כאשר חבר שלי אמר לי שלחתולים יש זיכרון של אפרוח, כמעט זרקתי אותו מכל המדרגות. חתולים הם מטומטמים? חתולים הם חסרי זיכרון? פחחחח… ושוב פחחחח. לא רק שחתול זוכר, הוא גם זוכר נשכחות, ובשל כך הוא אף נוטר לך.
פעם נסעתי לחו"ל לחודשיים תמימים. כאשר חזרתי, עבדה אומנם הניח לי לאסוף אותו בזרועותיי בלי שום בעיות – למרות שהוא אחד בדלן, לא נותן לאיש לחבק אותו חוץ ממני. אבל הוא סירב להביט בעיניי במשך יממה שלמה, כדי להעניש אותי על תרגיל ההיעלמות המסריח שהבאתי לו. אבל ידיים, הוא נתן גם נתן. לא שכח אותי ולא בטיח. ואיך ישכח? הרי לחתולים יש חוש ריח חד ומחודד. הם יזכרו אתכם גם אם לא תתראו שנתיים.
הייתה אצלי בגינה חתולה שחורה, צמרירית ויפהפייה. יום אחד היא נעלמה ואני הצטערתי מאוד. כעבור שנתיים הזדמנתי לגינה־הציבורית לא רחוק מביתי, ומי צצה אליי מבין השיחים? הגברת השחורה היפה. מרוב התרגשות, היא התחככה בי ונתנה לי ללטף אותה שעות. טוב, אני מכירה אתכם. בטח תגידו שהתבלבלתי בינה לבין חתולה דומה. לא ולא, חבובניקים: זו הייתה חתולה מיוחדת במינה, עם סימני זיהוי מובהקים, ולכן זיהיתי אותה על־המקום. הגיע הזמן שתשלימו עם הרעיון שחתולים הם עם חכם, נבון, וגם: בעל זיכרון של פיל.
מדי יום אני נדהמת מחדש מתבונתם הרבה של צמד חתוליי, שמכירים את כל הלכות־הבית, משגעים אותי בתעלולים שובביים, מומחים בכל משחקי החתולים האפשריים, והכי חשוב: מבינים עברית. לפעמים זה הורס אותי. הנה אני, “אדם נעלה” מגזע ההומו ספיינס, לא מבינה במיל את שפת החתולים שגרים איתי זה שנים. ואילו הם קלטו את שפתי כבר מינקותם. לא הורס?
ומה בנוגע לדעה הקדומה הכי נפוצה על חתולים: שהם בוגדניים? “חתולים אוכלים והולכים,” אומרים עליהם האנשים בבורות מדהימה, “הם איתך רק כי את מאכילה אותם,” ועוד שטויות למכביר. כשאני שומעת את הטענות התפלות האלה, אני מתחרפנת. אם יש ברייה נאמנה ושופעת אהבה, זה דווקא חתול, ולא בנאדם. עבדה ומוטל הם כמו ילדים קטנים. הם קשורים אליי כאילו הענקתי להם חיים מרחמי. הם זקוקים להמון אהבה ותשומת־לב, וחסר לי שאקפח אותם או אגזול דקה מזמן־האיכות שלנו יחד. הם חייבים את “היומית” שלהם בזרועותיי, את הליטופים הקבועים ואת מלאכת הסירוק, וחסר לי אם אפספס משהו.
חתול הוא לא פחות נאמן מכלב, הוא פשוט יותר יחסני. אם תאהבו אותו ותתייחסו אליו כמו למלך קטן, הוא יהיה מאוהב בכם לנצח. כן, גם חתול יכול להיות שפוט שלכם, אבל אתם חייבים להיות שפוטים שלו בחזרה. מי שלא מסוגל למערכת יחסים שיווניות, שיאמץ כלב. טוב, עכשיו אתם בטח מתפוצצים מצחוק. מערכת יחסים שיוונית?! עם חתול?! בסדר, לא שיוונית. ברור שהחתול מושל בנו ואנו רק נתיניו הנאמנים. אבל במסגרת היותנו נתיניו, הוא מאציל עלינו מהוד־מלכותו טונות של רוך, אכפתיות ואהבה. החתול הוא מלך, אבל הוא מולך באהבה. ואיזה כיף להיות נתינים של מלך כזה.
ונקנח באחת האמונות הטפלות היותר מטומטמות על חתולים: שהם קשורים לכישוף ושיש להם תשע נשמות. עדיין יש אנשים שיורקים כשהם רואים חתול שחור, ונמנעים מלאמץ חתול שמא יביא עליהם קללה. נו, באמת. וזה על בעל־חיים שיש לו נפש תמימה וברה כשל תינוק! הרי אם יש יצור שלא מעולל רע לאיש, הריהו חבילת־הפרווה הביתית שלנו, שמגרגרת בנחת על הכורסה ומתחנחנת כשאנחנו לוחשים את שמה.
הנה כמה עובדות פשוטות על “תשע הנשמות” של החתול ועל קשריו המסתוריים לעולם הכישוף. חתולים הם פשוט שורדים טבעיים. מי שרוצה להתקבל לסדרה “הישרדות”, צריך לעבור אצלם קורס. הם מצליחים לשרוד אסונות שבני־אדם לא יחלמו לצאת מהם בחיים, כי יש להם מנגנוני נשימה משוכללים. לפני כמה שנים אירע אסון נוראי בבית הסמוך לביתי. משפחה שלמה נחנקה מגז שדלף, ואילו שלושת חתוליהם נשארו בחיים. אחרי די הרבה שעות, כששירותי ההצלה הגיעו, החתולים עדיין נשמו. פשוט מאוד, לחתולים יש מנגנון שמסייע להם לצמצם את צריכת החמצן, וגם לאתר מקומות שבהם לא נמצא גז רעיל. כאלה מין יצורים הם. לא תגידו יצורי־על? ואולי בדיוק בגלל זה, כל כך הרבה אנשים עדיין מסתייגים מהם: פשוט משום שהם נעלים עלינו בהמון תחומים?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.