב אז יותר מכלם לקנות רק נחלת האדמה כי אי אפשר לגזול אותה מהם, ובחנם תקן גראטץ “בכל” על “בנחלה” כי הכונה “בכל” בכל דבר אשר תמצא תראה כי היתרון על כל, הוא רק ארץ נחלת האדמה, ובחנם עמלו המבארים בכתוב הזה כמו עוואלד קנאבעל וכדומה. וכן מה שפירשו, מלך לשדה נעבד, כי מי שיש לו שדה אחד הוא מלך עליו, ונעבד, אבל הנכון כדברי חז“ל כאשר הרגיש בזה ג”כ הח' גראטץ, שאמרו אפילו שולט מסוף העולם ועד סופו לשדה נעבד שאול ואמר עבדת ארעא לא עבדת ארעא, וכאשר פירש הראב“ע, יען הכנסת המדינה הוא מן השדה, ומהם יקח את כל הכנסותיו הרבים, והנה כל העם עבדים לו, והוא להשדה, וע”כ ויתרון ארץ בכל חוא.

וכן עמל גראטץ בחנם בפסוק הזה, כי מה האדם שיבוא אחר המלך את אשר כבר עשוהו, ואמר כי בטרם נבאר אותו נחוץ לתקן אותו, השבעים קראו המלך וכן במקום “מה” קראו “מי” וכן עשוהו קראו הרבה העתקות ישנות עשהו בלשון יחיד, ולשון הכתוב כעת כך, כי מי האדם שיביא אחר המלך את אשר כבר עשהו, והכונה מי האדם שיבוא לחשוב אחרי את אשר כבר עשיתי, אבל כל דבריו אין להם שחר, והם הבל ורעות רוח ולא ראה מח שאמר כבר ע“ז הראב”ע וז“ל, ויש אומרים כי המלך מן וימלך לבי עלי וכו‘, ואיננו נכון, כי מה האדם בענין ה’ מה אדם ותדעהו, וכן מה אנוש כי תזכרנו והענין כי מה יכולת תהיה באדם שיבוא אחרי המלך וכל מה שיעשה כבר עשוהו אחרים, ויחסר מלת העושים וכן אשר ילדה אותה ללוי ורבים כמוהם ובאמת בכונה אמר קהלת עשוהו בלשון רבים אשר סובב על המלכים שקדמוהו, ובזה יראה ביותר איך אין ביכלת האדם לבוא אחרי המלך, כי מלבד שיש בידו לעשות הרבה, הנה עשוהו ג”כ הרבה מלכים שקדמוהו לפניו, ומה הוא האדם נגדו ונגדם, ודברי עוואלד וצירקעל על הפסוק הזה אין להם ג"כ שחר.

וכן הפסוק הזה כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני, יאמר גראטץ כי השבעים והפשיטא קראו במקום “ממני” “ממנו” והוא הנכון, וכן הוא ג“כ דעת שד”ל שאמר ולקראות “חוץ ממני” א“א לישב הכתוב על מכונו והכונה חוץ ממנו‏ יתברך כלומר חוץ מרצונו ובלא גזרתו¹³⁹ אך כל דבריהם דברי רוח ואין בהם ממש, כי הנוסח שלנו הוא לעולם העיקר, וזאת כונת קהלת כי באמת לא נוכל לומר כי טוב להאדם רק שיאכל וישתה ‏כי גם זאת מיד האלהים הוא ואיננו בידו כלל, והעד‏ כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני, כי מי יוכל לאכל ולחוש בתענוגים יותר ממני, בכל זאת לא אוכל אנכי להתענג כהוגן ויש ג”כ מניעות הרבה אצלי, כי יעלו רעיונים שונים על לבו עד אשר ישנא את החיים וכל ימיו כעס ומכאובים כאמרו ברוב חכמה רוב כעס ויוסף דעת יוסף מכאוב, וכל ימיו יש לו צער ע"י רוב חכמתו, והכלל כי לאכל ולשתות ולראות טוב בעמלו רק מתת אלהים הוא, ומי שזוכה בזה ישיג אותה ולא באופן אחר.

טו.

ומי לא ישתומם על דרכי הספרשים החרשים בביאור הכתובים, כי כחמר ביד היוצר כן כתבי הקדש בידם לתקן ולשנות בהם ככל העולה על רוחם, אך ביותר נתפלא על הדרך החדש שהמציא גרעטץ אשר לא שערוהו כמעט כל המפרשיס הרבים, ואיך יבאר את הכתובים האלה.

שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָבָר רָע

וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם

כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט

כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו

כִּי אֵינֶנוּ יֹדֵעַ מַה שֶׁיִהְיֶה

כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ¹⁴⁰

וְהַסָכָל יַרְבֶּה דְבָרִים

לֹא יֵדַע הָאָדָם מַה שֶׁיִּהְיֶה

וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו מִי יַגִיד לוֹ¹⁴¹

בשני הכתובים האלה הכיר הח' גראטץ כי לא שלמים ‏ הם אתנו וגזר אומר כי אחר המלות, כי לכל חפץ יש עת ומשפט, חסרות מלות הרבה, ולזה לא יתקשר הענין פה היטיב, וכן בפסוק השני, והסכל ‏ירבה דברים חסרות ג“כ מלות הרבה, ומטעם זה הציג גראטץ בהעתקת דברים אלה נקודות רבות לסימן על החסר, ומי לא יצחק על דרכו החדש אשר המציא בבאור הכתובים, כי מי הגיד לו שחסר פה, ואם היה חסר היתה המסורה רומזת לנו על זאת,‏ ובאמת לו ראה גראטץ את דברי הראב”ע על הפסוק הזה‏ אז הודה בעצמו שכל דבריו אין להם שחר ודברי הראב“ע נכונים מאד במה שפירש כי המלות, לא ידע האדם מה שיהיה וגו' הם דברי הכסיל אשר ירבה ‏דברים ויאמר אוכל ואשתה כי לא אדע מה שיהיה בחיי ובמותי, ולדבריו ‏גם הדברים מי יודע מה טוב לאדם בחיים וגו'¹⁴² הם ג”כ דברי הכסיל יען נאמר מקודם יש דברים מרבים הבל, אשר הח' גראטץ יתפאר ג“כ בהמציאה הזאת וכמעט ירעיש את העולם ולא זכר את האיש המסכן הזה,‏ גם בהפסוק כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו, לא חסר מאומה רק סובב על מה שאמר ועת משפט ידע לב חכם, וכונתו כי איש חכם ידע להתנהג בקום שופט אכזרי כי לא לעולם יעות משפט וצדק כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו וכאשר תתמלא סאתו ומידתו גדושה אז תבוא פקודתו, ומלת כי משתמשת פה בדברי רש”י בלשון כאשר, כי איננו יודע מה שיהיה כי כאשר יהיה מי יגיד לו, הכונה כי השופט האכזר לא יוכל לדעת מראש מה שיהיה ובאשר יהיה מי יגיד לו אז האמת כי מסור הוא ביד שריו ובעת שיהיה עליו קשר בעיר אין מי שיגיד לו, ויסירו אותו פתאום מפקודתו וימליכו אחר תחתיו, וכן אמר ג"כ במשלי,

יְרָא אֶת יְהֹוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ

עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב

כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם

וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ¹⁴³

וכמעט שוים הדברים בענינם זה לזה כי חייב האדם לשמור מצות המלך ולא להתערב עם שונים והם האנשים הרוצים לעשות שינים במדינה, ועת משפט ידע לב חכם איך להתנהנ.

עוד יצא הח' גראטץ לבאר את הכתוב הזה בדרך רחוק וזר מאד ועשה בו תקונים בחנם והוא, עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר, הפשיטא והוואלגאטע יאמר גראטץ קראו מטול דלא ידע למאזל למדינתא, ולפי זה לשון הכתוב כך, עמל הכסילים תיגעם אשר לא ידעו ללכת אל עיר, כי בלי תקון, לשון הכתוב קשה יען נאמר עמל הכסילים בלשון רבים, ותיגענו ולא ידע, הוא לשון יחיד, אך גם אחר התקון הזה נעלם עוד פירושו, ודברי היטציג ועוואלד אין להם שחר, רק דברי הכתוב עולים היטיב לדעתו אם נאמר כי כונתו על האיסיים אשר עזבו העיר וישבו בכפרים ועליהם יאמר קהלת בצחוק עמל הכסילים תיגעם אשר לא ידעו ללבת אל העיר יען אין להם הכרח וצורך אל העיר¹⁴⁴.

אבל כל המעתיקים האלה לא ידעו פשוטו של מקרא ממש, והח' גראטץ נתעה אחריהם והדברים לא יסובו על האיסיים כלל, רק על דברי הכסילים בעצמם, אשר יאמרו כי לא נחוץ שום חקירה ודרישה, יען לא ידע האדם מה שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו, ועליהם יאמר בצחוק כי עמל הכסילים, הכונה דבריהם ושיטותיהם הנבערות מבלי לחקור ולדרוש מה שיהיה אחריהם, תיגענו את האדם הנמשך אחר דבריהם אשר אשר לא ידע ללכת אל עיר, כי לזאת נחוץ ג"כ חקירה ודרישה לדעת את דרך ומבוא העיר הנסתר ונעלם עוד.

גם בדבר הכתובים האלה עמל גראטץ בחנם וכל דבריו אין להם שחר:

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל

וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה

כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ

גַם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו

וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ

טוֹב מְלֹא כַף נָחַת

מִמְלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ¹⁴⁵

קשר וחיבור הכתובים זה לזה יאמר הח' גראטץ קשים מאד, אך כשרון המעשה הכונה המעשה הרע כי מקנאה תצא רעה, ומרוב קנאה חובק הכסיל את ידיו זה בזה, ובמקום כף נחת צ“ל “חופן” כאשר נאמר בתרגם קמצא. ואחר כל התמצאות האלה אשר המציא הח' גראטץ לא עלתה בידו לדעת פירוש הכתוב אל נכון, כי כשרון המעשה כונתו פה על דרכי המסחר אשר ירדוף האדם רק להרויח הרבה ומי שיש לו מנה רוצה מאתים ואיננו ממלא תאותו, ועל זאת יאמר כי סיבת הדבר רק קנאת איש מרעהו שיתפאר על חבירו בדירתו ובמחיתו במלבושיו ובמאכלו, ויגנה את מי שאוחז רק באחת משתי הקצות, כי מי שלא חפץ לעסוק בשום דבר להשיג מחיתו הוא הכסיל החובק את ידיו ומתעצל לעשות להשיג מחיתו,‏ ואין לו מה לאכול משמן בשרו ירזה והוא אוכל ממש את בשרו, גם מי שישים כל מעינו רק להרויח הרבה ולא ינוח ולא ישקוט ואת נפשו יחרף בעמלו, ועליו יאמר, כי טוב מלא כף נחת אשר ישיג האדם בשלוה ובהשקט ממלא חפנים אשר יאסוף בעמל ורעות רוח; וכמו שאמרו חז”ל טוב מלא כף נחת מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן בהם ומתפרנס בהם ממי שהוא נוטל ממון של אחרים ומפסידו ומאבידו.

ובכל מקום אשר לא ידע גראטץ פשטו של מקרא לא יעמול לדעת אותו כמו שהוא רק יצא מהר לתקן ולשנות אותו כפי העולה על רוחו, כאשר עשה בפסוק הזה; יש רעה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו ואבד העשר בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה; המלה לרעתו יאמר גרעטץ תגרום קושי בהבנת הכתוב. כי אם כונתו להגיד כי העשר נשמר לפעמים לאיש לרעתו, ע"כ כל הנאמר להלן הוא ללא צורך,‏ אך נחוץ לקראות “למורשתו” כמו למורשה¹⁴⁶ או “לרשת אחזה” והכונה בשביל יורשיו; אך מי לא יצחק על התקון ועל הפירוש הזה. ובאמת עשר שמור לבעליו לרעתו כונתו אשר בעליו ישמרנו ויצרנו לרעתו ליום‏ רעה אולי יבוא עליו, או לעת זקנתו בכלות כחו לעבוד עוד¹⁴⁷.

טז

יש מקומות שונות בקהלת אשר המפרשים החדשים עמלו הרבה לבאר אותם והגידו השערות אין קץ ולא שמו על לבם לראות כי כבר פירשו אותם חז"ל בטוב טעם ודעת וכל דברי המפרשים הבל ורעות רוח כאשר נראה בזה:

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָוֶת אֶת־הָאִשָּׁה וגו'

רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת

אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן

אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי

אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי

וְאִשָׁה בְכָל־אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי

לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי

אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר

וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים¹⁴⁸

על הכתובים האלה יאמר הח' גראטץ עמלו מפרשים רבים ולא עלתה בידם לבאר אותם אל נכון, אך בזה הרגישו כמעט כלם כי במלת אדם פה השתמש הכותב כמו בלשון יון, ורומי, על “איש” גם נחוץ להוסיף אחר מלת אדם מלת זכאי‏ או שלם, וכן ג“כ אחר מלת אשה, כאשר תרגם המתרגם: גבר שלים וזכאי. והמלות ואשה בכל אלה לא מצאתי איננו מוסב על אדם אחד מאלף רק על אחת לאחת. חשבונות פירשו כמעט כל המפרשים מזימות או סעפים, ורק בימי הורדוס היתה פעולת הנשים עזה בהליכות המדינה; אך כל המפרשים הרבים ובראשם גרעטץ בקשו רק חשבונות רבים ופשט הכתובים לא מצאו כי הפירוש ‏ הנכון הוא רק כדברי חז”ל שאמרו: אשר עשה האלהים את האדם ישר וכתיב הן האדם היה כאחד ממנו וגו’‏ וכיון שנעשו שנים והמה בקשו חשבונות רבים¹⁴⁹ וכן תרגם ג“כ תרגום הארמי לחוד חזי דין אשכחית די עביד ה' אדם קדמאה תקין קדמוי ‏וזכאי, וחויא וחוה וכו' ואינון תבעו למשכה חשבונין סגיאין בגין לאיתאה מותא על דירי ארעא. וזאת באמת פירוש הכתוב, לבד זה מצאתי כונתו כך; מלבד שנודע לי בנסיון אשר קרה לי בעצמי בימי הבלי, כי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלת לא מצאתי, ראה זה מצאתי בספר התורה המספרת תולדות אדם וחוה מראש ימי קדם, איך בתחלת בריאתו ברא ה' את האדם ישר ומי גרם לו לשלחו מגן עדן רק האשה אשר בקשה חשבונות רבים, ולזה יסכימו ג”כ דברי הבן סירא שאמר:

אֵין חֵמָה מֵחֲמֶַת אִשָה

אֵין רִשְׁעָה כְּרִשְׁעָתָהּ

מִיַד אִשָׁה יָצְאָה הָרָעָה

וּבִגְלָלָה כֻּלָנוּ גָוָעְנוּ¹⁵⁰

וכמעט שניהם לדבר אחד נתכונו ופעולת הנשים לא היתה עזה בימי הורדוס לבד, אך גם בימי הבן סירא ואף בתחלת הבריאה.

גם הפסוק הזה: “אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון” עמלו כל המפרשים ובראשם הח' גרעטץ עד שיצא לעשות פסוק חדש כזה. אם ישוך הנחש את בעל הלוחש. והכונה‏ לדבריו כאשר ישוך הנחש את האיש הלוחש אותו כן גם המלשין אין לו יתרון אם גם בעל לשון אחר ישך לו. אך אחר כל התקון הזה פירושו איננו עולה יפה ודבריו אין להם שחר, רק הנכון הוא כמו שאמרו חז“ל; אמר ר' לוי מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון לעתיד לבוא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל,‏ זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון¹⁵¹ ועל פי הדברים האלה המלות ‏”ואין יתרון" מושכות לכאן ולכאן; אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון, ואין יתרון לבעל הלשון. ויש עוד דוגמאות כאלה בכתבי הקדש¹⁵² ודרך החכם הזה לקצר בלשונו כפי יכולתו ולכלכל דבריו במשפט¹⁵³ ובכונה אמר על הנחש בלא לחש להראות רעת המלשין ביותר, כי הנחש ישך רק מחמת שלא לחשו עליו ואם ילחשו עליו לא ישך עוד, אבל אין תרופה ויתרון להמלשין שלא ישוך וילשין עוד. כאשר פירש רש"י אל נכון שאמר: בלא לחש שלא לחשו החבר שלא ישוך¹⁵⁴.

גם על הפסוקים ‏ האלה הוציא גראטץ את כל רוחו, ועליהם בנה את בנינו וכל שיטתו הנהרסה.

אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר

וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ

אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים

וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ

בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְׁתִי (קהלת י“וד, ט”ז י"ז).

לפי הפירוש החדש שהמציא הח' גראטץ מלת “נער” פה פירושו, עבד עולם, וכונת הכתוב כך: אי לך ארץ שמלכך יצא מעבדות עולם למלוך, והוא הורדוס המלך, אשריך ארץ שמלכך בן חורים הכונה נולד איש חפשי ולא עבד. על מלת “בשתי” יאמר גרעטץ כי שרשו נעלם עוד, הפשיטא, והוואלגאטע יחשבו כי שרשו שתה, השבעים קראו לא יבושו, המתרגם תרגם על שני אופנים בחלשותה בסמיות עינא; והוא מן תש או שתם העין. אך כל דברי גרעטץ בנוים על קורי עכביש ואין להם יסוד כי הכתוב הזה לא יסוב על הורדוס כלל, ונער פה איננו עבד עולם, רק עול ימים היושב על כסא המלוכה וינהנ ארצו בעצת בני גילו כמו רחבעם אשר עזב עצת הזקנים ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו, וכמו שאמר הנביא ישעיה ונתתי נערים שריהם¹⁵⁵ אשריך ארץ שמלכך בן חורים הכונה כי חפשי בדעתו וידע בעצמו מה לעשות ולא יתנהג בעצת השרים להיות בידם כחמר ביד היוצר ואל כל אשר יחפצו יטוהו, וכונת הדברים ושריך בבקר יאכלו, כי כאשר יאור הבקר הנה כל העיקר אצלם להתחיל מיד באכילה ובשתיה ולא בדבר הנחוץ לתקון המדינה; וכאשר אמר הראב“ע שהוא ממש ההפך מן ודינו לבקר משפט¹⁵⁶ וכן ושריך בעת יאכלו הכונה ‏ בעת ידוע ולא כל היום כלו. בגבורה בחריצות‏ יבלו ימיהם ולא בשתי ענינו שתיה, כי ממרה נאמר מרי ומדלה דלי, כן מן שתיה שתי וכמו שאמרו חז”ל, בגבורה ולא בשתי, בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין¹⁵⁷ והוא ג"כ ההפך מן הוי גבורים לשתות יין¹⁵⁸.

גם בדבר הפסוק הזה “וזכר את בוראיך בימי בחורתיך” עמלו המפרשים הרבים והגידו השערות אין חקר, והח' גרעטץ יפרש אותו בדרך זר ורחוק מאד, ויאמר כי כל המפרשים הרגישו שמלת בוראיך פה לא יאות לפי המשך הענין שתסוב על ה', אך באמת תסוב על האשה אשר נקראה בור או באר כמו שתה מים מתוך בארך ולפי זה וזכר פה כמו ופקד שהוא כמו ויפקד שמשון את אשתו, ויזכיר את העול ימים פה כי יפקד את אשתו בטרם יזקן; אבל מי לא יצחק על דברים שאין להם שחר, ובאמת כל הדוחק הוא ללא צורך כי כבר פירוש הרנ"ק כהוגן שמלת בוראיך פה הוא משרש בריא כמו ומאכלו בריאה¹⁵⁹ והכונה וזכור ושמור את בריאותך וכחותיך ‏ בימי הבינים וחוזר על האמור מקודם יען חיי האדם נתחלק לשלשה עתות, והם ימי הילדות והשחרות, ימי הבחרות, וימי הזקנה, והנה בתחלה יגנה את ימי הילדות ויאמר עליהם כי הם הבל, ואחרי כן ימי הזקנה שהם ימים אשר אין חפץ בהם, רק העיקר הוא ימי הבחרות, ולזה אמר וזכר את בוראיך בימי בחורתיך, בטרם יבואו הימים שאין חפץ בהם.

יז

אין חקר לכל הדברים והשערות הרבות אשר הגידו החוקרים החדשים בדבר תוכן ומהות וכונת הספר קהלת, יען דכריו שונים זה מזה מאד, וכמעט אין דעה ושיטה אחת להם, ולפעמים סותר את דבריו הראשונים וחוזר עליהם עד שקשה לדעת כונתו באמת. סיבת הדבר יש מהם אומרים כי הספר הזה הוא שיחה בין שני אנשים שונים אשר דעותיהם אינם שוות¹⁶⁰ ויש מהם אומרים כי בנפש המחבר לבדו היו שתי דעות שונות¹⁶¹ ויש מהם אומרים כי המחבר הזה לא היה מוכשר עוד לחבר ספר ועל כן דבריו לעו¹⁶² ויש מהם יאמינו כי קהלת נתחבר משלשה אנשים שונים, הראשון היה הקהלת אשר כתב דבריו בלשון יונית והוא היה איסיי הולך בדעת בודעה, השני היה המתרגם הוא היה צדוקי גמור, השלישי היה המעתיק והוא היה פרושי ירא שמים בלי כל חקירה ודרישה¹⁶³ ויש מהם יאמרו כי כל הספר קהלת הוא רק רשימה אחת אשר רשם איש לעצמו דברים שונים, על הספר לזכרון בלי סדרים ובעתים שונים, ואחרי כן נאספו דבריו אחת לאחת ולזה אין להם סדר וקישור ורוח אחד וגם סותרין זה את זה לפעמים¹⁶⁴ ויש עוד דעה אחרת בין המפרשים הקדמונים כי קהלת הוא כמו קהלת יעקב והכונה כי תלמידיו חברו הספר וכל אחד אמר כפי מחשבתו¹⁶⁵.

וכל החוקרים האלה הכבירו מלים, ומבלי דעת את ערך ויקרת הספר הזה הוציאו עליו משפט מעוקל; כי רק איש אחד חברו ולא התערב זר בדבריו, גם לא נאספו בו רשימות וזכרונות שונות אך הכל נכתב כסדר בחכמה ודעת, והמחבר חברו ברוב חכמה וכשרון כי היה מוכשר לזה מאד, רק המפרשים הרבים לא היו מוכשרים לדעת דרכו ולהבין את ערכו הרב, ומי לא יראה כי רוח אחד לו פתח בהבל וסיים בהבל, יזכיר בכל פעם גם זה הבל, אשר הוא כבריח התיכון המבריח את הספר הזה מן הקצה אל הקצה להראות כי שיטה אחת לו וספר שלם הוא, גם ישתמש בכל הספר רק בשם אלהים ולא בשם אחר וזאת עדות נאמנה כי איש אחד הולידו ומבטן אחד יצא, גם בכל הספר יבוא תמיד בלשון יחיד כמו אני קהלת הייתי מלך, ויותר שהיה קהלת חכם וכדומה, ומכאן ראיה נכונה כי איש אחד חבר הספר הזה והמוציא לאור הוציא רק את דבריו לבדו ולא יותר.

על דבר תכלית וכונת הספר קהלת הגידו המפרשים דעות שונות זה יאמר כי תכליתו רק צחוק והתול על הורדוס וזמנו, וזה יאמר כי רק קינה והספד נשא המחבר על מות אדם גדול בדורו¹⁶⁶ וזה יאמר כי בא להראות את החכמה האמיתית והחכמה המדומה וכדומה¹⁶⁷ אבל כלם לא ראו כהוגן את תוכן וכונת המחבר ספר קהלת, כי לא על מצב הדור שבימיו או על איש אחד לבד דבר, אך בא להורות לעמו חכמה ודעת לדורות, ודבריו נאמרו לכל איש ואיש ולכל עת וזמן, ועליהם ‏ אין להוסיף ומהם אין לגרוע כי טובים ונכוחים הם לעולם, כאשר נראתה כונתו הטובה מדברי המאסף והמוציא לאור את דברי קהלת שאמר: ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם, בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב יושר אמרי אמת, ובכל דבריו וחקירותיו הרבות אשר אזן וחקר היתה מגמתו למצוא כתוב ישר אמרי אמת ללמד דעת את העם ובכונת מכוין כתב קהלת דברים שונים זה מזה, ולפעמים סותרין זה את זה בדרך שואל ומשיב חקירה ודרישה ולא בדרך החלטה כי ע"י זה יתעורר רוח העם לחשוב מחשבות, ולחקור במדעים וְלהתבונן על הנהגת העולם. ומטעם זה כתב דבריו בלי סדר ושיטה רק משוטט מרעיון ‏ לרעיון ומדלג ממצב אל מצב, בדרך טענה ומענה ומראה את שני חלקי הסותר מכל צד דבר והפכו הן בחיי האדם ובמדינה, והן בהנהגת העולם, מבלי להגיד ‏ את דעתו ומחשבתו בפירוש,‏ יען הספק הוא ראשית פרי המחקר, ועיקר כונתו היתה רק לעורר את רוח העם כי ישימו על לבם להתבונן מעצמם על הדברים העומדים ברומו של עולם וללכת כה להלאה בהשתלמותם לדעת בעצמם את הטוב והרע,‏ מה לרחק ומה לקרב ולבנות להם שיטות ויסודות שונות כאשר ייטב בעיניהם איש כפי שכלו ורוח בינתו; ואם היה משים בספרו סדר ושיטה לדבריו אז היה נועל בזה בעצמו את שערי החקירה והדרישה לפני העם בפעם אחת כי היו סומכין על דבריו מבלי לחקור ולדרוש עוד, אבל הוא רצה להכניס אותם לפרוזדור למען ילכו ויבואו בעצמם לאט לאט אל תוך הפלטין ולהנות מאור הטוב הגנוז שם למשכילים על דבר אמת.

וכבר הרגיש הרלב"ג את תכלית וכונת הספר קהלת אל נכון, יען היה חוקר גדול ואמר ראיתי לבאר דברי המגלה הזאת וענינה לפי שבה מהמבוכה והספק מה שלא נעלם עד שימצא בו דברים סותרין קצתם את קצתם, וראוי שתדע שדברי זה השלם לא היו בזה האופן מהבלבול לפי שיחשב, אלא מפני שכבר חייב טבע הנושא אשר בו הדברים, וכבר אמרו הפילוסופים שזה הנושא לא יקבל ההאמתה השלמה, ואולם חקר בזה הספר לפי שהוא בקש למצוא דברי חפץ וכתוב יושר אמרי אמת, וזה לא ישלם באלו הענינים כי אם בזה האופן מהחקירה¹⁶⁸ ובאמת הספר קהלת הוא רק קיצור ראשי פרקים מכל הדעות והחקירות האנושיות אשר לכל איש לחקור ולהתבונן עליהם מעצמו ויוסף דעת ויוסף לקח איש לפי שכלו ורוח בינתו, ונקרא בשפת העמים קאמפענדיום וכל דבריו נאמרו לרוב בכונה לא בדרך החלטה גמורה, רק בדרך פן, ואולי, ומראה פנים לכאן ולכאן כי יש דברים רעים לרוב וטובים לפעמים וכן להפך, ודבריו לא יסתרו זה את זה כלל.

יח.

כן שגו החוקרים גם בזה אשר יצאו להוכיח ולהראות בראיות רבות כי רק החקירות והפילוסופיא של היונים עשתה רושם גדול על לב המחבר ספר קהלת אשר היה לפי דבריהם באלכסנדריא של מצרים בימי פטאלמאוס פיליפאטאר, אבל דבריהם אין להם יסוד ואין להם שחר, ולו שמו את לבבם להתבונן ‏ על דברי קהלת ועל דברי הבן סירא, אז ראו היטיב את המרחק הרב אשר ביניהם, כי כרחוק מזרח ממערב כן רחקו מחשבותיהם וחקירותיהם זה מזה. הספר קהלת הולך בכל מחקריו ע“פ דעות ומחקרי בני ישראל הקדמונים אשר לא שמו יסוד לחקירותיהם אם יש אלהים ככל העמים ע”א הקדמונים אשר עמדו עוד במצב הילדות; כי כבר הכירו בני ישראל אחרי העיון והחקירה את האמונה הטהורה אמונת האחדות ולא נשאר להם לחקור עוד בזה מאומה¹⁶⁹ ואך זאת שמו לעיקר בכל חקירותיהם להראות כי בלעדי ה' כל חכמת אדם הבל וכל מעשיו תהו, ורק כל מבטחו ישים על ה' ובידו יפקוד רוחו ונשמתו כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כאשר יאמר המשורר הקדמון:

אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם

כָּזָב בְּנֵי־אִישׁ

בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת

הֵמָה מֵהֶבֶל יָחַד.

הִנֵה טְפָחוֹת נָתַתָּ יָמַי

וְחֶלְדִּי כְּאַיִן נֶגְדֶךָ

אַךְ כָּל הֶבֶל

כָּל אָדָם נִצָב סֶלָה

אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם סֶלָה¹⁷⁰.

ועל הדרך הזה ילך קהלת בכל הספר להראות כי כל חכמת אנוש מבלעדי ה' הוא הבל הבלים,‏ ומה הוא האדם בחכמתו נגד ה' מקור החכמה ושורש התבונה וזאת הוא דעה קדומה וישנה בין בני ישראל כאשר שר אסף המשורר:

וַאֲנִי בַּעַר וְלֹא אֵדָע

בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָךְ¹⁷¹

וכן אמר ג"כ אגור בן יקה שהוא שלמה בן דוד בדברו על חכמת האלהים והאדם.

כִּי בַּעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ

וְלֹא בִינַת אָדָם לִי

וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה

וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע

מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵרַד

מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו

מִי צָרַר מַיִם בַּשִׂמְלָה

מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ

מַה שְׁמוֹ וּמַה שֶׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע¹⁷²

הדברים האלה יורדים ונוקבים עד תהום החקירה האנושית וכל כונתו היתה להראות אפיסות האדם ובטול ערכו בכל חכמתו ובינתו נגד ה', וזאת היתה אצלם לקו להוכיח וליסר בדברים כאלה את בני האדם אשר יצר לבם רע מנעוריהם כאשר אמר ג"כ קהלת:

כָּל־זֹה נִסִיתִי בַחָכְמָה

אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶנִי

רָחוֹק מַה שֶׁהָיָה

וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ¹⁷³

ובכל הספר קהלת אין בו שום כפירה או דבר רע נגד ה' והשגחתו, ואף שמץ מדעות היונים כאשר רואים אנחנו לרוב בבן סירא בדברו על הדעות הנשחתות אשר נפרצו בדורו בין בני פריצי עמו שאמרו:

נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה'

וּבְרוּם שָׁמָיו מִי יַזְכִּירֵנוּ

בַּהֲמוֹן צְבָאָיו לְאֶפֶס נֶחְשַׁבְתִּי

וּבִיצוּרָיו אֵין מִסְפָּר לְאַיִן דָמִיתִי

אִם חָטָאתִי לֹא תְשׁוּרֶנּוּ עָיִן¹⁷⁴

ועל זאת יוכיחם בן סירא על פניהם לאמר: חסרי לב יאמרו כן, אנשי רשע יחוו זאת, צעדי איש לו נודעו ואין נסתר מנגד עיניו, לא יפלא מאתו דבר קטן וגדול לפניו אין. וכן יצא ג"כ נגד פריצי דורו שאמרו:

מֵאֵת ה' חֵטְא וְעָוֹן

וְהוּא הִכְשִׁילָנוּ

והבן־סירא השיב להם כי אין לה' חפץ בבן מרי, הוא ברא אדם מראש ועזבו ביד יצרו; אש ומים הוצג לפניך שלח ידיך באשר תרצה, חיים ומות נתן להאדם בחר בחיים וסור ממות, לא פקד לבני אדם לחטוא אין לו חפץ בעושי עול וכדומה¹⁷⁵ אך טובים דברי קהלת אשר הסיר התלונה הזאת מה' לפי תמו ואמר:

עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר

וְהֵמָה בִקְשׁוּ חִשְׁבֹנוֹת רַבִּים¹⁷⁶

וכן מצא לפאר ולרומם את מעשי ה‘, ובכל עניני העולם הוא רואה רק טוב ולא רע ומר, ואמר בפירוש ‏“הכל עשה יפה בעתו”; כאשר הדעה הזאת מוסכמת כבר ומאז אצל בני ישראל כטו שנשנה בתורת משה הרבה פעמים: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד¹⁷⁷ וכן יצא להורות את דרכי ה’ ברוב תמתו והעלה אחרי כל הספקות שלו הדברים האלה כהסכם גמור וכמעט שאין להם הכרע עוד, והוא:

כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם

עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶנוּ אֵין לִגְרוֹעַ¹⁷⁸

אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ

כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט

כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא.

וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִשְׁפָּט

כִּי גַם יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טוֹב

לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְפָנָיו

וכמעט כל הספר קהלת מלא יראת ה' ויפקח את עיני בני אדם לראות כי מבלעדי ה' כל חכמתם הבל וכל מעשיהם תהו, ואין לכל דבריהם קיום לעולם, והאדם מוכרח בכל מעשיו מראש ועד סוף, וכן הורה ג"כ זאת במשלי ואמר:

מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר

וְאָדָם מַה יָבִין דַרְכּוֹ

לֵב אָדָם יְחַשֵׁב דַרְכּוֹ

וַיְהֹוָה יָכִין צַעֲדוֹ¹⁷⁹

ומה נכונים דברי רבינו סעדיה גאון שאמר: ואמר קהלת ראיתי את כל המעשים אשר נעשו תחת השמש והנה הכל ורעות רוח אינו רוצה באמרו הכל הבל ורעות רוח קבוץ כל המעשים והתחברם, כי הבורא המציאם ואין חכם אומר על מה שהמציא בוראו שהוא הכל הבל, אבל רוצה כי כל מעשה שיקחו בני האדם לבדו כלומר כי כל אחד מן מעשי בני האדם כאשר נפרד יהיה הבל ורעות רוח ובהפרדם אמר עוד מעות לא יוכל לתקון אבל בהתחברם לא יהיה חסרון כי אם שלמות ותמימות; ותחלתם שיתמיד בחכמה לבדה ויעזוב שאר התאוות אמר בזה ואתנה לבי לדעת חכמה, וזכר העלה בו כי כל אדם כפי שתרבה חכמתו ירבה מכאובו, ואחרי כן שנה בשמחה ובצחוק לבד וכו', ואחרי כן בישוב העולם והודיע כי העוסק בו גם כן הבל, אך רמז בתוך השערים האלה להשוות בין אלה השלשה, והוא שיעסוק במעט מן החכמה ומן התענוג ולא נניח לעין במה שהוא הטוב¹⁸⁰.

יט

רבים מהחוקרים החדשים הוכיחו כי מחבר הספר קהלת היה מכת הצדוקים בימי בית שני, יען איננו מאמין בהשארת חנפש כמוהם; ואחדים מהם הוכיחו להפך כי אמונת השארת הנפש הורה רק קהלת,‏ ולו יתרון רב על שאר ספרי קודש, כי אור חדש נתגלה בו אשר הפיץ אורו אחרי כן ביותר; אבל כל החוקרים האלה שגו ברואה וכל דבריהם אין להם שחר, כי אמנם האמונה הזאת השארת הנפש אחר המות, לא נאמרה בכתבי הקדש בפירוש ליסוד ועיקר, רק יש על זה רמזים רבים בכל הספרים, אולם אין מזה להוכיח כי לא ידעו בני ישראל, או לא האמינו בהשארת חנפש מעולם; כי באמת האמינו מאז ומקדם בכל נפשם בפנה הזאת, וכמעט אין אמונה ודת בתבל מבלי התקוה הזאת, וכבר לפניהם האמינו המצרים וההודים, ושאר עמי הקדם בזה,‏ ואף הפראים באיים רחוקים¹⁸¹ ומאשר שלא נצטוו בני ישראל בפירוש אין מזה ראיה כי לא האמינו בזה כלל, כי גם אמונת האלהים היינו להאמין כי יש אלהים לא נצטוו ג“כ על זה בפירוש, רק להאמין כי ה' הוא האלהים, הוא אחד ואין עוד מלבדו; סבת הדבר כי עם בני ישראל עם בינות מאז, ומעולם לא עלתה על לבם לחשוב אולת וכסלות כזאת כי אין אלהים, דבר הבלתי אפשר כלל וכלל¹⁸²‏ וע”כ הצווי בזה היה ללא צורך, וכן ג“כ הדבר באמונת השארת הנפש, כי לא היה עוד אצלם שום ספק בזה והצווי היה ג”כ ללא צורך, יען מראש ימות ‏עולם אמונת אלקות והשארת הנפש אחוזות וקשורות זו בזו כשלהבת בגחלת, ואחוזי יד הלכו אצל כל אומה ולשון ואצל כל אמונה ודת¹⁸³ וכאשר בני ישראל חיו הראשונים שנזדכך שכלם להכיר את האמונת אומן אמונת אחדות, ולהשליך אחרי גום את כל אלילי עמים הקדמונים וכל ספורי הבליהם גם יחד, כן יצאו ג"כ להאמין בהשארת הנפש באופן נשגב ונעלה ביותר, ולא מגושם כהמצרים ושאר העמים הקדמונים, רק רוח האדם ונפש כל חי, נאצל מרוח אלהים, והוא חלק אלוה ממעל, כי כבודו מלא עולם ורוחו בכל, וכאשר יגוע כל בשר תשוב העפר לעפר כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר משם נתנה, כאשר אמר משה בתפלתו, אל אלהי הרוחת לכל בשר¹⁸⁴ וכן אמר אליהוא,

אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף

יִגְוַע כָּל בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב¹⁸⁵

וכן שר המשורר הנפלא בדברו על כל היצורים כלם

תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן

תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן

וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן

תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן

וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה¹⁸⁶

וכן אמרה אביגיל לדוד והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך¹⁸⁷ ומטעם זה התירו הקדמונים לעצמם כאשר בקשו רחמים מה' להגיד, היספר בקבר חסדך אמונתך באבדון, הלמתים תעשה פלא וכדומה. וכן אמר איוב בפירוש, כלה ענן וילך‏ כן יורד שאול ולא יעלה, כי אמונת הגופות לתחיה לא היה עוד‏ אצלם ליסוד ועיקר. ובדרך הזה הלך ג“כ הבן סירא¹⁸⁸ אבל אמונת השארת הנפש היה להם לעיקר גדול כאמונתם בה', ובאמונה הזאת האמינו חפרושים שנפשות בני אדם לא תגוענה בגוע הגוף רק יש להם חיות נצחית¹⁸⁹ ואחרי שהכירו בני ישראל ע”י חקירה ודרישה את אמונתם אמונת אחדות, ולזה אין להם רמזים וסודות אין חקר, רק מה שהשכל הישר יכול לסבול והמוח לקבל, ואין להם עקרים בפרטות על דברים רבים, אשר ערפל חתולתם, ועין לא ראתם.

כ

והנה קהלת הלך בכל הספר ע“פ מחקרי בני ישראל חקדמונים, והאמין באלהים ובהשארת הנפש כפי אמונתם מאז, כאשר אמר: והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. וכן השתמש בככל הספר בשם אלהים על טהרת הקדש בפעל יחיד כמו “עשה אלהים” וכדומה, והזכיר בכל הספר רק השם אלהים לבדו ולא שם אחר, כי דבר כחוקר גדול על כל הכחות הרבים הפועלים בבריאה הנקראים כלם כשם אלהים, כאמרו: האמנם ישב אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך¹⁹⁰ והיא השגה גבוהה ושלמה באלקות, וכן השתמש גם כותב התורה ברוב חכמה ודעת רק בשם אלהים בפרשה הראשונה והיטיב אמר הראב”ע: סוד שלא זכר בספר בראשית לשום שם כי אם האלהים הוא סוד ספר קהלת¹⁹¹ ומעולם לא עלה על לב קהלת לכפור בהשארת הנפש, או להורות האמונה מחדש ביתר שאת, רק כל המפרשים לא באו אל חקר דבריו, ולדעת את כונתו במה שאמר:

אָמַרְתִּי אֲנִי בְלִבִּי

עַל דִבְרַת בְּנֵי הָאָדָם

לְבָרָם הָאֱלֹהִים

וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה

הֵמָה לָהֶם

כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם

וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם

כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה

וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל

וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן

כִּי הַכֹּל הָבֶל

הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד

הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר

וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר

מִי יוֹדֵעַ

רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם

הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה

וְרוּחַ הַבְּהֵמָה

הַיוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָה לָאָרֶץ

בראש המפרשים יצא הח' גראטץ לשבש מיד הכתובים כדרכו, ויאמר כי השבעים קראו לראות, ובמקום לברם ישנה בעצמו על לבררם שפירושו לצרף אותם או להורותם, והמלה השניה “המה” נשתבשה לדעתו מן מלת בהמה, ובהמה פירושו כאן כמו בער בעיר, וכונת הכתוב כי האדם הוא רק כסיל ובער כמו בהמה, וכן ישבש מבלי דעת בן הרנ“ק מלת “המה להם” על חמה להם¹⁹² ובאמת מי לא יצחק על חלומותיהם ועל היגיעה הרבה שעמלו לשבש הכתובים ולא עלתה בידם לדעת אותם אל נכון; והנה לדברי הראב”ע המלות העולה והיורדת איננו פה לשאלה, אבל פירושו איננו עולה יפה, רק הרלב“ג והח' שד”ל קלעו במקצת אל השערה אך לא בכל הענין, וז“ל: אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים, על אותו דבור שהם אומרים כי האל בחר אותם מכל יצוריו¹⁹³ ולראות שהם בהמה המה להם, כי יש לראות שגם הם בהמה המה להם ואין להם יתרון על הבהמה, כי מקרה בני האדם וגו', ולא עלתה על דעתו של קהלת לומר כי עניני בני האדם הם במקרה שכבר אמר שהכל בגזרה אלא כי מקרה של בני האדם ומקרה של הבהמה מקרה אחד להם שישובו לעפר¹⁹⁴ ואם היה הכונה שעניני האדם והבהמה במקרה ממש, מה ענין ומקרה אחד להם, כי אם שניהם במקרה לא יתכן שיהיה מקרה אחד להם, שהרי המקרה לא ישמור שום סדר וישתנה בכל מקום וזמן. כי מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה; המשך הדברים מורה באצבע כי העולה היא והיורדת היא, אינו אלא לשון שאלה כמו שתרגם הארמי, וכן מצאנו הראה אתה, ואם לא כן אין ספק שהיל”ל היא העלה היא היורדת; והנה בהשקפה הראשונה חצי הפסוק מיותר כי די היה לו שיאמר מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה; ומה לו אם רוח הבהמה אם היא יורדת למטה אם לא, אך בפסוק הקטן הזה טען נגד השארת הנפש, אם כן תהיה השארה נצחית ג"כ לרוח הבהמה כי גם היא חושבת מחשבות¹⁹⁵.

אולם סוף הכתוב לא פירש הח' שד“ל כהוגן, כי קהלת לא יצא למעון פה נגד השארת הנפש, או להטיל ספק בזה כאשר חשבו רבים. ומה נכונים דברי רבינו סעדיה גאון שאמר: ואם יתעקש מתעקש שהוא ספק מן החכם, כבר שב החכם מספקו בראשונה לאמתו באחרונה, ויאמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה¹⁹⁶ אך עיקר כונת קהלת כך, כאשר בני האדם יחשבו את עצמם במדרגה גבוהה, ושאר בעלי חיים במדרנה נמוכה, ועל זאת ישאל אותם כהוגן, מי יודע, יען הכל יצא מיד ה' והכל ישוב אליו, כי בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש; ע”כ מי יודע כי רוח בני האדם העלה היא למעלה היינו במדרגה גבוהה אחר המות, ורוח הבהמה יורדת למטה לארץ היינו במדרגה שפלה, אולי שוים הם במדרגתם אחרי כן, וכמו שאין יתרון לאדם על הבהמה פה בחיים כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם, כן אין יתרון לרוח האדם על רוח הבהמה אחר המות, כי רוח שניהם כח אלוה נצחי וקים לעד ואין להאדם להגיד כי הוא עיקר ותכלית הבריאה, כי מי בא בסוד ה', ולעמוד על סתרי הטבע הנעלם מאתנו מאד¹⁹⁷.

כא

אין ספר בכל כתבי הקדש כמו הספר קהלת אשר הגידו לנו חז“ל היטיב את תולדתו וכל העוררים אשר היו עליו בטרם בא בכתובים, רק החוקרים החדשים יצאו לדבר מהר על הספר היקר הזה תועה ולהגיד השערות זרות אין חקר, מבלי לשית לב אליהם ולהתבונן על דבריהם, ויש מהם אשר הוקירו את דברי חז”ל, אך עקשו ועקמו את דבריהם וכונותיהם למען יסכימו לשיטותיהם אשר בדו מלבם, ועל מה שמצאו בדבריהם שהם סותרין להשערותיהם מכל וכל, הוציאו עליהם משפט מעוקל כי כך שערו חז“ל בנפשם, ולא ידעו ג”כ הדבר ברור, כמוּ שאמרו על דברי הברייתא הזאת; חזקיהו‏ וסיעתו כתבו ישעיה משלי ושיר השירים וקהלת, אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל תרי עשר, דניאל, ומגלת אסתר¹⁹⁸ לדברי הרנ“ק נראה מכאן שסברו חז”ל במשנה זו שרק ענין ותוכן הספר קהלת הוא לשלמה, ואנשי חזקיהו חיברו והוא כולל דבריו או עשו על דרכו¹⁹⁹ אבל הרנ“ק יצא ליחס דברים לחז”ל אשר לא עלתה על דעתם מעולם, ובפירוש מצאנו בברייתא ישינה שאמרו²⁰⁰ ג' ספרים כתב (שלמה) משלי, קהלת, שיר השירים, איזה מהן כתב תחילה, רבי חייא רבה ור' יונתן, רבי חייא רבה אמר משלי כתב תחילה, ואח“כ שה”ש, ואח“כ קהלת, ומייתי לה מהאי קרא, וידבר ג' אלפים משל, משל זה ספר משלי, ויהי שירו חמשה ואלף זה שה”ש וקהלת בסוף אמר; מתניתא דרבי חייא רבה פליגא על הדין שמעתא; מתניתא אמרה שלשתן כתב כאחת ושמעתא אמרה כל חד וחד בפני עצמו; תני רבי חייא רבה רק לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוח הקדש ואמר ג' ספרים משלי וקהלת ושיר השירים, רבי יונתן אמר שיר השירים כתב תחילה, ואחר כך משלי, ואחר כך קהלת, ומייתי לה רבי יונתן מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים. ר' ינאי חמוי דרבי אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה²⁰¹ הנה מכאן נראה היטיב איך דברי הרנ“ק לא נכונים, ובפירוש חשבו חז”ל שהשלשה ספרים כתב שלמה בעצמו, ויצאו עוד לחקור איזה מהם כתב תחלה; ואחריו בא החכם גראטץ לבטל את דברי הברייתא הזאת חזקיהו וסיעתו וכו' אשר איננה מסכמת לשיטתו מכל. וכל, ואמר, כי אין לדבריה שום יסוד, כמו שאין יסוד לדברי הספר השני מן החשמונאים²⁰² ולדברי הח' פירסט נשתבשה הברייתא הזאת, ובמקום חזקיהו וסיעתו צריך להיות חנניה בן חזקיה וסיעתו, כמו שנאמר עליו שהוא כתב מגלת תענית²⁰³.

אך מלבד שעקשו את דברי חז“ל במקום הזה, עקשו ועקמו אותם ביותר במקום אחר, והוא באדר”נ; בראשונה היו אומרים משלי, שיר השׁירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו אותן עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותן²⁰⁴ לדברי הח' ווייס, רק המאמר הראשון “בראשונה היו אומרים משלי שה”ש וקהלת גנוזים היו" הוא עיקר הקבלה הישנה, ובעל אבות דר“נ מפרש אחרי כן למה נגנזו, ומה שיאמר שאלה שני הספרים שה”ש ומשלי בקשו אנשי כנסת הגדולה לגנוז, אין זה אלא חלוף כנסת בכנסת, שבאמת נתוכחו על הדבר בכנסת הגדולה, אבל לא בכנסת הגדולה הידועה, רק בכנסת הגדולה בימי חנניה בן חזקיה²⁰⁵ אך לדעת הח' גראטץ דברי אבות דר“נ אין להם ג”כ יסוד כלל, יען נתחבר אחר חתימת התלמוד והוא רק מקור חדש ולא ישן, ולדעתו פירוש המאמר כך; בראשונה היו אומרים החכמים, ובמקום, גנוזים היו, צריך להיות “גנוזים הם”; ואין להביא ראיה מזה ולהקדים זמן חיבור הספר קהלת, כי דברי אדר“נ פה אין להם שחר, יען נודע לנו ברור מן המשנה שספרי שלמה לא נחשבו מעולם בין הספרים החצונים עד שירצו לגנזם, גם נודע לנו כי המחלוקת בין החכמים היה רק על שה”ש וקהלת, ולא על משלי, גם נודע כי לא אנכה“ג, רק ב”ה ראו להרים מעלת השני ספרי שלמה האלה כי יטמאו את הידים; ובאמת יאמר הח' גראטץ איך לא נכונים דברי אדר"נ בענין זה כלל, והחליף בטעות כנסת בכנסת²⁰⁶.

אבל שניהם הח' ווייס, והח' גראטץ, טעו בדבר המאמר הזה מאד; הראשון במה שחשב רק מקצת ממנו לקבלה ישינה, והשאר לדברי ר' נתן בעצמו; והשני מה שחשב כל המאמר לר' נתן ודבריו למקור חדש שאין לסמוך עליו; ובאמת הדבר הוא להפך, שכל המאמר מהחל ועד כלה מקור ישן נושן הוא; ולוא ישימו את עיניהם לראות היטיב את ראש וסוף המאמר הזה, אז ראו לתמהון רוחם שלא מקצת ולא סוף המאמר שייך לר' נתן, רק כלו דברי אבא שאול הם. וכך נאמר מקודם, אנשי כנסת הגדולה אמרו שלשה דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה, הוו מתונין ‏ בדין כיצד מלמד שיהיה אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין שנאמר, וגם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו; אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפירשו בראשונה היו אומרים משלי, שה“ש וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותן עד שבאו אנכה”ג ופירשו אותם, שנאמר וארא בפתאים וגו', וכתוב בקהלת: שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורתיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, וכתוב בשה"ש, אני לדודי ועלי תשוקתו; הוי לא שהמתינו אלא שפירשו; וכאן נשלמו דברי אבא שאול, והעיד שחתם דבריו במה שהתחיל, “הוי לא שהמתינו אלא שפירשו” וכל המפרשים לא שתו את לבם לראות כי ממנו יצאו כל הדברים.

כב

והנה אבא שאול חי עוד קודם חורבן הבית ואחר הבית, ועדותו כי אנכה“ג פירשו עוד את הספרים משלי שה”ש וקהלת, קדומה ונאמנה מאד, וכן מצאנו במשנה אבות, אבא שאול אומר משמו של ר' יוחנן בן זכאי היינו ששמע מפיו הדברים כי היה עמו בזמן אחד²⁰⁷ ושאלות הח' גראטץ בטילין מעצמן כי אבא שאול היה הרבה שנים קודם חיבור המשנה; גם על משלי מצאנו בפירוש בקשו חכמים לגנוז ספר משלי מפני שדבריו סותרין זה את זה²⁰⁸; אך להבין את דברי אבא שאול אל נכון, נחוץ לנו כעת לשום עוד עין על מקום אחר בדברי חז“ל, והוא: אמר ר' יהושע בן לוי מפני מה זכו אנשי חזקיה לאריכות ימים מפני שהיו מתונים בדין ומיושבים בדין וכו‘, אמר חמא בר חנינא מה תלמוד לומר גם אלה, אלא שהיו מתונים בדין וכו’, אשר העתיקו מלמד שׁגנוזים היו²⁰⁹ וכן נשנו ג”כ הדברים במדרש במשלי, רק נוסף שם זאת; אשר העתיקו למה נאמר, שאני אומר במשלי ושה“ש וקהלת גנוזין היו עד שהן בכתובים; במשלי הומיה היא וסוררת וגו'; בשה”ש, דודי לי בין שדי ילין; בקהלת שמח בחור בילדותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט²¹⁰ והח' גראטץ הרגיש אל נכון כי נתקלקל פה לשון המדרש יען המלות “שאני אומר” אין לו פירוש, ואין זאת לשון המדרש כלל, אך הח' גראטץ לא עמל לתקן הדברים רק יצא לבטלם יען סותרים לשיטתו מכל וכל²¹¹ אבל אם נשים עין על דברי המדרש הזה, נראה מיד כי בעיקר דבריו דומים ממש לדברי אבא שאול שאמר מקודם, וכוונתו להגיד לנו ג“כ, כי משלי ושה”ש וקהלת גנוזים היו בטרם באו בכתובים; ולפי זה יש לתקן במקום שאני אומר על “אבא שאול אומר” ויבוא הכל אל נכון, והדברים אחוזים זה בזה ומסכימים לענין אחד.

ומכל אלה נראח שחז“ל הוכיחו היטיב ממה שנאמר בכתוב: גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו; ולא נאמר: אלה משלי שלמה, כי משמע שמלבד שהעתיקו אנשי חזקיהו מגניזתם את המשלים הקדמונים העתיקו גם את המשלים האלה, והיו מאד מתונין בדין,‏ יען יש בהם דברים רבים אשר בהשקפה הראשונה אין לגלות אותם לפני המון העם, מצד המוסר והצניעות, ובכל זאת לא השגיחו אנשי חזקיהו על זה, והיו מתונין בדין, והוציאו אותם מגניזתם; וכאשר נתפרסמו הדברים האלה בין העם, לא מצאו חן בעיני חכמים רבים, מטעם הפסוקים הנזכרים, ורצו לגזור עליהם גניזה מחדש, אבל סיעת חזקיהו אשר מהם יצאו אנשי כה”ג²¹² היו עוד מתונין ומיושבין בדין, ולא חרצו עליהם משפט מהר, ולדברי אבא שאול לא לבד שהיו מתונים בדין, אלא שפירשו בעצמם את דבריהם להצילם מן הגניזה, כי בראשונה היו אומרים משלי, ושה“ש, וקהלת גנוזים היו, שהן היו אומרים משלות ואינם מן הכתובים; והכונה כאשר הוציאו אותם אנשי חזקיהו מן הגניזה בפעם ראשונה, וכאשר לא מצאו חן בעיני החכמים שבאותו דור, מטעם שמצאו בהם דברים שהם נגד המוסר והצניעות, והיו אומרים אז, כי גנוזים היו עד הנה, ואינם מן הכתובים הנכתבים ברוח הקודש, יען הם אומרים משלות מחכמת אדם, ולא דברי נביאות מרוח ה'; ועמדו מיד לגנזם מחדש, וכל כך נמשך הדבר עד שׁבאו אנכה”ג ופירשו אותם, ומאז היו יקרים ונכבדים בעיני כל העם, הוי לא שהמתינו אלא שפירשו²¹³ ונאמר בפירוש אל נכון אנשי כנה“ג כי אנשי חזקיהו הוציאו אותם מן הגניזה, וכאשר נמצאו עוררים רבים עליהם אז יצאו אחרי כן אנשי כנסת הגדולה לפרש אותם ולהסיר תלונות החכמים מעליהם, עד שהיו חשובים ויקרים בעיני כלם; ואין להתפלא איך לא מצאו הספרים היקרים האלה חן בעיני החכמים אז, עד שרצו לגנזם מהר, אך סיבת הדבר כי היה להם עוד הרבה מן ספרי הנביאים, אשר רוח ה' דבר בם, ומלתו על לשונם; ולזה לא היו חשובים אצלם הדברים והמשלים האלה, אשר הגיד שלמה מדעת עצמו, ואף כי ידעו ברור שהוא כתבם; כמו שאמר ר' שמעון בן מנסיא אחרי כן, קהלת אינו מטמא את הידים מפנו שחכמתו של שלמה היא²¹⁴ ומטעם זה הרחיקו החכמים את הספר בן סירא יען שאומר משלות מחכמת אדם ואינ מן הכתובים שנאמרו ברוח הקדש²¹⁵ ואף דברי נביאות לא נתקבלו כלם, ולא נכתבו על ספר, כמו שאמרו חז”ל, הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה²¹⁶

כג

ועל פי הדברים נראה אור חדש על דברי חז"ל אשר נבוכו בהם רבים; והוא מה שאמרו; בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת לפי שמצאו בו דברים שהם מטים לצד מינות, כי אמרו כך היה שלמה צריך לומר, שמח בחור בילדותיך ‏וייטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, משׁה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם, ושלמה אמר והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, וכי הותרה הרצועה לית דין ולית דיין, כיון שאמר: ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, אמרו יפה אמר שלמה. עוד אמרו: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת לפי שמצאו בו דברים שהם מטים לצד מינות, כי אמרו כך היה שלמה צריך לומר, מה יתרון לאדם בכל עמלו, יכול אפי' בעמלה של תורה בכלל, חזרו ואמרו אילו אמר הכתוב בכל עמלו ושתק, היינו אומרים אפי' בעמלה של תורה, כשהוא אומר בכל עמלו, בעמלו הוא שאינו מועיל, אבל בעמלה של תורה מועיל; ועוד אמרו בקשׁו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני ‏שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה וכו'; ואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, אמרי ספר קהלת עיינינן ואשכחינן טעמא, הכי נמי לעיינין²¹⁷.

הח' גראטץ, פירסט, ווייס, וכדומה נבוכים מאד בדבר לדעת מי המה החכמים האלה, ובאיזה עת וזמן בקשו לגנוז את הספרים; ואחר רוב עמל העלה הח' פירסט, כי הדבר הזה היה ימים אחדים קודם אסיפת החכמים בעלית חנניה בן חזקיה אשר שם נחתמו כתבי הקדש²¹⁸ ואחריו יצא הח' גראטץ לבטל את דברי חז“ל האלה מכל וכל, ואמר כי דבריהם זרים מאד, ואין להם שום יסוד, יען נאמר: בקשו חכמים לגנוז, איזה חכמים היו, ובאיזה עת וזמן בקשו לגנזם, ואם נאמר כי כונת דבריהם על ימי מחלוקת ב”ש וב“ה, הלא הם לא קבלו עוד את הספר קהלת בכתובים, וגם סוף דבריהם אין להם שחר, שאמרו: יפה אמר שלמה,‏ ועל מי יסוב זאת; והכלל לפי דעתו נאמרו הדברים האלה מחז”ל רק כדברי האגדה לעורר את לב השומעים²¹⁹.

אבל אם נשים עין על דברי אדר“נ ומדרש משלי הנזכר, ועל הפסוקים שהביאו מן משלי, שה”ש, וקהלת שהיו נגד המוסר והצניעות בטרם באו אנשי כנה“ג לפרש אותם, נראה כי בתוכם נחשב בשניהם הפסוק הזה מן קהלת: שמח בחור בילדותיך ויטיבך‏ לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך; והנה בעד הפסוק הזה הגידו לנו חז”ל: בקשו חכמים לגנוז הספר קהלת כי מצאו שדבריו נוטים לצד מינות: שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותיך; ומכאן נראה הדבר ברור, שכל מה שספרו לנו חז“ל: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו שדבריו נוטים לצד מינות, וגם מפני שדבריו סותרין זה את זה, יש לדבריהם יסוד נכון בקורות כתבי הקדש, רק כל דבריהם יסובו על העת והזמן, בטרם פירשו אנשי כנה”ג את דבריו, ולזה יסכימו דברי אבא שאול שאמר, לא שהמתינו אלא שפירשו, בראשונה היו אומרים משלי ושה“ש וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינם מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותם עד שבאו אנכה”ג ופירשו אותם, ועל אותו העת בטרם פירשו אותם יסובו דברי חז“ל מה שהגידו לנו, בקשו חכמים לגנוז; ודבריהם נאמנו מאד, ומשום שני טעמים בקשו לגנוז אז הספר קהלת, משום שדבריו נוטים לצד מינות, ומשום שדבריו סותרין זה את זה, ורק אנכה”ג עמלו לפרשו ולתרץ את דבריו אף בדוחק, ולהציל את הספר היקר הזה²²⁰.

סיבת הדבר שעמלו כל כך אנכה“ג בפירוש הכתובים האלה משלי, שה”ש, וקהלת; וראו בכל נפשם מבלי לגנזם מחדש, תגיד לנו הברייתא היטיב, שאמרה: חזקיהו וסיעתו כתבו ישעיה,‏ משלי, ושה“ש, וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל, תרי עשר, דניאל, ומגלת אסתר; והנה בפירוש מלת כתבו עמלו חוקרים רבים,‏ ורבים מהם הסכימו שהוא ענין אסיפה וקובץ, אבל הנכון כתבו כתבו ממש, כי הוציאו אותם מגניזתם, וכתבו ועשו הרבה העתקות לפני העם, יען מלאכת הכתיבה היתה דבר יקר בימים ההם²²¹ ומטעם זה ראו אנכה”ג להציל את הספרים האלה לבל יגנזו מחדש, יען עמלו בהם כבר אנשי חזקיהו וסיעתו, ובטח לא הוציאו דבר שאינו מתוקן מתחת ידם.

כד

אחר הנצחון הגדול שנצחו החשמונאים את היונים, אשר יצאו להשכיח את בני ישראל תורתם, ולהעבירם מעל מצות אלהיהם, יצאו אז התמימים והיראים לחזק את עניני הדת מחדש, והרבה גזרות גזרו והרבה תקנות תקנו, לעשות סייג לתורה, הרבה דינים וחוקים נתחדשו אחרי כן ונלמדו ממדרשי הכתובים; ואז נתחדשה ההלכה בהסכם הלל ושמאי, כי כתבי הקודש מטמאים את הידים²²² אשר הצדוקים התנגדו לזה ואמרו קובלנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים וספרי המירס אינן מטמאין את הידים²²³ וטעם הדבר לעשות הפרש והבדל בין ספרי קודש ובין ספרי חול, כאשר השיב להם ריב“ז כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן, שלא יעשה אותן שטיחין לבהמה²²⁴ וכן ראו ג”כ חכמי הדור מבלי לתרגם את הכתובים יען יש בהם מילי דמסתמן²²⁵ ועוד הרבה דברים שאין לגלות אותם לפני המון העם מפני החקירה החפשית אשר יש בהם; ופעם אחת עמד רבי גמליאל הזקן על גבי מעלה הר הבית, והביאו לפניו ספר איוב תרגום, וצוה מטעם זה לבנאי לגנזו תחת הנדבך²²⁶.

ובעת ההיא נגנז כמעט ספר יחזקאל יען מצאו שדבריו ‏היו סותרין דברי תורה, אך ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז הספר הזה, מה עשה, העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעליה ‏ ודרשן²²⁷ כי על משלי, שה“ש, וקהלת לא יכלו כעת חכמי הדור לגזור גניזה, מטעם שכבר הצילו אותם אנשי כנה”ג במה שפירשו אותם, אך הספר יחזקאל כפי מסורת הברייתא כתבו רק אנשי כנה“ג, ולא פירשו אותו; ועל כן כאשר נמצא אחרי כן שדבריו סותרין דברי תורה היה נקל מאד לגנזו, לולא השתדלות האיש נכבד הזה שיצא בכל נפשו לדרשו ולהצילו; ומה שעשו לפנים אנכה”ג עם משלי שה“ש וקהלת שפירשו אותם, עשה חנניה בן חזקיה אחרי כן בעצמו עם הס' יחזקאל והציל אותו, ולזה ראוי הוא להזכר לטוב; ובאמת גניזה נגזרה רק על כתבי הקדש אשר אין לגלות אותם לפני המון העם מטעמים שונים; אבל ספרי חצונים לא נגנזו מעולם²²⁸ וכאשר נבדלו בית שמאי וכית הלל אחרי כן בדעתם ביותר, מבחינת מצבם לעמת ממשלת הרומים שב”ש היו נגד ממשלתם, וב“ה היו נוחים ונכנעים להם; אז יצאו הקנאים שבעם להחזיק האמונה ולקשור דת בני ישראל ביתר עז; וראו להרחיב הפירוד והריחוק ביניהם ובין העמים ע”א; ופעם התאספו ב“ש וב”ה בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון, והיו דנין שם על הרבה דינים וגזרות איך להתרחק מן העמים ע“א אויביהם ומנדיהם, בהרבה דברים הסכימו כלם לדעה אחת, ובהרבה מהן רבו ב”ש על ב“ה, ובהרבה מהן לא יכלו להכריע ביניהם יען היו שוין במנין; והנה אחת מהלכות שנחלקו בהם ולא נגמרו בו ביום, היה אם שה”ש, וקהלת, מטמאים את הידים²²⁹ אבל לא נחלקו אז כלל בדבר חתימת כתבי הקדש כאשר יחשבו רבים ובראשם הח' גראטץ, לוי, ווייס; רק כאשר נודע לב“ש שהיו עוררים רבים מכבר על שה”ש וקהלת בטרם נתקבלו בכתובים,‏ רצו ב“ש לעשות עכ”פ התקון הזה כעת, שלא יהיו שוים בקדושתן עם שאר כתבי הקדש; אבל ב“ה יצאו ברוח אמץ נגדם כי סמכו את עצמם על הקבלה הישנה שכבר פירשו אותם אנכה”ג והם שוים כמוהם בקדושתם.

והדבר הזה אם קהלת מטמא הידים לא נגמר אז והיה נמשך עד ביום שהושיבו את ראב“ע בישיבה ביבנה, ואז נקבע ההלכה כי קהלת ושה”ש מטמאים הידים; ומעולם לא עלה על דעת ב“ש כי טומאת הידים יהיה במשמע מבלי לקבל, או להרחיק הספר מן כתבי הקדש כאשר חשבו רבים, ובראשם גראטץ, ווייס,²³⁰ כי כבר נתקדשו כתבי הקדש ע”י אנשי כנסת הגדולה; ובפירוש מצאנו כי שמואל שאמר אסתר אינה מטמא את הידים, אמר בעצמו, אסתר ברוח הקודש נאמרה, ונתן טעם נכון לדבריו, נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב²³¹ וכן מצאנו כי ר' אלעזר בן הורקנוס הורה הלכות ודברים רבים מן הספר קהלת²³² ואם היה כונת ב“ש בטומאת‏ הידים מבלי לקבל, או להרחיק הספר קהלת מן כתבי הקדש, לא הזכיר ר' אלעזר את שמו, יען היה שמאי ואדוק בדבריהם מאד, והוא יצא נגד ר' יהושע שאמר כי בו ביום מחקו סאה, ואמר כי גדשו את הסאה; ויפה עשו²³³; ובאמת הספר קהלת נתקבל כבר בין כתבי הקדש ע”י אנשי כנסת הגדולה, ואין מי שערב את לבו לצאת נגדם אחרי כן, ור' שמעון בן מנסיא שאמר קהלת אינו מטמא את הידים; לא יכול לתת טעם לדבריו, מפני שדבריו נוטים לצד מינות או שדבריו סותרין זה את זה, או ששלמה לא חיברו כלל; כי כבר פירשו אנכה"ג את דבריו, ואין לזוז מדבריהם; רק מצא טעם אחר, ואמר כי חכמתו של שלמה הוא, ולזה יהיה בקדושתו למטה מעט מדברי הנביאים אשר רוח ה' דבר בם, והיטיב השיבו לו החכמים, וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר וידבר שלשת אלפים משל ואומר אל תוסף על דבריו²³⁴ ואחר התשובה הנכונה הזאת, לא יכול עוד לצאת נגדם, והדבר נגמר בשלום, והספר קהלת נשאר בקדושתו בכל עז כמקדם, לכל בני ישראל עד עולם.

 

מאמר: אשרי תמימי דרך    🔗

כולל    🔗

דברי מחקר על דבר השיר הנפלא אשרי תמימי דרך, הנודע בשם תמניא אפי, מי חברו, ומה תכונתו, ובאיזה עת וזמן נאמרו הדברים.

אשרי תמימי דרך ההלכים בתורת ה'.

(תהלים, קי"ט,‏ א')

כמעט אין שיעור ומספר לכל הדברים והשערות ואין קץ לכל התהפוכות והזרות אשר הגידו רבים מחכמי העמים על שירי תהלים נעים זמירות ישראל, למן היום אשר הראה הח' רודינגער זה שלש מאות שנה, כי יש לערך עשרים ושנים מזמורים בתהלים אשר תחברו לדעתו בימי המקביים; והמספר הקטן הזה נתרבה יותר ויותר עד שיצא שכמעט כל המאה וחמשים מזמורים מן הספר תהלים שייכים לזמן המקביים; והראשון בין חכמי ישראל אשר אחז בדעה הזאת בשתי ידים היה הרנ“ק, ואחריו נמשכו רבים מחכמי עמנו בכל עז, והוא הראה לדעת בראיות רבות, כי יש הרבה מזמורים בספר תהלים אשר נתחברו בעת הזאת; והמזמור קי”ט בתהלים הנודע בשם תמניא אפי, המתחיל: אשרי תמימי דרך, נתחבר לדעתו בעצם וראשונה לסיבת הפרצה של הצדוקים בסוף ימי נשיאות הורקנוס שהוא קרוב לזמן ק“ו שנים לפני מספרם, ושמוה חכמי הפרושים בפי התלמידים בשביל להרגילם ולחנכם לדרכי חיים ולהניאם ממחשבות ודרכים הרעים של הצדוקים. המלות: במה יזכה נער, צעיר אנכי ונבזה, מורה שהמדבר תלמיד רך בשנים, ולא מבני הסגנים התקיפים, גם המלות: גערת זדים ארורים השוגים ממצותיך, סלית כל שוגים מחקיך, קרבו רדפי זמה מתורתך רחקו, דבורים אלה ורבים כיוצא בהם שם, יש בכחם ווכוח ותלונה על פוקרים תועים בפירוש התורה לא התנגדות לעובדי ע”ז בזמן בית ראשון; והדבורים גל מעלי חרפה ובוז, שרים רדפוני חנם, מוסב על המסופר היות רוב מלכי החשמונאים והשרים ואנשי הפקודות תומכי הצדוקים, ורודפים לפרושים בגלוי או בסתר; הכלל יאמר הרנ“ק מי שיש לו חיך לטעום יודע שכללות הפסוקים אינם נופלים על הפרצות שעלו בישראל בזמנים קודמים לזמן פרצה זו של עמידת הצדוקים והתגברם²³⁵ דברי הרנ”ק האלה עשו רושם גדול על לב הפראפ' גראטץ, ויצא לחקור ולדרוש אחר התלמיד הרך פלוני אלמוני בעל השיר הזה, מי זה ואיזה הוא, עד שצלח לו למצוא שמו ושם עירו בפירוש; וכתב מאמר ארוך והראה לדעת כי אם נאסוף ונחבר רק פסוקים אחדים ביחד מן השיר הזה, אז נראה ונדע את תולדות המחבר הזה היטיב, כמו; גר אנכי בארץ, זמירות היו לי חקיך בבית מגורי, טרם אענה אני שגג ועתה אמרתך שמרתי, זלעפה אחזתני מרשעים עזבי תורתך, זדים הליצני עד מאד, כרו לי זדים שיחות, נפשי בכפי תמיד, כמעט כלוני בארץ, שרים רדפוני חנם, חבר אני לכל אשר יראוך, צעיר אנכי ונבזה, בכל לבי דרשתיך:

מן הפסוקים האלה יאמר הח' גראטץ נראה היטב, כי המחבר הזה היה צעיר לימים ממשפחה רמה²³⁶ וישב בארץ זרה רחוקה מא"י עיר מולדתו, ולפנים בטרם עונה לא שמר כל כך את תורת ה' בכל לבו, אך מרוב צרות וענוים שעברו עליו גברה בו האהבה למצות אלהיו, וזאת הסבה לו כי היה לחרפה ובוז בעיני החורים השוגים ממצות ועוזבי תורה, ורדפו אחריו לשחתו, וכרו לו שיחות, אך הוא נקשר ביתר שאת לתורת ה' בכל נפשו.

והנה הדבר ברור לי כי המזמור הזה כן מצד הלשון וכן מצד הענין סובב והולך על זמן אנטיוכוס עפיפאנעס אשר יצא להשכיח את בני ישראל תורת ה' ומצותיו; והעול ימים מחבר השיר הזה, היה חוניו הרביעי, בן של הכהן הגדול חוניו השלישי, וכאשר נהרג אביו ע“י מענאלעאוס, ברח בשנת קע”א לפני מספרם למצרים, ושם נתנה לו המלכה קליאפטרה ופטאלמעאוס רשות לבנות בית המקדש הנקרא בית חוניו, ובימי גלותו שר השיר הזה; ועליהם כיון, ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש, וכל ענין השיר עולה כעת אל נכון²³⁷.

ואחריו בא הח' אפפנהיים ואמר כי הרנ“ק הפריז קצת על המדה שהגיד שהמזמור נוסד לסיבת הפרצה של הצדוקים עם הפרושים וכל מגמתו להגדיל את לומדי תורה ולהרגילן במצות, הלא מצאנו שהבן סירא אשר חיבר ספרו זמן רב קודם שעמדו הצדוקים, השתדל עד מאד לדבר על לב העם להחזיק בתורת זקנים ולא יתערבו עם שונים, גם על ראיות הח' גראטץ יש לפקפק מ”מ אין ספק שהמחבר השיר הזה, גר בארץ נכרים באחת מערי מצרים, ושתים רעות ראה בימיו, התחברות ליוונים ופריקת עול המצות ע“י דרשות הכתובים ע”פ משל ומליצה, וכנגד שתים פתח את פיו, נגד הרשעים העוזבים את ה' לגמרי ונגד השוגים ממצותיו, והמחבר חי כמו מאה ושמונים שנה קודם מספרם²³⁸.

אבל מה נשתומם לראות איך נתעו החוקרים הרבים אוהבי חדשות והשערות, עד שיצאו לעקש את הישרה, ולהגיד תהפוכות וזרות, וכמעט שכחו מה שנאמר בראש המזמור הזה; אשרי תמימי דרך ההלכים בסורת ה'; ובאמת זאת חטאת רבים מחכמי העמים, אשר יצאו לעקש ולשבש הכתובים כרצונם, ולדבר על בני ישראל ועל כתבי קדשם, ככל העולה על רוחם; אבל לא לנו זרע ישרון אשר יש לנו המסורה לקו, וקבלת חז“ל למשקולת, לא לנו ללכת תעה אחריהם, ולפרש כתבי הקדש ע”פ דרכיהם המקולקלים, ננסה נא לאסוף ולחבר ג"כ פסוקים אחדים מן השיר הזה אחת לאחת, ולראות ולדעת מי היה המחבר פלוני אלמוני הזה, ומה שמו כי נדע באמת, וזה החלי: גר אנכי בארץ, צעיר אנכי ונבזה, במה יזכה נער את ארחו, תעיתי כשה אבד, נפשי בכפי תמיד, לי קוו רשעים לאבדני, חבלי רשעים עוודני, זדים הליצני עד מאד, כמעט כלוני בארץ, צר ומצוק מצאוני, הייתי כנאד בקיטור, נעניתי עד מאד, טרם אענה אני שגג ועתה אמרתך שמרתי, טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך, חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך, גל מעלי חרפה ובוז, העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים, ואענה חרפי דבר, גם ישבו שרים בי נדברו, זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני, סמכני כאמרתך ואחיה ואל תבישני משברי, ישובו לי יראיך וידעי עדתיך, ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש, זמרות היו לי חקיך בבית מגורי, סלית כל שוגים מחקיך, פדני מעשק אדם, בל תניחני לעשקי, רחוק מרשעים ישועה כי חקיך לא דרשו, כמה ימי עבדך מתי תעשה ברדפי משפט, ראה עניי וחלצני, ריבה ריבי וגאלני.

הנה מן הדברים האלה נראה ברור כשמש, כי הצעיר לימים ונבזה הזה, אשר היה גר בארץ ותעה כשה אבד, ונפשו היה בכפו תמיד, מפחד אויביו הרבים אשר כתרוהו מסביב, וחרפו שמו בבוז וקלון והליצהו עד מאד, היה דוד המלך, הוא ולא אחר. והשיר הזה חיבר ושר אותו בעת צרה, אשר התחבא מפני שאול, כאשר אמרו זאת חז“ל אל נכון. ונפלאת הוא איך טחו עיני החוקרים הרבים מראות מישרים, ויחזו להם משאות שוא ומדומים, ובאמת דוד המלך אשר היה חטר מגזע בעז שלקח את רות המואביה, אשר הפלוני אלמוני לא רצה לגאול אותה, לבל ישחית את נחלתו²³⁹ היה ממשפחה בזויה כעדות עצמו, מי אנכי ומי ביתי²⁴⁰ ודוד ידע בעצמו היטיב שהוא איננו ראוי לבוא בקהל, וכ”ש שיהיה הגון למלכות, כמו שנאמר, לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' וגו' עד עולם²⁴¹ אך כאשר שאול המלך לא דרש בה' ולא שמר את דברו, חקותיו ותורתיו, ובכל אשר יפנה ירשיע, משח שמואל את דוד בסתר למלך על ישראל ע"פ ה', וחדש אז ההלכה ושם לחק, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ובהיותו נביא אמת היה בידו הכח והמשרה על זאת²⁴² ומבלי לשית לב על יחוס ופסול משפחה משח את דוד למלך, כי אדם יחוס עצמו, ומושל באדם צדיק, וזאת כיון דוד בשירו.

אֲסַפְּרָה אֶל חֹק

יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה

אֲנִי הַיוֹם יְלִדְתִּיךָ²⁴³ .

וברוב נבואתו ראה שמואל שדוד איש כלבבו, והוא יקנא לה' כל נפשו, וישמור תורתו, חקותיו ומשפטיו, והגיד לו בשם ה‘, כי יקבל עליו כל הענוים והצרות באהבה, כי מלוך ימלוך על עם ה’ בטח.

אך שאול המלך וסיעתו האצילים והחורים, הנסוגים ממצות ועוזבי תורת ה' כמוהו, רדפו את דוד מאד, ושמו את שמו לגדופים, ויגרשהו מהסתפח בנחלת ה‘, לאמר: לך עבוד אלהים אחרים, ואמרו אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי; כי מואבי הוא²⁴⁴ אבל שמואל וסיעתו התמימים והיראים החרדים לדבר ה’ שומרי עדותיו,, עמדו בסתר לימין דוד בכל נפשם, וזאת הזכיר פה בשירו ואמר: חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך, יראיך יראוני וישמחו, ישובו לי יראיך וידעי עדתיך; וכאשר עלה דוד למלוכה וה' הציל אותו מיד כל אויביו ומכף שאול, שר אז את השיר: ה' סלעי ומצדתי, הנזכר בשמואל, והשיר הזה, אשרי תמימי דרך, שר בעת אשר התחבא מפני שאול, והלך באשר הלך, ונפשו היה בכפו תמיד, והוא צקון לחש ממעמקי הלב, בין תקוה ופחד, ולזה שנה טעמו ושפתו מכל שיריו הרבים²⁴⁵ אך הדרת השיבה חופפת עליו, ועל כל שעל ושעל נראה ונרגיש בו את מצבו הנורא, ואיש אחר מבלעדו לא היה מוכשר לכתוב זאת; ואם נשים עין על השיר אשר שר ביום הציל ה' אותו מיד שאול, אשר אין ספק עוד שהוא חיברו²⁴⁶ לעמת השיר הזה אשר שר בעת צרה, אז נראה כי מבטן אחד יצאו שניהם, ורוח אחד הולידם, וכל עמל החוקרים החדשים מבלי ליחס השיר הזה לדוד, יעלו בתהו ויאבדו, ואלו הן.

שמואל ב' כ“ב ל”ג

וַיַתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי

תהלים קי"ט א

אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ

וכן מה שאמר בשניהם בהלך נפשו:

כ"ב, ג'

מָגִנִי וְקֶרֶן יִשְׁעִי

קי“ט, קי”ד

סִתְרִי וּמָגִנִי אָתָּה

ובאמת כי רק ה' לבדו היה סתרו ומגינו בין אויביו הרבים, וכן מה שאמר:

כ“ב, כ”ב

כִּי שָׁמַרְתִּי דַרְכֵי יְהוָה

וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי

כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִי

וְחֻקֹתָיו לֹא אָסוּר מִמֶנָה

קי“ט, קנ”ה

רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה

כִּי חֻקֶיךָ לֹא דָרָשׁוּ

סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶיךָ

אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ

ומי לא יראה כי כונתו פה על שאול המלך אשר לא שמר את דבר ה' וחקתיו, ובכל אשר יפנה ירשיע, וכנגדו אמר ג“כ בתחלת השיר הזה: אתה צוית פקדיך לשמר מאד, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני, ושנה לרוב בכונה הדברים בקנאת אש לתורת ה‘, לירות חצים שנונים אל שאול וסיעתו ולקחת נפשות רבות אליו מן החרדים לדבר ה’ מאד, וזאת כונתו בשירו, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו‘, כי אם בתורת ה’ חפצו. וכל דברי החוקרים החדשים להראות כי נכתב השיר הזה ג”כ בימי המקביים יען אהבת התורה מדברת מתוך גרונו, אין להם שחר²⁴⁷ וכן ישוו ג"כ הדברים האלה:

כ“ב, ל”ו

וַעֲנֹתְךָ תַרְבֵּנִי

קי“ט, ע”ב

טוֹב לִי כִי עֻנֵיתִי

ורק משום כבוד דוד נשתנה בתהלים מאשר בשמואל על “וענותך תרביני” להסתיר ולהעלים מעיני המון העם את תכן הענין, כי דוד נתעלה רק אחרי אשר נענה מאד ולא קודם לכן. ומבלי דעת תקן בן הרנ“ק בתהלים על “וצנתך תרבני” והלך בזה שולל כדרכו²⁴⁸ וזאת ג”כ כונת הכתוב, האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד, אני אמרתי בחפזי כל האדם כזב, והכונה בעת אשר נעניתי מאד מפני שאול וסיעתו, בכל זאת האמנתי בהבטחת ה‘, וכמעט אמרתי בחפזי אשר היתי נחפז ללכת מפני שאול, שכל האדם כזב, ואף הבטחת שמואל, כאשר פירשו חז"ל אל נכון²⁴⁹ וזאת כונתו בדבריו אשר הזכיר לרוב בשירו, זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני, חיני כדברך, הקם לעבדך אמרתך, חנני כאמרתך, ה’ כדברך, וכדומה, כי כלם סובבים והולכים על הבטחת שמואל בשם ה' כי מלוך ימלוך, כאשר הודה אחרי כן בתפלתו לה' ואמר, בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך²⁵⁰:

וכעת נבין היטיב מה שבקש והתחנן מה' בשירו, גל מעלי חרפה ובוז, העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים, ואענה חרפי דבר, אשר היתה בעיני החוקרים הרבים כחידה סתומה, כי נעלם מהם לדעת מה היא החרפה הזאת, אבל דוד ידע היטיב אל מה ירמזון מליו, ומה הוא חרפתו אשר יגור באמת, כאמרו מי אנכי ומי ביתי וגו' וזאת תורת האדם, וכונתו אדם כמוני שאינו ראוי לבוא אף בקהל ה' כ“ש להיות מלך, ומטעם זה נשתנו הדברים בד”ה על “וראיתני כתור האדם המעלה” כנודע²⁵¹ וכן אמר ג“כ, ויתר תמים דרכי, וכונתו להודות לה' שהותר לבוא בקהל, ונשתנה ג”כ על ויתן תמים דרכי להעלים הענין ולכסות קלונו, וזאת ג“כ כונתו פה בשירו, כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך, כאשר היטיב רש”י ז"ל לפרש, הבאים לפסלני, כל מצותיך אמונה, שקר רדפוני עזרני, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, והם שקר ירדפוני לאסרני, וכל הדברים האלה לא יכול איש אחר להגיד אותם חוץ מדוד, אשר ידע את מכאובו ונגע לבבו, ומטעם זה משום כבוד דוד, עומד השיר הזה בתהלים בודד בפני עצמו, ולא נרשם שמו בראשו בפירוש, להסתיר ולהעלים בכונה, ממי יצאו הדברים האלה, ולהוליך רבים תעה, מבלי ליחס השיר הזה אליו באמת²⁵²:

וזאת ג“כ כונת המזמור, אהבתי כי ישמע ה' וגו' אשר החוקרים גייגער, ווייס, וגראטץ הוכיחו כי נאמר בימי המקביים, והח' גראטץ תקן הכתוב, נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו אשר נאמר שתי פעמים במזמור הזה, ע”פ הנוסחא המשובשת מן הפשיטא, “נגידה נא לכל עם” למען יסכים לשיטתו²⁵³ אבל באמת התקון הזה אין לו שחר, ודומה ממש לדברי גייגער שהוכיח כי הכתוב, זה השער לה' צדיקים יבואו בו, סובב והולך על הצדוקים בימי בית שני, אשר דבקה נפשו בהם²⁵⁴ אולם כל השיר הזה, אמר דוד המלך על עצמו בפירוש, והתחיל, אפפני חבלי מות, כמו שאמר ג“כ בשירו הגדול, אפפני משברי מות, וכן אמר, פתחת למוסרי, אשר נעלם כונתו מכל החוקרים, אבל חז”ל פרשו אל נכון שאמרו, פתחת למוסרי, אמר דוד לפני הקב“ה רבונו של עולם ב' מוסרות שהיו עלי פתחת, רות המואביה ונעמה העמונית²⁵⁵ וכאשר עלה דוד לגדולה אמר, נדרי לה' אשלם נגדה לכל עמו, ואמר “עמו” בפירוש להגדיל שמחתו ביותר כי בא בעם ה' ונבחר על עם ה', וכל הדברים להלן סובבים והולכים ג”כ על דוד כמו שאמרו חז“ל אל נכון, אודך כי עניתני ותהי לי לישועה אמר דוד, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אמר ישי²⁵⁶ מאת ה' היתה זאת, אמרו אחיו, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אמר שמואל²⁵⁷ והיטיב אמר הח' שד”ל שהשיר הזה נתקן ליום שהיה דוד חוגג לשבתו על כסאו²⁵⁸ ומטעם זה בא מיד אחריו בתהלים כסדר, השיר אשרי תמימי דרך, שאמר דוד בצרה בעת שהליצהו שאול וסיעתו מאד²⁵⁹.

גם מה שאמר בשיר הזה, כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט, בל תניחני לעשקי, פדני מעשק אדם, נראה ברור שכונתו פה על שאול וסיעתו בפירוש, כמו שאמרה אביגיל אליו, ויקם אדם לרדפך, וכונתה היתה על שאול כנודע²⁶⁰ וכן אמר דוד בעצמו בשירו הגדול, ונחלי בליעל יבעתוני, מאיש חמסים תצילני, וכדומה. וכונתו היתה ג“כ על שאול וסיעתו; ובדבר אשר יאמינו חוקרים אחדים שהשיר הזה, אשרי תמימי דרך, נכתב ע”פ א“ב, וזאת הוא סימן יפה שנכתב בזמן אחרון; אבל גם השיר במשלי אשת חיל, וקינות ירמיה ומזמורים רבים בתהלים נכתבו ע”פ הא"ב, ומטעם זה אין ממש בדבריהם להוציא את השיר הזה מחזקתו, ומנהג קדמון הוא בישראל לכתוב כך.

והנה מדברי דוד האלה אשר הזכיר לרוב בשירו “תורה, מצות, עדות, חקים, פקודים, משפטים” והתפאר כי ישמור אותם בכל נפשו, רואים אנחנו היטיב כי תורת משה היתה נודעת עוד בימי דוד בין העם, ועל פיה היה מחויב המלך והעם להתנהג, כאשר צוה את שלמה בנו, ושמרת את משמרת ה' וגו' לשמור חקתיו, מצותיו, ומשפטיו, ועדותיו, ככתוב בתורת משה²⁶¹ וכל דברי ושיטות החוקרים, הדוברים סרה על תורת ה‘, אפס ותהו, ודבר ה’ נצב לעולם.

תם

 

הוספה לפרשה ו' בס' מחקרי קהלת בן דוד בסוף הענין    🔗

מה נכונים דברי חז“ל שאמרו שלמואל ואגור ויקה וגו' נקרא שלמה בעצמו; ופה במשלי (ל"א, א) יסרתו אמו על אשר רדף אחר תענוגים מאד. ובאמת מן הדברים המעטים האלה “מה ברי ומה בר בטני” נראה הטיב שרק אם שלמה אמרה זאת. ולמואל הוא שלמה בפירוש; וכל המפרשים הרבים לא שמו על לבם לדעת כי בשפת עבר נקרא פרי בטן רק בשם “בן” ולא בר או ברי; שפירושו רק זך ונקי מאד כמו נקי כפים ובר לבב (תהלים כ"ד, ד') אף ברי יטריח (איוב ל“ז, י”א) וכדומה; אבל בת שבע שהיתה אשת אוריה שנלקחה לדוד שלא כהוגן, אמרה זאת נכונה לבנה “ובר בטני” להגיד לו שהוא נולד בהכשר והוא בר ונקי מבטן אמו בלי שמץ איסור, יען היה הילד השני כי הראשון מת וה' אהבו. “ובר בטני” הוא ממש ההפך מן “מרחם משחר” שהכונה שהורתו היתא שלא בהכשר (תהלים ק"י, ג') וזאת ג”כ כונת הכתוב, נשקו בר וגו' (שם ב', י"א) כי סובב על דוד שהיה פסול משפחה ושחר מרחם, ויאמר כעת נשקו בר כי זך ונקי הוא. יען ה' אמר לו בני אתה אני היום ילדתיך (עיין בספרי אור חדש מ"ג) ואחרי שנודע לנו ברור כי “למואל” הוא רק שם תואר וכנוי לשלמה בפירוש, הנה מכאן ראיה נכונה “שאגור בן יקה” הנאמר מקודם הוא ג"כ שם תואר וכנוי לשלמה. ונעשה רק למראה עינים כמו שם העצם. אבל “בן” בחירק שרשו בינה, והכונה, אגור בן, יקה בן, שהוא כמו אסף והורה חכמה. כנאמר מיד ותבז ליקהת אם. ואגור וקהלת הוראה אחת להם, ושם שלמה נסתר בתוכם.