לפני שבועיים טוליקה, החתולה של גל, דניאל וענבר, הרגישה לא טוב. הקיאה בלי סיבה, לא אכלה והצטנפה בתוך עצמה. מה אגיד, זה נראה לא טוב. דניאל כבר דמיינה מי־יודע־מה, כמו תמיד כשהיקרים הקטנים שלנו מרגישים לא טוב. גם הווטרינר לא ידע מה יש לטוליקה, כי פעמים רבות אפילו הווטרינרים שאנו תולים בהם את ישועתנו, לא מבינים מימינם לשמאלם.
כעבור שלושה ימים של סבל וכסיסת ציפורניים, שבהם אפילו ענבר בת השנה ורבע, לא יכלה לבצע את הדבר שהיא הכי אוהבת: לרדוף אחרי טוליקה ולמשוך לה בזנב – פתאום הקיאה החתולה קונכיית־שיער עבה וארוכה יותר מנקניקיית “וינר”. הסתבר שהייתה לה חסימת מעיים, למרות שהיא מקבלת אוכל יבש עם משלשלים לכדורי שיער. מזל שהיא הקיאה בכוחות עצמה, כי חסימה כזו יכולה להיות מאוד מסוכנת, וישנם חתולים שצריכים לעבור ניתוח כדי לפתוח את הסתימה.
זה הזכיר לי את התקופה האיומה שעברתי עם עבדה, הפרסי הכי שעיר בעולם, לפני 13 שנים. באותם ימים, המידע על גידול חתולים היה מועט בהרבה מהיום – עידן הרשת – וגם המזון לחתולים היה מוגבל בהרבה. חודשיים עבדה כמעט שלא אכל. הוא היה בא אליי בכל שעה־שעתיים ומתחנן לאוכל, ואז היה מלקק בקושי חצי כפית. הוא גם ירד במשקל, ואני, כמו מטומטמת, חשבתי שזה בטח יעבור לו, ואולי הוא פשוט לא אוהב את הטעמים שאני מגישה לו? אז הלכתי והעמסתי את המקרר בכל טוב הארץ: מעדנים של כל היצרנים לחתולים, בייקונים ופסטרמות בשפע, הכול כדי לפתות אותו. והוא היה אוכל ביס קטנטן, והולך לו בעליבות עם זנב מושפל.
עד שעשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות מההתחלה, להתקשר לווטרינר “המסוקס”. זה צרח עליי: “מה, את לא נותנת לו לאקסה באופן קבוע?” מאז, מדי שבוע מתנהלים בביתי מרדפים ומאבקים עם עבדה, כדי לתפוס אותו ולתת לו מין משחה חומה ושמנונית שנקראת “לאקסה־סטט”, מעין לקסטיב לחתולים שגורם לירידה חלקה של כדורי שיער, ומשחרר אותם ביציאה כדי למנוע מקרים קריטיים של חסימות מעיים.
כשמאמצים חתול, בעיקר חתול עם צרכים מיוחדים (למשל חתולים ארוכי שיער), צריך ללמוד איך לטפל בו. הזנחה והרגשה “שיהיה בסדר”, לא מובילה לשום מקום טוב. כמו שלא נולדים עם כישורי הורות לילדים, כך גם הטיפול בחיות־מחמד לא בא לנו אוטומטי. לצערי, אני למדתי יותר מדי דברים על בשרי. אבל היום באמת אפשר להתעדכן ברשת על הטיפול היעיל בחתולים מכל הסוגים.
אחרי התקופה המבעיתה ההיא עם עבדה, שבה הוא כמעט הפך לשלד, אני מקפידה לסרק אותו לפחות פעם ביום. מברישה חזק ומסירה כל כך הרבה עודפי שיער, שעד היום כבר יכולתי למלא בשערותיו של הפרסי האפור שלי חמש או שש שמיכות־פוך ותריסר כריות קטנות. רק לחשוב לאן כל הפרווה המיותרת הזו הייתה מגיעה ומה הייתה מעוללת לו, אלמלא הברשתי אותו היטב על בסיס יומיומי!
אסור להזניח את השעירים הקטנים. את החתולים ארוכי השיער צריך להבריש היטב, גם אם לא בא להם: תאמינו לי שאחרי כמה חודשים הם יתרגלו ויאהבו את זה. צריך להקפיד על המזון שהולם אותם, ולא להזניח דברים כאלה, כי לפעמים זה עלול להיגמר רע. קראתי על מקרה של חתול עם חסימת מעיים, שנותח ולא שרד את הניתוח. אז בשביל מה להגיע לזה?
בעיה נוספת חמורה לא פחות היא חסימה בדרכי השתן, בעיקר אצל זכרים. אצלי, מוטל הוא זה שסובל מהבעיה. בערך בגיל שלוש, הבחנתי שהוא מתאמץ מאוד בהטלת שתן, מיילל וסובל מאוד, ומלקק בכפייתיות את אזור הישבן. אז כבר היה אינטרנט, אז גלשתי, ביררתי, שאלתי וחקרתי וגיליתי מה הבעיה שלו. היום הוא מקבל שני סוגי מזון שמתאימים לו ומונעים את הבעיה, ואני משגיחה עליו בשבע עיניים כדי למנוע את הישנות המחלה.
היום אני גם יודעת את מה שלא ידעתי לפני שמונה שנים, כאשר מוטל הגיע אליי כגור, והוא, שלא רצוי לסרס זכרים לפני גיל שנה, כי סירוס מוקדם עלול לזרז את בעיית החסימה בדרכי השתן. ישנם וטרינרים שיתעקשו איתכם שסירוס מוקדם מדיי, לפני שהחתול “הגיע לפרקו”, אינו מסוכן כלל וכלל. אבל מניסיוני, זה אכן אחד הזרזים להיווצרות הבעיה.
אז אל תזניחו אותם. תלמדו כל מה שיש ללמוד ברשת על גידול חתולים. כי חתול חולה, זה כאב־לב גדול.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.