רקע
רבי משה חיים לוצאטו
שיר לחתונת יצחק חיים ווגירה
mנחלת הכלל [?]
tשירה

עֵת לָלֶדֶת בְּנוֹת הַשִּׁיר יַלְדֵי הַזֶּמֶר יָצִיצוּ כִּי יִמְצְאוּ חֶבֶר שָׁרִים יָשִׁירוּ בְקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה. וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. מִזִּמְרַת הָאֶרֶשׂ יְזַמְּרוּ בְיוֹם חֲתֻנַּת הַבָּחוּר מֵעַם סְגֻלָּה כמ“ר יִצְחָק חַיִּים ווֹגֵירָה יצ”ו וְעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ הַבְּתוּלָה הַצְּנוּעָה מר“ת דְּבוֹרָה בַּת הַמָּנוֹחַ כמ”ר אַבְרָהָם דִּינָה ז"ל. וַאֲנִי בְתוֹךְ הַבָּאִים אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ שִׁירֵיהֶם כֻּלָּם בְּרוּרִים. וָאֶשָׂא עֵינַי וָאֵרֶאה מָגֵן גִּבּוֹרִים. יוֹרֶה דֵעָה לָאָרֶץ וְלַדָּרִים. מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד הַיְקָרִים. הָא' דִּגְלוֹ יָרִים. נָתַן לַשֶּׂכְוִי שִׁבֹּלֶת חִטִּים בְּפִיהוּ לְרָחְבָּהּ, וְהָא' יְנוֹסֵס נִסּוֹ שַׁחַל בְּדֶרֶךְ רְחָבָה גֶּבֶר חָכָם בְּעֹז אַמִּיץ לִבּוֹ לֹא יִרָא, אֲרִי בֵין הָרְחוֹבוֹת תִּפֹּל עָלָיו אֵימַת חַלָּשׁ רִנְנַת הַשֶּׂכְוִי, וְאִם הוּא יִלְבַּשׁ כְּמַדּוֹ גְבוּרָה. גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה לִקְרָב יִקְרְבוּ, זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה, זֶה עַזּוּת יְהַלֵּל. וְזֶה סִבַּת אֵימָה יְמַלֵּל. עוֹדָם מְדַבְּרִים הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא. שִׁמְעוּ שָׁמֹעַ מִלָּתִי. אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט בְּצִדְקָתִי. הִיא בְמִשְׁפָּט צְדָקָה תַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. לְכוּ חֲזוּ פֹה דִּבְרֵיהֶם:


עַזּוּת:

עַל מָה הֲלוֹם אֶקְרַב, עַל מַה־זֶּה בָאתִי?

פִּלְאֵי גְבוּרָתִי אֶל מִי אַגִּידָה?

הִנֵּה יְמִינִי רָמָה,

תּוֹשַׁע זְרוֹעַ לִי, עֵת כִּי נָשָׂאתִי

יָדִי, וְכָל נִשָּׂא אֶרֶץ אוֹרִידָה.

כֹּחִי הֲאִם נֶעְלָמָה?

מָה עוֹד אֲדַבֵּר? אָנֹכִי נוֹדַעתִּי.

מָה אַאֲרִיךְ מִלִּין וּלְרִיק יָגָעְתִּי?

הֵן עוֹד מְעַט אֶדְרֹךְ חִצַּי עַל יֶתֶר,

כִּי יֶחֱזוּ אוֹתָם גִּבּוֹרִים, חַתּוּ.

אֵיפֹה יְרִיבַי לֹא תַמּוּ נִכְרָתוּ?

אִם יַד מְלָכִים לִי, לָמָּה לִּי כֶתֶר?


אֵימָה:

אַךְ שָׁוְא, דְּבַר כָּזָב הִנֵּה אֶשְׁמָעָה.

יֹאמַר פְּרִיץ חַיּוֹת: ‘אַךְ מֶלֶךְ אָנִי!’

יִפֹּל וְהוּא בוֹטֵחַ,

הִנֵּה עֲצַת רִשְׁעוֹ מַהֵר נִפְרָעָה.

אָגוּר, אֲבָל רָעָה לֹא תִדְבָּקַנִי,

מֵרַע אֲנִי בוֹרֵחַ,

וּכְסִיל תְּסַלֵּף אֶת דַּרְכּוֹ אִוֶּלֶת.

‘אַשְׁרֵי מְפַחֵד’ אָמַר הַקֹּהֶלֶת.

מִבֵּין חֲזִיזֵי רוֹם וּבְרָקִים רָבוּ

צוּרִי הֲכִי כִּי חָפֵץ בִּי הוֹדִיעַ,

כִּי עֵת עֱזוּז מֵהַר פָּארָן הוֹפִיעַ

רָק בַּעֲבוּר תִּירְאוּ עִמּוֹ הוּשָׁבוּ.


עַזּוּת:

מִי זֶה לְנֶגְדִּי בָא, אֹמֶר יַבִּיעַ?

לִבּוֹ כְלֵב אִשָּׁה וּדְמוּתוֹ גֶבֶר,

אַף לֹא כְאֵשֶׁת חַיִל,

יָמָיו לְשִׂכִּים לוֹ, כִּי לֹא יַרְגִּיעַ,

מָגוֹר וְצָרָה לוֹ, שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר,

יַחְפֹּץ בְּיוֹמוֹ לָיִל.

בּוֹזֵי עֲצַת טוּבִי לִשְׁאוֹל חָטָאוּ,

לִבְשׁוּ גְבוּרָתִי, אַל נָא תִירָאוּ.

יָרֵא וְרַךְ לֵבָב, אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ

בִּי לַעֲנוֹת סָרָה וּלְדַבֵּר אָוֶן?


אֵימָה:

כִּי שָׁמְעָה אָזְנִי דַעְתָּךְ וַתָּבֶן,

מִבִּטְנְךָ לִמְלֹךְ מִלִּין הוֹצֵאתָ.


עַזּוּת:

עַד מָה וְשָׁוְא תִּזְרַע לִקְצֹר סוּפָתָה?

עַתָּה בְּרַח לָךְ, נוּס חִישׁ לִמְקוֹמֶךָ,

אֵין קֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ.

חֶרְפָּה, כְלִמָּה לָךְ הֵן הִיא יָאָתָה

חָכְמוֹת נְדוֹד רַב הִרְחִיקוּ מִמֶּךָ,

נִבְזֶה, שְׁפַל הָרוּחַ.

לֹא לָךְ גְּבוּרָה, כֵּן יֹאבַד זִכְרֶךָ.


אֵימָה:

בִּזְדוֹנְךָ תִּפֹּל, יֹאבַד זִכְרֶךָ.

עַד אָן תְּמַלֵּל אֵל, גַּם לֹא תֵדָעָה,

כִּי יִרְזְמוּן אַךְ שָׁוְא שֶׁקֶר מִלֶּיךָ,

טָח מֵרְאוֹת עֵנֶיךָ.

זֹאת תַּעֲשֶׂה, כִּי עוֹד יַחַד נִשְׁתָּעָה

לִפְנֵי מְקוֹר חָכְמָה, אִם רַב חֵילֶךָ,

הִיא תַעֲשֶׂה דִינֶךָ,

מַעְיָן חֲתוּמָה הִיא, גַּם לֹא נִכְזָבָה.

שְׁנֵיהֶם:

גֶּשׁ־נָא וְיַחְדָּיו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה.


אֵימָה:

לֹא תַחֲרֹךְ צֵידָה עִם עֹז אַפַּיִם,

כִּי שַׁעֲרֵי מָוֶת יִתְמֹךְ רַגְלֶךָ,

דֶּרֶךְ שְׁאוֹל הִנֵּה הִנָּהּ דַּרְכֶּךָ.

עזות:

תֹּאבַד וְלֹא שֵׁם לָךְ לַיַּרְכָתִָים.


חָכְמָה:

אֶת רִיבְכֶם, בָּנַי, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי,

אוּלָם אֲנִי אֶשְׁפֹּט וּבְתֹם וָיֹשֶׁר.

הֵן לֹא בְיָדִי עָוֶל,

זֶה בַּשְׁעָרִים אֶת צִדְקִי הוֹדַעְתִּי

לֹא דַל בְּרִיב אֶהְדַּר, לֹא אַבִּיט עֹשֶׁר

הוֹן אוֹצְרוֹת אַךְ הָבֶל.

שְׁנֵיהֶם:

צִדְקָתְךָ הַיּוֹם תַּגִּיד דִּינֵנוּ,

פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר עֵינֵינוּ.

חָכְמָה מְפֹאָרָה, אַתְּ שָׂרַת טַעַם,

פִּתְחֵי שְׁעָרִים שָׁם צִדְקֵךְ יִשְׁמִיעוּ,

מַעְיָן וְלֹא אַכְזָב, כָּל חַי יַשְׂבִּיעוּ

מֵימֵי תְבוּנָתֵךְ וּמְתוּקֵי טָעַם.


חָכְמָה:

אֶת נַפְשְׁכֶם אִם יֵשׁ קוֹלִי לִשְׁמֹעַ,

שִׁמְעוּ אֲמָרַי, כִּי לָכֶם יִנְעָמוּ,

מִשְׁפַּט אֱמֶת אַבִּיעַ:

יִתְמֹךְ יְקָר עַזּוּת עִם עֹז אֶזְרוֹעַ,

אוּלָם מְאוֹרָיו עוֹד פַּעַם יוּעַמּוּ.

הֵן לֹא בְהוֹד תַּשְׁמִיעַ

תֹּקֶף גְּבוּרָתָהּ בַּחוּץ אֵימָתָה,

אָמְנָם בְּפַחַד לָהּ מֵרַע נִקָּתָה.

אִם כֵּן לְבַד זֶה הוּא יִלְבַּשׁ תִּפְאָרֶת,

כִּי יֶאֱחֹז בָּזֶה וּבְזֶה גַּם יַחַד,

יִכְרֹת עֲבוֹת רֶשַׁע, יִשְׂחַק לַפַּחַד,

אוּלָם בְּיִרְאַת אֵל עֻזּוֹ נִכְתָּרֶת.

אִם כֵּן לְדוֹדַי אֵל כָּעֵת חֻבָּרוּ,

תָּרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, אֶרֶץ תָּרִיעַ:

יִצְחָק דְּבוֹרָה הֵמָּה,

כִּי עֹז וְאֵימָה בָּם יַחַד נִקְשָׁרוּ,

וּבְעֵת לְחַבֵּק, עֵת זָמִיר הִגִּיעַ,

כֵּן שָׁפְרָה נָעֵמָה

זֹאת נַחֲלַת שַׁדַּי וָחֵן יִמְצָאוּ,

כִּי עֹז וְאֵימָה עַל מָגֵן יִשָּׂאוּ.


כֻּלָּם:

מִנִּי שְׁמֵי אֵימָה עֻזָּם זוֹרֵחַ,

אֵימָה בְעֹז תּוּכַן יַחַד יִלְבָּשׁוּ,

כָּבוֹד וּבֶטַח כֵּן לָעַד יִירָשׁוּ,

רַב טוּב וְשָׁלוֹם עַד לִבְלִי יָרֵחַ.

צוּרַת הַחִידָה

אִישׁ יְפֵה תֹאַר עוֹטֶה רוּחַ כְּשַׂלְמָה. כַּצֵּל עוֹבֵר לְהֶבֶל דָּמָה

אִם אַחֲרַי תִּרְדֹּף, לֹא תַשִּׂיגֵנִי,

כִּי רַק לְלֹא שָׁאַל אוֹתִי נִדְרַשְׁתִּי,

אַף רַחֲמִים הֵן לֹא עִמָּהֶם אָנִי,

מֵעֵת הֱיוֹתִי אֶל קִצִּי נִגְרָשְׁתִּי.

אַךְ בֶּאֱנוֹשׁ הִנֵּה רוּחַ נֻפָּחָה,

אוֹתָהּ לְמוֹשָׁב לִי מֵאָז הוּכָנָה.

בֵּיתִי פְתוּחָה הִיא וּרְחָבָה אֵינָהּ,

בֵּין הָאֲרֻבּוֹת הִיא וּבְרֹאשׁ נִתָּנָה.

הֵן אַחֲרֵי אֶפְרַח אַף נוֹפִי יִרֶב,

הִנֵּה בְמַגַּל יָד כְּצִיץ נִקְצַרְתִּי,

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר עוֹדֶנִּי רַךְ נִקְטַפְתִּי,

בּוֹנֵי מְלוֹנִי עַל פִּשְׁעָם נֶעְכָּרְתִּי.

לֹא יִשְׂבְּעוּ טוּבִי אַנְשֵׁי הָרֶשַׁע,

כִּי עוֹד אֲנִי עִמָּם מֵהֶם בָּרַחְתִּי,

יִרְווּ אֲהָבַי כֵּן אַנְשֵׁי הַצֶּדֶק,

יַעַן לְחֶבְרָתָם תָּמִיד אָרָחְתִּי.

תָּוִי בְתוֹךְ סוֹף רֹאשׁ גֵּוִי נָתַתִּי

וּבְשֵׁם לְעַם לוֹעֵז כָּזֶה נִקְרֵאתִי,

אוּלָם בְּהִתְחַזֵּק הַתָּא פָתוּחַ,

לִיסוֹד בְּנֵי תֵבֵל הִנֵּה נִגְלֵיתִי.

פַּעַם אֲנִי כִשְׁמִי, אַף פַּעַם אַיִן,

חָכָם שְׁמִי יַגִּיד, אַךְ עֵת כִּי יַעַל

דּוֹמֵם וְגוּשׁ עָפָר עִמִּי יַבִּיעַ

עַל לֹא אֲנִי אִתּוֹ נוֹדַע הַבָּעַל.

לֹא יִשְׁלְטוּ בִי כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ,

יָמַי שְׁמוֹנָה עַל רֹאשָׁם יָנוּחַ,

גַּם בַּמְּרוֹמִים אֶת מִשְׁכָּנִי שַׂמְתִּי,

חַי פֹּה וְיָם אֵרֵד לִרְעוֹת הָרוּחַ.

עֵת תֶּחֱלַשׁ בֵּיתִי, אוֹתָהּ אַנִּיחַ,

הֵן מַעְיְנוֹתַי נִגָּרִים אָדָמוּ,

אִם אֵלְכָה לִי, אֶת זִיוָם יִלְבִּינוּ,

חַיַּי לְאַרְבָּעִים הֵם סָפוּ תָמּוּ.

אִם תִּדְרְשׁוּ אוֹתִי, אֶתְכֶם אוֹדִיעַ,

כִּי בֵין יְדִידַי אֵל הִנֵּה הוֹפַעְתִּי,

כֵּן לַעֲדֵי עַד עִמָּהֶם אֶשְׁכֹּנָה,

אִם אָהֳלִי מֵאָז בָּהֶם תָּקָעְתִּי.

כָּל דּוֹרְשֵׁי אוֹתִי לָהֶם יוֹעִילוּ,

הֵמָּה בְּצִדְקָתָם נַפְשָׁם יַצִּילוּ.


מִתְעַלֵּס בְּאַהֲבָתָם מֹשֶׁה חַיִּים בלא"א יַעֲקֹב חַי לוּצָאטוֹ

המלצות קוראים
תגיות