שנות השבעים היו השנים הכי משמעותיות ועוצמתיות של הקולנוע, בעיקר האמריקאי. בשנים אלה נוצרה מהפכה של ממש בחשיבה הקולנועית, הן מבחינת נושאים והן מבחינה צורנית. לא עוד קולנוע הוליוודי מלוקק שיוצר כמו סרט־נע באולפנים, לפי “שיטת הכוכבים”, אלא קולנוע חי, ריאליסטי מאוד, חברתי, ביקורתי, זורם ונוקב, שממש בועט בבטן. בין השאר, אחראים לכך השינויים החברתיים והפוליטיים שהחלו בשלהי שנות השישים: מהפכת ילדי הפרחים, עליית הכוח השחור, המהפכה הפמיניסטית, בואה של הגלולה שהביאה לחופש מיני, פרשת ווטרגייט, וכמובן, מלחמת ויאטנאם שסיבכה את ארצות הברית בפשלה מוסרית ענקית.

במאים כמו רוברט אלטמן, סם פקינפה, מרטין סקורסזה, וודי אלן, פרנסיס פורד קופולה ו-ויליאם פרידקין, הם רק חלק קטן מהאחראים להולדת הקולנוע האמריקאי המודרני, שניתץ את המערכות המסורתיות של הוליווד הישנה והשמרנית, והביאו לקולנוע חברתי חשוב וחושב. למעשה, הם אלה שאחראים להקמת התשתית לקולנוע העצמאי החשוב, שפועל עד היום בהצלחה רבה בארצות הברית.

אגב, המהפכה החברתית לא פסחה באותם שנים גם על הקולנוע הישראלי. גם אצלנו קרו אז שינויים חברתיים חשובים, כמו מהפכת הפנתרים השחורים או המשבר המוראלי הגדול כתוצאה ממלחמת יום כיפור, והקולנוע הישראלי, שהיה כה צעיר, לא יותר מבן עשור ומשהו, הגיב על כך מייד. אל מול הסרטים שדשו באתוס הציוני וסרטי הבורקס, קמו יוצרים ישראלים שחרתו על דגלם את ערכי האמנות והאיכות, בנוסח סרטי ה“גל החדש” הצרפתי. במאים כמו אורי זוהר, אברהם הפנר, יצחק צפל ישורון, דניאל וולמן, דוד פרלוב, נסים דיין ואחרים, הם אלה שאחראים להולדת הקולנוע הישראלי החברתי, הבועט במוסכמות והשואל שאלות.

להלן עשרה סרטים אמריקאים משנות השבעים של המאה ה-20, שכדאי לראות כדי להבין טוב יותר את ההקשר החברתי והתרבותי שממנו צמחו יוצרים אלו, לבחון את ריבוי העמדות והסגנונות השייכים לתקופה, ולהיזכר בכמה מן היוצרים החשובים של עשור מרגש ומלא תהפוכות זה.

נהג מונית (1976)

במאי: מרטין סקורסזה

אחד מן הסרטים החשובים של עשור זה נעשה ממש בטבורו, והוא עוסק בעקיפין גם בפשלה של מלחמת ויאטנאם וגם באכזבה הגדולה של האמריקנים מהבית הלבן בעקבות פרשת ווטרגייט. רוברט דה־נירו הוא חייל משוחרר ממלחמת ויאטנאם, שסובל מהלם־קרב שהוא אינו מודע לו. בגלל שהוא אינו מסוגל לישון, הוא עובד בלילות כנהג מונית, ובימים מנסה לשפר את חייו. הוא מתאהב בנערה כל־אמריקאית יפה ובלונדינית שדוחה את אהבתו, ועקב כך הוא משתגע עוד יותר ומחליט לרצוח מועמד לנשיאות. אחרי שזה לא מצליח, הוא מתאהב בזונה־ילדה, ופותח במסע נקמה מלא דם ושנאה. נדמה שאין סרט נוקב יותר מזה, שתיאר בעוצמה כה רבה את המשבר הענקי שעבר בשנות השבעים על אמריקה.

צייד הצבאים (1978)

במאי: מייקל צ’ימינו

את התגובה העוצמתית והביקורתית ביותר על משבר מלחמת ויאטנאם הביא מייקל צ’ימינו ממש לקראת סוף העשור. רוברט דה־נירו וחבריו הם חיילים צעירים שהלכו כמו בשר־תותחים להילחם במלחמה, שמה לה ולהם. אחד משתגע ומשחק ברולטה רוסית עד למותו, אחד נעשה נכה, ורק דה־נירו איכשהו שורד את התופת המבעיתה. נדמה שלא נוצר סרט מלחמתי כה אינטנסיבי וקורע לב כמו סרט זה, שמעטים מצליחים להשתוות לו מאז.

צ’יינה טאון (1974)

במאי: רומן פולנסקי

עוד סרט שהגיב על המשבר העמוק בחברה האמריקאית בעקבות מלחמת ויאטנאם ופרשת ווטרגייט היה “צ’יינה טאון”. פולנסקי, מבכירי במאי העשור, לוקח אותנו דווקא לעשור אחר, לשנות הארבעים של המאה ה-20, ומשתמש לשם כך במוטיבים של “הקולנוע האפל” ההוליוודי כדי לתאר את אמריקה כארץ מושחתת, מרושעת ומלאה בתככים איומים. ג’ק ניקולסון כבלש פרטי מתחקה אחר פרשה שחיתות בעיריית לוס אנג’לס, ומגלה מאחוריה פרשה מזוויעה של גילוי עריות.

אפוקליפסה עכשיו (1979)

במאי: פרנסיס פורד קופולה

התשובה של פרנסיס פורד קופולה להתפכחות הפוליטית הכואבת של אמריקה בשנות השבעים, הייתה בימוי סרט מלחמה אפי המבוסס על ספרו הקלאסי של ג’וזף קונרד, “לב המאפליה”, והעתקת העלילה למלחמת וייטנאם. הסרט מתאר מפגש בין שני קצינים המפקדים על מבצעים מיוחדים בצבא ארצות הברית. הסרט זכה בפרס “דקל הזהב” בפסטיבל קאן והיה מועמד לפרס אוסקר ולפרס גלובוס הזהב. הוא נחשב לאבן פינה בתולדות הקולנוע, וליצירת מופת ייחודית, משיאי יצירתו של קופולה.

הסנדק (1972 ) הסנדק 2 (1974)

במאי: פרנסיס פורד קופולה

קופולה, אולי גדול יוצרי שנות השבעים בקולנוע, הצליח להטביע את חותמו על הקולנוע האמריקאי באמצעות דרמות ביקורתיות, נוקבות ומלאות חשמל ועוצמה. “הסנדק” שלו נחשב עד היום לאחד מסרטי הפשע הטובים והמשפיעים של כל הזמנים. אל פאצ’ינו מתחיל כבחור איטלקי “טוב”. אומנם, הוא בנו של ראש המאפיה, אבל הוא מנסה לצאת מהעולם הפשע, לומד באוניברסיטה ומתחתן עם צעירה וואספית נעלה. הסרט מתאר את תהליך התבהמותו, כיצד הוא זונח את ערכי המוסר, ונכנס לאט־לאט לנעלי אביו, הסנדק של משפחת הפשע האיטלקית. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר, ביניהם על הסרט הטוב ביותר, ובחמישה פרסי גלובוס הזהב. לסרט הופקו שני סרטי המשך) – הסנדק 2 (1974) והסנדק 3 (1990) גם הם סרטים מצליחים שגרפו שלל מועמדויות לפרס האוסקר, ולא מעט זכיות, ובצדק.

סרפיקו (1973)

במאי: סידני לומט

אל פאצ’ינו מגלם בסרט את פרנק סרפיקו, שוטר מן הזן המסוכן ביותר: שוטר ישר. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של שוטר בניו יורק, שמגלה שיושר וכנות אינם חלק מדרישות תפקידו, וסובל מבוז ולעג כאשר הוא מנסה לבצע אותו בהגינות. זהו מותחן עוצר־נשימה המבקר את חוסר היושר וההגינות של המערכת. מדובר בסרט הבועט במוסכמות החברתיות, ומציג שוטר שהוא לא רק מעין היפי, אלא גם אינדיבידואל – דבר שאמריקה המתפכחת משני העשורים הנאיביים שלפניה, נבהלה מפניו אך גם נמשכה אליו.

הצגת הקולנוע האחרונה ( 1971)

במאי: פיטר בוגדנוביץ

ממש בראשית שנות השבעים של המאה ה-20 מבצע בוגדנוביץ' את דרמת הגעגועים וההתפכחות המרירה־מתוקה על שנות החמישים – העשור ששנות השבעים הוא היפוכו ממש, ואולי אפילו מסמל את המרד בערכי אמריקה היפה והנאיבית, ששנות החמישים ייצגו. זהו סרט־אווירה יפהפה ומלנכולי, המתרחש בעיירה קטנה בטקסס, ועוסק בצעירים הקמלים מייאוש בחור הקטן שבו הם גרים, ומנסים לברוח ממנו. ליהוק נפלא של סיביל שפרד, ג’ף בריגדס, קלוריס ליצמן וטימותי בוטמוס.

השיחה (1974)

במאי: פרנסיס פורד קופולה

עוד אחד מגל סרטי־הפרנויה שצץ בעקבות הפשלה של הנשיא ריצ’רד ניקסון בפרשת ווטרגייט. ג’ין הקמן הוא טכנאי המתקין האזנות־סתר, המוצא עצמו במרכזה של קונספירציה. הסרט עוסק בשאלות מוסריות ופוליטיות שונות, ובמועד הקרנתו הראשונה, בסמוך לאירועי פרשת ווטרגייט, הוא שיקף את רוח התקופה בהעלותו נושאים כמו אובדן הפרטיות, האזנות־סתר ושימוש לרעה בכוח, וזאת על אף שהתסריט נכתב על ידי קופולה בטרם נודע דבר הפרשה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, וגם כיום הוא נחשב לאחד משיאי יצירתו של קופולה.

רסיסי חיים (1970)

במאי: בוב רפאלסון

דרמה ריאליסטית קטנה, חשובה ומרגשת על הדור המיואש שקם אחרי גסיסתה של אמריקה המלוקקת של שנות החמישים של המאה ה-20. ג’ק ניקולסון הוא בן למשפחה וואספית אמידה ומוזיקאי מחונן, שמחליט לפרוש מהמרוץ אחרי הגשמת החלום האמריקאי הקדוש. תחת זאת, הוא הולך לעבוד כפועל־דחק וחי בעיירה קטנה עם מלצרית פשוטה והמונית, אבל השדים שבתוכו לא מרגיעים את הסערה הפנימית, את הכעס על המשפחה האריסטוקרטית ואת הנתק מן ההורים. הופעה מרגשת ומוחצת של ניקולסון, כמה שנים לפני שקטף את האוסקר על “קן הקוקייה”."

שלום לנצח (1973)

במאי: רוברט אלטמן

את תחושת הקבס והייאוש מאמריקה ההולכת ומסתאבת מייצר סרט המתח המופתי הזה של אלטמן, שנעשה על פי הז’אנר של סרט הבלש הפרטי בנוסח “הסרט האפל” ההוליוודי, ובהסתמך על דמות הבלש הנודע, פיליפ מארלו, מספריו של ריימונד צ’נדלר. יש אומרים כי במפגש הנדיר הזה בין שני הענקים עפו ניצוצות של גאונות, ויש בכך הרבה מן האמת. מדובר באחד הסרטים החזקים, האירוניים, המייאשים והמרירים שנעשו בעשור זה. אליוט גולד הוא בלש פרטי ציני ומריר, שנגרר לפענח פרשת רצח של אשת חברו הטוב, ונקלע לסבך תככים פתלתול של החברה הגבוהה.